שער ההקדמות, מטי ולא מטיSha'ar HaHakdamot, Mati velo Mati
א׳דרוש בענין מטי ולא מטי
1
ב׳ולכן נבאר פה ענין זה הנקרא בסה"ז מטי ולא מטי במקומות רבים ושומרהו לכ"מ שתצטרך אליו. הנה בבא אור העליון ליכנס תוך הכלי אין כח בכלי לסבלו וכדי שלא ישתבר הכלי התחכם האור ההוא והמציא המצאה גדולה והוא כי הנה בראשונה נכנס לתוכו ותכף חוזר ומסתלק מתוכו ובכל רגע ורגע שנכנס לתוכו נותן כח בכלי ומתחזק לאט לאט על דרך מדריגות ותכף יוצא ממנו כדי שלא ישתבר וכך הוא עושה פעמים רבות כי נכנס האור תוך הכלי ויוצא ונכנס ויוצא עד שנגמר הכלי ונתחזק ואז נכנס לתוכו ונשאר שם בקבע ושעור זמן חזרת הסתלקותו מתוך הכלי אינו אלא רגע אחד וזהו סוד כי רגע באפו וכו' כי הסתלקות האור מכונה בלשון אף ואין המשך אף הזה אלא רגע אחד בלבד כדי שלא יחרב העולם אמנם זמן חזרת כניסתו אל תוך הכלי אין לו שעור זמן קצוב אלא הוא תלוי כפי מעשה התחתונים אם עולים מעשיהם למעלה לרצון יתמיד האור ההוא להחיות העולמות כלם כל צרכם ואם לאו חוזר ומסתלק וזהו אמרו חיים ברצונו כי החיים הנמשכים ממנו אל כל העולמו' בזמן כניסת האור אין לו זמן קצוב אבל הדבר תלוי ברצונו יתברך אם יעלו מעשה התחתונים עדיו לרצון אם לאו ואמנם האורות האלו (בדפו"י ט"ו) של עולם העקודים להיות כי בהם נגלה התחלת מלאכת הכלי' כנז' לעיל כי אלו היו הכלים הראשוני' שנאצלו לעולם לכן אין עדיין כח בהם להתעכב האורות בתוכם בהתמדה ולעולם אלו האורות של העקודים נכנסים ויוצאים נכנסים ויוצאים תמיד בלי הפסק ומתנועעי' ממקומ' בדמיון שלהבת הנר אשר לא ישקוט מהיותו מתנועע תמיד כנז' בס"ה בפ' פנחס בפסוק אל דומי לך וכו' בד' רי"ט ע"א מה שאין כן באורות עולם הנקודים אשר הכלים שלהם אחר התקון היו כלים גמורים ויש כח בהם לעמוד ולסבול האורות שלהם בתוכם תמיד ולכן אחר שנכנסו האורות בתוכם אחר התיקון אינם צריכים להיות בבחי' מטי ולא מטי אלא תמיד הם מושרשים וקבועים בתוכם. ולמטה נבאר ענין התמדת בחי' זו הנקראת מטי ולא מטי באורות העקודים אף אחר חזרתם שנית וע"ש: ונבאר תחלה ענין ירידתם ועשייתם ג' כלים הראשוני' כנזכר כבר נתבאר למעלה כי אור הכתר נשאר מושרש עם השרש שלו הנקרא מאציל שלו וירד אור החכמה ובו כלולים ח' אורות התחתונים ונכנסו יחד אל תוך כלי הכתר וענין זה נקרא מטי כנז' ואז אור החכמה מצא שם את הרשימו של אור הכתר הנשאר תמיד בכלי כנז' והם מכים ומבטשים זה בזה ויוצאים ע"י הכאותיהם ובטישותיהם נצוצות של אור ומאלו הנצוצות נעשים הכלי' כמו שהודעתיך למעלה. גם הודעתיך שם כי להיות אור של הכתר גדול מאור של החכמ' אבל בבחי' אחרת כיון שאיר הכתר אשר פה אינו רק בחי' רשימו מועט לבד ואור החכמה עם היותו גרוע מאור הכתר הנה הוא אור שלם בשלימותו ולכן מצד שתי בחי' אלו זה מכה בזה ומוציא ממנו נצוצות וזה מכה בזה ומוציא ממנו נצוצות ואז נעשים שני כלים אחד אל הרשימו ואחד אל אור החכמה באופן שהם הכאות כפולות ועושות שני כלים אחד לרשימו ואחד לחכמה ואז נעשה אור הרשימו בחינת זכר הנקרא כתר ואור החכמה נעשה נקבה אליו ומתלבש אור הרשימו תוך אור החכמה כעין זכר ונקב' בסוד נקבה תסובב גבר כל אחד בכלי שלו ושניה' ביחד נקראי' כלי אחד בלבד של כתר כלול מזו"ן כי אין ספי' פחותה מזו"ן ונמצא כי כלי הכתר נתעבה והוגשם ונגמר עתה לשתי סבות האחת היא כי אור העיקרי שלו שלא היה בו כח לסבלו כבר נשאר למעל' עם מאצילו והשני הוא כי אפי' אור הרשימו שנשאר בו נתלבש עתה באור החכמ' כנז' ונתמעט אורו ויש יכולת בכלי לסובלו עתה מה שאין כן בעת הסתלקו' האורות כי אז אור הרשימו היה מתלבש בכלי שלו בהתדבקות גמור ולא היה הכלי יכול להתעבות ולהתגשם לרבוי האור ההוא שבתוכו ועל ד"ז נכנס אח"כ אור הבינה בכלי החכמה וגם יש בהם שתי בחינו' הפוכות על דרך הנז' לעיל ולכן מכים זה בזה הכאות כפולות אור בינ' ואור רשימו דחכמה ויוצאות שני מיני ניצוצות ומהם נעשים שני כלים אחד לרשימו של החכמה ואחד לאור הבינה ואח"כ נתלבשו הרשימו של החכמה תוך האור של הבינה כעין זו"ן ושניהם בכלי אחד של החכמה וכן כשנכנס אור החסד בבינה אין בכלי דבינה רשימו גדול כמו שהיה בשנים הראשונים דכתר וחכמה וזה יובן עם הנז' לעיל כי אור הבינה נתרחק ממנה ג' מדריגות או קרוב להם כי אם היה ג' מדריגו' גמורו' היתה נעשת תכף כלי גמור בעת הסתלקות אורות כדוגמת ז' הכלים התחתונים אבל לא היו אלא קרוב לג' מדריגות ולכן אור הרשימו שלו קטן מאד ועתה בהכנס שם אור החסד והוא בן של הבינה כנודע וא"כ א"א שהבן שלה יהיה בעלה וא"נ להפך שיהיה אור הקטן הרשימו של הבינה זכר ואור החסד נקבה גם זה א"א ולכן הוצרך שהזו"ן שבכלי החכמה יהפכו פניהם כלפי מטה ומזדווגים יחד ונולד מביניהם אור אחד חדש ומורידים אותו למטה ונותנים אותו בכלי הבינה ע"י היות פניהם הפוכות למטה וכמו שיתבאר למטה ואז האור החד' הזה מכה באור הקטן הרשימו דבינה ושניהם מכים זה בזה ועושים ב' כלים אחד לזה ואחד לזה ואח"כ מתלבש אור החדש תוך זה הרשימו ונעשים כעין זו"ן ושניהם תוך כלי אחד דבינה בלבד ואור זה החדש נקר' יו"ד וכמו שנבאר עתה ואמנם אור החסד שנכנס בכלי הבינה כיון שהוא בן שלה כנז' לכן הוא נשאר בתוכה תמיד לעולם בבחי' מיין נוקבין שבה וזכור הקדמה זו היטב. וא"ת והרי כיון שהאור החדש הוא תולדה חדשה ואור הרשימו הוא קדמון איך יתהפך ויהיה נקבה אליו. אבל הטעם מבואר עם הנז' כי אור הרשימו הוא ממועט מאד וגם כי אור הרשימו הוא נותן בה בעת הסתלקות האורות אשר אז לא היתה כונתו להאיר אבל אור אשר בכלי החכמה הנעשה נקבה אל הרשימו שבה כנז' באה שם בעת התפשטות האורות אשר אז כוונת' להאיר ולסבה זו אפשר להיות שהבן היוצא מבין הזו"ן של חכמה יהיה זכר דאור רשימו שבבינה. עוד טעם ג' והוא כי זה האור החדש הנקר' יו"ד הנולד מתולדת זו"ן דחכמה אינו נמשך מעצמותם אמנם הם ע"י (בדפו"י ע"ב) זווגם המשיכוהו מלמעלה מן הכתר ולכן גדול כחו יותר מאור הרשימו שלבינה: ונבאר עתה ענין כללות זו"ן הנזכרי' דע כי הזו"ן אשר בכלי הכתר הם הזכר נקרא אות יו"ד והנקבה נקראת אות ה' והם כתר וחכמה זו"ן כנז' לעיל וכן על ד"ז הזו"ן שבכלי החכמה שהם חו"ב הם ב' אותיות י"ה ג"כ גם הזו"ן דכלי בינה שהם אור החדש ואור הרשימו הם שני אותיות י"ה ג"כ וכבר נתבאר כי עוד יש בחי' ג' בכלי הבינה והוא הנק' בן שהוא נק' אור החסד והו' בחי' מיין נוקבין שבבינה ושים עיניך ולבך אל דרוש הזה ובו יתבאר מה שנתבא' אצלינו בדרושי או"א ענין מאמר ס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' ואיך שניהם כלולים זה בזה והבן זה מאד. עוד נחזור לבאר בחי' הזו"ן הנז' והוא כי כל בחי' מאלו הג' ספי' ראשונות נקרא' אות יו"ד במלואה כי הנה כלי הכתר נקרא ד'. והזו"ן דאורו' שבו נקראי' ב' אותיות י"ו הרי שלשתם יו"ד וכן ג' אותיות יו"ד בחכמה והם זו"ן דאורות והכלי אבל בכלי הבינה יש בו ג' יו"ד ושלשתם בחי' אורו' והם הזו"ן והבן שבהם כנז' אבל הכלי לא נרמז בו באותיות יו"ד שבו והנה שבעה ספי' תחתונות לא היה בהם בחי' זו"ן כמו שהיה בשלש' ראשונו' לפי שאלו הז' כלם זכרי' כנודע וגם כי כבר נעשו כלי' גמורי' בעת הסתלקות האורות כנז' לעיל ואמנם כך היה עניינם כי אור הגבורה נכנס בכלי החסד כי גם הוא זכר כמוהו ואור התפארת נכנס בכלי הגבורה ואור נצח בכלי התפארת ואור הוד בכלי הנצח ואור יסוד בכלי ההוד ואור המלכות בכלי היסוד והנה יש עתה דוחק אחר והוא כי אור המלכות נקבה ואיך יכנס בכלי של היסוד שהו' הזכר ועוד כי הנה עתה כלי המלכו' נשאר ריקם בלי אור ולכן הוצרך שהזו"ן דכלי הבינה יזדווגו גם הם והולידו אור החדש ונקר' אות ה' דוגמת הבינה הנקראת ה' עילאה כנודע וזו הה' נחלקה בציורה לשני אותיות ד"ו כנודע ואות ו' ירד בכלי היסוד ונעשה בחי' זכר אל אור המלכות שנכנס שם שהיא נקבה וזהו סוד מה שאמרו בס"ה על פסוק צדיק כתמר יפרח מה תמר סליק דכר ונוקבא כחדא וכו' והבן זה ואות ד' ירדה אל כלי המלכו' והרי נשלמו כל הי' ספי' דעול' העקודי' ובזה יובן מה שאמרו בס"ה והתקונים בהרבה מקומות כי המלכות נקרא' אספקלרי' דלא נהר' מגרמה כלום והוא לב' סבות האחד הוא כי האור העקרי שבה נסתלק ממנה ונשא' בכלי היסוד ולזה אמר דלית לה מגרמה ולא עוד שאפי' בחי' אור רשימו לא הניח בה כמו שהניחו שאר האורות בכלים שלהם בעת הסתלקותם כנז' לעיל ולא נשאר בה אור כלל מעצמה רק אור אחד חדש שהוא אות ד' הנז' שנמשך מזווג דכר ונוקבא שבבינה והבן היטב. טעם היות נקראת המלכות אות ד' ונקראת דלה ועניה ויובן עם הנז' לעיל. גם בזה יובן ענין התהפכות העוה"ז דעקודים איך ע"י השארות אור דכתר תוך המאציל נכנסו האורות שלא במקומם והכלים הזכרים נעשו כלים לאורות הנקבה וכלים הנקבה לאור הזכר ועם הנז' נתבאר היטב כי כבר נשאר בכל כלי וכלי בחי' רשימו של האור שלו עצמו כי הרי רשימו דכתר נשאר בחי' הזכר שבכלי הכתר אלא שהוצרך למלאת חסרונו שיכנס אור החכמ' להיות נקבה אליו וכן על ד"ז בכלי החכמ' הרשימו שבו נשאר בו בבחי' זכר ונכנס בו אור הבינה ונעשת נקבה אליו למלאת חסרונו ועל ד"ז בכלי הבינה שהיא הנקבה נשאר רשימו שבה לבחי' נקבה כמוה ממש ונכנס בה אור חדש זכר למלא חסרונה וכן בכלי היסוד יש בו בחינת זכר ג"כ אלא שנתמלא חסרונו גם בזה תבין מה שביארנו לעיל וגם יתבאר לקמן כי בעת חזרת האורות פעם ב' נכנסו ט' אורות בכלי החכמה ואם הכתר נשאר עם המאציל אינ' רק שמונה אורות לבד בכלי החכמה אבל בזה יובן עם מה שביארנו כי עם אור זה החדש הנקרא ד' שנכנס בכלי המלכות בו נשלם מספר עשר ספירות דעקודים:
2
ג׳דרוש ב' בענין מטי ולא מטי
3
ד׳ונבאר עתה ענין מטי ולא מטי הנז' לעיל שאירע בחזר' האורו' פעם ב' דרך כללות ואח"כ נחזר לבארו דרך פרטות כבר נתבאר כי אור הכתר נשאר במאציל והתחיל לצאת אור החכמה ויצאו עמו כל שאר האורות אשר תחתיו כלולים בו ונכנסו בכלי הכתר וזה נקרא מטי בכתר אח"כ חזר אור החכמ' לבדו להסתל' ממנו ולהכנ' במאציל וזה נקר' לא מטי בכתר אבל שאר האורות הכלולים בו נשארו תוך הכלי ולא נסתלקו כי כלי הכתר יכול לסבלם ובעוד המשך זמן הסתלקות הזה נקרא לא מטי בכתר אור החכמה בכלי הכתר היה כלי הכתר ממשיך אל כלי החכמה פנים בפני' את הט' (עיין ע"ח ש"ז פ"ב) (בדפו"י ע"ג) אורו' התחתוני' ואז נקרא מטי בחכמ' ואחר שקבל כלי החכמ' הט' אורו' הפך פניו כלפי מטה כנגד כלי הבינה שתחתיו להאיר בו אבל עדיין אינו נותן בה האורות התחתוני' וטעם הפיכת הפנים כנז' הוא למה שביארנו לעיל כי הזו"ן אשר בכלי החכמה מזדווגים יחד ומולידי' אור חדש הנקרא יו"ד ונותנים אותו בכלי הבינה ולכן הופכים עתה פניהם למטה לתת אור החדש הזה בכלי הבינה אכן שאר האורות נשארים עדיין למעלה בכלי הבינה (אמר שמואל נלע"ד טעות סופר הוא וצריך לומר בכלי החכמה) אח"כ חוזר אור החכמה להיות מטי בכתר ואז אור הבינה לבדו אשר ירד בכלי החכמה כנז' חוזר לעלות בכלי הכתר וזה נקרא לא מטי בחכמה כי חשקה ותאותה להדבק עם אור החכמה אשר בכלי הכתר לקבל הארה ממנה וזה נעשה ע"י שחוזר' כלי החכמה להפוך פניה למעלה ואז עלה אור הבינה שבכלי החכמ' אל הכתר אבל אור הבינה הראוי לכלי הבינה לא עלה כי בינה נקראת אם הבנים ואינה נפרדת מבניה שהם שאר האורות התחתונים וצריך שתדע כלל אחד והוא כי באורו' יצדק בהם לשון התפשטו' והסתלקו' ולא יצדק בהם פנים ואחור אבל בכלים יצדק בהם לשון פנים ואחור והנה אחר שכלי החכמה הפכה פניה למעלה ונסתלק האור ממנה אז חוזרת להפוך פניה למטה ונותנת שאר האורות בכלי של הבינה ואז הוי מטי בבינה כי א"א לשום נתינת אורות זה לזה אם לא בהיותם פנים בפנים ואמנם כלי הבינה אינה הופכת פניה כלפי מטה לכלי החסד להאיר בו בלבד על דרך הנז' לעיל לפי שאין כח בכלי החסד לקבל האור פנים בפנים לפי שיש כאן אורות ז' התחתונות ועוד אור עצמה של הבינה שהוא גדול מכלם יחד ולכן נשארת כלי הבינה אחור (באחור) עם כלי החסד אבל כלי הבינה יש בה יכולת להיות פנים בפנים עם כלי החכמה כנז' לקבל האור שלה לפי שחכמה ובינה שוים הם כנודע ואם הוא מפני שיש ג"כ שם ז' אורות תחתונים אין זה נקרא תוספ' אור כי כלם בטלות ואינם נחשבות אצל אור הבינה מאומה כי היא גדולה מכלם יחד ונודע כי או"א כחדא שריין מה שאין כן הבינה עם ז' תחתונות שהם בנים שלה וטפילים אליה. אח"כ חוזר להיות לא מטי בכתר והוי מטי בחכמה כי האור של כלי החכמה שעלה בכלי הכתר כנז' לעיל חזר עתה להתפשט בכלי החכמה שהוא מקומו. ואז כבר ז' הבנים שיש בכלי הבינה הגדילו ואינם צריכים לאמם להגדיל' ואז כלי הבינה שעדיין פניה כלפי מעל' הנה האור שלה עולה בכלי החכמ' כי חושקת ומתאוה להתחבר עמה ואז נקרא לא מטי בבינה ואח"כ הופכת פניה כלפי מטה אל כלי החסד פנים בפנים עמו ונותן בו ז' אורות תחתונים ואז נקרא מטי בחסד ואח"כ הופך כלי החסד את פניו כלפי מטה עם כלי הגבורה ומאיר בו הארה בלבד ואע"פ שנתבאר למעלה כי כלי הבינה לא הפך פניה למטה בכלי החסד להאיר בו הטע' הוא כי בינה נקראת אם הבנים ויש לה תוספת ויתרון עצום עליהם ואין בהם כח לסובלה אבל השש קצוות עצמם כל אחד מהם יכול לסבול הארת חבירו פנים בפנים אף אם אינו נותן בו ממש בחינת האורו' כנז' אח"כ חוזר להיות מטי בכת' ולא מטי בחו"ב וחסד לפי שאור החו"ב שניהם לבד מסתלקי' ועולים יחד לכלי הכתר מרוב חשק' ותאות' לינק משרשם ואז יש מרחק גדול בין אורות חו"ב שעלו בכלי הכתר ובין אורות ז' הבנים הנתונים בכלי החסד כי הרי יש עתה ביניהם מרחק ב' מדריגות גמורות ואז אור החסד לבדו עלה בכלי הבינ' לינק משם והפך כלי החסד פניו למעלה והרי עתה הוי לא מטי בחו"ב וחסד ואח"כ חוזר כלי החסד להפוך פניו למטה כלפי פני הגבור' ונותן בו ו' האורות תחתונים ואח"כ כלי הגבורה הופכת פניה למט' להאיר הארה בלבד לכלי התפארת פנים בפנים אח"כ חוזר להיות לא מטי בכתר ומטי בחכמה ואז גם אור הבינה מחמת חשקה בבנה הגדול הנקרא אור החסד העומד בכלי שלה מתפשטת ויורדת בכלי שלה וזהו סוד פסוק כי חפץ חסד הוא ואין הוא אלא בינה כד"א ועבד הלוי הוא ואז הוי מטי גם בבינה ואז כבר החסד ינק ממנה ובפרט כי הו' קרוב אליה ולכן גם היא יורד לכלי שלו והוי מטי גם בחסד והוי לא מטי בגבורה כי הופכת פניה למעלה ועולה אור שלה לכלי החסד ואז כלי הגבורה חוזרת והופכת פניה למטה פב"פ עם כלי הת"ת ונותנת בו ה' אורות תחתונים והוי מטי בת"ת ואח"כ הופך כלי הת"ת פניו למטה עם כלי הנצח להאיר בו הארה בלבד אח"כ חוזר להיות מטי בכתר ולא מטי בחו"ב כי שניהם עולים בכתר לקבל הארה וגם לא מטי בחסד כי עולה בכלי הבינה מחמת חשקו מפני ההרחק הגדול אשר יש עתה בינו לבין אורות חו"ב שעלו והוי מטי בגבורה ולא מטי בת"ת כי אור הת"ת חושק לעלות בכלי הגבור' וזה ע"י שהפך פניו כלי הת"ת למעל' ואח"כ חוז' כלי הת"ת להפוך פניו כלפי כלי הנצח ונותן בו ארבע (בדפו"י ע"ד) אורו' תחתוני' והוי מטי בנצח והיפך כלי הנצ' פניו כלפי מטה להא' הארו' בלבד לכלי ההוד אח"כ חוזר להיו' לא מטי בכתר והוי מטי בחכמ' וגם מטי בבינה לסבה כי חפץ חסד הוא ואח"כ גם הוי מטי בחסד כי כבר קבל הארתו כנז' לעיל ולא מטי בגבורה כי עולה ליינק מן החסד ומטי בת"ת ולא מטי בנצח כי הופך פניו ועולה אורו בת"ת ואח"כ חוזר כלי הנצח והופך פניו עם כלי ההוד ונותן בו ג' האורות ואח"כ כלי ההוד הופך פניו למטה בכלי היסוד להאיר בו הארה בלבד אח"כ חוזר להיות מטי בכתר ולא מטי בחו"ב ובחסד ומטי בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד שאז הופך פניו למעלה לעלות אורו ואח"כ חוזר והופך פניו למטה ונותן ב' האורו' בכלי היסוד ואז הוי מטי ביסוד ואח"כ הופך כלי היסוד פניו למטה להאיר הארה בלבד בכלי המלכו' אח"כ חוזר להיות לא מטי בכתר ומטי בחו"ב ובחסד ולא מטי בגבור' ומטי בת"ת ולא מטי בנצח ומטי בהוד ולא מטי ביסוד כי הופך עתה פניו למעלה ועולה אורו בכלי ההוד לקבל הארה ואח"כ הופך כלי היסוד פניו למטה ונותן במלכות אור שלה שהוא אותה אות ד' שנעשית מזווג זו"ן שבכלי הבינה כנז' לעיל והוי מטי במלכות והרי נשל' עתה התפשטות כל הי' ספי' דאורות דעולם העקודים וכ"ז ע"י בחינת התפשטות והסתלקות הנקרא מטי ולא מטי כנז' לעיל וזה הוא בחי' התפשטות הראשון של חזרת האורות דפעם שנית אשר בזמן אצילותם הראשון: וכבר נתבאר לעיל כי גם תמיד אח"כ לעולם חוזרים אורו' עולם העקודים להיותם תמיד בבחי' מטי ולא מטי והענין הוא כי אחר התפשטותם הראשון של חזרת האורות בעת אצילות' שאז היה לא מטי בכתר ומטי במלכו' כנז' ואז נשלמו להתפשט' כל האורות בעולם העקודים הנה אח"כ חוזר להיות מטי בכתר ולא מטי בחו"ב ובחסד ומטי בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד ומטי ביסוד ולא מטי במלכות ואח"כ חוזר בתחלה וכן הוא תמיד חוזר חלילה לעולם ועד והדברים מבוארים ולקמן יתבאר ההפרש שיש בין מה שהיה בפעם הראשונה בהתפשטות הראשון למה שהיה משם והלאה תמיד: כלל הדברים הוא בכל האורות הנזכרים כי לעולם חשקו ותאותו של התחתון הוא לעלות אל האור העליון כאשר עומד האור העליון במקומו המשל בזה כאשר הוא מטי ביסוד והאור ירד במקומו אז הוי לא מטי במלכות כי האור שבו מסתלק אל היסוד לקבל ממנו הארה וזה ענין נוהג בכלם חוץ מן אור החסד עם הבינה שהוא להפך כי כשמטי האור בבינה אין כח בחסד לקבל משם כי יש הפרש גדול ביניהם כיתרון ערך אם עם הבנים והוי גם מטי בחסד וכאש' לא מטי האור בבינה כבר יש כח בחסד לעלות בבינה ועולה שם לפי שיש מרחק גדול רחוק שתי מדריגו' גמורות כי אור בינה עלה עד הכתר כנז' לעיל ולזה צריך גם הוא לעלות עד כלי הבינה ואז הוי ג"כ לא מטי בחסד ואין זמן שיהיו נמצאים יחד אור בינה ואור חסד בכלי הבינה זולתי באותו רגע קטן אשר אור בינה מטי ונכנס בבינה ואז עדיין אור החסד שם ונמצא עמו יחד ברגע ההוא ותכף יורד אור החסד למטה למקומו כי אין בו כח לקבל האור הגדול כנז' ועם מה שהקדמנו בכלל זה יתבאר לך היטב ההקדמ' הנודעת כי י' ספי' יש בהם ב' מדריגות והם ג' ראשונות שהם חשובו' כאחת ושבעה תחתונות מדריגה אחרת: עוד יש חלוק אח' בין הג' ראשונות עצמם בענין מטי ולא מטי והוא כי מן הראוי היה שכשהוא מטי בכתר יהיה לא מטי בחכמה ומטי בבינה כמו שהוא בסדר ז' תחתונות וכן כשהוא לא מטי בכתר יהיה מטי בחכמה ולא מטי בבינ' אבל אין הענין כך והטעם הוא לסבה הנז' כי הג' ראשונות חשובות כאחת ולכן כשהוא מטי בכתר אז הוי לא מטי בחו"ב כי שתיהם עולות שם יחד בכתר וכשלא מטי בכתר אז מטי בחכמה והיה ראוי שישאר אור בינה בחכמה ויהיה לא מטי בבינה כנז' לעיל אבל הטעם הוא כנז"ל כי חפץ חסד הוא ורוצה לירד אצלו להאיר בו ולכן הוי ג"כ מטי בבינה:
4
ה׳דרוש ג' בענין מטי ולא מטי
5
ו׳ונחזור לבאר דרך פרטות ענין מטי ולא מטי הנז"ל. דע כי להיו' שאלו הי"ס הנקראי' עולם העקודים הם אורו' וענפי' שיצאו מן הפה דאדם קדמון כנז"ל והנה נודע שבאותה הפה עצמה תהיה בתוכה בחי' י"ס שבה ובספי' הי' שבה הנקראת מלכו' שבה יש שם י' שרשים של אלו הי"ס שיצאו לחוץ הנקראים עולם העקודי' והם ג"כ נקראים י"ס מכתר ועד מלכו' והם שרשים לאלו הי"ס דעקודי' שיצאו לחוץ כי כן הוא בכל העולמות כולם וכמו שית' בסוף כל זה הדרו' (בדפו"י דט"ז ע"א) של עולם העקודים וע"ש היטב ונמצא כי מ"ש לעיל שכשנסתלקו האורו' אל המאציל שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד הענין הוא כי עמד שם למטה מספי' המלכו' אשר בי"ס הנק' שרשים של העקודים אשר כל העשר ההם הם בספי' המלכות אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון ונמצא כי הי' שרשים הנז' בחי' המלכו' שבהם היא אשר האצילה אלו הי"ס הנק' עקודים והיא נקראת מאציל אליהם והנה כל הי' שרשים הנז' פניהם כלפי מטה להאי' בעול' העקודי' ע"י אותו הכתר של העקודי' שנשאר שם תמיד תחת המלכו' של השרשי' כנז"ל וכן הכתר העליון של השרשי' גם הוא חושק להשפי' בכתר של העקודי' שעלה שם כי לעולם חשק השרשים להאי' בענפי' כי הם בניהם ומאירים בהם די ספוקם כדי שגם הענפי' שהם בניהם יזדווגו גם הם ויולידו תולדות ובהיות חשק הענפים גם הם לקבל הארה וליינק מן השרשים אז הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפי' העליוני' עולים שניהם למעלה תחת הכתר שעלה תחת המלכו' של השרשים ושם מקבלי' הארתם ממנו ואחר שקבלו כל צרכם אז הכת' של הענפים העומד שם תמיד הנה הוא הופך עתה פניו מהם כלפי מעלה אל השרשים ואחוריו כנגד הזכר והנקבה הנז' והטעם בזה שהם צריכים לעלות למעלה הוא לפי שאלו הכלים של העקודים הם הכלי' הראשוני' שנאצלו כנז"ל ולמעלה מהם לא נאצלו כלים כי האור רב שם ואין הכלי' יכולי' להתקיי' שם ולכן אם האור העליון היה נמשך למטה עד מקומ' בהיות' תוך הכלי' שלהם היו הכלי' מתבטלים ולכן הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעל' כדמיון הנשמה של האדם התחתון העולה בכל לילה ומסתלקת מתוך הגוף היא לבדה ומקבלת שפע הארתה מלמעלה ומתחדשת וכשגומר' לקבל די צרכה יורדת בעוה"ז בסוד חדשי' לבקרים ושואבת חיים אל הגוף השפל אשר בעוה"ז ולולי היה על דרך זה לא היה כח בגוף לסבול האור העליון הנמשך אליו מלמעלה ואחר אשר עלו וינקו כל צרכם שעור מה שיוכלו הכלי' שלהם לסבול ולא יתבטלו אז הכת' של העקודי' העומד תמיד תחת מלכות השרשי' כנז"ל הופך פניו כלפי השרשים ואחוריו למטה ואז הזכר והנקבה של הכתר שלמטה בעקודים כיון שאין להם מה לינק ועוד כי חשקם לירד להמשיך חיות והאר' בכלי' שלהם שהם בערך הגוף אל הנשמה ולכן הם יורדי' במקומם בכלי שלהם להאיר בתחתונים. גם יש טע' אחר והוא ע"ד מ"ש הכתו' הצדיק אבד וגו' אשר ביאורו הוא שכאשר דכו"נ תתאין שהם זו"ן אינם באחדות ובזווג אז גם או"א מונעי' מלהאיר בהם לסיבת עון ב"א התחתוני' שאינ' יכולי' לקבל אז הארה עליונה אבל אין מניע' זו ברצון או"א חלילה וחס רק מחמת חסרון המקבלי' וכן הוא בענין זה כי כיון שהכתר של עקודי' הנשאר תמיד תחת מלכות השרשי' הופך פניו מלהאיר בזו"ן של הכתר שעלו עתה אז גם כתר של השרשים מסלק השגחתו והשפעתו מן הכתר הנז' ואינו משפיע בו שפע רב לתת אל התחתונים זולתי חיות מועט די חיותו לבד ולא להשפי' לזולתו ואז כיון שהזו"ן הנז' אינם מוציאים מה ליינק ועוד כי חשקם לירד כנז' לכן הם יורדים בכלי שלהם למטה וזה נק' מטי בכתר אבל קודם זה היה לא מטי בכתר. ולכן נבאר תחלה כאשר לא מטי בכתר איך עניינו כי הנה נתבאר לעיל שחזרת אורות העקודים פעם שנית הי' ע"ד מטי ולא מטי וזה היה בתחלת אצילותם ושם ביארנו כי גם מאז ואילך נשאר הדבר הזה תמיד היות אורות העקודי' בבחי' מטי ולא מטי אלא שהי' חילוק ושנוי אחד בזמן התפשטותם בעת אצילות למה שהיה אח"כ תמיד נוהג עד"ז. ונתחיל לבאר השינוי הזה מה עניינו ואיך היתה בחי' לא מטי שהוא עליית דכר ונוק' של כלי הכתר העקודי' למעלה בפעם ראשונה של זמן אצילות' בעת חזרת התפשטו' האורות שני' ואיך הוא מאז והלאה תמיד. הנה בפעם ראשונה כשנאצלו א"א לומר שנסתלקו לגמרי דא"כ הית' מיתה גמור אל הכלי' ההם אמנם הי' הדבר כדמיון השינה שמסתלקת נשמת האדם ונשאר בגופו קיסטא דחיות כנז' בסה"ז פ' לך לך דפ"ג ע"א והענין הוא כי בחי' שני המלכות של הזו"ן שכלי הכתר הם נק' קיסטא דחיותא הנשאר בתוך כלי הכתר והט' ספי' עליונות של הזכר והט' עליונות שבנקבה עול' כלם למעלה לינק מן השרשי' כנז"ל ואז נק' לא מטי בכתר אמנם כבר נתבא' לעיל כי הזכר הוא הרשימו הנשאר מאור היושר בעת הסתלקותו וזה עומד בכלי אחד לעצמו הנקרא אות יו"ד וכשחזר ההתפשטות וירד אור החכמ' בכלי הכתר נעשה נקב' אל הזכר הנז' והוא עומד בכלי שלו לעצמו הנק' אות ה' כנז"ל ושניהם יחד נק' שם י"ה אמנם כאשר עתה עלו שניהם הזכר והנקב' הנז' לינק מן השרשים וקבלו הארתם ביחד ואח"כ חוזרים לירד למט' בתוך הכתר אינם נכנסי' נפרדים כל אחד תוך כלי (בדפו"י ע"ב) שלו כבתחלה אבל שניה' נכנסי' יחד בכלי של הזכר לבדו כי כבר הם שוי' ומזדווגי' יחד שם בהיותם תוך כלי ההוא של הזכר מאז והלא' לעולם אך אמנם פשוט הוא כי בפעם ראשונה בהיות ב' המלכיות כל אחד בכלי שלו היו שניה' שוות בהארתם כי אע"פ שבכל המקומות הזכ' גדול מן הנקבה עם כל זה הזכר הזה הוא מאור רשימו בלבד ובפרט שהי' מבחי' זמן הסתלקות האורו' שאז יש אור מועט אבל הנקבה מן אור חכמה העיקרי ובפרט שהיה מזמן התפשטותה להאיר למטה שאז אורו גדול ומלבד זה יש ג"כ טעם אחר כי הזכר של הכתר נשאר שרשו ועיקרו תמיד למעלה תחת מלכות השרשי' כנז"ל ולכן כל חשקו ותאותו לעלו' שם תמיד ועיקר ריבוי אורו עלה שם והנשאר למטה הוא אור מועט משא"כ בנקבה של הכת' אשר כל בחינתה ירד למטה וכאשר נעריך כל בחי' אלו נמצא כי אלו הזכר והנקבה שניהם שוי' במעלה יחד אבל כאשר חזרו האורות להתפשט ולרדת הנה הזכר יורד בכל האור שלו וגם כי עתה קבל אור גדול נוסף מן הכתר הנשאר למעלה תמי' שהוא שרשו של זה הזכר ולכן כשיורדי' שניהם אז הוא גדול מאד מן הנקב' ולכן אין הנקבה יכולה לקבל ממנו בעת זווגה יחד אלא מבחי' שש קצוו' שלו בלבד אע"פ ששניה' הם עתה בכלי אחד לבדו שלו כנז' ונמצא כי שניהם נכנסים בכלי הזכר בלבד ושם מזדווגי' יחד בבחי' ו' קצוות שבו בלבד עמה ואז מולידים בן ובת זו"ן כיוצא בהם ואז אות יו"ד הפשוטה נתמלאת במלוי יו"ד כי אות י' הפשוט' היא כלי של הזכר וב' אותיות וד' הם בן ובת שהולידו כנז' ולפי שהזכר לא נזדווג עמה רק בבחי' ו"ק שבו לבד כנז' לכן גם הבן הנולד מהזווג ההוא צורתו ו' לבד ולא צורת י' אבל הבת נמשכת מן האם הנקבה שהיתה שלימה בי"ס שלה ולכן גם בת זו יצאה שלימ' בי"ס שלה ומה שנקר' ד' ולא י' הוא לפי שאור ו"ק של בת זו נכללי' ונבלעים ומתבטלי' באור הגדול של ד' ראשונות שבה ולכן נקראת ד' בבחי' ד' ראשונו' שבה משא"כ בבן ונק' ד' בבחי' זה היתרון שיש לה על הבן ונמצא כי ד' בחי' אלו שהם זו"ן דכתר עם בן ובת שלהם נקראי' אות יו"ד במלואה כנז' ואח"כ נשארי' כלם בכלי של הזכר ובחי' המלכו' של הנקבה נשארת בכלי השני הנק' ה' פשוטה של שם י"ה כנז"ל וכאשר יעלו אורות התחתוני' של ב' הכלים של חו"ב שתחתי' שהם ד' אורות זו"ן ונכללו בזו הה"א הפשוטה שבה מלכות דנוק'של כלי הכתר אז היא מתמלאת ונעשה ה' במלוי יודי"ן ונמצא כי מה שהי' תחלה שם י"ה פשו' בכלי הכתר נתמלא ונעשו יו"ד ה'י והנה ענין עליית ד' אורות אלו אשר עליה' נעשית הי' במלוי הענין הוא כי בהיות מטי בכתר שהוא אחר שירדו הזו"ן בכלי הכתר כנז"ל אז הוי לא מטי בחו"ב והנה ה' אורות יש בב' הכלים האלו והם דכו"נ בכלי החכמה ודכו"נ ובן הוא בכלי הבינה כנז"ל והרי הם ה' אורות ולפעמי' בהיות מעשה התחתוני' גורמים שיסתלקו כל הה' אורות למעלה בכלי הכתר אז יש פעמים שכלם נכללים בכלי הזכר לבדו שהוא אות יו"ד ויש פעמים שמקצתם נכללי' בכלי הזכר ומקצתם בכלי הנקבה שהיא אות ה' אמנם כאשר מעשה התחתוני' אינם גורמי' שיסתלקו כל הה' אורות הנז' רק ד' אורות לבדם שהם הזו"ן שבכלי החכמה והזו"ן שבכלי הבינה אבל אור החסד הנק' בן שהוא בחי' מיין נוקבין נשאר בכלי הבינה אז כל ד' אורות ההם נכללי' בכלי הנקבה שבכתר לבד ואז הכלי הזה מתמלא במלוי יודי"ן ונעשית הי' מליאה וטעם הדבר לפי שג' האורות התחתוני' מתבטלי' הארתם בהארת הזכר שבכלי החכמה וכולם אצלו הם בערך שרגא בטיהרא מאי אהניא ולכן כלם נכללי' בו ונק' על שמו י' כנז"ל כי הזכר של החכמה נקראת י' ועד"ז תעשה כלי הנקבה של הכתר אשר בה עומדת המלכות של הנוק' ההיא כנז"ל ותתמלא ביודי"ן כזה ה"י ואז שם י"ה שבכתר נעשה מלא יו"ד ה"י:
6
ז׳דרוש ד' בענין מטי ולא מטי
7
ח׳ואחרי שבארנו עלית האורות שבכתר למעלה בשרשי' שלהם וזה נק' לא מטי דכתר וגם עלו אורו' דחו"ב בכלי הכתר הנק' לא מטי דחו"ב נבאר עתה אופן יניקתם וקבלת הארתם ושפעם של אורו' הכתר מלמעלה מן השרשים איך הוא הנה בעלות זו"ן שבכתר למעלה הנה אין שם מקום לעמוד ולכנס בו לפי שהאור הראשון של הכתר אשר נשאר שם תמיד למעלה תחת מלכות השרשי' הנה הו' גדול מהם לאין קץ ולכן צריך שהמלכות של השרשים תעלה למעלה עם היסוד של השרשי' אשר הוא למעלה ממנה ואז יוכללו שניהם יחד זה ע"ז היסוד והמלכו' ואז הכתר של העקו' מוצא מקום מלכות השרשים פנוי וריקם ועולה שם ואח"כ שני האורו' זו"נ דכתר דעקודים עולים (בדפו"י ע"ג) למקום שהיה שם הכתר של העקודים הראשון העיקרי ושם נכללים שניהם יחד ולהבין זה צריך שנקדים לך הקדמה אחת לבאר כל לשון ובחי' כללות הנזכר בסה"ז ובתקוני' בהרבה מקומות ובאמרם לית ספי' דלא אתכלילת מחבירתה ובאמרם שמאלא אתכלילת בימינא וימינ' בשמאלא וכיוצא בלשונית אלו: דע כי ג' בחי' יש בענין הכללות הזה. האחד הוא כאשר ב' אורות יהיו כל אחד תוך כלי שלו בפני עצמו ואח"כ יכנסו ויתכללו יחד שניהם תוך כלי אחד בלבד וזהו נקרא הכללות הב' הוא כאשר ב' האורות יהיו זו"נ כי אז יהיה כללותם באופן אחר והוא כי הארת הזכר נכלל תוך כלי הנקבה והארת הנקבה גם היא נכללת בתוך כלי הזכר כי עתה יהיו ד' אורות תוך ב' כלים וזהו סוד ענין הנהו ד' רוחין דאתכלילו כחדא ואתקריאו אהבה כנז' בפ' תרומה דף קמ"ו ע"ב ועי"ש השלישי הוא כאשר שני האורות זה זכר וזה נקבה יתפשטו ויסתלקו מן הכלים שלהם ויעלו למעלה ויוכללו שני האורות האלו יחד בהיותם בלתי כלים והוא על דרך הנז' שעלו זו"נ שבכלי הכתר למעלה ונכללו שם יחד שניה' וזכור היטב הקדמה זו להבין תמיד ענין כללות הנזכר בכ"מ מה עניינו והנה בעליית זו"נ מתוך כלי הכתר ועלו למעלה במקום שהיה שם בראשונה אור הכתר אשר תחת מלכות השרשי' כנזכר הנה בתחלה יונק הזכר מן הכתר העליון הנקר' כתר השרשים דרך אמצעות אור הכתר אשר תחת מלכות השרשי' וזה הזכר נקר' רשימו דאור דכתר כנודע יונק אור גדול מאד מכתר השרשי' וע"י כך מתעלה מעלתו על נוקביה שהוא בחי' אור עיקרי הראשון של חכמה כנודע ועתה נוקביה טפילה אליו וגרועה ממנו לפי שעתה הוא היונק ומקבל שפע ולא היא ולכן היא עתה נכללת בו כללו' אחד ומקבל' גם היא שפע מכתר עליון של השרשים ע"י הכתר שתחת מלכו' השרשי' המשפיע והממשיך שפע הנז' אל הזכר הנזכר וזו הנקבה מקבלתו ע"י בעלה שהוא הזכר הנז' לפי שהזכר הוא בחינת רשימו של הכתר והם כלם מחצב אחד אבל הנקבה היא בחי' חכמה ואין לה שייכו' עם הכתר ולכן אינה מקבלת אור הכת' אלא ע"י הזכר ואחר אשר קבלו הזו"נ שפע מן הכתר הנה צריכה הנקבה לקבל שפע ממחצבה ומקורה העליון דוגמתה והוא מן חכמת השרשי' ואז החכמה של השרשי' יורדת למטה במקום הבינה של השרשים וכל שאר הספי' שתחתיה גם הם צריכות לרדת ממקומם עד שנמצא יסוד השרשים שירד במקו' מלכות השרשי' ושם נכללים יסוד במלכות הפך מבתחלה שעלתה המלכות ונכלל' ביסוד ואז גם הכתר שתחת השרשי' אשר עלה אז במקום מלכות השרשים מוכרח הוא לירד למטה במקומו הראשון וירד שם עם הזו"נ דכתר שעלו שם כנז' והטעם הוא כי אין לו כח לעמוד עם המלכו' השרשי' יחד במקומה כי היא גדולה עליו לאין קץ אם להיות שהיא שרש והוא ענף ואם שאינו מסוג אחד כי זו מלכות וזו כתר ולכן מוכרח לירד עם הזו"נ הנזכרים. ואם תקשה א"כ גם בתחל' למה הוצרך לעלו' ממקומו וישאר גם אז למטה במקומו עם הזו"נ שעלו שם. וטעם הדבר כי בתחלה היו הם חסירי אור ולא היו יכולים לשבת עמו יחדיו אבל עתה שכבר הם קבלו הארה ממקו' שהוא עצמו מקבל והוא מן כתר השרשי' ושלשתם מקבלים ממקום ההוא לכן כבר עתה יש כח בהם לעמוד עמו שם תחת מלכות השרשים. והנה טעם היות צריכות ירידת חכמת השרשים למטה במקום הבינה כנז' היא לפי שבהיותה במקומ' למעלה קרובה עם כתר השרשים אורה מתבטל באור שלו ואינה יכולה להאיר למטה בחי' הארתה אל הנוקבא דכתר דעקודים שהיא חכמה כמוה כנז' ועוד כי הנקבה דכתר דעקודים צריכה עתה שתקבל היא בתחלה קודם אל בעלה שהוא הזכר שבכתר לפי שזה האור הוא נוקביי ולכן הוצרכה חכמת השרשי' להשפיל עצמה ולרדת מדריגה אחת כדי שתהיה קרובה אל הנקבה התחתונה מדריגה אחת יותר על שעור המדריגות שיש בין כתר השרשים אל זכר כתר דעקודים וע"י כך תקבל הנקבה קודם הזכר ועוד כי בעוד שהענפים מוכנים ומעותדים לקבל אור ושפע מן השרשים אין השרשי' נמנעים מלהשפיע בהם כ"ז שעלו הזו"נ למעלה ויצאו חוץ מן הכלים שלהם וא"כ לא תוכל חכמת השרשים להשפיע למטה כיון שהכתר משפיע למטה והנה מוכרח הוא שהנקב' תקבל שפע מן החכמה ולכן ירדה חכמת השרשים מדריגה אח' למטה ממקומה ונשאר מקומה פנוי וריקם ובעוד היות נמשך שפע הכתר למטה ויורד שם במקומה הפנוי והריקם וממלא חסרונה יש לה זמן להשפיע למטה אל הנקבה והחכמה עצמה אינה מפסדת האר' הנמשך לה מן הכתר בהתרחקה ממקומה כי הרי השפע נמשך במקומ' וממל' החלל ההוא ומשם נמשך אלי' כל צרכה והנה כאשר ירדה חכמ' השרשי' במקום בינה של השרשי' כנז' היא משפעת אורה ויורד למטה והנקב' (בדפו"י ע"ד) התחתונה מקבלתו תחלה לפי ששתיהם מסוג אחד והם בחי' חכמות זו כיוצא בזו ובעוד' מקבלת אור זה נכללים בה הזכר שבה וגם הכתר העיקרי דעקודי' אשר תחת מלכות השרשי' כנודע ומקבלים גם הם על ידה משפע ההוא והיא העיקרית בסוד אשת חיל עט"ב והם טפילי' אליה והבן הקדמה זו וזוכרה כי תצטרך אליה לכמה מקומות ואחר אשר כבר קבלו חלקם הזו"נ של כתר דעקודים מן הכתר והחכמה של השרשים די ספוקם אז כתר השרשים אוסף הארתו אליו למעלה וחכמת השרשי' עולה במקומה שלה עצמה הראשון והכתר אשר תחת מלכות השרשים הופך פניו למעלה ואחוריו למטה ואז הזו"נ דכתר דעקודים יורדים למקומם ונכנסים תוך הכלים שלהם ושניהם לבדם יחד תוך כלי הזכר לבדו כנז' והנה עתה אור השרשים לא מטי בעולם העקודים וזו"נ דכתר דעקודי' מטי בכתר העקודי' יצא לנו מכ"ז כי אור הכתר העיקרי נשאר תחת מלכות השרשים ואור החכמה הוא העיקרי בכלי כתר העקודי' כי אור הזכר הוא רשימו לבד כנז' לעיל וזהו סוד כלם בחכמ' עשית כי בחכמה זו נאצלו כל העולמות אשר למטה ממנה:
8
ט׳דרוש ה' בענין מטי ולא מטי
9
י׳והנה נתבאר למעלה כי לא נשלם התפשטות י' אורות די' ספי' דעולם העקודים תוך הכלים שלהם וגם הכלים עצמם לא נגמרה מלאכתם להשתלם עד היות ד' בחי' באורות הנזכרים והם התפשטות ראשון של האורות בפעם אחת עד למטה ואח"כ הסתלקות ראשון של האורו' למעלה בפעם אחת ואז התחיל מלאכת שבע' הכלי' התחתונים כנז' לעיל ואח"כ התפשטות שני של האורות למטה והיה מצורף ומחובר עמו בחי' הסתלקות והוא מה שביארנו לעיל ענין מטי ולא מטי מתפשט ומסתלק מתפשט ומסתלק ועי"ז נגמר מלאכ' הכלים כלם (עיין ע"ח ש"ז ספ"ג): והנה ד' בחי' אלו הם סוד ארבע אותיו' ההוי"ה הכולל כל הי' ספי' דעקודי' מבחי' ספי' החכמה שבו ולמטה אבל הכתר של עקודים נקרא שם י"ה וכנודע שבכל עולם ועולם יש הוי"ה אחת כוללת כל עולם ההוא מן החכמה שבו ולמטה וזה עניינם כי יש ב' בחי' ההתפשטות והם הראשונה והשניה הם שני אותיות י"ו של הוי"ה וב' בחי' הסתלקות הראשונה והשניה הם בב' אותיות ה"ה של ההוי"ה וזהו סוד פסוק כי בי"ה ה' צור עולמי' רוצה לומר כי המאציל העליון צייר אלו העולמות של העקודי' ב' שמות אלו שהם י"ה יהו"ה והם י"ה בכתר יהו"ה בט' ספי' התחתונו' מן חכמה עד מלכות כנודע כי שם ההוי"ה הכוללת כל עולם ועולם היא מתחלקת על ד"ז י' בחכמה ה' בבינה ו' בשש קצוות ה' אחרונה במלכות גם זהו סוד פסוק סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכבר ידעת קושי' סה"ז דהוה ליה למימר י"ה שמו אבל עניינו הו' סולו לשם ההוי"ה הרכב בערבות אשר כל שמו הזה הנז' הוא נכלל בשם י"ה שהוא בכתר וזהו אמרו בי"ה שמו והענין הוא כי אם תמלא שם י"ה הנז' במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א הוא בגי' יהו"ה הרי איך כל ההוי"ה הפשוט' שהיא שמו של הרוכב בערבות כלולה בשם י"ה במלוי אלפי"ן וטעם הדבר הוא במה שנודע כי כל ט' ספי' תחתונות שמחכמה ולמטה הנקראים ד' אותיות ההוי"ה כנז' הנה כלם נאצלו ע"י הכתר העליון שעליהם והוא כולל לכלם והוא הנקרא י"ה וכולל בו כל שם ההוי"ה שבהם ואמנם סבת היות י"ה לבד בכתר ושם ההוי"ה שלם בשאר ט' ספי' הטעם הוא עם הנז' לעיל כי הנה בכלי הכתר לא היה בו חסרון ומניעת אורו ממנו אלא ב' פעמים שהם ב' בחי' של הסתלקות האור מן הכלים וכנגד ב' פעמים של ב' חסרונות אלו נרמזו ב' אותיות י"ה (עיין ש' רפ"ח רפ"ד) בכלי הכתר ונקרא כך כנז' לעיל אבל בט' ספי' התחתונות אפי' בעת ב' התפשטות היה חסרון אור בכלי' שלהם והוא כי הנה בהתפשט האור תוך כלי הכתר שהוא כלי הראשון המקבל האור ואז בעוד שהוא מקבל אורו ומתפשט בו היו שאר הכלים הט' תחתונים חסירי האור ואע"פ שאין דומה חסרון הנמשך להם בעת ההתפשטו' לחסרון הנמשך להם בעת ההסתלקות עם כל זה כבר היה קצת חסרון בבחינת ההתפשטות גם כן ולכן ד' בחינות זמני חסרון שלהם נקראו בשם ד' אותיות ההוי"ה והענין הוא כי הנה אור הא"ס להיותו בלי קצבה אין נופל עליו לא שם ולא אות כלל חלילה וחס כנוד' והעשר ספי' להיות בהם קצבה נקראי' בשם ובאותיו' של מספר וחשבון קצוב הרי כי האותיות יורו על קצבת האורות וחסרונם שאינם בבחי' אור הא"ס ולכן על שם ארבע חסרונות שבהם נקראי' בשם ד' אותיות ההוי"ה והנה אחר שנתבאר כי אורות הי' ספי' דעקודי' לא (בדפו"י י"ז ע"א) נשלם התפשטותם תוך הכלים שלהם אלא ע"י ד' בחי' של התפש' והסתלקות והתפשטות והסתלקות ובזה תבין מה שביארנו לעיל בתחלת זה הדרוש של העקודי' כי כל הי' כלים דעולם העקודי' אינם רק כלי אחד בלבד של כתר שבהם וכל הי' אורות כלולים בתוכו והטעם הוא לפי שקודם שנגמר הכלי הזה אע"פ שהאורות היו י' לא היה ניכר אם הם י' כי אינם מתחלקים לי' אלא ע"י הכלים המגבילים אותם ונותנים בהם קצבה ע"כ גבול אור הכתר וע"כ גבול אור החכמה וכו' אבל קודם שנגמר הכלי לא היה ניכר בהם רק היותם אור אחד בלבד וכאשר נסתלקו האורות פעם ראשונה נסתלקו כלם בבת אחת ואז ע"י הסתלקותם נעשה הכלי בפעם אחת ובבת אחת כלי אחד לבד אבל כאשר נתפשטו האורות בעת התפשטות השני אז היו מחוברים התפשטות והסתלקות יחד שהיא בחי' מטי ולא מטי הנז' לעיל ואז לא נכנסו האורות יחד בבת אחת רק זה נכנס וזה יוצא כנז"ל באורך ולכן האורות עצמ' שנתחלקו בזמן כניסת' בזמני' חלוקי' ניכר בהם התחלקותו לי' כי חלק האור שהיה נכנס תוך הכלי בפעם ראשונה בבחי' מטי ולא מטי נקרא אור כתר והנכנס בפעם שנית נקרא אור חכמה וכו' אבל הכלי שכלו נעשה בבת אחת בעת ההסתלקו' כנז' אינו נקרא רק כלי אחד ואע"פ שלמעל' קראנו אותם י' כלים אינם י' מחולקי' אמנם הם כדמיון כלי אחד ארוך והחלק העליון שבו אשר בו נתלבש אור הכתר אנו קוראי' אותו כלי הכתר והחלק השני שבו נקרא כלי החכמה באופן שכלם הם כלי אחד כולל עשר חלקי' ובהם י' אורות מחולקים ולהיות שכלם אינם אלא כלי אחד לכן אינו נקרא אלא בשם כלי של הכתר כי הוא הבחי' הראשונה שנאצל ויצא קודם כלם ולכן נקרא על שמו כלי הכתר:
10
י״אודע הקדמה אחת כי בספי' המלכות של הי"ס שבבחינ' הפה של אדם קדמון יש בה נשרשים י"ס אחרות הנקראים י' שרשים של הי"ס של עולם העקודים וכן עד"ז בספי' המלכות של הי"ס דעקודים יש בה י' שרשים של הי"ס דעולם הנקודים ועד"ז הוא בכל העולמו' כלם בכללות העולמות וכן בכל פרטיהם ובכל פרטיו' י"ס שיש בכל בחינה ובחי' יש במלכות שבאותם הי"ס י' שרשי' של הי"ס אשר בבחינה שלמטה ממנה והדברי' מובנים. והרי נשלם הדרוש ששמעתי פעם אחרת ממורי ז"ל כנז"ל בתחלת דרוש זה:
11
י״בא"ש ויטאל המסדר אע"פ שעדיין נמצאים עמי דרושים אחרים בענין אדם קדמון ובעולם העקודים כאשר אביא אות' לפניך בע"ה הנה להיות שהדרושים האלו של עולם הנקודים ועולם האצילו' הם מקושרי' יחד עם הדרושי' הקודמי' כאשר עינך תחזנה משרים לכן אכתבם פה אחר הדרושי הנז' אח"כ אחזור ג"כ לכתוב כל שאר הדרושים הנז' כל אחד במקומו בע"ה. והנה נבאר עתה עול' הנקודי' בעהי"ת:
12
