שער ההקדמות, דרוש העקודיםSha'ar HaHakdamot, Akudim
א׳דרוש העקודים
1
ב׳ונבאר עתה אופן יציאת אורות אלו הנקראים עקודים מן הפה של א"ק דע כי בצאתם לא יצאו בשלימות' כמו שיתבאר והסיבה היא לפי שכבר ביארנו שכוונת המאציל היתה להתחיל עתה גלוי בחינת הויית הכלים כדי להלביש האורות בתוכם לכשיוכלו המקבלים לקבלם ולכן אם היו יוצאים האורות בשלימותם לא היה יכולת בכלים להתהוו' ולכן יצאו בלתי שלמים ואז הוצרכו לחזור ולעלות אל שרשם לגמור תקונם ובעת חזרתם נעשת ונגלית בחינת הכלים כמו שיתבאר למטה בע"ה. ונחזור לענין הראשון איך יצאו בלתי שלמי' דע כי ה' בחינות יש בענין האורו' והם יחידה חיה נר"ן ואמנם אורות האלו הנקראי' עקודים בצאתם לא יצאו רק בבחינת האור הגרוע מכלם הנקרא נפש והם סוד פסוק נשבע ה' בנפשו וכו' והענין כי שם ההוי"ה הזו הנזכרת כאן היא בחינת עולם הנקודים שמהם (בדפו"י ע"ד) נעשה עולם האצילות והוא הנשבע באור העליון שעליו והם עולם העקודים הנקרא נפש לסבה הנזכרת שלא נגלו בהתחלת' אלא בבחי' נפש בלבד ובזה תבין ותשכיל כמה עמקו מחשבותיו יתבר' כי אפי' בחינת עולם העקודים אינה רק בחינת נפש בלבד והנה לא יצאו כל הי' אורות יחד אבל בתחלה יצאה ספי' המלכות ולא יצאה אלא בבחינת נפש בלבד כנזכר וזהו שינוי אחד שיש מן עולם העקודים לעולם הנקודים כי העקודים יצאו ממטה למעלה מלכות ואח"כ יסוד וכו' והנקודים יצאו ממעלה למטה כתר ואח"כ חכמה וכו'. ונלענ"ד חיים לקשר ענין זה עם דרוש אחר שכתבנו לקמן איך אור האזן הוא נשמ' ואור החוט' רוח ואור הפה נפש ולכן אפש' שיצאו מבחינ' נפש לבד. ואני חושב בודאי ששמעתי מפי מורי ז"ל כי אלו הי' אורות דעקודים כשיצאו היו כלולים מכל ה' בחינותיהם שהם יחידה חיה נר"ן כנזכר אבל הענין הוא שלא נגלה בהם רק בחי' נפש בלבד כדוגמת מה שנתבאר אצלינו בענין נפש האדם התחתון בעולם הזה שבצאתו לאויר העולם מבטן אמו יוצא כלול מכל ה' בחי' הנזכרים אבל בראשונה מתגל' הנפש לבדה ואח"כ מתגלי' השאר מדריגה אחר מדריגה בהמשך ימי שני חייו כנודע. והנה אח"כ יצא היסוד גם הוא בבחי' נפש לבד לעצמו ואז ע"י יציאתו נתוסף הארה במלכות והוא שנגלה בה בחי' הרוח והטעם הוא כי הרוח בא מן הו' קצוות כנודע ולכן בצאת היסוד מתחיל להגלות במלכות מדריגה אחת אבל אין נשלם בחינת הרוח עד שיצאו כל השש קצוות שהם חג"ת נה"י כנודע ואז נגמרת בחינת הרוח שבמלכו' ונמצא כי בצאת כל קצה מן הו' קצוות היה מתגלה במלכות קצה אחד מבחי' הרוח ונודע כי היסוד אינו מכלל הקצוות לפי שה' חסדים לבדם הם המתפשטים מחסד עד הוד אלא שאח"כ נכללי' כלם ביסוד נמצא כי בצאת היסוד לא נגלה במלכות אלא בחינת כללות הנכלל ביסוד מה' הקצוות הנז' אבל לכשיצאו אח"כ ההוד והנצח וכו' עד החסד אז נגלו החמש קצוות ממש של הרוח במלכות והרי נתבאר ענין התוספ' הנתוסף בספי' המלכו' בביאת ו' קצות העליוני' ואמנ' ענין הנוגע אל הו' קצוות עצמם אינם כן אמנם לא יצאו רק בבחי' נפש בלבד לעצמם ונמצ' כי בצאת היסוד יצא בבחי' נפש של כללות הה' קצוות כנז' וכשיצא ההוד יצא ונגלה קצה א' של בחינ' נפש בלבד בז"א הכולל ו' קצוות כנודע וכן עד"ז עד שיצאו כל הו' קצוות עד חסד ואז נגמר גלוי ו' קצוות דנפש דז"א. עוד יש חלוק אחר בין היסוד אל חמש קצוות אחרות אשר עליו והוא כי בבוא ההוד נתן ביסוד כח א' מבחי' כללות נפש בלבד ועד"ז בכל ה' קצות עד שיצא החסד ואז נתן כח כללות שבו ביסוד מבחי' נפש ואז נשלם היסוד בבחי' כללות כל החמ' קצות שעליו מבחי' נפש בלבד אבל הה' קצות בעצמם כלם שוים במדריגתם ואין הא' מוסיף ונותן כחו בחבירו ונמצא כי בצאת הנצח לא הוסיף תוספת בהיד וכן בצאת התפארת לא הוסיף בנצח והוד ועד"ז בכלם משא"כ ביסוד כי הוא נעשה מכללות כלם וצריך הוא להם וכלם נותנים בו תוספת אחד לבד ונמצא כי בצאת החסד נגמר' בחי' ז"א כלו בבחי' נפש בלבד. ואח"כ יצאה הבינ' בבחי' נפש לעצמה ובבחי' רוח לז"א ובבחינת נשמה אל המלכות אח"כ יצא החכמ' בבחי' נפש לעצמה ובחינת רוח אל הבינ' ובחי' נשמה לז"א ובחי' חיה אל המלכו' אח"כ יצא הכתר בבחינת נפש לעצמו ובחי' רוח לחכמה ובחי' נשמה לבינה ובחי' חיה אל ז"א ובחינת יחידה אל המלכות ונמצא כי כשנגמר' יציאת י' ספי' דעקודים והיא ביציאת הכתר שיצאה אחרונה מכלם לא יצאה רק בבחי' נפש בלבד וזהו פירוש שני בפסוק נשבע ה' בנפשו ע"ד שביארנו לעיל כי עולם העקודים נקרא נפשו לפי שהכתר שבהם לא יצא רק בבחי' נפש בלבד ולא עוד אלא שאפי' בחי' נפש הזו שבכתר לא נשארה למטה בעולם העקודים אמנם חזרה למעלה ונשארה שם דבוקה במקומה ושרשה המאציל אותה כמו שיתבאר למט' בענין חזרת אורות העקודים למעלה בשרשם ואמנם נמצא כי מכל הי' דעקודי' לא נמצאת שלימה אחר גמר יציאת כלם זולתי המלכות שנשלמו בה ה' בחינותי' של האורות שהם יחידה חיה נשמה רוח ונפש כנזכר לעיל משא"כ כל שאר ט' ספי' שלמעלה ממנה כי כלם יצאו חסירות כל אחת כפי מדריגתם וכבר נתבאר הטעם למעלה כי הדבר היה בכוונה כדי שיצטרכו לחזור לעלות אל המאציל להשתלם ועי"כ יעשה ויתהווה בחינת הכלים וכמו שנבאר בע"ה:
2
ג׳דרוש בענין חזרת האורות למעלה
3
ד׳ונבאר בראשונה ענין חזרת האורות האלו למעלה הנה ביציאת' יצאה המלכות בראשונ' ויצא הכתר באחרונ' ועתה בחזרה היה להפך כי הנכנס ראשון יצא אחרון ולכן הכתר שיצא אחרון לכלם (בדפו"י י"ג ע"א) חזר ונכנס למעלה ראשון לכלם והמלכות שיצאה ראשית לכלם עלתה למעלה באחרונה מכל הי' ספי' וזהו סוד פסוק אני ראשון ואני אחרון וכו' ופסוק זה סובל שתי הבחינות והם בחי' המלכו' הנקר' אני כנודע והנה היא יצאה ראשונה וחזרה אחרונה וגם הוא בבחי' הכתר הנקרא אין שהם אותיות אני כי הנה הוא יוצא אחרון ועלה ראשון והנה תחלה עלה הכתר ואז עלתה אחריו החכמה להתדבק במקורה וישבה במקו' הכתר ועל ד"ז עלו כלם זא"ז עד שנמצאת המלכו' שעלתה במקו' היסוד ובהכרח הוא שע"י עלייתם במקום גבוה ממדריגתם שיתוסף תוספת הארה בכולם ונודע כי חמש בחי' יש באור פנימי והם יחידה וחיה נשמ' רוח ונפש כנזכר לעיל אבל באור המקיף אין בו רק שתי בחי' העליונות לבד והם מקיף אחד עליון כנגד בחי' יחידה ומקיף שני תחתון לו כנגד בחי' חיה האמנם אין ענין וה אלא בכל האורות והספי' שהם מבחינת אורות העקודים היוצאים מפה א"ק ומהם ולמטה והם בכלל אבל בכל בחי' האורות אשר מן החוטם דא"ק ולמעלה ואורות החוטם מכללם הנה בכלם יש ה' בחי' אורות פנימים שהם יחידה וחיה וכו' וכנגד ה' בחי' כיוצא בהם ממש כנגדם באור המקיף שלהם וזכור הקדמה זו:
4
ה׳ונחזור לענין ראשון כי בעלות הכתר לבדו עד המאציל ואז עלו אחריו שאר הט' ספי' למעלה ממקומם כלם נתוסף בהם הארה יתירה על מה שהיה להם בתחלה והוא כי המלכו' שהיתה כבר שלימה בה' בחי' אור פנימי שבה נתוסף בה עתה אור המקיף היותר תחתון שבה והיא כנגד חיה וזעיר אנפין נוסף בו יחידה דאור פנימי שלו ובינה נתוסף בה חיה של אור פנימי שלה ובחכמה נוסף בו נשמה דאור פנימי שבה ואח"כ עלה החכמה אל המאצילו ועלו אחריה כל הספי' האחרות ע"ד הנזכר לעיל ואז נוסף בבינה יחידה דאור פנימי ובז"א מקיף תחתון שכנגד חיה ובמלכות מקיף עליון שכנגד יחידה והרי עתה ננמרה המלכות בכל בחי' שאפשר להיות מכאן ואילך והם ה' אורות פנימיים וב' אורות מקיפים בלבד ולכן מכאן ואילך לא נתוסף עוד שום תוספת במלכות ואח"כ עלתה הבינה במאציל ועלו אחריה כל הספי' האחרות ע"ד הנזכר לעיל ואז עלה זעיר אנפין בחי' החסד שבו במקום הכתר ואז עלתה המלכות בנצח ואז נוסף בזעיר אנפין מקיף העליון הנקרא יחידה וכבר נשלם כל בחי' שלימותו כמו המלכות ומכאן ואילך בעלית שאר הספי' שלמטה מחסד דז"א אל המאציל כל אחת בפני עצמה קודמת לחבירתה ע"ד הנזכר לעיל לא נוספה עוד שום הארה כלל בזעיר אנפין ומכ"ש במלכות כנזכר לעיל והרי נתבאר ענין חזרת עלייתם במאציל שלהם. עוד צריך שתדע כי בהיות הכתר מתחיל לחזור לעלות להתעלם במאציל הנה בהמשך זמן עלייתו נסתלקה הארתו הראשונה שהיה מאיר ומוסיף בכל הספירות שתחתיו כנזכר לעיל ונמצא כי המלכות שנוסף בה יחידה דאור פנימ' ע"י הכתר חזרו להפסיד אותו עתה ונסתלק ממנה לפי שכיון הכתר היה חוזר ועולה לא היתה כונתו להאיר בתחתונים אמנם נשאר בה בחי' רשימו בלבד וזה הדבר נמשך עד גמר סיום עליית הכתר במאציל כי אז ג"כ נגמר סיום עליית המלכו' במקו' היסוד ואז חזר הכתר להאיר במלכות כבראשונה ונתוסף בה פעם שנית בחי' יחידה דאור פנימי והטעם הוא כי כיון שהכתר עלה במאציל גם היא נתעלית מדריגה אחרת ונתקרבה יותר אל המאציל ומה שהיתה מקבלת בתחלה מן הכתר להיותה למטה היא מקבלת עתה מן המאציל עצמו כיון שנתעל' ונתקרב' אליו מדריג' אחרת אבל כל זמן המשך עליית הכתר ולא השלים עלייתו היה אז הכתר מפסיק בין המאציל אליה ולא היה אור המאציל מגיע אליה וגם הכתר לא היה מאיר בה לסיבת היותו מסתלק מן התחתוני' כנזכר לעיל ועל ד"ז אירע בזעיר אנפין בשש קצוות הכלולים בו שנסתלקה מהם בחי' חיה הפנימית בעת עליית הכתר ובסיום עלייתו חזר אור החיה למקומה בזעיר אנפין ועל ד"ז בבינה ובחכמה עם בחי' ההארות שהיו נתוספים בהם מחמת הכתר כנזכר לעיל גם כאשר עלת' החכמה אל המאציל הפסידו כל הספי' אשר תחתיה בחי' הארה שנתוספה להם ע"י החכמה ולא נשאר בהם אלא רשימו של האור ההוא ואחר גמר עלייתם במאציל חזרו כל האורות למקומם הראשון להאיר בספי' אשר תחתיה עוד יש חלוק אחר בזה והוא כי הכתר לא עלה רק מדריגה אחת אבל החכמה עלתה בראשונה למקום הכתר ואז נסתלקו הארותי' מן כל הספי' אשר תחתיה עד שסיימה עלייתה ועלתה במקו' הכתר ואז חזרו הארותיה למקומם וכשעלתה שנית מן הכתר אל המאציל חזרו הארותיה להסתלק מן הספי' אשר תחתיה וכשנסתיימה לעלות במאציל חזרו הארותיה להתפשט כבראשונה למטה ועל ד"ז תקיש לכל שאר פרטי עליות שער הספי' עד המאציל דרך המדריגות והדברי' מבוארי'
5
ו׳ודע כי בזה העולם של העקודי' היו ז"א ונוקביה שלימי' וגדולי' בשלימותם יותר מן או"א כי ז"א ונוקביה היו בבחי' פנים בפנים ואו"א היו אחור באחור וגם זה שינוי אחר שיש מעול' העקודי' לעולם הנקודין ועולם האצילות וטעם הדבר נמשך מן הנזכר לעיל כי ז"א ונוקבי' נשלם בהם כל צרכם קודם חזרת' להתעלות במאציל והיה להם ה' בחי' אור פנימי וב' בחי' אור מקיף היחידה וחיה כנזכר לעיל מה שאין כן באו"א כי לאבא היו ג' בחי' של אור פנימי ולא יותר ולאימא ד' בחי' אור פנימי ולא יותר ולא עוד אלא שקודם ששום ספי' מהעשר ספי' תחזור לעלות במאציל כבר היו ז"א ונוקביה שלימים בכל הצריך להם לצורך הזווג והוא בכלל אחר שצריכים אנו להודיעך והוא כי טפת הזווג נמשכת מבחי' המוחין הנקראי' חיה ונקר' חכמה ומשם ולמטה והנה כבר היה אל זעיר אנפין בחי' חיה הפנימית הנקראת חכמה קודם שהכתר תתעלה במאציל ולכן חזר פני' בפנים עם נוקביה ואין חשש אם המלכות הנקראת נוקביה היתה יותר שלימה ממנו כי היתה בה יחידה הפנימית מה שאין כן באבא כי אפילו אחר חזרת הכתר במאציל לא נגלית בו כלל מעולם בחי' חיה פנימית שהיא חכמה שבו ולכן נשאר אחור באחור עם אימא. ונשאר לנו עתה מקו' שאלה שא"כ למה הוצרכו ז"א ונוקביה לחזור ולהתעלות במאציל כיון שכבר היו שלמים לגמרי כל מה שאיפשר. אבל הטעם הוא פשוט כי כל חיותם והארתם נמשך להם מאו"א ולכן בהיות או"א עולים אל המאציל להשלים חסרונם של עצמם עולים אחריהם ז"א ונוקביה כי כיון שכל חיותם נמשך מהם חושקים להתדבק בהה' ואינם נפרדים מהם. עוד סבה ב' עם הנזכר לעיל כי כל תכלי' סבת יציאת העקודי' האלו חסירי האור הצריך להם היה כדי שיחזרו להתעלות להשתלם וע"י כך יתגלה בהם בחינת הכלים שלהם והנה גם ז"א ונוקביה עלו לסבה זו לעשות הכלים שלהם וכמו שנבאר בע"ה:
6
ז׳דרוש כיצד נעשו הכלים
7
ח׳ונבאר עתה איך ע"י חזרת האורות לעלות אל המאציל נעשית מלאכת הכלים הנה אין ספק כי כל מה שנגלה ונברא למטה כבר נהיה למעלה בכח ולא בפועל ונמצא כי כח בחי' הכלים כלול ונמצא היה כבר בתוך האורות הנזכרים בבחי' האור היותר גם ועב שבהם אמנם היה מחובר בו בקשר אמיץ ובצאת י' ספי' העקודי' מפה דא"ק יצאו בבחי' אורות זכים וכח הכלים מחובר בהם בבחי' אורות גסים ועבים מהם ולא היו יכולי' להתגלות ולהתגשם ולהצטייר ואמנם בצאתם חוץ אל הפה ודאי שאותו האור הגס והעב נגשם ונתעב' אחר צאתו מן הפה יותר ממה שהיה בתחלה בהיותו בפנים תוך הפה וכאשר חזרו האורות לעלות במאציל נשארו אותם האורות הגסים הנקראים כח הכלים למטה ולא יכלו לעלות כיון שקנו בעצמם עתה אחר יציאתם מן הפה יותר עביות וגסות אבל האורות עצמם הזכים נפשטו מתוך אורות הגסים ועלו למעלה ואז נשארו אורות הנקראים כח הכלים למטה לבדם ונתעבו יותר מאד ונעשו כלים גמורים. ואם תשאל והרי כאשר יחזרו האורות הזכי' לירד ולהתלבש בהם כבתחלה יתבטלו מבחי' כלים ויחזרו לבחי' אורות גסים כבראשונה. ויש לומ' כי הנה כשהאורו' יחזרו לירד אינם חוזרים למקומם הראשון אמנם אור של הכתר נשאר למעלה מחובר במאצילו ולא ירד עוד למטה ושאר ט' אורות התחתוני' לבדם הם שירדו ואז נמצא כי אור החכמה נכנסה בכלי הכתר ואור הבינה בכלי החכמה וכן על ד"ז כלם ונמצא כי אין לאורות האלה דבקו' גדול עם הכלים כבראשונה ולכן אינם חוזרים להתחבר כבראשונ' אור זך עם אור עב ולכן נשארו האורות עבים בבחי' כלים גמורים וכמו שיתבאר עתה בע"ה וגם נתבאר זה בדרוש אחר בענין עול' העקודים ועי"ש ונמצא כי אור המלכות כשירדה נכנסה בכלי היסוד ועמדה שם תמיד ונמצא כי כלי המלכות נשאר בלי אור וזהו סוד מה שאמרו בספר הזוהר ובס' התקוני' כי המלכות נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום וכבר ביארנו בדרוש של העקודים הנזכר במקום אחר מה בחי' של אור נכנס בכלי של המלכות ועייין שם:
8
ט׳ונחזור לבאר היטב ענין הכלים הנעשי' ע"י עליית האורות למעלה דע הקדמ' אחת והיא כי טבע האורות הוא להשאי' רשימו שלהם במקום אשר הם חונים שם ולכן האורות האלו בעלותם למעלה השאירו רשימו למט' במקומם והנה כשעלה הכתר הניח רשימו למטה במקומו כדי להאיר בחכמה ובעלות החכמה הניח רשימו אל הבינ' ובעלות הבינ' הניח רשימו להאיר בז"א ובעלות ז"א הניח (בדפו"י ע"ג) רשימו להאיר בנוקבא כי מטבע העליון להאיר אל התחתון מחמת חשקו ותאותו בו כטבע חשק האב להאיר בבנו ונמצא כי כל האורות הניחו הרשימו להאיר לזולתם זולת אור המלכות שבעלותה לא הניחה רשימו במקומ' לפי שאין תחתיה ספי' אחרת לקבל אור ממנה. ונתחיל בענין אור היסוד כי הוא האחרון שבכל תשע ספי' שהניחו רשימו ונאמר כי הנה כשמתחיל לעלות ועולה ממקומו אל ההוד ומשם ולמעל' מניח במקומו שהוא הנקרא יסוד רשימו שלו כדי להאיר אל המלכו' ודע כי הרשימו ההוא אינו מסתלק משם לעולם אעפ"י שהמלכות העלה אל המאציל כנז' לעיל ועד"ז עושים כל שאר הספי' בעלייתם חוץ מן המלכות לסיבה הנזכרת לעיל והנה זה הרשימו הוא מבחינת האור שירד תחלה הנקרא אור ישר ונודע כי כל האור היורד דרך מטה נקרא אור ישר והוא רחמים אבל האור הנמשך בעת שחוזרים האורות לעלות למעלה נקרא חור חוזר והיא דין והענין כי כשירדו האורות למטה היו פניהם כלפי מטה כי כונתם לבא להאיר אל התחתונים ולהמשיך להם האור הנמשך לתחתונים מן הא"ס על ידם ולכן הופכים פניהם למטה כלפי המקבלים והאור שמאירים בעת ההיא נקרא אור ישר והוא רחמים ואמנם כשחוזרים לעלות אל המאציל כונתם לקבל הם עצמם הארה מן המאציל ולכן מחוירי' פניהם בעלות' נגד המאציל לקבל אור ממנו ואחוריהם נגד המקבלים מהם והנה אין ספק כי אם יפסק רגע אחד מלהמשיך המאציל אור בתחתונים היה העולם חרב ולא היה מתקיים אפי' רגע אחד ונמצא כי אפי' בעת עליית האורות למעלה הם ממשיכים למטה אור היורד מן המאציל אל התחתוני' על ידם ובאמצעות' כנז' אמנם הוא נמשך אז דרך אחו' שלהם ונודע כי הפנים הם רחמים והאחוריי' הם דינים והאור היורד עתה נקרא או"ח לפי שיורד בזמן שהאורות העליוני' חוזרים לעלות בשרש' ובמאצילם ולכן האור הזה הוא דין נמצ' כי כאש' הכתר חזר ועלה אל המאציל טרם כל הספי' כנזכר לעיל הנה אותו האור היורד מן המאציל אל הספי' שלמטה מן הכתר נמשך ועובר דרך אחוריי' של הכתר והנה הוא דין כנזכר ועד"ז הוא בזמן עליית שאר הספירות אלא שיש חלוק אחד בזה והוא כי החכמ' אינה מקבלת רק מאחו' הכתר לבד ובינה מקבלת משני אחוריי' ולכן הוא יותר דין מן החכמ' ועד"ז בכלם עד שנמצא כי המלכות מקבלת מט' בחינות של אחוריי' ולכן הוא יותר דין מכל שאר הספי' שעליה. עוד יש בחינה אחרת כי הנה ספירת התפארת מקבלת האור שלה מן ספירת הגבור' מן האחוריי' שלה והם אחוריי' קשים וגבורות חזקו' מאד כנודע ושאר הספירות שלמעל' אינם כך ונמצא כי כפי שנוי הבחינות יהיה שנוי האור ההוא הנמשך או דין רפה או דין בינוני או דין חזק אבל הצד השוה שבהם שבכלם כי כלם הם דינים להיות' דרך אחוריי' כנזכר ואין כח בקולמו' להרחיב ולפרט כל הפרטי' האלו שיש בענין זה:
9
י׳והנה נמצא כי יש כאן ג' בחינות של אורות אור אחד הוא אור הראשון שבכלם הנקרא עקודים שירדו {א"ש נלע"ד להגי' ולומ' נתפשטו מן הפה ולחוץ עד הטבור כי כן אמר לעיל:} ונתפשטו מן הפה ולחוץ ולמטה עד החזה אור הב' הוא אור הרשימו שהשאיר האור הראשון מהאו' ההוא עצמו שבא דרך יושר והוא רחמים אור הג' הוא או"ח והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספי' ונמשך בזמן היות האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה ואור זה הוא דין כנז' להיותו נמשך דרך אחוריי' ואמנם עוד יש אור ד' נולד מבין האורות הנזכרים והוא כי בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספי' ואז פוגע באור השני הנקרא רשימו אשר נשאר למטה והנה הם חלוקים בטבעם כי זה אור ישר ורחמים וזה או"ח ודין ולכן מכים ומבטשי' זב"ז ובפרט כי אור הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הראשון כנז' ואעפ"י שאינו עולה בפועל כנזכר כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות כנזכר אבל האור החוזר הנה הוא יורד למטה כנז' ונמצאו הפכיים בטבעם ואז מכים זב"ז כנודע כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם ואז נולד מביניהם ע"י הכאתם זב"ז נצוצות של אור מבחי' או"ח שהוא דין והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים ואלו הנצוצות הם אור הרביעי שאמרנו ובזה תבין מה שאמרנו לעיל כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינו' שהם טעמים נקודות תגין אותיות וזה עניינם האור הראשון שבכל' הוא הנקרא טעמים. ואור השלישי הנקרא או"ח הם הנקראים נקודות כנודע כי הנקודות הם בחינת דין והאור השני הנקרא רשימו הוא הנקרא תגין והאור הרביעי והם הנוצוצת הנופלות הם הנקראים אותיות והנה זה האור הד' שהם הנצוצות והם הנקראים (בדפו"י ע"ד) אותיות הם עצמם בחי'הכלים כנודע כי האותיות נקראים גופ' והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים ונלענ"ד ששמעתי מפי מורי ז"ל שכבר מתחלה היו בחי' הכלים בעולם אלא שאלו הניצוצות הנזכרים נתערבו ונתחברו בהם והיו להם בערך בחי' הרפ"ח ניצוצין שנשארו תוך הכלים של עולם הנקודים כשנשברו כמו שיתבאר שם לקמן והראי' לזה כי כבר נתבאר למעלה כי כשחזרו האורות הזכים לעלות נפשטו מתוך האורות הגסים העבים המחוברים בהם ועלו למעל' ונשארו האורות הגסים למטה ונעשו כלים ממש אבל גם אפשר לומר כי הכל דבר אחד ואלו האורות הגסי' הם הניצוצות עצמם שנפשטו וירדו למטה ע"י בטישת והכאת אור הרשימו באור החוזר כנז' ואין בידי להכריע איך שמעתי ועיין במה שיתבא' לקמן כי יש רפ"ח ושכ"ה והנלענ"ד כי יש נצוצי אורות ונצוצי כלים וכל בחי' משניהם היא שכ"ה ורפ"ח כי זה לעומ' זה הם:
10
י״אונחזור לענין הנז' לעיל ובו נכריע כי כבר היו כלים בעול' מלבד הניצוצות דע כי כל הט' אורות כשחזרו ועלו השאירו רשימו במקומם אבל המלכות עלתה כולה ולא הניח' במקומ' שום רשימו וזהו סוד מה שאמרו בס' הזוהר והתקונים כי המלכות נקראת אספקלרי' דלא נהרא מגרמה כלום וכבר נתבאר ענין זה למעל' בבחינת כלי המלכות שלא חזר לירד האור שלה בכלי שבה אלא נשאר בכלי היסוד גם הוא באופן שני כי בעלות אור שלה למעל' לא הניח בה שום רשימו כלל אבל הרשימו שנשאר בכלי של היסוד לצורך עצמו הוא היה מאיר משם גם בכלי של המלכות וכשעלה אור המלכו' אל היסוד הי' היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחוריי' שלו של היסוד כנזכר לעיל בסוד אור חוזר ואז האור החוזר היורד בכלי של המלכות פוגע באור עצמו הראשון של המלכות העול' למעלה ובטש דא בדא וירדו ניצוצו' מן האור החוזר היורד ניצוצו' בכלי של המלכות. אמר הכותב חיים הנה ראי' כי הנצוצו' הם בחינ' אחר' זולת בחי' הכלי' כנז"ל וכאשר עלה בתחל' אור היסוד מן מקומו הניח אור רשימו במקומו וכשירד בו אור החוזר דרך אחוריי' כנזכר לעיל הכה ובטש באור הרשימו הנשאר למטה ונפלו מזה האור החוזר בחי' ניצוצות ומהם נעשה הכלי של היסוד ואותו הרשימו לא נכנס תוך הכלי עצמו של יסוד אבל היה עומד עליו מרחוק ומשם ממשיך לו אור ומחיה אותו. ולכן אור הרשימו נקרא תגין כנזכר לעיל וכמו שנבאר בדרוש עולם הנקודים ועיין שם באורך איך התגין למעלה מן האותיות ולא בתוכם ממש ועד"ז עשו כל שאר הספירות שהם מיסוד ועד חכמה זולתי ספירת הכתר בלבד כי אמת הוא שגם הכתר הניח רשימו במקומו אבל לא עשה בחי' כלי והטעם הוא כי שאר הט' ספירות בהיותם עולות למטה ע"י הבטישה וההכאה במה שלמעלה מהם נעשה הכלי מהנצוצות ההם היורדים ע"י הבטיש' אבל הכתר בהיותו עולה אין למעלה ממנו מי שיכה בו בעלייתו ולכן לא נעשה ממנו בחינת כלי ולא נגמר עדיין בחינת הכלי שלו:
11
י״בהכלל העולה כי בעת חזרת עלית י' ספי' דעקודים למעלה אל המאציל הנה הכתר הניח במקומו רשימו אבל לא כלי וכל השמנה ספי' שתחתיו הניחו רשימו וכלי והמלכות הניחה כלי ולא רשימו והנה כשחזרו לירד כל האורו' ממקום שעלו וחזרו לירד במקומ' אחר שקבלו הארתם מן המאציל אור הכתר לבדו נשאר במקום שעלה ולא ירד כלל כנזכר לעיל ושאר הט' אורות ירדו למטה על דרך הנז' לעיל כי אור החכמה ירד בכלי הכתר ואור בינה ירד בכלי החכמה וכו' ואור המלכות בכלי היסוד והנה כל הכלים כלם נעשו בעת חזרת עליי' האורות אל המאציל כנזכר חוץ מן הכלי של הכתר כי הוא לבדו נעשה בעת חזרת ירידת האורו' למקומם והיה באופן זה כי כאשר התחיל אור החכמה לירד ולהכנס בכלי הכתר אז אור זה של החכמה היורד הכה ובטש באור הרשימו שהניח הכתר במקומו כנזכר לעיל ואז היה בזה שנוי וחלוק מה שאין כן בכל ט' ספי' האחרונות כי בכלם היה בטישה והכאה אחת לבד ולכן לא נעשה בכל אחת מהם רק כלי אחד אבל בספי' הכת' נעשו שני מיני בטישות והכאות כפולו' לפי שהרשימו שהניח הכת' הוא יותר מעולה מן אור החכמה ולכן הוא מכה באור החכמה היורד ויוצאים נצוצות ממנו ולהיות כי אור החכמה הוא בא עתה מלמעלה ונמצא עומד על אור הרשימו והוא גבוה ממנו ולכן גם הוא מכה ובטש באור הרשימו ומוציא נציצות אחרות ומשני בחי' נצוצות אלו נעשים שני כלים אחד לאור החכמה היורד שם וא' לרשימו של הכתר וכבר בדרוש אחר של אורות העקודים לקמן הארכנו מאד בזה ושם ביארנו כי בכתר של העקודים יש דכר ונוקבא והנה הם שתי בחי' שכתבנו כאן אור הרשימו ואור החכמה ושניהם נקראים ספי' הכתר כנזכר לעיל והנה פקח עיניך יראה איך גם באורות אלו הנקראים עולם העקודי' (בדפו"י יד ע"א) היה בהם מציאת בטול המלכו' בצד מה כדוגמת בטול המלכי' שהיה בעולם הנקודין כמו שיתבאר למטה במקומו. והענין הוא כי חזרת הסתלקות אורות אלו של העקודים שעלו אל המאציל כנזכר הנה זה ג"כ הוא מציאות בטול המלכים אשר בהם ועיין במה שנבאר בענין עולם הנקודים בבחי' הטעמים והנקודים ותגין ואותיות איך הם מורי' על בטול ומיתת המלכים ההם ומשם תוכל לידע ולהשכיל מציאות הבחי' ההם אשר בעולם העקודים האלו ודוק ותשכח אבל השנוי שיש ביניהם הוא כי כאן בעול' העקודים היה סותר ע"מ לבנות ומקלקל ע"מ לתקן כי זו היתה עיקר הכוונה בהם בענין הסתלקות האורות למעלה כנז' לעיל אבל בעולם הנקודין היה בטול ומיתה גמורה וטעם היו' קצת בחי' בטול גם בעקודים האלו היה לסבת היות בהם קצת התחל' מלאכת הכלים כנזכר לעיל אע"פ שאינם כלים גמורים כמו בעולם הנקודים כנזכר לעיל וכמו שיתבאר לקמן בע"ה ולכן שם בנקודים שנגמ' בהם מלאכת הכלים היה בהם מיתת מלכים בתכלית והמשכיל יבין כי גם בא"ק עצמו הנזכר לעיל כל אותם הצמצומים שהיה מצמצם אורו להוציא האורות כנזכר לעיל כמו שנתבאר לעיל במקומות רבים וכמו שיתבא' לקמן ענין צמצומו בעת יציאת אורות עולם הנקודים ואיך פריס האי פרסה במקום טבורא דיליה והנה כ"ז הוא קרוב אל ענין בטול המלכי' ודברים אלו אסור להוציאם מן הפה ולחוץ והמשכיל יבין:
12
י״גדרוש ב' בעולם העקודים
13
י״דוהנה פעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל בתחלה דרוש גדול בעני' אלו האורות הנקראי' עקודים ושל האורות הנקראי' נקודין ואורות האצילות של אחר זמן התקון וראיתי להעתיקו פה יען כי הוא מקומו: הנה נתבאר לעיל הויות האצילות בג' בחי' שהם עקודי' נקודים וברודים ודע כי קודם שנאצלו אלו האורות הנקראי' עקודים לא היה האור העליון מתלבש כלל בשום כלים כי לא היה האור הגדול ההוא יכול להתלבש תוך כלים ולא היה כח ויכולת בכלים לסובלו וכאשר האור העליון נמשך אל בחי' זו הנקראת עולם העקודי' אז התחיל להתגלות בו בחי' כלים אך לא לגמרי כי האור הזה של העקודי' התחיל עתה להיות בו איזה מציאת של הגבלה תוך כלי מה שלא היה יכול להיות למעלה מעולם זה הנקרא עקודים והענין הוא כי האור הזה יצא כלול מן י' נקודות אורות וכלם נכללים בנקודה עליונה שבהם הנקראת כתר ונעשה להם בחי' כלי א' בלבד והיה הכלי הזה בחי' כלי של האור הנקרא כתר ובו כלולים כל הט' נקודות אחרות כנזכר וזהו טעם היות אלו הי' נקודות נקראי' בשם עקודים כי יצאו כלם מקושרות קשר אחד אמיץ וכלולות תוך הכתר שבהם כנזכר ואח"כ נתפשט האור העליון יותר למטה מעולם העקודים ואז נאצל עולם הנקודים אשר יתבאר לקמן בע"ה ושם נעשו להם י' כלים לי' הנקודים דאורות של העולם ההוא אמנם גם שם לא היו י' כלים גמורים לי' נקודות האורות ההם אמנם כל העשרה כלים ההם היו בחי' כלי של כתר בלבד פירוש כי הנה נודע שכל ספי' וספי' מן הי' ספי' כלולה מכל הי' ספי' ונמצא כי בכל ספי' וספי' יש בה בחי' הכתר שבה ואז בעה"ז הנקרא נקודים נתחלק האור ההוא לי' נקודות פרטיות וכל נקודה מאלו הי' פרטיות כלולה מן ט' אחרות כנזכר וכל התשעה אחרות שבכל נקודה ונקודה היו נכללי' בכתר של הנקוד' ההיא באופן שנתחלק האור הזה לי' נקודו' הנקראי' עשר' כתרים של עשר ספי' האלו וכל כתר מהם נכלל שאר תשעה בחי' שבכל ספי' מהם ואז נעשו י' בחי' של כלים לצורך י' נקודות אורות הנקראים עשר כתרי' של י' ספי' האלו אבל לשאר תשעה חלקי' התחתונים שבכל בחי' של עשרת הכתרים האלו לא נעש' להם בחינת כלים ונמצא שהם י' כתרים דאורות ולהם עשר' כלים פרטיים להם לבדם ושאר תשעה חלקי האורות שבכל נקודה ונקודה באו נכללים תוך הכתרים שלהם שבכל נקוד' ונקוד' והטעם היה לפי שלא הי' עדיין כח לכלים התחתנים לסבול האור אבל הכלים שהם מבחי' הכתרים הם יותר עליונים ויכולים לסבול האור שלהם ולכן נקרא עול' זה עולם הנקודים לפי שבעולם העקודים כל האורות היו כלולים באור הנקרא כתר שבכת' והוא כי בכל ספי' וספי' כלולה מי' חלקים והם נקראים נקודי' והכתר שבכת' היא נקודה אחת בלבד ובה היו כלולי' כל הי' ספי' דבחי' אורות וגם הכלי שבהם אינו אלא כלי קטן לבחינת נקודה ההיא הקטנה אבל בעולם הנקודי' נתחלקו האורות הנכללים בנקודה אחת הנקראי' כתר שבכתר ונעשו י' נקודות הנקראים כתר שבכתר וכתר שבחכמה וכו' וכל נקודה מאלו כוללת י' נקודות וגם (בדפו"י ע"ב) הכלים שבהם היו על ד"ז שהם י' כלים קטני' לבחי' י' נקודות אורות קטנים הנקראי' כתרים ולכן עולם זה נקרא נקודי' כי נתחלק אורותיו לי' נקודת מה שאין כן בעקודים שהם נקודה אחת לבד כולל' כל האורות כלם ואח"כ נתפשט האור יותר ונגלה ונתחלק לי' ספירות גמורות אשר כל ספי' מהם נחלקת לי' נקודות כנזכר לעיל וגם נעשו להם כלים כפי בחי' ממש לכל המאה נקודות המתחלקות בעשר ספי'ההם ואלו נקראי' י' ספי' גמורות וזה נקרא עולם הברודים וזה נקרא בכל סה"ז והתקונים בשם עולם האצילות המפורס' וזכור כלל זה ובזה יתבאר לך מה שנז' בס"ה בענין האור הנגלה בבחי' חד נקוד' ולפעמי' נגלה בבחי' י' נקודים אשר הם הם מה שתמיד נזכר בחבורינו זה בשם עשרה נקודים של קודם האצילות ולפעמים נגלה בבחי' עשר ספירות גמורות והרי נתבאר לך החלוק שיש בין נקודה לספי':
14
ט״ו*א ונחזור עתה לבאר ענין אורות עולם העקודי' בפרטות דע כי האור העליון החלק והבחי' שבו הראוי להתלבש בעשר ספי' הנקראי' עול' האצילו' הנה יש בו כח של י' האורו' כלולי' בו מתחיל' אמנם לפי שעדין לא נעשו להם כלים ולא נגבל האור בתוכם לא היה ניכר בהם היותם עשרה אורות עד אחר גמר העקודים האלו כמו שיתבאר וכאשר עלה ברצון המאציל לעשות הכלי הנזכר הנקרא עקודים המשיך בחי' האור של הכלי ההוא מן הפה דא"ק עד למטה במקום { ש"א נלע"ד להגיה עד הטבור כי הוא מפורש בע"ח דף כד שער מטי ולא מטי פ"א והוא תשעה ספירות} החזה שבו כנ"ל כי עד שם הוא גבול ותחום עול' העקודי' ואחר שנתפשט עד גבולו חזר האור ההוא ועלה ונסתלק למעל' למקום שממנו יצא וכבר נתבאר כי כל בחי' אורות עליונים בהיותם מתפשטי' למטה ואח"כ חוזר להסתלק ולהעלות הוא מניח שם רושם אחד הנקרא חותם בהכר' גמור ואחר אשר האור העליון עצמו עלה ונסתל' למקורו ונשאר האור שלו הנקר' רשימו למטה הוא לבדו ונתרחק האור העליון ממנו הנה הוא מתגשם ומתעבה ונעשה כלי ונמצא כי היות האור מתפשט וחוזר ומסתלק זה גורם שיתהו' בחי' הכלי כנז' ויען האור העליון הזה שיצא מפה א"ק חזר ונסתלק בבת אחת מחובר וברגע אחד ולא נחלק לחלקים רבים לכן כל האור הנקרא רשימו שנשאר למטה נעשה בבת אחת בחי' כלי אחד בלבד בלתי מתחלק לכלי' רבים כי עדיין האור העליון הזה כלו מחובר יחד בלתי מתחלק אל י' אורות ולא ניכר בו היותם עשרה אורות כנז"ל ולכן גם הכלי שלו היה כלי אחד בלבד אמנם הכלי הזה הוא בחינת כתר והטעם הוא כי אין קרוב אל המאציל יותר מן הכתר ונמצא כי הכלי הראשון שהאציל המאציל הוא נק' כתר כי הו' קרוב אליו יות' מן השאר וזה הכלי נקר' עקודים ושאר הכלים שיתאצלו אח"כ ע"י זה הכלי הנקרא כתר יהיו נקראים חכמה ובינה וכו' אמנם גם הם יהיו בבחינת י' כתרים כנז"ל וזה יקרא נקודים ואח"כ כשיחזרו להתאצל כלים אחרים ע"י אלו אז יתהוו כלים לשאר חלקי הי' ספי' שהם ט' חלקים תחתונים שבכל ספי' וספי' כנז"ל כללו של דבר כי כלי שנאצל בתחלה ע"י המאציל אינו נקרא אלא כתר בלבד ונבאר עתה אופן הסתלקותו של האור העליון של עולם העקודים כשחזר לעלות אל מקורו כנז"ל הנה כאשר נעריך בחי' כלי זה המגביל כל האור העליון כנזכר הראוי אליו הנה מוכרח הוא שכאשר יסתלק האור מתוכי לעלית אל מקורו כנזכר יהיו בו חלקים הראוי' להסתכל באור ההיא בהתרחקו מהם פנים אל פנים וזה כפי שעור התרחקו מהם והמשל בזה כי כאשר האור נסתלק מן החלק העשירי התחתון שבכלי הזה אשר אחר גלוי היותו כלי יהי' נקרא חלק הזה בחינת מלכות שבו וע"י הסתלקו' האור נעשה כלי הנז' ואז כשנגמ' הסתלקותו מתוך חלק העשירי הזה אז נעשה כלי ואז הופך פניו למטה כי אין בו כח להסתכל באור שיצא ממנו פנים בפנים כיון שנפרד ונתרחק ממנו ואז נעשה בחי' כלי ואח"כ הופך פניו למטה ואינו מסתכל באור עליון שנסתלק ממנו אלא דרך אחו' של הכלי עצמו ואז גם האור העליון עצמו בעת הסתלקותו יקרא עתה בחינת אחו' ונמצא שהאור והכלי עומדים יחד זה בזה בבחינת אחור באחו' ואח"כ נסתלק חלק א' מן האור ההוא מתוך חלק הט' של כלי זה אשר אח"כ יהיה נקרא יסוד וכשנגמר להסתלק ממנו לגמרי אז גם הכלי הזה יהפוך פניו למט' ואחו' למעלה כנגד האור ויהיה כלי היסוד עם האור העליון בבחי' אחו' באחו' אבל כלי המלכות כיון שהאור העליון נחרחק ממנה כל שעור יסוד כבר הכלי של המלכות תוכל להפוך פניה נגד האור העליון ואז יהיו כלי היסוד עם כלי המלכות פנים בפנים כי כלי היסוד פניו למטה וכלי המלכות פניה למעלה אח"כ נסתלק אור הנקרא הוד ואז יהיה כלי ההוד עם האור אחו' באחו' ואז כלי היסוד ע"ג) חוזר והופך פניו למעלה כיון שנתרחק האור ממנו מדריגה אחת כי לעולם הכלי חושק להפוך פניו נגד האור שלו זולתי שאינו יכול לקבלו וזה יהיה בהיותו קרוב אליו אבל עתה שכבר נתרחק ממנו שעור ספי' אחת כבר יוכל לקבלו מרחוק ואז הופך פניו למעלה ואז יהיו כלי ההוד עם כלי היסוד פנים בפנים וכלי המלכות יהיו פנים שלה למעלה כלפי אחו' פני כלי היסוד וזה נקרא פנים ואחו' ועד"ז הוא בהסתלקות של שאר האורות כלם עד שנמצא כי בהסתלק האור מכלי הכתר יהיה כלי הכתר עם האור אחו' באח' וכלי הכתר עם כלי החכמ' פב"פ ושאר ח' הכלים שתחתיהם יהיו פני כל א' מהם כנגד האחו' של הכלי שלמעלה ממנו וכל פני התחתוני' יהיו כנגד אחו' העליונים:
15
ט״זודע כי כל הכלי' האלו לא נתעבו ונתהוו כלים אלא אחר הסתלקות אור המלכות אשר אז הופך פניו מן הכלי לפי שאע"פ שאור העליון של כלי הכתר נסתלק מתוכו ועלה אל המאציל כיון שעלה במקומו אור החכמה אין כלי הכתר מתעבה ונגשם וכן על ד"ז בכל שאר האורו' ונמצא כי כיון שנתבאר למעלה בדרוש הקודם לזה כי אור הכתר של העקודים מסתלק ראשון לכלם ואור המלכות מסתלק אחרון מכלם נמצא כי אין מתחיל להיות נעשה בחי' כלי אלא מלמטה למעלה וכלי המלכות קודם ליעשות תחלת כלם לפי שכיון שאור המלכות מסתלק באחרונה הנה בהיותם מסתלקת מתוך הכלי שלה עצמה אין הכלי מתעבה כנז' לעיל עד שיגמר הסתלקותה לגמרי מכל הכלי שלה ואז התשעה כלים עליונים עדיין יש בהם אור אע"פ שאין לשום אח' מהם בחי' חלק האור המגיע לחלקו ממש כנז' ולכן אינם מתעבי' ונגשמים אבל כלי המלכות שנתרוקנה מן האור שלה לגמרי וגם אין אור אחר למטה ממנה שיעלה בתוכה לכן היא מתעבת ונעשת כלי אבל אינה מתעבת לגמרי עד שיתרחק האור ממנה לגמרי ג' מדריגות ונמצא כי אחר הסתלקו' האור ממנה לבדה לגמרי אז נחשך הכלי הזה של המלכו' ומתחיל להתעבות קצת וכשנסתלק האור שלה גם מכלי היסוד לגמרי אז כלי היסוד נחשך ומתחיל להתעבו' קצת וכלי המלכות נחשך ונתעבה ביותר מבראשונה וכשנסתלק האור שלה לגמרי גם מן כלי ההוד אז כלי ההוד מתחיל להתעבות קצת וכלי היסוד נתעבה יותר מבראשונה וכלי המלכות נגמר להתעבות ונעשה כלי גמור וכשנסתלק אור המלכות מכלי הנצח לגמרי אז כלי הנצח מתחיל להתעבות וכלי ההוד מתעבה יותר מבראשונה וכלי היסוד נגמר להתעבות ונעשה כלי גמור ועל ד"ז נמשך עד שנמצא כי כשנסתלק אור המלכות לגמרי מתוך כלי הכתר התחיל כלי הכתר להתעבות וכלי החכמה נתעבה מעט יותר וכו' ואז נגמר כלי החסד להתעבו' ונעשה כלי גמור וטעם הדבר יובן עם הנז' כי כל פחות משלשה כלבוד דמי ולכן אחר שנתרחק האור ג' מדריגות שלימות אז נחשך הכלי לגמרי ונגמרה עשייתו ונמצא כי אחר הסתלקות אור המלכות ונתעלת בשרשה שהוא תוך פה דא"ק אז נגמר מלאכת שבעה כלים התחתוני' שהם מחסד עד המלכות ונמצא כי גמר מלאכת' היה ע"י הסתלקות האורות ובעת הסתלקותם נעשו כלים שלהם אבל ג' כלים עליונים של כתר חכמה בינה לא נגמרה מלאכתם לפי שעדיין לא נתרחקו ג' מדריגות גמורות מן אור המלכות שעלתה במאציל כנז' לעיל אמנם גמר מלאכת' היתה אח"כ בעת שחזרו האורות לירד ירידה שניה לתוך הכלים הנזכרים כמו שנבאר בע"ה: *א עוד נוסיף ביאור בענין עשיית אלו הכלים הנה נתבאר בדרוש שקד' לזה כי שלשה מיני אורות שיצא מן האזן ומן החוטם ומן הפה דא"ק הם בחי' נר"ן והם מתלבשי' זב"ז כנז' לעיל בדרוש שקדם ואמנם אור היוצא מן העיני' דא"ק נקרא נשמה לנשמה הנקראת חיה ומקומה שם למעלה בעין אבל היא מתפשטת למטה כמו שנבאר והוא כי במקומה עומד בבחי' אור מקיף אליהם וממנה מתפשטת למטה אור מועט דק מאד הנקרא ראיה ואינה הבל גמור כמו ההבלים היוצאים מן האזן והחוטם והפה שהם הבלים גמורים מוחשים ונרגשים ולהיותו אור דק מאד וחלש לכן ממנו נעשה בחי' הכלים של העקודים היוצאים מן הפה ולא נעשו אורות לפי שהוא אור חלש כנז' אבל אור האזן והחוטם והפה אלו לא היו בחי' הבל ממש ומורגש אפי' בחי' כלים לא היו יכולים להעשות להיות' אורות יותר תחתונים מאור העינים ולכן יצאו בבחי הבל ממשיי ומורגש ולכן נעשו בחי' אורות הנקראים נר"ן כנזכר. ונחזור לענין ראיית העיני' כנז' ונאמר כי הנה עשיית הכלים היה ע"י הסתכלות ראייתה והבטתה באור העקודים הנקראים נפש כנז' וזהו סוד פסוק וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו' כי הנה הרוח והנשמ' שהם אורות האזן והחוטם נקראים אור גמור והנפש שהם עקודים היוצאים מן הפה הם נרמזים במלת את יתירה במה שאמר הכתוב את האור ואמר כי בהיותו אלהים שהוא המאציל רואה ומביט בנפש הנקרא את אז ויבדל וכו' שהם בחי' (בדפו"י ע"ד) עשיית הכלים אשר הם המבדילים ומגבילים נותנים קצבה ושעור באורות ומבדילים חלקיהם זה מזה כנודע והנה בראיה זו יש אור ישר ואור חוזר ובהסתכלות ראיה זו בבחי' אור ישר באור הנפש הנזכרת היה יכולת מספיק לעשות הכלים של ג' ראשונות אבל השבע' הכלים תחתונים לא נגמרו אלא עד שנמשך הסתכלות אור ישר למטה עד כלי המלכות העשירית ואח"כ חזרו שני האורות שהם אור ראיית העין ואור הנפש שיצא מן הפה ושניהם חזרו להסתלק למעלה מלמט' למעלה ואז בעת הסתלקותם ממטה למעלה נעשו שבעה הכלים התחתונים בסוד אור חוזר אבל שלשה כלים הראשונים נעשו באור ישר מלמעלה למטה ע"י הסתכלות אור ישר דעינים באור הנפש כנז' הרי נתבאר למעלה כי ז' כלים התחתונים נעשו ונגמרו ע"י הסתלקות האורות אבל ג' כלים עליונים לא נגמרו עד אחר חזרת האורות פעם שניה לרדת למטה: ונבאר עתה זו החזרה השניה של האורות איך היתה דע כי אין חזרתם עתה פעם שנית כמו ירידתם בפעם ראשונה כי אז ירדו כלם למקומם כל הי' אורות אבל בחזרת ירידה זו השנית אלו ירדו כולם למקומם היו כל הכלים אשר נעשו כבר ע"י הסתלקותם חוזרים להתבטל כבראשונה כי לא יוכלו לסבול האורו' שלהם כמו שאירע להם אז ולכן הוצרך שהאור העליון שבכלם שהוא הכתר שהו' גדול ושקול ככל הט' אורו' יחד כלם שישאר למעל' תמיד דבוק בשרשו המאציל אותו והוא תוך הפה של א"ק ולא חזרו לצאת משם ולירד להתפשט למטה רק ט' אורות התחתונים בלבד ונתפשטו באופן זה אור החכמה נכנס בכלי של הכתר ואור של הבינה נכנס בכלי של החכמה וכו' עד שנמצא כי אור המלכו' נכנס בכלי היסוד והנה עתה יש שני שנוים מאשר היה בראשונה כי עתה אור הגדול יותר מכל הט' ביחד שהוא הכתר נשאר למעלה בשרשו ועוד כי הנה כלי הכתר אע"פ שאין בו כח לסבול האור הגדול שלו עצמו הנה יוכל לסבול אור החכמה שהוא קטן מאד מן הכתר ועל ד"ז בכל שאר הספי' ולשתי סבות הנז' יש יכולת וכח עתה באלו הכלים לסבול האור שלהם ולא יחזרו להתבטל כבראשונה ואע"פ שאנו עתידים לבאר לקמן כי כל ט' אורות התחתונים נכנסים יחד תוך כלי הכתר ואח"כ נשאר בתוכו אור החכמה לבדו ואח"כ יורדים ח' אורות אחרים ונכנסים לתוך הכלי של הבינה וכן על ד"ז בכלם הנה אין דבר זה מעלה ולא מוריד כי כלל גדול בידינו כי העליון גדול מכל מה שלמטה ממנו א"כ גם כשיכנסו ט' אורו' יחד בכלי הכתר כל השמנה תחתונים אינם נערכים למאומה בערך אור החכמה שהיא עליונה מכל' והוא האצילה אותם וכבר נתבאר כי אור החכמה יוכל לסובלו הכלי של הכתר להיותו בחי' יותר עליונה א"כ מכ"ש הוא שיסבול גם את שאר הח' אורות שתחתיו ועל ד"ז הוא בשאר הכלים כי כיון שאין אור המיוחד לכלי ההוא נכנס בו אלא אור קטן זולתו לכן יוכלו לסבול האורות ולא יתבטלו כבראשונה. ונבאר עתה איך בעת חזרת ירידת האורות שנית נגמר מלאכת שלשה הכלים העליונים ובתחלה צריך שתדע כי לא חזרו חזרה תמידית אמנם חזרו על דרך מטי ולא מטי הנז' בספר הזוהר סוף פרשת פקודי דף רס"ט ע"א:
16
