ספר מצוות קטן רמ״הSefer Mitzvot Katan 245
א׳ רמב"ם הלכות בכורים פ"ה סמג עשין. סימן קמא. טור י"ד סימן שכב.
1
ב׳להפריש חלה דכתי' (במדב' טו) ראשי' עריסותיכ' חלה תרימו תרומה: חמשה מינין חייבין בחלה: ואם הקמחים נבללו יחד מצטרפים לשיעור עיסה שהוא מ"ג בצים וחומש ביצה: פחות מכאן פטורה: ואם נילוש' מזה מעט ומזה מע' שנינו אין החטי' מצטרפין אלא עם הכוסמין: והשעורי' מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים ואין שיעור לחלה רק בזמן שהיו נותנין אותה לכהן ואז נתנו חכמים שיעור: בעל הבית אחד מכ"ד: ונחתום אחד ממ"ח: והמפריש חלתו קמח אינה חלה אך אם יאמר לכשתעשה זו עיס' תהא זו חלה הרי זו חלה. ואוכלין עראי מן העיסה עד שתיגלגל בחטים ותטמטם בשעורים: והעושה עיסתו קביים פי' קב קב לבדו פטורה מהחלה עד שישכו: רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה: וקאמר התם דלא אמר רבי אליעזר אלא בככרות שבבבל הואיל ונושכות זו את זו אבל אחרות לא והכי פירושי תנא קמא בעי נשיכה בעיסה והוא אומר דאפילו בנשיכה דסל סגי דהיינו נגיעה וי"א נשיכ' דתנור ולמדו נשים להיות מתנות בשעת הפרש' שתה' חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שתוסיף אחרי כן בעריכתה שנינו פרק שלישי דמסכת חלה הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנו לתוך עיסה שהורמה חלתה הרי זו מביא עיסה שנייה שיהיה בו שיעור חלה עם אותו שאור ונותנה בצד אותה עיסה ומפריש ממנה שיעור חלה עליה ועל השאור: ואם אין לו מוציא חלה על הכל: ומתוך כך נראה שכשהשאור הוא של פטור והעיסה משל חיוב כמו שרגילין לעשות אחר הפסח שלוקחין שאור של גוים ונותנין בעיס' של ישראל שמוציא חלה אחת על הכל מיניה וביה ואין לחוש משום פטור על החיוב: ומה שאנו נוהגין ללוש עיסה אחרת זו היא חומרא יתירה ואמרינן חלת חו"ל לא בעיא מוקף ואוכל והולך ואח"כ מפרי' וכשהעיסה נילושה יחד אז אין חוששין רק שישאר אחד מן הלחמים: אבל במצות שלשין כל אחת לבדה צריך שישאיר מכל אחת מעט והעושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה חוץ מן הנחתום שאין הדבר תלוי בדעתו: וכל שכן העושה עיסה על מנת לעשות סופגנין שפטורה והא דאמרינן תחלתו עיסה וסופו סופגנין חייב זהו כשנמלך אחרי כן וכן בני אדם שנתנו קמח לגבל פחות מכשיעו' ובין הכל שיעור ועירבן יחד הגבל שלא מדעת' פטור ואם מדעתם עירבן ואין מדעתו לחלקה אחר כך חייב לכולי עלמא והיכא דדעתו לחלקה נמי חייב כיון דעירבו מדעתם כרבי יוחנן: וצריך לטול רשות מהבעלים בשעת הפרש' ואם נתנו רשות בעוד שהוא קמח מועיל הואיל ובידו ליקח עיסה ולעשות שליח להפריש ממנה : ונראה דאם בעל הבית אומר דניחא ליה שיפריש הגבל יפריש ואם הפריש שלא ברשות חלתו חלה מידי דהוה אפועלים שהלכו שתי וערב בגת דתורמין שלא מדעת בעל הבית: ולא דמי להא דאמר אי דלא שוייה שליח מי הויא תרומה: דפועלים שאני שהם קצת שייכי ביה: ואין להקפיד בברכה אשר יברכו בין יזכירו חלה: בין יזכירו תרומה: וחלת חוצה לארץ: אוכל והולך ואחר כך מפריש ואינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאת לו מגופו: ונאכלת עם הזר על שלחן אחד ובטלה ברוב לאוכלה בימי טומאתו ושמא ה"ה ליאכל לזר : ומכל מקום טוב לישאל עליה אם חזרה ונתערב' בעיסה אבל אם נפלה בשאינה מינה צריך ששים לבטלה:
2