שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב י״חSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 18
א׳ממשיך לבאר, שעוברי רצונו אינם רואים איך נעשה על ידיהם שליחות ה', ואין להם שום חלק והשארה, מהכבוד שמים שנתגדל על ידם.
1
ב׳וזה שאמר הכתוב (תהלים קמ) זממו אל תפק ירומו סלה וכדאי' במדרש רבה (פ' תבוא) כל מי שלומד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר וכו' מנין שנא' (ישעיהו כ״ו:י׳) יוחן רשע בל למד צדק, אבל אם למד ולא קיים אינו נחנן. והיינו ששאל אותו אולי רשעתו מפני שלא למד צדק, וכדאי' במגילה (דף ו ע"א) ואמר רבי יצחק מאי דכתיב יוחן רשע בל למד צדק אמר יצחק לפני הקב"ה יוחן עשו אמר לו רשע הוא, אמר לו בל למד צדק שבזה רצה ללמד זכות על עשו, לפי שעקר תלוי לפי השגתו בהיקף גבול תפיסתו. והשיב לו הש"י בארץ נכוחות יעול, שבמקום שידוע לו נוכח פניו דברים נכוחים, שם עושה עוולות בעברת זדון, אמר לו א"כ בל יראה גאות ה'. וענין בל יראה גאות ה'. היינו אף שהש"י עושה שליחותו ע"י הכל ואפילו ע"י עוברי רצונו כעשו הרשע, בכל זאת הוא עצמו אינו רואה איך נעשה על ידו שליחות הש"י, וזהו שאינו רואה גאות ה', אף מה שנעשה על ידו, וכמו שמצינו שנתגדל שם שמים ע"י פרעה כדאי' במכילתא (פ' ח) מי כמכה באלים ה' אמר פרעה. וכן ע"י המן בשעתו כדאי' במס' מגלה (י:) והיה לה' לשם אלו ימי פורים, לאות עולם לא יכרת זה מקרא מגלה, והם בעצמם אין להם שום חלק בהכבוד שמים שנתגדל ונתרבה על ידם. וכדאי' במס' מגלה (ו.) אל תתן ה' מאוי רשע זממו אל תפק ירומו סלה (תהלים קמ) אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זממו אל תפק זו גרממיא של אדום וכו' יעו"ש איך שמטרידין את דעתם. וזהו ירומו סלה שהש"י מנהג עמם מרומם למעלה מהשגתם, שאין להם מצדם שום השארה מהכבוד שמים שנתגדל על ידם:
2
ג׳באמת אין החוטא פוגם בהנהגת הש"י, רק בגבול תפיסתו יראה שהשחית בעולם.
3
ד׳וזה מאמר צופר הנעמתי (איוב כ׳:ה׳) כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע וגו' חיל בלע ויקאנו. היינו שאין נשאר בקרבו שום השארה, שאף שבלע חיל מה שהיה נצרך בשעתו שיעשה בכחו וחילו איזה שליחות לרצון הש"י, אבל לפי שלא היה מדעתו ורצונו ורק שנעשה על ידו, לכן לא ישאר ממנו בו שום השארה ויקאנו ומבטנו ירשנו אל. וכמו שמסיים אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה, שדבש וחלב רומז על האחרית הטוב המיועד, גמול הטוב לעובדי הש"י ועושי רצונו, אך לפי שאינו נעשה מרצונו ודעת, רק שמתנהג על ידו שלא מדעתו, לא יראה עצמו בטוב המיועד לעושי רצון הבורא מדעתם. ובאמת כל מריו והריסותיו הוא רק בהיקף גבול תפיסתו ושכלו, וכל השחתתו הוא רק לעצמו, שרצון הש"י מתקיים אפילו על ידו, ורק שהוא לדעתו עומד במריו ומרדו. וכדאיתא בתיקוני הזהר הקדמה (דף ב.) מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא. אבל באמת אין החוטא פוגם בהנהגת השי"ת, רק מסטרא דיליה הוא פוגם ומשחית, היינו שבגבול היקף שכלו ותפיסתו יראה שהשחית בעולם. וכמ"ש (האזינו לב ה) שחת לו, ומתרגם אונקלוס חבילו להון לא ליה:
4
ה׳כמו שהאדם קובע אמונת ה' בעצמו, כן השי"ת מתנהג עמו, שמי שסובר שהעולם מקרה, הוא נתון תחת המקרה, ומי שמאמין בהשגחה, אז מצידו משגיח השי"ת בכל פרט הבריאה לטובתו אע"פ שהפרט עצמו מושגח רק בכלליות.
5
ו׳ובזוה"ק בא (דף לג.) ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב ג) אי הכי לאו בדינא הוה אלא במימר האי מקטרגא דאסית ליה ואסטי ליה אלא כלא בדינא הוה והכי אמר לו אליהוא (איוב לד) כי פעל אדם אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו, והכי הוה כמה דאתמר כמה דאיהו גזר הכי אתגזר עליה. והאי דאמר ותסיתני בו לבלעו חנם ותסיתני לבלעו לא כתיב אלא ותסיתני בו ביה קיימא בדעתיה דאיהו חשיב דהא תסיתני כמה דאמר (שם י) ועל עצת רשעים הופעת כגוונא דא (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ויפתוהו ויכזבו לו לא כתיב אלא ויפתוהו בפיהם בפיהם קיימא מלא דא דהא אתפתה. והוא שכמו שהאדם קובע בנפשו אמונת הש"י, כן מנהג עמו הש"י, וכדאי' בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל לאתדבקא ברוח דחכמתא. וכמו שכתבנו בהקדמה בענין השגחת הש"י שהוא כפי אמונת האדם. וכדאי' בתו"כ (בחוקותי) ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך וגו' אם תעשו אותי עראי בעולם אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. והיינו שמי שמאמין וסובר שהעולם מקרה הוא, כפי אמונתו כן מנהג עמו הש"י, והוא נתון תחת המקרה, וכשיאמין שהש"י משגיח בכל פרט, אז מצדו משגיח הש"י בכל פרט הבריאה לטובתו. וכדאי' יבמות (סג. ומדרש רבה פ' לך) אפילו חביות של יין נסך שהלכו מגליא לאספמיא הוו מתברכין בשביל אברהם ומקשה הרי של יין נסך היו ומתרץ חלא מוזיל חמרא. הרי שלזכותו של אברהם שייטב לו, היה משגיח הקב"ה אף על מקום רחוק, שהיה יכול לצמוח אפילו טובה קטנה מן הקטנה לאברהם אבינו ע"ה אפילו בדרך רחוק ע"י גרמא דגרמא, וכפי זה נמצא שכל כללות הבריאה ופרטותיה היו מושגחים בהשגחה פרטיית בשביל אברהם. ואף שכל סוג ומין לבדו מצד עצמו אין עליו רק השגחה כללית. אכן מצד המאמין גם בכל פרט יש השגחה פרטיית. נמצא שכל אחד יש לו היקף בפני עצמו, ובתוך גבול הקיפו מתנהג כפי ערך הכנתו ואמונתו ואין אחד נוגע לחבירו:
6