שער ההקדמות, דרושי אדם קדמוןSha'ar HaHakdamot, Adam Kadmon

א׳דרושי אדם קדמון

1

ב׳ונבאר עתה ענין אצילות עולם הנקרא אדם קדמון לכל קדומים וזה עניינו בקצור גדול ובדרך רמז והעלם גמור. אדם קדמון הנפש וכלי מקיף אח"כ ביושר עד מקיף נפש דעתי' זה צמצום א' אזן חוטם פה ביושר. נקודים בנפש מקיף ורוח ביושר מקיפים לנה"י דא"ק בין מקיף דיושר אל הכלי והטעם לפי שאין אור היוצא מטבורו של אדם קדמון הסתום נמשך ביושר אלא מסבב ומקיף ואחר עורי נקפו זאת גם לפי שאור העינים יוצא ומתפשט לצדדים ג"כ וגם בתחלת יציאת הנקודין צמצם פעם שנית אור חציו התחתון ועלה בחצי העליון ואז ג"כ הושם שם מחיצה ופרסא באמצע גופו והצמצום והפרסא הוצרכו שניהם לצורך האצילות והברי' ואז היה האור בדוחק גדול ונשאר שרשו בפנים ויצא הארתו בחוזק דרך עיני א"ק ונודע שהעיני' הם נו"ה ואז גרמו שיזדווגו ע"ב ס"ג דא"ק ונמשך אור חדש שם והיה גם הוא בדוחק גדול וירד בחוזק דרך הפרסא הנז' למטה ושם יצא גם הוא דרך נקבי העור בסוד ואחר עורי נקפו זאת ולכן נעשה מקיף בסבוב על נה"י דא"ק אור זה שיורד ע"י הזווג הנז' היא עליון בבחי' א' ותחתון בבחי' אחרת זה מגולה וזה מכוסה האור החדש יצא דרך פנים דרך פי הטבור ופי היסו' גם יצא דרך אחור מן האחור והכל בשוה כל האורות והכלי' הם עיקר' (בדפו"י ע"ד) לצד פניו אלא שנתפשטו גם לאחוריו ונשאר א"ק מלובש באמצע' בצמצום (לקמן בד"ה ונבאר וכו') הב' ירדו החציניו' של צד פני' ואח' מנה"י דא"ק והם ברי' יצי' וירדו במקו' המקו' של יושר אשר תחת הרגלי' ולא בכלו ואז המקיף הזה עלה במקום חצוניות הנז' ובהיותו יורד צד האחור הוחשך חצוניותו יותר ואז חצוניות האחור ירד עוד עד עשי' וזהו טעם ד' אל הנז"ל למה הנקודין היו בבחי' מקי' ולא ישרים והיא כדי להעלות' כיצד הנה המקיף הזה של הנקודין ירד ונכנס בין מקום תחת הרגלי' אל הברי' וכו' וגירש אותם ולא מצאו מקום ואז עלו למעלה באחור אלו הנקודים המקיפים והיו שם כנגד מקומם הראשון ולמטה נשאר חלל ונקרא מקום בי"ע והמקו' גדול מן כל העולם ולכן הכלי' של הנקודין אעפ"י שנתקנו לבחי' כלים דעולם אצי' כנודע הם גרועים מן המקו':

2

ג׳ודע כי הנקודין תחלה יצאו בבחי' מקי' והם בחי' נפש שלהם ואז נשברו ואח"כ נתוסף ויצאו בחי' היושר שלהם והוא בחי' הרוח ואז נתקנו כיצד עת"י יצא בבחי' י' אורות דנפש עם הכלים שלהם בחי' מקיפי' ואח"כ יצאו י' אורות רוח עם הכלים שלהם ביושר וזה מקומם ג' ראשונות עמדו למעלה עם י' המקו' הנקראים נפש וז' תחתונות נתלבשו למטה במקום א"א והג' ראשונות הנז' הם כך כתר אור פנימי אל הנפש המקיף. חכמה אור פנימי לז' תחתונות דרוח שלו ביושר. בינה אור מקיף לשבעה תחתונות דיושר שלו ומקיף עליה' ומפסיק ביניהם ובין פנימיות א"א המלביש עליהם ועל ד"ז הוא בא"א ובאו"א וזה (עיין מבי"ש ד' נ"ד סע"ב) סדר יציאתם תחלה יצא הנפש דמקיף דעתי' יומין ואח"כ נפש המקיף דא"א ואח"כ רוח היושר דעתיק ואח"כ רוח דיושר דא"א ולפי שיצא נפש מקיף דא"א טרם צאת רוח יושר דעתיק יומין והפסיק בין נפש ורוח דעתיק לכן נתמעט אור יושר רוח דעתיק יומין ולא נתפשט עד הרגלים של נפש המקיף דעתיק עצמו רק עד נפש מקיף דא"א מה שאין כן בא"א שיצא יושר רוח שלו תכף אחר מקיף נפש שלו עצמו ולא הפסיק בנתים יציאת מקיף נפש או"א כדי להשוותם ולכן היה כח ביושר רוח שלו להתפשט עד מקיף נפש שלו עצמו אח"כ יצאו מקיפי נפש או"א ואז חצי עליון עגולת מקיפי אבא עליון ממקיפי אימא כלו וחצי תחתון עגולת מקיף אבא הוא תחתון מכל מקיפי אימא ושני חצאי עגולת מקיפי אימא עומדים באמצע עגולת מקיפי אבא ובבחי' זו היו או"א שוים במעלת' בבחי' המקיפי' אח"כ יצאו יושר רוח דאו"א ושניהם נתפשטו שעור התפשטו' אימא בעתיק יומין ומסתיימין בשוה יחד ושלשה ראשונות יושר דאבא עומדים למעלה עם המקיפין דאבא בגג העגולה שלהם בצד ימין וג' ראשונות יושר דאימא בצד שמאל כנגד מקיפי אבא ג"כ ושבע' תחתונו' יושר דאבא ושבעה תחתונות יושר אימא עומדים למטה עד גג מקיפי אימא אלו מימין ואלו משמאל וארכם למטה שעור הנז' והרי כי גם ביושר שוים במעלת' וזה סדר ירידת שפע עליון בבחי' המקיפים הכתר הנק' א"א בבחי' מקיף הנפש יש חלון אחד בצד ימינו ומשם עובר האור עד אבא וחלון אחד בשמאלו ומשם עובר האור דרך מעבר באב' ויורד אל אימא וכן עד"ז במקיפי נפש אבא יש חלון אחד בימיני ונוקב ועובר באימא דרך מעבר בלבד ויורד האור עד ספי' הנקראת חסד וכן יש חלון במקיפי אימא בצד שמאלה ויורד האור עד ספי' גבורה והרי נתבאר ענין הקוים שיש מן אריך לאו"א זה מימין וזה משמאל עם היותם בבחי' מקיפים דנפש ועומדי' זב"ז וזה מוקף מזה ע"כ:

3

ד׳ועתה ארחיב יותר בביאור הקצור הנרמז למעלה ואח"כ אחזור פעם שלישית לפרט ולבאר הענין הזה בפרטות גדול וכדי להבין מה שנכתוב עתה צריך שתסתכל במה שיתבאר בפעם השלישית הנז' כי שם נתבאר הקדמת דרוש א"ק לכל קדומים באורך: הנה מי שיסתכל בסה"ז והתקונין יראה מאמרים סותרים זא"ז בענין הספי' אם מציאות אופן מעמדם זו על גבי זו או אם הם בציור קוים שלשה ימין ושמאל ואמצע כמראה אדם או אם הם זב"ז ומוקפ' זמ"ז וכל המקובלים האחרונים נלאו בישוב ענין סתירה זו ובפרט מחמת קושיא גדולה שיש בענין הי' ספי' והיא זאת כי מאחר שהא"ס שוה בכל חלקיו ואין בו מעלה ומטה פנים ואחו' ח"ו וכל אורו בהשואה גמורה א"כ איך הי' ספי' ישתנו מעלתם להיותם זו גבוה מזו כיון שכלם מקבלות אור הא"ס בשווי וקרובות אליו בהשואה אחת כנז' בפ' פינחס בר"מ וז"ל דא"ס איהו בין כל ספי' וספי' ולגו מן כל ספי' וספי' וא"כ במה תתעלה כל ספי' וספי' מחברתה ולכן הט אזנך ושמע תוכן דבר אמת דע כי הא"ס קודם שהאציל הספי' היה אור פשוט וממלא כל המקומות ואין מקום פנוי וחלל וריקם ממנו כלל וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים צמצם עצמו בנקודה אמצעית שבו ועשה שם מקום חלל ופנוי מבלי אור ומקו' הזה מוכרח (בדפו"י דף ט' ע"א) הוא שיהיה עגול בהשואה אחת לפי שמכל צדי כדור עגולת הכדור של המקום ההוא נתצמצם האור ונתרחק בהשואה אחת משא"כ אם היה המקום מרובע כי היה צריך שבזוית המרובע יהיה הצמצום וההתרחקות יותר גדול משאר הבחינות נמצא שמוכרח הוא שיהיה מקום החלל ההוא עגול לגמרי והרי זה נקרא צמצום הראשון והיה בא"ס עצמו ואחר שנעשה בחי' המקום עלה בדעתו להאציל בתוכו הנאצלי' והנבראים והנוצרים והנעשים ועולם הזה השפל הוא וכל מה שבו ואין שום בריאה חוץ מן המקום הזה כלל ועיקר כי כל העולמות כלם הם במקום הזה אלא שהמעולה מחבירו מקיף את חבירו עד שנמצא כי הארץ החומריית הזו היא נקודת המרכז האמצעי של כל המקום הזה כלו ודי בזה. והנה התחיל להתפשט קו אחר מן אור א"ס אל תוך חלל המקו' ההוא ודרך הקו הזה ירד האור ונתפשט תוך החלל הזה בשתי בחי' אחת בבחי' עגולים זה בתוך זה ואחת בבחינת קו יושר ביושר ממעלה למטה כמו שיתבאר בע"ה למטה ואמנם הבחי' האחת היא כי בהיות האור מתפשט תוך המקום הזה בבחינת עגולים מוכרח הוא שישאר הפסק מעט בינן לבין הא"ס עצמי שאם יתדבקו יחד יחזור הדבר לכמות שהיה בתחלה ויהיה הכל בחי' א"ס גם מוכרח הוא שהאור הנז' יתפשט במקום ההוא דרך עגול כדי שהנאצלי' ההם יהיו מתחברים אל הא"ס בהשואה אח' מכל צדדיהם וכבר נתבאר כי אין ההשואה נכונה כמו בענין העגולה ונמצא כי תחלה נמשך קו דק מהא"ס תוך המקום ההוא ותכף התחיל להתפשט בבחינת עגול אחד בתוך עגול הא"ס עצמו האמנם לא נתחבר עמו אמנם נשאר הפסק בינו לבין הא"ס הסובב עליו והעגול הזה הראשון הוא עליון משאר העגולים ונקרא כתר ואח"כ נתפשט עוד הקו הנז' ונתעגל עגול שני תוך העגול הראשון וגם הוא מרוחק ומופסק מעט מהעגול ההוא ויש אויר פנוי ביניהם ועגול השני הזה נקרא חכמה ועל דר"ז נתפשטו עגולים רבים זה בתוך זה לאין קץ ומספר וכמו שיתבאר ונמצא כי ע"י כן יהיה יתרון לספירה זו על חברתה כי העגול הראשון העליון מכלם הסובב לכלם הוא מתדבק עם הא"ס ונכלל בתוכו יותר מהעגולי' האחרים ונמצא כי עגול הכתר קרוב אל העגול דא"ס יותר מעגול החכמה ולכן מעלת הכתר גדולה מן החכמה ועל ד"ז בכל שאר העגולי' עד שנמצא כי עגול הפנימי מכלם היושב באמצ' נקודת מרכז כל העגולי' הו' הגרוע במעלה כי הו' מרוחוק מהא"ס יותר מכלם כי כלם מפסיקים בינו לבין הא"ס: עוד יש בחי' שנית דיושר כנזכר לעיל אשר בסיבתה ג"כ ישתנה מעלת הספירות זו על זו והיא עם מה שביארנו לעיל כי בהכרח הוא שאור הא"ס המתפשט במקו' ההוא לא ימשך אלא מצד אחד דרך קו יושר דק בלבד כחוט השערה ועי"כ נקראים נאצלים והם טפלים אל המאציל ואלו היה האור מתפשט מכל הצדדים או שהיה הקו הנז' רחב מאד היה האור נמשך בחוזק וברבוי והיו הנאצלים בערך המאציל עצמו והדבר מבואר ונמצא כפי זה כי הספי' הנאצלת בהתחלת התפשטו' הקו ההוא היא עליונה על כל אשר תחתי' ועד"ז מתפשטים מדריגה אחר מדריגה דרך מדריגות הקו ההוא עד סופו וע"כ יהיה אל הספירות עלוי מקום ממש זו על חבירתה כי בהיותה למעלה בהתחלת הקו יהיה אורה נשפע מקרוב אל הא"ס יותר מזולתה: ונחזור לבאר ענין שני בחי' הנזכרים לעיל של עגולי' ושל קו יושר הנה ראשית כל הנאצלים היה בחי' אצי' אדם קדמון לכל קדומים והוא כלול מי' ספי' ובתחלה נאצלו בו י' ספי' בבחי' י' עגולים זה בתוך זה והם סובבות תוך החלל ההוא הנזכר לעיל אבל אינם ממלאים כל החלל כלו כי גם הם הניחו מקום חלל ופנוי באמצ' עגוליהם לצורך כל הנאצלים והנבראים וכו' כמבואר אצלינו לקמן בפע' השלישית בע"ה והוא לצורך מקום בחי' עולם הנקודים וממנו ואילך וכל אותם העגולים נאצלו תוך עגולים אלו של אדם קדמון אח"כ חזר להתאצל באדם קדמון הזה בחינה השנית אשר בו והם י' ספי' דרך קו ישר ממעל' למט' כדמו' אדם עם ראש וגוף וזרועות ושוקים ונתפשטו באמצע העגולי' הנזכרים מלמעל' למטה מבריח מן הקצה העליון לקצה התחתון וראשו מתחיל מן הקו והצנור הנזכר לעיל אשר דרך בו נמשך אור הא"ס אל כל הנאצלים שבתוך המקום החלל הזה כנז' ונמשך ביושר עד למטה ומבריח כדמיון עמוד אחד ישר תוך כל העגולים הנזכרים וכולל גם הוא י' ספירו' ונמצא כי יש באדם קדמון הזה עשר עגולים זו לפנים מזו והם בחינת עשר ספירות ויצדק בהם מעלה ומט' כי העגול הראשון הסובב לכלם גבוה מן השני וכו' כנז' לעיל בשתי אופנים גם יש בו י' ספי' אחרות בדרך ישר והוא בציור קוים שלשה ימין שמאל ואמצע ודע כי בחינת העגולים יש בה בחינת עגולים באור פנימי וגם מקיף עליהם בחינת אור מקיף גם הוא בדרך עגול וענין זה הוא בכל עגול ועגול מעשרה עגולי' הנזכרי' באופן שאלו העשר ספירות דבחינת עגולים הם כפולים י' פנימים ועשרה מקיפים וכן בעשר ספירות דיושר כמראה אדם יש בהם י"ס פנימיות ועשר ספירות מקיפות וכל בחינות אלו יחד נקראים אדם קדמון לכל קדומים וכבר נתבאר כי בחי' העגולים יצתה ראשונה ואח"כ נאצל בחי' היושר והטעם הוא כי בחינת העגולים היא בחינת נפש של אדם קדמון הנזכר ולכן קדמה בתחל' ואח"כ נאצל הרוח של אדם קדמון והוא בחי' היושר כמראה אדם ודע כי י"ס דעגולים שהם בחינת נפש כנזכר יצאו בבחינת כלים שלהם ובבחינת אור הנקרא נפש ובחינת האור הנקרא נפש כלול משני אורות והם אור פנימי ואור מקיף וכן בבחינת הכלים שלהם יש בהם פנימי וחצון כנודע זה בכל הכלים של עולם האצילות וכן על ד"ז בבחינת הי' ספירות דיושר שהם בחינת רוח כנז' לעיל יש בהם בחינת אורות הנקראים רוח וכלול מאור פנימי ומאור מקיף וכן יש בהם בחינת כלים ויש בהם פנימי וחצון והנה בחינת הכלים האלו כבר נודע כי המוח הוא משכן האור הנקרא נשמה והלב משכן האור הנקרא רוח. והכבד משכן האור הנקרא נפש ואין זה מקום ביאור דרוש זה והרי נתבאר כמה בחי' יש באדם קדמון הנזכר ועל דרך זה הוא בעולם הנקודים כמו שנבאר למטה שהוא כולל עתיק ואריך ואו"א וז"א ונוקבא ובזה יתבאר לך ענין המאמרים שבספר הזוהר הנראים כסותרים זה את זה וכלם דברי אלהים חיים אבל צריך שתדע כי רוב מה שמתעסקים בס' הזוהר וכמעט כלו אינו רק בענין הבחינה השנית שהם הי' ספירות שבדרך יושר כמרא' אדם בין בבחי' אדם קדמון הנז' בין בעולם האצי' הכולל עתיק וא"א וכו' וכן בשלשה עולמות בי"ע ודע כי בחינת היושר של אדם קדמון הזה אינו מתפשט ונמשך ע"ס כל העגולים שלו כמו שמתחיל מראש העגולים אבל סופו אינו מתפשט רק עד התחלת העגולי' של עתיק יומין מצד מטה שלהם ואינו נכנס באות' העגולים הסובבים מתחת רגלי יושר דעתיק יומין אבל בחינת מחצית העליון של עגולי עתיק וזולתו פשיטא שנמשך ומתפשט בתוכם וזה ציורו :

4

ה׳והנה כל אותם בחי' הנאצלים שיתבארו לקמן בפעם השלישית בענין ההארות היוצאות מתוך אזן וחוטם ועין ופה ומצח של א"ק הנזכר כלם הם יוצאים מבחי' היושר שלו ולא מבחי' העגולים שלו כי כל בחי' ההם אינם נמצאות אלא מבחי' היושר דא"ק לפי שהוא בבחי' קוים כמראה אדם אבל דע כי ההארות שיצאו מן האזן והחוטם והפה של א"ק כלם הם בבחינת יושר בלבד אבל ההארות היוצאות מן העין ומן המצח של א"ק והם הנקראים עולם הנקודים ועולם הברודים הנקראים אצילות אלו יש בהם שני בחי' הנזכרים בכל חלק משניהם והם בחי' עגולי' נפש ובחי' יושר רוח דמיון מה שיש בא"ק כנזכר לעיל והכל נאצל מן היושר לבדו של אדם קדמון כנזכר: ודע כי עולם הנקודים הנז' שהם אורות העין של א"ק וגם אחר שנתקנו בעת התחברם עם האורות היוצאים מן המצח דא"ק שאז נקרא הכל ביחד עולם האצילות הנה הם יוצאים ונמשכים בחצי תחתון דת"ת ובנצח הוד יסוד דא"ק הנזכר מבחינת היושר שלו חוצה להם ובמקום ההוא יצאו תחלה העגולים של הנקודים הנזכרים מאור העינים דא"ק ונתפשטו בבחי' עגולים סביב א"ק מחצי תפארת שבו ולמטה מבחי' היושר שבו והוא נשאר באמצעם וכבר נתבאר לעיל כי יש בא"ק בחינת אור מקיף ואור פנימי וכלם בבחי' יושר והנה אלו העגולים של הנקודין מתעגלי' סביב הכלים של א"ק אשר בתוכם עומד אור פנימי שלהם ונמצא כי העיגו' של הנקו' מפסיקי' בין אוה"מ של א"ק ובין הכלים שבו אשר בתוכם אור הפני' שלהם וכ"ז הוא בבחי' יושר של א"ק מחצי תפארת שבו ולמטה עד רגליו ונמצא כי עגולי הנקודין מקיפים סביב הכלי' דחצי תפארת ונצח הוד יסוד דיושר דא"ק אשר בתוכם הם אור פנימי שלה' ואור מקיף דיושר דחצי תפארת ונצח הוד יסוד דא"ק מקיף על גבי העגולים של הנקודים ואח"כ בעת התיקון נאצל גם היושר של עולם הנקודים שהם אור המצח דא"ק כנודע ונתפשט ביושר תוך עגוליו שלו של עולם הנקודים עצמו מלמעלה למטה על דרך שביארנו באופן התפשטות היושר של א"ק בתוך העגולים שלו עצמו ודע כי גם היושר (בדפו"י ע"ב) הזה של הנקודין הוא מלביש ומקיף סביב א"ק ומחצי תפארת שבו ולמטה כנזכר לעיל אבל צריך שתדע כי שני בחי' הנזכרים שהם העגולי' והיושר דעולם הנקודים אינם מקיפי' סביב א"ק בהשואה אחת אמנם עיקר הארתם היא בצד פנים של א"ק דבחי' היושר שלו ומן הארה זו מתפשטת קצת הארה אל צד אחור דא"ק בין מבחי' העגולים בין מבחי' היושר של הנקודי' ונמצאים חצי תחתון דתפארת והנצח הוד יסוד דיושר דא"ק מתלבשים ומוקפים מן הנקודים הנזכרים משתי בחינותיהם שהם העגולים והיושר שבהם אבל עיקר ההארה ושרשה היא לצד פנים דא"ק כנזכר ועתה נבאר טעם למה נשתנו הנקודי' להיות בהם ג"כ בחי' עיגולים מה שאין כן בהארות האזן והחוטם והפה אבל הענין הוא כי אלו הנקודין יצאו מאורות העינים של א"ק כנז' ואמנם אין האור היוצא מן העין דומה לשאר אורות היוצאים מנקבי האזן והחוט' והפה לפי שאף אם האדם יהפוך פניו לרוח אחד להסתכל שם יוכל להניע עיניו ולהסתכל אל הצדדין אף אם לא יניע ראשו וגופו כלל כמו שאמרו ז"ל האדם מצדד ראיית עיניו והבהמה אינה מצדדת מה שאין כן בשאר נקבי ראשו שהאור וההבל היוצ' מאזניו או מחוטמו או מפיו יוצא בקלוח ביושר ולא לצדדין ולכן י' ספי' דנקודין שהם אורות הנמשכי' מעיני א"ק יצאו בבחי' עגולים ונתעגלו אל צדדיו והקיפוהו כנזכר לעיל: עוד טעם שני והוא כי אורות האזן והחוטם והפה יצאו הם לבדם והנה הם מקלחים ומתפשטים ביושר אבל האורות הנקודים שיצאו מן העין נתחבר עמהם אור והבל היוצא מלמטה מחצי תפארת ונצח הוד יסוד שבו מן האור החדש כמו שיתבאר בפעם השלישי' שהרי לא נאצלו הנקודין עד אחר הצמצום והולדת אור חדש כמו שיתבאר לקמן בע"ה והאור הפנימי אשר בתוכ' של הכלי' ההם בוקע בהם ויוצא לחוץ דרך נקבי העור דרך גומות השערות בסוד ואחר עורי נקפו זאת כי האור הפנימי נוקף מאחורי העור אשר בצד הבשר ויוצא לחוץ ומקיף סביב רגלי א"ק ולכן היו הנקודין עגולים מה שאין כן אם היה הטבור פתוח והיה האור יוצא דרך שם בלבד כי אז היה מקלח ויוצא ביושר בלבד: עוד טעם שלישי ובו יתבאר גם הטעם השני הנז' והוא במה שיבאר לקמן בפעם השלישי ענין הצמצום השני אשר היה בא"ק הנז' ועיין שם הטעם למה הוצרך הצמצום והפרסא והוא כי להאציל אלו הנקודים הוצרך לצמצם האורות הפנימיים שמחצי תפארת שלו ולמטה והעלם למעלה בחציו העליון ואז הניח חד פרסא ומסך מבדיל בין חציו העליון לתחתון והוא במקום הטבור ובהיות האורות הנזכרים דחוקים מאד עלו למעלה בחוזק ויצאו דרך פתח עינים דא"ק לחוץ ומשם נתפשטו ונמשכו למט' מחצי תפארת שבו ושם נתהוו הנקודי' הנזכרים והרי זו בחינה אחת עוד יש בחינה אחרת והיא כי בעלות האורות הנזכרים ממטה למעלה תוך פנימיו' א"ק נעשו בבחי' מ"ן וגרם זווג ואז נמשך אור חדש ויורד דרך פנימיו' א"ק ממעלה למטה תוך פנימיות א"ק ובקע הפרסא הנזכרת שבתוכו וירד למטה ואז בקע דרך נקבי העור כנזכר לעיל לטעם השני ומשם האיר אל הנקודים הנזכרים אשר שם ונמצא כי הנקודין נעשו משני בחי' אורות האחד הוא אור היוצא דרך העינים כנזכר לעיל והשני אור החדש היוצא דרך נקבי העור כנזכר ולפי שזה האור החלש יוצא דרך נקבי העור מכל סביבות א"ק לכן היו הנקודין עגולים והרי נתבאר הטעם השני הנזכר לעיל: עוד היה ענין אחר כי כיון שהאור הראשון הפנימי שהיה למטה מחצי התפארת עלה למעלה במקום החזה ושם נשאר עיקר שורשו כדי להוציא הארתו לחוץ וכאשר ירד אור החדש נמצאו יחד שם במקום ההוא שלשה אורות אור פנימי של בחי' חצי העליון דתפארת ואור התחתון שעלה כנזכר ואור החדש הנזכר והיו שם דחוקים בתכלית ולא עוד אלא שברדת אורה חדש בוקע הפרסא בחוזק לרדת למטה ולכן מחמת כח הבחי' הנז' כשחזר ובוקע לצאת דרך נקבי העור ולחוץ להאיר אל הנקודים הוא יוצא בחוזק גדול ומכח המרוצה מתעגל ונעשה בחינת עגולים. גם בזה יתבאר טעם השלישי הנזכר לעיל כי האור התחתון שעלה למעלה הנה היה שם דחוק ומצומצם מאד כנזכר ובעלות עד מקום העינים ויוצא דרך שם ולחוץ יוצא בכח ובחוזק רב וברדתו למטה אל מקום הנקודין מתעגל לסבת מרוצתו כנזכר גם בחי' האור החדש הפנימי כבר נתבאר שגם הוא יוצא בחוזק דרך נקבי העור מכל צידי א"ק מסביב לו ובצאתו יוצא בבחינת צנורות דקים רבים ולהיותם יוצאים בחוזק מתדבקים הצנורו' ההם יחד ומתעגלים ונעשים עגולים והצנורות היוצאים דרך פנים מתעגלים לצד האחו' וצנורות היוצאים צד אחו' מתעגלים לצד פנים ומתחברים אלו עם אלו ונעשים אורות בתמונת עגולים ולקמן יתבאר (בדפו"י ע"ד) איך יוצא ג"כ אור ממש מן הטבור והיסוד ומן האחו' וע"ש. וכמו שביארנו למעלה כי האור התחתון הפנימי שבנצח הוד יסוד דא"ק עלה למעלה דרך העינים ובזה תבין טעם למה אמרו בסה"ז כי העיני' הם נצח והוד והדבר מבואר. ונחזור אל מה שאמרנו בראשונה כי יש בעולם הנקודים שתי בחי' והם עגולים ויושר וכבר נתבאר כי לא היו כך מתחלתם אמנם בראשונה נאצלו בחי' העגולי' שלהם בלבד שהם בחי' הנפש של הנקודים ולכן אירע בהם ענין שבירת הכלי' שלהם הנקראי' בשם מיתת המלכים כמו שיתבאר במקומו בע"ה והסיבה בה כי להיותם בבחי' נפש בלבד לא יכלו לקבל אור עליון ונשברו ומתו וזהו סוד פסוק אשר עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. רוצה לומר כי המאציל העליון כשעשה את הא"ק עשאו גם בבחי' יושר כנזכר לעיל ולכן היה בו יכולת לקבל אור עליון ונתקיי' אבל המה שהם הנקודים בקשו חשבונות רבים להתעגל בבחי' עגולים בלבד בתחלה כנזכר לעיל באורך טעם התעגלותם ולכן לא יכלו לסבול אור עליון ולכן נשברו ומתו מה שא"כ בכל שאר ההארות היוצאות מא"ק דרך הפה והחוטם והאזן כי כלם הם יושר בלבד והנה אחר שהנקודים הנזכרים נשברו ומתו לסיבה הנזכרת אח"כ חזר לצאת בחי' הרוח שלהם היא בחי' יושר שלהם אשר כמראה אדם כי דמות אדם הוא בציור שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כנודע והוא זכר ונקבה ואז החיה את העגולים אשר נשברו ומתו ואז נתקנו גם הם ומהם נעשו פרצופי עולם האצילות כמו שיתבאר במקומו. גם בזה תבין איך האדם הישר הזה הוא הוי"ה דמלוי אלפין העולה בגי' אדם והוא נעשה מאור היוצא מבחינת הארת המצח דא"ק כמו שיתבאר במקומו והנה הוא ביושר ולא בעגול כנזכר דאין דמות אדם אלא בבחי' יושר גם בזה יתבאר לך איך השם הזה דהוי"ה דמלוי אלפי"ן העולה בגי' אדם הוא בז"א דאצילות וכן ביצירה כי שניהם נקראים בחי' רוח כנודע וכן כאן הוי"ה זו היא בחי' הרוח של עולם הנקודין ודע כי אני מסופק בענין זה איך שמעתי ממורי זלה"ה אם הוא כי הוי"ה במלוי ס"ג הם המלכים שמתו שהם בחינה של העגולים כנזכר ואח"כ בא ויצא הוי"ה דמ"ה דאלפין וממנו לבדו נעשה היושר של הנקודין והוי"ה דס"ג נשארה לבדה לבחי' העגולים גם אחר התיקון והתחיה שלהם או אם הוא כי אחר התיקון והתחיה נתקנו העגולים והיושר שניהם מבחי' ס"ג ושניהם ג"כ מבחי' מ"ה ונתחברו עגולים דס"ג עם עגולים דמ"ה ובחי' יושר דס"ג עם יושר דמ"ה או אם הוא כי מהוי"ה דס"ג נעשו עגולים ויושר ומהוי"ה דמ"ה נעשה יושר לבדו ואז נתחבר היושר דס"ג עם היושר דמ"ה ומהם נעשו פרצופי האצילות דבחינת יושר והם עתיק יומין וא"א וכו' כמבואר אצלינו בדרוש עתיק יומין איך נתחברו בו ס"ג ומ"ה ומן המ"ה נעשה בחי' הזכר דעתיק יומין ומן הס"ג נעשת נוקבא דעתיק ושניהם בחי' יושר וע"ש והדבר הזה אצלי בספק איך שמעתי מפי מורי זלה"ה: והנה נתבאר כי האורות של עולם הנקודים שיצאו דרך העיני' של אד' קדמון והלבישוהו מחצי תפארת שבו ולמטה מבחוץ עד סיום רגליו ממש בבחי' עגולים ונשברו ואח"כ יצאו רוח דיושר שלהם בקו ישר ונתקנו ואז חזרו וקנו שם חדש ונקרא עולם האצילות מתוקן בחמש פרצופין כנודע וצריך שנבאר ג"כ מציאות שלשה עולמות האחרים הנקראי' בריאה יצירה עשיה מה עניינם בתחלה: דע כי קודם שנאצל עול' הנקודין והיה א"ק לבדו בשתי בחינותיו עגולים ויושר היה מקום חלל ופנוי וריקם תחת רגלי היושר של זה הא"ק עד מקום עגולים שלו מלמטה כנזכר לעיל כי רגלי היושר שלו הם מגיעים עד מקו' התחלת העגולים מצד מטה מבחי' עתיק יומין של עולם האצילות אחר שנתקן והנה עד שלא נאצל עולם הנקודין היה הכל פנוי וריקם והנה המקו' ההוא הוא מקום שלשה עולמות הנודעים הנקראי' בריאה יצירה עשיה כמו שיתבא' והרי נתבאר מקומם. ועת' נבאר העולמו' הנז' עצמ' מה הם כי הנה שתי בחי' הם האחת הוא העולם בעצמו והשני הוא המקום שהעולם ההוא נברא בתוכו ודע כי המקום בעצמו הוא יותר זך וגדול ומעולה מן העולם עצמו כי לכן נקרא הקב"ה מקומו של עולם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על ברוך המקום שנתן תורה לישראל והבן זה ולכן הכלי' של הנקודי' אף אחר שנתקנו והיו כלים שלמי' ומתוקני' ונקר' עולם האצילות הנה הם גרועים מערך המקום שלהם אשר הם יושבים בו נמצא כי הכלים הם הנקראים עולם ולא האורות שבהם והבן זה ולכן הם גרועים ממעלת המקום עצמו (עמבו"ש ד"ח ע"א):

5

ו׳ונבאר ענין עולמות בי"ע עצמם מה הית' בחינתם דע כי אין דבר שאין בו פנימיות וחצוניות אפי' בבחינת הכלים כנזכר לעיל ואמנ' (בדפו"י די' י' ע"א) מחצי תפארת ונה"י דאדם קדמון עד סיום רגליו החצוניו' שלהם נחלק לב' בחינות והנה החצוניות שלהם מצד פנים הוא הנקרא בריאה ושמצד אחור נקרא יצירה וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין כבר נתבא' למעלה כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית והעלה פנימיו' האור שבו מחצי תפארת שבו ולמטה והעלהו למעלה ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים ונתפשט בחוץ מחצי תפארת שבו ולמטה ונעשה עולם הנקודין ואמנם תכף בעת הצמצום שהוא עליית האור למעלה טרם צאתו מן העינים ועדיין לא נעשו הנקודין תכף נחשכו שתי בחינות החיצוניו' כי האור הפנימי נסתלק למעלה ולא יכלו לעמוד שם וירדו למטה תחת רגלי היושר של אדם קדמון במקום האור המקיף אשר תחת רגלי היושר של אדם קדמון בלבד ולא לקח שאר מקום כל אור המקיף או יותר למטה ממנו והאור המקיף דיושר אשר תחת רגליו עלה במקומם למעלה סביב פנימיות נה"י דאדם קדמון והנה ברדת בריאה ויצירה למטה מרגליו לא עמדו במקומ' הראוי להם וע"י ירידתם זו הוחשך בם חצוניות צד האחור יותר ויותר מחמת שנתרחק יותר מן האור העליון ואז ירדה חצוניות של חצוניות האחו' למטה למקום הנקרא עשיה והנה אח"כ יצא הארת אור עליון דרך העינים והלביש מחצי תפארת אדם קדמון ולמטה ונעשה עולם הנקודין והאור העיקרי שהוא השרש נשאר בפנים וכבר נתבאר כי העגולי' של הנקודי' הם היוצאים תחלה ובהתעגלם סביב נה"י דאדם קדמון גם מסבבים תחת רגלי יושר שלו והפסיקו בין תחת רגליו אל החיצוניות שהם בריאה ויצירה שירדו שם כנזכר וגרשום משם ולא מצאו מקום והעלו את שתי בחינות החצוניות האלו למקומם למעלה באחו' אלו הנקודי' כי עתה שהנקודי' הפסיקו בין פנימיו' כלים דנה"י דאדם קדמון אל זה החצוניות כבר יכולים לעמוד שם אעפ"י שהוחשכו וכבר יש בהם כח לקבל האור הראוי להם כמו שנתבאר בענין תיקון הנקודי' לקמן בע"ה וחזרה הבריאה כנגד פנים והיצירה כנגד אחו' ע"ד שהיה בתחלה ועם זה נתבאר טעם רביעי בענין היות הנקודים יוצאים בדרך עגולים כנזכר לעיל והנה עתה חזר מקום בי"ע היותו פנוי וחלל כבתחילה:

6

ז׳ועתה נבאר ענין אחד והוא כי הנה בהיות הי' ספירות עגולים זו לפנים מזו אחר התיקון שלהם א"כ אין שום קבלת שפע והארה אל שום ספירה מהם כי אם כל ספי' מקבלת מהספירה אשר עליה בלבד והנה נודע כי החסד מקבל מאבא והגבורה מאימא וכיוצא בזה והביאור בזה הוא כי גם בהיות הי' ספי' בבחינת עגולים זה בתוך זה יש בהם כל הבחינות של קבלת השפע בי' ספירות שבקו היושר והו' כי בעגול הכתר הנקר' א"א אחר התיקון יש נקב אחד וחלון בצד ימין העגול ומשם יורד אור אריך אל עגול אבא ומאיר אליו ועוד יש חלון שני בשמאל העיגול של אריך ויוצא האו' עד צד שמאל דעגול אבא אשר בתוכו ונוקבו ונעשה בו חלון ומשם נמשך האור עד עגול אימא שבתוך עגול אבא ומאיר בו ונמצא כי בעבור האור תוך שמאל עגול אבא אינו לאבא עצמו ואינו עובר שם רק דרך מעבר בלבד אבל עיקר הארה היא לאימא ונמצא כי א"א מאיר לאו"א יחד כמו שהוא בענין היושר שלהם ממש ואף כי הם עגולים זו בתוך זו יש להם קוים ישרים ימין ושמאל ואמצע בבחינת החלונות האלו שבהם ומשם נמשך האור בי' ספירות דעגולים דרך קוים ישרי' ממש בכל הפרטים עצמם כלם אשר בי' ספירות דקו ישר דרוח ממש וכן עד"ז בעגולי אבא יש חלון א' בימין עגולו ונוקב ויורד ועובר דרך עגולי אימא בבחינת מעבר לבד ויורד ונכנס בעגולי החסד ומאיר בו האר' ממש וכן יש חלון בשמאל עגולי אימא ויורד בו האור ומאיר בעגולי הגבורה הארה גמורה ועד"ז בשאר העגולים עד עגול הפנימי שהוא נוקבא דז"א: והנה נתבא' כי הנקודים יצאו תחלה בבחי' עגולי' שהם נפש שלה' ונשברו ואח"כ יצא גם הרוח שלהם שהיא בחי' קו יושר שלהם ואז נתקנו ודע כי כמו שנתבאר לקמן שהי' ספירות של הרוח שהוא קו היושר מתחלק לפרצופי עתיק יומין וא"א ואו"א וזעיר ונוקבי' כן הי' ספי' של העגולים הנקראים נפש מתחלקים לבחינת עתיק יומין וא"א וכו' ואמנם לא נתברר לי היטב מפי מורי ז"ל אם התחלקות הי' ספירות דעגולים אל בחינת עתיק יומין וא"א וכו' הוא דומה ממש בכל פרטיו אל התחלקות י' ספירות דיושר אל בחינת עתיק יומין וכו' רק זה לבד שמעתי מפיו דרך כללות כי כל בחינת עתיק וכו' שיש בקו היושר ישנם ג"כ בבחינ' עגולים נמצא כפי זה כי אעפ"י שנתבאר כי עולם הנקודין יצא בבחי' י' עגולים הנה הם כוללים עגולים רבים כי הנה עתיק יומין יש בו י' עגולים זה לפנים מזה וא"א יש לו י' עגולים זה לפנים מזה בתוך העגול הפנימי העשירי (בדפו"י ע"ב) של עתיק וכן עד"ז בעגולי או"א וכו' וכבר נתבאר כי העגולים יצאו בבחי' כלים דפנימיות וחצוניות ובבחי' אור פנימי ואור מקיף מבחינת נפש וכן י' ספירות של קו היושר שיצאו בעת התקון יצאו על דרך זה הנזכר ממש וכלים ואורות בחינת רוח של הנקודי' והנה בתחלה יצאו העגולים לבדם ולכן נשברו ומתו וכאשר בא זמן התקון של העגולים ע"י הרוח של קו היושר שיצא ממצח א"ק הנה זה סדר תקונם והתפשטותם סביב א"ק בחצי התחתון דתפארת שבו בנה"י שבו בשתי הבחי' הנזכרים שנתלבשו י' ספי' דיושר תוך י' ספירו' דעגולים דנקודין ושתי הבחינות הלבישו לא"ק בחצי תפארת ונה"י שבו כנז' לעיל והנה בעת תיקונם נתקנו בתחלה י' עגולי ע"י בבחינת כלים ואורות הנקראים נפש ונתעגלו תוך העגול הפנימי העשירי של עגולי א"ק אח"כ נתקנו י' עגולי א"א בבחי' כלי' ואורות של נפש זה בתוך זה ונתעגלו תוך עגול הפנימי העשירי של ע"י ואח"כ נתפשטו י' ספירות דיושר של רוח דע"י תוך עשר עגוליו עצמו והלבישו את יושר א"ק מתפארת ולמטה ואח"כ נתפשטו י' ספירות דיושר רוח דא"א ונתלבשו תוך י' עגולי עצמו והלבישו על קו יושר דע"י ונודע כי אין כח באריך להלביש כל י' ספירות דעתיק אמנם י' ספירות דאריך מלבישים לז' תחתונות דעתיק בלבד ועד"ז בכל שאר הפרצופים וא"כ צריך לבאר סדר התפשטו' קו יושר דעתיק תוך עגוליו והתלבשותו תוך יושר דאריך הנה נודע כי עגולי עתיק דבוקי' יחד זה בתוך זה כגלדי בצלים ובתוך פנימיות העשירי שבהם יש מקום פנוי וחלל שבתוכו נאצלים כל שאר הנאצלים והעולמות באופן שמחצית העליון של עובי העגולי' הוא למעלה מן המקום הפנוי הנז' והעובי התחתון שבתחתית העגולי' הוא למטה מן המקו' הפנוי והנה קו היושר של עתיק מתחיל התפשטותו מתחלת עובי העגול העליון שבכל עגוליו ונמשך עד כל עובי העליון של י' עגוליו ועוד מתפשט יותר במקום הפנוי הנזכר כלו עד התחל' עובי העגול הפנימי שבי' עגולי אריך מצד מטה באופן שקו יושר שלו לא נתפשט עד עגולי עצמו שמצד מטה ואמנם קו יושר דאריך מתחיל אחר עובי י' עגולי עתיק שמצד מעלה שהוא בהתחלת עובי י' עגולי עצמו מצד מעלה שהוא תוך עגולי עתיק ונמשך עד עגוליו שמצד מטה בהתחלתם באופן שרגלי יושר דעתיק ורגלי יושר דאריך מסתיימים בשוה וכבר ידעת כי עד מקום סיום קו יושר דאריך שם מסתיים עולם האצי' וטעם השינוי הנזכר הוא לפי שקו היושר דעתיק לא יצא תכף אחר תקון העגולים שלו רק עד שיצאו גם עגולי אריך כנזכר ולכן לא היה בו כח להתפשט עד עגולי עצמו מצד מטה אבל אריך שיצא קו יושר שלו תכף אחר עגולי עצמו היה יכולת בקו היוש' שלו להתפשט עד עגוליו והנה מה שיצא היושר דאריך תכף אחר עגולי עצמו ולא המתין לצאת עד שיצאו עגולי או"א כדרך שיצאו עגוליו קודם היושר דעתיק הטעם הוא כדי להשוותם את או"א ויהיו שוים יחד במעלתם כמו שיתבאר. ונבאר איך מתלבש היושר תוך העגולים דע כי ג' ראשונות דקו יושר דעתיק נתלבשו בעובי עשר עגוליו שמצד מעלה וז' דיושר שלו נתלבשו בכל קומת י' ספירו' דאריך דיושר אשר הם מתחילי' סמוך תחת עגולי עתיק מצד מעלה בהתחלת החלל שבהם והנה הכתר שביושר דעתיק היה בבחינת אור פנימי אל הנפש שהם עגולי עצמו וחכמה דיושר היה אור פנימי אל ז' תחתונות דרוח דיושר עצמו ובינה דיושר היתה אור מקיף אל הז' תחתונות דיושר עצמם דבוק עליהם ואח"כ הלביש הפנימיות דיושר דא"א ע"ז המקיף עצמו הנזכר על ז' תחתונות דיושר דעתיק והנה במקום אחר כתבנו כי אור מקיף דעתיק הוא מקיף וסובב על כל פרצופי עולם האצי' מבחי' אור פנימי ואור מקיף. והנלע"ד כי כאן כתבנו בבחי' אור המקיף לז' תחתונות שבו וזה הוא סובב בהתדבקו' על אור פנימי שבהם ושם מדבר באור המקיף הגדול המקיף על כל י' ספי' דיושר דעתיק כי זה מקיף על כל המקיפים שבכל עולם האצילות והנה כדרך שביארנו וסדר התלבשות י' ספיר' דיושר דעתיק תוך העגולים ומשם ולמטה הם שלשה עולמות בי"ע. אמנם דע כי תרין פירקין תתאין דנצח והוד דעתיק נמשכו יותר למטה וירדו בעולם הבריאה בסוד שני דדין כמו שנבאר לקמן בע"ה ונמצא כי עולם האצילות הוא מסתיים בסיום קו ישר רגלי א"א שהוא עד עגוליו מצד מטה כנזכר לעיל ושם ג"כ הוא סיום רגלי ז"א ונוקביה ורגלי עתיק מתפשטים בקצת יושר בעולם הבריאה תרין פירקין תתאין דנצח והוד דיליה ורגלי א"ק יותר למטה מכלם והוא עד עגולי עתיק מצד מטה: ועתה נשאר לי ספק בזה כי לקמן בע"ה נכתוב כי בסיום רגלי יושר דעתיק שם סיום עולם האצילות והיה אפשר לומר כי אחר שנתקן עולם האצילות לא הוצרכו עוד תרין פירקין דנצח הוד דעתיק לעמוד בסוד דדין בבריאה להניק לשבעת מלכים כי כבר נתקנו ועלו למעלה ונתלבשו במלכות שבו ובמלכות דאריך העומדת באצילות אלא שאני רואה כי גם במקום אחר כתבתי כי גם שם היתה מניקה לשבעה מלכים ולא עוד אלא שכפי זה גם המלכות דאריך ירדה אל הבריאה והנלע"ד לפרש הוא כי מה שכתבתי לקמן לא דק באותם תרין פירקין ולא חשש להם אלא אל כללות עתיק ונמצא כי גם אחר שנתקנו עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה עדיין נשתיירו סיגי שבעה מלכים למטה בבריאה יצירה עשיה להתברר עד ביאת המשיח בע"ה ולכן גם שני פירקין נצח והוד דעתיק עומדים תמיד שם בראש הבריאה להאיר בהם לכשיתבררו עד התכלית והרי מצאנו כי רגלי א"ק שהם יותר מעולים כמה מדריגות נתפשטו ערומים בלי לבוש יותר למטה משל עתיק ונמצא כי תרין פירקין של נצח הוד דעתיק ירדו עד הבריאה (בדפו"י ע"ד) וקצות רגלי א"ק ירדו עד סוף העשי' כי היא יותר עכורה והוצרך אור הזך של א"ק להאירה והנה נתבאר לעיל כי נתפשטו עד עגולי עתיק מצד מטה ורגלי אריך שהוא שיעור אצילות נתפשטו עד עגולי אריך נמצא כי שלשה עולמות בי"ע עומדים בשעור עובי עגולי אריך מצד מטה והם למטה מהאצילות והם מלבישים את קצות רגלי א"ק כי עגולי הנקודין גירשום מתחת רגליו והעלו' למעל' וכפ"ז אלו העגולי' של הנקו' הם עגולי ע"י אשר הם מתח' רגלי א"ק כנז' אלא שק' לזה כי הרי שם כתבנו (ע' לעי' בד"ה ונבאר וכו') כי אח"כ נשאר מקו' בריא' יצירה עשיה פנוי וחלל כבתחלה ואולי כי שם הוא מקום החלל שאמר הקב"ה לעולמו די שלא יתפשט שם כנז' (בשער מאמ' רשב"י פ' קדושי' דכ"ז) כי קודם שנברא אדם הראשון היה פנוי ואחר שחטא ירדו עולמות בי"ע שם כנלענ"ד: ונשאר לנו לבאר (בדפו"י ב) בחי' התלבשות העולמות זב"ז ואמנ' לא נתבררו לי כל פרטיו היטב ואכתוב משנלענ"ד ממה שכתבנו בס' הזה הנה נתבא' כי בבחינת קו היושר הנה הגדול מחבירו נשאר פנימי מכלם ובבחי' העגולים הוא להפך כי הגדול מחבירו מקיף עליו וכן נתבאר עוד כי גם בשתי בחי' שיש בקו היושר שהם אור פנימי ואור מקיף הוא על דרך הנזכר כי בבחי' אור פנימי הגדול מחבירו נשאר בפנים ובבחי' אור מקיף הוא להפך כי הגדול מחבירו מקיף על חבירו על דרך שנתבאר בענין העגולים ועוד נתבאר כי עגולי אדם קדמון מקיפין על האור המקיף דקו יושר שבו ואור מקיף דיושר שלו מקיף על עגולי עתיק וכל עגולי של הנקודים ועגולי הנקודים מקיפים על אור פנימי של א"ק מטבורו ולמטה א"כ יצא לנו מכל זה כי סדר התלבשות העולמות הוא באופן זה כי האור היותר פנימי מן הכל הוא אור הא"ס המתפש' תוך הכלים ואור פנימי של קו היושר של א"ק. ואור פנימי והכלים דמן הטבור של א"ק ולמטה מתלבש תוך כלים ואור פנימי דעתיק. וכלים ואור פנימי דעתיק תוך כלים ואור פנימי דאריך. וכלים ואור פנימי דארי' תוך כלים ואור פנימי דאבא. וכלים ואור פכימי דאבא תוך כלים ואור פנימי דאימא. ודאימא תוך ז"א. וז"א תוך כלים ואור פנימי דנוקביה ומכאן ואילך הוא להפך כי כלים ואור פנימי דנוק' תוך אור שלו כן עד"ז הוא בשאר הפרצופים דא"א ואו"א כי הנה ג' ראשונות של יושר דאריך נמשכו בשעור עובי י' עגוליו מצד מעלה וז' תחתונות נתלבשו תוך יושר דאו"א וכו' כנז' בע"י:

7

ח׳ונחזור עתה בענין יציאת עגולי או"א כי הנה נתבאר לעיל שעגולי אבא מתעגלים תוך עגולי אריך ואח"כ נתעגלו עגולי אימא תוך עגולי אבא וצריך לבאר כי הנה נתבאר באדרת האזינו כי או"א כחדא שריין והרי ביארנו כי עגולי אימא הם תחתוני' בתוך עגולי אבא והענין כי כשנעריך חצי עגולת עגולי אבא מצד מעלה הנה היא גבוה מחצי העליון של עגולת עגולי אימא האמנ' מחצית התחתון של עגולת עגולי אבא הנה היא יותר למטה מעגולת עגולי (בדפו"י ע"ג) אימא מצד מטה ובערך שתי בחי' אלו נשתוו או"א בבחי' העגולי' וכן נשתוו שניהם גם בבחי' היושר שלהם כמו שיתבאר כי הנה כאשר בא אח"כ היושר של או"א ונתפשט ותוך עגוליהם על דרך שנתבאר בעתיק ובאריך הנה כפי השעור שנמשך סוף הקו היושר דאימא בעתיק יומין כן ממש הוא שעור התפשטות סוף יושר דאבא בעתיק אע"פ שבחי' העגולים נתפשטו עגולי אבא יותר למטה מעגולי אימא כי הרי הם סובבים אותם ואמנם בבחי' מקום התחלת היושר של שניהם כתבנו לעיל בקצור נמרץ וז"ל מימין אבא ומשמאל והשלשה עליונות של זה וזה ושבעה תחתונות על דרך זה באימא ושכחתי פירושו. ונראה לעניות דעתי כן כי השלשה ראשונות של אימא דיושר אינם מתפשטי' בעובי עגוליה מצד מעלה כדרך עתיק וא"א ואבא לפי שא"כ תהיה קומתה קצרה מאבא והרי נתבאר דכחדא שריין ולכן נתפשטו למעלה בעובי עגולי אבא גם הם ונמצא כי מצד ימין העובי העליון דעגולי אבא נתפשטו שלשה עליונות דיושר דאבא בענין עתיק ואריך ומצד שמאל העובי הנזכר נתפשטו שלש ראשונו' דיושר דאימא ועל דרך זה השבע' תחתונות דאבא נתפשטו מימין עובי העליון דעגולי אימא ונמשכו יותר למטה בשאר החלל שבתוך עגולי אימא כנז' שעור התפשטותו למטה ושבעה תחתונות דיושר דאימא נתפשטו מתחלת עובי עגוליה מצד שמאל עד למטה והרי כי גם בבחי' היושר היו או"א שוים בקומת' וכחדא שריין בכל שעור קומת' הן בבחי' מקום התחלת קו יושר שלהם הן בבחי' סיום סוף היושר שלה' כנזכר וגם כבר נתבאר לעיל איך אחר התקון נתקנו העגולים והיו בהם בחי' קוים ישרים ימין ושמאל ואמצע על ידי החלונות אשר בהם כי בהם נמשך השפע דרך יושר בדרך הקוים שיש בקו יושר הנק' רוח של העגולים שעליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים צלם אדם ישר ועל ידי כן היה תקון גמור בעגולים לכשיוכלו לקבל האור כמו קו ישר דרוח:

8

ט׳ועתה נבאר היכן סיום כל קו היושר דע כי הא"ק עשר עגוליו סובבים על עשר עגולי עתיק ועגולים דעתיק הם בתוכם ועגולי אריך תוך עגולי עתיק וכן עד עגולי עולם העשיה תוך כלם וקו היושר שלהם להפך הם כי יושר דאדם לפנים מן כל היושרי' ויושר דעתיק מלביש ליושר דא"ק וכן עד שנמצא כי יושר דעשיה מלביש לכלם ונמצא כי יושר דעשיה ועגוליה דבוקים יחד והם תוך כל העולמות כמרכז תוך העגולה כנזכר לעיל והרי זה בבחי' היותם זה לפנים מזה אמנם בבחי' התחלת קומתן יאריך הספור אבל בדרך קצרה הוא כי הפנימי גדול וגבוה מכל' ואותו המלבישו אינו רק מבחי' טבורו ולמטה כנזכר לעיל. ועתה נבאר בבחי' סיום קומתם ואע"פ שיש קצרי הקומה כגון אורות האזן והחוטם והפה דא"ק כי אינם רק עד טבורו וכן בחי' או"א מחציתם העליון ובחי' יעקב ולאה אין עסקנו עתה אלא בפרצופין שלימים: והנה א"ק מסתיימים רגלי יושר שלו עד עגולי עתיק ימין עד התחלת חצי עגוליו מצד מטה כמצוייר אצלינו למעלה וקו יושר דעתיק ואריך ודז"א ונוקביה מסתיימים יחד בשוה עד התחלת עגולי א"א מצד מטה ועד שם נקרא עולם האצילות מקיף דיושר שלה ואור מקיף יושר שלה תוך העגולים שלה ועליהם אור מקיף יושר דז"א ועליו עגולי ז"א ועליהם אור מקיף יושר דאימא ועליו עגולי אימא ועליהם מקיף יושר דאבא ועליו עגולי אבא ועליהם מקיפים יושר דאריך ועליו עגולי אריך ועליהם מקיף יושר דעתיק ועליו עגולי עתיק ועליו מקיף יושר דא"ק ועליו עגולי דא"ק ועליהם עגולי הא"ס הסובב כל העולמות ונמצא כי הא"ס מאיר לכל העולמות בפנים מכלם ומחוץ לכלם וכלם בתוכו ואמנם נתבאר לעיל כי גם העגולי' יש בהם כלי' ואור פנימי ואור מקיף ולא נתבאר לי ענינם אם כל עגול יש בו כלי באור פנימי ואמנם האור המקיף שלו הוא סמוך לו ומקיף עליו או אם יהיו האור הפנימי והמקיף מרוחקי' זה מזה ע"ד שנתבא' באור פנימי ואור מקיף של בחי' קו יושר:

9

י׳ונשאר לבאר עתה ענין התלבשות ג' עולמות בי"ע כי הנה ממקו' אחר נראה שגם הם מלבישים את עולם האצי' וכל אחד מהם לחבירו עד שנמצא כי הארץ החומרי' הזו שהיא לבוש החיצון של העשיה היא פנימית מכל העולמות כנקודת המרכז תוך העגול והיא היותר רחוקה מן הא"ס מב' בחינותיו הפנימי שבתוך כל העולמו' והמקיף לכלם כנזכר וכפ"ז צריך שנבאר עניינו באופן זה כי הנה הם נתונים באמצע בין אור פנימי דנוקבא דאצילות ובין האור המקיף שלה ונמצא כי האור המקיף דיושר דנוקבא דאצילות מקיף על עגולי הבריא' והם על מקיף יושר דבריאה והוא על עגולי יצירה והם על מקיף יושר יצירה והוא על עגולי עשיה והם על מקיף יושר עשיה והוא על כלים ואיר פנימי דעשי' והם על כלים ואור פנימי דיצירה והם על כלים ואור פנימי דבריאה והם על כלים ואור פנימי דנוקב' דז"א דאצילות האמנם כפי מה שנתבאר לעיל בזה הדרוש ובכמה מקומות אחרים כי בריאה יצירה עשיה הם למטה מהאצילות במקו' שנמשכו תרין פירקין תתאין דנצח והוד דעתיק בסוד תרין דדין אינו כפי מה שנתבאר וצ"ע: גם (עיין מוב"ש ד"ט ע"ב) במה שנתבא' לעיל בענין האור החדש שהוא עליון בבחי' אחת וכו' נלענ"ד פירושו כי כיון שנולד מזווג ע"ב ס"ג העליונים הוא עליון על דרך שנתבאר לקמן בענין אור חדש דמ"ה שיצא מן המצח שהוא גדול מנקודות דס"ג ובבחי' היותו סתום מהטבור ולמטה נקרא תחתון בערך אור הראשון שיצא בגלוי דרך העינים ולחוץ ועדיין צריך עיון: גם מה שנלענ"ד מכל הדרושים ששמעתי בכללות העולמות בקצור גדול כבר נתבאר ענין הצמצום וענין היותו על ידי פרסא בטבור התפאר' שבכל (בדפו"י י"א ע"א) פרצוף כנזכר בצמצום הא"ס וכן במקום אחר בצמצום ופרסה דא"ק ובשאר פרצופי האצילות וכן ענין אריך שנעשה מן התפארת למטה דכתר דב"ן וגם מענין הפרסה של אריך גם נתבאר מכל אלו הדרושי' בזה הספר כי כל בחי' חצי תפארת ולמטה נקראי' ז"א ונקביה שבאות' בחינה גם ממה שנתבאר ממקום אחר וז"ל דע כי כל הפרצופין הם בסוד נר"ן זה לזה ועם היות ששכחתי פירוש דברים אלו עם כ"ז אכתוב הנלע"ד:

10

י״אדע כי א"ק הוא כללות הוי"ה אחת וארבע אותיותיה הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבו ועד"ז יוצאות הארותיו חוץ ממנו והם ג"כ הוי"ה אחת כוללת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וא"ק הוא מתלבש תוך אלו ההארות והנה ההוי"ה הפנימית שבו כנזכר נאצלו בתחלה ע"ב בראשו וס"ג מהאוזן ולמטה עד טבורו ואח"כ יצאו הגבורות ב"ן שבו בתחלה כי כן דרך הגבורות להתפשט תחלה ונתפשטו מהטבור עד סיום רגליו כנודע כי הם סוד הבכורה ואח"כ חזרו לעלות בסוד אור חוזר שהוא נקבה ועלו למעלה מהטבור על דרך מה שנתבאר באריך ואח"כ יצא אור חדש והם החסדים דמ"ה ונתפשט מהטבור ולמטה בסוד צדיקים יושבים בעוה"ב שהם חסדים דמ"ה ועטרותיה' בראשיה' שהם גבורות דב"ן בראשם בסוד אור מקיף בסוד נקבה תסובב גבר כעין תפילין דר"ת הויו"ת להדדי שהם ס"ג וב"ן יחד כי הרי פנימי' א"ק נקרא עולם הבא: ובזה יתבאר מה שאמרנו כי מהנקודות דס"ג יצאו עולם הנקודים ונקרא אז הוי"ה דב"ן וזה לפי שעלו גבורות דב"ן מהטבור ולמעלה במקום שהוא נקודות דס"ג כנודע והוי"ה זו דמ"ה הוא האור החדש שנתפשט למטה מן הטבור והרי נתבאר פנימיות א"ק אח"כ עד"ז יצאו הארותיו לחוץ כנז' לעיל והיא הוי"ה בארבע בחינותיה ותחלה נתפש' ע"ב בשערות הראש וס"ג מן האוזן והחוטם והפה עד הטבור אח"כ יצא ב"ן והיא עול' הנקודי' מן הטבור ולמטה ונשברו להיותם גבורות והן בחוץ הנקרא עוה"ז ואז יצאו החסדים דמ"ה ותקנום ושלט הזכר על הנק' ונתקנה:

11

י״בועתה יתבאר ענין אחר נמשך מן האמור והוא כי הנה שם אד"ם אינו נקרא אלא הזכר והנקבה שהם זעיר ונוקביה שהם מ"ה וב"ן ונמצא כי א"ק הוא בחי' ז"א ונוקביה מ"ה וב"ן בערך הקודם אליו ודי בזה ויש בו כללות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכן בבחי' אורות היוצאים ממנו כלם יחד הם ז"א ונוקביה כלול מע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה מ"ה וב"ן שבהם שהם נקראים אחר התיקון עולם האצילות הוא בחי' ז"א ונוקביה של אלו ההארות חצוניות ולכן נקרא אדם דאצילות ולכן אינו מתפשט אלא מהטבור דא"ק ולמטה וכן אדם זה דאצילות כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והמ"ה והב"ן שלו שהם ז"א ונוקביה דאצילו' יוצא מהטבור דא"א ודאו"א משם ולמטה: ועתה יתבאר לך ענין שלישי נמשך מכל מה שביארנו והוא כי הנה שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה הן נר"ן כנודע והנה עולם העשיה הנקרא נפש כוללת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ועל ד"ז ארבע בחי' הנזכרים הם ביצירה הנקראת רוח ועל ד"ז הם בבריאה הנקראת נשמה והנה גם עולם האצילות נכלל בנפש רוח נשמה כי ז"א ונוקביה הם נפש כלולה מד' בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם ארבע פרצופין ישראל ורחל יעקב ולאה. ואו"א הם רוח בארבע פרצופים או"א וישראל סבא ותבונה עתיק ואריך ב' פרצופים כוללים ארבע והם עתיק ונוקביה אריך ונוקביה וכלם הם נשמה. והנה כל האצילות יתחלק לשלשה הויו"ת ובהם י"ב אותיות שבברכת כהני' והם נפש רוח נשמה שהם עיקר אורות הפנימים כי חיה ויחידה הם מקיפי' והנה שנים עשר חלוקות אלו נתבארו בענין שנים עשר חדשי העיבור שהיו בתיקון אלו השנים עשר פרצופי' שבעולם האצילות ועל ד"ז יהיה בכללות כל ההארות חציניות שבא"ק שיש בהם ארבע בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנזכר לעיל ונחלקים לשלשה בחי' נפש רוח נשמה באופן זה כי נפש שבהם הוא כל עולם האצילות שמן הטבור ולמטה ובו ארבע בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והרוח הוא הוי"ה דס"ג שבו מן האזן עד הטבור והנשמה אורות שערות הראש הוי"ה דע"ב וכן על ד"ז יהיה בפנימיות א"ק עצמו שיתחלק לנפש רוח נשמה על דרך הנזכר לעיל:

12

י״געוד נלע"ד כי אור ראש א"ק הוא ע"ב חכמה דס"ג ואור של אזן חוטם פה בינה דס"ג בנפש רוח נשמה וישראל סבא ותבונה ירדו עד הרגלים ואח"כ עלו ועמדו מחצי הטבור ולמעלה והעלו מיין נוקבין לאו"א (עיין לקמן די"ח ע"ב והוא דרוש ג' בעול' הנקודים) והולידו אור חדש ז"א ונוקביה וירדו מהטבור ולמטה והם מ"ה וב"ן שבס"ג לפנים וכנגר זה מבחוץ אור שעלה ויצא מן העינים הן לישראל סבא ותבונה ואור היוצא מהאור החדש דרך נקבי העור הוא לז"א ונוקביה (בדפו"י ע"ב) שבחוץ והרי נתבאר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבהוי"ת ס"ג הכוללת. או אפשר כי האור שעלה למעלה מן הטבור הוא מ"ה וב"ן דס"ג ואור החדש הוא מ"ה וב"ן הכוללים בכל פרטיהם וזה יותר נכון כי נשלמו ארבע הויו"ת הכוללות כל אחת מהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והאור שיצא מן העינים הוא למ"ה וב"ן דס"ג מבחוץ ואור היוצא דרך נקבי העור מהטבור ולמטה ומשאר הנקבים הוא להויי"ת מ"ה וב"ן הכוללות וכל מ"ה וב"ן הכוללים נקראים בחי' נקודין יען כלם טפילים אל נקודת ס"ג ועמהם יצאו נכללים בהם בתחלת יציאתם ונמצא כי עולם האצילות אינו רק מ"ה וב"ן שהם הדר ומהיטבאל ונקודת ס"ג מתלבשת בתוכם ע"כ תם: פעם שלישית ובה נבאר בארוכה בע"ה דרוש א"ק וכל שאר האורות הנתלים בו ועולם העקודים נקודים וברודי' וכו':

13

י״דדע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא א"ס ולא היה אז שום מקום פנוי בבחי' חלל ואויר אלא הכל היה מלא באור הא"ס וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל הנאצלי' והיה זה לסיבה נודעת כנזכר ברע"מ פ' פנחס והוא להיותו נקרא בשם רחום וחנון וכיוצא בזה ואם לא היו נבראים בעולם המקבלים רחמים ממנו איך יקרא רחום וכיוצא בזה משאר השמות והכנוים ולכן עלה ברצונו להאציל הנאצלים ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת מרכזו וצמצם עצמו ונתרחק אורו אל הסביבות ונשאר באמצע מקום פנוי חלל ואויר והרי זה הוא צמצום ראשון של המאציל העליון והנה במקו' החלל הזה שנשאר פנוי באמצע אור המאציל העליון כנזכר נעשה בחי' מקום חלל עגול בהשואה אחת ובמקום הזה נאצלו בו אח"כ כל העולמות כלם ונמצא אור הא"ס מקיף וסובב לכל העולמות כלם מכל סביבותיהם בהשואה אחת: ועתה נבאר ענין אצילות כל העולמו' בתוך המקום הזה איך היה דע כי אחר אשר צמצם עצמו אל הסביבות ונשאר מקום חלל באמצע כנזכר הנה אז המאציל העליון דרך צד אחד מצדדי המקום העגול הזה המשיך קו אחד דק כעין צנור קטן והוא מבחי' אור הא"ס אשר נמשך ומתפשט אל תוך המקום החלל הנוכר וממלא אותו אורה והיא בחי' הנאצלים שנאצלו שם כמו שיתבאר ואמנם נשאר קצת הפסק חלל בין אור הא"ס הסובב על המקום הזה ובין האור שנמשך ממנו דרך קו הנז' ומלא המקום הזה בתוכו כנזכר כי אם יתחברו יחד יחזור הדבר לכמו שהיה בתחלה ויהיה הכל בחי' א"ס בלבד ולכן לסיבה זו לא נמשך אור הא"ס במקום הזה אלא דרך קו דק וקטן וצר מאד ודרך הקו הזה מקבלי' הנאצלים שבתוך המקום הזה אור הא"ס וזהו בחי' דביקות המאציל עם הנאצלים דרך הקו ההוא בלבד ודע כי אע"פ שהמקום הזה הוא עגול והא"ס מקיפו בשוה מכל צדדיו עם כ"ז אותו המקום שממנו נמשך אותו הקו להאיר הוא נקרא ראש האצילות ונקרא מעלה וכל מה שהולך ומתפשט יותר למטה נקרא מטה ובבחי' זו יצדק היטב מעלה ומטה פני' ואחור בעולמות העליונים והנה האור המתפשט תוך המקום הזה נחלק לשתי בחי' האחד הוא כי כל האורות המתפשטים תוך המקום הנזכר הוא מוכרת שיהיו מתפשטים בדרך עגולים אלו תוך אלו המשל בזה ספירה הנקרא כתר היא עגול אחד הסובב על כולם ובתוכו מתעגל עגול השני של ספי' החכמה וכיוצא בזה עד תשלום י' ספי' דא"א ואח"כ בתוכם מתפשטים י' ספירות דאבא בסוד עשר עגולים אלו תוך אלו וכן על דרך זה עד סוף כל פרטי האצילות ודע כי כל עגול מאלו הנזכרים יש לו אור מקיף עליו וגם הוא מעוגל כמוהו נמצא שיש עגול אחד בסוד אור פנימי ועליו עגול אחד בבחי' אור מקיף שלו:

14

ט״ועוד יש בחי' שנית והוא כי באמצע כל האצילות ממעלה למטה מתפשט האור הנז' דרך קו ישר ויש בו בחי' ע"י וא"א ואו"א וז"א ונוקביה וכלם דרך יושר ולזו הבחי' הב' אמרה תורה ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכו' כי זה האור המתפשט דרך קו ישר כנז' הוא הנקרא צלם אלהים וכמעט כי כל המאמרי' והדרושי' אשר בס' הזוהר אינם מתעסקי' אלא בבחי' אלו האורו' המתפשטי' דרך קו היושר כנז' וזכור ענין זה ודע כי בתוך המקום הזה יש אלף מיני עולמו' ואין אנו עתה בביאור' אבל נתחיל עתה בפרטי אחת אשר הוא כולל כל המקום החלל וממנו מתפשטי' כל העולמות כלם וכמו שנבאר בע"ה והוא הנקרא א"ק לכל קדומי' הנז' בזוהר ובתקונין ואח"כ נבאר שאר המדריגו' האחרות. דע כי במקום הזה נאצל א"ק הנז' ויש בו מציאות י' ספירות והם ממלאים כל המקו' החלל הנז' והנה בתחלה יצאו ונאצלו י' ספי' שלו בבחי' עגולים זה בתוך זה ואח"כ בתוך העגולי' הנזכרי' מתפשט דרך קו ישר כמראה אדם כלול מי' ספיר' (בדפו"י ע"ג) באורך כל העגולי' בציור כזה ודע כי להיות שאצילות א"ק נעשה ע"י הצמצום כנז' לעיל שצמצם הא"ס את עצמו להכין מקו' פנוי באמצע להאציל כל הנאצלים שבתוכו ולסיבה זו יצא אדם הזה בבחי' עצמות אורו' וכלים כי ע"י צמצו' האור ומעוטו גרם הויית הכלי כמו שיתבאר לקמן בענין עולם האצילות ואמנם כאן בענין א"ק הוא מקום גבוה עליון ונורא מאד וכמעט אסור להזכי' בו שום כלי ואמנם הוא בחי' כלי בערך האור שבתוכו שהוא פשוט לגמרי אבל הכלי בעצמו הוא בתכלית הזכות והדקות ואינו אלא אור גמור ואין לנו עוד רשות לדבר בזה והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו והנה האד' הישר הזה הוא מבריח מן הקצה העליון עד הקצה התחתון בכל החלל של המקום הזה כנז' לעיל ובאדם זה נכללים ונתלים ונאחזים כל שאר העולמות כלם כמו שנבאר בע"ה והנה בענין פנימיות ועצמות האדם הזה אין לנו רשות לדבר כלל ועיקר אמנם נדבר במה שנאצל ממנו והענין כי כל שאר העולמות לא יוכלו לקבל אור הא"ס להיותו עצום מאד זולתי על ידי א"ק הזה והנה גם מזה האדם עצמו אין בהם יכולת לקבל אורו אם לא אחרי צאת האור חוצה לו דרך חלונו' וצנורות ונקבים אשר בו כמו שנבאר. דע כי אין שום בחינת ציור דמות אדם ביושר בעולם זולתי בהיותו כולל ומחובר מן ד' בחי' אלו אשר הם כוללים כל העולמות כלם והם ד' מיני הויו"ת מחולקות בבחי' מלואיה' אם הוי"ה במלוי יודי"ן העולה בגי' ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ואם הוי"ה במלוי ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ואם הוי"ה דאלפי"ן העולה בגי' מ"ה כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואם הוי"ה דההי"ן העולה בגי' ב"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ודע כי ד' הויו"ת אלו הם בחינת טעמים נקודות תגין ואותיות אמנם גם כל הוי"ה מהארבע הם כלולות מד' בחי' אלו ובכל הוי"ה מהם יש טעמים נקודות תגין אותיות והנה זה סדר חלוקם בא"ק הנזכר: דע כי הראש והקרקפתא שלו עד בחי' האזנים שלו הוא בחי' הוי"ה דע"ב שהיא בחינ' הנקראת טעמים וכבר נתבאר כי גם בכל הוי"ה מן ד' הויות יש בה כללות ד' בחי' טעמים נקודות תגין אותיות ובענין זה הע"ב אין לנו רשות להתעסק כלל ולכן נתחיל להתעסק מבתי' הוי"ה דס"ג אשר בו שהוא מן האזן ולמטה ודע כי אע"פ שאנו מכנים שמות איברים בא"ק הזה כמו ענין האזן והחוטם והפה וכיוצא בזה משאר שמות וכנויי' אינו רק לשכך את האזן כי הנה אין בחי' איברים אלו אלא במקום שיש פרצוף ונודע כי תקון מציאותם של הפרצוף לא התחיל להראות אלא מעולם האצילות ואילך כמו שיתבאר במקומו אמנם כדי שיובנו הדברי' אנו לוקחים כינויים אלו דרך השאלה בא"ק וכמו שיתבאר לקמן בענין הכלים שבו שהם בחי' איברים הנזכרים שאינם כלים רק אורות אלא שבערך אור שבתוכם שהוא יותר זך בתכלית לכן נקרא כלי בערכו ואפילו שם זה אינו אלא בהשאלה לשכך את האזן כנזכר לעיל:

15

ט״זדרוש האזן

16

י״זונתחיל לדבר בענין האזן דא"ק ומשם אילך בקיצור גדול דע כי ממקום האזן ואילך מתחיל בחי' הוי"ה דס"ג אשר בו וכבר ביארנו כי גם היא כוללת טעמים נקודות תגין אותיות. ודע כי הטעמי' והנקודות כל בחינת מהם נחלקת לג' חלוקות והם בחינת טעמים ונקודות שעל גבי האותיות כמו טעם הזרקא ונקודת החולם ובחינתם באמצע האותיות כמו טעם הפסק והמקף ונקודת השורק ובחינתם תחת האותיות כמו טעם התביר ונקודת הסגו"ל וכן כיוצא בהם. והנה האורות אשר תוך א"ק בקעו ויצאו לחוץ דרך הצנורו' והחלונות ונקבים שבו ובראשונה התחיל לצאת לחוץ אור ההוי"ה דע"ב דרך נקבי העור צרים בתכלית וצנורות דקים והם בחי' השערות הצומחי' בראשו ובחלוקה זו אפי' באורות היוצאים חוצה דרך השערות אין אנו רשאין להתעסק בהם כנזכר לעיל. ואמנם האור של בחי' {א"ש הכותב קשה לי טובא שהשערות הם דינים וכיצד מתייחדי' לשם ע"ב שהוא רחמים גמורים ואולי שבמקו' הזה אין בו דינים כלל כנלע"ד} הוי"ה דס"ג אשר מן מקום האזן ולמטה בקע בראשונה ויצא דרך נקבי האזני' אשר בו לחוץ ונודע כי האור הזה היוצא לחוץ הוא גרוע מן האור הנשאר חוך פנימיותו כי בצאת האור לחוץ מתעבה בהכרח אבל פשוט הוא שעם כ"ז האור הזה היוצא לחוץ (בדפו"י ע"ד) הוא יותר מעולה וזך מבחי' הכלים של א"ק עצמו ובצאת האור הנז' דרך נקבי האזן ימנית ושמאלית נמשך ומתפשט משם עד למט' במקום שבולת הזקן ונמשך דרך שערות הזקן הצומח בשתי צדדי הפנים וב' צנורות אורות אלו יצאו משני הנקבי' של האזנים ימין ושמאל ונתפשטו עד למטה בשבולת הזקן ושם נתחברו יחד שניהם אך לא חבור גמור כי נשאר ביניהם קצת הפסק כל שהוא והנה האורות האלו לא נתדבקו ממש בשתי הפנים שלו רק נמשכים עליהם וחופפים וסובבים עליהם ואינם נוגעים בהם. גם דע כי לא נתפשטו האורות האלו לא באחו' הפנים ולא כלפי פנים רק בשתי צדדי הפנים מקום צמיחת שערות הזקן בלבד כנז'. וצריך שתדע הקדמ' א' והוא כי למעלה במקו' הראש אין בו בחי' אח' ופנים והטע' הוא לפי ששם האור בוק' ויוצא דרך צנורות השערות מצד אחו' ומצד פנים הכל בהשואה א' והאורות מתגלים שם בשוה אבל מן מקום האזן ולמטה אז יש ב' בחינו' הנקראים אחו' ופני' לפי ששם אין האור יוצא אלא דרך הנקבי' כמו האזן והעין והחוטם והפה וכיוצא וכ"ז הוא לצד א' ובמקום שהאורות בולטים ויוצאים שם נקרא פנים וצד שכנגדו שאין בו נקבים נקרא אחו' ולכן המצח נקרא פנים וכנגדו נקרא אחו' והוא העורף ועד"ז משם ולמטה יש בו אחו' ופנים לסיבה הנזכרת והנה אעפ"י שאמרנו למעלה כי אורות האזן לא נתפשטו אלא דרך צדדי הפנים עם כ"ז הארתם נמשכת ומתפשטת גם לצד אחו' וסובבת א"ק במקום הזה פנים ואחו' אבל עיקרו אינו אלא מה שמתפשטת דרך צדדי הזקן כנזכר לעיל: ודע כי האור הזה יש בו י' ספי' גמורות באופן זה כי מהאזן ימיני יוצאות ונמשכות י' ספירו' בבחי' אורות מקיפים ומאזן שמאלית יצאו ונמשכו י' ספיר' בבחינת אור פינימי וב' בחינות אלו הם י' ספי' באור פנימי ואור המקיף והנה לקמן אחר תשלום כל הדרוש והקדמ' הזאת בהקדמ' אחרת נתבאר שם איך ענין זה האזן הוא בגי' נ"ח שהוא ענין שם הוי"ת ס"ג אלא שחסר ממנה ה"א אחרונה כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה ובזה תבין איך הוי"ה דס"ג מתחיל ממקום האזן ולמטה ודע כי אלו הי' ספי' שיצאו דרך האזנים הם בחי' אורות בלבד ואין בהם כלים כלל ודע כי עשר ספירות האלו יצאו מתחברות ומתקשרות בתכלית התקשרות ולא ניכר בהם רק בחי' ה' אחת כמו שנבאר וכאשר נצרף ה' זו עם ההוי"ה הנזכרת שהיא בגי' אזן חסירה ו' אז יהיה הכל ס"ג להורות כי אלו הי' ספי' יצאו מן האזן וכלם אינם אלא הוי"ה א' דס"ג והבן זה והנה היות עשר ספי' אלו בחי' אות ה' אחת כנזכר הוא כי נודע שהי' ספירות דאצילות מתפשטות בה' פרצו' והם א"א ואו"א וזעי' ונוקביה שהם קוצו של יו"ד וד' אותיות ההו"יה כנודע והנה הי' ספי' האלו באו כלולים יחד כנז' עד שלא ניכר בהם היותם עשר אלא ה' לבד שהם ה' פרצו' הנזכרים ואפי' אלו החמש' לא נגלו בבחי' פירוד זו מזו אמנם יצאו מקושרות כלם באות א' לבדה והיא אות הה"א באופן זה כי הנה צורת ה' היא ציור ד"ו כזה ה אשר מספרם י' להורות על היותם י' ספירו' אלא שנכללו בה' בחינות בלבד כנזכר ולכן הם בחינת אות ה' אחת כנזכר ואמנם אלו הי' ספירות בצאתם יצאו מרוחקים האורו' הפנימי שבהם מן האורות המקיפי' שלהם הרחק גדול כי אלו יצאו מאזן ימיני' ואלו מאזן שמאלית והסבה הוא כי אם היו מתקרבים יותר לא הי' יכולים התחתוני' לקבל האורות האלו כלל ומזה נמשך ענין אחר והוא כי הנה עיקר הוית הכלים הוא ע"י הכאת ובטישת שני אורות אלו שהם המקיף והפנימי יחד זה בזה ומבין שניהם נולד הוית הכלים ולפי שכאן באו מרחוקים זה מזה כנזכר ולא עוד אלא שאפילו בסיום התפשטות' בשבולת הזקן לא נתחברו יחד לגמרי כנזכר לעיל ולכן נשארו אורות אלו בלתי כלים כלל וכמו שיתבאר למטה בענין אורות היוצאים מן הפה דא"ק. גם דע כי אלו האורות היוצאים מן האזנים הם בחינת טעמים של הוי"ה דס"ג ולא עוד אלא שהם חלק העליון משלש' חלקים שבהם כנזכר לעיל והם הטעמי' אשר למעלה מן האותיות:

17

י״חדרוש החוטם

18

י״טאח"כ יצאו האורות משני נקבי החוטם של א"ק לחוץ ואלו הם חלק הב' של הטעמי' דהוי"ה דס"ג שהם טעמים שבאמצ' האותיו' ולכן גם חוטם בגי' ס"ג להורות ע"ז וגם באלו היה על דרך אורות האזנים כי יצאו מהם הי' ספי' כוללים אור פנימי ואור מקיף והנה מנקב החוטם הימני יצאו י' אורות מקיפים ומן נקב השמאלי יצאו י' אורות פנימים וכללות כלם הם י' ספי' שלימות בבחי' מקיף ואור פנימי ואלו האורות נתפשטו ונמשכו עד מקום החזה של א"ק הנזכר והארה זו היא עיקר האור אמנם גם מן האור הזה מתפשטת הארתו אל צד האחו' ומקיף וסובב כל א"ק במקום הזה אבל עיקר האור אינו אלא (בדפו"י י"ב ע"א) המתפשט דרך יושר מן נקבי החוטם עד החזה של א"ק ע"ד שביארנו באור האזנים: והנה כאן נתקרבו יותר האורות הפנימים עם המקיפים משא"כ באורות האזנים כי נקבי החוטם הם יותר קרובים זה לזה ממה שהוא בנקבי האזנים אבל כיון שעדיין לא נתקרבו לגמרי לכן גם בהם לא היה בחינת כלים אלא אורות לבדם אבל מה שנתוסף עתה באורות האלו הוא כי אורות האזני' נתחברו שתי אותיו' ד"ו הכוללים כל י' אורות ההם ונעשו אות ה' א' וכאן נפרדו ונעשו שתי אותיות ד"ו כי אות הוא"ו שהיתה נעלמת תוך אות הה"א הנזכר' אשר באורות האזן הנה נגלית עתה באורות החוטם ויצאה אות וא"ו לחוץ והוא סוד ז"א שנגלה ויצא ממעי אמו לחוץ כנודע בציור ארבע אותיות ההו"ה ואמנם לא נגלה בבחי' אות אחת הנקראת ו' רק נתחלק לו' חלקים ונקודות שהיו כלולות באות ו' והם ו' אלפין וטעם הדבר כי הנה נתבאר לעיל כי אות ה' שבאזן היא בחינת ה' פרצופין הנקראים א"א ואו"א וז"א ונוקבי' כנזכר לעיל ונודע כי הם בחינו' ה' הנקראים יחידה וחיה ונר"ן ונמצא כי ז"א היא בחי' הרוח כנודע והנה בחי' הרוח נגלה בחוטם כמו שאמר הכתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ולכן בחינת ז"א הנקרא רוח נגלה מציאותו במקום החוט' הזה ולא עוד אלא שנגלה בבחי' התחלקותו לשש קצוות שבו כנזכר לעיל אבל אות ד' לא נשתנית מכמות שהיתה והנה כמו שאות ו' אשר באורות נקב החוטם הימני נתחלקה לו' אלפי"ן כן הוא'ו שבאורות נקב החוטם השמאלי נתחלקה ל"ו אלפי"ן נמצא כי כלם הם י"ב אלפי"ן ועם החוטם עצמו הרי י"ג כמנין וא"ו במלואה גם אם תצטרף שני ווי"ן עם החוטם עצמה שצורתה א' כנודע כי שני הנקבים הם שני היודי"ן שבה עילאה ותתאה והמחיצ' המפסקת בין ב' הנקבים הוא ציור וא"ו שבאמצע שני היודי"ן הרי א' מצויירת בחוטם ועם השני ווי"ן הנזכרים הרי י"ג כמנין וא"ו והם ג"כ בציורה וא"ו וזה להורות כי הוי"ה דע"ב היא למעלה במקו' המוחין כנזכר לעיל אבל כאן בחוטם היא הוי"ה דס"ג ואין הפרש בין ע"ב לס"ג אלא בחינת מלוי וא"ו זו ואלו השני ווי"ן הם בחינת הטעמים האמצעיי' שבאמצע האותיות שהם פס"ק ומק"ף. והנה הפסק הוא היראת אות וא"ו שבתוך הה"א אשר נפסקה לו' אלפי"ן כנזכר וזהו ענין הטעם הנקרא פס"ק והנה כאשר תחבר זה הפס"ק עם המק"ף תהיה צורתו צורת ד' א' כנודע והיא הוראה על או' ד' של אות ה' הנז' וכבר ביארנו לעיל כי הד' אינה נפסקת ומתחבר' אבל יש בה הוראה אחרת והוא כן כאשר אות הה"א שבאזן ימנית שמספרה י' ספי' כנזכר בסוד ד"ו והנה היא מספר יו"ד אחת ותצרפנה עם אות הה"א שבנקב הימיני של החוטם שציורה ד"ו הרי הכל הוא צורת ג' אותיות יו"ד במלואה שהיא בחי' ציור אות א' כנודע שיש אות א' שציורה יו"ד. גם אם תקח י' שבאזן שמאל על דרך הנזכר ותצרף עם שתי אותיות ו"ד שבנקב השמאלי של החוטם הרי א' שנית והרי הם שני אלפי"ן שצירתם יו"ד. גם באופן אחר אם תקח אות יוד של אזן שמאל ואות ו' של נקב השמאל שבחוטם ואות י' של אזן ימיני הרי א' אחרת דציור יו"י כזה א' גם אם תקח יו"ד של אזן ימין ואות ו של נקב ימיני שבחוטם ואות י' של אזן ימין הרי א' אחרת בציור יו"י. נלע"ד להגיה ולומר של אזן שמאל בעבור כי הרי נזכרה תחלה של אזן ימין הרי הם ד' אלפי"ן שנים בציור יו"ד ושנים בציור יו"י ואלו מורי' על קצת גלוי אות ד' של אות הה"א שבחוטם שנגלת גלוי מעט ולא גלוי רב כאשר היה באות ו' של הה"א אבל באורות היוצאים מן הפה שם נסתיים גלויים לגמרי כמש"ל:

19

כ׳ודע כי הי' ספי' שבאורות האזנים בהיותם מתפשטים עד מקום החוטם הם אורות בפני עצמם לבדם ובהתפשטם ממש משם עד מקום שבולת הזקן ששם סיום התפשטותם כנזכר לעיל הנה אז פוגעים באורות החוטם ומתלבשים אורות האזן תוך אורות החוטם ונעשים בחי' נשמה פנימית אליהם וכן אור החוטם כאשר מגיע אל מקום האורות של הפה כמו שיתבאר לקמן אז יתלבש ג"כ בתוכו ויהיה אור החוטם נשמה אל אור הפה: גם דע כי כל אלו האורות הבוקעים ויוצאים מן האזן והחוטם וכו' כנזכר כלו הוא בחי' אור אחד בלבד אלא שע"י התרחקו ורדתו למטה יתעבה מעט יותר כיצד הנה האור היוצא מן האזן הוא זך בתכלית ובהיות אור הא"ק נמשך תוך פנימיותו יותר למטה עד מקום החוטם ויוצא מקצתו דרך שם הנה הוא מתעבה יותר לסבת הרחק המקום בלבד עם היות כלו אור אחד שוה וכן האור היוצא מן הפה יתעבה יותר לסבת הריחוק בלבד אבל האור בעצמו אין בו שינוי וכלו שוה אמנם המשכיל יבין כי האור אשר למעלה במקום המוחין יקרא הוי"ה דע"ב ושמן האזן ולמטה יקרא ס"ג ודי בזה: (בדפו"י ע"ב

20

כ״אדרוש הפה

21

כ״באח"כ יצא האור דרך הפה של א"ק לחוץ ואור זה הוא בחינת הטעמים התחתונים דהוי"ה דס"ג אשר הם למטה מן האותיות כנזכר לעיל ומה שנתחדש כאן הוא כי הנה רחוק המקו' גורם לכשיוכלו התחתוני' לקבלו ולכן במקו' הזה שהוא רחוק יותר מן המקומו' הנזכרים יצאו האורות פנימיים ומקיפים מחוברים יחד דרך חלון אחד בלבד שהוא הפה הנזכר ועם היותם מחוברים יש יכולת לקבל' ולהשיב' לסבה הנזכרת וענין התחברות האורות כנזכר גרם בחינה אחרת והיא כי כבר התחילה בחי' הכלים להתהוות כאן מה שאין כן באזן ובחוטם כנזכר לעיל והטעם הוא כי התחברות אורות המקיפים עם אורות הפנימים בהיותם תוך הפה לכן בצאתם חוץ לפה בהיותם קשורים ומחוברים יחד הם מכים ומבטשים זה בזה ומולידים בחינת הכלים וזהו טעם היות מקום זה נקרא פה כי פה בגימט' הוא הוי"ה דס"ג וכ"ב אותיות שבאלפ"א ביתא וכמו שיתבאר לקמן כי האותיות הם בחי' הכלים ולכן נרמז בפה הוי"ה דס"ג שהם האורות והכ"ב אותיות שהם הכלים שלהם אשר כבר התחיל גלויים ותולדותם והוייתם במקו' הזה ודע כי גם באורות אלו של הפה יש בהם י' ספי' פנימיים וי' ספירות מקיפים בבחי' אורות מלבד בחי' הכלים שלהם כנזכר וכמו שיתבאר. והנה הם נמשכים ומתפשטים עד מקום הטבור של זה א"ק ועיקר האור הוא מה שמאיר ביושר ואמנם הארתו מתפשטת גם אל הצדדין סביב זה הא"ק ע"ד הנז' לעיל באורות האזן והחוטם והנה אור האזן או החוט' לא היה בו רק בחי' אור לבד בלתי כלי אלא שהיו בו שתי בחינות אור והם אור פנימי ואור מקיף אבל כאן באור הפה היו בו ב' בחינות שהם ד' והם שתי בחינות אור וכלי והאור נחלק לשנים והם אור פנימי ואור מקיף והכלי נחלק לשנים והם חצוניו' הכלי ופנימיותו וד' בחינו' אלו הם הם גלוי אותם ד' אלפי"ן שציירנו למעלה בבחי' החוטם כנזכר לעיל והאור ההוא נתפשט דרך פנימיות הא"ק עד שהגיע אל מקום פיו ויצא משם לחוץ ושני האלפין שציורם יו"י הם בחי' ב' האורות שיצאו מן הפה כנזכר לעיל ושני האלפי"ן שציורם יו"ד הם בחינת הכלי בבחי' חצוניותו ופנימיותו כנזכר גם אלו הם עצמם ענין שני נקבי האזן ושני נקבי החוטם אשר נתגלו כאן בפה והוא כי מאזן ימין וחוטם ימין נמשך דרך הפה ויצא לחוץ בסוד אור מקיף מן האזן ואור פנימי מן החוטם ומאזן שמאל וחוטם שמאל נמשך דרך הפה ויצא לחוץ בבחי' כלים החצוניות מן האזן והפנימיות מן החוטם וד' בחינות אלו ירדו תוך הפה באופן זה כי הנה בתוך הפה יש בחי' הבל ובחינת דבור וההבל הוא בחינת אור והדבור בחינת כלי והנה יש בפה הבל ודבור עליונים בלחי העליון והבל ודבור תחתונים בלחי התחתון והנה ההבל העליון הוא אור מקיף והבל התחתון הוא אור פנימי ודבור העליון הוא חצוניות הכלי ודבור התחתון הוא פנימיות הכלי וכן ההבלים שהם האורות הם עומדים תוך הפה בצד ימין והדבורי' שהם הכלים הם בצד שמאל:

22

כ״גוהנה אותם הד' אלפי"ן שבחוטם הם הנכנסים תוך הפה והם נעשים ד' הבלים וד' פעמים הב"ל בגי' קמ"ח לרמוז כי ע"י ל"ב השיני' שבתוך הפה נטחנים אותם הד' הבלים ונגמר שם פעולת' ונעשים קמ"ח ואל יקשה בעניך איך מן האור האזן שמאלית הנכנס ונמשך תוך הפה נעשה חצוניות הכלי ומהאור החוטם שמאלי נעשה פנימיות הכלי לפי שאע"פ שאור המקיף גדול מאור הפנימי עם כל זה פנימיות הכלי הוא גדול מחצוניותו כנראה בחוש הראות אבל בחינ' האור אינה כן כי האור המועט יכנס ויתלבש בפנים תיך הכלי אבל האור הרב שאינו יכול הכלי לסובלו ולהגבילו בתוכו ישאר בחוץ בבחינת אור מקיף משא"כ בבחינת הכלי כנז' וא"כ ק' איך מן האור העליון אשר באזן תתהווה חצוניות הכלי ומאור תחתון אשר בחוטם יתהווה פנימיותו. והתשובה לזה כי האמת הוא שהאור כלו שוה וכאשר נכנס ונגבל תוך הכלי אינו נכנס ממנו אלא השעור שיוכל הכלי לסובלו והנותר ישאר בחוץ בבחי' אור מקיף כנזכר לעיל ואז אור הפנימי שנגבל בתוך הכלי מאיר דופן הכלי ההוא עד חצי עוביה שכלפי פנים והאיר המקיף מאיר חצי עובי הדופן מכלפי חוץ וע"י שתי אורות אלו מזדכך עובי הדופן כלו לגמרי והנה להיות האור המקיף מרוחק מדופן הכלי כלפי חוץ ואינו נוגע בו וכיון שאינו מצומצם ומוגבל תוך הכלי אינו מבליע הארתו בעובי החצון של הכלי כמו שעוש' אור הפנימי המצומצם ודחוק תוך פנימיותו של הכלי ומבליע הארתו בו בחוזק ונמצא כי גם בהיות פנימיות הכלי בלתי זך ואע"פ שיקבל (בדפו"י ע"ג) אור הפנימי הממועט יהי' בשקול אחד חצוניו' הכלי עם היותו יותר זך ועם היותו מקבל הארת אור המקי' הגדול לפי שאו' הפנימי מבליע אורו בתכלית בפנימיות הכלי מה שאין כן באור המקיף עם חצוניות הכלי כנזכר ובבחי' זו יהיו פנימיות הכלי וחצוניותו שוים בהדרגה אחת ואלו היה חצוניות הכלי בלתי זך לא היתה אור המקיף נבלע בו כלל גם מצורף לזה יש עוד סבה אחרת קרובה מאד אל הטעם הנזכר והוא כי האור המקיף חושק ומתאוה להתדבק עם אור הפנימי ואם חצוניות הכלי הי' בלתי זך לא היה אור מקיף יכול לעבור בו להתדבק עם אור הפנימי והיה אור הפנימי חסר מהארת אור המקיף הגדול ממנו ולכן הוצרך להיות חצוניותו יותר זך מפנימיותו ועל ידי כן יוכל האור מקיף לעבור בו עד חצי עוביו של הכותל מצד חוץ ואז האור הפנימי להיותו מצומצם בקע ועבר תוך חצי עובי הכותל מצד פנים אע"פ שאין פנימיות הכלי כל כך זך ושם פוגעים שני האורות זה בזה ומאירים זה בזה וא"ת והרי מכל מקום אנו רואים בחוש הראות כי פנימיות הכלי זך יותר מחצוניותו ואיך אמרנו כי חצוניות הכלי יותר זך ומקבל אור יותר זך ועליון מן האור שמקבל פנימיות הכלי והתשובה לזה מובנת בכלל הנזכר כי להיות שהאור הפנימי הוא צר ודחוק מאד תוך פנימיות הכלי מאיר הארה עצומה וגדולה בשלימות בפנימיות הכלי ומזככו מאד מה שאין כן בחצוניות הכלי כנזכר אבל אין ה"נ שחצוניותו היה זך יותר מפנימיותו: והנה נתבאר שלשה חלוקות שיש בבחי' הטעמים דהוי"ה דס"ג והם אורות האזן והחוטם והפה ולקמן נבאר שלשה אורות שמהם נעשו הנקודים הוא זולת אור מ"ה החדש שבא לתקנם ואולי השלשה בחי' אלו הם נקודים תגין ואותיות וכו' ואמנם גם הנקודים והתגין ואותיות הם כלולים בהם אבל אינם ניכרים במקומות אלו עד למטה באורות העין ושם נגלה בחינתם כמו שיתבאר בע"ה. ודע כי אע"פ שאמרנו שלא נתגלית בחי' הכלים עד המקו' הזה עם כ"ז לא נגלית לגמרי כי האורות נתחדש ונתוסף בהם עתה שיצאו כל י' ספי' בבחי' אורות עשרה וכל אור מהם נגלית בחינתו בפני עצמו וניכר בהם היותם י' אורות שלמים מה שאין כן באור החוטם שלא נגלו כל העשר אורות כל אחד לבדו רק יצאו בבחי' שתי אותיות ד"ו ומכ"ש באורות האזן שלא יצאו אלא בבחי' אות אחת הנקראת ה' כי בכל מקום ומקום ניתוסף גילוי באורות ואמנ' בבחי' הכלי' היה באופן אחר כי באזן ובחוטם לא נגלו כלל וכאן בפה התחיל בחינתם להתגלות לסיבת קירוב אור המקיף עם הפנימי כנזכר לעיל וא"כ די להם בהגלות בהם בחי' כלי אחד לא י' כלי' פרטיים ונמצא כי האורות הם י' פרטי' והכלי אינו אלא אחד בלבד ולכן נקראו אורות אלו בשם עולם העקודים לסיבת עקידתם והתקשרותם כל הי' אורות תוך כלי אחד בלבד וזה נרמז בפסוק וארא בחלומי והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים וכו' והענין הוא כי לבן הוא בחי' הלובן העליון הקודם לכל הבחי' האלו ויעקב הוא בחי' עולם האצילות ולבן עושה ומאציל כל אלו המדריגות הנקר' עקודי' וכו' לצורך עולם האצילות הנקרא יעקב וזה שאמר כי ראיתי את אשר לבן עושה לך ואעפ"י שיש מדריגות אחרות קודמו' לעולם העקודים והם אורות האזן והחוטם כנזכר לעיל לא הזכיר אלא מן העקודים ואילך כי שם התחלת הוי"ת בחי' הכלים כנזכר ומש' ואילך נגלית בחי' הכלים מדריגה אחר מדריגה עד שנגלו לגמרי בעולם האצילות הנקרא יעקב כנזכר נמצא כי כל הויית עולמות אלו היו כדי להאציל עולם האצילות אשר למטה מהם ויהיה בו בחינ' כלים בגלוי גמור ובהמשך דרוש זה יתבארו שלשה מדריגות אלו הנקראים עקודים נקודים וברודים מה ענינם:

23