שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה י״בSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 12

א׳השמים וכל מערכת צבא מעלה, אף שהשי"ת מנהג העולם על ידיהם, אינם כנוים לשם.

ב׳ואף שבאמת הש"י מנהג על ידיהם הנהגת העולם, וכח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל, אבל בתורה לא נזכר שמותם, ולכן אינם אפילו בכלל כנויים לשם. וכדאיתא בגמרא שבועות (לה.) משביע אני עליכם וכו' בשמים ובארץ הרי אלו פטורין, וכדאיתא שם בגמרא דחנון ורחום אף שהן נמחקין הרי זו שבועה, וכדמפרש רבא שם, כיון דליכא מידי אחרינא דאקרי רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון ודאי במי שהוא רחום קאמר. הכא כיון דאיכא שמים וארץ בשמים ובארץ קאמר. וכן הוא בבראשית רבה (פרשה א) אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ היינו אומרים שמים וארץ אלהות הן, לכך נאמר את השמים ואת הארץ. ובספר הבהיר (בד"ה ישב רבי ברכיה ודרש מאי דכתיב ויקחו לי תרומה) מנלן דשמים איקרי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים אטו שלמה התפלל אל השמים שישמע תפלתם אלא אותו שנקרא שמו על השמים וכו'. ובמדרש הנעלם (בראשית יא) ואתה תשמע מן השמים אבעיא ליה למימר א"ל רבי יוחנן מקרא חסר הוא וכו' צלותהון דישראל וכו' בההוא רקיעא דאיקרי שמים דתמן בעותהון דישראל. וזה שמסיים רבי שמעון בזה"ק (האזינו רפז. הנ"ל) אמר רבי שמעון ארימית ידי בצלו לקדישא עלאה דמלין אלין אתגליאו על ידי בההוא עלמא כמה דאתכסיאו בלבאי. ולית אנן באינון ארחין דאינון ברייתי אורחי דאורייתא נקטינן. תאנא אמר רבי יהודה מאן לך רב בחכמתא כדוד מלכא ושלמה מלכא בריה, בהאי כתרא דאשתמודע בבריתי אלין וסיהרא קרייה דוד מלכא צדק דהא דיליה הוא דכתיב (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה, שלמה מלכא הכי נמי ואיהו אתקרי צדק ושמשא דאתקרי בברייתי ברית איהו אקרי משפט וכו'. אמר רבי שמעון עד אימתי יקרון חברייא בהני מלין, הא אנן בתר קוב"ה אזלינן ואנן ידעי מלין והא אתגלי על ידן מלה דא מה דלא אתגלי לקדמאי:

ג׳בבריתות שקודם מתן תורה, לא נתגלו עדין שמות הקב"ה, ונקראו כנוים בשם "שמים" או "שמש" וכדו', ומה שמביא בזוה"ק דבריהם, זהו רק בדרך דרוש אבל לא שיכונה "שמים" לכח פועל, שיתפללו להשי"ת בשם זה.

ד׳וזה שאמר רבי שמעון על אלו הברייתות, שאף שהם קדושים, וכוונתו על כל הברייתות הקדושות שהיו לפניו, ספר יצירה וספר המלבוש וספרא דחנוך ופרקי המרכבה, שכל אלו שהם קדושים בקדושה עצומה. ואף שרבי שמעון היה בקי בהם הביא מדבריהם בזה"ק ובתקונים. שבזה"ק (פנחס ריז.) קורא רבי שמעון לברית קדישא דאיקרי שמש. ובזה"ק (שמות ג:) שמש ומגן דא ברית קדישא. וכן מדת מלכות נקרא כמה פעמים בזה"ק צדק. בזה"ק (לך פו.) צדק יקראהו לרגלו דא הוא רקיע תתאה. ובזה"ק (נשא קמה:) וזאת אתקרי צדק וכו'. אכן מה שנקראו בשמות אלו, הוא רק בדרך דרוש ורמז, אבל בבריתות הקודמים נקראים שמות אלו לכנויים לשם הש"י, שקודם מתן תורה לא נתגלו שמות הש"י. ורק כפי הדורות כן נתגלה, וכמ"ש (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, שמימות אברהם התחילו שני אלפים תורה, וכמו שנתבאר הענין בפרשת וארא באריכות, ובאמת דרך דרוש נזכר כמה פעמים בתקוני הזהר על הקב"ה שנקרא שמים, ומייתי מפסוק זה, אבל לא שיכונה שם שמים לכח פועל, שיתפללו להש"י בשם הזה. ואף שבאמת בכל כח נסתר בו שם ה', אבל במקום שאינו נגלה באור בהיר שיתראה מפורש שאינו כח נפרד רק מקבל מהש"י, זה אין לכנות בשום כח אלהי בעולם. ולכן לא נזכר בש"ס בשום מקום לשון שמים, רק במקום שלא רצו להזכיר את הש"י. וכעין דאיתא כמה פעמים בש"ס מזכיר שם שמים, אסור להזכיר שם שמים לבטלה. לפי שלא רצו להזכיר במקום הזה שם ה' מפני כבוד השם. [ומכאן יש לגעור באותם שרגילים על לשונם לומר השמים יעזרוני] שסתם במקום שצריך להזכיר יכול לומר בלשון שם שמים, אבל במקום שמזכיר שם פעולה והשפעה, בזה אסור לומר השמים, שאין השמים אלהות, ורק יכול לומר מן השמים ירחמו, ומן השמים מורה להדיא על שוכן שמים. ונראה שנפל בהם טעות ממה שראו בזה"ק הנ"ל דאמר רבי יהודה דקב"ה שמים אקרי. אבל לא הבינו שדברי רבי שמעון דמסיק ולית אנן באינון ברייתי אנן אורחא דאורייתא נקטינן קאי על דברי רבי יהודה וכנ"ל.