ספר מצוות קטן פ״אSefer Mitzvot Katan 81
א׳ רמב"ם הלכות נדרים פ"א סמ"ג לאוין סי' רמב טור י"ד סימן רג.
1
ב׳שלא לעבור על שביעת בטוי שנאמר (במדבר ל׳:ג׳) לא יחל דברו: וה"ה על הנדר ואמרו חכמים אם גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חיטין בלבד: ואם הנשבע ת"ח מותר: ואם הוא עם הארץ צריך שאלה לחכם הנשבע וחזר בו תוך כדי דבור מותר נדרי אונסין כגון שהדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה ונדרי שגגות כגון קונם ככר זו עלי אם אכלתי ושתיתי היום והוא אכל ושתה ובשעת הנדר שכח שאכל ושתה ונדרי זירוזין כגון מוכר חפץ שאמר קונם ככר זו עלי וכיוצא בו שאיני מוסיף לך על השקל והמוכר אמ' קונם שאיני פוחת לך מסלע: נדרי הבאי דבר שאינו יכול להיו' כגון קונם ככר זה אם לא ראיתי גמל פורח באויר מותרין ושבוע' הבאי אסורין: ועוד יש חילוק בין נדרלשבועה: שהמתפיס בנדר נדר: והמתפיס בשבועה אינה שבועה: ונדר חל על נדר ושבוע' אינה חלה על שבוע': נדרי' חלים על דבר מצוה כדבר הרשות ואין שבוע' חלה אלא על דבר הרשות: נדרי' אינ' חלי' אלא על דבר שיש בו ממ' לאפוקי דב' שאין בו ממש כגון קונם שינה עלי: אבל שבוע' חלה אפי' על דבר שאין בו ממש כגון שבועה שלא אישן: וגם בנדר אם אמר קונם עיני בשינ' אסור ומה שאמרו חכמים. שנדרים חלים על דבר מצוה זהו במתכוין לנדור שיתענ' בי"ט אבל אם נדר סתמא שני וחמישי ואמ' אלו הייתי יודע שהי' חל י"ט בהן לא הייתי נודר בטל נדרו כדאמרינן לקמן ותקיע' כף יש מחמירין ואמרו שאינ' בשאל': ונרא' דאין להחמי' בה יותר מבשבוע' והנשב' בשמי' או בנביאים או בכתובים אין זו שבועה ומתירי' לו שלא ינהג קלות ראש בשבועו': וכן אם נשבע בתורה ובמ' שכתוב בה: הרי זו שבוע' ואם אמר סתם לת"ח אין צריך התרה ולעם הארץ צריך התרה ואם נטלה בידו הרי זה נדר ושבועה השומע קטני' שנשבעים אומר להם שיעמדו בשבועתם אם הוא דבר קל ואם הוא דבר חמור כגון עינוי נפש גוערין בהם ומתירין להם ומיהו אף אותם ד' נדרי' שהתירו חכמי' אסור לעשותם לכתחילה: ומי שנדר ונשבע ונחם יבא לפני חכם או ג' הדיוטות במקום שאין חכם ומתירין לו. וכשיש בני אדם שתלו נדרם או שבועתם זה בזה כגון שאמרו ואני ואני: הותר הראשון הותרו כולם הותר אחד מן האחרים: הימנו ולמטה מותרים אותם שלפניו אסורי': ואם נדר או נשבע מכמה בני אדם ביחד או שלא יאכל כמה ימים והותר א' מהם התרו כולם: התפס' צריך שידור בדבר הנדור כגון בקרבן בקונם בהקדש וכיוצא בו: אבל בשאר איסורין או בבשר חזיר אין זה נדר: והאומר מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך אינו אסו' עד שיאמ' איני אוכל לך. והנודר שלא יאכל בשר ולא ישתה יין מותר בתבשיל של בשר ושיש בו יין אבל אם אמר יין זה אסור עלי בשר זה אסור עלי נתערב במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם והמודר הנאה מחבירו מותר לפרוע חובו ואפי' חוב שעל המשכון וללמדו תלמוד אבל לא מקרא אבל לבנו אפי' מקרא ואם הי' למודר מרחץ או בית הבד שהשכי' לאחרי' ואין לו בה תפיס' יד מותר: ואם יש לו בה תפיס' יד אסור: ואם נתן לאחר סעוד' ואמר אינן לפניך אלא כדי שיבא פלוני המודר הימני ויאכל אסו'. ולא עוד אפי' אמר ויבא סתמא סעוד' מוכחת שאין זו מתנה: וכל מי שנדר או נשבע בשביל דבר אחד שהי' סבור שהו' ונמצא שאינו מותר בו והנודר מכמה דברים ונמצא שאחד מהם נדר טעות היה ואמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר כלשון הזה אלא הייתי נודר בלשון אחר: לאסור הדברים האחרי' הותרו כל הדברי' ואם אמר הייתי אומר בלשוני חוץ מדבר פלוני אותו דבר מותר והאחרים אסורים: ובנדרי' הלך אחר כונת עצמו ולא אחר הדבור כגון המסרהב בחבירו שיאכל עמו ואמ' קונם ביתך שאני נכנס קינ' טיפת צונן שאני שותה משלך מותר לכנוס בביתו ולטעום טיפת צונן והמדיר חבירו אם לא יתן לו דבר א' אפי' לא יתן לו אותו דבר יכול להתי' שלא על פי חכם שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי: כלל גדול בנדרי' הלך אחר לשון בני אדם הדרים באותו מקום והנודר שלא יאכל יום זה מותר לאכול משתחשך מן הדין אך צריך שאלה לחכם: גזירה אטו יום אחד: נדר יום אחד אסור מעת לעת יום סתמא אסו' מספק עד מעת לעת וכן הדין מחדש ושבת ושנה: אך יום שבת כלשעב' ואסור ור"ח וראש השנה כלהבא ומותר ושני' שהיו מודרים הנאה זה מזה מחזירין זה לזה אבידה ובמקום שנוטלים שכר יחזיר שכר השבת אבידה להקדש ואם היו שותפים בחצר אם יש בה דין חלוקה אסורים ואם אין בה דין חלוקה מותרים ואסורים ואסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולין ואם היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מן השותפין נכנס בחצרם שיכול לומר בחלק המותר לי אני נכנס. המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנווני כרגיל אצלו ויאמר איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעש' לו והחנוני נותן לזה ונוטל מזה: ואם היו מהלכים בדרך ויש אחר עמהם נותן לאחד לשם מתנה: ואם אין שם אחר מניח ע"ג הסלע ואומר הריני מפקיר לכל מי שירצה: והנודר על דע' רבים: אם פיר' פלו' ופלו' ופלו' אין לו התר' בלא רשותם רק לדבר מצוה: אבל על דעת רבים סתמ' יש לו התר' אבל אם היה בפני רבי' שהם ג' בני אדם אפילו לא אמר כי אם על דעת רבים סתמא אין לו התר' דמסתמא ע"ד אותן רבי' שעמד בפניהם קאמר: וכן היה מעשה בר"ת באדם שנדר בב"ה ע"ד רבים סתמא ולא רצה שיתירו לו מהאי טעמא דפרישי' כך נמצא בכת' ידו של ר"ת מקינון בתוספ' דגיטין: ועיק' סדר התרה שמתחרט מן הנדר מעיקרו: ואמר לא הייתי חפץ בנדר זה מעולם אבל אם היה חפץ בנדר עד עתה אך מכאן ולהבא מתחרט אין חרטה זו מועלת להתיר כדמוכח בעובד' דרב נחמן ורב אדא בר אהבה וגם פותחין לו ואומרין לו אילו באו בני אדם ופייסוך בשעת כעסך מי היית נודר או כיוצא בו אך אין פותחין בדבר איסור כלומר שאסור לנדור כגון כל הבוטה ראוי לדקרו בחר' וכיוצא בו: ועומד אדם בראש השנה ואומר כל הנדרים שאדור בזאת השנ' הרי הן בטלין: ובלבד שלא יהא זוכ' בשע' הנדר מן הבטול או אפי' זוכ' בשע' הנדר מן הבטול אך בשעת הבטול התנה ובשע' הנד' שכח ממה שהתנ' ואם אמר על דעת ראשון אני עושה נדרו בטל: ואם לא אמר אין נדרו מבוטל דאביי ורב' לא פליגי בהא והנשב' ללמוד פרק אחד שבועה היא זו דאי בעי פטר נפשיה בק"ש: ואם עבר חייב משו' שבוע' בטוי: ומצוה לקיימ' דכתי' נשבעתי ואקימ' קונם עיני בשינה היום. אם אישן למחר: אל יישן היום שמא יישן למחר אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום ישן היום כרב יהודה: ואין חוששין שמא ישן למחר: וטעמא דזה וזה משום דבתנאי לא מזדהר באיסור מזדהר:
2
ג׳במצוה זו יש להוסיף לקוטין מרבינו מאיר מרוטנבורק ז"ל.
3
ד׳ זה חבירינו רבי שמשון אמר לי שנדר על דעת הר"פ ועל דעת הר' חיים ועל דעתי שלא יעשה שום קיום ושום הבטחה לחמיו ולזוגתו שלא לבגוד בהם. ועל מנת שלא יוכלו להתירו אלא אם נתיר לו שלשתינו יחדיו ואם יתחרט חלקי אני מתיר לו. ומדעתי הוא שכל מי שרוצה להתיר שיוכל להתיר לו נדרו ושבועתו. ובלא דעתינו היה אפשר להתיר לו לדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו ובין חמיו. כי חקרתי שבענין אחר אי אפשר שיהיה שלום ביניהם ואחרי שהשלו' תלוי בכך דבר פשוט הוא דלדבר מצוה שיותר בלא דעת רבים שנדר לדעתם. כעובדא דההיא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא אדעתא דרבים ואהדריה דלא אשתכח דדאיק כותיה. ואע"פ שאמר על מנת שלא יוכל אדם להתיר אלא שלשתינו להא מלתא מהניא חרטה. ואם מתחרט מאותו התנאי יתירו לו גם אותו התנאי. ויתירו לו האחרים דאטו מי שנדר על מנת שלא יהיה לו התרה וכי אין לו התרה אם כן פרק השולח דקאמר דמדרין על דעת רבים נימא דמדרין ליה על מנת שלא יהיה לו התרה אלא אפילו כי האי גונא יש לו התרה כמו שהנדרי' יש להם התרה כך התנאי שלהם יש להם התרה. לפי דברי מהר"מ ז"ל פסק הרמז"ל האומר ב' פעמים לא אוכל לא אוכל או לא אעשה אסור הוא לאכול או לעשות. ומביא ראיה ממסכת נדרים אמר שתי פעמים הן הן או לאו לאו הרי זו שבועה ודוקא אם לא הפסיק אותו שום אדם בנתים. כמו לא אוסיף לקלל: אבל אם אמר לו אדם אכול ואמר לא אוכל ופעם שנייה אמר לו אכול ואמר לא אוכל אין בכך כלום. וכן לענין עשיה אמר לו עשה ואמר לו לא אעשה. ועוד פעם אחרת אמרו לו עשה ואמר לא אעשה. אין בכך כלום. ועוד אמר הרמז"ל לאדם שנדר להתענות שני וחמשי ושני אחר חצי שנה או אחר תקופה יכולין להתיר לו נדרו קודם שיגיעו ימי הנדר הואיל דהוא אתי ממילא: וכל נדר דאתי ממילא יכולין להתיר קודם שיחול. נדר בקנס שלא לשחק ועבר צריך לפרוע הקנס: הרמז"ל למד מפני רבינו הרב רבי יהודה הכהן אדם שנהג איסור בדבר היתר מחמת חומר' ויודע שהו' מותר אם אינו תלמיד חכם אינו רשאי להתיר בפניו ואם נאנס מלקיים צריך שלשה הדיוטות להתיר. אבל אם נהג אסור מחמת טעות שסבור שהוא אסור והוא מותר מתירין אפילו בפניו. רבינו חננאל פסק בספר חפץ בעשה שאפילו אדם שנשבע בנקיטת חפץ שיש לו התרה לדבר מצוה. לענות במסורת שנים בתרי לישני בפרשת נדרים לענות נפש. ואידך על מחלת בשיר לענות. מכאן פסק הרמז"ל אשה שנדרה שלא לילך במחול או שלא לשור' או שלא לשמוע קול שיר שבעלה מפר לה לפי שהבעל מפר נדרי עינוי נפש. וזה קרוי עינוי נפש: כדאית' בפרק קמא דמועד קטן אשה עושה תכשיטה בחול המועד אמר ליה כגון מאן אמר ליה כגון אמך. אמר ליה האלקים כגון אימא דאימך היינו דאמרי אינשי אפילו סבתא בת שתין שנין לקל טבלא רהטא. וכל שכן אם נדרה שלא להתקשט בבגדי צבעונין. ירושלמי דנדרים ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר ליה נדרנא דלא ארוחי. אמר ליה עבדין כדין. אמר ליה בקוביוסטוסא קא אמינא (פי' לשחוק בקוביא) אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם שאמרו צריך לפרט הנדר ולא שרא ליה. מכאן פסק ר"מ שאין מתירין שבועה לשחק בקוביא מהר"מ ז"ל וששאלתם אם מקצת הקהל יכולין לתת חרם בעל כרחם של האחרי' ואפילו עומדי' וצווחין אי הוה דבר משום מגדר מלתא וצורך הקהל שבלא זה אי אפשר להם להיות כופין בני העיר זה את זה לקיים כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא ובתוספת' דבבא מציעא מילי טובא. אבל חרם אין נראה לומר אלא מדעתם לאפוקי בעל כרחם. ואם עוברים על אותו חרם אין להם עונש לאותם שלא קבלוהו. כדאמר בפרק אמר רבי עקיביא אמר רבה מודעה רבה לאורייתא אף על גב דקבלוה כיון דאנוסים היו ובעל כרחם קבלוהו אי לאו דהדר קבלוה בימי אחשורוש מדעתם וממה ששתפו הקב"ה במכירת יוסף אין ראיה דרצונו היה דבלאו הכי לא היה מגלה דלאו דלטור הוא כדאשכחן במעשה דעכן. ע"כ הליקוטין:
4