סליחות נוסח פולין, לערב ראש השנה כ״בSelichot Nusach Polin, Erev Rosh Hashana 22

א׳חיבר רב סעדיה גאון

ב׳שָׁכַחְנוּ־אֶת־טוֹבוֹתֶיךָ. וְנָשִׁינוּ אֶת־רֹב חֲסָדֶיךָ. וּמָרִינוּ אֶת־פִּיךָ. וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ סַרְנוּ. וּבְהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה נֶהְבַּלְנוּ. אֶל־רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב פָּנִינוּ. וְהִסְכַּלְנוּ הַרְבֵּה מְאֹד. וְאָהַבְנוּ רָע מִטּוֹב וְשֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה. וְטֻמְאָה תַּחַת טַהֲרָה. וְשִׁקּוּץ תַּחַת זְכוּת. וְהֶחֱלַפְנוּ עוֹלָם עוֹמֵד בְּעוֹלָם עוֹבֵר. מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הַשְׁכֵּם וַחֲטוֹא עַד אֲשֶׁר עֲווֹנוֹתֵינוּ עָבְרוּ רֹאשֵׁנוּ. וְרַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹתֵינוּ. וְעָצְמוּ מִדִּבְרֵי פִינוּ. וְגָדְלוּ מִצַּעֲדֵי רַגְלֵינוּ. וְגָבְהוּ מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֵּנוּ. טָבַעְנוּ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמֳד. בָּאנוּ בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנוּ. וְלֹא לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲרֵעֹנוּ כִּי אִם לְנַפְשֵׁנוּ. וְלֹא אוֹתְךָ הִכְעַסְנוּ כִּי אִם אוֹתָנוּ. כִּי אֱנוֹשׁ אִם חָטָא מַה־יִּפְעַל־לָךְ. וְאִם רַבּוּ פְשָׁעָיו מַה יַעֲשֶׂה־לָךְ. אֲבָל אוֹי לִבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ. וְאוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָּמְלוּ לָהֶם רָעָה. אֱלֹהֵינוּ בּוֹשְׁנוּ וְנִכְלַמְנוּ לְהָרִים אֱלֹהֵינוּ פָּנֵינוּ אֵלֶיךָ כִּי אָנוּ כִּכְלִי נִמְאָס. כֵּן נִבְזִינוּ בְּעֵינֵי נַפְשֵׁנוּ. כְּגֶבֶר אֲשֶׁר הוּטְבַּל בְּשַׁחַת וְתִעֲבוּהוּ שַׂלְמוֹתָיו. וּכְמוֹ בְּעָווֹן חוֹלָלְנוּ. כֵּן בֹּשֶׁת פָּנֵינוּ כִּסָּתְנוּ:

ג׳אָשַׁמְנוּ מִכָּל־עָם, בֹּשְׁנוּ מִכָּל־דּוֹר. גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ, דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ. הֻחְבַּל אִוּוּיֵנוּ, וְנִפְרַע פְּאֵרֵנוּ. זְבוּל בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ, חָרַב בַּעֲוֹנֵינוּ. טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה, יֹפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים, כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים: וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ. וְהֵאֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ:

ד׳אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי. הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר. יָעַֽצְנוּ רָע. כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. נִאַֽצְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. צָרַֽרְנוּ. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף. רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. תִּעְתָּֽעְנוּ: סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

ה׳וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי שׁוּבֵנוּ נִחַמְנוּ. וְאַחֲרֵי הִוָּדְעֵנוּ, סָפַקְנוּ עַל־יָרֵךְ: בֹּשְׁנוּ וְגַם נִכְלַמְנוּ, כִּי נָשָׂאנוּ חֶרְפַּת נְעוּרֵינוּ. וְעַל־זֹאת נִשָּׂא בְשָרֵנוּ בְשִׁנֵּינוּ, וְנַפְשֵׁנוּ נָשִׂים בְּכַפֵּנוּ. וּבַמֶּה נְקַדְּמָה פָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. וּבַמֶּה נִכַּף לְךָ אֱלֹהֵי מָרוֹם. וּבַמֶּה תִּתְרַצֶּה, וּתְכַפֵּר לָנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵנוּ, אֲשֶׁר חָלְפוּ וְעָבְרוּ, כַּמַּיִם הַמֻּגָּרִים אַרְצָה, אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ: אִם בִּתְשׁוּבָה וּוִדּוּי תִּתְּרַצֶּה, הִנְּנוּ שָׁבִים וּמִתְוַדִּים לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ. חָטָאנוּ וּפָשַׁעְנוּ וְיָשָׁר הֶעֱוִינוּ, וְלֹא־שָׁוָה לָנוּ: וְאִם בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים תִּמְחָל, הִנְּנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל־יַד אֲדוֹנֵיהֶם, וּכְעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל־יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךָ: וְאִם בִּבְכִי וּזְעָקָה תִּסְלַח, הִנֵּה בַמִּסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשֵׁנוּ מִפְּנֵי חַטֹּאתֵינוּ, וּבַחֲדָרִים תֶּאֱנַח רוּחֵנוּ עַל רֹב פְּשָׁעֵינוּ: וְאִם בְּשֶׁבֶר־רוּחַ תְּכַפֵּר, הִנֵּה נִשְׁבַּר לִבֵּנוּ בְּקִרְבֵּנוּ, וְנִדְכָּאָה רוּחֵנוּ, מִן הַצָּרוֹת וּמִן הַתְּלָאוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֵינוּ, עַד אֲשֶׁר לֹא־נוֹתָר מְתוֹם בִּבְשָׂרֵנוּ. לוּלֵי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, אָז אָבַדְנוּ בַּעֲוֹנֵינוּ:

ו׳לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ, מְמֻשָּׁךְ וּמְמוֹרָט מִמֶּנּוּ. נָתְנוּ עֻלָּם עָלֵינוּ, סָבַלְנוּ עַל־שִׁכְמֵנוּ. עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם. צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ, קְרָאנוּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ. רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵינוּ, שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ, תָּעִינוּ וְאָבָדְנוּ. וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִטָּעוּתֵנוּ. וְהֵאֵיךְ נָעִיז פָּנֵינוּ וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ. לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ:

ז׳אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי. הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר. יָעַֽצְנוּ רָע. כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. נִאַֽצְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. צָרַֽרְנוּ. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף. רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. תִּעְתָּֽעְנוּ: סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: