שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב כ״גSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 23
א׳חוזר לבאר שעל אף הסבל בעולם, הכל הוא לצביונם. וכל התענוגים בעוה"ז מביאים רק לקנאה ופחד. ולכן וודאי טוב הוא, חיי שלווה בהסתפקות, וכ"ש אם בטוח שהצמצום הוא זמן מועט, וחיש ישוב לנעימות נצח.
1
ב׳ואל יקשה בעיני האדם איך הוא לצביונם, לקבל על עצמו סבלנות, הרי הרצון מעולם הזה הוא היפך מזה, שכל אדם בעוה"ז יחפוץ לחיות בכל מיני תענוגים וטובות לא בסבלנות וצמצומים אף שיודע שיקבל שכר טוב בעבורם:
2
ג׳אכן באמת הוא זה, רק אחר שיבוא ויכנס האדם בלבושי עוה"ז, שהוא חשך, ומתאוה לכל דבר, יען הוא מוצא עצמו חסר מסבת היצר, וביותר הוא קנאת איש מרעהו שמתקנא בכל מה שרואה ברעהו יתרון טובה ונפשו לא תמלא, וגם הרבה הבושה עושה מה שמתבייש נגד מי שהוא משופע מטובה, שבסבת זה דבריו נשמעים יותר מדבריו, אבל מה שהטובות מעוה"ז מושכים עמהם כעס ומכאובים לבעליהם, זה לא ירגיש המקנא, וזה הוא באמת ענין רע שהמיון התבל ושאונה לא תתן להאדם מנוח לחשוב דרכיו, ולו ניתן הבחירה להאדם שנגזר עליו להיות נשלח לארץ מרחק מקום שאין לו מכיר ולא יתבייש שמה בעניו, ואז יתנו לו משפט הבחירה לבחור הדרך הישרה לפניו, ויתארו לפניו מצב בהיר מתמהון לב ופזור הנפש איש המשופע בכל מיני הטובות, וכמה סבל התלאות ימשיכו עליו הטובות האלה, וכמה יראות ופחדים תשיגנו בכל הענינים, הן בפקודת נוהו, שיקשה מאד להמשופע ליסד שלום אהלו על מכונו, ולפקוד נוהו לבלתי יחטאו, והן מצד סבל הקנאה אשר תשים עליו אכפו ותגרום לו השנאה אשר תהיה סבה להמשיך עליו כעס ומכאובים. וכן צרת נפש אי ההסתפקות, שתגדל בכל מי שהוא גדול מחברו, וכמאמר רז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו, וכל מי שיש בידו מנה רוצה מאתים, ואינו דומה תאות וקנאת המאתים לתאות אלפים שבעתים, וטרדת התשוקה להון עצום שתעבור ראשו ותאבד דעתו הוא מרובה בכפלים, מאשר תטריד דעת האדם התשוקה לדבר קטן:
3
ד׳ולכן אם יציבו לפני האיש מצב שניהם בטרם נכנס להחושך, ודעתו עוד עמו, שלא כסהו עוד ערפלי הטרדות, הנה בלי ספק יהיו המרובים מזה הצד, אשר יבחרו למו להסתפק במיעוט ולחיות חיי שלוה במנוחת נפש, מהחפצים בהון עתק וקרית עוז להתגולל תחת משואות הטרדות והתלאות. שבאמת כן הוא, כל אשר דעת אדם לו יבחר לחיות באמונתו בהסתפקות המיעוט, מלחיות חיי עונג ונפשו עופלה לא ישרה בו, וכל שכן אם יהיה לבו בטוח שהצמצום הוא רק לזמן מועט במקום מקלטו, וחיש מהרה ישוב למקור מחצבתו למרגעת עולם ונעימות נצח:
4
ה׳ערך חיי עולם הבא לחיי עולם הזה הוא כערך היקיצה נגד החלום, ואף הרבה יותר.
5
ו׳ולכן אף שנמצא סבלנות רבות ועצומות ויסורים רח"ל (וה' ישמור את כל עמו ישראל מהם וישפיע להם כל הטובות ישועות ונחמות) עד שנזכר על כיוצא בהן בגמרא (עירובין דף מא) שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו רח"ל, בכל זאת לא יהיה מזה סתירה למאמר חכז"ל (במס' ר"ה) לדעתן נבראו לצביונן נבראו, כי במה נחשב הוא כל ימי חיי עוה"ז, אשר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ורהבם עמל ואון, נגד חיי עולם, שהוא באמת כדמיון החלום נגד היקיצה, אשר אחר האמת גם זה הדמיון הוא רק לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע, כי אין ערך שניהם שוה בשום צד, כי אם נעריך החלום נגד היקיצה בגודל ההפרש שביניהם, הנה עכ"פ החלום תופס מעט מחלק הנעירה במה שיש דמיון ביניהם, שהחלום ג"כ הוא תופס מעט מן הזמן, רק שהחלום הוא בשיעור מועט מאד והיקיצה הוא לזמן מרובה, אבל עכ"פ הוא חלק ממנו. לא כן חיי שעה נגד חיי עולם, שאין לו ערך ודמיון כלל ואין לו הצטרפות בשום פנים אפילו בחלק, מפני שכל דבר מוגבל אין לו הצטרפות כלל לדבר שהוא בלתי בעל גבול:
6
ז׳בזה יובן שיש נפשות שיסכימו לסבול בזה העולם, למען ישיגו טובה מרובה לעתיד, ויש שיעדיפו חיי מנוחה ויסתפקו בטובה קטנה אח"כ, והם נבראו באופן הזה, כי הכל היה בדעתם קודם שנבראו.
7
ח׳אכן כדי לשבר את האוזן, נציג דרך משל בערך החלום אל היקיצה, והיינו, אם יציירו לפני האדם שבזמן קצר בעת שיישן, יחלום לו כאלו חי ימי שנותיו שבעים שנה, ובחלומו יסבול סבל רב וענויים קשים, וגם זאת יציירו לו שאז בחלומו יתחרט על מה שנברא לסבול כאלה, ויהיה נוח לו אז באם לא היה נברא. אבל גם זאת יציגו ויתארו לפניו, אשר באם יוכל להתגבר אז בחלומו לבלתי יתרעם על מדותיו של הקב"ה ועל כל מה שיעבור עליו יקבל באהבה, הנה כשיעור משנתו תשיגנו רב טוב ואושר והצלחה רבה עד אין שיעור, ואם יתרעם אז בחלומו ולא יקבל הסבלנות באהבה, הנה אז מלבד הצער שהוא סובל בחלומו, גם כשיעור תשיגנו עונש מרובה וסבל צרות רבות. הנה בזה יהיו הדעות שונות לפי תכונות בני אדם, כי יש אדם שיתרצה לקבל עליו את כל הסבלנות שיעברו עליו בחלום וגם כל הנסיונות שיעברו עליו אז בענין בחירת הטוב הכל יקבל עליו בלב ונפש חפצה, ויחזק נפשו לבלי יטה מני דרך הטוב, וכל זאת יקבל עליו לכנוס במקום סכנה כזו, למען ישיג טובה מרובה בעת היקיצה. אבל יש אדם, שאינו רוצה לכנוס בענין הספק הזה להיות באחריות סכנה כזו, ויסתפק בטובה קטנה שישיג שלא באחריות, ויבחרנה יותר מטובה מרובה שהוא באחריות:
8
ט׳ועתה הלא יצא כנוגה ביאור מאמר חכז"ל, לדעתן נבראו לצביונן נבראו, שבודאי כן הוא בענין הנפשות טרם יבאו לזה העולם, שיש נפשות יקרות הערך, אשר אם יתארו לפניהם סבלנות וצרות רבות שיסבלו בזה העולם בשביל כבוד שמים, את הכל יקבלו עליהם למען אהבת השי"ת. וכדאיתא במס' שבת (פח:) ת"ר העלובין ואינן עולבין וכו' עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, וכדאיתא בזוה"ק ויקהל (דף קצח.) שברו על ה' אלהיו שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא שברו וכו' דניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו ולאתברא תבירו על תבירו וכלא על ה' אלהיו. ויש נפשות, שלא יתרצו בסבלנות ויסורים, אז באמת המה נבראים באופן הזה שלא יסבלו שום סבלנות בעוה"ז ויחיו חיי מנוחות שלא יביאנו לידי נסיונות גדולים:
9
י׳אם יאמין האדם, שהכל, הציגו לפניו קודם שנברא, אף מה שמתחרט עתה. אזי לא יתרעם על מדותיו של הקב"ה ואף ישבח ליוצרו על כל נשימה ונשימה.
10
י״אוהנה כפי הנזכר עד כה, אף אמנם שהוא רק לשבר את האוזן, מפני שאין ערך ודמיון לחיי שעה נגד חיי עולם כערך החלום בשינה נגד הנעירה, כמו שביאנו לעיל. אכן גם בפתיחת נקב כחודה של מחט הזאת, די להמאמין באמת, שלא יחוש על מה שיעבור עליו מהתלאות ולא יתרעם על מדתיו של הקב"ה. ואף שבלבוש הזה, כמו שהוא עתה בעוה"ז, נדמה לו כי היה נוח לו שלא נברא. אבל אם ישים אל לבו ויאמין באמונה שלמה שגם דעה הזאת הציגו וציירו לפניו קודם שנברא, והודיעו לו שיתחרט על מה שנברא ויהיה נוח לו שלא היה נברא, ומכל מקום הסכים אז שיהיה נברא. וכל שכן המאמין בה' ובוטח בו, שהוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ובאמת טוב לפניו שנברא יותר משאלו לא היה נברא, וכל מה שיעבור עליו הוא לטובתו, והשי"ת ינחם אותו על כל סבלונותיו וצערו. ואף שנדמה לו שיש דברים שאי אפשר להיות מתנחם עליהם, אבל גם זאת יאמין המאמין בהש"י, כי הוא יכול לפתוח לו דעה ברורה, שיכיר שהוא מנוחם ומפויס על הכל והצרות ישובו נחמות, הנה אז בטח לא יתרעם אחר מדותיו של הקב"ה, ועוד ישבח ויפאר ליוצרו שבראו להכיר כח גדולתו ונפלאותיו אשר הוא עושה עמו בכל רגע ורגע מימי חייו, וכמאמרם ז"ל כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה תהלל וכו':
11