שער ההקדמות, דרושי עולם האצילותSha'ar HaHakdamot, Atzilut

א׳דרוש נפלא בתחלת האצילות

ב׳הנה בתחל' האצי' דע כי ז"א הוא זכר ונבנה בניינו מן החסדי' ונוק' מן הגבו' והנה בתחל' האצי' נזדווגו או"א ושדי בה רוחא בגוו' מביאה א' וההו' רוח הוי"ה דב"ן במילוי ההי"ן והאי רוח' כלו' מתרין עיטרין חו"ג והם ב' הויו"ת פשוטות כלולו' כא' שהם בגי' כ"ו וכ"ו שהיא הוי"ה אחת דמילוי ההי"ן העולה ב"ן כדי שתוכל אימ' להוליד דזו"ן זו"ן אח"כ נזדוגו שניה' והולידו זו"ן ולקח ז"א חסדי' חדשי' ונוק' גבו' חדשות ונעשו בהם בחי' הדעת שלה' אמנ' באו מלובשי' תוך ההוא רוחא דשבק אבא באימ' הכלול מחו"ג ישנות כנז' וכמו שית' ענין זה אח"כ ותחילה נקדי' הקדמה א' והיא כי אין שום זווג בעולם אפי' דזו"ן עד שתחלה יזדווגו כל שאר המדרי' העליוני' עד א"ס ומקבלי' ממנו מדרי' אחר מדרי' עד הגיע חידוש מוחין לאו"א ויזדוגו ויוציאו גם הם מוחין חדשי' לזו"ן ויזדווגו ויולידו נשמות כי המוחי' שיש בהם תמיד יספיקו לעצמ' להחיות ולקיי' עצמ' בלבד אך לא להוליד נשמות ואלו הנשמות הם נשמות חדשות ממש אמנ' לצורך תיקון נשמות ישנות שנתבררו מתוך הקלי' שנפלו שם בחטא אדה"ר וקין והבל וזולת' אין צריך לזו"ן ולכשיקבלו מוחין חדשים ע"ד הנז' אמנם הנשמו' הישנות עולות שם ושם נתקנות ונעשות מיין נוק' כנודע בתפלת החול שאחר זמן החרבן:

ג׳ועתה נבאר אשר יעדנו דע כי בנקבה יש כמה מיני בחי' להוליד כלי ורוחא דביה המעלה מיין נוקבין והמיין נוקבין עצמם הנה מזווג שני של או"א נוצרו ז"א ונוקבי' ונותן בהם המוחין שהם הנשמה הצריכה להם עצמם ומכללם הוא המוח הגק' הנ' דעת שלהם הנכלל מחסדי' וגבורו' כי מזה הוא המשכת טיפות הולדת הולדו' שהם הנש' של בני אדם כנודע בסוד וידע אדם את חוה אשתו ובאו המוחין הנז' שהם נשמת ז"א מלובשי' תוך רוחא דשבק אבא באימא שהיא הוי"ה א' דמלוי ההי"ן הנכללת מב' הויו"ת פשוטות דחו"ג כנז' ואז (בדפו"י ע"ב) מעטרא דחסדי' נגדל גופא דז"א ומהגבורו' שירדו ביסוד שבו יצא הארתם לבד דרך דופני היסוד ונבנה גופא דנוק' ונעשה גם יסוד ומלכו' שבה הנק' כלי ההריון בבחי' גוף עם קבוץ כללות האר' הגבורו' שם אח"כ נזדווגו בביאה ראשונה והויו"ת החסדים נשארה בז"א תמיד חיות לצורך עצמו והוי"ת הגבורות נתנה היא עצמה בסוד זווג דרך פי היסוד שלו אל תוך היסוד שבה וגם ההוי"ה הזו כלולה מחו"ג שבה כנודע כי כל בחי' כלולה מי' וי' מי' וזו נשארה תמיד שם בסוד נפש וחיות שלה ונק' רוחא דשבק בה בעלה בביא' קדמא' להיות' נמשכת מן הז"א הנק' רוח ואמנם שתיהם הם מבחי' רוחא דשבק אבא באי' כנז' ואפשר כי הגבו' עצמם הס בחי' האורות של הגבו' שהגדילו גוף נוק' כי הם נשמת' ממש ולבושם שהוא רוחא דשבק אבא באי' נתנו הז"א בנוק' בביאה א' כנלע"ד אח"כ חזרו שניהם זו"ן להזדווג ונמשכו להם על ידי זווג העליונים כנז' מוחין וחו"ג חדשים לצורך הולדת נשמות בנ"א ואז החסדי' ניתנו בז"א והגבורות נתנו בנקבה בלי זוג כנודע ואח"כ מזדוגי' זווג ממש והז"א ממשיך החסדי' החדשי' ומתלבשי' בחסדי' הראשון של צורך עצמו כנז' ונותנם ביסוד שבה וגם היא מעלה הגבו' החדשות שביסוד שבה מתלבשות בגבו' ראשו' שהם רוחא דשבק בה ז"א ומשני בחי' אלו נבראות הנשמות התחתונים הזכרים מן החסדי' הכלולי' בגבו' שבנוק' כנז' שלכך נקראת הוי"ה דב"ן כפולה והנקבות מן הגבו' עצמם שבהוי"ה דב"ן ונמצא כי אלו החו"ג החדשי' הם הם הנשמות והם הנק' מ"ן ומ"ד עצמם ודע כי הלבושי' הנז' כיון שנעשי' מבחי' חו"ג ראשו' של חיות ועצמות זו"ן עצמם הנה הם באים כדי לעזור ולסייע את נשמות התחתוני' בניה' שהם החו"ג עצמ' חדשות בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו' ובזה תבין ענין בנים אתם לה' אלהיכם וגם סוד הצדיקי' הנקראי' איש האלהי' ממש וצדיק מושל ביראת אלהי' ודי למבין ודע כי להיות המלבושי' מכח זו"ן עצמם יש בהם בההוא רוחא קדמאה דפעם א' כשנאצלו בזווג א' בלבד שבה ושבו יכולת לתת לבושי' רבי' לכל נשמות ב"א הבאי' בכמה מקומו' זווגים לאין קץ שהם להוליד נשמות גם דע כי בחו"ג החדשות שהם לצורך נשמות בזווג א' לבד מתחלקי' מהם נשמות לאין קץ ואל תחשוב כי מכל זווג נוצרת נשמה א' לבד גם דע כי כפי מדריגת ובחי' הנשמה נעשית אליה לבוש המתיחס לה ממש ואל תטעה ח"ו לחשוב כי הלבושי' הנז' הם טפילי' אל הנשמות כי הלבושי' מן אבינו ואמנו יתברך שמם והנשמות הם נבראי' מהם:

ד׳שאלה אחת קטנה בתחלת האצילות

ה׳יש שואלי' למה נבראו העולמות בזמן שנבראו עתה מהתחלת אלו שתא אלפי שני דהוי עלמא בזמנינו ולמה לא נבראו קודם לכן או לאח"ז זה והנה שאלה זו היא ממש השאלה שהזהירו עליה במשנה במס' חגיגה שלא לשאול מה לפני' מה לאחור ולכן אין ראוי להתעסק בתשובת שאלה זו אבל נדבר ענין א' בה דרך קצור גדול והמשכיל יבין והוא במה שהודעתיך בדרושי' שקדמו לזה איך בתחלה לא היה כ"א האין סוף אור פשוט לגמרי ואח"כ התחיל לשלש ג' ממנו בחי' א"ק כמבו' בדרושי' שקדמו ואח"כ נשתלשלו משם בחי' עולם העקודי' ועול' הנקודי' ועול' הברודי' ואח"כ נשתלשלו עוד ד' עולמות אבי"ע הנודעי' והנה מהתחלת ההשתלשלות הזה על הסדר הנז' מאז התחיל להיות בחי' עול' וברואי' עד שנמשך הדבר אל המציאות אשר אנו בו עתה ולכן אין לשאול למה לא נבר' העוה"ז יותר תחלה מבזמן שבו נברא לפי שכפי סדר ההשתלשלו' היו כל עולם ועולם נברא זא"ז כסדר ולא היה אפשר לעשות שנוי ולהקדי' או לאחר ודי בזו ההערה כי אין לנו רשות להעמיק בתשובת שאלה הנזכרת והשם יתברך ימחול בעדנו:

ו׳דרוש בענין שמות הספירות שבארבע עולמות ובו יתבאר סדר ארבעה עולמות

ז׳הנה עולם האצילות הוא י"ס וזה פרטם ספי' ראשונה כתר והיא הנקראת א"א ספי' שנית ושלישית חו"ב הנקראי' או"א שית ספי' אחרות והס חג"ת נה"י הם הנקר' ז"א ומתחלקות אלו הו' לי"ס גמורות כמו שית' והספי' העשירי' מל' הנקר' נוק' דז"א וגם היא נחלק' לי"ס פרטיות ואלו הי"ס הנז' האירו והוציאו י' ניצוצי אור דרך המסך אשר תחת עולם האצילות ושם נעשו י"ס הנק' עולם הבריאה והם בחי' חותם של אלו הי"ס דאצילות כנז' בהקדמת ס' התקונין בד' ג' ע"ב ובד"ד ע"א וגם י"ס אלו של עולם הבריאה הם מתחלקות אל הפרצופי' הנז' שה' א"א ואו"א וז"א ונוקביה הם כדוגמת הפרצופין שבעול' האצילות כנז' אלא שאלו הם חותם המתפשט מעול' האצילות כנז' ונחת' בבריאה ואח"כ מכח (בדפו"י ע"ג) אלו הי"ס דבריאה האירו דרך המסך שתחתיו והוציאו י' נצוצות אחרות והם י"ס הנקר' עולם היצירה והם בחי' חותם אחד המתפשט מי"ס דבריאה ונחת' ביצירה וגם הם מתחלקות בסדר הפרצופין הנז' ממש אח"כ מכח אלו הי"ס דיצירה נחתמו י"ס דעשיה והם חותם אל הי"ס דיצירה וגם הם מתחלקות בסדר הפרצופין הנזכרי' והנה כל אלו הארבעי' ספי' שזכרנו בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כלם הם אלהיות וכלם אחדות אחד גמורה מראשית י"ס דאצילות ע"ס י"ס של העשיה אבל צריך שתדע השנוי שיש בין הי"ס של עול' זה לעול' זה. דע כי בעול' הבריאה אותם הי"ס אשר שם הנה הם נגלים ומאירי' להיות כי עולם הבריאה עליון מהיצירה והעשיה ולכן גם הג' ראשונות של י"ס דבריאה מאירי' אלא שעל ידי כן אין אור ז' תחתונו' דבריא' נכרת הארתם דסיהרא בטיהרא מאי אהניא וזהו סוד מה שאמרו בס' התקונין במקומות הרבה דתלת ספירן עילאין מקננן בבריאה ואין הכונה לו' שהם לבדם מאירות אלא שלהיות הם מאירות אין הארת הז' תחתונות נכרת ודע כי אלו הג' ראשונות שאמרנו שמאירות מקננות בבריאה אינו מדבר רק על הג' ראשונו' של הי"ס דנוקבא דז"א שבבריא' והענין הוא כי כל ג' עולמות בריא' יציר' עשי' כלם הם חלקי חיילות המלכות דאצילות ואע"פ שאמרו שם כי ג' ראשונות מקננן בכרסי' אינו על ג' ראשונות (ע"ח ש' השמו' פ"א) דאצי' אלא על ג' ראשונו' דמלכו' עצמה של בר יאה אבל ביצירה שהיא יותר למטה מהבריאה אין הג' ראשונו' של הנוקבא דז"א דיצירה מתגלי' רק אור הו"ק שבה בלבד הם מתגלי' וגם אור העשירי' שבה עם היותה מאירה אין אורה נכרת מפנין אור השש קצוות שלה שהם מאירי' מאד וזהו שאמרו שם בס' התקונין דשית ספירן מקננין במטטרו"ן ובעשי' התחתונה מכלם אין אור הט' ראשונו' שבנוק' דז"א דעשיה מאירים כלל רק העשירי' שבה בלבד וזהו שאמרו שם בס' התקונין דאימא תתאה מקננא באופן והרי נתבאר כל ד' עולמות אצילו' בריאה יצירה עשיה. ודע כי נוקבא דז"א דאצילות יש לה י"ס ובכל ספי' מי"ס שבה יש בה ג' בחי' והם פנימי ואמצעי וחצון כי הם כעין י"ס בתוך עשר אחרו' ואותם הי' בתוך י' אחרות באופן שיש בנוקבא דז"א ג' לבושים הנק' כלים וכל לבוש מהג' אלו יש בו י"ס נמצא שהם שלשי' ספי' ודע כי ג' לבושים האלו הנה הם בג' עולמות בי"ע פירוש כי כאשר נטרדה השכינה וירדה למטה בג' עולמו' הנז' הנה הי"ס שבלבוש הפנימי שלה נתלבשו בתוך י"ס דנוקבא דז"א אשר בבריאה ונעשו בחי' נשמה לאותם הי"ס דנוקבא דז"א דבריאה והלבוש אמצעי הכולל י"ס אחרות נתלבש בתוך י"ס דנוקבא דז"א דיצירה ונעשו בחי' נשמה להם והלבוש החיצון דאחורי' הכולל י"ס אחרות נתלבש בתוך י"ס דנוקבא דז"א דעשיה ונעשו בחי' נשמה אליהם והרי נתבאר ענין הכלים שלה הנקראי' גוף דנוקבא דז"א דאצילות ואמנ' ענין תקון העצמות והאורות אשר בתוכ' הנה עניינם הוא במה שאמרו בס' התקונין תקון ע' בד' קכ"ח ע"א בענין אותם הי' הויו"ת שכל הוי"ה היא בנקו' שלה בסדר קמץ פתח צירי עד ההוי"ה התשיעית שנקודה בשורק וא"ו וט' אלו הם כלם בז"א כנז' לקמן וההוי"ה העשי' לבדה היא בנוק' דז"א ואין בה נקוד כלל והנה זו ההוי"ה שהיא בלתי נקוד נעשת בחי' אור אל ג' הכלים והלבושים הנז' שהם ל' באופן זה הנה אות ה' אחרונה נקראת נפש של נוקבא דז"א ומתלבשת בתוך הכלים והלבוש החצון מכלם הנקרא אחורי' הנכלל מי"ס ואות ו' נקרא רוח שלה ומתלבשת בתוך י"ס אמצעיות שבלבוש אמצעי שלה ואות ה' ראשונה נקראת נשמה שלה ומתלבשת בתוך י"ס פנימיו' שבלבוש הפנימי שלה וכמו שנודע כי הנשמה משכנה במוח הרוח משכנו בלב והנפש משכנו בכבד כן ג' אותיות הו"ה הם נר"נ אל נוקבא דז"א והם מתלבשים תוך גוף שלה המתחלק לג' לבושים זב"ז כנז' וכל בחי' מהם מתלבש תוך לבוש אחד על דרך הנז' ואמנם אות י' של ההוי"ה שבה היא בחי' חיה הנק' נשמה לנשמה שלה והיא בתוך כולם ופנימית מכולם ודע כי כל אות מאלו ד' אותיות הוי"ה שבה גם היא מתחלקת לי' בחי' ואלו הד' אותיות הם סוד אותם הארבע אותיות של ההוי"ה שנתבאר בס"ה ריש פר' ואתה תצוה בסוד אותם הסמכין שיש לכל אות ואות ועי"ש היטב ואותה ההוי"ה שביארו שם היא ענין זאת ההוי"ה עצמה אשר בנוקבא דז"א דאצילות בלי ניקוד ואלו הי' סמכין שיש בכל אות מאלו הד' הם מתלבשי' תוך הלבו' שלו הכולל י"ס כנז' אשר גם הוא מתלבש בכל עולם מג' עולמות בריאה יצירה עשיה אמנם דע כי אע"פ שאמרנו ג' אותיות הו"ה הנזכ' הם נר"נ הנה אין זה אלא בבחי' נוקבא דז"א עצמה דאצילות אבל בבחי' ג' עולמות בריאה יצירה עשי' כבר נת' כי אותם הג' לבושים שלה הכוללי' שלשי' ספי' הם המתלבשי' תוך ג' עולמות הנז' ונעשת בחי' נשמה להם והנשמה הזו היא לבדה בחי' אלהות כי אינו נקרא אלהות רק בחי' עולם האצילות בלבד בין האורו' ובין הכלים אבל מבחי' הרוח של הג' עולמות ואילך אינם בסוד בחינת אלהות כי משם ואילך נקרא עלמא דפרודא בסוד ומשם יפרד באופן כי (בדפו"י ע"ד) חלקי הנשמה אשר בבריאה יצירה עשיה הנעשי' מבחי' הלבושים של האצילות כנז' הנה הם בחי' אלהות אבל חלקי הרוחין והנפשין והמלבושי' שהם הכלים והגוף אשר בבריאה יצירה עשיה הנה כלם הם בחי' עול' הפירוד ואינם בחי' אלהות עצמו ואמנם ענין הרוחין אשר בנוקב' בעולם הבריאה הם הרוחין אשר נתבאר בס"ה בפ' פקודי באותם הז' היכלות שנתבארו שם כי דע כי אותם ההיכלות הם הם הכלי דנוקבא דעולם הבריאה ובכל אחד ואחד יש בו חד רוחא כנז' שם וכן יש בכל אחד ואחד בחי' נפש הנז' שם בלשון חד חיותא דנפיק מגו ההוא רוחא וכן בחי' הכלים שהם הלבושים שלהם ועל ד"ז ביצירה ובעשיה ודע כי כ"ז שאמרנו עד עתה הוא בנוקבא דז"א דאצילות אשר לבושיה מתחלקים ומתלבשים בסוד נשמה של נוקבא דז"א דבריאה ויצירה ועשיה והנה על ד"ז ממש הוא בז"א עצמו דאצילות אשר ג' לבושיו מתלבשים בסוד נשמה אל ז"א דבריאה יצירה עשיה וכן על ד"ז באו"א ובא"א דאצילו' אשר לבושיה' מתלבשים בסוד נשמה באו"א ובא"א דבריאה יציר' עשיה.

ח׳ונבאר עתה בחי' שמות כל אלו השלשים ספי' שיש בג' הלבושי' והכלי' של הנוקבא דז"א דאצילות ונזכיר' ממעלה למטה.

ט׳הכתר שבה נחלק לג' לבושים. האחור שהוא החיצון הוא י' י"ה יה"ו יהו"ה והאמצעי הוא יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א והפנימי הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א החכמה האחור הוא י' י"ה יה"ו יהו"ה והאמצעי הוא יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א ו"ו יו"ד ה"א ו"ו ה"ה והפנימי הוא יו"ד ה"א ו"ו ה"ה

י׳הבינה האחור הוא א' א"ה אה"י אהי"ה והאמצעי הוא אהי"ה והפנימי הוא אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה הדעת האחור הוא יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והאמצעי הוא יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה והפנימי הוא יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה החסד האחו' הוא א"ל והאמצעי הוא אל"ף אל"ף למ"ד והפנימי הוא אל"ף למ"ד הגבורה האחו' הוא אכדט"ם והאמצעי הוא אלהי"ס והפנימי הוא יהו"ה בניקוד אלהי"ם התפארת האחור הוא השתפ"א האמצעי צבאו"ת הפנימי הוא אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם הנצח האחור הוא ב"ם והאמצעי הוא א' א"ל והפנימי הוא א"ל ההוד האחו' הוא במוכ"ן והאמצעי הוא א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ס והפנימי הוא אלהי"ס היסוד האחו' הוא ש' ש"ד שד"י והאמצעי הוא שד"י והפנימי הוא שי"ן דל"ת יו"ד. המלכות שבה האחור הוא א' א"ד אד"נ אדנ"י. והאמצעי הוא אדנ"י והפנימי הוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. והנה הנשמ' שלהם הוא שם יהו"ה בלתי נקוד. אות י' נשמה לנשמה לפני' מכלם אות ה נשמה לי"ס פנימיות. אות ו' רוח לי"ס אמצעיות. אות ה אחרונה נפש לי"ס של אחור'. ודע כי לג' מלבושי' אלו שכל לבוש מהם כלול מי"ס כנז' הנה יש להם ג"כ בחי' או"מ אליהם ונמצא כי לי"ס של לבוש האחור יש כנגדו י' מקיפים. וכן לי"ס של לבוש האמצעי יש להם י' מקיפים. וכן לי"ס של לבוש הפנימי יש להם י' מקיפי' ונמצא כי לג' בחי' שבכתר שבה יש לה ג' מקיפים וכן בכל ספי' וספי' שבה ונמצא שהם שלשים לבושים פנימיים ושלשי' מקיפי' ודע כי כל אלו ג' מקיפי' הם מקיפי' מחוץ כל שלשה הלבושים פנימיים הנזכרים שיש בכל ספירה וספירה:

י״אאמר הכותב חיים נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל בודאי כי סדר ג' בחי' אלו המקיפים הם להפך מן סדר ג' הלבושים כי השלשה לבושים פנימיים הנה היותר חשוב ומעולה הנקר' פנימי הוא לפני' מכלם והיותר גרוע הנק' אחו' הוא חיצון בחוץ מכלם אבל במקיפי' הוא להפך כי היותר גרוע מכלם שהוא המקיף ללבוש האחורי' הוא היותר פנימי שבג' המקיפי' ועומד ומקיף על לבוש האחו' והמקיף הבינוני יושב ומקיף עליו והיותר חשוב שהוא המקיף של י"ס דלבוש הפנימי הוא עומד ומקיף ע"ג ב' המקיפי' האלו מחוץ להם כי בבחי' הפנימיי' כל החשו' ומעול' מחבירו הוא לפני' מחבירו אבל בבחי' המקיפי' כל החשוב ומעולה מחבירו הוא מקיף לחבירו כנלע"ד בודאי גם צריך שתדע כי כמו שבשלשים ספי' שבג' הלבושי' הפנימיי' היו בתוכם בחי' האורו' שלהם הנק' נשמה לנשמ' ונשמה ורוח ונפש שהם בחי' ד' אותיו' ההוי"ה המתלבשו' בתוכם בלי נקוד כן בל' ספי' שבג' המקיפי' הנז' שהם ג"כ לבושים יש בתוכם בחי' נשמה לנשמה ונר"ן והם ד' אותיות שם אהי"ה בלתי נקוד כמו שנבאר וזה עניינם בקיצור המקיף לי"ס החצוניות דאחורי' דנוקבא דז"א דאצילות והם י' מקיפי' ואלו הם מחוץ לכתר שבה א' א' אל"ף אל"ף א"א ה"ה אל"ף אל"ף ה"א ה"ה א' א' ה' ה' י' י' אל"ף אל"ף ה"א ה"ה יו"ד יו"ד. א"א ה"ה י"י ה"ה אל"ף אל"ף ה"א ה"ה יו"ד יו"ד ה"ה ה"א. מחוץ לחכמה אל"ף אל"ף אל"ף אל"ף ה"א ה"ה אל"ף אל"ף ה"א ה"ה יו"ד יו"ד אל"ף אל"ף ה"א ה"ה יו"ד יו"ד ה"ה ה"א. מחוץ לבינה א"א א"א ה"ה א"א ה"ה י"י א"א (בדפו"י מא ע"א) ה"ה י"י ה"ה. מחוץ לדעת י' י"א יא"ה יאה"ד יאהד"ו יאהדו"נ יאהדונ"ה יאהדונה"י. מחוץ לחסד א' אל"ף א"ה אל"ף ה"א אה"י אל"ף ה"א יו"ד אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"ה. מחוץ לגבור' א' אלף אה אלף הה אהי אלף הה יוד אהיה אלף הה יוד הא. מחוץ לת"ת אל"ף אל"ף ה"א אל"ף אל"ף ה"ה אל"ף ה"א יו"ד אל"ף ה"ה יו"ד אל"ף ה"ה יו"ד אל"ף ה"א יו"ד ה"ה אל"ף ה"ה יו"ד ה"א. מחוץ לנצח אל"ף אל"ף ה"א אל"ף ה"א יו"ד אל"ף ה"א יו"ד ה"ה. מחוץ להוד אל"ף אל"ף ה"ה אל"ף ה"ה יו"ד אל"ף ה"ה יו"ד ה"א. מחוץ ליסוד אל"ף ה"א יו"ד ה"ה. מחוץ למלכות אל"ף ה"ה יו"ד ה"א. המקיף לעשר אמצעיו' שבה הוא י' שמות של אהי"ה פשוטים ובלתי נקוד אהי"ה אחד בכל ספי' וספי' מאלוהי"ם אמצעיות שבה. המקיף לכל כללות י"ס שבה רוצה לו' אל הי"ס הפנימיות הוא ריבוע הוי"ה ואהיה משולבי' יחד כזה י' י"א יא"ה יאה"ה יאהה"ו יאההו"י יאההוי"ה יאההויה"ה האור הנקרא נר"נ של שלשה חלקי לבושי המקיפי' הנזכ' שהם י' י' י' כנז' הוא שם אחד בלבד של אהי"ה פשוט ובלתי נקוד באופן זה אות א נשמה לנשמה הנקר' חיה והיא מבחוץ לכלם. ואות ה' בעשר' המקיפי' החצוני' מכלם בחי' נשמה. ואות ו' רוח בי' המקיפי' באמצע. ואות ה' אחרונה נפש בי' המקיפי' הפנימיי' מכלם. ז"א דאצילות הנה בחי' השלשים ספי' שיש בשלש' הלבושי' הנקראים כלים שלו הם אלו הכתר שבו נחלק לג' לבושים וכלים. החצון שהיא האחור הוא יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"א. האמצעי יו"ד ה"י וי"ו ה"א. הפנימי אל"ף ה"י יו"ד ה"י. החכמה האחור יו"ד ה"א וא"ו ה"א. האמצעי י' י"ה יה"ו יהו"ה. הפנימי יו"ד ה"י וא"ו ה"א. הבינה האחור הוא אהי"ה. האמצעי אל"ף ה"א יו"ד ה"א. הפנימי אל"ף אל"ף ה"א אל"ף ה"א יו"ד אלף הא יוד ה"א הדעת האחור יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. האמצעי יו"ד ה"י וא"ו ה"י. הפנימי יו"ד ה"י וי"ו ה"י. החסד האחור אל"ף למ"ד האמצעי אלו"ה. הפנימי א' א"ל אל"ו אלו"ה. הגבורה האחור יהוה בנקוד אלהים. האמצעי אל"ף אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"י אל"ף למ"ד ה"י יו"ד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם. הפנימי י"ה. התפארת האחור יהו"ה. האמצעי י' יה"ו יהו"ה הפנימי יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הנצח וההוד דע כי שני ספי' אלו דנצח והוד הם נכללים בחד גופא בבחי' חצוניות והאחור שלהם וכן באמצעיו' שלהם אבל בבחי' הפנימיות שלהם הם נחלקים לתרין גופין ולכן האחו' או האמצע שלהם אינו רק שם אחד לשניה' והפנימי שלהם הם ב' שמות ואלו הם. האחור צבאו"ת. האמצעי צ' צ"ב צב"א צבא"ו צבאו"ת. הפנימי יהו"ה בנצח ואדנ"י בהוד. היסוד האחור שי"ן דל"ת יו"ד. האמצעי שי"ן שי"ן דל"ת שי"ן דל"ת יו"ד הפנימי יאהדונה"י. הנשמה שלהם היא זו בכתר יָהָוָהָ בקמץ אות י' נקודה בקמץ נשמ' לנשמה הנקראת חיה לפנים מן הכל אות ה' קמוצה נשמה לפנימי. אות ו' קמוצה רוח בתוך האמצעי. אות ה' אחרונה קמוצה נפש בתוך האחור החצון. בחכמה יַהַוַהַ בפתח מתחלקות ד' אותיותי' ע"ד הנז' בבינה יֵהֵוֵהֵ בצירי על דרך הנזכר. בדעת יָהֵוָהֵ חול"ם ציר"י קמ"ץ ציר"י על דרך הנזכר בחסד יֶהֶוֶהֶ בסגו"ל על דרך הנזכר. בנבורה יְהְוְהְ שב"א ע"ד הנז' בתפארת יֹהוֹה בחול"ם ע"ד הנז' בנצח והוד יש בהם שני הווי"ת. האחת שבנצח מנוקדת בחירי"ק יִהִוִהִ והשנית שבהוד מנוקד' בקבו"ץ יֻהֻוֻהֻ והם מתחלקות על דרך הנזכר אלא שצריך לפרש קצת מעניינם והוא כי הנה היו"ד בחירי"ק והיו"ד בקבו"ץ הם נשמה לנשמה דנצח והוד לפנים מן הכל ואות ה' ראשונה בחיריק נשמה להוי"ה שהוא הפנימי דנצח. ואות ה' ראשונה בקבוץ נשמה לאדנ"י שהוא הפנימי דהוד. ואות ו' בחיריק ואות ו' בקבוץ הם רוח לנצח והוד באמצעי שלה' שהוא שם אחד בלבד של ריבוע צבאות כנז' לעיל והם מתלבשות יחד שתיהם באות אלף בציור ו' שבה אשר בצרוף צב"א שהיא האות הששית מן השם הנזכר והיא אות אל"ף הראשונה שבשם הזה המרובע וזה סדר התלבשם בו כי נודע שציור אות אלף הם שני יודי"ן ואות ו' באמצעם וזו הוא"ו נחלקת לשתי ווי"ן ברחבה כזה

ולכן יש קצת אלפין בתורה שרומזות אל זו האל"ף הנזכרת פה ולכן צריך לכתבה באופן הנזכ' שיעשה לוא"ו שבאמצע שני היודי"ן שני ראשים אחת נוטה ראשה כלפי מעלה והשנית נוטה כלפי מטה א לרמוז אל אות ו' האמצעיות שבה שכוללת שני ווי"ן בה והנה בשתי ווי"ן אלו מתלבשות שני הווי"ן הנזכרי' הנקודות אחת בחירי"ק ואחת בקבו"ץ שהם בחי' רוח כנז' והנה ו'שבחירי"ק מתלבשת בוא"ו שנוטה לצד מעלה והו' שבקבוץ מתלבשת בוא"ו הנוטה לצד מטה ונמצא כי זה השם המרוב' שהוא לבוש אמצעי הכולל נצח והוד יש בו ט"ו אותיות ואמנם חמשה אותיותיו הראשונות שהם צ' צ"ב צב"א הם בנצח ותשעה אותיותיו האחרונות שהם צבא"ו צבאו"ת הם בהוד ואות א' הששית הנחלקת לשנים כי יו"ד עילאה וחצי הוא"ו הנוטה לצד מעלה כזה

היא בנצח ויו"ד תתאה וחצי הוא"ו הנוטה לצד מטה כזה

הוא בהוד ואות (בדפו"י ע"ב) ה' אחרונה בחיריק היא נפש הנצח ומתלבשת באות צ' ראשונ' שבשם צבאו"ת הנקרא לבוש האחור ואות ה' אחרונה בקבו"ץ היא נפש ההוד ומתלבשת באות ת' שהיא אחרונה שבשם צבאו"ת הנזכר. היסוד יוּ הוּ ווּ הוּ בשורק וא"ו על דרך הנז"ל כי יו הוא נשמ' לנשמה לפנים מן הכל. ואות הו ראשונה היא נשמ' לפנים. ואות וו רוח לאמצעי. ואות הו אחרונה נפש באחור שהו' החצון והרי נתבארו תשעה ספי' של ז"א ובהם כ"ז לבושי' כנז' והנוקב' משלמת לז"א לחשבון עשרה כנודע כי המלכות היא העשירית של הזכר ואלו הכ"ז לבושים דז"א הם מתחלקים גם הם בג' בחי' ז"א שיש בבריאה יצירה עשיה והם אלו בבחי' נממה על דרך הנז"ל בשלשים לבושי' של נוקבא דזעיר אפין ממש. המקיף לעשר ספי' חיצונות של ז"א והם עשר מקיפים ואלו הם מחוץ לכתר שבו הוא כסדר שלש שטות אלו ממש:

י״באלף הי אלף יוד הי הה אלף אלף הי יוד יוד הה אלף אלף

י״גהי הה יוד אלף הה אלף אלף הי אלף יוד הי הא אלף

י״דאלף הי יוד יוד הא אלף אלף הי הא יוד אלף הא אלף

ט״ומחוץ לחכמה. אל"ף אל"ף אל"ף אל"ף. אל"ף אל"ף אל"ף אל"ף ה"י ה"י ' ה"ה ה"א. אלף אלף אלף אלף. הי הי הה הא. יוד יוד יוד יוד. אלף אלף אלף אלף. ה"י ה"י ה"ה ה"א יוד יוד יוד יוד ה"ה ה"א ה"י ה"י:

ט״זמחוץ לבינה. אלף אלף אלף אלף. אלף אלף אלף אלף. הה הא הי הי. 'אלף אלף אלף אלף הה הא הי הי יוד יוד יוד יוד אלף אלף אלף אלף הה הא הי הי יוד יוד יוד יוד הי הי הה הא.

י״זמחוץ לדעת אלף אלף אלף אלף הי הה אלף אלף אלף הי הה יוד יוד ' אלף אלף הי הה יוד יוד הה הי

י״חמחוץ לחסד אלף אלף הי אלף הי יוד אלף הי יוד הה

י״טמחוץ לגבורה אלף אלף הה אלף הה יוד אלף הה יוד הי

כ׳מחוץ לתפארת אלף אלף אלף אלף הי הא אלף אלף הי הא " יוד יוד אלף אלף הי הא יוד יוד הא הי

כ״אמחוץ לנצח אלף אלף הי אלף הי יוד אלף הי יוד הא

כ״במחוץ להוד אלף אלף הא אלף הא יוד אלף הא יוד הי

כ״גמחוץ ליסוד אלף אלף הי הא יוד יוד הה הה. ומצאתי גרסא אחר בקונטריסי עצמו כזה אלף אלף הי הא יוד יוד הא הה:

כ״דהמקיף לעשר ספי' אמצעיות שבו. בכתר אהיה בקמץ: בחכמה אהיה בפתח. בבינה אהיה בצירי. בחסד אהיה בסגול. בגבורה אהיה בשבא. בתפ' אהיה בחולם. בנצח אהיה בחיריק. בהוד אהיה בקבוץ. ביסוד אהיה בשור"ק ואו כזה אוהויוהו המקיף לי' ספי' פנימיו' שבו אלף למד פא הא אלף יוד ואו דלת הא אלף האור הנק' נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש של שלשה חלקי המקיפי' הנז' שהם עשרה עשרה עשרה כנז' הוא שם אהיה בקמץ בכתר באופן זה אות י' קמוצה נשמה לנשמה הנק' חיה והיא מבחוץ לכלם אות ה קמוצה נשמה בי' מקיפי' החצוני' אות ו' קמוצה רוח בי' מקיפי' האמצעי' אות ה' אחרונה קמוצה נפש בי' מקי' הפנימיי' בחכמה אהי"ה בפתח מתחלק על דרך הנז' בבינה אהי"ה בצירי ע"ד הנז' לעיל בחסד אהי"ה בסגו"ל ע"ד הנז' בגבו' אהי"ה בשב"א ע"ד הנז' בתפארת אהי"ה בחולם בנצח אהי"ה בחירק בהוד אהי"ה בקבוץ ביסוד אהי"ה בשורק וא"ו על דרך הנז':

כ״האור המקיף לכל כללות ז"א ונוק' לשניה' יחד מחוץ כל המקיפי' שלה' כלם הנז' לעיל הוא זה אלף אלף למד אלף למד פא אלף למד פא הא אלף למד פא הא אלף אלף למד פא הא אלף יוד אלף למד פא הא אלף יוד ואו אלף למד פא הא אלף יוד ואו דלת אלף למד פא הא אלף יוד ואו דלת הא אלף למד פא הא אלף יוד ואו דלת הא אלף:

כ״ונוקבא דזעיר אפין דבריאה ל' כלים הם אלו י' החיצו' הם י' צירופי' השניי שיש בק"ך צירופי אלהי' כנודע י' אמצעי' הם י' צירופי' שבשם אדנ"י מן הי"ב צירופי' האחרוני' שבו חוץ מהב' הראשוני' של הי"ב אלו האחרוני' שאינם בכלל זה י' הפנימיי' הם י' צירופי שם אהו"ה חוץ מן השני' הראשוני' אשר בי"ב צרופי שם זה וכל ג"פ י' י' הנז' הם כסדר' ממעל' למטה ומתחלקי' ג"כ בי"ס הנוק' כסדרם מכתר שבה עד מלכות שבה ועיין לקמן כי ההיכלות של בראשית הם דכורין ושל פ' פקודי הם נוק'

כ״זהנשמה לי"ס שבה הנז' הם אלו י' לבושי' הפנימיי' שבנוק' דז"א דאצי' כנז' לעיל והרוחין והנפשין הם הרוחין והחיות שנכתבו בשבעה היכלי הבריאה כנז' בספר הזוהר בפ' פקודי כנז' לעיל ובפ' בראשית כי אותם השבעה היכלות הם היכלי הנוק' דז"א דבריאה. (בדפו"י ע"ג)

כ״חהמקיף לי"ס החיצו' שבה צירוף ושילוב שם אהי"ה ואדנ"י כזה א' א"א אא"ה אאה"ד אאהד"י אאהדי"נ אאהדינ"ה אאהדינ"הי.

כ״טהמקיף לי"ס אמצעיות שבה הם י' צירופי שם אדנ"י עצמם הנז' בי"ס אמצעיו' שבה אלא שבכאן בסוד המקיף הם במילואהם

ל׳המקיף לי"ס פנימית שבה הם י' צירופי שם אהו"ה עצמם שבי' ספי' פנימיות שבה בהפוך אלא שכאן הם במלואיה באלפין

ל״אנשמת ג' חלקי המקיף שלה הוא שם אהו"ה במילוי יודי"ן בכל א' מג' חלקי בחי' כפי ההפוך והצירוף הנז"ל בכל א' וא' והם י' צירופי אהו"ה

ל״בז"א דבריאה ל' הכלים הם אלו י' החיצונים הם י' צירופים הראשונים שיש בק"ך צירופי' של שם אלהים כנודע י' האמצעי' הם י' צירופי אדנ"י מן הי"ב צירופי' הראשונים שבו חוץ מב' הצירופי' הראשוני' שבאלו הי"ב ראשוני' שאינם בכלל זה י' הפנימי' הם י' צירופי יהו"ה חוץ מן הב' צירופי' הראשו' שבי"ב צירופי שם זה וכל ג' פעמים י' י' י' הנז' הם כסדרם ממעלה למטה כנז' בענין הנוק' דז"א דבריאה

ל״גהנשמה לי"ס שבו הנז' הם י' לבושים הפנימים של ז"א דאצילות כנזכר לעיל והרוחין והנפשין לא קבלתי ממורי זלה"ה.

ל״דהמקיף לי"ס החצוניות שבו הם י' צירופי שם אהי"ה חוץ מהשני' צירופין מצרוף הא' ומצרוף האחרון אשר בי"ב צרופי שם זה אשר אלו השנים אינם בכלל זה והם כסדרם ממעלה למטה: המקיף לי"ס אמצעיות שבו הם י' צרופי אהי"ה הנז"ל עצמם אלא שבכאן הם במילוי דההי"ן:

ל״ההמקיף לעשר ספירות פנימיות שבו הם עשרה צרופי אהי"ה הנזכרים עצמם אלא שבכאן הם במילוי אלפי"ן:

ל״ונשמת שלשה חלקי המקיפים שלו הוא שם אהי"ה במילוי יודי"ן בכל אחד משלשה חלקי בחינות כל אחד ואחד כפי ההפוך והצרוף הנז' בכל אחד ואחד והם י' צרופים הנז' שבשם אהי"ה:

ל״זאור המקיף לשניהם לז"א ונוק' מחוץ כל המקיפים שלהם הנז' הוא רבוע שלוב יהו"ה אהי"ה כזה י' י"א יא"ה יאה"ה יאהה"י יאההו"י יאההוי"ה יאההויה"ה:

ל״חנוקבא דז"א דיצירה ל' הכלים הם אלו י' החיצונים הם י' צירופי' השביעיים שבק"ך צירופי אלהי"ם כנודע י' האמצעיים הם י' אותיות שם אלף למד וו הה אות אחד בכל ספירה כסדרם ממעלה למטה י' הפנימיים הם י' צרופי שם אלו"ה מן הי"ב צירופים הראשונים שבו חוץ משני צרופים הראשונים שבאלו הי"ב שאינם בכלל זה:

ל״טהנשמה שלהם הם י' לבושי' אמצעיים שבנוק' דז"א דאצילות כנז' לעיל והרוחין והנפשין לא קבלתי:

מ׳המקיף לי"ס חיצוניו' שבה הוא שלוב אדנ"י אלהי"ם ברבוע כזה א' א"א אא"ד אאד"ל אאדל"נ אאדלנ"ה אאדלנה"י אאדלנהי"י אאדלנהיי"ם:

מ״אהמקיף לי"ס אמצעיו' הוא שם אלו"ה במלוי יודי"ן כזה אל"ף למ"ד וי"ו ה"י:

מ״בהמקיף לי"ס פנימיו' הם ו' צרופי שם יה"ו כלם במלוי ההי"ן עד"ז יו"ד ה"ה ו"ו: נשמת ג' חלקי המקיפים שלה הוא שם יה"ו במילוי ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו. ז"א דיצירה ל' הכלים הם אלו י' החיצונים הם עשר צירופים הששיים שבק"ך צירופי אלהי"ם כנודע י' אמצעיים הם ו' צירופי שד"י ויש בהם ח"י אותיות והם סוד ט"ט מן מטטרו"ן בסוד תשעה ממעלה למטה ותשעה ממטה למעלה י' הפנימיים הם ו' צרופי שם יה"ו וגם יש בהם ח"י אותיות והם סוד ט"ט מן מטטרו"ן בסוד תשעה ממעלה למטה ותשעה ממטה למעלה:

מ״גהנשמה שלהם הם י' לבושי' אמצעיי' שבז"א דאצילות כנז"ל והרוחין והנפשין לא קבלתי:

מ״דהמקיף לי"ס חצוניות שלו הוא שלוב שם אהי"ה ואלהים ברבוע כזה א' א"א אא"ה אאה"ל אאהל"י אאהלי"ה אאהליה"ה אאהליהה"י אאהליההי"ם:

מ״ההמקיף לי"ס אמצעיות הם ו' צרופי שם שדי במילואיהם:

מ״והמקיף לי"ס פנימיו' הם ו' צרופי יה"ו במילוי אלפין:

מ״זנשמת ג' חלקי המקיפי' הוא שם יה"ו במילוי יודי"ן מצורף כפי המקיפי' ז"א דעשיה ל' הכלי' הם אלו י' החיצוני' הם י' צרופי הי"א שבק"ך צרופי אלהי' כנודע י' אמצעים הם ו' צרופי שם אל"י י' הפנימי' הסי' צרופי אלו"ה מן הי"ב צרופי' האחרוני' שבו חוץ מב' צרופים הראשוני' שבאלו הי"ב שאינם בכלל זה:

מ״חהנשמה שלהם הם י' לבושי' החצוני' שבז"א דאצילות כנז' לעיל והרוחין והנפשין לא קבלתי:

מ״טהמקיף לי"ס חצוניות שבו הוא שלוב אלוה ואלהים ברבוע כזה א' א"א אא"ל אאל"ל אאלל"ו אאללו"ה אאללוה"ה אאללוהה"י אאללוההי"ם

נ׳המקיף לי"ס אמצעיו' הוא שם י"ה במלוי ההי"ן כזה יו"ד ה"ה ה"ה (בדפו"י ע"ד)

נ״אהמקיף לי"ס פנימיות הוא תשעה אותיות שם אל"י במלואו כזה אלף למ"ד יו"ד אות אחת בכל ספירה כסדרם:

נ״בנשמת ג' חלקי המקיפין הוא שם יה"ו במלוי כזה יו"ד ה"י ו"ו.

נ״גנוק' דז"א דעשי' ל' הכלי' הם אלו. י' החצוני' הם עשר' צרופי' האחרוני' מכל ק"כ צרופי אלהים כנודע והם חלק הי"ב י' האמצעי הם י' אותיו' אלי ה"ה ו"ו יו"ד יו"ד שהם הם הוי"י במלואו בההי"ן י' הפנימיי' י' צרופי' של הוי"י הנז' חוץ מב' צרופו' הראשונים שבי"ב צרופי שם זה:

נ״דהנשמה שלהם הם י' לבושי' החצוניי' שבנוקבא דז"א דאצילות כנז"ל

נ״ההמקיף לי"ס חצוניות שלה הוא שלוב אלי ואלה ברבוע כזה א' א"א אא"ל אאל"ל אאלל"י אאללי"ו אאלליו"ה:

נ״והמקיף לי"ס אמצעיות הם תשעה אותיות יו"ד וי"ו וי"ו שהוא שם יו"ו במלואו ביודי"ן:

נ״זהמקיף לי"ס פנימיות הוא עשר אותיות שבמלוי שם הוי"י ביודי"ן כזה הי ויו יוד יוד

נ״חנשמת ג' חלקי' המקיפי' הוא שם יה"ו במלוי כזה יו"ד ה"א ו"ו תם

נ״טועתה אבאר לך קצת רמזים באלו השמות הנז"ל ואתחיל בז"א דאצילות בפנימי שבו דעת שבו כל שלשה לבושיו הם עולים בגי' קפ"ז והוא שם פז"ק שבשם הששי דשם בן מ"ב דאנא בכח וכו' כנודע גם הוא בגי' מקו"ם עם הכולל של התי' עצמה גם הוא רבועו של ההוי"ה הנקראת מספר בהכאה כזה י"פ י' ה"פ ה' ו"פ ו' ה"פ ה' הרי קפ"ז עם ההוי"ה עצמה גם זהו סוד מש"ה ויפגע במקום הוא בזה הדעת דז"א העולה מקו"ם בגי' כנז' גם נשמת הדעת שהוא ההוי"ה בניקוד חול"ם ציר"י קמ"ץ ציר"י:

ס׳סוד רמזים בשמות הנז' וסוד שם המפורש

ס״אהאמיתי גם נשמת הדעת שהוא ההוי"ה בנקוד חול"ם ציר"י קמ"ץ ציר"י דע כי זהו סוד הנקרא שם המפורש בכל מקום דרך סתם בדברי רז"ל כי סוד שם המפורש הוא בזו ההוי"ה שהיא נשמת הדעת דז"א וזכור סוד זה חסד שבו הלבוש האמצעי שבו הנקרא אלו"ה הוא שעליו אמר הכתוב מנשמת אלו"ה יאבדו והוא מה שאמרו בס' הזוה' בפ' משפטי' דף צ"ו ע"ב וז"ל וחתים לה בחד גושפנקא דלבוש יקר דיליה ומאן איהו שמא קדישא דאקרי אלו"ה וכו' הרי כי שם זה הוא לבושו של ז"א והבן זה גם דע כי זה השם נחלק לשני' והוא א"ל ו"ה כנז' בס"ה בפ' לך לך דף צ"ד ע"א וז"ל תו תנינן אלו"ה הכי הוא א"ל נהירו דחכמתא ו' דכר ה' נוקבא וכו' ונודע כי נהירו דחכמתא הוא החסד והבן זה ודע כי חצי האחרון שם הנז' של אלו"ה שהם שני אותיות ו"ה עליו רמזו רז"ל כי הוא המתחבר והמתקשר עם אותיות זכר"י ועולי' בגי' רמ"ח מצות עשה כנודע שהם בחסד:

ס״באמר שמואל הרי נתבארה הקושיא הידועה למקובלים כיצד אומר בס' הזוהר שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח וגם במקומות האחרים נתבאר טעם לזה. גבורה שבו הלבוש הפנימי שבו הנקר' י"ה הוא אשר עליו רמזו רז"ל ואמרו שהוא המתחב' עם אותיות שמ"י ועולים בגי' שס"ה מצות לא תעשה כנודע שהם בגבורה גם השם הזה הוא סוד שלהבת י"ה והוא יוצא מן הבינה אל הגבורה גם (אמר שמואל הרי נתבא'עוד על השם הזה שבכאן הוא שאמרו טעם למה שאמרו חז"ל בספר הזו' בפ'בראשית וז"ל אמר ר' שמי עם י"ה שס"ה וכו'). אבא כך הוו קדמאי אמרי כד הוו מטאן להאי אתר מרחשן שפוון דחכימין ולא אמרי מידי בגין דלא יתענשון וכו' כנז' שם בדל"ב ע"ב והלבוש החצון שבו הנקרא הוי"ה בניקוד אלהי"ם הנה הוא מתלבש תוך הלבוש הפנימי דגבור' דנוקבא דז"א הנקראת ג"כ בשם הזה עצמו כנז"ל ובבחי' זו הוא שהנוקבא נקשרת ואוחזת בגבורה דז"א כנז' בס"ה בכמה מקומו'

ס״גתפארת שבו תמצא כי כל ג' הלבושי' שבו הם בחי' שמות ההוי"ה וזהו הטעם שאין שום ספירה אחרת נקראת בשם ההוי"ה בעצם כמו ספי' התפארת כנודע ובפרט בס"ה בפ' ויקר' די"א ע"א וע"ב גם הלבוש הפנימי שלו הוא בגי' אד"ם ובבחי' זו נקר' התפארת אדם כנודע והנה כן הוא בחכמה והוא בסוד מ"ה שמו ומה שם בנו כי תדע הנצח וההוד שבו כבר נודע כי תרוייהו הם תרי פלגי גופא ולכן בשתי לבושיהם החצון והאמצעי שניה' מתחברי' בכל אחד מהם כנז"ל וטעם הדבר הוא כי נודע הוא איך התחלת רישא דנוק' דז"א יצאה מאחורו מקום החזה שבו כנז' בסוף אדרא רבא כי קומת נוק' קצרה מקומת הזכר ונמצ' שעור קומתה מן החזה שבו עד סיום רגליו ממש ונמצאו כל י"ס שלה נכללי' בשעור שני שלישי ת"ת ובנצח ובהוד ויסוד וזהו הטעם שיש בנצ' והוד (בדפו"י מ"ב ע"א) כמה בחי' שהם תרין כוליין תרין ביעין. תרין שוקין תרין ירכין תרין רגלין לפי שבהם נכללים כל בחי' י"ס הנוק' והנה מקום השוקין של הזכר כנגדם הוא מקום הת"ת דנוק' הנק' גופא דיליה ומבחי' תרין ירכין דיליה ולמטה משם מתחיל מקום תרין שוקין וירכין ורגלין דנוק' נמצא כי במקו' שהזכר מתחלק ונפרד לשני שוקי' שם מקו' חבור ואחדות אחת של הנוק' שהוא גופא דיליה ת"ת דילה וזהו ביאור מה שאמרו בס"ה דהנו"ה אחקריאו תרי פלגי גופא והענין הוא כי מצד פנים שלהם הם נפרדים לשני שוקין שלו ומצד אחור שלהם הם מחוברי' בסוד חד גופא דילה ולכן הנצח וההוד שלו בבחי' שני לבושיהם האחור והאמצע הם מחוברי' יחד ובבחי' לבושיה' הפנימי' מתחלקי' לשנים כנז"ל. גם דע כי מצד הלבוש הפנימי שבנצח הנק' יהו"ה מתקרב הת"ת ועולה בנצח בימי החול. וכן מצד הלבוש הפנימי דהוד הנקרא אדנ"י מתקרב' המלכות ועולה בהוד בימי החול ומזדווגים שם יחד איהו בנצח ואיהי בהוד כנז' בס' התקונין. גם דע כי אותם שני הווי"ן הנחלק בקו' אמצעי של אות א של שם צבאו"ת שבלבוש האמצעי שלהם כנז"ל כזה א הם הנקראי' וו"י העמודי' והבן זה גם זהו סוד במה שאמרו בס"ה סוד היאורין הנזכ' בפ' וארא דכ"ז ע"ב בענין אותם היאורי' דהוו תצ"ט ופלגא מהאי סטרא ותצ"ט ופלגא מהאי סטרא וכו' ואלו התרין פלגין הם בחי' שני הווי"ן הנז' המתחברי' כאחד וכבר נתבאר שם אצלינו בזה המאמר איך מספר תצ"ט רמז אל שם צבאות הזה.

ס״דהיסוד שבו מלבוש החצון שבו הוא שד"י במלואו ואם תסיר הפשוט ישאר מלויו בגי' ת"ק שהוא מספר שנות מהלך ועובי כל רקיע ורקיע כי בשם זה אמר לעולמו די כנודע. גם דע כי מצד שם הזה לכן נקרא היסוד כל שהוא בגי' חמשי' וכל אחד כלול מעשר הם ת"ק גם דע כי זה הלבוש החצון שביסוד שבו הוא נקרא ממש בשם הלבוש הפנימי שביסוד דנוק' והנה בעת הזווג מתחברי' ומתייחד' שניה' יחד זב"ז מצד אחדותם גם שם הלבוש הפנימי שבו הוא שלוב הוי"ה ואדנ"י ואל שם זה רמזו רז"ל בס' התקונין ד"ל ע"ב וז"ל בצדיק תרוייהו חד יאהדונ"הי וכו" המקיף לכתר דז"א הוא שני שמות כנז"ל והשטה הראשונ' היא שלוב שם המקיף דחסד ושם המקיף דגבורה שבו אלא ששם החסד הוא ביושר מראשו לסופו ושם הגבורה הוא למפר' מסופו לראשו כזה בתחלה אל"ף א' דחסד ואח"כ ה"י אחרונה דגבו' וכו' עד שבסוף השטה יש ה"ה אחרונה של החסד ואח"כ אלף א' דגבורה וע"ד זה בשטה שנית שהוא שלוב שני שמות המקיפים דנצח והוד שבו אלא ששם הנצ' הוא ביושר מראשו לסופו ושם ההוד למפר' מסופו לראשו

ס״ההמקיף לחסד וגבור' ולנצח והוד שבו דע כי הההין שבנצ' ושבהוד הם ביודין ואלפין כנז"ל אך הההין דחסד וגבור' הם ממולאי' ביודי"ן וההי"ן והוא מלוי יותר גרוע ממלוי הנצח וההוד והטעם הוא לפי שהנצח וההוד הם תרין שבילין הזרע דנחית ממוחא הנק' חכמה ולכןהמלוי שלהם הוא יותר מעול' ממלוי חסד וגבורה ולכן הם ביודי"ן ואלפי"ן כנז"ל נוקבא דז"א הת"ת שבה שני הלבושי' החצון והאמצעי זה נק' צבאו"ת וזה נקרא השתפ"א שהוא חלוף צבאות בא"ת ב"ש וכבר נתבא' לעיל כי הגוף שבה הנקרא ת"ת עומד ממש כנגד אחורים דתרין שוקין דנצח והוד שלו וגם הם נקראים צבאות בבחי' ב' לבושיה' החצון והאמצעי ולכן שמותיה' שלו ושלה שוים במציאותם:

ס״והמקיפים שלה כלם הם בשם אהי"ה זולתי המקיף לדעת שלה כמו שיתבאר הטעם ונתחיל לבאר חלוקיה' דע כי כל הספי' שבה שהם בחי' דין הנה מלוי הה"א ראשונה של שם אהי"ה שבמקיף שלה היא במלוי ההי"ן ומלוי הה"א אחרונה שבו היא במלוי אלפי"ן כ' הנה האל"ף רחמים והה"א דין ולהיות הספי' ההיא בחי' דין גבר הדין וקדם אל הרחמי' כי הה"א ראשונה מלוייה בההי"ן והשנית באלפי"ן כנז' וזהו הענין כי במלכות ובהוד שבה הההי"ן הראשונות מלוים בההי"ן והשניות באלפין כי הם דיני' אבל ביסוד ובנצח שבה שהם יותר רחמים הההי"ן הראשונות שבהם מלוייהם באלפין והאחרונו' בההי"ן כי בהם הרחמי' גוברי' על הדין ובת"ת שבה אשר כולל לנצח והוד לכן יש בו שלוב שני הבחי' שבנצח ובהוד שבה אלא שבתחלה קוד' בחי' הנצח ואח"כ בחי' ההוד ולכן בתחלה מתחיל אלף אלף ה"א ואח"כ הוא אלף אלף הה כנז"ל וכן בגבורה שבה מלוי ההי"ן גובר וקודם אל מלוי אלפין להיותה בחי' דין אבל בחסד שבה מלוי אלפי"ן קודם למלוי ההי"ן להיות' רחמים ודע כי מה שנתוסף בחו"ג הוא כי יש בכל אחד מהם רבוע אהי"ה בפשוטו ובמלואו מצורפי' ומחוברי' יחד ובדעת שבה יש בו שנוי כנז' והענין הוא זה דע כי בראשונה טרם שבא עליה הזכר ביאה ראשונה לא היו בדעת שבה כי אם שני הלבוש' בבחי' הפנימיות והם הלבוש החצון והאמצעי בלבד העולי' בגי' ע"ב ק"ל דאלפין וע"ב קד"ם דההי"ן ואז היה לה מבחי' המקיף שם אהי"ה ע"ד הזה א"א אל"ף א"א ה"ה אל"ף ה"ה א"א ה"ה י"י אל"ף ה"ה יו"ד א"א ה"ה י"י ה"ה אל"ף ה"ה יו"ד (בדפו"י ע"ב) ה"א ואחר שבא עליה הזכר ביאה ראשונה הניח ונתן בה בההוא רוחא הנז' בסבא דמשפטי' בדצ"ט ע"ב ואז נתוסף בה הלבוש הג' הפנימי שבדעת שבה שהיא הוי"ה דב"ן דמלוי ההי"ן כנז"ל וזה הלבוש הג' הוא סוד בנימין בן רחל רוצה לו' ב"ן ימי"ן והבן זה ואז חזר הדעת שבה למדריגת זכר הנק' ב"ן להעלות מ"ן כמבואר אצלונו וגם המקו' שלה נשתנה לשבח ולמעלה בסוד זכר ג"כ והוא שם יאהדונה"י ברבוע כנז"ל ואז המקיף הראשון שהיה תחלה בדעת שלה כנז' עלה למעלה בכתר שבה ונתחבר עמו בחי' רבוע אחד מסוד הנצח שבה ואז נעשה המקיף שבכתר שבה מבחי' ד' רבועי' שנים פשוטי' וב' מלאי' וארבעת' משולבי' וכלולי' זב"ז כנז"ל ובבינה שבה הוא ב' שמות אהי"ה פשוטים ברבוע' משולבי' זב"ז ונודע כי ב' פעמי' אהי"ה אהי"ה הוא בגי' מ"ב ופה הוא מקום סוד בחי' שם מ"ב הנעשה מב' שמות של אהי"ה כנזכר ברעי' מהימנא בזוהר דק"ח ע"ב וכן בס' התקונין מא' מכ"י וכן בחכמה שבה הם שלוב ב' שמות אהיה אלו אלא שהם ממולאי' במלוי ודע כי אל שם ב"ן מ"ב זה הנעשה מב' שמות אהי"ה האלו הוא שרמז הכתוב בפ' שמות כמ"ש הכתו' ויאמר אהיה אשר אהיה וחזר ואמר ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני וכו' והענין הוא לרמז כי בחי' ב' שמות אלו של אהיה הם בא"מ של ספי' הבינה שבנוק' דז"א הנק' כה כנודע:

ס״זאורות המקיפין של ז"א ונוק' מספרם כ"א ואלו הם י"פ אהיה בי"ס נוק' דז"א בסוד נשמה לנשמה ונר"ן שבהם כנז' לעיל וט"פ אהי"ה בט"ס ז"א ע"ד הנז' ואור א' כולל ומקיף לכל י"ס נוק' ע"ד הנז' הרי כלם כ"א מקיפי' עם אור א' כולל ומקיף לכל ט"ס דז"א והוא היות' מעולה שבג' המקיפי' שבו כנז' לעיל הרי כלם כ"א מקיפים וכלם בחי' אהי"ה הרי הם אהי"ה פעמים אהי"ה הנק' מספר המרובע כנודע והנה הוא עולה בגי' אמ"ת והוא סוד חותם אמת כי ז"א ונוק' נקראי' אמת כנודע והנה אותיות חות"ם הם אותיות חומ"ת והענין הוא כי אמת הנז' שהם שמות אהי"ה הם נעשי' חומת אור מקיף לז"א ונוק' והבן זה וכבר נת' לעיל כי עוד יש אור מקיף א' אשר הוא מקיף וסובב לז"א ונוק' לשניה' יחד אמנם אין זה נכנס במספר הכ"א מקיפי' הנז'. ענין בריאה יצירה עשיה כבר נתבאר למעלה כי י' כלים החיצו' דז"א ונוק' שבג' עולמות בריאה יצירה עשיה שכולם הם בחי' צרופי שם אלהי"ם והענין הוא כי ק"כ צירופי' יש בשם אלהי' והנה מקומ' הוא מן הז"א ונוק' דבריאה עד סוף כל העשיה באופן זה כ' הצירופי' הראשוני' שבו הם בכ' כלים חצונים דז"א ונוק' דבריאה ובעול' היצירה יש י' צירופין אחרי' בא"א וי' באבא וי' באימא וי' בז"א וי' בנוק' ובעולם העשיה יש ג"כ חמשי' צרופי' האחרוני' מתחלקי' ע"ד הנז' באריך ובאבא ואימא ובזו"ן אשר שם הרי הם ק"ך צירופי' מתחלקי' בי"ב פרצופין הנז' שמתחילין מן ז"א דבריאה עד סיום העשי' ובזה תבין מה שביארנו לעיל כי י' צירופי' הראשוני' וי' השניי' הם בזו"ן דבריאה והששיים והשביעיי' הם בזו"ן דיצירה והי' הי"א והי' הי"ב הם בזו"ן דעשיה ושאר הצירופין הם כסדר' בשאר הפרצופין של היצירה והעשיה כנז"ל גם בזה תבין מה שאמרו באדרת נשא ד' קמ"א ע"ב כי הז"א נקרא אלהי' והוא בג' עולמות בי"ע כנז"ל ואלו הם סוד פסוק והיו ימיו ק"כ שנה הנזכר בפ' תרומה בספרא דצנעותא בד' קע"ח סוף ע"ב ודע כי שם אלהים יש בקדושה וכנגדו יש שם אלהים המתפשט בקלי' הנק' אלהים אחרי' כנז' בסבא דמשפטי' בד' צ"ו ע"א וז"ל ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה איהו דאתפשט ואתפלג לכמה ארחין ושבילין ואקרי אלהים וכו' והענין הוא כי ק"ך צירופי' האלו כלם הם בחי' הקדושה והם מתחילי' מז"א דבריאה ומסתיימי' בסוף העשיה ומשם ואילך הכל הוא אלהים אחרי' בסוד הקלי' ובענין י"ס הפנימיו' וי"ס אמצעיו' דזו"ן דבריאה דע כי הנה נת' אצלינו כי כסא הכבוד שבעול' הבריא' עניינו הוא ג' אורות שנתנוצצו ונתחתמו מן כח"ב ואלו הג' אורות הם מתלבשי' ומתעלמין בתוך ג"ר כח"ב דא"א דבריאה ובג"ר דאבא ובג"ר דאימא אבל בזו"ן שבבריאה אין כל הג' אורות מתעלמי' בהם זולתי ב' אורות התחתוני' שבהם שהם מבחי' חכמה ובינה בלבד ואלו ב' האורות מתגלי' גם בזו"ן דבריאה ומתעלמי' בג"ר דז"א וג"ר דנוק' ובזה נבוא אל המכוון שלנו דע כי ב' הצירופי' הראשוני' שבשם הוי"ה הם בחי' ב' אורות חו"ב הנק' כסא כנז' ומתעלמי' בחו"ב דז"א דבריא' כנז' ושאר י' צירופי ההוי"ה הם בחי י"ס פנימיות דיליה וכן עד"ז ב' צירופי' הראשוני' מן י"ב צירופי' הראשוני' שבשם אדנ"י הם בחי' ב' אורות חו"ב הנק' כסא ומתעלמי' בחו"ב שבו ושאר הי' צרופי' הם בחי' י"ס אמצעיו' שלו וכן כיוצא בזה בנוק' דיליה שבבריאה כי ב' צירופי הראשוני' שבשם אהי"ה הם בחי' ב' אורות חו"ב הנק' כסא ומתעלמי' בתוך חו"ב שבה ושאר י' הצרופי' הם בחי' י"ס פנימיות שלה וכן ב' צרופי' הראשוני' מן הי"ב צרופי' האחרוני' שבשם אדנ"י הם בחי' ב' אורות חו"ב הנק' כסא ומתעלמי' בתוך חו"ב שבה ושאר י' הצרופי' (בדפו"י ע"ג) הם בחי' י"ס אמצעיות שלה ובענין המקיף של ז"א דבריאה דע כי ב' צרופי' הראשון והאחרון שבי"ב צרופי אהי"ה הנה הם בחי' הנשמה של המקיפי' דזו"נ שבאצילות כנז"ל והנה אם תתחיל למנות מן החיה שבפני' עד הנפש שבחוץ יהיה אהי"ה כסדרו ואם תתחיל למנות מן הנפש שבחוץ עד החיה שבפני' בבחי' אורות המקיפי' יהיה שם היה"א למפרע ואלו הם בחי' צרוף הראשון והאחרון שבשם אהי"ה בי"ב צרופין ונשארו י' צרופין האמצעי' שבשם אהי"ה ואלו הם בחי' י' מקיפי' דז"א שבבריאה כנז"ל ובענין י' לבושי' הפנימיי' דז"א שביצירה שאמרנו שהם ו' צרופי' דע כי ו' צרופי' אלו הם עולי' בגי' קכ"ו ומקורם הוא שם אדני ברבוע כזה א' א"ד אד"נ אדנ"י כי גם הוא עולה בגי' קכ"ו ועשר לבושיו האמצעי' שהם ו' צרופי שד"י דע כי הש' בו"פ עולה בגי' אלף ות"ת וב' אותיות ד"י בו"ף הם בגי' פ"ד כמנין חנוך שהוא מטטרו"ן העולה בגי' שד"י כנודע והכונה היא כי אלו הי"ס האמצעיו' שבז"א דיציר' הם הנק' ציצי"ת דמטטרו"ן כנז' בפ' פנחס ברעיא מהימנא בד' רכ"ו ורכ"ז וזהו סוד מה שארז"ל כל הזהיר במצות ציצית משמשי' לו לע"ל אלף ות"ת עבדים והטעם הוא כי הלובש ציצית דמטטרו"ן הוא בסוד עבד להקב"ה הנרמז בו"פ ד"י ולכן זוכה שישמשו לו עבדים כמספר אלף וח' מאות הנרמז בשש פעמים ש' של שד"י כנזכר.

ס״חנשמת ג' חלקי המקיפי' דז"א דעשיה דע כי שם יו"ד ה"י ו"ו ה"י עולה בגי' רל"ו שהוא שעור קומתו של יוצרנו כנז' בספר פ' היכלות שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות והוא כמספר ור"ב כ"ח זהו מש"ה גדול אדונינו ורב כח.

ס״טאמר חיים ויטאל הכותב זה מצאתי כתוב בקונטרסי כאשר שמעתי ממורי זלה"ה ועתה הוקשה עלי באורו כי שם הנז' אינו עולה בגי' רל"ו רק ס"ב וחשבתי בלבי אולי זה פירושו כי ההוי"ה הנז' ברבועה בסוד האחוריי' שלה פשוטי' ומלואי' ע"ד הנז' הם בגי' ע"ב קס"ד שה' בגי' רל"ו כנז'.

ע׳המקיף לי"ס חצוניות דנוק' דיצירה הוא שלוב ב' שמות אדנ"י אלהי"ם ודע כי שניהם עולי' בגי' קנ"א וכן אהי"ה במילוי ההי"ן הוא בגי' קנ"א וכן אהי"ה במספר המרובע שלו כזה א"פ א' הפ"ה יפ"י הפ"ה בגי' קנ"א ג"כ פרטיים אחרי' שיש בדרוש הנז' הנה נת' למעלה כי בכל ספי' וספי' מי"ם דא"א או מי"ם דאבא אומי"ם דאימא או מי"ם דז"א או מי"ס דנוק' יש בכל ספי' מהם ג' בחי' של כלים והם חצון ואמצעי ופנימי גם נת' כי בכל ספי' וספי' מהם הכוללת ג' כלים הנז' יש בה אורות בחי' חיה ונר"ן חוץ מי"ם של הנוק' דז"א שאין לה רק בחי' חיה א' כוללת בכולם ונשמה א' כוללת בכולם ורוח א' כולל בכולם ונפש א' כוללת בכלם. גם נת' כי בכל ספירה וספי' מכל הי"ם שיש בכל הה' פרצופין הנז"ל יש לה עוד בחי' אחרת אור וכלי מקיף עליה וכמו שבבחי' הספי' הפנימית יש בה ג' כלים כנז' כן בבחי' אור וכלי המקיף שעליה יש בה ג' אורות וכלי' מקיפי' באופן שהוא מקיף א' לכל כלי וכלי מן הג' כלים והם ג' מקיפים ומלבד אלו הג' מקיפי' שיש לג' כלים של הספי' עוד יש אור אחד מקיף על ג' המקיפי' ההם שבספי' ההיא וכן עד"ז בכל ספי' וספי' יש אור מקיף על הג' אורות האחרי' המקיפי' ומלבד זה יש עוד אור א' מקיף לכל הי"ם דז"א ולכל הי"ס דנוק' לשניהם ביחד ומקיף ע"כ המקיפי' כלם אשר להם גם דע כי כל אלו האורות המקיפי' אשר לזו"ן כלם הם אור של אימא הנק' בינה אשר היא מקפת את בניה בסוד ופרוש עלינו סוכת שלום אבל דע כי אין זה אלא עתה אמנם אח"כ לע"ל אז יברא ה' חדשה בארץ כי נקבה תסובב גבר פי' כי האורות המקיפי' את ז"א הנק' גבר יהיו מבחי' אור נוק' עצמה לפי שאז תתעלה נוק דז"א למעלה ממנו כמבואר אצלינו בסוד צדיקי' יושבי' ועטרותי' בראשיה' וזו הנקבה התחתונה תסובב ותקיף אותו לע"ל ולסבה זו כל אלו המקיפי' דזו"ן הם שמות של אהי"ה כנודע כי שם זה הוא באימא גם דע כי בכל מקום או"מ הוא גדול מאוד יותר מן אור הניקף והוא נשמה אליו גם דע כי עד"ז ג"כ כל אור המקיף על אור המקיף חבירו והוא חצון ממנו הנה הוא מעולה וגדול על חבירו והוא נשמה אליו כי אעפ"י שגם הוא בחי' אור המקיף הנה הוא ניקף משעליו וטפל אליו ונעשת בבחי' פנימי אצלו גם דע לכל אותן י' הויו"ת המנוקדות בקמ"ץ ופת"ח וכו' שהם בחי' חיה ונר"ןלז"א וכן לאותה ההוי"ה שהיא חיה ונר"ן דנוק' דז"א הנה לכל אות ואות מהם יש אור א' מקיף אליה גם דע כי כל בחי' אורות המקיפי' את ז"א יש לאותם השמות הנקודות אבל בשמות אורות המקיפי' את נוק' דז"א אין בהם נקודות גם ענין זה נוהג בכלים של הספי' עצמם כי כל ספי' הנוק' אין בהם נקודות מה שא"כ בז"א גם דע כי בספי' הנצח וההוד בין של זכר או של נקבה אין בשמות שלהם שום מלוי לעולם והטעם הוא לפי שהנצח וההוד הם נקראי' תרי בדי ערבות והערבה אין לה לא טעם ולא ריח ולכן אין בשמות' שום מילוי ואל זה הסוד שאין בהם מלוי הוא שרמזו ונתכונו רז"ל באמרם שהערבה אין לה לא טעם ולא ריח והבן זה:

ע״א(בדפו"י ע"ד) דרוש בה' פרצופין שהם שלמים

ע״בדע כי אין שום ספירה מן הי"ם שהם כח"ב חג"ת נה"י מלכות שתהי' בבחי' פרצוף שלם זולתי ה' מהם והם כח"ב ת"ת ומלכות כי כל א' משאר הספי' אמת הוא שהיא כלולה מי' והמשל בזה זרוע האדם אשר עם היותו נכלל מכל איברי הגוף ובו כח כלם ויש בו וורידים ועורקים מכל האיברים כנודע לבעלי חכמת הרפואה עכ"ז אינם ניכרים בו בגלוי אמנם הם נסתרים בו אבל הגובר והניכר בו הוא בחי' החסד וכיוצא בזה בשאר הה"ם אבל בה"ם הנז' שהם כח"ב ת"ת ומלכות יש בכל א' וא' מהם בחי' פרצוף שלם כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים

ע״גונבאר עתה בחי' המוח הג' שיש בכל פרצוף מאלו הה' הנז' הלא הוא המוח הנק' דעת כנודע ולהיות כי ספי' הכתר כל בחינתו תליין ביה ולא הויין ממש כנז' באדרא זוטא ובספרא דצניעותא ולכן אין אנו עתה בביאורו רק נבאר בחי' הדעת אשר בד' פרצופין האחרי' דבהון הוו ממש תיקוניה' והם נרמזי' בד' אותיות ההוי"ה כנודע ונקראים או"א וזו"ן. דע כי קודם שנאצל אדם העליון שהוא זו"ן שבעולם האצי' נזדווגו או"א בסוד אחו' באחו' ולכן יצאו מהם אותם הז' מלכי' שמלכו ומתו ונתבטלו כנז"ל בדרושים שקדמו וסיבת מיתת' היתה להיות' נאצלים בסוד הדינים קשים בבחי' זווג או"א אחו' באחו' ואין רצונינו עתה לבאר מה בחינתם של אז קודם שנברא העולם אשר היו אחו' באחו' כנז' ומה ענין אחוריי' אלו אמנם נדבר במה שהיה אחר בריאת העולם כי אז משם ואילך תמיד הם או"א פב"פ אבל זו"ן לפעמים עומדים פב"פ ולפעמים אחו' באחו' והנה בימי החול בחי' הדעת של נוק' דז"א הלבוש החיצון שהוא בחי' אחו' באחו' הוא הוי"ה פשוטה ברבועה העולה ע"ב כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה אשר במלואה עולה בגי' ק"ל כנודע והדעת הפנימי שבה בימי החול שהוא בחי' פב"פ דחול היא הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה אמנם בשבת החיצון של ימי החול יורד למטה להאיר בתחתוני' כמו שיתבאר בע"ה והדעת הפנימי שבחול נעשה בו עתה בשבת דעת חצון ומתגלה בה דעת אחר יותר פנימי והיא הוי"ה דס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י והרי נתבארו שלשה בחי' לבושי הדעת שיש אל נוק' דז"א:

ע״דוהנה הדעת של ז"א בימי החול הנה החצון הוא הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן כנז' והפנימי הוא הוי"ה דס"ג ובשבת החצון שבחול יורד למטה להאיר בתחתוני' כנז' והדעת הפנימי שבחול נעשה בו עתה בשבת דעת חצון ומתגלה בו דעת אחר יותר פנימי והיא הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י והרי נת' ג' בחי' לבושי הדעת של ז"א האמנם או"א כבר ביארנו שאחר בריאת העולם אין בהם אחו' באחו' ולעולם הם פב"פ ולכן אין בשום א' משניה' רק ב' בחי' דעת לבד א' חצון וא' פנימי בין בחול בין בשבת לפי ששם לעול' הוא שבת ולא חול כנודע והנה הדעת החצון של אימא הוא שם אהי"ה במלוי אלפין העולה בגי' קמ"ג כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"א והפנימי הוא אהי"ה במלוי יודי"ן כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י בגי' קס"א והדעת החצון של אבא הוא החצון של ז"א שבשבת והוא הוי"ה דס"ג והפנימי של אבא הוא הפנימי של ז"א שבשבת והוא הוי"ה דע"ב דיודי"ן וזהו סוד מה שמו ומה שם בנו כי תדע כי האב והבן שמותם שוים כי כח הבן מכח האב הוא וכבר נת' בדרוש שקדם לזה כי בכל ספי' וספי' יש ג' לבושים הנק' גוף וכלים ועוד יש בתוכם בחי' האור הרוחני אשר מתלבש בתוכ' בסוד נר"ן ונשמה לנשמה והם ד' אותיות ההוי"ה שבתוך כל ספי' וספי' ואותם שבז"א הם ט' הויות בט' ספירותיו והם מתחלפות כפי נקודיה' הוי"ה בקמ"ץ בכתר ובפתח בחכמה וכו' כנודע ובדרוש שקדם נת' כ"ז וע"ש ונמצא כי אלו הבחי' שביארנו פה בענין הדעת אינו אלא בבחי' הלבושי' הנק' כלים. גם צריך שתדע בענין הדעת הפנימי של נוק' דז"א בחול שהוא הוי"ה דב"ן דההי"ן כנז"ל הנה יש בו בחי' נקוד אלא שכפי היום כך משתנה נקודו ר"ל כי ביום הא' של ז' ימי השבוע יונק באופן א' ואז תהיה נקודו כפי יניקתו והנה נקודו ביום הא' שבימי השבוע הוא כזה יוֹד הֶה וָו הֶה והטע' הוא לפי שביום זה החכמה שבה הנק' יו"ד יונק מצד הת"ת הנק' חולם והבינה שבה הנק' ה"ה יונק מצד החסד הנקרא סגול והת"ת שבה הנק' ו"ו יונק מצד הכתר הנק' קמן והמלכות שבה יונק מצד החסד הנק' סגו"ל ושמור כלל זה לכל בחי' הנקודים שבכל השמות שבעולם וענין השנויים שבהם מה עניינם כי כפי מקום יניקתם אז כך משתנה נקודם וזכור אל תשכח. ביום הב' היו"ד בחול"ם הה"ה בשב"א הו"ו בציר"י הה"ה בשב"א. ביום הג' היו"ד כלה בחול"ם ה"ה ראשונה בחול"ם והשניה בסגו"ל הו' ראשונה בחולם והשניה בסגול ה"ה ראשונה בחולם והשניה בסגו"ל והענין הוא כי בה' ימי השבוע אין נקוד באותיו' הכפולות רק בד' אותיות הפשוטו' בלבד אבל ביום הג' והו' שהם כננד הת"ת והיסוד כנודע יש (בדפו"י מג ע"א) נקוד גם באותיות הכפולות רוצה לומר במלוי שבהם וכל תשעה אותיו' הוי"ה דמלוי ב"ן ננקדי'. ביום הרביעי היו"ד בחולם. הה' ראשונ' בחיריק והשניה אין בה נקוד כנז'. וו' ראשונה בפת"ח והשני' אין בה ניקוד כנז. הה' ראשונה בחיריק והשניה אין בה ניקוד כנזכר.

ע״הביום החמישי היו"ד בחולם. הה' בקבוץ הו"ו בשבא הה' בקבוץ. ביום הששי היו"ד בחולם. הה' ראשונה בשורק וא"ו והשניה בשבא. הו' ראשונה בשורק וא"ו והשניה בשב"א. הה' ראשונה בשור' וא"ו והשניה בשב"א. ביום השביעי בניקוד צבאות כזה היו"ד בשבא הה' בקמץ הוו' בחולם ה' אחרונה אין לה ניקוד כזה יְוד הָה ווֹ הה.

ע״וגם דע כי בתחלת בריאת העולם כאשר עדיין לא נתחברו זו"ן וחזרו להיותם פני' אל פני' לא נתגלה עדיין בחי' אות יו"ד בשום מלוי השמות לפי שלעול' כל בחי' אות יו"ד היא סוד המוח וכאשר אין זווג אין צורך אל המוח ולכן לא היה מתגלה אות היו"ד בשום אות של מלוי השמות ולא נמצאת רק יו"ד א' של ההוי"ה בלבד וזהו סוד של ענין ההוי"ה של מלוי ההי"ן העולה ב"ן אשר היא מורה על בחי' היותם אחו' באחו' ואין בה רק אות יו"ד א' של ההוי"ה לבד כנז'.גם דע כי כאשר לא חזרו זו"ן להיות' פנים בפני' אשר עדיין לא נאצלה בחי' ספי' היסוד הנ' ג"כ עדיין אז לא הי' נגלה מציאות הדעת העליון המכריע בין אבא לאי' וזהו הטע' למה אין הדע' נמנה בכלל הי"ס גם בזה תבין ענין גלוי אותיו' אב"ר מן אברה' הנז' בהקדמת ס"ה בפ' בראשית ד"ג ע"ב (א"ש רציתי לסמוך לדרוש וכבר נת' זה שם אצלינו וע"ש הנז' דרוש אחר של ה' פרצופין שלימים אעפ"י שלא היה כאן מקומו).

ע״זדרוש ב' בחמשה פרצופין שלימים

ע״חדע כי הי"ס של עולם האצילות הנה הם חמשה פרצופי' שלימים האחד הוא א"א והוא הנקר' ספי' הכתר ויש בו י"ס וכן או"א הם ב' פרצופי' שלימי' ובכל אחד מהם יש בו י"ס וכן זו"ן הם ב' פרצופי' שלימי' כל אחד כלול מי"ס האמנם צריך שתדע כי ז"א כשנאצל היה בחי' ו' אחת והוא שש קצוות מן חסד ועד יסוד ולא היה לו ראש שהם ג' ראשונות וזו היא ענין ו' שבתוך ה"א ראשונה הנק' אימא ואין ראש לאותה הוא"ו כנודע ואחר שנולד ויצא לחוץ בסוד ו' של ההוי"ה אז נעשה לו ראש וזהו סוד פסוק מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש כי מנחל דאימא ישתה ז"א בהיותו בדרך שהוא אחר יציאתו מתוך אימא ואז ירים ראש רוצה לו' כי הח"ג ת"ת הראשוני' שלו נעשי' לו חב"ד והנה"י שלו הראשונים נעשי' לו עתה חג"ת וזה נעשה לו ע"י המשכת שפע תרין עטרין דמעטרין ליה או"א וזהו סוד פסוק בעטרה שעטר' לו אמו שהוא רישא דיליה שהורמה עתה והנה נמצאו עתה בחי' נה"י שחסירים ממנו ולכן הוצרכה אימא להאריך רגליה למטה וגם היסוד שלה כי גם היא נקרא' עלמא דדכורא ועל ידי כן נעשו לו נה"י וזהו מה שאמרו בס' התקונין ומבינה נביאים גם זהו סוד פסוק כונן שמים בתבונה ופסוק ובתבונה יתכונן ולפי שאלו הנה"י דז"א הם מבחי' אימא כנז' לכן אינם לא אל הז"א ולא אל נוק' ביחוד אמנם מועילי' לשניה' כי נעשים בחי' רגלים לז"א שהם נה"י שבו ובחי' מוחין אל נוק' ובזה הנז"ל יתבאר לך חלוק והפרש שיש בין שמות או"א אל שמות חו"ב הנז' בס"ה כי או"א הוא מציאו' אחד וחו"ב הם למטה שהם תרין מוחין דז"א ולמעל' ג"כ נתבאר הדרוש הזה ומצאת שם כי תדרשנו. ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל כי אחר שנולד ז"א נתהוו ונעשו בחי' מוחין אל ז"א ואז עלו חג"ת דז"א הראשוני' ונעשו בחי' כלים אל המוחין ההם ונתעלו להיות במדריג' חב"ד והנה"י נתעלו בסוד ח"ג ת"ת ואז מרוב הארת המוחין ההם נתנוצצו ונאצלו נה"י אל ז"א. (א"ש רציתי לסמוך לדרושי' הנז' דרושי' של ערכי הכינויין להיותם קרובים אל הדרושים הנז' בענין שמות והויו"ת כאשר עיניך תחזנה מישרים.

ע״טפרק בערכי הכינויין בשם ב"ן

פ׳דע כי יש כמה בחי' בב"ן. ב' בחי' בשם הוי"ה האחת היא ההוי"ה במלוי ההי"ן שהיא בגי' ב"ן. השני חבור ב' הויו"ת פשוטות הם בגי' ב"ן ובחי' אחת בשם אדנ"י כי בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלויו יש נ"א אותיות ועם הכללות הם ב"ן וזהו סוד ועתה יגדל נא כח ה' ושתי בחי' ב"ן בשם אלהים האחת היא ב"ן אותיו' שיש בשם אלהים דמלוי יודי"ן בפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו הב' הוא ב"ן אותיות שיש כיוצא בהם בשם אלהי"ם דמלוי אלפי"ן ולפי ששני בנים אלו הם באלהים שהוא ביודין ובאלפין מה שאין כן בשל מלוי ההי"ן לכן נאמר ויבואו בני האלהים כי הם שני בנים לבד שיש בשם אלהי"ם אני הוא שם ההוי"ה דההי"ן בגי' ב"ן ועם ט' אותיותיה בגי' אנ"י הר האלהים הוא בשתי (בדפו"י ע"ב) בחי' האחד בבחי' הפנים שבו כזה כי אלהי' במלוי אלפי"ן בגי' אר"ץ ואם תסיר ממנו חשבון הה' אותיותיו הפשוטות שהם בגי' פ"ו ישאר ה"ר. הבחי' הב' בבחי' האחורי' שבו כי בהיות' פשוטי' הם בגי' ר' בזה האופן א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם ועם ה' אותיות השרש של אלהים הרי ה"ר. (אמר שמואל כך מצאתי הכינויי' האלו מבולבלי' ולהיות כי ילאה הקור' בהם ולא ימצא את מי שירצה אמרתי לכתוב אותם על סדר הא"ב ואעפ"י שכבר ביארתי ב' שמות של שם ב"ן ושל הר האלהים אין קפידא בכך). אחורים דהוי"ה דהה"ין הם בגי' קד"ם. גם אהי"ה דאלפי"ן עם הכולל בגי' קד"ם אחורים פשוטי' דהוי"ה בגי' ע"ב והמלואים בההי"ן בגי' קד"ם ושתיהם יחד בגי' רי"ו גם שם א"ל בפשוטו ובמלואו ועם שני הכוללי' בגי' רי"ו. (א"ש צריך עיון כי בלא ב' כוללי' עולי' רי"ו). גם הוי"ה דיודי"ן ע"ב והוי"ה דס"ג עם י' אותיותיה ע"ג והוי"ה דאלפין שהיא מ"ה עם מספר ד' אותיותיה הפשוטות שהם כ"ו הרי ע"ב וע"ג וע"א הם רי"ו. רי"ו הנז' דג' הויו"ת הנז' עם ל"ב נתיבות הם בגי' רמ"ח גם ארבע הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עולים בגי' רל"ב ועם י"ו אותיותיהם הפשוטות של ארבע הוי"ה הנזכרים הם בגי' רמ"ח גם הוי"ה דיודי"ן בגי' ע"ב ואהי"ה דיודי"ן בגי' קס"א ושניה' בגי' רג"ל וד' אותיות ווה' עולים רמ"ח. (א"ש נלע"ד טעות קולמוס ואולי מונה עשר אותיות של ההוי"ה וד' אותיות הפשוטו' של אהי"ה עם הכולל הרי ט"ו עם רגל הרי רמ"ח ואין {(א"ש ומה שנלע"ד יותר אמתי הוא שצריך להגיה כך ועם ד' אותיות הוי"ה בפשוט' שהם ד' ובמלואם שהם י' ובכולל הם ט"ו ועם רגל הרי רמ"ח)} בידי להכריע. גם מצאתי חשבון אחר ולא הבנתי אותו והו' אומרו גם קמ"ג וצ"ד וה' בגי' רמ"ח ונלע"ד שצריך להגיה כך קמ"ג אהי"ה דאלפין ופ"ו אלהי"ם פשוט וי"ט מלוי הוי"ה דמ"ה הרי רמ"ח).

פ״אגם ההוי"ה דיודי"ן בבחי' פני' היא בגי' ע"ב ובבחי' האחורי' היא בגי' מקד"ם או קפ"ד גם שם אל במלוי אל"ף למ"ד הוא בגי' קפ"ד עם הכולל והוא הק"ף. גם פני"ם הוא בגי' ק"פ ועם ד' אותיותיו עולה קפ"ד והוא אחורי' דהוי"ה דיודי"ן שהיא ע"ב כאמור ועם הכולל הרי קפ"ה ובשני פנים שהם שני קפ"ה הם ש"ע נהורין דבתרין תפוחין עם ב' הכוללי': אחורים פשוטי' דהוי"ה דאלפי"ן ע"ב ומלואי' ק"ל ואחורי' וע"ב פשוטים דהוי"ה דההי"ן ע"ב ומלואי' קד"ם ע"ב ק"ל וע"ב קד"ם הם בגי' תי"ח וסי' תח"י נפשי או חי"ת הארץ וע"ב ק"ל לבדו בגי' ר"ב ועם י' אותיות המלוי הוא רי"ב או רב"י. אהיה דההי"ן פשוטו ד' אותיו' ובמלויו י' אותיות ובמלוי מיליו כ"ה אותיות והכולל הכל בגי' חל"ב. (א"ש גם אהיה ברבועו עולה ד"ם וזהו סוד מה שאמר הכתוב כל חלב וכל דם לא תאכלו). אלהים דיודי"ן ש' ואדנ"י ס"ה בגי' יחד שס"ה. גם מצפ"ץ ש' ואדנ"י ס"ה בגי' יחד שס"ה. אדני אלהים בגי' קנ"א גם אהי"ה דההי"ן קנ"א גם אהיה כזה א' פעמי' א' ה' פעמי' ה' י' פעמי' י' ה' פעמי' ה' בגי' קנ"א.

פ״באל יש בו כמה בחי' מן ג' יודי"ן ואל"ף שיש בשם ס"ג בהוי"ה ההיא נעשה שם א"ל. גם מן ג' יודי"ן ואל"ף שיש באהי"ה דיודי"ן נעשה שם א"ל. גם מספר ההוי"ה כ"ו וד' אותיותיה והכולל הם א"ל א"ל במלואו בזה האופן אל"ף למ"ד עולה קפ"ה. אדנ"י עולה ס"ה ושניה' יחד בגי' נ"ר ועם י' אותיותיו הנז' עולה ס"ר וזהו וירא ה' כי סר לראות. גם י' הויו"ת פשוטות הם בגי' ס"ר גם ג' היחודי' שהם הוי"ה ואהי"ה הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י בגי' נ"ר. א"ש ושני היחודי' לבדם והם הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י בגי' בא"ר. אלהים ד' פעמי' עם הכולל בגי' מש"ה. א"ש עוד מצאתי כתוב כך ולא הבנתי אותו וז"ל אלים משה שני פעמים אלהים פשוט במ"מ ת' וי"ג וי"ג מלוי הם תכ"ו. ואולי החשבון הוא כך אלי"ם משה בגי' תכ"ו. גם אלהים פשוט במספר מרובע ב' פעמים עולה ת' בזה האופן א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם וי"ג וי"ג אותיות של מלוי אלהים בזה האופן אלף למד הי יוד מם ב' פעמי' הם כ"ו והנה ת' וכ"ו עולי' תכ"ו

פ״גאחד כל אות משלשת' עולה במספר קטן אח"ד בזה האופן. אל"ף י"ב והכולל הרי י"ג חי"ת הרי י"ג. או ח"ת עם הכולל הרי י"ג דלי"ת י"ב והכולל הרי י"ג ונלע"ד שאין זה ממורי זללה"ה:

פ״דאחורים דאהי"ה דאלפי"ן עם ד' אותיות הפשוט ועם הכולל בגי' תקי"ג במספר החר"ש וזהו סוד החרש ואאלפך חכמ' ירצה כי היותו במלוי אלפין ונרמז במלת ואאלפך עולה החר"ש בגי' והנה נודע כי אהי"ה דאלפי"ן הוא בבינה הנקר' הוי"ה דס"ג אלא שעם עשר אותיותיה הם בגי' ע"ג שהוא בגי' חכמ"ה העולה ע"ג ולכן אמר הכתוב החר"ש ואאלפ"ך חכמה ועם האמור נוכל ליישב פסוק אחד שמצאתי מכתיבת אבא מארי זלה"ה בשער הפסוקי' באיוב ואין לו הבנ' וזה לשונו (בדפו"י ע"ג) ואאלפך בינה כל אל"ף היא בבינה והיא סוד א' של אהי"ה שהיא בבינה ובסוד אלף בית אלף בינה וזהו סוד ואאלפך בינה וכתב מורי אבי ז"ל וזה לשונו זה מצאתי כתוב ולא הבינותי כי הכתוב אומר ואאלפך חכמה א"ש אולי עם האמור אתי שפיר כי האמת הוא שכ' ואאלפך חכמה האמנ' בהיות כי ההוי"ה דס"ג עם י' אותיותיה עולה ע"ג כמנין חכמה כת' הרב הגדול זלה"ה ואאלפך בינה וגם כי אהי"ה דאלפי"ן היא בבינה כנלע"ד. אדני בגי' ס"ה וכן שם י"ה בשני מלואי' דיודי"ן וההי"ן בזה האופן יו"ד ה"י יו"ד ה"ה עולים בגי' ס"ה כמספר אדנ"י תוסיף עליהם י"ה פשוט ג' הרי פ' ועם ו' אותיות י"ה אדנ"י הרי הכל בגי' פ"ו כמספר אלהים גם שם י"ה במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א עולה בגי' כ"ו כמספר שם ההוי"ה העולה כ"ו הרי כי בשם י"ה נרמזו ג' שמות יהו"ה אלהי"ם אדנ"י גם ג' מלויי שם י"ה ביודי"ן יו"ד ה"י ובאלפין ובההי"ן עולי' בגי' צ"א כמספ' אמן (א"ש וכמספר הוי"ה ואדנ"י) אלהים במלוי יודי"ן הוא ש' בזה האופן אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם ואם תסיר ממנו אלהי' פשוט שהוא פ"י נשאר המלוי לבדו בגי' רו"ח וסודו ורוח אלהים מרחפת אהיה בההי"ן עולה קנ"א והוי"ה בההי"ן עולה ב"ן ושניה' יחד בגי' בא"ר או אב"ר אלהים דיודי"ן עולה ש' והוי"ה דיודי"ן עולה ע"ב ושניה' יחד בגי' שב"ע אחורים הפשוטי' של ההוי"ה עולים ע"ב ואחורי' הפשוטי' של שם אלהים עולים ר' ושניה' יחד הם בגי' רע"ב וער"ב אהיה במלוי יודי"ן עולה קס"א אהי"ה במלוי אלפי"ן עולה קמ"ג הרי ש"ד עוד הוי"ה במלוי ההי"ן עולה ב"ן הרי שנ"ו עוד הוי"ה פשוטה כ"ו עוד אהיה פשוט כ"א סך הכל בגי' ת"ג וזהו סוד התגין אהי"ה דיודי"ן אהי"ה דאלפי"ן אהי"ה פשוט הוי"ה דההי"ן הוי"ה פשוטה סך הכל ת"ג:

פ״האל ג' פעמי' בגי' מג"ן ועם ששה אותיותיהם והכולל הרי ק' וסוד ג' פעמים א"ל הנז' הם א"ל שד"י א"ל הוי"ה א"ל אדנ"י גם עשר שמות אלהים יש בהם חמשי' אותיות ואלהים פשוט ומלוי ומלוי המלוי יש בהם נ' אותיות אחרות הרי הם גם כן ק'.

פ״ואהיה דיודין קס"א ודההי"ן קנ"א ודאלפי"ן קמ"ג ושלשת' תנ"ה וד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וארבעת' בגי' רל"ב והכל יחד בגי' תרפ"ז אהיה בגי' כ"א ועם ד' אותיותיו הם בגי' כ"ה וזש"ה כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכ' גם מילוי המילוי של ההי"ה דההי"ן הם כ"ה אותיו' אדני אלהי' בגי' קנ"א ושרש' הוא אהי"ה דההי"ן שגם הוא בגי' קנ"א אדני במילוי מילוי כזה אל"ף למ"ד פ"א דל"ת למ"ד ת"ו נו"ן וא"ו נו"ן יו"ד וא"ו דל"ת יש בו ד"ל אותיות ואם אות תי"ו תתמלא ביו"ד יהיו ל"ה אותיו' ואם תוסיף ד' אותיו' הפשוט וי"ב אותיו' של המלוי יהיו הכל נ"א אותיו' וזהו סוד ועתה יגדל נא כח ה' וי' של יגדל רבתי כי כשתוסיף י' בתי"ו יגדל שם ה' ויהיה נ"א אותיות וזהו יגדל נא אלהים פשוט ה' אותיות ומלא י"ג אותיות ומלוי המלוי כזה אל"ף למ"ד פ"א למ"ד מ"ם דל"ת ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת מ"ם מ"ם הם ד"ל אותיות והנה ה' וי"ג ול"ד הכל יחד בגי' ב"ן וזהו סוד ויראו בני האלהי' ואם נסיר א' מן וא"ו שבו ישארו ל"ג אותיו' ואם הההי"ן שבו תמלא בההי"ן ולא באלפי"ן יהיו ל"ב אותיות במלוי מלויו אהיה פשוט הוא בגי' א"ך ואם תמנה אותו כזה א"פ א' ה"פ ה' וכו' בגי' קנ"א כמנין מקו"ה וזהו סוד א"ך מעין ובור מקוה מים אלהים פשוט בגי' פ"ו ומלוי בגי' פ"ו ולכן כל מלוי הוא דין ולכן כ"ח אותיות שיש במלוי המלוי של הוי"ה הם דין ולכן י"פ כ"ח הם בגי' פ"ר שהם חמשה גבורות מנצפ"ך:

פ״זאלהים פשוט האחורי' שלו ר' ועם ט"ו אותיותיו בגי' אחו"ר ואחו"ר ב"פ ת"ל והם אחורי ז"א ונוק' גם הצנ"ע לכת בגי' אחור גה א"ת הוא ב' אחורי' דאלהי' עם הכולל וסודו ת"א הרצי' גם הוי"ה פשוטה כ"ו ועם ע"ב ק"ל שלה הם רכ"ח ועם ב' אלה"י העולי' עק"ב ועם הכולל הכל יחד בגי' א"ת:

פ״חאלהים דיודי"ן ש' ואחוריי' דאלהי' פשוטי' ר' ואלהי' פשוט פ"ו וה' אותיו' אלהי' סך הכל תקצ"א וסודו עתיק"י משד"י עם הכולל אהיה יהוה אהיה בגי' חיי"ם ובינ"ה עם הכולל חיים אדני במלואו תרע"א ומלוי לבדו בגי' רו"ת והוא סוד כללות כל הדיני' שהם שכ"ה דיני' ופ"ר כמספר מנצפ"ך ס"ה רו"ת עם הכולל אהיה דההי"ן עם הכולל קנ"ב כמספר בנימ"ן אהיה פשוט י"ס בגי' רד"ו כמנין גלות מצרי' וי' הויו"ת פשוטו' בגי' ס"ר וסודו וירא ה' כי ס"ר לראו' ושניה' יחד בגי' ע"ת ועם ד' אותיות שם הוי"ה הרי דעת א"ש נלע"ד דעת של הזכר ז"א גם ע"ב ק"ל ע"ב קד"ם וב"ן וד' אותיותיו הם דעת של הנקבה דז"א: (בדפו"י ע"ד)

פ״טאהיה דיודי"ן ודאלפי"ן ודההי"ן המלוי' א"ש ועם שלשה כוללים שלהם בלבד בגי' שצ"ב גם ארבעה הויו"ת של ג' אהי"ה הנז' הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגי' רל"ב וכולם ביחד שצ"ה כמנין משנ"ה והו' עולים תרכ"ד וסודו דרכ"ת בים סוסיך סוד משנ' תורה.

צ׳אדני בגי' ס"ה הוי"ה דאלפי"ן בגי' מ"ה והם זו"נ ושניה' יחד בגי' ק"י וכנגדם חי יוסף הצדיק ק"י שנים בעבור כי הוא רומז ליסוד הנקרא כל האחוז בשמים ובארץ:.

צ״אאדני י"פ הוא בגי' תר"ן וסודו ותרן לשון אלם ועם הכולל בגי' נארת ברית עבדך שהיא בחי' היסוד שבה הכולל ה' חסדי' וה"ג וכול' בבחי' שמות אדנות וזהו נארת ברית עבדך גם ששה הויו"ת בגי' יוס"ף

צ״באלהים במלואו ג"פ עם ג"פ א"ל עולה אלף (אמר שמואל כך מצאתי ואולי הענין הוא כך כי אלהי' דיודי"ן בגי' ש' וג"פ ש' עולה תת"ק וג"פ א"ל בגי צ"ג וששה אותיות א"ל א"ל א"ל והכולל ס"ה אלף כנלע"ד).

צ״גאלהים דיודי"ן ש' ואחורי' פשוטי' ר' וה' אותיותיו הכל בגי' שר"ה

צ״דאלהים פשוט ה' אותיות ומלא י"ג אותיו' ומלוי מלויו ל"ד אותיו' ס"ה בגי' ד"ל וסודו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ר"ת אלהי' וסך אותיו' יחד"ל אמת הם ז' הויו"ת דס"ג וגם ששה הויו"ת דס"ג בגי' חשמ"ל אדני והוי"ה משולבי' כזה יאהדונה"י י"פ בגי' תתקי"א עם הכולל וכנגד' חיי שת בן אדה"ר כי סודו ביסוד הכולל י' שמות הנז'

צ״האדני פשוט ס"ה ול"ה אותיו' מלוי מלויו הרי ק' גם הוי"ה דס"ג ומלואה ל"ז בגי' ק'.

צ״ואהיה דיודי"ן קס"א תסיר אהי"ה עצמו ישאר המלוי ק"ם וכן ההוי"ה דע"ב דיודי"ן ע"ב תסיר הכ"ו עצמו של ההוי"ה פשוטה ישא' מ"ו נמצאו ב' המלואי' הנז' כמספר מקו' גם באופן אחר המ"ו כנז' וק"ם הוא י' הויו"ת בפשוט' ובמלוא' יש בהם י"ד אותיות י"פ י"ד הוא ק"ם ומ"ו הרי מקו"ם. אמר שמואל גם ההוי"ה עולה בגי' מקום באופן הזה י"פ י' ה"פ ה' ו' פעמים ו' ה' פעמים ה' סך הכל כמספר מקום

צ״זאהיה דההי"ן יש בו כ"ז אותיות תסיר ממנו ד' אותיות הפשוט ישארו בו כ"ג והם סוד סנהדרי קטנה שהם כ"ג.

צ״חאלף יש בה ב' ציורי' והם צור' יו"ד כזה א וצור' יו"י כזהא

ושניה' בגי' מ"ו כמספר הוי"ה דמ"ה דאלפין עם הכולל לרמוז כי הי' סוד מילוי אלפין ולכן שרשה הוא משני ציורי אות האלף כנז'.

צ״טאלהים אותיותיו הם י"ה מלא י"ה הם המוחין דקטנות דז"א ומלא הם הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן עם מספר כ"ו של ד' אותיותיו הפשוטו'

ק׳אות הבית

100

ק״אבאר שבע דע כי ז' בחי' יש וכל א' נקרא באר הא' הוא חבור ד' שמות שהם הוי"ה אלהי' הוי"ה אדנ"י וארבעת' בגי' בא"ר ואלו הד' שמות הם סוד ד' אותיות הוי"ה אשר בעול' הבריאה לפי שבריאה היא כנגד בינה אלא שחלוף אהי"ה שבבינה נותן תמורתו בבריאה שם אלהי' כנודע כי הוא בגי' הכס"א שהיא הבריאה וזה הבאר הוא בלאה הבאר הב' והוא ברחל והוא חבור הוי"ה

101

ק״ב{א"ש וצריך עיון כי בשער הכונ' בכוונ' בידך אפקיד רוחי כ' הפך זה עוד נת' שם באר אחר והוא אותיות אטה"ד ושם בוכ"ו ושם אהי"ה בהה"ין הוא באר דלאה עם הכולל. א"ש עוד מצאתי בשער ששי שער הכונת בענין קדושה רבא וז"ל עוד תכוין ליקח המלוי של זה השם של אהי"ה דיודי"ן העולה ק"מ ותחברנו להוי"ה דס"ג ויעלו בגי' בא"ר והוא אותיות רב"א.} דההי"ן ב"ן עם אהי"ה דההי"ן קנ"א הג' הוא אחוריי' של ההוי"ה דאלפין בפשוט' ובמלוא' שהם ע"ב ק"ל עם הכולל הד' הוא אהי"ה דיודי"ן שהוא קס"א ותחבר עמו א"ם אותיות שיש בפשוטו ובמלואו ובמלוי מלויו והכולל הה' הוא חבור ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י וחבר הוי"ה אלהי"ם. אמר שמואל צריך עיון כי צרוף ה' שמו' הנז' עולי' בגי' דר"ך ואם נרצה להגי"ה ולהסיר שם אהי"ה אחד מהם היינו הבאר הראשון ועוד צריך עיון כי יש שינוי בין הבארות האלו איזה היא בלאה ואיזה ברחל ובכונות 'בידך 'אפקיד 'רוחי ר"ת בא"ר חולק עם מה שאמרנו כאן וצריך עיון. גם שני הבארות האחרים לתשלום השבע בארות לא נמצאו אצלי.

102

ק״גבכל מקו' צד"ק אחריו הוא ק"ל ברוב הפעמי' והטע' הו' כי האחורי' של ההוי"ה דיודי"ן הם בגי' קפ"ד ועם י' אותיותיה ביושר הם צד"ק והנה הטעם אל הנז"ל כי כשנסיר ק"ל מן צד"ק ישאר ס"ד שהוא בגי' דין וענין ס"ד הוא ב"פ ל"ב ל"ב והלב הוא כ"ח אותיות מלוי המלוי וד' אותיות פשוטות של הוי"ה ואמנם ג"פ ל"ב בגי' צ"ו והוא שם א"ל אדנ"י שבעול' העשי' כנודע:

103

ק״ד(בדפו"י מד ע"א) אות הדלת. דרך הוא בג' בחי' הא' הוא ב"פ הוי"ה אלהי"ם שהם ב"פ יב"ק והם בגי' דרך הב' הוא חבור הוי"ה ואהי"ה ואדנ"י שהוא יב"ק וחבור הוי"ה ואלהים שהם יב"ק וב"פ יב"ק הם דרך השלישי הוא חבור הוי"ה דס"ג עם אהי"ה דיודי"ן העולה קס"א ושניהם בגי' דרך.

104

ק״האות היוד. יקו' לאור ואין אחורים פשוטים של הוי"ה בגי' ע"ב ושל אהי"ה בגי' מ"ד ושניהם בגי' יק"ו:

105

ק״ואות הכף כל השמות של ההוי"ה ואהי"ה נכללים בנוק' כי הנה ד' הויו"ת הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם בגי' רל"ב כמנין זכו"ר וג' אהי"ה הם ביודי"ן ובאלפי"ן ובההי"ן והם בגי' תנ"ה והנה רל"ב ותנ"ה בגי' תרפ"ז והנה הנקבה נקראת אדנ"י אשר במילואו בגי' תרע"א ועם י"ב אותיות המלוי ועם ארבעה אותיות הפשוט סך הכל תרפ"ז. כנוי המלך שהוא בבינה כי המלך במספר קטן בגי' י"ד. וכן בינה במ"ק ע"ה בגי' י"ד גם בינה במספר קטן הוא י"ג וט"ל במספר קטן הוא י"ג והכונה לרמוז כי בינה שהיא אימא שהיא הנקראת המלך כנז' היא מורידה לז"א טל העליון דלא פסיק כנודע שאין הטל נעצר לעול' ומן ז"א נמשך לנוק' והנה זו"ן שניה' נק' חבור הוי"ה ואדנ"י שהם בגי' מלך נלע"ד שמואל עם הכולל נלע"ד חיים כי אין זה ממורי זלה"ה כי כבר הודעתיך שהיה מבזה ומואס במי שמונה מספר קטן והדברי' בעצמם מוכיחי' ג"כ. כבר הודעתיך כי גם זה לעומת זה עשה האלהי' ולכן נבאר לך קצת כינוי' שהם בקדוש' וכנגד' הם בקלי' הנה ש"ע נהורין יש בפני' העליוני' כנז' באדרא רבא וזה ענינם הנה הפאה של הראש דא"א היא המלכות שבו כי הכתר הוא פרצוף וכן חכמה שבחכמה שבו ואין לנו כח בחכמה רק מלמטה למעלה עצמו באריך ומלכות היא האריך והיא אלהי' וכן פאה בגי' אלהי"ם ויש ג' שמות א"ל השנים בשתי הפאות והא' במצח והם שורש לג' עולמו' בי"ע שהם א"ל שד"י א"ל יהו"ה א"ל אדנ"י והי"ס הנשארי' לא קבלתי' ומג' א"ל אלו מאירי' לה' שמות א"ל שיש בפנים הנק' תרין תפוחין וכמו שג' ההוי"ת הם י"ב אותיות ועם הכולל הם י"ג שהוא הנק' מזלא דאריך ומהם מאירים ל"ט תיקוני דיקנא דז"א כך אלו הה' א"ל שבפני' דאריך יורדי' הארה ביסוד דז"א הנק' יוסף שהוא בגי' ה' שמות א"ל (נלע"ד שמואל עם הכולל) גם הוא בגי' ג' שמו' דהוי"ה דב"ן במלוי ההי"ן גם הוא בגי' קנאה בסוד אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה ואז כשמאירי' אלו הה' א"ל ביוסף נעשה אבר"ם בסוד אב"רם כמו שיתבאר וזהו התעוררת אל הזווג ואמנם אברהם הוא בגי' שמנה שמות א"ל הנז' שהם שלשה דבשתי הפאות והמצח וה' דבתרי תפוחין:

106

ק״זונחזור לענין ראשון כי הנה בשתי פנים דאריך יש שני שמו' א"ל והנה א"ל במלוי אל"ף למ"ד הוא בגי' קפ"ה נמצא כי ב' א"ל במילואיהם אשר בשני הפני' דאריך הם בגי' ש"ע נהורין עוד יש בחי' שנית של ש"ע והיא באחורי' של שתי הויו"ת דע"ב דמלוי יודי"ן שכל א' מהם בגי' קפ"ה עם הכולל ושתיה' בגי' ש"ע וב' בחי' ש"ע ש"ע נרמזו בפ' ושעש"ע יונק על חור פתן וכו' כמו שית'. וכבר

107

ק״ח{א"ש כך מצאתי כתוב מלת מתחיל ואין לה הבנה ולא רציתי לשלוח יד בה ואולי צ"ל מתחל' כנל"ד} ידעת כי א"ל א"ל מתחיל מצפ"ץ והוא על דרך זה מ"ם צד"י בגי' קפ"ד וב' פעמי' קפ"ד עם ב' הכוללי' הרי ש"ע והנה ב' פעמי' ש"ע ש"ע הם תש"ם ולכן ר"ת "מפני "שיבה "תקום למפרע הוא תש"ם אורות שבשתי הפנים של אריך הנקרא עתיק' ונקרא פני שיבה והדרת פני זקן כנגד אנפין דז"א ויראת מאלהיך כנגד נוק' דז"א שהיא הנקראת יראה כנודע והנה כמו שיש בא"א שתים ש"ע ש"ע כן יש גם באימא עילא' המקבלת אותם וזה ענינ' כי הנה נת' בפ' ויצא יעקב מבאר שבע כי אימא מתלבשת תוך ז"א עד החזה שבו כי שם סיום היסוד דאימא והנה הם שש ספירות ושליש והם כחב"ד חו"ג ושליש א' דת"ת כל א' כלולה מי' יעלו ס"ג כי כבר ידעת כי הוי"ה דס"ג היא באימא גם ידעת כי יש באימא ד' שמות אהי"ה שני' הראשוני' במלוי יודי"ן והג' במלוי אלפי"ן והד' במלוי ההי"ן גם יש באימא ג' הויו"ת דמלוי ס"ג והנה הם ז' שמות ועל שמם נקראת אימא באר שבע ומשם יוצא יעקב בפני ז"א מן החזה ולמטה כנודע ומכל הוי"ה מאלו הג' דס"ג יוצ' שם א' הנק' ייא"י שבתוך המלוי הזה כנודע והנה הוא בגי' א"ל וכבר נת' כי ב' פעמי' א"ל הם בגי' ש"ע וכן הש"ע הב' מן הפנים בחלוף מצפ"ץ כנז' הרי ש"ע ש"ע באימא וזהו ג"כ ושעשע יונק על חור פתן כי ושעש"ע הם ב' ש"ע ש"ע הנזכרי' גם יונק היא אימא שהיא אהי"ה במלוי יודי"ן בגי' ינ"ק עם הכולל על חור פתן הם הקלי' והענין הוא כי כמו שיש ש"ע נהורין בקדושה כך יש גם (בדפו"י ע"ב) בקלי' והם נהפכי' שם ונק' ע"ש {נלע"ד חיים כי השומע טעה וכך צ"ל כי הנה הש"ע הנזכר הם מבחינת א"ל היוצא מן שם ייא"י שבמלוי שם ס"ג והם האחורים דס"ג בגי' קס"ו במנין יונק כנלע"ד:} בסוד כבגד יאכלם ע"ש כמבו' אצלינו בסוד חבוט הקבר. גם כנגד שני ש"ע ש"ע שהם בגי' תש"ם כנז' לעיל בענין הקדושה כן ישנם בקליפות אשר עליהם רמז הכתוב והאדמה לא תש"ם מצד אותם הקליפו' והנה אם תוסיף מספר ה' אותיו' אל"ף למ"ד על חשבונו שהוא ש"ע כנז' יעלה הכל בגי' שע"ה נהורין והם סוד חשמ"ל של הקדושה וחשמ"ל בגי' מלבוש והוא אותיות בשלום. והענין הוא כי אלו השע"ה נהורין הם נעשי' מלבוש ואור מקיף א' אל הקדושה כדי שלא יתאחזו בה הקליפות ופי' חשמ"ל הוא כי בזמן שמאירי' אלו השע"ה נהורין אז הוא ח"ש וכשחס ושלו' יש בהם שליטה אל החיצוני' אז הוא מ"ל ודע כי בכל

108

ק״ט{א"ש צריך עיון כי חשמ"ל ומלבוש יתרי' במספר ג' על השע"ה נהורין ואולי אותיות אחה"ע מתחלפו' הה' בחי"ת כנלע"ד.} עול' מן ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה יש מלבוש ואור מקיף א' הנק' חשמל של העול' ההוא אמנם אינ' שוים רק כל א' הוא כפי מדריגתו כי חשמ"ל דאצילות זך מכלם ושל עשיה עב וגס יותר מכולם לפי ששם הוא עיקר אחיזת הקלי' כנודע ולכן אחר סיום תפלת י"ח אנו חותמין בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אותיות מלבוש והסוד הוא כי אחר שבתפלת י"ח המשכנו כל ההארו' אל הקדושה ואנו מתפחדי' שמא יתאחזו בהם הקלי' ולכן אנו אז ממשיכי' אותו החשמל הנק' מלבוש הנרמז באותיות בשלו' כדי שלא יתאחזו בהם הקלי' באורות אשר המשכנו אל הקדושה ע"י תפל' י"ח גם זהו סוד ופרוס עלינו סוכת שלום שאנו מזכירי' בתפלת ערבית בין בשבת בין בחול והוא רמז אל פריסת המלבוש והחשמל דאו"מ שהוא כעין סוכה ונק' סוכת שלום ועם כ"ז אין החשמל דשבת דומה לחשמל דבימי החול א"ש הואיל ואתא לידן ענין החשמל אכתו' ג"כ

109

ק״ידרוש אחר קטן בענין החשמל וז"ל ענין החשמ' כבר הודעתי' כי צלם של ז"א נחלק לג'חלוקות כי אות צ היא הבחי' שנכנסת בפנימיות תוך ז"א ושתי אותיות ל"ם הם ב' בחי' אורות מקיפי' אליו על ראשו והנה הם נחלקי' לז' מקיפי' כי כן ל"ם הם ז' ואלו עצמם הם ב' אותיו' מ"ל מן חשמ"ל והענין כי מל הוא לשון דבור כתרגומו ממלל וכמ"ש ז"ל פעמים חשות פעמי' ממללות והביאור הוא כי כשמקבל ז"א אלו הז' מקיפי' שהם ל"ם דצלם אז נעשה מל וממלל ומדבר ומוציא הבל או"מ מתוך פיו וזהו סוד ז' הבלים הנזכרי' בקהלת שהם ז' מקיפי' הנזכרי' שיוצאי' בסוד הבל וזהו סוד מש"ה הבל הבלים הכל הבל ירצה כי כל חיות ז"א תלוי באותו ההבל של פה דז"א הנמשך מז' מקיפי' הנז' וזהו סוד פ' כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כי הנה כל חיות ז"א הנק' אדם שהוא בגי' הוי"ה דמ"ה הוא נמשך מחמת שבע' המקיפי' הנז' אשר ניתנים לז"א ומכחם יש לו הבל דיבור מוצא פיו כנז' וזהו כי על כל מוצא פי' ה' וגו'

110

קי״אכינויים אחרים יש והם אלו דע כי מן הג' ס"ג וד' אהי"ה הנז' הם סוד התפלין שבז"א ומהם נמשכת הארה ובולטת לחוץ באחורי רישא דז"א ונעשית קשר של תפילין כל ראש והיא הנק' לאה אשת יעקב כנודע ונעשת מן הד' אלפי"ן של ד' שמות אהי"ה הנזכרי' ולכן קשר זה הוא צורת ד כנגד ד' אלפין הנז' והנה ארבעה פעמי' אלף הם בגי' מד"ת והוא כינוי אל לאה הנקראת כך על שם ארבע אלפין שמאירים בה ואליה רמז דוד באומרו ומד"ת ימי מה היא גם המוחין עצמם של לאה הם ארבעה אהיה הנזכרים שנים דיודי"ן וא' דאלפי"ן וא' דההי"ן והנה יעקב לא השיג בכל מדת הנזכרת רק ב' אותיות ת"ם כי בשרש הארבע אלפין עצמם לא תשיג וזהו סוד פ' ויעקב איש ת"ם גם הנה ארבע אלפי"ן בגי' מד"ת ואם תסיר הד' עצמה שהיא שרש הארבע אלפין פשוטות שהם של לאה נשאר ת"ם וזהו ויעקב איש תם ודע כי אימא נקראת מ"י כנודע ונוק' דז"א נק' י"ם תשים התי"ו יהיו תמים וזהו סוד תמים תהיה עם ה' אלהיך וכנגד תם זה שבקדושה יש בקליפה אותיות מ"ת כנודע כי המות הוא בקליפות והענין הוא כי ד' אלפין הנז' משם חיות הקליפות וכשיוסרו ד' אלפין אלו מן הקלי' ישארו מ"ת מן מד"ת אשר בה נתאחזו הקלי' והנה אם ב' אהי"ה הראשונים דיודי"ן תמנה אותם בבחי' א' להיותם שוים נמצא שהם ג' אהי"ה בלבד עוד טעם שני כי נודע שהמוחין של ז"א בתחלה היו ארבע מוחין ובהתלבשם תוך נה"י דאימא נעשו ג' מוחין חב"ד והנה אותם ג' אלפין אשר בהם הם יוצאים ומאירים בלאה ונקראת של"ג וזהו סוד הנותן שלג כצמר כי כמו שנתבאר כי (בדפו"י ע"ג) בהסירך שרש הד' אלפין מן מדת ישאר תם כך בהסירך שרש ג' אלפין אלו ממלת שלג ישאר בגי' צמ"ר וזהו הנותן שלג כצמר ולכן הצמר גרועה בלבנונית' מן השלג בסוד מראות נגעים בהרת עזה כשלג שאת כצמר לבן שהם הקלי' שכנגד' בקדוש' כמו שנבאר גם זהו סוד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' כצמר יהיו וכו' כי ע"י אימא עילאה שהיא יום הכיפורים והיא שלג וצמר כנז' מתלבנים עונו' ישראל ואל זה נרמז בספר הזוהר בפ' בראשית בפסוק והוא הכה את הארי ביום השלג דאתדן בבי דינא עילאה והיא אימא הנקראת שלג ה' עילאה דמינה דינין מתערין אבל נוקבא דז"א היא בי דינא תתאה ה"א תתאה גם שלג אותיות שגל וזהו סוד נצבה שגל לימינך בכתם אופיר שהוא בשעת הזווג העליון שאז הוא שעת רצון וכנגדו בקלי' כתוב גבי כורש בספר עזרא והשגל יושבת אצלו וכבר ידעת כי תרגומו וכלבתא כי הנקבה דקליפה נקראת כלב כי זהו סוד בלאדן בן בלאדן שהיו פניו דומות לכלב כי זהו שרשם וזהו הכלב שהיה רבוץ על גבי המזבח כשלא היו הגונים מעשה התחתוני' ובלאדן שמו כנז' בס"ה פ' צו וזהו סוד פ' והוצב גולתה הועלתה בנחום סי' ב' ותרגום הוצב הוא כלבתא והיא המלכות הטמאה וכנגדה בקדושה היא הנקראת הוי"ה דב"ן דההי"ן שהיא בגי' כלב כי זו ב"ן וזו כלב גם הקדושה נק' אילת השחר אילה קדוש' ובטומאה כלבתא מסאבא:

111

קי״בכל האחוריים בגי' צור"י כ"ד הם ג' בחי' הא' היא ציור אות ה' בשני ציורים ד"ו או ד"י הרי כ"ד השני של המלוי וזהו סוד ותמלא כדה. השלישי באדנ"י וסודו ותע"ר כדה אל השוקת:

112

קי״גכל ציור אות הה"א שהם ד"ו ד"י וו"ו הם בגי' מ"ב. גם מספר כ"ו של ההוי"ה ועם ארבע אותיותיה ועם י' אותיות המלוי שלה הם מ"א (נלע"ד שמואל עם הכולל):

113

קי״דכונן הוא הוי"ה דיודי"ן ע"ב והוי"ה ד"ן כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"א בגי' ד"ן ושתיהם בגי' קכ"ו וסודם כונן שמים בתבונה

114

קי״הכ"ח אותיות שיש במלוי הוי"ה דע"ב וכ"ח אותיו' שיש במלוי הוי"ה דס"ג וכ"ח אותיות שיש במלוי הוי"ה דמ"ה הם בגי' פ"ד

115

קי״וכרת בגי' רשעי"ם קס"א קנ"א שי"ב והוא איש עם הכולל בגי' איש תהפוכות ס"ג ומ"ה הוא חק:

116

קי״זאות מם מ"ה וס"ג בגי' ח"ק מעבר יב"ק יש בו ד' בחי' הא' הוא חבור הוי"ה ואלהי"ם השני הוא חבור הוי"ה ואהי"ה ואדנ"י השלישי הוא אחו' של יה"ו ביודי"ן הרביעי הוא הוי"ה ביודי"ן האחורים המליאים בגי' קפ"ד וכשתסיר ממנה האחוריים הפשוטים ישאר יב"ק: מן ג' הויו"ת של ע"ב מ"ה ב"ן יוצאים ג' שמות אלהים כיצד הוי"ה דיודי"ן בגי' ע"ב ועם י"ד אותיותיה בפשוט ובמלוי הרי פ"ו כמנין אלהים הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן עם מ"ב אותיותיה בפשוט ובמלוי ובמלוי המלוי יעלו פ"ז כמנין אלהים עם הכולל הוי"ה דב"ן דההי"ן עם ל"ד אותיותיה בפשוט ובמלוי ובמלוי המלוי כזה יהו"ה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה יו"ד ו"ו דל"ת ה"ה ה"ה ו"ו ו"ו ה"ה ה"ה שהם ד"ל אותיות עם הכולל ב"ן וד"ל בגי' פ"ו ודע כי שני מלויים יש בהוי"ה דב"ן הנזכרת האחד היא על דרך הנז' והם ד"ל אותיות עם הכולל השני הוא כאשר נמלא כל הווי"ן של ההוי"ה הנזכרת באלפין כזה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה כי אז יהיו ל"ו אותיות כמנין לא"ה כנודע כי ההוי"ה דב"ן היא בלאה ובהיותה חסירה מן האלפי"ן הנז' יהיה ד"ל שהוא דל ועני וחסר וסימניך מדוע אתה ככה ד"ל ב"ן המלך כי המלכות יש בה ד"ל אותיות והיא הוי"ה דב"ן וזהו ד"ל ב"ן המלך:

117

קי״חשם ההוי"ה נכללו בה שני שמות הוי"ה ואלהים באופן זה כי הנה הוי"ה בגי' כ"ו ואמנם אותיות כ"ו הפשוטות הם כנגד שם ההוי"ה ובמלואיהם שהם כ"פ ו"ו הם בגי' הוי"ה אלהי"ם והמלוי לבדו שהם פ"ו הם בגי' אלהים: גם ג' הויו"ת פשוטות בגי' מזל"א גם ג' הויו"ת דע"ב ס"ג מ"ה האחורים שלהם הם ע"ח אותיות כמנין מזלא:

118

קי״טאות הנון נוצר שי"ן חסד שי"ן דל"ת. לאלפי"ם שי"ן דל"ת יו"ד

119

ק״כאות העין עז ויתן ע"ז למלכו. הם שני בחי' האחד היא שם אדני בגי' ס"ה ועם י"ב אותיותיו במלואו הרי ע"ז. השני הוא ההוי"ה דס"ג ועשר אותיותיה הרי ע"ג ועם ארבע אותיות הפשוטות הרי ע"ז עין כבר נת' במספר הע' ג' בחי' בע' של שמע ישראל ועיין שם עוד יש בה בחי' אחרות הא' הוא כנגד שלשה חסדים פחות שליש שהם אורות מגולים כנודע והנה הם שלשה הויו"ת פחות שליש יעלו בגי' ע' גם מלת חס"ד עצמו שהוא בגי' ע"ב כשנחלקהו לשלישים:

120

קכ״אאות הפא פ"ז הוא הוי"ה דאלפי"ן מ"ה עם מ"ב אותיותיו בפשוט (בדפו"י ע"ד) ובמלוי ובמלוי המלוי הרי פ"ז וכנלע"ד שמואל האמנם לא מצאתי כתוב אלא ק"ז ומוכרח לומר שהוא טעות קולמוס:

121

קכ״באות הצדי צבאות ב' שמות הם יהו"ה צבאות ואלהי"ם צבאו"ת ונודע כי הנצח וההוד נקראים צבאו"ת אלא שבנצח והוד של ז"א נק' יהו"ה צבאו"ת והנה"י של נוק' נק' אלהים צבאות וזהו סוד פסוק יהו"ה אלהים נתן לי לשון למודים כי לשון בגי' אלהים בפשוטו פ"ו ואלהי"ם במלוי יודי"ן ש' הרי לשו"ן ולמודים הם נצח והוד כנודע הרי כי לשון למודים הוא אלהים צבאות והנה נתבאר כי אלהים צבאות הם נצח והוד של הנקבה לכן נרמזה הנקבה בתיבת לשון שהוא בגי' שכינה עם הכולל ודע כי אלהים צבאות שניה' שוים בגי' והוא כי אלהי"ם במלוי ההי"ן בבחי' האחו' הוא בגי' אלף וכן נצח והוד כל א' נקרא צבאות כמבואר אצלינו בפרשת וארא בענין אות' אלף יאורין חסר חד והנה שניהם בגי' אלף עם ב' כוללים של שניהם

122

קכ״גאות הקוף ק"ד הוי"ה דההי"ן אם תצייר כל ה' מהם ציור שלשה ווי"ן כזה

ה הם ט"ו ווי"ן ועם שלשה ווי"ן אחרות נגלות הם י"ח ווי"ן בגי' צ' ועם שני אותיות י"ד שבאות יו"ד הרי ק"ד. והנה גם ההוי"ה דההי"ן כפולה הם בגי' ק"ד (א"ש כך מצאתי כתוב ומוכרח הוא לומר שטעות קולמוס נפל במה שאמר ועם שני אותיות וכו' בעבור כי הי"ח ווי"ן לבדם מספרם ק"ח ובי"ד עולים קכ"ב אלא צריך למחוק מה שאמרו ועם שלשה ווי"ן אחרות נגלות הם ח"י ווי"ן בעבור כי הט"ו ווי"ן לבדם הם צ' ועם ב' אותיות י"ד הם ק"ד ומה שלא הזכיר הוא"ו שבין היו"ד דל"ת הטעם הוא כי הוא"ו כבר נכנסה בין הט"ו ווי"ן הנז' כנלע"ד):

123

קכ״דאות הריש רנו ליעקב שמחה הנה ההוי"ה במלוי יודי"ן בגי' ע"ב והאחורי' שלה במלוי יודי"ן ג"כ הוא בגי' קפ"ד ושני' יחד הם בגי' רנ"ו. עוד ירצה באופן ב' שלשה חבורי' ויחודים של הוי"ה אהי"ה ושל הוי"ה אלהי"ם ושל הוי"ה אדנ"י בגי' נ"ר ועם ששה כוללי' של ששה השמות הרי הכל יחד רנ"ו:

124

קכ״האות השין שם הוי"ה דאלפי"ן תעלה בגי' מאתים בזה האופן תכה יו"ד פעמים ה"א יעלו ק"כ ותכה וא"ו פעמים ה"א יעלו ע"ח הרי קצ"ח ועם שני הכוללי' שהם כללות י"ה וכללות ו"ה יעלו יחד הכל מאתי'. עוד ירצה באופן אחר כי ההוי"ה הנזכרת בהכאות הנז' יעלו בגי' קצ"ח כנז' ועם י' אותיותיה הרי בגי' יצח"ק:

125

קכ״ושמים ב"פ בגי' עשי"ת והם השמי' הנמשכי' מן א"ל ימין ומן א"ל שמאל

126

קכ״זאות התיו תולע דע כי כמו שיש תולעת ישראל בקדושה כן יש בקלי' כי הוא תולע המרקי' ומכלה הכל כמו שנבא' בענין פ' התמיד בפסו' עול"ת תמיד והענין הוא כמו שבכל בקר מתעורר החסד שהוא שם אבגית"ץ שהוא בחסד כנודע והוא בגי' תול"ע כך בכל בקר מתעורר החסד שבקליפה הנק' ג"כ תולע בסוד וחסד לאמי' חטאת ולכן היו ישראל מקריבי' עולת תמיד לבטל אותו התולע הנז'. גם דע כי התולע הם סוד י"א סמני הקטר' שהם י"א קליפות שהם סוד עשתי עשרה יריעות והם סוד י"א ארורי' שבפ' כי תבא והנה כל א' מהם נק' אדם והנה י"א פעמי' אדם הם בגי' תצ"ה ועם י"א כוללי' שבה' הם בגי' תולע. וזהו סוד לעו"ת אדם בריבו כי מאלו י"א אדם הנז' שהם בגי' לעו"ת נמשך עות הדין בתחתוני' ולפי שהם בקליפה לכן אדני לא ראה שהוא הקדושה. גם זהו סוד ואמר אי אלהימ"ו ונפסיק התיב' לשני' אלה"י מ"ו והנה אלה"י בגי' מ"ו וכל אחד מהם עולה בגי' אד"ם עם הכולל שהוא מ"ו והנה הם בגי' י"א כמנין א"י שהוא י"א פעמים אלה"י או מ"ו והשתא אתי שפיר אי אלהימו. גם זהו סוד תביאמו ותטעמו שהיה מן הראוי לומ' תביאם ותטעם אבל עניינו הוא תביא ותטע לאות' י"א פעמי' מ"ו ותזככם בסוד י"א סמני הקטרת ותביא' בהר נחלתך אל הקדושה כמו שידעת שהם הבירורי' של המלכים שמתו ויש בהם ניצוצות קדושה. גם תבין איך במלת תביאמו נרמז תביא י"א מ"ו שהם י"א אד"ם הנז' אל הקדוש' והנה זה התולע הוא בגי' שו"ר וזהו סוד שור שחור בימי ניסן שהוא דינא קשיא: תבל דע כי כינוי זה הוא בנוק' כאשר מתחברי' בה רי"ו העליון שבמזלא קדישא דדיקנא דא"א עם רי"ו התחתון שבה שהם אחורי' פשוטים של ההוי"ה שהם ע"ב ואחורי' מליאים בההי"ן שהם קד"ם ושניה' הם רי"ו והנה שני פעמי' רי"ו הם תב"ל וכבר נתבאר זה אצלי בכונת קריאת שמע של השכיבה על המטה עניינ' ואז נקראת תבל.

127

קכ״חענין רמ"ח איברי' שבאד' הם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם בגי' רל"ב ועם י"ו אותיותיה' הפשוטות הם סוד רמ"ח איברי' שהיו בכח בצלם תוך אימא. שם יאהדונה"י נרמז באות אחד להורות כי הקב"ה ושכינת עזו הנקראי' בחבור השם הנז' הנה הם אחד והענין הוא כי יו"ד ראשונה ואחרונה שבשם (בדפו"י מה ע"א) הנז' הוא סוד אות ו' שבאמצע אות א אל"ף למ"ד בגי' הק"ף שני א"ל במלואם בגי' ש"ע נהורין:

128

קכ״טדרוש בעולם האצילו' בסדר ה' פרצופי' שבו

129

ק״לונתחיל בדרושי עולם האצילות בפרטות בסדר ה' פרצופי' שבו כבר נתבאר לעיל בדרושי א"ק ענין עולם האצילות כי בתחל' יצא בסוד י' נקודות והיה אז נקרא עולם הנקודים ואח"כ נתקן ונק' בשם עולם האצילות וזה ענינו דע כי בתחלה כשיצאו אלו הי"ס לא היה עדיין בהם תקון אמנם יצאו אז בבחי' היותם י' נקודות בלבד והיה בהם בחי' עצמות וכלי' ר"ל אור וכלי ולהיות' בלי תקון לכן בחי' הכלי' שבה' לא יכלו לסבול האור העליון ונתבטלו ומתו ואלו הם סוד המלכי' שמתו כמ"ש באדרת נשא בפסוק ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום וכו' וכבר ביארנו הטעם למה יצאו מתחלת' בלתי תיקון ואמרנו כי כונת המאציל העליון היתה לברא בעה"ז מציאות הקלי' החזקות שהם צריכות בעה"ז לשלם פורענותן של רשעי' העוברי' על דבריו ית' ואלולי כן לא היה שכר ועונש בעה"ז כלל ולכן יצאו הי"ס הנז' בראשונה בלי תיקון ועי"כ מתו הכלי' ההם ואחר מיתת' יצאו ונבראו הקליפו' מהזוהמא ומהסיגי' שבהם ואחרי שיצאו והובררו מהם הקלי' אז כל בחי' הקדושה והטהרה שהיתה בכלי' ההם נתעלת למעלה וחזרה להתקן ע"י התיקון ונשארה נקיה מן הסיגי' הנז' והנה ענין התקון היה באופן זה כי מן הנקודה הא' שהיתה נקראת קודם התיקון בשם ספי' הכתר הנה עתה נתחלקה לג' חלקי' והם ענין ג' רישין הנז' בריש אדר' האזינו אשר הם בחי' עתיק יומין רישא עילאה ובחי' א"א תרין רשין תתאין בסוד כתר וחכמה כמבואר אצלינו ואז נתלבשו זה בתוך זה עתיק בתוך א"א ואח"כ מן הנקוד' הב' והג' שהיו נקראי' חו"ב נעשו עתה ב' פרצופי' או"א המלבישי' ע"ג חג"ת דא"א ואח"כ משש הנקודו' הנק' חג"ת נה"י נעשו עתה פרצוף אחד הנקרא פרצוף דז"א ומנקודה הי' הנק' מלכות נעשה עתה פרצוף אחד הנק' נוק' דז"א וב' פרצופי' אלו שהם זו"ן מלבישים ע"ג נה"י דא"א ואמנם היות ענין זה נק' בחי' תקון הוא לסבה זה כי כאשר נתעלו ב' הנקודות הב' והג' הנק' חו"ב עלו למעלה והלבישו לחג"ת דא"א כנוד' וע"י אותו הכסוי וההלבשה שהלבישו נעשה להם בחי' כלים בפרצוף שלם מלבד בחי' כלים שלהם והמלכים שלהם הראשוני' שמתו וירדו למטה אשר נתעלו עתה כל ניצוצות הקדושה שבהם ואז נעשו חו"ב שתי הנקודות הנז' נעשו שני פרצופים שלמים הנק' או"א גם ו' נקודות התחתונות שהם מחסד עד יסוד העצמות שלהם שהוא האור שבתוכם נשארו ערומים מבלי לבוש כי הכלים שלהם המלכים שלהם מתו וכדי להלבישם הוצרך שאלו הו' נקודות בבחי' עצמות ואורות יהיו הם מלבישים ומכסי' אל נה"י דא"א ונתעלו הנה"י ההם בחג"ת שלהם בתוכם כמבואר בדרושים הקודמי' ואז ו' נקודות ההם היו שם בסוד עיבור בסוד תלת כלילן בתלת כנודע ועי"כ נעשו כלים בבחי' פרצוף שלם אל האור והעצמות שלהם ואז גם כל ניצוצות הקדושה שהיו באות' המלכי' והכלי' הראשוני' שלהם שמתו עתה נתעלו למעלה ונתחברו שם יחד ומכל זה נעשה בחינת פרצוף אחד שלם הנקרא ז"א וכעד"ז היה הענין בנקודה הי' שנעש' אליה פרצוף אחד שלם הנקרא נוקבא דז"א ונמצא כי כל מציאות אלו העיבורים הנזכרים אצלינו כלם היו לצורך התקון שהוא היות בהם פרצוף שלם כי בהיותם בתחלה בסוד נקודה לבד נתקלקלו מה שאין כן בבחינת האורות והעצמות שבתוכם כי לא נתקלקלו כלל חס ושלום ולכן לא נתחדש בהם דבר ע"י העיבור אמנם מה שנתחדש בהם והיה כי בתחלה לא היו נכללים בנקודה אחת ולא היו יכולים להראות פעולת' ולהוציא כחם לחסרון תקוני הכלים ואחר כך על ידי העיבור אשר כל הכלים נתקנו ונעשו פרצוף שלם ואז הוציאו כחם והראו פעולתם לחוץ כי נתחלק אור הנקודה ההיא לעשרה חלקים והראו כח הראיה בעינים והשמיעה באזנים וכיוצא בזה ואח"כ נחזור לבאר יותר ענין הקלקול והתקון של הכלים:

130

קל״אובתחלה נציע שאלה אחת להבין הענין הנז' והיא כי מאחר שכל י' הנקודו' הנז' של קודם התקון חזרו להיות' אח"כ בסוד תיקון חמשה פרצופי' שלימים בלבד והם הנקראים א"א ואו"א וזו"ן א"כ היה ראוי שגם שרשם מתחלה קודה התקון לא יהיה רק ה' נקודות לבד וא"כ מה נשתנ' ז"א מכל השאר שכל פרצוף נעשה מנקודה אחת לבד והוא נעשה משש נקודות ולמה כל נקודה מן הד' האחרות לא נתחלקה לששה נקודות על דרך שנתחלקה נקודות ז"א לו' נקודות ועוד למה נקודת ז"א נתחלק' למס' שש נקודות ולא למספר אחר והיה ראוי שתתחלק למס' השלם שהוא עשר נקוד' כנודע כי לית נקודה ולית פרצוף דלא אתכליל מי"ס גם צריך לדעת למה מצינו בס"ה ג' בחי' של עיבור ויניקה ומוחין בענין ז"א לבדו ולא הוזכר לא בנוק' ולא באו"א ואם תאמר שלא היה בהם צריך לדע' טעם הדבר והתשובה היא דע כי האמת הוא שאע"פ שאנו אומרי' שבתחלה (בדפו"י ע"ב) יצאו י' נקודות אינם רק ה' נקודות לבד אבל הענין הוא כי אלו ה' נקודו' לא היו שוות בהשואה אחת כי נקודה הראשונ' היתה גדולה ככל שאר י' הנקודות וכן נקודת אבא ונקודת אימא היו גדולי' על כל הז' שלמט' מהם והנה ג' הנקודות הראשונות כל אחד משלשת' היתה שלימה בכל חלקיה פירוש כי כל אחת מהם היתה מבחי' י' י' חלקים כנז"ל דלית נקוד' דלא אתכליל' מי' ולכן כל א' משלשת' נעשה אח"כ פרצוף שלם והם א"א ואו"א אמנם הנקוד' הד' שממנה נעשה אח"כ פרצוף ז"א לא היה בה בתחלה בחי' י' חלקים שבה רק בחי' ו' חלקים שבה לבד והד' חלקים האחרי' לא היו אז בה נמצא שלא די שכל אות' הו' נקודות אינם ו' נקודות לבד שלימו' על דרך ג' נקודות הראשונות אלא שאפי' כלם יחד אינם שיעור נקודה אחת שלימה רק ו' חלקי נקודה אחת שממנה נעשי' ז"א והרי בזה חסרון גדול שהיה בז"א כי ג' הנקודות שמהם נעשו א"א ואו"א יצאו כל אחד משלשתם שלימה כלולה מי' חלקיה ונקודה הרביעית שממנה נעשה ז"א יצאה חסירה ארבעה חלקים ולא יצאה רק בסוד ששת חלקי' שבה בלבד ועוד היה בו חסרון אחד גדול מחמת החסרון הראשון כי כיון שיצא חסר כנז' לכן גם אלו ו' חלקים שיצאו לא היו מחוברי' ונקשרי' יחד בבחי' כללות נקודה אחת רק יצאו נפרדים זה מזה ומחולקי' לו' חלקים נפרדי' זה מזה וזהו הטעם שלכל י' חלקים שבנקודה הראשונה אנו קוראי' אותם בשם נקודה אחת וכן לי' שבנקודה השנית ולי' שבנקודה השלישי' לפי שיצאו כל י' וי' מחוברות יחד בבחי' נקודה אחת אבל אלו ו' חלקי הנקודה הרביעית יצאו נפרדות זו מזו ולכך נקרא בשם ו' נקודות אבל אינם רק ו' חלקי נקודה לבד ונקודה החמישי' היה בה חסרון יותר גדול והוא כי ממנה נעשת אח"כ פרצוף נוק' דז"א והיתה גם היא ראוי' להיות בה עשר' חלקים ואמנם לא היה בה רק חלק אחד לבד שבכל י' חלקיה ולזה החלק העשירי שבה אנו קוראי' נקודה אחת עם היות שאיננה רק חלק עשירי שבנקודה ההיא והרי כי הנקודה דנוק' דז"א יצא בחסרון גדול יותר מחסרון שיש בנקודת ז"א. הכלל העול' כי הי' נקודות שיצאו בתחלה אינם רק ה' נקודות לבד אשר מהם נעשו אח"כ ה' פרצופי' והנה הנקוד' הראשונה והשנית והשלישית יצאו כל אחת ואחת מהם כלולה מי' חלקים הראוי' להיות בה ועוד שהיו נקשרי' ומחוברי' יחד וכל הי' נקראו בשם נקודה אחת לבד לסבה הנז' ונקודה ד' לא יצא כלולי' בה רק ו' חלקיה לבד ועוד שיצאו נפרדי' זמ"ז ולסבה זו נקראו ו' נקו' עם שאינ' רק ו' חלקי הנקוד' ונקודה החמישית לא יצא ממנה כ"א החלק העשירי לבד ולחלק זה אנו קוראי' בשם נקודה אחת חמישית והנה הו' חלקי' שיצאו מן הנקודה דז"א הם השש קצוות שלו הנקראי' חג"ת נה"י שלו ושלשה ראשונות שלו שהם הנקראי' כחב"ד שלו שהם המוחין שלו לא יצאו אבל החלק העשירי שיצא.מן הנקוד' דנוק' דז"א היא הכתר שבה וט' תחתונות שבה לא יצאו ועתה צריך לבא' טעם למה נשתנו נקודות זו"ן שיצאו חסירו' ושלש' נקודות הראשונות יצאו שלימות וגם לבאר השנוי שבין ז"א לנוק' כי מזה יצאו ו' חלקיו ומזה חלק עשירי בלבד ולא עוד אלא שבנקודת הז"א יצאו החלקי' התחתוני' וחסרו העליוני' ובנקוד' נוקבא יצא החלק העליון שבכלם וכל ט' התחתונות חסרו

131

קל״בוהתשובה היא זו דע כי כל העולמות כלם אינם מתנהגי' רק ע"י ז"א ונוק' לפי שהם נקראי' בנים לאו"א ואנחנו נקראי' בני' לזו"ן בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ועוד כי הכתוב אומר אמרתי עולם חסד יבנה כי העול' כלו נבנה ע"י הז' תחתונות הנקראי' ז' ימי בראשית אשר התחלתם מן החסד והם כללות זו"ן כנודע וזהו סוד שאין פגם מעשה התחתוני' מגיע ופוגם בג' נקודות הראשונות שהם א"א ואו"א רקמגיע ח"ו בזו"ן לבד ולכן בתחלת האצילות יצאו ג' הנקודו' העליונו' שלימות בכל חלקיה' אבל שני הנקודות התחתונו' שהם זו"ן יצאו חסירו' וכמו שיתבאר ואמנ' גם בשניה' יש שנוי כי הפג' המגיע ממעש' התחתוני' בנוק' דז"א הוא פוגם מאד להיותה יותר תחתונה וקרובה אלינו בסוד ובן כסיל תוגת אמו בסוד ובפשעכ' שלחה אמנם אבל הפגם המגיע עד ז"א אינינו יכול לפגום כ"כ ולכן נקודת ז"א יצאה יותר שלימה מנקודת נוק' והוא כי הנה הפגם שעושי' התחתוני' המגיע עד נוק' דז"א יש פגם שיכול לסלק ממנה חלק העשירי התחתון שבה ויש פגם שיכול להחסיר גם את חלק הט' שבה עד שנמצא שיש פגם שיכול לסלק ולהחסיר ממנה כל ט' חלקיה התחתוני' ולא ישאר בה רק חלק אחד העליון והוא הכתר שבה בלבד אשר זהו סוד שעלי' נאמר לכי ומעטי את עצמך כי נתמעט' בבחי' ט' חלקיה התחתוני' שנסתלקו ממנה ועלו למעלה כדי שלא יאחזו בהם הקליפו' בהיותה יורדת למטה ביניהם וזה החלק העליון שהוא הכתר שבה נשאר וירד למטה בין הקליפות בסוד רגליה יורדות מות כי כיון שהוא חלק היותר עליון שבה אין כח בקליפות להתאחז בו יותר מדאי וזהו הטע' שנסתלקו ממנה החלקי' התחתוני' ונשאר העליון שבה שהוא הכתר מה שאין כן אלו היה ע"ד ז"א שמסתלקי' העליוני' ונשארי' התחתוני' כי אלו היו ט' חלקיה העליוני' מסתלקי' וחלק העשירי שהוא מלכות שבה ישאר וירד בתוך הקליפו' היו נאחזי' בו יותר מדאי וכביכול (בדפו"י ע"ג) היה נחלש כחו והיה מתבטל בתוכם והיה העולם חרב ומתבטל ושומם אבל הפגם המגיע עד ז"א שהוא יותר עליון מן נוק' אינו פוגם כ"כ לסבת מעלתו כי אין הקליפות הם נאחזים בו כ"כ כמו בנוק' ואין הפגם מצוי לעלות עדיו כ"כ כמו בנוק' ולכן היה בהפך כי בעת הפגם העולה עד מקום ז"א אז ג' ראשונות שבו שהם תכלית העלוי מסתלקות למעלה כי אינו מן הראוי שיהיה בהם ח"ו פגם כי ח"ו אם יגיע שם יחרב העולם ואמנם שש קצוות שלו נשארים שם כי אע"פ שיגיע בהם הפגם אינו כ"כ חזק כמו בהגיע בתחתונות דנוק' כי הם היו מתבטלים ח"ו אבל אלו אינם מתבטלי' ובפרט כי אין מצוי כ"כ להיות פגם התחתוני' מגיע עד ז"א עצמו כנז' ובזה יתבאר היטב טעם למה בתחלת האצילות יצאו שני נקודות זו"ן חסירות וחסרונו גדול מן חסרונה ונתחיל בנקודת נוק' דז"א ונאמר כי לא יצא ממנה בתחלה רק הכתר שבה לפי שכל דבר שיצא בתחלה נשרש ונעשה שרש קבוע ואינו זז ממקומו ומה שהיה הוא שיהיה אבל מה שבא אח"כ בסוד תוספת אינו עיקרי ויכול לצאת ולבא ולהסתלק ולחזור כפי מעשה התחתוני' ולכן אילו יצאה נקודת נוק' דז"א כלולה בכל עשר חלקיה היו בה תמיד ובהגיע שם פגם מעשה התחתוני' לא היה אפשר להם שיסתלקו למעלה והיו נשארי' תוך הקליפה והפגם של התחתוני' והיו מתבטלי' ח"ו בתוכם ויחרב העולם אבל עתה שלא יצא בתחל' רק הכת' שבה הוא לבדו הושרש בה וכאשר אח"כ בעת התיקון באים לה כל הט' חלקים אחרי' באים בסוד תוספ' ואינם מושרשי' בה וכאשר יחטאו התחתוני' ויגיע הפגם בנוק' דז"א אז אלו הט' חלקי' שבאו לה בסוד תוספ' יכולים להסתלק למעלה ולא יגיע הפגם בהם גם בזה יובן טעם למה לא הוצרך עיבור ויניקה ומוחין בנוק' כמו בז"א לפי שכאשר באים אלו הט' חלקים שלה בעת התקון באים בסוד תוספ' ולכן כלם באים כאחת ונתקנת ברגע אחד ואינה צריכה כל אותם הזמנים שהוצרכו לז"א כמו שנבאר:

132

קל״גביאור משנת מס' אבות פ"ה בעשרה מאמרות נברא העולם

133

קל״דוזהו סוד משנת בי' מאמרות נברא העול' ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראו' אלא להפרע מן הרשעי' שמאבדי' את העול' שנברא בי' מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקי' שמקיימי' את העול' שנברא בי' מאמרות. והענין יובן במה שביארנו לעיל כי ענין חסרון תקון הי' נקודו' בתחי' היתה לברא את הקליפות כדי שיהיה שכר ועונש בעולם אם טוב ואם רע ולכן אלו הב' נקודות של זו"ן הוצרכו שלא לבא בתחלת' שלימות כל אח' ואח' כלולה בכל י' חלקיה מחוברות יחד בסוד נקודה אחת לבדה הנקראת מאמר אחד אמנם כל אחד משתיה' יצאה נחלקת בי' חלקי' הנקראי' עשר מאמרות נפרדי' זה מזה בלי חבור והתקשרות שלא כדרך ג' הנקודות העליונות של א"א ואו"א ולהיות' נפרדי' זה מזה לכן לא יצאו ביחד כל הי' חלקים שבכל נקודה משתיה' אמנם יצאו קצת חלקיה וקצתם נשארו לסבת פרוד' כנז' וזהו אומרו בי' מאמרות נברא העולם ר"ל בי' מאמרות נפרדים נברא העולם שהם ז' תחתונות כמו שאמר הכתוב אמרתי עול' חסד יבנה מחסד ולמטה והלא במאמר אחד יכול להבראות וכל עשר חלקי נקודת ז"א או נקודת נוק' יהיו כלולי' יחד בסוד נקודה אחת ויצאו כל הי' חלקים מחוברי' בבחי' מאמר אחד וביאר טעמו של דבר ואמר להפרע מן הרשעי' וכו' פירש כי כיון שכוונתו היתה להיות שכר ועונש בעול' והפגם שלהם מגיע עד זו"ן לבד כנז' לכן יצאה נקוד' הז"א ונקוד' נוק' נפרדת בחלקיה בהיות' נקראי' י' מאמרות ולא מאמ' א' לפי שבהיות' נפרדי' בתחל' ויבאו אח"כ בסוד תוספ' כנז' אין פגם התחתוני' שוה לפגם תמיד בכל הי' מאמרו' ביחד אבל יהי' כפי ערך החט' ופגם התחתוני' כי לפעמי' לא יצטרך להסתלק רק חלק התחתון לבד ולפעמי' יצטרך להסתלק ב' חלקי' עד שנמצ' שאם החטא יהי' תכלית הגדול יסתלקו כל ט' חלקי נקוד' הנוק' וישאר הכתר שלה לבד כנז' משא"כ אם קודם התקון באו קשורו' יחד כלם ונשרשו' בה שבכל חטא הקל שבקלי' היו כל הי' מסתלקי' או כלם נשארים ונמצא שלא היה משפט אמת וישר כפי ערך החוטא אלא והיה החוטא כשוגג כמזיד וכו' וכן בענין הצדיקי' לא שכר אמיתי כי יש צדיק גורם קיום חלק אחד ויש גורם כל הט' חלקים וצריך לתת שכר טוב לצדיקים כפי שעור מעשיהם ביושר וזהו להפרע מן הרשעי' כי כפי מעשה כל אחד מהם עתה שנברא בי' מאמרו' חלוקי' וליתן שכר טוב לצדיקים ע"ד הנז' עתה שנברא בי' מאמרות נפרדי' מה שאין כן אם היו כולם מאמר אחד והרי זה טעם אחד למה שנוגע אל בחי' הצדיקי' או הרשעים עוד יש טעם שני למה שנוגע אל המאמרות עצמם כי אלו היו תחלה כלם מאמר אחד היה הפגם מגיע בהם ולא היו יכולים להסתלק וח"ו יפול בהם פגם הקליפות אבל עתה שבאו בסוד תוספת כאשר יחטאו התחתוני' יסתלקו המאמרי' הנז' ולא יפגמו ח"ו וכמו שאמרו אם חטאת מה תפעל לו ואין שם רק עונש אלא לרשעי' או (בדפו"י ע"ד) שכר טוב לצדיקי' אבל בי' מאמרות עצמם אין פגם נוגע בהם כלל ח"ו וגם זה הטעם השני נרמז באומרו אלא כדי להפרע מן הרשעי' כי אין בזה אלא פרעון לרשעים וגמול שכר טוב לצדיקי' אבל לא במאמרו' עצמם והנה ענין הנוק' נתבאר היטב אבל ענין ז"א צריך לבאר יותר והוא כי הנה נתבאר כי בעת הפגם מסתלקי' ג' עליונות שבו ונשארי' ו' קצוותיו ולכן לא יצאו בראשונה רק ו' חלקי נקודתו והושרשו בו בקביעות לא ינתק ואח"כ בעת התקון נתוספו בו בסוד תוספ' לבד אותם ג' ראשונו' כדי שיוכלו להסתלק למעלה בעת פגם התחתוני' ולא יופגמו בין הקליפו' ח"ו ובזה יובן טעם היות צורך אל הז"א להיות בו עיבור ויניקה ומוחין בעת התיקון שלו לפי שאותם ו' קצוות שהיו בו תחלה מושרשי' בשרש גמור הוצרכו להתקן בתחלה ע"י עיבור ויניק' כמו שיתבאר ואח"כ באי' לו ג' הראשונות הנקראי' מוחין בסוד תוספ' בפעם אחת כי כמו ששלשת' יחדו חסרו ממנו כך בבואם באים יחד מה שאין כן בנוק' דז"א שכל ט' חלקיה באים בסוד תוספ' לפי שכלם יחד חסרו ממנה ולכן אין צורך בה לעיבור ויניקה ומוחין ע"ד ז"א. ובזה תבין ענין מה שאמרו חז"ל כל ג' כלבוד דמי גם אמרו ג' ראשונות חשובו' כאח' כי הלא שלשת' מסתלקו' יחד בעת הפגם ושלשת' באים יחד בעת התקון והתוס' לפי שאם נאמ' שאם הפגם קטן ויגיע עד השלישי שבהם ויסתלק הוא וישארו השנים האחרי' אין לך קלקול גדול מזה להיות ח"ו פירוד בין הג' עליונו' בעצמם כי הוא פגם גדול מאד נמצא שאי איפשר לו' שהשלשה עליונות שבו יבואו תחלה קוד' התיקון ויושרשו בו כי לא יוכלו אח"כ בעת פגם התחתוני' להסתלק וע"י כן יחרב העול' גם אי איפשר לו' שיבואו שלשת' קודם התיקון ויושרשו בו אמנם יבואו שלשת' נפרדי' זה מזה ע"ד שהיה בשש הקצוות כנז"ל ונאמר שע"י כן לא יגיע הפגם בכל שלשתם רק באחד מהם כי אין לך פגם וקלקול גדול מזה להיות ח"ו פירוד בשלשה עליונות החשובות כאחת אבל שש קצוות שלו התחתוני' באו תחלה קודם התקון והשרשו בו לפי שאין הפגם מצוי כ"כ לעלו' עד ז"א כמו בנוק' כנז' ועם כ"ז כדי למעט ההיזק והפגם באו נפרדים זה מזה כדי שבעת הפגם לא יופגמו כלם יחד אבל יגיע הפגם בחלק אחד פרטי המתדמה כפי ערך חטא התחתוני' ושאר החלקי' לא יקבלו פגם אע"פ שנשארים במקומם ואינם מסתלקים לפי שבאו ונשרשו מתחלה שם כנזכר והרי נתבאר סיבה למה לא יצאו ששת חלקי נקודת ז"א בלבד ולמה יצאו נפרדים זה מזה:

134

קל״הביאור ענין רשות היחיד ורשות הרבים וכן טעם איסור מלאכת בורר בשבת

135

קל״ווהנה בזה תבין ענין רה"י ורה"ר שאסור להוציא בשבת מרשות לרשות וכן טעם איסור מלאכת בורר בשבת והענין הוא כי להיות שאלו הי' מלכים דז"א שהם י' חלקי נקודתו יצאו בתחלה נפרדים בלי חבור זה בזה והיו אז נק' רה"ר להיותם נפרדים ולא מתייחדים ולכן תמצא כי כל מקום שיש פירוד ואין אהבה יש שם מיתה ולכן מתו אלו המלכי' להיות פירוד ביניהם וכמש"ה חלק לבם עתה יאשמו ובהפך כתי' חבור עצבים אפרים הנח לו ולכן נבאר ענין הפירוד והחיבור הזה מה מה הוא מציאותו ומה היה קודם התיקון ואחר התיקון. דע כי הנקודה של אריך או של אבא או של אימא כאשר יצאה היתה כלולה בשלימות בכל י' חלקי' כנז"ל וגם כי היו מחוברי' יחד פי' כי היו מיוסדות בדרך ג' קוים קו ימין ושמאל ואמצע וזה הוא קשר האמיתי אבל ששת חלקי נקודת ז"א לא יצאו בדרך קוים רק היו זו על גבי זו ולא נתחברו יחד דרך קוים ולכן הי' הפירו' ביניה' ונודע כי אם תקח ק' קנים כל א' בפני עצמה תוכל לשבור את כל' א' לא' ואם תחבר ג' קנים יחד לא יוכלו להשבר והנה זה היה קודם התיקון אבל אחר התקון חזרו להתחבר הו' חלקי הנקודה דז"א בבחי' ג' קוים כנז' ואז נתקיימו ובזה תבין טעם צריכות עיבו' ז"א בתוך אימא כי בהיותם יחד שם מחוברים נתאספו ונתחברו יחד כל הו"ק ובפרט כי כיון שנתחברו יחד שם נתוסף בהם הארת אימא והוסיפה בהם כח ואז נתחברו ונתקשרו קשר אמיץ דרך קוים והענין הוא כי חסד נכלל בנצח וגבורה נכלל בהוד ותפארת ביסוד ונעשו ג' כלילן בתלת כנז' אצלינו במקומות רבים והבן היטב ענין ג' כלילן בג' כי הג' תחתונות נכללו בג' העליונות בלבד וזה היה בג' ימי הקליט' ואח"כ מאז ואילך נתוסף בהם תקון והוא כי כל א' מן הו' נכללה מכל הו' וזה נעשה בהמשך זמן ט' חדשי העיבור הנק' עיבור ראשון דז"א כמבואר אצלינו בכוונת התפילין בענין כ"א אזכרות אשר בהם שהוא חבור שבעה תחתונות זו בזו בסוד ג' קוים והם כ"א אזכרות ועיין שם ואז נקרא רה"י כי נתאחדו יחוד גמור וזהו סוד מ"ש בספר התיקונין כי רה"י גבהו י' ורחבו ד' שהוא ענין שם הוי"ה (בדפו"י מ"ו ע"א) דמ"ה דאלפ"ין שיש בו ד' אותיות הפשוטות וי' אותיות במלואו ונודע כי הוי"ה זו דמ"ה היא בז"א להורות כי כל אלו המלכים דז"א נתקנו ונתחברו ונעשו הוי"ה אחת מחוברת מכלם ונקרא רשות היחיד:

136

קל״זונבאר עתה ענין איסור הבורר בשבת דע כי אף על פי שנת' למעלה כי הסיגים שבמלכי' אלו דז"א ונוק' נתבררו ונעשו מהם הקליפות בעת מיתת המלכים ואמנם הקדושה שבהם גם היא נתבררה ועלתה למעלה להתקן בסוד העיבור באימא עילאה דע כי לא נתבררה אז כל הקדושה לגמרי ונשארו קצת נצוצות קדושה בתוך הסיגים ההם והקליפות הנק' רה"ר והנה ביום השבת אז הקליפה נבדלת מן הקדושה כנודע ולכן מי שיוציא שפע מרה"י שהיא הקדוש' הנבררת למעלה אל אותם הניצוצות שנשארו תוך הסיגים והקליפות הנק' רה"ר חוזר לערב קדש בחול ולהתאחז הקליפה בקדש וכן להפך המכניס מרה"ר מאותם נצוצות הקדושה שנשארו שם כנז' ומעלה אותם לרה"י כנז' גם הוא גורם לערב קדש בחול והטעם הוא כי בימי החול דוקא יורדת נוקבא דז"א הנקראת הוי"ה דב"ן דההי"ן למטה בגלות בקליפות ומבררת מתוכם לאותם ניצוצות קדוש' שנשארו שם ומעלה אותם למעלה אל הקדושה אבל בשבת אינה יורדת למטה בין הקליפות לברר אותם נצוצות הישנות אמנם נבדלת מן הקליפות ועולה למעלה ומזדווגת עם ז"א ויוצאות נשמו' חדשות מן הזווג ההוא ולכן המכניס מרה"ר לרה"י גורם שהנוק' דז"א תרד אל הקלי' הנק' רה"ר ותברר משם הנצוצות הישינות הנז' ותעלם לרה"י העליון והנה הוא מערב קדש בחול ומוריד הנוק' בתוך הקלי' ונמצא כי איסור המכניס מרה"ר לרה"י ואיסור הבורר בשבת הכל ענין א' הוא אלא שזה עניינו לברור למטה אוכל הקדושה מתוך פסולת הקליפות וזה עניינו להעלות האוכל ההוא אשר ברשו' הרבים ולהכניסו ברה"י:

137

קל״חביאור יותר בפרטות ענין אלו העשר נקודי' איך היו קודם התיקון ואיך היו אחר התיקון

138

קל״טונחזור לבאר בפרטות ענין אלו הי' נקודים איך היו קוד' התקו' ואיך היו אחר התקון דע כי אעפ"י שאמרנו כי ג' נקודון הראשונות יצאו שלימות כל א' בי' חלקיה וגם יצאו מחוברו' ומקושרו וכל הקלקול היה בז' תחתונו' עכ"ז צריך שתדע כי גם הנקודה הב' והשלישי' אשר נעשו אח"כ בחי' או"א גם בהם היה קצת קלקול וחסרון אור עליון עם שהם מכלל ג' נקודו' הראשונו' החשובו' אמנ' השנוי שיש בקלקול' לקלקול ז' תחתונו' שהם בחי' זו"ן הוא זה כי הנה ז' התחתונו' ירדו למטה בעולם הבריאה במקום הקלי' למטה מעולם האצי' ויצאו מעול' שלהם ולכן נז' בהם מיתה ממש בסוד המלכי' שמתו לסבת בטול' בהיותם בתוך הקלי' אבל המלכים שירדו משני נקודו' או"א לא ירדו למטה מעולם האצי' אמנם ירדו ממקומם העליון למטה במקו' נוק' דז"א בעולם האצי' עצמו ולכן ירידה זו אינה מיתה רק בטול בעלמא ואינו כ"כ פגם כמו פגם זו"ן רק הוא ענין ירידה מגדולתם ומעלתם על דרך מ"ש חז"ל על פ' וימת מלך מצרים שהורידוהו מגדולתו:

139

ק״מוצריך לבאר ענין אלו הי' נקודות מה עניינם קודם התקון דע כי אלו הי' נקודו' שהיו תחלת כל האצי' קודם שהיה שום תקון בהם הנה היו אז כדמיון פרצוף א' אך לא היו בציור גמור ממש פי' כי הנקודה הראשונה נחשבת ונערכת לבחי' כתר והב' והשלישית לבחי' חו"ב וו' האחרות לבחי' הגוף אבל לא היו בציור ממש כמו שהוא עתה אבל עכ"ז כל נקודה מהם היתה כלולה מי' פי' כי נקוד' הראשונ' היה נכלל בה כללות כל הי' ספי' דא"א אלא שהיתה נקודה קטנה וגם כי לא היתה בציור פרצוף כמו שהוא עתה אחר התיקון ועד"ז שאר הנקודות וכבר נת' כי אלו הי' נקודות יצאו כלם בבחי' עצמו' אור וכלים ואמנם כל הי' נקודות יחד כאשר נעריכם זו עם זו ביחד הנה הנקוד' הראשונה היתה בסוד תלת רישין שהם בחי' עתיק יומין הנק' רישא עילאה ובחי' א"א שהוא כללות תרין רישין תתאין הנק' כתר וחכמ' של זו הנקודה הראשונה ושאר ח' חלקי נקודה זו הם מגרון דא"א עד סופו ואפילו הבינה שבהם אינה נק' רישא כי ירדה בתוך גרון דאריך ואלו הי' חלקים של זו הנקודה הראשונ' הנכללת באריך הם הט' ספי' השרשיות הנז' אצלינו בתחלת ביאור אדרת האזינו והשני חלקים הראשונים שבה לבדם שהם כתר וחכמה שבה נק' תרין רישין להיותם בראש אריך ועליהם רישא דלא אתיידע רישא דעתיק ולא גופו ואינם מכלל ט' ספי' שרשיות ואלו התלת רשין עם שאר חלקי זו הנקודה הראשונה היו מתפשטי' תוך הט' נקודות אחרות שהם או"א וזו"ן ע"ד שהם עתה אחר התקון וטרם שנבאר הפגם שאירע בה צריך שנודיע הקדמה א' דע כי ד' בחי' יש בעולם האצי' באופן מצב העמדת הזכר והנקבה אשר שם בין בהיותם בבחי' נקודות קודם התקון בין בהיותם בבחי' פרצוף גמור אחר התיקון וזה סדרם ממש היותר גרועה הוא היות שניהם אחור באחור. למעלה מזה הוא אחור בפנים פי' (בדפו"י ע"ב)שהזכר יהפוך אחוריו כנגד פני הנקב' כי עתה הנקבה תוכל לקבל האור מן אחורי הזכר דרך פנים שלה אבל מן פני הזכר אין כח בה עדיין לקבל האור למעלה מזה הוא פנים באחור פי' שהזכר יהפוך פניו כנגד אחורי הנקבה ויאיר בה וזו מעלה יתירה כי האור של הפני' עצמם של הזכר מאיר בנקבה אלא שעדיין אין בה כ"כ כח לקבלו דרך פנים ולכן הופכת אחוריה ומקבלת דרך שם האור בפנים עצמם ועל ידי כן מתעבה שם האור קצת וכאשר יעבור האור דרך האחור ויגיע עד צד פנים שלה כבר יכולה לקבלו כיון שנתעבה קצת וזהו סוד וחכם באחור ישבחנה כי החכמה שהוא הזכר כאשר פניו מביטי' באחורי הנקבה ומאירים בה ישבחנ' ויאיר בה האר' נוספ' יותר מאלו יהיו להפך שהוא אחו' בפנים כנז"ל שהיא המדריגה הב' למעלה מכל' היא המדריג' הד' והיא היות הזכר והנקב' פנים בפנים זה כנגד זה כי אז מקבלת היא אור פני הזכר שהוא אור נפלא ולא עוד אלא שאין צורך שיתעב' באחור שלה בתחלה רק יכולה היא לקבלו כמו שהוא זך דרך פנים שלה ואחר שנתבאר הקדמה זו נבא אל הביאור הנזכר לעיל.

140

קמ״אדע כי בזו"ן היה בהם כל הד' בחי' הנז' על סדר הנז' אבל באו"א לא היה בהם רק ג' בחי' לבד והם הראשונה והג' והד' אבל בחי' הב' לא נצרכה בהם וכל זה הוא בהיות' בבחי' נקודה קודם התקון כמו שית' ובזה נבא אל הביאור דע כי כשנאצלו י' נקודות הנז"ל טרם בא זמן תקונם שאז נק' עולם האצי' הנה בין או"א ובין זו"ן כלם היו בסוד אחור באחור שהיא המדריג' הגרועה מכלם כי לא היה כח לא באימא לעמוד עם אבא ולא בנוק' דז"א לעמוד עם ז"א אלא בבחי' אחור באחור והנה בהיותם או"א בבחי' אחור באחור ולא היו יכולים לקבל אור העליון בהיותם אחור באחור ואז אות' האחו' שלהם מבחי' הכלי' שלהם הם הנק' מלכים דאו"א שלא יכלו לסבול ולקיים לקבל האור העליון נתבטלו וירדו מגדולתם למטה י' כלי' דאחו' דאבא מבחי' י' ספי' וי' כלים דאחו' דאימא מבחי' י' ספי' שלה וירדו במקום הנקודה התחתונה העשירית אשר אח"כ בזמן התקון נעשת פרצוף דנוק' דז"א דאצי' הנק' רחל והי' אחו' דאבא נתיישבו כנגד צד פנים של אותה הנקודה הי' והעשר אחו' דאימא נתיישבו ועמדו בצד אחו' שלה והנקודה ההיא באמצע פניה כלפי אחוריים דאבא ואחוריה כלפי אחורים דאימא מה שאין כן באותם המלכים שירדו מן זו"ן שהיתה בהם מיתה ממש כי ירדו למטה מעולם האצי' אל מקום הקליפות הנקראים מות ולכן נז' בהם מיתה אבל אלו דאו"א לא מתו כנז' אבל ירדו מגדולתם כי בהיותם במקומם היו מלכים וברדתם למטה נקראו שרים וז"ס פסו' הלא שרי יחדיו מלכי' כי אלו האחורי' דאימ' שירדו למטה ונעשו שרים הנה בהיותם בתחלה למעל' במקומם היו מלכים ולהלן יתבאר בע"ה כי מאלו האחורים דאבא נעשה אחר כך בזמן התיקון בחינת יעקב ומאלו האחו' דאימא נעשת אח"כ בזמן התקון בחי' לאה ולכן נרמז שמה פה במלת הל"א שרי כי הל"א בהפך אתוון היא לאה וגם נקרא שרי במה שהודעתיך כי היא בחי' שרי אשת אברם שהיא בחי' לאה כי שרי היא לאה ושרה היא רחל וכבר נתב' כי סבת שבירת הכלי' שהם המלכים ומיתתם היתה לחסרון התיקון בה' כי אז האור הוא יורד בלי מסך והנה הוא אור גדול מאד ואין בהם יכולת לסבלו ומתבטלים ונשברים וכאשר נעשה בהם התקון כנודע אז האור העליון יורד דרך מסכים הרבה ומתמעט כחו עי"כ ויש יכול' בכלים לסבלו ואמנם סבת היות או"א אחור באחור קודם התקון הוא לפי שהנה קודם שהתחיל עתי' יומין להתקן מכל שכן שלא היה שום תקון בשאר האצילות כלו וכיון שלא היו אז מסכים ומחיצות רבות היה האור העליון יורד בהם בכח גדול. ולכן היו אבא ואימא עומדים אחור באחור כי כאשר אור פני א"א ירד וימשך למטה ביושר דרך החזה של א"א עצמו הנה שם מקום מעמד או"א כנודע ואלו היו אז בבחי' פב"פ הנה הכלים דבחי' פנים הם זכים וברים ודקים במאד מאד יותר מן הכלים דאחו' וכאשר ימשך אור העליון בהם יכנס בתוכ' בחוזק ובכח רב ולא יוכלו לקבלו וח"ו ימותו וישתברו כמו שמתו המלכי' דזו"ן כנז' ויפלו למקום הקליפות ח"ו ויהיה פגם גדול באו"א העליוני' ח"ו ולכן היו בבחי' אחור באחור שהם כלים עבים וגסים יותר ואז כשנמשך האור העליון עד מקום החזה דא"א אז נכנס בין שתי אחורים דאו"א אשר שם ולהיות' כלים עבי' אין האור נבלע ונכנס בהם בכח רק מועט ועל ידי כן יכולי' לקבלו וזהו הטעם שהיו אז או"א בבחינת אחור באחור:

141

קמ״בביאור תקון עתיק יומין ותקון אריך אנפין.

142

קמ״גוכשבא זמן תקון עולם האצילות התחיל התקון מלמעלה למטה כנז' בריש אדר' נשא אי רישא דעמא לא אתתקן עמא לא יכלי לאתקנתא ואז התחיל להתקן פרצוף עתיק יומין ונתרבו בו הכלים והמסכי' כנז"ל וזהו סוד ענין התקון כדי שיעבור האור בהמעטה ויוכלו לסבלו וכבר (בדפו"י ע"ג) נתבאר למעלה כי הנקודה הראשונה מן הי' נקודות הראשונו' היתה כלולה מן תלת רישין עילאין והנה הרישא עילאה שבשלשתם נתקנה ונעשית פרצוף עתיק יומין וזהו הנק' בריש אדרת האזינו רישא עילאה דלא אתיידע וצריך אתה לידע כי הנה שלשה ראשונו' דעתיק יומין הם מגולות אבל שבעה תחתונות שבו הם מתלבשות למטה תוך פרצוף א"א כמבואר אצלינו והנה אלו השבעה תחתונות שבו הם מתלבשות למטה כיון שנתלבשו באריך ואריך גם הוא נתלבש תוך או"א וזו"ן נמצא שיש קצת השגה וידיעה בהם ולשבעה התחתונות האלו אנו קורים עתיק יומין פי' כי השבעה תחתונות נק' שבע' ימי' ואלו להיותם ימים יותר עליוני' הם ימים עתיקין וזהו עתיק יומין רוצה לומר עתיק מבחי' שבעה ימים שלו אבל ג' ראשונות שבו שהם רישא דיליה שלא נתלבשו למטה כלל לא יש בהם שום אחיזה והשגה וידיעה כלל ולכן הם נק' רישא דלא אתיידע כלל נמצא כי ג"ר שבו נק' רישא דלא אתייד' וז' תחתונות שבו נק' עתיק יומין וזכור הקדמה זו גם צריך שתדע כי יש הפרש בין תקון ע"י לתקון א"א הנעשה מתרין רישין תתאין שבנקודה הראשונה כנז"ל והוא כי רישא עילא' משלשתם הנק' עתיק יומין כאשר נתקנה נתקנו ג' ראשונו' כח"ב דיליה הנק' רישא דעתי' ביחד בפעם א' ואח"כ נתקנו ג' אמצעיות חג"ת שבו ואח"כ נתקנו ג' אחרונות נה"י שבו מה שאין כן בתקון פרצוף א"א הנעשה מבחי' תרין רישין תתאין כנז' והענין הוא כי צריך שתד' כי יש שינוי א' בין א"א לשאר כל פרצופי האצילות כי בשאר הפרצופי' הנה ג' ראשונות הנק' כח"ב שבכל פרצוף מהם עומדים שלשת' יחד למעלה בראש הפרצוף ההוא מה שאין כן באריך כי בחי' חכמה שבו נעשת בחי' מוחא עילאה סתימאה דא"א אבל הבינה שבו לא היה בה כח לעמוד למעלה ברישא דיליה אמנם ירדה למטה בגרון דא"א ושם מקומה וטעם הדבר הוא כי אור עתי' יומין חזק וגדול במאד מאד והנה הוא מתלבש תוך א"א בבחי' הז' תחתונות לבד כנז"ל וכיון שא"א מקבל ממש אור עתי' יומין ולכן בחי' הבינה של אריך שהיא התחתונה שבשלשה ראשונות שבו לא יכלה לקבל האור הגדול ההוא דעתי' יומין הבא אליה בגלוי גמור וכדי שתוכל לקבל הוצרכה לרדת ממקום עליון הראוי לה שהוא ברישא וירדה למטה במקו' הגרון שבו כי שם ע"י ההרחקה תוכל לקבלו אבל בחי' בינה דאבא עומדת למעלה בראש דאבא במקומה הראוי לה כי כבר אור עתי' יומין נתלבש תוך א"א ונתמעט כחו ואינו נמש' בבינה דאבא רק ע"י מחיצו' ומסכים ויכולה לסובלו ועד"ז מכל שכן בבינה דאימא ובינה דז"א ובינה דנוק' כי נתרבו הלבושים קודם שיגיע אור עתיק יומין אליהם ולכן יש בהם כח לקבל אורו אף בהיותם למעלה בראש של כל פרצוף מהם ויושבת הבינה אצל החכמה שבפרצוף ההוא כחדא שריין (א"ש רציתי לכתוב כאן מאמר קטן בעתיק יומין אעפ"י שלא היה מקומו כאן ואחריו דרוש הש"ע נהורין דאריך אנפין):

143

קמ״דדרוש כי נה"י דע"י מתלבשי' תוך חג"ת דא"א

144

קמ״ההנה הודעתי כי נה"י דעתיק יומין מתלבשים תוך חג"ת דאריך והנה משני הידים של א"א נעשו חו"ב לאו"א ומשני הכתפות העליונים שהם הפרקים הסמוכי' בגוף נעשו תרין עטרין דדעת אשר הורישו לברא קדישא ז"א ואלו הד' מוחין שהם חו"ב דאו"א וב' עטרין הנז"ל הם בחי' אור המקיף אל ז"א ואח"כ נאצלו ונתנוצצו מן אלו הד' הנז' שלשה נצוצות השנים הם מחו"ב דאו"א והא' הוא חבור תרין עטרין הנז' שנתחברו יחד ואלו השלשה ניצוצות מצד אור המקיף נתלבשו תוך נצח הוד יסוד דאימא ונעשו שלשה מוחין דאור פנימי דז"א ונמצא כי ג' מוחין דז"א הפנימים הם נה"י דאימא ובתוך הנה"י מתלבשים ג' נצוצות שנתנוצצו מן ד' מוחין דאור מקיף הנזכר ונשארו אותם ד' מוחין הראשו' בבחי' או"מ אליהם והנה לפי שהמוחין הפנימיים אינם רק ג' שהם חב"ד לכן לא נתנוצצו מן הד' מוחין דאו"מ אלא ג' ניצוצו' לבד והניצוץ הג' שבהם הוא מן התרין עיטרין כדי שיכנס תוך היסוד דאימא ויהיה בחי' דעת דז"א והנה בזה ירד מדריגה אחת שהיו ד' ונעשו ג' ואח"כ בנוקבא דז"א ירד עוד מדריגה שנית כי מן הג' נעשו שנים לבד והוא כי הנו"ה לבדם של ז"א נעשו חו"ב שלה בסוד או"פ אבל לא היסוד ואותם הג' מוחין הפנימיים דז"א שהם נה"י דאימא כנזכר הם או"מ למוחין דנוק' ומאלו הג' הנזכרים נתנוצצו שני נצוצו' לבד הא' היא כללות נו"ה שבהם תרין מוחין דאו"א והשני הוא חד עיטרא דגבו' שבדע' דז"א בלבד והרי כי בתחלה היו המקי' ארבעה ואח"כ שלשה ואח"כ שנים:

145

קמ״ו(בדפו"י ע"ד) דרו' הש"ע נהורין שיש בתרין אנפין דא"א

146

קמ״זענין הש"ע נהורין שיש בתרין אנפין דאריך כנזכר באדרת נשא בכמה אופנים. האחד הוא כי נודע שהפנים של אריך הנקראים תרין תפוחין דיליה הם מן התקון השביעי מן י"ג תיקוני דיקנא כמו שנתבאר אצלינו והנה הוא בספירת החסד לפי שהי"ג מדות מתחילי' מן המלכות ממטה למעלה ונודע כי שם א"ל הוא בחסד בסוד חסד אל כל היום ונמצא כי בתרין אנפין דאריך יש שני שמות א"ל א"ל ואם יהיו במלואם אל"ף למ"ד יהיו בגי' ש"ע נהורין:

147

קמ״חהאופן הב' היא כי תרין תפוחין דאריך שהם התיקון הז' כבר נודע שנרמז בתיבת ואמת והנה אמת בגי' הם ז' הויו"ת דס"ג כמבו' אצלינו וזה סדר התחלקות' ס"ג א' בחוטם שבין תרין תפוחין וג' ס"ג בתפוח ימין וג' ס"ג בתפוח שמאל והנה ו"פ ס"ג שבשני הפני' הם בגי' שע"ח שהוא בגי' חשמ"ל שהם בחי' ש"ע נהורין ועוד ח' אותיו' שיש בב' הויו"ת היורדו' מן רישא חוורא אל הפנים סך הכל שע"ח אבל כשתמנ' כל הז' ס"ג שיש בתרין תפוחין וחוט' יהיו כלם בגי' אמ"ת שהוא התקון הז' כנז':

148

קמ״טהאופן הג' הוא מה שנת' אצלינו במצות שלוח הקן בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך וכו' וע"ש איך הם ט"פ מ"א מ"א מבחי' בינה כי הט' של חכמה הם טמירין והם בחי' ט"פ אהי"ה מצד הבינה ובכל א' מ"א אותיות בסוד הפשוט והמלוי ומילוי המלוי ואלו נגלי' בתרין תפוחין דאריך והם בגי' ש"ע. נלע"ד עם הכולל:

149

ק״נהאופן הד' הוא שהם י' מלוי' דהוי"ה דס"ג שכל א' הוא ל"ז כנוד' והנה י"פ ל"ז הם ש"ע נהורין ודע כי אלו הש"ע נהורין דא"א הם מתפשטין ונמשכי' עד היכל השישי של ז' היכלות דבריאה הנק' עצם השמי' הנז' בפ' פקודי שהוא בחי' הוד כנודע והוא היכל הב' ממטה למעל' כנודע ושם יש חד רוחא ושמו אורפניא"ל כנז' שם ונק' כן ע"ש שאות' ש"ע נהורין דאריך מגיעי' אליו ולכן אותיותיו הם אורפניא"ל והענין יובן עם מה שביארנו לעיל כי הש"ע נהורין הם מצד שם א"ל שבב' אנפין ולכן נק' אורפניא"ל ואמנ' שם זה בגי' שע"ח לפי שהש"ע נהורין הנז' הם נמשכי' לתרין תפוחין דאריך מן ב' הויו"ת שיש ברישא חוורא מצד הפני' שלו כי יש לו עוד הוי"ה שלישית אלא שהיא מצד אחורי רישא חוורא כנודע ובאלו הב' הויו"ת יש ח' אותיות ועם הש"ע אורות הנמשכי' מהם הרי שע"ח וכולם לוקח האי רוחא הנז' ודע כי גם האי רוחא הוא בגי' חשמ"ל וכבר הודעתיך בביאור מאמר ספר הזוהר בפ' ויקהל ענין חשמ"ל כי הנה הקלי' רוצה ליקח אלו השע"ח נהורין אבל אין יכולת בה ליקח את כולם רק הש"ע נהורין בלבד כי הח' העליוני' הנמשכי' מאות' תרין הויו"ת דרישא חוורא אשר מהם יצאו כל הש"ע אין כח בקלי' לקחת' ואז נקראת אותה הקלי' ע"ש הפוך אתון ש"ע שהוא התולעת האוכל ומרקיב הבגדי' כש"ה וכבגד יאכל ע"ש וגם ז"ס פסוק עושה ע"ש כסיל וכימה ונמצא שכמו שיש ש"ע נהורין באנפין דאריך כן יש כנגדם בקלי' ונק' ע"ש:

150

קנ״א(אמר שמואל הדרוש הזה נכתב למעלה בפרק ערכי הכנוי' באות הכ"ף דף ענין הש"ע הנז' בפסוק ושעשע יונק על חור פתן וגם נתבאר ענין החשמל באר היטב גם כן ונתחדשו שם כמה מיני ש"ע אחרים ומצאת שם כי תדרשם.)

151

קנ״בביאור סדר התקון של אבא ואימא

152

קנ״גועתה נחזור לבאר סדר התקון של או"א הנה כאשר נתקן בתחלה רישא דע"י הכוללת כל שלשה ראשונות שבו בפעם אח' בבחינת תקון פרצוף גמור וכיון שהחכמה והבינה שבו נתקנו ביחד לכן גם או"א שהם בחי' חו"ב כנודע גם הם נוסף בהם קצת תקון וחזרו להיות בבחי' פני' באחו' שהיא הבחינה הג' מד' בחי' הנזכרים לעיל בהיות' בסוד נקודות בלבד ולא בבחינת פרצוף כמו שיתבאר לקמן ולא הוצר' להיות בהם בתחלה הבחינה הב' הנקראת אחור בפנים אמנם בפע' אחת נתקנו בשני הבחינות הב' והג' ותכף נתקנו בבחינת פנים באח' כי אבא הפך פניו באחורי' אימא והאיר בה אבל עדיין לא יכל' אימא להפוך גם היא פניה נגד פניו לקבל האור והוא היה בבחי' פנים והיא נשארה עדיין בבחינת אחור כי כיון שנתקן ראשו דע"י ונתמעט האור על ידי רבוי המסכים שנתחדשו בפרצוף ראשו בעת התקון כנזכר לעיל יכול אבא לקבל האור בבחינת פנים אבל לא אימא הגרועה מאבא ולכן נשארה בבחינת אחור אבל עם כל זה תוספת תקון הוא באימא כי כבר יכולה לקבל ההארה מבחינת הפנים של אבא אף על פי שמקבלו דרך אחוריה והטעם הוא לפי שאבא הוא דכורא והוא רחמים אבל אימא שהיא נקבה היא דינים ואע"פ שעתה על ידי תיקון רישא דעתיק נתמעט האור קצת עכ"ז אינה יכולה (בדפו"י מז ע"א) לקבלו אלא דרך אחורי' ודי לה שנתעלית לקבל האור מבחי' פני אבא והענין הוא כי עתה אבא הפך פניו והחזיר' כנגד החזה דא"א אשר שם נמשך ויורד אור פני א"א כנז"ל ואז מקבלו אבא מצד פנים שלו אבל אימא נשארו אחוריה כנגד החזה דא"א לסבה הנז' והרי הם פני' באחור והנה עתה בהיות' בבחי' הג' שהיא פנים באחור נמצא כי יש יותר תיקון באב' מבאימא בבחי' אחת אבל בחי' אחרת יש תיקון באימא יותר מבאב' והענין הוא כי הנה כאשר אבא מאיר באימא פשוט הוא שהוא נותן בה האר' י"ס והנה בין בהיות אבא עם אימא פנים באחור בין אם יהיה עמה פב"פ הנה ההארה הנמשכת מאבא לאימא אין בה שינוי כלל כי לעולם היא באה מבחי' פנים דאבא ותמיד ממשיך בה הארה מן הי"ס הנכללו' באבא כנז' אמנם בבחי' אימא עצמה יש בה שינוי כ"א תהיה פב"פ עמו אז עיקר ההארה של הי"ס דאבא מצד הפנים שלו יאירו בפני' שלה וההארה היותר גרועה תמשך ותלך לצד אחוריה להאיר בהם וכמעט שאפי' חלק א' מק' חלקי ההארה הנז' לא יאיר באחוריה באופן כי כל התועלת וההארה היא בפנים שלה אמנם אם תהי' פנים דאבא באחו' שלה אז הוא להפך כי עיקר ההארה מאירה באחורים שלה והטפל הולך ומאיר בצד הפנים שלה ואעפ"י שהאחורי' הם יותר עבים וגסי' מן הפני' עכ"ז אותה ההארה שעוברת בתוכם הן רב הן מועט עיקר' נשארת באחור' והמועט שבה הולכת לצד פניה ונמצאי' עתה האחו' שלה בריוח גדול כי עתה הם מתמתקי' הדינים אשר בהם ומאירים יותר מאד מן כאשר היתה פב"פ כנז' ונמצא בזה כי אחוריי' דאי' מתמתקי' ומאירים יותר מן האחורי' דאבא לפי שהאחוריי' שלה מאירים מאור פני' דאבא אבל אחורי' דאבא אינם מקבלים הארה ומתוק אלא מן הטפיל' שעברה מן הפנים שלו לצד אחוריו כנז"ל כי הוא אינו מקבל הארת פני א"א רק בפנים שלו ולא באחוריו אבל בבחי' אחרת יש יתרון לאבא על אימא והוא בבחי' הפנים שלהם כי אבא נתקן יותר והיה בו כח לקבל דרך פניו האור העליון ולכן חזר פניו לצד החזה דא"א כנז' אבל אימא לא יכלה לקבל האור אלא דרך אחוריה להיותם יותר עבים וגסי' כדי שיתמעט האור ותוכל לקבלו כנז"ל ולהלן בע"ה בענין יעקב ולאה נבאר ענין יתרונות אלו מה גרעו ומה הוסיפו למטה ביעקב ולאה שהם בחי' האחוריי' דאו"א שירדו למקו' הנקוד' הי' למטה כנז"ל:

153

קנ״דביאור תיקון חג"ת. דעתיק יומין אח"כ נתקנו חג"ת דעתיק יומין ונודע כי תרין רישין תתאין של הנקודה הא' מהם נעשה א"א בבחי' תרין רישין דביה שהם כתר וחכמה שבו גלגלתא ומוחא כי בינה שבו כבר נת"ל שלא היתה בראש אלא למטה במקום הגרון שלו והנה תרין רישין אלו כתר וחכמה דא"א הם מלבישים את חו"ג דעתיק יומין ולכן כאשר נתקנו תו"ג דעתיק יומין נתקנו אז תרין רישין דא"א שהם כתר וחכמ' שבו בבחי' פרצו' גמור אבל הבינה שלו לא נתקנה עתה עמהם כנז"ל ואז נתוסף תקון גם באו"א כי חזרו להיות יחד פב"פ כי מקומם הוא בחו"ג דא"א זה מלביש החסד וזה מלביש הגבורה ואז פני או"א כנגד החזה דא"א ומקבלים אור עליון היורד מפני א"א עד שם והרי עתה או"א שוים ונמצא כי היו ג' הבחי' באו"א שהם אחור באחור ואח"כ פני' באחור ואח"כ פב"פ אבל הבחי' של אחור בפנים לא הוצרכה בהם כנז"ל ואמנם דע כי עדיין כל אלו הבחי' הוא בהיות או"א בבחי' נקודו' בלי תקון הנק' פרצו' שלם כלל ובהיותם בבחי' נקודות היה נתוסף בהם קצת תיקון והארה בג' הבחי' הנז"ל:

154

קנ״הביאור תיקון נה"י דעתיק יומין אח"כ נתקנו נה"י דעתי' יומין ואז נתקנו אחריה' חג"ת דא"א כנודע כי נה"י דעתיק מלובשים תוך חג"ת דא"א וחג"ת דאריך מלובשים תוך כתר חו"ב ג' ראשונות דאו"א ולכן אחרי שנתקנו חג"ת דא"א נתקנו גם כחו"ב דאו"א בבחי' פרצו' גמור תרין רישין דלהון

155

קנ״וביאור סדר התקון של זו"ן ועתה נבא' תיקון זו"ן הנה או"א שהם למעלה מלבישי' תג"ת דא"א התחיל תקונם תכף מכאשר נתקנה רישא דעתיק יומין בבחי' פרצוף ואז חזרו פנים באחור וכיון שחו"ב דעתיק יומין נתקנו יחד לכן הוצרכו או"א להיות בהם בתחלה הבחי' הב' של אחור בפני' כנז"ל אבל ז"א שהם יותר תחתוני' מלבישי' נה"י דא"א ולכן לא התחיל תקונ' עד שנתקנה רישא דא"א והיו בתחלה אחור באחור וכאשר נתקנה רישא דא"א כבר נת"ל כי החכמה דאריך נתקנה לבדה בתחלה וישבה בראשו בסוד מוחא ואח"כ נתקנה הבינה שלו וירדה למטה במקום הגרון שלו ולכן לא חזרו זו"ן תכף בבחינה השלישי' שהיא פני' באחו' אמנם כאשר נתקנה חכמה דא"א אז חזרו זו"ן בבחי' הב' שהיא אחו' בפני' פירו' אחורי' ז"א כנגד פני נוק' וכ"ז לא בבחי' פרצוף ממש הנק' תקון אלא בהיות' עדיין בבחי' נקודו' אלא שנוסף בהם קצת (בדפו"י ע"ב) הארה ע"ד הנז"ל באו"א וכשנתקנה הבינה דא"א במקו' הגרון כנז' אז נוסף בהם הארה וחזרו בבחי' פני' באחור פירוש פני ז"א כנגד אחורי נוק' וכאשר נתקנו חג"ת דאריך שאז נתקנו גם רישין או"א בפרצו' גמור אז נוסף בהם הארה וחזרו להיות זו"ן בבחי' הד' שהיא פב"פ ופני כלם נוטים נגד היסוד דא"א ע"ד הנז"ל באו"א והרי נשלמו ד' הבחי' בזו"ן וכ"ז בהיותם בבחי' נקודות בלבד והנה

156

קנ״ז{ונלע"ד חיי' שאין הכונה עד שנתקנו כל י"ס שבהם אמנם היה כפי סדר המדריג' שיש בהם הנז"ל בתקון או"א נמשך כפי' ערך התי' של א"א ונמצא כי כשנתקן חג"ת דאו"א נתקנו כח"ב דזו"ן בבחי' פרצוף גמור וכשנתקנו נה"י דאו"א נתקנו חג"ת דזו"ן ואח"כ נתקנו גם הנה"י שבהם כנלע"ד:} כיון שנתקנו או"א בבחי' פרצוף שהוא התקון האמיתי אז בא זמן תקון זו"ן בבחי' פרצוף ג"כ וכבר נתבאר לעיל כי ז' הנקודו' התחתונו' הם סוד ז"א ונוק' עצמם והם סוד אותם המלכי' של אדום שנז' בהם מיתה ממש שירדו בעולם הבריא' אל מקום הקליפו' הנק' מות מה שאין כן במלכי' דג' נקודות העליונות שהם האחורי' דאו"א כי לא מתו אבל ירדו מגדולת' כנז"ל והנ' כדי שיתוקנו זו"ן צריך להעלות' מעול' הבריא' אשר שם נפלו אל מקומם האמיתי העליון שהוא בעולם האצילות שמשם נפלו אמנם קודם שיוכלו לעמוד שם במקומם שבאצילות צריך שיעברו עליו ג' זמנים הנז' אצלינו בהרבה מקומות והם עיבור ויניקה ומוחין כי בתחל' עלו אלו הז' מלכי' שהם זו"ן בבחי' הכלי' שלהם שנפלו למטה במקו' המיתה ועלו למעלה באימ' עילא' אשר בעול' האצילות והיו שם בבחי' עיבור תוך בטן אימא שעור חדשי העיבור ואז זו"ן נתקנו קצת והוא כי ז"א היה בחי' תלת כלילן בתלת ולא ו' נקודות נפרדות כנז"ל באורך בתחלת הדרוש הזה בענין איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבי' ועי"ש היטב ותבין פירוש הדברים האלו על אמיתותם ונק' היתה עדיין בחי' נקודה אחד לבד ואח"כ נולדו ויצאו לחוץ והיו יונקים מן אימא עילאה וזה נק' זמן היניקה ואז ז"א היה נתקן בבחי' פרצוף משש קצוו' ונוק' היתה בחי' מדה וספי' אחת גמור' ואח"כ הגדילו זו"ן גדלות גמור ואז נגמר תקונ' האמיתי כי נעשי' כל א' משניהם פרצוף שלם מי"ס ודע כי זו"ן אלו אשר הם בחי' ז' הנקודות הנז"ל הם נקר' ישראל ורחל ואמנם עוד יש בחי' אחרות הנקר' יעקב ולאה והם בחי' אחורי' דאו"א שירדו למטה במקו' רחל נוק' דז"א כנז"ל וזכור ענין זה אל תטעה בענין שמותיה' ולכן ישראל גדול מן יעקב ורחל ג"כ נקראת עקרת הבית אשר היא עיקרה של בית כי היא מכלל הי' נקודו' הנז"ל מה שא"כ בלאה שהיא אחורי' בלבד של הנקוד' הג' וכמו שיתבאר עניינ' היטב להלן בע"ה וצריכי' אנו עתה להתחיל בענין התקון האמיתי של זו"ן הנקראי' ישראל ורחל והוא בחי' גדלותם בזמן ביאת המוחין שלהם כי הנה נתבאר לעיל כי ג' בחי' אלו שהם עיבור ויניקה ומוחין לא צדקו אלא בז"א הנקרא ישראל:

157

קנ״חדרוש בענין המוחין של ז"א הנק' ישראל

158

קנ״טענין המוחין של ז"א הנק' ישרא' הנה להביא המוחין האלו בז"א הוצרך שיזדווגו עוד פעם אחר' או"א מלבד הזווג שנזדווגו לצורך עיבור ראשון דז"א ובעת הזווג הב' הזה המשי' אבא מן ג' המוחין שלו שה' חב"ד שבו והוצי' טפת זרע אחת מ"ד כלול' מכל ג' מוחי' אחרי' כיוצא בהם לז"א הנקראי' ג"כ חב"ד והנ' טפת הדע' נק' בחי' ה' חסדי' בלבד ואח"כ אי' עילא' גם היא הוציאה טפת זרע ממ"ן שלה מכח ג' מוחי' שבה וגם היא כלול' מג' מוחין חב"ד והנה טפת זה הדעת נקר' ה' גבורו' לבד שהם בחי' הדע' משלה כנודע ואח"כ הולידה התבונה את אלו המוחי' כלם ויצאו דרך פי היסוד שלה לחוץ ואז מוח הנקר' חכמ' מצד אבא נתלבש בכלי הנצח דאב' והמוח הנקר' בינה מצד אבא נתלבש תוך כלי ההוד דאבא והמוח הנקר' חכמה מצד אימ' נתלב' תוך כלי הנצח דאי' והמוח הנק' בינ' מצד אי' נתלבש תוך כלי ההוד דאימא והה' חסדי' הנק' דעת דמצד אבא עם הה' גבור' הנק' דעת דמצד אימא שהם ב' עטרין נמשכי' מתרין כתפין דא"א כלם נתלבשו יחד בתוך כלי היסוד דאי' ולהיות נודע מ"ש באדרת האזינו דאבא גניז וטמיר יתיר מאימא לכן גם בכאן אחרי שנתלבשו ב' בחי' המוחין על דרך הנזכר תוך נה"י דאבא ונה"י דאימא חזרו ונתלבשו הכלים עצמם של נה"י דאבא תוך הכלים של הנה"י דאימא ונמצא כי החו"ב דז"א דמצד אבא יש לו לכל אחד מהם ב' לבושי' וכיסויי' שהם כלי' של נצח דאבא ונצח דאימא אל מוח החכמה וכלי ההוד דאבא וכלי ההוד דאי' אל מוח הבינה אבל מוח החכמה והבינה מצד אי' וכן עיטרא דחס' ועיטרא דגבו' דאי' הנקר' דעת שיש ביסוד דאי' כל אלו אין לכל א' מהם רק כלי ולבוש א' בלבד לפי שג' כלים דנה"י דאבא מלוב' תוך כלי' דנה"י דאי' ואלו המו' הז' הם מפסיקי' בנתי' ונתוני' בין (בדפו"י ע"ג) כלים דנה"י דאבא לכלים דנה"י דאימא ואין עליהם רק הכלים דנה"י דאימא בלבד וצריך שתדע כי גם מהדעת דאבא נמשך בחי' מוח דעת דז"א והוא נכלל מן ה' חסדים וה' גבורות כי החסדים נמשכו ממוח החכמה דאבא והגבורות ממו' הבינה דאבא ודעת זה נתלבש תוך היסו' דאבא והנה נמצא כי מו' חכמה דמצד אבא ומו' חכמה דמצד אימ' מכוונים יחד מצד ימין בנצחי' ומו' בינה דאבא ומו' בינה דאימ' מכוונים יחד מצד שמאל בהודות ומוח הדעת דמצד אבא שבתוך כלי היסו' דאב' עומד בקו אמצעי מכריע שני הכרעות הא' בין חו"ב דמצד אבא בפנים והב' בין חכמה ובינה דמצד אימא שבחוץ אעפ"י שיש הפסק כלי יסו' דאבא מפסיק בינו לבין חכמה ובינה דמצד אימא כנז"ל וכיון שכן נמצא שיש במוח הדעת הזה לבדו דמצד מוח דעת אב' כללו' ד' מוחין וב' המוחין שיש בו שלוקח מצד חו"ב דאב' נק' חו"ב וב' המוחין שלוק' מחו"ב שמצד אימא נקראים חסד וגבורה אעפ"י שנמשכים מן חכמה בינה דמצד אימא עם כל זה נק' ח"ג בערך ב' המוחין שלוק' מצד אבא

159

ק״סביאור כניסת המוחין הנז' תחלה מלובשי' תוך נה"י דאו"א ואח"כ כיצד נכנסין תוך ז"א

160

קס״אועתה נבאר כניסת אלו המוחין הנז' מלובשים תוך נה"י דאו"א ואיך בהיותם כך נכנסי' תוך ז"א ומתלבשי' בתוכו ונבאר בכניסת מוחין דנה"י דאימא ומהם יובן כניסת מוחין דנה"י דאבא. הנה נודע כי הנצח הנק' ירך ימין יש בו ג' פרקים וכן ההוד יש בו ג' פרקים ונמצא כי מוח החכמה דמצד אימא המתלבש תוך ג' פרקים דכלי הנצח דאימא הנה גם הוא יתחלק לג' שלישים וג' פרקים אלו דכלי הנצח דאימ' עם ג' שלישי מוח החכמה דמצד אימא שבתוכ' נכנסי' תוך ז"א ומתפשטים ומתלבשים תוך ג' ספי' תח"ן דז"א וכעד"ז ג"כ דכלי ההוד דאי' עם ג"ש מוח הבינ' אשר בתוכ' נכנסי' ומתפשטי' ומתלבשים תוך ג"ס בג"ה של ז"א שבקו שמאל שבו ועד"ז ג"כ מתפשטים ב' מוחין חו"ב דמצד אבא שבתוך כלים דנצ' והוד דאב' המתלבשי' תוך כלים דנצח והוד דאימא זה בג' ספי' קו ימין דז"א וזה בג' ספי' קו שמאל דז"א ונמצא שיש מוח חכמה דאבא ומוח חכמ' דמצד אי' מלובשי' בקו ימני דז"א ועד"ז מוח בינה דמצד אימא (נ"ל שמואל דמצד אבא) מוח בינה דמצד אימא מלובשים בכל קו שמאל דז"א והנה פרק הראשון דכלי הנצח מלובש תוך חכמה דז"א והפרק הב' הוא מתלבש בזרוע ימין דז"א הנק' חסד ונמשך עד סיומו שהוא עד מקום צפרני ידיו והנה כאשר יפשוט האדם זרוע על גופו יגיעו צפרני ידיו בראשי הירך הימני ולכן מסיום צפרני זרוע ימין יוצא פרק השלישי דכלי הנצח ונכנס ומתלבש תוך הירך הימנים דז"א עד סיום צפרני רגליו וכן הענין בג' פרקים של כלי ההוד השמאלי אמנם אל תחשוב כי כלי הנצ' וההוד נכנסים תוך הגוף עצמו דז"א כי הגוף איננו רק קו האמצעי והרי נתבא' ענין התלבשו' כלים דנצח והוד דאו"א עם המוחין שבתוכ' תוך ב' קוים ימין ושמאל דז"א ונבאר עתה בחי' התלבשות כלי היסו' דאו"א עם מו' של הדעת שבתוכ' תוך קו האמצעי של ז"א שהוא בחי' גופא דיליה ותחלה נבאר כלי היסו' דאימא הנה הנצח וההוד כ"א נחלק לג' פרקים אבל היסו' דאימא אין בו רק פרק א' לבד והוא מקום הרחם בית קבול טפת זרע הזכר ומקומו למעלה באמצע בין פרק העליון דנצח לפרק העליון דהוד ובחי' היסוד הזה מתלבש בדעת דז"א והנה עוד יש בחי' אחרת בו והוא אותו הבשר התפוח הנק' בדברי רז"ל שפולי מעיים באשה והוא הנק' עטרה שביסוד שבה ועטרה זו מתלבשת תוך שליש עליון של גופא דז"א הנק' ת"ת שבו עד מקום החזה שבו בלבד ומשם ולמטה בשאר הת"ת דז"א וביסוד שבו אין עוד התפשטות יסוד דאימא בתוכו ואז מפי היסוד דאימא שמסתיים התפשטותו במקום החזה יוצא משם אור המוח של הדעת דז"א ולחוץ וכיון שאין להם כלי צר שיגבילם ויקבצם בתוכו מתחלק ומתפשט בגופא דז"א ובהתרחבות ובגלוי בלי לבוש כלי היסוד דאימא ואז הה' חסדים וה' גבורות שהיו תוך היסוד דאימא מתגלים מן החזה דז"א ולמטה ושם מתחלקים הה' חסדים בחג"ת נ"ה דז"א כמבו' אצלנו בדרושים אחרי' והה' גבורות יורדות כלולות יחד ביסוד דז"א ושם עומדות וזהו סוד מה שאמרו רז"ל בספר התיקוני' כי יצח"ק הם אותיו' ק"ץ ח"י פי' כי אברהם הוא בחי' החסדים ויצחק בחי' הגבורות והנה אלו הגבורות יורדות בסיום וקץ ז"א שהוא ביסוד שבו הנק' ח"י כנודע ובזה תבין טעם אחר למה קו האמצעי שהוא הגוף הוא עב מאד ורחב גדול וב' קוים ימין ושמאל שהם ב' הזרועות הם דקי' וצרי' מאד ועו' למה יש שנוי בב' הקוי' ימי' ושמאל בהם בעצמם כי תרין פירקין אמצעים שלהם שהם ב' הזרועות הם יותר דקים וצרים מן תרין פירקין תחתונים שהם היריכים שהם יותר עבים וגסים אבל הטעם הוא (בדפו"י ע"ד) לפי שב' המוחין הנק' חו"ב דז"א באים מלובשי' תוך הכלי' דנצח והוד דאימא או דאבא מראשם ועד סופ' מכוסים ונעלמי' ואין האור שלה' מתגלה ואינו יכול להגדיל ולהחזיק הכלי' דקו ימין ושמאל דז"א אשר סובבי' ומלבישי' עליו ולכן הזרועות והשוקי' הם צרי' ודקי' מאד אבל הגוף שהוא קו אמצעי אשר האור שלו שהוא מבחי' מוח הדעת האמצעי מתגלה מן החזה ולמטה והוא מגדיל ומרחיב גופא דז"א בהתרחבות גדול ולא עוד אלא שאפי' שליש העליון שהוא עד מקו' החזה הנה עטרת היסוד דאימא אשר בתוכו כנז"ל הוא כלי רחב ואינו צר כמו עטרת היסוד של הזכר ואפי' שם עומד אור הדע' בהתרחבו' גדול ולכן אותה העטרה נק' רחובות הנהר כי נהר דא בינה ועטר' זו שלה נקראת רחובות הנהר כי משם מתרחב ויוצא אור הדעת שיש בתוכה בהתרחבות וכשיורד מהחזה ולמטה נתוסף עוד גלוי גמור באור ההוא ומרחיב ומגדיל את גופא דז"א כנז' ואמנם להיו' שהזרועו' משתרשי' ויוצאי' מן הגוף בשלישו העליון למעלה מן החזה אשר עדין לא נתגלה שם אור הדעת לכן הם יותר דקים וצרי' מן היריכים המשתרשי' ויוצאי' מן הגוף בסיומו אשר שם ה' חסדים של הדעת בגלוי גדול ומשם מאירים קצת אל היריכים שבשני הקוים ימין ושמאל ונתרחבו והגדילו ונתעבו יותר מן הזרועות:

161

קס״בונבאר עתה התפשטות כלי היסוד דאבא עם המוח דדעת שבתוכו איך מתפשט בקו אמצעי דז"א הנה היסוד של הזכר הוא יותר ארוך משל הנקבה והנה יש בו תרין פירקין והם היסוד והעטרה שבו והם מתפשטי' בכל קו אמצעי דז"א שהם ג' בחי' דעת ת"ת ויסוד ונמצ' כי היסוד עצמו דאב' אינו רק תרין פירקין אבל מתחלק לג' שלישי' בהתפטו' תוך קו אמצעי דז"א כנז' ובזה לא יקשה בעיניך אשר נת' אצלינו במקום אחר כי גם היסוד דאבא נחלק לג' פרקי' ע"ד הנצח וההוד דאבא והנה פרק היסוד הוא יותר ארוך מאד מפרק העטרה שבו ולכן פרק היסוד מתפשט בב' בחי' כי ראשיתו העליון אשר מקומו מחובר באמצע בין פרק עליון דנצח דאבא לפרק עליון דהוד דאבא הנה בחי' זו מתפשט ומתלבש בקו אמצעי דז"א בדע' שבו ועוד הולך ומתפשט יותר עד החזה דז"א במקו' שמסתיים עטרת היסוד דאימ' כי עד שם מגיע התפשטות בשר התפוח של היסוד ושאר בחי' היסוד דאב' הנפרד מנצח והוד דאבא ואינו דבוק ומתאחז בהם הוא מתלבש ומתפשט מן החזה ולמטה עד סיו' ת"ת גופא דיליה וזהו טעם התחברות תרין דרועין דז"א בשליש עליון של הגוף עם היות' קוי' בפ"ע והסיבה היא כי כמו שראשית העליון של יסוד דאבא מחובר ודבק בו ממש עם תרין פירקין עילאין דנצח והוד דאב' ומש' ולמטה מתפרדי' ונעשי' ג' קוי' נפרדי' כן הענין בתרין דרועין וגופ' דז"א המלבישי' את נצח הוד יסוד דאבא כי בראשית' הם מחוברי' יחד הזרועות עם הגוף עד מקו' החזה ומש' ואילך מתפרדי' לג' קוי' דוגמת נה"י דאבא המתלבשי' בתוכ' עד"ז ממש כנז' ועטר' היסוד דאב' מתפשט' תוך היסוד דז"א ואין תימא אם עטרת יסוד דאבא גדול בשעורו ככל תרין פירקין דיסוד דז"א כי אבא אריכא וז"א זעירא ונמצא כי נה"י דאבא הם שוים בארכם בכל קומת ז"א בכל ג' קוים אלו עד סיומ' ואפי' היסוד שלו מסתיי' בשעור היסוד דז"א שוה בשוה משא"כ בנה"י דאימ' כי היסוד שבה נשלם במקו' החזה דז"א ואינו מתפשט עד סיום היסוד דז"א ונמצא כי אין חלוק בין הנה"י דאבא לנה"י דאימא אלא בבחי' היסוד שבהם לבד כנז' ולכן גם בדעת שבתוכ' היה שנוי כי הדעת שביסוד דאב' הוא מכוסה וגניז וטמיר תמיד בכל קו האמצעי ואינו מתגלה כלל אורו אבל הדעת שביסוד דאימא מתגלה אורו בגלוי גמור מן החזה ולמטה דז"א בתוך גופא דיליה:

162

קס״גדרוש כולל יבאר בו כל הפרצופי' הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א והם פרצוף יעקב ופרצוף לאה ופרצוף רחל נוקבא דז"א

163

קס״דועתה נבאר דרך קצרה כמה בחי' של פרצופי' הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א והם בחינת נוקבא דז"א הנקראת רחל אשת ישראל ז"א ופרצו' יעקב ופרצוף לאה וזהו סוד פסוק ישראל אשר בך אתפאר כי ז"א עצמו הנקרא ישראל יש בו כמה הסתעפות הארות כי הנה כל המוחין בין מצד אבא בין מצד אימא כלם מלובשים בו ומקבל הארה מכלם וכן פרצוף רחל ולאה ויעקב נאחזים בו וכן כמה פרצופים אחרים שנתבארו אצלינו הנקראים דור המדבר ומטה האלהים ובאר ומן וענני כבוד וכו' כמבואר שם וזה אמר אשר בך אתפאר כי הוא מלשון פארות וענפי' על שהוא נאחז בסבך בכל אלו הענפים והפרצופים הנאחזים בו ונמצא כי שני בחינות מוחין הנזכרים לעיל שהם אותם המלובשים בנצח הוד יסוד דאבא ואותם המלובשים בנה"י דאימא כלם הם לצורך ז"א עצמו (בדפו"י מח ע"א) הנקרא ישראל ואמנם אחר כך יוצא הארה מהם גם לצורך שאר הפרצופים הנז' הנאחזים בו כמו שנבאר והנה שני הנקבות שהם לאה ורחל יוצאות ונעשות מן הארת המוחין דנה"י דאימא שהיא נקבה גם כן אבל הזכר שהוא יעקב יוצא מהארת המוחי' דנה"י דאבא שהוא זכר כמוהו והנה המוחין דמצד אבא בהיותם מתפשטים עד מקו' החזה דז"א היו מתלבשים תוך שני לבושים והם בלבוש נצח הוד יסוד דאבא אשר תוך לבוש נה"י דאימא ולכן לא יכול אור המוחין להאיר מחוץ לז"א ולהוציא שם בחינת פרצוף אחר כי עם בחינת לבושי ז"א עצמו יהיו שלשה לבושים ואין יכולת באור לעבור דרך שלשה לבושים ולעשות שם פרצוף אחר אבל כשמתפשטים מן החזה ולמטה אז מוח הדעת דאבא אין לו רק לבוש אחד והוא היסוד דאבא כי היסו' דאימא כבר נגמר במקום החזה ולכן יש בו כח להוציא אורו מחוץ לז"א בצד הפנים שלו ולעשו' שם פרצו' יעק' אשר שעור קומתו הוא מן החזה דז"א עד סיום רגלי' מחוץ לו האמנ' המותי' דמצ' אימ' אין להם רק לבוש אחד והוא הנה"י דאימא ולכן יש בהם יכול' להוצי' אורה מחוץ לז"א ולעשות פרצו' אף גם למעלה ממקום החזה דז"א אבל להיות כי היה בהם שנוי ונחלק לשני בחינות כי עד מקום החזה הם באים מלובשי' תוך לבוש אחר שהוא נה"י דאימ' מן החזה ולמטה מתגלה אור הדעת דמצד אימא לגמרי בלי שום לבוש כלל ולכן האור היוצא מהם עושה שני פרצופים מחוץ לז"א מצד אחור שלו פרצו' לאה למעלה מראשו דז"א ועד החזה ופרצו' רחל מן החזה עד סיום רגליו ולהיות כי לעולם הזכר בחינת פנים והנקבה בחינת אחור בסוד אחור וקדם צרתני לכן לאה ורחל הנקבות יצאו באחורי הז"א ויעקב הזכר יצא מצד פני ז"א ועדיין צריך לתת טעם למה לאה למעל' ורחל למטה ולמט' בע"ה נבאר ענין זה בענין פרצו' לאה ועיין שם איך טרם תקון רחל היתה לאה למטה במקומה ואחר שעלתה רחל במקומה הוצרכה לאה לעלות למעלה וצריך לבאר אופן עמידתם איך עומדים הנה לאה עומדת פניה כנגד אחורי ז"א עד החזה שלו ורחל היא אחור באחור עם ז"א מן החזה עד סיום רגליו ויעקב עומד בצד פני ז"א ואחורי יעקב כנגד פני ז"א מן החזה עד סיו' רגליו ולמטה יתבאר סבה לכל זה כל אחד במקומו והנה בזה תבין טעם למה נקרא ז"א שתי שמות והם ישראל וישורון כמ"ש הכתוב וישורון בחרתי בו אבל הענין הוא כי ז"א איננו רק פרצו' אחד בלבד אמנם מן ראשו ועד החזה שלו נקרא ישראל והטע' הוא כמ"ש בספר התקוני' כי ישראל ר"ל שי"ר א"נ שי"ר משימאלא א"ל מימינא. כי לאה הנקראת שיר בסו' הגבורו' היא שמאלא באחור שלו והוא נקר' א"ל בסוד החסדים מימינא ובחינתו מן החזה ולמטה נקרא ישורון לפי ששם עשוי כשורה כמו שאמרו ז"ל דאין שורה פחות משלשה בני אדם והם יעקב מצד פני' דז"א הנקר' ישורון במקום הזה תחת החזה ורחל מצד אחור וישורון באמצעם הריהם שלשה עשוים כשורה:

164

קס״הביאור פרצוף רחל

165

קס״וונתחיל לבאר פרצו' רחל הנקראת נוק' דז"א באמיתות להיותה בחינת הנקודה העשירית מן העשר נקודות הראשונות שיצאו קודם התקון ויש בה בחי' פנים ואחור מה שאין כן ביעקב ולאה שאינם רק בחינת האחורים שנפלו משתי הנקודות השנית והשלישית כנזכר לעיל:

166

קס״זהנה נתבאר לעיל כי רחל אינה יוצאת אלא מבחינת המוחין וכלי דנה"י דאימא בלבד ובמקום גילויים להיותה היא עיקר נוק' דז"א כנזכר וזה המקום הוא תחת החוה דז"א בצד אחורי ז"א בחוץ כנז' בסוף אדרת נשא וזה אופן תקונה הנה נת' כי הה' החסדי' שביסוד דאימא נתחלקו בחג"ת נ"ה דז"א וה"ג נתקבצו כלם ביסוד שבו גם נתב' כי החסד הג' שבה' חסדי' שנתפשט בת"ת דז"א שלישו העליון מכוס' בכלי עטרת היסוד דאימ' עד החזה דז"א וב' שלישיו התחתונים הם אור מגולה מן החזה עד סיו' הגוף הנק' ת"ת והנה ב' שלישי' התחתוני' הנז' שבחס' המתפשט בת"ת דז"א בגלוי גמור נגדל אורו ונכפל כפלים מאלו היו מכוסי' וכאלו היה בה' ד' שלישי' של אור ואז מחצית האו' הספיק לצורך ת"ת דז"א עצמו מן החזה ולמטה ומחציתו האיר ברחל בכתר שבה העומד ממש באחורי המקו' הזה כנודע ובענין הכתר של יעקב יתבאר טע' למה הנשי' פטורות מתפילין והנה שליש התחתון ממוח חכמה דז"א מצד אימא המתלבש בפרק השלישי התחתון דנצח דאימא המתלבשי' תוך שלשה פרקים שלימים דנצח דז"א אלו הג' פרקים מתלבשי' בקו ימני דרחל נוק' דז"א בחכמה וחסד ונצח שלה וכן המוח והאור של החסד הרביעי שנתפשט בנצח דז"א גם הוא להיותו בגלוי הגדיל כפלי' ע"ד הנז"ל וחציו הספיק להאי' בנצח דז"א וחניו האיר בכל קו ימין דרחל בחכמה וחסד ונצח שלה וכן על דרך זה שליש תחתון מאור מוח בינה דז"א מצד אימא המתלבש בפרק השלישי התחתון דהוד דאימא המתלבשי' תוך ג' פרקי' שלימי' דהוד דז"א הם (בדפו"י ע"ב) מתלבשי' בבג"ה קו שמאל דרחל וכן המוח והחסד החמישי שנתפשט בהוד דז"א גם הוא להיותו אור מגולה הגדיל כפלי' וחציו הספיק להאיר בהוד דז"א וחציו בכל קו שמאל דרחל והנה בקו אמצעי של רחל נתלבשו החמש גבורות שהיו ביסוד דז"א באופן זה כי הנה הדע' דרחל מכוון באחורי היסוד דז"א ומשם נמשכו ונתנו בדעת שלה יחד כל החמש גבורות ואם תשאל למה החמש חסדי' בצאתם למקו' הגלוי בחזה דז"א נתפרדו תכף ונתחלקו בחג"ת נ"ה דז"א והחמש גבו' הם מתקבצי' יחד בדעת דרחל כי בשלמא בז"א לא היה להם מקום להתפשט ולכן הוכרחו להתקבץ כלם ביסוד שלו כנז"ל אבל כשנמשכו בדעת דרחל למה נתקבצו שם יחד כלם בדעת ולא נתפשטו בחג"ת נ"ה שלה והתשוב' היא כי כאשר החמש גבורות נתקבצו ביסוד דז"א והנה שם ג"כ מתלבשת עטר' היסוד דאבא כנז"ל ושם עטרה הזאת היא מגולית ואינה בתוך לבוש היסוד דאימא כשאר הנה"י דאבא המתלבשי' בנה"י דאימא ולכן אור שלה גדול והנה היא רחמי' להיותה מבחי' אבא ולכן היא מאירה באלו החמש גבורו' שביסוד דז"א שהם גבורו' חזקות וקשות ומתמתקות ע"י הארה זו ואז מתחברו' יחד חבור אמיתי כנודע כי החסד גורם חבור ולכן בהתמשכם אח"כ בדעת של רחל נשארו מתחברות יחד שם ואח"כ נתפשטו עוד אלו החמש גבו' למטה ושם נתחלקו בה' ספי' שהם חג"ת נ"ה דרחל ע"ד שנתחלקו החמש חסדים בחג"ת נ"ה דז"א ואח"כ כאשר מזדווגת רחל נוקבא דז"א עמו אז בעת הזווג מתקבצות כל החמש גבורות יחד ביסוד שלה בבחי' מיין נוקבין כנודע:

167

קס״חועתה צריך לתת טעם למה רחל עומד' אחו' באחו' עם ז"א בעלה ואינה עומ' פני' באחו' עמו כמו שעומד' לאה כמו שנתבאר לעיל והענין הוא במה שנתבאר אצלינו כי אין הקליפות נאחזות בבחינת הפני' אפי' בנוק' רק באחורי' שלה' בלבד לפי שכל האחורי' הם בחי' שם אלהים שהם דינים ושם הוא מקום אחיזת' ולכן כשנתקן פרצוף זו"ן בעת התקון בזמן האצילות בבריאת עולם התחילו בתחלה להיות אחו' באחור מתדבקי' בתכלית הקשר כדי שהקליפות לא יהיה מקו' להם להתאחז שם ולקבל שפע משם כי איש באחיו ידובקו ורוח הטומאה לא יעבור ביניה' ואח"כ נתבסמו האחורי' שלהם ונתמתקה גבורתם הקשה ע"י הנסירה כמבואר אצלינו ואז ננסרו ונתפרדו וחזרו פב"פ כי כיון שנתמתקו דינים הקשים שבאחורי' אין כח עתה בחצוני' להתאחז אפי' באחורי' וכן ע"ד זה בכ"ז שישראל אינם עושי' רצונו של מקום והקליפות מתגברות חוזרים זו"ן לעמוד אחו' באחו' כדי שלא יתאחזו שם הקליפות עד שחוזר החסד להמתיק הגבורות שבאחורי' וננסרי' וחוזרי' פב"פ כמביאר בהרב' מקומו' כמבואר אצלינו ולכן בתחל' בריאת העול' התחילו לעמוד זו"ן אחו' באחו' בתחלת זמן תקונ' בהיותם בבחי' פרצופי' שלימי' כי אלו היו פב"פ הי' הקליפות נאחזי' באחורי' שלו ושלה ואלו היו פניה כנגד אחוריו כדרך לאה וז"א היו נאחזי' באחור' שלה במאד מאד ולכן היו אחו' באחו' בתחלתם כנז' ולמטה בענין פרצוף לאה יתבאר יותר ענין זה וע"ש:

168

קס״טביאור פרצוף יעקב ולאה

169

ק״עונבאר ענין יעקב ולאה ובתחלה אבאר בקצרה ענין פרצוף יעקב ואח"כ אבאר מציאות' ועניינם ושרש' הנה נתבא' למעל' כי כל המוחין בין אותם דמצד אבא בין אותם דמצד אימא הוצרכו לז"א עצמו הנק' ישר' אלא שמההארה שלהם יצאו ג"כ אלו הג' פרצופין והם רחל ולאה הנקבו' מן המוחין והכלי' דנה"י דאימא נקבה ויעקב מן המוחין והכלי' דנה"י דאבא דכורא בלבד והנה כדמיון רחל הנעשת באחורי ז"א מן החזה ולמט' מן המוחין והנה"י דאימא כך הוא בחי' יעקב הנעשה מצד פני ז"א מן החזה ולמטה מן המוחין והכלים דנה"י דאבא ולכן אין צורך להאריך בו ונדבר בקצרה דע כי שעור הכתר דיעקב הוא שני שלישי' תחתוני' דת"ת דז"א שהוא מן החזה עד סיום הגוף והנה נתבאר למעלה כי עד החזה היה הדעת דמצד אבא מכוסה תוך שני כיסויי' שהם כלי היסוד דאבא המלובש תוך כלי היסוד דאימא ועתה שכבר נגמר היסוד דאימא אין לו רק כסוי אחד שהוא היסוד דאבא ויכול אורו להאיר ולעשות הכתר דיעקב מחוץ לז"א גם נתבאר כי הדעת ההוא שבתוך היסוד דאבא יש בו ד' בחי' והם חו"ב וחסדי' וגבורו' כנז"ל איך הוא מכריע שתי הכרעות וד' בחי' אלו יוצאים מחוץ לז"א במקו' הזה שהוא החזה ונעשי' שם בחי' ד' מקיפים ליעקב והם בחי' התפילין שלו ע"ד שנתבא' אצלינו כי יש לז"א בחי' תפילין של ראש ובזה יובן טעם למה נשים פטורות מן התפילין והוא לפי שז"א וגם יעקב הזה שהם זכרי' יש להם בחי' אלו הד' מקיפי' בכתר שלה' כנז' מה שאין כן ברחל נוק' דז"א גם משני מוחין חו"ב דמצד אבא המלובשי' בכלי נו"ה של אבא יוצא אור החו"ב הנזכ' לחוץ ליעקב ומהם נעשה הכלי של הכתר שלו ובתוך הכלי הזה נכנס אור הדעת הנז' ונעשה בתוכו בחי' ד' מוחין מקיפי' הנקראי' כתר דיעקב ואל תתמה איך האור היוצא מחו"ב יעשה כלי והאור היוצא מן הדעת יהיה מוחין והסיבה היא כי (בדפו"י ע"ג) החו"ב מלובשי' תוך ג' כיסויי' והם תוך נו"ה דאבא שבתוך נו"ה דאימ' שבתוך חו"ג של ז"א והאור שלהם בוקע ג' לבושים וכלים אלו ויוצא לחוץ מבין פרקי הזרועות דז"א הנק' קובדו"ס בלעז במקו' המרפק אשר שם מקום הנחת התפילין של יד ומשם חוזרי' ליכנס ולהתלבש בפני' תוך הגוף דז"א הנק' ת"ת שלו ואח"כ חוזרי' שנית לצאת לחוץ מן החזה שלו והולך אל יעקב וע"י כן מתמעט האור הזה מאד מאד ואין בו יכולת רק לעשות בחי' כלי של הכתר דיעקב אבל הדעת אין לו רק שני לבושי' והם היסוד דאבא והגוף דז"א כי שם בחזה שבו כבר נשל' היסוד דאימא כנז"ל ותכף יוצא משם לחוץ אל יעקב ואינו יוצא וחוזר ונכנס באור החו"ב כנז' ולכן אורו רב מאד כי לא נתמעט וגם כי הוא יותר בגלוי ולכן הוא בחי' מוחין ממש אל הכלי הנעשה מאור החו"ב כנז' והרי נתבאר בחי' הכתר דיעקב בבחי' כלי ומוחין שבתוכו וטעם הדבר היות אור החו"ב חוזר ליכנס תוך גופא דז"א הוא לפי שאין הכתר דיעקב נעשה אלא מן הגוף עצמו הנק' ת"ת דז"א ומן שליש התחתון דמוח חכמה דמצד אבא המתלבש תוך פרק השלישי דנצח דאבא המתלבש תוך פרק שלישי דנצח דאימא המתלבשים תוך שלשה פרקי' דנצח דז"א יוצא האור ההוא לחוץ בקו ימין דיעקב ומתחלק בג"ס שבו שהם חח"ן וכעד"ז בקו שמאל דיעקב ומתחלק בג"ס שבו שהם בג"ה ואמנם בחי' קו אמצעי של יעקב נעשה מאור היוצא מן עטרת היסוד דאבא המלובשת בכל שעור היסוד דז"א כנז"ל ומתחלקת בדע' ות"ת ויסוד דיעקב אבל ראש הקו הזה האמצעי הנקר' כתר דיעקב נעשה מן היסוד עצמו דאבא המתלבש בת"ת דז"א כנז"ל וממוח הדעת דמצד אבא הגנוז בתוכו שיש בו ד' בחי' כנז' ועם כ"ז צריך שתדע כי אעפ"י שביארנו כן וגם ביארנו שמן שליש התחתון מוח חכמה ובינה דמצד אבא נעשו מוח חכמה ובינה דיעקב ומן אור העטרה דיסוד דאבא נעשה דעת דיעקב דע כי גם מד' בחי' הנז' שבדעת ז"א דמצד אבא הגנוז ביסוד דאבא אשר הם שני הכרעות הנקר' חו"ב וחסדי' וגבורות כנז"ל הנה גם מחכמה ובינה אלו הנקר' הכרעה אחת שבדעת הזה נתלבשו למטה בחכמה ובינה דיעקב ונתחברו יחד עם האור דמוח חכמה ובינה עצמ' דמצד אבא אשר במוח החכמה ובינה דיעקב כנז' והחסד והגבו' הנקראי' הכרעה תחתונה שבדעת דאבא הנז' נתלבשו בדעת דיעקב והרי נתבאר בחי' הארת אבא עצמו בכל ד"ס כדת"י שבקו אמצעי דיעקב ואמנ' בחי' ז"א עצמו הוא באופן זה כי האורו' הבאי' ליעקב בכת' ודעת שבו מבחי' אבא הם מלובשי' בפרק הראשון העליון דיסוד אבא המחוב' ודבוק ממש בפרק העליון דנצ' ופרק העליון דהוד דז"א כנז"ל וזה הפרק העליון דיסו' דז"א מתלבש מן הכתר דיעקב עד החזה דיעקב ופרק ב' התחתון דיסוד דז"א מתלבש ביעק' מן החזה שבו עד סיום הת"ת שהוא הגוף דיעקב ועטרת היסוד דז"א מתלבשת בכל היסוד דיעקב גם דע כי כמו שנתבאר בז"א ענין התפשטו' החמש חסדי' בגופו והה' גבורות ביסוד שלו כך הוא ביעקב כי בחי' החסד שנכנס בדעת שבו כנז' גם ממנו יוצא אור ומתתלק לה' חסדי' ומתפשטי' בחמש' ספי' שבו. שהם חג"ת נ"ה של יעקב והגבורה שבדעת דיעקב שגם הוא כלולה מחמש גבורו' גם הם יוצאות ויורדות ביסוד של יעקב ודע כי ע"ד שביארנו בענין רחל נו"ק דז"א שבעת הזווג עם בעלה מתקבצי' כל החמש גבורות המתפשטים בחג"ת נ"ה שבה ומתחברי' ביסוד שלה למ"ן כן הוא ביעקב שבעת הזווג שלו עם רחל הנז' המתקבצי' כל החמשה חסדי' שנתפשטו בחג"ת נ"ה שבו ומתחברים ביסוד שבו לצורך טפת מיין דוכרין

170

קע״אעוד ביאור מציאות יעקב ולאה ושרשם פעם שנית

171

קע״בונחזור לבאר כללות ענין מציאות יעקב ולאה ושרשם הנה נתבאר למעלה בדרוש הזה כי המלכי' דזו"ן מתו ממש וירדו בעול' הברי' במקו' הקליפו' אבל המלכי' דאו"א לא מתו ממש רק ירדו מגדולת' למטה במקו' רחל נו"ק דז"א באצילות עצמו גם נתבאר כי השני אחוריים של שני הנקודות השנית והשלישי' הנקראי' או"א שהיו אז קודם התקון בבחי' אחו' באחו' אותם שני האחורי' ירדו למטה כנז' ומהם נעשו אח"כ בחי' יעקב ולאה יעקב מאחורי' דאבא ולאה מאחורי' דאימא והנה כאשר ירדו אלו ב' האחורי' למטה עד מקום רחל נו"ק דז"א בעול' האצילו' עצמו היה באופן זה כי יעקב שהוא אחורי' דאבא ירד ועמד כנגד פנים דרחל ולאה שהיא אחורי' דאימא ירדה ועמדה כנגד האחורי' של רחל ונשארה רחל באמצע שניהם וכאשר נפלו אח"כ זו"ן למטה בעול' הבריא' כנז"ל נשאר מקום רחל חלל ופנוי וריקם בין יעקב ולאה בעולם האצילות ואז היו פני לאה מביטים באחורי יעקב והטעם הוא לפי שהנה ז"א פניו מכוונות ממש אל הצד אשר פונות פני א"א כנודע כי ז"א ראשו מתחלת מת"ת דא"א ופניו דז"א הם שם נוטות אל מקום נטיית פני א"א ועל ד"ז גם פני או"א מכוונות כנגד פני א"א כנז"ל כי בהיות או"א פב"פ נמצאו (בדפו"י ע"ד) שניהם עומדי' ביושר ממש כנגד פני א"א והנה גם יעקב צריך לקבל הארה מן הפני' של ז"א ואם היו פני יעקב כנגד פני לאה לא היה מקבל הארה מן הפני' דז"א לפי שראש יעקב מתחיל מן חצי התחתון דת"ת דז"א ולמטה כנז"ל ונמצאו פני ז"א גבוהי' מאד למעלה מפני יעקב ואינו מאיר בו אבל עתה אשר אחורי' דיעקב כנגד פני לאה וכנגד פני ז"א שהוא גבוה ממנו כופף ראשו למטה ואז מסתכלי' פניו בפני יעקב ומאיר בו כציור הזה

ואלו היו פני יעקב נוטים כנגד פני ז"א ופני לאה הנה כאש' יכפוף ז"א ראשו למטה להאיר ביעקב היה מאיר באחורי' בציור כזה

ולכן החזיר יעקב אחורי' כנגד פני לאה וז"א כדי שכאשר יכפוף ז"א פניו יוכל להאיר בפני יעקב ממש כמו שהוא למעל' באב' שהוא שרשו של יעקב כנז' אשר הוא מקבל הארת פני א"א ממש פב"פ האמנם לאה עומדת ופניה מסתכלי' באחורי יעקב לפי שלמעל' באימא כיון שאבא הפך פניו כלפי אימא בתחלת תקונם והוא כשהתחיל רישא דעתיק יומין להתקן כנז"ל ולכן לא היה עדיין כח באימא להסתכל פב"פ דאבא ולכן החזירה אחורי' לצד פני אבא כנז"ל אבל עתה ביעקב אשר אחורי' כלפי לאה כנז' יש כח בפני לאה לקבל הארה מאחורי יעקב ולא הוצרכה להפוך פניה גם היא ונשארו פניה כלפי אחורי יעקב כנז'. והנה כאשר ז"א נתקן ונתגדל כנז"ל נתארכו רגליו למטה בסוד ישורון כנז"ל ואז נמצאים רגליו מפסיקים בין לאה ויעקב וכאשר הגיע זמן תקו' רחל נו"ק דז"א עלתה מן הבריאה אל מקומם שבאצילות והנה אין שם מקום רק לג' בחי' בלבד ולא לד' והנה עתה הם ד' זו"ן יעקב ולאה ולכן עלתה לאה למעלה באחוריו בחצי קומת ז"א העליונה ורחל עלתה למקום שהיתה בו לאה והוא בחצי קומה ז"א התחתונה באחוריו ויעק' נשאר במקומו בחצי קומת ז"א התחתונה מצד פניו ונמצאי' עתה ג' בחי' בלבד יושבות יחד בחצי קומת ז"א התחתונ' והם רגלי ז"א באמצע הנק' ישורון ורחל מאחוריו ויעקב מלפניו והנה עתה התחיל תקון יעקב ולאה לכמה סבות האחד הוא לפי שכאשר נתקן ז"א ונכנסו בו המוחי' דאו"א כנז"ל הנה כשהתחילו המוחין ההם לירד וליכנס בראשו של ז"א ששם הוא עיקר מקום המוחין ושם הוא עיקר מציאות גודל האורות ההם לכן בהגיעם שם האירו לצד אחור ראשו דז"א ושם נעשת פרצוף לאה כלה כאחת וכאשר נתפשטו עוד המוחין הנז' יותר למטה מן החזה דז"א אשר שם סיום היסוד דאימא ושם נגלו המוחין באור מגולה בלי מסך כנודע הנה אז נגלו יחד ב' הבחי' שהם נה"י דאבא ומשם נעשו פרצוף יעקב מצד פני ז"א מן מקום החזה ולמט' גם נתגלו החסדי' שבנה"י דאימא ומשם נעשת פרצוף רחל באחורי ז"א ממקום החזה ולמטה כנז' ועוד טעם אחר כי הנה אע"פ שיעקב ולאה הם אחורי' דאו"א שהם יותר עליוני' מן זו"ן עם כ"ז אינם רק בחי' אחורי' גמורי' החיצוני' שבאו"א אבל זו"ן יש בהם בחי' פנים גמורי' והם יותר מעולי' מאלו האחורי' החיצוני' דאו"א ולכן בתחלה צריך שיתוקנו זו"ן ע"י הגדלו' כנודע ואח"כ יתוקנו יעקב ולאה שאינם רק אחורי' לבד ואין להם תקון עד שיתוקנו בתחלה זו"ן כנז' האמנם כיון שסוף סוף הם אחורי' דאו"א לכן היתה בהם מעלה אחת והיא מה שביארנו לעיל כי המלכי' של זו"ן ירדו אל הבריאה שהיא מקום הקליפות ולכן נז' בהם מיתה ממש אבל המלכים דאו"א שהם יעקב ולאה לא ירדו רק באצי' עצמו במקום רחל נוק' דז"א ולכן לא נז' בהם מיתה רק בטול בלבד ולכן ג"כ בעת תקון שלה גם אלו המלכי' דאו"א יעלו ויתוקנו עמהם ונעשים בחי' יעקב ולאה כנז':

172

קע״גביאור טעם השנויים שבין יעקב ולאה ורחל

173

קע״דונבאר טעם השנויי' שיש בין יעקב ולאה ורחל הנה נת' לעיל כי כשהתחיל רישא דעתיק יומין להתקן אז התחיל קצת תקון באו"א כי חזרו מבחי' אחו' באחור ועמדו בבחי' אחור דאימא כנגד פני' דאבא ושם נתב' כי באופן זה יש יותר תקון באבא מבאימא בבחי' אחת ולאימא מבאבא בבחי' אחרת והנה גם לכן ביעקב ולאה היו בהם ב' בחי' אחרו' כיוצא בהם והוא כי הנה בבחי' א' היה תיקון לאימא יותר והוא כי כיון שפני אבא היו מאירי' כלפי אחורי אימא קבלו אחורי אימא הארה גדולה מאד ונתמתקו מאד משא"כ באחורי אבא שלא קבלו הארה ולא נתמתקו כי לא קבלו הארת שום פנים ולכן גם לאה שהיא אחורים דאימא היתה לה מעלה יתירה בעת התיקון שלה לפי שכיון שהיתה מתוק באחורי' דאימ' למעלה יותר מבאחוריי' דאבא לכן מזאת ההארה העליונ' שהאירה באחורי אימא נמשך קצת הארה ממנה למטה אל אחוריי' דאימא שירדה למטה שהיא לאה ועי"כ היה כח בלאה להיותה גבוהה מן יעקב שהוא אחוריי' דאבא כנז' כי לאה עלתה בחצי עליון דקומת ז"א מאחוריו ויעקב למטה בחצי התחתון דקומת ז"א מלפניו וזהו טעם למה שביארנו לעיל כי כשעלתה רחל למקומה ולא היה שם מקום אליה עלתה לאה למעלה ואז עמדה רחל במקום שהיתה בו לאה והנה צריך לתת טעם למה עלתה לאה ולא יעקב בעלה אבל הטעם מובן עם (בדפו"י מט ע"א) הנז' ועוד טעם אחר והוא כי עיקר יניקת לאה הוא מן בחי' המל' דאי' אשר נתלבש' בתוך ראשו של ז"א כנז"ל ולכן הוצרכ' לאה לעלו' למעל' עד אחו' ראש ז"א לקבל הארת' משם אבל יניקת יעקב הוא מן היסו' דאב' במקום גילויו שהוא מן החזה דז"א ולמטה כנודע ולכן עומד שם למטה ואמנ' רחל נוק' דז"א עמדה גם היא למטה לפי כי שם מקומ' האמיתי תחת החז' דז"א כמבוא' אצלינו בכמה מקומו' והרי נת' טעם למה לאה למעל' ויעקב ורחל למט' לפי שבבחי' א' יש יתרון לאחו' דאימא על של אבא ואמנם בבחי' אחרת ראינו שיש יתרון אל אבא על אי' והוא כי אי' לא היה בה כח לקבל האור העליון ולכן נשאר' בבחי' אחו' כשנתקן רישא דעתי' יומין כמו שהית' בתחל' אבל אבא היה בו כח יותר לקבל האו' העליון ולכן חזר אז בבחי' פנים והיו פניו כלפי אחו' דאימא כנז' ולכן גם עתה כשנתקנו יעקב ולאה שהם מן האחו' דאו"א היה יתרון ליעקב שהוא מאחו' דאבא על לאה שהיא אחו' דאימא והוא כי הנה ביעקב נתקנו כל י' האחו' שבי"ס דאבא והיה יעקב פרצוף שלם מכל י' אחו' דאבא לטעם הנז' כי אבא נתקן תחלה לפי שהיה בו כח לקבל האו' וחזר בפני' תחלה ועדיין אימא היתה בבחי' אחו' ועוד כי אבא הוא דכור' ואחו' מעולי' מאחו' דנוק' אבל לאה שהיא אחו' דאימא שהיא נקב' ואינ' חשוב' כמו הדכורא וגם כי נתאחר זמן תקונה כי לא יכלה לחזור פב"פ תכף כשחזר אבא ולכן לא קבלו כל האחו' שלה תי' רק האחו' של ספי' הי' שבה שהיא אחו' דמל' שבה בלבד וממנה לבדה נעשת פרצוף לאה ולא מכל הי' אחו' דאי' ואמנם כל הט' אחו' אחרים של ט' ספי' עליונו' דאימא נשארו למטה במקו' שירדו תחלה ולא יכלו להתברר בעת תי' יעקב ולאה ודע כי כל התי' והמצו' והתפלות שאנו עושים מן בריאת העולם עד ביאת משיחנו הכל הוא לתקן ולברר אלו התשע' אחו' דאימ' ולא יושלם ברורם ותקונם עד ביאת משיחנו במהרה בימנו אמן:

174

קע״הוהנה זהו ענין עליית לאה הנז"ל להתקן כי הנה כאשר לאה זו שהי' אחו' דמל' בלבד דאימא עולה למעלה להתקן הנה היא עולה עד כנגד הדעת דז"א מאחוריו ואז בחי' פנימיו' דמל' דאימא העומד' שם מלובשת תוך הדעת דז"א היא מושכת את לאה שהיא האחו' שלה מבחוץ דז"א כי יש לה חשק גדול להדבק עמה כי היא אחו' שלה ומאיר' בה ומתקנת אותה ועוש' אותה בחי' פרצו' א' באופן זה כי הנה לאה אינה רק אחו' דמל' דאימ' כנז' שהיא ספי' א' בלבד וכשעולה באחורי דעת דז"א, אז פנימיות המלכות דאימא שבתוך הדעת דז"א נותנת בה כח האר' פנימיות ג' ספי' אחרות שהם נה"י דאימא שבתוך ראש ז"א אעפ"י שהאחורי' של ג' ספי' אלו לא עלו כנז' ואז נעשת לאה פרצוף א' מד' ספי' שהם נה"י מל' וזהו שיעור פרצופה והנה יש ללאה קצת דמיון עם רחל כי גם רחל אינה עומדת אלא בשעור מקום ד' ספי' תחתונות דז"א בלבד כנודע אלא שרחל היא בת י' ספי' שלימות והיא פרצוף גמור שלם אבל לאה אינה רק ד' ספי' אלו בלבד ובפרט כי כפי האמת אין בה רק אחו' דספי' א' בלבד אלא שהאירו בה עוד הארת פנימיות נה"י דאי' ועי"כ נעשת פרצוף מד' ספי' כנז' והנה כשנעשת פרצוף זה אז נק' גם היא ה"א עילאה שבשם כמבואר אצלינו וזהו סוד פ' אשירה לה' כי גאה גאה פי' כי הנה לאה נתגאת ועלתה במקו' גבוה באחו' רישא דז"א כנז' וזהו פשט כי גאה הראשון עוד נרמז תקון פרצופה במלת גאה הב' והו' כי אות ג' שבגאה רמז אל הארת ג' ספי' דנה"י דאימא שנתחברו בספי' א' שהיא פנימיות מל' דאימא הרמוזה באות א' שיש בגאה שהיא שרש של לאה החצונה ואחר שנתחברו ד' ספי' אלו הרמוז' באותיו' ג"א אז הארת' יצאה לחוץ בלאה החצונה ונעשת פרצוף מן ד' ספי' הנק' ה"א ראשונ' שבשם כנז' והיא אות ה' שבגאה כי כבר ידעת כי פרצוף הנקבה היא צורת ה' שהם ג' קוים ימין ושמאל ואמצע כנודע והנה כדמיון שביארנו במלת גאה הוא רמוז במלת לאה כי הנה אות ל' שיש בלאה הם ג' ספי' נה"י דאימא אות א' דלאה היא ספי' המל' הפנימית דאימא שהיא עיקר ושרש של לאה החצונה וד'הארות האלו פנימיות מתחברו' בחוץ בלאה ונעש' צורת ה' של לאה כנז' ואמנם כללות הכל נק' לאה גם בזה תבין מה שנת' אצלינו במקו' א' כי לאה נק' מד"ת בסוד ומדת ימי מה היא והענין הוא כי מד"ת הוא בגי' ד' פעמים אל"ף והם ד' אלפין שבד' שמות אהי"ה ב' ביודי"ן וא' דאלפי"ן וא' דההי"ן אשר באימא כנודע בד' ספי' תחתונות שבה נה"י מל' ואמנם עיקרם הם בז"א ומהם יוצאת הארה אל לאה שבחוץ ויש בה הארת ד' מוחין כנוד' ותלמי' א' של מורי ז"ל שמו הר"י הכהן ז"ל א"ל כי נרא' לו ששמע ממורי ז"ל כי ב' בחי' דאחו' נפלו מן אימא בחי' א' הם י' אחו' די' ספי' דאימא שנפלו בהיות' עם אבא אחו' באחו' ואלו האחו' כלם לא עלו כלל ולא יעלו עד אחר ביאת המשיח ועוד בחי' ב' והיא י' אחו' אחרים דעשר ספי' דאימא שנפלו אח"כ בהיות' עם אבא פני' באחו' כי אז היה קלקול פעם אחרת באחורי אימא לפי שנשארה בבחי' אחור אעפ"י שאבא חזר בפנים והאחו' העשירי שהוא המל' מאלו האחו' הב' (בדפו"י ע"ב) הוא שעלה בבריאת העולם ונעשת ממנו לאה אשת יעקב כנז' וט' אחו' העליונות שבאלו האחו' הב' הם שאנו מבררים ומתקנים תמיד מבריאת העולם עד ביאת משיחינו האמנ' מן אבא לא ירדו רק בחי' י' אחו' הראשוני' שנפלו בהיותו חסר התקון שהיה אחו' באחו' עם אימא אבל אח"כ הוא חזר בבחי' פנים לבדו ונתקן כנז"ל ולכן לא ירדו עוד ממנו אחו' שניי' אבל מאימא ירדו עוד אחו' שניים כנז' לפי שנשארה בבחי' אחו' בפני' דאבא:

175

קע״וועתה נבאר שאר השינוים הנה יעקב ורחל נשארו למטה מחצי ת"ת דז"א כמבוא' טעמו לעיל ואמנם יעקב עמד בפני ז"א לפי שהוא זכר אבל רחל לפי שהיא נקבה עמדה אחור ז"א וגם טעם אחר לפי שלא הי' עדיין בה כח לעמוד עתה פב"פ עם ז"א כמו שנבאר עתה ואמנ' טעם היו' אחורי דיעקב כנגד פני ז"א כבר נת"ל טעמו של דבר והוא כדי שיכפוף ז"א ראשו ויאירו פניו בפני יעקב ועוד טעם אחר כי כן היתה עמידתו בראשונ' טרם תקון זו"ן ואמנם טעם היות רחל עומדת אחור באחו' עם ז"א ולאה פנים באחור עם ז"א כנז"ל הטעם הוא כנז"ל בענין תקון רחל כי הנה רחל היא ספי' הי' מי' ספי' שבכללות עולם האצי' והיא פרצו' שלם מבחי' פנימית וחצונית הנק' פנים באחור והיא נוק' דז"א דאצי' פרצוף שלם ככל שאר ה' פר' שבעול' האצי' משא"כ בלאה שאינה רק אחורי' בלבד של הספי' השלישית דאצי' הנק' אימא ונמצא שאינה ספי' שלימה כספי' רחל כנז' ולכן אם פני רחל פונים לאחורי ז"א כדוגמת לאה היה פגם גדול בעולם לפי שהנה רחל היא נוק' והיא דינא קשיא אשר לכן הקלי' נאחזות בה יותר מן הזכר שהוא רחמים כי זהו סוד שנא' בה רגליה יורדו' מות ולא די שהיא נוק' אלא שהיא הספי' הי' היותר תחתונה שבכל י' ספי' דאצי' ולכן הקלי' נאחזות בה יותר מדאי ואם היתה פנים באחו' היו אחו' שלה מגולים והיו הקלי' נאחזי' בה יותר מדאי כי כל אחיזתם באחו' כנז"ל ובפרט באחו' האלו דנוק' התחתונ' כנז' ולכן היתה אחו' באחו' אבל לאה שאינה מכלל הי' ספי' דאצי' רק אחו' דאי' אין אנו חוששים כ"כ אם יתאחזו בה הקלי' כמו שאנו חוששים ברחל ולכן עומדת פניה באחו' ז"א ואחו' מגולות אין אנו מקפידי' לאחיזת הקלי' שם ולא עוד אלא שעוד יש טעם אחר כי לאה להיותה עומדת למעלה בג' ראשונו' דז"א אין החצוני' נאחזים בה שם כמו שהיו נאחזי' ברחל העומדת למט' בז' תחתונו' דז"א עוד טעם אחר כי לאה היא אחו' דאימא וכבר ידעת כי אין הקלי' נאחזים בג' עליונות שהם א"א ואו"א ואדרבה אימא דוחה את הקלי' בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו' ולכן אין הקלי' נאחזי' בלאה אף בהיות אחורי' מגולים משא"כ ברחל שהיה בה אחיזה גדול' כנז' ולא עוד אלא שאע"פ שהיו שתיהם שוות בענין אחיזת הקלי' בהם אין אנו חוששים ומקפידי' אם יתאחזו בלאה כמו אם יתאחזו ברחל לסבו' הנז' כי רחל עקרת הבית נוק' דז"א והיא ספי' שלימת פנים ואחו' שבי' ספי' דאצי' והזיקה מרובה מכאשר יתאחזו בלאה שאינה רק אחו' דספ' א' הג' ואם תשאל והרי אם לא יזיק יועיל וכיון שכן שהוצר' להיו' רחל עם ז"א אחור באחו' שלא יתאחזו הקלי' א"כ ג"כ לאה תעמוד אחור באחו' בז"א שלא יתאחזו בה הקלי' אעפ"י שאין היזק שלה גדול כהיזק רחל: והתשובה בזה הוא כי נודע שהקלי' צור' גבוה היא כמ"ש חז"ל על פ' והנה טוב מאד זה מלאך המות והמאציל העליון ראה כי הדבר מוכרח להניח מקום אחיזה אל הקלי' שיינקו משם חיותם להתקיי' אלא שאם אחיזת' היתה באחו' דרחל היו יונקים שפע גדול מאד משם לפי שיש בה בחי' פנים ואחור והיתה הקלי' גוברת בעולם ולכן נתן מקו' אחיזת' באחו' לאה כי אינם יכולי' ליינק משם רק דבר מועט די חיותם המספיק להם בלבד לפי שאין בה בחי' פנים ושפעה והארת' מועטת ועי"כ יתקיי' רצונו ית' בב' הבחי' אם בעמיד' הקלי' וקיומ' אם של' יתאחזו וינקו יותר מדאי

176

קע״ז{א"ש להיות כי כבר נתעסקנו בדרושי לאה ורחל וראיתי לסמוך אל הדרושי' הנז' דרושי לאה אע"פ שאין כאן מקומם להיות כי יש דרושים אחרים קודמים לדרושים הללו כאשר עיניך תחזינה מישרים עם כל זה סמכתי לאה אל לאה}

177

קע״חדרוש פרצוף לאה

178

קע״טהנה בכמה מקומות וגם בדרושי ז"א נת' אצלינו ענין לאה ויעקב שהם האחו' החצוני' של או"א שירדו למטה בעת מיתת המלכים ועיין שם ונחזור לבאר עתה קצת מזעיר הנה נת' למעלה כי ב' בחי' היו במלכי' הא' היא מיתה ממש והב' היא נפיל' שנפלו למטה ולא מתו והענין הוא כי כל היוצא מעול' שאינו שלו (א"ש מלת שאינו הראשו' נ"ל שטעו' קולמו' הוא) והולך לעולם שאינו שלו זה נק' אליו מיתה ממש אבל ההול' ממקו למקו' בעולם עצמו נק' נפילה ולא מיתה והנה הז' מלכי' שמתו ממש הם ז' תחתונו' הנק' זו"ן כי ירדו מן האצי' אל עולם הבריאה ובסבת ירידה זו נק' מיתה ממש כי הכלי' שבהם הם הגוף שלהם נפלו שם בבריאה ובתוכ' ירדו קצת נצוצות אור הנק' הבלא דגרמי הנשאר תמי' עם עצמות בתו' הקבר ונשמתם שהם האורות שלהם עלו בעולם האצי' ולכן נז' בהם מיתה ממש אבל ג' מלכי' הראשונים שהם א"א ואו"א לא ירדו (בדפו"י ע"ג) בעולם הבריאה אמנם ירדו באצי' ממש ממקום למקום כי ירדו במקו' שהיו שם בתחלה זו"ן שהם ז' המלכי' שמתו וקודם שנפלו בבריא' ואחר שירדו הם נפלו אלו הג' ראשונות שם ולכן בחי' זו נק' נפילה ולא מיתה וז"ס מ"ש חז"ל ג' נובלות הם נובלות חכמ' של מעלה תורה וכו' (א"ש הנה ביאור המאמ' הזה נתב' גם בשער שלישי שער מאמרי רז"ל באופן אחר קרוב אנז' ומצאת שם כי תדרשנו ועוד הוא נתבאר בשער החמישי שער המצות ע"ש:)

179

ק״פביאור פסוק עור בעד עור וגו' (א"ש הנה בשע' ד' שער הפסוקי' נת' פ' זה ביתר שאת ועוד נת' במקו' הזה כפי הדרוש הנז"ל) הנה הודעתי' כי לאה נק' עור בפ' עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו והנה היא בחי' קשר תפיל' של ראש שהיא כצורת ד ואיננה רק עור בלבד משא"כ ברחל שהי' תפילין של יד ממש ויש בה ד' פרשיות של כתיבה והענין הוא כי אורות המוחין דז"א היוצאי' אל לאה אינם רק הארה מועטת בעלמ' העוברת דרך העור של ז"א מאחו' כי אינ' יכול ליקח מן המוחין עצמם אלא מן הלבושים שלהם שהם נה"י דתבונה כנוד' ומשם לוקחת הארה מועטת מן המוחין ולכן קשר של תפיל' של ראש אינו אלא עור בלבד כנז' והטעם הוא לפי שאורו' המוחין מלובשי' וסתומי' תו' הנה"י ואין הולך אל לאה רק הארה מבחי' עור בלבד גם לזה צורת הקשר הנז' הוא צורת ד להורו' כי היא דלה ועני' באור מועט וגם להורו' כי זו ההאר' המועטת נמש' אליה מן ד' המוחין הנז' גם תעיין שם במה שביארנו בפ' עור בעד עור בסוד אות האורו' היוצאים ע"י הכאות זו בזו שהם בגי' עור ושם נת' איך ג' הכאות ג' אותיו' ראשונות יה"ו הם בז"א ואח"כ יוצאי' אות האורות אל לאה שהיא ה"א תתאה וזו היא הכאה של וא"ו פעמים ה"א והרי איך לאה היא בחי' אור ההכאו' הנזכרי' שה' בגי' עור וגם היא יוצא' מדרך עור ז"א ולכך לאה נק' עור בכל התורה כמבואר אצלינו:

180

קפ״א{(א"ש הנה ההכאות הנז"ל העולים בגי' עיר לא נתבארו בפסוק בשער רביעי שער הפסוקי' כי אם בש' שביעי שנק' שער רוח הקודש שם נתבאר הפסוק הזה מקושר עם פסוק ואחר עורי נקפו זאת בענין הכרת הפרצוף ומצאת שם כי תדרשנו.

181

קפ״בא"ש הנה נא הואלתי לחזור ולעשות מהדורא שלישית באלו הדורשים מתחלת האצילות ועד סופו כאשר עיניך תחזינה משרים בע"ה)}

182

קפ״גדרוש בענין הכתר

183

קפ״דענין הכתר דע כי ג' פעמי' אור הם בגי' כתר עם הכולל והנה אור יוצא מן אויר כנוד' ואוי"ר הוא אותיו' רי"ו א' והנה רי"ו הם ג"פ ע"ב שהם ג' הויו"ת דמלוי יודין נמצא כי הכתר הוא רומז אל ט' הויות דיודי"ן ועם הכולל יהיו י' הויו"ת דיודי"ן הכלולות בכתר טעם למה אין אנו מכניסי' בכל ספרינו זה וכן במקומו' רבים מס"ה והתקוני' את הכתר בכלל י' ספי' ובמקומו אנו מכניסי' את הדעת בכלל הי' ספי' וכבר נת' ענין זה אצלינו בדרושי' שקדמו ועכ"ז נחזור לתת טע' לזה הנה נודע כי הת"ת דאימא היא עצמה נעשת כתר אל ז"א בבחי' הכלי וכן מן החיות והפנימיו' של הת"ת דאי' נמשך חיות אל כתר דז"א והנה ענין עשית הכתר הזה לא נעשה ע"י זווג או"א אלא מן אימא לבדה וכפי זה נמצא כי הכתר דז"א גדול מן המוחין שלו לפי שהמוחין הם תולדה נבראת מן או"א ע"י זווג שלהם אבל הכתר הוא מן חיו' האי' עצמה כנז"ל ובבחי' זו יהיה הכתר גדול מן המוחין אבל בבחי' אחרת והיא כי מבשרי אחזה אלוה כי כל שלימות חכמת אדם תלויה במוחין שלו אבל הכת' שבו שהוא סוד הגלגלת היא טפילה אל המוחין והטע' הוא לפי שהמוחין הם משניה' מאו"א אבל הכתר הוא מאימ' לבד' ולכן בבחי' זו המוחין הם יותר עיקריי' ומהם מתחיל הבנין ולא מן הכתר כי אעפ"י שהת"ת דאימא בהיותו בה בעצמה אורו גדול מן המוחין דז"א עכ"ז כאשר האור שלו נעשה ממנו כתר אל ז"א אז הוא יורד ממעל' המוחין דז"א לפי שהם מן אור או"א והכתר הוא מן אור דאי' לבד ולכן מן המוחין התחלת מספר הי"ס ולכן נניח הדע' במקו' הכתר ובזה הנז' תבין מ"ש בס"ה והתי' פעמי' רבות כי כל כתר מסטר' דאימ'

184

קפ״הדרושים בביאור ההוי"ה של ד' אותיות

185

קפ״והנה ביארנו שבחכמ' יש הוי"ה דיודי"ן ע"ב ובבינ' הוי"ה דס"ג ובז"א (בדפו"י נ ע"א) הוי"ה דמ"ה ובנוק' ההוי"ה דב"ן וצריך שתדע כי אלו ההוי"ת הם כל הוי"ה בז' תחתונו' של הפרצוף ההוא אבל בג' ראשונו' הו' בבחי' אחר' ונבא' ענין אבא ומשם תקיש ותלמוד לכלם הנה הכת' של אבא הוא שם הוי"ה פשוט' בד' אותיו' לבד ובחכמה של אבא היא מילוי הוי"ה במלוי יודי"ן שהיא י' אותיו' ובבינ' של אבא היא מלוי המלוי של ההוי"ה דיודי"ן שהיא כ"ח אותיו' ואם תחבר כל האותיו' שבג' יהיו מ"ב אותיו' כנודע ובזה תבין איך שם בן מ"ב לעול' הוא בבחי' הראש שהוא בג' ראשונו' כנז' בס' התי' בתי' ע' גם תבין איך ההוי"ה במלוא' שהם י' אותיות לעולם הם בחכמ' גם תבין איך הכ"ח אותיו' דמלוי המלוי של ההוי"ה הם בבינ' ולכן היא נקר' כ"ח ה' כנז' בס' התי' תי' כ"ח ואח"כ בכל הז' תחתונו' דאבא יש הוי"ה א' במלוי יודי"ן שהם י' אותיו' הכוללו' כל הז' אחרונות שבו ואמנם דרך כללו' אנו אומרי' כי אבא הוא הוי"ה דע"ב דיודי"ן אמנם הפרט הוא ע"ד הנז"ל ומזה תקיש אל הוי"ה דס"ג שבאימא ואל הוי"ה דמ"ה דז"א ואל הוי"ה דב"ן דנוק' דז"א אמנ' פעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה ענין א' וצריך להסתכל אם חולק על הנז' או לאו וזה עניינו ענין מה שנמצא בס"ה כי או"א הם כסא אל מה שלמעל' מהם וקרוב לזה נאמר בס"ה בר"מ בפ' קדושים דף פ"ב והענין הוא דע כי הכסא יש בו ד' רגלים כנודע והם מה שנת' אצלינו כי בחי' הפנים של או"א הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן באב' ואהי"ה דיודי"ן באימא ושניה' בגי' רג"ל ובבחי' האחו' שלה' שהם קפ"ד ותקמ"ד שהם בגי' תשכ"ח הם ג' פעמי' רג"ל ועוד כ"ט אחרי' הרי הם ד' רגלי' של הכסא הזה שהם או"א ואמנם מספר הכ"ח היתירי' על ד' פעמי' רג"ל כנז' הם ראשיים לכלם והנה הם בחי' יו"ד ה' וג' חלקי' ראשוני' מן היו"ד של מלוי ה"י ראשונה של ההוי"ה דע"ב דיודין שהיא בחי' הפנים כי כל אלו הם מספר כ"ח הראשוני' והראשיי' שבכל מספר רג"ל ותשכ"ח כנז"ל והנה אלו הכ"ח הנז' להיות ראשיי' לכל שאר החשבון הם מעולי' יותר והם מתלבשי' תוך הד' רגלי' הנז' ואמנ' אלו הכ"ח עם הד' רגלי' הכל הוא בחי' המל' של או"א לפי שהם בחי' חשבון וכל חשבון הוא במל' אמנם עוד יש כ"ח א' מעולה מן הכ"ח הראשון ולכן כ"ח הזה מתלבש תוך הכ"ח הנז' של המל' והם כ"ח אותיו' של מלוי המלוי דהוי"ה דיודי"ן הרוכב על הכסא הנז' באופן כי הכ"ח הזה מתלבש תוך הכ"ח הראשון ואותו הכח מתלבש בד' רגלי הכסא כנז' ואל תתמה איך הכ"ח אותיו' דמלוי המלוי דיודי"ן הוא גדול ומעולה יותר מן הכ"ח הראשון שהוא מבחי' המלוי עצמו ונוד' כי המלוי גדול במעל' יותר מן מלוי המלוי אבל המלוי עצמו בבחי' חשבונו שהוא ע"ב הוא גרוע מן מלוי המלוי בהיותו בבחי' מספר כ"ח אותיו' לפי שכל חשבון הוא במל' כנז' ועיין בדרוש הרפ"ח נצוצין כי שם נת' מדריגת השמות וסדרם כפי מנין האותיו' עצמם או כפי החשבון שלה' גם דע כי ד' אותיו' הוי"ה מתחלקות בד' עולמו' אבי"ע כיצד אות י' באצי' והיא בבחי' הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב הנק' חכמ' בסוד כלם בחכמ' עשית הנאמר על אצי' כמבואר במקומו ואות ה' בבריא' בבחי' ההוי"ה העולה ס"ג בסוד אימא מקננא בכרסייא ואות ו' ביציר' בבחי' הוי"ה דאלפי"ן העולה מ"ה בסו' שית ספיראן מקננן ביצירה ואות ה' בעשיה בבחי' הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן בסוד מלכות מקננא באופן

186

קפ״זדרוש ב' בד' אותיות ההוי"ה בה' דרכים

187

קפ״חהדרך הא' ובו ית' ענין או"א גם ית' מ"ש בס' יצירה הבן בחכמ' וחכם בבינה וכו' וכבר הודעתיך כי פרצו' אבא נחלק לב' הא' מראשו עד החזה שבו הנק' חכמה והב' מן החזה ולמטה וזה נק' ישר' סבא וכנגדו בפרצו' אימא גם הוא נחלק לב' פרצופין ע"ד הנז' ממש והעליון שעד החזה נק' בינ' והתחתון נק' תבונה וכבר ידעת כי ב' אותיו' הראשונות של ההוי"ה הכוללת כל עולם האצי' והם י"ה הם בחי' או"א ולכן צריך שנבאר איך הד' בחי' הנז' רמוזו' בשתי אותיו' י"ה ודבר זה יובן במה שביארנו בביאור מאמר ס"ה בפ' ויקרא ובפ' אחרי מות בענין סדר כתיב' שם ההוי"ה ועיין שם וזה סוד ענין כי הנה באות יו"ד נרמז חבור חו"ב עילאין ובאו' ה"א נרמזו ישר' סבא ותבונ' תתאין וזה עניינם הנה אות יו"ד במלואה יש בה ג' אותיו' יו"ד אות י' רומז לחכמ' והיא רמז ג"כ אל הי"ס שבכללות פרצופו וב' אותיו' ו"ד שהם בחי' המלוי שהוא בכל מקום בחי' הנקב' כנודע לכן היא רמז לבינה העליונ' אם במספר' ו"ד הם י' כנגד י"ס שבכללות פרצופה ואם בציורם כי נעשים ד' על ו' והיא צורת ה ונודע כי בינה נק' ה"א עילאה כזה ה ואמנם טעם אל הנז' למה הנקבה היא בחי' מלוי הוא במה שהודעתיך בסוד אדם וחוה שהם זו"ן כי הנקבה טפילה אל הזכר לפי שהז"א נטל תרין עיטרין דדעת הנק' חו"ג ואח"כ היא נתן עיטרא דגבורו' אל נוקביה אחר שהית' בתוך גופו והיתה ממלאה חלל גופו ולכן הנקב' היא המלוי שבתוך הזכר וזהו סוד אדם שהוא ז"א הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן וחוה היא אותיו' המלוי לבד' אחר שתסי' מהם ד' אותיו' הפשוטו' וישארו י"ט בגי' חוה (בדפו"י ע"ב)

188

קפ״טעוד טעם ב' כי מלו"י בגי' אלהי"ם שהוא דין והנקבה כלה דינים ולכן לוקחת המלוי ונמצא כי כן הוא למעלה שחכמה עילאה נק' יו"ד והבינ' עילאה לוקחת המלוי שהם ב' אותיו' ו"ד ונעשת צורת ה כנז' ולזה נתכוון בעל ס' יצירה באמרו הבן בחכמה כי אעפ"י שאותיו' יו"ד היא בחכמה עילאה תחבר עמה בחי' בינה עילאה בסוד המלוי שבה כנז' נמצא כי החכמה יש בה בחי' בינה עילאה כלולה בה ואח"כ אמר וחכם בבינ' לרמוז אל חבור שניהם שבאות ה' ראשונ' של ההוי"ה הרומזת אל בינה כנודע ושם ג"כ יש בחי' חכמה מחוברת עמה והוא בחינת ישסו"ת כנז' הנרמזי' באות ה' והוא ע"ד שנתבא' בביאור מאמר פ' ויקר' כנז"ל בענין סדר כתיבת שם ההוי"ה ושם נת' כי ציור כתיבת זו הה"א ראשונה של ההוי"ה היא כזה ה כי העוקץ שבאחורי הה"א כנודע הוא ציור אות י' אחת הרומזת ליש"ס שהוא ג"כ מבחי' אבא ונקרא יו"ד ושאר ציור הה"א היא התבונה שעמו והרי נת' ב' אותיות י"ה איך נרמזים באו"א וכוללים ד' פרצופין הנז' וצרי' לבאר עוד סבה אל הנז"ל והוא כי נודע שזווג או"א אינו כזווג זו"ן שלפעמים נפסק אבל זווג או"א תדירי דלא פסיק לעלמין כי כחדא נפקין וכחדא שריין ולהורות על זה החבור הנמרץ נתחברה הבינה באות יו"ד של החכמה ונתחבר החכמה באות ה' של הבינה כי חבור זה אין גדול ממנו ומכח החבור הזה נעשו שני בחי' שהם אבא עם אימא ויש"ס עם התבונה כנזכר ועדיין צריך להרחיב הביאור בזה כי צריך ליתן טעם למה באות היו"ד נטפלה הנקבה אל הזכר ובאות ה' נטפל הזכר אל הנק' אבל להבין זה צריך שתדע הקדמ' אחת שכבר נתבאר' במקום אחר והוא כי מ"ש בס"ה בהרבה מקומות ובאדרת האזינו כי זווג או"א לא פסיק לעלמין דכחדא נפקין וכחדא שריין היינו בחו"ב עילאין אבל בישסו"ת תתאין יש זמן שאין זווגם תדיר והוא בזמן היניקה דז"א שאז התבונה הנק' אם הבנים רובצת על האפרוחים ונכנסים נה"י שבה תוך ז"א כנודע ואז אין זווג ביניהם ובזה יתיישבו שני המאמרים החולקים כי הנה רז"ל אמרו בפסוק ולא אבא בעיר כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה שהיא בינה עד שיכנס בירושלים של מטה שהיא נוקבא דז"א והרי כי כל זמן הגלו' נפסק זווג או"א ובס"ה אמרו דזווגיהו תדיר ולא פסיק לעלמין בסוד ונהר יוצא מעדן לשון הווה אבל יובן עם הנז' כי או"א עילאין לא פסיק זווגיהו וישסו"ת פסיק זווגיהו לזמנין ובזה נתתרצ' השאלה הנזכרת כי באות יו"ד שנרמזו בה או"א עילאין דלא פסי' זווגיהו נטפלה הנקבה אל הזכר להורו' כי אימא נתחברה עם אבא חבור עצום שהוא זווג תדירי באות יו"ד שלו ולא באות הה"א הרומזת אליה כי הנה שם היא נפרדת ממנו ולפי שהבינה עילאה טמירא יתיר לכן לא נרמזה בבחי' ציור ממש באות יו"ד רק בבחי' המלוי שאינו נכתב ומצויר אלא עומד בכח ובהעלם משא"כ ביש"ס שנרמז בציור גמור כמו שית' אבל ישסו"ת נרמזו באות ה' ונטפל הזכר אל הנקבה לפי שאין זווגם תדיר ועוד לפי שהנה בעת שהתבונה מתלבשת תוך ז"א בסוד מוחין אליו כנודע הנה גם יש"ס מתלבש תוך התבונה ושניהם מתלבשים תוך ז"א כנודע ונמצא כי אז יש"ס נכלל עם התבונה ומתלבש בה ונטפל אליה ולכן נרמז בעוקץ הה"א של התבונה שהוא צורת יו"ד כנזכר ואמנם שני אותיות האחרונות ו"ה שבהוי"ה הכוללת הם זו"ן:

189

ק״צהדרך הב' ובו יתוסף קצת ביאור בדרך הא' ואמנם זה הדרך השני הוא בענין עיבור ז"א תוך אימ' עילאה כבר נת"ל בדרך הראשון כי שני אותיות י"ה הם באו"א ודע כי אות ה' שהיא באימא הוא ציור שני אותיות ד"ו כנז"ל אמנם אות ד' היא הבינה עצמה ואות ו' שבתוכה היא בחינת ז"א שהיה בסוד העיבור בתוך אי' והוא כי נודע שז"א כשנאצל היה בבחי' ששה נקודות לבד נפרדות זו מזו ולא היו בציור קוים ימין ושמאל ואמצע אלא היו ששה נקודות זו על גבי זו כי לכך מתו כנודע באלה המלכים וכדי לתקנו שהוא ענין החבור והקבוץ כנודע הוצרכו לו שלשה בחי' הראשונה הוא העיבור והשנית הוא היניקה והג' הוא כניסת המוחין דגדלות וג' זמנים אלו צריך שיהיו נרמזים בשם הוי"ה ונבאר עתה ענין העיבור כי הנה היה תחלה ו' נקודות זו למעלה מזו נפרדות זו מזו וכאשר נכנס בסוד העיבור בבטן המליאה נכללו הג' תוך הג' והיו תלת כלילן גו תלת ונמצאו שמה שהיו תחלה ו' ארוכה נעשו עתה ו' קצרה שבתוך ציור הה' שהיא אימא כי עתה היה בסוד ג' נקודות זו למעלה מזו שהיא צורת ו' קטנה והג' אחרות כלולו' בתוכם ולכן ו' זו היא בלתי ראש כשאר הוו"ין וגם שהיא קצרה להורות כי לא היו בו שלש ראשונות שהם המוחין שהם ראש אות ו' ולא עוד אלא שאפילו השש קצוות שהיו בו שהוא ו' ארוכה בלי ראש נעשת עתה ו' קצרה ובלי ראש כי הם תלת כלילן בתלת ולכן רגל הה"א שהיא זו הוא"ו הקצרה היא תלוי' ואינה דבוקה בגג הה"א כמו אות הח"ת לרמוז כי איננה מגוף אימא אבל הוא בחינת ז"א שהוא גוף אחד אלא שהוא בתוכה בסוד עיבור ואח"כ יצא ז"א לחוץ ונולד ואז נרמז באות ו' של ההוי"ה אמנם היו ב' (בדפו"י ע"ג) זמנים אל ו' זו כי בתחלה נעשת ו' ארוכה לפי שתנפשטו שש קצוותיו ממה שהיה תחלה ו' קצרה בבחינת תלת כלילן בתלת ועתה חזרו להתפשט ונעשו ששה קצוותיו אך עדיין לא נוסף בהם ג' ראשונות שהם ראש הוא"ו וזהו הזמן השני הנקרא יניקה ואח"כ בא הזמן הג' שנתוספו בו שלשה מוחין ונשלם בי"ס שבו ואז נעשה ראש אל זו הוא"ו ועתה נבאר גם בחי' נוקבא דז"א כי הנה בזמן העיבור היתה היא גם כן שם בסוד פסיע' לבר קטנה כמין עוקץ בסוף אות ו' קצרה שבתוך ה"א ראשונה וכשנולד עם ז"א אז גם היא נעשת פרצוף גמור כמוהו של י"ס שבה ואז נקראת ה"א אחרונה של ההוי"ה האמנם כמו שנת' בה"א הראשונה שנחלקת לשתי אותיו' ד"ו ועיקר אימא היא אות ד' וכן הענין בה"א זו תתאה כי נוק' דז"א אינה רק צורת ד'אלא שכאשר נזדווג בה ז"א שדי בגווה ההוא רוחא כנודע שהוא רושם שלו שהניח בה והוא בחי' אות הוא"ו שבתוך הה"א ונעשת ה"א שלימה ע"ד שנת' בה' ראשונה דאימא: הדרך הג' ובו יתבארו ב' הדרכים הראשו' והוא בסוד מ"ש רז"ל איש מזריע תחלה יולדת נק' אשה מזרעת יולדת זכר והענין הוא במה שביארנו כי אבא הוא יו"ד של ההוי"ה ואימא היא ה' ראשונה של ההוי"ה והנה אות יו"ד במלואה כזה יו"ד יש בה ג' אותיות והנה בס"ה ובתקונים ובשתי האדרות אמרו כי י' אבא ו' ברא ד' ברתא הנקראת גנתא וביאורו הוא כי עיקר אבא הוא אות יו"ד הפשוטה שרומזת על י"ס שבו ואמנם יש בו כח זו"ן ברא וברתא וכשמזריע טפת זרע מ"ד בנוק' אותה הטפה כלולה מזכר ונקבה שהם זו"ן שהם בחי' ב' אותיו' ו"ד שבמלוי היו"ד ו' ז"א ד' נוקביה והנה כשהזריע אבא אותה הטפה כלולה מזכר ונקבה ונתנה ברחם אימא נתהפכו מן ו"ד אל ד"ו נוקבא על דכורא ולזה ציור ה' ראשונה שהיא באימא היא ד"ו ד' על ו' והרי נתבאר איך כשהאיש הוא מזריע תחלה יולדת נקבה ואח"כ דכורא אמנם כאשר אח"כ הזריעה אימא ילדה הזכר ואח"כ הנקבה ו' על ה' שהם בחי' ב' אותיות אחרונות ו"ה של ההוי"ה והנה ביאור דברים אלו הוא כמש"ה כלם בחכמה עשית והנה החכמה שהוא אבא קדם לכל שהוא י' פשוטה של ההוי"ה ואז נרשמו ונצטיירו בו בניו שהם זו"ן בבחי' ו' על ד' שהם ב' אותיות מלוי היו"ד כנז' והטעם הוא לפי שכח ז"א נמשך משש ספי' הראשו' של אבא וכח נוקבא דז"א נמשך מן ד' אחרונות שלו כנודע כי בהיות נוקבא דז"א דבוקה עמו אחור באחו' היה נקרא ד' לפי שאין לה מקום רק בד' תחתונות שלו שהם תנה"י או נהי"מ ולכן שרשם הנרשם באבא הם בבחי' זו כנז' ואח"כ כשנאצלה אימא וניתנו בה אלו הבנים בסוד עיבור בתוכה אז עצמותה של אימא נעשת מן אותם ההארות שהם זו"ן שניתנו בה ויען שאימ' היא נקב' לכן נתחלפו כח ההארות ההם בסוד ד"ו כי הד' של הנקבה עומדת למעלה בסוד ד' ראשונות שבה ואות ו' של ז"א עומדת למטה בבחי' ו"ק שלה ושניהם צורת א' של אימא לפי שהיא בחי' עצמותה ממש של אימא ונודע כי אימא נקראת עולם הבא בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא בחי' ז"א כי הוא הנקרא צדיק היושב בעולם הבא שהיא אימא ועטר' שהיא נוקבא עומדת על ראשו שהיא אות ד' של הנוק' העשויה כמין עטרה וכתר מקיף על ראש ז"א שהוא אות ו' ושניהם צורת ה' כנז' והרי איך מה שהיה בתחלה תוך הזכר שהוא אבא ו' על ד' נתהפך כחומר חותם כשנתחתם באימא ונעשו ד"ו שהוא בת בתחלה אמנם כאשר אימא הזריע' וילדה אותם ויצאו לחוץ נתהפכו ונולדו ו' תחלה ואח"כ ה' נוקבא שהם אותיות ו"ה שבהוי"ה והרי איך האשה גורמת להוליד זכר בתחלה הדרך הד' הוא כי אות י' של ההוי"ה הם ה' חסדים וה' גבורו' העומדו' בדעת של ז"א ואות ה' ראשונה הם בחי' הה' חסדים המתפשטי' מחסד עד הוד שבז"א ואות ו' היא היסוד של ז"א שבו חוזרים ליכנס כללות הה' חסדים הנז' ונכללים שם יחד וגם מתקבצות בו החמש גבו' שלא נתפשטו בגופא בסוד והיה האוכל לפקדון מדבר ביוסף שהוא היסוד לסבת הנקבה הנקראת ארץ ליתנם בה אח"כ ואלו החמש גבורות שנתקבצו תוך היסוד הם אות ה' אחרונה של ההוי"ה הדרך הה' הוא כי אות י' הם חמש חסדים וה' גבורות כנז' אות ה' הם חמש חסדים המתפשטים בז"א כנז' אות ה' אחרונה הם ה' גבו' הנשארות להתמתק למעל' בדעת אות ו' באחרונ' הוא היסוד דז"א כי שם יורדי' אח"כ כלם החו"ג ושם מתמתקי' וזה הדרך החמישי הוא בבחי' ההוי"ה בצירוף יהה"ו שהוא יוצא מראשי תיבות פסוק יתהלל המתהלל השכל וידוע עוד דע כי אדה"ר הוא אבא והוא שם ההוי"ה דיודין שהיא בגי' ע"ב ואמנם מלוי זו ההוי"ה הוא בגי' מ"ו ומן זה המלוי נעשה אדם התחתון שהוא ז"א שהוא הוי"ה דמ"ם דאלפין שהוא מ"ו עם הכולל ואח"כ ממלוי זו ההוי"ה דמ"ה שבז"א העולה בגי' י"ט יצתה נוקביה הנק' חיה שהיא בגי' י"ט והנה כמו שממלוי אבא נעשה ז"א כנז' כך מן אחו' הפשוטי' של אהי"ה דאימא העול' מ"ד ממנו נעשה הז"א (בדפו"י ע"ד) הנקר' אדם הוי"ה דמ"ה כנז' כי הדם הוא חיות הז"א הנקרא אדם

190

קצ״אדרוש בתחלת האצילות

191

קצ״בדע כי בתחלת אצילות הי"ס היו העשר העצמות הפשוט והיתה כ"א מהם כלולה מעשר אבל לא היו ניכרות בהם והג' הראשונות להיותם רחמים היה בהם כח לקבל אור האין סוף אבל השש נקודות אחרונות לפי שהם דינים לא היו יכולים לקבל אור האין סוף בהגיעו אליהם להיותו הוא רחמים והם דינים וכיון שלא היו יכולים לקבלו נשארו בלתי חיות המחיה אותם ומתו ונתבטלו ואלו הם סוד אותם המלכים שמלכו בארץ אדום ונתבטלו ומתו ואלו המלכים הם למטה ממלכות דאצילות ולא נשאר בהם אלא מלך השמיני הנקרא הדר לפי שהיו זכר ונקבה והם ת"ת ומלכות ולכן הוצרכו אל התקון והוא שנעשו בחינת כלים בתחלה אל הנקודה הראשונה הנקראת כתר ועי"כ נתבסס האור לפי שעובר ונמשך דרך מסכים וכלים ויכלו לקבל האור ועוד לפי שעתה ניכרו בו כל הי"ס משא"כ בתחלה כנזכר ונמצא כי בתחלה נאצלו בסוד עשר נקודות כ"א כלולה מעשר והקשר והחבור שהיה אז ביניהם אינו רק שהיו אז מקבלות האור הזה זו מזו כפי סדר מדריגתם ואמנם אלו הנקודו' היו בסוד העצמות הפנימי והיו כל הכחות כלולי' בעצמו' ולא היו ניכרי' כל כח בפני עצמו רק כדמיון הנשמ' הכלול' מן כח הראיה והשמיעה וכו' ואינם ניכרות בה כל א' מהם לעצמה ואח"כ ע"י התלבשה תוך הגוף מראה כוחותיה העשר כחות הכלולים בה תחלה ועתה ניכרים כל כח לבדו הראיה בעין והשמיעה באזן וכיוצא וכן היה בהם כי אח"כ ע"י התקון שנתקנו כי התקון הוא שנעשה להם כלי א' מגביל בתוכו העצמות והרוחניות והיה הכלי הזה מחובר מבחי' כי בו כלי אחד לראיה וכלי אחד לשמיעה וכו' ואמנם התקון הזה התחיל תחלה בכתר והיא הנקודה הראשונה ונתקנה ונעשה ממנה בחי' אריך אח"כ נתקנו שני נקודות השנית והשלישית ונעשו או"א שני פרצופים גמורים בכלים וז' נקודות התחתונות נדחו כולם למטה במקום נקודות המלכות ואז היו השש נקודות בחי' הת"ת והשביעית בחי' המלכות וכדי לתקנם הם הוצרך להם בתחלה שיעלו בסוד העיבור כדי שיתייחדו ויתכללו השלשה בשלשה ומכל הו' שהיו נפרדים בתחלה יעשה עתה מכלם פרצוף אחד ועדיין עתה הם בסוד עצמות ורוחניות ואח"כ בסוד הלידה נעשו הששה אחדות אחד ונעשה להם כלי ואחר כך ע"י המוחין נגמר הפרצוף ונשלם:

192

קצ״גביאור בעיבור ולידה ומוחין הנז"ל:

193

קצ״דונחזור לבאר בחי' העיבור והלידה והמוחין הנזכרים הנה בתחלה נתייחדו או"א וטפת אבא היתה בחי' אות י' אחת ונלקחה מן שני אותיות ו"ד שבמלוי אות יו"ד שבאבא כי גם ו"ד הם בגי' י' ובאבא הזכר גובר ולכן אות ו' גבר וקדם אל אות ד' וזהו ו"ד אבל טפת אימא נקבה ולכן נוק' גבר בה על הזכר והיו סוד ד"ו ד' על ו' ונלקחו מאות ה' ראשונה שבאימא שבצורתה ד"ו כזה ה וזשארז"ל אדם וחוה ד"ו פרצופים נבראו והוא בחינתם מצד אימא כנזכר ואמנם הטיפה הנז' היתה בסוד אמ"ר ר"ת אור מים רקיע כנזכר בס"ה בפרשת תרומה כי בהיותם עדיין במוח האב נקראת אור ובהגיעה במעי אימ' נעשת מים ואח"כ שם ג"כ נעש' רקיע שהוא התפשטותה בבחי' תלת כלילן בתלת הנקראים ו' זעירא שבתוך אות ה' ואז נקראת רקיע וזהו סוד יום ליום יביע אמר וכו' ירצה כי ו"ק הנקראים ז"א הם נקראים ימים ונמשכו אליהם סוד אמ"ר הנזכר שהוא ראשי תיבות אור מים רקיע אמנם לילה ללילה הם ו"ק נוקבא דז"א הנק' לילות יחוה דעת ונעשה מהם בחינת הנקבה של אדם הנקראת חוה כנזכר שם בפרשת תרומה כי יחו"ה מלשון חו"ה ובדרוש זמני נוקבא דז"א ביארנו זה בענין ראשי תיבות חו"ה הנרמז בהם זמני גדלותה ותקונה אח"כ בלידה נתפשטו ונעשו ו"ק כאחד מלובשים בכלי והיו בסוד ו' קטנה ואח"כ ע"י היניקה הגדילו בשש שנים אלו הו"ק של נשמתו ועצמותו כל מה שיכולים להגדיל וזהו סוד הפעוטות מבן שש שנים מקחם מקח ואח"כ הוצרך עיבור אחד להשלים המוחין וזה העיבור היה בסוד השינה כי כמו שאנו בכל לילה מעלים נשמותינו בסוד השינה למעלה בסוד המלכות להיות מיין נוקבין שבה כן היה הענין בזו"ן שהפנימי' שלהם הנקרא נשמה שלהם עלתה למעלה בבטן אימא עילאה להיות שם בחינת מיין נוקבין שבה והענין הוא כי בתחלה נזדווגו או"א פעם ראשונה ונותן בה ההוא רוחא ואתגניז בגווה וזה הרוח נעשה בחינת כלי ובתוכו הם המ"ן שלה ואלולי ההוא רוחא דיהיב בגווה לא היה יכולת אל הנקבה שהיא דינים לקבל מ"ד של הזכר שהם חסדים ולכן הוצרך למיהב ההוא רוחא מדיליה בגווה ואל סוד זה רמזו רז"ל באמרם אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשא' כלי ואח"כ מאז ואילך כשחוזרים להזדווג יחד נותן הזכר טיפת (בדפו"י נא ע"א) מ"ד בנקבה בגו ההוא כלי הנק' רוחא דגניז בגווה ואז מצטייר שם צורת הולד ומשתהה שם חדשי העיבור ונולד ויצא לחוץ ואז בהולדו כבר כלו המ"ן ונשאר ההוא כלי בלי מ"ן ולכן אותם הבנים שכבר נולדו להיותם מתחל' מתהוים בתוך הכלי ההוא חוזרים ומעלי' נשמתם שם בתוך הכלי ההוא ונעשים שם בחינת מ"ן ועי"כ יש לאי' יכולת לקבל מ"ד מאבא ונמצא כי כאשר העלו זו"ן את נשמתם למעלה בסוד מ"ן נזדווג אבא באימא ויהיב לה מ"ד ואז נעשו להם בחי' מוחין והנה מוחין אלו הם נקראים אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עיטרין והנה הם ד' מוחין והענין הוא כי הפרקים הראשונים דחו"ג דאריך הם מוחין לאו"א והפרקים השניים הם תרין עיטרין לזו"ן ועוד חוזרים או"א לתת לזו"ן מוחין מבחינת אותם הפרקים הראשונים שמהם נעשו המוחין שלהם כנז' ובחינה זו נקראת אחסנתא דאבוי ואימיה וז"ס מ"ש באדרא דפרשת משפטים רישא דמלכא אתתקן בחו"ג והבן זה וקאי אחו"ג דא"א כנזכר ואח"כ אלו הד' מוחין נכללו תוך נה"י דאימא באופן זה כי תרין מוחין הנקראים אחסנתא דאבוי ואימיה והם ג"כ נק' אוירא דכיא ואשא דכיא נכללו זה בנצח וזה בהוד דאימא ותרין מוחין האחרים הנקראים תרין עיטרין וג"כ הם נק' אוירא ואשא סתם אלו נכללו תוך היסוד דאימא יחד ונעשה בחי' דעת המכריע בין תרין מוחין אחרים הנקראים חו"ב דז"א ולהיותו מבחינת חו"ג כנזכר לכן נעשה בחי' מכריע ביניהם ונמצא כי הד' נעשו ג' מוחין בו ואלו הם סוד ארבע פרשיות של תפילין כי הנה הם בחינת ד' פרשיות בבחינתם קודם הכנסם תוך נה"י דאימא שהיו ארבע אורות מקיפים אליו והנה בחינת' אחר התלבשם בנה"י קודם שיכנסו תוך רישא דז"א היא שי"ן דתפילין של ג' ראשין ואך בחי' הראשונה שהיו ד' אורות היתה כנגדה שי"ן של תפילין של ארבע ראשים והבחינה השנית שהיא אחר הכנסם תוך רישא דז"א אין לה רמז בענין התפילין לפי שהתפילין היא בחי' אור המקיף מבחוץ ולא מבפני' ונחזור לענין ראשון כי כמו שהאדם מעלה בכל לילה נשמתו בסוד מ"ן אחר היותו בן י"ג שנה ויום א' כן ז"א מעלה נשמתו בסוד מ"ן אלא שיש בו הפרש והוא כי בעוד היותו בן תשע שנים שעדייין לא באו לו המוחין הוא מעלה נשמתו כדי לקבל המוחין וז"ס מ"ש בגמ' שבן ט' שנים ביאתו ביא' והוא כי בו' שני' הראשו' נגדלו בו ו"ק כל צרכם אח"כ צריך לקבל שני בחינות המוחין שהם בחינת היותם ג' לבד ובחינת היותם ד' כנז"ל והרי הם שבעה ועם ו' הראשו' הרי י"ג שנים והענין הוא כי בג' שנים שהם הז' והח' והט' אז נעשת לו ההכנה לקבל המוחין ובד' שנים אחרו' נכנסי' בו המוחין והרי נשלם לי"ג שנה:

194

קצ״הסוד היבום וכמו שביארנו תחלה כי בביא' ראשונ' עושה אותה כלי ומניח בה חד רוחא וממנו יובן סוד מצות היבום והוא כי הנה אחיו שמת הניח באשתו חד רוחא ובביאת אחיו החי המייבם את אשתו שהו' קרובו קודם שיבא בה גם רוח האח הזה החי שהוא היבם מקדים נשמת האח המת ומתחבר עם רוחו שהיה בתוך אשתו וזה נעשה בשלשה הכנות האחת היא רוח האח המת שהשאיר באשתו הב' ע"י היבם הזה וביאתו הג' ע"י כוונת היבם שמתכוין ביאתו ביבמתו להביא שם נשמתו של אחיו המת וזש"ה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וירצה אם היבם הזה ישים לבו וכוונתו אליו רוצה לומר אל אחיו המת יגרום עי"כ כי רוחו של המת שהיה בגו אתתי' וגם נשמתו של המת שהלכה לה לאותו עולם שתיה' יאסוף יחד וישתתפו ויהיו תוך האשה היבמה הזאת ותתעבר ותלד אותם ויחזור המת בגלגלול בעוה"ז ויתוקן:

195

קצ״ו{א"ש רציתי לכתוב כאן סוד היבום והחליצה האמנם אמרתי אני אל לבי כי יותר טוב לכתבם בשער המצות במקומם בפרשת כי תצא בפסוק כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' ומצאת שם כי תדרשנו

196

קצ״זדרוש א' קטן במוחין דז"א א"ש רציתי לסמוך הדרוש הקטן הזה אל האמור להיות הענין מקושר כאשר עיניך תחזינה מישרים אע"פ שאני מפסיק בענין כבר ביארנו כי מן נה"י דאימא נעשו המוחין דז"א בהיותם מתפשטים בתוכו בבחינת קוים והנה הנצח וההוד דאימא תרין ירכין סתימין אינון ואורם סתום בתוכה ולכן מהם נעשו המוחין דז"א שהם חכמה ובינה שבו וגם תרין דרועין ותרין ירכין דביה שכל אלו הם סתומים ג"כ אבל מן היסוד של אימא שנתפשט בקו אמצעי דז"א ואין בו סתום רק בפרק העליון שבו והוא אשר נתפשט עד החזה דז'א אבל משם ולמטה שפי היסוד דאימא מגולה ואורו יוצא ונגלה לכן שם נעשה גוף ז"א הנק' ת"ת שבו רחב מאד וחלל גדול בו וכל זה מסבת אור הרב העלה ויוצא מפי היסוד דאימ' כנז' ולכן נשתנה הת"ת דז"א להיותו רחב יותר מכל שאר אבריו}

197

קצ״חדרוש קטן קרוב אל הנזכר

198

קצ״טכבר ביארנו כי הז' תחתונו' שבפרצוף העליון הם לבדם מתלבשות בפרצוף התחתון ממנו כי ג"ר אינם מתלבשו' כלל וזה הענין נוהג בכל הפרצופים ונמצא החסד דעתיק יומין הוא המתלבש בכתר דא"א והגבורה דעתיק מתלבשת תוך חכמה דאריך ולכן שערות דרישא (בדפו"י ע"ב) שהם בחי' כתר וחסד הם שעיעין יתיר אבל שערות דדיקנא אינון קשישין ותקיפין יתיר שהם מבחי' חכמה וגבורה כנז' ועד"ז גם אימא עילאה אינה מתלבשת תוך ז"א רק בחי' ז' תחתונות שבה ע"ד הנז' באריך ועתיק ונמצא כפי זה כי שלש אחרונות דז"א אין בתוכם התלבשות אימא ואז מהם נעש' בחי' המוחין דנוקבי' דז"א כי אילו גם בתוכם נתפשטה אימא לא היה כח בנוקביה דז"א לסבול כח הארתם בתוכם בבחינת מוחין:

199

ר׳דרוש ב' באציל' ובו יתבאר כמה בחי' של מ"ב וביאור פ' שרפים עומדים ממעל לו

200

ר״אשם אצילות נקרא כך מלשון ואצלתי מן הרוח שפירושו כמדליק מנר לנר גם הוא מלשון וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם והענין הוא כי יש ב' בחי' בעולם האצי' ונקראים יראה פנימית ויראה חיצוני' יראה פנימית הוא שהוא חפץ ורוצה לעלות ממקומו למעלה אל שרשו אבל נמנע מלעלו' לפי שיש לו יראה ויראה חיצוני' היא כי מתיירא מלרדת כל בחי' ובחי' שבו למטה ממדריגתה והנה יראה בגי' גבורה והענין הוא כי ב' בחי' אלו נעשות ע"י שם בן מ"ב שהוא בחי' גבו' כנודע והנה הוא המעכב אותו שלא יעלה לשרשו והטעם הוא כי בתחלה קוד' שנתקן עולם האצילות כמבואר אצלינו כל בחי' ובחי' ממנו לא היתה רק בסוד גלגלת הראש והפנים בלבד ותיקונו היתה שיתפשט בכל בחי' ובחי' גם ענין הגוף שבה וזהו ענין התיקון ואמנם אחר התקון כל בחי' מהם רוצה לעלות למעלה אל שרשה העליון ואז שם בן מ"ב שבה הוא מעכב אותה מלעלות לפי שאם תעלה לא תוכל לקבל האור ותתבטל כבתחלה בזמן מיתת המלכים ואמנם שתי אופני שם מ"ב יש בכל בחי' מהם הא' הוא ענין שם ההוי"ה אשר יש בפשוטה ובמלואה במילוי מלואה מ"ב אותיות ואלו המ"ב נחלקי' בכל י"ס פרטיות שבבחי' ההיא כיצד הנה ד' אותיות ההויה בפשוטה הם בכתר של הבחי' ההיא ועשר אותיות מלויה הם בחו"ב שבה וכ"ח אותיו' מלוי מלוייה הם בז' תחתונות שבה ועד"ז בכל י"ס שבכל בחינה ובחי' מהם והמ"ב הב' הוא באופן אחר כי אינינו מתחלק רק בז' תחתונות שבכל בחינה ובחי' ולא בכל הי' שבכל בחי' ובחי' כמו הראשון וזה אופן התחלקו כי הנה הוא מ"ב אותיו' ומתחלק בז' תחתונו' שהם ו' ו' אותיו' בכל ספי' מהם וזה המ"ב השני נרמז בפסוק:

201

ר״בשרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפי' לא' בשתי' יכסה פניו ובב' יכסה רגליו

202

ר״גובשתי' יעופף ונבאר עניינו אמר בשתים יכסה פניו הענין הוא כי הנה אלו המ"ב אותיות נחלקו' לז' שמות כל שם בן ו' אותיות בספי' אחת מהז' ספי' תחתונות והנה ב' אותיות שבכל שם מהם בהם יכסה פניו הספי' ההיא כדי להתעכב מלעלות למעל' ממקומם אל שרשה במקום ששם היתה בסוד גלגלת ופני' בלבד בהיותו בבחי' נקודה ולא בבחי' ספי' גמורה כנז' והוצרך לזה היותם שתי אותיות כי האות הא' מעכבת האור הפנימי ואות הב' מעכבת את האור המקיף שלא יעלו למעלה כנז' והנה פני"ו דקאמר בגי' קמ"ו שהם ב' הויו"ת דס"ג עם י' אותיות שבכל א' מהם הם ע"ג ע"ג סך שניהם קמ"ו וב' הויו"ת אלו הם בתרין תפוחים הנק' פנים ימין ושמאל והם כמנין פני"ו כי ב' שמות אלו הם סוד הפנים העליוני' כמבוא' אצלינו בסוד י"ג מדות במלת ואמת ושם נת' כי הוא בתרין תפוחין קדישין אשר הם ז' הויו"ת דס"ג כי כל פנים הם מבחי' ס"ג ימין ושמאל והנה מלוי ההוי"ה דאלפי"ן דמ"ה עולה י"ט כנודע ואותו המלוי דמ"ה עולה עם כל ההוי"ה א' משתים הנז' שהם ע"ג ע"ג כנז' אל הפנים ואם תחבר י"ט וע"ג יהיו צ"ב והם בראשי תיבו' בשתים יכסה פניו בגי' צ"ב והנה ב' אותיות שהם ב' שמות הנז' אלו מכסים הפנים כדי שלא תעלה הספי' ההיא ב' אורותיה הפנימי והמקיף למעלה ובשתים יכסה רגליו הם ב' אותיות אחרות שבכל שם מהם אשר בהם יתעכבו שני אורות המקיף והפנימי מלירד למטה ממקומם כנז"ל והנה ובשתים יכסה רגליו ראשי תיבות רי"ו והנה הוא ב' פעמים חק ח"ק והוא סוד פסוק אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו גם ז"ס פ' קול דודי דופק ר"ת בגי' חק כי הנה הוא דופק למטה שלא ירדו ולכן הם שני פעמים חק לעכב ב' האורות המקיף והפנימי שלא ירדו למט' ממקומם ולא יעברו חק המוגבל להם כנז' ובשתים יעופף הם שתי אותיו' האחרו' שבכל שם מהם כי על ידי אלו ב' האותיו' תעופף כל ספי' מהם למעלה והענין הוא כי הגם שהשם הנז' מעכב אותה מלעלות אל שרשה ממש אמנם עם כל זה מעלה אותה ומעופפ' עד מקום אשר הית' שם בתחלה סוד נקודה לבד בבחי' ראש ופנים בלבד כנז' ומעלה אותה עד מקום (בדפו"י ע"ג) הפנים בלבד שבנקודה ההיא ולא עד מקום הגלגלת ואז היא דומה כלהבת הזאת המתלהבת ועולה למעלה אל שרשה ולא לגמרי והנה ב' אותיות אלו הם סוד ב' שמות הא' הוא שם אלהים וזהו לצורך האור הפנימי והב' הוא שם אהי"ה ביודי"ן וזה לצורך האור המקיף ושניהם נרמזו במלת יעופ"ף יע"ו בגי' אלהים פ"ף בגי' אהי"ה דיודי"ן (נ"ל שמואל עם הכולל) וכבר ידעת כי כל בחי' אלהים הוא ראש לעול' וכמו שהודעתיך כי ש' של ראש הוא אלהים במלוי יודי"ן ור' של ראש הוא אחו' פשוטי' של אלהי' וא' של ראש הוא כללו' השם גם ידעת כי אחו' מליאי' דאלהי' דההי"ן הם בגי' אלף וזהו ענין אות א' של ראש כי במלוא' נעשת א'

203

שער ההקדמות, דרושי עולם האצילותSha'ar HaHakdamot, Atzilut

Welcome to Sefastia