שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב כ״דSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 24
א׳בשורש מנהג הש"י הכל לטובה. ואם יאמין האדם ויתפלל וישוב מתוך האמונה, שהטובה היא בתוך הסבל, אז הרעה תתהפך לטובה, ויכיר זאת בהשגתו.
1
ב׳והנה כל זה שאמרנו עד כה, הוא רק על מה שעבר, אבל על להבא, הלא נתן השי"ת לפני ישראל ענין טוב לעסוק בו הוא ענין תשובה ותפלה, שכל אדם יכול לשוב אל ה' וירחמהו, וגם בעוה"ז ייטיב לו השי"ת בכל מיני הטובות. ואף הגזרה הנגזרה עליו תתהפך לטובה, מפני שע"י התשובה שלמה והתפלה מתוך האמונה הנאמנה, יגיע האדם להתדבק במקור החיים, ששם הוא למעלה מכל המדות, רק רחמים גמורים, ומשם יגיע לו ישועה וכל שפע טוב. וכמו שביארו לנו רבותינו ז"ל וכמאמר הריב"ש ז"ל שאם ימצא אדם לבבו להאמין שהטובה הוא בתוך הסבלנות, אזי מהרעה עצמה תתהפך לטובה. וכדאי' בזוה"ק נשא (באדרא קדישא דף קמג:) ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. מפני שבשורש מנהג הש"י הכל לטובה, וכל הנהגתו הוא בחסד, כמ"ש (תהלים נב) חסד אל כל היום, שכל הנהגותיו הם בחסד, ורק לפי שלב האדם רחוק מאור ה' וכמ"ש (ישעיה יז) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, וכמו שנדרש על זה במסכת ברכות (דף יז:) עיין שם. ולכן גם בחסדי ה' גבהו ממנו, ולכן אנו מתפללים ותגמלנו חסדים טובים, שבשורש כל ההנהגה הוא חסדים, אכן להכיר מפורש איך המה חסדים אין האדם מרגיש, ולכן אנו מתפללים שיגמול לנו חסדים טובים, שגם לפי השגתנו נכיר שהמה טובים, וכשהאדם יתקרב להשי"ת באמונה שלמה, יגיע למקור החסד, ושם ידבק בהשי"ת עד שחסדי ה' לא יעזבנו ויתקרבו אליו גם בעוה"ז:
2
ג׳ע"י שהאדם ישוב בתשובה שלימה למקום בינה, יגיע למעלה מהזמן, וממילא ירפא את הקודם. וזהו ענין היושב בתענית בשבת שמגיע לאור יותר גבוה מכל הספירות. וגם ע"י אמונה יכול להגיע לזה.
3
ד׳וכדאיתא במדרש רבה (אסתר ד) על פסוק ויקרא המלך וגו' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שיודעים לרפאות את הקודם (כן הוא נוסחא מדויקת) ואפילו לפי הגרסא הקירוס, המכוון הוא אחד, היינו שיודעים לרפאות את העת. והיינו כי ע"י שהאדם ישוב בתשובה שלמה למקום בינה, שהיא אמונת ישראל כדאיתא (בתיקוני זוהר בהקדמה דף ב) חכמה עלאה אב האמונה דאיהו בינה וכו' (ושם תקון כ"א דף סב.) זכאה איהו מאן דנטר האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל ואיהי יחודא דקוב"ה. שעי"ז יגיע למעלה מהזמן, במקום שהוה ועבר ועתיד שוים, וממילא ירפא את הקודם. וכדאיתא בזוה"ק ויקהל (דף רז:) בענין היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דין של שבעים שנה, קורעין לו גזר דין דאתגזר מאינון שבעין שנין עלאין. והינו שכל מערכת ההנהגה הוא דרך שבעה ספירות הבנין מחסד ועד מלכות. והיושב בתענית בשבת מגיע לאור היותר גבוה מכל סדר מערכת הבנין, כדאיתא בזוה"ק תרומה (דף קסה:) זכאה חולקיה דההוא בר נש דאושיד דמעין קמיה קוב"ה בצלותיה. כגוונא דא בשבת מאן דיתיב בתעניתא בשבת ומגו צעריה אחזי עציבו ובשבת שלטה ההוא רקיע עלאה ההוא דאתחזי בחדוה ואיהו חדוה וחדי לכלא, ההוא דיתיב בעציבו בגין דאיהו שלטא אפיק לההוא בר נש מההוא ענשא דאתגזר עליה. והוא שכל ההנהגה היא בספירות כדאי' בזוה"ק בראשית (דף כב:) אני אמית ואחיה בספורין ובשבת שולט אור שמקורו גבוה מהספירות:
4
ה׳וכן באמונה, יכול אדם להגיע למעלה ממערכת ההנהגה, וכדאיתא בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף סב.) זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה:
5
ו׳החכמה והבינה של האדם מונהגים ע"י הרצון שבלב, שהאדם מבין כפי תכונתו. לכן הקובע אמונה בליבו יעיר את מחשבתו להבין למעלה מדעתו וחושיו.
6
ז׳ואף שנדמה שהחכמה והבינה והדעת מנהיגים את האדם, אכן באמת הרצון שבמדות האדם הם מנהיגים את האדם, והלב מנהיג את המוח, שכפי רצון האדם כן יהיה נוטה דעתו, כמו שנראה זאת מפורש אשר כל אדם כפי תכונת נפשו ומדתו, כן יבין גם בדעתו ושכלו ועל אופן הזה ילמד גם בניו וכל מי שהוא רוצה בטובתו. ובעלי תכונות הרעות ילמדו את בניהם לקבוע בהם מדותיהם הרעות, מפני שכן יבינו שזה הדרך טוב לפניהם. וכן איתא בזוה"ק רע"מ פ' צו (דף כח:, כט.) ואד יעלה מן הארץ ולבתר והשקה את כל פני האדמה הכי יתער עשן מבינה דאיהי בלבא דאוקמוה לגבה הלב מבין וסליק לגבי חכמה דאיהי כמוחא וכו'. ולכן כל הקובע בלבו אמונה, הלב יעיר את מחשבתו ודעתו להבין אף מה שגבוה מדעתו. ולכן לא יאמר האדם איך אוכל לקבוע בלבי אמונה להאמין מה שהוא גבוה מכל דעתי, שדעת האדם אינו מבין, אלא במה שמשיג בדמיון חושיו, וכל מה שאינו יכול לצייר בכח דמיון חושיו איך יבין:
7
ח׳אכן באמת אינו כן, שבכוונת הלב יכול להגיע להבין ולדעת אף מה שאין כח חושיו משיגים, וכדאיתא במסכת מגילה (דף כד:) בפלוגתא דר' יהודה וחכמים בסומא שלא ראה מאורות מימיו, דסבר ר' יהודה שאינו פורס על שמע, ואמרו לו חכמים הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם ורבי יהודה התם באבנתא דלבא תליא והא קא מכוון וידע הכא משום הנאה הוא וכו'. הרי מפורש שבכוונת הלב יכול להגיע אפילו בדבר שהחוש חסר לו. שהרי מדמה הצפיה במרכבה כמו הראיה להסומא, שכמו שיחסר להסומא חוש הראות, כן יחסר לנו כל חוש ההבנה לצפות במרכבה, ומ"מ אמר שם, התם באבנתא דלבא תליא וקא מכוין וידע, אף שהוא למעלה מכח השגתו. וכן גם הסומא אי לאו דבהנאה תליא, היה יכול לברך ג"כ, דבאמת יכול להשיג חוש הראות בכוונת הלב. וכן כתב רבינו סעדיה גאון ז"ל בהקדמתו (לספר האמונות והדעות) שבדעת יוכל להשיג אף מה שהוא למעלה מהחוש. הרי שבכוונת הלב יכול להשיג אף מה שאין בכח חושיו, ולכן כל אדם יכול לקבוע בלבו אמונה להאמין בהשי"ת, ויוכל להגיע גם למה שהוא למעלה מכח השגתו:
8
ט׳ע"י שיקיים האדם פשוטי מצוות יקבע אמונה בלבו, ויראה מפורש שהשי"ת הוא בורא ומנהיג, וכל מה שיוסיף גדרים ייטיב לבו ויאיר עיניו בפנימיות התורה ואז תתחזק אמונתו יותר.
9
י׳והתורה והמצוות המה עצות להאדם שיקבע האמונה בלבו, וכמו שנקראים המצות כמה פעמים בזוה"ק (יתרו פב:) תרי"ג עטין דאורייתא, ולאיזה דבר הם עצות הכל יוכל נמצא ונכלל בהתורה, אהבת הש"י וגם יראתו האמונה והבטחון ויחוד ה', אבל אמיתת הדבר הוא שלכן נקראו עצות, מפני שע"י קיום כוללת מהתורה והמצוות יהיה נקבע בלב האדם האמונה בהש"י בקביעות עולמית בל תמוט לנצח, ואל יאמר האדם מה אעשה הלא אין בלבי אמונה גם על התורה והמצות, אכן לזה נתן הש"י תורה ומצות לישראל מצות עשה ומצות לא תעשה, שע"י שיקיים האדם פשוטי המצות עם כל הלבושים, יקבע בלבו אמונה, ויראה מפורש שהשי"ת הוא בורא ומנהיג ומשגיח בכל פרט. וכל מה שיוסיף גדרים וסייגים מאהבתו את התורה והמצות, והמאור שבה ייטיב לבו ויאיר עיניו בפנימיות התורה, כדאיתא בזוה"ק ויצא (קנד.) מכאן אוליפנא מגו דאתגליא אתי בר נש לסתימאה. וכל מה שיוסיף לדעת פנימיות התורה תתחזק אמונתו ביותר בכל פרט:
10