שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב כ״בSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 22
א׳ענין "פגימת הלבנה" היא החסרון בתולדות הבריאה, שהניח הקב"ה מקום לעבודת האדם. והטובה הצפונה ע"י העבודה הזו, הסתיר השי"ת לעת קץ שיתמלא הלבנה.
1
ב׳שענין פגימו דסיהרא הוא על החסרון בתולדת הבריאה, שהניח הקב"ה כדי שיהיה מקום לעבודת האדם, וכדאי' בזוה"ק תצוה (קפד.) לית פולחנא דקוב"ה אלא מגו חשוכא. וז"ש (ישעיהו מ״ח:ח׳) ופושע מבטן קורא לך, והטובה הצפונה ע"י העבודה הזו הסתיר הקב"ה לעת קץ ליום אשר הוא עושה סגולה. וזהו דאי' במס' שבועות (דף ט.) הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח, שנדרש על שעיר ראש חדש שנקרב בפגימו דסיהרא. וע"ז נרמז שלא יתרעם האדם על הקב"ה ויקבל הכל באהבה. ועל זה איתא בזוה"ק (וישב הנ"ל) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר, ודאי שבשר מרמז על החסרון שנמצא בתולדת הבריאה כדאי' (סוטה ה.) בשר הוא נוטריקון בושה סרוחה רמה שהיא שורש כל החסרונות, ומזה החסרון יבנה התחדשות לעתיד שיתרומם מבושה הזאת. וכדמסיים (שם) בזוה"ק פתח ואמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעיהו נ״ב:י״ג) זכאה חולקהון דצדיקיא דקוב"ה גלי לון ארחי דאורייתא למיהך בהו, תא חזי האי קרא רזא עלאה הוא. הנה ישכיל עבדי ואוקמוה. אבל תא חזי כד ברא קוב"ה עלמא עביד לה סיהרא ואזער לה נהורתא דהא לית לה מגרמה כלום, ובגין דאזעירת גרמה אתנהרא בגין שמשא ובתוקפא דנהורין עלאין. ובזמנא דהוה בי מקדשא קיים, ישראל הוו משתדלין בקורבנין ועלוון ופולחנין דהוו עבדין כהני וליואי וישראל בגין לקשרא קשרין ולאנהרא נהורין. ולבתר דאתחריב בי מקדשא אתחשך נהורא וסיהרא לא אתנהרית מן שמשא ושמשא אסתליק מנה, ולית לך יומא דלא שלטא ביה לווטין וצערין וכאבין כמה דאתמר. ובההוא זמנא דמטי זמנא דסיהרא לאתנהרא מה כתיב, הנה ישכיל עבדי דא הוא רזא דמהימנותא הנה ישכיל דאתער אתערותא לעילא כמאן דארח ריחא ואתי לאתערא ולאסתכלא. ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין. ירום כמה דאת אמר (ישעיהו ל׳:י״ח) ולכן ירום לרחמכם, ונשא מסטרא דאברהם וגבה מסטרא דיצחק מאד מסטרא דיעקב ואע"ג דאוקמוה וכלא חד ברזא דחכמתא. ובההוא זמנא יתער קוב"ה אתערותא עלאה לאנהרא לה לסיהרא כדקא יאות כד"א (ישעיהו ל׳:כ״ו)והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. ובגין כך יתוסף בה רוח עלאה ובגין כך יתערון כדין כל אינון מתיא דאינון גו עפרא וכו':
2
ג׳הלבנה מיעטה עצמה, כיון שבהסתר עצמו יש אור יקר. ועיקר שלימות הבריאה הוא רק דרך עבודה, כמשל הלבנה כשהיא קרובה לשמש אינה מאירה לעולם. ובזמן שהיא בריחוק אז מאירה בשלימות.
3
ד׳וענין פגימת הירח הוא מצד סיהרא, היינו נקודת מלכות שמים שרצתה לירד עד שפל המדרגות, שיהיה מקום לכח העבודה ע"י ההסתר ובחירה, וכדאי' חולין (דף ס.) שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי עצמך, ולא נאמר שמיעטה הקב"ה, רק שהקב"ה הראה לה עצה טובה, שטוב לפניה שתמעט עצמה, והמיעוט הוא ג"כ לצביונה של הבריאה שרצתה בהסתר הזה, כדי שתזכה לגודל האור אח"כ כמ"ש בזוה"ק הנ"ל. שבאמת בנקודת ההסתר יש אור יקר מאד, מפני שסוף כל המדות נעוץ בתחלת וראשית המדות. ולכן היה בה בשרשה תקיפות עצום לומר שלא תרצה לכנוס להסתר, ושתקבל אור משרשה שלא ע"י מסכים, כי קבלת האור על ידי השמש רומז, מה שהאדם מקבל אור על ידי עבודה וצמצומים, וכמו שנתבאר בזוה"ק, שעיקר שלמות התקשרות הבריאה בהש"י הוא רק כשמקבל ע"י עבודה. ודוגמת זו הלבנה שבזמן הקיבוץ, אז עומדת ופניה נגד השמש ומקבלת האור מקרוב, שאז היא קרובה ביותר להשמש, אבל אז אינה מאירה לעולם. ובזמן הניגוד, שאז היא בתכלית הריחוק ומקבלת דרך הפסקת מרחק ואז מאירה בשלמות להעולם:
4
ה׳מבאר שעיקר שלמות העבודה מראש השנה הוא בחג הסוכות, שבר"ה הלבנה בכסה, וביהכ"פ עדיין לא נתמלא, ולכן עבודת ישראל הוא ע"י צמצומים. אבל בחג, שהלבנה בריחוק מהשמש ואז מאירה בשלימות, לכן העבודה היא בשמחה.
5
ו׳וזה מרומז בזוה"ק פ' אמור (דף ק:) שעיקר שלמות העבודה מראש השנה הוא בחג הסוכות. שבראש השנה ויוה"כ עדיין לא נתמלא הירח, וראש השנה הוא בכסה, וביוה"כ עדיין לא נתמלא, ואז מקבלת הירח משרשה בקירוב מקום. וזהו דאיתא (שם) רבי אבא שדר ליה לרבי שמעון אימתא זוויגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה (בראשית י״ב:י״ט) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. ונתבאר (שם) בכסה ליום חגנו דאתכסיא ביה סיהרא וכו' ובמה דנהיר כלא בתיובתא וכו' תא חזי בהאי יומא אתכסי סיהרא ולא נהיר עד בעשור וכו' יום כפור מבעיא ליה מאי יום הכפורים אלא בגין דתרין נהורין נהרין בחד בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה ובהאי יומא מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשא. והענין בזה הוא, שהשי"ת הציב עבודה לישראל כפי סדר הזמנים בכל זמן כפי מערכתו, ולכן ביום כפור לא נשלם עוד העבודה ליחד רצון הש"י עם עבודת ישראל, יען שלפי מערכת הזמן אינו עוד בשלימות האור. ולכן ביום הכפורים אין העבודה לכלל ישראל אלא ע"י צמצום ועינוים. וזהו שאין הירח מקבלת עוד ע"י השמש בשלימות, לפי שעדיין היא מקורבת ביותר. אכן בחג, שאז הוא מלואה דסיהרא לכן ניתן אז העבודה בפעולה ובשמחת החג על ידי עונג ואז הוא השלימות, וכדאיתא (במדרש קהלת פ"ד) רעותא דבר נש מתקרי לעי ונגיס, שהאדם חפץ שיקבל שכר חלף עבודתו ולא יהיה נהמא דכסופא:
6
ז׳ממשיך לבאר ענין "פגימת הירח" דרך משל, שאף שרוב השפע תקבל בגדלותה, אך הולדות חדשות לא תשיג אלא ע"י מיעוטה.
7
ח׳ועיין בזוה"ק בלק (דף קצז.) דהא מגו מהימנא סגי דילה דלא אשכחת בה מומא יהבו לה בלא עכובא כלל ואיהו כד מטי לגבה כל מאן דכניש עצר מעצרת ומעכבת דלא נחית ונהיר אלא כפום טלא. ולכן, היה שורש הבריאה מרוצה למעט עצמה, ואף שהיה לה תקיפות משרשה ממקום גבוה, מתרצית יותר לקבל ע"י מסך, הינו ע"י עבודה מתוך ההסתר, וכדאיתא (בזוהר חדש במדרש הנעלם בראשית דף טו:) רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אתא למחמיה לרבי אלעזר ברבי שמעון חתניה נפקא ברתיה ושקלא ידוהי לנשקא, אמר לה לכי ומעטי עצמך לגבי בעלך, שמע רבי אלעזר אמר כען אנא מדכרנא מלה חד דאיהו מרגלא יקירא, דאתמר על סיהרא כדתנינן דקוב"ה אמר לסיהרא לכי ומעטי עצמך דחשבת סיהרא דלה אתייהב שולטנא, אמר ליה חמוה אנא כך שמענא וכך הוא מסודר בלבאי בגין דלא אעבר על דעתוי דחברייא. וזה הוא משל הגמור למיעוט הירח, שכמו שהאשה אף שבית אביה גדול מאד ויכולה להשתמש בתקיפות ממקור מחצבתה, ויכולה לקבל ולבקש צרכיה ממקום מולדתה, אך העצה היעוצה לטובה לפניה הוא להסתיר התקיפות הזאת ולמעט את עצמה להכנע לבעלה, מפני שאחר כל רוב השפע שתוכל לקבל ממקורה, מכל מקום להוליד הולדות חדשות לא תשיג שמה רק על ידי בעלה:
8
ט׳אותו הענין דלעיל הוא ג"כ במלאכים, שאף שהם גבוהים ומביטים באור פני מלך, אבל אין להם עליות, משא"כ ישראל נקראים מהלכים.
9
י׳וכן הוא בכל המדרגות עד רום המעלות, שאף אמנם הם גדולים וגבוהים מאד ומביטים תמיד באור פני המלך, על כל זה נקראים עומדים, כמ"ש (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, היינו שהמלאכים נקראים עומדים מפני שעומדים תמיד במעלה אחת, וישראל נקראים מהלכים מפני שהולכים ועולים תמיד ממעלה אל מעלה. ולכן התרצה הבריאה לקבל דרך מסך, ואף שיש מזה כמה סבלנות:
10