שער ההקדמות, הקדמותSha'ar HaHakdamot, Introductions

א׳הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות

1

ב׳אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף ויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ושבתי משתומם ומחשובותי תמהי'. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לשברנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שני' אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף ש' וגם נטו צללו ערב שה' ת"ק וד' ש' יותר מחצי היום הב' וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ נתארך קיצינו וגלותינו ומדו' לא בא בן ישי ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי ממאמ' א' הובא בס' התיקו' תיקון ל' דף ע"ז ע"ב וז"ל כתיב תניינא ורוח אלקי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח אלא בודאי בזמנ' דשכינתא נחתת בגלות' האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו והאי רוח אתעביד קלא ויימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עיינין אטימין דלבא קומו ואתערו לגבי שכינת' דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינד' ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא כגון קרא נא היש עונך וגו' והיא אומר' מה אקרא כל הבשר חציר כלא אינון כבעירן דאכלין חציר וכל חסדו כציץ השד' כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי ובההוא זמנא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח ווי לון מאן דגרמי דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמה בקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה ווי לון דגרמי עניות' וחרב' ובזה והרג ואבדן בעלמ' והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמד"א ואיהו רוה"ק. ואיהו רוח חכמה ובינה. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'. פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור: ובג"ד אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם תעוררו את האהב' עד שתחפץ דאיהו רחימו בלא פרס ולא ע"מ לקבל פרס. ויראה ואהבה ע"מ לק"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושיפחה כי תירש גבירתה עכ"ל והנה מ"ש בתחילת דבריו ואפי' כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו וכו' עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדו' לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסק' בתורה ע"מ לק"פ והספקות יתירות וגם להיות' מכלל ראשי ישיבות ודיני סנהדראו' להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבוני' מגדל וראשו בשמים ועיקר סיבת מעשיהם הוא מ"ש אח"כ הכתוב ונעשה לנו שם ככתוב בספר הזוהר בפ' בראשית דף כ"ה ע"ב וז"ל פסו' אלה תולדו' השמי' והארץ שחמש' מינים יש בערב רב ומן הג' מיני' מהם הוא הנק' כת גבורי' דעלייהו אתמר המה הגבורי' אשר מעול' אנשי השם ואינון מסטר' דאילין דאיתמר בהון הבה נבנ' לנו עיר ומגדל וגו' ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיו' וב"מ ושוין בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. ואמנם האנשים האלה מראי' תימה וענוה באמרם כי כל עסקם בתור' הוא לשמ' והנה החכם הגדול התנא ר"מ ע"ה העיד עליה' שלא כך הוא באומרו לשון כללות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי' הרבה וכו' ומגלי' לו רזי תורה ונעשה כנהר שאינו פוסק והולך וכמעיין המתגבר מאליו בלתי הצטרכו לטרו' ולעיין בה ולהוצי' טיפין טיפין של מימי התור' מן הסלע הנה זה יורה שאינו עוסק בתור' לשמה כהלכת' ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו. האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה עכ"ז דבר קשה מאוד מאוד לומר וכי בשופטני עסקינן ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בחורה והראי' ע"ז אומרו דרך כללות ואפי' כל אינון דמשתדלי' באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי ואין לומר דמלת כל היא יתירה ומשבשתא שהרי מקרא דורש וכל חסדו כציץ השדה שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו לרמוז כי כל הת"ח העוסקי' בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה משום דלגרמייהו עבדי אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו באומרו ויראה ואהבה ע"מ לקב"פ איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ:

2

ג׳והענין יובן במ"ש בס"ה בפ' בראשית דף כ"ז ע"ב ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה איתתא דההוא נער ואיהי שפחא דשכינת' ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו' דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעל' ובג"ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבד' ידיעה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב: הנה מבואר כי תורתינו הק' כלולה ונמצאת בכל ד' עולמות אבי"ע ובהיותה בעול' האצי' אז נקרא' קבלה כי שם היא מופשטת מכל הלבושי' הנק' בפשט מלשון פשטתי את כתנתי שהוא בחי' המלבוש החיצוני שהוא ע"ג עור אדם המתפשט מעליו לפעמי' וזהו עיקר מלת פשט:

3

ד׳ואמנם בעולם האצי' אשר שם הקב"ה יושב ועוסק בתורה כנז' במדרז"ל וגם בדברי המתרגם על פ' דודי צח ואדו' וכמש"ה ואהיה אצלו אמון וכו' הנדרש לרז"ל על בריאת העול' שהיה הקב"ה מביט בתורה ובורא עולמות ואין ספק כי לא כמעשה אדה"ר ולא כמעשה דבני חרי וכמעשה אתונו דבלעם וכיוצא בהם בהיות' כפשוטם היה משתעשע בהם הקב"ה אלפים שנה קודם שנברא העול' ובורא בהם עולמו': אמנם שעשועו' של הקב"ה בתור' והיותו בורא בה את העולמו' היתה בהיותו עוסק בתורה בבחי' הנשמ' הפנימית שבה הנקר' רזי תורה הנק' מעשה מרכבה היא חכמת הקבל' כנודע אל היודעי' וטעם הדבר הוא להיותו עולם האצי' העליון מאוד טוב ולא רע דלא יכיל לאתערבא עמיה קליפה ועליה אתמר וכבודי לאחר לא אתן כנז' בס' התיקונין ד' ס"ו תיקון י"ח וכן בסה"ז בפ' בראשית דף כ"ח ע"א ע"ש ולכן גם התורה אשר שם איננה רק מופשטת מכל לבושי הגופני' משא"כ למטה בעול' היצירה עולם דמטטרו"ן הנק' עבד טוב והוא הנק' עץ הדעת טוב מסטרא דמ"ט ומסטרא דסמאל שהוא קליפין דיליה נקרא עבד רע כי התורה אשר שם הם שית סד"מ הנקראים שפחה כנ"ל וכנז' בפ' בראשית שם דף כ"ז ע"א ולכן נקרא' משנה לפי ששם יש שינויים הפוכי' טוב מסטר' דעבד טוב היתר כשר טהור רע מסטר' דעבד רע איסור טמא פסול. גם הוא מלשון כי מרדכי היהודי משנה למלך שהי' שפחה הנקר' עבד מלך מלך גם נקר' מלשון שינה כנז' בפ' פנחס דרמ"ד ע"ב קם זמנא תנינ' ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהי ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמ' דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן. וזה יובן במ"ש יותר למעל' שם ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנק' גופי תורה:

4

ה׳והנה דבריהם כחלום בלי פתרון ורזיה וסתריה הפנימים הנק' נשמת התורה הם הם פתרון החלום הנפתר בהקיץ בסוד אני ישנה ולבי ער וכמ"ש חכמי' ז"ל במחשכים הושיבני כמתי עול' זה תלמוד בבלי אשר איננו מאיר אלא ע"י ס"ה הם הם רזי תורה וסתרי' אשר עליהם נאמר ותורה אור ואין ספק כי כמו שהיצי' נקראת עבד ושפחה בערך האצי' ונק' קליפין ולבושין דחול כנז' בהקדמת ס' התיקונין ד"ג ע"ב וז"ל וביומי דחול לביש עשר כתות דמלכיא דמשמשי לי"ס דבריאה וא"כ אין לתמוה כי התורה אשר שם שהיא המשנה תהיה נק' שפחה וקליפין דתורה דאצי' וז"ס כל הבשר חציר הנ"ל במאמר הראשון כי כמו שהחטה שהיא בגי' כמנין כ"ב אותיו' התורה הגנוז' תוך כמה קליפין ולבושין שהם הסובין והמורסן והתבן והקש והעשב הנק' חציר כן המשנה אצל סודות התורה נק' חציר וזה נרמז בס"ה פ' כי תצא בר"מ דרע"ה ע"ב אבל רבנן ווי לאינון דאכלין תבן דאוריית' ולא ידעי בסתרי אורייתא אלא קלין וחמורין דאורייתא קלין אינון תבן דאורייתא וחמורין אינון חטה דאורייתא ח"ט ה' אלנא דטוב ורע וכו' ואלו באתי להרחיב דרוש זה לא יספיקו מאה קונטרסין בלי ספק בלי שום גוזמא האמנם החכם עיניו בראשו כי דברי אמת אני אומר ואל יתמה האדם בראותו סה"ז איך קורא אל המשנה שפחה וקליפין כי עסק המשנה כפי פשטיה אין ספק שהם לבושין וקליפין חצונים בתכלית אצל סודות התורה הנגנזים ונרמזים בפנימיות הכי כל פשטיה הם בעה"ז בדברי' חומרים תחתונים: אמנם הם קליפין טובים למאכל כקליפת קנה הבושם ולכן בהיותם מביני פשטי המשנה כהלכתא בלתי טעות נק' עץ הדעת טוב אבל כאשר ח"ו שוגים בה ומטמאים את הטהור ומכשירין את הפסול ומתירין את האיסור אז נהפכת לעץ הדע' רע ומר להם: ונחזור עתה למאמרינו הראשון ולבאר מ"ש ואפי' כל אינון דעסקי באורייתא כל חסד דעבדי וכו' ואמר עוד שם כי המשנ' היא שפחה משום דאיהי ע"מ לקבל פרס פי' כי הנה כל מדותיו ית' הם מדה כנגד מדה ולכן העוסקים בפשטיה הגופניים הטובים עליהם נאמר בשמאלה עושר וכבוד הוא הפרס הנתון להם בעה"ז כי כן עסקם בתורה הוא בבחי' היותם בעה"ז בדיני אסו' והיתר טומאה וטהרה וכו' והם כנגד העבד העובד את רבו שבודאי ע"מ לקבל פרס וכל חסד דעבדי וכו' כעבדים ושפחות המשמשים את רבם ע"מ לקבל פרס. אמנם העוסקים ברזי התורה שהם בחי' התורה כפי מה שעוסקים בה בעה"ב עליהם נאמר אורך ימים בימינה לעולם שכולו ארוך כבן הנכנס לפני ולפנים ומשמש לפני אביו שלא ע"מ לקבל פרס ונודע כי ת"ת דאצילות נקרא בן ומטטרו"ן דיצי' נק' עבד ועליהם אנו מתפללין ביום ר"ה אם כבנים אם כעבדים: והנה במ' קהלת אמרו רז"ל על פסוק כי אם שנים הרבה ישמח וכו' וז"ל כי אם שנים הרבה וכו' תורה שאדם למד הבל היא לפני תורתו של משיח ואם כך נאמר על תורתו של משיח שהיא בהיות' בגוף ונפש כמ"ש ז"ל אין בין העז"ה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד והוא בטול מלכות הרשעה קליפה החיצונה הנק' יצה"ר כמו שדרשו רז"ל על פסוק וגר זאב עם כבש וכו' וסמיך ליה ומלאה הארץ דעה את ה' ולכן תורת העה"ז המתלבשת בקליפין לסבת היות היצה"ר הנק' קליפה מצויה בעול' היא הבל לפני תורתו שלמשיח שנתפשט קצת מלבושיה וקליפותי' מאחר שגם בני אדם נתפשטו מקליפת היצה"ר וק"ו בן בנו של ק"ו בהיותינו למעל' בעה"ב עולם הנשמות נפשטות מכל מיני לבוש כלל כי עסק התורה אשר להם איננו רק בנשמת התורה וסודותיה הפנימיי':

5

ו׳ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד כי כבר אמרו רז"ל אל יכנס אדם לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התור' בתרי"ג מצות וכן בהפך בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי ולא יתן חלק גם אל סודו' התורה וסתריה כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם נר ה' המאירה בתיכה באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים אשר זהו ענין אומרו במ"א ההוא הנ"ל וז"ל דאילין אינון דעבדי לאוריתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמה הקבלה וכו' באופן כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחי' בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמ' האמת וכמו שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת וז"ש כל ת"ח שאינו רואה סי' יפה בתלמוד בחמש' שנים שוב אינו רואה. ואמנם כל האיש שהוא קל לעיון מחויב לתת חלק שעה או ב' שעות ביום בעיון ההלכה ולכוין ולתרץ הקו' הנופלת בפשט ההלכה ויכוין כי אין הקליפה הרעה מצד הנחש סמאל עבד רע נאחזת אלא בקליפה הטובה היא משנה מטטרון עולם היצי' הנק' עבד ושפחה דמטרוניתא אבל לא במטרוניתא שהיא המוח הפנימי חכמת האמת ונק' עץ החיים ועליו אתמר אני ה' הוא שמי בסוד כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. וכבודי לאחר לא אתן דלא יכיל לאתערב' עמה קילפה אלא בעץ הדעת טוב ורע משנה טמא וטהור אסור ומותר כשר ופסול. ויכוין בעיונו להסיר הקליפה הרעה שהיא הגורמ' קושיות שלא יבין האדם תרוצים ויסלקנה מע"ג עץ הדעת טוב ורע היא המשנה שפחה דמטרוני' ואח"כ יכוין לקשט המטרוניתא עצמה שהיא חכמת הקבלה ודי בזה כי אין מקום ביאורו של ענין זה:

6

ז׳אמר עוד במ' הנ"ל ובג"ד השבעתי אתכם בנות ירושל' וכו' פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב כמ"ש עד שתחפץ כבן העובד את אביו ועייל בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה ע"מ לקבל פרס וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים כמ"ש ז"ל בבריתא דר' ישמעאל בפרקי היכלות ע"פ דניאל וז"ל ואתיהבון בידיה עד עידן ועידנין ופלג עידן ואיך הראהו הקב"ה ליעקב אבינו שר עולם והוא שרו של בבל ע' עוקין וכו' ע"ש וכן בזהר פרשת וירא ד' קי"ז ע"א וז"ל אמר ר' יוסי כל דא אריכו זמנא יתיר מכמה דאוקמו' חבריא דאיהו יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה עוד מאמר אחר כתוב בפ' בראשית ד' כ"ו וכ"ז ע"ב וע"א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אילין אינון ארבעה שנכנסו לפרד"ס חד עאל בפישון פי שונה הלכות תנינא עאל בגיחון ודא איהו רמ"ז תליתא' עאל בחדקל לשנא חדא וקלילא לדר"ש רביעאה עאל בפרת דאיהו סוד מוחא דביה פריה ורביה בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר עאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון ר"ע דעאל במוחא איתמר ביה נכנס בשלום ויצא בשלום א"ר אלעזר אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא וכו' בגין דאורייתא מתרין לוחין אילין הוה משה נחית לון לישראל ולא זכו בהון ונפלו ואתברו ודא גרם אבודא דבית א' וב' ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתיהבת אורייתא באסור והיתר מימינא חיי ומשמאלא מותא וכו' דא ונהר יוצא מעדן בודאי לעיל' בעץ החיים וכו' ולהשקות את הגן דא פרדס דמטטרו"ן דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואחר וקליפין דליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע ודא ודא איהו איסור והיתר פסול וכשר טומאה וטהרה וכו' כגוונא דא אמרו חבריא מארי מתני' וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים דא לבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם דא משנה ואי תייבין בתיובתא מה כתיב ויורהו ה' עץ דא עץ החיים וביה וימתקו המים ודא משיח דאתמר ביה ומטה האלקי' בידי וכו' כולא איהו בגלות' מחמת דיליה הנה נתבא' במ"א הזה כי עון אדה"ר בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חכמת הקבלה וזה עצמו עון הערב רב האומרי' למשה דבר אתה עמנו ונשמע בעץ הדעת טוב ורע ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות בסתרי תור' כסברת הטועים קצת בני תורה אשר בזמנינו זה המוציאים שם רע על חכמת האמת חיי עולם ואומרים שכל מי שמתעסק בה ימות בקצרות שנים ח"ו ולכן נשברו הלוחות הראשונות מסטרא דעץ החיים ונתנו להם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע משנה שפחה דמטרונית' וגרם איבודא דחורבן בית א' וב' וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעו"ה עד דיתובון בני ישראל בתיובתא ובקשו את ה' אלהיהם להכירו וליודעו ברזי תורה וידעו את מי הם עובדים ומי הוא מלכם וכדין יזכו לעסוק בחכמת האמת כמש"ה ויורהו ה' עץ וימתקו ע"י המשיח וכמ"ש בפ' נשא בר"מ ד' קכ"ד ע"ב וז"ל ובגין דעתידים ישרא' למיטעם מאילנ' דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא וכו' ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר לא שליט על ישראל יתיר וכו' כי אז יהיו כמלאכי עליון עוסקים בחכמת התורה דאצי' ולא בתור' מטטרו"ן מלובשת במלבושים וספורים גשמיים עוד אמרו בס"ה תקון ששי' וז"ל וכמה בני נשא יתפרנסון לתתא מהאי חבורא דילך בדרא בתרא בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ:

7

ח׳עוד מ"א א"ל אליהו ז"ל לרשב"י וז"ל ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבור' יתפרנסון כמה עילאי עד דיתגליא לתתא בסוף יומיא ובגיניה ושבת' איש אל אחוזתו וכו' הרי מבואר כי חטא זה החל להיות מאדה"ר ועד עתה וכאשר נשוב בתשובה לעסוק מאהבה בחכמה הזאת יגאלו ישראל בב"א. שמוע שמעתי נאקת ירמיהו הנביא מתנודד ומתמרמר במר נפשו באומרו עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר כי אויל עמי אותי לא ידעו וכו' ראיתי את הארץ והנה תוהו וגו' ראיתי והנה הכרמל וגו' כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעש' וגו' הציקתני רוח בטני לבאר פסו' האלו הנאמרי' באמת ע"י ירמי' הנביא ע"ה בדרך נבואה על הדור האחרון הזה בהיותו מתמרר על אורך גלותינו ניתר משעורו וזהו מ"ש עד מתי אראה נס הוא הנס והדגל של המשיח כנז' בפ' משפטים דף ק"ב ע"א וז"ל ויתון נס דמשיח בן דוד אריה רשים עלי' לימיני' ונס דמשיח בן יוסף שור רשי' עליה לשמאלא וכו' נשמעה קול שופר זה קבוץ גליות העתיד להיות אחר ביאת משיחינו בב"א כנז' בזהר פ' תולדות דף קל"ע ע"א וז"ל במ' הנעלם על פסוק בונה ירוש' ה' ואח"כ נדחי ישראל יכנס וזש"ה והי' ביום ההו' יתקע בשופר גדול וכו' ונתן טעם אל אריכות הקץ כי אויל עמי בלשון נתינת טעם אל האמור עד מתי אראה נס וביאור הענין הוא כי הנה עם בני ישראל נחלקים לג' כתות כת א' מהם הם ע"ה המון העם כת ב' הם הת"ח העוסקי' בפשטי התו' כת ג' והיא בעלי חכמת האמת והנה כנגד כת א' אמר כי אויל עמי אותי לא ידעו ירצה הם המון העם הנקראי' עם סתם וכנגד כת הג' הם העוסקי' ברזי התורה וסודותיה הנקראים בנים כנז' בתיקו' ד"א ע"ב וז"ל אפרוחים אילין מארי משנ' בנים אילין מרי קבלה ועליהם אמר בנים סכלי' המה ולא נבונים כי הם עוסקים בחכמת האמת כפי העולה בדעתם הקצר' ובעיונם החלש ואינם יורדים לעומק הענין להבינו על האמיתותו כמ"ש בע"ה וכנגד כת חכמי הפשט אותם אשר הם מואסים לעסוק בחכמת האמת הנק' עץ החיים וחיי עולם ועוסקים בסיפורי' הפשטי' בפישוטן בלבד ואומרים שאין בתורה אלא הפשט בלבד ח"ו אשר הוא נק' עץ הדעת טוב ורע כנ"ל עליהם אמר חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו כי בסבת היותם מואסים בעץ החיים אין הקב"ה עוזר אותם והם שונים בפשוטי עץ הדעת עוב ורע ומהפכים אותו לרע ומטמאי' את הטהור ואוסרי' את המותר ופוסלי' את הכשר ותקלות רבות יוצאות מתחת ידיהם בעו"ה ואחר שכלל אותם הנביא בדרך קצרה חוזר לבארם דרך פרט וכנגד הכת הא' אמר ראיתי את הארץ והנה תהו הם ע"ה אשר נקראים ע"ש הארץ כי משם נפשם חוצבה כמש"ה ורוח הבהמ' היורדת היא למטה מן הארץ היא רוח הבהמית אשר להם כמש"ה ותוצא הארץ נפש חיה למינה כי מלבד היות הגוף נחצב עפר מן האדמ' גם נפשם חוצבה מן הארץ למינה ממש ונק' נפש חיה כי בכלל חיה בהמה וכן נדרש בפ' זה במד' הנעלם בכת"י ע"ש ולהיותם נחצבי' מן הארץ כל עסקם הוא בישוב הארץ במשא ומתן בנטיעה ובזריעה ובבנינים דברים שאין בהם תועלת רק אל הגוף ומניחים חיי עולם היא התורה כמש"ה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ומחזירים העולם לתהו ובהו אשר לסיבה זאת קראם למעלה אוילי' באומרו כי אויל עמי כי אין לך אולת גדולה מזו לקיים את גופם ולהחריב נשמתם וכ"ז גרם להם כי אותי לא ידעו ולא נתעסקו בתורה הנק' עץ החיים לחיות' דרך חיי עה"ב וכנגד הכת הב' הם הת"ח העוסקי' בתורת ה' אשר נפשם חצובה מן השמים ולא מן הארץ אמר ואל השמים ואין אורם כי גם שנפש' חצובה מן השמים אין להם אור בתורתם כמ"ש למעלה בשם רז"ל על פסוק במחשכי' הושיבני זה תלמוד בבלי וחכמת ס"ה היא המאירה אותם ומבארת הדברי' הנאמרים בתלמוד מלובשי' כאלו הם חשובי' גשמיים אשר עליהם נאמר ותורה אור וז"ש ואל השמים ואין אורם וע"ז נתנבא ישעי' הנביא בנחמותיו ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכו' כי התורה הפשטיית נודעו במספרם וכמ"ש ר' ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה נדרשת וכו' אמנם ל"ב נתיבות החכמה שבהם נברא העולם הנז' בריש ס"י לא נודעו והנה אלו הל"ב נתיבות החכמ' האמת נעלמים תוך י"ג מידות של הפשע וכללות כלם הם ל"ב א' וכמ"ש למעלה בשס הזו' בפ' פנחס דף רמ"ד ע"ב ורבנן דמתני' ואמוראי' כל תלמוד' דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד מגששים כעורי'קיר בלבושי התו' ואין להם עינים רואות ברזי התורה הנסתרי' בו כי לא על חנם כפי רצונם פסקו טמא טהור אסור והיתר כשר ופסול אלא מתוך פנימיות התורה כנודע ליודעי חן וכמו שקראם במ"א הא' שביאר' לעיל סתימין עיינין וכו' וז"ש מי עור כי אם עבדי אבל הכוונה היא למעוטי ולאפוקי חכמי האמת הנקראי' בנים אינון מרי קבל' כנ"ל אבל העוסקי' במשנה לבדה בלתי הסתכלותם בסודותיה וכפי סודותיה יפסקו הדינים אם אסור ואם מותר כנ"ל הנה אלו עורי' בודאי הם וז"ש מי עור כ"א עבדי כי העוסק בפשט נקר' עבד כנ"ל ועליהם נתנבא ישעיה לע"ל שיזכו ללכת בדרך לא ידעו הוא דרך חכמת האמת אשר בעוה"ז ניתן להט החרב והכרובים לשמור את דרך החיים שלא יובנו רזי התור' אלא לזוכים אליה כנז' בפ' נשא דקכ"ג ע"א וז"ל ואית נעירין אחרנים כגון נחשים עקרבין ושרפין ונטרין ההוא טוב דלא ליעול תמן מאן דלא איהו ראוי למיעל דאל"ה כל חייביא הוו עאלין ברזא דאורייתא ובג"ד מאן דאיהו חייבא ויעול למנדע רזין דאורייתא וכמה מלאכי חבלה וכו' מבלבלין מחשבותיה וכו' וז"ש עוד אשים מחשך לפניהם לאור כי התלמוד בבלי שהוא מחשך המספר בפש' העה"ז אשים לפניהם לאור ויסתכלו מתוכו רזין דאורייתא הגנוזים בו הנק' ותורה אור גם כל הקושי' שבתלמוד הנאמר עליהם תניא וה"ק חסורי מחסרא והכי קתני ותיק"ו כל אלו נראים בעינינו מעקשי' יחזרו למישור ויראו איך הוכרח הלשון להאמר בלשון הזה החסר והמעוקש לסבת רמזי התור' הנסתרים ונרמזים בו ואל יאמר אדם א"כ מעתה אני פטור ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת עד לע"ל כי בעה"ז אין כח ליודעם ולכן אמר הכ' אלה הדברים עשית' ולא עזבתים וארז"ל אעשם אעזבם לא כתיב שכבר עשיתים לר' עקיבא וחביריו וכמ"ש ז"ל על ר"ע שהיה יושב ודורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכו' וא"כ לא דבר ריק הו' ואם ריק הוא מכם ואינכם חפצי' לידע עם שהו' בידכם ובבחירתכם והרי ר"ע השיג בעה"ז לסודות אלו והנה זהו הנכון כמ"ש במשנה משמת ר' עקיבא בטל כבוד התור' ופי' המפרשים שהיה יודע להשיב ולדרוש ע"כ קוץ וקוץ תלי תלים של הלכו' וזהו כבוד התורה והדרה ויפיה וזה אצלי פי' המשנ' אריב"ל בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונ' של תורה כי בלי ספק בהיות' עוסקים בפשטיה ובספורים לבדה היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומו' יאמרו לישראל מה דודך מדוד. מה תורתכם מתורתינו הלא גם תורתכם ספורי' בהבלי העולם אין עלבון תורה גדול מזה ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואינם עוסקי' בחכמת הקבלה שהיא נותנת כבוד לתורה כי הם מאריכים הגלו' וכל הרעות המתרגשו' לבא בעול' כנ"ל במא' שהתחלנו בהקדמתינו זאת וזה עצמו הוא ב"ק המכריז בכל יום ונרמז בפסוק קול אומר קרא ועל כיוצא בזה אמרו ג"כ בס"ה פ' בהעלותך דקנ"ב ע"א וז"ל רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אתא לאחזאה ספורי בעלמא ומילי דהדיוטי וכו' ועוד האי מלה דאורייתא לבושא דאורייתא איהי ומאן דחשיב דההוא לבושא איהי אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמ' דאתי ובג"כ אמר דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות האי לבושא דאורייתא וכו' טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההו' לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא יתיר וכו' עוד ישמ"א אחר כיוצ' בזה בפ' הנז' עצמה דקמ"ט ע"ב וז"ל ומ"ד דההו' ספורא דאורייתא לאחזא' על ההוא ספורא בלבד קאתי דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא דקשוט וכו' והנה בחכמי הפשט עצמם ב' בחי' אם הכת שהם יראי ה' ועוסקי' בה לש"ש אלא שנשארו בתוך החשך מנעוריהם ולא למדו סודות התורה ומתייראים לגעת בהם באמרם מי יעלה לנו השמימ' ויקחנה לנו ומי יעלה שמים וירד ויגידה לנו מה הם רזיה וסודותיה ועל כיוצא בזה אמר הכתוב ואל השמים ואין אורם כי גם שהם נפשו' חצובות מן השמי' אין אורם עמהם ובמחשכי' ישבו ומשם לא יצאו ועוד יש כת אחרת והם קצת ת"ח חריפי' ומפולפלי' עוקרי הרים וטוחנן זה בזה בפילפולם בבית המדרש עליהם נאמר ראיתי את ההרים וגו' רועשים ומתייראי' לגשת אל מקום אש אוכלה הם רזי התורה דבריהם כגחלי אש להבת שלהבת ומתייראים פן יצרבו בם צרבת כענין ההוא ינוקא דהוה דריש בחשמל ונפק אשא מיניה ואכלתיה ומה טוב ומה נעים חלקם אם עלתה להם כך וישרפו בקדוש' שמו ית' כי אש אוכלה הוא ועל כיוצא באלו נאמר ראמות לאויל חכמות ולכן בשער עשר ספירות לא יפתח פיהו ובלי ספק כי החושבי' כך אוילים הם כי לולי שהם חושבים בעיניהם די להם אותה החכמה הפשוט' שידעו בה וכבר הם חכמים לא היו נמנעי' מליכנס בפנימיותה ועל כיוצא בזה נאמר ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ואם שהע"ה אשר עליו נאמר ויחכם מכל האדם וכו' אמר בסוף ימיו בעת שחבר קהלת אמרתי אחכמ' והיא רחוקה ממני ולא בדעתו כלל לחשוב שכבר נתחכם אלא חשב שאפשר שלעתיד יתחכם כמ"ש אמרתי אחכמה לעתיד ע"י היגיעה ועכ"ז ראה אח"כ כי טעה בזה וכמ"ש והיא רחוקה ממני ומה יעשו הפתאים היתושים אשר בזמנינו זה בהיותם חכמים שמחים בחלקם וששים בעבודתם והרי רז"ל חכמי התלמוד הגדולים והראשונים אמרו אין אנו אפי' כחמורו של ר' פנחס ן' יאיר ואין לתמוה מזה כי הרי מפורש בכתוב ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ודרשו בו רז"ל עם הדומה לחמור ואין כוונתם כי אמר להם כך על היותם נעדרים בלתי חכמה כי הרי הכתוב אמר והעיד על אליעזר שהוא אחד מהם הוא דמשק אליעזר ודרשו חז"ל דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים אמנם כבר ביארו חז"ל עצמם ואמרו הטעם לפי שלא ראו ענן השכינה קשור על ההר ולכן קראם עם הדומה לחמור מה חמור אינו רואה אף אתם כך ואף אם במקום אחר נראה כי קרא כך לאליעזר מפני שהיא עבד והנה הוא קנין כספו כמו בהמתו וחמורו אין זה רק אסמכתא בעלמא כי הרי ישמעאל בנו היה שם והרי ישמעאל ן' אברה' היה והבן הולך אחר משפח' אביו. אמר עוד וכל הגבעות התקלקלו כי הגבעו' הם הת"ח הבחורי' הנקראים גבעות אצל בחי' ההרים הנז' הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידי' הקטני' את הגדולי' ההרים הרמי' רודפי' יומם ולילה אחרי הפשטים ואינם עסוקים בחכמה הזאת ואינ' יודעי' כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה כנז' וע"כ גבעות אלו נתקלקלו ולבם שורש פורה ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת ואומרי' שאין בתור' אלא פשטיה ולבושים בלבד ע"ד הנ"ל בפ' בהעלותך ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעה"ב כנז' שם בזהר וכבר נתבאר למעלה הסבה כי תורת עה"ב איננה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי התורה וסודותיה וזה שלא בחר בה ולא טרח בה בעה"ז מע"ש לא יאכל בשבת ועליהם נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו' וכנגד כת המתעסקים ברזי התורה ובחכמו' הזהר אשר הם נקראים אדם כנז' בספ' התקונין ד"א אפרוחי' אילין מארי משנה בנים אילין מרי קבל' עליהם נאמר ראיתי והנה האדם ולא אמר אדם אלא האדם ירצה כי גם שהוא עוסק בחכמה הזאת ולכן נקר' אדם עם כ"ז אינינו האדם המיוחד הראוי להתעסק בה כי אין להם שרשים והקדמות להבין דבריו וכמו שביארנו לעיל באומרו בנים סכלים המה ולא נבונים אבל האדם המיוחד איננו בעה"ז ואנחנו בזאת החכמה מגששים כעורים קיר כי חכמי האמת סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות וכאשר אין האדם הנז' נמצא ללמד החכמ' הנה אז גם עופות השמים אלו התלמידים אשר נגע ה' בלבם החפצים לעוף השמים בלי כנפיים ואומרים מי יתן לנו אבר כיונה נעופה ונשכונה באהלי החכמה הזאת והרי נתבארו כל הכתות אשר בעם בני ישראל אשר כלם כאחד נמנעו מלהחזיק בחכמה הזאת כל אחד כפי סבתו ופנייתו עד שנתקיים בנו בעו"ה אין מנהל לה מכל בנים ילדה וכו' פי' כי עם היות' בנים מרי קבל' עכ"ז נתייאשו מלהתעסק בחכמ' הזאת ואין ספק כי דברים אלו בנבואה נאמרו על דורות אלו האחרונים שלא כסברת חכמי דורותינו אלה החושבים בדעתם כי כבר השיגו מה שצריך להם ושמחים בחלקם והנה הכתוב מעיד וירא כי אין איש וישתומ' כי אין מפגיע בלשון שלילה אוי לאזניים שכך שומעו' ואוי לעינים שכך רואות עדותו יתברך עלינו ואין לנו לב לדעת לחזור ולהתעסק בחכ' הזאת להחזיק בדעת הבורא ית' כמ"ש ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך והוא בהיותינו עסוקי' בחכמ' הזא' כי ע"י תתקרב הגאולה וכביכול ישועתה לשכינת עוזו היינו ממהרי' להצמיחה כמש"ה ותוש' לי זרועי לי ממש כביכול וכנ"ל במאמ' שהתחלנו בהקדמתינו זאת כי הכל תלוי בעסק החכמה הזא' ומניעתינו מלהתעסק בה היא גורמת איחור ועכוב בנין בית מקדשנו ותפארתינו המכונה ונקר' הר הכרמל כמש"ה ראשך עליך ככרמל וזמש"ה ראיתי והנה הכרמל מדבר כי לסבות הנ"ל היה הכרמל מדבר שמם בעו"ה כנ"ל כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו הרי הוא כאלו נחרב בימיו וכל עריו הם ערי יהודה נתצו גם הם וכל הרעה הזא' היא מפני ה' מפני חרון אפו פי' מפני החכמה הזא' אשר עסקה להורו' כי כל התור' שמותיו של הקב"ה וז"ש מפני ה' היא החכמה שאין מתעסק בה וגם מפני חרון אפו פי' כי אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקי' בחכמה זו וכמ"ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב"ז ושל ר"א בן ערך ור"י הכהן כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו ית' וסבבה כל האילנות משא"כ בהיותם עוסקים בפשטי' וכמ"ש במ' משלי על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק וז"ל אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' היה ר' ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה וכו' בא מי שיש בידו ב' סדרים וכו' בא מי שיש בידו הלכו' וכו' בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו' בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה וכו' בא מי שיש בידו אגדה בא מי שיש בידו תלמוד וכו' והקב"ה אומר לו בני הואיל ולא נתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת"ח יושבים ועוסקי' ומביטי' ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה כסא כבודי היאך עומד וכו' חשמל היאך עומד וכו' ברק היאך עומד וכו' כרוב וכו' וגדולה מכלם מצפרני ועד קדקדי וכו' וכי לא זה הוא הדרי זה הוא גדולתי זהו הדר יפיי שבני מכירין את כבודי וכו' הרי מבואר בפירו' אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמו' בלבד אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי אין הנאה להקב"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו כי בפשטי התו' ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיע' לידע את בוראם ית' אדרבה יש בהם מצות וחקים שאין הדעת סובלם וכל אומו' העולם מונין את ישראל ואומרי' להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלקיכם אתכם דברים שנראין כחידות ומשלים ליקח קרן פרה ולתקוע בו ביום ר"ה ואתם אומרי' שעי"כ השטן הרוחני המקטרג העליון מתערבב וכיוצא מדברים אלו כמעט רוב מצות התורה ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם וא"כ היכן הוא הדר התו' ויופיה וגדולתה ועל כיוצא בזה נאמר אם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו כי השכר והעונש אשר עליהם הוא לך לבדך אמנם בסודו' התו' ובעסק כוונת המצות ע"ז נאמר בהפך אם בטובה נאמר תנו עוז לאלהים ואם ברעה נאמר צור ילדך תשי ונאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעי' בי בי דיקא ולא לי בי ממש כביכול ודברי אלו מבוארי' לאשר נגע אלהים בלבו וז"ס מ"ש לעי' כי הקורא במשנה ובתלמוד נקר' עבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס משא"כ בחכמת האמת כי הוא מתקן כביכול ונותן עוז וכח למעלה וזהו נקר' עוסק בתו' לשמה בלי ספק ולא עוד אלא שלא נברא האד' אלא כדי שילמוד חכמ' הקבל' אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחלה ע"י המצו' המעשיו' שכל תכליתן לדבר זה והם מוכרחים עכ"פ ואח"כ תוכל הנשמה הנקרא' נר ה' נשמת אדם להאיר בגוף הזה כנר הנתונה תוך עששית זכוכית ומאירה ונותנת לו כח להבין סתרי התו' ומגלה עמוקו' מני חשך וז"ס מש"ה מצות ה' ברה מאירת עינים ר"ל להבין סתרי תו' על ידה שהם תכלי' הכל כנז' בזהר שיר השירי' ע"פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו' זכאין אינון כל דמשתדלין למנדע בחכמתא דמאריהון ואינון ידעי' ומסתכלים ברזין עילאין בגין דב"נ כד נפיק מהאי עלמא בהאי איסתלקו מיניה כל דינים דעלמא ולא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר תרעי דאפרסמונא דכיא דכל חכמתא עילאה תליא בהו ולא עוד אלא שהקב"ה חקיק ליה בההוא פורפירא דכל דיוקנין גליפן תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי והקב"ה אישתע' ביה בג"ע ואחסין תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי חכמתא דאיצטריך ליה לב"נ למנדע ולאסתכלא ברזין דמריה חד למנדע ליה לגופא ולאשתמודעא מאן איהו והיך איהו ותקינא דגופא היך אתתקן והאיך איהיו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין מאן איהי ההיא נפש דביה ומאן אתייא ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה דיומא כאן ומחר בביה קברי וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתקן ולבתר ברזין עילאין לאשתמודע למארי וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא ת"ח כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאי' מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ת"ח מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמ' עד דלא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עילאה אע"ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשים טובים לית אנת כדאי למיעל הכא צאי לך וכו' בפ' פקודי ד' רמ"ז ע"א וז"ל האי חיותא קדישא קימא כד נשמתה סלקא ומטאת לגבה כדין שאיל לה ברזא דחכמת' דמארה וכפום האי חכמתא דרדיף אבתרא ואדבק הכי יהבי' ליה אגריה ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחו ליה לבר ולא עיילא וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו וכד נטלו גדפייהו אינון שרפים דתחותא כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו' והכי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין מבין אית ליה בגין דלית אגרא בההוא עלמ' כאינון דמשתדלי בחכמת' לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא דאינון דידעי חכמת' ביקרא דמאריהון עכ"ל ואין ספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ"ש לעיל בשני המאמרים דאע"ג דאית ליה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא אמנם המשכיל בדברי ריב"ז רבן של תנאים מארי משנה שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה והשיב שיש לפניו ב' דרכי' ולא היה יודע באיזה דרך מוליכים אותו ובמס' סוכה ספרו עליו גדולות ונפלאות ואמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמו' וכו' ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו' ועכ"ז היה מתיירא גם מצינו בר' אבהו אשר שופריה מעין שופריה דיעקב אע"ה כפי קשר נשמתו בו ואמרו בגמ' כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים הוא הראש דא ר' אבהו שהיו נושאים פני' לדורו בעבורו בשמי' והיה אומר בשעת פטירתו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי וכל בעל שכל יתמה מדברי' אלה ולא יובנו זולתי במ"ש למעלה ענין הפרש עסק התור' בפשטיה שהם תורת העה"ז אשר היא הבל לפני תורתו של משיח ותור' העה"ב וז"ס לתהו והבל כחי כליתי ואלו באתי להאריך בביאור כל המאמרי'האלו יכלה הזמן והמה לא יכלו אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז"ל כי שכר מצו' ותור' הפשטיית היא בעה"ז ובג"ע הארץ האמנם למיעל לעלמא עילאה אי אפשר עד שיעסוק האדם כפי יכלתו כפי אשר תשיג ידו בחכמ' הזהר ואי לא כדין מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אע"ג דאיהי יפה במצו' ובמע"ט ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בג"ע הארציי אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודו' התו' נענשת ואתקודת לבר מהיכלין עילאין דג"ע העליון כנ"ל וז"ש האי חיותא קדישא קימא כד נשמתא סלקה ולא אמר כד נפשה או רוחא והבן זה ולא תתבהל בראותך כמה מאמרי רז"ל חלוקי' בענין זה והנה היה צריך המאמר של שיר השירים ביאור רחב אבל מי שיעסוק בחבורינו זה ובפרט בש"ח שער הגלגול יוכל להבין את דבריו וכבר נרמז כ"ז גם בדברי רז"ל במדרשים וכמ"ש בשמות רבה פ' כי תשא וכן במ' תנחומא בפ' כי תשא ע"פ איפה הית' ביסדי ארץ וגם ע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' כי כל הצדיקים וכל באי עולם מזרע ישראל תלויים בגופו של אדה"ר זה בגופו וזה בראשו וזה באזנו וזה בצוארו וכו' וכן עד"ז כל הנפשות תלויים בנפשו וכל הרוחות ברוחו וכל הנשמו' בנשמתו וכמו שגופו של אדה"ר כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים כן נפשו רוחו ונשמתו גם כלם תלוים בתור' שיש בה רמ"ח מצו' עשה ושס"ה מצו' לא תעשה אשר ז"ס מ"ש ר"ל א"ל ר' פלוני אבוך במאי הוה זהיר וכו' ואל זה רמזו ז"ל המאמר הזה בשיר השירי' במ"ש ועל מה אתיא להאי גופא סרוחה וכו' גם כל העולמות כלם הם בחי' אדם אחד כלול מתרי"ג אברי' וגידי' וכמו שמצינו כנפי הארץ טבור הארץ עין הארץ לב השמי' וכיוצא באלו וכנז' בס' הזהר בריש פ' תולדות ד' קל"ד ע"א וז"ל לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב"נ דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דב"נ איהו מתפליג שייפין וכו' הכי נמי עלמא כל אינון בריין כלהו שייפין שייפין קיימין אילין על אילין וכו' ואל זה רמז מ"ש למעלה למינדע ליה לגופה לאשתמודע מן איהו וכו' ואמר עוד וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן באופן כי האדם צריך להשיג ע"י טרחו בחכמה הזאת עד שידע שורשו ואחזיתו בגוף האדם העליון היכן וכן ברוחו ונפשו ונשמתו וכן אחזיתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחזיתו ובזה תבין ותשכיל מ"ש חז"ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו וכו' במשנה הזאת נתחבטו בה המפרשים ודי עתה בביאו' מאמר זה שאין עתה מקומו. והנה הנביא ירמיה ע"ה אחר שניבא כל הפסוקי' הנז' סיים בנחמה ואמר כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה ואמר כי בלשון נתינת טעם והוא כדי לתרץ ענין קושי' אחת הנולד' מעתה עם האמור כי הנה למעל' אמר ראיתי והנה אין אדם ר"ל אין מי שיודע בחכמה וא"כ מעתה האדם פטו' ומותר מלהתעסק בחכמ' הזאת אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה ואם קבלה נקבל ואם לאו איך נוכל לקבלה לכן אמר בלשון נתינת טעם כי אין כך הוא הענין כמו שתחשו' כי הרי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ ירצה כי אעפ"י אשר עתידה הארץ להיות שממה באין מי שעוסק בחכמה הזאת עכ"ז וכלה לא אעשה כי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט איש רשום בכל דור ודור הן רב הן מעט ואף גם זאת בדור הזה האחרון לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתי אתנו ח"ו וכמ"ש בתקוני' כנ"ל דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון מהאי חבורא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' כנ"ל גם בס"ה פ' וירא דקי"ח ע"א וז"ל וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' הני רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא וכו' הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חכמת הזוהר נעלמות ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם חכמה הזאת ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמי' אלינו ובזה נסתלקה השגת הפתאי' המק' ואומרים איכשור דרי ואם דורות שלפנינו לא השיגו איך נדענה אנחנו ובזה יסכר פיהם ואמנם עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי חבורא ותתגלה עליהם החכמה הזאת הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויעול כי רזי התורה וסתריה לא יתגלו לבני אדם בכח עיונם החומריי לולי ע"י שפע אלהי' המושפ' ממרום קדשו ע"י שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל כמו שנבאר בסוף הקדמה זו ונביא ראיה מדברי רשב"י ע"ה בס' התיקונים וע"ש עוד ראיה לזה כי רוב דברי הרשב"י ע"ה בס"ה ובתיקוני' ובמדרש שיר השירי' הכל נגלה אליו ע"י אליהו הנביא ז"ל וכו' וע"י נשמת הצדיקים המתגלי' אליו בכל דור ודור אשר זה ענין ספרא דר"מ שכלם ויכוח הרשב"י ע"ה עם נשמת מרע"ה וכנז' בהקדמת ס' התיקונים ע"ש באורך בהקדמ' הב' די"ג ע"א וז"ל בההו' זמנא דאתחב' האי חבור' רשותא אתייהב לאליהו הנביא ז"ל לאסכמא עמהון ביה ולכל מארי מתיבתאן דלעיל' ותתא וכל חיילין דמלאכין עילאין ותתאין ונשמתין עילאין דצדיקי' למהוי עמהון באסכמות' וריעות' וכו' ובזה יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש מלאך ה' צבאות רשב"י ע"ה ועל ספרו ס' הזוהר אשר אף בתלמודא דידן במס' סוכה בפ' לולב וערבה דמ"ה ע"ב אמרו שם עליו א"ר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כלו מיום הדין כו' ראיתי בני עליה והם מעטים אם אלף הם אני ובני מהם אם מאה הם אני ובני מהם אם ב' הם אני ובני מהם עם היות שהיו בדורו כל התנאים ר"מ שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ור"י ור' יוסי ע"ה וכיוצא בהם ראשי תנאים וחליל' וחס מלהאמין שהיה משבח את עצמו אף אם אינו כן כי לא היה נכתב בתוך התלמוד ובלי ס' לא יסבור זה אלא איזה מין או אפיקורוס גם בבראשית רבה פ' ל"ה וז"ל ויאמר אלהים זאת אות הברית וכו' לדורות עולם א"ר יודן לדרת כתיב וכו' ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנה"ג ומביא דורו של רשב"י ר' חזקיה אמר כן אמר רשב"י אי בעי אברהם למקרביה עד גבאי ואנא מקרבנא מגבאי עד מלכא משיחא והרוצה לידע זכות דור אנשי כנה"ג ותכלית מעלתם יסתכל בפרקי היכלות בפ"ל ועכ"ז אמר ר' חזקיה מוציא דורם של אכה"ג ומביא תחתיהן דורו של רשב"י ז"ל ושם ביאר טעם כי בזכותו הוא עצמו לא נראתה הקשת כנז' שם משמיה דאליהו ז"ל לריב"ל ז"ל גם איתא בתלמוד ירושלמי וז"ל א"ר עקיבא לר' שמעון דייך שאני ובוראך מכירין ערכך עכ"ל והנה יש מוציאי דבה על ס' הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים בדף ב' ע"ב כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו' וכן בפ' פנחס בר"מ ד' רפ"ג ע"ב וז"ל והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה וכו' עוד שם בפרשת פנחס דף רי"ו ע"ב ענין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י ע"ה הם ברוח הקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות וכמעשה שאיר' גם לר' ישמעאל בברייתות בפ' היכלות ע"ש וזה ג"כ ענין ריב"ז ע"ה שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראי' ושים לבך והבן בדברים אלו וזכור נא מאמר רשב"י עצמו ובאדרא רבא בפ' נשא דקל"ב ע"ב וז"ל ארשב"י כלהו בוצינין חברייא דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילא דעילאין וארעא קדיש' עילאה דעילאין דאנא חמי השתא מא דלא חמא ב"נ מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני וכו' ועוד דאנא ידע דאנפי נהירין ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו' ואל יפלא האדם מזה כי עם היות שרשב"י אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו כי דברים אלו כבשונו של עולם אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו ועד"ז אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מענין החכם הקדוש הנגלה אצלינו בזמננו ובדורינו זה ולא אוכל לפרש ואם תרצה תבין מ"ש בס' התיקינין על דור הולך ודור בא דא משה ר"מ וכנז' בתיקו' ס"ט דק"י ע"א אר"ש חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה בדרא בתרא לקיימא קרא מ"ה שהי"ה הוא שיהיה ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באוריית' עד מניינא דס' רבוא וכו' והדברי' סתומיס וחתומין:

8

ט׳ונחזור לענין הראשון כי אין ספק שדברי' אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריי' אלא בקבלה מפה אל פה או מפי אליהו ז"ל או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראויים להם והרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון הזה וז"ל ואני הנני מביא בברית נאמנה נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בס' הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התור' כי אני מידי' נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל ומבין והסברא בהם אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועל' אל יאמין בשוא נתעה כי לא תבואהו בסברותיו רק רעה כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה אל יהרסו אל ה' לראות וכו' ואם הרמב"ן ז"ל אחרון כל המקובלי' הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני הרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר איך יעלה בדעת אנושי להבין בעינו ובשכלו דברי אלהי' חיים דברי הרשב"י ע"ה אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה וחתומים וסתומים באלף חתימות הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה עיני ה' העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר אלא לר' אבא כנז' שם וכך אסדרנא לכו ר' אבא יכתוב ור' אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבהון ועם שניתן לו רשות לכתוב מצאנו ראינו בפ' משפטי' דקכ"ג ע"ב וז"ל שאל ר"א לר' אבא כל הני תיקוני' אבא גלי לון בגין דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי השתא אמאי צריכי לגלאה א"ל ר' אבא ההוא דכתבנא אנא מבוצינא קדישא אמינא כתבוהו לגבי חברייא דהא אינון ידעין מילין דהא אתיישבן מילין בלבן ומכאן ולהלאה סתימין מילין ע"כ והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב"י לכתוב וגם כי לא למד רק לאותם הז' חברים דעלו ונפקו באדרא קדיש' ועכ"ז הקפיד ר' אלעזר בנו ונתכעס על זה וגם הוא עצמו השיב לו דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין בגוונא אבל לשאר חכמי דורם עם היות' תנאים לבם רחב כפתחו של אולם עם היותם כתובי' הם אצלם מילין סתימי' ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד ואף גם הם בתוך מחשבות לבם ולא מן הפה ולחוץ וכמ"ש סתימים מילים בגוונא ולא אמר ביננא וכן בפ' ויחי דרי"ז ע"א אמר שם בכה ר' אבא ואמר ר' שמעון דטחנין מיניה מנא טבא וכו' ולא אשתאר בעלמ' מיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעות' ואלו באתגלייא לא כתיב והשתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון גם בפ' אחרי מות דף ע"ט ע"א וז"ל בתר דשכיב ר"ש היו חבריי' אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין ספק כי לולי שרשב"י הכיר וידע ברוח קדשו כי ר' אבא היה חכם גדול ויודע להלביש ולהעלים הדברים דרך חידה ורמז שלא יבינו אפי' חכמי הדור ההוא לא היה מצוהו שיכתוב כי הנה שם באדרת האזינו עצמה דף רצ"ד ע"ב אמר כל מאן דמגלה רזין בידו' דנשמתי' לאו איהי מגופא דמלכא קדיש' ובג"ד כד תפוק נשמתי' וכו' ווי לי' ווי לנשמתי' זכאה חולקהון דצדיקי' דמכסיין רזין עילאין דקב"ה וכו' וכן בפ' פנחס ד' רמ"ד ע"א ברעי' מהימנ' ע"פ ועשירית האפה סולת וגו' וז"ל א"ר מאיר מאן דמזלזל בפרורין דנהמא וכו' וכ"ש מאן דמסר רזין דאוריית' וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים דלאו אינון הגוני' וכו' עליה אתמר נודד הוא ללחם איה ללחמה של תורה ולית מאן דישגח עליה וכו' והנה נודע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמת ספר המור' על משנת ולא במרכבה ביחיד וז"ל ואלו ביאר האדם העניינם אלו בס' יהיה כאלו דורשם לאלפים מבני אדם וכו' והטע' לפי שהכתיבה קיימת לדורי דורים להגונים ובלתי הגונים ורשב"י נאה דורש ונאה מקיים והגם שציוה לר' אבא שיכתוב ובהיותו שיכתבם בהעלם גדול כאלו לא נכתבו כלל דמו ומעתה יוכל האדם להקשו' על דברינו אלה ולומר א"כ ר'אבא טרח על חנם ללא צורך לכתוב דברי' סתומים וחתומי' אמנם תשובתך בצדך ממ"א תיקונים הנ"ל דבדר' בתראה יתפרנסון מהאי חבור' ועתיד לאתגלי' וכו' וכן ממאמרו בתיקון ס"ט דף ק"י ע"א דעתיד כוליה האי לאתתדש' ע"י דמשה נביאה בדרא בתראה וכו' וממאמר פ' וירא ד' קי"ז ע"א וכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' רביי דעלמא זמינין לאשכח' רזין טמירין דחכמת' וכו' ולכן בראות רשב"י ז"ל ברוח קדשו ענין זה צוה לר' אבא לכתוב ס' הזוהר בדרך העלם להיותו מוצנע למשמרת עד דרא בתראה קריב ליומיה מלכה משיחא כדי שבזכות המתעסקים בו תצמח הגאולה בימינו בע"ה כנ"ל בפ' ויחי דף רי"ז ע"א על דא כתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעות' והבן זה מאד:

9

י׳והנה אין בכל דור ודור שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגול' ששרתה עליהם רוה"ק והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת וכמו שנמצא כתוב בספרי המקובלי' גם בעל ספר הרקנטי כתב בפ' נשא בפ' ברכת כהנים וז"ל והפ' הא' הוא דעת החסיד רבינו יצחק ן' הרב ז"ל שהיה ג' לאליהו ז"ל כי נגלה להראב"ד ולמד לו חכמת הקבלה והוא מסרה להראב"ד בנו וגם נגלה לו והוא מסרה לבנו הר' יצחק סגי נהור שלא ראה מעולם וגם לו נגלה והוא מסרה לב' תלמידו הא' ר' עזרא שפי' שיר השירי' והב' ר' עזריאל ואחריהם נמשכה להרמב"ן ז"ל והראב"ד עצמו בס' השגותיו להרמב"ם ז"ל על הלכות לולב פ"ח גבי דין ההדס שנקטם ראשו כשר השיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב ז"ל א"א כבר הופיע רוה"ק בבית מדרשנו מכמה שנים והעלונו שהוא פסול וכו' גם בה' בית הבחירה בפ' ששי במ"ש הרמב"ם שהנכנס למקדש בזמן הזה חייב כרת השיג עליו וכתב א"א וכך נגלה לי מסוד ה' ליראיו עכ"ל:

10

י״אוהנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו ע"י השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנז' וגם בדורינו זה אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים מכיר בחכמת הפרצו' הנז' ברשב"י בפ' ואתה תחזה יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות יודע במחשבו' ב"א טרם יוציאו' מן הכח אל הפעל יודע עתידו' וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמי' יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאה"ר התחתון יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברי' נפלאים מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרוני' ומתעסק עמהם בחכמת האמת מכיר בריח האדם כל מעשיו ע"ד ההו' ינוקא בפ' בלק וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחי'בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליה' ועיני ראו ולא זר דברי' מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה וכל זה השיג שלא ע"י שמוש קבלת מעשי' ח"ו כי איסור גדול יש בשמושם אמנם כ"ז היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימי' ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליה' הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד ומדבר עמו פה אל פה ולמדו זאת החכמה וכמו שאירע להראב"ד ז"ל כנ"ל בשם הרקאנטי ואף אם פסקה נבואה רוח הקדש ע"י אליהו ז"ל לא פסק וכמו שהובא בפסוק נביאים ע"פ ודבורה אשה נביאה תנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמי' וארץ הן איש או אשה וכו' אפי' עבד אפי' שפחה הכל לפי מעשיו מיד רוח הקדש שורה עליו ועד"ז הזכירו ג"כ שם ע"פ ואלה דברי דוד האחרונים ע"ש. גם נז' בהקדמת התיקונין בכתיבת יד וז"ל ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין. ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו' והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנז' זלה"ה הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחבר' אם לא בכח השפעת רוה"ק ע"י אליהו ז"ל. ולמען אל ישט לבך אל אשר תמצא בקצת ספרי המקובלים המחברי' ע"פ עיון שכל' האנושי אכין לך הדרך ואשכילך בדרך זו תלך באורח מישור:

11

י״בהנה החכמה הזאת היתה נגלית באתגלייא עד פטירת הרשב"י ע"ה ומאז ואילך נסתם חזון כנ"ל מאותו המאמר דפ' ויחי ד' רי"ז ע"א כאשר ראה בחזיון חלומו ר' יהודה לרשב"י דהוה סליק על ד' גדפין מתתקנן וס"ת עמיה ולא שבק כל ספרי רזין עילאין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה וכו' ואמר ודאי מדשכיב רשב"י חכמת' אסתלקת מארעא וכו' ולא אשתאר בעלמא בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת וגו' למשמרת לאצנעותא וכו' וכל אחד מהחכמים היודעים בחכמה הזאת מאז ואילך היו עוסקי' בה בהסתר גדול ולא באתגליי' ולא היה מגלה אותה אלא לתלמידו היחיד בדורו ואף זה בראשי פרקי' מפה אל פה מגלה טפח ומכסה אלף טפחים והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור עד הרמב"ן ז"ל אחרון המקובלים האמתיים והנה כל ספרי הגאונים כמו רבינו האי גאון ז"ל וחביריו כלם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש אבל דבריהם בתכלית ההעלם וכן כל דברי אותם החכמי' שזכרנו לעיל בשם הרקאנטי שהיה נגלה עליהם אליהו הנביא ז"ל כלם דברי אמת וגם הם סתומים בחזקת היד גם פי' ספר יצירה שמכונה בשם הראב"ד ז"ל עם היות שחברו חכם אחר אשכנזי ואינם דברי הראב"ד עכ"ז דבריו אמיתיים וגם הם סתומים ונעלמי' גם ס' הנק' ברית המנוחה הוא נעשה ע"ד הנז"ל כענין מורי ורבי ז"ל כי נגלה אליו נשמת צדיק א' והיה מלמדו וכל דבריו סתומים וחתומים כי נאמן רוח מכסה דבר היה ועמוק עמוק מי ימצאנו גם החיבור שעשה הרמב"ן ז"ל אמת ויציב ונכון וקיים למי שיבינהו כאשר הוא עצמו כתב שם בהקדמת חבורו וזכרנוה אנחנו למעלה והנה כל ספרי המקובלים האחרונים שהיו אחר הרמב"ן ז"ל אל תקרב אליהם כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות בלתי שרשיהם ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן כי המעיין החריף יוכל לכלול ולידע רוב הקדמותיהם וכלליהם בד' או ה' ימים וכל דבריהם כפל הענין במילות שונות וכל פרי הקדמתם היא היות י' ספי' נמצאות וחברו תלי תלים של ספרי' בענין אשר כללות דבריהם יכתבו בב' או בג' קונטריסים ולא כן מצינו בראשונים וכמ"ש ז"ל ע"פ קווצותיו תלתלים שהיה ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות גם ריב"ז ור' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא היו אומרים אם יהיו כל השמים גוילים וכל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין לא יספיקו לכתוב מה שקבלתי מרבותי ולא חסרתי בהם ככלב המלקק בים וכמכחו' בשפופרת וכמריח באתרוג כנז' במ' שיר השירים רבה כי הנה התורה שמותיו של הקב"ה ונקר' תורה ע"ש הוראה שהיא להורות על בוראה ית' מה הוא ומה ענינו וכמו שהוא ית' אין לו ראשית וסוף כן אין לתורתו קצבה ושיעור וכמש"ה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. ואנשי לבב שמעו לי אל יהרסו אל ה' לראות בספרי האחרוני' הבנוים ע"פ השכל האנושי ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ולכן אני הכותב הצעיר חיים ויטאל רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ והמשכילים יבינו. וקראתי שם החבור הזה על שמי ס' עץ חיים וגם ע"ש החכמה הזאת העצומה חכמת הזוהר הנק' עץ חיים ולא עץ הדעת כנ"ל בעבור כי בחכמה הזאת טועמיה חיים זכו ויזכו לארצות החיים הנצחיים ומעץ החיים הזה ממנו תאכל ואכל וחי לעולם ואשכילך ואורך דרך זו תלך דע מן היום אשר מורי זלה"ה החל לגלות זאת החכמה לא זזה ידי מתוך ידו אפי' רגע אחד וכל אשר תמצא כתוב באיזה קונטריסים על שמו ז"ל ויהיה מנגד מה שכתבתי בספר הזה טעות גמור הוא כי לא הבינו דבריו ואם יש בהם איזה תוס' שאינו חולק עם ספרינו זה אל תשית לבך בקבע אליו כי שום א' מהשומעי' את דברי קדשו לא ירדו לעומק דבריו וכוונתו ולא הבינום בלי שום ספ' ואם יעלה בדעתך לחשוב שתוכל לברור הטוב ולהניח הרע אל בינתך אל תשען כי אין הדברים האלו מסורים אל לב האדם כפי שכל אנושי והסברא בהם סכנה עצומה ויחשב בכלל קוצץ בנטיעות ח"ו לכן הזהרתי' ואל תסתכל בשום קונטרסים הנכתבים בשם מורי זלה"ה זולתי במה שכתבנו לך בס' הזה ודי לך בהתראה זאת:

12

י״גוראיתי לחלק הס' לב' חלקים וכל חלק מהם יתחלק לד' שערי' החלק הא' יתחלק לד' שערים ואלו הם. השער האחד במה שהעתקתי מכתיבת יד מורי זלה"ה עצמו שביאר כמה מאמרים וכמה דרושים. השער הב' בהקדמות ששמעתי מפי מורי זלה"ה. הג' בביאור כמה מאמרים מן ס' הזוהר וס' התיקוני' ושאר מאמרי רז"ל בתלמוד ובאגדות. השער הד' בביאור פסו' נפרדים בכל הכ"ד ספרים. והחלק הב' גם הוא נחלק לד' שערים. השער הא' בביאור כונת התפילות של החול ושל השבתות וימים טובים ור"ח וחנוכה ופורים וכל המעשים והמצות הנהוגות בכל זמנים אלו. השער הב' בביאור טעמי קצת מצות וסידרתי' כפי מקומם בכל פרש' מס' פרשיו'. השער הג' שער רוח הקודש ביחודי' והנהגות לקבל ולהשיג רוה"ק ובקצת כונות ותיקונין על קצת עבירות ודברים אחרים ולהודי' ענין חכמת הפרצוף מה ענינה וכיוצא בה. השער הד' דרוש הגלגול ובה יודי' ג"כ שרשי נשמות פרטיי' של הנביאי' ותנאים ואמוראים ודע כי אעפ"י שחלקתי החבור הזה לח' שערים זהו ע"ד כללות אמנם אין לך אות ואות שאין בו הקדמות ואין לך ש' ושער שלא נכלל מכל הח' שערים וכמו שתראה בעיניך. גם צריך שתד' כי בסוף כל ש' ושער כתבתי כמה דרושים שקבלתי ושמעתי מפי קצת תלמידי מורי זלה"ה ששמעו מפיו באיזה זמן שאני לא הייתי יושב שם וראיתי לכותבם בכל סוף כל ש' ושער כפי עניינו ע"כ הקדמת הרב המחבר זלה"ה:

13

י״דשער א

14

ט״והנה בראשונה נתרץ קושיא גדולה וחזקה שנתקשו בה חכמי' גדולים ולא ירדו לסוף עומקה הלא היא, כי בהקדמת ספר הזהר בדף א' ע"ב על פסוק שאו מרום עיניכם וכו' אמרו שם כי בספיר' הכתר ובחכמה לית תמן שאלה כלל ומן בינה ואילך הנקרא' עלמא דאתי, קיימ' לשאלה אבל איהו בארח סתי' ולא אתגלייא וכיון דמטי עד מלכות הנקרא' מה מה פשפשת מה ידעת הא כלא סתים כדקדמיתא גם במאמרי' אחרים על פסוק כי שאל נא לימים ראשונים אמרו כי אין מקום שאלה ודרישה וחקירה אלא בז' ימי בראשית שהם ז' תחתונות אבל בשלשה ספי' ראשונות אין מקום חקירה כלל ובתיקונין תיקון נ"ב ד' ס"ז ע"א וזה לשונו כתר עליון דא איהו שלימו דחמשי' שערי בינה ודא איהו דלא אתיהיב למשה דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ועליה אמרו רבותינו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוס' ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות במה שהורשת התבונן ובראש תיקון זה עצמו אמר שם הנסתרות דא אינון או"א נמצא כי בשלשה ראשונות אסור לאדם לחקור ולדרוש בהם כאשר תמצא בפסק ה"ר יצחק דלטאש ז"ל בתחלת הדפסת ס' הזהר עיין שם בישוב ובתירוץ המאמר הזה וכאלה רבים ואמנם מצאנו ראינו בכל ס' הזהר ובפרט בשתי האדרות ובס' התיקונין ובס' שיר השירי' הפליא לדבר בענין שלשה ראשונו' ובהפך ממה שאמר ז"ל בהקדמתו אל ספר הזוהר שהחקיר' היא אף בספירת המלכות הנקראת מה כלומר מה פשפשת מה ידעת הא כלא סתים כדקדמית' אבל יובן ענין זה במה שיתבאר בע"ה בענין אדם קדמון לכל קדומי' ואיך כל העולמות הם ענפים מסתעפי' ממנו עד שנמצא כי עולם האצילות הוא בחי' לבוש אל שלשה אחרונות נה"י שבו הנקראי' רגליו וכבר ידעת כי עולם העשי' היא כנגד מלכות הנקראת נוקבא דז"א. אשר מקומ' באחורי ז"א בנה"י שלו בלבד נמצא כי עולם האצילות כלו הוא בחינת עולם העשי' בערך מלכות דאדם קדמון ונמצא שכל עסק ספר הזהר בעולם האצילות אפי' בשלשה ראשונות שבו איננו רק בחינת עולם העשי' בערך אדם קדמון ודי למבין כי הדברי' סתומים וחתומי' וראינו עתה להקדים קצת הקדמות כמו שייעדנו למעלה. א' צריך אתה לידע כי ענין העשר ספירות הכלליות רוצה לומר הכוללות כל עולם ועולם הנה הם נכללות יחד כלם בבחינת פרצוף אדם א' כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים ובו נכללות עשר ספירות באופן זה כי ספי' הכתר היא גולגלתא וחכמה בינה דעת הם תלתא מוחין וחסד גבורה תפארת הם דרועין וגופא ונה"י הם תרין שוקין ואמה הנקראת ראש הגוי' ומלכות היא נוקבא דיליה אבל אם נרצה לפרט ולחלק אלו העשר ספירות הנזכרי' הכלליות בפרטי' רבים אינם מתחלקו' רק בבחינת ה' פרצופין בלבד וכל פרצוף מהם כלול מתרי"ג איברים וגידים כנזכר וזה סדרן כי ספירת הכתר הוא פרצו' שלם כלול מעשר ספירות פרטיות ונקרא אריך אנפין ואמנם בו נכלל בחינת פרצו' עתיק יומין ואין כאן מקו' ביאורו. וספיר' חכמ' גם הוא פרצו' שלם ונקרא אבא. והבינ' גם היא פרצ' שלם ונקראת אימא. ושש ספירות אשר מחסד עד יסוד גם הם פרצוף אחד שלם ונקראים ז"א וספירה העשירית הנקראת מלכות הנקראת נוקבא דז"א גם היא פרצו' שלם כולל עשר ספירות פרטיות שבה. ואמנם בחינת ספירת המלכות הפרטית אשר היא העשירית אשר בעשר ספירות הפרטיות שבכל פרצו' ופרצוף כנזכר הנה ענינה הוא זה כי אם היא המלכות שבפרצו' הזכר כגון אבא או ז"א הנה המלכו' שבו היא בחינת העטר' שבפי גיד האמה הנקרא יסוד בסוד וברכות לראש צדיק כנזכר בס' הזוהר בפ' ויצא ד' קס"ב ע"א וזה לשונו רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון אמר ליה מאי האי דכתיב וברכות לראש צדיק לצדיק מבעי ליה וכו' אבל בחינ' המלכו' אשר בפרצו' הנקרא נקב' כגון אימא או נוקבא דז"א הנה המלכות שבה היא בחינת עטרת היסוד שבה כי היסוד עצמו הוא הרחם מקום ההריון ובחינת הבשר התפוח אשר עליו בולט מבחוץ נקרא עטרה ונקרא בדברי רבותינו ז"ל שפולי מעים כנזכר בענין סימני האיילנית ועיין שם וכל זה הוא במלכות פרטיית שבכל פרצוף ופרצוף אבל בספיר' המלכות הכללית שבכל עולם ועולם הנה גם היא פרצוף שלם כולל עשר ספירות פרטיות שבה כשאר כל הפרצופין החמש' והיא נקראת נוק' דז"א כפי בחינת כל עולם ועול':

15

ט״זואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום אמנם לשכך את האזן לכשיוכל האדם להבין הדברי' העליוני' הרוחנים בלתי נתפסי' ונרשמי' בשכל האנושי לכן נתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר וגם בפסוקי התורה עצמ' כלם כאחד עונים ואומרי' בדבר הזה כמו שאמר הכתוב עיני ה' המה (בדפו"י ע"ב) משוטטים בכל הארץ עיני ה' אל צדיקים וישמע ה' וירח ה' וידבר ה' וכאלה רבות. וגדולה מכלם מה שאמר הכתוב ויברא אלהי' את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וכו' ואם התורה עצמה דברה כך גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשי' שם כלל וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברי' העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונ' זו דבר פשוט הוא כי אין למעל' לא אות ולא נקוד' וגם זה דרך משל וציור לשכך את האזן כנזכר ולכן נבאר עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות גם כן ובבחי' ציורי' אלו אם ציור האדם ואם ציור אותיות שתיהם מוכרחי' להבין ענין האורות העליוני' כאשר תראה ספרי הזוהר בנוים עפ"י שתי בחינות הציורים האלה ובחינת ציור האותיות אעשנה כמו הקדמ' אחרת וזו היא,

16

י״זהקדמה ב' והיא זאת דע כי העשר ספירות הכלליות הכוללות כל עולם ועולם הנה הם נכללות יחד כלם בבחינת הוי"ה אחת והנה קוצו של יו"ד שיש בזאת ההוי"ה היא בספירת הכתר והיו"ד עצמה היא בחכמה וה"א ראשונה בבינה והו' בתפארת כלול משש ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד אשר כללותם יחד נקראים בשם פרצוף אחד הנקרא זעיר אנפין. וה' אחרונה מלכות דזעיר אנפין כנזכר לעיל וכל זה הוא דרך כללות בהוי"ה הכוללת כל החמשה פרצופין יחד כנזכר לעיל אבל אם נחלק כל פרצוף ופרצוף בעשר ספירות פרטיות שבו. אז תהיה בפרצוף ההוא גם כן בחינת הוי"ה אחת פרטיית כוללת עשר ספירות הפרטיות ההם על דרך הכלליות והוא כי קוצו של יו"ד היא הכתר שהוא גלגלתא שבפרצוף ההוא והיו"ד עצמה היא בחכמה שהוא מוח ימין שבפרצוף ההוא והה"א ראשונה בבינה והוא מוח שמאל שבפרצוף ההוא והוא"ו הוא תפארת כולל שית ספירן והוא שש קצוות הגוף שהם תרין דרועין וגופא ותרין שוקין ואמה אשר בפרצוף ההוא והה'א אחרונה היא מלכות והיא עטרת היסוד שבפרצוף ההוא. והנה בכלל הקדמה זו צריכים אנו להודיעך ענפים אחרים המסתעפים ממנה כי כמו שבהיותינו ממשילי' ציור האורות העליוני' בתמונת אדם המתחלק לאיברים וגידים פרטיי' שוני' זה מזה כך בהיותינו ממשילים אותם בציור אותיות יתחלקו גם הם בכמה פרטים אשר זה ענינם: דע כי כל אות ואות משם ההוי"ה בכל מקום שהיא בין בכללות בין בפרטות כנזכר לעיל הנה מכל אות ואות מהם יוצא הוי"ה אחת וההפרש שבהם הוא בבחינת המלויים שבהם וזה ענינם הנה היו"ד שהיא רומזת באבא שהיא הספירה הנקראת חכמה יש בה הוי"ה אחת במלוי יודי"ן כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י והיא בגימטריא ע"ב והה"א ראשונה הנרמזה באימא שהיא הספירה הנקראת בינה יש בה הוי"ה אחת במלוי כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י והיא בגי' ס"ג. והוא"ו הנרמזת בזעיר אנפין שהם שש ספירות חסד גבור' תפארת נצח הוד יסוד יש בה הוי"ה אחת במלוי אלפי"ן כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא בגימטריא מ"ה והה"א אחרונה הנרמזת במלכות שהיא נוקבא דז"א יש בה הוי"ה אחת במלוי ההי"ן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה והיא בגימטריא ב"ן ועל דרך זה ג"כ בפרטות כל פרצו' ופרצו' שבחמש רצופין הנזכרים אשר בכל פרצו' מהם יש הוי"ה אחת פרטיי' כנזכר יש בה הוי"ה אחת דע"ב במלוי יודי"ן בחכמה שבפרצוף ההוא והוי"ה אחת דס"ג בבינה שבפרצוף ההוא והוי"ה אחת דמ"ה בשש ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד שבפרצוף ההוא והוי"ה אחת דב"ן במלכות שבפרצוף ההוא וכמו שכל ספירה וספירה נפרטת ומתחלקת לעשר ספירות ועשר לעשר עד אין תכלית כנודע כך הוא התחלקות מלויי ההויו"ת שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ כפי סדר חלוק פרטות הספירה עד אין קץ. והנה אחרי אשר הקדמנו לך כל ההקדמות האלה צריכים אנו לעורר אל המעיין הבא להתעסק בספר הזהר כי הנה ימצא בו מאמרים רבים שונים וחלוקים וסותרים זה את זה ואם לא יהיו לו ההקדמות האלו, נוחם יסתר מעיניו ואזלת יד שכלו להבינם ויבנה עליהם במות טלואות בלות בעקודים נקודים וטלואי' טלאי על גבי טלאי כאשר הוא מצוי ונמצא דבר זה אצל המתחכמים בספר הזהר בעיון שכלם האנושי וסבת טעותם הוא מפני כי לא ידעו באיזו בחינה מתעסק המאמר ההוא ולא יבחין אם הוא באדם קדמון עצמו או אם הוא באותם האורות היוצאים ממנו אם בבחי' אורות האזן ואם בבחינת אורות החוטם ואם באורות הפה הנקראי' עולם העקודים ואם באורות העין הנקראים עולם הנקודים שהוא בחינת עולם האצילות טרם שנתקן. ואם באורות המצח שהוא עולם (בדפו"י ע"ג) האצילות אחר התיקון ואם בעולם אצילות בריאה יצירה עשיה וכ"ז הוא בדרך כללות ועל דרך זה ג"כ יש להסתכל אם מתעסק המאמר ההוא בפרטות פרצוף עתיק יומין שבכל עולם מהם או אם באריך אנפין או באבא או באימא או בישראל סבא או בתבונה או בזעיר אנפין או ברחל נוקבא דזעיר אנפין או ביעקב או בלאה. עוד צריך להבחין בפרטי פרטים אם מדבר בבחינת העשר ספירות דעגולים או בבחינת עשר ספירות דיושר בצורת אדם ואם באור המקיף או אם באור הפנימי ואם בעצמות אורות העשר ספירות או אם בכלים שלהם גדולה מכולם צריך להבחין כי אופני העשר ספירות ומצבן ומעמדן ומלואם וחסרונם עצמו מספר אם בעת אשר נאצלו ונתקנו ואם קודם תקונם שהם ענין השבעה מלכי' אשר מלכו בארץ אדום הנזכרי' בשתי האדרות ואם בעת קטרוג הלבנה ואם כאשר נברא אדם הראשון ואם אחר שחטא כי אז נשתנו כל העולמות ממציאותם ואם בדור המדבר ואם בבנין בית ראשון ואם בחרבנו ואם בבנין בית שני ואם בחרבנו גדול' מכולם אם בימי החול ואם בשבתות אם בימים טובים ואם ביו' ואם בלילה ולא עוד אלא שבכל עת ובכל שעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לזו ומי שיסתכל בענין מהלך הכוכבים והמזלות ושינוי מעמדן ומצבן בכל עת ורגע זה אינו דומה לזה כפי פגישת הכוכבים זה בזה בשינוי גמור אשר זהו סבת הנולדים שאין זה דומה לזה כפי הרגע שבו נולד ומזה יוכל להסתכל לעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר וגם לשינוייהם כי הלא הם משתנים בכל עת ובכל רגע כי התחתונים הם צל העליונים ואם עיני שכל לך תדע ותשכיל ממוצא דברינו כי אין שכל האנושי יכול לעמוד בדקדוק על כל הפרטים האלה וע"ז אמר דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכן שלמה המלך ע"ה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כמבואר אצלינו בהקדמות הספר הזה ולך נא ראה בספר התיקונין בתיקון כ"ב ד' ס"ג ע"ב במאמר קם ר' שמעון ואמר סבא סבא וכו' ולבושים דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושין דלביש ביומא חדא לא לביש ביומא תניינא וכו' וממנו יתבאר לך איך משתנה מצב ומעמד העולמות אשר הם הלבושים שבהם מתלבש האין סוף לכמה שינויים בכל עת ובכל רגע וכפי השינויי' ההם נשתנו בחינת דברי המאמרים אשר בספר הזוהר וכלם דברי אלהים חיים בלי שום מחלוקת כלל ולא פליגי וכלם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש חלילה וחס גם תמצא בספר הזוהר ובתיקונין כמה מיני בחינות הויו"ת שונות זו מזו במלוייהם אם במלוי שם ע"ב ואם במלוי שם ס"ג ואם במלוי שם מ"ה ואם במלוי ב"ן וצריך שתחקור שכלך ותדע באיזו בחינה מהבחינות הנזכרים לעיל מדבר המאמר ההוא כדי שתדע באיזו בחינה מהבחינות הנזכרים לעיל רומזת אותה ההוי"ה הנזכרת שם אשר בזה תבין איך עם היות שסדר ההויו"ת הם ע"ב ואח"כ ס"ג ואח"כ מ"ה ואח"כ ב"ן עם כ"ז יש בחינת ב"ן גדולה מבחינ' ע"ב וכן כיוצא בזה ובהיותך מעיין בשכלך ובחקירתך לעמוד על כל הנזכר לעיל אז אפשר שתשיג לדעת כונת המאמר ההוא שאתה עוסק בו אם יהיה אלהים עמך אם תהיה תמים בדרכיו כי לא ימנע טוב להולכים בתמים. עוד ראיתי לעוררך על ענין אחד הלא הוא כי צריך אתה לדעת כי רוב מאמרי הזוהר וכמעט כלם אינם מתעסקי' בענין העשר ספירות דבחינת עיגולים אלא בבחינת העשר ספירות שהם ביושר כמראה אדם וענין זה כולל בכל העולמות בין בהיות דבריו בעשר ספירות דאדם קדמון או באורות היוצאים ממנו או בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בכלליהם ובפרטיהם הכל הוא בבחינת עשר ספירות דיושר כמראה אדם והנה אם דברי אלה נוכח פניך ואל יליזו מעיניך בקראך ספר הזוהר אם תרוץ לא תכשל ויכלת עמוד ואז תלך לבטח דרכך ויהי אלהים עמך:

17

י״חהנה בראשונה נתרץ קושיא גדולה וחזקה שנתקשו בה חכמי' גדולים ולא ירדו לסוף עומקה הלא היא, כי בהקדמת ספר הזהר בדף א' ע"ב על פסוק שאו מרום עיניכם וכו' אמרו שם כי בספיר' הכתר ובחכמה לית תמן שאלה כלל ומן בינה ואילך הנקרא' עלמא דאתי, קיימ' לשאלה אבל איהו בארח סתי' ולא אתגלייא וכיון דמטי עד מלכות הנקרא' מה מה פשפשת מה ידעת הא כלא סתים כדקדמיתא גם במאמרי' אחרים על פסוק כי שאל נא לימים ראשונים אמרו כי אין מקום שאלה ודרישה וחקירה אלא בז' ימי בראשית שהם ז' תחתונות אבל בשלשה ספי' ראשונות אין מקום חקירה כלל ובתיקונין תיקון נ"ב ד' ס"ז ע"א וזה לשונו כתר עליון דא איהו שלימו דחמשי' שערי בינה ודא איהו דלא אתיהיב למשה דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ועליה אמרו רבותינו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש ובמכוס' ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות במה שהורשת התבונן ובראש תיקון זה עצמו אמר שם הנסתרות דא אינון או"א נמצא כי בשלשה ראשונות אסור לאדם לחקור ולדרוש בהם כאשר תמצא בפסק ה"ר יצחק דלטאש ז"ל בתחלת הדפסת ס' הזהר עיין שם בישוב ובתירוץ המאמר הזה וכאלה רבים ואמנם מצאנו ראינו בכל ס' הזהר ובפרט בשתי האדרות ובס' התיקונין ובס' שיר השירי' הפליא לדבר בענין שלשה ראשונו' ובהפך ממה שאמר ז"ל בהקדמתו אל ספר הזוהר שהחקיר' היא אף בספירת המלכות הנקראת מה כלומר מה פשפשת מה ידעת הא כלא סתים כדקדמית' אבל יובן ענין זה במה שיתבאר בע"ה בענין אדם קדמון לכל קדומי' ואיך כל העולמות הם ענפים מסתעפי' ממנו עד שנמצא כי עולם האצילות הוא בחי' לבוש אל שלשה אחרונות נה"י שבו הנקראי' רגליו וכבר ידעת כי עולם העשי' היא כנגד מלכות הנקראת נוקבא דז"א. אשר מקומ' באחורי ז"א בנה"י שלו בלבד נמצא כי עולם האצילות כלו הוא בחינת עולם העשי' בערך מלכות דאדם קדמון ונמצא שכל עסק ספר הזהר בעולם האצילות אפי' בשלשה ראשונות שבו איננו רק בחינת עולם העשי' בערך אדם קדמון ודי למבין כי הדברי' סתומים וחתומי' וראינו עתה להקדים קצת הקדמות כמו שייעדנו למעלה. א' צריך אתה לידע כי ענין העשר ספירות הכלליות רוצה לומר הכוללות כל עולם ועולם הנה הם נכללות יחד כלם בבחינת פרצוף אדם א' כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים ובו נכללות עשר ספירות באופן זה כי ספי' הכתר היא גולגלתא וחכמה בינה דעת הם תלתא מוחין וחסד גבורה תפארת הם דרועין וגופא ונה"י הם תרין שוקין ואמה הנקראת ראש הגוי' ומלכות היא נוקבא דיליה אבל אם נרצה לפרט ולחלק אלו העשר ספירות הנזכרי' הכלליות בפרטי' רבים אינם מתחלקו' רק בבחינת ה' פרצופין בלבד וכל פרצוף מהם כלול מתרי"ג איברים וגידים כנזכר וזה סדרן כי ספירת הכתר הוא פרצו' שלם כלול מעשר ספירות פרטיות ונקרא אריך אנפין ואמנם בו נכלל בחינת פרצו' עתיק יומין ואין כאן מקו' ביאורו. וספיר' חכמ' גם הוא פרצו' שלם ונקרא אבא. והבינ' גם היא פרצ' שלם ונקראת אימא. ושש ספירות אשר מחסד עד יסוד גם הם פרצוף אחד שלם ונקראים ז"א וספירה העשירית הנקראת מלכות הנקראת נוקבא דז"א גם היא פרצו' שלם כולל עשר ספירות פרטיות שבה. ואמנם בחינת ספירת המלכות הפרטית אשר היא העשירית אשר בעשר ספירות הפרטיות שבכל פרצו' ופרצוף כנזכר הנה ענינה הוא זה כי אם היא המלכות שבפרצו' הזכר כגון אבא או ז"א הנה המלכו' שבו היא בחינת העטר' שבפי גיד האמה הנקרא יסוד בסוד וברכות לראש צדיק כנזכר בס' הזוהר בפ' ויצא ד' קס"ב ע"א וזה לשונו רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון אמר ליה מאי האי דכתיב וברכות לראש צדיק לצדיק מבעי ליה וכו' אבל בחינ' המלכו' אשר בפרצו' הנקרא נקב' כגון אימא או נוקבא דז"א הנה המלכות שבה היא בחינת עטרת היסוד שבה כי היסוד עצמו הוא הרחם מקום ההריון ובחינת הבשר התפוח אשר עליו בולט מבחוץ נקרא עטרה ונקרא בדברי רבותינו ז"ל שפולי מעים כנזכר בענין סימני האיילנית ועיין שם וכל זה הוא במלכות פרטיית שבכל פרצוף ופרצוף אבל בספיר' המלכות הכללית שבכל עולם ועולם הנה גם היא פרצוף שלם כולל עשר ספירות פרטיות שבה כשאר כל הפרצופין החמש' והיא נקראת נוק' דז"א כפי בחינת כל עולם ועול':

18

י״טואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח בגוף חלילה וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום אמנם לשכך את האזן לכשיוכל האדם להבין הדברי' העליוני' הרוחנים בלתי נתפסי' ונרשמי' בשכל האנושי לכן נתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר וגם בפסוקי התורה עצמ' כלם כאחד עונים ואומרי' בדבר הזה כמו שאמר הכתוב עיני ה' המה (בדפו"י ע"ב) משוטטים בכל הארץ עיני ה' אל צדיקים וישמע ה' וירח ה' וידבר ה' וכאלה רבות. וגדולה מכלם מה שאמר הכתוב ויברא אלהי' את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וכו' ואם התורה עצמה דברה כך גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשי' שם כלל וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיל ולצייר בה הדברי' העליונים והם בחינת כתיבת צורת האותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונ' זו דבר פשוט הוא כי אין למעל' לא אות ולא נקוד' וגם זה דרך משל וציור לשכך את האזן כנזכר ולכן נבאר עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות גם כן ובבחי' ציורי' אלו אם ציור האדם ואם ציור אותיות שתיהם מוכרחי' להבין ענין האורות העליוני' כאשר תראה ספרי הזוהר בנוים עפ"י שתי בחינות הציורים האלה ובחינת ציור האותיות אעשנה כמו הקדמ' אחרת וזו היא,

19

כ׳הקדמה ג' והיא זאת בענין תכלית כונת בריאת העולמות ונבאר שני חקירות גדולות נתעסקו בהם המקובלי' החקירה הראשונה הוא מה שחקרו החכמי' הראשוני' והאחרוני' לדעת סבת בריאת העולמות לאיזה צורך היתה ונמנו וגמרו אומר כי הסבה היתה לפי שהנה מוכרח הוא שהקב"ה יהיה שלם בכל הפעולות ובכל השמות ובכל הכינויים של גדולה ומעלה וכבוד והנה אם לא היה מוציא פעולותיו וכחותיו לידי גלוי פועל ומעשה כביכול לא היה נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו ובכינויו כי הנה השם הגדול בן ארבע אותיות הוי"ה מורה על הוראת היות הוייתו יתברך נצחיית וקיימת לעד היה לעבר והווה ויהיה לעתיד טרם הבריאה ובזמן קיו' הבריאה ואחר התהפכותה אל מה שהיה ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא תוכל להראות אמיתת הוראת הוייתו יתברך הנצחיית בעבר והוה ועתיד ולא יהיה נקרא בשם הנזכר וכן שם אדנ"י נקרא כן להורות (בדפו"י ע"ד) היות לו עבדים והוא אדון עליהם ואם אין עבדים לא יהיה נקרא בשם זה ועל דרך זה בשאר השמות כלם וכן בענין הכינויים אשר אליו יתברך כגון רחום וחנון ארך אפים וכו' לא יקרא בשמות אלו זולתי בהיות נבראים בעולם ובהיותו מרחם עליהם יקרא רחום ובהאריך אפו עליהם יקרא ארך אפים ועל דרך זה בכל הכינויים ונמצא כי בהיות העולמות והנבראים אז פעולותיו וכוחותיו יוצאים לידי פועל גלוי ויהיה אז נקרא שלם בכל פעולותיו ובכל שמותיו ובכל כינוייו והכחות בלי שום שינוי וחסרון כלל חלילה וחס. וכבר נתבאר טעם זה בספר הזוהר בפרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רנ"ז ע"ב וזה לשונו פקודא תליסר דא קריאת שמע ואית למינדע דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו' אלא דקודם דברא עלמא אתקרי איהו בכל אילין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא על בריין דעתידין ובגין כך כל שמהן אינון כינויין דיליה על שם עובדין דעלמא וכו' אוף הכי מארי עלמא קודם דברא עלמא ובריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון או דיין וכו' אלא כל שמהן דיליה אינון כינויין ולא אתקרי בהו אלא על שם בריין דעלמא וגם בפרשת בא אל פרעה ברעיא מהימנא דף מ"ב ע"ב וזה לשונו אבל לבתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה וקרא א"ל אלהי"ם שד"י צבאו"ת אהי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהיג עלמא בחסד ובדינא כפום עובדיהון דבני נשא דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו:

20

כ״אהחקירה השנית היא קרובה אל שאלת מה לפנים מה לאחור הנזכר במסכת חגיגה פרק אין דורשין במשנה א' וזה לשונו וכל המסתכל בארבע דברים אלו ראוי לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ולהיות שאלה זו עמוקה מאד גורמת סכנה עצומה אל הבא בחקירת עניינה כנזכר ע"כ לא נרחיב ידינו בביאור ולא נעמיק מאד בחקירתה אבל נכתוב בה ראשי פרקים כמציץ מן התרכים בלי הסתכלות אל הדברים העמוקים. והמשכיל על דבר זה ימצא טוב טעם ודעת אם ישית אליו לבו. הנה החקירה הזאת היא מה ששואלים החוקרים לדעת מדוע בריאת העולם היתה בזמן שהיה ולא קדמה ולא איחרה קודם לכן או אח"כ והענין בקיצור נמרץ בהעלם גמור הוא זה בהיות כי נודע ומפורסם כי האור העליון הלא הוא נקרא אין סוף ושמו מוכיח עליו שאין בו תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל והוא מופשט ובלתי מושג מכל המחשבות העליונות והוא קדם אל כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים והוא אשר המציאם והאצילם ולא היה בו התחלה וראשית כי תמיד היה נמצא וקיים לעד ולנצח נצחים והנה אח"כ עלה ברצונו הפשוט ונשתלשל ממנו אצילות אחד המאור הגדול מכל המאורות הנקרא אדם קדמון לכל קדומים כמו שיתבאר לקמן בעזרת האל ואח"כ נשתלשלו ממנו המאורו' הגדולים הנתלים באדם קדמון הנזכר והם מיני אורות רבים יוצאים מתוכו ומאירים חוצה לו סביבותיו מהם יש מן המוח שלו והגלגלת שלו ומהם מעיניו ומהם מאזניו ומהם מחוטמו ומהם מפיו ומהם ממצחו ומהם סביב גופו שהוא בחינת שבעה תחתונות שבו אשר סביבותיהם אורות רבים מאירים נתלים בהם הנקראים עולם הנקודים ואח"כ נשתלשלו ממנו ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה הנזכרים תמיד בספר הזוהר והתיקונין ואמנם אצילות אדם קדמון הנזכר ומכל שכן אצילות שאר כל האורות והעולמות אשר תחתיו כנזכר היה להם ראשית וזמן התחלת הוייתם ואצילותם מה שאין כן באין סוף שאין לו ראש וסוף חלילה וחלילה כנזכר לעיל והנה מן העת והזמן ההוא אשר התחיל התפשטות והשתלשלות האורות והעולמות הנזכרים מאז התחיל' הויית בריאת בחינ' כלם זאח"ז עד אשר בא הדבר אל המציאות אשר הוא עתה וכפי צורך סדר התפשטות והשתלשלות בסדר זמנים זאח"ז כך נעשה ולא היה אפשר להקדים או לאחר זמן בריאת העולם הזה כי כל עולם ועולם לא היה יכול להבראות טרם יברא העולם אשר עליו וכל העולמות היו נבראים ומתפשטים ומשתלשלים והולכים זאח"ז בזמנים מאוחרים זה מזה עד אשר הגיע זמן בריאת העולם הזה ואז נברא בזמן הראוי לו אחר שנבראו העולמות העליונים שעליו ודי בזה כי לא נוכל להעמיק ולהרחיב הקולמוס בכתיבה בביאור ענין זה ככל הצורך איך וכמה ומתי והמשכילים יבינו:

21

כ״בהקדמה ד' והוא זאת בענין האין סוף איך התחיל להאציל את הנאצלים ממנו. וצריכים אנו לבאר בראשונה חקירה גדולה ומחלוקת עצום נחלקו בו כל המקובלים כי יש מי שכתב שהעשר (בדפו"י ו' ע"א) ספירות הם כסדרם עשרה מדרגות זו למעלה מזו וכך הם סדר עמידתם ומצבן ויש מי שכתב כי סדר עמידתן הוא בדרך ג' קוים ימין ושמאל ואמצע באופן זה כי שלש ספירות חכמה חסד נצח זו על גבי זו בקו ימין ובינה גבורה הוד זו על גבי זו בקו שמאל וכתר תפארת יסוד ומלכות בקו אמצעי זו על גבי זו והם כדמיון סגולתא כזה ואח"כ תחתיהן סגול וסגול והם ומלכות תחת כולם בקו אמצעי ורבים יתחכמו ויאמרו כי העשר ספירות הם כדמיון עשר גלגלים עגולים נתונים זה לפנים מזה וזה בתוך זה וגלגל הכתר מקיף את כלם וגלגל המלכות פנימי מכלם ומוקף מכלם. והנה גם מי שיסתכל בדברי הרשב"י ע"ה בספר הזוהר ובתיקונין וכן בדברי ספר הבהיר המיוחס לר' נחוניא בן הקנה ע"ה נמצא בדבריהם מאמרים נוטים לכאן ולכאן בכל השלשה סברות הנזכרים והמקובלים האחרונים נלאו לחתור וליישב אלו הסברו' ומאמרי הזוהר החולקים זה ע"ז ולא יכולו אף כי עיילו פילא בקופא דמחטא ועיקר הקושיא שיש בענין זה אשר הוא מה שערבב דעתם הוא כדי שלא יהיה להם מציאות ליישב סברות יחד הנה הוא קושיא גדולה וחזקה והוא כי מאחר שנודע ומפורסם ונזכר בספר הזוהר בהרבה מקומות אם בפרשת בהר סיני ד' ק"ט ע"ב ברעיא מהימנא וזה לשונו אנת הוא נשמה לנשמתא ולית לך נשמה עלך ולא אלהא עלך אנת הוא לבר מכלא ולגאו מכלא ולכל סטרא ולעילא מכלא ולתתא מכלא ומכל סטרא וכו' וכן בפרשת פינחס דף רכ"א ע"א וזה לשונו איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטריה בר מיניה וכו' וכן בהקדמת ספר התיקונין סוף דף ד' ע"ב וריש דף ה' ע"א וזה לשונו ולעילא על כלא עילת על כל העילות דלית אלוה עליה ולאו תחותיה ולאו לארבע סטרי עלמא ואיהו ממלא כל עלמין ואיהו אסחר לון בכל סטרא וכו' הרי מבואר כי האין סוף שוה בכל בחינותיו בהשואה גמורה ולא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כינויים האלו מורים על היות חלילה וחלילה קצבה ותחום גבול ומדה והנה הוא סובב מעלה ומטה ומכל סטרין ונמצא היות העשר ספירות מוקפות מן האין סוף בהשוא' אחת לכלם וכן על דרך זה בתוך העשר ספירות כלם מבפנים ואם כן במה ישתנו העשר ספירות זו מזו אח"כ מאחר שהאין סוף מאיר סביב כלם ובתוך כלם בהשואה אחת ובמה תתעלה כל ספירה וספירה על חבירתה ותקרא זו מעלה וזו מטה וזו דרום וזו צפון וזו מזרח וזו מערב. ואמנם שא נא עיניך וראה איך כל דברי רשב"י ע"ה דברי אלהים חיים ואין בהם מחלוקת והפוך חלילה וחלילה וכלם נכוחי' למבין וישרים למוצאי דעת. והנה ענין ההפר' שיש בין שתי הסברו' הנזכרים אם הם כסדרן עשר מדריגות זו למטה מזו או אם הם בדרך שלשה קוים הנה ביאור זה יתבאר בע"ה לקמן בענין עולם הנקודים שהם בחינת המלכים שמלכו בארץ אדום ומתו ואח"כ נתקנו ואז היו בהם שתי בחינות הנזכרים כי בראשונה קודם שנתקנו היו קצתם זו למעל' מזו וקצתם דרך קוים ואחר שנתקנו אז היו כלם בדרך שלשה קוים ועיין שם כי שם נבארהו באורך בע"ה אבל ענין ההפרש שיש בין שתי הסברות אם הם בדרך קוים או בדרך גלגלים עגולים יתבאר בהקדמה זאת בעזרת האל איך שתיהם קיימות ואמיתיות כי שתי בחינו' יש בענין העשר ספירות אם בחינת היותם בציור עשרה גלגלים עגולים זו לפנים מזו וגם שהם עשר ספירות באופן בחינה אחרת שהם בדרך יושר כמראה אדם בעל רמ"ח איברים בציור שלשה קוים בצד ימינו קו אחד כולל מוח ימין וזרוע ימין ורגל ימין ובצד שמאלו קו אחד כולל מוח שמאל וזרוע שמאל ורגל שמאל ובאמצעו קו אחד כולל כתר שהוא הגלגלת שבו וגם המוח השלישי האמצעי הנקרא דעת וגוף ויסוד ומלכות שבו שהיא עטרת היסוד כנזכר לעיל בהקדמ' ב' ועיין שם ושתי בחינות אלו שתיהם כאחד הם נמצאים בפועל ממש ולא פליגי כמו שנבאר בעזרת האל:

22

כ״גוהנני מתחיל לבארם בעזרת האל דע טרם אשר נאצלו הנאצלי' כלם היה אז אור העליון פשוט ממלא כל המציאות כלו ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני חלל כלל אלא הכל היה ממולא מן אור האין סוף הפשוט ההוא ולא הי' בו לא בחינת ראש ולא בחינ' סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשוא' אחת והוא הנקרא אין סוף וכאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאת עולמו ולהאציל עולם הנאצלי' להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זו הית' סיבת בריאת העולם כמבואר למעל' בחקירה הא' הנה אז צמצם האין סוף את עצמו בנקודה האמצעית אשר בו ממש באמצע אורו ונתרחק (בדפו"י ע"ב) האור ההו' אשר בנקוד' אמצעיתו אל צדדי נקודת האמצע ואז נשאר מקו' פנוי ואויר ריקני חלל בנקודת אמצעיתו כזה והנה הצמצום הזה היה שוה בהשואה אחת בסביבות נקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שהמקו' החלל ההוא הי' עגול מכל סביביו בהשוא' גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות לפי כי גם האין סוף צמצ' עצמו בבחינ' עגול בהשוא' אחת מכל הצדדין. והסיב' היתה לפי שכיון שאור האין סוף הוא שוה בהשוא' אחת הוכרח שיצמצ' עצמו גם כן בהשוא' אחת ולא שיצמצ' עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדי' והנה כבר נודע ונתפרס' בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כתמונת העיגול משא"כ בתמונת המרובע בעל זויות נצבות בולטות או בתמונת משולש וכיוצא משאר התמונות ועל כן הוכרח להיות צמצום האין סוף ית' בבחינת תמונת עגול וסיבת הדבר בעבור האין סוף עצמי כנזכר. ועוד יש סיבה אחרת והיא בעבור הנאצלי' אשר הי' עתיד להאציל. אח"כ באותו המקו' החלל והאויר הפנוי הנזכר והענין הוא כי בהיות הנאצלי' בתמונת עגולים כמו שיתבאר יהיו כלם קרובים ודבקי' עם האין סוף המאיר ומחיה אותם בהשוא' אחת והאור והשפע הצריך להם יקבלוהו מן האין סוף בשקול אחד מכל צדדיה' מה שאין כן אם היו הנאצלי' בתמונת מרובע או משולש כיוצא בשאר התמונות כי או הי' בהם זויות בולטות קרובות אל האין סוף יותר משאר בחינות צדדותיהם ולא יהיו מקבלי' אור האין סוף בהשוא' אחת ולקמן יתבא' טעם למה הוצרך ענין הצמצו' הזה ומה עניינו ועיין שם. והנה אחר היות ענין הצמצו' הזה אשר נשאר אותו החלל והאויר הפנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנזכר לעיל הנה כבר נעשה מקום לכשיוכלו להיות עומדי' שם הנאצלי' והנבראים וכל העולמות כלם כאחד ואו המשיך האין סוף את אורו בבחינת קו א' ישר וראשיתו מתפשט ומתחיל מן אור אין סוף עצמו שנתצמצ' ונעשה בחינת עגול כנזכר ונשתלשל משם מלמעל' למטה ונמשך וירד אז אל תוך זה החלל כזה וראש העליון של הקו נמשך ונאחז ממש עם האין סוף עצמו אמנם סיום הקו בסופו לא חזר לגעת ולהחאחז באור האין סוף עצמו ממש הסובב מלמט' למעל' כמצוייר לך מנגד ודרך הקו הזה היה נמשך ומתפשט אור האין סוף למטה במקו' ההוא החלל ואז האציל וברא ויצר ועשה כל בחכמה כל העולמות כלם וזה הקו היה כעין צנור אחד אשר דרך בו נמשכי' מימי האור העליון של האין סוף הסובב אל כל העולמות אשר ניתנו בו במקום החלל ההוא. והנה עתה נתיישבה קצת חקירת המקובלים לדעת איך יש בחינת מעלה ומטה בספירות כנזכר לעיל אמנם בהיות כי הקו הזה ראשו העליון בלבד הוא שנוגע ונאחז באור האין סוף עצמו אבל סופו אינינו נמשך ונוגע גם שם באור הא"ס הסובב מלמט' ואינינו דבק בו לכן יצדק בקו הזה ראש וסוף מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' משא"כ אם הקו הזה הי' מתדבק גם בסופו עם האור אין סוף הסובב תחת העולמות כי אז הי' מקבל אור מן האין סוף משתי קצותיו ואז שתי הקצוות היו נקראים ראשית ולא יצדק אז בו לומר זה הוא קצה העליון וזה קצה התחתון כיון ששניהם נאחזי' באין סוף וכן גזרה חכמחו ית' שלא יתפשט אור האין סוף תוך החלל ההוא אלא דרך קו אחד בלבד כי אז יצדק בו מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' ויהי' אז בחינת מדריגות בנאצלי' זה עליון מזה וזה מקבל מזה כפי הצורך והראוי אליהם מה שאין כן אם היה אור האין סוף נמשך ומתפשט בנאצלי' מכל סביבות צדדי החלל הזה כי אז לא היה הפרש מדדיגות בנאצלים שם זה עילה וזה עלול והכל היה השואה אחת ולא היתה זאת כוונתו בעת שהאצילם אלא שיהיו כלם בסוד עילה ועלול והיותר קרוב אל ראשית הקו בקצהו העליון יהיה מקבל בראשונה והוא ישפיע לחבירו אשר למטה ממנו וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא. והנה בהיות שנתפשט אור האין סוף דרך קו אחד ישר באמצע המקו' החלל מלמעלה למטה לא היתה התפשטותו תכף עד למטה אמנם לאט לאט רוצה לומר כי בתחלה היה האור ההוא מתפשט כעין קו אחד ותכף בתחלת התפשטותו נתגלגל כעין גלגל עגול סביב תוך החלל ונעשה כעין גלגל אחד מוקף תוך גלגל האין סוף הסובב כנזכר בלתי מתדבקים יחד שניהם כלל זולתי בראשית קצה העליון אשר בקו כי אם שני גלגלים אלו המאציל עם הנאצל יתדבקו יחד יחזור הדבר לכמו שהיה טרם הצמצו' הנזכר לעיל שהיה כלו אור אין סוף אחד פשוט ולכן היה גלגל הזה הנאצל בלתי מתדבק ממש עם גלגל האין סוף וכל עיקר התקשרותו של הנאצל עם המאציל הוא בבחינת הקו ההוא הנזכר אשר דרך בו נמשך ויורד אור האין סוף ומשפיע ומאיר (בדפו"י ע"ג) בעיגול ההוא ואור האין סוף סובב עליו ומקיפו מכל צדדיו רחוק ממנו בהשואה אחת מכל צדדיו מה שאין כן אם היה מאיר בו מכל צדדיו שאז יהיה הנאצל בבחינת המאציל כנזכר לעיל ולא עוד אלא שאף גם הקו ההוא היה בתכלית הדקות בלתי עב ורחב וזה כדי שהאו' הנמשך אל הנאצלי' יהיה במדה ובמשקל דבר קצוב הצריך להם כי הנה לסבה זו נקראו הנאצלים בשם י' מדות ובשם י' ספי' ולהורות כי יש בהם מדה קצובה ומס' קצוב מה שאין כן באין סוף עצמו וכמו שביארנו בס"ה בפ' פינחס בר"מ ד' רנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר ק"ש וכו' אבל לאו דא"ל מדה ולא שם ידיע כגוונא דספי' דכל ספי' וספי' אית ליה שם ידיע ומדה וגבול ותחום וכו' וכן בס' יצירה פ"ק י' ספי' בלימה עומק ראשית ועומק אחרית וכו' ובהק' זו ית' לך ענין פ' ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו אשר כל החכמי' הפשטני' והחוקרי' נתערבבו בענין זה איך יסבול הדע' לו' שיש ח"ו ציור אדם במדות קצובות והרי הקב"ה אין לו גוף וכח בגוף ואין לו לא ראשית ולא אחרית וכמעט מונעי' עצמם מלעסוק בחכמת ס"ה מפני קושיא זו המערבבת שכלם ואמנם אצל היודעי' בחכמה זו עליה' נאמר אשר יומרוך למזימה ומסירי' השגחתו ית' מעל ברואיו ח"ו כדברי' האלה אבל אנו אין לנו אלא שהי' ספי' יש להם מדה קצוב' לכל אחת מהם ומספר קצוב כדי שיהיה להם בחי' השגחה קצובה בתחתוני' כפי הצריך להם וזה מוכרח וכמו שנתבאר במאמר פינחס שזכרנו ואמנם אם ח"ו היו הי' ספי' בלתי מתקשרים ונאחזים עם האין סוף דרך הקו ההוא אז היה ח"ו כדבריהם ולא היו נקראים בחי' אלהות אלא היו נבראים אמנם בהיותם קשורים ונאחזים בו דרך הקו ההוא כשלהבת הקשורה בגחלת כנזכר בפ"ק דס' וצירה א"כ הוא והם הכל אחד וגם הם בשם אין סוף יקראו והרוצה לעמוד על בירורי תשוב' קושי' זו יסתכל בפ' בא אל פרעה ד' מ"ב ע"ב בר"מ בענין המשל ההוא איך המשיל הי' ספי' אל בחי' המקור הנובע מן התהום ואח"כ יוצא ממנו מעין ואח"כ המעין נמשך כעין ים ואח"כ מן הים נמשכים לחוץ ויוצאים ז' נחלים באופן שעם כפי הסתכלות עיני האדם יראה קץ וסוף וגבול ומדה אל כל בחי' מהם אינינו כך אלא בבחי' הכלים אשר בתוכם נגבלים המים ונכנסים בתוכם אבל המים עצמם אין להם שיעור כי דבקים הם במאציל' שהם התהומו' אשר משם נמשכים ויוצאי' ועיקר בחי' המדה והמספר אינינה רק בבחי' הכלים בעצמם אשר לא יכילו מים יותר משיעורם אבל המים אשר בתוכם אין להם קץ ותכלית ואין להם סוף וז"ל זה המאמר הנז' ובגין דא אמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו דאפי' האי תמונה לי"ל באתרי' אלא כד נחית לאמלכא על בריין ואתפש' עלייהו יתחזי לכל חד כפוס מראה וחזוון דיליה וכו' אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה וכו' ווי לי' מאן דישוי ליה בכל מדה ואפי' באינון מדות דיליה וכו' אלא דמיונא דיליה כפו' שלטנותי' על ההיא מדה ואפי' על כל בריין אבל לעילא מההיא מדה כד אסתלק מיניה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה כגוונא דמיא וכו' עיין שם הרי מפו' היטב כל מה שאמרנו לעיל באופן שלא יתבהל לב האד' הרואה מדות וספי' וציורים למעלה כי כל בחי' אלו הוא מכלים או באורו' עצמם בהיותם מתלבשים תוך הכלים וזה מחולשת הכלים שאין בהם כח לקבל יותר ממספר ומדה קצובה הראוי להם אשר לסיבה זו נקראים מדות וספי' ממש ויש רשות ביד האדם לכנות להם מספר וקצבה כנזכר במאמר הנז' וז"ל ויכילנא למעבד חשבן תמן אמנם באורות הפנימיים עצמם אין להם קץ וסוף ח"ו וזה מחמת התקשרות' באין סוף כי ממנו יוצאים ואליו חוזרים ברצוא ושוב וכל הנותן קץ ומספר וגבול באורות אלו בהיותם שלא בתוך הכלים הרי הוא מקצץ בנטיעות ואוי לו אוי לנפשו וכמו שאמר לעיל במאמר ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה וכו' וכד אסתליק מההיא מדה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה וכו' גם בכלל זה תבין עניך הקדמה אחת אשר אנו עתידין לבארה לך בענין עצמות האורות והכלים עיין שם וזהו שאמר במאמר הנז' ואי יתבר אומנא אילין מאנין דתקין יהדרון מיא למקור וישתארון מאנין תבירין יבישים בלא מיא וכו' גם ממאמר הזה יתבאר לך ענין אחד שנבאר בע"ה בענין עולם הנקודים איך יצאו השבעה מלכים שמלכו בארץ אדום ונסתלקו האורות מתוך הכלים ואשתארו מאנין תבירין יבשים בלא מיא אשר זהו סוד מיתת המלכים ודי בזה. והנני מבאר לך בקצור ענין כללות של כל הבריאה ושים דעתך בזה מאד הנה בשתי בחי' נפרט כל מה שיש בעולמות הלא הם בחי' ראשונה היא בחי' האין סוף אשר הוא אור פשוט לגמרי בלי שום ציור כלים ותמונה כלל ח"ו וזה האין סוף הוא המאציל העליון האמיתי אשר האציל כל העולמות כלם וכל (בדפו"י ע"ד) העולמות כלם הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים כלם נאצלו ממנו והם עילות עילולים ממנו כלם כאחד והבחי' השנית הם כל העולמות הנזכרים כלם כאחד ויש בהם בחי' עצמות אורות המתפשט מן האין סוף בתוכם להאירם ולחיותם ודבר זה נמשך בכל העולמות מן הנקודה הראשונה העליונה שבכלם ועד הנקודה התחתונ' שבכל' שהיא הארץ התחתונה אשר שוכנים בה בני אדם גם בני איש בעול' השפל הזה כל אלו העולמות נכללים בשתי מדריגות אלו והם עצמות אורות המתעלם בתוך הכלים אמנם בהם עצמם יש הפרש בין זה לזה וכלם בדרך עילה ועלול כי העליון מחבירו נתחזק בו כח בחי' עצמות האור בתכלית הרוחניות ולכן בחי' הכלי אשר לו הוא זך בתכלית הזכות עד שכמעט אינינו נכנס בערך כלי אלא שבערך האור המופלג אשר בתוכו לכן נקרא בשם כלי אבל בערך הכלי' שלמטה ממנו נקר' אור ממש וכל מה שהעולמות יורדים במדריגת מקום זה למט' מזה כך הם מתמעטים במדריגת מעלתם כי האורות שבהם אינם כ"כ זכים כאירות העליונים להיותס מתרחקים ממקורס הוא הא"ס וגם לסיבת היותם באים בהתלבשות נוסף על אורות שלפניהם וכן בחי' הכלים שלהם מתעבים ומתחזקים יותר מאד עד שנמצא בחי' העול' הזה השפל שאורו ממועט מכל שאר האורות העליוני' שעליו והכלי' אשר בו הם גסים וחומרים וחזקים מכל בחינת הכלים העליונים והמשכיל כאשר יפקח עיני שכלו יבין איך כל העולמות בחי' אחת לבישי הא"ס והא"ס מתלבש בתוכם וגם סובב עליהם ומחיה את כלם ואין דבר יוצא ממנו והכל בחי' אחת וכל העולמו' נקשרים במאציל ודי בזה כי אין ראוי לגלות יותר בענין דרוש זה והנה בכל עולם ועולם תמצא איך כל מה שהולך מתעבה ומתגשם יותר מחבירו אשר עליו ובחי' הכלים הולכים ומתגלים ומתחזקים ובחי' האורות הולכים ומתחלשים וכמו שנבאר בע"ה בכל עולם ועול' וע"ש:

23

כ״דונחזור עתה אל הדרוש הראשון כי בהיות מתפשט אור הא"ס דרך הקו הנז' אל תוך מקום החלל התחיל להתעגל ונעשה גלגל עגול בתוך חלל הא"ס בלתי דבק בו וזה הגלגל הראשון נק' גלגל ספי' הכת' ואח"כ נתפשט עוד הקו ההיא וחזר ונתעגל בתמונת גלגל שני תוך הגלגל הראשון ונקרא גלגל ספי' חכמה ועד"ז היה הקו הזה הולך ויורד ונמשך למטה ומתפשט ומתעגל עגול תוך עגול עד העגול העשירי הנק' גלגל ספי' המלכות ונמצא כי הבחי' המקשרת כל העשר העגולים יחד הוא ענין הקו הנז' המתפשט ונמשך מעגול אל עגול ועל ידו מתקשרי' יחד כלם דרך הקו ההוא וכל שאר סביבו' העגול הוא בלתי מתקשר ובלתי מתדבק עם העגול הסמוך לו ודרך הקו הזה נמשך השפע והאור הצריך לכל עיגול ועיגול והרי ביארנו ענין בחי' העשר ספי' איך נאצלו כתמונת י' עגולים זה בתוך זה ועתה נבאר הבחי' השנית אשר בי' ספי' והיא בחי' י' ספי' בציור אדם עליון כליל משלשה קוים ימין ושמאל ואמצע בסוד אור ישר כנז' לעיל והענין כי הנה דרך הקו הנז' אשר הוא מתפשט מלמעלה למטה וממנו מתפשטים העשר עגולים הנזכרים הנה גם הקו הזה מתפשט ביושר מלמעלה מן ראש גג העליון של העיגול העליון מכלם עד למטה בתחתית סיום כל העגולים והקו מתפשט ויורד באמצע כל העגולי' ממש מלמעל' למטה בציור צלם אדם ישר בעל קומה זקופה וכלול מרמ"ח איברים מצטיירים בציור שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כולל ג"כ י' ספי' והבחי' השני' הזו היא הנקר' צלם אלהי"ם ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וכמעט כי כל דברי ס"ה והתיקונין רוב דבריהם מתעסקים בבחי' השני' בלבד כמו שביארנו לעיל. והנה פשוט ומבואר הוא כמה מיני עולמו' נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים וריבי רבבות וכלם כאחד הם תוך המקו' החלל הזה הנז' ואין דבר חוצה לו. והנה כל עולם ועולם יש בו י' ספי' פרטיות וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מי' ספי' פרטי פרטים וכלם הם בתמונת עגולים זב"ז וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכלם הם כגלדי בצלי' זב"ז עד תמונת עולם הגלגלי' המקיפי' על הארץ התחתינ' אשר בעוה"ז הנז' בספרי התוכנים גם בענין הי' ספי' הנזכרים לעיל. שנאצלו בדרך יושר כמראה אדם הנה מה שדברנו היה בענין י' ספי' הכוללות הכל האמנם גם בהם עצמם יש פרטי פרטי' כי כל ספי' מהם נחלקת לי' ספי' וכו' עד אין קץ ע"ד הנזכר לעיל בי' ספי' אשר בתמונת העגולים כנז' וכלם בדרך יושר כמראה אדם והרי נתבארו ונתקיימו ב' הסברות הנזכרים לעיל כי הי' ספי' הם בשתי בחי' בדרך עיגולים וגם בדרך קוים ושתיהם כאחד דברי אלהים חיים הם. ובזה יתיישבו לך כמה מאמרי' הנראים כחולקים זה עם זה (בדפו"י ז' ע"א) בענין סדר מצב ומעמד העשר ספי" גם נת' לך ענין החקיר' הנז' לעיל איך יצדק בעשר ספי' בחי' מע' ומטה ימין ושמאל וכו'. והנה הוא מבואר בכל שתי הבחי' האלו כי הנה בבחי' העשר ספי' שהם בציור י' עגולים זב"ז פשוט הוא שהעיגול החיצון העליון הסובב על כלם שהוא גלגל הכתר הנה הוא דבק עם הא"ס יותר מכלם ולכן הוא משובח מכל' אמנם גלגל השני הנק' גלגל חכמה יש הפסק בינו לבין הא"ס והוא גלגל הכתר ולכן מעלתו למטה מגלגל הכתר וכן גלגל הבינה הוא רחוק מן הא"ס שיעור שני גלגלים ומעלתו למטה ממעלת גלגל החכמ' וכן על ד"ז כל גלגלי ועגולי כל העולמות אשר בתוך החלל הזה כל הקרוב אל הא"ס הוא עליון ומשובח על חבירו עד שנמצא כי עה"ז הארציי החומריי הוא נקודה אמצעית תוך כל העיגולי' כלם ותוך כל המקו' החלל והאויר הפנוי הזה וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחק' גמורה יותר מכל העולמו' כלם וע"כ הוא כ"כ גשמיי וחומריי בתכלית הגשמיות עם שהוא נקודה אמצעית תוך כל הגלגלים והבן זה היטב. עוד יש סיבה שנית קרובה אל טעס הנז' לעיל והוא כי הנה נתבאר איך הקו הנמשך מן הא"ס היה מתפשט ואח"כ מתעגל ומתפשט יותר וחוזר ומתעגל עד תכלית סיום כל העגולים והנה העגול הנאצל בראשונה במקום ראשית הקו ההוא הוא העליון והמשובח מכל העגולים אשר תחתיו כי הנה הוא נמשך מראשית הקו וגם כי הוא מקבל ההארה בהיותה במקו' גבוה מאד יותר מכלם וזה העיגול העליון שבכלם הוא הנק' מעלה והעגול היותר תכון ופנימי מכלם אשר הוא המקבל האור מסיום תחתית הקו הוא הנק' מטה ולקמן בע"ה נבאר עוד ענין מציאות העגולים בענין י' עגולי אדם קדמון וע"ש. גם לקמן בענין עולם הנקודים יתבאר שם איך גם הי' ספי' של העגולים של הנקודים יש בהם בחי' קוים ממש עם היותם עגולים מלבד בחי' הי' ספי' של היושר אשר בהם ושם נתבאר באורך ענין דרוש העגולים וגם שם יתבאר איך בעשר ספי' דעגולים יצדק בהם ימין ושמאל ואמצע עם היותם כדמיון עגולי' זב"ז והנה גם בבחי' השנית של היושר בציור אדם כנז' יצדק בו מעלה ומטה ימין ושמאל ואמצע ופנים ואחור והוא כי הקרוב אל ראשית הקו יקרא ראש ושלמטה ממנו יקרא גוף ושלמטה ממנו יקראו רגלים וכן כיוצא בזה בפרטי פרטיי' והנה כל מה שביארנו בדרו' הזה איך העשר ספי' יש בהם שני בחי' אם עגולי' ואם ביושר כ"ז נרמז בזוהר בהרבה מקומו' ואזכי' קצת מהם הנה בחי' הי' ספי' בתמונת עגולי' נתבאר בס' ויקרא ד"ט וד"י איך אפי' הרקיעים והארצות כלם הם כגלדי בצלים זב"ז וע"ש גם בפ' בראשית ד' י"ט סוף ע"ב וז"ל וכלא אצטריך קב"ה למברי עלמא ולאתקנא עלמא בהו וכלא מותא לגו וכמה קליפין חפיין למותא וכל עלמא בהאי גונא וכו' כלא איהו דא לגו מן דא ודא לגו מן דא וכו' הרי מבואר איך כל העולמו' הם זב"ז וזה מסובב מזה כנזכר לעיל ואע"ג שמשם נראה להפך שהיות' פנימי הוא המוח והחופף עליו הוא הקליפ' הגרועה ממנו עם כ"ז אם תפקח עיני שכלך תבין ותראה כי מאמר זה מדבר בערכנו אנחנו יושבי תבל ושוכני ארץ התחתונ' אשר היותר קרוב אלינו היא הנקרא קליפה הסובבת בערכנו אל המוח אשר לפנים ממנו והוא הגלגל הסובב עליו ואח"כ עוד גלגל אחר יותר פנימי ממנו בערכנו והוא מוח אל הגלגל האח' וכן עד"ז עד אשר נמצא כיהא"ס הוא לפני לפנים מכל הנאצלי' והוא מוח פנימי מכלם וכל הנאצלי' הם בבחינ' קליפין ולבושין אליו והגלגל היותר קרוב אלינו הוא החיצון שבכלם ונקרא קליפ' על כלם האמנ' בבחי' העולמות בעצמם אינו כך אלא הפני' שבכלם הוא קליפה אבל הסובב על כלם היא מוח וזה מובן והנה גם ממאמר הזה יובן ענין הבחינ' הב' שהם הי' ספי' כציור אדם ישר הכולל כמה אלפי עולמות כנז' לעיל וגם נזכר ענין זה במ"א בפ' תולדות דף קל"ד ע"ב וז"ל דהא כמה דב"נ איהו מתפלג לשייפין וכלהו קיימי דרגין על דרגין מתתקנין אילין על אילין וכלהו חד גופא ה"נ וכו' וכ"ז יתבאר לקמן בע"ה איך כל הבחי' המצטיירות בציור אדם הם דא לגו מן דא עתיק יומין לגו מן א"א וא"א לגו מן או"א וכו' ע"ס המדריגו' ומשם יתבאר לך איך כל העולמות הם דא לגו מן דא בסוד מוחא וקליפ' דא לדא ודא לדא ועיין שם היטב והרי נתבארו ענין שתי הבחי' שיש בי"ס הכלליות או הפרטיות שהם בחינת עגולים וגם הם בחי' יושר בציור אדם:

24

כ״ההקדמה ה' והיא זאת אחר שנתבאר לעי' היות בכל העולמות כלם שתי בחי' אם בחי' י"ס כצורת גלגלים עגולים ואם בחי' י"ס ביושר כמראה אדם נבאר עתה בקצרה קצת פרטים ובחי' אחרות שיש בהם ובראשונ' נקדים מה שהתחלנו לבאר למעלה ממה שנתבאר בס' הזוהר בפ' בא דף מ"ב ע"ב ברעיא מהימנא וז"ל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא (בדפו"י ע"ב) דיוקנא יהו"ה וכו' ואי יתברו אילין מאנין דתקין יהדרון מייא למקורן וישתארו מאנין תבירין יבישין בלא מיא וכו' הרי מפו' היות הי"ס בבחי' יושר בצורת אדם בעל רמ"ח איברים הנקראים כלים ובתוכם מתלבש' העצמו' של האורו' המתלבש' בתוך הכלי' הנקר' נשמת האדם כדמיון אדם תחתון הנכלל מן הגוף והנשמ' כך הוא האדם העליון כלול מי"ס ובהם עצמות וכלים והנה ענין העצמות הזה הוא בחי' האורות הפנימים המאירים בתוך הכלים והם כדמיון הנשמה אשר בתוך גוף האדם להאיר אותו כמו שאמר הכ' נר ה' נשמת אדם וכו' וזכור כלל זה כי בכ"מ שתמצא לשון אורות בחבורינו זה הכונה היא על הנשמה הפנימית שבי"ס ולא על הכלים ואל תשכח כלל זה כי לא נוכל להזכירו בכל פו"פ וכבר הארכנו לעיל בענין האורות והכלים ועין שם:

25

כ״ווהנה אחר שהקדמנו לך הקדמה זו צריך אני להודיעך עוד פרטים אחרי' אשר יש בה דרך קצרה והוא כי הנה בחי' האורות שהם עצמות הנשמה הפנימית שבתוך הכלים המאיר ומחיה את כלם כנזכר הנה האורות האלה מתחלקים לשתי בחי' הלא הם בחי' אור פנימי ובחי' אור מקיף וסובב מבחוץ והענין הוא כי הנה האור המחיה והמאיר את י"ס של בחי' הכלים יש בו בחי' המתלבשת בתוך הכלים כדמיון הנשמה הנכנסת ומתלבשת תוך פנימיות איברי הגוף ומחיה אותם ומאיר להם בפנימיות' וזה יקרא אור פנימי ואמנם אור זה איננו גדול מאד כדי שיוכל להתמעט ולהתצמצם תוך הגוף דבר שיוכל לסבלו לכן איננו גדול מאד אבל יש עוד בחי' אור גדול ממנו אשר אין כח בכלים לסבלו ולהגבילו בתוכם ולכן הוא נשאר בחוץ בבחי' אור מקיף סובב עליהם ומאיר להם מבחוץ ובחי' זו נקראת אור מקיף באופן שאין שום אור בעולם שאין בו שתי בחי' אלו שהם אור פנימי קטן ואור מקיף הגדול והם זה בתוך פנימי' הכלי וזה מקיף חוצה לו סביבות הכלי וגם באדם התחתון יש בו בחי' אלו כמו שיתבאר במקומו בע"ה. והנה כמו שבחלק האורות יש שתי בחי' אלו כן בחלק הכלים יש שתי בחי' אלו כיוצא בהם והוא כי הנה אין לך שום כלי בעולם בלתי שתי בחי' הא' היא פנימי' הכלי אשר שם הוא התלבשות והתדבקות האור הפנימי בו ממש. והב' היא חיצוניו' הכלי אשר סביב לו סובב ומקיף האור המקיף. ודע כי הנה כמו שנתבאר שאור המקיף הוא גדול מן אור הפנימי כן חיצוניות הכלי הוא יותר מעולה וזך יותר מפנימי' הכלי ואעפ"י שבחוש הראות אנו רואים כי פנימי' הכלי הוא יותר מעולה וזך יותר מחיצו' הענין הוא כמו שנבאר עתה. דע כי הנה האור כלו הוא שוה וכאשר נכנס ומתלב' בתוך הכלי ואין כח בכלי לסבול את כלו ואז נשאר ממנו קצת אור בחוץ בבחי' או"מ מה שלא יכול להשאר בתוך הכלי ואז שני האורות האלו מאירים את הכלי כי האור הפנימי הוא בוקע בדופן וכותל הכלי ועובר אורו עד מחצית עוביו של הכותל ומאיר בו מצד פנים והאור המקי' גם הוא בוקע מצד חצוניות הכלי בדופנו ובכתלו ועובר אורו עד מחצית עוביו של כלי מצד חצון ומאיר בו ונמצא כי ע"י שני האורות האלו מקבל הכלי הארה ומזדכך מבית ומחוץ והנה האור הפנימי להיותו מצומצם בדוחק בתוך הכלי ומתדבק בו היטב לכן הוא נכנס בכח ובוקע ועובר ונכנס עד חצי עוביו של כותל הכלי מצד פנימיותו ועי"כ מזדכך הכלי ונעשה זך אבל האור המקיף להיותו רחוק ובלתי דבק עם הכלי ובפרט שאינו מצומצם בתוכו בחוזק לכן אינו בוקע חצי עוביו מצד חצוניותו לעבור בתוכו להאיר בו ולזככו ולכן כדי לתקן הענין הזה הוצרך להיות חצוניות הכלי יותר מעולה ויותר זך וגם שיהיה האור המאיר בו מבחוץ הנקרא אור מקיף גדול וזך ומעולה יותר מן האור הפנימי ועי"כ יקבל חיצו' הכלי הארה גדולה אעפ"י שאיננו דבוק בחוזק עם האור המקי' כבחי' הארה שמאיר אור הפנימי בחצי עוביו של כותל מצד פנימיו' בהיות' דבוקים יחד ועי"כ ישתוו פנימיות הכלי שהוא יותר גרוע עם אור הפנימי הגרוע ויאיר בו היטב מאד להיותם דבוקים אעפ"י שהם גרועים וכן חיצוני' הכלי שהוא יותר מעולה בהיות מאיר בו האור המקיף המעולה יאיר בו היטב מאד עם היותם רחוקים זמ"ז. עוד יש סיבה אחרת גדולה והוא כי הנה האיר המקיף חשקו וחפצו הוא להתדבק ולהתקר' עם האור הפנימי ולהאיר לו והנה אם חיצוניו' הכלי לא היה זך מאד לא היה אור המקיף בוקע ונכנס להאי' באור הפנימי והיה האור הפנימי בלתי מקבל הארה הזאת גדולה ולכן הוכרח להיות חצי עוביו של הכותל מצד חצון יותר זך מן הצד הפנימי כדי שעי"כ יוכל אור המקיף אעפ"י שאינו דבק עמו לעבור בתוכו מרוב זכותו ויכנס עד חצי עביו החצון ואז האור הפנימי עם היותו גרוע מן המקיף להיותו מצומצם בחוזק תוך הכלי יבקע חצי עוביו מצ"פ ויאיר (בדפו"י ע"ג) אותו אעפ"י שאיננו כ"כ חזק כמו החיצו' ואז יתדבקו יחד אור הפנימי עם האור המקי' ויאיר המקי' בפנימי וגם הכלי בעצמו יקבל האר' מהם ויזדכך מאד ואמנ' אעפ"י שאנו רואים בחוש הראו' שבפנימי' הכלי יותר זך מן חצוניות הטעם הוא לפי שהאור הפנימי אעפ"י שהוא יותר קטן מן האור המקיף עכ"ז להיותו מוגבל ומצומצם בחוזק תוך הכלי הוא בוקע בכח ונכנס ומאיר תוך עובי הכלי ונבלע בו בתכלית ומאיר בו הארה נפלאה וגדולה מצד פנימיותו משא"כ באור המקיף שאעפ"י שהוא גדול מאד עכ"ז להיותו בלתי דבק בחצוניות הכלי חופף עליו בנחת ואיננו מהודק ומצומצ' בתוכו לכן איננו מאיר שם בחיצוניותו הארה גדולה ושלימה ולכן נראה בחוש הראות כי פנימיות הכלי זך מחיצוניותו ולקמן יתבא' הענין הזה היטב. עוד אנו צריכים להודיעך הקדמות פרטיות אחרות בענין אלו השתי בחי' שזכרנו לעיל שיש בכ"מ שהוזכרו ענין הי"ס והם בחי' העגולים ובחי' היושר כמראה אדם וזה עניינם הנה נודע מה שאמרו ז"ל במס' ברכות בענין ה' פעמים שאמר דוד המע"ה ברכי נפשי שהם כנגד ה' שמות שיש אל נשמת האדם וזה סדרן מלמטה למעלה נרנח"י והם בחי' חמש מדריגות שיש אל נפש האדם זו מעולה מזו כמו שיתבאר במקומו בשער הגלגול ועיין שם. גם יתבאר בע"ה לקמן בענין עולם העקודים ועיין שם. והנה עד"ז הוא בי"ס אדם העליון ית' כי יש בהם חמש מדריגות אלו והנה הי"ס דעגולים יש בהם אורות וכלים והאורות נחלקים לאור מקיף ולאור פנימי והכלי' נחלקים לפנימיות ולחצוניות כנז' לעיל בתחלת ההקדמ' הזאת וכן הי"ס דיושר כמראה אדם הם עד"ז יש בהם אורות וכלים והאורות נחלקי' לאור מקיף ולאור פנימי והכלי' נחלקים לפנימיו' ולחצוניות האמנם החלוק שיש בין העגולים והיושר הוא זה כי הי"ס דעגולים האורות אשר בהם הם כלם בחי' המדריגה הנקראת נפש ויש בה אור מקיף ואור פנימי ושניהם בחי' נפש וכן בחי' הכלים פנימיות' וחציניותם הם בחי' נפש אמנ' אורות הי"ס דיושר הם מדריגות רוח ויש בה או"מ ואו"פ ושניהם בחי' רוח וכן בחי' הכלים הם פני' וחצו' בחי' רוח ופשוט הוא כי מדריגת הנפש שהיא היותר קטנה ממדריג' הרוח היא נאצל' בתחלה ואח"כ נאצל הרוח שהוא מדריג' עליונה על מדריגת הנפש כנודע באדם התחתון שבראשונ' קונה הנפ' ואח"כ הרוח ואח"כ הנשמ' וכו' כנז' שם בס' הזוהר בפ' משפטי' דף צ"ד ע"ב וז"ל ת"ח ב"נ כד אתיליד יהבין ליה נפשא דבעיראן מסטרא דדכיו וכו' זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסערא דחיון דאינון חיות הקדש זכה יתיר יהבין לי' רוחא מסערא וכו' וכן היה הדבר הזה באדם העליון כי בתחלה נאצלו הי"ס דבחי' עגולי' שהם מדריג' אורות הנפ' והכלי' שלה ואח"כ נאצלו הי"ס דיושר בצור' אדם שהם מדרג' אורו' הרוח והכלים שלה כי הרוח נקרא אדם וענין הדבר הזה נוהג בכל העולמות כלם כי בכל בחי' מהם נאצלו בתחלה הי"ס דעיגולי' שהם מדריג' הנפש שבהם בבחי' ההיא ואח"כ נאצלו הי"ס דיושר שהם בחי' הרוח שבבחי' ההיא ואמנם ענין הפרש שיש בין הכלי' של הנפש ובין הכלים של הרוח כבר נודע כי אבר הכבד הוא הכלי והאבר שבו משכן הנפש שהוא האור שלו ואבר הלב הוא הכלי שבו משכן האור שלו הנק' רוח ואבר המוח הוא הכלי שבו משכן האור הנק' נשמה ואכ"מ ביאור פרטים אלו והנה אעפ"י שנתבארו אלו ההקדמות בהקדמ' הזאת אינם רק בדרך כללות כי כל הקדמ' מהם תתבא' בע"ה באורך ופרטות כל אחת מהם במקומה הראוי לה:

26

כ״זהכלל העולה כי התחלת האצי' היה באופן הזה כי בתחלה נאצלו הי"ס בבחי' עגולי' והם י' כלים וכל כלי מהם נחלק לב' בחי' והם פנימי' הכלי וחצוניותו ובתוך אלו הי' כלים מתלבשים י"ס מבחי' אורות ועצמות הנק' נפש ועוד יש י' אורות אחרים מקיפים על הכלים מבחוץ וגם הם בחי' נפש אלא שאלו נק' אורות מקיפי' והאחרים נקר' אורות פנימי' והכל הוא בתמונת עגולים כי האור הפנימי הוא עגול כעין גלגל והוא מתלבש תוך הכלי שגם הוא מעוגל כעין גלגל ועל הכלי הזה יש אור אחר מקיף וסובב עליו מבחוץ בעגול ומסבבו סביב לו וכל הי"ס דעגולי' הם עד"ז בתמונ' הרקיעים והגלגלים אשר על העולם הזה השפל הנק' אופנים כנודע ואח"כ נאצלו י"ס בבחי' יושר כמראה אדם והם יותר מעולים במעלה מן הי"ס דעגולים כי אלו הם מדרינ' רוח והם י' כלים כציור אדם אחד כולל כל הי' כלים ובכל כלי מהם יש בו פנימי' וחצוניות ובתוך הכלי' האלו מתלבשי' י"ס אורות עצמות הנק' רוח וגם הם ביושר כמראה אדם ועוד יש עליה' י' אורות מקיפי' עליה' מבחוץ וגם הם מבחי' רוח והם ביושר כמרא' אדם בניו' והכלל הזה הוא כולל בכל העולמות הנאצלי' והנבראי' והנוצרי' והנעשים אשר נתהוו תוך המקום החלל והאויר הפנוי הזה הנז' לעי' (בדפו"י ע"ד) כי במקום הזה נאצלו ונתהוו כל העולמות כלם ואין דבר חוצה לו ואור הא"ס מקיף וסיבב עליה' ומאיר לכל העולמו' אשר במקו' הזה מכל צדדיהם בהשואה אחת מלבד מה שמאיר בהם עיקר ההארה האמיתית העיקרית דרך הקו המתפשט ממנו ונמשך בתוך העו' האלו כנז' וכל עולם ועולם מהם וכל פרטי ופרטי שיש בכל עולם מהם יש בו שתי הבחי' הנז' שהם עגולי' ויושר והעגולי' הם בבחי' אחת כי המעולה מחבירו סובב ומקיף על חבירו והעגולי' היותר פנימיי' ותכוניי' מכלם הם היותר גרועי' שבכלם הלא הם הרקיעי' והגלגלי' הסובבי' על העולם הזה השפל זה שהם נתונים באמצע כל העגולי' כלם אבל היושר הוא להפך כי היותר פני' הם יותר מעולי' ועליונים והחצון שבכלם הוא יותר גרוע מכלם ויושר זה מלבוש לזה וזל"ז עד שהגרו' שבכלם מלביש לכלם וזכור זה היטב. והנה אחר שהצענו לך ההקדמו' הנז' תוכל להבין עתה מנין סיבה וטעם למה הוצרך הא"ס לצמצם את עצמו באמצע " האור שלו כנז' לעיל שסלק האור הרב ההוא מן המקו' ההוא לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והרי יכול היה להניח אותה הבחינ' של הקו ההוא במקומה ויסלק שאר האור כיון שהיה עתיד להחזירו באחרונה אמנם הטעם היה לפי שרצה הא"ס להאציל גם בחינת הכלי' להתלבש בתוכם את האורות וא"א אל הכלי' שיתהוו ויצטיירו בהיות שם האורות כי הם מבטלי' הויית הכלי' ובהיות האורות מסתלקי' משם יש כח ויכולת אל הכלי' להתהוות ולהתגלות ואח"כ שכבר קנו בעצמם הויה גמורה הנה כאשר יחזרו אח"כ האורות לתוכ' לא יתבטלו מהוייתם וישארו בקיומ' והנה הענין הזה יתבאר היטב לקמן בעול' הנקודי' בענין ז' מלכים שמלכו בארץ אדום שהם בחי' הכלי' שמלכו ומתו וחזרו להתקיי' ע"י הסתלקות האורות מהם ואח"כ חזרו לתוכם ועיין שם היטב:

27

כ״חהקדמה ו' והיא זאת אחר אשר נתבאר בהקדמות הקדומו' בדרך קצרה ובדרך כלל ענין הי"ס בכ"מ שהם איך יש בהם כמה וכמה בחינו' נבאר עתה ג"כ בדרך קצרה מדריגו' העולמות אשר נבראו תוך המקום והחלל הזה כנז' לעיל שאין דבר חוצה לו מן המקו' הזה כי כל העולמות כלם הם במקום הזה ואל יעלה בדעתך שהי"ס הנק' אצלינו בס' הזוהר בשם י"ס דאצי' אל תטעה לחשוב שהם היותר ראשוני' וגבוהים מכל מה שנאצל כי כמה עולמות קדמו להם ולרוב העלמם לא שלחו בהם יד להזכיר' בס' הזוהר אלא ברמז נפלא כאשר עיניך לנוכח יביטו ג' המאמרי' בס' התקו' בענין אדם קדמון לכל קדומי' כמו שנזכיר' בע"ה לפנים בהקדמה הזאת וכאשר כתבו בס' הזוהר בפ' בראשית דף כ"ג ע"א והובא ג"כ בס' התקו' דף קל"ד ע"א תקון ע' וז"ל ת"ח כמה עילות אינון סתימין דאינון מתלבשי' ואינון מורכבים בספיראן וכו' גם מאמר אחר נכתב בפ' נח דף ס"ד ע"א והובא ג"כ בפ' פקודי דף רכ"ו ובד' רס"ט וז"ל א"ר שמעון ארימית ידי בצלותין לעילא דכד רעותא עילאה לעילא לעילא וכו' ומרזא דמחשב' עילאה ולתתא כלהו איקרון א"ס וכו' ואם תשית לבך לדייק היטב התיבות היתירות והכפולות והרמזי' הנרמזי' אל המבין באלו המאמרי' הנז' תפלא ותשתומ' בראותך כמה מדריגו' על מדרי' לאין קץ ומספ' קדמו אל הי"ס הנז' אצלינו בשם י"ס דאצי' והמעיין בחבורינו זה אם יזכה ידע ויבחין ויעמוד אל תכונתם וכמו שנכתוב בסו' ההקדמ' הזאת והנה הגאונים הסתירו' במתק לשונם וקראים בלשון צחצחות שעל גבי כתר עליון וכיוצא בשמות ובכינויים האלה:

28

כ״טוהנה עם היות כי אין קצבה ומספר אל העולמות הנבראי' במקום הזה כי הם אלף אלפים ורבי רבבות עולמות עם כ"ז נבאר קצת ממה שיש בנו יכולת לבאר במקום הזה בדרך קצרה ובראשונה נתחיל לבאר פרטי אחד אשר הוא כולל וממלא את כל המקום הזה כלו הלא הוא הנק' בשם אדם קדמון לכל קדומי' כי הוא קדם לכל שאר הנמצאים כלם וממנו מתפשטים כל העולמות כלם ובו נתלי' ונאחזים וממנו יוצאים ומאירים חוצה לו כמו שיתבאר באורך בע"ה בחבורינו זה ולרוב גדולת מעלת האדם קדמון הזה ולרוב העלמו לא נתעסקו בבאורו בס' הזהר כ"א בקצת מקומות מועטים ואף גם שם בהעל' גדול עד מאד ואזכיר מקצתם הנה בס' התקונין בתקון י"ט בסופו בד' מ"א ע"ב וז"ל א"ל אי הכי אשתמוד' דאית א"ק לכל קדמון ואית אד' אחרא וכו' גם בריש תיקון ע' דקי"ט ע"א וז"ל אמון מופלא רקים וצייר ציורין בהיכל דא"ק לכל קדימין וכו'. גם בתיקון הנז' ד' קל"ב ע"ב וז"ל אשכחנ' במתני' וכו' בסתרא דסתרין טמירא דטמירין דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל קדומים וכו'. ועתה נבאר עניינו דע כי האורות הראשוני' אשר נאצלו תוך המקום הזה דרך קו הישר המתפשט מן הא"ס הסובב את הכל כנז' לעיל הם בחינת י' ספי' אשר חבור כללותם נק' בשם א"ק (בדפו"י ד"ח ע"א) לכל קדומים הנז' לעיל והנה י' ספי' א"ק הזה הנה הם כוללים כל הבחינות הנזכרי' לעיל בהקדמות הנזכרי' אשר אלו הם כי הנה בראשונ' נאצלו י' ספי' האלו בבחי' עגולים שהם בחי' נפש הא"ק ויש להם בחינ' י' כלים בציור י' גלגלים עגולים ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות והכל נקר' בחי' כלי ובתוך כל כלי מהם יש בתוכו עצמות אור פנימי הנקר' נפש ומתלבש ממש בתוכו ועוד יש בחינ' אור מקיף סביב לו מבחוץ וגם הוא בחינ' נפש והכל הוא בצורת עגולים והעגול החצון שבכל' אשר כל שאר העגולי' נתונים בתוכו הנה הוא דבוק וקרוב עם הא"ס והא"ס סובבו ומקיף עליו והעגול הזה החיצון מכל' הוא המעולה והגדול שבכל' כנז' לעיל והוא הנק' עגול ספי' הכתר שבא"ק ותוך העגול הזה מתעגל עגול שני הוא הנקר' עגול ספי' החכמה של א"ק וכן על ד"ז הם י' עגולים זב"ז עד העגול העשירי הפנימי שבכלם והוא הנקר' עגול ספי' המלכות של א"ק ונמצא כי אלו י' עגולים דא"ק הם מקיפים כל החלל הזה אשר בתוך הא"ס והם קרובים אליו והוא מקיף עליהם סביב האמנם באמצע אלו הי' עגולים נשאר מקום חלל ואויר פנוי לצורך שאר הנאצלים ושאר העולמות אשר גם הם בבחי' עגולים זב"ז כנזכר לעיל וכבר נתבאר שם ג"כ מציאות הויית הכלים איך נעשית על ידי הצמצום שצמצם הא"ס עצמו ועל ידי מעוט האור היה כח בכלים להתגלות ואח"כ חזר האור להתפשט בתוכם והזהר אל תטעה חליל' וחס להעלות על דעתך כי בא"ק יש בחי' כלים ממש ח"ו כי כבר נתבא' אצלינו לקמן בעולם הנקודי' איך לא נתגלו בחינ' הכלים אלא משם ואילך ואם אנו קוראים ומכנים בחי' כלים כאן בא"ק הוא בערך עצמות האור אשר בתוכם אמנם ודאי שהכלים בעצמם הם אור זך בתכלית הזכוך והדקות והזהר אל תטעה בדבר הזה והנה אחר שאלו הי' ספי' דא"ק נאצלו בבחי' עגולים שהם בחי' נפש דא"ק אח"כ יצאו ונאצלו עוד י' ספי' מבחי' רוח דא"ק בתמונת יושר בציור אדם בשעור קומה בראש וזרועות וגוף ורגלים וכיוצא והוא מתחיל להתפשט ולהמשך מן הא"ס המקיף דרך הקו הנז' משם ולמטה כליל משלשה קוים ימין ושמאל ואמצע ובהם נכללים י' ספי' דבחי' יושר שבו כנז' לעיל. והנה אע"פ שראשית הקו הזה שהוא צורת יושר דא"ק מתחיל התפשטותו מן הא"ס ובוקע ונכנס בין כל העגולים מצד גגותיהם העליונים אל תחשוב כי ג"כ הוא נמשך הקו הזה ומתפשט עד למטה עד סיום תחתית כל העגולים כלם המתעגלים תחת רגלי יושר דא"ק אמנם שיעור התפשטותו איננו רק עד התחלת קרקעית העגולי' דעתיק יומין שהוא בחי' פרצוף כתר עולם האצילות כמו שנתבאר במקומו אשר העגולים הנזכרי' דעתיק יומין הזה הם מתעגלים מתחת רגלי היושר של עתיק יומין עצמו בלבד כמו שנבאר ונצייר ציורו בסוף ההקדמה הזאת בע"ה והרי נתבאר איך א"ק העגולים והיושר שלו הם ממלאים את כל המקום החלל והאויר הפנוי הזה שבתוך הא"ס אמנם נשאר מקום פנוי בין אור המקיף של היושר שבו אל הכלים והאור הפנימי דיושר שבו ושם נתהוו ונאצלו כל שאר העולמות אשר כלם נאחזים ונתלים בו באדם קדמון הזה וממנו יצאו כנזכר לעיל:

29

ל׳ונבאר עתה דרך קצור מופלג כללות כל העולמות שנתהוו בתוך זה המקו' והאויר הפנוי אשר בין האור המקיף דיושר של אדם קדמון הזה ובין הכלים דיושר שבו כנז' הנה בהקדמות הבאי' לפנינו בע"ה יתבאר הענין באריכו' גדול כל דבר ודבר בפני עצמו ובמקומו הראוי לו ושם יתבאר איך מבחי' היושר של אדם קדמון הזה יצאו ונתגלו אורות רבים אשר כללות' הם האורות הבוקעי' ויוצאים מן האזנים שלו ולחוץ. ואח"כ יוצאים אורות החוטם ואח"כ אורות הפה הנקראי' עולם הנקודי' וכל אלו האורות הם בדרך יושר בלבד ואין בהם בחי' עגולי' כלל ואח"כ יצאו האורות העיני' של אדם קדמון הזה ואלו נקראים עולם הנקודי' ויש בהם ב' בחי' אם עגולי' ואם יושר ומקו' מצבם ומעמד' הם מן הטבור של אדם קדמון הזה ולמטה עד סיום רגליו אשר המקו' הזה נקרא בדרך כללות נה"י דאדם קדמון וזה סדרם כי תחלה יצאו הי' עגולי' של עולם הנקודין ונתעגלו סביב הכלי' של נה"י דאדם קדמון הישר והאור הפנימי שלהם מלובש בתוכם כנודע ואלו העגולים של הנקודין שהם בחינת נפש שלהם כנודע הם סובבים על הכלי' ואור פנימי דיושר דנה"י דאדם קדמון כנז' וכבר נתבאר לעיל שגם אלו העגולי' של עולם הנקודין הם כוללי' אור פנימי דנפש וכלי' דנפש ואור מקיף דנפש וכללות זה נק' עגולי' של הנקודי' ועל אלו העגולי' של הנקדי' עומד אור מקיף דבחי' יושר של אדם קדמון ועל אור המקיף דיושר דאדם קדמון סובבים הי' עגולי' של א"ק עצמו הכוללי' אור פנימי וכלי' ואור מקיף והכל בחי' נפש וזה היה בתחלה האמנם אחר שנאצלו גם הי"ס של יושר דעולם הנקודי' הנקרא' (בדפו"י ע"ב) רוח הנאצל אחר הי"ס של נפש אז היה באופן אחר כי הלבישו הי"ס דיושר דנקו' הכוללי' אור פנימי וכלים ואור מקיף דיושר על גבי הכלי' ואור הפנימי דיושר דנה"י דאדם קדמון ועל היושר של הנקו' הלבישו אח"כ אותם העגולי' של הנקודין עצמם ועליה' הקיף האור המקיף דיושר דאדם קדמון ועליה' סבבו העגולי' דאדם קדמון עצמו והנה ג"כ יתבא' לקמן בחבורינו זה בענין עולם הנקודין איך הם שבעה מלכי אדום שמלכו ומתו ואח"כ נתקנו וכאש' נתקנו נעשו מהם בחי' ד' עולמו' אבי"ע וכל עולם מהם כולל ו' פרצופים כוללי' לבד מפרצו' אחרי' פרטים שהם ענפים היוצאי' מאלו הו' פרצו' ואלו הם ע"י. א"א. או"א. ז"א נוק' דז"א. ולכן נבא' עתה בדר' קצרה אופן מצבם ומעמד' ומושבם:

30

ל״אונתחיל לבאר מלמעל' למטה הנה הא"ס הסובב והמקיף ע"ג הי' עגולים דאדם קדמון בג' בחי' שהם אור פנימי דנפש וכלי' דנפש ואור מקיף דנפש וכלם בצורת גלגלי' עגולי' ועד"ז הוא בכל שאר העגולי' שבשאר הפרטי' ולא אצטר' להזכי' ענין זה בכל הפרטי' וי' עגולי' א"ק סובבי' על גבי אור המקיף דיושר של א"ק עצמו ואור מקיף דיושר א"ק מקיף על גבי י' עגולי' עתיק יומין וי' עגולים עתיק יומין מקיף על גבי אור המקי' דיושר דעתי' יומין עצמו ואור מקיף דיושר דעתיק יומין מקיף ע"ג י' עגולי' א"א וי' עגולים א"א סובבים ע"ג אור המקיף דיושר דא"א עצמו ואור מקי' יושר דא"א מקי' ע"ג עגולי או"א וי' עגולי או"א סובבי' על אור מקיף שלהם דיושר ואור המקיף דיושר דאו"א מקיפי' על גבי י"ע ז"א ועגולי ז"א על גבי אור מקיף דיושר שלו עצמו ואו"מ דיושר דז"א על עגולי נוק' דז"א ועגולי נוק' על אור מקיף דיושר דנוק' עצמה ואור מקיף דנוק' דז"א דאצי' מקיף על י' עגולי עולם הבריאה אשר גם היא נחלקת לו' פרצו' ע"ד הנז' והם ע"ד הנז' בעול' האצי' וי"ע עולם הבריאה דרך כללות כנז' סובב על אור המקו' דיושר דעול' הבריאה ואור מקיף דיושר דבריאה על עגולי היצי' וי' עגולי היצי' על אור מקיף דיושר דיצי' עצמה ואור מקי' דיושר דיצי' על עגולי העשי' ועגולי העשיה על אור מקיף דיושר דעשיה והנה נשלמו כל בחי' העגולי' ואורות המקיפי' של יושר שבכל העולמו' כלם מלמעלה למטה בדרך כללות. ומכאן והלאה יבואו בחי' הכלים ואור הפני' שבתוכם דבחינ' יושר שבכל העולמות כלם אשר בחי' אלו הם הפוכות מן הנז' לעיל לפי שאלו כל מה שהוא גרוע במעל' מחבירו הוא מלביש ומקיף על חבירו המעולה ממנו כנז"ל וזה סדרן. אור מקיף דיושר דעשי' מקיף על גבי כלים והאור הפני' דעשי' דיושר ולא אצטרך לכפול כ"ז בכ"מ לפי שכבר נתבאר לעיל כי האור הפני' דיושר לעולם הוא קשור ודבוק עם הכלים דיושר שלהם עצמם והוא ממש מלובש בתוכם. וכלים ואור פני' דעשיה דיושר על גבי כלים ואור פני' דיושר דיצי'. וכלים ואור פני' דיושר דיצירה ע"ג כלי' ואור פנימי דיושר דבריאה. וכלים ואו' פנימי דיושר דברי' ע"ג כלים ואור פנימי דיושר דנוק' דז"א דאצי'. וכלים ואור פנימי דיושר דנוק' דז"א דאצי' על גבי כלים ואור פנימי' דיושר דז"א. וכלים ואור פנימי דיושר דז"א ע"ג כלים ואור פנימי דיושר דאו"א וכלים ואור פנימי דיושר דאו"א ע"ג כלים ואור פנימי דיושר דא"א. וכלים ואור פנימי דיושר דא"א ע"ג כלי' ואור פנימי דיושר דע"י וכלים ואור פנימי דיושר דע"י ע"ג כלים ואור פנימי דנה"י דאדם קדמון. וכלים ואור פנימי דנה"י דאדם קדמון על אור פני' דא"ס המתלבש בתוכו דרך הקו הישר המתפשט מן הא"ס להאיר ולהחיות כל העולמות כנז"ל והרי נתבאר היטב סדר התלבשות העולמות זב"ז וזה עג"ז ונתבאר איך הא"ס מתעלה בכל העולמות והמקבל ממנו בתחלה הוא אדם קדמון ואח"כ הע"י וכו' עד שנמצא כי כלים דיושר דעולם העשי' הם היותר חיצוני' ורחוקים מן אור הא"ס הפני' בתכלית הרחוק שאין הרחק גדול ממנו ולכן הכלים דיושר דעולם העשיה הם היותר גרועים במעלה יותר מן כל העולמות כלם ושם בעולם העשי' נתהווה העולם הזה השפל החומרי בתכלית העביות והגסות שאין כמוהו ונמצא כי כדור הארץ אשר אנחנו בו הוא הנקודה האמצעית שבכל העולמות כדמיון גרעין התמר שהוא באמצע והאוכל מקיפו על צדדיו וכ"ז הוא בערכנו אנחנו יושבי תבל ושוכני ארץ אבל בערך הא"ס הסוב' על הכל כנז"ל אדרב' עולם העשי' היא הקליפה החופפת על הכל וכל מה שמתקרב אל הא"ס הסובב הוא יותר פנימי עד שנמצאו י' עגולי אדם קדמון קרוב' אל הא"ס הסובב יותר מכל שאר העולמות כלם וכן בבחי' אור הא"ס הפנימי נמצא כי עולם העשי' היא הקליפה לכל העולמות וכל מה שמתקרב אל הא"ס הפני' הוא יותר פנימי עד שנמצאו הי"ס דיושר דאדם קדמון שהם פנימיי' מכלם ומקבלים אור הפני' של הא"ס תחלת שאר כל העולמות: (בדפו"י ע"ג)

31

ל״בוהנה אחר שביארנו בקצרה סדר התלבשות כל העולמות צריכים אנו לבאר עד היכן הגיע התפשטות רגלי אדם ישר שבכל עולם ועולם כאשר התחלנו לבאר ענין זה לעיל בתחלת הקדמה הזא' והנה מוכרח הוא כי הקו הישר יהיה דבק ממש עם הא"ס הסובב וממנו מתפשט ויורד ומתלבש תוך פנימיות א"ק כנז' לעיל והוא נמשך עד סיום רגלי א"ק דיושר שהוא ממש עד חצאי עגולי עתיק יומין אשר סובבים תחת רגליו של בחי' יושר ועד שם מסתיימים רגלי היושר של א"ק כי אם נאמר שרגלי א"ק הישר הם נמשכים ומתפשטים למטה בתוך עגולי עצמו עד סיומ' וסופם יהיה נמצא שהקו הנז' חוזר ומתדבק גם בקצהו התחתון עם הא"ס הסוב' בעגול תחת א"ק ותחת כל העולמו' אם היה כך א"כ נמצא שהקו הזה יקבל ג"כ שפע והארה מן הא"ס דרך שם ולא יהיה בחי' מעלה ומטה ובחי' משפיעים ומקבלי' ועלות עלולים ולכן לא נמשך רגל הקו ההוא למטה כנז' לקמן קצור הענין הוא זה כי רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכין עד חצאים התחתונים של עגולי עתיק יומין מצד מטה באופן כי עגולי עתיק יומין הם מקיפים וסובבים מתחת רגלי א"ק הישר ואין רגליו נכנסי' בתוכם ואמנם שאר כל הרגלים דיושר כגון רגלי עתיק יומין ורגלי א"א ורגלי ז"א ורגלי נוקבא דז"א כלם נמשכים בשקול ובהשואה אחת והוא עד חצאים התחתונים של עגולי א"א מצד מטה באופן כי עגולי א"א הם מקיפים וסובבים מתחת כל הרגלים דיושר הנז' האמנם יש פרצופים אחרים שאינם גבוהים ורמי הקומה על דרך אלו הששה הנז' כגון אבא ואימא ששעור קומתם הוא מן גרון דא"א עד הטבור דא"א כמו שיתבאר במקומם ולכן אין הפרצופים האלו מגיעים עד עגולי א"א כנז' להיותם קצרי הקומה וכל אחד ואחד יתבאר במקומו בע"ה בפרטות לקמן והילך ציור כל העולמות דרך קצר:

32

ל״גוהנה פעם אחרת שמעתי מפי מורי ז"ל בענין דרוש תקון א"א איך נולד וינק מתרין פירקין תתאין דרגלי עתיק יומין ושם ביארנו כי תרין פירקין תתאין דרגלי עתיק יומין הנקר' עקבים הם מתפשטים יותר למטה מן רגלי א"א והם נכנסים בגבול עול' הבריאה כנז' שם ואפשר לו' כי ענין זה היה קודם שנגמר להתקן עול' האצילות אבל אחר התקון לא הוצרכו אותם העקבים להתפשט שם ואולי שחזר עתיק יומין לאסוף רגליו למעלה כשעור רגלי א"א ולא יותר כנלע"ד וצ"ע. ועוד יש לי ס' אח' בענין עגולי א"ק ויושר שלו כי לא נתברר לי מפי מורי זלה"ה איך הם מתחברי' יחד ואמנם בענין עתיק יומין כבר נתברר לי מפי מורי ז"ל כי העשר עגולים שלו כלם נמשכים ומתפשטים משיעור גובה שלשה ראשונו' דיושר שלו עצמו בלבד ואינם מתחברים כלל עם שבעה תחתונות שבו כנזכר שם במקומו ע"ש ואולי כי כך הדבר בא"ק ולא קבלתי דבר בזה ממורי ז"ל וצריך עיון. עד כאן נמצא מן הדרוש הזה ולא נמצא יותר:

33