שער ההקדמות, דרושי אבי"עSha'ar HaHakdamot, The Four Worlds
א׳דרושי אבי"ע דרוש א' כולל מהא"ס עד סוף כל העולמות
1
ב׳דע כי כאשר עלה בחפץ הא"ס ית"ש להאציל ולברא ולצור ולעשו' את עולמו כלול מד' עולמות הנק' אבי"ע ראה כי לא היה כח בהם כנ"ל בעולמות עצמם לקבל האור הגדול ההוא הנמשך מא"ס ולא די בתחתונים אלא אף גם בי"ס עצמם של עול' האצי' לא הי' כח בהם לקבל האור העליון כי ספי' חכמה לא היתה יכולה לקבל האור העליון אלא באמצעות ספי' הכתר וכן עד"ז בכל השאר ולסבה זו הוצרכו לעשות כל אותם התקונים הנז' באדרא קדישא ולטעם זה הוצרך להעשו' ג"כ בחי' התפשטות ד' עולמות אבי"ע כי ענין ההתפשטות הזה הו' עצמו בחי' סבת התקון כמו שית'. והענין הוא כי הנה בכל העולמות יש בהם בחי' עצמות ובחי' כלים ותחלת הכל נתפשט הא"ס בבחי' י"ס דאצי' בסוד כלים כי הנה ענין התפשטו' מורה התעבו' האור והתגשמו יותר ממה שהיה טרם התפשטו ואלו הי"ס דאצי' היו בחי' י' כלים נעשים ע"י התפשטות הא"ס בעצמו רק שהאור ההוא נתעבה ונתגשם מעט ונעשו בחי' כלים ע"י ההתפשטות כנז' ואחר ההתפשטות הזה אשר ע"י נעשו י' הכלים אז נתלבש בתוכם עצמות האור של הא"ס בתוכם וזהו סוד (בדפו"י ע"ד) ענין עצמות וכלים הנז' אצלנו תמיד והנה כאשר ההתפשטו' של הכלי' הנז' הגיע עד מקום הנק' מלכות דאצי' ראה המאציל העליון ית' שאם יתפשט יותר לא יהיה כח בתחתוני' לקבל האור ההוא ולכן כאשר נגמ' מלאכת הכלי העשירי של האצי' נעשה שם פרגוד ומסך א' מפסיק בין עולם האצי' לשאר העולמות שתחתיו ואז הכה אור הא"ס המתפשט למטה עד שם והכה במסך ההוא ומכח הכאתו ופגיעתו שם חזר לעלו' בכח ממטה למעלה למקומו בסוד אור חוזר ואז אחר עלייתו נגמר מלאכת הכלים של עולם האצי' ואחר שנגמר מלאכת הכלים אז חזר הא"ס לירד ולהתלב' בהם בבחי' עצמות בתוך הכלי' ההם והנה עד המקו' אשר ירד והגיע בו אור הא"ס עצמו ע"ד הנז' עד שם נקרא' עולם האצי' לפי שהוא אור הא"ס עצמו אלא שהוא אחר התעבותו מעט ממה שהי' וענין התעבות הזה הוא מתחלק בג' חלוקות והוא כי הרואה אור גדול וחזק מאד לא יהי' בו יכולת לקבלו אם לא באחד מג' חלוקות אלו. האחד הוא ע"י הרחקה. הב' ע"י מסך. הג' הוא ע"י שתיהם שהו' הרחקה וגם מסך ואמנם הכתר של עולם האצי' מאיר בו הא"ס אור פשוט בלי שום אופן מהג' הנז' כי אין בו שום הרחקה ולא שום מסך כלל ולכן מצינו כי הכתר נק' א"ס לסבה זו והבן זה. אמנם הבינה של האצי' מקבלת אור הא"ס ע"י הרחקה כי הנה יש בין הא"ס לבינה ג' מדרגו' ולהיותה נרחקת מן הא"ס יש בה כח לקבל האור אבל ז"א אינו מקבל האור שלא ע"י רחוק לפי שהוא מקבל אורו מן הבינה עצמה בהיותו סמוך וקרוב לה אמנם הוא מקבלו ע"י דרך נקב וחלון קטן צר ובתוך הנקב ההוא עובר עצמות האור ממש בלי מסך כלל אמנם הנקב הו' צר מאד אבל נוק' דז"א האור שלה נמשך אליה דרך נקב וחלון כמו הז"א אלא שהוא ע"י הרחקה והרי ביארנו ד' בחי' שיש בעולם האצי' אשר בהם יובדלו פרטי האצי' מיניה וביה אבל הצד השוה שבהם הוא שאין ביניהם מסך כלל ולכן כלם נק' עולם האצי' לפי שהא"ס אורו עצמו מתפשט בכל בחינותיו בלי שום מסך כלל משא"כ משם ולמטה כי אין אור הא"ס עצמו מתפש' בהם רק הארה הנמשכ' ממנו ועובר' דרך מסך והוא כי האור העליון היורד עד המסך המפסיק בין האצי' אל הברי' מכה שם בחוזק במסך ההוא וע"י אותה ההכאה מכח אותם הי"ס דאצי' שהגיעו עד שם והאור שלהם הכה במסך ההוא ועי"כ נתנוצצו מהם י' אורות ועברו דרך המסך ההוא למטה ונעשו שם י"ס דברי' מהתנוצצות הי"ס דאצי' שעל המסך ועד"ז ג"כ התנוצצו הי' כלים די"ס דאצי' ומהם נעשו י' כלים למטה בברי' נמצא כי מי"ס דעצמות האורו' דאצי' נעשו י"ס של עצמות דברי' ומהי"ס דבחי' הכלים דאצי' נעשו י"ס של כלים דברי' והכל דרך מסך ועד"ז נעשה מסך אחר בין הבריאה ליצי' ומכח ההכאה והתנוצצות י"ס דברי' בבחי' עצמות וכלים נעשו י"ס דיצי' תחת המסך דברי' בבחי' עצמות וכלים וכן עד"ז נעשה מסך בין היצי' לעשי' ומכח הי"ס דיצי' נתנוצצו הי"ס דעשי' בבחי' עצמות וכלים:
2
ג׳ובזה ית' לך טעם כי אחר שהכל נשתלשל מאור הא"ס עד סוף העשיה למה נתחלקו לד' עולמות אבי"ע ובמה יתחלקו זה מזה אבל הענין מובן עם הנז' כי בין כל עולם ועולם יש מסך ממש מבדיל בין זה לזה והאורות משתנים מזה לזה בהיותם עוברים דרך מסך ואין שום עולם מהם נדמה לחבירו ובזה יבדל כל עולם מחבירו עוד יש הבדל א' מן האצי' לבדו לכללות ג' עולמות האחרים והוא כי האצי' אור הא"ס נוקב ויורד בו כמו שהוא עד סוף כל האצי' בלי שום מסך כלל אבל חלוק פרטיו הוא כנז"ל שהוא הרחק מקום או שעור רוחב החלון אשר בו עובר האור אם רחב אם צר אמנ' אין בפרטיו שום מסך כלל משא"כ בשאר ג' עולמות בי"ע כי כל האורות שלהם עוברים דרך מסך כנז"ל אמנם יש הבדל באלו הג' עולמות בין זה לזה והוא כי עם היות הצד השוה שבהם שכלם הם מקבלים אורותיהם דרך מסך אמנם הבריאה נעשת ע"י מסך א' והיצי' ע"י ב' מסכים והעשיה ע"י ג' מסכים. ודע כי בענין הפרטות שיש בכל עולם ועולם מאלו הד' עולמות הם שוים כי כמו שיש ד' מדריגות באצי' לבדו כן יש ד' מדריגו' בכל עולם ועולם מהד' ע"ד מה שנת' בעולם האצי' ממש ובזה תבין מה שאמרו בהקדמת ס' התי' בדף ג' ע"ב די"ס דאצי' איהו וגרמיה וחייו חד בהון משא"כ בי"ס דבריאה והענין הוא כי אור הא"ס עצמו נוקב ויורד עד סוף הי"ס דאצי' בלי עוברו דרך מסך והוא מתאחד בהם משא"כ בי"ס דבריאה אשר אור הא"ס אינינו נוקב ויורד שם אמנם עובר שם דרך מסך והנה בענין חלוק ד' מדריגות פרטיות שבעול' האצי' בעצמו כבר ביארתיו למעלה מה ששמעתי ממורי ז"ל. עוד שמעתי ממנו דרך ב' והוא זה כי א"א נמשך אליו אור הא"ס בקרוב ולא ברחוק וגם כי בא לו האור בהרחבה גדולה אבל או"א בא להם האור של א"ס בקרוב ג"כ אמנם אינו בא בהרחבה כמו לאריך אמנם הוא בא להם דרך חלון וז"א בא לו האור דא"ס ברחוק ובדרך חלון אמנם (בדפו"י ע"ב עא) רוחב החלון הבא בו האו' אל ז"א שעורו כרוחב החלון הבא אל או"א ממש ונוק' דז"א בא אליה האור ברחוק ובדרך חלון אמנם החלון הזה שבו נמשך אליה האור הוא יותר צר ואיננו רחב כחלון ז"א אבל הצד השוה שבהם שבכל ד' מדריגות אלו הוא שאינם ע"י מסך כלל כנז"ל. עוד יש בזה דרך ג' שמעתיו מזולתי בשם מורי זלה"ה וזה הוא כי ג' מדריגות בלבד יש בעולם האצי' הג"ר מקבלות האור מרחוק וז"א מקבל האור מקרוב אמנם הוא בדרך חלון והנוק' שלו מקבלת ברחוק ובדרך חלון ואני לא כך שמעתי:
3
ד׳ונחזור לבאר ענין זה יותר מבואר דע כי כאשר הא"ס רוצה להתפש' אורו בתוך הי"ס דאצי' צריך שבתחילה יתלבש עצמותו תוך החכמה ואחרי היותו מתלבש ומתעלם בתוכה אז מתפשט בתוך עולם האצי' עד סיומו וזה כדי שיהיה כח בי"ס דאצי' לקבל אורו החזק ע"י שנחלש מעט ע"י הלבוש הנז' ואם לא היה בתחלה מתלבש תוך חכמה הנז' לא היה יכולת בשום ספי' מהי"ס דאצי' לקבל אורו בהתפשטו בתוכו וזהו סוד כלם בחכמה עשית כי כל הי"ס דאצי' כלם עשאם הא"ס ע"י התלבשו בחכמה העליונה והיא נעשת מסך בין הא"ס אל האצילו' האמנם צריך שתדע כי חכמה זו אינה החכמה שבי"ס דאצי' כי זה לא יתכן שיתלבש הא"ס בתחלה בתוכה ואח"כ בכתר אבל ביאורו הוא במה שהודעתיך ענין דרושי א"ק לכל קדומים בסוד כי גבוה מעל גבוה שומר כי כמה עולמות יש למעלה מן עולם האצי' ובאותה החכמה אשר בעול' שעל האצי' שם נתלבש וע"י נתפשט אח"כ בעולם האצי' והוא ע"ד מה שנבאר עתה בשאר ג' עולמות בי"ע ואמנם כשהא"ס רצה להאיר בעול' הבריאה אז הוצרך שגם מלבד מה שנתלבש בתחלה בחכמה העליונה שלמעלה מעולם האצי' כדי להאיר באצי' עתה הוסיף לבוש א' על הלבוש הראשון ונתלבשה החכמה העליונה הנז' בבינה של האצי' עצמו ובהיות הא"ס מתלבש תוך שתיהם אז הוא מאיר בי"ס דבריאה ובזה תבין מה שכתבנו לעיל כי האור עובר מהאצי' אל הבריאה דרך מסך וענין המסך הזה הוא מה שאמרנו עתה כי מן הבינה דאצי' נעשה מסך לעבור האור דרך בו אל הבריאה וכן עד"ז כדי להאיר בי"ס דיצירה הוצרך להוסיף עוד לבוש ומסך אחר והוא כי גם בינה דאצי' מתלבש בז"א דברי' ואז ע"י ג' לבושים אלו מאיר הא"ס ביצי' וענין המסך שבין בריא' ליצי' הוא לבוש הנז' שנתלבש בת"ת דבריאה וכדי להאיר בי"ס דעשי' הוצרך להוסי' עוד לבוש ומסך אחר רביעי והוא שגם הז"א דבריא' מתלבש בנוק' דז"א דיצירה וע"י ד' לבושים אלו מאיר הא"ס בעשיה וזהו סוד מה שאמרו בהקדמת ס' התיקונין ובמקומות אחרים מן הספר הנז' כי אימא עילאה מקננת בכרסייא ושית ספיראן מקננן ביצירה ומלכות מקננא בעשי' והבן זה היטב ונמצא כפי זה כי כאשר עלה ברצון הא"ס להאציל עול' האצי' נתלבש בתחלה בחכמה שבעולם העליון שעל עולם האצי' ואחר שנתלבש בה אז נתפשט ונתלבש תוך הכתר והחכמה של עולם האצי' עצמו ונכנס והאיר בהם אבל לא הוצרך לשגם יתלבש עוד תוך הבינה שבאותו עולם שלמעלה מהאצי' רק בחכמה לבד וע"י נכנס ומאיר בכתר וחכמ' שבאצי' עצמו והנה זה היה מספיק למה שרצה להאיר בכתר וחכמה דאצי' אמנם כאשר רצה להאיר בשאר החלקי' שמן הבינ' דאצי' ועד סופו אז פשיטא שהוצרך להתלבש גם בבינה דאצי' לפי שאי אפשר שזו"ן דאצי' יקבלו אורם אם לא ע"י הבי' כנודע אמנם מה שאנו אומרים שכל עול' האצי' מקבל אור הא"ס ע"י התלבשות אותה החכמה העליונה הנז' בלבד ולא יותר הענין הוא כי לא שימשה הבינה דאצי' רק למעבר בעלמ' כי דרך בה עובר אור הא"ס המלובש בחכמה העליונה ומאיר בזו"ן דאצי' אמנם אין הבינה דאצי' נעשת מסך סתום לשיעבור האור הנז' דרך המסך אמנם יש בה חלון פתוח אשר דרך בו יורד האור לזו"ן ונמצא כי האמת הוא שאין אור זו"ן יורד אליהם אם לא ע"י בי' בהכרח אלא שהאור הזה עובר בה דרך מעבר בלבד ואינו משתנה כלל כיון שאין שם מסך מפסיק. וזכור הקדמה זו למה שתמצא בספרי המקובלי' כי פעמים כאשר האור יורד מספי' אחת לחבירתה יורד האור כמו שהוא ואינה משמשת רק למעבר ולפעמים מתערב האור בה ומשתנה ואח"כ יורד למטה ויובן זה בהקדמה הנז' ונמצא א"כ כי כיון שאין אור הא"ס יורד דרך מסך מן הבינה אל זו"ן א"כ אין זה נק' התלבשות כיון שאין שם מסך כלל וא"כ אור הא"ס עצמו בהיותו מלובש בחכמה עליונה בלבד הוא המאיר ממש תוך זו"ן דאצי' והרי נת' היטב איך בעולם האצי' נאמר כלם בחכמה עשית. ואמנם להאיר בבריאה הוצרך שהא"ס יתלבש עוד גם בבינה דאצי' וזו הבינה נעשת מסך ב' סתום לגמרי למטה בסוף האצי' כמבואר אצלינו בברכת מלביש ערומים וע"ש ודרך המסך הזה מקבלים אורם הי"ס דבריאה אפי' הכתר והחכמה אשר שם ונמצא כי האצי' הוא מקבל אור החכמה לפי שהא"ס מתלבש בתוכה וא"כ אינו נחשב רק כאלו מקבל מהחכמה אבל הבריאה מקבלת אור הבינה לפי שהא"ס והחכמה מתלבשים בבינה ונמצא כי אין הבריא' (בדפו"י ע"ב) מקבלת רק מן בינה בלבד וזהו סוד מה שכתבנו לעיל בשם ס"התקונין כי אימא עילאה מקננא בכרסיא כי הבריאה הנק' כסא הכבוד מקבלת האור מן הבינה לפי שהיא נעשת מסך מבדיל בין הא"ס והחכמה אל הבריאה והנה קשה כפי זה דא"כ נמצא כי כל מדריגות הבריאה וזו"ן דאצי' שוות ואין הפרש בין זו"ן דאצי' אל הברי' שהרי כלם מקבלים האור מן הבינה כנז' והתשובה היא כי כבר ביארנו למעלה שהבינה דאצי' אינה משמשת לזו"ן רק למעבר בלבד ואינה נעשת מסך לגבי דידהו והנה הם מקבלים אור החכמה העליונה בעצמה כמו שביארנו על פסוק כלם בחכמה עשית משא"כ בעולם הבריאה כי כלו מקבל האור מן בינה עצמה שהרי היא נעשת מסך גמור מבדיל בסוף עולם האצי' כנז"ל ודע כי המסך הזה הנה הוא נעשה מבחי' החיצוניות של הכלי דבינה דאצי' ועי"כ הוא עב וגם ואין האור עובר בו כמו שהוא למעלה וכעד"ז הם שאר המסכים שבין כל עולם ועולם וזכור זה והנה כמו שנת' בעולם האצי' כן הוא בעולם הבריאה כי גם האור שנמשך אל נוק' דז"א דברי' אעפ"י שנמשך לה דרך ז"א דברי' איננו נעשה מסך רק משמש למעבר בלבד ונמצא כי אעפ"י שהנוק' אחרונה שבבריאה גם היא מקבלת אור הבינה דאצי' עצמה כשאר מדריגות הבריאה דוגמת מה שביארנו באצי' וכעד"ז בפרטות היצי' מיניה וביה כי כולם מקבלי' אור ז"א דבריאה עצמו ואין העליונים דיצי' משמשים אל התחתונים רק למעבר בעלמא וכעד"ז הוא בפרטות העשיה מינה ובה כי הא"ס אחר התלבשו בחו"ב דז"א מתלבש ג"כ בנוק' דיצי' ועל ידה מקבלת כל העשיה והעליונים שבה אין משמשים אל התחתונים שבה רק למעבר בעלמא כנז' וזהו סוד מ"ש בס' התקוני' ו' ספי' מקננן ביצי' במטטרו"ן ואימא תתאה מקננא בעשיה: כלל העולה כי עולם האצילות מקבל אור חכמה עליונה שלמעלה מעולם האצי' בלבד לפי שהחכמ' ההיא נעשת מסך מבדיל בין הא"ס ובין עול' האצי' ועולם הבריא' מקבל אור בינ' דאצי' בלבד אחר אשר נתלבש בה הא"ס והחכמ' העליונה וע"כ לא יחשב כאן רק אור הבינה לבד אחר אשר היא נעשת מסך מבדיל לגמרי בין החכמה העליונה אל הבריאה ועד"ז מקבל עולם היצי' מז"א דבריא' בלבד עצמו לסבה הנז' וכן עולם העשיה מקבל מנוק' דיצירה עצמה בלבד לסבה הנז' וכבר נתבאר הטעם למעלה למה הוצרכו כ"כ מסכי' ומלבושים ואמרנו כ"א לא היה אור הא"ס מתלבש באלו הלבושים לא היו העולמות כלם יכולים לקבל אור הא"ס הגדול רק שכל עולם ועול' כפי כחו כך ימעטו מסכיו כי האצי' יספיק לו מסך א' בלבד וגם שהוא מסך זך מאד כי הוא מן החכמה העליונה כנז"ל ועד"ז בשאר העולמות עד שנמצא כי עולם העשיה הגרוע מכלם הוצרכו לו ד' מסכים ולא עוד אלא שרוב המסכים ההם אינם זכים ובפרט המסך האחרון שבין יצירה לעשיה שנעשה מן הנקב' תתאה דיציר'. והנה בזה תבין מ"ש בסה"ז כי ד' עולמות אבי"ע נרמזים בד' אותיות הוי"ה י' באצי' ה' בבריאה ו' ביצי' ה' בעשיה והענין הוא כי האצי' מקבל אורו מן חכמה העליונה כנז"ל ולכן נק' י' והבריאה מקבלת מן בינה דאצי' ולכן נק' ה' והיצי' מן ז"א דבריאה ולכן נק' ו' והעשיה מנוק' דיצירה ולכן נק' ה' תתאה: (א"ש ראיתי לסמוך כאן דרו' קטן מקושר עם האמור אעפ"י שכבר העתקתי אותו בדרושי' הקודמי' ד' ן' ע"א של ביאור ההוי"ה של ד' אותיו' בכמה דרכים וז"ל דע כי ד' אותיות יהו"ה מתחלקות בד' עולמות אבי"ע כיצד אות י' באצי' והיא בבחי' הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב הנק' חכמה בסוד כלם בחכמה עשית הנאמר על האצי' כמבואר במקומו. ואות ה' בבריאה בבחי' ההוי"ה העולה ס"ג בסוד אימא מקננא בכרסיי' ואות ו' ביצירה בבחי' הוי"ה דאלפי"ן העולה מ"ה בסוד ו' ספירן מקננן ביצירה ואות ה' בעשיה בבחי' הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן בסוד מלכות מקננא באופן ע"כ גם בזה תבין מ"ש בסה"ז בפ' פקודי ד' רס"ב ע"ב בענין מחשבה ורעותא וקלא ודבורא ועיין במה שביארנו אנחנו שם במאמר ההוא איך רומז אל ד' עולמות אבי"ע:
4
ה׳גם תבין מה שאמרו בס"ה כי האצילות נקרא מחשבה. והבינה נקראת דבור ונקראת רצון והענין הוא כי כאשר נתפשט הא"ס הנה בתחלה נתהוו בחי' הכלים של י"ס דעולם האצילות ומה שהיה גנוז בכח יצא לפועל בסוד כהדין קמצא דלבושיה מיניה ואח"כ חזר הא"ס לשוב להתעלם במקורו מחמת היות הכלי' עבים וגסים כפי ערכו ואח"כ מהכאת הכלים דאצילות במסך שתחתיו נתנוצצו י"ס דבריאה בבחי' עצמות ועל דרך זה היה מן הבריאה אל היצירה ומן היצירה אל העשי' כנז"ל באורך. והנה כבר ידעת כי י"ס דאצילות או דבריא' יצירה עשיה נחלקי' לה' בחי' והם כחבת"מ והם הנקראי' בשם א"א ואו"א וזו"ן וכל ה' מדריגות נקראי' אדם אחד דאצילות או דבריאה יצירה עשיה וכל אלו הה' מדריגות מתנועעות ע"י מחשבה אחד כדרך אדם אחד כלול מכמה מדריגות ואיברי' חלוקים וכלם מתנועעי' על ידי מחשבתו ואין צריך (בדפו"י ע"ג) ששום אבר מאיברי האדם ידברו לו ויצווהו לעשות מלאכתו. המשל בזה כאשר ירצה האדם ללכת אל איזה מקום איננו צריך לדבר אל רגליו ולצוותם שילכו שם אמנם בעלות הדבר במחשבתו תכף רגליו הולכות מאליהם ועל דרך זה בשאר פעולות הדברים. ונרחיב הענין בזה יותר ונאמר כי הנה מצאנו שהמחשבה עם הפעולה באות כאחד כי הנה כאשר האדם אוכל לא יצרך לחשוב בתחלה איך ילעוס המאכל ואיך ינוע שיניו ואיך יבלע המאכל ואח"כ יאכל המאכל ההוא אמנם המחשבה מתפשט' בתוך האיברים שבהם אוכל ונמצא המאכל והמחשבה נגמרים ובאים כאחד ביחד ועל דרך זה עולם האצילו' נקרא עול' המחשבה לפי שהא"ס המאיר בו איהו וגרמיה חד כמו שביארנו לעיל בס' התקו' והענין הוא כי הנה הא"ס בהיותו מתלבש בחכמה עליונה הנקרא' מחשבה מתפשט בתוך מדריגו' האצילות ממש ואז מחשבה ומעשה שבאצילו' הכל הם דבר אחד ברגע אחד בלתי שיקדים זה לזה וזהו סוד אומרו איהו וגרמיה חד בהון כי הוא עמהם דבוק ביחד והוא הנקרא מחשבה איננו מקדי' אל מעשה האצילות כי הכל נעשה ביחד אבל עולם הבריאה אינו כך ואיננו דומה כדמיון האדם עם מחשבת עצמו אמנם יתדמה כשני אנשים יחד או כמלך עם עבדיו כי כאש' ירצה המלך לצוות לעבדו שיעשה לו פעולה פלונית לא יספיק במה שתתפשט מחשבתו תוך גוף עבדו אבל יצטרך להוציא בפיו דבור גמור ולצוות לעבדו על המעשה ההוא. וכך הוא בעולם הבריאה כי הדבור אשר יצטרך האצילות שהוא המחשבה לדבר אל הבריאה הוא בחי' הכאת האורות דאצילות במסך שעל גבי הבריאה כי הכאת הכלים דאצילו' במסך הוא בחי' הפה המכה במסך והקול והדבור היוצא מן הפה הוא עצמות האורות של הא"ס בכלי' דאצילו' היוצא מן הפה שהם הכלים המכים זב"ז שפה עם שפה ושיניי' עם שיניים וכן על דרך זה וע"י כך יוצאות הנצוצות אל הבריאה כנז"ל וכבר ידעת כי זה המסך שעל הבריאה נעשה מן הבינה דאצילות כנז"ל והנה הבינה נקרא' פה בכל מקו' כנודע שממנה יוצא הקול שהם זו"ן ודי בזה:
5
ו׳א"ש הדרו' הזה נכתב באורך בדרוש סוד תקיעת השופר ומצאת שם כי תדרשנו למה הבינה נקרא פה, ע"כ ולכן בי"ס דברי' אין האין סוף חד בהון כמו שהוא באצי' והרי נתבאר לך איך בברי' יש ג' בחי' שהם הארת הכלים והעצמות של י"ס דאצי' והמסך דבינ' דאצי'
6
ז׳דרו' ב' על הנז"ל בעניני' מחולפי' בד' עו' הנז"ל
7
ח׳ועתה אנו צריכים לבאר עניינים מחולפים שיש בין כל עול' ועולם מד' עולמות אצילות בריא' יצירה עשיה. וקוד' לזה צריכים אנו לבאר הקדמות וכללים אשר בהם סבת היות התחלפות בין כל עולם ועולם מהם. דע כי שני מיני זווגים יש באו"א דעול' האצילות וכן בזו"ן דאצילו' יש שני מיני זווגי' ונתחיל באו"א. דע כי זווג הראשון שיש על או"א דאצילו' הוא כאשר עומדים למעלה במקומ' המיוחד להם אשר אז הם שוים וגם הם גבהי הקומה כפי שעור הראוי להם. הזווג השני הוא בהיותם קצרי הקומה שהוא בהיותם למטה ממקומ' הראוי להם שהוא בזמן היות האם רובצת על בני' אשר אז מתלבשי' נה"י דאי' תוך רישא דז"א לתת לו מוחין כנודע כי אז צריכה אימא להשפיל ולהרכין עצמה למטה כדי להתלבש תוך ז"א. ודע כי סוד ב' מיני זווגים האלו האחד הוא סוד זווג או"א עילאין. והב' הוא זווג ישסו"ת כמבואר אצלינו במקום אחר אמנ' פה אנו מדברי' בדרך נסתר להעלי' עומק ענין זה ואתה תשכיל ותבין מעצמך והנני חוזר לדבר לך ענין נסתר. דע כי כאשר אימא רובצת על הבני' בסוד ם' סתומה כנודע אשר אז מתפשטת בתוך ז"א הנה אז גם אבא אם ירצה להזדווג עמה צריך שירכין וישפיל ראשו למטה כדי שיוכל להזדווג עמה בהיותה למטה ואמנם זווג הראשון ודאי שהוא בתכלית העלוי במאד מאד כי אז הזווג שלהם הוא בהיותם לבדם בלתי שיתלבשו תוך זולתם כלל ולכן הנולד והמתהווה מן הזווג ההוא הוא בחי' צלם המוחין אשר מורישי' לבניהם זו"ן דאצילות כדי שעל ידי המוחין ההם יהיה תוספת יכולת בבנים עצמם להוליד נשמות בני אדם שהיא בחי' מעולית מבחי' המלאכי' כנודע אמנם הזווג הב' של או"א דאצילות אשר בו ב' גרעונו'. האחד הוא כי עתה ירדו למטה ממקומ' והב' שהוצרכו להתלבש תוך זו"ן וע"כ כמעט שהזווג ההוא גרוע בבחי' זווג זו"ן עצמם דאצילות וההפרש שביניהם הוא דבר מועט ולכן תמצא כי אין כח בזווג זה להוליד מוחין לזו"ן דאצילות אלא לצורך הבריאה אשר למטה מהם והענין הוא כי הנה בהיות האם רובצת על האפרוחים אז מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א כנודע ואז רגליה חונים ודורסי' על גבי המסך שבין האצילות לבריאה וכאשר היא יולדת הוולד ההו' אינו חוזר לעלות למעלה עד ראש ז"א להתלבש בו בסוד מוחין אמנם יורדת למטה מן המסך ההוא אל עולם הבריאה ומתלבש בסוד מו' באו"א של הבריאה כדי שאו"א יהיה להם תוספ' ויכולת להזדווג יחד שניה' ולהוליד מוחין להנחיל ולהוריש לבניהם שהם זו"ן דבריאה ועל ידי מוחין ההם (בדפו"י ע"ד) יזדווגו זו"ן דבריאה ומולידים נשמות של מלאכי' דעול' היציר' אשר שם הוא מדור המלאכי' ביצירה כנודע. ואל סוד הזווג הב' הזה הוא מה שרמזו בס' התקו' באמרם אימא מקננא בכרסיא שהוא בהיות אימא דאצילות מתלבשת בז"א ורגליה נוגעות במסך שעל עולם הבריא' הנקר' כסא הכבוד ושם היא מאירה כנז' והענין הוא כי הכתר דאצילות הנה הוא מתלבש בחכמ' וחכמה בבי' ואז הבי' מאירה בבריאה על דרך הנז"ל ונמצא כי ג' ראשונות דאצילו' ונוסף גם הוא אפי' הא"ס המתלבש בכת' כלם מאירי' בבריאה אלא שאין האור שלהם ניכר זולתי אור בינה לבדה להיותה היא נעשת מלבוש ומסך אליהם וזהו שאמרו שם דאימא עילא' בג' ספירן מקננא בבריאה פירוש כי בהיות ג"ס ראשונות דאצילו' מתלבשו' בבינה אז היא מקננת בבריאה ואמנ' לשון קן שהזכי' באומרו מקננא ולא אמר יתבא בכרסיא לפי שלשון ישיבה הוא ענין תמידי אמנם מקננא הוא לפרקים כי בזמן שהעופות רוצים להזדווג להוליד בנים אז עושים קן להשמר בתוכו מפני העופות הדורסים להגן על בניהם ורמז אל בחי' זווג הב' שהוא לפרקי' ואינו העיקרי כי איננו רק לפרקי' כמו שאמר הכתוב כי יקרא קן צפור וגו' שהוא דרך מקרה פרט למזומן כמו שנתבא' אצלינו במצות שלוח הקן ועי"ש היטב ובהיות זה הזווג שלפרקים הנקר' קן אז הוא לצורך הבריא' ולא לאצילות וזה אומרו מקננא בכרסיא כי היותו בסוד קן אז הוא לצורך הכרסיא ודע כי כל הזווגים שהם לצורך הבנים בין שיהיו לבחי' זמן העיבור או זמן הלידה או לזמן היניק' או לזמן הגדלות הנקראי' מוחין הנה זווג זה תמיד נקרא בחי' קן וקינון כי היא מקננת לצורך הבנים וג' בחי' הנז' הם סוד ג' שמות הנז' בפסוק והם ביצים אפרוחים או בנים שהם עיבור ויניקה ומוחין כמבואר אצלינו ועי"ש ואמנם כפי מה שביארנו באומרו מקננא בתלת ספירן. וצריך עיון כי היה לו למימר מקננא בתרין ולא בתלת כי אימא מקננא בחבור תרין ספירן שהם כתר וחכמ' ולכאור' היינו יכולים להשיב דהכי קאמר מקננא בג' ספירן ואימא עצמ' חדא מינייהו אבל שרש הדברי' הוא במה שביארנו לעיל כי בהיות' רבוצה על הבנים הנקראי' קינון אז איננה רק התבונה ולא הבינה עילאה ונמצאת התבונה נקרא' אימא המקננ' בבריאה בג' ספירן עילאין ממנה שהם כח"ב העליונה ובזה יובן מה שלא אמרו כי ג' ספירן מקננן בבריאה אלא אימא וכו' פירוש כי התבונה בהיותה נקראת אימא שהוא בזמן היותה רובצת על זו"ן היא לבדה מתפשטת ומתלבשת בתוך ז"א ומאירה ומקננא בכרסיא שהיא הבריאה וזה בכח הג' ספירן כח"ב עילאין המאירי' בה בתבונה ומכח זו ההארה שמקבל' מהם היא מקננת בבריאה אמנם הג' ספירן עילאין עצמם אינם מקננות בבריאה כנז"ל אמנם מתלבשות תוך התבונה וגם כי המוחין הניתני' אל הבנים שלה אינם רק מן התבונה לבדה אשר היא מתפשטת ומתלבשת בתוכם בבחי' מוחין פנימיים וגם היא רובצת עליהם שהוא בחי' היותה להם בסוד מוחין מקיפים והבן היטב מלת רביצה מה עניינה כי הוא בחי' או"מ של המוחין וזכור זה. גם בזה תבין היות התבונה נקראת קו ירוק המקיף את כל העולם שהוא זו"ן הנקראים עולם. ודע כי פה שמעתי מזולתי בשם מורי זלה"ה והענין הוא כי הזווג השני של או"א הוא כי אז אבא נכלל בחכמה של ז"א ואימא נכלל' בבינה דנוקבא דז"א וכל זה הוא בסוד תוספ' נשמה בהם ואז מזדווגי' שם או"א ע"י זו"ן וכל זה לצורך אבא ואימא של בריאה כנזכר לעיל:
8
ט׳ונחזור לענין כי התבונה הנק' אימא מקננא בכרסיא בכח הארת ג' ספיראן עילאין בה והנה נמצא כפי זה כי אור הבריא' גדול במאוד מאוד מן היצירה והעשיה גם פשוט הוא שכמו כן יש הפרש גדול בין האצי' אל הבריאה וזה ביאור ענין הפרשם הנה באצי' אור ג"ס ראשונות עצמם מאיר בזו"ן דאצי' בלי שיתלבשו בבינה כנז"ל ולכן יש בזו"ן יכולת בזווג שלהם להוליד נשמות הצדיקים אשר הם פנימיות העולמות כמבואר אצלינו וכמו שית' לקמן בדרוש זה אמנם עולם הבריאה המקבל אור ג"ר דאצי' אלא שהוא בהתלבשותם תוך בינה דאצי' לכן יש בבריאה כח להוליד נשמות ממש אלא שהם נשמות המלאכים של יצירה וידעת כי המלאכים הם חיצוניות העולמות כי כמו שזו"ן דאצילות אין להם כח להוליד נשמות הצדיקים הנק' פנימיות של העולמו' אם לא ע"י המוחין הניתנים להם מן או"א כי אז זווג זו"ן נק' זווג שלם וכן הבריאה כאשר אור ג"ר דאצי' יאירו בהם יהיה בהם כח להוליד נשמות ג"כ אלא שהם נשמות מלאכים בלבד לסבה הנז' אבל יצי' ועשיה שאין אור הג"ר דאצי' מגיע בה אפי' ע"י התלבשותם בבינה כנז"ל אין בה יכולת להוליד נשמות כלל אף לא לבחי' מלאכים כי אין שום הולדה בעולם אלא בכח המו' העליונים שהם או"א דאצי' הנק' מוחין אמיתיים ממש ואמנם היצירה אין בה בחי' מוחין האלו ומכש"כ בעולם העשיה הגרועה מן היצירה כמו שיתבאר:
9
י׳(בדפו"י עג ע"א) ונחזור שנית לפרש היטב ההפרש שבין ד' עולמות אלו בין זה לזה הנה אחר שביארנו כי א"א להוליד נשמות חדשות אלא ע"י המוחין העליונים שהם או"א דאצי' הנק' מוחין באמת ולא בהשאלה ולכן עד מקום שמגיע הארת זווג או"א דאצי' יש שם בחי' הולדה דנשמות חדשות אבל משם ואילך לא יש והענין הוא כי הנה הכתוב אומר שארה כסותה ועונתה לא יגרע והנה ג' אלה כלם נמצאי' בעול' האצי' ובעולם הבריאה חסר משם עונת הנשמות של הצדיקים אבל יש עונת לנשמות המלאכים וביצירה חסר העונה לגמרי ובעשיה חסר גם הכסות ואין שם רק שארה בלבד:
10
י״אונבאר עניינם היטב הנה נת' כי ב' זווגים הם באו"א דאצי' כנז"ל והנה הראשון הוא בחי' פנימיות שהם ג"ר של או"א כנז' אצלינו היטב בדרוש שמע ישראל דשחרית ע"ש הטיב מאוד וזה נקר' זווגא שלים ולכן תועלת הזווג הזה הוא להנחיל מוחין אל זו"ן בניהם שיזדווגו גם הם ויולידו נשמות חדשות ממש אל הצדיקים הנק' פנימיו העולמות אבל זווג הב' הוא של ישסו"ת שהם ז' תחתונו' דאו"א שאינם מוחין ממש שלהם ולכן נק' חיצוניות או"א אבל עכ"ז כל כללות או"א אפי' הז' תחתונות שלהם נק' מוחין בערך זו"ן כי או"א כל גופם נק' מוחין של האצי' אמנם הג"ר שבהם הם המוחין של המוחין והם פנימיות המוחין אבל ז' תחתונות שבהם שהם ישסו"ת הם הגוף של המוחין והם חצוניות המוחין ולכן בהיות הזווג הב' הזה הנק' חצוניות המוחין שהוא בחי' ישסו"ת אז איננו רק לצורך או"א דבריאה שהם יזדווגו וינחילו מוחין לזו"ן דבריאה שיולידו נשמות המלאכים הנק' חצוניות העולמות וזכור הקדמה זו היטב כי בה תבין כמה דרושים גדולים בחכמה זו ונמצא כי כיון שהארת זווג או"א הנק' מוחין דאצי' מגיע עד הבריאה יש שם עונתה לצורך החצוניות שהם נשמות חדשות ממש של המלאכים לפי שגם הבריאה היא מלבוש חצוניות או"א כנודע כי אימא בג' ספירן מקננא בכרסיא והיא מוחין כדמיון או"א שהם מוחין האצי' אבל היצירה והעשיה הם מלבושים לזו"ן שהם גופא דאצילות ולכן אין אור או"א הנק' מוחין דאצי' ואפי' החצוניות שלהם אינו מאיר בהם ועל כן ענין עונתה חסרה בשניהם האמנם ההפרש שבין היצירה לעשיה הוא זה כי הנה נת' לעיל ששניהם מלבושים לגופא דאצי' שהם זו"ן והנה נת' למעלה כי גם בזו"ן דאצי' יש ב' מיני זווגים ממש כדמיונ' באו"א והבן זה במאוד מאוד והנה הראשון נק' זווגא שלים שהיא בהיותם שניהם שוי הקומה גדולים במוחיהם הפנימיים הנק' זווג דפב"פ והב' הוא כאשר נוק' היא בחזה שלו בלבד הנק' זווג אחור באחו' עם היות מוכרח שכל הזווגים שבעולם הם פב"פ אלא שלהיותם קצרי הקומה ע"ד מה שנת' בישסו"ת כי אז הוא החצוניות ואז נק' זווג אחור באחו' והבן ג"ז במאוד מאוד כי הכל כדמיון מה שביארנו באו"א ממש והנה כיון שב' זווגים האלה עם היותם שזה שלם וזה בלתי שלם כנז' עכ"ז גם שניהם אינם זווגים ממש להיותם בזו"ן אשר הם גופא של האצי' ואיננו מוחין כלל כי הרי שרשו של ז"א אינו רק ו"ק שהיא ו' של הוי"ה כנודע והמוחין שבו נק' מוחין בדרך שאלה ולכן אין בתולדות כח להמציא ביצירה ועשיה בחי' עונה להוליד נשמות כלל אף לא של מלאכים והנה כאשר מאיר ז"א ביצירה אינו מאיר רק בחי' ו"ק בלבד ביצירה וכמו שאנו עתידים לבאר כי הפרצוף היותר שלם שבכל היצי' אין בו רק ו"ק וזהו סו' דמ"ש בתיקונין ו' ספירן מקננן במטטרו"ן ולכן אין כח הולדה ועונה כלל בכל היצירה וכ"ש בעשיה וההפרש שיש בין יצירה לעשיה הוא שביצירה יש גם כסותה ובעשיה שארה לבד והענין הוא עם הנז' כי מכל ב' זווגים דזו"ן דאצי' אין נמשך מהם ליצירה ולעשיה לצורך עונה והולדה וזווג רק להמשיך להם חיות ושפע ומזון כדי צורך עצמם בלבד ולא להוליד נשמות והנה מן הזוג הא' השלם דזו"ן דאצי' נמשך חיות אל היצירה בבחי' ו"ק שהוא שעור שלם של ז"א ומן הזווג הב' דלא שלים נמשך חיות אל העשיה לבחי' ג' כלילן בג' בלבד כמו שית' לקמן והנה זה החיות והשפע הנמשך אשר זכרנו הוא הנז' בפסוק בלשון שארה שהוא המזון כי בענין זה שוים היציר' והעשיה אמנם מה שנתוסף ביצי' יותר מן העשיה הוא ענין כסותה והענין הוא כי הכסות מורה על היות אל עולם היציר' כסות מן עולם אחר המכסה עליו והוא עולם העשיה המכסה את היצירה כי העול' התחתון הוא מכסה לעליון ומלבישו שלא יתגלה אל התחתונים כי כן היצירה מכסה על הבריאה והבריאה על האצי' וכן ביצירה יש עולם א' למטה ממנו אשר הוא מכסה עליו והוא עולם העשיה והענין הוא כי יש אל היצירה ב' מיני חיות ושפע הא' לצורך עצמו ינק' שארה והב' הוא לצורך העשיה המכסה אותו ונק' כסותה משא"כ בעולם העשיה שהוא התחתון שבכל העולמות ואין תחתון ממנו שיכסה אותו ולכן איננו צריך חיות לצורך כסותה אמנם חיות לצורך עצמו בלבד והוא הנק' שארה וזהו סוד לשון שארה המכונה אל המזון כי הוא לשון שירים שיורים כי באצי' כל הבחי' שבו הם פרצופים שלמים ובבריאה יש (בדפו"י ע"ב) שלימים ושאינם שלימים וביצי' יש בו חסרון יותר מזה כמו שית' אבל בעשיה לא יש בה תקון גמור בפרצופיו אמנם מה שנשתייר לה הוא בחי' הראשונה הגרוע מכולם שהוא סוד היותם ג' כלילן בג' הנקר' אצלינו בחי' עיבור ראשון לפי שתועלת הנמשך מן הזווג הנעשה לצורך בחי' זו איננו מספיק רק לצורך הכרחי של חיות ומזון בהם עצמם בבחי' שעור המצטרך אל חיות ומזון העובר שבמעי אמו ולא יותר ואמנם כי ענין הכסות הזה אשר ביצירה הוא בבחי' הכלים של עולם העשיה לא בבחי' העצמות שבהם ודע כי ענין שארה זו הוא הנרמז בכתוב באומרו והיה שארית יעקב בגוים כי הוא בחי' השיורין שנשתיירו בבחי' ראשונה של ג' כלילן בג' אשר שיירי קדושה אלו נק' שארית יעקב בגוים שהוא בעולם העשיה אשר שם כל הקלי' והאלהי' אחרי' הנק' גוים ועמים רבים ואם תזכור מה שהודעתיך בענין הדור האחרון של משיח דבגלותא בתראה הנק' שארית יעקב שהוא בחי' כד מטו רגלין ברגלין תבין הפסוק הזה במתכונתו והמשכיל יבין ונמצא העולה מכל זה כי מזווג ראשון של זו"ן דאצי' נמשכת הארה באו"א דיצירה כדי שיזדווגו ויורישו חיות ושפע לבניהם שהם זו"ן דיצירה בבחינת יניקה שהוא ו"ק ומהזווג הב' נמשך הארה אל או"א דעשיה שיזדווגו ויורישו לבניהם זו"ן חיות ושפע בבחי' העיבור הנק' ג' כלילן בג'.
11
י״בועתה אבאר את אשר כתבתי למעלה כי ב' מיני זווגים נמצאו בזו"ן דאצי' ואמנם האמת הוא ג' זווגים נמצאו להם הא' הוא זווג פב"פ בהיותם שוים בקומתן גדולי הקומה. השני הוא בהיותם קצרי הקומה כי אז הנקבה עומדת מן החזה שבו ולמטה ועדיין הם אחו' באחו'. הג' בהיותה למטה מהחזה שבו. אמנם הם עומדי' פב"ב וזה הזווג הוא ממוצע בין ב' הזווגים האחרי' וכפי זה היה ראוי שעוד יברא העולם הג' כנגד זה הזווג הג'. והתשובה היא כי עיק' הזווגי' הנז' אינם רק ב' הנז' בלבד והענין הוא כי הנה קודם בריאת העולם וברי' אדה"ר היו זו"ן של אצי' אחו' באחו' וכן כל שאר העולמות היו בסוד אחו' באחו' והוא בסוד העשי' שהיא בחי' אחו' באחור והבן הקדמה זו ולכן ט"ל מלאכות הם שנאסרו בשבת כי הם בחי' המעשה אשר בעשיה וכלם היו בבחי' אחו' באחו' ואחר שבא אדה"ר ע"י תפלותיו תקן כל העולמות בסוד לעבדה ולשמרה כי קודם שנוצר אדם היו ששת ימי המעשה של ימי בראשית בחי' ט"ל מלאכות של המעשה בהיותם בסוד אחו' באחו' וכשנוצר אדם גרם הנסירה העליונ' וחזרו זו"ן פב"פ והיה יום השבת ולכן נאסרו בו הט"ל מלאכות כי העושה מלאכה ביו' השב' גורם להחזיר העולמות בבחי' אחו' באחו' כבתחלה:
12
י״גוהואיל ואתא לידן נבאר היטב ענין אחו' באחו' (עיין לעיל ד' ל"ו ע"ב) מה עניינו גם למה טרם בריא' העולם היו הם בבחי זו של אחו' באחו' דע כי כשנאצלו ה"ס ועדיין הג"ר לא נתקנו להיותם בבחי' פר' הנה כאשר ירד האור אל הכלי' של ז' תחתונו' לא יכלו לסבלו ונשברו ומתו הכלים של ז' תחתו' אשר זהו סוד ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום וגו' וכאשר אח"כ נתקנו הג"ר ונעשו בבחי' פר' הנה עי"כ נתמעט האור והיה יכולת בז' תחתונות הנק' זו"ן לקבל האורות כמבואר אצלנו כי המעטת האור נבא בהשתלשלות מועט הוא סבת תקון אצל המקבלים והנה מן השיורים שנשארו שלא נתקנו מהמלכים ההם מהם נעשו הקלי' והדינים והנה כשנתקנו או"א ירדו השיורי' ההם שהם בחי' דינים קשים שלא נתקנו ובחי' קלי' מעורבים ומדובקי' בהם וירדו למטה במקום זו"ן וכאשר הגיע זמן תיקון זו"ן גם הם ראה המאציל העליון ית' שאם היה מתקנם בבחי' פר' בסוד פב"פ יתאחזו הקלי' והדינים הקשים באחו' שלהם לפי שהאחו' הם דינים ג"כ כנודע ובפרט בהיותם למטה כנז' ולכן תקונם בבחי' היותם אחו' באחו' מתדבקי' יחד ועי"כ לא יהיה מקום אל הדינים ואל הקלי' להתאחז שם האמנם אין להתיירא אולי יתאחזו בבחי' הפנים לפי ששם אין להם אחיז' כלל כי הם רחמים. והנה אחר שנוצרו אדם וחוה ע"י תפלותיו ומעשיו גדר הכרם וקצץ הקוצין הנאחזים שם וכרת כל הקלי' משם והחזיר לזו"ן פב"פ האמנם לא היה כח בידו רק לתקן העולמות העליונים עד סוף היצירה אבל עולם העשי' אשר רובו ככלו הוא קלי לא הי' יכול לתקנו ולכן עולם העשיה לבדו נשאר בסוד אחו' באחו' מיניה וביה ולהיות כי באלו האחו' היו שם קלי' רבות והי' הפסולת מרובה על האוכל יש אחיזה אל החצונים שם בין הדבקים של האחו' ההם וזהו סוד אלקים אחרים פי' אלהים הנדבקי' באחו' של העשיה אמנם בעולם הברי' אעפ"י שהי' דיני' כנודע עכ"ז תמן אימא מקננא בכרסיא והיא סוד שם ההו"יה בניקוד אלהי"ם כנודע אבל כאן בעולם העשיה שהיא ה"א תתא' יש שם אלהי' אחרים והבן זה: ונחזור לעניינו כי ב' מיני זווג הם בלבד בזו"ן דאצי' הא' בהיותם בתחלה אחו' באחו' קודם שנבר' אדם והב' הוא אחר שנברא אדה"ר כי אז הוחזרו פב"פ כל העולמות עד סוף היצי' כי עולם העשי' לבדו נשאר גם עתה אחו' באחו' ולכן היצי' שחזר פב"פ אחר בריאת אדם היה בו יכולת לקבל האור מבחי' זווג המשובח דזו"ן דאצי' מבחי' (בדפו"י ע"ג) פב"פ אבל העשיה שגם אחר בריאת אדם נשאר אחו' באחו' ולכן גם עתה אינה מקבלת רק מן הזווג הב' הגרוע של אחו' באחו' כדמיון מה שהיה אחר בריאת אדה"ר ואמנם הזווג האחר הג' שהוא היותם פב"פ ועדיין היא עד החזה בלבד הוא זווג מחודש נעשה עתה לפי שעה ע"י תפלת התחתונים ומעשיהם כנודע אבל בבריאת העולם לא היו רק ב' זווגי' הנז"ל ולכן אין זווג זה המחודש נכנס בשתוף עמהם:
13
י״דדרוש ג' על הנז"ל ועתה נבאר מה שיעדנו למעל' לבאר החלופים וההפרשים שיש בעולמו' אבי"ע וכלם נמשכו מסבות מיני הפרש הזווגי' העליונים שבאו"א וזו"ן דאצי' כנז"ל. הנה נתבאר אצלינו כי ד' עולמות הם הנק' אבי"ע וכל עולם מהם יש בו י"ס וכל י"ס שבכל עולם מהם הם מחולקים בה' פרצו' וזה פרטיהם בעולם האצי' ומהם תקיש לבי"ע הנה הכתר של האצי' הוא בחי' פר' אריך אנפין ובו נכלל עתיק יומין ומן החכמה נעש' אבא ומן הבינה נעשת אימא ומן ו"ק חג"ת נה"י נעשה ז"א ומן המלכות נעשת נוק' דז"א ועד"ז הוא בי"ס דברי' ובי"ס דיצי' ובי"ס דעשי' ובדבר הזה הושיו כל העולמות האמנם החלוק וההפרש אשר בהם הוא במציאות הפרצ' עצמם כי אין פרצופי עוה"ז כפרצ' חבירו האמנם במספר הפר' כלם שוים: ונבאר החלוקים הנה בעולם האצי' כל ה' פרצו' הם שלמים כ"א בי"ס וזה סדר התלבשותם זה בזה הנה ג"ר דעתיק יומין נשארים מגולים מבלי לבוש לפי שאין אריך אנפין יכול לסבול להלבישם מרוב זכותם ודקותם אמנם הז' תחתונות דעתיק יומין מתלבשים תוך כל הי"ס דפר' אריך אנפין וג"ר דאריך אנפין הנק' רישא דיליה גם הם מגולות אמנם הז' תחתונות הנק' גופא דיליה מתלבשות בד' פרצופין הנק' או"א וזו"ן כי אלו הד' פרצו' הם ד' אותיות ההו"יה שהם שמו של האריך אנפין אשר בתוך ד' אותיות שם הזה שהם בחי' ד' פרצו' הנז'מתלבש אריך אנפין בחי' ז' תחתונות שבו ואמנם רישא דאריך הנשארת בגלוי היא בחי' קוצו של יו"ד של ההו"יה הנז' אשר נשארה בגלוי מחוץ אות יו"ד של ההו"יה שהיא פרצו' אבא וג"ר דאו"א נשארו מגולות וז' תחתונות שבהם מתלבשות בז"א כי אבא ואימא כחדא נפקין וכחדא שריין שוים בקומתם זה אצל זה ואינם זה למטה מזה מה שאין כן בזו"ן כי בהיותם בתחלה בסוד אחו' באחו' אז ז' ראשונות שבו מגולי' וג' תחתונות נה"י שבו מתלבשי' בנוק' אבל כשהם פב"פ הם בדמיון או"א שוים בקומתם ואמנם עולם הברי' יש בו כמה חלופים מעולם האצי' ואלו הם הנה עתיק יומין של הבריא' הוא סוד אותה הנקודה של מלכו' דעולם האצי' שאמר לה המאציל לכי ומעטי א"ע והוי ראש לשועלים כי זו הנקודה הנז' נעשת ראש לעול' הבריאה הנק' שועלים בערך האצי' והיא הנק' עתיק יומין דברי' וזה העתיק יומין מתלבש תוך ג"ר מן הו"ק של אריך שהם חג"ת שבו כמו שנבאר ולמטה יתבאר ענין נקודת המל' הנז' מה עניינה והנה אריך אנפין דבריאה אינו פר' שלם בי"ס רק מו"ק בלבד ואיננו פר' שלם והטעם הו' לפי שבא"א של האצי' היו בו י"ג תקוני דיקנא אשר הם צנורות דקי' כחוט השערה ומתוכם נובע ועובר האור בצרות צר מאד ועל ידיהם האור מתמעט מאד ומתרחק בארכם מאד ולכן לא יכול אריך דאצי' לתקן ראש אריך דבריאה בי"ג תיקוני דיקנא כמוהו והוציאו פר' חסר בן ו"ק בלבד והם חג"ת נה"י והנה עתיק יומין מתלבש באלו החג"ת ואלו החג"ת נשארים מגולים וג' תחתונות שהם נה"י שבו הם מתלבשים תוך פר' או"א והנה גם אבא דבריאה אין בו פר' שלם כי גם הוא פר' של ו"ק חג"ת נה"י כדמיון אריך אנפין והטעם הוא כי גם בעולם האצי' בבחי' הזווג הב' שיש לאו"א כבר ביארנו שאז אימא היתה רובצת על הבנים בפר' שלם הנקרא תבונה ואמנם אבא היה מרכין ומשפיל ראשו למטה כדי להזדווג עמה ונמצא כי אור ג"ר דאבא לא נזדווגו עם התבונה אלא ע"י הרכנת הראש ולכן כאשר האור הנשפע מן הזווג ההוא יורד אל הבריאה כנז"ל לא נזכר שם בחי' הראש של אבא רק בחי' ו"ק בלבד אבל אימא של הברי' יש לה פר' שלם בי"ס לסבה הנז' רק שהיא קצרת הקומה בבחי' התבונה שבאצי' וגם לסבה אחרת והי' במה שביארנו לעיל כי אימא דאצי' מקננא בכרסיא אחר היות כתר וחכמה גנוזים ומתלבשי' בה ולכן כתר וחכמה דברי' הם נעלמים גם הם ואין בהם רק ו"ק אבל אימא דברי' יש לה פר' גמור מכיון שהאימ' דאצי' נגלת בגלוי בברי'. ובזה תבין פי' אחר במה שביארנו בס' התקו' כי אימא עילאה מקננא בכרסיא פי' כי בחי' אריך ואבא שבברי' כמעט שאין להם היכר וכאלו התחלת עולם הברי' אינה רק מבחי' אימא של הברי' ממנה ולמט' בלבד כי אין פר' שלם ניכר אלא בה וגם זהו הטעם שעולם הבריאה מכונה אל הבינה לפי שאין גלוי האור של הברי' ניכר אלא מהבי' של הברי' עצמה ממנה ואילך האמנם עם כ"ז גם באימא דברי' היה בה קצת חסרון והוא שאין לה שום אור מקיף כלל וז"א דברי' גם הוא פר' שלם בי"ס כמו אימא ומה שנתוסף בו הוא כי יש לו בחי' או"מ א' ונוק' דז"א דברי' גם היא בעלת פר' שלם בי"ס ומה שנתוס' בה יותר מז"א הוא שיש לה שני בחי' של אורות מקיפים לה (בדפו"י ע"ד) והנה אור המקי' עליון שבה הוא סוד קשר של תפילין ש"ר כמבואר אצלינו והמקי' הב' היותר תחתון הוא סוד תפלה ש"י כנוד' כי כל תפלי' הוא בחי' א"מ והטעם לכל הנז"ל הוא כי כל מה שהוא קטן מחבירו יכול להתגלות יותר מחבירו ולכן פר' אלו שבברי' הולכים וגדילי' במדרי זה יותר מזה והיותר תחתון מחבירו שלם בגילוייו יותר מן העליון שעליו ואמנם עולם היצי' הולך וחסר יותר מן הבריאה וטעם הדבר הוא לפי שאור הברי' מתמעט ע"י מסך א' בלבד שבינו לבין האצי' אבל אל היצי' נתוסף עוד מסך אחר בינו לבין הברי' כי הרי אין לו הארה כ"א ע"י התלבשות האור תוך ז"א דברי' כנז"ל ולכן האורות עליוני' כל אשר להם הם יותר עליונים וזכים הם מתמעטים משם לפי שאין האור הזך יכול לעבור דרך המסך העב ההוא ולכן א"א דיצי' אין בו רק בחי' ג' כלילן בג' ר"ל נה"י כלולו' תוך חג"ת ואינו ניכר בו רק ג' ספי' חג"ת בלבד וכן אבא דיצי' גם הוא ג' גו ג' כמו אריך כי כן בברי' נשתוו שניהם יחד אמנם אימא וזו"ן דיצי' כיון שבברי' היו שלשת' בבחי' פר' שלם גם עתה אעפ"י שנחסרו לא היה חסרונם גדול ואמנם כ"א משלשתם הוא בבחי' ו"ק חג"ת נה"י בלבד וטעם חסרון זה הוא לפי שאור היצי' נמשך דרך מסך ז"א דברי' כנז"ל וז"א הוא בחי' ו"ק כנודע לכן אי אפשר להיות שום פר' ביצי' יותר מן ו"ק וז"ס מ"ש בס' התקו' שית ספי' מקננן במטטרו"ן הורה כי הפרצו' היותר שלם שביצי' אינו יותר מן ו"ק גם ביאורו זה מה שביארנו לעיל כי המסך שבין בריאה ליצי' אשר דרך בו עובר האור אל היצי' הוא מן ז"א של בריאה שבו נתלבשה בינ' וחכמה וכתר דאצי' ונמצא כי שית ספי' שהוא ז"א דברי' הוא המקנן ביצי' וזה הטעם הב' הוא שגרם אל הטעם הראשון שלא יהיה ביצי' פרצו' גדול יותר מן ו"ק כנז"ל אבל ההפרש שבין ג' אלו הו' זה כי אימא דיצי' אין לה שום א"מ וז"א דיצי' יש לו אור א' מקיף ונוק' יש לה ב' אורות מקיפים והנה סדר התלבשות' כך כי הראשונה דאריך דיצי' נשארת מגולת וב' התחתונו' מן הג' שבו הם מתלבשות תוך או"א וע"י דיצי' הוא נקודת מלכו' דברי' שגם היא ירדה ביצי' להיות ראש בה ונתלבשה בראשונה מן השלש של א"א ואמנם עולם העשיה גם הוא הלך וחסר להיות שנתוסף בה עוד מסך אחר בין היצי' אל העשיה ולכן בחי' נקודת מל' דיצי' גם היא ירדה ונתלבשה בראשונה של אריך ונק' ע"י של עשיה וא"א דעשיה גם הוא תלת כלילן בתלת כמו אריך דיצי' לפי שהכתר הוא קו אמצעי ובהכרח הוא לוקח שני הקוים הימין והשמאל עמו ולכן א"א אף בעשיה אי אפשר לו להיות גרוע מתלת כלילן בג' אבל אבא שהוא קו ימין בלבד אין בו טעם הנז' באריך ולכן נתמעט כאן בעשיה והיה בבחי' מדה אחת ונקודה אחת לבדה ואימא וזו"ן גם הם נתמעטו מאשר היו ביצי' כי עתה אין בכל אחת מהם רק תלת כלילן בתלת וההפרש שבהם הוא כי אימא אין לה שום או"מ וז"א יש לו אור א' מקיף ונוק' יש לה ב' אורות מקיפים:
14
ט״וטעם למה שאומרים בתפלה יוצר אור ובורא חשך והוא להפך כנודע
15
ט״זוהנה במה שאמרנו יובן טעם יוצר אור ובורא חשך רמז כי היציר' היא רחמים והבריאה דין וטעם הדבר הוא לפי שהבריאה היא בחי' ההוי"ה מהופכת כזה הוה"י לפי שה' תתאה מלכות שבברי' היא גדולה ומעולה מן הו' שהוא ז"א כי היא יש לה ב' אורות מקיפי' והז"א אין לו רק אור מקיף א' וכן עד"ז הוא ה' עילאה אימא היא גדולה ומעולה מן הי' שהוא אבא כי היא יש לה פרצוף שלם והוא אין לו רק ו"ק ונמצאו ב' הנקבות גוברות על ב' הזכרים והרי זה דין גמור ה' על ו' ה' על י' והנה הטעם לזה הוא במה שביארנו לעיל כי אימא מקננא בכרסיא כי כל הבריאה נעשת ע"י אימא עילאה דאצי' ולכן הנקבות שבבריאה שלטין על הדכורין ולכן הוא דין ולכן נאמר בה ובורא חושך כי כל הבריאה ואפי' הזכרים שבה מסטרא דחשך שהיא הנקבה קא אתו משא"כ ביצירה שאעפ"י שגם בה הנקבות גדולות על הזכרים עכ"ז כלם באים מבחי' דכורא אפי' הנקבות שבה כי הרי ו' ספירן מקננן בכרסיא כי אימא דיצי' היא בינה שבו והנוק' היא מלכות שבו באופן שכלם הם דכורין ולא שייך בהו למימר דאף בהו שלטי נוקבין על דכורין ולכן כתיב ביה יוצר אור כי היצירה הוא אור דכורא כנודע כי אור וחשך הם דכורא ונוק' ואמנם העשיה גרועה מכל העולמות כי הרי אף הבריאה אינה אלא דינים וגבורות אבל העשי' שם הוא מדור הקלי' ואלהים אחרים כמבואר אצלינו: גם במה שנת' יובן מ"ש בס' התקונין כי האצילות רובו טוב ומעוטו רע ואפילו המיעוט ההוא איננו מעורב עם הטוב והבריאה חציו טוב וחציו רע אמנם אינם מעורבים והיצירה חציה טוב
16
י״ז{א"ש צריך עיון שהרי למעלה בד' ע' ע"ד כת' הפך מזה שהברי' רובו טוב ומעוטו רע והם מעורבים:} וחציה רע וגם הם מעורבים והעשי רובה רע ומעוטה טוב וגם שהם מעורבי' וטעם הדבר הוא במה שהודעתיך כי אין אחיזת הקלי' בג' ראשונות כלל אלא בז' תחתונות (בדפו"י עד ע"א) ולכן עולם האצילות שבכל ג' פרצופין הראשונים נתקנו ונשלמו ולכן הרע שבאצי' הוא מועט וגם שאינו מתערב אבל בברי' שאריך ואבא אין פרצופיהן שלימים לכן הרע והטוב הם חלקי' שוים אבל כיון שאימא יש לה פרצוף שלם לכן אין הרע שבבריאה מתערב עם הטוב ואין לרע אחיזה כלל בבריאה אבל ביצירה שגם אימא שבה אין פרצופה שלם לכן מלבד שהטוב והרע הם חלקים שוים עוד היא גרועה כי הרע מתערב עם הטוב ויש לרע אחיזה ושליטה בטוב דיצי' ובעשיה שכל הה' פרצופים אין להם פרצוף גדול יותר מבחי' ג' כלילן בג' ולא עוד אלא שאבא שיש בעשיה אינו רק נקודה א' בלבד לכן הרע שבעשיה רב מן הטוב וגם שהם מעורבים ויש אחיזה אל הרע בטוב אשר בעשיה. והנה בענין ב' זווגים שיש לזו"ן דאצי' אשר מהם נמשך האור אל יצירה ועשיה כנז"ל מצאתי לזולת קצת תוספת בו בשם מורי זלה"ה וזה ענינו דע כי הזווג המשובח הא' דבחי' פב"פ שיש לזו"ן דאצי' ממנו נמשך השפע אל או"א דיצירה כדי שיזדווגו יחד ויולידו וימשיכו בחי' שפע וחיות ומזון לבניהם שהם זו"ן דיצירה ותועלת השפע הזה הוא להגדילם כי בתחלה היו מבחי' ג' כלילן בג' ועתה נגדלי' ונעשי' בבחי' ו"ק כל א' משניהם אבל פרצוף גמור של י"ס עם מוחין גמורין א"א להיות בהם וז"ס מ"ש בס' התקונין שית ספירן מקננן במט"טרון פירוש כי הזו"ן דאצי' אינם ממשיכים הארה ושפע גמור ביצירה רק מבחי' שית ספירן שבו בלבד לפי ששרשו הוא ו"ק בלבד בתחלתו אבל מבחי' המוחין הבאים לו אח"כ בסוד תוספת כנודע אינו נותן כלום מהם אל היצירה וזהו אומרו שית ספירן מקננן ביצירה והענין הוא כי ע"י הזווג המשובח של זו"ן דאצי' נמשך נשמות ורוחין קדישין ומלאכים ויורדים ונמשכים אל עולם היצי' להתגדל שם בבחי' ו"ק בלבד וזהו סוד מה שאסרו חז"ל בסה"ז ובמדרש רבה לשמש האדם מטתו בימי החול אלא מערב שבת לע"ש והטעם הוא לפי שו' ימי החול הם בעול' היצי' ויען שזו"ן שביצירה אין להם ו"ק בלי מוחין אין בהם זווג כי אין זווג בלי מוחין ואמנם מן הזווג הב' הגרוע מבחי' אחור באחור אשר לזו"ן דאצילות משם נמשך הארה והשפע אל עולם העשיה אשר כל פרצופ' הם בבחי' ג' כלילן בג' והטעם הוא כמ"ש בס' התקונין דמלכו' מקננ' באופן ונודע כי כאשר הנקבה עומדת אחור באחור עם הזכר אין לה מקום רק בג' תחתונות שבו בלבד וזה היה שעור קומתה אז ולכן כאשר היא מקננת באופן באור זה הנמשך מן הזווג של אחור באחור אינה יכולה להאיר שם בעשיה רק שעור ג' כלילן בג' בלבד כפי שעור קומתה בזמן היותה אחור באחור: עוד צריך שתדע הקדמה אחרת ובה ית' ביאור אחר במ"ש בס' התקו' דאימא עילא' מקננא בכרסייא ושית ספירן מקננן ביצירה ומלכות מקננא באופן והענין הוא דע כי בחי' התבונה של אימא עילאה אשר היא המתפשטת ומתלבשת תוך ז"א של אצי' כנודע כל פרצופה יורדת להאיר בבריאה באופן זה כי ג"ר שבה מתלבשת בג"ר ובדעת דבריאה וג"ס אלו הם הנז' בסה"ז בכ"מ כסא הכבוד וכרסיא קדישא וו"ק מתלבשות בו"ק הבריאה והם הנק' ו' מעלו' לכסא וזה הכסא נק' כרסיא דרחמי והמלכות שבה מתלבשת במלכות הבריאה והיא הנק' כסא דין ונק' תכלת ונק' סנדלפון וזהו שאמרו אימא עילאה מקננא בכרסייא היא התבונה דאצי' כנז' ואחר שנתלבש' בבריאה ע"ד הנז' חוזרים ו"ק התבונה הנז' להתפשט ולהתלבש ביצי' ואלו הו"ק שבה נעשות בחי' נשמה אל הו"ק הנמשכים אל היצירה מן הזוג של זו"ן דאצי' כנז"ל וז"ס שית ספירן מקננן במט"טרון והמלכות של התבונה דאצי' הנז' גם היא מתפשטת בעשיה ונעשת בחי' נשמה אל ההארה הנמשכת אל העשיה מן הזוג הב' הגרוע דבחי' אחור באחור של זו"ן דאצי' שהיא בחי' ג' כלילן בג' כנז"ל ונמצא כי התבונה של האצי' מתפשטת בכל ג' עולמות בי"ע כי ג"ר שבה מתלבשות בבריאה וו"ק ביצירה והמלכות שבה בעשיה:
17
י״חדרוש ד' על הנז"ל בסדר ג' עולמות בי"ע
18
י״טועתה נבאר סדר ג' עולמות בי"ע בשמותם ובמעשיהם. ותחלה נבאר ענין המסך שבין האצילו' לבריאה מה עניינו. ואח"כ נבאר ענין נקוד' המלכו' דאצילות שירדה בבריאה ונעשת שם עתי' יומין של הבריאה כנז"ל ואח"כ נבאר שאר פרטי הבי"ע: דע כי מצאתי לזולתי בשם מורי זלה"ה כי הג' ראשונו' של א"א דבריא' שהוא בן ו' קצוות בלבד כנז"ל והנה הג' ראשונו' שבו הם חג"ת אשר נשארו מגולי' ולא נתלבשו תוך או"א הנה ג' האלה הם בסוד מסך וביאור הדברים אלו כך הוא כי הנה כאשר דמות והתנוצצות הי"ס דאצילות עברו דרך המסך אל הבריא' ונחקקו כנגדם י"ס דבריאה כנז"ל ואמנם לא בקעו ממש את המסך ועברו בו אמנם הארתם בלבד הוא שעברה דרך המסך ונחקקו י"ס דבריאה והנה גם חג"ת שהם ג' ראשונות דאריך דבריאה גם הם לא בקעו המסך לירד אל הבריא' רק הם כמו השאר שהם אור המתמע' ונחלש ועובר קצתו דרך המסך אמנם אותה הנקודה של המלכות דאצילות אשר ירדה ונתלבשה בחג"ת דאריך דבריאה ונעשת עתי' יומין (בדפו"י ע"ב) כנז"ל הוא אור עצמו של המלכות דאצילו' ממש ולכן היה בה כח לבקוע ממש את המסך ולשבר אותו וירדה ונתלבשה בבריא' כנז"ל כמו שהיא
19
כ׳ונבאר עתה ענין זו הנקודה מה עניינה כבר הודעתיך כי כשנאצלו זו"ן דאצילות היו שני המאורות שוים בקומתם וכאשר קטרג' הלבנה נתמעט' וענין מעוט זה הוא כי מה שהית' בתחלה פרצוף שלם מי"ס נתמעטה ועמדה בבחי' נקודה קטנה אחת כלולה מי' ושאר ט' נקודותיה נסתלקו ממנה לפי שכבר הודעתיך כי המלכו' בתחל' אצילותה לא נאצלה רק בבחי' נקודה אחת כנז' וזה שרש התחלת' ואח"כ הגדילה בסוד תוספ' ועמדה בפרצוף שלם של י"ס באמצעות ז"א כי לכן נקראת אספקלריא שאינה מאירה דלית לה מגרמה כלום וכשקטרגה נסתלקו הט"ס שבאו לה בתוס' על יד ז"א וחזר ז"א עצמו ונטלם והיא נשארה בסוד נקודה קטנה כבתחלה ומרוב קטנותה לא היה בה כח לעמוד אצלו והוכרחה לירד מאצלו ונעשת ראש לשועלי' בראשי' עולם הבריאה כי בתחלה היתה זנב לאריות כי הנקב' נקרא' זנב אל הזכר כמו שאמרו בתלמוד פרצוף היתה זנב היתה וכו'. ועתה צריך להודיע כי הנה עם היות כי נקודה זו היא מלכות דאצילות עצמו אם כן איך עולם הבריאה מתחיל מן הנקודה הזו ונכללת בכל עולם הבריאה כנז"ל. והתשובה היא כי עם היות שזו הנקודה היא עצמה היא בקעה המסך בקוע גמור וירדה למטה ובערך הבריאה נקראת נקודה זו בחי' אצילות ממש אמנם הנקודה הזאת היא בעצמה ודאי שאין לה ערך ודמיון עם אור האצי' לפי שכבר ידעת איך ערך ומדריגת הפרצופי' שבאצילו' עצמו הולכים הלוך וחסור כי' אבא גרוע מערך אריך לאין קץ ואי' מן אבא וז"א מן אימא ונוקב' מן ז"א כי כל אחד ואחד מתמעט האור ממה שלמעלה ממנו עד אין קץ והנה אם בהיות הנקבה שלימה בפרצופה אין לה ערך ודמיון עם הזכר ומכ"ש אחר שנתמעטה בתכלי' השפלות המעוט ועמדה על נקודה עשירי' שבה בלבד ולא עוד אלא שהוצרכה להבקיע מסך האצילות כדי לירד ובהכרח כי נתמעטה יותר ויותר על ידי בקיעתה את המסך ונוסף על כל זה אחר רדתה בעולם הבריאה כי אז נתמעטה מעוט שאין לו קץ וערך וכפי זה נמצאת נקראת מכלל עולם הבריאה ואינה מכלל עולם האצילות ודע כי בכל עולם ועולם היה כן ונתחיל מעולם האצילות ונאמר כי הנה נתבאר למעלה כי על האצילות נאמר כלם בחכמה עשית כי הא"ס נתלבש בתוך החכמה העליונה שלמעלה מעולם האצילות ואותה החכמה עצמה בקעה בקיעה גמורה במסך שעל עולם האצילות והיא עצמה ירדה ונתלבשה בראש א"א דאצי' ונקראת עתיק יומין דאצילות ועל ידה מקבל האצילות אור הא"ס וזהו סוד כלם בחכמה עשית הנאמר על עולם האצילות כנז"ל ועל דרך זה ירדה מלכו' דאצילות בסוד נקודה והיתה עתיק יומין של בריאה כנז"ל ועל דרך זה גם מלכות דבריאה בבחי' נקודה אחת בקעה המסך שתחת הבריא' וירדה ביצירה והיתה עתיק יומין אשר שם ועל ידה מקבלת היצירה כל האור שלה וכן על דרך זה ירדה נקודת המלכות דיצירה ובקעה המסך שתחת היצירה וירדה לעשיה על דרך הנז' ממש והנה סבת כל הירידות הללו היו לתועלת העולמות כי על ידי ירידת נקודת כל המלכות שבכל עולם לעולם שלמטה ממנו מתקשר עולם בעולם ומקבל הארה זה מזה ע"י היות סיום העול' העליון ראש אל התחתון ממש וזהו סוד מצות יום השב' וסוד תוספ' יתירה שבו כי אז ביום ההוא נתוסף קדושה בכל העולמות ועל ידי תוספ' ההוא יש כח אל היכל העליון הנקרא קדש הקדשים ראש דבריאה לעלות אל האצילות וחוזר ליעשות אצילות גמור ממש לסבה הנז' ועל דרך זה בכל עולם ועולם והרי נתבאר היטב ענין מיעוט הירח הנז' בהרבה מקומות. אמנם דע כי כל זה היה בעת בריאת העולם כשנבראו המאורות שהם זו"ן שאז נתמעט הירח והנה אחר בריאת העולם אשר חזרה הירח להתקן וחזרה ועלתה עם השמש אחו' באחו' ואח"כ בראה הירח הנז' את אדם הראשון עם חוה בבחי' אחו' באחו' ואחר שנברא אדם הראשון על ידי תפלותיו ומעשיו החזירה פב"פ עמו ביום הו' בערב שבת כנודע. הנה כאשר חזרו התחתונים לחטא חזרה הירח להתמעט מתחלת האצילות וירדה בבריא' בסוד נקודה אחת כנז"ל ומאז עד עתה הכל תלוי במעשה התחתוני' וזהו סוד תקנת התפלת כי בכל תפלה חוזרת לעלות מן הבריאה אל האצילות ונגדלת ונתקנת ומזדווגת עמו ואחר סיום התפלה חוזרת למעוטה כבתחלה וזה ענין מתמיד מבריאת העולם עד לעתיד לבא שכתיב והיה אור הלבנה וכו' עם היות שאין כל התפלות שוות כמבואר אצלינו בשער התפלה ועי"ש וכבר ידעת כי כל דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומה לגמרי ואעפ"י שזו הנקודה עולה ויורדת עם כל זה הרושם שלה נשאר תמיד קיי' בראש הבריאה אעפ"י שעולה אל האצילות וכן הענין במלכות שבסוף כל עולם ועול' כנז"ל והרי נתבאר כי מה שהיה בעת בריאת העולם ענין מיעוט הירח הוא עצמו הווה תמיד כ"ז החרבן עד לעתיד האמנם יש בזה חלוק אחד בלבד והוא זה כי כאשר נתמעט' הירח בבריאת העולם שהיה זה שלא על ידי התחתונים הנה הט"ס ראשונות שבה היו מסתלקות ממנה (בדפו"י ע"ג) ועולו' למעלה במקום שבאו שהוא בז"א בעלה האמנם כל המעוטי' שהיו אח"כ אל הירח אחר הפע' ההיא מאז ועד עתה אשר כלם היו מחמת פגם מעשה התחתוני' הוא מותר קשה כי אותם הט"ס מסתלקות ויורדות ומתלבשו' בקלי' בסוד שכינ' בגלות והבן זה וכמו שביארנו בפ' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם ועיין שם:
20
כ״אדרו' ה' בסדר עולמו' בי"ע במקומות' ובשמו'
21
כ״בונחזור לבאר עתה ענין סדר העולמות בי"ע במקומות' ובשמות' כבר הודעתיך כי כל ד' עולמו' אבי"ע יש בהם ב' בחי' הנקראי' עצמות וכלי' והנה ענין הכלי' של עול' הבריא' הם כך כי הכלי' של או"א של הבריא' הם השמות הנז' בדברי רז"ל והם אלו אכתרי"אל י"ה יהו"ה צבאות וכמו שידעת ששמות אלו הם שמות של כסא הכבוד עצמו. גם ידעת כי ג"ר של עולם הבריאה הם הנק' כסא הכבוד עצמו ואלו הם בחינת גופא דאו"א ממש שבברי' וגופא דז"א דברי' נק' מטטר"ון וגופא דנוק' דז"א נקרא סנדלפ"ון ואלו הם הנק' כלים דברי' וזה הוא עצמות הברי' הנה העצמות מתחלק לג' בחי' והם נר"ן ואמנם נפש של כל עולם הברי' בכללה הוא מה שביארנו לעיל שהי' כלים של י"ס דאצי' הכו במסך הברי' ומהם נתנוצצו י' נצוצי אור דרך המסך והם נתהוו ונעשו י' נפשות לי' כלים דברי' ואל תתמה מזה כי הנה הנצוצות המתנוצצות מן הכלי' של האצי' אף גם אחר שעוברים דרך המסך הם בחי' נפש ועצמו' של הכלי' דבריאה והרוח של כללות כל הבריא' נמשך מהכאת חצוניות הבינ' של אצי' במסך הברי' ומהנצוצות שנתנוצצו מן י"ס שלה נעשה הרוח של כל י"ס דברי' והנשמה של כל כללות הבריאה נעשה מן הכאת פנימיות הבינה דאצי' דרך המסך ומשם נתנוצצו י' נצוצות מי"ס פנימיות שלה ונעשו נשמה של הי"ס דברי' וגם לרמז אל בחי' רוח ונשמה אלו שנמשכו מן בינה אל הברי' אמרו בספר התיקו' כי אימ' מקננא בכרסיא נשאר לבאר ענין רישא דא"א דבריא' המגול' כנז"ל אשר בה נתלבשה אותה הנקודה דמלכות דאצי' הנק' ע"י כנז"ל והנה רישא זו לא נעשת ע"י מסך ע"ד השאר לסבה שאמרו למעלה כי להיות נקודה זו בחי' מלכות דאצי' ממש היה בה כח לבקוע ולשבר לגמרי את המסך ואפילו החצוניות שלה בקעה ממש המסך ואז העצמו' והכלי ממש עצמם ירדו בברי' ומהם נעשה רישא דאריך דבריאה המגולה כנז"ל: ונבאר עולם היצי' כבר נתבאר דשית ספיראן מקננן במטטרון והענין הוא כי מן פנימיות ז"א דאצילות אחר שנתלבש ונמשך וירד למטה עד המסך שבין אצי' לבריא' ומרוב האור שלו בקע ושבר ממש המסך ההוא ועוד ירד עד המסך הב' שבין ברי' ליצי' ומחמת התפשטותו עד המקום השפל ההוא נחלש כחו ולא יכול לבקוע ולשבר ממש את המסך הזה כמו המסך הראשון אמנם אורו הכה במסך ההוא ועבר דרך המסך התנוצצותו בלבד ולא ע"י בקוע ממש ואז מבחי' התנוצצות פנימיו' נעשה בחי' רישא מגולה דא"א דיצירה ע"ד מה שביארנו ברישא מגולה דאריך דברי' שנעשה מן המל' דאצי' ואמנם בחי' חיצוניותו ירד ג"כ עד המסך השני שבין ברי' ליצי' על דרך שנתבאר בפנימיותו ומההתנוצצות החיצוניות נעשו י' כלים לי"ס דיציר' הנק' גוף דיצירה האמנם בחי' הכלים ובחי' הנר"ן של הברי' לא הי' בהם כח להתנוצץ שנית דרך המסך הזה השני כי נחלש כחם בעברם דרך מסך א' אל הבריאה והעצמות של היצירה הוא זה כי הנה נשמת או"א דיצירה היא מהכאת אכתרי"אל הנז"ל שבברי' שהכה במסך שעל היצירה וממנה נתנוצצה נשמת או"א דיצירה. ומהכאת מטטרו"ן דברי' במסך הנז' נתנוצץ רוח או"א דיצירה. ומהכאת נדלפ"ון דבריאה במסך הנז' נתנוצץ נפש דאו"א דיצירה. והנשמה של ז"א דיצי' נק' מטטרו"ן ורוחו נקרא סנד"לפון ונפשו נקראת מיטטרו"ן בתופות יוד.
22
כ״גנשמת נוק' דז"א דיצירה נקרא נדל"פון ורוחה נקראת מיטטרו"ן בתוספת יו"ד ונפשה ג"כ נק' נדלפ"ון ג"כ בשם הנשמה שנה ג"כ עם שאין שניהם בחי' אחת אמנ' זו הנפש נמשכ' מכח הנשמה שלה הנקרא בשם זה ג"כ ועל הנפש הזו של הנקבה דיצי' הנקרא' ג"כ סנדלפ"ון הוא מה שרמזו רז"ל במס' חגיגה וז"ל במתניתא תנא והנה אופן א' בארץ זה נדלפ"ון שהוא גבוה מחבירו ת"ק שנה כו'. ולפי שהנקבה נק' ארץ כנודע לכן נאמר על הנפש שלה והנה אופן א' בארץ ר"ל במלכות דיצי' בבחי' הנפש שבה.
23
כ״דונבאר עולם העשיה. רישא המגולה דאריך דעשיה הוא עצמו ממש סנדלפ"ון שהיה נפש דמלכות דיצי' כנז"ל. ויען שבכל שאר העולמות לא היה כך שהוא עצמו ישמש למטה לכן נאמר בו והנה אופן אחד בארץ להיותו רישא של העשיה הנקרא ג"כ ארץ ואל רישא זו שבכאן הנקרא סנדלפ"ון הוא שקרו אותו רז"ל שר היער כי סנדלפ"ון בגי' יע"ר וגם בגי' פ"ר. (אמר חיים הכותב מזה נוכל ללמוד כי כל בחי' נקודה שירדה מעולם לעולם כנז"ל הנה היא בהיות ע"ד) בה בחי' נפש בלבד כנלע"ד). נשמת או"א דעשי' נק' הדרניא"ל. ורוחם נק' קמוא"ל. ונפשם נק' מלכיא"ל. נשמת ז"א דעשיה נקרא קמוא"ל. ורוחו נקר' מלכיא"ל ונפשו נק' צדקיא"ל. נשמת נוק' דז"א דעשי' נקר' מלכיא"ל ורוחה נק' צדקיא"ל ונפש' נק' עטוריא"ל. עוד דע כי מטטרו"ן הוא בגי' שד"י שהוא בבחי' יסוד העליון דאצי' הנק' חי והוא מספר שני אותיות ט"ט מן מטטרו"ן ושאר אותיותיו הם רמו"ן והם ג"כ בגי' נוריא"ל וזהו סוד מה שאמרו בספר הזוהר בפ' פנחס ע"פ והחיות רצוא ושוב כי רצו"א בגי' נוריא"ל ושו"ב גי' שד"י כי ב' שמות אלו נרמזים במטטרו"ן כנז' ונודע כי החיות הם בעולם מטטרו"ן ואמנם סנדלפו"ן הוא בעולם העשיה לפי שעולם העשיה הוא כנגד המלכות כנודע והנה יש במל' בחי' ה' גבורות מנצפ"ך כנודע והם בגי' סנדל"פון להיותו נמשך ויוצא מכח ה' גבורות הנז' ולכן סנדל"פון נקרא שר היער ר"ל כי השר הזה יונק ונמשך מן הה' גבורות מנצפ"ך שהם בגי' יע"ר וגם הוא עצמו סנדלפו"ן בגי' יע"ר כנז"ל:
24
כ״הדרוש ו' בהפרש שיש בין ד' עולמו' אבי"ע
25
כ״ובענין הפרש שיש בין עולם האצי' ועולם הבריאה ועולם היצירה ועולם העשי'. כבר הודעתיך כי ד' עולמות אבי"ע הם נכללים בסוד ד' אותיות ההוי"ה גם הודעתיך כי ד' אותיות ההוי"ה מתחלקות בסדר הזה יו"ד בחכמה ה"א בבינה וא"ו בת"ת ה"א במלכות כיצד אות י' באצי' והיא בבחי' הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב הנק' חכמה בסוד כלם בחכמה עשית הנאמר על האצי' כמבואר במקומו. ואות ה' בברי' בבחי' הוי"ה העולה ס"ג בסוד אימא מקננא בכרסיא ואות ו' ביצי' בבחי' הוי"ה דאלפי"ן העולה מ"ה בסוד שית ספי' מקננן ביצי' ואות ה' בעשי' בבחי' הוי"ה דההי"ן העולה ב"ן בסוד מל' מקננא באופן נמצא כפי זה כי עולם האצי' בחינתו היא החכמה ובחי' עולם הברי' היא הבינה ובחי' היצי' היא בת"ת ובחי' העשי' היא במלכות וכ"ז מבואר ואין צורך להאריך בו כי הנה כמו שבעולם האצי' עצמו יתחלק לד' בחי' אלו כן הם כוללות אלו הד' עולמות והנה כנגד האצי' נאמר כלם בחכמה עשית לפי שכל האצי' נעשה בסוד החכמה וזה ביאורו של דבר:
26
כ״זדע כי אור המאציל העליון הנה הוא מתגלה באבא הנקרא חכמה והו' נעלם בתוכו בלי שום מסך ביניהם דעד החכמה הנק' מחשב' אתגלי הא"ס אבל מחכמה ולמטה אין אור הא"ס ממש מתגלה אמנם אבא הוא המתלבש ומתפשט בתוך כל האצי' להחיות אותו ונודע כי אבא מתלבש גו אימא ואימא גו ז"א וז"א גו נוק' וכפי זה קשה מה שאמרו כי אורו של אבא מתפשט בכל האצי' להחיותו אבל הענין הוא כי הנה אור עליון דא"ס הגיע עד אבא בהתרחבות גדול בלי היות מסך ומחיצה מפסקת ולכן עד אבא הנק' חכמה הכל נקרא בשם חכמה אבל מן אבא ולמטה נשתנה הדבר והוא כי אבא מתלבש תוך אימא ואימא תוך ז"א כו' כנז' אמנם עצמותו של אור דאבא ממש מתלבש ומתפשט בתוך אימא וכאשר אור אבא ניתן אל ז"א להאיר בו אין אימ' נעשת מסך ממש מפסיק בין אבא לז"א רק כי אימא נעשת כעין מחיצה ולבוש אל אור אבא ופי היסוד שלה פתוח כעין חלון פתוח ודרך שם יוצא אור אבא אל ז"א ואין מסך כלל בפי החלון ההוא ונמצא כי ז"א מקבל עצמותו של אור אבא אלא שההפרש הוא כי האור העליון בהיותו מאיר בג"ר דאצי' הוא עובר ומאיר דרך התרחבות גדול אבל ו"ק דאצי' הנק' ז"א מקבל אור העליון ממש אלא שהוא דרך חלון צר שהו' פי היסוד דאימא כנז' ובזה אין שינוי אור כלל מלמעלה לשל מטה וזהו ענין כלם בחכמה עשית כי כל האצי' מקבלים אור המאציל העליון אלא שעד אבא הנק' חכמה הוא בהתרחבות גדול ומשם ולמטה הוא עובר דרך חלון ואמנם כאשר האור עובר אל עולם הבריאה נתוסף בו שנוי אחר והוא כי אין הבריאה מקבלת האור אלא דרך מסך ממש מפסיק בינה לבין האצי' והנה אור העובר דרך מסך אינו האור הראשון עצמו רק תולדתו נולד ממנו ולכן נשתנה שם העה"ז ואינו נקרא אצי' רק בריאה כי היא בריאה חדשה שלא כראשונה כנז' וענין המסך הזה נתבאר במקום אחר אמנם עניינו בקצרה הוא כי הנה הבינה נק' אימא כי הי' אם הבנים זו"ן ומשמרת אותם כענין שנאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו וכדרך הנשר הפורש כנפיו ומכסה על בניו שלא יקחם עוף אחר. כך אימא עילאה בי' דאצי' הי' בעצמה אינה מתיראת מן החיצונים כנודע כי אין אחיזה לחיצונים באימא עילאה אמנם יכולי' הם להתאחז בזו"ן בניה ולקח שפע משם ולכן היא פורשת כנפי' עליהם לשמרם וכנפיה נעשות להם כעין מחיצות כדמיון ענני כבוד הפרושים על ישראל במדבר ושומרים אותם מחצים ואבני בלסטראות וכיוצא והנה היא חופפת וסובבת עליהם ומלבישתם מכל צדדיהם ואפילו מלמטה להם מתחת רגליהם וכמו שנתבאר בשע' התפלה בברכת מלביש ערומי' (בדפו"י עה ע"א) ובברכת שעשה ליכ"צ ושם נת' ענין המלבושי' והמנעלי' העליונים מה עניינם באופן שיש תחת רגלי זו"ן מסך א' מפסיק כעין המנעל של הרגלים ואין להאריך יותר בכאן ונמצא כי כל בחינ' האור היורד מעולם האצי' לעולם הבריאה אינו אלא דרך המסך ההוא של בינ' דאצי' כנז' אלא שאין המסך הזה נעשה אלא מן לבוש החצון של בינה כנז' שם במקומו ובזה יתורץ קושיא אחת שיש בדברינו אלה כי איך אפשר שמל' דאצי' תקבל אור ז"א דאצי' ועולם הבריאה הגרוע יקבל אור מן בינה דאצי' אבל הענין הוא כי אין הברי' מקבלת האור אלא דרך הלבו' החצון שבכל לבושי הבינה דאצי' ואל זה הסוד רמזו בתקון ששי בס' התקו' די"ח ע"ב באמרם כי אימא מקננא בכרסיא ונמצא כי האור אשר בעולם האצי' הוא האור בעצמו אבל האור שבברי' איננו עצמותו רק העובר ע"י מסך אמנם איננו כשאר המסכים שביצי' ועשי' כמו שיתבאר כי זה המסך של הבריאה הוא מסך קרוב לפי שנעשה מן הבינה שהי' הספיר' הג' שבאצי' ומשם מקבלת האור. ואמנם עולם היצי' איננו מקבל האור שלו הנמשך אליו מן הברי' רק ע"י מסך וגם ע"י רחוק ואמנם המסך הראשון שיש מן האצי' אל הבריאה אינו נז' עתה ביצי' רק המסך האחר הנוסף בו מחדש המפסיק בינו לבין הברי' וכן עד"ז אעפ"י שיש אל העשי' ג' מסכים הא' שיש בין האצי' לברי' והב' שיש בין הברי' ליצי' והג' שיש בין היצי' לעשיה עכ"ז אין אנו מזכירים בעשיה רק מסך א' והוא הנוסף בו מחדש בין היצי' אליו. ונבאר ענין המסך הנוסף ביצי' אשר הו' ברחוק כנז' הנה נתבאר כי המסך שבין אצי' לבריאה נעשה מן בינה דאצי' אבל המסך הזה שבין הברי' ליצי' נעשה מן ז"א דברי' כי הנה ז"א דבריאה מקיף ומלביש ונועל את המלכות דברי' אפילו מתחת רגליה ע"ד הנז"ל ודרך המסך הזה עובר האור אל היצי' מעולם הברי' וזהו שאמרו בס' התקו' כנז"ל כי הת"ת מקנן במלאך שהוא עול' היצי' והרי שהו' מסך רחוק כי איננו נעש' אלא מן הת"ת דברי' משא"כ במסך הראשון הנעש' מן בי' דאצי' ולא מן הת"ת דאצי' וטעם שינוי הזה שכחתי אותו ואמנ' עו' היצי' נתגרע יותר כי איננו מקבל אור היצי' רק ע"י מסך אחר ברחוק ובמעוט וביאור הענין הוא כי המלכות עצמה דיצירה עושה מסך תחת רגלי' מן הלבוש החצון שלה כדי שלא ירד אור עצמותה ממש אל העשיה אלא דרך המסך הזה וזהו שאמרו בס' התקונין כי מלכות מקננא באופן שהיא העשי' והרי זה נקרא מסך רחוק לפי שהיה ראוי שזה המסך יהיה נעשה מן הת"ת דיצי' כמו שמסך היצי' נעשה מן הת"ת דברי' כנז"ל אמנם נתרחק ונעשה מן המל' דיצי' ולכן נק' מסך יותר רחוק משל היצי' גם נוסף בו מיעוט אחר והוא כי נודע שכל בחי' מלכות נקרא אספקלריא דלא נהרא ולית לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת מבעל' ונמצא כי לא די שהמסך נעש' ממנה שהיא היותר אחרונה שביצירה אשר לסבה זו נקרא רחוק אלא אף גם יש בו מיעוט גדול לפי שמלבד היותה אחרונה ותחתונה הנה אין לה אור מעצמה כנז' ולכן מסך זה נקרא מסך רחוק וממועט.
27
כ״חדרו' ז' יודיע בו ממה נתהוו ד' עולמו' אבי"ע
28
כ״טכבר הודעתיך כי כל ד' עולמות הנקראים אבי"ע כלם הם נעשים מבחי' מה שהוברר מאותם ז' מלכים הרמוזים בפ' וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כי אחר שמלכו מתו ונתבטלו ואח"כ חזרו והובררו ואז נתקיימו והנה הבחינה היותר מעולת שבהם הוברר וממנה נעשה עולם האצי' ומהבחי' הגרועה מן הראשונ' הוברר ונעשה עולם הברי' ומן היותר הגרועה נעשה עולם היצי' ומן היותר הגרועה נעשה עולם העשיה והיותר גרוע שבכלם הם הסיגים הנק' זוהמא דהתוכא דדהבא אשר אין בהם תועלת להתברר להיותם דינים קשים עד מאד עד שהם נקראים קליפות ממש ואלו הם הקליפו' הנז' בכל מקום בספר הזוהר אמנם דע כי עכ"ז נשארו מעורבים בתוכם קצת נצוצות קדושה קטנות מאד אשר הם סוד י"א סמני הקטרת כמבואר עניינם במקומו והם עתידים עדיין להתברר לגמרי ולצאת מתוכם אותם ניצו' הקדושה לע"ל כמבואר אצלינו בפ' בלע המות לנצח והרי נתבאר ענין זה בכלל והנה כיוצא בזה הוא ג"כ בפרט ר"ל גם בכל עולם ועול' מהד' עולמו' היה עד"ז כי הנה בהיות מתברר בחי' עול' האצי' בתחל' הוברר הבחי' הפרטית שהוא מחלק ע"י דאצי' ואח"כ הגרוע ממנו הובר' בא"א ואח"כ הגרוע ממנו באו"א ואח"כ הגרוע ממנו בזו"ן ואח"כ עד"ז היה מתברר והולך כל חלקי הבי"ע וכן עד"ז היה בפרט מן הפרט כי בי"ס עצמם שבכל פרצו' ופרצו' בתחל' הוברר היותר מעולה לספי' הכת' שבו ואח"כ היותר גרוע לחכמה שבו כו' וכן עד"ז בי"ס הנכללי'בכל ספי' וספי' ואין להאריך בזה כי כשל כח הקולמוס לפרט כל הפרטים:
29
ל׳הכלל העול' כי הבחי' היותר מעולת הובררה ונתנה לראשון שבכלם והבחי' הגרועה ממנה ניתנה לשני אשר תחתיו והיותר גרועה ניתנה לאשר תחתיו כו' עד שנמצא שהבחי' היותר גרוע' לגמרי (בדפו"י ע"ב) ממנה נעשו הקליפות כנז' והרי זה ענין א' עוד נתבאר ענין שני כי הבחי' היותר מעולה שבכלם והיא ע"י דאצי' היא הובררה תחלת הכל ובעוד היותו מתברר לצורך ע"י לא היתה שום בחי' אחרת מתבררת כלל וככלו' ברור חלק ע"י א' התחיל בירור חלק א"א וכן עד"ז עד כלות בירור עולם האצי' כלו ואחר גמר ברור עולם האצי' כלו אז התחיל בירור הברי' בסדר הפרצ' שבו ע"ד שביארנו באצי' וכן עד"ז הי' אח"כ ביצי' ואח"כ בעשיה וגם ענין זה השני הוא בכלל ובפרט ובפרט מן הפרט כנז"ל ונמצא כי כל ד' עולמות אבי"ע נתהוו ונעשו מבחי' ברור ז' מלכים הנז' וזכור כלל זה כי הוא יסוד ושרש להבין כל חכמ' הקבלה לראוי אליה ואמנם זכור אל תשכח את אשר הודעתיך בדרושי' הארוכים אשר קדמו בתחלת שער הדרושים הזה כי שם הודעתיך כי ד' עולמו' אבי"ע נעשו משני בחי' אחת אור הישן הנק' עולם הנקודים והם בחי' הז' מלכים הנז' בחי' ב' היא אור החדש הנק' הוי"ה דמ"ה דאלפ"ין שיצא מהארת המצח העליון דא"ק וב' בחי' אלו הם זו"ן שבכל ד' עולמו' אבי"ע וע"ש היטב: ונחזור לענין ראשון ואמנם להיות שאין בחי' זו"ן נגלת רק מאו"א למטה כי בחי' הכתר עליו נאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דלית בהו שתופא דתניינא שהי' בחי' הנוק' ולכן אין אנו יכולים להזכיר שם בחי' זווג כיון שלא נגלת שם בחי' נקבה ולכן נתחיל לבאר מבחי' או"א ולמטה כי כבר שם נגלת בחי' נקבה ויש שם בחי' זווג והנה נודע כי אי אפשר להתברר שום ברור נצוצו' קדושה אשר בז' המלכי' הנז' אם לא ע"י זווג זכר ונקבה כמש"ית והענין הוא כי הנה אחר שהובררו בחי' או"א עצמם ע"י מי שקדם אליהם שאין בנו רשות להזכיר עניינו כנז' והנה אח"כ נזדווגו או"א יחד כדי לברור חלקי הבחי' של זו"ן ואז ע"י זווגם מתבררים אותם הנצו' של חלקי זו"ן ועולות מלמטה ממקום אשר בו נפלו המלכי' בעת מיתת' ועולות למעלה ונכנסות תוך בטן אימא עילאה ושוהות ומעכבות שם כל ימי חדשי זמן העיבור כנודע ושם הם מתמתקים ונתקני' ומתחברים ונעשים בחי' פרצו' נולדים ויוצאים זו"ן כנודע. ודע כי בבטן אימא עילאה אינם מתבררים רק בחי' זו"ן דאצי' ולא יותר ובבטן נוק' דז"א מתבררת ראש הברי' עד או"א שבברי' וכבר כתבנו כי לסבת היות שאי אפ' להזכי' בחי' זווג זכר ונקבה רק מבחי' או"א ולמט' בלבד לכן אנו כוללי' בדברינו אלה כל ג' עליונות שבברי' ביחד ואמרנו שהובררו ביחד אבל המשכיל יבין מדעתו האמת ואח"כ בבטן אימא דברי' הובררו זו"ן דברי' וכן עד"ז היה הבירור משם ולמטה מדריגה אחר מדריגה עד סיום כל עולם העשי' והנה הטעם אל מה שאמרנו שאין כח באו"א לברור כל המדרי' של מטה מהם לגמרי ולא יכלו לברר רק בחי' זו"ן שבעולם שלהם לבד הטעם הוא כי אין מעלת כל הנצוצות הצריכות להתברר שוות ולכן הנצוצות שהם מבחי' זו"ן הקרובים אל מעלתם אל או"א יכולות להתברר ולעלות עד או"א להתקן שם אבל שאר כל המדריגות שמשם ולמטה אין בהם כח לעלות עד מקום או"א כי מדרגתם פחותה מאד כי אלו היה בהם כח לעלות עד או"א כלם היו נק' בחי' זו"ן בלבד ולא היו מדריגות משתנות. כלל העולה כי אין יכולת בנצו' המתבררות להתברר ולעלות ולתקן כי אם באותה המדריגה לבדה אשר למעלה ממנה ואינ' יכולות לעלות שני מדריגות כנז"ל:
30
ל״אדרוש ח' בחלוק שיש בד' עולמות אבי"ע
31
ל״בונבאר חלוק שיש בד' עולמות אצילו' בי"ע. דע כי בעול' האצילו בחי' פרצוף עתיק יומין שבו הכולל י"ס הנה ג' ראשונות שלו הם מגולים ואינם מתלבשים במה שלמטה ממנו כי אלו הם בחי' ג' מוחין שבו אבל ז' תחתונות שבו הם מתלבשות בג' ראשונות של א"א שהם ג' מוחין שלו וכן ג' ראשונות של א"א הם מגולים אבל ז' תחתונות שבו מתלבשות למטה בשאר הפרצופין שבאצילות שלמטה ממנו ואמנם בעולם הבריא' אין בה כח להיות א"א ואבא בבחי' פרצוף שלם אבל אריך ואבא כל אחד משניהם הם שם בבחי' ו' קצוות בלבד ואימא יש לה פרצו' שלם מי"ס וטעם הדבר הוא לפי שאין אור האצילות מגיע בבריא' רק מבחי' אור אימא דאצילות בלבד אבל אור אבא דאצילות אינו נכנס כלל בבריאה ולכן אין בבריאה פרצו' שלם בי"ס רק מבחי' אימא ולמטה וזהו סוד מה שאמרו בתקונין כי אימא מקננא בכרסיא כי פרצו' אימ' דבריא' הנקרא' כסא הכבוד היא נגמרת ונתקנת בפרצו' שלם מה שאין כן באריך ובאבא דבריא' ולכן הבריא' נקרא' על שם אימא עילא' מה שאין כן באצילו' כי שם יכול האבא שבו להתלבש בכל חלקיו בכל עול' האצילו' וזהו סוד כלם בחכמה עשית וז"א דבריאה מלבד היותו פרצו' שלם מי"ס פנימית עוד נוסף בו היות לו אור אחד מקיף ונוקב' דז"א הנז' נוסף בה עוד היו' לה ב' אורות מקיפי' מלבד פרצו' י"ס פנימיות שלה והנה ג' ראשונות שיש בו' קצוות דא"א עומדים מגולים בלי התלבשו' במה שלמטה ממנו ובתוך (בדפו"י ע"ג) ג' ראשונות אלו מתלבשת אותה הנקוד' של המלכות דאצי' ונעשת בבחי' נשמה אליו וזהו סוד לכי ומעטי את עצמך כמבואר אצלינו וג"ת דאריך דבריאה מתלבשות באבא דבריאה ונעשי' בחי' נשמה אליו. ואמנם עולם היצירה שהוא יותר תחתון היה בו גירעון אחר והוא כי אריך ואב' שבו כל אחד משניהם הוא בחי' ג' כלילן בג' ואינ' אפי' בבחי' ו' קצוו' גמורי' ובחי' הראשונה של אריך נשארת בגלוי וב' תחתונו' שבו מתלבשי' באו"א וזו"ן דיציר' כל אחד משלשתם הוא בבחי' ו' קצוות והחלוק שיש בה' הוא כי אין לאימא שום או"מ ולז"א יש בו אור אחד מקיף ולנוקבי' יש שני אורות מקיפי' וזהו סוד מה שאמרו בס' התקונין שית ספירן מקננן במטטרו"ן כי ז"א שביציר' הנקרא שית ספירן מקננן ביציר' הנקרא מטטרו"ן והוא עיקר המקנן יותר בשלימות שם מאשר למעלה ממנו כנז' ובעול' העשיה אבא שבו לבדו הוא בבחי' נקוד' חדא בלבד וכל שאר הפרצופי' שבו אפי' א"א כלם הם בבחי' ג' כלילן בג' פחו' מזה אי איפש' להיות ואעפ"י שא"א למעלה מאבא ואיך נתקן יותר מאבא להיותו ג' כלילן בג' הטע' הוא לפי שהו' בקו אמצעי כנודע ולכן נתקן יותר מאבא
32
ל״גדע כי החלוק שיש בהבדל ה' פרצופים שבכל עולם ועולם הוא זה כי א"א הארת האין סוף בו הוא בקרוב ועוד שבא אליו בהתרחבות גדול אבל או"א הארת הא"ס בהם הוא ג"כ בקרוב להיות' מכלל נ"ר אבל אין האור הנז' נמשך להם בהתרחבות רק דרך חלון וז"א אור הא"ס נמשך בה ברחוק ועוד שהוא דרך חלון כשעור רחב החלון הנז' באבא ואימא ונוק' דז"א אור הא"ס נמשך בה ברחוק ועוד שהוא דרך חלון אלא שהחלון הזה הוא יותר קטן וצר מן רוחב החלון הנז' בז"א והנה כל חלו' הכתי' הנז' הם שלא ע"י מסך כלל אבל בין הבריא' לאצי' נמשך דרך מסך ממש מבדיל וכמבואר אצלינו במק"א לעיל עוד דע כי החלוק וההפרש שיש בין אצי' לבריאה ובין בריאה ליצירה ובין יצירה לעשיה הוא ההפרש עצמו שנתב' אצלי' בפרשת פקודי ד' רס"ב ע"ב בענין עולם האצי' עצמו בד' חלקים שבו הנק' מחשבה ורעותא וקל' ודבו' וכמו שידעת כי כמו שיש ד' עולמו' נפרדים בחלקיהם הנק' אצי' בי"ע כן בעולם האצי' עצמו לבדו יש ד' בחי' אלו עצמם הנק' אבי"ע:
33
ל״דדרו' י' קטן יודיע בו הה' פרצופי' שיש באבי"ע
34
ל״ההנה נתבאר לעיל כי בכל עולם מד' עולמות אבי"ע יש ה' פרצו' הנקראי' א"א ואו"א וזו"ן. ודע כי הנה יש בעול' הברי' ז' היכלין דוכרין הכוללי' י"ס דאבא וכנגדם ז' היכלין נקבות הכוללי' י"ס דאימא. עוד יש ז' היכלין דוכרין דז"א וז' היכלין נוקבין דנוק' דז"א ואלו ההיכלות התחתוני' שבזו"ן כלם נקראי' בשם ז' היכלין לבד הנז' בפ' פקודי דרמ"ה ע"א והם סוד שבעה ושבע' מוצקות ובאלו ההיכלות הוא סוד הזווג בששת ימי החול כי מזדווגים יחד בימי החול ואלו נקראי' ז' הנערות של אסתר והם הנקראי' בשם נקבות כי הם בסוד מלכו' עלמא דנוקבא ואמנם בחי' אסתר עצמה היא בחי' נקודת מלכו' דאצילו' שירדה ונתלבשה למטה בראש עול' הבריא' בסוד לכי ומעטי את עצמיך כמבואר אצלינו ולהיותה מסתתרת ומתלבשת שם למטה בראש הבריא' נקראת אסתר כי באצילות לית תמן קליפין כנז' בס' התיקונין וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' תצא ברעי' מהימנא דף רע"ה ע"ב כי נקרא' אסתר על שם דסתיר לה קב"ה וכו' ועלה אתמר וכבודי לאחר לא אתן וגו' וכבר נודע מה שאמרו בס' התקונין כי פסוק זה של וכבודי לאחר לא אתן לא נאמר אלא באצילות כי בבריאה יכול לאתערבא תמן קליפין אבל ההיכלות של או"א דבריאה הם יותר עליונים וגם הם נקראי' בסוד ז' היכלות לבד בסוד ז' וז' מוצקות ואלו הז' היכלות הם הנז' בפ' בראשית דף מ"א ע"ב כנז' שם דביום השבת כדין מתפתחין ז' היכלין דרחמי קדמאה היכל אהבה תניינא היכלא דדין תליתאה היכלא אספקלריא המאירה וכו' והענין הוא כי באלו ההיכלות העליוני' אין בהם בחי' זווג בששת ימי החול ואינם נפתחים להזדווג רק ביום השבת ולכן הם נקראי' בשם ז' הסריסים המשרתי' את פני המלך על שם שמסרסי' עצמם מן הזווג בימי החול על דרך הנז' בס"ה בפסוק כה אמר ה' לסריסי' אשר ישמרו את שבתותי וגו' ולהיותם עליונים מצד אימא הנקר' עלמא דדכורא כנז' בפ' ויחי לכן נקראים זכרי' סריסי' ולא נערות כמו היכלות התחתוני' כנז"ל:
35
ל״ודרוש י"א קטן יודיע כי יש פנימיות וחיצוניות בכל ארבע עולמות אבי"ע
36
ל״זדע כי בכל ד' עולמות אבי"ע יש בכל א' מהם ב' בחי' ונק' פנימיות וחיצוניות ונתחיל ממטה למעלה הנה הפנימיות שבעולם העשי' הם הנפשות של בנ"א והחצוניות הם האופנים והפנימיות שבעולם היצירה הם הרוחות של ב"א והחצוניות הם המלאכי' והפנימיות שבעול' הבריאה הם הנשמות של ב"א והחצוניות הם סוד כסא הכבוד אשר בו הרוחין קדישין. והפנימיות שבעול' האצי' שהוא אור הפנימי של העצמו' דא"ס אשר בתוך האצי' הוא בחי' פנימית אל תוך הנשמות והרוחות והנפשות שמן ג' עולמות בי"ע כנז' ומהחצונית הוא סוד בחי' פנימיו' וחיות אל הכסא והמלאכים והאופנים שבג' עולמות בי"ע כנז"ל: (בדפו"י ע"ד)
37
ל״חעוד דע כי כל א' מן הי"ס דאצי' יש בה בחי' פנימיות והיא הוי"ה א' בנקודות ידועות הוזכרו בס' התקונין תיקון ע' והם יהו"ה בקמ"ץ בכתר. יהו"ה בפת"ח בחכמה. יהו"ה בציר"י בבינה. יהו"ה בסגו"ל בחסד. יהו"ה בשב"א בגבו'. יהו"ה בחולם בת"ת. יהו"ה בחיר"ק בנצ"ח. יהו"ה בקיבו"ץ בהוד. יהו"ה בשורו"ק ביסוד. יהו"ה בלתי ניקוד במלכות ואלו הי' ההויו"ת נק' פנימיות הי"ס:
38
ל״טעוד יש להם בחי' חצוניות ואלו הם אהי"ה בכתר. י"ה בחכמה. יְהֶוֹ"הִ בניקוד אלהי"ם בבינה. א"ל בחסד. אלהי"ם בגבור'. יהו"ה בת"ת. יהו"ה צבאות בנצח. אלהי"ם צבאות בהוד שד"י ביסוד אדנ"י במלכות: עוד דע כי אור הא"ס מתפשט בתוך הי"ס דאצי' מן הכתר עד סוף המלכות בבחי' או"פ שבהם וג"כ אור הא"ס מתפשט בסוד או"מ אל הכתר ואח"כ מאוה"פ שבכתר נמשך או"פ לאו"א וגם או"מ להם ועד"ז בשאר המדריגות דאצי' כמבוא' אצלינו ועד"ז בעולם הבריאה כי המלכות של האצי' נעשת בחי' א"ס אל הבריאה וממנה נמשך או"פ ומקיף אל כל הבריא' ע"ד הנז"ל באצי' ממש ועד"ז מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה:
39
מ׳דרוש י"ב יודיע בו כי בכל בחי' ובחי' מכל ד' עולמות אבי"ע יש ד' בחי'
40
מ״אדע כי בכל בחי' ובחי' מכל ד' עולמות אבי"ע יש ד' בחי' הא' היא בחי' הכלים. הב' בחי' נר"ן פנימים. הג' בחי' נשמה לנשמה הנק' חיה והיא אוה"מ. הד' בחי' יחידה והיא א"א הנעשה או"מ אל המקיף הנז' הנק' חיה וזהו סוד משארז"ל במס' ברכות כי ה' שמות יש לנשמה והם נר"ן ח"י והם כנגד ה' הפרצופי' שבכל עול' והם נפש מן המלכו' רוח ת"ת נשמה בינה חיה חכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה וכן חיים בגי' חכ"ם והיא המקיף התחתון: יחידה מן הכתר בסוד מיד כלב יחידתי והיא המקיף העליון ונק' יחידה לפי שא"א אין לו בת זוג נקבה כמו שיש לשאר פרצופין כי הוא יחיד בלי שני והנה במלכות לבדה יש בה כל אלו הה' בחי' לפי שהיא עצמה נק' נפש והנפש שבז"א מאיר בה ונעשה בה בחי' רוח כי הרי כללות ז"א נק' רוח והנפש מבינה מאיר בה ונעש' בה בחי' נשמה והנפש מחכמה מאיר בה ונעשה בה בחי' חיה והנפש מא"א מאיר בה ונעשה בה בחי' יחידה וכעד"ז יש גם בת"ת כי בחי' המלכות שבו נק' נפש שבו והוא בעצמו נק' רוח והרוח מן בינה מאיר בו ונעשת בו נשמה והרוח מחכמה ונעשה בו חיה והרוח מן א"א ונעשה בו יחידה וכעד"ז יש גם בבינה כי המלכות והת"ת והבינה שבה הם נר"ן שבה והנשמה מאבא נעשה בה חיה והנשמה מאריך נעשה בה יחידה:
41
מ״בונבאר עתה כל אלו הבחי' באדם תחתון וממנו יתבא' לעליון. הנה האדם יש בו חיות או"פ שהוא נחלק לג' חלקים והם נר"ן והאור הפנימי הזה איננו מספיק להאיר הגוף החומרי שלו ולכן הוצרך גם לכשיהיה לו האור המקיף מבחוץ וטעם הדבר הוא כי הנה הנשמה הפנימית היא בחי' אימא כנודע וזה האוה"מ מבחוץ הוא הנק' חיה הנק' נשמה לנשמ' והיא בחי' אבא ונודע כי או"א שנוה לא מתפרשאן לעלמין ולכן בהיות אור אימא בפנים ואור אבא בחוץ והם חושקים להתדבק יחד על כן מרוב חשקם זה מכה מבפנים בכלי הגוף ונוקב ועוב' דרך בו לחוץ להדבק עם אבא שבחוץ ואור אבא שבחוץ מכה בדופני הגוף מבחוץ ונוקבו ונכנס בו בפנים ומתדבק עם אבא באופן שהוא התדבקות כפול ועי"כ עביו של דופני הגוף מקבל הארה ומזדכך מבית ומחוץ והנה זה האור המקיף הנק' חיה מקיף מבחוץ לכל כללות הגוף כלו אמנם הוא מאיר לכל חלק מחלקי הגוף כפי ערכו כי בחלק הנשמ' מקיף לה מבחוץ כפי בחי' ערך האור הראוי אליה ומקיף על חלק הרוח בבחי' ערך אור של הרוח ומקיף על חלק הנפש כפי בחי' הנפש ולכן צריך שנבאר חלקי האור הפנימי הנה מקום הארת הנפש הוא בכבד ומקום הארת הרוח הוא בלב. ומקום הארת הנשמה הוא בראש האדם ובמוח שבתוכו ודע כי אף בחלק ראש האדם בלבד יש שם כל הג' בחי' וכן בלב יש כל הג' בחי' וכן בכבד יש כל הג' בחי' אמנם כונתינו היא כי עם היות כל הג' חלקים בראש עכ"ז עיקר הגובר להאיר שם היא הנשמה ועיקר מקומה היא במוח ומקום הרוח הוא בחוטם ומקום הנפש בפה ועד"ז בשאר החלקים כי הגובר הוא הנק' ע"ש החלק ההוא עוד יש אור מקיף הגדול והוא הנק' יחידה והוא מבחי' א"א ואיננו דומה אל החיה אשר עם היותה מאירה בכל הגוף מבחוץ אין חלקי האר' שוים כי לנשמה מאיר כפי ערכה ולרוח כפי ערכה ולנפש כפי ערכה אמנם היחידה מאירה בכל הגוף חלקים שוים בהשואה א' ולכלם הוא מאיר בבחי' אור של נשמה והטעם הוא לפי שאין בעצמות האור המקיף הגדול הזה חלוקים כי כלו בחי' נשמה וע"כ נק' הוא יחידה כי אין בו רק בחינה אחת בהשואה אחת:
42
מ״גתושלבע בילאו ברד מוך
43
