ספר מצוות קטן רפ״בSefer Mitzvot Katan 282
א׳ רמב"ם פ"א דהלכות ערובין סמ"ג עשין דרבנן סימן א' טור א"ח שד"מ:
1
ב׳לערב עירובין שלמה תיקן לערב בחצרות כדי לעשות אזנים לתורה כדי שלא יבואו לידי איסו' טלטול מרה"י לרה"ר: וכן מצינו שהזהי' ירמי' הנביא על גזירת שלמה דכתי' (ירמי' יז) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וירושלים לא היתה רה"ר שהרי אמרו ירושלים אלמלא שדלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רה"ר: בפ' חלון אמרי' דאין מערבין עירובי חצירו' אלא בפת שלימה ואפי' ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה הית' שלימ' והיא כאיס' מערבין בה אמר רב חייא בר אשי אמר רב מערבין בפת אורז אבל לא בפת דוחן בפ' מי שהוציאוהו ובפ' הדר אמרינן בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת אבל מכל בית ובית של האחרים גובין להם לחם אחד שלם ומניחין הכלי שהעירוב בתוכו בבית אחד מבתי החצר או אם רצה אחד מבני החצר ליקח אחד משלו ולזכותו לכל בני החצר הרשות בידו כאשר יתבאר ובין כך ובין כך מברך המזכה או המקבץ את העירוב ב"א ה' אלהינו מלך העולם אקב"ו על מצות עירוב: ויאמר בעירוב זה יהא מותר להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת: בפ' חלון מפר' כמה שיעורו מזון ב' סעודות: ומפרש ששמונה עשרה גרוגרו' הם שיעור מזון ב' סעודות ובזמן שיש שם בעלי בתים מועטין כגרוגרות לכל אחד ואחד ובזמן שהם מרובי' יותר על שמנה עשרה שיעור השתוף שתי סעודות לכולם שהם כשיעור שמנה עשרה גרוגרות ולפיכך צריך שיהיה בו אוכל שיעור כשמנה עשרה גרוגרות: שנינו בפרק כיצד משתתפין הנותן עירובי חצירות בבית שער אכסדרה ומרפסת אין עירובו עירוב: והדר שם אינו אוסר על בעל החצר שאין זו דירה בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ה"ז עירוב והדר שם הרי זה אוסר עליו ולפנים יתבאר שאינו אוסר עד שיהא מקום פיתא: רבי יהודה אומ' אם יש שם תפיס' של ב"ה אינו אוס' עליו מפרש שם אפי' אין לבעל הבית שם כי אם יתד של מחרישה הרי זה תפיסת יד. והלכה כדברי המיקל בעירוב וכשמזכה להם מזכה על ידי בנו ובתו הגדולי' או על ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו ואינו מזכה על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידם כידו ואומר שם שאין להודיע לבני החצר ולבני המבוי שיזכה ושיערב להם שזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו: וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן וקטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול וה"ה בכאן: וצריך ליזהר שלא לזכות בעירוב ע"י בנו הגדול הסמוך על שולחנו שידו כיד אביו אבל אם יש לאדם מלמד שאוכל בשכרו וכן יתום שזנו בתורת צדקה לא הוי סמוך מיהו שמואל חולק עליו שם ואומר גדול גדול ממש וקטן קטן ממש: ולפיכך צריך ליזהר שלא לזכות ע"י בנו קטן ואעפ"י שאינו סמוך על שלחנו וכן לא יזכה ע"י בנו הגדול אם הוא סמיך על שולחנו: מיהו נראה דלאחר שנשא אשה לא מהני סמיכה על שלחנו ויכול לזכות: וצריך להגביה מן הקרקע טפח: ובית שאין בו ד' אמות על ד"א מניחין בו את העירוב וצריך שיהיה העירוב והשיתוף מצוי שאפשר לאכלו כל בין השמשות: ושנינו בפ' בכל מערבין שאם נאבד או נשרף מבע"י אינו עירוב משחשכה הוי עירוב ואם ספק א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים ספק עירוב כשר. אומר רבי' יצחק כשאדם רוצה לערב יזהר שלא יערב בדבר שהוא מקפיד כמו אותם דברי' שתקן לכבו' השבת כגון אם יש לו ככר נאה או גלוסק' נאה או פשטיד"ה וכיוצ' בהם דאמרי' בפ' הדר שאמר אביי שלא שיתף להם במבוי שלו לפי שלא רצה לזכות להן פתו לפי שאם היו שואלים ממנו לא היה רוצה לתת להם אמר רבי יוחנן דאע"ג דאמרו חכמים אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו מכל מקום אינה יכולה לזכות לאחרים: ואפילו אין הבעל בעיר נראה שאין אשתו יכולה לזכות: ואם אין הבעל ואשתו בעיר מספק' לן אם בני הבי' יכולי' לערב כלל. והדר עם הנכרי בחצר או עם שאינו מוד' בעירוב ה"ז אוס' ר"א בר צדוק אומ' עד שיהיו שני ישראלי' אוסרי' זה על זה והכי קי"ל. וצריכי' לשכו' הרשו' מן העכו"ם ושוכרים אותו אפי' בפחות משוה פרוטה ואפילו בשבת ור"י אומר דאין שוכרין אותו בשבת כשמואל ואשתו של נכרי שוכרת שלא מדעתו: וכן שכירו ולקיטו בין יהודי בין נכרי: אבל אם ישראל שותפו של נכרי צריך לשכור מן הנכרי והישראל לערב ולא הוי הישראל כמו שכירו ולקיטו כיון שכל א' וא' עיקר בבית זה כזה. ונכרי שהשכיר רשותי לנכרי ואין השוכר בעיר אין שוכרין מן המשכיר אלא א"כ יכול לסלק השוכר מיד ומיהו כל זמן שאינו בעיר אינו אוסר ויכולין לערב וכשיבא העכו"ם אוסרו כי פסק עירובם: ואם יחזור וישכיר לא נאמר יחזור העירוב להיתירו הראשון אלא יבטלו רשותם לא' ולא דמי לספינות קשורות ועירבו יחד דאמרינן נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להתירן הראשון משום דכשנעשה העירוב בתחלה לא היו עומדי' ליפסק אבל הכא היו מצפי' תמיד מתי יבא הנכרי ויסתו' העירוב לכך לא חזר העירו' למקומו: וישראל שהניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר ודוק' בתו אבל בנו לא כדאמרי' התם:
2
ג׳וחלון שבין שתי חצירות בתוך י' טפחי' והחלון רחב ארבע טפחי' רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים אפי' אין בתוך י' רק משהו מן החלון. אבל בין שני בתים אפי' החלון למעלה מי' אמרינן כמאן דמליא דמי מיהו רחב ארבעה בעינן אפי' בבית. בחצר למעל' מעשר' אין מערבין יחד. וכותל שבין שתי חצירו' גבוה עשרה. ויש סולם מכאן ומכאן דינו כמו פתח ואם אין כאן סולם מערבין שנים וחמשה ששרוים בטרקלין ויש לכל אחד ואחד פתח פתוח לחצר אם יש ביניהם מחיצות מגיעות לתקרה. צריך עירוב לכל אחד ואח': אין מגיעות לתקרה עירוב אחד לכולם. אבל אם אין להם אלא פתח אח' פנימי נותן עירובו ודיו או שתי הפנימיו' (לר' יוחנן) דאינך הוו בית שער. ופסק ר"י על הבחורי' והמלמדי' הדרים בחדרים לבדם לא מבעיא אם אין להם אלא פתח אחד פתוח לרשות הרבים דאין צריכים לערב אלא אפי' יש לכל אחד ואחד פתחו פתוח לרשות הרבים אין צריכים לערב ולא מבעיא היכא דאוכלים מככר של בעל הבית אלא אפי' כל אחד ואחד אוכל מככרו במקומו כיון שאפייתן ובישולם יחד אין צריכי' לערב ועוד שאין בעל הבית משאיל להם רשותו כדי שיאסרו עליו. והשר מקוצי היה מצריך להם תפיסת יד או עירוב בלא ברכה. דאמרינן בפרק כיצד משתתפין דבעל הבי' המשכיר או המשאיל לאחרי' בתיו אם יש לו תפיס' יד בכל הבית אין אוסרים ואם לאו אוסרים. וקיימא לן כרב דאמר מקום פיתא גרים. ואחים המקבלים מאביהם פרס בזמן שמוליכין עירובם במקום אחר צריך עירוב לכל אחד ואחד. ואם היה עירובן בא אצלן או שאין עמהם דיורים אחרים אין צריכין לערב. ועיר של יחיד ונעשית של רבים מערבי' את כולה. פי' עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששי' רבוא של בני אד'. ואינ' חשובה רשות הרבים לפי שאינה דומה לדגלי מדבר. ונעשית של רבים דניתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים: מערבים את כולה בלא שום שיור שהרי היא כעיר של יחיד ותני עלה דאין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו. ומסיק דמיירי דעביד דקה. פירוש פתח נמוך בראש כל מבוי. ועיר של רבים ונעשי' של יחיד אין מערבין את כולה אלא אם כן. עשו לה שיור ומסיק בגמרא אפילו בית אחד בחצר אחת. ועיר של רבים והרי היא של רבים ואין שם אלא פתח אחת מערבין את כול' ואם יש לה שני פתחי' צריך שיור ומה שמערבין היינו היכא שדלתותיה נעולות בלילה. שנינו בפ' הדר ומפרש בגמרא כן אנשי חצר ששכח אח' מהם ולא עירב עם האחרים ומחמת שהיה אוסר עליה' להוציא מבתיהם לחצירו עמד וביטל להם רשות חצירו רשות חצירו ביטל ורשו' ביתו לא ביטל או אפי' ביטל להם רשותו סת' כך המשפ' שרשו' חצירו ביט' רשו' ביתו לא ביטל לפיכ' אסו' הוא לו להכני' ולהוציא מביתו לחצר בין הוא בין שאר בני החצר ומבתי' שלהם מותרים להוצי' ולהכניס לו ולהם. ואם ביטל גם רשות ביתו כל הבתים מותרי' לו ולהם שהרי לא נשאר לו רשות והוי כאורח אצלם והאורח אינו אוסר. והמבטל רשותו אומר שם רבא שצריך לבטל לכל אחד ואחד רשותו וצריך שיאמר רשותי מבוטלת לך ולך. ואם אותם הרבים שעירבו בטלו רשותם לזה שלא עירב הוא מותר שהרי כל הרשות שלו. והן אסורים שאין לומר שהם כאורחים אצלו שאין רבים נעשי' אורחים אצל יחיד. היו אותם שלא עירבו שנים הם יכולים לבטל לאות' שעירבו אבל אם אות' שעירבו בטלו להם רשותם אין מועיל להם כי שניה' אוסרי' זה על זה ואפי' חזר אותו שלא עירב וביטל רשותו לחבירו שלא עירב הרי זה אסור מאחר שבשע' שבטלו להם המערבים היה אסור. היו ג' בעלי בתים. השנים ערבו. והאחד לא עירב אם האחד שעירב בטל רשותו לאותו שלא עירב אין הביטול מועיל מפני שחבירו יאסר עליו. אבל השלישי שלא עירב מבטל רשותו לאחד מהשני' שעירבו. והב' שעירב גם הוא יבטל לחבירו שעירב רשותו ומפרש שם רב נחמן שאם מת בעל הבי' באותו שבת יורשיו מבטלי' הרשות: והלכה כרבי יוחנן דאמר שם יש ביטול רשו' מחצר לחצר. וגם אומ' שם רבא אנא כרבי יוחנן סבירא לי. ואומר ר"י דהוא הדין מבית לבית. ומעשה בא לפני רש"י בחופה אחת ששכחו. ולא עירבו והוצרכו להוצי' מבי' לבי' והתי' להם ע"י שביטלו רשותם לאחד וטוב לשייר חדר אחד שלא יבטל ויהיה אסו' להוציא מאותו חדר לאותו מקום שביטל. מפני שנראה כחוזר וזוכה. דאז לא שייך להקשות א"כ בטלת תורת עירוב מאותו מקום :
3
ד׳אתמר בפרק הדר רב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין והלכ' כרב לגבי שמואל באסורי לפיכך שני' הדרי' בחצ' אחת ולא עירבו זה מבטל רשותו לזה עד שיעש' זה צרכיו ואחר כך יחזו' זה ויבטל לזה רשותו: שנינו מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד לאותו רשות שנתן הרי זה אוס' דברי ר"מ מפני שנרא' כחוז' בו מבטולו ר"י אומ' במזיד אוס' בשוגג אינו אוס' והלכ' כר"י מבוי שאמרנו שמשתתפין בו מות' לטלטל בכולו ויש חילוקי' בפ' קמא דעירובין. שאם היה מבוי סתום שיש בו שלשה כתלים: אומרי' ב"ה שהכשירו בלחי או קורה ודי בכך מפני ששלשה מחיצות רשות היחיד דאורייתא : ואם הוא מפולש שאין לו אלא שני כותלים בלבד זה כנגד זה: והעם נכנסין ברוח זה ויוצאין ברוח זה שכנגדו אומר שעושין צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן: ומשמע דהלכה כתנא קמא ואפי' מפולש לרה"ר וכן פוסק רב אלפס: מסקינן שם שאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתי' וחצרות פתוחות לתוכו: שני בתים פתוחים לחצר ושתי חצרות פתוחים למבוי: ויהיה ארכו מד"א ולמעלה ויהיה ארכו יותר על רחבו אבל מבוי שארכו כרחבו נידון כחצ' ואינו ניתר אלא בשני לחיי' בב' רוחותיו כל לחי במשהו או בפס רחב ד' טפחים מרוח אחד: חצר שארכה יותר על רחבה הרי היא כמבוי וניתרת בלחי וקורה: אמר ר' יוחנן מותר להשתמש תחת הקורה וכנגד הלחי כשהוא פתוח לרשו' הרבי': אבל פתוח לכרמלי' מצא הכרמלית שכנג' הלחי את מינו וניעור: ושיעו' לחי אפילו דק כל שהוא. ורוחב הקורה טפח. ועביה כל שהוא והוא שתהא בריאה לקבל בה אריח שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים: ומעמידי הקורה צריכים שיהיו בריאים כדי לקבל הקורה וחצי לבינה: ופסק ר"י דקיימא לן כרבא שהוא בתראה שאומ' בפ' קמא דעירובין דקורה משו' היכר ולא משום מחיצה: ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להתי' תחת הקורה אלא כשהיא רחבה ארבעה: אבל אין הלכה כרבא במ' שאומר דלחי משום היכר: שהרי פוסקי' הגאונים כאביי בלחי העומ' מאליו: דטעמ' משו' דסוב' דלחי משו' מחיצה וקורה שהיא למעלה מעשרי' אמה ישפילנה: ושם מפרש טעמא: ומבוי הרחב יתר מעשר אמו' ימעט כדי שיהא רחב כשיעו' סתם פתחים ויתר מכאן אינו קרוי פתח כי אם פרצה ואנו מצריכי' פתח וצריך לנעץ קנים למעט רוחב כניסתו ולהעמידו על עשר או על פחות ואם יש לו צור' הפתח שהוא לחי מכאן ולחי מכאן וקור' עליה' אע"פ שרחב מעשר אין צריך למעט צור' הפתח ושאינו יות' מעשר מתי' אפילו בארבע רוחות: אפי' פרוץ מרובה: ולחי העומד מאיליו שלא סמכו עליו מאתמול לא הוי לחי: צור' הפתח שאמרנו מסקינן שהקנה העליון שעל גבי הקני' אף על פי שאינו נוגע בקנים שבצדדין או אפי' תלויה למעלה מהם באויר: וצריך שתהא צורת הפת' בריאה כדי לעמוד בה דלת של קנים או של קשים: אמר ריש לקיש משום ר' ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב אויא אבקתא: (פיר' הוא חור שדלת סובב בו) ואע"פ שאין צריכין דלת מ"מ צריך שתהא ראויה לדלת ואמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד ולא על גביהן לא עשה ולא כלום: ור"מ פירש מן הצד בקרן זווית והתוספשות פירשו שאינו על גבי הקנים שבצדדים אלא מן הצד: גרסינן בפרק בכל מערבין אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון ללכת לברית מילה או לתפלה וכיון דלשם מצוה הניח העירוב מותר ללכת שם כל היום כולו אפי' לדבר הרשות. תניא בפרק כיצד מעברין שבת בעיר אפי' גדולה כאנטוכיא: וכמערה של צדקי': מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה: ובמשנה שנינו מי שהיה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כול' וחוצה לה אלפים אמה. ואם היה מודד ובא וכלת' מדתו של אלפי' אמה בחצי העי' אין לו אלא חצי העיר ואם כלת' מדתו בסוף העיר נעשי' לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו את השאר מסקי' שחפצי העכו"ם קונין שביתתן במקומן: ואמרי' שאות' אילים ששבתו חוץ לתחום ובאו ונכנסו בעיר המוקפ' חומה שהעיר כד' אמות לטלטל בכולה: וה"ה באדם שיצא חוץ לתחום בין לדעת בין שלא לדעת ונכנס במקום המוקף חומה יכול ללכת כל המקום. והנותן עירובו בתוך עיבורו של עיר לא עשה ולא כלו': חוץ לעיבור' של עיר מה שנשכר הו' מפסיד: הנותן עירובו בשו' מקו' יש לו ד"א סביבו ואם נתגלגל חוץ לד"א או נפל עליו גל או נשרף או עיר' בתרומ' ונטמא' מבעוד יום אין עירובו עירוב: משחשיכ' עירובו ערוב ספק כשר כר' יוסי וכשם שמברכין על עירובי חצירות: כך מברכין על עירובי תחומין: ואומר בזה יהא מות' לי ללכ' ממקו' זה אלפי' אמה לכל רוח ואם מערב בשביל אחרי' יאמר יהא מותר פלוני ופלוני. ואין מערבין לו לאדם אלא מדעתו ודוקא עירובי תחומין אבל עירובי חצירות אין צריך דעת: ומערב אדם על ידי בנו ובתו הקטני' ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים: בין מדעתו: בין שלא מדעתו: לפיכך אם ערבו ועירב רבו עליהם: יוצאים בשל רבן ואין יוצאים בשל עצמן: אבל לא ע"י בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואשתו: ואם שומעין ושתקו יוצאין בשלו ואם מיחו אין יוצאין: וקטן בן שש יוצא בעירוב אמו: ואמרינן השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב: ואם אמר לאח' לקבלו הימנו: ועומד ורואהו מגיע עד האחר והאחר מקבלו כשר: ומי שהיה בא בדרך: והיה מכיר אילן או גדר: ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום אם יש תחתיו ח' אמות: אבל אם אין שם רק שבע אמות או שאמר בעיקרו והאילן בתוך אלפים אמה של מקום שעומד שם ויגיע לאותו אילן אם ירוץ קודם שתחשך מהלך מאותו אילן אלפים אמה לכל רוח ואם אינו מכיר: או שאינו בקי ואמר תהא שביתתי במקומי קנה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ואם אחד מכיר ואחד אינו מכיר. שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני. ותניא רבי יהודה אומר אחד עשיר ואחד עני מערב ברגל ולא אמרו מערב בפת אלא להקל על העשיר: ומסיק רב נחמן דלימא תהא שביתתי במקום פלוני דברי הכל עני אין דהיינו דוק' בא בדרך אבל עשיר דהיינו היוצ' מביתו לערב. אם אמר שביתתי במקו' פלוני אינו כלום: וי"ה כשבת לענין תחומין וחצרו' וכן י"ט לענין תחומין אבל לא לענין חצירות: ולפיכך אין לערב ביום טוב ערובי חצירות: ומי שהיה בא בדרך וחשכה לו או ישן: ולא היה יודע שהוא בתחום העיר: ר"י אומר יכנס ויהיה כאנשי העיר: ואם אינו בתוך תחום העיר קנה אלפים אמה לכל רוח כרבי יוחנן בן נורי: ואלפים אמה שאמרו חכמים הן ואלכסונן וכן לכל דבר שיעו' שבת ומפרש רבינו תם שנותני' לו אלכסון לפני' מן השיעור ורשב"ם אומר דאין נותנין אלא כשמהלך באלכסונן:
4