ספר מצוות קטן רכ״אSefer Mitzvot Katan 221
א׳ רמב"ם הלכו' שביתות עשור פ"א ופ"ב סמג לאוין סימן סט טור א"ח תרי"ב ותרי"ג:
1
ב׳שלא לאכול ביום הכפורים כדכתיב (ויקרא כ״ג:כ״ט) והנפש אשר לא תעונה ונכרתה ודרשינן אזהרה מגזירה שוה דעל דבר אשר ענה מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר: אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר: וכמו כן אסרו רבנן רחיצה: סיכה: ונעילת הסנדל: ותשמיש המטה: אבל אין חיוב כרת ולאו אלא על האוכל ושותה בלבד: וגם צריך להוסיף מחול על הקודש: ומה שאין אנו מזהירין לנשים ועמי הארצו' שיוסיפו תוספת גדולה מוטב שיהיו בני ישראל שוגגין ואל יהיו מזידין: ואין מוזהרין לאו וחיוב כרת אלא על עיצומו של יום : ושיעור אכילה ככותב' הגסה כמו' וכגרעינת' כשימעך האוכל על הגרעין: ושיעור שתיה כמלא לוגמיו: וחצי שיעור אסור מן התורה: והאוכל פלפלין יבשים או זנגבילא יבש פטור: וכל אוכלין הראוין לאכילה אפילו הן של איסור כגון נבלה וכל משקין הראוים לשתיה מצטרפין לשיעור שאמרנו אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין: ועובר' ששאלה לאכול לוחשין לה באוזן שי"כ הוא ואם חזרה ושאלה מאכילין אותה ועוברה שהריחה בשר חזיר או בשר קודש תוחבין לה כוש ברוט': אם נתיישבה לבה מוטב ואם לאו מאכילין אות' מן הרוט' עצמו אם נתיישב לבה מוט' ואם לאו מאכילין אותה מן השומן עצמו פחו' פחו' מכזית עד שתאמ' די: ומי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל שבאסורין תחילה קודם ואח"כ החמור: אבל אין משהין כלל: וחולה שאמ' צריך אני ורופא אומר א"צ שומעין לחולה חולה אומר א"צ ורופא אומ' צריך שומעין לרופא: רופא א' אומר שצריך וב' אומרים שאינו צריך אין דבריו של א' במקום שנים: וכן מג' ד' וה' הלך אחר הרוב דעות והיכא שרבו הדעות מאכילין אותו: אין טומנין את החמין בעי"כ שלא התירו להטמין אלא לכבוד שבת אבל לא לכבוד החול: פסק בעל הלכות גדולות כרבי יוחנן בן עשר ובן אחד עשר אין מתענין אלא מחנכין אותו לשעות: כיצד היה רגיל לאכול בשלש מאכילין אותו בארבע: בן שלש עשרה בתינוק בת י"ב בתינוקת משלימין מן התורה. ורבינו אלפאס ורבינו האי ורבינו משה מיימון פסוקו כרב נחמן דאמר בן תשע ובן עשר מחנכין לשעות: בן י"א משלימין מדברי סופרי'. ואסור לרחוץ אפי' אצבע קטנה אפי' בצונן. ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש: ואמר רבינו יעקב שבבקר יכול אדם לרחוץ כדרכו שאין לך מלוכלכות בטיט ובצואה יותר מידים בבקר דאמרינן התם שרוח רעה שורה עליהם: ונקראת בת מלך וסכנה הוא ליגע בעינים או בחוטמו או בפיו קודם נטילה: ואסור לישב על גבי טיט המטפיח ביום הכפורים: ומסקינן התם דמיירי בטיט שהוא לח ביותר שיש בו טופח כדי להטפיח ולא ימלא אדם כלי מים להצטנן שמא יפלו המים על בשרו ואפילו חסר רבי יהושע בן לוי ערב י"הכ מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים. ולמחר מעביר' ע"ג עיניו ואינו חושש ופי' דוקא להעביר' ע"ג עיניו אבל אם נצרך לנקביו ורוצה לרחוץ ידיו כמו שהיה רגיל משום הכון לקראת אלהיך ישראל הרשו' בידו לרחוץ כדרכו אבל פניו לא משום תענוג ואסור לרחוץ ידיו במפה שרויה במים משום סחיטה שומרי פירו' בשדה וההולך להקביל פני רבו עובר במים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת שולי בגדיו שנראה כהולך כדרכו אבל במוציא ידיו נרא' כרוחץ ואסור: והוא הדין לחזור: אבל לרחוץ פניו ופיו ושיניו אסור: פניו משום תענוג: פיו ושיניו משום דאפילו חצי שיעור אסור מן התורה: ושמא יבואו לו מים בגרונו: אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ואסור לנעול סנדלו או מנעל אפילו ברגלו אחת אבל בשל גמי או באנפלי' של בגד מותר ובתוספתא אוסר באנפלאו': ומונעין מנעלי' מן התינוקות ושאר דברים אין מוניעין מלעשו' לתינוקו' או על ידם או על ידי גוים: יש מתענין שני ימים. אבל חומרא יתירא היא אחר שאין מקדשים בשום מקום על פי הראיה אין לחוש נהגו העולם לתקוע תשר"ת בליל מוצאי יום כפורי' יש אומרים זכר ליובל: ויש אומרים לפרסם שהוא יום טוב:
2