שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב ה׳Sha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Entrance to the Gate of Beit Yaakov 5
א׳סותר דעת הפילוסוף שאמר שהמניעה לא תשתנה, ודבריו הם היפוך דעת תורה.
1
ב׳ובזה נסתר דיעה הנזכרת בתשובת הרשב"א (הנקרא אלף רנ"ה) בסי' תמ"ח מה שכתב אבוניט אברהם הוא, הפילוסוף ר' ידעי' ב"ר אברהם בדרשי להליץ על ארץ פרובינציה המתעסקים בלימוד חכמות חיצונות, וכתב שם, בענין האמונה בה' הנמנע בסתם יחלק לשני חלקים, שיאמין שהשי"ת יכול לשנות הטבע בדרך נס לפי שעה כמו קריעת ים סוף, אבל ישיב אח"כ לכמו שהיה, שנתן הקב"ה לטבע כח קיים, אך שהש"י הוא למעלה מן הטבע ויכול לשנותה וכו'. והחלק השני הנמנע אשר נבין מניעתו אפילו בחוק הש"י ושלא יתואר האל ביכולת לשנותו, מפני שנבין לטבע הוא חלק מהמציאות בשום צד. וכתב עוד שם, והיותר מפורסם ממנו הנמנע תחלה לקבוץ שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד מצד אחד, וכל שכן שני הסותרים, שהענין בם יותר מבואר הנמנע מההפכים והוא החיוב והשלילות, משל בסותרים כאמרנו ראובן שהוא רוכב בלתי רוכב יחד בנקודה אחת נרמזת מהזמן, או כותב ולא כותב יחד, כי הסותרים בשום פנים לא יתקבצו ועל כן יחלקו האמת והשקר תמיד, והמשל בהפכים כאמרנו בהמצא מספר שיהיה זוג ונפרד יחד, או כאמרנו בהמצאת זמן עבר ועתיד יחד מצד אחד, ואיך כי העבר שלא נשאר חלק ממנו שלא נפסד והעתיד הוא שלא התחיל חלק ממנו להתחדש, ואיך ימצא יום שיקרא תמול ומחר יחד שלא על שתי הבחינות, זה בוודאי מאמר סותר עצמו והוא מבואר המניעה שלא תשתנה עד כאן דבריו. ובאמת כל דבריו הם היפוך דעת התורה, שזה הוא מן הנמנע שיהיו שני הפכים בנושא אחד:
2
ג׳מביא ראיה דוודאי מצינו שני הפכים בנושא אחד, כגון בבית המקדש. וכל המאמין שההשגה היא גם כרצון ה' לא יחוש מלהבין הענין.
3
ד׳ובאמת מצינו במס' מגילה (דף י:) דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. וכן אבות (פרק ה משנה ז) עומדים צפופים ומשתחווים רוחים, שזה הוא מן הנמנעות ההפכיים, שיכנס גשם בגשם ולא יתבטל אחד מהם. אכן המאמין בה' שגם ההשגה והשכל הם ג"כ מחודשים ומסודרים ומעורכים ברצון הש"י, לא יחוש מלהבין ולהשכיל ולהאמין דברי חכמים כהווייתן, שבמקום המקדש שנאמר בו (דברי הימים ב ז׳:ט״ז) והיו עיני ולבי שם כל הימים, שם האיר הש"י למעלה מן הסדר שהטביע בעולם, ולמעלה מן הסדר שסדר דעת האדם משכלו וידיעתו, וכל הנכנס למקום המקדש בקדושה ובטהרה היה רואה זאת גם בעיני בשר, והבין זאת בדעתו ושכלו, ששם הראה הקב"ה נסים נגלים והושגו בהשגת האדם. ובהשתחויה שבמקדש, שהיה בעת שהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, ואז האיר הש"י את עיני כל ישראל והשיגו למעלה מכל סדר מערכת הבריאה וידיעתם, והבינו שאין זה ענין מהופך שיעמדו צפופים וישתחו רווחים, שבאמת לא היה הנס שם שתתרחב העזרה כדאיתא במס' עירובין (קנד.) וחולין (פג:) ובכורות (יז:) ובכמה דוכתי שלא היה יכול להתוסף על העזרה, משום שנאמר (ד"ה א' כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, והנס הזה שיתקבצו ההפכים מבלי התבטלות אחד מפני אחד, הוא באמת שני הפכים בנושא אחד, ורק שבשעת ההשתחויה היו יודעים ידיעה גמורה וחלוטה, כמו שאנו יודעים שזה הוא ענין שני הפכים בנושא אחד, כן השיגו אז שאינם הפכים כלל:
4
ה׳הכהן הגדול בקדשי הקדשים והעם בעבודה, היה להם השגה שאין סתירה בהפכים, ואח"כ נסתר מהם הדבר, אבל זכרו שפעם השיגו הענין. ובזה יובן שנקרא הקב"ה בשמות קודם שנברא העולם על שם הבריאה העתידית.
5
ו׳וזה נרמז בסוד שם המפורש שנזכר בירושלמי יומא (פ' שלישי הלכה ז) עשרה פעמים היה כהן גדול מזכירים את השם ביום, הקרובים היו נופלים על פניהם, והרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהם. שבשעת שמיעתם את שם המפורש, היה להם ידיעה והשגה הזאת, ואח"כ כשנעלם מהם, נסתר מהם וחזרו לסדר הטבע. אכן נשאר בהם רשימו, שזכרו שאז הבינו, וכמו שנבאר הענין בפ' יתרו בענין מתן תורה כשנאמר להם שובו לכם לאהליכם, וכן הכהן הגדול כשנכנס לבית קדש הקדשים בקדושה ובטהרה ובהכנת הלב, היה רואה מפורש שמקום הארון אינו מן המדה, והיה רואה גם בעיני בשר, שאז נזדכך כל גופו אף החומרי וראה ראיה גמורה וידע ידיעה ברורה והבין, גם בשכלו ודעתו, שאינו מן ההפכים מה שמקום ארון אינו מן המדה, וכדאיתא במדרש ובילקוט אחרי, וכל אדם לא יהיה באהל מועד אמרו עליו על פנחס כשהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערים כלפידים. ובזהר חדש בראשית במדרש הנעלם (דף יח) (שהוא בדפוס ווארשא דף יט.) ותאנא כנגדם היה במקדש כשנכנס הכהן לפני ולפנים, דתניא א"ר אבא אמר רבי בשם רב הונא לפני ולפנים הוא דוגמתו של גן עדן וכשנכנס הכהן לשם נכנס בנשמה ולא בגוף. ובזה יובן מה שנזכר בזה"ק פנחס (ריז: ריח.) שנקרא הקב"ה באלו השמות והמדות קודם שנברא העולם על שם הבריאה שתברא, שזה הוא ממקום שהוגבל רצון הבריאה כמו שנתבאר למעלה:
6
ז׳החילוק בין מה שהוא בכח ומה שהוא בפועל, זהו רק מהשגתנו שחלק לנו הש"י, אבל מצדו ית' אין שום חילוק, ומצדו הוא מלך בטרם כל יציר נברא.
7
ח׳אכן כל ההתחדשות והשמות וכנויים, הם רק מצד הבריאה, אבל מצד הבורא אין שום חילוק מקודם הבריאה לאחר הבריאה. וכמו שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה, אתה הוא ה' אלהינו עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. ואף שיש לומר שאחר שברא הש"י תפיסה זו והשגה זאת ורצה בה, אם כן גם לפי תפיסתנו איך נאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם. הרי שיש חילוק, שקודם שנברא העולם היה הכל רק בכח ומשנברא העולם הוא בפועל:
8
ט׳אכן באמת זה החילוק בין למה שהוא בכח, בין למה שהוא בפועל מה שכבר נעשה, זה החילוק הוא רק מצדנו הנפעלים והנעשים, מה שחלק לנו הש"י השגה כזו, שמצדנו יש חילוק בין כח לפועל. לפי שכן סדר לנו הש"י והעריך אותנו, שבעשותינו אם ירצה האדם להוציא מן כחו לפעולתו צריך להיות דרך פעולה ועשייה וצריך לעבור דרך גבולים וזמן מקום. אבל מצד הבורא אין שום חילוק בין מה שהוא בכח למה שהוא בפועל. שהרי מצינו גם בפעולת אדם איתא (קידושין דף סב.) כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, אף שהוא ודאי מחוסר מעשה, אבל משום שבידו הוי כאינו מחוסר מעשה. וזה אין שום דמיון וערך להש"י, כי אין דמיון וערך כלל בידו של בשר ודם לבידו של הקב"ה. ולכן מצד הבריאה נדמה, שאם היה ברצון הש"י להקרא מלך, אז, היה כביכול בהכרח לברוא את העולם שאין מלך בלא עם. אבל באמת זה הוא דעת נברא, אבל מצד מלכות הש"י יש מלך בלא עם ומלך בטרם כל יציר נברא מאחר שהכל בידו:
9