ספר מצוות קטן ד׳Sefer Mitzvot Katan 4
א׳ רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ב ופרק י דהלכות תשובה סמ"ג עשין סימן ד
1
ב׳לירא את הקב"ה כדכתיב (דברים י׳:כ׳) את ה' אלהיך תירא: ודרשו רבותינו את לרבו' תלמידי חכמים:
2
ג׳לירא פי' שיש לו לירא שלא לעבור על דעת קונו ומה שצוהו לא בשביל דאגת (פורענות בלבד אלא אפילו אינו ירא כלל ובטוח שלא יקבל פורענות יש לו לירא ולכוין ולדאג שלא יכעיס מלך גדול ונורא עליו: ואזהרה מכאן למוציא שם שמים לבטלה: והאהבה והירא' יכולין להיות במקום אחד כמו שמצינו באברהם שנקרא אוהב וירא: אוהב שנאמר (דברי הימים ב כ) לזרע אברהם אוהבך. וירא שנאמר (בראשית כב) כי ירא אלהים אתה: ואם תאמר היאך יתכן להיות אם יהיה אוהב אינו ירא ואם ירא אינו אוהב: אשכילך: האוהב הוא הזריז במצות עשה ולא תעשה וכמו כן שלא על מנת לקבל פרס: כי כשיחשוב אדם הטוב' שעשה לו הקב"ה שיצרו ובראו מהבל וריק מטיפה סרוחה שנא' (איוב ו) הלא כחלב תתיכני ואחר כך נתן לו לחם לאכל ובגד ללבוש ושאר טובות אין מספר: ויש לו לחשוב במי שהוא למט' ממנו בעוני וביסורין א"כ אם יטרח כל ימיו [פירוש בתורה ובמצו'.] ויחיה כפלי כפלי' לא' יספיק לגמול ליוצרו אחת מני אלף מן הטובות שעשה לו: כי מה טיבו להחשב יותר מיתוש אחד רק ברצון בוראו הלא יוצר היתוש יצרו גם יחשוב בגדולתו של הקב"ה ובענוותנותו וחכו ממתקי': והנה אפי' לא נהנה האדם ממנו כביכול יש לאוהבו מפני מדותיו הטובות: ואהבה זו היא כמו שמצינו בבריותיו שברא: כי יש אדם נאהב יותר מאותו שלא נהנה ממנו כלל מפני מדותיו הטובות: מאותו שנהנה ממנו: ומדת האהבה זו היא זריזות להיו' זריז לעשות גדר לפרוש קודם שיבא החטא לידו ומדת האהב' שזהו זריזות גדול' ממדת הירא' שזהו זהירו' להיות זהיר כשתבא עבירה לידו אל יעשנה אבל האהבה היא זריזות מקוד' לכן שלא יבא לידי עביר': ועוד שזה לאלפי' דורות וזה לאלף דור: גם אמרו חכמים זהירות מביא לידי זריזו': א"ה הזהיר הרי זה משובח והעושה מאהבת שכר או מיראת יסורין טוב הוא שמאמין בהקב"ה שיש בידו להטיב לו אם יעשה רצונו: ולהביא עליו פורענות אם יעבור על מצותיו: אך לא הגיע לעיקר המצוה אלא העוש' מאהב' שלא ע"מ לקבל פרס והעושה מאהבת אדם או מיראת אדם זו היא מדה רעה: אך מ"מ יעשה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: ובאהבה וביראה כתיב את [ה' אלהיך] לרבות ת"ח: גם אמרו חכמי' מורא רבך כמורא שמים: על כן יש לאהבם ולירא מהם ועוד אמרו חכמים במסכת שבת דמוקיר רבנן הוו ליה חתנין רבנן משמע שמצוה לכבדם. ויש סמך לדבריהם דכתיב (תהילים טו) את יראי ה' יכבד. וכתיב כבד את ה' מהונך. ואמרינן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוה צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמעין מיליה כי צורבא מרבנן :
3