ספר מצוות קטן קצ״זSefer Mitzvot Katan 197
א׳ רמב"ם הל' שחיטה פ"א סמג ח"ע סי' סג טור י"ד סימן א
1
ב׳לשחוט דכתיב (דברים י״ב:כ״א) וזבחת כאשר צויתיך וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. אם לא דחוהו מתחילה ועד סוף ששחט היטב. וכן חרש שוטה וקטן אין אוכלין משחיטתן אם אין אחרים רואים אתם. אך נשים שוחטות אם יודעות הלכות שחיטה ואלו הן הלכות שחיטה: שהייה: דרסה חלדה: הגרמה: עיקור:
2
ג׳שהייה שיעורה כדי שחיטת בהמה לבהמ' ועוף לעוף (ש"ע והמנהג להטריף כל שהייה אפי' משהו בעוף ובהמה אפי' במיעוט קמא דקנה דחיישי' מנקיב' הושט ואנן לא בקיאינן בבדיקת הושט ומיד כשיצא דם ע"י תלישת נוצה בעוף או ע"י שחתך העור חוששין לנקיבת הושט ואם לא יצא דם שלא חתך כל העור ישחוט למעלה או למטה ויבדוק נגד מקום החתך) כר' יוסי בר חנינא ובכל מקום היא פסולה חוץ ממיעוט קמא דקנה: ושהיות (שם בעיא דלא איפשיטא) מצטרפות: והיכא ששחט הכשר שחיטה ושהה: ואחר כך חזר ושחט כל הסימנים רש"י אוסר: ואין מודים לו כי ר"ת מתיר אך נהגו כרש"י: ולכך כששחט אדם סימן א' בעוף וזרק העוף מידו ועודנו מפרכס ורוצה להמיתו מיד לא יחתוך הסימן השני עם ראשו בסכין ולא בקרדום: לפי ששהה בין סימן לסימן אלא ימיתנו במקל או ברגל: ואפי' כששחט ב' הסימנים יש ליזהר בזה שלא לחתוך ראשו לפי שפעמים שמשייר מעוט סימנים ולאו אדעתיה ושהיות פוסלות אפילו במיעוט בתרא לפירוש רש"י וכן יש ליזהר כשאדם התחיל לשחוט בעוף (כך משמע לפרש"י שם דף כח ומג וכל הסוגיא מחכמתו ומסברתו ז"ל ומוסכ' מכל האחרונים ז"ל) וחתך מעט עד שדם יוצא והגביה סכינו מן הצואר: יש ליזהר שלא יגמור שחיטתו לפי שיש לחוש שמא חתך משהו מן הוושט קודם שהגביה סכינו: ושהייה פוסלת במיעוט קמא דוושט לדברי הכל ואפי' לא הגביה סכינו כי אם מעט יש לחוש לפי דשהייה דעוף מועט' היא מאד דבכדי שחיטת רוב סימן אחד בעוף היא ונעשית מהר: ויש להאריך בשיעור הגבהה אם העור מן החשבון: ואפי' אמר השוחט ידעתי כי לא חתכתי כי אם מן העור אין סומכין עליו כיון שיצא קצת הדם: ואע"ג דקנה סמוך לעור הוא: ובעור ובקנה אין לחוש במיעוט קמא: מכל מקום פעמים שגם הוושט סמוך לעור על ידי אחיזת הסימנים שתופס בהן כשבא לשחוט: ואם בא לשאול אחר שהגביה סכינו מה יעשה אומרים לו לשחוט את הקנה לבדו ואחר השחיטה יהפוך את הוושט ויבדקהו כי הוושט אין לו בדיקה מבחוץ: אלא מבפנים: ודוקא בעוף יש לו תקנה על ידי ששוחטין הקנה וניהפכי' לוושט דדי בשחיטת קנה בלבד: אבל בבהמה דבעי שחיטה גם בוושט אמרי' במקום שחיטת וושט נקב היה: דוושט נקיבתו במשהו: ואין לו בדיקה מבחוץ ואם אין בקיאין בבדיקה לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרנו לגוי רק שימית הגוי העוף לפניו: שאם מניחו חי ביד הגוי איכא למיחש דילמ' אתי לזבוני' לישראל לאחר שתתרפא וטריפה חיה עד שנים עש' חדש ומהאי טעמא אין תקנה להשהותו בביתו: ואפי' אם בא להשהותו שנים עשר חדש אסור. דילמא אתי לידי תקלה כיון שאין הטרפות ידוע:
3
ד׳ דרסה כגון שהתיז הראש בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה. אבל אם הוליך או הביא ויש בסכין חוץ לצואר כמלא צואר כשר: ובשתי בהמות בעינן חוץ לשתי צוארין כמלא צואר:
4
ה׳ חלדה כשהסכין מכוסה משום דבר אפי' מצמר או מטלי' אנו מחמירין לאסור: ולכך יש להזהיר לשוחטין שלא יחוסו על העור כ"כ שיכניסו ראש הסכין וישחטו תחת העור שלם:
5
ו׳הגרמה שלא לשחוט למעלה משפוי כובע בקנה. וכן בושט בתרבץ הוושט ואם שחט שחיטתו פסולה זהו השיעור למעלה: ולמטה בקנה עד אונה ראשונה ובוושט עד שישעיר (פי' עד מקום שוש שם בפנים שער כעין פרצות שגוררים בסכין) ובעוף יניח למעלה שתי אצבעות או אצבע לפי קוטנו ולמטה עד הזפק:
6
ז׳עיקור שנעקרו הסימנים ממקום חיבורן בלחי. ואפי' אם שחט אותם אחר כך או שפסק הסימן באמצע או ששחט בסכין פגומה הכל נקרא עיקר. ואם נמצא לאחר שחיטה אחד מן הסימנין שמוט ואינו יודע אם מקודם שחיטה נשמט או לאחר שחיטה פסולה אפי' בעוף ואפי' אם נמצא הסימן ששחט שמוט ואינו יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פסולה. היכא שתפס בסימנין. ואם לא תפס יביא ויקיף. וצריך השוחט תרנגול ליזהר שלא תוכל לנעוץ רגליה בקרקע או בכותל שלא תבא לידי עיקור סימנין. ואין צריך שידע השוחט ממש כל הדינין אלא אם יאמר מזה הייתי נשאל הוא שפיר יודע הלכות שחיטה עד שיאמר מן האסור הייתי אומר מותר. והשוחט בשנים וג' מקומות מותר. וצריך לבדוק הסכין שלא יהא בו פגימה כדי שתחגור בו צפורן וצריך לבודקו בצפורנו ובבשרו מראשו לסופו ומסופו לראשו משלשה רוחות והשוחט ואחר כך נמצא סכינו פגום. אם שבר בה עצם לאחר שחיטה קודם שבדקו מותר. ואם לא שבר בה שום דבר אפי' שחט אלף בהמות ואלף עופות כולם אסורין. כיון שלא בדק בין זו לזו. אבל נמצא יפה בחודו של סכין אפי' נמצא פגום מן הצדדין מותר כדברי רבינו נתנאל ודין פגימה משתי רוחות היינו אוגרת. ואוגרת בכל מקום פסולה אפי' קיימא ארישא דסכין ואפי' הוליך ולא הביא: מסוכסכת מרוח אחת ואם היא עומדת בראש הסכין והוליך ולא הביא כשרה . ובענין אחר פסולה:
7