שער ההקדמות, דרושי שבעה מלכיםSha'ar HaHakdamot, The Seven Kings of Edom

א׳דרוש שבעה מלכים

1

ב׳וזה מספרם דעת א'. חסד ב'. גבורה ג'. ת"ת ד'. נצח והוד הם תרי פלגי גופ' ונחשבים לא' והם ה'. יסוד ו' מלכות ז'. והנה בלע בן בעור הוא הראשון כנגד הדעת ונודע מה שאמרו חז"ל בלע הוא בלעם. וכבר הודעתיך בש' הפסוקי' בענין בלעם מה שאמרו רבותינו ז"ל ולא קם נביא עוד בישראל וגו' בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם. כי כמו שמשה רבינו ע"ה הוא בבחי' הדעת העליון דז"א מצד אבא כן בלעם היה הרע שבמשה והיה כנגדו בדעת שבקליפה ולכן נאמר בו ויוד' דעת עליון. יובב בן זרח הוא החס' ולכן נקרא בן זרח כי החסד נקרא אור כנודע: וחושם הוא הגבורה שהם סוד חמש גבורות ולכן חשם אותיות חמש והנה ר"ת חשם מארץ התימני ר"ת חמ"ה וס"ת מי"ץ וזהו סוד פסוק כי מיץ חלב יוציא חמאה

2

ג׳{א"ש נלע"ד שאין קפידה באו' א' המיותרת מחמא"ה לחמ"ה:} והם בחי' הגבורו' שהם ענין הדם המתהפך לחלב וחמאה בדדי האשה להניק את הוולד בהיותו מוצץ אותם ושאול מרחובו' הנהר הוא היסוד וטעם היותו נק'שאול הוא כי מבחי' זו היה שאול המלך שעליו נאמר והנה הוא נחבא אל הכלי' והסוד הוא במ' שיתבא' לקמן כי כאש' נשברו הכלי' של אלו המלכי' נסתל' מהם כל האורות ועמדו בעולם האצילות והכלי' ירדו בעולם הברי' ולא נשאר בתוכם זולתי רפ"ח ניצוצין דאורות להחיות' חיות מצומצם עד שיתוקנו ואמנ' בכלי היסוד נשאר בו עוד בחי' אור א' זולת בחינת רפ"ח ניצוצין כדי להחיות משם ולהאיר בכלי של המלכות לפי שהיא לית לה מגרמה כלום ובחי' האור הזה נקרא שאול המלך ולכן זכה למלוכה עם שאינו מזרע דוד לפי שכוונתו היתה להאיר ולהחיות אז אל המלכו' ולהיו' כי בכל שאר הכלים לא נשאר בהם רק רפ"ח ניצוצין ובכלי היסוד נשאר בו עוד נוסף אור הנז' להאיר אל המלכות לכן נאמר עליו שהיה נחבא אל הכלים כי להיותו שם בזמן מיתתו ושבירת הכלים היה ראוי שיסתלק משם ולכן עמידתו והשארתו שם הוא כאיש הנחבא תוך כלי ההוא שלא יתגלה עניינו ויסירוהו גם הוא משם והנה בכל אלו המלכי' לא נזכר בהם שמות אביהם זולתי בד' מלכים בלבד והם בלע בן בעור ויובב בן זרח והדד בן בדד ובעל חנן בן עכבור והטעם הוא במה שאנו עתידים לבאר לקמן איך בעת שבירת הכלים של ז' מלכים האלו שהם ז' הבנים היתה ג"כ בחי' שבירת אחוריי' דכלים דאו"א ונודע כי או"א מתחלקין לד' פרצופין והם חו"ב וישסו"ת ולכן לא הוזכרו רק ד' אבו' בלבד ולהיות כי הכלי' של הבנים מתו לגמרי וירדו אל הבריא' אבל כלים דאחו' דאו"א נתבטלו בלבד אבל לא מתו כי נשארו בעולם האצילו' אלא שהיו למטה ממקו' מדריגתם כמ"ש ולכן לא נז' ד' אבות רק בזמן המלוכ' כמו שנז' וימלוך בלע בן בעור וכן בשא' אבל בזמן המית' לא הוזכרו כמו שאמ' וימת בלע ולא נזכר שם אביו וכן בשאר ולא נזכרו אלא בזמן המלוכ' להורו' כי היה לאביה' שייכו' עם בניה' ולכן נתבטלו אבל לא מתו כנז' ולמטה בענין שבירת אחו' דכלים דאו"א יתבאר לך למה הזכרת האבות היה באלו הד' מלכים בפרטות כי בעת היותם מולכים אירע בטול אחו' האבות אמנם קשה בענין חושם שהוא הגבור' כי הנה יתבאר לקמן כי הוא המעורר אחו' דאימא והוא הגורם בטולם וא"כ היה ראוי שבו יזכר שם אביו אבל הענין הוא לפי שאין ענין קריאתו. בשם בן על שם אמו אלא על שם אביו ולפי שחשם הוא גבורה נוקבא לא נזכר בה בן פלוני וענין הדד בן בדד טעמו הוא כי הנה התפארת אשר בו בחי' החזה שבו מקום ב' הדדים ולכן נרמזה ב' פעמי' דד א' בו וא' בשם אביו וזהו הדד בן בדד גם בדד רו"ל ב' דד פי' שני דדים וביאור הענין הוא כי הנה נודע שלפעמי' כל ד' פרצופין שיש באו"א מתחברים לב' כי חכמה עם ישראל סבא נעש' פרצוף א' ובינה עם תבונה פרצוף א' ובהיותם עד"ז נמצא בשליש העליון של התפאר' דז"א הנקרא הדד בן בדד שם עומדים מתלבשי' ב' הדדים של הבינה ולכן נקרא התפארת בשם הזה להורו' כי בזמן שמלך ומת המלך הזה אז צמקו דדי האשה שהם אימא עילאה מלהניק כדרך האש' שבמות בנה דדיה צומקים: (בדפו"י ע"ב)

3

ד׳ונחזור בענין צאת ז' המלכים הנז' דע כי בתחלה יצאו כלם כלולי' באור הדעת הנקרא בלע ונכנסו כלם בכלי שלו ובהיותם למעלה באבא או באימא היו בטילים כנגדם כי הם כדמיון הבנים הבטלים באורות או"א ולכן היה כח בכלים דאו"א להחזיקם ולסבל' אבל עתה אשר אלו המלכי' הם בחי' ו"ק דז"א אשר כל א' מהם גדול בערך חבירו ואין זה טפל לזה ולכן אין כלי של כל א' מהם יכול לסבול רק אור עצמו בלבד ולכן כאשר נכנסו יחד כלם בתוך הא' מהם נשבר הכלי ההוא כי לא יוכל לסובלם ולכן נשבר עתה הכלי של הדע' וירד למטה בעולם הבריא' והאור נשאר באצילות. אח"כ יצאו ו' האורות בכלי של החסד וגם הכלי הזה לא יכול לסובלם ונשבר גם הוא. אח"כ ירדו ה' אורות בכלי הגבו' וגם ירד עמה' בחי' הרשימו של החסד ועניינו הוא במה שנתבאר אצלינו כי כל א' מן הה' ספי' אשר מחסד ועד הוד נותן רשימו א' בספי' היסוד ולכן נקרא היסוד כל בגין דכליל לכלהו ה' ספיראן מחסד עד הוד ונמצא כי ברדת האורות הנזכרים יורד ג"כ בחי' רשימו חד מכל ספי' מהם לתת אל היסוד ונשבר גם כלי הגבור'. אח"כ ירדו הד' אורות וב' רשמים א' מספי' החסד וא' מספי' הגבורה לתת אח"כ ביסוד ונכנסו בכלי התפאר' וגם הוא נשבר וכן עד"ז הדבר הזה נוהג הולך עד שנמצא כי אח"כ ירדו שני האורות וד' רשמים בכלי היסו' לפי שרושם הנו"ה נק' א' לסיבה הנז' דהוו תרי פלגי גופ' ולא יכול לסבלם ונשבר גם הוא. ואח"כ ירד אור המלכות לבדה בכלי ועם כ"ז לא יכלה לסבלו ונשבר גם הוא והטעם הוא במה שהודעתי' לעיל בדרוש העקודי' כי כאשר שם חזרו אורותיה' להכנס בכלים שלהם נשאר אור הכתר בשרש העליון ולא חזר ונמצא כי באו האורות שלא במקומם אור חכמה בכלי הכתר וכו' עד אור מלכות בכלי היסוד ונשאר כלי של המלכות ריקם ונתבאר שם כי זהו טעם היות לעולם המלכות נקראת דלה ועניה אספקלריא דלית לה מגרמא כלום לפי שהאור שבא אח"כ לתוכה אינו האור שלה עצמה הראשון אבל הוא אור א' חדש מכח זווג או"א כנז"ל וזהו אומרו דל"ל מגרמה כלום פי' שאינו אור שלה רק אור נמשך אליה ממקו' אחר ולהיות כי הענין הזה אירע במלכות העקודים ונודע כי הנקודי' כל הכלי' שלהם נעשו ע"י הסתכלות אור העין באורו' העקודי' כנז"ל באורך ולכן כיון שבעקודי' עצמ' היה הכלי של המלכות חסר מן האור שלה עצמה ג"ז הכלי של מלכות דנקודים היה חסר ולא יכול לסבול ולקבל האור שלה עצמה ולכן נשבר:

4

ה׳דרוש בבטול האחו' של או"א

5

ו׳ואחר שביארנו ענין שבירת הכלים של ז' התחתונות של הנקודים נבאר עתה ג"כ ענין בטול האחו' של או"א דנקודי' עם שאיננו שבירה גמורה ומיתה כמו שהיה בז' התחתוני' כנז"ל וענין בחי' הפני' של הכלים שלהם כבר נתבא' לעיל סדר אצילות' ולהבין ענין זה צריכים אנו להודיעך בתחלה הקדמה א' בביאור ענין מציאות פב"פ ואב"א מה עניינו. דע כי הנה הקליפות והחיצוני' מקום ישיבתם ואחזית' הוא באחו' הנקבה ושם הם מתדבקי' עיקר התדבקותם אמנם גם באחו' הזכר יש להם קצת אחיזה כמ"ש במקומו. והנה קודם שנברא אדה"ר היו ז"א ונוקב' מתדבקי' אב"א כדי שלא יהיה מקום אל החיצונים להתאחז באחו' שלהם כי מן הפנים אין כח בחיצוני' לינק משם כלל ובהיות האחו' דבוקי' יחד אין שם מקו' כניסה אל הקלי' ליכנ' שם ולהתאחז בהם לינק מן הקדושה וכאשר נברא אדה"ר מבחי' זווג אב"א עשה מצות והתפלל תפלות וקצץ וכרת את החיצוני' ע"י מעשיו שלא יתדבקו באותם האחו' ואז הוחזרו ז"א ונוק' פב"פ כי כבר לא היה כח בחיצונו' להתאחז באחו' שלהם אף אם יהיו בגלוי וזהו סוד פסוק ואדם אין לעבוד את האדמ' כי ע"י מצות מעשיות של אדם גורם לעבוד את האדמה אשר א' מעבודתיה הוא סלוק קוצי' מן הכרם וכמש"ה ויעזקהו ויסקלהו וכו' וקודם שנברא אדם לא היה עבודת האדמה נעשית והקוצי' הם הקלי' היו יכולים להתאחז בכרם ולינק משם ולכן היו אז בבחי' אב"א והנה בהיות' זו"ן אז אב"א לא היה להם ב' אחו' זולתי אחו' א' וכותל א' המפסיק בין שניהם חציו לזה וחציו לזה בסוד כותל שבאמצע שני השותפין הנז' בריש מסכת בתרא ואחר אשר החזירם אדם פב"פ אז נעשו להם ב' כותלים והם ב' אחו' שלמים אחו' שלם לז"א ואחו' שלם לנוק' ואז יוכלו לעמוד פב"פ ואחו' בגלוי בלי פחד שיתאחזו החיצוני' שם והנה סיבת היות נעשה להם עתה ב' אחו' שלמים היה באופן זה כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון גרם זווג עליון באו"א וחזרו לתת להם לזו"ן בחי' מוחין אחרים שהם בחי' החסדים וגבורות של דעת דז"א אשר הם עיקר סוד הטיפה דיהיב (בדפו"י ע"ג) או"א בזווגם כנז' והטעם הוא כי תרין מוחין דז"א הנקראי' חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים תוך נצח והוד דאבא ואין יוצא מהם רק הארה מועטת בכח הכאת האורות החסדים המגולים שמכים בהם ומוצאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאימא המסתיים בחזה דז"א ומשם מתגלי' בגלוי גמור ויצאים לחוץ תוך ז"א ומאירים בו ולכן העיקר הם החסדים וגבו' כנז' ונמצא כי בהתפשט החסדים והגבו' למטה בגופא דז"א אז החסדים נתנים אל ז"א ובהם נשלם ונגמר בנין אחו' שלו בשלימות והגבו' ניתנים אל הנוק' כנודע וע"י נשלם אחו' שלה ויש לו אחו' שלם ולה אחו' שלם ואז יכולים לחזור אפין באפי' כיון שאחו' שלימי' ואין עתה יכולת בחצוני' להתאחז שם משא"כ בתחלה שהיה לזה חצי אחו' ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ כי אין פחד מן החצוני' כנז' אצלינו בביאו' כונ' ברכ' אבו' של העמיד' דימי החול והבן זה מאוד והנה נמצא כי תועלת כניסת החסדי' והגבו' בז"א היתה לב' סיבות שהם אחת כי הם המגדילים והמשלימי' האחו' דזו"ן ועוד שעי"כ חוזרי' פב"פ ונמצ' כי כפי הקדמ' הנז' כי בבחי' אחת תהיה זו ההאר' שבאה עתה מן אלו החסדי' וגבו' שבאו עתה מחדש יתירה ומעולה וגדולה על ההאר' הראשונה שכבר היתה אל זו"ן לפי שאותה הראשונה האצילם בבחינת אב"א בלבד וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחי' אחרת תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וזו ההאר' החדשה לא עשתה רק בחי' הגדלת חצי האחו' שלהם כנז' ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא ולכן זו ההאר' החדשה תהיה נקראת בחינתו אחו' באחו' כי תועלתה היה הגדלת חצי האחו' לבד כנזכר: והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחו' דכלים דא"וא והענין הוא דע כי בחי' אלו החסדי' וגבו' המגדילים אחו' דזו"ן ומחזירי' אותם פב"פ הוא ענין בחי' האחו' של או"א שנפלו כנז"ל ולכן אל תתמה אם פע' א' נק' לבחי' זו פני' ופעם נקרא אחו' והוא על אלו החסדים והגבו' עם הבחי' שהגדילו באחו' הכל נפל למטה והוא בחי' החסדים והגבו' שלוקחים או"א מן א"א כדי שיחזרו פב"פ כנוד' כי גם באו"א היתה בהם בחי' עמידתם אחו' באחו' כמו שיתבאר ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד היא בחי' החסדים וגבו' כנז"ל ואלו הם ענין האותיות שמהם נוצר הולד וגם כי האותיות הם לעולם בחי' הכלי' כנודע ואלו נעשים כלים לאו"א בבחי' האחו' כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדי' היורדים לצייר את הכלים של הולד שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללי' בזו"ן והנה כל אלו הם בחי' כ"ב אותיות התורה והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים והט"ז אותיות הם כלים אל או"א כנז"ל כי אחו' או"א הם יותר גדולי' מכל זו"ן וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו כמספר י"ה ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונו' י"ה של ההוי"ה והאותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ ושאר ט"ו אותיו' של האלפא ביתא הם באו"א ושש' אותיו' מהם והם בד"ק חי"ה הנז' בס' הזוהר של כ"י הם אחו' דאו"א ושאר האותיות הם פנים לאו"א. ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיו' יותר מן הט' אחרות ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגי' עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם והענין הוא כי להיו' ששעטנ"ז ג"ץ הם בחי' ז' מלכים דזו"ן אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקלי' הנקראי' שט"ן ע"ז לכן נקרא שעטנ"ז שהוא חבור שט"ן ע"ז כנז' בזוהר להורו' כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפו' גם נקרא גץ לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פ' פקודי כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדקיק כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש וזהו שעטנז גץ וכבר נתבאר למעלה כי אלו ה' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלו' אור עיני א"ק באורות העקוד' בבחי' התפשטות' למטה במקום הגוף של א"ק ולכן נשברו כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו שהם אח"פ במקומם למעלה ולכן נשברו פנים ואחו' ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים שהם האותיות ונשאר האור למעלה מהגופי' שהם האותיות ולא בתוכם כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין אבל אותיות בד"ק חי"ה שהם כלים דאחו' דאו"א אשר נתבאר לעיל כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחי' האחו' וכנגד אותו האור האחר של האזן שחסר מהם אנו מתייגי' תג א' לבדו על כל אות מהם כי הוא לבדו נסתלק ממנו עומד תלוי למעלה מן (בדפו"י ע"ד) האות שהוא כלי וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א נקר' בשתי שמות והם אחו' או פנים כנז"ל והוא כי להיותו חסר אור האזן שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד שהוא הבחי' הגורמת להם להחזירם פב"פ והנה אלו המוחין שהם החסדי' הנזכרים הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א כדוגמת מוחין דז"א הנמשכי' מלובשי' תוך נה"י דאו"א והנה גם נה"י אלו דא"א ירדו למטה עם האחו' דאו"א ובבחי' היותם באים מא"א נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה הנקרא' כתר וכבר ביארנו כי גם זה נקרא בחי' חסרון בכתר וזה גרם לו יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א נקרא חסרון הזה על שם או"א ולא על שם הכתר. והנה למעלה בעולם העקודי' ביארנו ענין ד' בחי' שבהם והם טעמים נקודות תגין אותיות וביאורם פה בעולם הנקודי' הוא באופן זה כי הנקודו' הם האורות שיצאו בראשונ' והאותי' הם הכלים וכאשר נשברו הכלים ונסתלקו מהם האורות אז נתהוו בחי' התגין שהוא ענין היות האורות עומדים בצורת התגין על האותיות שהם הכלים ואח"כ באו הטעמי' שהם בחי' ההוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שיצא מן אורות המצח כמו שיתבאר וזהו סוד היות הספר תורה כתוב באותיות ובתגין ולא בטעמים ונקודות והענין הוא במה שהודעתיך כי הספר תור' הוא יסוד דאבא גם נודע כי במחשב' אתבריר כלא כנז' בפ' פקודי ולכן נרמז ענין זה בספר תורה ולכן אנו צריכי' לקרות בו כדי להמשיך בו בחי' הטעמי' והנקודות אשר נמשכים בו ע"י קריאתינו בעל פה ובזה נתקן הס' תורה ולכן תמצא כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצא' הבל הפה כי יש ניגון פרטי לכל טע' וטעם ביציאתו מהפ' ולחוץ וכן גם הנקודות ניכר בהם הוראת יציאת ההבל לחוץ כפי הברת אותם נקודה אִי אַה אוֹ וכיוצא אבל התגין אין בהם הוראת הבר' ויציאת הבל הפה ולחוץ ואינם ניכרים אלא בציור כתיבתם וסבה לכל זה הוא כי הטעמים והנקודות הם מורים ענין היות האורות תוך הכלים ולכן הם נרגשים וניכרים בענין תנועתם איך יוצאים מהפה ולחוץ וע"י קריאתינו אותם בנגונים ניכר היות האורות מאירים בכלי' שלהם אבל התגין הוא הוראת זמן היות האורות מחוץ לכלים ואינם מאירי' בתוכם ואינם עושים תנועה כלל כגוף בלי נשמה והנשמה חופפת עליהם ברחוק בציור התגין על גבי האותיות בלא בתוכם. עוד יש חלוק אחד כי הטעמים והנקודות יש בהם בחי' היותם עומדי' בתוך האותיות ממש כגון הטעמי' הנקראים דג"ש ס"פק מק"ף וכן נקודת השורק וגם יש בהם בחי' היותם תחת האותיות כגון נקודת החיריק והסגו"ל והשב"א וכיוצא והטעמים הנקראים דרגא תביר שופר הולך וכיוצא אבל בתגין אין בהם כלל בחי' זו כי כלם הם עומדים למעל' מן האותיות אבל אעפי"כ כבר ביארנו שהם עומדי' אצלם על גביהם להאיר בהם עם שאינם ממש בתוכם:

6

ז׳דרוש בסדר ירידת ז' מלכים ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד

7

ח׳ונבאר עתה סדר ירידת ז' המלכי' ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד. ולהבין זה צריך שיתבאר לך מה שאנו עתידים לבאר לך ענין או"א לקמן בדרוש הזה והוא כי הנה אבא כולל י' ספי' ואימא גם היא כוללת י' ספי' וכן ז"א כולל י"ס והנה כמו שז"א הנקרא ישראל נחלק לשני בחי' שהם לאה ורחל כמו שיתבאר במקומו כי לאה מגיעי' רגלי' עד סיום שליש עליון דתפארת דז"א והוא עד החז' שבו וראש רחל מתחיל משם ולמט' עד סיום רגלי ז"א הנה כמו כן הדבר באו"א כי כל אחד מהם נחלק לב' בחי' ונמצא כי ב' חצאים העליוני' הא' של אבא והא' של אימא הם הנקראים או"א ונקראים חו"ב ושני חצאים התחתוני' הא' של אבא והא' של אימא נקראי' חכמה ותבונה ונקראים ישראל סבא ותבונה וכשנעריך אותם בבחי' פרצוף א' לבדו כולל כל השני' נמצא היות ישר' סבא ראשו בחזה של התפא' דכללות פרצוף אבא וראש התבונה בחזה של התפארת דכללות פרצו' אימא. ובכן נחזור למקומנו לבאר סדר נפילתם:

8

ט׳הנה נתבאר למעלה כי בתחלה יצאו כל הכלים ואח"כ יצאו כל האורו' כלולי' בכלי הכתר ואח"כ ירדו ט' האורות בכלי החכמ' ואח"כ ירדו ח' אורות בכלי הבינה ונמצא כי עתה היו הז' אורו' תחתוני' הנקראים ז' מלכים בתוך מעוי דאימא כדמיון העובר בבטן המליאה (בדפו"י כ"א) וקודם שנבאר עתה ענין יציאתם לחוץ ממעי אימא צריכי' אנו לבאר לך מה שנתבאר למעלה כי קודם בריאת אדה"ר היו ז"א ונוקביה אחו' באחו' וכשנבר' אדם גרם ע"י מעשיו שהוחזרו אפין באפין ואין זו הבחי' נעשת אלא ע"י מעשה התחתוני' כנודע ודע כי האמת הוא שלעול' א"א לחדש למעלה שום זווג אפי' בבחי' אחו' באח' אלא ע"י מצות ומעשי' טובי' שיש באדם התחתון השפל בעוה"ז אבל בתחלת זמן האצילות שעדיין לא נברא אדם התחתון היה הדבר מוכרח להיות זווג עליון בז"א ונוקבי' שלא ע"י אדם התחתון אבל לא היה רק בבחי' אחו' באחו' כנז' כי אי איפשר לברא אדם תחתון עד שיקדים אליו זווג ז"א ונוקביה ומכחו נברא אדם התחתון ואחר שנברא אדם החזירם פב"פ ע"י מעשיו ומאז והלאה אין שום זווג ז"א ונוקביה נעשה אפי' מבחי' אחו' באחו' אלא ע"י מצות מעשיות אדה"ר וכמו שנתבאר ענין זה בענין ברכת אבות בתפלת י"ח דימי החול ודע כי אין זה אלא בזוג ז"א ונוקביה אבל בזווג או"א לא הוצרכו אל מעשה אדם התחתין כי מאיליה' הוחזרו אפי' בבחי' פב"פ והנה ענין זה שאמרנו בענין ז"א ונוקביה רמזוהו בס"ה בהרבה מקומות באומרם כד סליק ברעותיה למברי עלמא וכו' וביאורו הוא כי כשנברא העולם אשר עדיין לא נברא אדה"ר התחתון ולא היה עדיין התעוררות התחתוני' הנה זווג עליון דז"א ונוקביה לברא העולמות בסוד אחו' באחו' נעשה אז מאיליו שלא ע"י התעוררו' התחתוני' כי לא היה אפשר להיות באופן א' והיה הזווג ההוא מוכרח בחסד עליון ורצון אלהי שעלה במחשבה ורעותא דיליה להיות כך ואמנם עיקר הבנת אומרו סליק ברעותא הוא לרמוז כי תמורת מה שעושים עתה נשמות הצדיקי' לעלות למעלה בסוד מיין נוקבין לגרו' זווג ז"א ונוקביה נעשה אז קודם בריאת אדם התחתון באופן א' והוא שהיו אורות התחתונים סלקין ועולים מתתא בסוד מיין נוקבין וגרמו זווג ז"א ונוקביה וזהו אומרו כד סליק ברעותא שהוא ענין סליקות והעלאת מ"ן למעלה מאליהן שלא ע"י התחתוני' וע"י כן נעשה זווג העליון הנז' לברוא העולם והספיק בזה לסבת רעותא דיליה שחפץ בדבר לצורך העולם כי הדבר מוכרח כיון שאדם אין לעבוד את האדמה:

9

י׳ונחזור לענין ראשון כי או"א היו בתחלה פב"פ כי נמשכו להם מוחין מן הכתר הנקרא א"א כנז"ל והנה הבחי' הגורמת להם העמדה וקיום להתקיים עמידתם פב"פ היתה מציאות הז' מלכים הנז' שהיו בתחלה במעי אימא ושם היו לה בבחי' מ"ן שלה כי זה הכלל הוא שלעולם הבנים הם בחי' מ"ן של אימא ובעוד שאלו הז' מלכים היו במעוי דאימא העלו שם מ"ן וגרמו זווג לאו"א כי נמשכו להם המוחין הנז' והוחזרו פב"פ כנז' ואז נזדווגו יחד כדי להוליד ולהוציא אלו השבעה מלכים לחוץ והנה כאשר יצאו אלו המלכים אם לא נשברו ונשארו קיימי' היו מעמידים בחי' העמדת או"א פב"פ והיו מועילי' ומשמשי' להיותם בחי' מ"ן שיש באימא אעפ"י שנולדו ויצאו לחוץ אבל כיון שאלו המלכים נשברו ונפלו ולכן גם או"א נפלו מתם בחי' האחו' שלהם אשר היא גורמת להם היותם עומדים פב"פ כנז"ל ואז חזרו אחו' באחו' לפי שאין להם עתה מי שיעורר בהם בחי' מ"ן כדי לקיים עמידת' פב"פ והנה ודאי הוא שלא נגמר לרדת אחורי או"א עד שנגמרה שבירת כל שבעה מלכים ובכל שבירת מלך אחד היה גורם קצת ירידת אחורי' דאו"א וכמו שנבאר עתה בע"ה: הנה כאשר נעריך מציאות בחי' ז' מלכי' אלו בד' פרצופין הנקראים חו"ב וישראל סבא ותבונה כנז"ל נמצא כי כאשר היתה השבירה בשליש נקודת התפארת שהוא המלך הרביעי אז נגמרה ירידת אחורי' דחו"ב העליונים וכשנגמרה שבירת כל ז' מלכים אז נגמרה ירידת אחורי' דישראל סבא ותבונה: והנה המלך הראשון שבכלם אשר יצא ראשונה הוא הדעת ובו היו כלולים כל הז' מלכים כנז"ל ונודע כי עיקר העלאת מ"ן הם הבנים אשר יצאו כבר לעולם והם המעלים מ"ן לאימם העליונה ולכן עיקר העלאת מ"ן עתה היה ע"י הדעת שהוא המלך הראשון שיצא עתה כנז' וכבר נתבאר למעלה שלא הוצרך עליית מ"ן באו"א כי זווגם היה נקרא בסוד סליק ברעות' בלבד כנז"ל ונמצא כי מה שאמרנו שאלו הז' מלכים היו להם בבחי' מ"ן אין הכונה לומר כי הם המשיכו החסדים וגבורות באו"א כי כבר נמשכו בהם בתחלה שלא על ידם כי הרי כבר מתחלה הוחזרו או"א פב"פ ואח"כ נתן אבא באי' אלו הז' מלכי' וא"כ א"א שהם היו מ"ן שלהם אבל הכונה היא כי אחר אשר ניתנו באימ' היו הם מקיימים ומעמידים אותה הבחי' של עמידת או"א פב"פ ע"י היותם הם עתה מעלי' מ"ן והיו ממשיכי' עוד תמיד חסדי' וגבורו' אחרי' כבתחל' באו"א:

10

י״אונחזור לדברינו כי אחר שיצא המלך הראשון הוא הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן למעלה והמשיך חסדים וגבורות באו"א לפי שהדעת הוא כללות חסדים וגבורות כנודע ועוד לפי שהיו עתה כל הז' מלכים כלולים בו כנז' ולכן היה יכולת בו להמשיך חסדים וגבורות באו"א ולפי ששאר המלכים הנכללים בו לא היו הם מעלים גם הם מ"ן כמוהו לכן אין יכול הדעת להמשיך מוחין שלימים באו"א כי א"א להיות זה אלא ע"י ז"א ונוקביה ביחד ולכן מה שהמשיך הדעת לבדו הוא שנמשכו בחי' חסדים וגבורות ברישא דאו"א עד מקו' דעת דילהון שהוא דוגמתו של הדעת הזה ולא נתפשטו עוד למטה וכאשר נשבר הדעת הזה אז גם ירד הדע' של או"א ממקומו העליון וירד למטה בגופא דאו"א ועדיין או"א הם פב"פ כי אינם חוזרים אחו' באחו' עד שיגמור ירידת החסד וגבורה שלהם כי הנה הם דבוקים פב"פ וצריך שיתפרד דבוק הזה לגמרי ואז יחזרו אחו' באחו' אבל כ"ז שנשאר בהם קצת דביקות הם עובדים פב"פ ולקמן יתבאר היטב בע"ה ענין בחינת דבוק הגמור של או"א בהיותם פב"פ מה עניינו ואיך עניינו ואמנם בהכרח הוא כי כיון שהחסדים וגבורות דאו"א ירדו מרישא דילהון אל גופא דילהון ודאי שהוחסר הארתם אע"פ שלא חזרו עדיין אחו' באחו' כנז' וענין החסרון הנה הוא נקר' בחי' חסרון הסתכלות עיני אבא באי' וזה בזה וזה בזה והנה כלי הדעת עצמו הנקרא מלך הראשון עתה כשנשבר ירד למטה אל עולם הבריאה כמו שיתבאר בע"ה ואות' הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הב' הנקרא חסד:

11

י״בוהנה כאשר מלך מלך הב' הנקרא חסד גרם להמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דאבא וכשנשבר גם הוא ירד כלי שלו בעולם הבריאה וה' אורות אחרים נכנסו בכלי המלך הג' כמו שיתבאר ואז נפלו וירדו האחורי' של אבא הנעשים ע"י התפשטות הה' חסדים בגופא דיליה כנז' ואז החזיר אחוריו כנגד פני אימא ובחי' זו נק' אחו' בפנים כי אחו' אבא הם כנגד פני אי' וא"ת והרי עדיין לא נגמ' פרצוף אבא עד תיקון שליש הראשון של התפארת הנקרא מלך הרביעי כנז' ואיך נפרד תיכף עתה מאימא וחזר לאחו' אבל הטעם הוא במה שנתבאר אצלינו בענין דרוש מוחין דז"א הנעשים לו ע"י התפשטות אי' מחצי תפארת שבה ולמטה תוך ז"א וע"ש היטב וכפי התחלקו' סדר ההוא הוא ג"כ כאן ונמצא כי אותו השליש העליון דתפאר' הוא בחי' יסוד דאבא ונודע כי בבחי' היסוד אין בו מציאות פנים ואחו' כי כלו הוא בחי' פנים ואין בו אחורי' והטעם הוא כי כל היסוד של הזכר נכנס ביסוד הנקבה והכל נקרא בחי' פנים מה שאין כן בשאר איברי הגוף שיש בהם בחי' פנים הנדבקים ומתחברים עם פני הנקב' ויש בהם בחי' אחוריים שאינם נדבקים עמה ולכן נגמר ירידת אחוריים דאבא טרם היות גרעון וחסרון ביסוד שלו: אח"כ מלך המלך הג' הנקרא גבורה והמשיך התפשטות ה' גבורו' דאימ' עילאה וכשנשבר ירד הכלי שלו לעולם הבריאה וד' אורות המלכים האחרים נכנסו בכלי הד' הנקרא תפארת ואז ירד ונפל בחי' התפשטות החמש גבורות שבגופא דאימא ונפלו האחורי' שלה למטה ואז גם אי' חזרה אחו' והיתה עם אבא אחו' באחו': אח"כ מלך מלך הרביעי שהוא התפאר' ובהגיע האור עד שליש העליון של הכלי הזה שהוא מקום החזה המשיך התפשטות בחי' כללות חמשה חסדי' ביסוד דאבא וכללות ה' גבורות ביסוד דאימא כי לכן היסוד נקרא כל לפי שיש בו כללות כל ה' חסדים או החמשה גבורות ונודע מה שנתבאר אצלינו בענין ציור הזה כי הדעת כולל רישא דאבא ורישא דאימא וחסד כולל גופא דאבא וגבורה כולל גופא דאימא ושלי' עליון דתפארת הוא כולל יסוד אבא ויסוד דאימא והנה כשהגיע עוד האור להתפשט בשני שלישים תחתונים דתפארת אז המשיך חסדים וגבורות בתרין רישין דישראל סבא ותבונה כי שם הם ראשם שוים יחד וכשמת המלך הזה ירד כלי שלו לעול' הבריאה וירדו אורות ג' המלכים בכלי החמישי הנקרא נצח ואז נפלו וירדו כללות ה' חסדים דיסוד דאבא עלאה וכללות ה' גבורות דיסוד דאימא עילאה ואז נגמרה נפילת כל אחורי' דאו"א עילאין לגמרי וגם ירדו ונפלו בחי' החסדי' וגבו' מרישייהו דישראל סבא ותבונה וגם הם נחסר מהם בחי' הסתכלות עיני ישראל סבא בתבונה ע"ד הנז"ל באו"א אבל עדיין הם עומדים פב"פ:

12

י״גאח"כ מלך מלך החמישי והוא הנצח והמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דישראל סבא וכשמת ירדו אורות המלכים הנשארים בכלי ההוד וכלי הנצח ירד לעולם הבריאה ונפלו האחורים של ישראל סבא וחזרו להיותם ישראל סבא ותבונה אחו' בפני' כי פני התבונה כנגד אחורי ישראל סבא: אח"כ מלך ההוד וגם הוא בחי' מלך הה' כנודע כי נצח והוד תרוייהו תרי פלגי גופ' הוו ולמלך אחד יחשבו אע"פ שזה מלך אחר זה והנה הוא המשיך התפשטות חמש גבורות בגופא דתבונה וכשמת ירד הכלי שלו לעולם (בדפו"י ע"ג) הברי' וירדו אורו' ב' המלכי' בכלי של היסוד וגם ירדו ונפלו אחור' של התבונה וגם היא נזורה אחו' והיתה עם ישראל סבא אחו' באחו':

13

י״דאח"כ מלך מלך הששי הנקרא יסוד והמשיך כללות חמשה חסדים וכללות חמשה גבורות ביסוד דישראל סבא וביסוד דתבונה וכשמת ירד כלי שלו לעולם הבריאה וירד אור המלך הז' בכלי המלכות וגם נפל כללות חמש חסדים דיסוד דישראל סבא וכללות הה' גבורו' דיסו' דתבונה: אח"כ מלך מלך הז' והיא המלכות ונכנסה היא לבדה בכלי שלה וגרם להמשיך עוד כללות חמש חסדים במלכות דישראל סבא וכללות חמש גבורות במלכות דתבונה כנודע כי גם בבחי' המלכות יש כללות החסדים או הגבורות ע"ד שיש ביסוד וכשמת ירד הכלי שלה אל עולם הבריאה גם נפלו בחי' כללות חמשה חסדים דמלכו' דישראל סבא וכללות חמש גבורות דמלכות דתבונה והרי עתה נגמר נפילת כל האחור' של או"א וישראל סבא ותבונה לגמרי ונגמר מיתת המלכים. וא"ת למה לא נכנס בחשבון ג"כ ענין כללות חמש החסדים שבמלכות אבא וכללות חמש גבורות שבמלכות אימא ע"ד שנתבאר במלכו' דישראל סבא ותבונה והתשו' היא במה שנודע כי בשליש העליון שבתפארת הנקרא מלך הרביעי שם הוא מתלבש בחי' עטרת יסוד דאו"א ושם נכללת עם היסוד ולכן אינה עולה בחשבון אבל מלכות זו של התבונה נגלת יותר לפי שהיא ממש בחי' מלכות אבל מלכות אימא היא בחי' גופא נקרא חזה דתפארת ואינה מלכות ממש וכן ע"ד זה בענין הפרש מלכות דאבא למלכות דישראל סבא ותבונה:

14

ט״ווהרי נתבאר ענין יציאת ז' המלכים וסדר מלכותם ומיתת' וענין מה שנפל מאו"א ואיך הם ד' פרצופים ונמצא כי כללות מה שירד היא ד' אחור' של ד' פרצופי או"א וישראל סבא ותבונה וז' המלכי' שהם כללות ז"א ונוקביה סך כלם י"א בחי' ומאלו הי"א נתבררו ויצאו הסיגים שהם הקליפות וזהו סוד אחד עשר סמני הקטרת שהם בחי' י"א אורות שנשארו מאלו הי"א בחי' הנז' כי לא יכלו להחבר' ונשארו למטה בתוך הסיגים שהם הקליפות כמבואר אצלינו בענין ביאור פטו' הקטרת בסדר תפלת שחרית והנה נתבאר כי לא נגמר נפילת ירידת אחור' דאבא אלא במיתת המלך הב' הנקרא חסד ואחו' אימא נפלו במיתת מלך הג' והיא הגבורה באופן כי כשמת מלך הג' אז נגמר ירידת אחו' או"א עילאין והענין הוא כי אע"פ שאחו' אבא נפלו במית' המלך הב' אין אלו נקראים עדיין אחור' גמורים לפי שעדיין אז היתה אימא פנים באחו' שלו והיתה מאירה באחוריו ונמצא כי אחור' דאבא לא ירדו בעצם כל בחינותיו אבל כאשר ירדו גם אחור' דאימא אז נפלו ב' האחור' לגמרי שלו ושלה וחזרו להיותם אחו' באחו' וכמו שיתבאר באורך בע"ה בדרוש של פרצוף יעקב ולאה מהיכן יצאו עי"ש. ונמצא כי ירידת אחו' או"א אינה נקראת ירידה גמורה עד שמת המלך הג' הנקרא גבורה אמנם מיתת הז' מלכים נקראת מיתה גמורה תכף ברגע לפי שכשמת החסד הרי נשברו כל בחינותיו לגמרי ונקר' מת ממש נמצא כי מיתת המלכים מעת שמת המלך הראשון התחילה להקרא בהם מיתה ממש אבל בטול אחו' או"א אינו נקרא בטול עד מיתת המלך הב'. ובזה תבין סוד שם בן מ"ב הנקרא אבגית"ץ וכו' כי נודע כי שם בן מ"ב הזה הוא בעול' היצי' כנז' בתקונין מכתי' יד ונודע כי היצירה הוא בחי' ז"א אשר הוא סוד ז' המלכים שמתו כנז' וא"כ ענין מיתת ז' המלכים הוא מוכרח שתהיה נרמזת בשם בן מ"ב הנז' והסתכל וראה כי ההוי"ה דע"ב דיודי"ן הוא במוחין והוא הנקרא בחי' טעמים והוא כנגד אצילות ואחריו הוא הוי"ה דס"ג והטעמים שבה הם כנגד עולם הבריאה והנקודות שבה הם כנגד עול' היצירה והם הם ענין בחי' ז' מלכים שמתו והם בחי' היצירה והם בחי' ז"א ונוקבי' והנה סגולת בחי' שם בן מ"ב הזה הוא להעלות כל הניצוצות של קדושה שנשארו מבחי' ז"א ונוקביה בעול' היצירה והעשיה אשר הם מתבררים ועולים ע"י שם בן מ"ב הזה למעלה במקומם כמבואר אצלינו בסדר תפלת שחרית דחול בענין אנא בכח וכו' כי כל בחי' שם בן מ"ב הם ענין העלאה של הקדושה למעלה ונמצא כי מוכרח הוא שמיתת המלכים תהיה נרמזת בשם מ"ב הנז' וכפי סדר מיתתם כך תהיה סדר ברורם והעלתם ע"י השם הזה ולכן מיתתם נרמז בשם הראשון שבו ובטול אחורי' דאו"א נרמז בשם הב' כמו שיתבאר והענין הוא במה שנסתכל באדרא רבא דפ' נשא כי שם נראה שהז' מלכים לבדם הם שמתו ובמאמרים אחרים בס' הזוהר נראה כי אף באו"א יש שם בחי' בירור נצוצות קדושה ויש שם בחי' פגם ולא עוד אלא שאפי' בכתר שהוא א"א נמצא שיש פגם חס ושלו' וביאורו של דבר הוא כי מכל י' הנקודות נפלו בחי' ובכלם היה בטול אלא שאין בטולם שוה כי ז"א ונוקביה שהם ז' מלכים אירע בהם פגם גדול כי נפלו כלם (בדפו"י ע"ד) הן בחי' אחו' באחו' שלהם הן בחי' פב"פ שלהם ולכן נזכר בטול זה בלשון מיתה ממש אבל מאו"א לא ירדו רק בחי' אחור' שלהם בלבד ולכן נקראים בלשון בטול בלבד ולא בשם מיתה ממש אבל מן א"א שהוא הכתר לא נפל ממנו רק אותה הבחי' התחתונה של אחורי נה"י שלו בלבד המתלבשים בסוד מוחין תוך או"א כנז"ל ולכן אפילו בשם בטול אינו נקרא רק בשם פגם בעלמ'. עוד יש סבה אחרת והיא כי שם מיתה אינו נופל אלא על המסתלק ונבדל מעול' לעולם ולכן בז' המלכים שירדו אל עולם הבריאה שייך בהם שם מיתה וכמו שאמרו באדרת נשא לא תימא דמיתו אלא דנחתו מדרגייהו כמה דאת אמר וימת מלך מצרים וכו' אבל אחוריי' דאו"א לא ירדו בעול' הבריאה אלא בעולם האצילות עצמו ירדו ממקומם למטה במקום ז"א ונוקביה כנודע וכמו שיתבאר בע"ה ולכן נקרא בטול בלבד להיותו שלא במקומו אבל אינינה מיתה גמורה:

15

ט״זוהנה שם הראשון הנקרא אבגית"ץ הוא כנגד החסד כנודע ולפי שבחסד התחיל מיתת המלכי' כנז"ל לכן בשם הזה נרמז מיתת' וזהו ענין אבגית"ץ שהם אותיות אבג"י ת"ץ פירושו כי אבג"י הם בגי' י"ו והם בחי' ז' מלכים כי המלך הז' שהיא המלכות נרמז באות יו"ד של אבג"י להיותה נקודה קטנה כנודע ושלש' אותיות אב"ג הם בגי' ששה שהם ו' המלכי' הנכללי' בז"א וזהו סוד רה"ר שרחבו ששה עשר אמה וכמו שיתבאר לקמן כי אלו הז' מלכים הם סוד רשות הרבי' בהיותם בתחלה קודם התקון ואחר שנתקנו נקראו רה"י והנה שבע' מלכים אלו הנרמזים במלת אבג"י הם שנשברו ונותצו ומתו וזה ענין אותיות ת"ץ. ויען שמן החסד התחילה מיתת המלכים לכן נרמזה מיתתם בשם הזה הראשון הנרמז בחסד ויש שפירשו כי מלת אבג"א הוא פי' שטן כנז' בתלמוד בבלי ההוא אבגא דבי רב ונמצא כי אבגית"ץ ביאורו ממש כביאור שעטנ"ז שביארנו לעיל שהם אותיות שט"ן ע"ז ואמנם שם קר"ע שט"ן הוא כנגד המלך השני הנקרא גבורה כי אז נשברו אחו' או"א כנז"ל ולכן נרמזו בטולם בזה השם הב' וזה ביאורו. קר"ע רו"ל כי פה לא היתה נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכי' רק קריעה בעלמא ולא נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכים רק קריעה בעלמא ולא נתיצה והריסת בנין אלא שנקרע הכלי ונשאר במקומו באצילו' כי לא מת וע"י קריעה זו נמשכו משם ויצאו סוד הקליפ' הנקראי' שט"ן הנאחזות שם ונודע כי או"א בחינ' פב"פ הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן ושניהם עולים בגי' רג"ל כמנין זכו"ר כי הזכיר' באה מצד פנים ובחינתם אחו' באחו' הם האחו' של ב' שמות הנזכרים ברבועם יו"ד יו"ד ה"י וכו' אל"ף אל"ף ה"י וכו' שהם בגי' קפ"ד ותקמ"ד ושניה' עולים בגי' תשכ"ח כי השכחה באה מצד האחו' ולכן שם זה קר"ע שט"ן הוא בגי' תשכח לרמוז כי בו נפלו האחוריי' דאו"א העולי' תשכ"ח כנז'. ונחזור לענין ראשון כי לא נגמר נפילת אבא בבחי' אחוריו לגמרי למטה עד שמת שליש העליון של התפארת והנה כאשר היו יוצאים אלו המלכים ליכנם תוך הכלים שלהם היו אורותיה' מגולים בהארה גדולה אבל אחר שמת שליש עליון דתפארת אשר אז נפלו שם האחו' של או"א ולכן כאשר היו שאר אורו' המלכי' יוצאים ליכנם בכלים שלהם למלוך היו יוצאים מתלבשי' באחו' הנזכרים כנ"ל שלא ירדו בעולם הבריאה רק נשארו בעולם האצילות ולעולם אלו האורות יוצאים מתלבשים באלו האחו' של או"א ובחי' זו קיימת כך תמיד לעולם ועד עד שיכלו כל הנצוצות של קדו' המלכי' להתברר לגמרי עד לע"ל כנודע וזהו סוד ענין הצטרכות העלאת מ"ן שתמיד מעלים זו"נ אל או"א והוא מבחי' אלו האחו' של או"א שירדו ונפלו למט' למקום זו"נ ונתלבשו בתוכם בסוד מוחין כנודע והבן הקדמ' זו מאד מאד. ונחזור לענין כי אלו האורות של המלכים שמן החזה ולמטה דז"א באים מכוסים ומלובשים כנז' וכבר ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא בחינת התקון שלו כי עי"כ יש כח בכלי שלו לקבלו בבואו בתוכו מתלב' ולא נגל' וא"כ נמצא שלא תהי' שוה שביר' הכלי' של נה"י מלכות ושני שלישים תחתוני' דתפארת שוים אל שבירת הכלים של הדעת והחסד והגבורה ושליש עליון דתפארת כי שבירת אלו הכלי' העליונים היא שבירה יותר גדולה משבירת הכלים התחתונים ולכך אח"כ כאשר נתקנו וחיו אלו השבעה מלכים נתהפך הדבר כי האורות התחתונים שמן החזה דז"א ולמטה באו מגולים בלתי התלבשותם בכלי דאחורי' דאי' כנודע לפי שהיה יכולת בכלי' שלה' לקבל אורותיהם שלא ע"י מסך כלי אימא לפי שלא היתה שבירתם גדולה אבל האורות העליונים שמן רישא דז"א עד החזה שלו באו מכוסים תוך היסוד דאימא כנודע לפי שבתחלה שבירת הכלים שלהם היתה גדולה מאד כנ" ואעפ"י שגם למטה בנו"ה אורותיהם מכוסים ג"כ אין זה כסוי (בדפו"י כ"ב ע"א) גמור כי החסדים המגולי' מכים בהם כנודע ונמצא כי במות המלכים עד בחי' שליש עליון דתפארת דז"א אז כבר נגמר ירידת ונפילת אחו' או"א אבל נפילת אחו' ישראל סבא ותבונה לא נגמרה עד מות המלך הז' שהיא הנוק' ד"א ולכן האחו' של או"א לוקח אותם ז"א והאחו' של יש"ס ותבונה לוקחם המלכות נוק' דז"א ומתלבש האור שלה בהם כדוגמ' מה שנתבאר במוחין דז"א ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו במ"א כי כאשר זו"נ שוים יחד בקומתם פב"פ אז נה"י דאו"א הם נעשי' מוחין אל ז"א והנה"י דיש"ס ותבונה נעשים מוחין לנוק' ואז הם שוים יחד בקומתם גם זהו סוד א' שנתבאר אצלינו במ"א כי יש שתי בחי' כל אחת נקרא יעקב והם יעקב א' בז"א ויוצא מבחי' אבא ויעקב שני בנוקבי' ויוצא מן בחי' ישראל סבא והנה האחו' של אבא הם בצד חסד דז"א והאחו' של אימא הם בצד גבורה ד"א וענין זו ההקדמ' תצטר' לך למה שנבאר לך לקמן ושם יתבאר ענין זה והנה במקום הזה הוא שירדו ונפלו אחו' או"א כנז"ל שירדו ונפלו אחו' או"א בעולם האצי' כאשר נשברו ולא ירדו בעולם הבריאה ואעפ"י שהכלים דז"א נשברו כנז"ל עכ'"ז האחוריי' של או"א כנז' נשארו שם והלבישו את אורו' ז"א קו חסד שבו באחו' אבא וקו גבורה שבו באחו' אימא וכמ"ש בע"ה:

16

י״זדרוש איך ירדו הכלים של שבעה המלכים אל עולם הבריאה

17

י״חועתה נבאר איך ירדו הכלים של הז' מלכים אל עולם הבריאה כבר נתבאר לעיל איך יש הפרש בין או"א לזו"נ שהכלים דאו"א האחוריי' שלהם נתבטלו והכלים דפנים ואחו' דאלו הז' מלכים מתו ממש גם נתבאר אצלינו מאיזו סבה נמשך להם הדבר הזה והוא לפי שאלו הז' מלכים לא קבלו אורות אזן חו"פ בהיות' למעלה אלא בהתפשטם למטה בגופה דא"ק ולסב' זו ג"כ הי' הפרש אחר והוא כי ג' הנקודות הראשונות יצאו יותר מתוקנים מן השבע' תחתונות והוא כי כשיצאו הג' ראשונות נתפשטו בסדר ג' קוים ימין ושמאל ואמצע אשר ענין התפשטות הסדר הזה הוא הנקרא תקון אמיתי כנודע אצלינו בסדר עולם האצי' אבל הז"מ יצאו בלי תיקון כי לא נתפשטו בסדר ג' קוים רק נתפשטו זה למעלה מזה וזה למעלה מזה אשר לסבה זו ונקראים רה"ר וציורו כזה ואלו נתקשרו יחד ויצאו בסדר ג' קוים היו נקר' רשו' היחיד אבל להיות' זו למט' מזו שלא בדרך התקשרו' ג' קוים לכן נקראו רה"ר כמו שנתבאר זה אצלינו בדרוש אחר.

18

י״טונבאר עתה סדר יציאתם וירידתם למטה הנה בתחלה יצא הדעת וכשנשב' ירד הכלי שלו לעילם הבריאה ואף גם שעדיין לא נברא עולם הבריא' הכוונה היא במקום שעתיד להיו' נקרא אח"כ עול' הבריא' ונפל הכלי הזה אל מקום שיהיה נקרא אח"כ דעת של הבריאה להיותם מתייחסים יחד אבל האור של הדעת נשאר באצילו' אלא שירד למט' במקו' המלכו' של אצילו' א"ת והרי כפי זה נמצא שגם באורות של הז"מ יש בטול כדמיון שנתבטלו כלים דאחוריי' דאו"א שירדו באצילות עצמו. והתשובה היא כי האור הזה של הדעת לא ירד כאן מחמת חסרון שבו אלא כדי להאיר מכאן אל הכלי שלו שירד למטה בדעת של הבריא' כדי שלא ימות הכלי ההיא לגמרי ולא יוכל לחיות עוד אח"כ בעת תיקון ותחית המלכים כמו שיתבאר ונשאר עומד עליו מרחוק כדמיון התגין אשר על האותיות כנז"ל. אח"כ יצא החסד ונשבר וירד האור שלו ביסוד דאצילות והכלי שלו ירד בבינה דבריא' אח"כ יצא הגבורה ונשבר וירד אור שלו בנו"ה דאצילות והכלי בחכמה דבריאה לפי שנו"ה הם תרין פלגי גופא ונקראו בחי' אחת. אח"כ יצא הת"ת ונשבר וירד אור שלו בתפארת דאצילות המתייחס אליו והוא מקומו עצמו והכלי ירד בכתר דבריאה והנה נמצא עתה כי בכל הארות אין אור א' מהם מרוחק מן הכלי שלו יותר מן ג' ספי' כ"א יתרחק יותר א"א להאי' בו כנז' גם נמצא הפרש א' בין אור הת"ת לשאר האורו' כי שאר האורו' ירדו למט' ממקומ' אבל אור הת"ת נשאר במקומו ממש בלי ירידה כלל ואין ספק כי שאר האורו' שירדו למטה ממקומם אין ספק שנחלש כחם וגבורתם והארתם ואין להם כח לעלות למעלה אבל אור הת"ת שנשאר במקומו חזק בכל כחו אפשר כי בראותו את עצמו משולל ומופשט ערום מן הכלי שלו כדי שלא ישאר ערום ירצה להסתלק ולעלות למעלה אל הבינה למקום שיצא משם ואם כה יעשה יתבטל הכלי ההוא שלו לגמרי בהתרחקו ממנו הרבה כנז' ולכן המאציל העליון המשיך את הכלי של כתר העומד (בדפו"י ע"ב) בקו אמצעי והגדילו ונתפשט וירד ונמשך דרך קו האמצעי עד למטה במקום שעומד בו אור הת"ת כנז"ל כי ג' ראשונות עומדות בסדר ג' קוים ועי"כ נמשך למטה עד אמצעיות מחצית אור הת"ת לבד שהוא במקום הטבור ואז חצי האור הת"ת התחתון נתעלה למעלה תוך הכלי של הכתר הנז' ועי"כ לא יצטרך לעלות אל הבינה כנז' ואז בראות אור הדעת שירד בתחלה למטה במלכות דאצילות כי נעשה כלי חדש עתה במקומו בקו אמצעי באצילות אז גם הוא נתעלה למעלה במקומו תחת הכתר ולמעלה מן הת"ת וכאשר נתעלה ירד הכלי שלו למטה עד מלכות של בריאה משא"כ בכלי הת"ת שנשאר במקומו בכתר דבריאה לפי שהאור שלו נשאר במקומו באצילו' כנז' ולא נתעלה ואעפ"י שביארנו לעיל כ"א יתרחק האור מן הכלי שלו יותר מג' ספי' איננו מקבל שום הארה כלל והרי עתה מצינו שנתרח' אור הדעת מן הכלי שלו מדריגו' רבות מאד. התשובה לזה כי היכא דאפשר אפשר וכאשר אור הדעת אינו חסר והכלי נהנה היו עומדים קרובים כי לא היה כלי במקומו לעלות ולכן נתעכב שם להאיר אל הכלי אבל עתה יותר הוא חפץ בהנאת עצמו מליהנות את הכלי שלו וכיון שיש כלי במקומו רצה לעלות שם לקבל אור מן הכתר ובפרט בהתקרבות גדול ולכן איננו חפץ לחסר א"ע וליהנות את הכלי שלו גם בענין בחי' הכלי שלו צריך לתרץ כי האמת הוא שאעפ"י שעתה נתרחק אורו מעליו רחוק גדול אין לו כ"כ חסרון והפסד בזה לפי שמה שאנו צריכים הוא שלא יהיה רחוק בין האור אל הכלי יותר מג' ספי' דאצי' אבל בבריאה היכא דלא אפשר דחקינן ולא דייקינן כ"כ כי הנה הי' ספי' דבריאה אינה אפי' בערך ספי' אחת דאצי' וא"כ הרי היא כאילו עומד הכלי ההוא בראש הבריאה וא"ת והרי אפי' הכי הרי יש הרחק בין הכלי אל אור שלו ז' ספי' דאצילות. והתשוב' היא כי אעפ"י שהוא רחוק מן האור שלו עצמו הנה הוא קרוב מאד אל שאר האורות העומדי' ומתפשטים עד סיום האצי' ומהם תוכל לקבל הארה ואין אנו חוששי' לקוראו הפסד גדול וגמור אלא בהיות הכלי רחוק מכל מיני אור שיעור ג' ספי' ריקניות בלי אור כלל והנה ממה שנתבאר עתה תוכל להקיש ולבאר בשאר האורות והכלים של שאר המלכי' כמו שיתבאר כי לעולם אנו משתדלים שלא יהיה שעור יותר מן ג' ספי' דאצי' ריקניות משום אור בין האור אל הכלי כמו שתסתכל ותראה בשאר כלים שיתבא' למט' בע"ה. ונחזור אל ענינינו כי בעלות אור הדעת למעלה במקומו אז נגדל הכלי של הכתר ונתפשט' יותר למטה עד סיום מקום כל הת"ת דאצי' ואז חצי תחתון דאור דת"ת שהוצרך בתחלה להתעלות חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כהלכתו וכמשפטו וזה לשני סבות אם לסבת רבוי אור הדעת שנמצא עתה למעלה והוא גרם אל הגדלה הזו ואם לסבת היות הדעת בחי' נשמה אל הו' קצוות כנודע והוא כולל כלם וכיון שעלה נתן כח בכלי הנז' והגדילו כדי להיטיב עם אור הת"ת שיוכל להתפשט בכל שעור מקומו כמשפטו כנז'. אח"כ מלכו הנו"ה והנה כדי לבא במקומ' הראוי להם ולמלוך בכלי שלהם והנה אין מקום פנוי וריקם כי הרי נתבאר שאור הגבו' כשנשבר ירד שם במקומ' ולכן הוצרכ' עתה הבינ' להתפש' גם היא הכלי שלה דרך הקו שלה שהוא בשמאל שהוא קו הגבו' ונתפשט עד מקום הראוי להיות שם ספי' הגבו' אחר התקון ואז בראות אור הגבו' שנתחדש בתי' כלי' במקומו נתעלה גם הוא במקומו ואז הכלי שלה שהיה בחכמה דבריאה בהתרחקו מהאו' שלו ירד עד יסוד דבריאה ואח"כ יצאו נו"ה ומלכו ונכנסו בכלים שלה' במקומם ונשתברו ואז עלו שניהם יחד למעלה במקום אור הגבו' כי כבר יש שם כלי כנז' ועמדו שם ג' האורות יחד כי להיות נו"ה תרי פלגי גופא עולים יחד ולקמן יתבאר למה לא נתפשט הכלי של בינה עד מקו' ההוד ג"כ ואמנם הכלי' שלהם ירדו בנצח והוד דבריאה. אח"כ יצא היסוד ולפי שאור החסד ירד במקומו כנז"ל לכך החכמה הוצרכה להתפשט הכלי שלה דרך קו הימין עד מקום הראוי להיות אחר התיקון מקום ספי' החסד כי הנה עתה כל ז' המלכי' הם זה למטה מזה כנז"ל ואז עלה אור החס' במקומו והכלי של החס' ירד עד התפארת דבריאה ואז מלך היסוד בכלי שלו במקומו ואח"כ נשבר והכלי שלו ירד בגבורה דבריאה והאור שלו עלה דרך קו אמצעי עד מקום דעת עליון שעלה גם הוא ועמדו שם יחד. אח"כ מלך המלכות בכלי שלה במקומ' ואח"כ נשבר' והאור שלה גם הוא עלה דרך קו אמצע הדעת והכלי שלה ירד בחסד דבריאה ונמצא כי כלי התפארת עומד בכתר דבריאה וכלי המלכות בחסד דבריאה ונמצא כי אין מקום פנוי וריקם בבריאה בין כלי לכלי רק ג' ספי' בלבד ובאצילות אין מקום (בדפו"י ע"ג) פנוי רק ב' מדריגות והם היסוד והמלכות. ועתה צריך ליתן טעם למה האורות של היסוד והמלכות נתעלו למעלה מן אור התפארת ועלו עד מקום הדעת כנז' והנה היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי כנז' בפ' משפטים במאמ' הסבא דף ק"י וז"ל משכיל לאיתן בזמנ' דההוא גבר קם בתיאובתא כל שייפין חדאן ומתחבראן לגביה ואיהו סליק עד מוחא עילאה וכו' ובפ' פקודי דף רנ"ח ע"א וז"ל יוסף הצדיק עמודא דעלמא איהו נטיל ברשותיה היכלא טמיר וגניז וברשותיה קיימא היכל' שביעאה ואע"ג דקאמרן דהיכלא דלבנ' הספיר ברשותיה קיימא וכו' והענין יובן במה שנתבאר אצלינו כי ז"א מזדווג עם לאה בתפלת מנחה דימי החול והנה מקום התפשטו' לאה הוא בחצי עליון דז"א ומסתיימת עד התחלת ראש יעקב העומד מן חצי תחתון דתפארת דז"א למטה. וצריך לבאר איך יזדווג מחצית עליון דז"א עם לאה ועם שכבר נתבאר זה במקומו נבאר' פה עתה בקצור והוא כי היסוד דז"א עולה למעלה בשליש העליון דתפאר' בזעי' ובהיותו שם מזדווג עם לאה והנה מעלה זו יש אל היסוד יותר משאר הספי' כי הוא לבדו יכול לעלות למעלה עד מוח הדעת כשרוצה וזהו סוד מה שאנו אומרים ביוצר דשבת ז' פעמים תיבת הכל כמבואר שם הכל יודוך והכל ישבחוך וכו' כי אם לא היה בו יכולת לעלות עד הדעת שהוא נשמת השש קצות וגם הוא מקום הה' חסדים שהם סוד טפת הזרע לא היה בו כח להמשיך ולהוריד הטפה משס ולמטה בעת הזווג ואמנם כוונת דברינו הוא בבחי' האור שהוא פנימיות היסוד כמו שנתבא' אצלינו במקו' אחר כי מן שליש העליון של היסוד נעש' תפא' דז"א כשנגדל ז"א ובבחי' היסוד הזה שנעשה ת"ת של ז"א כנז' יש לו יכולת להזדווג עם לאה כנזכ': ונחזור לעניינו כי לסבה זו היה יכולת באור היסוד לעלות עד הדע' כי כן דרכו תמיד לעלות עד שם ובפרט כי רצה לעלות עד שם כדי לקשר שם כל השש קצות ביחד להיותו תחתון מכלם ואז ממשיך להם הארה משם ונבאר ג"כ טעם עליית המלכות והוא כי גם המלכו' נקרא' עטרת בעלה ויכולה לעלות למעלה מן הת"ת ובפרט עתה כאש' ירד בתחלה אור הדעת עד מקום המלכות כנז"ל הניח שם רשימו שלו והמלכו' לקחה הרשימו הזה ובכחו עלתה עד הדעת וכן גם המלכו' להיות' תחתונה מכלם מקשרת בעלייתה כל השש קצוות יחד וע"י תקון זה וקשר הזה נתוסף תקון אחר למעל' והוא כי הנה הרשימו הזה שהשאיר הדעת במלכות הנה הוא בחי' המלכות שבדעת מצד בחי' הגבורות שבדעת ולכן עתה כשעלתה המלכות עם הרשימו הזה שהוא מבחי' הגבורות אל הדעת למעלה שהיא בחי' עיטרא דחסד דדכורא על ידי התקשרות הזה נתפשט הדעת והאיר בשש הקצוות והרשימו הנז' גם הוא האיר בקו שמאל והשאי' שם את אור ההוד שעלה שם כנז"ל והדעת עצמו האיר בקו ימין והפריד את אור הנצח שהיה עם ההוד בקו שמאל עם אור הגבורה כנז"ל והמשיכו אל הימין ונתחבר הנצח עם החסד וע"י זה נעשה קצת תקון באלו המלכים וצריכי' אנו להודיעך מה שכתבנו איך החו"ב נתפשטו דרך הקוים ימין ושמאל למטה עד חסד וגבור' והנה התפשטו' הזה היה ע"י אותם האחור' של או"א עילאין שירדו ונפלו למטה זה במקום חסד וזה במקום גבורה כנז"ל ואלו האחור' הם שנתפשטו דרך קוים והלבישו בתוכם את אורו' החסד והנצח בקו ימין והגבו' בקו שמאל ונלע"ד חיים הכותב כי גם מה שנתפש' כתר דרך קו אמצעי היה ע"י נה"י שלו שגם הם נפלו והוא כדמיון התפשטות או"א כנלע"ד. והנה צריך לתת טעם למה נתפשטו וטעם למה לא נתפשטו יותר עד מקום נו"ה והטעם הוא לפי שטרם שנתפשט הכתר למטה כנז' נמצא שהיו או"א דבוקים זה בזה וקרובים זה בזה ומאירים זה בזה עם היותם עומדים שניהם אחו' באחו' אבל כשנתפשט הכתר ביניה' הפסיק בין שניהם ואז בהכרח שנחלש הארת או"א ולכן לא היה בהם כח להתפשט עד נו"ה כנז' ואמנם אע"פ שבבחי' היות כתר מפסיק ביניהם נמשך ביניהם חסרון הארה כנז' עם כ"ז בבחי' אחרת הנה הם עתה מקבלים הארה מן הכתר המתפשט ביניהם ולכן להיות בהם ב' בחי' אלו הפכיות לכן היה בהם בחי' כח התפשטות למטה דרך קוים כנז' אך לא התפשטות שלם. והנה הטעם למה הכתר גם הוא לא נתפשט כי אם עד הת"ת ולא יותר הנה היינו צריכים להרחיב בביאור טעם זה אבל הענין בקצור הוא כי הנה כל מקום שיעור ההתפשטות הזה הוא כנגד רגלי א"ק מן טבור שלו ועד רגליו. והנה אחר שיהיה זמן התקון האמתי של אלו המלכי' שאז יהיה נקרא עולם האצילו' כנודע הנה כל עולם האצילות יהיה עומד במקום הזה הנז' ומשם ולמטה יהיו עולמות בריאה יצירה עשיה והנה כאשר נעריך אלו הי' נקודים בבתי' פרצוף אחד עם היותו כולל פרצופים רבים שהם עתיק ואריך ואו"א (בדפו"י ע"ד) וז"א ונוקביה כנודע הנה עם כ"ז כלם הם פרצוף א' כמבואר אצלינו במקומות רבים כי כלם מתלבשים זב"ז עד שנמצא הכל פרצוף אחד בלבד ונמצא כי פרצוף א"א שהוא בחי' נקודת הכתר הוא הכולל כל עולם האצילות ונעשה פרצוף אחד כולל כל האצילות מלמעלה למטה ונמצא כי בהיות עתה הכתר מתפשט עד הת"ת הוא עצמו המקו' אשר אח"כ בעת התקון יהיה שם מקום הת"ת של א"א עצמו כנודע והנה אז יתלבשו או"א בב' זרועותיו זה בימין וזה בשמאל ויתפשטו עד מקו' הטבור שלו כי משם ולמט' מתלבש בז"א כנודע ולכן א"א שיתפשט עתה הכתר יותר ממקום שיתפשטו אח"כ או"א אחרי זמן התקון כי איך יהיה הוא יותר שפל ונמוך מהם כי הרי אחר התקון אין התפשטות או"א למטה ממקו' זה שהוא עד הטבור הת"ת דאריך ולכן א"א שיתפש' עתה הכתר רק עד מקום טבור הת"ת שבו בלבד:

19

כ׳דרוש הרפ"ח נצוצין

20

כ״אוהנה צריכים אנו לבאר עתה כי אלו הז' מלכים שירדו בעול' הבריאה ירידתם זו היא מיתתם לפי שכל היוצא מן עולמו והולך ויורד אל עולם זולתו נקרא בחי' מיתה ואמנם אלו הז' מלכים כבר נתבאר שהם הז' ספי' אחרונות של עולם האצילות שנשברו ומתו ואמנם הכלי' שלהם בלבד הם אשר נשברו וירדו למטה בעולם הבריאה ואירע להם כמאורע האד' התחתון בעוה"ז השפ' הזה כי הנה הוא מורכ' מגוף ונפ' ובע' מיתתו גופו שב אל העפר אל הארץ כשהיה ונפשו ורוחו עולים ושבי' אל האלהים אשר נתנם אמנם מוכרח הוא שנשאר תוך הגוף ההוא הבלא דגרמי השורה על העצמו' בקבר בסוד ועצמותיך יחליץ כנז' בפ' שלח לך דף קס"ט עי"ש גם נתבאר אצלינו בשער המצות בפ' פנחס בדרוש מצות הירוש' ועי"ש איך תועלת זה ההבלא דגרמי הוא לסבת שיהיה קצת חיות קיים בעצמות ההם נמשך בהם עד זמן תחי' המתים וזהו סוד אותם העבירו' של האדם שעליהם נענש שלא לקום בזמן התחיה כמו שאמר הכתוב כספו בנשך נתן חיו לא יחיה והטעם הוא כי אותם העבירו' גורמות שאותו החיות והרוחניות המועט הנשאר בעצמות כנז' שיסתלק משם ויתייבש לחלוחיתם ולא יחיו בתחית המתים הפך מפסוק ועצמותיך יחליץ והוית כגן רוה והבן זה וזהו סוד פסוק העצמות היבשו' הנז' בנבואת יחזקאל ואמרו רבותינו ז"ל שהראה לו בהם עצמות איש אחד יבישות בתכלית האחרון ולא קם בתחיה ההיא לסבת כי בנשך נתן וכו' גם בכח אלו הנצוצות של חיות ואור שנשאר תוך העצמות בהם יודעים המתים ומספרים זב"ז כנז' בדברי רז"ל בגמרא ובסה"ז ועל ד"ז אירע בז' מלכים הנז' כי היו כלולים מאורות וכלים נפש וגוף ובעת מיתת' ירדו הכלי' והגוף שלהם אל העפר שהוא עול' הבריא' כנודע ואורותיהם שהם נפשותיה' עלו למעלה בעולם האצילי' כי שם שרשם וכמו שנתבאר היטב למעלה וכמו כן נשארו קצת נצוצי אור ורוחניות וחיות מוכרח לקיים ולהעמיד הכלים ההם שבעולם הבריאה עד זמן התחיה שלהם שהוא כאשר נתקנו ונעשו מהם עולם האצילו' כמו שיתבאר כי אעפ"י שהאורות נסתלקו עם כ"ז הניחו שם קצת ניצוצות כדי להעמידם ע"ז תקונם ותחייתם ובזה יתבאר לך כי מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש וכל מה שאירע למטה בעוה"ז אירע למעלה בתחלה וכמו שביארתי ענין מיתת המלכים ותחייתם ובסה"ז העלימו הסוד הזה בפ' תרומה דף קמ"ה ע"א ועי"ש באומרו ועם כל דא בכלא מנע נהורא האי חויא תקיפא: ודע כי מספר נצוצי האור שנשארו למטה תוך הכלים שבעול' הבריא' הוא רפ"ח נצוצין וזהו סוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים כי אותיות מרחפת מ"ת רפ"ח פירוש כי הרפ"ח נצוצי רוח אלהים הם מרחפים על הכלים המתים ואמנם בלי ספק כי המעולה שבאורות עלה למעלה באצילות והנצוצות היותר גרעים הם שירדו עם הכלים ולכן צריך שנודיע בתחלה סדר מדריגת האורות ומעלתם זה למעלה מזה ואח"כ יתבאר מה הם בחי' רפ"ח נצוצין שירדו. הנה נתבאר אצלינו כי כל אורות עולם האצילו' הם בחי' הויו"ת ונודע כי ד' בחי' יש בהויו"ת או הוי"ה דע"ב דיודי"ן או הוי"ה דס"ג או הוי"ה דמ"ה דאלפין או הוי"ה דב"ן דההי"ן. ונבאר עתה ענין ההוי"ה דע"ב וממנה תקיש ותלמוד אל שאר ההויו"ת ודאי ופשוט הוא כי השרש של האור וכל העיקר שבו הם ד' אותיות ההוי"ה בהיותם פשוטים בלי מלוי וזה הוא עצמות ועיקריות האור ואמנם זה הוא בבחי' היותם אותיות ממש בצורתם ויש עוד בחי' אחרת והוא בהיות האותיו' בבחי' מספ' וחשבון המשל בזה אם נאמר כי ד' אותי' ההוי"ה הם בגמט' כ"ו ואין ספק כי צורת האותיות עצמם הוא יותר שרש ועיקריות האור יותר ממה שהוא בבחי' חשבונם ומספרם גם דע כי (בדפו"י כ"ג ע"א) כ"ז הוא בבחי' פנים וגם יש על ד"ז בבחי' האחו' של האורות שני בחינו' הנז' שהם האותיות עצמם וגם בבחי' מספרם. גם יש בחינה אחרת והיא בהיות ד' אותיות ההוי"ה בסוד מלוי כי בהיותם במלוי הם יותר דין כי כן מלוי בגימטריא עולה די"ן וגם כי שורש ההוי"ה הם ד' אותיות עצמם אבל המלוי היא פירוש ההוי"ה ויציאת אורותיה' בגלוי לחוץ והנה גם בזו הבחי' של המלוי יש בה ב' מדריגות הנזכרים שהם אותיות בעצמם או במספרם כנז' וכן על ד"ז במלוי המלוי של ההוי"ה באותיותיהם ובמספרם וכן כיוצא בזה עד אין קץ:

21

כ״בונבאר עתה סדר מעלת מדרגותיהם הנה השרש והעיקר האורו' שהם בחי' ד' אותיות הוי"ה בעצמותם. ואחריה במדריגה הב' הם האותיות דאוחריי' הפשוטים במציאותם ולא במספרם והם י' אותיות כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה. אחריה מדריגה ג' הוא מספר וחשבון ד' אותיות ההוי"ה ביושר פשוטים והוא היות מספר' בגי' כ"ו. ואחרי' מדריגה ד' היא מספר י' אותיות של האוחריי' פשוטי' שהם בגי' ע"ב. ואחריה מדריגה ה' והוא י' אותיות דמלוי ההוי"ה ביושר כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ואחריה מדריגה ו' והיא האחוריי' של המלוי והם כ"ו אותיות כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ואחריה מדריגה ז' והיא מספר י' אותיות מלוי דיושר והם בגי' ע"ב. ואחריה מדריגה ח' והיא מספר כ"ו אותיו' אחוריי' של המלוי והם בגי' קפ"ד. ואחרי' מדריג' ט' והם כ"ח אותיו' מלוי המלוי של ההוי"ה ביושר כזה יו'ד ויו דל"ת הי יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד. ואחריו מדרי' י' והיא האחוריי' של מלוי המלוי והם קנ"ו אותיות כזה. יוד יוד ויו יוד ויו דלת. יוד ויו דלת ה"י. יוד ויו דלת ה"י יוד. יוד ויו דלת הי יוד ויו. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד ויו. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד ויו הי. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד ויו הי יוד. ואחרי' מדריג' י"א והיא מספר כ"ח אותיו' מלוי המלוי דיושר והם בגי' תר"ו. ואחריה מדריגה י"ב והיא מספר קנ"ו אותיות אחוריי' של מלוי המלוי ועד"ז תלך עד אין קץ וסוף מדריגה למטה ממדריגה והרי נתבארו מדריג' הוי"ה דע"ב דיודין וממנה תקיש לשאר ההויו"ת דס"ג מ"ה ב"ן וכן עד"ז בכל השמות שיש בעולם: ואחר שביארנו סדר המדריגות ואמרנו כי כל מדריגה הקודמת לחבירתה היא אור גדול ומעולה על המדריגה התחתונה אליה. ונבאר עתה ענין הרפ"ח נצוצין מה עניינם וכבר נתבאר למעלה כי פשוט הוא שהנצוצו' היותר חלושי' ותחתונים הם אשר נשארו למטה בעולם הבריאה עם הכלים הנשברי' להחיות' ודע כי לא מכל הבחי' ירדו נצוצות במספר שוה לכלם כי הוי"ה דע"ב גדול' ועליונ' מהוי"ה דס"ג ודס"ג גדול' על מ"ה ודמ"ה גדול' על ב"ן ובודאי הוא כי מכל ד' הויו"ת אלו ירדו נצוצו' אל הכלי' שלה' להחיות' כי אין לומר שההוי"ה דב"ן התחתונה שבארבעתם ידדה בכלים ושלשה ההויו"ת הראשונו' נשארו למעלה כי הנה הנצוצות של ס"ג לא יש בהם יכולת להחיו' את הכלים דע"ב. גם נצוצות דמ'ה אין בהם כח להחיות את הכלי' דס"ג ולא נצוצו' דב"ן לכלים דמ"ה אמנם נצוצות מן ההוי"ה של ע"ב הוצרכו לירד להחיות את הכלים של ע"ב עצמו וכן ניצוצות של ס"ג הוצרכו לירד להחיות כלים של ס"ג עצמו. וכן ניצוצות של מ"ה לכלים של מ"ה ונצוצות של ב"ן לכלים של ב"ן אלא הענין הוא שהניצוצות היותר גרועים שבכל הוי"ה והוי"ה ירדו למטה להחיות הכלים של ההוי"ה ההיא והחלקים המעולים שבהוי"ה ההיא נשארו למעלה בעולם האצי' גם דע כי פשוט הוא שלא ירדו כ"כ נצוצות מן הוי"ה דע"ב כמו מהוי"ה דס"ג וכיוצא בזה כי אם שמהוי"ה דע"ב שהיא עליונה מכלם ירדו נצוצות מועטים מכל השאר ומהוי"ה דס"ג ירדו ניצוצות יתירות על הוי"ה דע"ב וכן נצוצי דמ"ה יתרי' על נצוצי דס"ג ונצוצי דב"ן יתירים מנצוצי מ"ה כי כפי גריעו' מדריג' ההוי"ה כך ירדו ממנה נצוצות יתירים על מספר הניצוצות של ההוי"ה שלמעלה ממנה וכדי שנבאר עניינם צריך שנקדים לזה הקדמה אחת והיא זו דע כי בעת שיצאו י' הנקודים הנקראי' עולם הנקודים כמבואר בדרוש שקדם ואז הניחו שרש ורושם בעולם האצי' וכאשר אח"כ הגיע זמן תקון הי' נקודות הנזכרי' הנה מנקודת הכתר נעשה אח"כ פרצוף א' נתקן ונקרא א"א ומשני נקודות חו"ב נתקן ב' פרצופין דאו"א ושש הנקודות הנקראים חג"ת נה"י נעשו פרצוף אחד לבד הנקרא ז"א ומן הנקודה העשירית נעשה פרצוף נוק' דז"א. וכבר נתבאר אצלינו כי כל אלו הפרצופין הם מתלבשים זה בזה כנז"ל בדרושי' שקדמו ואמנם כאשר נתקנו אלו הפרצופין ונתלבשו זה בזה לא הושמו במקומם הראשון ממש בעת שנאצלו הי' נקודות אמנם עמדו באופן אחר והוא כי הנה פרצו' א"א נתפשט ממקום נקודת הכתר עד סיום סוף עולם האצילו' כלו וכ"ז הוא שעור קומתו והנה או"א היו ראוים להיות במקו' חו"ב דא"א אבל לא כך היה אלא ירדו והלבישו את חו"ג דא"א כמו (בדפו"י ע"ב)שנתבאר בדרוש שקדם גם ז"א שהיה ראוי להלביש כל ו' קצות דא"א הנה איננו מלביש רק לג' אחרונות שהם נה"י דא"א אבל נוקב' דז"א זו עמדה ממש במקומה והלבישה את מלכות דא"א. ונחזור לענין ראשון כי העולה מכל זה הוא כי ההוי"ה דע"ב שהיא בחי' החכמה והוי"ה דס"ג שהיא בחי' הבינה הם מלבישים את חו"ג דא"א עם היות' בחי' חו"ב ונמצא עתה כי הוי"ה דע"ב היא בחסד ולכן חסד בגי' ע"ב וההוי"ה דס"ג היא בגבו' והוי"ה דמ"ה אעפ"י שכוללת שש קצות כנז' עכ"ז אינה אלא בנה"י לבד וההוי"ה דב"ן היא במלכות ונמצא כי כל הד' הויו"ת הנזכרים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן נכללי' בז' תחתונות בלבד ואח' שהצענו הצעות הנזכרים נבאר עתה מספר הנצוצו' שירדו מכל מדריג' ומדריגה. הנה מן הוי"ה דע"ב שהוא בחסד עלו ששה מדרגותיה הראשונות בעולם האצילות והם בחי' ד' אותיות הפשוטות דפנים ובחי' י' אותיו' פשוטות דאחוריי' ובחי' מספר ד' אותיות דפנים ובחי' מספר הי' אותיות דאחוריי' ובחי' עשר אותיות המלוי דפנים ובחי' כ"ו אותיות המלוי דאחו' הרי הם ו' מדריגות הראשונות ושאר כל המדריגות שלמטה מהששה הנזכרי' שהוא מהתחלת מדריג' השביעית שהיא מספר י' אותיות המלוי דפנים ולמטה הנה כלם ירדו למטה בעולם הבריא' ובודאי הוא שכל מה שהוא למטה מאיזו מדריגה הכל נכלל בה ואינו נחש' בפ"ע כי טפל הוא אליה וא"כ כיון שירדו מדריג' הז' מכ"ש שירדו כל המדריגו' שלמטה ממנה עד התחתונ' שבכלם ולכן אין אנו צריכים למנות כמה חשבון כל הנצוצו' שבכל המדרגו' שנפלו ואין אנו מכניסי' במספר אלא מספ' הנצוצו' של המדריג' הז' וכל השאר טפלי' ונכללי' בהם והנה מספר הנצוצות דמדריגה הז' אשר נפלה בעולם הבריאה הוא ע"ב ניצוצין שהוא מספר י' אותיו' המלוי של ההוי"ה דע"ב דיודי"ן ומן הוי"ה דס"ג שהיא יותר גרועה מהוי"ה דע"ב ירדו ממנה שתי מדריגות יותר עליונו' ממה שנפלה מהוי"ה דע"ב והוא כי הד' מדריגות הראשונות לבד שבה הם עלו אל האצי' ומן המדריגה הה' שבה ואילך הכל נפל בעולם הבריאה והנה המדריגה החמישית דהוי"ה דס"ג היא י' אותיות המלוי דס"ג דפנים בבחי' אותיות עצמם הם עשר נצוצין וכשתחבר עמה' המדריגה הז' שהוא מספ' י' אותיות דהוי"ה דס"ג הנז' והם ס"ג נצוצין אחרים יעלו הכל ע"ג נצוצין ומן הת"ת שהוא הוי"ה דמ"ה שהיא יותר גרועה מהוי"ה דס"ג ירדו עוד שני מדריגות יותר עליונות והוא כי שני מדריגות הראשונו' שבה לבד הם שעלו לעולם האצי' ומהתחלת מדריגת ג' שבה עד סוף כל המדריגות הכל נפל בעולם הבריאה והנה כשנקח המדריגה השלישית שהיא מספ' ד' אותיו' הפשוטות שהם כ"ו וכשנקח המדריגה הז' שהיא מספ' עשר אותיות המלוי דפנים שהם מ"ה נחבר כ"ו עם מ"ה הרי ע"א ניצוצין ומן הוי"ה דב"ן הגרועה מכלם לא עלתה באצי' רק המדרגה הראשונה שבה בלבד וכל שאר המדריגו' ממדריגה שנית ולמטה כלם נפלו בעולם הבריאה והנה כשנקח המדריגה הד' שבה שהיא מספ' עשר אותיות דאחורי' שבה הם בגי' ע"ב והרי נתבאר מספ' רפ"ח ניצוצין שירדו מן ד' הויו"ת הנז' והם ע"ב ע"ג ע"א ע"ב. ועתה אנו צריכים לתת טעם אל קצת שינוים שנמצאו במספרי' האלו כי בהוי"ה דע"ב אין אנו לוקחין ממנה רק חשבון א' של המדריגה הז' ובס"ג אנו לוקחין שני מדריגות והיא הה' והז' ובמ"ה ב' מדריגות הג' והז' ובב"ן מדריגה א' לבדה והיא הד' ועוד כי משלשה מדריגות הראשונו' לקחנו בחי' פנים ומן הוי"ה הרביעי' לקחנו בחי' מספר האחו' וכמה שינוי' אחרים שיתבארו בכלל הביאו' והענין הוא במה שנתבאר כי הצד השוה שבד' הויו"ת הנז' הוא שמן המדריגה הז' ואילך שבכל הוי"ה מהארבעה הכל נפלו והנה כל המדריגות שתחת המדריגה הז' הנו' אינם נכנסות כלל במספר הרפ"ח ניצוצין כי כלם בטילות בה ולכן אין אנו מזכירים באלו הרפ"ח ניצוצין רק בחי' זו המדריגה הז' שבכל הוי"ה מהד' הויו"ת שזהו הטעם שנקרא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהוא מספר המדריגה השביעית שבכל הוי"ה מהם כי הם משונים במלואיהם ולכן אין מספר' שוים וגם לכן אין אנו מזכירים במספ' הרפ"ח ניציצין אלא אלו הד' מספרי' של המלויים שיש באלו ההויו"ת כמו שנתבאר זולתי בהוי"ה הרביעי דב"ן שלא הכנסנו במספ' הרפ"ח ניצוצין אלא המדריגה הד' שבה הנזכרת ולמטה יתבאר טעם לזה:

22

כ״גגם צריך שתדע כי במקום שאנו מונים בחינת הפנים אין בחינת האחוריי' נמנת במס' כלל לפי שאם הפנים נופלים כ"ש האחוריי' הטפילים להם ולכן בג' ההויו"ת הראשונות שמנינו בחי' הפני' לא זכרנו בהם האחוריי' כלל זולתי בהוי"ה הד' דב"ן שלא מנינו הפנים אלא האחוריי' לבדם וכמו שגם לזה נבאר טעמו לקמן בע"ה. גם צריך שתדע כי כל מקום שיש שני מספרים שוין אין אנו מונים שניה' המשל בזה כי הנה נתבאר כי הי' אותיות דמלוי ס"ג והי' דמ"ה ירדו בבריאה (בדפו"י ע"ג) ולכן כיון שמנינו בחי' העשר דס"ג אין אנו מונים הי' דמ"ה וכמו שביארנו כי גם המדריגה השביעית שהיא מספר י' אותיות המלוי שבכל הוי"ה לא היינו מונים כלם אלא לפי שהם חלוקות במלוייה' זה ע"ב וזה ס"ג וזה מ"ה וזה ב"ן וטעם לזה הוא מובן כשנקדי' הקדמה אחרת והיא כי הנה כאשר המדריגות שוות במציאותם שתיהם נשארות במדריגה העליונה שבהם פי' כי הנה המדריגה החמישי' דס"ג ודמ"ה שהם בחי' י' אותיות המלוי שלהם שתיהם נפלו בבריאה ואמנם עשר אותיות המלוי דמ"ה לא ירדו בבריאה במקום הראוי להם עם שאר ניצוצי מ"ה אלא נשארו מחוברים למעלה בי' אותיות מלו דס"ג להיות שוים במספרם י' וי' וזהו הטעם שי' אותיות דמלוי ס"ג הכנסנום במספר הרפ"ח ניצוצין אבל יו"ד אותיות מילוי דמ"ה לא הכנסנום במספר הרפ"ח ניצוצין כמו שתראה למעלה והענין הוא במה שנודע כי ההוי"ה דע"ב היא ירדה ונפלה בבריא' טרם שאר ההויות כי הנאצל' והמולכת בתחלה היא הנשברת והנופלת בתחלה ונודע כי ע"ב נאצל תחלה ולכן נפלה תחלה וכן עד"ז בס"ג מ"ה ב"ן ונמצא כי כשירדו הי' אותיו' מלו' דמ"ה כבר מצאו שם בבריא' את הי' אותיו' דמלוי ס"ג ובפגע בהם נתחברו עמהם ונתעכבו שם ולא ירדו עוד למטה במקומ' להיותם שוים במספרם כנז' אבל המדריגה הז' שבהם אשר חלוקים במספרם כי זה ס"ג וזה מ"ה ואינם שוים לכן לא נכללו יחד במספר אחד ולכן כשירד בחי' מספר מ"ה ירדה עד מקומה עצמה ולא נתעכב' עם הס"ג העומדת למעלה ממנה בבריאה עצמה ולכן הס"ג והמ"ה נכנסו בפרטו' כל אחד במספר הרפ"ח נצוצין והנה גם מספר מדריגה הג' שבמ"ה שהיא מספר כ"ו נכנסה במספ' הרפ"ח נצוצין לפי שמן הע"ב והס"ג לא ירדה שום מדריגה ג' כנז' והרי נתבאר טעם השינוי שיש בג' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה:

23

כ״דועתה צריך לתת טעם אל השינוים שיש בהוי"ה דב"ן והנה נתבאר כי להיות הוי"ה דב"ן במלכו' שהיא תחתונ' וגרועה מכלם שבירת' גדולה מכלם כי לא עלה ממנה באצילו' רק המדריג' הראשונה שבה לבד וכל שאר מדריגותי' עד א"ס כלם ירדו בבריאה ובזה תבין סוד למה המלכות לא נשארה רק בחי' נקודה אחת בלבד כי הרי לא נשאר ממנה רק מדריגתה הראשונה לבד שהם בחי' ארב' אותיותיה הפשוטות וצריך עתה לידע השנוי שיש ממנה אל ג' האחרות כי הנה נתבאר למעל' כי כאשר נמנים בחי' הפנים בכלל הרפ"ח ניצוצין אין בחי' האחוריי' נכנסת בחשבון כלל והנה בהוי"ה זו דב"ן מצאנו ראינו להפך כי לא די שאנו מונים בחי' האחורי' שבה כנז"ל אלא ששום בחי' פנים שבה לא נחשבו כלל במספר הרפ"ח נצוצין. והתשובה היא כי סבת מנין האחור' הוא בשביל שאין אנו מונים הפנים כי הרי בג' הויו"ת הראשונות שמנינו בהם מנין הפנים לא זכרנו מנין האחו' כלל אבל בהוי"ה זו שאין אנו מונים כלל מנין הפנים אנו מונין האחורי' שהוא מספר הי' אותיות פשוטות דאחורי' שלה שהם בגי' ע"ב כנז' ונשאר לנו עתה לתת סבה למה בהוי"ה זו אין אנו מונים בחי' הפנים כי הרי כמה מדריגות של פנים נפלו ממנה ונתחיל לתת טעם ממדריג' למדריג' הנה המדריגה הג' שהיא מספר ד' אותיות הפשוטות דפנים שהם בגי' כ"ו לא מנינו אותה לסבה הנז"ל כי כשיש ב' מספרים שוים אז מספר התחתון מתחבר עם העליון ונשאר למעלה עמו וכיון שכבר בהוי"ה דמ"ה נמנית מדריגה ג' הזו במספר רפ"ח ניצוצין הנה גם מדריגה הג' הזו דהוי"ה הרביעית דב"ן נשאר שם למעלה עמה ילא ירדה במקומה ולכן אינה נמנת בפני עצמה גם המדריגה הז' והיא מספר ט' אותיות המלוי שלה שהם בגי' ב"ן לא מנינו אותם עם שאין שום מדריגה אחרת דומה אליה אבל הטעם הוא במה שהודעתיך בענין הוי"ה זו של ב"ן אשר במלכות כי הנה היא בחי' ב' הויו"ת ממש ונקראת מער' המכפלה כי כל ג' אותיותיה כפולות ואף גם הראשונה כפולה היא במספרה כי כך עולים ב' אותיות מלוי אות ראשונהשהם ו"ד כמו האות עצמ' שהיא י' ואמנם ב' ההויו"ת האלו האחת היא בחי' ז"א והב' היא בחי' נוקבא דז"א עצמה וכאשר תחברם יחד זו"ן ומאיר בה אז ז"א נותן הארת ההוי"ה שלו לנוקביה ואז נמצאים ב' הויו"ת בנוקביה ונעשים בה בסוד חבור הוי"ה אחת מליאה בההי"ן שהיא ב' הויו"ת ג"כ כנז"ל ולהיות כי אין ענין זה נעשה בה אלא מז"א אין למנותו בבחי' בפ"ע בנוקביה ולכן אין אנו מונים מספר ההוי"ה זו שהיא ב"ן כנז'. וא"ת בשלמא הראשונה ניחא אבל הב' שהיא בחי' נוקביה עצמה למה אינה נמני' אבל הענין הוא כי גם הוי"ה זו נשארת דבוק' למעלה עם ההוי"ה הראשונ' ולכן גם היא אינה נמנית גם המדריגה הה' והיא בחי' ט' אותיות המלוי שבה לא נמנת לטעם הנז' כי עיקר אותיות ההוי"ה זו דב"ן במלויו הוא מן ז"א ולכן אינה נמנית בנוקביה והרי נתבארו מספר כל הרפ"ת (בדפו"י ע"ד) ניצוצין איך הם ד' פעמי' ע"ב וג' פעמי' ע"ב הראשוני' שבג' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה הם מבחי' פנים והע"ב הד' שבהוי"ה דב"ן הוא מבחי' אחורי' ואמנם שרש ד' פעמים ע"ב הנז' הם בחג"ת ומלכו' כנז"ל.

24

כ״הוצריך לבאר עתה כי הרי מכל ז' המלכי' ירדו ניצוצין וא"כ הניצוצי' שירדו מן נה"י כמה הם גם למה לא נמנו עם הרפ"ח ניצוצין ובתחלה נבאר מה שירדו מהם הנה נודע כי נו"ה הם תרי פלגי גופא ואין לכל אחד מהם הוי"ה גמורה בפ"ע אמנם שניהם נכללי' בהוי"ה אחת ונמצא כי האור של הנצח הוא חצי הוי"ה ואור ההוד הוא חצי האחר של ההוי"ה והנה כאשר נחלק ההוי"ה לשני חצאי' אין עולה בשם אלא חצי הראשון ב' אותיות י"ה שהם שם גמור מז' שמות שאינם נמחקים כנודע מה שאין כן בב' אותיו' אחרונות שהם ו"ה שאינ' שם בפ"ע ולכן הנו"ה הם ב' שמות של י"ה גם היסוד הוא שם י"ה לפי שאינו בחי' בפ"ע אבל הוא בחי' כוללת כל אורות העליונים כי לכן נקרא כל ולכן גם הוא אינינו הוי"ה גמורה רק ב' אותיות י"ה כנז' עוד טעם אחר למה היסוד נקרא י"ה והענין הוא במה שנודע כי בתוך ז"א מתלבשים ב' יסודות יסוד דאבא ויסוד דאימא ובתוך כל יסוד מהם יש ה' חסדים וה' גבורות והה' חסדים דיסוד דאימא מתפשטים תוך ז"א מן חסד שבו עד ההוד שבו והה' גבורות דאימא הם היורדו' ומתפשטו' ביסוד דז"א וכן הה' חסדים והה' גבורות דיסוד דאבא אשר אלו לא יצאו מתוך נרתקם כלל כנודע כי פי היסוד דאבא מסתיים בפי היסוד דז"א ונמצא כי יש בתוך יסוד דז"א י' גבורות וה' חסדי' כמנין י"ה ולכן היסוד דזעיר נקרא י"ה. עוד יש טעם אחר והוא בבחי' הה' חסדים של אימא המתפשטים בתוך ז"א כי הם ג' בחי' האחת היא שרשם למעלה בדעת של ז"א ושם יש שרש ה' חסדים. השנית היא כי הארת' מתפשט' מחסד שבו עד הוד שבו שהם ה' חסדים אחרים. הג' היא כי הארתם של אלו הה' חסדים הב' מתקבצת ביסוד דז"א הנקרא כל כנודע הרי הם ט"ו חסדים כמנין י"ה. ובזה נחזור אל הביאור ותחלה נודיע מספר הניצוצות שירדו מן נה"י כבר נתבאר כי הם ג' שמות של י"ה ואינם הויו"ת גמורות כמו שהיו למעלה בחגתו"מ. עוד יש שנוי אחר כי אלו ג' פעמים י"ה שלשתם הם במילוי אלפי"ן ע"ד הוי"ה דמ"ה שבת"ת והטעם הוא לפי שאלו הנה"י הם נה"י דז"א שהוא בחי' מלוי אלפי"ן כנודע ואמנם כל אותו הסדר של המדריגות שביארנו למעלה בהויו"ת הגמורו' ג"כ הם באלו השמות של י"ה והנה כדוגמת מה שירדו ניצוצו' מן הוי"ה של מ"ה שבת"ת כן ירדו ניצוצות מג' שמות י"ה האלו שבנה"י כי ב' מדריגות ראשונות שבכל שם י"ה הם לבדם עלו באצילו' וכל השאר אשר ממדריגה ג' ולמטה הכל ירדו והנה המדריגה הג' שבהם היא מספר ב' אותיות הפשוטו' של י"ה שהם בגי' ט"ו וכשנחבר ג' המדריגו' השלישיות אשר בג' י"ה הנז' שבנה"י יעלו בגי' מ"ה ואלו הם סך ניצוצות שירדו מן הנה"י אל הבריאה וכלם ממדריגה הג' שבכל אחת מהם ומכ"ש שירדו כל שאר המדריגות שבהם שמשם ואילך:ועתה נבאר טעם למה אין מ"ה ניצוצין אלו של הנה"י נכנסים גם הם במספר רפ"ח ניצונין וכפי זה היה ראוי שנמנה שהם שלג' ניצוצין ולא רפ"ח אבל הענין הוא כי הנה בענין האחורי' שלהם אין צורך לתת טעם כנז"ל כי אין האחורי' נמנים במקום שיש בחי' פנים ואמנם סיבת שאין אנו מונים אפי' בחי' הפנים שלה' מבואר ג"כ עם הנז"ל כי כל הניצוצות המתחברות עם המדריגה שלמעלה מהם אינם נמנים כי נכללים במספר אותה המדריגה העליונה שכבר נמנת והנה אלו הניצוצין דנה"י ברדתם בבריאה נתחברו עם הניצוצות שירדו מהוי"ה דמ"ה שבת"ת ועמדו עמהם שם בבריאה למעלה ולא ירדו אל מקום הראוי להם ולכן אינם נמנים בפ"ע ואמנם צריך אני לבאר מה שאמרנו לעיל כי אינם מתחברים אלא בהיות מספרם שוים וא"כ למה נתחברו אלו של נה"י עם אותם של הת"ת והענין הוא כי הנה כבר נתבאר כי המדריגה השלישי' שבהם ממנה התחילו לירד ניצוצותיה והנה הם ג' פעמים י"ה שמספר' מ"ה והרי הם שוים עם מספר ההוי"ה דמ"ה שבת"ת ולכן נתחברו עמה ואע"פ שאין בחינתם שוה כי שם הוא מספר י' אותיות של המלוי וכאן הוא מספר ב' אותיות הפשוטות עם כ"ז אין הכוונה רק למצוא מציאות בעלמא שיהיו שוים במספרם עם שאינם שוי' במציאותם ואין בזה חשש כמו שיתבאר עתה בבחי' אחרת וזה עניינם הנה המדריגה הז' שלהם הוא מספ' האותיות המלוי שלהם שהוא יו"ד ה"א דאלפי"ן כנז' והנה הוא בגי' כ"ו והנה הוא שוה ג"כ עם מספר ארב' אותיות פשוטות דמ"ה שהוא כ"ו אשר כבר הם נכנסו במנין הרפ"ח ניצוצין ולכן נתחברו אלו הכ"ו עם אותם כ"ו ולכן אינם נמנים אלו הכ"ו בפ"ע והנה גם במדריגה זו יש שאלה הנז' כי ב' מספרים אלו שהם כ"ו כ"ו אינם שוים במציאותם כי אלו ממספר אותיות המלוי ואלו ממספר (בדפו"י כ"ד ע"א) אותיות הפשוט. אמנם התירוץ בזה הוא כי הנה נתבאר שהמדריג' הה' דמ"ה שבת"ת שהיא י' אותיות המלוי דאלפין עלו ונתחברו עם י' אותיות דמלוי ס"ג להיותם שוים במציאותם והנה יש חשש אולי גם המדריגה הז' שלהם שהוא מספרם שהם מ"ה יעלו גם הם למעלה כי המספר נגרר אחר האותיות בעצמם שהם שרשיהם ואם יעלו גם הם נמצא הכלי של הת"ת גרוע וחסר מאד מניצוצות אור ולא יוכל להתקן ולחיות אח"כ בזמן תחית המלכים ותקונם כנז"ל ולכן צריך שיעלו אלו הניצוצות דנה"י שהם מ"ה וכ"ו שהם ב' המדריגות שלהם הג' והז' ויתחברו עם הניצוצות שבת"ת המדריגה הג' והז' שלהם שהם בגי' מ"ה וכ"ו וע"י כן לא יעלה המדריגה הז' של התפארת למעלה עם שרשה שהיא המדריגה הה' שבה שעלתה אל הוי"ה דס"ג כנז' וא"כ כיון שכל התכלית אינו רק לסבה זו אין אנו חוששי' שיהיו שוים ממש במציאותם לגמרי ובכל שהוא של יחס של דמיון של מספר שוה שיש ביניהם מספיק לשיעלו שם ויתחברו עמהם כי אלו היו ממש שוים לגמרי בכל מציאותם אפי' שלא ע"י סבה הנז"ל היו עולי' אבל עתה שיש סבה הנזכרת עולים אע"פ שאינם שוים לגמרי במציאותם וא"ת ולמה בהוי"ה דע"ב דיודין אין אנו חוששים ומתייראים שמא המדריגה הז' שבה שהיא מספר י' אותיות המלוי שבה שהוא ע"ב שמא יעלה אל האצילות עם שרשו שהם מדריגה ה' שהם י' אותיות המלוי עצמם והיה ראוי מפני חשש זה שהמדריגה החמישי' דס"ג שהם י' אותיות המלוי עצמם יעלו למעלה ויתחברו עם המדריגה הז' של ע"ב כדי להעמידה שם שלא יעלו. והתשובה היא כי הנה בהוי"ה דע"ב לא ירדה המדריגה ה' שבה אל הבריאה מעולם כי נשארה באצילות ולכן א"א שתעלה המדריגה הז' שבה למעלה באצילות כי כיון שירדה בעולם הבריאה אין בה כח לעלות מעולמה לעולם אחר יותר עליון ובפרט כי לא ברצונה ירדה אל הבריאה אלא בע"כ שלא היה בה כח לישאר באצילות ולכן ירדה ואיך תוכל עתה לעלות כלל אבל המדריגה הז' דמ"ה היתה יכולה לעלות ולהתחבר עם שרשה שהיא המדריגה הה' שלה שנתחברה עם מדריגה הה' דס"ג כנז' לפי שאין עלייתה אלא מספירה אל ספירה אחרת אבל הכל הוא בעול' הבריאה עצמו ולכן עלו ניצוצות נה"י עמה כדי לעכבה במקומה עם הכלי שלה ולא תעלה לכלי דס"ג. וצריך לתת טעם כי כיון שנתבאר שהניצוצות של נה"י לא נתחברו עם הוי"ה דמ"ה שבת"ת אלא כדי שלא תעלה המדריגה הז' שבת"ת למעלה עם שרשה שעלתה בהוי"ה דס"ג שהיא המדריגה הה' שלה שהם י' אותיות דמ"ה וא"כ היה צריך שימצאו בחי' י' אותיות דבחי' מלוי באלו הנה"י כדי שיהיו במקו' אותם הי' אותיות דמלוי מ"ה שעלו אבל הענין הוא כי הנה בב' שמות של י"ה שבנה"י כבר יש בהם י' אותיות של מלוי שהם חמש וחמש וכבר אלו הם תמורת אותם י' אותיו' דמלוי דמ"ה שעלו אל הס"ג ואע"פ שהנה"י הם ג' שמות י"ה ונמצא שבמלוייהם הם ט"ו אותיות אין בזה חשש רק אלו היו אותיות פחותות מי' אבל אם יהיו יתירות מי' אין בזה חשש כי בכלל מאתים מנה והרי נתבאר כי כל הניצוצות של נה"י עלו ונתחברו עם הניצוצות של הת"ת ולכן אין נכנס במספר רק הניצוצות של ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם רפ"ח ניצוצין אשר הם מוזכרים בהרבה מקומות בחבורינו זה

25

כ״ואמר הכות' הבט נא וראה כי הכלי' של נה"י נשארו בלי ניצוצותיה' בתוך עצמם כנז' ולכן כל הדינים והשבירה היתירה היתה באלו הג' האחרונות כמבואר אצלינו כי ג' כלים אלו לא נתבררו ולא נתקנו לגמרי אף בעת התקון וכל שליטת החצונים ואחיזתם הוא בהם ודי בזה. והסתכל עתה וראה איך תיקון אלו המלכים עד שנעשה מהם בחי' עולם האצילות לא נעשה ולא נתקן בפעם אחת רק מדריגה אחר מדריג' ותקון אחר תקון כי הנה בתחלה לא נברא ולא היה כלל בחי' כלי בעולם ונודע כי עיקר התקון הוא הויית הכלים להגביל ולהלביש את האורות ואח"כ כשנאצל עולם העקודים התחיל להתהוות בחי' כלי רק שלא היה רק כלי אחד כולל לכל הי"ס שבו כנז"ל במקומו ואח"כ כשנאצלו אלו הנקודים הנקר' מלכים קודם שנשברו נתהוו להם י' כלים לי"ס שבהם והרי זה תקון אחר עוד היה בהם תקון אחר כי שלשה עליונות שבהם נתקנו בסדר ציור ג' קוים ימין ושמאל ואמצע כנז"ל כי זהו עיקר התקון כמו שיתבאר לקמן בע"ה מה שאין כן בז' תחתונו' ואחר שנשברו היה קצת תקון באורות ז' המלכים התחתונים והוא כי נכנסו דרך קוים של כח"ב כנז"ל. גם הכתר עצמו נתקן מעט תחלה במה שנתפשט עד מקום הטבור שלו בלבד כנז"ל ואח"כ נתפשט עד סיומו כמו שיתבאר לקמן ואחר שעלה ברצון המאציל לתקנם העל' גם הכלים בעולם האצילות בבחי' קוים כמו שיתבאר וענין זה היה בעת (בדפו"י ע"ב)העיבור הראשון דזו"ן וקודם לכן מעט זמן ואח"כ כשהיו בבחי' קוים באו האורות שלהם ונכנסו בתוך הכלים שלהם וזה היה ע"י העיבור הראשון אבל לא היו רק בבחי' ג' קוים בסוד תלת כלילן בתלת בלבד אח"כ נתפשטו בסוד שש קצוות שהוא זמן היניקה ואח"כ נשלמו בסוד פרצוף דגדלות גמור הנקרא עיבור שני דמוחין ואז נשלמו כל הי' כלים עוד היה הפרש אחר כי קודם שום זמן עיבור לא היה רק בחי' אור וכלי מצומצם ואח"כ הגדיל הכלי ונתרחב בבחי' צורת פרצוף וע"י כן מתמעט האור ונתקן תקון גדול ע"י הגדלת הכלי וכמו שיתבאר לקמן כל אלו הבחינות היטב בעזרת האל:

26

כ״זדרוש כאשר עלה ברצון המאציל העליון להחיות אלו המלכים

27

כ״חוהנה כאשר על' ברצון המאצי' העליון להחיו' אלו המלכים שמתו ונשברו ונפלו ככל הנז"ל ולתקנ' עתה עשה שיעלו מ"ן ממטה למעל' ועי"כ יתחדש למעלה זווג עליון וע"י האור הנמשך מזה הזווג יתוקנו אלו המלכי' והנ' כבר נתבאר לעי' כי אורות ז' מלכי' נתלבשו תוך התפשטות ג' ראשונו' כח"ב שנתפשטו דרך ג' קוים ימין ושמאל ואמצע כנז"ל כי הכת' נתפש' עד סיום מקום הת"ת ואו"א נתפשטו עד סיום מקום חו"ג והנה עתה חזרו כח"ב לאסוף ההתפשטות הזה אליהם ועלו למעל' כאשר היו בראשונה שלשה נקודות כח"ב בלבד בלי שום התפשטות הנז' ואז העלו ג"כ עמהם את ז' אורות המלכים ונמצאו עתה עומדות כל הז' אורות במקום שלשה ראשונות עמהם. והנה מה שאני אומר שעומדים במקו' ג' ראשונות הכונה היא שעלו בבינה שהיא הנקראת אם הבנים כי מה שהיו אח"כ בג' קוים ניתנו עתה בבינה שנתעבר' מהם בסוד העיבור וכאשר עלו ז' אורו' הנז' בבינ' עלו גם הכלים שלהם שנפלו בעול' הבריא' ועלו בעול' האצילו' אבל לא נתחברו תכף עם האורו' שלהם כמו שנבא' וכמו ששבע' האורות כשעלו בבינה היו עומדים בבחי' תלת כלילן בתלת ונקודות המלכו' הית' שביעי' ורביעי' להם בסוד אושיט פסיעה לבר כנודע אצלינו והיו שם בסוד העיבור והנה כן היו הכלים בבחי' תלת כלילן בתלת וכלי המלכו' עמה' כיצד הנה הכלי' של חסד ונצח עלו דרך קו ימין באצילו' ושניהם עמדו בספי' נצח דאצילות ועלו הכלי' של גבור' והוד מן הבריאה ועמדו שניהם בספי' ההו' דאצילות ועלו כלי הדעת והת"ת מן הבריאה ועמדו במקום היסוד דאצילות ועלו היסוד והמל' מן הברי' ועמדו ב' בכלי המל' דאצי' והרי שגם הכלי' היו בבחי' תלת כלילן בתל' והמלכו' עמה' ולא היה מרחק בין האורות אל הכלים רק ג' ספי' בלבד שהם מקום חג"ת כי בבינה שם עומדים האורות ואמנם לא עלו כלם ביחד רק אחר ארבעים יום אז גמרו כלם לעלות כיצד בעשרה ימים הראשונים עלו חונ"צ ובי' ימים אחרים עלו דעת ות"ת ובי' ימים אחרים עלו גבור' והוד ובי' ימים אחרי' עלו יסוד ומלכו' ובסוף המ' יום נגמרו כלם לעלות בסוד מ' יום של יצירת הולד והנה עליית אלו האורות למעלה בבינה הוא ענין העלא' מ"ן לצורך הזווג והנה בזה הזווג צריך שיתקנו כל הי' נקודות מן הכתר עד המלכות שבהם ולכן העלאת מ"ן אלו היה עד למעלה בע"ב וס"ג של א"ק הנז"ל כמו שנבאר בע"ה אשר ע"י הזווג ההוא נתקן כל האצי' מן ע"י עד נוק' דז"א והנה אז ע"י זווג זה בתחל' נתקן ע"י ואז נתקן א"א ואח"כ היה הזווג בא"א ותקן את או"א ואח"כ היה זווג באו"א ותקנו לזו"ן ואח"כ היה זווג זו"ן לתקן שאר העולמות שלמטה מן האצי' ולכן הוצרך להשתהות עיבור הנז' י"ב חדש כנזכר במאמר קו המדה שנמצא בכ"י מספר הזוהר והטעם הוא לתקן את כל העולמות האצי' שהם י"ב בחי' והם ע"י ונוקבה שנים. א"א ונוק' שנים. או"א שנים. ישסו"ת שנים. זו"ן שנים. יעקב ולאה שנים. הרי שנים עשר בחי' שהם שנים עשר פרצופין גמורים ולכן נשתהה זמן העיבור י"ב חדש אבל לא שמעתי ממורי ז"ל אם המשך כל הי"ב חדש הוצרך גם לע"י ומכ"ש לאחרים שתחתיו או אם נאמר כי כל פרצוף מהם נגמר תקונו בחדש אחר והמשל בזה כי ע"י נגמר בחדש הראשון ונוק' נתקן בחדש השני וא"א בחדש השלישי וכן כיוצא בכלם והדבר הזה אצלי בספק:

28

כ״טונחזור לעניינינו כי ע"י עליית אלו אורות בבחי' מ"ן כנזכר נזדווג בחי' ע"ב שהם במוחין דא"ק הנז"ל עם בחינת הטעמים שבס"ג דא"ק שהם אח"פ שלו כנודע באלו הטעמים לא היה בהם שום שבירה ולכן אלו ג' בחי' הטעמים הנזכרים של ס"ג נתחברו יחד ונזדווגו עם בחי' ע"ב של זה דא"ק ואין כונתינו על אורות והכלים היוצאים מהם לחוץ רק עליהם בעצמם בבחי' פנימיותם (בדפו"י ע"ג) ועצמותם וע"י זווגם יחד נולד ויצא משם אור חדש והוא בחינ' הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן וגם בזה המ"ה יש בו כל הבחי' הנז"ל שהם טעמי' נקודות תגין אותיות וכמו שיתבאר במקומו בע"ה והענין במה שהודעתיך כי כל עולם האצילות מתחלק לכמה בחי' והם ע"י וא"א ואו"א וזו"ן והנה הטעמי' של מ"ה הוא ע"י והנקודו' של מ"ה הם א"א והתגין הם או"א והאותיות הם זו"ן וזה האור של מ"ה נקרא דכורא ואותו האור של עולם הנקודי' שנשברו הכלים שלו הוא נקרא נוקבא והטעם הוא כי האור החדש הזה הנקר' מ"ה נולד ויצא ע"י זווג כל ע"ב וטעמים דס"ג ולהיות שנמשך מבחי' ע"ב א"כ יהיה גדול ומעולה מן הס"ג שהם אלו הנקודות שבו הנקראים מלכים שמתו ונשברו ועוד טעם אחר כי בשם מ"ה הזה לא הי' בו מיתה ושבירה כמו שהי' בס"ג בנקודו' שבו ובפרט כי מה שאנו קוראי' נוקבא שלו אינו לכללות הס"ג כלו אלא לבחינת פרטיו' הנקודות שבו בלבד וכיון שבמ"ה יש בו כללות טעמים נקודות תגין אותיות אינו קשה לומר שיהיה גדול מן הנקודות לבדם של ס"ג אמנם הטעמים של ס"ג ודאי שהם יותר גדולים והנה כאשר יצא זה האור החדש הנקרא מ"ה התחיל לברר מן הנקודו' של ס"ג ושתפו וחברו עמו ונתקנו הנקודו' דס"ג ואז נעשה המ"ה בחי' דכורא והס"ג נעשה נוק' אלי' וכיון שנעשה אליו בחי' נקבה קנה לו שם חדש ונקרא עתה הוי"ה דב"ן דהה"ין כי כללו' הטעמים ונקודות תגין ואותיו' שבו בס"ג יקראו יחד בחינ' ס"ג אך עתה שהנקודות שבו לבדם הם נתחברו עם המ"ה ונעשו נוק' אליו אלא שבהכרח הוא שנתחלק לד' חלוקו' כי בחי' וחלק מהם נתחברו עם הטעמים של מ"ה וחלק מהם נתחברו עם הנקודו' דמ"ה וחלק מהם נתחברו עם התגין של מ"ה וחלק מהם עם האותיו' דמ"ה ולכן קנו עתה שם חדש ומה שהיו בתחלה נקראים נקודות דס"ג נקר' עתה כללי הוי"ה דב"ן דמלוי ההי"ן והנה ע"י התחברות' עם אור מ"ה החדש נתקנו ונעשו הוי"ה דב"ן ונעשו נקבות אליו מתוקנו' כנז' ולפי שנעשו כלם בחי' נקבו' אל הוי"ה דמ"ה לכן נקראי' מלכי' מלשון מלכו' כי המלכות נוקבא דמ"ה והבן זה. עוד טעם אחר למה נקודו' דס"ג גרועים מהוי"ה דמ"ה החדש אשר לכן נעשו אליו נוקבין כי הנה אין זה אלא עתה לפי שעדיין לא נבררו המלכים אלו לגמרי כנודע עד ביאת המשיח ולכן לע"ל אשר יתבררו לגמרי אז יחזור שם ס"ג לקדמותו ואז יתבטל הוי"ה דמ"ה וישלוט שם ס"ג בעולם וזהו סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל שהעולם עתיד לחזור לתהו ובהו וכו' כי אז לא יהיה רק בחי' ע"ב וס"ג בלבד. ונלע"ד חיים הכותב כי זהו סוד מה שנתבא' אצלינו במקום אחר כי לעתיד תהיה הנקבה עטרת בעלה ושרש קין שהם הגבו' מהוי"ה דס"ג ישלטו על החסדים שהם משם מ"ה ונמצא כי כאשר עלו אורות ס"ג למעלה העלו מ"ן ונזדווגו עם אורות ע"ב ואז נולד ויצא אור מ"ה החדש ונתחבר עם ז' אורות המלכי' הנזכרי' וברר מהם מה שיכול אז לברר וחברו עמו וענין זה הוא נקרא תקון עולם האצילות והנה בהכרח שלברר ולעשות תקון הנז' צריך להיות ע"י עיבור כמו שיתבא' וכבר נתבאר כי מהטעמי' של מ"ה נעשה דכור' דע"י ומן הטעמים דנקודות דס"ג הנקראי' מלכים נעשה נוקבא דע"י ומנקודו' דמ"ה נעשה דכור' דא"א ומנקודו' דס"ג נעשה צד נוק' דא"א וכן עד"ז בכל האצי' וכל מציאות התקון הנז' היה עומד מכנגד טבורו של א"ק ולמטה עד סיום רגליו כמו שהיה בתחלה מקום מצב הנקודו' דס"ג הנקראי' מלכים כנודע אלא שיש הפרש אחר בזה כי בתחלה בבחי' המלכי' היה כתר הנקודות למעלה מכלם לבדה ואח"כ נקודת חכמה לבדה וכו' כמו שנתבאר למעלה אך עתה אחר התקון נמשכה אותה הנקודה הראשונה הנקראת כתר ממקומה ונתפשטה עד למטה מעט למעלה מכנגד סיום רגלי א"ק כמו שנתבאר למעלה במקומו ושעור התפשטות הזה הוא שעור קומת עולם האצי' ונקודה זו בהתפשטה כנז' נעשת נוקבא דע"י וגם נתחבר עמה הטעמי' של מ"ה ונעשה ע"י דכורא וגם הוא נתפשט עד למטה כנז' בנוקביה ועד"ז עשו כל שאר הנקודות דס"ג והאור דמ"ה והלבישו זה לזה וזל"ז עד סיום בחי' זו"ן דאצי' כמו שיתבאר בע"ה באופן שכל רגלי פרצופי עולם האצי' דעתי' ודאריך ודזו"ן כלם הם מסתיימים בהשואה אחת ומגיעי' עד למעלה מעט מן סיום רגלי א"ק ושם מסתיי' עולם האצי' וע"י התלבשות זה נעשו כלם זה נשמה לזה וזל"ז גם עי"כ נמצא שהיה יכולת בכל הנבראי' והעולמות לקבל אורות עליונים ע"י היותם מלובשים ומכוסי' זה בזה גם עי"כ נמצא כי הכלים של האורות הנזכרי' גדלו ע"י התפשטותם עד למטה כנזכ' ובהיות' כלים גדולים יהיה בהם כח ויכולת לקבל ולהגביל בתוכם האורות ההם ולא ישתברו כבראשונה וכמו שיתבאר לקמן בעזרת האל: (בדפו"י ע"ד)

29

ל׳דרוש באור החדש שיצא מן המצח

30

ל״אועתה נבאר מאיזה מקום יצא אור החדש הזה הנקרא מ"ה כי כבר לעיל נתבאר מקום מוצא האורות האחרים שהם מן האזן והפה והחוטם ועינים של א"ק אמנ' אור החדש הזה הנקרא מ"ה יצא ממקום המצח של א"ק הנז' והנה נתבאר למעלה כי באזן וחוטם ופה יוצא מהם הבל גמור ממשיי מה שאין כן באור העינים והטעם הוא לפי שג' ראשונות דאזן וחוט' ופה הם טעמי' דס"ג ואור העין הם נקודות דס"ג. ואמנם אור החדש הזה הנקרא מ"ה שהוא אחרון מכלם אין בו לא בחי' הבל ממש כאורות אזן וחוטם ופה שהם טעמים דס"ג ולא בחי' אור הסתכלו' כאור העינים אלא הוא האר' בלבד נמשכת מן המצח דא"ק אשר על בחי' אור המצח הוזכר לפעמי' בסה"ז בלשון הזה והוא כד מצחא עילאה אתגלי וכו' והענין הוא כי רבוי האור אשר במקום ההוא גורם שנמשך ומתפשט הארה למטה ולפי שברישא דא"ק הוא מקום המוחין שבו שהם הוי"ה דע"ב ומושב' תוך הראש בפנים והמצח חופה ומכסה עליהם כנגדם ושם היה מקו' זווג האורות המוחין הנקראים ע"ב עם אורות דאזן וחוטם ופה הנקראים ס"ג כנז"ל לכן ממקום זה עצמו שהוא המצח המכוון כנגד המוחין משם יצא אור מ"ה זה החדש הנולד מזווג הנז' ובזה תבין מה שנז' במקומות רבים בסה"ז כד סליק ברעותא למברי עלמא וכו' והענין הוא כי ע"י אור היוצא מן המצח הנקר' מצח הרצון רעותא עילאה אז נבר' העולם והנה אור זה שיצא מן המצח נתפשט משם ולמטה ועיקר מציאותו היה עומד מן הטבור דא"ק ולמטה עד קרוב לסיום רגליו כנז' במקו' מעמד ומושב התפשטות עולם הנקודים כנז' גם נתבאר כי בתחלה נתקן עתיק יומין ואח"כ א"א וכו'. ודע כי זה האור דמ"ה החדש היוצא מן המצח הוא סוד המלך הח' הנקרא הדר שלא נזכר בו מיתה כנז' בפ' וישלח והוא היה המתקן והמקיים כל הז"מ שקדמו אליו אשר מתו וכאשר יצא תכף התחיל לברר בחי' מלכים הז' הנזכרים לעשות מהם בחי' נוקבא אליו שלכן נקרא אח"כ בשם אחד והוא הוי"ה דב"ן דההי"ן כנז"ל ולסבה זו נאמר וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל וכו' כמו שאמרו באדרת נשא דקמ"ב ע"ב ושם אשתו מהיטבאל בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי אשתו מה דלא כתי' הכי בכלה מהיטב' אתבסמותא דדא בדא גם שם דקל"ה ע"ב ושם אשתו מהיטבאל וכו' מ"ט משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין מ"ט משום דהוה דכר ונוקבא וכו' ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא וכו' הענין הוא כי עתה נתחברו דכר ונוקבא שהם מ"ה וב"ן ואתבסמו דא בדא כי שם ב"ן אתבסם ע"י שם מ"ה ולכן עתה נקרא אדם לפי ששם אדם אינו נופל אלא בהיותו כולל דכר ונוקבא כמ"ש הכתוב זכר ונקב' בראם ויקרא שמם אדם וכן שם מ"ה הוא בגי' אד"ם וא"ת והרי אינו נקרא אדם אלא בחבור מ"ה וב"ן שהרי משם מ"ה לא נעשו אלא בחי' הדכורין ומשם ב"ן נעשו הנוקבין וא"כ איך שם מ"ה לבדו נקרא אדם. וי"ל כי הענין הוא כי כאשר שם מ"ה בירר ברורי שם ב"ן חברו וצרפו עמו ממש כמו שיתבאר בע"ה והיה אור שם ב"ן טפל אליו ויונק ומקבל שפע ממנו כדמיון הבן והבת שהם בני אב אחד שהבן יורש הכל והכל נקרא על שמו ומה שהוא רוצה נותן אל הבת אחותו ונמצא כי כח הבת נכלל' בבן ולכן שם ב"ן נכלל עם מ"ה שהוא הבן הזכר המברר את ב"ן שהוא בת נוקבא ומחברו אליו כנז"ל ולכן אינינו נחשב בחשבון כי לא היה לו שום תקון אלא ע"י מ"ה ולכן כאשר מ"ה מברר את הב"ן לוקח' תחלה לעצמו בבחי' תרין עיטרין שהם חסדים וגבורות ששניהם יורש' הזכר תחלה שהוא הוי"ה דמ"ה ואח"כ בעת הזווג נותן הזכר לנקב' עיטרא דגבורה שהיא הוי"ה דב"ן ונחשב כאלו משלו נותנו לה כי הכל היה שלו כנז' ונמצא כי ב' בחי' יש אל הנקבה אחד בהיותה כלולה עמו והב' אח"כ כשהיא בפ"ע כי אז נותן לה עיטרא דגבורה וזהו סוד ושם אשתו מהיטבאל וגו' כי הנה בשם זה יש בו אותיות מ"ה י"ט ואותיות מ"ה הוא האור החדש הנקרא הוי"ה דאלפין דמ"ה כנז' ואותיות י"ט הם בחי' הנוקבא בהיותה כלולה בו וטפילה לו כי אז אין הנקבה נקר' אלא בסוד י"ט שהוא בחי' מספר אותיות המלוי של הוי"ה דמ"ה כשתסיר שרשו שהוא כ"ו ישאר י"ט אשר זהו סוד אדם וחוה כנודע כי אד"ם בגי' מ"ה וחי"ה בגי' י"ט יען הוא כולל כל הוי"ה דמ"ה דאלפין ובהיות אשתו מחוברת לו נקראת חו"ה שהיא בגי' י"ט כמנין מלוי ההוי"ה דמ"ה כנז' והטעם שנרמזה באותיות המלוי היא לפי שהמלוי בגי' אלהי"ם שהוא מדת הדין כי הנקבה כלה דינים ובזה יתבאר לך טעם נכון למה הנקבה כלה דינים והוא לפי ששרשה היא מן הז"מ שמתו ואמנ' כאשר (בדפו"י כה) נקבתו נתפרדה ממנו ונתחלקה ואז היו שניהם בסוד אשה ובעלה אז נשתנו שמות' והוא נקרא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן והיא הוי"ה דב"ן דההין כנודע וחבור שניהם נקרא מהיטבאל מ"ה הוא דכורא הוי"ה דאלפי"ן ויטבא'ל היא הנוקבא הוי"ה דב"ן דההי"ן כי כן יטבאל בגי' ב"ן דהוי"ה דההי"ן. ונלע"ד חיים הכותב כי זהו סוד מה שאמרו באדרת האזינו ובפ' נשא בת מטרד בת מאימא דמינה דינים מתערין דטרדין לכלא פי' כי אימא היא נקראת הוי"ה דס"ג ומשם יצאה בת זו שהיא כללות המלכים שנעשת אח"כ הוי"ה דב"ן כנז"ל באופן כי לא נשאר לאימא רק הטעמים דס"ג ומן הנקודו' ולמטה שבהוי"ה דס"ג נקרא ברתא הנקרא' עתה הוי"ה דב"ן ולכך אנו מוצאי' כי בד' אותיות ההוי"ה הה"א לבדה היא כפולה לפי שהה' הראשונה שבה שם ס"ג ממנה יצאה הה' ב' שהיא שם ב"ן באופן כי שתיהם יחד אינם רק אות אחת ונתחלקה לב' לכך עיקר אותיות ההוי"ה אינם רק ג' אותיו' יה"ו כנודע כנלע"ד. ונחזו' לענין ראשון כי זה המלך הח' הנקרא הדר הוא המקיים כל ז"מ שמתו:

31

ל״בדרוש ב' בתקון המלכים הנז'

32

ל״גועתה נבאר אופן תקון המלכים הנז'. ונתחיל בעליון מכלם והוא תקון פרצוף עתיק יומין הנה בתחלת אדרת האזינו אמרו דתלת רישין אינון דא לעילא מן דא ודא לגו מן דא ותלתיהון נקראים עתיקא קדישא וביאור הענין הוא כי כללו' ספי' הכתר של עול' הנקודי' נקראת בכללותה עתיק' קדישא ונחלקת לתלת רישין ורישא עילא' שבה' היא הנקראת עתיק יומין ותרין רישין אחרנין תתאין נקראים א"א כי הרישא תניינא היא נקראת כתר דא"א ורישא תליתאה נקראת חכמה דא"א מוחא סתימא שבו באופן כי ספי' הראשונ' שבעול' הנקוד' הנקרא' כתר כללות עתיק יומין וא"א וב' פרצופים אלו נקראים ספי' כתר דאצילו' ונמצא כי רישא עילאה דבאילין תלת רישין היא הנקראת ע"י ועל האי רישא איתמר באדרא זוטא דלא אתיידע מה דאית בהאי רישא ובודאי שצריך להבין ולדעת למה אמר דלא אתיידע מה דאית בהאי רישא והיה ראוי שיאמר מה דהוי ההיא רישא כי מלשון הזה נראה כי כבר נודע ענין הרישא בעצמה אבל מה שיש בתוך האי רישא הוא דלא אתיידע וביאור הדבר כך הוא כי כבר נתבא' לעי' שמשני בחי' שהם הוי"ה דמ"ה והוי"ה דב"ן נתקן כל האצילות כלו וצריכים אנו להודיע כמה חלקים של מ"ה יש בע"י שממנו נעשה הדכורא שבו וכמה חלקים מהוי"ה דס"ג אשר נקרא עתה הוי"ה דב"ן יש בע"י שממנו נעשת הנוקבא שבו וכן על ד"ז בשאר הפרצופין שבעולם האצילות ונודע מה שביארנו לעיל כי בהוי"ה דמ"ה יש ד' חלקים והם טעמים נקודות תגין אותיות וגם בבחי' הנקודות שבהוי"ה דס"ג שנקרא עתה הוי"ה דב"ן יש בה טעמי' נקודו' תגין אותיות והנה הוי"ה זו של מ"ה נחלקת לי"ס וכן הוי"ה זו דב"ן נחלקת לי"ס ומתחברי' יב"י בסוד דכורין ונוקבין והנה ע"י לוקח כתר של מ"ה והם הטעמי' של מ"ה ומזה נעשה הדכורא דע"י וא"א הדכור' שבו נעשה מן חכמה דמ"ה שהם הנקודות של מ"ה ואו"א לוקחי' בינה דמ"ה שהם התגין דמ"ה וזו"ן לוקחים ז' תחתונות דמ"ה שהם אותיות דמ"ה ובזה יתבא' לך איך צדקו דברי סה"ת שאמרו שם כי הטעמי' בכתר והנקודות בחכמ' והתגין בבינה והאותיות בזו"ן והנה סדר החלוק הזה הוא בבחי' הוי"ה דמ"ה הנז' בי"ס שבו אבל כאשר לוקחים (עיין ס' מבו"ש ד' ל"ד ע"א פ"ג) אותם ע"י וא"א ואו"א וזו"ן אינם נחלקו' בסדר הזה אמנם עתיק ואריך שניהם הם נקראים כתר דאצילות והם לוקחי' טעמים ונקודות דמ"ה כנז' ואו"א דאצילות שניהם נקראי' חו"ב דאצילות אבל אינם לוקחים רק התגין לבדם של מ"ה וזכור אל תשכח ואל תטעה בדברינו אלה שאמרנו שהע"י לוקח מהוי"ה דמ"ה או מהוי"ה דס"ג וכן בשאר הפרצופין אין כונתינו כי אלו הפרצופין האלו הם בחי' בפ"ע זולת המ"ה ודס"ג כי כבר נתבאר כי כל עצמות' ומציאות' של כל אלו הפרצופין אינו נעשה זולתי משני בחי' מ"ה וס"ג הנז' ולא עוד. ונחזור לענין כי גם הוי"ה דס"ג הנקרא ב"ן נתחלקה בפרצופין אלו של האצילות לבחינת נוקבין שבהם כנז"ל וזה סדר חלוקם הנה נתבאר כי י' נקודות דס"ג הם והם כתר חו"ב וכו' והנה הכתר כולל עתיק ואריך וחכמה הוא אבא ובינה היא אימא כנז' וכו' וזה ביאורו של דבר הנה ע"י לקח מזה הכתר של ס"ג חציו שהם ה' ראשונות שבו כי גם כתר זה כלול מי"ס והנה ה' ראשונות שהם עד סוף הגבורה שבו לקחם עתיק ומן הת"ת שבו ולמטה שהם ה' אחרונות שבכתר הזה נעשה א"א גם לקח ע"י מן החכמה דס"ג ג' ראשונות שבה וז' תחתונו' דחכמה דס"ג נשארו לבחי' אבא וזה שאמרו באדרא זוטא אבא אחיד ותליא בחסד פירוש כי אבא מתחיל מן החסד שבחכמה דס"ג ולמטה כי ג' ראשונות דחכמה דס"ג לקחם ע"י גם לקח ע"י ד' ראשונות של בינה דס"ג ושש תחתונו' דבי' דס"ג שמתחילים מגבורה שבו ולמטה לקחם אימא וזהו שאמרו באדרא (בדפו"י ע"ב) זוטא אימא אחיד ותליא בגבורה.

33

ל״דהכלל העולה כי דכורא דע"י נעשה מן כל הכתר כלו דמ"ה ונוק' דע"י נעשת מן חצי עליון דכתר דב"ן שהם חמשה ראשונות דכתר ומן ג' ראשונות דחכמה דב"ן ומן ד' ראשונות דבינה דב"ן ומן ג' חלוקות אלו של הוי"ה דב"ן נעשה נוקבא דע"י גם לוקח ע"י ז' כתרים שיש בז' תחתונות דהוי"ה דב"ן וגם הם נצטרפו בנוקבא דעתיק:

34

ל״ההכלל העולה כי ע"י דכורא שבו נעשה מן כל הכתר כלו דמ"ה ונקראים טעמים דמ"ה ונוק' שבו לוקחת חמש' ראשונות דכתר דב"ן וג' ראשונות דחכמה דב"ן וד' ראשונו' דבינה דב"ן ושבע' כתרים שבז' תחתונות דב"ן וכל אלו נקראים טעמי' דב"ן וא"א דכורא שבו לוקח חכמה דמ"ה והם נקודות דמ"ה ונוקב' שבו לקחה חמשה אחרונות דכתר דב"ן והם נקודות דב"ן ואו"א לוקחים בינה דמ"ה שהם תגין דמ"ה ומהוי"ה דב"ן לוקח אבא ז' תחתונות דחכמה דב"ן ואימא לוקחת שש תחתונות דבינה דב"ן וזו"ן לוקחים אותיות דמ"ה והם ז' תחתונות דמ"ה גם לוקחות ז' תחתונות של ב"ן זולת הז' כתרים שבאלו הז' תחתונות דב"ן שאלו לקחם ע"י כנז' נמצא כי עיקר העול' הנקרא בשם עולם האצילות הנחלקו' י' ספירותיו בה' פרצופין כנודע אינו אלא בבחי' עולם הנקודים דהוי"ה דס"ג שעת' נקראת הוי"ה דב"ן אשר מכתר שבו נעשו תרין נוקבין דע"י ואריך והם הנקראים כתר סתם דאצילות ומחכמה שבו נעשה אבא הנקרא חכמה דאצילות ומבינה שבו נעשת אימא הנקראת בינה דאצילות ומן חג"ת נה"י שבו נעשה ז"א דאצי' וממלכות שבו נוק' דז"א דאצילו' וכל בחי' י' ספי' אלו דהוי"ה דב"ן הם הנקראים עיקר עולם האצילות אחר שנתקנו הנקודי' אבל הוי"ה דמ"ה החדש' מתחלקות י' ספירות בי' ספירות דעולם האצילות שלא במקומם כנז' כי עתיק דכור' הוא כתר דמ"ה לבדו ואריך דכורא הוא חכמה דמ"ה לבדו ואו"א לוקחי' בין שניהם בינה דמ"ה נוסף על מה שלקחו חו"ב דב"ן וז"א לוקח חג"ת נה"י דמ"ה נוסף על חג"ת נה"י דב"ן ונוק' דז"א לוקחת מלכות דמ"ה נוסף על מלכות דב"ן כנלע"ד:

35

ל״ואמר הכותב חיים הנה כתבתי הנלע"ד כי ה' פרצופין שיש בעולם האצי' כל הזכרי' נעשו מן הוי"ה דמ"ה וכל הנקבות מהוי"ה דב"ן ואמנם ממקו' אחר נראה באופן אחר כי עתיק ואריך שאין להם נקבו' נחלקות בפ"ע לכן הדכורין הם ממ"ה והנוק' הם מב"ן לפי שהזו"ן הם פרצוף א' אך משם ואילך כל פרצוף מהם מוכרח הוא שיהי' נכלל ממ"ה ומב"ן כיצד הנה עתיק היה מכת' דמ"ה ונוק' מה' ראשונות דכתר דב"ן ואריך מחכמה דמ"ה ונוק' מה' אחרונות דכתר דב"ן ואבא ה' ראשונו' דבינה דמ"ה וז' תחתונות דחכמה דב"ן ואימא ה' תחתונות דבינה דמ"ה ושש אחרונות דבינה דב"ן וז"א חג"ת נה"י דמ"ה וחג"ת נה"י דב"ן ונוק' מלכות דמ"ה ומלכות דב"ן נמצא כי ו' פרצופי' הם וכ"א מהם נכלל ממ"ה וב"ן וזה הפירו' נראה יותר אמת מהאחר וכן נראה ממ"א בפי' כי עתיק ואריך נעשו מכתר דב"ן ואבא מחכמה דב"ן ואימ' מבינה דב"ן וז"א מחג"ת נה"י דב"ן ונוק' ממלכות דב"ן הרי כי גם בזכרים אבא וז"א היו מן ב"ן ג"כ וכן כתבנו כי ע"י פגם התחתונים מסתלקים ג' ראשונות שבו וט' ראשונות שבנוק' מבחי' ב"ן וכן נתפרס' בכל הדרושים ענין עבור ויניקה ומוחין שיש לשניה' בכל יום ואם בז"א לא היה בו רק מ"ה בלבד איך מתמעט בכל יום והרי אין הפגם אלא בב"ן שהוא בחי' המלכים שמתו גם במקום אחר כתבנו כי שש קצות חג"ת נה"י דב"ן הם ז"א בתחלה במיתת המלכי' ומלכות דב"ן היא נוק' ובעת התיקון יצא הדר שהוא חג"ת נה"י של הוי"ה דמ"ה החדשה ונתחברה עם חג"ת נה"י דב"ן ונתקנו יחד בז"א ויצאה אשתו מהיטבאל מלכות דמ"ה ונתחבר' עם מלכות דב"ן ונתקנו והיו מלכות נוק' דז"א:

36

ל״זועתה אנו צריכים לבאר ענין בחי' הנוק' הזו שנעשת בכל אלו הפרצופין מבחי' הוי"ה דב"ן שהם המלכי' שמתו מה ענינה הנה הודעתיך איך הם עתיק ונוק' אריך ונוק' ואו"א וז"א ונוק' והנה יש חלוק ביניהם ואין זה דומה לזה והנה בחי' הנקבה היא דינים כנודע כי היא מברור המלכים כנז"ל ועוד כי בהיות בחי' דכו"ן אינו הוראת אחדות גמורה כמי אלו היה דכורא א' לבדו והנה מצאנו בס' הזוהר באדר' נשא והאזינו כי אין בחי' זו"ן אלא מאו"א ולמטה אבל למעלה בע"י ובא"א לא נמצא כן בחי' זו"ן ולכן עתה נבאר מה אופן מציאותם של הנקבו' הללו אשר בכל עולם האצי' ונתחיל ממטה למעלה הנה בחי' זו"ן שהם מבחי' הז' מלכים שמתו ושם היתה מציאות מיתה ממש כנז"ל לכן בחי' זו"ן שהם זו"ן שבהם היו שני פרצופים נפרדים ונחלקים זה מזה לגמרי ואינם מחוברים אלא בהיותם אחו' באחו' כי אז אחוריי' מתדבקים וצריך נסיר' להפרידם אבל בחי' או"א אשר לא היתה בהם מיתה ממש רק בטול בלבד כנז"ל לכן בחי' זו"ן שבהם היו ב' פרצופים נפרדים זמ"ז כדמיון (בדפו"י ע"ג) שזכרנו בזו"ן אמנם חבור זו"נ היתה בזמן היותם אחו' באחו' בלבד כנז' אבל או"א הם מתחברים יחד תמיד לא יתפרדו כלל והם פב"פ ואין ביניהם רק כותל א' מפסקת ביניהם ובזה תבין סבת היות או"א בזווגא תדיר ובחי' א"א שלא היה בו אפי' בטול בעלמא אמנם להיות א"א מבחי' ה' אחרונות של י' נקודו' הכתר כנז"ל וכבר נתבא' למעלה שבנה"י של הכתר אירע קצת בטול בבחי' היותם נכנסים בסוד מוחין ברישא דאו"א לכן אין בו בחי' זו"ן בשתי פרצופין גמורים נפרדים אמנם הזו"ן שבו הם נכללים בפרצוף א' לבדו כי בחי' הזכר שהיא הוי"ה דמ"ה שבו היא עומדת בצד הימין של אריך והוי"ה דב"ן שבו שהיא בחינת הנקבה שבו עומדת בצד שמאלו ובזה יתבאר לך מה שנזכיר להלאה בענין או"א איך הם מלבישים לא"א זה בצד ימינו וזה בצד שמאלו כי כל צד ימין דאריך הוא נקרא דכורא וכל צד שמאלו נקרא נוקבא אבל בבחי' היות הכל פרצוף א' בלבד לכן אמרו בס' הזוה' כי על הכתר נאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי דאיהו יחיד בלי תניינא עמיה ולית ליה נוק' וע"י שהוא מבחי' ה' ראשונות של הכתר שלא היה בהם בטול כלל לכן דו"ן שבו שהם בחינת מ"ה וב"ן הם מחוברים יחד לגמרי ולזה נתכוונו באדר' באמר' ובגין כך לית בהאי עתיק' ימינ' ושמאלא כלל וכו' פי' כי המ"ה והב"ן שבו הם מתחברי' יחד בין בצד ימינו בין בצד שמאלו ובכן נמצ' שאין שם ימין ושמאל נופל בו כמו שנופ' באריך שצד ימינו היא דכורא וצד שמאלו נוקב' האמנם ענין דו"ן מ"ה וב"ן שבע"י הם מתחלקי בבחנ' אחו' ופנים כי בחי' מ"ה היא בצד פנים שלו בימינו ובשמאלו ובחי' ב"ן שבו היא באחו' שלו בימינו ושמאלו ובהיותו עד"ז הוא חבור גמור שהמ"ה והב"ן שלו נמצאים בין בימינו בין בשמאלו גם בזה נמצא מעלה יתירה בע"י מכל שאר הפרצופי' כי נודע שאין בחי' למעלה שאין בה פנים ואחו' ושם מ"ה יש בו פנים ואחו' ושם ב"ן יש בו פנים ואחו' והנה בע"י עומדים שני אחו' דמ"ה וב"ן יחד מחוברי' זב"ז ודבוקים זב"ז ומצד זה יש בחי' הפנים של מ"ה ומצד השני יש בחי' הפני' של ב"ן ונמצא כי אין נגלה בעתיק בחי' אחו' כלל כי משתי צדדיו הם פנים אלא שהפנים של ב"ן אנו קורים אותם בחי' אחוריי' דעתיק בערך הפנים של מ"ה שהם הנקראי' פני' דעתיק ולכן אין בעתי' בחי' אחו' ופנים כלל אלא כלו בחי' פני' לבד כנז' אבל בא"א אשר מ"ה הוא בימינו וב"ן משמאלו נמצא כי הפני' דמ"ה והפנים דב"ן הם נקראי' פנים דאריך בימינו ובשמאלו והאחו' דמ"ה וב"ן הם האחו' דאריך בימינו ובשמאלו ונמצא כי יש בא"א בחי' אחו' ופנים ממש וכן בשאר הפרצופי' כלם יש בהם פנים ואחו' מה שאין כן בעתיק:

37

ל״חדרוש ג' בביאור עתיק יומין ובענין הספקות שבו

38

ל״טונבאר עתה בחי' ע"י הנה נתבאר לעיל כי הוא נעשה מספירת הכתר כלו דמ"ה והוא דכורא שבו והנוק' שבו הוא מן הה' ראשונו' דכתר דב"ן ומן ג' ראשונות דחכמה דב"ן ומן ד' ראשונו' דבינה דב"ן ומן ז' כתרים שיש בז' תחתונות דב"ן גם ביארנו למעלה כי ע"י הוא הנקרא רישא עילאה דלא אתיידע והיא העליונ' שבאותם התלת רישין שנזכרו בתחלת אדרת האזינו ונבאר עתה מה שייעדנו למעלה לבאר מלת רישא דלא אתיידע מה דאית בההיא רישא ולא קאמר דלא אתיידע מה הוי האי רישא והענין הוא כי הנה זאת הריש' עילא'נק' ע"י נכללת מן מ"ה וב"ן דו"ן והנה הרישא עצמה שהיא ע"י דכורא כבר אתיידע ענינה היטב כי הנה היא נעשת מן ספי' הכתר כלו של מ"ה ואין בו עירוב אחר אבל מה שנתערב בע"י מן ההוי"ה דב"ן שהיא נוק' שבו זה לא אתיידע מה דאית בההיא רישא כי כל הספק שלא נודע הוא בחלק הוי"ה דב"ן כמה בחי' ממנו נתערבו בע"י אבל במ"ה עצמו הנקרא רישא עילאה כבר נודע עניינה היטב ואע"פ שכבר נתבארו החלקים של ב"ן שנתערבו בעתיק כמה הם עם כ"ז יש ספקות רבות בעניינ' כמו שנבאר בע"ה זזה החלם: הנה נודע אצלינו שאין שום בחי' אור בעולם שלא יהיה כלול משתי בחי' והם או"מ ואו"פ ונמצא כי בהוי"ה דמ"ה או דב"ן מוכרח הוא שיהיה בכל א' מהם או"מ ואו"פ והנה בי' ספי' דהוי"ה דב"ן ודאי הוא ופשוט אצלינו שיש בהם א"מ ואו"פ ונשאר אצלינו בספק בי' ספי' דמ"ה החדש אם כשנאצל יצא כלול באו"מ ובאו"פ או אם יצא באו"פ בלבד ולא יצא עמו בחינת או"מ שבו וספ' זה תלוי בענין ספק אחר שיש לנו בהוי"ה דב"ן והוא כי אפשר לומר שכשחזר ועלה הוי"ה דב"ן למעלה בעת תקון המלכים כנז"ל בדרושי' שקדמו אפש' לומר שאו"מ שלו שהוא יותר גדול הערך מאוה"פ (בדפו"י ע"ד) כנודע ולכן נשאר למעלה דבק בשרשו ובמחצבו שהוא בחי' י' שרשים של עולם הנקודי' שעומדי' מתקשרים למעלה בספי' המלכו' דעולם העקודים כנז"ל בדרושים שקדמו ומה שנתחבר עם הוי"ה דמ"ה בעולם האציל' בעת תקון המלכים לא ירד להתחבר עמו אלא בחי' אוה"פ דב"ן כי הוא הצריך להתחבר עמו ולהתקן ע"י אבל אוה"מ דב"ן לא הוצרך להתחבר עם מ"ה להתקן ע"י כי אור גדול הוא ונשאר קשור בשורשו כנז"ל או אפשר שנאמ' כי שניהם או"מ ואו"פ דב"ן הוצרכו ליתקן ע"י שם מ"ה ושניהם נתחברו יחד עמו והרי הם ב' חלוקות ובכל חלוקה מהם יש ספקות רבות והנה בחלוק' הראשונה יש שני ספיקות ובחלוקה השנית יש ג' ספיקות ונציע ביאורם:

39

מ׳הנה כפי החלוקה הראשונה והיא שנאמר שלא נתחבר עם מ"ה רק אור הפנימי דב"ן בלבד נמשך לנו עתה ספק באור מ"ה אם יש בו אור מקיף ואור פנימי או לאו לפי שאפשר שנאמר שכיון שלא בא רק אור פנימי דב"ן בלבד ונעש' אור מקיף אל אור מ"ה לפי שלעולם אור ב"ן גדול הוא מאד מאור מ"ה בבחי' אחת כנז"ל ואור מקיף גדול מן הפנימי כנידע ולכן הפנימי דב"ן נעשה מקיף אל מ"ה ואין צורך אל מ"ה שיהיה לו אור מקיף אחר מעצמו ונמצא כי שם ב"ן נעשה מקיף ושם מ"ה נעשה פנימי והם ב' אורות בלבד ועל ד"ז נמשך ג"כ ס' בבחי' הכלים והוא כי כבר נתבאר שהע"י לוקח לעצמו ג' ראשונות מחכמה דב"ן והנה מוכרח הוא שכפי האורות שלוקח מהם כן יהיה מספ' הכלי' שלוקח מהם והוא כי הנה ע"י כלול מי"ס וממה שלוקח מכתר דב"ן אינו מספיק לכולו ולחו"ב שבו הוא צריך ליקח כלי' לצורך הגדלתו כנודע כי עיקר התיקון הוא היות הכלי נגדל ונעשה פרצוף שלם כי אז יוכל לקבל האור שבתוכו והנה הספק הנז' שיש בענין הכלים שלוקח מאו"א הוא אם לוקח בחי' אחו' שלהם או הפנים שלהם או שתיהם אחו' וגם פנים וכפי הספק הנז' שאין בו רק אור אחד מקיף דב"ן ואור א' פנימי דמ"ה אינו צריך כלי כ"כ גדול ויספיק לו כשיקח האחו' של הכלי' דאו"א ואמנם האורות של או"א לא לקחם ע"י ואע"פ שכתבנו למעלה כי נתברר לנו שלקח ג' ראשונות דאבא וד' ראשונות דאימא אינו מוכרח שיהיו בראשו דע"י ואפשר שיהיו בגופו: ולהבין הדברים צריך שנקדי' הקדמה אחת והיא זו דע כי ע"י הוא הכתר של מ"ה ויש בו י"ס כנודע ואלו הי"ס של הכתר הנז' מתפשטים בכל פרצוף ע"י וכאשר מברר משם ב"ן החלק הצריך לו כנז"ל הנה הוא מברר חלק א' ומחברו עם בחי' הכתר דכתר דמ"ה ואח"כ מברר חלק ב' ומחברו עם חכמה דכתר דמ"ה ועל ד"ז מברר והולך עד שמברר חלק א' ממלכות דב"ן ומחברו עם מלכות דכתר דמ"ה והרי נשלם פרצופו דע"י והנה זה הוא כללות הענין ומה שאנו מסופקים הוא כמה חלקי' הוא מברר לחבר עם בחי' ג' ראשונות שבו הנקראים ראשו וכמה חלקים מברר לחבר עם בחי' גופו והנה מן אותם ה' ראשונות שלוקח מן כתר דב"ן כנז"ל ודאי שאלו הם מתחברים בכתר דכתר דמ"ה וב' בחי' אלו לבדם הם כתר דע"י ואין עוד שם בירור אחר אבל הספ' שיש כאן היא בענין האורות אם יש ב' אורות או ג' אורות או אור אחד בלבד פירוש אם נאמר כי אין כאן רק אור אחד לבד דב"ן והוא אור פנימי שלו ונעשה בחי' או"מ אל אור פנימי דמ"ה שנם אין כאן רק אור פנימי דמ"ה והרי יש כאן אור אחד מקיף ואור אחד פנימי או אם יש אור אחד פנימי דמ"ה ואור אחד מקיף דמ"ה ג"כ ואור אחד ג"כ מקיף דב"ן והרי הם ב' מקיפים ואחד פנימי או אם נאמר שיש ב' מקיפים אחד דמ"ה וא' דב"ן וב' פנימיי' אחד דמ"ה ואחד דב"ן וכמו שיתבאר בע"ה גם בחו"ב דע"י יש לנו להתעס' ולהתבונן כי הנה נודע לנו שיש בהם חו"ב דכת' דמ"ה והספק היא אם לוקח מן הכלים דחו"ב דב"ן פירוש כי נודע לנו שהוא לוקח ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן והנה ודאי הוא שחו"ב דחכמ' דב"ן וחו"ב וחס' דבי' דב"ן הנה הם נשאר' למטה בגופא דעתיק ואינם עולים למעל בראש ע"י אבל הספק הוא בשני הכתרים שלהם והם כתר דחכמה דב"ן וכתר דבינ' דב"ן כי ב' הכתרים האלו אפשר להסתפק ולומר כי שניהם עלו והיו בחו"ב דע"י ברישא דיליה או אם נאמר שגם הם נהיו למטה בגופא דעתיק וספק הזה נופל בין בבחי' האורות בין בבחי' הכלים אבל נודע שפשוט הוא שלוקח ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד' ראשונות דבינה דב"ן כלם אלא שנתני' בגופא דיליה ואין ספק אלא בכתרים שלהם אם עולים בחו"ב דעתיק אם לאו כנזכר והענין הוא כי אעפ"י שהם כתרים אינם רק כתרי' אל או"א ולכן א"א שנסתפ' שעולי' בכתר עצמו דעתיק כי הנה כל כללות פרצוף עתי' נקרא כתר בערך או"א וא"כ אין להסתפק אלא או אם נאמר שעולים עד חו"ב דעתיק או אם נאמר שאף גם לזה אינם יכולים לעלות אבל (בדפו"י כ"ו ע"א) נהיו למטה בז' תחתונות שהם גופא דעתיק ואמנם שנים האחרו' שהם חו"ב דאב' דב"ן וג' האחרות שהם חכמ' ובינ' וחס' דבי' דב"ן אלו פשוט הוא שאינם עולים בראשו ונשארים בגופא דיליה גם בז' התחתונו' הנקראי' ז"מ יש בהם ספק והוא כי להיות שכל הז"מ הם בחי' גופא א"כ אין להסתפק אם עלו שום חלק מהם בעתיק כלל אמנם בז' הכתרי' שלהם יש להסתפ' אם עלו בע"י או לא עלו כלל ואף כאן גם באלו הכתרי' פשוט לנו שא"א שעלו בריש' דעתי' לסב' הנז' אבל מה שיש להסתפ' הוא אם עלו בגופא דיליה ויתחברו עם חו"ב דאבא דב"ן ועם חכמה ובינ' וחסד דבינה דב"ן ועם ז' תחתונות דכתר דמ"ה ומכ"ז יהיה נעשה גופא דעתיק או אם נאמר שאלו הז' כתרים אינם עולים כלל אפי' בגופא דעתיק וספקות אלו הנז' הם נופלים בין בענין האורות בין בענין הכלי' כמו שיתבאר בע"ה וזה פרטם בחי' ראשונה והיא כי לא בא רק פנימיות כתר דב"ן וה' ראשונות שבו בבחי' אור פנימי בלבד נעשה אור מקיף והכתר דכתר דמ"ה נעשה אור פנימי והנה כפי הבחי' הזו ודאי הוא שמספיקים אורות אלו לכל הראש של עתיק לפי שכבר יש בראשו כתר חו"ב דמ"ה והנה באור מקיף שלו אין בו רק אור פנימי דכתר דב"ן לבדו וא"כ א"א שיהיה אור פנימי גדול על אור המקיף ולכן נמצא כי האורות של ב' הכתרים דחו"ב דב"ן לא עלו ברישא דעתיק אבל האחו' לבדם של הכלים שלהם הם עלו בחו"ב דכתר דמ"ה לפי שבחו"ב דמ"ה אין בהם כלים לסבה שנתבאר' בדרושים הנז"ל שכ"ז שאין או"מ המכה באור פנימי אינו מתהווה בחי' הכלי וכיון שאין מקיף מבחי' מ"ה אע"פ שאור פנימי דב"ן נעשה אל הפנימי דמ"ה בחי' מקיף אינינו יכול להתהוו' מביניהם כלי כיון ששניהם בחי' אור פנימי כפי האמת ולכן הוכרחו לעלות אחו' הכלים דשני הכתרים דחו"ב {ואני חיי' הכותב מסופק בזה כי עד עתה הייתי חושב שהכלים של מ"ה היו מתחברי' עם אלו האחו' דכלי' דב"ן אבל עתה מכח זו הקושיא הנז' נמצא שאין אפשרות להיו' כפי זה כלי ממ"ה כלל אלא כל הכלי' הם מב"ן כנלע"ד:} דב"ן להעשות כלים לחו"ב דכתר דמ"ה אבל האורות של הכלים הנז' אין צורך בהם לעלות כנז"ל וסי' אל הספק הזה הוא אא"ג פירוש אחד מקיף. אחד פנימי. ג' כלים שהוא כלי דה' ראשונות דכתר דב"ן וכלים דב' כתרים דחו"ב דב"ן ספ' הב' כפי הבחי' הראשונה הנז' הוא אם נא' שיש כאן אור אחד פנימי דמ"ה ויש לו ב' אורות מקיפים והם מקיף אחד דמ"ה ומקיף אחד דב"ן והוא אור פנימי דב"ן אלא שנעשה מקיף לפנימי דמ"ה ואמנם הוא מוכרח שיהיה ערך אורות הפנימיים בערך המקיפי' ולכן כפי זה צריך שנאמר שעלו גם האורות של אחו' ב' הכתרים דחו"ב דב"ן ונתחברו עם חו"ב דמ"ה ברישא דעתיק. וסימן הספק הזה הוא בג"ד פירוש ב' אורות מקיפים מקיף דמ"ה ופנימי דב"ן שנעש' מקיף גם הוא ג' פנימיים והם פנימי דמ"ה וב' פנימיים דאחו' דחו"ב דב"ן כנז' וד' כלים והם כלי דב"ן דכתר וכלים דאחו' דב' כתרים דחו"ב דב"ן וכלי של מ"ה הרי ד' כלים כי עתה שיש מקיף ופנימי דמ"ה כבר יש כלי דמ"ה ג"כ כמו שיש כלי דב"ן: בחינה ב' יש בה ג' ספיקו' היא זו אם נאמר שיש אור מקיף ואור פנימי דב"ן והנה ספק הראשון הוא אם יש ב' מקיפים אחד דמ"ה ואחד דב"ן וב' אורות פנימיים אחד דמ"ה ואחד דב"ן וכפי זה אין אנו עתה צריכי' אל אורות דחו"ב דב"ן כלל כי כבר יש בפנים אורות רבים ואדרבא אנו צריכים עתה כלים רבים לפי שאין כח בכלי דמ"ה לקבל בתוכו אור פנימי דב"ן ובשלמא אם היה כל אור ואור נתון תוך הכלי שלו ניחא אבל עתה הכלי של מ"ה מקבל אור ב"ן ואור מ"ה וכן כלי דב"ן מקבל אור ב"ן ואור מ"ה והנה אין יכולת בכלי של מ"ה לקבל אור דב"ן כנז' שהוא אור גדול כנז"ל ולכן הוצרך שיתגדל הכלי הזה ע"י הכלים דב' כתרי' דחו"ב דב"ן וכל בחינותיה' דפני' ואחו' יעלו כאן בריש' דעתיק להגדיל הכלי של עתיק כנז' אבל האורות שלהם אין צורך בהם שיעלו בראשו כי כבר יש אורות רבים ולכן ישארו למטה בגופא דעתיק וסימן ספק זה הוא בב"ו ב' אורות מקיפי' וב' אורות פנימיים וו' כלים שהם כלי דב"ן דכתר וכלי כתר דמ"ה וב' פנים וב' אחוריי' דכלים דכתרים דחו"ב דב"ן ספק הב' הוא אולי לא הוצרך לעלות למעלה בראשו דעתיק רק הפני' דכלי' דכתרים דחו"ב דב"ן אבל האחו' שלהם נשארו למטה בגופו וכפי זה יש כאן ד' כלים ונמצא סימן ספק זה בד"ד והם ב' מקיפים וד' פנימיי' וד' כלים לפי שכשעלו הפנים דכלים דב' כתרים דחו"ב דב"ן ג"כ עלו עמהם האורות שלהם דבחי' פנים וא"ת למה בספק שקוד' זה שסימנו בב"ו אמרנו שעלו הפנים והאחו' של הכלים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן (בדפו"י ע"ב) ואז לא עלו שום אורות עמהם כלל ועתה בספק הזה שעלו הפנים של הכלים הנז' אמרנו שגם אורות הפנים שלהם עלו. והתשובה היא לפי שבספק הנז' שסימנו בב"ו עלו הכלים דבחי' פו"א והי' צריך שיעלו כל אורותיהם דפו"א והיו אורות רבים ולא היה כח ויכולת בזה הראש לסבול כ"כ אורות אבל עתה שלא עלו רק הפנים של הכלים נמצא שאין צורך שיעלו רק האורות שלה' דבחי' פנים בלבד ואינם כ"כ אורות כבתחלה וכן על ד"ז צריכים אנו לתרץ בזה הספק הג' שנבאר עתה שאין עולים רק האחו' של הכלים כי אז ג"כ עולים אורות האחור' הנזכרים ויש יכולת בראש הנזכר לסבלם:

40

מ״אספק השלישי הוא אולי לא עלו למעלה רק האחו' של הכלים דב' הכתרי' של חו"ב דב"ן עם האורות שלהם לבד וגם סימן הספק הזה הוא בד"ד ע"ד הנז"ל בספק השני שקדם לזה והנה עתה בספ' הזה שהוא שעלו אחו' דשני כתרים דחו"ב דב"ן למעלה בראשו דעתיק א"א לומר שבחי' הפנים שלהם דכלים ודאורות נשארו למטה בגופא דעתיק ע"ד שהיינו אומרים בכל הספיקות הנזכרים אבל עתה בספק הזה אנו צריכים לומר שלא עלו כלל בבחי' עתיק ונשארו באו"א עצמם לפי שלא יתכן לומר שהאחו' עלו למעלה בראשו דעתיק והפני' נשארו למטה בגופו כי הפנים מעלתם גדולה משל האחו' ואמנם למעלה נתבאר כי בבחי' אחת נאמר שהפני' מעולי' מן האחו' לפי שהוא בחי' האור המחזירם ומחברם להיותם פב"פ ויש בחי' אחרת לומר שהאחו' מעולי' מן הפני' והוא לפי שאור האחו' הוא המגדיל כל הפרצו' אבל אור הפנים אינו עושה רק היותם חוזרים פב"פ ולכן כיון ששני בחי' אלו אמיתיות א"כ נכריע ביניהם ונאמר כי האמת הוא שבהיות שני האורות האלו נמצאים יחד ודאי שהאור הפנים מעולה וגדול על אור האחו' לפי שהנה תחלה בא אור האחו' והגדיל ועשה הפרצוף ועתה נתוסף עליו גם אוה"פ ומחזירם פב"פ ועתה הוא גדול מאור האחו' ולכן בספק השני שאמרנו שהוא שעלו הפנים למעלה והאחו' למטה בגופא הוא לפי שב' האורות נמצאים יחד בו ולכן הוצרך האור של הפנים לעלות למעלה ושל האחו' שעתה הוא גרוע ממנו ירד למטה אבל בספק הג' שהוא שעלו האחו' למעלה הנה אם נאמר שהפנים ישארו למטה א"כ נמצא כי שני האורות האלו נמצאים יחד וא"כ א"א שהפנים שעתה הם יותר מעולי' להיות' נמצאי' יחד כנז' ירדו למטה והאחוריי' יעלו למעל' ולכן צריך שנאמר שאוה"פ נשארו באו"א וכיון שעתה אין שני האורו' נמצאי' יחד הנה אור האחו' מעולה מאד על אור הפנים כי בהיות אור הפנים לבדו נפרד מן אור האחו' הוא קטן מאד מאור האחו' וכיון שכן אין קפיד' במה שיעל' אור האחו' בעתיק ואור הפני' באו"א כי בהיותם נפרדים נמצא אור האחו' מעולה וגדול על אור הפני' הרי הם ב' בחי' ובהם ה' ספיקות וסימנם אא"ג בב"ו בד"ד בד"ד וכלם הם מבחי' רישא דע"י והנה בערך ספיקות אלו ברישא דעתיק הם ג"כ בגופא דעתיק ואלו נתלים באלו ונמשכים מהם כי כפי מה שנאמר שעלה בראשו דעתיק משם יובן כי הנשאר ממנו ולא עלה מן בחי' שני הכתרי' דחו"ב דב"ן הם נשארים לבחינת גופא דעתיק ולכן אין צורך לבאר ענין הנשאר בגופא דעתי' והספיקו' הנופלי' בו ג"כ. אבל צריכים אנו לבאר בענין ז' הכתרי' של שבעה תחתונות דב"ן הנקראי' ז' המלכים שאמרנו שג"כ לוקחם ע"י לצורך גופא דיליה נבאר עתה הספיקות הנופלות בזה וגם הם נמשכים כפי ה' הספקות הנזכרים לעיל: ונתחיל בספק הראשון של בחי' הראשונ' וסימנו אא"ג כי אז הוא שנשארו אורות האחור' (נראה לי המעתי' שתי' אחו' מיותרת) דחו"ב דב"ן בגופא דעתי' בז' תחתונו' שבו ואז אור חכמה נשאר בחסד דעתיק ומשם מאיר אל ג' אמצעיות הנקראי' חג"ת דעתיק ואור בינה הוא בנצח דעתי' ומשם מאיר אל ג' תחתונות הנקראי' נה"י דעתי' אמנם ודאי שג"כ בהיותם עומדים בכאן למטה הנה ממקומם זה הם ממשיכים אור ממטה למעלה ברישא דעתיק להאיר בכלים שלהם העומדי' שם כנז"ל ואז הז' כתרים של הז' מלכים הם העומדי' בז' תחתונות דעתי' ומתפשטים כסדרם מחסד שבו עד מלכו' שבו והטע' הוא לפי שאורות או"א הם מאירי' למעלה בכלי' שלהם כנז' ולכן אם גם ז' כתרים אלו יתחלקו ויהיו עמהם שלשה ראשונות שבהם עם חכמה דב"ן בחסד דעתיק וד' אחרונות שבהם עם בינה דב"ן בנצח דעתיק היו גם הם משלחים הארתם למעלה והיה אורם חסר פה למטה ולכן לא נתחלקו בסדר חו"ב אבל נתחלקו בסדר הנז' ז' בז' גם דע כי פשוט הוא שאלו הז' כתרים צריכים שיאירו כל א' (בדפו"י ע"ג) וא' לחבירו בבחי' סדר הקוים כי החסד מאיר בנצח והגבו' בהוד והת"ת בקו אמצעי וכפי הספק השני שסימנו בג"ד הנה נמצא כי עלו אורו' חו"ב למעלה בראשו והם עצמם נשארים שם למעלה אבל עכ"ז הנה הם מאירים ממקומם דרך קוים מלמעלה למטה ושבע' הכתרי' הם ג"כ עומדי' למט' בז' תחתונו' דעתי' ע"ד הנז' בס' חג"ת נהי"ם וגם הם מאירים כל א' בחבירו דרך קוים ע"ד הנז' והטעם הוא כי בסימן אא"ג שהאורות היו למטה היו נותנים כח לז' הכתרים שיאירו דרך קוים ומה שלא חברו וקבצו אותם יחד במקומם עמהם היה לפי שכונתם להאיר למעלה בכלים שלהם אבל בזה הספק של בג"ד שחורות חו"ד דב"ן עלו למעלה הנה אין עתה בהם יכולת לקבץ את ז' הכתרים ולהניח ג' ראשונות מהם בחסד וד' בנצח אבל עכ"ז להיו' הם מאירים מלמעלה למטה עד מקומם לכן גם נותנים כח באלו הז' כתרים שיאירו זב"ז דרך קוים כמו שהם עושים. בחי' השנית יש בה ג' ספיקות והנה כפי ספק הא' שסימנו בב"ו אז האורות דחו"ב הם למטה בז' תחתונות באופן זה אור חכמה עומד בחסד ומאיר בג' אמצעיות חג"ת ואור בינה בנצח ומאיר בג' תחתונות נה"י ועתה כפי זה אין האורות האלו צריכי' להאיר אל הכלים שלהם מלמט' למעלה לפי שכבר יש למעלה ב' אורות גדולים פנימיי' וכיון שהדבר כן נמצא כי עתה יש באורות האלו כח ויכולת לאסו' ולקבץ יחד עמהם את הז' כתרים של הז' תחתונות באופן זה ג' כתרי חג"ת עם החכמ' אשר עומדת בחסד וד' כתרי נהי"ם עם הבינה אשר בנצח וגם הם מאירי' הארתם ע"ד אורות חו"ב כי הג' שבחסד מאירי' בג' אמצעיות והד' שבנצח מאירי' בד' אחרונות וכפי הספק הב' שסימנו בד"ד אז אורות הפנים דחו"ב עלו ברישא דעתיק ואורות דאחו' הם למטה בגופא אור חכמה בחסד ואור בינה בנצח ואז נמצא כי אוה"פ דחו"ב שעלו ברישא דעתיק הנה הם מתפשטים דרך קוים עד למטה בגופא באופן זה כי חכמה מתפשט' דרך קו ימין ומאיר דרך הקו ההו' ואיננו שעומדת למעלה וממקומה מאירה למטה הארה בעלמ' אמנם היא עצמה ממש מתפשטת דרך הקו ההוא וכן עד"ז מתפשטת הבינה דרך קו השמאלי למטה וכן אור הכתר דמ"ה וב"ן מתפשטים דרך קו האמצעי עד למטה וכפי זה יפלו עתה ג' הספקות בז' הכתרים או אם נאמר שכל א' מהז' עומד במקומו בסד' חג"ת נהי"ם או אם עומדי' ג' מהם הראשונים בחסד וד' בנצח וזה לסבת היות אור האחוריי' דחו"ב עומדים בסדר הזה או אם נאמר שכיון שנמשך מלמעלה אור פנים דחו"ב דרך קוים כנז' א"כ אין אלו הז' כתרים צריכים להתחבר ולעמוד עם אורות האחו' דחו"ב ולכן כל א' עומד במקומו שלו כסדר חג"ת נה"י מלכות. גם יש ספק אם הם מאירי' דרך קוים כמו שגם אורות פנים חו"ב הם מתפשטי' ומאירים דרך קוים כנז' או אם נאמר שהם מאירים זה עג"ז והדבר בספק. וכפי ספק הג' אשר סימנו ג"כ בד"ד אשר אז אורות אחו' דחו"ב למעלה ברישא והם מאירי' ממקומ' עד למטה הארה בעלמא אבל לא בדרך קוים אלא שממקומו העליון מאיר חכמה בג' אמצעיות ואימא בג' אחרונו' ועתה יש שני הפסדו' הא' הוא שאין האורות עומדי' למטה וגם שאפי' מה שמאירי' מלמעלה אינו בדרך קוי' שהיא הארה הנכונ' ובזה נמצאו שני הפסדו' אל הז' כתרי' תחתוני' וכפי זה גרם כי הז' כתרים נפרדי' ועומדי' כל א' במקומו בסדר חג"ת נה"י מלכות ולא עוד אלא שכאשר הם מאירים זב"ז אינם מאירי' דרך קוים אלא זה לזה כיצד החסד לגבורה והגבורה לת"ת וכו' והרי נתבארו כל הספקות שקבלתי ממורי ז"ל אמנם יש עוד ספיקות רבות לאין קץ ולא קבלתים ממורי זלה"ה בעו"ה גם דע כי כפי אלו הספיקות שנופלים בעתיק יש ספקות אחרים בשאר האצי' נמשכים ותלויים כפי הספיקות הנז' אשר בעתי' וא' מהם הוא אם או"א לקחו אוה"פ של ג' ראשונות דחו"ב או לאו כנז"ל ועד"ז ספיקות רבים גם צריך שתדע כלל א' בענין הספקות הנז' והוא בענין אורות חו"ב העולים ברישא דעתי' כנז"ל כי הנה הם מתחברי' עם חו"ב דכתר דמ"ה כנודע וכנז"ל אמנם החלוק שיש כפי הספקות הנז' הוא כי אם עולים אוה"פ שלהם אז ודאי כי הם מתחברי' עם חו"ב דכתר דמ"ה כנודע אבל אם אין עולים רק אורות האחו' שלהם אז אינם מתחברי' עמהם אמנם חו"ב דכתר דמ"ה נעשים בחי' אור פנימי ואורות האחו' הנז' דחו"ב דב"ן נעשים בחי' אור אחו' אל אור הפנימי הנז' דמ"ה ואם עולים שניהם האורות הפנימי' והאחו' דחו"ב דב"ן אז הפני' הם מתחברי' עם חו"ב דכתר דמ"ה והאחו' האלו הם נעשים אחו' אל אורות מ"ה הפנימי כנז' אמנם אין זה אלא באורות חו"ב דב"ן אבל בכתר דב"ן העולה למעלה פשוט הוא כי לעולם הם מתחברים יחד עם כתר דכתר דמ"ה ואין שם שום חלוק ביניהם. אמר חיים הכותב נשאר לי לבאר ספק א' ולא קבלתי ממורי ז"ל והוא בענין ה' ראשונות דכתר דב"ן שכתבנו (בדפו"י ע"ד) למעלה שלקחם ע"י וה' אחרונות שבו לקחם א"א ובאותם ה' ראשונו' שלקח ע"י יש לי ספק אם נאמר שחמשת' נתערבו ונתחברו עם כתר דכתר דמ"ה בלבד או אם נאמר שכיון שאלו הה' הם בחי' פרצוף א' א"כ נוכל לומר שהגדילו כפלים ונעשה מהם פרצוף א' כלול מי' ספי' ואז נתחברו י' ספי' אלו עם י' ספי' שיש בכתר דכתר דמ"ה: והנה לסבת היות כל אלו הספקות בע"י לכן קראוהו בשם רישא דלא אתיידע כנז' בריש אדרת האזינו לפי שלא נודע לנו מה אורות יש בו וכמה לקח וספק זה עצמו היה אל ישעיה הנביא ע"ה ולכן אמר והשביע בצחצחות נפשך וכו' וביארו בספר הזוהר בפרשת ויחי ד' רכ"א ע"ב כי צח חד צחות תרי וכו' וביאור הענין הוא כי גם אל ישעיה היה הדבר הזה בלתי נודע אצלו והיה מסופק בענין הצחצחות האלו אשר מקומם הוא בע"י והיה מסופק אם הוא לוקח צח א' או שני צחות והוא כמה שנתבאר לעיל כי שני בחי' יש בע"י והם מ"ה וב"ן ושניה' בגי' צ"ח עם הכולל והיה מסופק אם אין בראשו דע"י רק כתר דב"ן עם כתר דכתר דמ"ה ולא יותר ויהיה זה צח א' או אם נאמר כי גם עולי' בראשו בחי' אורות חו"ב דב"ן כנז"ל ומתחברי' עם חו"ב דכתר דמ"ה והרי זה צח שני ונמצאו בראשו ב' צחות ולכן נקט לישנא דספיקא והוא צח צחות צח וצחות כנז' ודע כי ביסוד דע"י יש בו ה' חסדים וה' גבורות ואעפ"י שע"י כלול ממ"ה וב"ן הנקראי' דו"ן כנז"ל וכפי זה היה מהראוי שיהיו ביסוד שבו ה' חסדים וה' גבורות ממ"ה שהוא דכר וה' חסדים וה' גבורות מב"ן שהוא נוקבא כמו שהם כן באו"א וזו"ן. והתשובה היא לפי שבחי' דכו"ן שבעתי' אינם נפרדי' אבל הם מחוברים יחד כנז"ל ולכן אין ביסוד שבו רק ה' חסדי' וה' גבורות בלבד:

41