ספר יסודי התורה ט׳Sefer Yesodei HaTorah 9
א׳ואחרים תקעו יתדם בשווי כל בני אדם, באמרה מה שהוא מותר לראובן ראוי שיהיה מותר גם לשמעון, כי שניהם בני אדם, אין יתרון לזה על זה. א"כ אם הגנבה והגזלה והרציחה מותרות לראובן ראוי כמו כן שתהיינה מותרות לשמעון. וכל עוד שיודה ראובן שאין המעשים ההם מותרים לשמעון, ראוי ג"כ שיודה כי גם לו אינם מותרים אם לא שיוכיח במישור כי אין שמעון אדם כמוהו. וגם האמת, אך אין שערי התשובה נעולים בפני יצר הרע. כי הנה כן יאמר נבל בלבו. השווי הזה חזיון שוא הוא, כי הטבע הבדיל בני אדם זה מזה במדת כחם ובמדת שכלם, ואחרי שרצה הטבע שאהיה אני גבור וחברי חלש, אני חכם וחברי סכל, נמצא כי כן הוא רצונו שיהיה גורלי טוב מגורלו, ומעולם לא הי' רצונו שגורל אחד יהי' לשנינו. אם כן אם אני אגנוב ואגזול אותו ואתגבר עליו בכל מה שיזדמן, אינני יוצר ממחיצתי והורס גבול ופורץ גדר, אך אני נהנה במתנה טובה אשר חנן אותי הטבע החפץ ביקרי. ואם היה כדברי החכמים שאין הכח והגבורה והערמה נותנין יתרון זכות (Jus) לאיש על רעהו, איך היה (יאמר נבל בלבו) שהסכימו כל גויי הארץ, אם יהיה ריב בין עם ועם, להוציא לאור משפטם בקשת ובחרב ובמלחמה וביד חזקה?
1