שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב י״טSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 19
א׳ביאור רבינו סעדיה גאון אינו מספיק, בענין, האיבוד מעשה הבורא והגנבה מעשה האדם, ואילו לא נגנב היה נאבד. וכן צנים ופחים בידי אדם. איך שייך לומר בידי אדם, ובידי שמים שהגנב יגנוב.
1
ב׳ואף שנדמה שיש בענין זה דברים סותרים זה את זה, וכמו שהקשה רבינו סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות (שער ד עבודה ומרי) השאלה על הגנב כשהוא אבדת ממון בני אדם גזרת הבורא אם לעונש או לנסיון, איך נאמר בגניבה ההוא ממעשה הבורא. והתשובה בזה שהאיבוד מעשה הבורא, והגנבה מעשה האדם וכאשר החכמה איבוד הדבר ההוא, אלו לא היה גונבו הגנב, היה נאבד בפנים אחרים. וכן ענו שמעיה ואחיו לקצת מלכי אדום ואמרו, ואם אנו מחוייבין מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה מזיקים יש לנו לפגוע בנו. והאריך הגאון ז"ל בענינים אלו. ובאמת תירוצו אינו מספיק, דרך משל בגנב עצמו שתירץ שאם לא היה הגנב גונבו היה אבד בפנים אחרים, הרי זה ג"כ גרעון בידיעת הבורא כמו שנבאר לעיל. וביותר קשה דאיתא בכתובות (דף ל:) דמסיק שם אריה וגנבי בידי שמים צנים פחים בידי אדם, הרי שיש היזק שהוא בידי אדם ואיך שייך לומר היזק בידי אדם, וגנב בידי שמים משמע שבידי שמים שגנב הזה יגנוב את זה:
2
ג׳לפי המתבאר לעיל יובן, שמצד האדם המאמין, הכל בהשגחה, אפילו מה שהבעל בחירה עושה לו, ובחירתו של העושה עוול, הוא רק בגבול הקיפו.
3
ד׳אכן כפי שנתבאר, הנה כל אחד יש לו גבול היקפו, ובתוך גבול היקפו שם הוא כל מערכת הנהגתו, ואין אחד נוגע בהיקף חברו. ומצד המאמין באמונה שלמה, נעשה הכל בהשגחה פרטיית, אפילו מה שהבעל בחירה עושה לו בבחירתו, ורק מצד העושה עול הוא בבחירה שאינו יכול לבחור אלא בגבול היקפו, וכל החטא הוא מה שחטא בגבול היקפו. וכדאי' במס' סוטה (דף ט:) שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו ופריך הש"ס איני והכתיב (שופטים טז) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא ומשני איהו מיהו כי אזל בתר ישרותיה אזל. ובאמת צריך לבאר מה היה שמשון יכול לעשות הרי הדבר יצא מה', ומכאן דייק בש"ס מועד קטן (יח:) שאין זווגו של אדם אלא מהקב"ה מקרא זה, וא"כ מה היה לו לעשות הרי בהכרח היה לישא אותה:
4
ה׳חטא שמשון היה גם בגבול הקיפו, שאם לא היה הולך אחר עיניו, בוודאי השי"ת מצווהו. וכן בגנבה, שאם הגנב לא היה בוחר בזה, היתה באה לו הגנבה בהיתר. נמצא שהכל בגבול תפיסתו לבד.
5
ו׳אכן כפי שנתבאר לעיל, שכל בחירת האדם הוא רק בגבול הקיפו, ובזה הגבול הוא מקום שיעבוד את הש"י בבחירתו, ולכן שמשון ג"כ חטא בגבול היקף תפיסתו והשגתו, שזאת היתה העצה הנכונה לפני שמשון שהוא מצדו לא יחפוץ בה, ואז אלו עשה כן ולא היה חפץ בה בודאי היה לו מאמר מפורש מהש"י שישא אותה. וכמו שמצינו בהושע (הושע א) שנאמר לו קח לך אשת זנונים (ושם ג) שנאמר לו לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת וגו' וקיים מצות ה' אף שלא היה על דרך ההיתר, והוא הושע, בודאי לא חפץ בזה, וכיון שלא נתכוון להנאתו ולא רצה בהנאה שלא כמצוה, לכן בעת שהיה רצון הש"י לזו הפעולה היה לו מאמר מפורש מהש"י. וכן הגנב, שהגנב היה צריך להפסיד, וגם ע"י זה הגנב, ובאותו זמן שנגנב, רק אם לא היה הגנב רוצה לעבור על רצון הש"י היה נצטוה במאמר מפורש, או שהיה מסתובב איזה סיבה שהיתה הגנבה באה לידו בהיתר. נמצא שמצד הנגנב הוא בידי שמים ומצד הגנב הוא בידי אדם ומבחירתו לרע, ונענש על מריו. אכן כח בחירתו אינו אלא בהיקף גבול תפיסתו ובזה יכול לבחור בטוב בבחירתו וכן בהפך:
6
ז׳יונה הנביא רצה בטובתן של ישראל, לכן רצה להטריד דעתו, שלא תשרה עליו הנבואה. ובים, דעתו של אדם נטרדת, וזה לפי שאין האדם יכול להסתיר עצמו מהשי"ת, רק יכול להטריד דעתו בהיקף גבול תפיסתו.
7
ח׳וכדאיתא בזוה"ק תרומה (דף קע:) ואי תימא אי הכי הא כתיב (יונה א) ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח ותנינן מאי טעמא אזל יונה וברח וכי מאן ייכול למברח מקמי קוב"ה אלא הוה אזל וברח לנפקא מארעא קדישא דהא שכינתא לא שרייא לבר מארעא דישראל ובגין דלא תשרי עלוי שכינתא הוה ברח מארעא קדישא וכו' והא הכא כתיב מלפני ולא לפני, אלא ודאי הכי הוא מלפני דהא רוח נבואה לא אתיא מגו שכינתא אלא מלפני אינון תרין דרגין דנביאים דקא שריין על שכינתא, ומההוא אתר דחיל למהוי תמן בארעא קדישא ועל דא מלפני כי מלפני ה' הוא בורח ולא לפני ה' דהא הוה ידע דנבואה לא הוה אתי אלא מלפני:
8
ט׳והענין הוא שביאר בזוה"ק, שבאמת האיך יכול האדם לברוח מפני השי"ת, ואיך יאמר נביא ה' שיברח מהש"י, אלא שרצה בטובתן של ישראל שלא תשרה עליו הנבואה, וכדאי' במכילתא (ריש פ' בא) יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב. ולכן רצה להטריד דעתו שלא תשרה עליו הנבואה, וכדאי' במכילתא (שם) וגם בהוספה למדרש תנחומא (סו"פ ויקרא) אמר יונה אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו, מה אעשה אם אעלה לשמים שם כבודו שנאמר (תהלים קיב) על השמים כבודו. ואם על הארץ שם כבודו שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו, הריני בורח לים שאין נאמר שם כבודו. והענין שבים לא נזכר כבודו, לפי שבים דעתו של אדם נטרדת, כדאי' במס' תמיד (דף לב.) כל נחותי ימא לא מייתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. ולפי שאין הנבואה שורה אלא על חכם וכשהוא בישוב הדעת, לכן רצה להטריד דעתו כדי שלא תשרה עליו הנבואה. וזהו דאיתא בזוה"ק מלפני ולא לפני, היינו שאין בכח האדם להסתיר את עצמו, ורק מצד שיכול להטריד דעתו בהיקף גבול תפיסתו, וזהו מלפני כדאי' בזוה"ק הני תרין דרגין דנביאים וכדאי' בתיקוני הזהר (תיקון כ"א דף מט) ומבינה נביאים ואינון נצח והוד.
9