שאגת אריה החדשות, דיני חדש ב׳Sha'agat Aryeh HaChadashot, Dinei Chadash 2
א׳ואכתי נשאר לנו לבאר אם הלכה כת"ק דחדש בחוצה לארץ אינו אלא מדרבנן או הלכה כר"א דחדש בחו"ל דאורייתא מ"ט מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. ונראה לי להביא ראיה דחדש בחוצה לארץ דאורייתא וכר' אליעזר מהא דאמרינן התם בסוף פ"ק דקדושין (דף ל"ט) אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה אמר ליה ר' אלעזר ב"ר יוסי הא אנן תנן הכלאים מד"ס לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת אילן כדשמואל דאמר שמואל את חוקותי תשמרו חקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה. ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו"ל. ופריך ואלא הא דכתיב שדך ומשני ההיא למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. וכתבו התוס' פירוש הקונטרס זרעים שבכרם דאין לוקין עליו אבל אין לפרש כלאי זרעים דקרקע דבהם לא אצטריך קרא כיון דחובת קרקע פשיטא דאינו נוהגת אלא בארץ. אבל כלאי זרעים שבכרם אצטריך קרא אע"ג דחובת קרקע הוא דסלקי דעתך למלפינהו בקל וחומר דחדש כיון דאיסורם איסור עולם ואסורים בהנאה. אבל זרעים לא מצי למילף מחדש בקל וחומר דהא כלאי זרעים דקרקע אינם אסורים בהנאה ע"כ. ונראה לי דע"כ למאן דאמר חדש בח"ל דרבנן אין צריך שדך למעוטי כלאי כרם שבח"ל דהא חובת קרקע היא וקרא למעוטי למה לי כיון דאי אפשר למלפינן בקל וחומר שהרי חדש גופא אינו נוהג מן התורה בחוץ לארץ. ולדידי' בע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן קאתי שלא תנהג בח"ל לאפוקי מהאי הקישא שלא תקיש להרבעת בהמה להא מלתא נמי מה בהמתך בין בארץ בין בח"ל אף שדך דהיינו הרכבת אילן בין בארץ בין בחוץ לארץ דהא קיימא לן דאין הקישא למחצה ואתי שדך וגלי לן דלא אקיש רחמנא שדך לבהמתך אלא להא מילתא לחוד מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה אבל לא שתנהוג בחוץ לארץ כבהמתך וגלי לן קרא דע"כ האי היקישא הוי למחצה. וכיון דסברי' ליה לר' יוחנן דלוקין על כלאים דבר תורה. וא"כ לכולי מלתא אקשי רחמנא שדך לבהמתך ובע"כ שדך למעוטי כלאי הכרם שבחוץ לארץ הוא דאתי משום דס"ד למלפינהו בקל וחומר מחדש וש"מ דחדש בחוץ לארץ דאורייתא ס"ל לר' יוחנן. ואין לפרש דהא דקאמר הגמרא שדך למעוטי זרעים שבחוץ לארץ לאו מכלאי הכרם מיירי אלא מכלאי זרעים והא דאצטריך למעטינהו היינו משום דהוי ס"ד אמינא הואיל דאפיק רחמנא לכלאי זרעים ולהרכבת אילן תרווייהו מחד קרא דשדך לא תזרע כלאים הוי אמינא דנקיש נמי כלאי זרעים לבהמתך שינהוג בחוץ לארץ דהא האי קרא בדידהו נמי משתעי משום הכי אצטריך שדך למעטינהו לכלאי זרעים בחוץ לארץ. אבל הרכבת האילן מקשינן להרבעת בהמה שתנהוג בחוץ לארץ. ואיפכא ליכא למימר דהקישא אתא לכלאי זרעים שתנהוג בחוץ לארץ ושדך למעוטי הרכבת אילן הוא דאתא. דיש לומר כיון דעיקר איסורא דהרכבת אילן מפשטא דקרא דשדך לא תזרע כלאים לא אתא דהא לאו זריעה מקרי' וכי כתיב לא תזרע משמעותי' לכלאי זרעים הוא דאתא. אלא דמהאי היקשה דמה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ילפינן לעיקר איסורא דהרכבת אילן מסתברא נמי דלכולה מילתא איתקשי להדדי שינהוג אפילו בחוץ לארץ כמו הרבעת בהמה. וא"כ על כרחך שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוץ לארץ הוא דאתי דאי אפשר לומר כן. שהרי אהא דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מד"ס כתבו התוס' וא"ת אמאי לא ילפינן כלאים מקל וחומר מחדש דנוהג בחוץ לארץ מדאורייתא דמה חדש שאין אסורו אסור עולם כו' ויש לומר דקסבר האי תנא דכתיב גבי כלאים שדך למעוטי זרעים שבחוץ לארץ כדאמר לקמן ואין לומר דערלה מיהו אתי בקל וחומר דחדש דאיכא למימר כלאים יוכיחו ע"כ. ושמע מיניה דהא דאמר שדך למעוטי כלאים שבחוץ לארץ מכלאי זרעים איירי. דאם לא כן תקשה כיון דסבירא לי' לתנא דידן דהחדש אסור מן התורה בכל מקום א"כ אמאי תנן והכלאים מד"ס דעל כרחך אי אפשר לפרש אלא כלאי הכרם. דאלו כלאי זרעים שרי לגמרי בחוץ לארץ כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע והרכבת אילן אסור מן התורה בחוץ לארץ וע"כ אי אפשר לאוקמי הא דתנן הכלאים מד"ס אלא בכלאי הכרם לחוד. וכיון דמכלאי הכרם מיירי דהוי מד"ס ולא ילפינן להוא מקו"ח מחדש ואפילו ר' יוחנן דאמר ערלה הלכה למשה מסיני דאע"ג דאי אפשר למילף כלאי הכרם מקו"ח מחדש בהאי צד דחומרא דאיתא נמי בערלה. דא"כ הלכה בערלה למה לי נילף בקו"ח. אלא ע"כ דאי אפשר למילף בקו"ח ערלה מחדש וה"ה כלאי הכרם נמי לא ילפינן מקו"ח תינח דאי אפשר למילף כלאי הכרם מחדש בקו"ח בהאי צד חומרא דאיתא נמי בערלה משום דא"כ הלכה למה לי אבל אכתי נילף לכלאי הכרם בקו"ח מחדש בהאי צד חומרא דאית' בכלאי הכרם וליתא בערלה. דהא הכי אמרינן התם תניא (קדושין ל"ח) ר"ש בן יוחאי אמר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוץ לארץ והוא הדין שינהגו. ומה חדש שאין איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ. כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ. והוא הדין לערלה בשתים אלמא איכא חדא מילתא בכלאי הכרם מה שאין בערלה ובהאי צד נילף בקו"ח מחדש שינהגו בארץ בין בחוץ לארץ. אלא ודאי ש"מ דכלאי הכרם הוא דמיעטו משדך למימרא שאינו נוהג בחוץ לארץ. ולר' שמעון בן יוחי דסבירא לו מקו"ח מחדש שכלאי הכרם נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ נמי צריך דסבירא לו שדך למעוטי הרכבת אילן בחוץ לארץ הוא דאתא דאילו כלאי הכרם לדידי' נוהג בחוץ לארץ מקו"ח מחדש ולכלאי זרעים ע"כ לא צריך למעוטי כמו שאין צריך למעוטי לתנא דידן דסבירא ליה כלאי הכרם אינו בחוץ לארץ דשדך למעוטי כלאי הכרם הוא דאתא דאילו כלאי זרעים מיעוטא למה לי דחובת קרקע היא הא לרשב"י נמי דהא לא שמעינן לי' דפליג בהאי סברא. והא נמי ליכא למימר דלרשב"י לא משמע ליה שום מיעוטי משדך. אלא וודאי פשיטא להש"ס דליכא למ"ד דשדך לאו מיעוטי משמע וא"כ הא מילתא דר' יוחנן לא מיתוקמי דלוקין על הרכבת אילן מן התורה אלא לתנא דמתניתין דסוף מסכתא ערלה לחוד דסבירא לי' החדש אסור מן התורה בכל מקום והכלאים מד"ס. הרי אע"ג דסבירא לי' דחדש אסור מן התורה מ"מ סבירא לי' דכלאים מד"ס. והא מתניתין ע"כ כר' שמעון בן יוחי לא אתיא ונימא דהאי כלאים מד"ס דקאמר היינו הרכבת אילן דא"כ קשי' מציעותא דערלה הלכה ואילו לרשב"י ערלה מקו"ח קאתי ולא מהלכה (והא נמי ליכא למימר דהאי כלאים מד"ס דתנן היינו כלאי זרעים דהא פשיטא לו דכלאי זרעים בחוץ לארץ מד"ס שרי כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע דכיון דבארץ הם אינם אסורים באכילה והנאה בחוץ לארץ לא גזרו בהם רבנן) וכיון דע"כ מתניתין לא אתיא כרשב"י וכל שכן דלא אתיא כר' אליעזר בר' שמעון דפליג התם אאבוה דהא סבירא לי' דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ ואילו האי תנא קאמר ברישא דחדש אסור מן התורה בכל מקום משמע ליה לר' יוחנן דהא דתנן הכלאים מד"ס בכלאי הכרם מיירי ולא בהרכבת אילן דאי סלקא דעתך בהרכבת אילן מיירי. א"כ תקשי כיון דסבירא ליה לתנא דידן דהרכבת אילן בחוץ לארץ לאו דאורייתא מאי טעמא גזרו רבנן כלל בחוץ לארץ דהרי כמו שלא גזרו על כלאי זרעים בחוץ לארץ כדרב יוסף דמערב ביזרני וזרע בחוץ לארץ מטעמא דכיון דבארץ אינם אסורים באכילה והנאה בחוץ לארץ לא גזרו בהו רבנן מהאי טעמא נמי אי הרכבת אילן בחוץ לארץ לאו דאורייתא מדרבנן נמי משרי שרי. אלא ודאי האי הכלאים מד"ס דתנן ע"כ אי אפשר לאוקמי אלא בכלאי הכרם לחוד וסבירא לי' לר' יוחנן כיון דכלאי הכרם לתנא דידן אינו אלא מד"ס ולא יליף לכלאי הכרם מקו"ח מחדש שהרי סברא לי' להאי תנא דחדש אסור מן התורה בכל מקום ש"מ דסבירא ליה דשדך למעוטי כלאי הכרם ואתי קרא ומפקי ליה מקו"ח וכיון דשדך למעוטי כלאי הכרם אתי. א"כ הרכבת אילן נוהג בחוץ לארץ מדאורייתא מדאיתקש לכלאי בהמה דהא קים לן אין היקש למחצה. דבשלמא למ"ד דחדש בחוץ לארץ מדרבנן ולא צריך שדך למעוטי כלאי הכרם דמהיכי תיתי לריבוי' הא חובת הגוף היא וקו"ח ליכא. כיון דחדש בחוץ לארץ גופא דרבנן א"כ ע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן הוא דאתא וקמ"ל למעוטי מהקישא שלא תיקש להרבעה וגלי לן קרא דהאי הקישא למחצה איתקש. וכן לרשב"י דיליף מקו"ח דכלאי הכרם אסורין בחוץ לארץ מן התורה נמי ע"כ היקש למחצה הוא דהא ע"כ שדך למעוטי הרכבת אילן בחוץ לארץ אתא ולמעוטי מהקישא קאתי אבל לתנאי דמתניתין דסבירא לי' חדש אסור מן התורה בכל מקום ואפילו הכי כלאי הכרם אינו נוהג בחוץ לארץ אלא מד"ס ולא יליף להו מקו"ח מחדש ש"מ דסבירא ליה דשדך למעוטי מקו"ח קאתי. וא"כ ודאי ע"כ יש להקיש כלאי אילן לכלאי בהמה שינהג בחוץ לארץ דהא קים לן אין היקש למחצה וגם קרא לא גלי לן דיהי' האי היקישא למחצה כיון דקרא דשדך לכלאי הכרם קא אתי אם כן הקישא כדקאי קאי כיון דלא אפקי קרא מהקישא כדגלי לן קרא אליבא דאינך תנאי דע"כ אתי קרא ואפקי להאי הקישא מהא כללא דאין הקיש למחצה. ונראה לי טעם פלוגתייהו דרשב"י דיליף מקו"ח דחדש דכלאי הכרם נוהג מן התורה בחוץ לארץ ושדך למעוטי הרכבת אילן ע"כ איתקש למחצה שדך לבהמתך והאי תנא דמס' ערלה אע"ג דסבירא ליה חדש בחוץ לארץ דאורייתא אפילו הכי כלאי הכרם מד"ס ואליבי' דידיה סבירא ליה לר' יוחנן דהרכבת אילן נוהג בחוץ לארץ מן התורה מהקישא דשדך לבהמתך דלכולהו מילתא איתקש דהא אין היקש למחצה דיש לאמר דהיינו טעמא משום כיון דע"כ שדך למעוטי חוץ לארץ הוא דאתי ואי אפשר לך למעט אלא חדא מהני תרתי או כלאי הכרם דלא אתי מקו"ח מחדש כיון דסבירא להו להני תנאי דחדש בחוץ לארץ מדאורייתא ואתי שדך ואפיק מהאי קו"ח או שדך קא ממעט הרכבת אילן דלא תקיש להרבעת בהמה דנוהג בחוץ לארץ וקאתי שדך ואפיק מהאי הקישא וקמ"ל קרא דע"כ האי הקישא למחצה הוא דאיתקיש ולא ככל הקישא דעלמא דלא גלי לן קרא דקים לן בכל דוכתא אין הקישא למחצה ובהא פליגי. רשב"י סבר קו"ח עדיף מהקישא ומוטב שנאמר דהאי שדך אפיק מהקישא דנהוי למחצה משנאמר דאפיק מקו"ח. ותנא דמסכת ערלה סבירא ליה דהקישא עדיף מקו"ח ומוטב שנאמר האי שדך אתא וקא אפיק קו"ח והקישא כדקיימא קיימי ולא הוי הקישא למחצה משנאמר דקו"ח כדקאי קאי ואתי קרא דשדך ואפקא מהקישא דהוי למחצה שהרי קים לן אין הקיש למחצה:
1
ב׳וכהאי גוונא איכא פלוגתא דרבי ורבנן בגיטין פ' השולח (דף מ"א) גבי' המשחרר חצי עבדו דפליגי אי הקיש עדיפא אי גזרה שוה עדיפא. ואפילו למאי דמסיק התם דכולא עלמא גזירה שוה עדיפא מהקישא היינו טעמא כדפירש רש"י התם דכיון דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו שנאמרה בסיני. עדיפא מהקישא דאדם דן מעצמו אבל ק"ו דקים לן דאדם דן קו"ח מעצמו איכא למימר דהקישא עדיף מקו"ח ואפילו היכא דאם תדרוש לקו"ח מ"מ אי אתה עוקר את כל ההקיש לגמרי אלא שנעשה הקיש למחצה כגון הכא שאם אתה דורש שדך למעוטי הרכבת אילן שאינו נוהג בחוץ לארץ מ"מ אי אתה עוקר את כל ההקיש. שהרי אכתי אצטריך הקישא מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ותלמד מהאי הקישא עיקר איסורא דהרכבת אילן דאית ביה איסורא מיהת בארץ ישראל אלא שנעשה הקיש למחצה. אבל כלאי הכרם נוהג בחוץ לארץ בקו"ח מחדש. אבל אם אתה דורש שדך למעוטי כלאי הכרם ולא למעוטי הרכבת אילן כדי שלא תהי' הקיש למחצה נמצאת אתה עוקר את כל הקו"ח דכלאי הכרם מחדש לגמרי ולא אהני קו"ח מידי. מ"מ אפילו בכהאי גוונא לתנא דמסכת ערלה ולר' יוחנן דקאי בשיטתי' אמרינן הקישא עדיף מקו"ח ומוטב שתעקר הקו"ח לגמרי משתדרוש קו"ח וההיקש יהי' למחצה. ולא תקשה לך מהא דמסיק ריש פרק ד' דזבחים (דף מ"ח). ובכריתות פרק דם שחיטה (דף כ"ב) דכולי עלמא הקישא עדיף מגזירה שוה והיקשו התוספות מהא דגיטין דאמרינן דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא מהקישא ותירצו דהא דקאמרינן לכולי עלמא הקישא עדיפא היינו לענין דטוב לנו לעשות הגזירה שוה למחצה ממה שיבטל ההקיש לגמרי ע"כ היינו דווקא גבי הקישא אמרינן הכי דכיון דע"כ הקישן קרא אי אפשר לבטל את ההקש לגמרי דא"כ הקישא דכתב רחמנא למה לי ומוטב לעשות הגזירה שוה למחצה אע"ג דקים לן אין גזירה שוה למחצה ואצטריך הקישא להא מלתא וגזירה שוה למלתא אחריתא. אבל קו"ח דלא אתי מריבוי' דקרא אלא מסברא בעלמא הקישא עדיף כיון דקים לן אין הקיש למחצה ומוטב שנבטל הקו"ח משיבטל האי כללא דאין הקיש למחצה הכי סבירא תנא דמסכת ערלה ור' יוחנן דקאי בשיטתי'. ורשב"י סובר דכל כהאי גוונא מוטב נדרוש קל וחומר והקישא כי אתי למחצה הוא דאתי משנימא אין היקש למחצה ותעקר את הקו"ח לגמרי שלא תדרוש ליה כלל. וכש"כ למה שפירשו התוס' התם בזבחים ובגיטין דהיינו טעמא דאמרינן בגיטין דכו"ע גזירה שוה עדיפא מהקישא משום דעיקר שטר שחרור מג"ש ילפינן לה ע"כ. הא לאו הכי היקשא עדיפא דאתי שפיר טעמא דתנא דמס' ערלה. וגם טעמא דרשב"י נמי ניחא והמבין יבין מעצמו כשמעיין שם בסוגיא דגיטין וזבחים. ואין להאריך עוד בזה. רק נשאר לנו לבאר דבר אחד בסוגיא זו דקדושין שאנו עוסקים בה דיש להקשות לתנא במתניתין דמסכת ערלה. ולר' יוחנן דקאי בשיטתי' דסבירא להו הרכבת אילן בחוץ לארץ נוהג מן התורה וכלאי הכרם אינו נוהג אלא מד"ס. וכי אתי' שדך לאפוקי מקו"ח דלא תדרשי' לגמרי דלמא כי אתי' שדך לאפוקי כלאי זרעים הוא דאתא שאינם אלא מדרבנן לכולי עלמא. ואע"ג דחובת קרקע הוא אצטריך קרא למעוטי. דסד"א אינהו נמי איתקוש לכלאי בהמה. שהרי אינהו נמי מהאי קרא דשדך לא תזרע כלאים נפקא לי'. דפשטא דקרא בגוייהו משתעי. ומנא לן דשדך לאפוקי מקו"ח הוא דאתי למעוטי כלאי הכרם. ויש לומר דע"כ הא הקישא דשדך לבהמתך להרכבת אילן לחוד הוא דמשמע לי' להאי תנא דקאתי ותלמוד מכאן לעיקר איסור דהרכבת אילן הכי. דמה בהמתך בהרבעה שהוא דבר ניכר ומסויים אף שדך בהרכבה נמי מיירי בדבר שהוא ניכר ומסויים. ולא מכלאי זרעים לחוד איירי קרא שאינם ניכרים ומסויימים ולא הוי דומי' דבהמתך שהיא דבר ניכר ומסויים ותלמוד מכאן לעיקר איסור דהרכבת אילן מין בשאינו מינו דלא מצינו לו בכל התורה כולה שאסור אלא מכאן. וכיון שמהאי הקישא אתה למד שאסור הרכבת אילן מדאתקש לבהמתך. אקשי נמי לכל מילי. כיון דעיקר איסורו מהאי הקישא דאתקש לבהמתך קא אתי. ואימא נמי מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך דהרכבה כן. כיון דמהקישא דבהמתך ילפית לאיסורי' דידי' אקשי נמי לבהמתך שתנהוג בחוץ לארץ. אבל כלאי זרעים בהדיא כתיבא. ולא צריך ללמוד עיקר איסורו מכלאי בהמה. דהא פשטא דקרא בגווייהו משתעי ולא אתקש כלל לכלאי בהמה ובלא קרא נמי מסברא ידעינן לה שאינו נוהג בחוץ לארץ. דהא חובת קרקע היא. ולא צריך קרא דשדך למעוטינהו. וכי אתי מעוטי לכלאי הכרם הוא דאתי. ולאפוקי מקו"ח מחדש קא אתי. ותדע לך דאי לא תימא הכי כדאמרן תקשה לך מה חזית דאקשית הכי מה כלאי בהמה בין בארץ בין בחוץ לארץ משום דחובת הגוף היא. אף שדך אע"ג דחובת קרקע היא בין בארץ בין בחוץ לארץ אימא איפכא. מה שדך בארץ אין בחוץ לארץ לא. דחובת קרקע היא. אף בהמתך אע"ג דחובת הגוף היא בארץ אין בחוץ לארץ לא. ואע"ג דקולא וחומרא לחומרא מקשינן. מכל מקום יש לדרוש הכי משום דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישא. כמ"ש התוס' בפסחים פרק אלו עוברין (דף מ"ג) גבי הא דקאמר התם סד"א כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ וס"ד לפטור נשים מבל תאכל חמץ הואיל ואינו בקום אכול מצה דמצות עשה שהזמן גרמא היא תימה לר"י היכי ס"ד לדרוש הכי. אדרבא איפכא יש לדרוש דלחומרא מקשינן. ואומר ר"י דס"ד דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישא משום הכי אמר דבאכילת מצה תלוי דכתיבא בסוף ע"כ. והכא נמי נדרוש הכי. אלא ע"כ דאין להקיש כלאי בהמה וכלאי זרעים אהדדי אלא כלאי בהמה ואילן לחוד משום דעיקר הרכבת אילן מהאי היקשא אתי. וכיון דהכי הוא אין סברא לדרוש ולהקיש מסיפא לרישא בהמתך לשדך כיון דכל עצמו של איסור שדך דהרכבת אילן מבהמתך אתי' לא מסתבר להקיש טפל לעיקר (צ"ל עיקר לטפל). וע"כ כי אתי' היקישא לחומרא אתי' ולהקיש שדך לבהמתך שתנהוג בחוץ לארץ אתי'. אלא שראי' זו מפרק אלו עוברין יש לדחות שהרי תירצו שם התוס' בענין אחר. וזה לא שייך כאן. מ"מ הדברים ברורים מעצמן. וכיון דע"כ מוכח דאין צריך קרא למעוטי כלאי זרעים משדך שלא תנהוג בחוץ לארץ. ע"כ כי קאמר הגמרא למעוטי זרעים שבחוץ לארץ אכלאי הכרם קאי דסד"א למילף מקו"ח מחדש. וא"כ לת"ק דר' אליעזר דסבירא ליה חדש בחוץ לארץ מדרבנן קרא למעוטי כלאי הכרם לא צריך דפשיטא דהא חובת קרקע היא ובקו"ח לא אתי' ש"מ דלדידיה שדך למעוטי הרכבת אילן אתא ולאפוקי מהקישא דשדך לבהמתך אתי'. וא"כ ר' יוחנן דאמר לוקין על כלאי אילן דבר תורה ושדך למעוטי כלאי הכרם אתי'. ש"מ דמדאתי לאפוקי מקו"ח מחדש דחדש בחוץ לארץ דאורייתא. ואע"ג דהוי פלוגתא דאמוראי בתראי במנחות שם בפרק ר' ישמעאל אי חדש בחוץ לארץ דאורייתא או דרבנן. מכל מקום הואיל וסלקא שמעתא זו דר' יוחנן דאמר לוקין על כלאי אילן דבר תורה כאן במסכת קדושין בסתמא בלי מחלוקת ש"מ דחדש בחוץ לארץ דאורייתא הכי הלכתא. וכן דרך הפוסקים בהרבה מקומות לפסוק הלכתא מהאי טעמא דאמרן:
2
ג׳ועוד יש להביא ראיה מההיא דפ' ר' ישמעאל דאמר התם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן. ורבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשבסר. קסברי חדש בחוץ לארץ דאורייתא משום הכי חיישי לספיקא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. וכיון דחזינן לכולהו רבנן דבי רב אשי ולרבינא משמיה דאבוה דכולהו ס"ל דחדש בחוצה לארץ דאורייתא הלכתא כוותייהו לגבי רב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע. חדא דבתראי נינהו וקים לן מאביי ורבא הלכתא כבתראי. ועוד דרבים נינהו וקי"ל הלכה כרבים. ותמהני על הרי"ף ושאר פוסקים שהכריעו דהלכה כר' אליעזר משום דסתם לן תנא כוותי'. דמה ענין סתם משנה לגבי פלוגתא דאמוראי וכמ"ש הרא"ש גופא בכתובות (פרק אלו נערות). גבי פלוגתא דר' מאיר וחכמים אי קטנה יש לה קנס כהאי גוונא. אבל הדבר ברור דהלכה כר' אליעזר מטעמא דפרשתי. ולא תקשי לך אהא דפסק הרמב"ם בפ"י מהלכות מאכלות אסורות דחדש בחוץ לארץ דאורייתא. והרי תנן במנחות (ריש פרק ט' דף פ"ג) כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוץ לארץ מן החדש ומן הישן. חוץ מן העומר ושתי הלחם. שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ. ואמרינן בגמרא דמתני' דלא כהאי תנא. דתניא ר' יוסי ב"ר יהודא אומר עומר בא מחוץ לארץ. ומה אני מקיים כי תבאו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ קסבר חדש בחוץ לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקרבינן. אלמא למ"ד חדש בחוץ לארץ דאורייתא אקרובי נמי מקרבינן. וע"כ הא דתנן שאין עומר בא אלא מן הארץ משום דסבירא ליה חדש בחוץ לארץ דרבנן והואיל דמן התורה אין אסור חדש נוהג בחוץ לארץ לא מקריבינן לעומר מיניה. והרי הרמב"ם פסק בפרק ז' מהלכות תרומות ומעשרות דאין עומר בא מן חוץ לארץ ואמאי כיון דחדש נוהג בחוץ לארץ אמאי אין מקרבינן עומר מיני'. וגם על הרי"ף וש"פ יש לתמוה שהכריעו דהלכה כר' אליעזר דאמר חדש אסור מן התורה בחוץ לארץ משום דסתם לן תנא כוותי'. דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום. והרי סתם לן תנא נמי כת"ק דר"א דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ מדאורייתא מדתנן סתמא במנחות שאין עומר בא אלא מן הארץ ולא מחוץ לארץ ש"מ דחדש בחוץ לארץ דרבנן. דאי ס"ד דאורייתא אקרובי נמי מקריבינן וא"כ מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא. ויש לומר דוודאי אפילו למ"ד חדש בחוץ לארץ דאורייתא מ"מ איכא למימר דאפ"ה אקרובי לא מקריבינן מיניה דמיעט רחמנא מדכתיב כי תבואו. והיינו טעמא דתנא דמתניתין סבירא ליה דאין עומר בא מן חוץ לארץ. אע"ג דחדש בחו"ל דאורייתא ולא סבירא ליה כר' יוסי ב"ר יהודא דדריש כי תבואו לזמן ביאה אתא. ומ"מ אע"ג דסבירא ליה לר' יוסי ב"ר יהודא כי תבואו זמן ביאה היא מ"מ צריך לומר דהגמרא סבירא ליה חדש בחוץ לארץ דאורייתא הוא. דאם לא כן אע"ג כי תבואו זמן ביאה מ"מ אפילו בלא מיעוטא דקרא אי אפשר להביא עומר מחוץ לארץ כיון שאין אסור חדש נוהג בו. אבל למ"ד חדש בחוץ לארץ דאורייתא מ"מ סבירא ליה דאין עומר בא מחוץ לארץ משום דכתב רחמנא כי תבואו דמשמע מארץ אין מחוץ לארץ לא. תדע שהרי משמע שם במנחות דר' עקיבא סבירא ליה דאין עומר בא מחוץ לארץ. ואע"ג דר' עקיבא סבירא ליה שם בפ"ק דקדושין דמושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע וחדש בחוץ לארץ דאורייתא ואפ"ה אין עומר בא מחוץ לארץ לר' עקיבא אלא וודאי כדאמרן. וגם רב כהנא וחביריו (בראש השנה דף י"ג) גבי עומר שהקריבו בכניסתן לארץ משמע דסבירא להו ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וחדש בחוץ לארץ מדאורייתא:
3