שער האמונה ויסוד החסידות, הקדמה כ״חSha'ar HaEmunah VeYesod HaChasidut, Introduction to Beit Yaakov 28
א׳התורה ניתנה להדרש שבעים פנים, אף למי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה. אך שלא לשנות ולגלות פנים שלא כהלכה ח"ו.
1
ב׳וכאשר ראיתי בימי הבינים, יצאו לחלק דיעות רחוקות בונים במות לעצמם להפוך כוונות הכתובים לגזור תיבות לשנים גזרים ולצרף מקראות שלא כדרכן, עד שהוקל להם לבנות בנין על רעיונותיהם כפי העולה על רוח דציונם, וקל בעיניהם לכנות כנויים ולערוך ערכים בדומה ונדמה ובת דומה. אשר על זה איתא בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ד) שרבי זירא מקנטר לון לאלן דאגדתא וצווח להון ספרי קסמין. והנה הגיע עתה בזה עד ששלחו יד בקדש להפוך קדש לחול וחול לקדש וטמא לטהור וטהור לטמא, אף שגם בשמות ישלחו יד לשנות מחול לקדש ומקדש לחול, ולא נשמרו אף מגלוי פנים בתורה שלא כהלכה. והן אמת שהתורה נתנה להדרש, ואף שמי שאינו מכוון בשלימות בעומק סודות התורה, אך אם גם בקצהו נגע בדרך רמז ודרוש, אך אם לא החטיא את המטרה לא בהלכה ולא בסוד ה', כל אלה נתן לדרוש וידרוש ויקבל שכר, כדאיתא בירושלמי (סוף ברכות) כל פטפוטיא בישין ופטפוטי דאורייתא טבין כדאיתא בזוה"ק ובמדרש כמה פעמים, שבעים פנים לתורה. אכן כל פנים ופנים, על כל פנים יהיה רק פנים כהלכה, ולא ח"ו גילוי פנים שלא כהלכה:
2
ג׳במקום שאין אנו מבינים דברי ראשונים, צריכים אנו לשום החסרון בעצמנו. - יוצא נגד המהפכים מקודש לחול, שבנו במה לעצמם ושלחו לשונם בראשונים כמלאכים.
3
ד׳וכאשר ראיתי פנים טוחות באו לפני המהפכים חול לקדש, עד שכפי הפירוש יפרשו שמות האלילים לשמות הקדושים, ופוק חזי מה שכתב הגאון בעל שער אפרים בתשובותיו (סימן ס"ד וס"ה) על המפרש שם קדש לחול, וכל שכן המפרש את החול לקדש, הרי זה כמכניס צלם בהיכל הקדש ח"ו. ובמסכת חגיגה (דף יד.) אמר לו ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה את השכינה חול. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רלד:) ובגין דאית אלהים אחרים אמר עלייהו זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו בגין דלא יתערב אלהים חיים עם אלהים אחרים. ובסנהדרין (דף לח:) אל תמר בו אל תמירנו בו. ומזה כתב בספר חסידים (סי' תתקל"ו) שלא ישנה את השם כלפי הדיוט, שהרי אמרו לא יעשה אולם כנגד אולם וכו' ע"ש. ועיין בפוסקים בדין אם טעה וקידש שם חול בשוגג, שהוא מתפיס בעלי מומין למזבח. ובמדרש תנחומא (תרומה ג) בטורנוסרופוס שאמר לרבי עקיבא לא קרית את שם כלבך אלא על שמי ושם אשתי, אמר ליה ומה בינך לביניהן וכו' ואתה נוטל עץ ואבן וקורא אותו בשם הקב"ה, וכל כך גרמה להם מיעוט שימושן שלא שימשו חכמים כל צרכן, עד שבנו במה לעצמם בדמותם, כי כל העולה על רוחם הוא דעת תורה:
4
ה׳ובתנאים ואמוראים, חשבו להם הגיון דרוש, לדרוש ולסור מביאור ספר התורה, וכל אחד בשכנו ידרוש לעצמו, עד שהיה קל לפניהם במקום אשר לא יבין את זאת ילבט ארחות דרכו ויחוה דעתו ברחבה על דברי חכמינו ז"ל התנאים והאמוראים, שלא כן ידברו ולא אמת יאמתו דבריהם ח"ו, ויתאבק בגאותו וקריאת שם גדלו מפני שהכבוד תלוי בו. יאמר כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לדברי התנאים והאמוראים, וכל מעריציו יענו אחריו מקודש ולענות צדק יחשבו לו, כי לא לפניו חנף יבא, ולא ישא פנים אף לתנאים הקדמונים ולא ידעו כי בנפשו דבר. הלא גם לפני רב אשר לא יגדל ממנו, רק שלמד וקבל ממנו, אפילו רואהו עובר על דברי תורה [במילין דרבנן], אסור לומר לו שאסור, רק שיאמר לו כך למדתני רבינו, כדאיתא בטיו"ד (סי' רמ"ו) וכן אם טעה בפירוש אפילו בכתוב, צריך לומר לו מקרא כתוב בתורה כך הוא. וכן מצינו כמה פעמים בש"ס קרי עליה האי פסוקא, משום שלא רצה לומר לו בפירוש, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני הראשונים והתנאים. וכן ראינו שגם הם בהפרש איזה דורות מהתנאים והאמוראים מראשונים עד אחרונים, אשר מכלם יחד נבנה הש"ס והמדרשים, ומכל מקום בהפרש איזה דורות אמרו (יומא ט:) טובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים. וכן אמרו (שבת קיב:) אם הראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם הראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר. וכל שכן אנחנו בדורותינו, מה חיינו ומה כחנו אזובי קיר, יתוש בריה קלה נגד שרפי מעלה, ואנו רק באורן של ראשונים נראה אור. ובמקום שאין אנו מבינים דבריהם צריכים אנו לדעת, כי חסרון דעתנו וקוצר ידיעתנו היא, ובנו החסרון והאשמה:
5
ו׳ממשיך לבאר חיוב האמונה בכל דברי סופרים, שגם פשטותם אמת, וכל הדרושים אינם סותרים לפשט. והמלעיג על דבריהם נענש. וכל אחיזתינו הוא, אם נחזיק בשיפולי דגלימיהו דראשונים.
6
ז׳וכמו שהאריך בזה בראשית חכמה (שער הקדושה פרק יב) וזה לשונו הקדוש, וכמו שאנו חייבים להאמין בכל תורת משה, כן אנו חייבין להאמין בכל דברי סופרים ומה שאמרו במדרשות והגדות. ואע"פ שיראה שהוא חוץ מהטבע, יש לנו לתלות החסרון בהשגת דעתנו ולא במאמרם, והמלעיג על שום דבר מדבריהם נענש, כדאמרינן בגמרא עירובין (כא:) אמר רב פפא משמיה דרבה בר עולא כל הלועג על דברי חכמים נדון וכו' וכן אמרו בגיטין (נז.) וכן מצינו שנענש איזה תלמיד על שלגלג על דברי רבי יוחנן שאמר עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות שלשים של שלשים אמות כדאיתא בגמרא (ב"ב עה.), ובבאר הגולה (באר הששי ר"ה בפרק ט"ו) הביא זה הגמרא ואמר, וכמה גלים וגלי גלים היו נעשים בעצמות האיש הזה, על כל דבר ודבר שאינו מאמין, כאשר יראה האדם בדבריו שכל דבר אשר הוא קצת זר בעיניו הוא אומר שהוא המצאה, ואם תלמיד שגדלה מעלתו עד שהראהו לו הקב"ה מלאכי מעלה, ובודאי היה מאמין דברי חכמים ודרשותיהם, אך לא האמין בפשטות דרשותיהם, רק סבבן לדעתו לאיזה כוונה, ורבי יוחנן נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ועיין במהרש"א ז"ל (שם) שזה שלא האמין היה אפיקורוס עד שראה המלאכים, הרי שצריך האדם להאמין לכל דרשות חכמים שגם בפשטותם הם אמתים. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בספר האמונה והבטחון (פרק ט) כבר אמרו חז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא אמרו מקרא נדרש כפשוטו, למדנו אע"פ שיש ע' פנים לתורה אין כל אחד מכחיש הפשט, והם הם דברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות שורש ב'. וכל מה שכתוב בתורה ובפירושיהם ופירושי פירושיהם הנובעים ממקור נאמן, הם כלם אמת לאמתה של תורה, וכל אחיזתינו הוא רק אם נחזיק בשיפולא דגלימיהו דהראשונים, שאם נדע ונכיר מעלת הראשונים כמלאכים אז אנו כבני אדם, ואם נאמר הלא גם הראשונים בני אדם כמונו, וגם נתן לחוות דעתנו במה שגמרו הם, אז אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר:
7
ח׳צריכים אנו ללמוד מהזקנים איך כבדו את רבי אלעזר המודעי, ובדורנו באים לבטל ח"ו דבריו, הלא קדמונינו לא חדשו מדעתם כלום והכל ממקור נאמן, ודבריו הק' הם ג"כ בתרגום יונתן.
8
ט׳ומזקנים קדמונינו נתבונן, איך כבדו מאד את המיוחדים שבהם, אף שכלם קדושים היו. וכן מצינו שדרשו תשעה דרשות שכלם אמתים היו, ואליהו ז"ל הסכים על כלם (מגילה טו:) אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכים למודעי, איך כבדו את רבי אליעזר המודעי. ובזה ראיתי, איך ירום לב איש בדורותינו לבטל דברי ר"א המודעי לדבר על צדיק עתק בגאוה, אכן גם אותם לא אפקוד במפגיע ליתן צו כי במרד ובמעל ימרודו, ולו ידעו את עונם עד כמה נוגע, כי יגלו שמים עונו וארץ מתחתיו תרגז ותתקומם לו כי עון פלילי הוא, הלא ישור על אנשים ויענה בצום נפשו עדי לבנות שניו הושחרו, כאשר זאת מצאנו בגמרא חגיגה (כב:) אמר רבי יהושע בושני מדבריכם ב"ש וכו' אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. ובנזיר (נב:) ר"ש אומר עד ימיו היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע, תנא הושחרו שיניו מפני תעניותיו, אף חורי עיניו מלא מרגבות עפרות בית מועדו [ומה דאיתא בחולין (כד.) אלו אמרה יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה, היינו שהיה מקובל בהלכה זו שכן הוא, ולא היה שומע ההיפך. וכן מה דפסק בש"ע יו"ד (רמ"ב סל"ו) שאינו חייב נדוי על האומר לחבירו שלא היה מקבל ממנו אפילו היה כיהושע בן נון, זה אינו אלא בדבר הלכה מקובלת (וכמו שביאר ענין זה הרמב"ם ז"ל בהקדמת המשנה לסדר זרעים בחלק השני) אבל האומר שאינו מקבל דבר הלכה או שמועה דינו מבואר.] אכן כל זה הגיעתו מקוצר רוח בינתו וממיעוט שירותו את חכמי לב ולא שמשו כל צרכם בבית מדרש התורה, וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצג:) סימן דלא ידע כלום שבוחי. ודימו בנפשם כי מה ששמעו או ראו בספרים אשר לא הבינו קרוא בהם, דימו כי כל אחד דרוש ידרוש כחפצו כל העולה על רוחו, ולא ידעו כי כל קדמונינו הקדושים לא אמרו מעצמם כלום ולא חדשו מדעתם, רק אשר קבלו מרבותיהם ממקור נאמן, ומי הוא אשר ימלאנו לבו לחוות דעתו במקום שאינו מבין דבריהם, לומר, כי ח"ו לא כנים הם, אם בעיניו יפלאו יען ויודה כמאמר החכם מכל אדם, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה ודעת קדושים לא אדע, ומה גם כי דברי ר"א המודעי הם גם בתרגום יונתן שמות (פסוק כד) וכפי שנזכר בתרגום בתהו יעלה גם פירושם אשר גמלו חסד עם המדרש לתרצו:
9