שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב י״בSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 12
א׳כל עבודה ותפלה בתפיסת האדם, הוא כך עד התכללות המדות הנגלים, שהוא מדת תפארת, הנקרא זעיר אנפין. וזה הענין שפרעה הבין שהוא המושל על ישראל, כי הוא משל על דעתם ולא היה בהם אתערותא לתפלה.
1
ב׳וכמו דאי' בזוה"ק (בשלח נב:) א"ר יהודה אמר רבי יצחק, פרעה חכים מכל חרשוי הוה ובכל אינון כתרין ובכל אינון ידועין אסתכל ובכל סטרא דלהון לא חמו פורקנא דלהון דישראל ולא הוה תלי בחד מנייהו, ועוד דהא בכלהו קשירו קשר קשרא עלייהו דישראל ופרעה לא סבר דאית קשרא אחרא דמהימנותא דאיהו שליט על כלא ועל דא הוה אתקיף לביה. והענין שפרעה היה יודע שאין שום מקום בגדר עבודה שישראל יתגברו עליו, והבין שנתנה לו הממשלה על ישראל, כי ישראל היו משועבדים בגופם ונפשם ועבדו בהם בפרך, וכמו שנתבאר במקומו שהורגלו אותם מעט מעט בעבודת עבד עד שכל כך נשתעבדו בארץ מצרים כדאי' במדרש (מכילתא יתרו א) שאין עבד היה יכול לברוח ממצרים, לפי שהיתה מלאה כל חמדות עולם הזה, עד שהיה נוח לו להיות עבד בארץ מצרים מלהיות שר בארץ אחרת, וכן משל על דעתם ושכלם. ולכן שפט, שלא נמצא בהם שום מקום לעורר שרשם להתפלל שיוציאם משם, וממילא כיון שאין בהם שום אתערותא אפילו לתפלה, ואיך יעוררו אצל הש"י שיגאלם. וזה שביאר בזה"ק שלא ידע פרעה שיש קשורא אוחרא דמהימנותא דאיהו שליט על כלא, שכל התקשרות של ישראל עם הקב"ה הוא ע"י תפלה ועבודה. וכל עבודה ותפלה בתפיסת האדם הוא רק עד התכללות והתאחדות מדותיו של הקב"ה הנגלים שהם כמו שסדרם דהע"ה (ד"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' וכדאי' בספרי על פסוק ולדבקה בו (דברים י״א:ל׳) וכי אפשר לו לאדם להתדבק בהקב"ה הלא כתיב ה' אלהיך אש אכלה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו'. ועד מדות האלו שהם בהשגת האדם מגעת עבודת האדם, שהוא למדת התפארת הנקרא זעיר אנפין. וזהו המדה שהוא התקשרות ישראל ומשם נקראו בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) כדאי' בזה"ק (בלק קצא:) ורזא דמלה כתיב ברזא דלעילא (משלי) מה שמו ומה שם בנו כי תדע ההוא שם ידיע ה' צבאות שמו. שם בנו ישראל שמו דכתיב בני בכורי ישראל, והא ישראל כל מפתחאן דמהימנותא ביה תליין ואיהו משתבח ואמר (תהילים ב׳:ז׳) ה' אמר אלי בני אתה, והכי הוא ודאי דהא אבא ואמא אעטרו ליה וברוכי ליה בכמה ברכאן ואמרו ופקידו לכלא (שם) נשקו בר נשקו ידא להאי בר כביכול שלטנו דכל יהב ליה על כלא דכלא יפלחון ליה וכו' ובזה"ק (יתרו עט.) סופא דקרא מאי קא מיירי דכתיב מה שמו ומה שם בנו כי תדע וכו' אמר ליה רזא דמלה היינו דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר כו' חכמה שמו תפארת בנו יעו"ש:
2
ג׳ענין כל התפלות הם דרך שם הוי"ה, שהוא ברזא דתפארת, דאף שיש להקב"ה מדות גבוהים, אכן תפלה היא רק למקום שהם בתפיסת כל ישראל, וזה בררו אנשי כנה"ג.
3
ד׳והענין כי כל התפלות והעבודות הם להקב"ה דרך שם הוי' שהוא ברזא דתפארת הכולל מדות הגלויים, וכל שבחי הקב"ה בסידור שבחים בשלש ראשונות, הוא ג"כ שיכיר האדם את הש"י במדות אלו. ואף שהש"י הוא מרומם מכל המדות, אבל בתפלה אין לאדם לשבח את הש"י במה שאין האדם מכיר את הש"י. וכדאיתא במס' מגילה (כה.) ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ אמר ליה סיימתינהו לשבחיה דמרך, השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתי כנסת הגדולה ותקנוהו אנן לא אמרינן להו, ואת אמרת כולי האי, משל לאדם שהיה לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב והיה מסלק אותו בשל כסף לא גנאי הוא לו. והענין שבודאי זה שעבר לפני התבה הכיר את הש"י באלו התוארים, כמו שבאר הרמב"ם ז"ל (בנ"ט מראשון עי"ש). אכן רבי חנינא אמר לו, האיך תוכל לשבח את הקב"ה במה שאתה משיג בזו הרגע, והרי ברגע האחרת יאיר לך השי"ת שתשיג גבוה מעל גבוה עד שאין ערך ודמיון להשגתך, כמו שאין דמיון לכסף אל הזהב. וזה שאמר לו השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא, היינו שמה שכתב בתורה כוללת כל הבריאה, וכמו שהבאנו בהקדמה מזוה"ק (יתרו פג:) יעו"ש. ואתו אנשי כנסת הגדולה וקבעינהו בתפלה, היינו שהם בררו שאלו המדות הם בתפיסת כל ישראל, וכדאיתא במס' יומא (סט:) למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה, שמשה אמר האל הגדול הגבור והנורא ואתא ירמיה ולא אמר נורא ודניאל לא אמר גבור והם החזירו עטרה ליושנה, שבררו שהן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, והיינו שאלו התוארים כל נפש מישראל מכיר אותם תמיד. ולכן כל התפלות הם להקב"ה בסידור שבחו בהכרת המדות הגלוים והם נכללים במדת זעיר אפין תפארת ישראל. ואף שיש להקב"ה מדות נעלמים גבוהים, אכן תפלה היא רק למקום שהשגת האדם מגעת. וזה דאיתא ביומא (שם) מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כזבו בו ולא הזכירו אלא מה שהראם הקב"ה. אך בימי כנסת הגדולה, שכבר ראו התעוררות ישועה בנס פורים, אז ראו שהראה להם הקב"ה שהן הן גבורותיו ונוראותיו והחזירו עטרה ליושנה. אכן לזה התפילות הם להקב"ה ברזא דזעיר אפין, לפי שכל המדות שרשם בשם הוי"ה שהוא ברזא דתפארת זעיר אפין, ששורש כל השמות הוא שם הוי"ה כדאיתא בזוה"ק (ויקרא דף י:) י"ה בנינא דכולא כו' האי מלכא דשלמא כלא דיליה רזא דתפארת יעו"ש. ועוד (שם יא.) רבי אלעזר אמר כלהו עשרה שמהן כתיבין ואנן תנינן קדמאה אהי"ה דא סתימא עלאה וכו' תנינא י"ה בנין דחכמה אפיק ה' וכו', וחושב שם שלכל ספירה יש שם מיוחד ושרשם שם הוי"ה שתיתאה יקו"ק רחמי שלימו דכלא עקרא דכלא קשרא די מהימנותא אחיד לכל סטרין ודא תפארת ישראל יעו"ש. והיינו שבתפארת שרשו שם הוי"ה, והשם הוא ג"כ שם הוי"ה:
4