שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב כ״אSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 21
א׳כל סבל האדם, הוא לטובתו, ואע"ג שנוח לו לאדם שלא נברא, זה הכל מדעת עוה"ז, אבל באמת, בשורשו הכל לטובתו, והש"י מברר כל מעשי ישראל לטוב. והאדם קודם שנברא. מראה לו השי"ת את כל הסבל ומסכים, שהכל לטובתו.
1
ב׳וכן בסבלנות, כל המאמין באמונה שלמה בהש"י, לא יקשה לו על כל הסבלנות שסבל וכל מה שעבר עליו צריך לידע שהכל לטובתו, שכל הסבלנות הוא לטובת האדם, והאדם הסכים ע"ז מרצונו קודם שנברא, כדאי' במס' ראש השנה (דף יא.) אמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית לקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו וכדפירש"י ז"ל ותוס' ז"ל לדעתן שאלם אם חפצים להבראות ואמרו הן ובתוס' שם ד"ה לקומתן פירשו לצביונם היינו יופי גידולם וכן פירש"י בחולין (דף ס.) לצביונם בדמות שבחרו להם. ואע"ג דאי' במס' עירובין (דף יג.) נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא אכן לא נאמר טוב לו לאדם שלא נברא, אלא נוח לו היינו שמצד האדם בעוה"ז בחשבו דרכיו שהוא במקום קבלת אחריות סכנה בכל רגע, ודאי מצד דעת העוה"ז היה נוח לו שלא נברא, אבל בשרשו מקום האחוז בו, שם התרצה שודאי טוב לו שנברא יותר משלא נברא, שהרי לצביונו נברא, ואז ידע כל מיני אחריות שנכנס בה וקבל עליו. שמצד הש"י כל נפש יתברר לטוב, ואף אחר שירבה לחטוא, הש"י חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, וכדאי' בסבא משפטים (דף קו.) תנן לית מלה בעלמא דקיימא קמי תשובה ולכלא קוב"ה הוא יקבל ודאי, ואי תב בתיובתא הא אזדמן לקבליה ארח חיים ואע"ג דפגים מה דפגים כלא אתקן וכלא אהדר על תיקוניה דהא אפילו מה דאית ביה אומאה קמי קוב"ה מקבל ליה דכתיב (ישעיה יז) ה' צבאות יעץ דא היא רזא סתימא וכו':
2
ג׳ואף מה שהאדם סובל כמה עונשין וסבלנות, הרי יש אצל הש"י לנחם ולפייס את כל אדם שיהיה מרוצה ומפויס ומנוחם על כל מה שעבר עליו. וכדמסיק בזוה"ק (שם:) ועל דא אמר דוד רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני (תהלים קיט) אי על חייבין מטון רחמוי כש"כ על זכאין, אלא מאן בעי אסוותא אינון מארי כאבין אלין אינון חייבין אינון בעאן אסוותא ורחמי דקוב"ה רחמין עלייהו דלא יהוון שביקין מניה וכו'. ת"ח מה כתיב וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומין לו ולאבליו וילך שובב אע"ג דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון דאזלין באורחא דלבייהו ואחרין עבדין בהו התראה ולא בעאן לציית לון, בשעתא דתבין בתיובתא ונטלין ארחא טבא דתיובתא הא אסותא זמינא לקבלייהו. והיינו שהשי"ת יכול לנחם על כל הסבלנות ולהחזיר הכל לטובה וצופה רק לטובה, וכדמסיים (שם) והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי נחומים לכל סטרין והשתא איהו חי ודאי חי בכל סטרין אחיד באילנא דחיי, וכיון דאחיד באילנא דחיי אקרי בעל תשובה דהא כנסת ישראל תשובה אוף הכי אקרי, ואיהו בעל תשובה וקדמאי אמרי בעל תשובה ממש, ועל דא אפי' צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים. ואפילו הרהור תשובה אינו נאבד וכדאי' בזוה"ק (תרומה קנ:) ולית רעותא טבא דאתאביד מקמי מלכא קדישא ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה, דאע"ג דלא יכיל למעבד לון קוב"ה סליק ליה רעותא כאלו עביד. וכדאי' בזוה"ק משפטים (דף צט:) דהא לית מלה אפי' זעירא בעלמא דלא הוה ליה אתר ודוכתא לאתטמרא ולאתכנשא תמן ולא אתעביד לעלמין. (ושם בדף ק:) ואלין אינון גבורין עלאין דמלכא עלאה קדישא ולא אתאביד כלום אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה וקוב"ה עביד מניה מה דעביד, ואפילו מלה דבר נש ואפילו מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקניא ואתר ודוכתא אית להו לכולא. ואף בכל אלו הסבלנות שהאדם סובל לא ידח לעולם ח"ו, כי על הסבלנות ינחם הש"י את כל נפש. ולפי שהש"י יודע תכלית כל דבר, ויודע שטוב לפני הבריאה יותר כשנבראת משאלו לא נבראת, וקודם הבריאה מראה זאת הש"י להאדם בעוד שהוא בכח ולא בפועל, ואז מסכים לזה שטוב לו שיהיה נברא, וכדאי' בזוה"ק ויחי (דף רלג:) אבל תא חזי כל אינון נשמתין דהא מיומא דאתברי עלמא כלהו קיימי קמי קוב"ה עד לא נחתו לעלמא, בההוא דיוקנא ממש דאתחזין לבתר בעלמא וההוא חיזו דגופא דבר נש דקאים בהאי עלמא הכי קאים לעילא, ובשעתא דנשמתא דא זמינא לאחתא בעלמא ההיא, נשמתא בההוא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא הכי קאים קמי קוב"ה ואומי לה קוב"ה דתטור פקודי אורייתא ולא תעבור על קיימין ומלין דקיימין קמיה דכתיב (מלכים א' יז) חי ה' אשר עמדתי לפניו והא אוקמוה. והוא שהש"י הראה לו כל תבניתו ומערכתו ואף תכונת גופו והוא בעצמו מסכים על כל פרטיו. והענין מבואר בזוה"ק, שאף שלפי ראות עיני האדם, קשה להבין איך יסכים האדם לסבול בעוה"ז, הרי קודם שנברא לא חטא עוד ולמה יצרך לסבול ולקבל עליו סבלנות מדעתו:
3
ד׳מבאר הזוה"ק בענין זעקת הכהן בעל מום, שנתגרש מלעבוד עבודת ה', שהרי אין לו פגם בשורש. ותירוצו של רשב"י, שכן קבל על עצמו לסבול, בסוד פגימת הלבנה, קודם שנברא, שע"י הסבל יתרבה כבוד שמים.
4
ה׳ומבואר בזוה"ק וישב (דף קפא.) רבי שמעון פתח (ויקרא כא) אך אל הפרכת לא יבא וגו'. תא חזי בההוא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק, אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוקבא כלהו קיימין לגו בקורטא דלגו בסיטו קורטא. וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא כדין כל אינון נשמתין דנפקין אף על גב דכלהו דכיין וכלהו קדישין, הואיל ונפקו בפגימו בכל אינון אתרי דמטו אינון נשמתין, כלהו אתבררו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואלין אינון נשמתין דאתרעי בהו קוב"ה לבתר דאתברו ואע"ג דנשמתין בעציבו ולא בחדוון. רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא לגו כגוונא דלעילא ודא כגוונא דדא, ובגין כך אלין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא, ועל אלין כתיב (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה':
5
ו׳וזהו הענין שבאר רבי שמעון בן יוחאי על צעקת ודמעת העשוקים, מה שכהן בעל מום יש לו גודל תרעומות על מה שנגרש מלהסתפח לעבודת הש"י, שהוא אסור לעבוד עבודה במקדש. שאי אפשר לומר שיש לו פגם ממש בשורש נפשו בפנימיותו בתולדה, א"כ היה אסור לאכול גם תרומה וקדשים, שהרי חלל אסור לאכול בקדשים, וגם זרעו פסול מכהונה, ובעל מום מותר לאכול בתרומה וקדשים וזרעו כשר. אלא שאסור לו לכנוס למקדש ולעבוד עבודה:
6
ז׳והנה זאת ידוע, שאכילת קדש הוא שהאדם מכניס לגופו מאכלי קדש והמאכל נתכלל בגופו, ובכח המאכל כשעובד את הש"י מתעלה גם המאכל ע"י האוכלו, ואם היה בו פגם בשרשו יתכן יותר להיותו אסור לאכול בקדשים מלכנוס במקדש, שבאכילה יכול יותר לקלקל מבכניסה למקדש, שהמאכל מכניסו האדם לתוך גופו פנימה, ובכח המאכל יכול לפעול כחפצו רע או טוב, ואם יעשה עול בכח האכילה ההיא אזי יפגום את כח המאכל ומורידו לשפל המדרגות. ובכניסה למקדש, הקדש מקיף אותו ואינו יכול לפגום כל כך בכח הקדושה הזו. ושורש תירוצו של רשב"י (שם) שבאמת אין בהבעל מום בשרשו שום פגם, רק שכך קיבל עליו מגודל אהבה בטרם שנברא, להיות מתברר בברורים ולסבול סבלנות, וכמו שנזכר (שם) ואלין אינון נשמתין דאתרעי בהון קוב"ה. היינו שחפץ להתרחק ולהתלבש בלבוש רחוק ולסבול הרבה סבלנות, ועי"ז שיעבוד את הש"י מתוך ההסתר הזה, יקדש וירבה כבוד שמים. וכמסיים שם בזוה"ק (וישב קפא.) יבוא כל בשר להשתחות, כל בשר ודאי דאלין יתחדתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא. ואלין אינון בשותפתא חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה ובגין כך איהי שריא בגוויהו תדיר דלא שבקא לון כמה דאת אמר ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב, לאינון דסבלי עם סיהרא ההוא פגימו אינון קריבין לה תדיר, ועל דא להחיות לב נדכאים באינון חיים דאתיין לה לאתחדתא יהא לון חולקהון אינון דסבלי עמה יתחדתון עמה. ואלין אקרון יסורין של אהבה, של אהבה אינון ולאו מניה דההוא בר נש, של אהבה אינון דאתפגים נהורא של אהבה זוטא דאתדחיא מאהבה רבה.
7