ספר יסודי התורה כ״זSefer Yesodei HaTorah 27
א׳ומכלל סימני ההשגחה והשכר והעונש אשר הראה ה' לעמו ביציאת מצרים. היה ג"כ מה ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות וינצלו את מצרים הכל כאשר הבטיחם בתחלת דבריו למשה. ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו'. ויש בני אדם טוענים על זה ואומרים. אף אם אמת הדבר כי בדין היה שיקבלו ישראל מיד המצריים שכר עבודתם אשר עבדו בהם כמה שנים וגם חלף הבתים ובמטלטלים שהניחו אצלם בצאתם, מ"מ איך יצוה ה' מעלה כזה? כי הנה המצריים האמינו שאין נסיעת ישראל אלא לזבוח לאלהיהם ולשוב, ולפיכך השאילום, ובהפך ישראל כששאלו מהם הכלים ההם כבר גמרו בלבם שלא לשוב עוד, והנה היתה שאלתם עקבה ותרמית מוחלטת. והנה הצווי הזה שצוה אותם ה' היה עושה רושם רע בלבם, כי מזה ילמדו לשון תרמית וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו, בלי שיצוה אותם מעשה רמיה?
1
ב׳והנה הטענה הזאת חזקה לפי מחשבות אנשי הדור הזה אך הבל ושוא היא לפי מחשבות יוצאי מצרים, כי הם שסבלו מה שסבלו תחת יד המצרים והכירו מעלליהם הרעים עמהם, הנה בשעה שנצטוו על המעשה הזה ובשעה שקיימו אותו ושאלו מן המצרים כאשר דבר אליהם משה בשם ה', לא נרשם בנפשם כלל, שום צד היתר למעשה מרמה ועקבה, אבל בהפך נרשם בנפשם כי ה' ישיב לאיש כפעלו, ויענוש הרשעים המתאכזרים על רעיהם. כי הנה הם לא עשו המעשה הזה מלבם, ואולי מרוב תשוקתם להתרחק ממצוקיהם ומארץ אוכלת בניהם, לא היו מתעוררים כלל לדבר ההוא, אמנם עשוהו מפני שכן צוה אותם מנהיגם המדבר להם בשם ה'. והנה מה שנרשם בנפשם הוא כי ה' שונא אנשי עולה, ואת דכאי רוח יושיע, וישלם להם שכר טוב, ועל ידי זה נרשם בנפשם שאם גם הם בעת הצלחתם ידכאו אחרים ה' ינקום נקמת העשוקים, ויתן חיל עושקיהם בידם, וכמו שהזהירם אח"כ משה כמה פעמים שיזכרו כי עבדים היו ויפדם ה'. והעד לכל זה כי בשלשה מקומות (שמות ג' כ"א, וי"א ג', וי"ב ל"ו) התורה מבארת כי מאת ה' היתה לתת את חן העם בעיני מצרים באופן שהשאילום, כלומר שהכירו בני ישראל, ומשה מנהיגם כך למדם, כי המצרים הצוררים אותם לא היו משאילים להם כלי חמדתם, אם לא מרצון האל דרך נס. ומן הטעם הזה גם כן כתוב מפורש ובני ישראל עשו כדבר משה ללמדך כי לא מלבם והתעוררותם עשו כן, אלא לעשות מצות מנהיגם בשם האל ומושיעם באותות ומופתים, ולהוציא מלבם של כופרים האומרים כמתנצלים בעד אבותינו בגאוה ובגדל לבב לאמר.
2
ג׳On conçoit que des esclaves, parvenant à rompre leurs chaines, ne se fassent point scrupule de tromper leur anciens oppresseurs. Pour juger avec impartialité de la moralitè d'un peuple, il faut connaitre ses notions particulières sur le juste et l'injuste, et non pas juger l'antiquitè d'après nos notions actuelles (Cahen).
3
ד׳Es ist begreislich, daß Eklaven, denen es gelungen ihre Retten zu brechen, sich kein gewißen darüber machen, ihre früheren Unterbrüder zu täuchen. Um mmit Unparteilichkeit über die Moral eines Bolkes urtheilen zu können, muß man seine besonderen Begrisse vom Rechte und Unrechte kennen, und keineswegs das Alterthum nach unsern gegenwärtigen Begrissen beurtheilen. (Cahen).
4
ה׳אי סכל! אי טפש! ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אם אמת נכון הדבר שאין ראוי לשפוט את הקדמונים על פי דעותינו אנחנו האחרונים, למה תקום אתה ותשפוט את אבותיך, ותאמר כי דבר טבעי הוא לעבדים המנתקים מוסרות שיתירו לעצמם לרמות את נוגשיהם? ולא תשיב אל לבך כי לא מלבם עשו כן, אלא לשמוע בקול אלהיהם. ואם אתה לא תאמין שהיה הצווי מאת האלהים, איך תכחיש שהם האמינו שהיה הצווי מאת האלהים? ואם לבך לא יאמין בהשגחה ושכר ועונש, איך תכחיש שאבותיך היו מאמינים, ואיך לא תבין כי הם לא חשבו לרמות את נוגשיהם, אבל חשבו כי ה' לקח מיד הרשעים ונתן לצדיקים לתת לאיש כדרכיו? ואיך תשפוט את הקדמונים על פי מחשבותיך, ולא על פי מחשבותם? ואיך לא תדע כי לא בני ישראל בלבד, אלא כל העמים הקדמונים, היתה דעתם נוטה מאד ליחס מקרי בני אדם לרצון האלהים, ולא היו בני ישראל נבדלים בזה משאר עמים אלא במה שהעמים היו מיחסים המאורעות לרצון אלילים רבים, והעברים לאל יחיד. ואם האחרונים בהתחכמותם רחוקים מאד מליחס שום ענין להשגחת האל (גם כי לא רחוק היה מזה בקון הפילוסוף המופלא אשר באור חכמתו כל החוקרים האחרונים ראו אור), איך תשפוט הקדמונים על פי מחשבות האחרונים? אי סכל! אי טפש!
5