ספר מצוות קטן קצ״הSefer Mitzvot Katan 195
א׳ רמב"ם הלכות יום טוב פ"ז סמג לאוין סימן עד ועה דף כח טור א"ח סימן תקל:
1
ב׳שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד. משקין בית השלחין מן המעין שיצא בתחל' אבל לא ממי גשמי' וקילון לפי שיש שם טורח גדול: והלכ' כר' יוסי דהיכא דאיכא הפסד לא בעינן שינוי ומיהו גבי תפירה בעינן שינוי כדמוכח לקמן: ולא יכוין מלאכתו במועד ואם כיון קונסין אותו לאבד אבל בנו אין קונסין אם מת אביו ואסור לספוד ולהתענות בחול המועד אך מותר לספוד על תלמיד חכ' בפניו ואומר שרש"י קרע בחולו של מועד אבל הברא' אין עושין דהוי פרהסיא: בפ' אלו מגלחין אמרינן נשי' במועד מענות ולא מטפחות ולא מקוננות בראשי' חדשי' בחנוכה ובפורי' מענות ומטפחות ולא מקוננו': מענות שכולן עונות כאחת: קינה אחת מקוננ' וכולן עונות: ולא יעורר על מתו: ולא יספדנו קודם לרגל ל' יום: והדיוט שאינו יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו או אינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת תופר כדרכו: ואומן מכליב ועושין כל צרכי רבים במועד ודנין דיני ממונות במועד ואם לא רצה לקבל עליו הדין משמתין אותו מיד: וכשם שדנין כך כותבין כל מעש' ב"ד כל מלאכות שעושין לצורך המועד וכגון טחינה ובצירה כל מה שיכול לעשות בצנעה עושה : מי שצריך ללוות ואין המלוה מאמינו הרי זה כותב שטר חוב ואין מגיהין אפילו אות אחת אפי' בספר עזרא וכותב אדם תפילין לעצמו וטווה תכלת לציציותיו: וכותבין אגרות הרשו' י"מ של ממשל' וי"מ של שאלת שלום ועושין כל צרכי המת ומביאין נסרי' בצינעה: ואמרינן בירוש' דאם היה המת מפורסם עושין ואפי' בשוק: ואין נושאין נשים במועד : ואין מיבמין אבל מחזיר הוא גרושתו ואין מגלחין: ואין מכבסים במועד אבל מי שאי אפש' לגלח ולספר מעי"ט מותר במועד כגון יוצא מבית האסורי' ומנודה וכן כל כיוצא בהן: שלא היה להם פנאי לגלח קוד' המועד ומותר ליטול צפרניו ושפה בח"ה ואפי' בלא שינוי: וי"מ בשינוי דוקא : ומעברת אשה שער של בית השחי ובית הערו' וכוחלת ופוקסת ועושה כל תכשיטיה וטופלת פניה בסיד שיכולה לקלפו במועד: כל העולין מטומא' לטהר' מותרין לכבס במועד וכן כל כלי פשתן ומי שאין לו אלא חלוק א' ואיזורו מוכיח עליו מות' אבל אין איזורו מוכיח עליו אסור : ומטפחו' הידי' ומטפחו' ספרי' מותרים לכבס ואפי' בגדי קטנים מתיר בירושלמי ואמר רבא פרגמטיא כל שהוא אסור: ובדבר האבד מותר: ואין קורין דבר האבד אלא אם כן פוח' מהקרן: אך אם מוכר כדי להרבו' בסעוד' י"ט ממה שמרויח מותר וכן היה נוהג מורי בהלוואה אך יש הרבה בני אדם מקילין ואין לוקחין בהמות ועבדי' ובתי' אלא לצור' המועד: ומוכרי פירות כסות וכלים: מוכרים בצנעה לצורך המועד: היתה חנותו פתוחה לרשות הרבים פותח אחד ונועל אחד: במבוי פותח כדרכו: וערב י"ט האחרון של חג פותח כדרכו ומוצי' כדרכו בשביל כבוד י"ט: ומוכרי תבלין מוכרין כדרכן:ואם אין לפוע' מה יאכל מותר לעשות בשכרו אפי' בדבר שאינו אבד כדי שיתפרנס. וכן לוקח ממי שאין לו מה יאכל אפילו דברי' שאינ' לצורך המועד ושוכרין שכיר או קבלן במועד לעשו' לאחר המועד אפי' מדברי' האסורי' במוע' ובלב' שלא ישקול ולא ימדוד ולא ימנה כדר' שהוא עושה בחול: מקבלי קבולת בתלוש מותר: במחוב' בתוך התחו' אסור חוץ לתחו' מותר ושבת ומועד ואבל דין אחד להם לענין קבלנות: ונראה דהיתר חוץ לתחום אינו רק בשבת ויום טוב דאין ישראל יכול ללכת שם: אבל באבל לעולם אסור: וכן בחול המועד ודוקא קבולת הוא דמותר בתלוש ובביתו של גוי או במחובר חוץ לתחו' אבל שכיר יום אסור בכל ענין: פסק הרב רבי יוסף דמותר להסיר גבשושי' שבביתו בחול המועד דאין אסור אלא חריש' בלבד : כותל חצר שנפל מותר לבנותו כדרכו מפני הגנבי' אבל בינו ובין חבירו צר בצרור ואינו טח בטיט או בהוצא ודפנא: וכותל רעוע הנוטה לר"ה סותר ובונה כדרכו אבל אחר לא אמר רבא בונה אדם אצטבא לישב או לישן עליו: הציר והדלת והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ: אין חופרין קבר לחי להיות מוכן לכשימות: ואין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר: מסרגין המטות כדרכן ונוקרין הרחים וזופתין החביות רבא שרא לכסכוסי קירמי יש אומרים ליקי"ר וי"א אבפז"יר: אמר רבי יצחק בר אמי קיטרא בי ידא אסור מפני שהוא מעשה אומן: ולפי זה גרסינן קיטרי בידי בדלי"ת ולא ברי"ש: דהוא מעשה אומן הד"יור בלע"ז פי' אחר רוד"יור לקמט הבתי ידים או הבתי שוקים ובירי ברי"ש כמו בירית: סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו ולשים ברגליו ברזלים. ולסרקו וליפותו מותר: ומקיזין דם לבהמה: ואין מונעין ממנה רפואה מביאין כלים מבית האומן לצורך המועד וכלי שאין לצורך המועד אסור: ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מביאו למקו' הקרוב אבל לא לביתו: ואסו' לתקן מנעלי' במועד הואיל ויכול לקנות חדשי':
2