שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה כ״זSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 27
א׳המתגאה בעצמו, ואומר שהוא יוסיף דברי תורה ויחדש דבר בלא מקור נאמן ויסוד חזק, הרי הוא כמתלוצץ על דברי תורה ועונשו רב כמבואר בזוה"ק.
1
ב׳ומאאזמו"ר זלה"ה שמעתי מפיו הקדוש, כי ראה אנשי השם שבדורו, אם ידמה להם שמחדשים דברי תורה ואחר כן ימצאו שהם כתובים בספר יעגם נפשם. אכן אנכי לא כן עמדי לא אוציא ד"ת מפי עד אשר אראה מקורו היכן נאמר. ואמר על זה מאמר זה"ק (ויצא קסג.) פתח רבי אלעזר ואמר (משלי ט) אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. אם חכמת חכמת לך ווי לאינון חייבי עלמא דלא ידעין ולא משגיחין במלי דאורייתא וכד אינון משגיחין בה בגין דלית לון סוכלתנו מלין דאורייתא דמיין בעינייהו כאלו כלהו מלי ריקניא ולית בהו תועלתא וכלא בגין דאינון ריקנין מדעתא וסוכלתנו וכו' דהא כל מלה ומלה כתיה בה יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה, וכל אינון טפשין אטומי לבא כד חמאן מלי דאורייתא לא די לון דלא ידעי אלא דאינון אמררי דאינהו מלי פנימין מלי דלית בהו תועלתא, ווי לון כד יתבע לון קוב"ה עלבונא דאורייתא ויתענשון עונשא דמרדי במאריהון, מה כתיב באורייתא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם איהו. דהא אורייתא מליא מכל אבנין טבין ומרגלאן וכו' ואיך יימרון דאיהו ריקניא ושלמה מלכא אמר אם חכמת חכמת לך דכד יתחכם בר נש באורייתא תועלתא דיליה איהו דהא באורייתא לא יכיל לאוספא אפילו אות אחת. ולצת לבדך תשא דהא אורייתא לא תגרע משבחהא כלום וליצנותא דיליה הוא ואשתאר ביה לאובדא ליה מהאי עלמא ומעלמא דאתי. ומפורש יוצא מדברי זוה"ק ששניהם ענין אחד, כל המתגאה בנפשו ויאמר שהוא יכול לחדש ולהוסיף דברי תורה מה שלא קיבל, הרי הוא כמו המתלוצץ על דברי תורה שהתורה קלה בעיניו. [ואין בכלל זה המפרש דברי רבותיו בטוב טעם ודעת, דעתה של תורה, אם קבלם מפי רב מובהק שגם הוא היה בחזקת הולך תמים וענות צדק, שוודאי גם הוא קיבל דבריו ממקור נאמן קבלה אמיתית, וכן חזקת רבו של רבו שמסתמא לא שאב ממעין האכזב, וזה הוא חזקתה של תורה שמגיע עד שורש מקורה, ועל זה איתא בזה"ק (וישב קצב.) האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה וחמי ליה בההוא חכמתא יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. והיינו רק כשמסתכל ברבו וכמו שמביא (שם) בענין אליהו ואלישע. ובזה"ק (ויצא קנד.) מכאן אוליפנא מגו דאתגלייא אתי בר נש לסתימאה. והיינו שיבין בעומק בנגלות ויראה הסתום העטוף בו, אבל לא לבדות דבריו בעצמו בלא מקור נאמן ויסוד חזק]:
2
ג׳והאומר מה שאין לו יסוד מרבו על זה הזהיר בזה"ק כמה פעמים, בזה"ק (יתרו פז.) רבי יצחק פתח (קהלת ט) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמה דאית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמי אורייתא כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מה דלא ידע ולא קבל מרביה, דכל מאן דאמר במלי דאורייתא מה דלא ידע ולא קבל מרביה, עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וקוב"ה זמין לאתפרעה מניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתא דחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירא בצרורא דחיי דשאר נשמתין. ועיין שם דמדמי זה להמוליד ממזר בעולם. וזה לשונו כמה דתנינן למה יקצוף האלוהים על קולך. קולך דא היא נשמתיה דבר נש. אמר רבי חייא על דא כתיב כי ה' אלהיך אל קנא מאי טעמא משום דקני לשמיה בכלא אי בגין פרצופין מקני לשמיה משום דמשקר בשמיה.
3
ד׳וזה רומז למה שנזכר במדרש רבה (נשא ט) אמר רבי אבהו משל לצייר שהיה צר איקונין של מלך בא לגמור הפרצוף וכו'. ומסיים בזה"ק (יתרו שם) אי משום אורייתא תנינן אורייתא כלא שמא קדישא הוא, דלית לך מלה באורייתא דלא כליל בשמא קדישא, ובגיני כך בעי לאזדהרא בגין דלא יטעי בשמא קדישא וכו' אמר רבי אבא כתיב הכא לא תעשה לך פסל וגו' וכתיב התם פסל לך שני לוחות אבנים, כלומר לא תעשה לך פסל לא תעביד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך מאי טעמא כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכו' כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא לה גו גיהנם:
4
ה׳זה שאינו מאמין, ומציא דברי חכמים מפירושם, משום שהם קשים בעיניו דברים ככתבם, עליו נאמר ולצת לבדך תשא.
5
ו׳ובזוה"ק (בראשית הקדמה ה.) תא חזי ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההוא מלה סלקא ונפיק לגבי ההוא מלה איש תהפוכות לשון שקר מגו נוקבא דתהומה רבא, ודלג חמש מאה פרסי לקבלה לההיא מלה ונטיל לה ואזיל בההוא מלה לגו נוקביה ועביד ביה רקיע דשוא וכו' כיון דההוא רקיע דשוא קאים, נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בההוא רקיע דשוא ואשתתפת ביה ומתמן נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון. וכן יוצא מפורש שכל מי שאינו מאמין בדברי חכמים, וירצה להוציאם מפירושם לפרשם כפי רעיונותיו משום שהם קשים בעיניו להאמינם, או מטעם שהם גוזמא יתירה אצלו, או שאינם ערבים עליו דברים ככתבן, על זה נאמר ולצת לבדך תשא כמאמר הזה"ק (ויצא קסג.) וכל אינון טפשין אטומי לבא כד חמאן מלי דאורייתא לא די להון דלא ידעי אלא דאינון אמרין דאינהו מלא פגימין וכו':
6