ספר יראים רצ״בSefer Yereim 292
א׳ו"ו החמישי
לאוין מאה ושבעה ועשרים
לאוין מאה ושבעה ועשרים
1
ב׳לא תשחט על חמץ דם זבחי
2
ג׳לא ילין חלב חגי
3
ד׳לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב
4
ה׳אל תחלל את בתך להזנותה
5
ו׳לא ילין לבקר
6
ז׳ולא ילין מן הבשר
7
ח׳לא תוציא מן הבית
8
ט׳ועצם לא תשברו בו
9
י׳לא תותירו ממנו עד בקר
10
י״אשאור לא ימצא
11
י״בלא יראה שאור בגבוליך
12
י״גלא יראה חמץ
13
י״דלא תעשה בו מלאכה בראשון
14
ט״וובשביעי של פסח ועצרת ויום הזכרון וראשון
15
ט״זושמיני של חג הסוכות
16
י״זלא תבנה אתהן גזית
17
י״חלא תעלה במעלות על מזבחי
18
י״טלא תבשל גדי בחלב אמו
19
כ׳לא תעשה כמעשיהם
20
כ״אובחוקותיהם לא תלכו
21
כ״בלא תכרות להם ולאלהיהם ברית
22
כ״גלא ישבו בארצן
23
כ״דלא יסורו ממנו
24
כ״הלא יזח החשן
25
כ״ובכנפיו לא יבדיל
26
כ״זמעיל לא יקרע
27
כ״חכל שאור וכל דבש לא תקטירו
28
כ״טראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום
29
ל׳לא יטמא בעל בעמיו
30
ל״אלא קרחה קרחה
31
ל״בופאת זקנם לא יגלחו
32
ל״גלא ישרטו שרטת
33
ל״דולא יחללו שם אלהיהם
34
ל״הכהן גדול מן המקדש לא יצא
35
ל״ולאביו ולאמו לא יטמא
36
ל״זלא יחלל את מקדש אלהיו
37
ל״חלא יחלל זרעו בעמיו
38
ל״טמום בו לא יקרב
39
מ׳לא יגש להקריב
40
מ״אאל הפרכת לא יבא
41
מ״בואל המזבח לא יגש
42
מ״גבהמתך לא תרביע כלאים
43
מ״דלא תלבש שעטנז
44
מ״הלא יעלה עליך
45
מ״ולא תנחשו ולא תעוננו
46
מ״זלא תקיפו פאת ראשכם
47
מ״חלא תשחית פאת זקניכם
48
מ״טושרט לנפש לא תתנו בבשרכם
49
נ׳וכתובת קעקע לא תחנו
50
נ״אאותו ואת בנו לא תשחטו
51
נ״בלא תחללו את שם קדשי
52
נ״געורת או שבור לא תקריבו
53
נ״דמעוך כתות ונתוק לא תקריבו
54
נ״הלא תעשו בארצכם
55
נ״ומיד בן נכר לא תקריבו
56
נ״זכל מום לא יתן בו
57
נ״חבשביעית לא תזרע
58
נ״טכרמך לא תזמור
59
ס׳ספיח קצירך לא תקצור
60
ס״אענבי נזירך לא תבצור
61
ס״בביובל לא תזרעו
62
ס״גלא תעשו לכם אלילים
63
ס״דלא תקימו מזבח
64
ס״האל תפנו אל האלילים
65
ס״ואבן משכית לא תשתחוה עליה
66
ס״זלא יבואו לראות כבלע
67
ס״חנזיר תער לא יעבור
68
ס״טעל נפשות מת לא יבוא
69
ע׳לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא
70
ע״אלוי לא יעבוד
71
ע״בלא תתורו אחרי לבבכם
72
ע״גלא יהיה כקרח ועדתו
73
ע״דלא תגורו מפני איש
74
ע״הפן תשכח את הדברים
75
ע״ואל תשכח את ה'
76
ע״זלא תנסו את ה'
77
ע״חלא תחוס עינך עליהם
78
ע״טלא תחמוד כסף וזהב
79
פ׳תועבה לא תביא
80
פ״אלא תקשו ערפיכם
81
פ״בלא תעשו כן לה' אלהיכם
82
פ״גלא תעשו ככל אשר אנחנו וגו'
83
פ״דלא תשמע אל דברי הנביא
84
פ״הלא תתגודדו
85
פ״ולא תשימו קרחה בין עיניכם
86
פ״זלא תוסיף עליו
87
פ״חלא תגרע ממנו
88
פ״טלא תבנה וגו'
89
צ׳בקדשים לא תעבוד ולא תגוז
90
צ״אלא תקים מצבה
91
צ״בלא ידבק בידך מאומה מן החרם
92
צ״גלא תטע לך אשרה
93
צ״דלא תזבח לה' אלהיך
94
צ״המלך לא ירבה לו נשים
95
צ״ולא ירבה לו סוסים
96
צ״זלא ירבה לו כסף וזהב
97
צ״חלא תשחית את עצה ולא תכרות
98
צ״טלא יעבד ולא יזרע
99
ק׳לא תלין נבלתו
100
ק״אלא יהיה בלי גבר על אשה
101
ק״בלא ילבש גבר שמלת אשה
102
ק״גלא תקח האם על הבנים
103
ק״דלא תחרוש בשור וחמור
104
ק״הלא תזרע שדך כלאים
105
ק״ולא יבוא אל תוך המחנה
106
ק״זלא יראה בך ערות דבר
107
ק״חלא תאחר לשלמו
108
ק״טהשמר בנגע הצרעת
109
ק״ילא תחסום שור בדישו
110
קי״אלא בערתי ממנו בטמא
111
קי״בלא נתתי ממנו למת
112
קי״גלא תניף עליהם ברזל
113
קי״דלא תסור מן הדברים
114
קי״הסימן רצב (תו)
לא תשחט על חמץ דם זבחי. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה יוצרינו שלא לשחוט את הפסח בי"ד בניסן על החמץ דכתיב בפ' ואלה המשפטים ובפ' כי תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי מנין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר בפסח דכתיב בסיפא דקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד איזה קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח, מנלן דבי"ד קאמר דכתיב לא תשחט על חמץ ודרשינן בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ג ב') לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעברי עליה בלא ילין אלמא בקרבן כשר מיידי דעבר עליה בלא ילין ואילו פסח שלא בי"ד פסול הוא ולא עבר עליה בלא ילין ותנן בתמיד נשחט (ס"ג א') השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וטעמא דר' יהודה ור"ש מפרש התם בגמרא וקיי"ל כרבנן דאמרי לא הזהירה תורה אלא על הפסח בלבד ותניא בתמיד נשחט (ס"ג ב') השוחט את הפסח על החמץ הרי זה עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו, אחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר אבל המולק את העוף פטור ומסקינן כר"ש דפטר בשאר זבחים בי"ד ולאו דוקא נקט עוף וה"ה לשאר זבחים וטעמא מאי חייב בכל הני דתניא הא לא תשחט כתיב כדבעיא מיניה ר' אושעיה מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו א"ל מי כתיב לא תשחט על חמצך על חמץ כתיב א"ל אי הכי אפילו אחד בסוף העולם נמי א"ל לא תשחט ולא ילין לא תשחט על המץ דהנך דעברו עליה בלא ילין וכל בני חבורה עוברין עליה בלא ילין (שכולן מצווין לאוכלן) אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין והכי דרשינן לא תשחט ולא ילין כל העומד בלא ילין בהאי זבח בלא תשחט מוזהר במעשיו שלא לעשות על החמץ כשוחט ומהאי טעמא עומד נמי זורק דהא קאי בהלנת אימורין ועוד במכילתא מרבינן זורק מדכתיב דם ואם שחט והחמץ אינו עמו בעזרה בכל מקום שיהיה לשוחט או לאחד מבני חבורה חייב דקיי"ל כר' יוחנן דלא בעי על בסמוך דאיתמר בתמיד נשחט ובמנחות בהתודה (ע"ח ב') אמר ר"ל לעולם אינו חייב עד שיהיה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהיה עמו בעזרה ור' יוחנן אומר אפילו שאין עמו בעזרה ואמרינן בעל בסמוך קא מיפלגי. יש לשאול אמאי לא מקשינן לר' יוחנן מדתניא במנחות בפ' כל המנחות באות (ס"ב א') ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם אמר רבי לפני מלך בשר ודם אינם עושין כן לפני מלך מלכי המלכים עושין אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן "על" אמר רב חסדא ואמרי לה רב המנונא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ובו' עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר סמוך ומר סבר ממש אבל שלא בסמוך כ"ע לא פליגי דלא אמרינן. ואיכא למימר דשאני לענין כבשים דבענינא דקרא משמע דלא אמרינן שלא בסמוך כיון דכתיב והניף אותם הכהן על לחם הבכורים כשאר תנופות דהוו בסמוך משמע והיינו טעמא דלא מקשינן מדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמכין עלוהי כיון דבענינא דקרא מוכח לא פליגי ויש על דהוי שלא בסמוך דברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש וגו' דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי.
לא תשחט על חמץ דם זבחי. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה יוצרינו שלא לשחוט את הפסח בי"ד בניסן על החמץ דכתיב בפ' ואלה המשפטים ובפ' כי תשא לא תשחט על חמץ דם זבחי מנין שבפסח הכתוב מדבר צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מענינו במה הכתוב מדבר בפסח דכתיב בסיפא דקרא לא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד איזה קרבן שקרב ביום איסור חמץ הוי אומר זה פסח, מנלן דבי"ד קאמר דכתיב לא תשחט על חמץ ודרשינן בפ' תמיד נשחט (פסחים ס"ג ב') לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעברי עליה בלא ילין אלמא בקרבן כשר מיידי דעבר עליה בלא ילין ואילו פסח שלא בי"ד פסול הוא ולא עבר עליה בלא ילין ותנן בתמיד נשחט (ס"ג א') השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וטעמא דר' יהודה ור"ש מפרש התם בגמרא וקיי"ל כרבנן דאמרי לא הזהירה תורה אלא על הפסח בלבד ותניא בתמיד נשחט (ס"ג ב') השוחט את הפסח על החמץ הרי זה עובר בלא תעשה אימתי בזמן שיש לאחד מבני חבורה היה לאחד בסוף העולם אין זקוק לו, אחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר אבל המולק את העוף פטור ומסקינן כר"ש דפטר בשאר זבחים בי"ד ולאו דוקא נקט עוף וה"ה לשאר זבחים וטעמא מאי חייב בכל הני דתניא הא לא תשחט כתיב כדבעיא מיניה ר' אושעיה מר' אמי אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה מהו א"ל מי כתיב לא תשחט על חמצך על חמץ כתיב א"ל אי הכי אפילו אחד בסוף העולם נמי א"ל לא תשחט ולא ילין לא תשחט על המץ דהנך דעברו עליה בלא ילין וכל בני חבורה עוברין עליה בלא ילין (שכולן מצווין לאוכלן) אמר רב פפא הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין והכי דרשינן לא תשחט ולא ילין כל העומד בלא ילין בהאי זבח בלא תשחט מוזהר במעשיו שלא לעשות על החמץ כשוחט ומהאי טעמא עומד נמי זורק דהא קאי בהלנת אימורין ועוד במכילתא מרבינן זורק מדכתיב דם ואם שחט והחמץ אינו עמו בעזרה בכל מקום שיהיה לשוחט או לאחד מבני חבורה חייב דקיי"ל כר' יוחנן דלא בעי על בסמוך דאיתמר בתמיד נשחט ובמנחות בהתודה (ע"ח ב') אמר ר"ל לעולם אינו חייב עד שיהיה לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהיה עמו בעזרה ור' יוחנן אומר אפילו שאין עמו בעזרה ואמרינן בעל בסמוך קא מיפלגי. יש לשאול אמאי לא מקשינן לר' יוחנן מדתניא במנחות בפ' כל המנחות באות (ס"ב א') ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם אמר רבי לפני מלך בשר ודם אינם עושין כן לפני מלך מלכי המלכים עושין אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן "על" אמר רב חסדא ואמרי לה רב המנונא רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ובו' עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר סמוך ומר סבר ממש אבל שלא בסמוך כ"ע לא פליגי דלא אמרינן. ואיכא למימר דשאני לענין כבשים דבענינא דקרא משמע דלא אמרינן שלא בסמוך כיון דכתיב והניף אותם הכהן על לחם הבכורים כשאר תנופות דהוו בסמוך משמע והיינו טעמא דלא מקשינן מדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמכין עלוהי כיון דבענינא דקרא מוכח לא פליגי ויש על דהוי שלא בסמוך דברי הכל כגון וכפר הכהן על הנפש וגו' דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי.
115
