שער ההקדמות, תיקוןSha'ar HaHakdamot, Tikkun

א׳דרוש בתקון אריך אפין

1

ב׳ועתה נבאר תקון א"א הנתקן אחר תקון ע"י ע"ד הנז"ל וכבר נתבאר כי הוא מחכמה דמ"ה ומן ה"ס תחתונות שבכתר דב"ן והנה הוא מלביש את ע"י באופן זה כי הנה ג' ראשונות דע"י מרוב הארתם אינם יכולות להתלבש וגם מפאת א"א עצמו כי איננו יכול לקבל הארתם בהיותם מלובשים בתוכו ולכן נשארו ג' ראשונות דע"י מגולים ועמדו בבחי' או"מ אל א"א ונמצאו י"ס דא"א מלבשים את חג"ת דע"י כח"ב דאריך אנפין מלבשים את חסד גבורה תפארת דע"י כסדר זו על גבי זו וז' תחתונות דאריך מלבישים את נה"י דעתיק כי הנה החסד דאריך מלביש לפרק א' העליון דנצח דעתי' ונצח דאריך מלביש לפרק אמצעי דנצח דעתיק וגבורה דאריך מלביש לפרק עליון דהוד דעתיק והוד דאריך מלביש לפרק אמצעי דהוד דעתיק ויסוד דעתיק מתלבש בת"ת דא"א ומסתיים במקו' החזה דת"ת דאריך ונשארו פרק התחתון דנצח דעתיק ופ' התחתון דהוד דעתיק מגולים בלי התלבשות למטה מרגלי א"א וכבר נתבאר כי במקו' סיום רגלי קו יושר של אריך שם הוא סיום עולם האצילות ונמצא ששני פרקים תתאין דנ"ה דעתיק עומדים למטה בעולם הבריאה להאיר שם ונעשים שם בבחי' ב' דדים כדי שינקו מהם א"א ואו"א וזו"ן דעולם האצילות בהיותם עומדים למטה בעולם הבריאה קוד' שהגיע זמן תקון שלהם כמו שיתבאר בע"ה בהתחלת דרוש ז"א ועי"ש ואלו ב' הדדי' הם סוד ב' דדי בהמה שמקומ' למטה ברגלי' כדי שאלו הפרצופי' הנזכרים שהם אריך וא"א יהיו יונקים בתחלה מבחי' דדי הבהמה ואחר שנתקנים עולים בעולם האצילות ויונקים מסוד דדי האש' שהם למעלה בחזה ולא במקום הרגלים וכבר נתבאר למעלה איך ביסוד דעתיק יומין יש בתוכו ה' חסדים וה' גבורות ממ"ה וב"ן שבו והנה ביארנו כאן כי הוא מתלבש תוך הת"ת דא"א ומסתיים במקו' החזה שבו ושם בחזה יוצאים החסדים וגבורות מפי יסוד דעתיק ומתגלים תוך א"א והחסדים עומדים בצד קו ימין של אריך והגבורות בקו שמאלו ובענין תקון א"א יתבאר זה הענין היטב וזה עניינו:

2

ג׳דרוש בתקון אבא ואימא

3

ד׳ועתה אחר שנתקן א"א נתקנו או"א וכבר נתבאר למעל' כי או"א לוקחים ספי' בינה דמ"ה שהיא בחי' התגין דמ"ה ואבא לוקח ז' תחתונות דחכמה דב"ן שהוא מחסד שבחכמה דב"ן ולמטה כי ג' ראשונות כתר חו"ב לקחם ע"י ואימא לוקחת ו' תחתונו' דבינה דב"ן שהוא מגבורה שבבינה דב"ן ולמטה כי ד' ראשונות שבה לקחם ע"י ואמנם או"א מלבישים גם הם את א"א אבא צד ימינו ואימא לצד שמאלו עד מקום הטבור דאריך באופן זה כי ב' הכתרים דאו"א מלבישים את הגרון דאריך זה מימין וזה משמאל וג' ראשונות דאריך (בדפו"י כז ע"א) נשארו מגולים ושאר קומת פרצופי או"א הלבישו לא"א אבא לזרוע ימין דאריך וצד ימין דת"ת דאריך עד הטבור ואימא לזרוע שמאל וצד שמאל דת"ת דאריך עד הטבור ונלע"ד כי אבא הוא כללות חו"ב ואמנם מן ה' עליונות דבינה דמ"ה נעשת החכמה ומן ז' תחתונו' דחכמה דב"ן נעשת הבינה וכן מן ה' תחתונו' דבינה דמ"ה נעשה ישראל סבא ומן ו' תחתונות דבינה דב"ן נעשת התבונה וזהו סוד הבן בחכמ' וחכם בבינה וכן ז"א נעשה מן ז' תחתונות דמ"ה ונוקביה מן שבעה תחתונות דב"ן באופן כי כל הזכרים עתיק ואריך ואבא וישראל סבא וזעיר נעשו מן הוי"ה דמ"ה ונוקביהם נעשו מהוי"ה דב"ן כנז"ל בדרוש ב' בתקון המלכים ושם נתבאר הדבר על אמיתותו:

4

ה׳ובזה יתבאר לך מאמר באדרת האזינו דר"צ ע"ב דאו"א כחדא נפקין וכחדא שריין וכו'. גם בזה יתבאר לך מה שאמרו בס"ה וז"ל אבא אחיד ותלייא בחסד ואימא אחיד ותליא בגבור' וכו' כי אבא לוקח מחסד ולמטה מחכמה דב"ן ואימא מגבורה ולמט' דבינ' דב"ן והנה כבר הודעתיך כי או"א כל אח' ואחד מתחלק לב' פרצופי' כי אבא מתחלק לשנים והם אבא וישראל סבא ואימא מתחלק' לשני' והם אימא ותבונה ולכן אנו צריכים עתה לבאר עניינם ומי גר' להם התחלקות הזה ואיך הם מתחלקים הנה הגורם לשאבא ואימא יעלו עד למעלה בח"ג ת"ת דאריך להלבישו כנז' היה היסוד דע"י המתלבש שם בתוך ת"ת דאריך כנז' כי אותם האורות של החסדים והגבורות שביסוד דע"י העומדים תוך הת"ת דא"א כנז' הם הממשיכים ומלקטים את הכלים והאורות של או"א ומושבים במקום ההוא ונעשים שם ד' פרצופים גמורי' כנז' והוא על דרך שיתבאר אצלינו בענין ז"א איך סבת היות ב' היסודות של או"א בת"ת דז"א גרם שיצאו שם מחוץ למקום ההוא אותם הפרצופים הנקראים יעקב ולאה ורחל: ונבאר הענין היטב הנה היסוד דע"י להיותו דכורא ואינו נוקבא כנז"ל הנה הוא צר מאד ואינו רחב כיסוד הנקבה ולכן אינו מכיל בתוכו את החסדים וגבורות ולכן נכנסות הגבורות בתוכו לפי שהגבורות הם מוח הד' התחתון שבכל הד' מוחין ולכן להיותם תחתונות יורדות תחלה אל היסוד ונכנסות בו וכאשר יורדים החסדים אחריהם ליכנס תוך היסוד הם דוחים את הגבורות למטה ואז יוצאו' הגבורות דרך נקב פי היסו' ולחוץ ולרוב תשוקת ותאות הגבורו' להתחבר עם החסדי' לא ירדו למטה מן היסוד הנז' של עתיק אבל חזרו ועלו מחוץ מאחורי היסוד ממטה למעלה ומקיפות אותו שם בחוץ והחסדי' עומדים בפנים מן היסוד דעתיק ובכך נמצא היותם מחוברים יחד החסדים וגבורות והנה נתבא' כי היסוד דעתיק מסתיים בחזה דא"א ונמצא כי החסדי' וגבו' דיסוד דעתיק כלם עומדי' מלובשים תוך א"א מן החזה שבו ולמעלה אלא שהחסדים תוך היסוד דעתיק והגבורות מאחו' היסוד דעתיק והם תוך הת"ת דאריך מהחזה שבו ולמעלה. וא"ת למה אמרנו בענין ז"א שיוצאות הגבורות בתחלה מתוך יסוד אימא וברגע יורדו' ונופלות לתוך היסוד דז"א וכאן בא"א אמרנו שהגבו' עולות וסובבות את אחו' היסוד דע"י. והתשובה היא כי זו"ן הם פרצופים נפרדים זמ"ז והזכר נתקן ע"י החסדים והנקבה ע"י הגבורות ולכך הוכרח שירדו הגבורות למטה ביסוד דז"א אשר שם עומד מקום הדעת דנוקב' מכוון ממש מאח' כנודע ויוצאים מן היסוד ונכנסי' בדעת שבה כדי שיתפשטו בכל קומת הנקבה כנודע אבל כאן בא"א דכורא ונוקבא שבו כחדא שריין בפרצוף אחד ולכן גם החסדים וגבורות שבו מתחברות יחד ועולים הגבורות מחוץ לאח' היסוד וסובבו' את החסדים שבתוך היסוד דעתיק ועוד סבה אחר' כי החסדים הם מן מ"ה שבע"י והגבורות מן ב"ן דע"י והנה שם הם המ"ה והב"ן מחוברי' בקשר אמיץ כנז"ל והנה כאשר גם החסדי' יוצאים לחוץ מפי היסוד דעתי' להתפשט בגופא דא"א להגדילו הנה הם מוצאים את הגבורות שהם עומדות ומקיפות סביב היסוד דעתיק כנז'באופן זה ב' גבורו' וחצי מצד ימין וב' גבורות וחצי מצד שמאל והנה הגבורות לתשוקת' להתחבר עם החסדי' הם ממשיכים את החסדים ומעלים אותם למעלה עמה' ואז החסדים עולים דרך צד ימין לפי ששם הוא מקום בחי' מ"ה בא"א כנז"ל ואז הגבורות צריכות לילך אל השמאל כי שם מקום בחי' ב"ן דאריך כנזכר והנה אין מקום שם מהחזה ולמעלה בצד השמאל להכיל כל הה' גבורות אלא לחציים ואז הב' גבורות וחצי שהיו תחלה עומדות בצד ימין מאחו' היסוד שהם היותר מעולות וגדולות הולכות אל צד השמאלי מהחזה ולמעלה והב' גבורות וחצי שהיו בתחלה שם למעלה יורדות באותו קו עצמו השמאלי למטה מהחזה באופן שנמצאו כל הה' גבורו' בקו שמאל דאריך מתפשטות מעילא לתתא ב' גבורות וחצי למעלה במקו' שהיסוד סתום וב' גבורות וחצי למטה במקום שנגלה ועל ד"ז מתפשטים ה' (בדפו"י ע"ב) חסדים ב' וחצי למעלה בקו ימין במקום היסוד הסתום וב' וחצי למטה בקו הימין במקום יסוד הנגלה ונמצא שהם ב' בחי' שהם ד' והם בחי' החסדים ובחי' הגבורות וכל אחד משניהם יש בה ב' בחי' בחי' סתום ובחי' נגלה ואלו הד' בחי' גרמו שיהיו או"א ב' פרצופים שהם ד' כי במקום שעומדים שם ב' חסדים וחצי למעלה בקו ימין במקו' הסתום שם כנגדם עומד אבא עילאה מלביש מבחוץ לקו ימין לא"א וכנגד מקום ב' חסדים וחצי התחתונים במקום הנגלה שם כנגדם עומד ישראל סבא ומלביש מבחוץ בקו ימין לא"א וכן בקו שמאל בינה אימא עילאה מלבשת לא"א במקום ב' גבורות וחצי העליונות שבמקו' הסתו' ותבונה תתאה מלבשת למטה במקום ב' גבורות וחצי התחתונות שבמקום הנגלה נמצא כי גלוי וסתום החסדים גרם התחלקות חכמה לב' פרצופים וגלוי וסתום הגבורות גרם התחלקות בינה לב' פרצופים אח"כ שמעתי ממורי ז"ל כי מה שביארנו למעלה שגם החסדי' יוצאים לחוץ מפי יסוד דעתי' אין הכונה לומר שכלם יצאו לחוץ אמנם השני חסדים וחצי העליוני' נשארו למעלה מכוסים ונתוני' בתוך היסוד דעתי' ולא יצאו לחוץ ושני חסדים וחצי האחרי' יצאו מפי היסוד ולחוץ דרך מטה בקו ימין במקום הגלוי ע"ד מה שנתבא' בענין החסדי' המתפשטי' בגופא דז"א שמקצתם סתומי' ומקצתם מגולים משא"כ בגבו' העומדות בקו שמאל שכלם בגלוי מחוץ אל יסוד דעתיק בין השני' וחצי העליוני' ובין שנים וחצי התחתונים ובזה יתבאר לך טעם למה בינה נקראת אשת חיל עטרת בעלה והוא לסבת היות הגבורות מאירות אליה מגולות אבל החסדים המאירים באבא הם הסתומים וזה גם כן כוונו במה שאמרו בספר הזוהר ועם כל דא אבא טמיר וגניז יתיר והבן זה גם תדייק באומרו אבא ולא אמר ישראל סבא טמיר וגניז יתיר וא"ת אחר שאמרנו כי הגבורות כלם הם מגולות הרי אין בהם ב' בחי' ואיך נתחלקו לב' פרצופין בינה ותבונה. וי"ל כי אין הדבר הזה רק בה' חסדים וה' גבורות הראשונים שבאו בא"א בעת זמן התקון של או"א וגם באו להגדיל את א"א עצמו כי אז היה זמן תקונו והגדלתו אבל מאז ואילך אחרי שנתקנו אריך ואו"א ע"י אותם החסדי' וגבורו' ראשונים הנה כל החסדים והגבורות הבאים אח"כ מחדש מאז והלאה כאשר מזדווג עתיק בנוקביה ומוריד חסדים וגבורות חדשים לצורך או"א או לצורך זו"ן אז אין אותם החסדים וגבורות עושות כמעשה הראשונות לעלות למעלה באחו' היסוד כנז"ל אמנם הם יורדי' למטה במרוצה למקומם ואמנם אותם החסדים והגבורות הראשונו' שבכלם כנז' הנה הם תמיד מקבלות הארה מאלו החדשי' הבאים בכל עת ונודע כי זווג או"א לא פסיק לעלמין ובפרט מה שהוא לצורך חיות ומזון העולמות כנודע ותמיד נמשכים ובאים חסדים וגבורות חדשים ואז החסדים וגבורות הראשונות העומדות למעלה במקום הסתו' מקבלי' הארה מאלו החדשות דרך מסך היסוד דעתיק בסתום גמור והחסדי' וגבורות תחתונות הראשונות המגולות מקבלות הארה בגלוי גמור וע"י כן נמצא שיש שנוי והפרש בין תחתונות לעליונות לעשות שני פרצופי'באבא ושנים באימא נמצא כי או"א מלבישים לא"א מן הגרון שלו עד החזה שבו שהוא בסוף שליש עליון של ת"ת דאריך כי שם מסתיים היסוד דע"י המלובש בתוכו ואבא מלביש בצד ימין ואימא בצד שמאל ואח"כ ישראל סבא ותבונה מלבישים לא"א מהחזה שבו עד הטבור שבו שהוא יותר למטה מעט משעור חצי ת"ת דאריך זה מימין וזה משמאל וד' פרצופים אלו מלבישים את א"א מכל צדדיו וסובבים אותו אחור ופני' ימין ושמאל ונמצאו או"א בשני צדדי א"א זה מימין וזה משמאל והם עומדים פב"פ וכן על ד"ז בישראל סבא ותבונה וכמו שנבאר לקמן וכבר נתבאר בענין לאה ורחל העומדות שתיהם באחו' ז"א ורגלי לאה בבחי' העקבים שלה בוקעים ונכנסים תוך חלל פנימיות ראשה של רחל העומדת למטה ממנה ועל ד"ז הוא פה כי העקבים של בינה בוקעים ונכנסים תוך ראש התבונה שלמטה ממנה מה שאין כן בב' פרצופי' של אבא וישראל סבא אעפ"י שגם הם עומדים זה למעלה מזה וטעם חלוק זה הוא מובן במה שביארנו לעיל כי הגבורות יצאו מפי היסוד ולחוץ בגלוי קודם שיצאו החסדים וקדם זמן אל הגבורות להיותם בגלוי קודם החסדים ואז היה הגלוי שוה בכל ה' גבורות יחד ולכן כאשר נתחלקו לשנים בינה ותבונה נשאר בהם קשר אמיץ וחזק דביקות ההוא להיותם מתחברים ע"י היות העקבים דאימא תוך ראש התבונה וזהו סוד מה שאמרו חכמים ז"ל בגמרא במסכ' ערובין פ"ב די"ח ע"א לא נצרכה אלא למקום חתך וכו' והוא מקום הפסק וחתוך שבין הבינה לתבונה אשר נחתכו שם ה' גבורות לחצאין חצים למעלה וחצים למטה ואותו האור שהיה במקום החתך נכנס בבחי' עקב תוך ראש התבונה ונשאר אותו האור נקרא מחלק הבינה ונטלתו הבינה (בדפו"י ע"ג) לחלקה עודף על התבונה גם יתבאר לך טעם היות הבינה מעולי' על החכמה בסוד אשת חיל עטרת בעלה כנז"ל כי להיו' שהגבורו' יצאו בתחלה ונתגלו קודם החסדים ובהיותם מגולות קבלו הארה יתירה על החסדים בסוד פסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותר' פירוש טובי' הגבורות הנקראים תוכחת להיות' מגולות מאהבה שהם החסדי' הנקראים אהבה להיות' מסותרות ולכן גרם מעלה אל הבינה על החכמה ונקראת אשת חיל עטרת בעלה כנזכר בספר הזוהר דבעלמ' דאתי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והענין הוא כי עלמא דאתי הוא בסוד הבינה ולכן בזמן ממשלתה יהיו העטרו' שהם בחי' הגבורו' שהם הנקבות הנקראי' עטרת בעלה עומדות למעלה מראש הצדיקי' שהם החסדים הזכרים גם בזה יתבאר לך מה שאמרנו בס"ה בינה נקראת גבורות בסוד מי ימלל גבורות ה' גם אמרו בס"ה כי מן בינה דינים מתערים מינה והטעם הוא לפי שהבינ' כלה היא מסבת הגבורו' הנז' בלבד מה שאין כן ברחל ולאה נוקבי דז"א שיש בהם ג"כ בחינת חסדים כמבואר במקומו וזהו סוד פסוק אני בינה לי גבורה ולא אמר אני גבורה לרמוז כי אני בינה לקחתי לי לחלקי הגבורה שבא"א כנזכר והנה כפי הנז' היה מן הראוי שישראל סבא ותבונה יהיו מעולים מן חו"ב לפי שאלו יונקים ממקום הגלוי ואו"א ממקום הסתום אבל הענין הוא כי אם כאשר יצאו הגבורות מן היסוד היו תכף ומיד מתפשטות למטה במקום הגלוי ודאי היו מאירים שם מאד במקום הגלוי ההוא והיו גדולים מאד אמנם כל הגבורות אפי' התחתונות תכף בצאתם עלו למעלה כנגד הסתום כנז"ל אשר שם הוא כנגדו בחוץ במקו' בינה עילא' ושם נתנו והאירו בה עיקר הארתם ונצטרף אח"כ עם האור של העליונות והיו גדולים בהיותם למעלה יותר מאותם שלמטה ועוד טעם אחר כי מחצית הגבורות או החסדים העליונים נשארו בשלימו' אל או"א עילאין אבל מחצית תחתון של החסדים וגבורות מתחלקת הארתם לכמה מקומות אם לישראל סבא ותבונה אם לצורך התפשטות גופא וירכין ויסוד דא"א גופיה אם להאיר גם אל ז"א ונוקביה המלבישי' את א"א מן הטבור ולמטה באופן שלא קבלו ישראל סבא ותבונ' ממחצי' התחתון של החסדים וגבורות אלא חלק מעט ולכן היו גרועי' במעלת' פחות מאו"א וכבר נתבאר למעלה קצת חלוקים שיש מענין א"א אל ענין ז"א גם נתבא' טע' שינוי למה בז"א מתפשטי' בו בכלו החסדי' לבדם ובנוק' מתפשטו' הגבו' לבד' והו' כי ז"א ונוקבי' הם פרצופי' נפרדי' זה מזה והזכ' לוקח החסדי' ונוקביה הגבורו' אבל בא"א שבחי' דכור' ונוק' שבו הם בפרצוף אחד מימין ומשמאל ולכן החסדים וגבורות שבו שניהם מתחברי' יחד אלא שהחסדים נתפשטו בצד ימין ששם מקום הדכורא והגבורו' בצד שמאל ששם מקום הנוקבא. עוד יש חלוקים אחרים והוא כי הנה כאן בא"א אין בתוכו רק יסוד אחד דעתיק ועם כ"ז יצאו לחוץ ד' פרצופים או"א וישראל סבא ותבונה ובז"א יש בתוכו ב' יסודות אחד דאבא ואחד דאימא ולא יצאו ממנו לחוץ רק ד' פרצופי' לבד כמבואר שם והם הנקר' רחל ולאה ויעקב ודור המדבר והענין הוא כי גם כאן בא"א יש דכר ונוקבא שהם מ"ה וב"ן אלא שהם כלולים ביחד בפרצוף אחד כנז' ואמנם היות כאן בא"א מחוברים יחד דכורא ונוקבא שבו גרם שאפי' הנקבות שהם בינה ותבונה שיצאו בצד פנים של א"א ואינם באחוריו כדמיון לאה ורחל באחו' ז"א. עוד יש חלוק אחר והוא כי בז"א יצאו ב' הנקבות לאה ורחל אחת למעלה כנגד היסוד הסתום ואחת למטה במקו' הגלוי ע"ד שהיה כאן בענין בינה ותבונה אבל שם בז"א יצאו יעקב ודור המדבר שניהם למטה במקום הגלוי זה לפנים מזה ולא היו שניה' זה למעלה מזה והטעם הוא לפי שבז"א יש ב' מחיצות לפי שיעקב ודור המדבר יוצאים מן יסוד דאבא ויש להם ב' מכסים והם יסוד דאבא ויסוד דאימא ולכן לא יכלו לבקוע הארתם ולצאת לחוץ למעלה במקו' היסוד ויצאו למטה אחר שנפסק יסוד דאימא ואין שם רק מכסה אחד שהוא היסוד דאבא אבל כאן בא"א אין בו רק מסך אחד בלבד שהוא היסוד דעתיק ולכן יצא פרצוף אחד למעלה במקום הכסוי כיון שאינו רק כסוי אחד ופרצוף אחד למטה במקום הגלוי ודע כי באמצע גופו דא"א יש מסך אחד הנקרא חד פרסא המבדיל לרחבו אל גופא והפרס' הזו מבדלת בין סיום רגלי או"א הנכללים מד' פרצופים הנז"ל ובין התחלת זו"ן ועל ד"ז הוא בכל הפרצופין כי בכל פרצוף יש חד פרסא מבדל' באמצע גופו לרחבו והנה הפרסא הזו אינה ממש שטוחה ביושר ברוחב הגוף והנה קצתה אשר נדבקת בדופני הגוף בצד פנים היא המתחלת ממש בסיום מקום החזה וכשנשטחת ומתפשט' לצד אחורי הגוף היא נמוכה כנגד מקו' הטבור וזו היא הנקרא' יותרת הכבד קרומא דמפסיק במציעו מעוי דב"נ כנז' בפרשת בראשית בפסוק יהי רקיע בתוך המים והענין הוא כי הנה או"א עומדים זה בימין א"א וזה בשמאלו ופניהם פונים (בדפו"י ע"ד) זה לזה פנים בפנים אבא באימא והנה בהיותם דבוקים פב"פ הנה מקו' הבטן והכרס של שניהם מתחברים יחד זב"ז כי הוא רחב ובולט ומקום זה הוא בצד פניו של א"א ושם הוא מקום הקרום המפסיק באמצע א"א כנז' המתחיל מסיום החזה ושם הוא סיום הכרס של או"א ואמנם כשמתפשט הקרום יותר לצדדים שם מקום ירכין דאו"א שאינ' דבוקי' אלו באלו ואלו הם ארוכים ומתפשטים יותר למטה ממקום הכרס שלהם ולכן נשפל הקרום שם כלפי מטה ויורד עד מקום הטבור דאריך באח' כי עד שם סיום קומת רגלי או"א וישראל סבא ותבונה כנז"ל ואין כח עוד בקולמוס לפרט הדבר יותר:

5

ו׳דרוש בתקון זעיר אפין ונוקביה

6

ז׳ונבאר תקון ז"א ונוקביה כבר נתבאר למעלה בדרוש תקון ע"י כמה חלקים נטלו זו"ן משם מ"ה ומשם ב"ן ועי"ש והנה גם הם מלבישים את א"א כי הנה ההתלבשות ד' פרצופים הנכללים בשם או"א היה מן הגרון דאריך עד הטבור שלו והנה ז"א מלביש את אריך מטבורו ולמטה מכל הצדדים באופן זה כי כתר דזעיר מלביש את סיום הת"ת דאריך ממקום הטבור שלו ולמטה עד סיום הת"ת וחח"ן דז"א מלבישים לג' פרקין דנצח דאריך ובג"ה דזעיר מלבישים לג' פירקין דהוד דאריך וקו האמצעי דזעיר מלביש את היסו' דא"א ואח"כ נוקבא דז"א גם היא יוצאת ממקום החזה דז"א ולמטה כנודע והיא בז"א ע"ד ז"א בא"א ממש אלא שז"א מתחיל מן הטבור דאריך ולמטה ונוקביה דזעיר מתחיל מן החזה דזעיר ולמטה וכלל העולה נמצא כי סיום שעור קומת א"א הוא ממש סיום שעור קומת עולם האצילו' כי הנה רגלי ז"א ורגלי נוקביה ורגלי א"א כלם מסתיימים במקום אחד שוה ממש כאחת ועד שם הוא סיום עולם האצילו' ומשם ולמטה מתחיל עולם הבריאה וכבר נתבאר למעלה בדרוש א"א כי ב' פירקין תחתוני' דנו"ה דע"י המתלבש תוך א"א הנה הם מתפשטים ונמשכי' ונכנסי' בתוך גבול ראש עולם הבריאה ונעשים בבחי' ב' דדים של הבהמה להניק את כל הפרצופים דאצילות בהיותם למטה בעולם הבריא' קודם שנתקנו. ונבאר פה ענין יניקתם אימתי היתה ונתחיל מא"א כי הנה כי כל עולם האצילות נתקן ע"י עבור של שנים עשר חדש כנז"ל ולא נודע לי היכן היה מקום עבור הזה והמשכיל יוכל להבין מדעתו היכן היה והנה אחר שנגמר זמן עבורו של א"א ונולד ויצא לחוץ ירד למטה בעולם הבריאה תחת אותם תרין פרקין תתאין דרגלי ע"י ונעשו אליו כשתי דדים והיה יונק משם וע"י יניקה זו הגדיל יותר ואז עלה למעלה בעול' האצילות והלביש את ז' תחתונו' דע"י כמי שנתבא' למעלה סדר התלבשותו ובזה נשלם תקון א"א ואח"כ הגיע זמן לידת או"א ונולדו וירדו גם הם למטה בעולם הבריאה תחת אותם תרין פירקין תתאין דרגלי ע"י וינקו מהם וע"י זה הגדילו יותר ועלו עלייה אחת והלבישו לאותם תרין פירקין תתאין דעתיק ואח"כ נסעו משם ועלו אל מקומם למעלה בעולם האצילות והלבישו את א"א מן הגרון עד הטבור כנז"ל ונשלם תקונם וסבת היות ב' עלייות באו"א הוא לפי שבתחלה צריכי' לעלות מדריגת ב' פירקין דעתיק ואח"כ עולים במדריגה אחת והיא א"א ולכן צריך ב' זמני' בשני עליות אלו אבל א"א לא הי' לו לעלות אלא מדריגה אחת וכלה בע"י ולכן עלה הכל בפ"א ואח"כ הגיע זמן לידת זו"ן כי הם היו בסוד עיבור תוך אימא כמו שיתבאר ואח"כ בא זמן לידתם ואז ירדו למטה בעולם הבריאה תחת אותם תרין פירקין תתאין דרגלי ע"י וינקו מהם וע"י כן הגדילו ועלו עלייה אחת והלבישו אותם תרין פירקין דע"י ואח"כ הגדילו יותר ועלו אל מקומם באצילות והלבישו את א"א מטבורו ולמטה כנז' אח"כ הגדילו יותר ועלו עוד אל נה"י דתבונה של בחי' הקטנות עלייה לבד אך לא הלבישום ממש ואז ינקו מן ג' אמצעיות דתבונה ממקו' החזה. ודע כי זו היניקה היא עיקר היניקה אשר אנו קורי' ומכני' בכל חבורינו זה בשם יניקה כמו שנתבאר במקומות רבים כי יש אל ז"א ג' זמנים זמן עיבור. זמן יניקה. זמן גדלות מוחין. וכל שאר בחי' היניקה שהיה לו מיום לידתו עד אשר הגדיל נכללות בכלל זה היניקה וזכור כלל זה. אח"כ הגדילו יותר ואז הוא נקרא זמן הגדלות והמוחין שנתבארו תמיד בחבורינו זה והיא שעתה נכנסים ומתלבשים נה"י דתבונה הנזכ' תוך ראשו של ז"א ממש בסוד מוחין שבו ואינו כבזמן היניק' כנז' כי אז עלה שם מבחוץ להם כדרך האם שמעלה ומגביה את התינוק בין יריכותיה ויונק מבין שדיה שבחזה שלה אבל עתה הם נכנסי' ממש תוך פנימיו' חלל ראשו דז"א בסוד מוחין כמו שיתבאר במקומו ונשלם בחי' תקונו:

7

ח׳ונחזור עתה לבארם דרך פרט הנה בראשונה בהגי' זמן העיבור של זו"ן הי' כך הנה אחר שנגמר תקון או"א נשארו ז"מ בלי תקון (בדפו"י כ"ח ע"א) גם א"א עצמו היה ערום מבלי לבוש מטבורו ולמט' והנה אי אפשר שיתוקנו ז"מ האלו שהם בחי' זו"ן אלא עד שיעלו ויכנסו בסוד עיבור תוך או"א וזה סדר העיבור הזה בתחלה אסף א"א את רגליו למעל' באופן זה כי נה"י שבו המגולי' בלי לבוש נתעלו למעלה במקום ג' אמצעיות חג"ת של א"א המלובשי' תוך או"א כנז"ל ואז גם ע"י אסף רגליו למעלה באופן זה כי ב' פירקין אמצעיים דנצח והוד שלו נתעלו למעלה והלבישו על גבי ב' פרקין הראשוני' דנו"ה שלו אבל היסוד דע"י לא הוצרך לעלות כי הנה הוא מסתיים במקום החזה דא"א כנז"ל וא"כ עלו החסד והגבו' וחצי עליון דת"ת דא"א והלבישו על גבי תרין פרקין אמצעיים דנו"ה ועל גבי היסוד דע"י אח"כ הנו"ה דאריך הלבישו על גבי חו"ג דאריך עצמו וחצי תחתון דת"ת דאריך הלבי' על גבי חצי העליון של זה הת"ת עצמו דאריך אח"כ היסו' דארי' הלביש על גבי חצי התחתון דת"ת דאריך עצמו. אח"כ העטר' של היסוד דאריך הנקראת מלכות דא"א הלבישה על גבי היסוד דאריך עצמו. אח"כ עלו החסד והגבו' והת"ת דז"א והלבישו על גבי הנצח וההוד ועטרת היסוד דא"א אח"כ עלו נה"י דז"א והלבישו על גבי חג"ת דז"א עצמו. אח"כ עלתה נוק' דז"א שהיא המלכות שבז' המלכים ועלתה בסוד עטרה והלבישה על גבי היסוד דז"א ואח"כ הארבע פרצופים הנכללי' באו"א כנז"ל הם הלבישו על גבי זו"ן וכל הבחינות הנזכרים כי הנה אורך קומת כל הד' פרצופים הנזכרי' הם כשעור קומת חג"ת דא"א ולא הוצרכו לאסוף גם הם רגליהם על דרך הנזכר לפי שהם קצרי הקומה אבל עתיק ואריך גבוהי הקומ' הוצרכו לעלות ולאסוף גם הם קצתם על גבי קצתם כנזכר ופשוט הוא כי גם זו"ן הם קצרי הקומה והיו יכולים לעמוד שם כמו שהם ז' מלכים זה למעלה מזה ועם כל זה גם הם נכללו בסוד תלת כלילן בתלת כנזכר לצורך עצמם כי בזה תלוי תקונם שיחוברו יחד ויעשו רשות היחיד כלולים יחד זה בזה ולא נפרדים בסוד רשה"ר כמו שיתבארו בדרושים אחרים לקמן בע"ה ונמצא כי זו"ן הם עומדים באמצע בין נה"י דאריך ובין פנימיות ותוך או"א כי הנה הם מלבישי' על גבי נה"י דא"א אבל או"א מלבישים על גבי זו"ן.. ואל תתמה איך נהפך העולם להיות או"א חיצוניים ומלבישים את זו"ן הגרועי' מהם לפי שמוכרח הדבר לצורך תקון זו"ן שא"א להם ליתקן אלא ע"י שיכנסו בסוד העיבור תוך פנימיות או"א כדרך כל הנבראי' שהבנים עומדים בסוד עיבור בתוך אמותם ופנימיים להם ואין זה חשש. ועוד סבה אחרת כי כפי האמת אין עיבור זה דזו"ן נקרא חציצה והפסק בין אריך לאו"א לפי שז"א הוא קצר הקומה מאד מאד יותר מכלם ובפרט עתה שעדיין אינו נשלם בי' ספי' ואין בו רק ו' קצו' ולא עוד אלא שאפי' אלו הו' קצות הם כלולים תלת כלילן בתלת ונמצא כי מקום הפרטי שבו עומד ז"א הוא תוך חצי התחתון דת"ת דאימא ששם מקום בית הרחם וההריון כנודע אבל בכל שאר קומתם אין חציצה והפסק בין או"א לא"א כלל והנה אחר שנעשה כל הכללות הזה נמצא שיש אורות כפולים תוך או"א ואף אם יהיה חצץ והפסק בין או"א לא"א במקום ההוא אין בחי' חצץ זו"ן נקרא חצץ כלל ואינו מעלה ומוריד: ונמצא עתה כי נצח וחסד וחצי ת"ת הימיני וחצי ימיני דיסוד וחצי ימיני דעטרת היסוד דז"א הם מצד ימין באבא וגבורה והוד וחצי השמאלי דת"ת וחציה שמאלי דיסוד דז"א וחצי השמאלי דמלכו' הנקרא עטרה הם בצד שמאל עומדים באימא אבל אח"כ אבא נותן חצים הימנים באימא ואז כלם יחד נמצאי' במעוי דאימא בסוד עבור כמו שיתבאר ונדבר עתה בענין פרצופ' או"א עצמם מה שנוי היה בהם עתה ע"י עבור הזה כי הנה כל האורות התחתוני' עלו ונכללו למעלה והלבישו לעליונים כנזכר גם תרין פירקין אמצעיים דנו"ה דע"י עלו והלבישו לתרין פירקין העליונים ונמצא שיש שם אורות רבים מאד ונתוסף האור מאד ועי"כ אין יכולת ביסוד דע"י לסבול האור הגדול ונבקע ונסדק לארכו מלמעלה למטה ויוצא האור לחוץ ועתה האור יוצא בהשואה אחת הכל בגלוי שוה ואינו כבתחלה שהיו בו ב' בחי' אור סתום ואור נגל' אשר זה גרם שפרצוף אבא יתחלק לב' והם אבא וי"ס ופרצוף אימא תתחלק לב' והם אימא ותבונה אבל עתה שהאור הוא שוה חוזר הכל להתחבר ואין שם רק פרצוף א' לבדו של אבא ופרצוף א' דאימא בלבד מלמעלה מן הגרון דא"א עד טבורו זה מימינו וזה משמאלו ודע כלל זה כי בכל פעם ופעם שאו"א מזדווגי' כדי להמשיך מוחין בזו"ן כנודע הנה אז הם מתחברי' ונעשים מן הד' פרצופין שלהם שני פרצופים בלבד כנזכר ואינו שם אלא רק חו"ב בלבד וזכור כלל זה לכל המקומות כי תצטרך אליו:

8

ט׳(בדפו"י ע"ב) דרוש ב' בענין עיבור זעיר אפין ונוקביה לתוך אימא עילאה בהיות' בחינת פרצו' אחד בלבד:

9

י׳ונבאר ענין עיבור זה דז"א ונוק' בתוך אימא עילאה בהיותה בחי' פרצוף א' לבד כנזכר דע כי ג' בחי' וחלקים יש בז"א א' הוא בחי' הכלים של המלכים דז"א כי נשברו ירדו בעולם הבריאה. שנית הוא בחי' האורות שלהם שעלו ונסתלקו למעלה בעולם האצילות. שלישית הוא בחי' רפ"ח ניצוצין של אורות שגם הם ירדו למטה עם הכלים ונשארו תמיד עמהם כדי להחיות' חיות מצומצם ומזון הכרחי כל ימי היותם נשברים ועומדי' בעולם הבריא' וכמו שנתבאר עניינם בסיום כל הדרוש הזה הארוך ועיין שם. והנה אלו הרפ"ח נצוצין הם בסוד האדם הנפטר מן העולם הזה אשר נשאר חלק נודע מנפשו תוך עצמותיו בקבר כדי שע"י זה יתקיים קיום מעט מצומצם ויוכל לחיות ולקום בתחית המתים ועד"ז נשארי' אלו הרפ"ח ניצוצין בתוך הכלים להחיות' לכשיוכלו לחזור וליתקן אח"כ בזמן האצילות אשר אנו עסוקים עתה בו באופן תקונו והנה כל ג' בחי' אלו נכנסו בסוד העיבור במעוי דאימא הנעשת עתה כלה פרצו' א' בלבד כנזכר וצריך שיהיה באימא ג' מקומות לכשיכנסו בהם ג' בחי' הנזכרים בסוד העיבור. המקום הראשון הוא בחי' היסוד שהיה אל אימא עילאה הנקרא' בינה בזמן היותה נחלקת לב' פרצופין הנקראים בינה ותבונה. השני הוא בחינת היסוד שהיה אל התבונה בהיות אימא נחלקת לב' פרצופים כנזכר. השלישי הוא במקום שיש באמצע בין סיום רגלי הבינה לראש התבונה בהיותם נחלקות לשני פרצופים כנזכר והמקו' הזה נק' מקום החתך כנז"ל והנה אעפ"י שעת' נתחברו שני הפרצופים ונעשו פרצוף א' כנז' עם כל זה כבר נתבאר אצלינו כי כל אור עליון אף בזמן הסתלקותו ממקומו לעולם נשאר בו חד רשימו דיליה תמן ולכן אעפ"י שהמקום שהיה בתחלה נקרא יסוד בינה עילאה הוא עתה נקרא מקום החזה של אימא בהיותה כוללת ונעשת פרצוף א' לבד וכן כיוצא בזה לשאר המקומות ונמצא כי במקום הרשימו שהיה נקרא תחלה יסוד הבינה שם נכנסו עתה בחי' האורות של ז"א ובמקום הרשימו האמצעי הנקרא מקום החתך נכנסו עתה הניצוצות הרפ"ח כנז' ובמקום הרשימו התחתון שהיה נקרא יסוד התבונה שם נכנסו הכלים של ז"א וכבר נתבאר לעיל כי כל ג' מקומות אלו הם עתה בחי' חצי תחתון דת"ת דאימ' בהיותה בבחי' פרצוף א' לבד ופשוט הוא כי אין ג' בחי' אלו נתקני' בשעור זמן אחד כי האורות שהם יותר זכים נגמר זמן תקונם בהמשך זמן ז' חדשים של עבור והנצוצות גרועים מהם ושוהה תקונם עד זמן ט' חדשים של העבור והכלים הגרועי' מכלם צריכים זמן של י"ב חדש ולכן תמצא שיש בכל העבורים שבעולם הזה השפל ג' מיני עבורים הא' הוא מז' חדשים והשני מט' חדשים והג' מי"ב חדש כנז' בתלמוד בההוא עובדא דאשתהי י"ב חדש ואכשר רבא תוספא' וביאורו של דבר הוא כי אמת שאין האורות נגמרים ליתק' עד סיום ז' חדשים אבל תכף משעה ראשונה מתחילי' להתקן ובחדש הראשון נתקן חלק מהם ואזי הם מתערבים למטה ונכנסים לתוך הכלים שמה שאינו נתקן אינו נכנס לתוך הכלים עד שיתוקן ועד"ז כל חדש וחדש נתקן חלק מהם עד גמר ז' חדשים שאז נגמר תקון כל האורות כלם ועד"ז הוא בבחי' הניצוצות הנתקנים בהמשך זמן ט' חדשים והכלים בזמן י"ב חדש ונמצא כי בג' ימים הראשונים הנקראי' ימי קליטת הזרע כנודע כבר התחיל להתקן קצת חלק מן האורות ומן הנצוצות ומן הכלים: ונתחיל לבאר ענין ימי הקליטה ומה עניינה הנה נתבאר למעל' איך האורות והנצוצות והכלים כל בחינה מהם נכלל' בסוד תלת כלילן בתלת ואז הלבישו את נה"י דא"א ועליה' חופים ומכסים או"א באופן שנמצא מחצית כל בחי' מהג' הנז' תוך אבא ומחציהם השמאלי תוך אימא ושם נתבאר כי זה היה בתחלה אבל אח"כ אפי' אותם שבאבא נתנים באימא והנה זמן נתינת כלם באימא הוא בג' ימי הקליטה כמו שיתבאר והענין הוא במה שנתבא' אצלינו כי עיקר סיבת כל הנזק והשבירה שהיה לז' המלכים האלו היה לסבת היותם נפרדים זמ"ז והיו זה עג"ז שלא בסדר ג' קוים כאשר הוא עתה אחרי שנתקנו ולכן אז היו נקראים בסוד רה"ר וכפי זה נמצא כי עיקר התקון הוא לחברם ולקשרם יחד שיתקשרו בסדר ג' קוים ימין ושמאל ואמצע ויחזרו להיות בסוד רה"י וזהו עיקר התקון (בדפו"י ע"ג) שלהם ונמצא כי כאשר עלו אלו הז' מלכים להתעבר תוך או"א ולהתקן שם עמדו מחציתם תוך אבא ומחציתם תוך אימא כנז' וביום הראשון משלשה ימי הקליטה נתחברו יחד אלו החצאים שהיו תוך אבא והיו לאחדים זב"ז כי נכלל חסד בנצח והיסוד בת"ת והמלכות ביסוד ונעשו בבחי' קוים ונתאחדו ונתקשרו זב"ז וביו' השני של ימי הקליטה נתקשרו ונתאחדו החצאים השמאליים אשר בתוך אימא ע"ד הנז' במחצית שבתוך אבא וביום השלישי נתחברו יחד כלם ב' החצאים כי אבא נתן לאימא גם המחצית הימני ואז נמצא כל זו"ן עומד תוך אימא ביום הג' של הקליט' ודע כי כל ההתקשרו' והחבו' הזה נעשה ע"י זווג שנזדווגו יחד או"א ואז יהיב אבא טיפת הזרע באי' ואימא גם היא נתנ' טיפה הנוקביית כנודע וע"י כן נתקשרו כל הז' מלכים יחד באופן כי מלבד היות כבר בחי' ז' הכלים של המלכים בעולם עם כ"ז הוצרך הזווג להזריע שני טפות זרע אחרות דכורין ונוקבין כדי שעל ידיהם יתקשרו ויתחברו ז' הכלים על דרך הנז"ל והנה כ"ז הוא בבחי' הכלים וכבר נתבאר כי המשך תקון הכלים הוא בשנים עשר חדש נמצא כי הם ז' הכלים בשנים עשר חדשים הם לערך א' וחמשים יום ומחצה לכל כלי וכלי והנה זמן התקון של האורות הוא בז' חדשים והנה הם ז' אורות ונמצא כי בכל חדש וחדש נתקן אור אחד ונדבר בענין בחינת הנצוצות כי צריך להרחיב בביאורם: הנה זמן המשך תקונ' הוא ט' חדשים כל חדש משלשי' יום והם מאתים וע' יום ומספר הנצוצות הם רפ"ח ניצוצין כנודע אצלינו ונודע מה שאמרנו רבותינו ז"ל על פסוק ויתן ה' לה הריון כי מספר ימי העבור הם ר"ע ימי' וביום רע"א אז נולד הולד כמנין הריו"ן שהוא בגי' ר"ע עוד אמרו רז"ל שאין האשה יולדת אלא לרע"א ימים או לרע"ב או לרע"ג והענין הוא כי ר"ע ימים הם מספר ימי ט' חדשי' שלימים שמוכרח הולד להתעכב גמר בשולו על תשלומם וג' הימים היתירים הם ג' ימי הקליטה אשר הדבר בספק אם נקלט הזרע ביום ראשון או הב' או הג' והנה אם תסיר ח"י מן רפ"ח ישארו ר"ע והענין הוא כי הח"י נצוצין הם נתקני' ונגמרים בשלש ימי הקליטה והר"ע ניצוצין נתקנים בר"ע ימי העיבור ניצוץ אחד בכל יום וצריך לתת טעם אל מספר הנז' כי הנה בג' ימי הקליטה מוכרח הוא שיהיה קצת חיות נכנס בגוף הטפה הראשונה שממנה נוצר הולד כמו שאמרו בגמרא בעובדא דאנטונינוס שאמר לו רבי שאי איפש' להשהות הבשר ג' ימים בלא מלח וסימניך זרע יעבדנו משעה שנזרע וכו' כי אלולי כך היתה הטיפה נסרחת ונפסדת ולכן אלו הח"י ניצוצין נכנסים תוך הכלים בג' ימי הקליטה ונשלם תקונם בג' ימים אלו ולהורות ע"ז היה מספרם ח"י ניצוצין להורות כי כבר עתה יש קצת חיות בכלים אלו ודע כי האמת הוא שמספר י"ט ניצוצין הם הנכסים עתה ואין לתמוה על הניצוץ האחד היתר על מספר ח"י כמו שיתבאר והנה ביום הראשון נכנסים ו' נצוצות וביום השני ו' נצוצות וביום השלישי נכנסים ז' נצוצות והענין הוא כי ביום הראשון מתקשרים אותם הכלים של מחצית הימני שבתוך אבא כנז"ל ואז נכנסי' לתוכם ו' ניצוצות להחיותם ולקשרם והטעם הוא כי ו' הוא סוד ו' שציורו ציור קו אחד והוא כנגד החיות הנכנס בכלים של קו ימין וביום הב' שמתקשרים הכלים של מחצית השמאלי שבתוך אימא ואז נמשכים ונכנסים בתוכם ו' ניצוצות אחרות ו' שניה שהיא בחי' חיות קו שמאל. ועדיין בב' ימים אלו לא נתקן קו האמצעי לפי שעדיין הוא נחלק לחצאין חציו הימני בתוך אבא וחציו השמאלי בתוך אימא ולכן ביום הג' אשר כלם ניתנים לאימא ושם מתחברים כלם אז קו האמצעי נשלם ונתאחד והיה אחד ואז נכנסים ז' הניצוצות האחרים שהיא סוד ו' ג' חיות קו האמצעי: ונבאר עתה טעם למה נכנס ניצוץ אחד יתר על מספר הח"י כי כפי הנראה היה מספיק בחי' הניצוצין כיון שכבר יש בהם חיות כנז' ואמנם לבאר ענין זה היה צריך ביאור ארוך אלא שהיינו צריכים לבאר בתחלה ענין סבת היות' מספר רפ"ח ניצוצין וכבר נתבאר עניינם למעלה ועי"ש ובו יובן טעם אל השאלה הנז' אבל נבאר עתה הענין בקצרה הנה נתבאר למעלה כי ברפ"ח ניצוצין אלו יש בחי' ד' הויו"ת של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ונודע כי ההוי"ה דב"ן דההי"ן הם ניצוצי הנוקבא וג' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה הם ניצוצי הזכר ונמצא כי אלו הניציצין הם בחי' אלו ההוי"ת הנכנסים בז"א להחיותו ואמנם אין בחי' ההויו"ת עצמם נכנסים בתחלה אבל בחי' המלויי' שלהם הם הנכנסי' תחלה ואח"כ נכנסים ההויו"ת עצמם והנה ג' מלויים ההויו"ת הדכורא הם מ"ו ל"ז י"ט והיותר קטן במדריג' מכלם הוא י"ט שהוא מלוי מ"ה ההוי"ה הג' ומלוי זה הוא הנכנס בראשונ' בג' ימי הקליט' כי בפחות משעור מספר מלוי זה אין בו חיות שלם אל הזכר ולכן הוכרחו ליכנס כל הי"ט ניצוצין בג' ימי הקליט' כנז' גם יש טעם אחר והו' כי (בדפו"י ע"ד) ג' הויו"ת אלו הניתנים בז"א הם בתחל' בחי' חיות עצמו והוא מלוי מ"ה ואח"כ לוקח חיות מן אימא והוא מלוי דס"ג ואח"כ לוקח חיות יותר גדול מאבא והוא מלוי דע"ב ולכן מוכרח הוא שבתחלה יכנס בו חיות עצמו שהוא מלוי מ"ה שהוא י"ט בג' ימי הקליטה ואח"כ יקח דס"ג ואח"כ דע"ב בסדר מעלת המדריגות ודע כי בחי' ג' קוים שהם סוד ג'פעמים ו' ניציצות שנכנסו בג' ימי הקליטה הם הם סוד ג' אלפי"ן שיש בהוי"ה דמ"ה והנה עוד יש סימן אחר אשר נתנו חכמים ז"ל והם מ' יום של יצירת הולד והענין הוא כי אחר שנכנסו בז"א י"ט ניצוצי מלוי מ"ה בג' ימי הקליטה הנה נכנסים אח"כ ניצוצי מלוי ס"ג שהם ל"ז בל"ז ימים אחרים הרי כי ביום מ' נכנס גם מלוי ס"ג שהוא מאימא וזהו סוד טעם למה אין צורת הולד ניכר עד מ' יום לפי שכל ציור הולד הוא מאימא כי לכן נקודת הצירי היא באימ' בסוד וייצר ה' אלהי' כנז' בסה"ת תקון ע' ונמצא כי י"ט ניצוצין דמלוי דמ"ה הם בחי' הולד עצמו הנקרא ז"א ול"ז ניצוצות מלוי ס"ג הם בחי' טיפ' זרע אימ' אשר על ידה מצטייר הולד והנה אם תחבר י"ט עם ל"ז יהיו נ"ו ניצוצו' כמספר א"ל יהו"ה וכבר ביארני לך כי ז"א נקרא א"ל יהו"ה וכן נקרא עולם היצירה והענין הוא כי עתה נשלם להקרא בשם א"ל יהו"ה ואפשר כי לכן שם זה הוא בעולם היצירה לפי כי כאשר יש לו נ"ו ניצוצות כמנין א"ל יהו"ה אז נגמר יצירתו וזהו לשון יצירה הנקרא עולם היצירה עוד יש זמן אחר שנתנו חכמים ז"ל והם ג' חדשים הראשונים שאז ניכר העובר כמו שאמרו בגמרא האש' לא תחלוץ ולא תתייבם עד ג' חדשים שיוכר עוברה ופירוש הענין הוא כי אחר שנכנסו ב' מלויים י"ט ול"ז במ' יום הראשונים עתה נכנסים מ"ו ניצוצו' דמלוי ע"ב במ"ו ימים אחרי' והרי כי בפ"ו ימים נכנסו ג' מלויי ע"ב ס"ג מ"ה ואז כבר ניכר העובר לפי שגם טיפת הזכר שהיא ע"ב נגמרה להצטייר ג"כ וזה הוא היכר העובר לגמרי ומה שאמרו בגמר' ג' חדשים הראשונים וכו' אינם בדקדוק ובפרט אם תמנה אותם ג' חדשי' חסירי' שהם פ"ו ימים כנז' ואם תחבר כל הניצוצות הנכנסים בפ"ו ימים הם ק"ב וזהו סוד קב חרובין הנזכר תמיד בדברי רז"ל במדרשים ובס"ה ובתקונין והענין הוא כי בהיות ג' מלויים חסירים מן הכלים דז"א היה אז נקר' קב חרובין בסוד המלכים שנחרבו ומתו ונתבטלו וכשזה הק"ב נכנס בו אז נבנ' ונשל' ואז חייב בחלה בסוד אדה"ר חלתו של עולם וזהו שאמרו במשנה שמאי אומרים מקב לחלה גם זהו סוד שרמזו חז"ל רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות וכבר נתבאר אצלינו במקום אחר איך ב' בחי' הק"ב הם האחד הוא ק"ב טוב וב' נקרא קב של חרובין ועי"ש ושאר ניצוצות נכנסי' ניצוץ א' בכל יום עד תשלו' ר"ע ימי ההריון כנז"ל. והנה גמרנו לבאר ענין הכלים והניצוצות והאורות:

10

י״אעוד חסר לנו לבאר ענין אחר והוא כי נודע כי גם אל העובר בהיותו בבטן אמו בסוד העיבור יש לו בחי' מוחין אלא שהם בחי' שמות של אלהים כמבואר אצלינו במקומות רבים וצריך לבאר מדריגות זמן תקונם:

11

י״בדרוש ג' בענין המוחין של זעיר

12

י״גוהנה ד' מוחין הם ונקראים חו"ב חסדים וגבורות כנוד' וכשנחלק י"ב חדשי העיבור של בחי' תקון הכלים כנז"ל הנה הם ד' רביעים שהם ג' חדשים לכל מוח ונמצא כי בכל ג' חדשים נגמר בו כלי אחד מתוקן ליכנם בתוכו מוח אחד ודע כי המוח ההוא הוא שם אלהים כנז' והוא בגי' פ"ו שהוא ממש בחי' ג' חדשים שבהם פ"ו ימים כנז"ל כי בהם נגמר כלי אחד אל מוח אחד הנקרא אלהים ועל ד"ז בכל ג' חדשים עד תשלום י"ב חדש שאז נגמרו ד' כלים לד' המוחין וכ"ז הוא בבחי' הכלים כנז' ונודע כי ד' המוחין הם בדרך פרט כי בכללם אינם רק ג' והם חב"ד הכולל חסדים וגבורות וכפי זה אינם רק ג' שמות אלהים ובחי' זו היא בסוד בחי' הניצוצות אשר זמן עיבור' הם ט' חדשים ובכל ג' חדשים נגמר מוח אחד של אלהים מן ג' מוחין הנז' ונמצא כי גם בבחי' הניצוצות ג"כ היה זמן היכר העובר בג' חדשים הראשונים כי כבר יש בו אז מוח אחד שלם מבחי' הניצוצות ונמצא כי בט' חדשים הראשונים נגמרים ג' שמות אלהי"ם שהם חב"ד של התינוק בסוד עיבור מבחי' ניצוצות ואמנם בחי' האורות נתקנו בג' חדשים הראשוני' ג"ס והם חת"י והטעם הוא לפי שהת"ת והיסוד הם קו האמצעי והוא רחמים והחסד הוא ג"כ מקו ימין ולכן אלו נתקנים בתחלה מכלם אבל הנצח אע"פ שהוא קו ימין כבר ידעת כי הוא נקרא רגל ימין ובפרט כי הנצח קשור בהוד וכמו שנתבאר אצלינו כי על הנצח וההוד אמרו (בדפו"י דף כ"ט ע"א) אמרו רז"ל בהדי הוצא לקי כרבא בדרוש החלב של היניקה שאינו נתקן עד שיהיה דם וחוזר ומתהפך לחלב והם בחינת נה"י שאינם נגמרים להתברר עד זמן היניקה וע"ש: אמר חיים הכותב זה מצאתי כתוב בקונטריסי ונלע"ד כי ענין אורות אלו אינם נכנסים בבחי' מוחין רק באורות ז"א עצמו ושייך ענין זה למעלה קוד' דרוש זה המוחין. ואני הכות' נסתפקתי אם שמעתי ממורי ז"ל כי המוח הזה שנתקן עתה בראשונה הוא מוח הראשון הנקרא חכמה או אם הוא מוח התחתון הנקרא דעת ובפרט כי הלא הוא חסדים וגבורות והם המגדילים את הולד כנודע ואמנם בענין המוחין כבר נתבאר אצלינו בכמה מקומות כי המוחין של זמן העיבור וזמן היניקה הם מוחין של אלהי"ם והאמת הוא כי מוכרח היא שאפי' בזמנים אלו של העיבור והקטנות יש במוחין בחי' הויו"ת ומה שאנו מזכירים אותם בשם של אלהים הוא על בחי' הניצוצות והענין היא כי מבחי' הכלים נעשו אל העובר תלת חללי גלגלתא שהם עצמות הראש שבהם ג' חללים ריקנים ומבחי' הניצוצות נעשו בו ג' קרומות אשר מכסים על תלת מוחין כנודע ולאלו הג' קרומות הוא שאנו קורים ג' שמות של אלהים לפי שהם בחי' הניצוצות ונודע הוא כי הנצוצין הם דינים כי לסיבה זו ירדו הרפ"ח ניצוצין למטה עם הכלים בעול' הבריא' כשנשברו ומבחינת האורו' נעשו בו שלש' המוחין עצמם והם הנקראים ג' הויו"ת ממש וזכור זה היטב וכ"ז הוא במוחין דבזמן העיבור ובזמן היניקה אשר שני זמנים אלו נקראים ימי הקטנות ואמנם בחי' המוחין שבזמן הגדלות הם הויו"ת אחרות עליונות נמשכות מן האורות יותר עליונים של המוחין דאו"א עצמם ומאשר הם ממשיכים מלמעל' מהם א"א וע"י כנודע. עוד צריך שתדע שנוי והפרש אחד שיש בין המוחין דקטנו' אל המוחין דגדלות והוא כי המוחין דקטנות הם המוחין החומרי' וגופניים דומים אל בשר גוף האד' אלא שהוא חומר זך מן הבשר כנראה בחוש העין אבל המוחין דגדלות הם רוחניות המוחין ונשמה שלהם כמבואר אצלינו בדרוש המוחין ועי"ש. עוד שמעתי ממורי ז"ל כי הניצוצות הם בחי' נפש אל האיברים חצוניים ואורות הם בחינ' נפש אל האיברים הפנימיים כמו הלב והריאה וכיוצא באלו ואיני יודע איך נקשר ומתיישב דרוש זה עם דרוש הנז"ל שאמרנו שהניצוצות נעשו קרומות והאורות נעשו מוחין. ואפשר לי ליישב קצת ולומר כי הניצוצות שהם הקרומות ממשיכים חיות אל האיברים חצוניים שגם הם בחי' קרומות אל האיברים הפנימיים והאורות שהם המוחין עצמם ממשיכים חיות אל האיברים הפנימיים שגם הם בבחי' מוחין בערך האיברים החצוניים. גם שמעתי ממורי ז"ל בענין אלו הז' מלכי' שהם כללות זו"ן המצטיירי' תוך מעוי דאימא בסוד העיבור כנז"ל והנה כל אלו הם בחי' דיני' והם סוד ש"ך ניצוצין הנז' בס"ה במקומות רבים והענין כי הז"מ הם שבעה פעמים אד"ם לפי שכל אלו הבחי' הם בז"א שבו הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שהיא בגי' אדם והנה ז' פעמים אדם הם בגי' שט"ו ואח"כ טפת זרע של אימא הם חמש גבורות כנודע ועל ידיהם מצטיירים ונתקנים השט"ו ניצוצין האלו כי טפת זרע דאבא הם חמש חסדים ונמצא כי שט"ו וה' הם ש"ך ניצוצין דגבורות ודינים גמורים ונודע כי גם במלכות לבדה יש בה כללות כל הז"מ דלית ספירה דלא אתכלילת בה בחי' המלכות ונמצא שיש ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא והנה כל ש"ך מאלו הם כפולים בסוד הדינים והגבורו' שהם כפולות ונמצא שהם שני פעמים תמ"ר א' בזכר וא' בנוק' וזהו סוד שהז"א נק' שמש שה' בחי' הדינים האלו שהם ב"פ ש"ך כמנין שמ"ש גם הנקבה נקראת תמ"ר כנגד ב"פ ש"ך שבה ג"כ וכל אלו הבחי' הם נכנסים במעוי דאימא ושם מצטיירי' ונתקנים כנז"ל. ונחזור עתה לענין הנז"ל כי כאשר ב' פרצופי הבינ' והתבונה נכללות בפרצוף אחד אז נמצאו בפרצוף הזה ג' מקומו' מקו' יסוד הבינה. ומקום יסוד התבונה ומקום החתך שביניהם. אשר בג' מקומות אלו נתעברו ג' בחי' זה"מ הנקראי' אורות וניצוצות וכלי' וזהו סוד מה שאמרו ז"ל כי העובר בג' חדשים ראשונים דר במדור תחתון וג' חדשים אמצעיים במדור אמצעי וג' חדשים אחרונים דר במדור עליון והם בחי' ג' מקומות הנז' גם זהו סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל ג' חדשים ראשוני' התשמיש קשה לאשה ולולד והטעם הוא לפי שאז התשמיש והזווג הוא למט' ביסוד התבונה וכיון שכבר היתה שם בחי' הזווג והביאה ראשונ' אין צורך עוד זווג במדור ההוא ולכן קשה הזווג לאשה מבחי' היסוד שבה כנז' וגם קשה לולד שהם בחי' הכלים אשר במדור התחתון ההוא כי כבר הספיק להם הזווג הראשון. וג' חדשים האמצעיים התשמיש יפה לולד שהם הנצוצות אשר במדור ההוא ולכן יפה להם וצריכים לו אבל קשה לאשה כי אין מקום יסוד מעולם. וג' האחרונים יפה לולד שהם האורות העומדים שם שצריכים אל הזווג ההוא גם יפה לאשה לפי ששם הוא מקום יסוד וביאה ואין לה צער (בדפו"י ע"ב) ואל תטעה בדברינו לו' כי האמצעיים הולד הוא הניצוצות ובאחרונים הולד הוא האורות כי הנה זה הוא עיקר העומדים שם אבל אין ה"נ כי בחי' הכלים גם הם העולים בג' אמצעיים אל המדור האמצעי ובג' אחרונים עולים הכלים והניצוצות במדור הראשון ואח"כ בעת הלידה הולד הכולל כלים ניצוצות ואורות מתגלגל ויורד למטה במדור התחתון ושם נולד:

13

י״דדרוש ד' בענין לידת זו"ן ויציאתם מבטן אימא עילאה

14

ט״וונבאר עתה ענין לידת זו"ן ויציאת' מבטן אימא עילאה ובזה יתבא' סוד פסו' ויאמר בילדכם את העבריות וראיתן על האבנים וגו' ואמרו רבותינו ז"ל כי ירכי האשה מצטננות בעת הלידה ונעשות קשות כאבנים ולכן נקראים בשם אבנים וכו' וסוד הדבר יובן במה שביארנו בשער התפלו' בענין קריא' שמע של שחרית ענין אופן הליד' דז"א איך נעשית ואיך נרמזת בסוד ו' תיבות שיש בפסו' שמע ישראל וכו' עיין שם ושם נתבאר בסוד מה שאמרו רבותינו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וסוד הדבר הוא כי הנה ז"א הוא הולד הנתון במעי אימא אותם ט' חדשי העיבור ואחר הט' חדשי' יולד' אימ' אוחם המוחין דז"א ויוצאי' לחוץ ממנה ולכן כפי מה שנבאר פה בענין העיבור ההוא במוחי' דז"א מזה יתבאר לך ענין עיבור דז"א עצמו כי הכל הוא בהשואה ובאופן אחד כי בכל בחי' מהם הוא שנכנס הנה"י דאימא תוך ז"א בק בזמן העיבור בין בזמן היניק' בין בזמ' הגדלות כמבואר אצלינו במקומות רבים ולהבין ענין הלידה הנז' צריך שנקדים לך מה ענין הלידה בעצמה ומי הוא הגורם אל מעשה הלידה הזו והנה עתה בבטן אימא עילאה יש אורו' רבים כמו שנבאר ופי רחמה סתו' וצר עד מאד באופן שאין הולד יכול לצאת משם כי בבא עת הלידה מתעלים כל האורות וכל הרוחניות אשר תוך נה"י דאימא ועולים למעלה בתוך הת"ת שלה הנקרא גוף והוא במקום שהז"א נתון שם בסו' העיבור ואז מתחברי' במקו' ההוא כמה אורות והם אור הת"ת דאימא ואור מחצית תחתון של גופה עצמה כלה ואורות של ז"א אשר עומד שם והם אורות רבים מאד ואין כלי הבטן דאימא יכול לסבול כל כך אורות ולכן להיות כי אורות דאימא הם העיקרים ובעלי המקו' ההוא ולכן הם דוחקים באורות ז"א אשר שם כי הם גרים שם ואינם בעלי המקום ההוא ודוחים ומוציאי' אותם לחוץ דרך פי היסוד שלה ובוקעים אותו ויוצאים לחוץ בפתיחת רחמה ע"י הבקיע' ההיא נמצא כי העלא' האורות הנז"ל למעלה ממקומם הוא לשני סיבות תועלת הא' לצורך הלידה כדי לדחות את ז"א לחוץ כנז' והב' הוא לצורך המוחין דז"א והוא במה שנתבאר אצלינו כי טרם שיתלבשו המוחין בז"א הם מתלבשי' תחל' תוך הכלים של נה"י דאימא ואח"כ מתלבשי' הנה"י דאימא תוך ז"א עם המוחין אשר בתוכם ואם היו האורות של נה"י דאימא במקומ' לא היה מציאות שיתלבשו המוחין דז"א בתוכם ולכן עלו אורותיהם תחלה למעלה ונתרוקנו הכלים דנה"י דאימא ואז כיון שנולדים המוחין ויוצאי' לחוץ מפי הרחם דאימא ע"י דחיות האורות דנה"י דאימא אותם כנזכר אז אח"כ מתלבשים אלו המוחין דז"א תוך הכלים דנה"י דאימא שנתרוקנו כנז' עוד יש תועלת שלישי בעלות האורות דנה"י דאימא למעלה כי הנה הם עולים עד חצי העליון דת"ת דאימא תחת החזה ונמצאו עומדים בחצי התחתון דת"ת דאימא אשר שם מקום עמידת ז"א בעת עיבורו ומשם דוחקים בז"א ודוחים אותו לחוץ בסוד הלידה כנז' ואז ברגע ההו' עצמו נתוסף אור גדול בחזה דאימא ובולטים ההארות ההם שם לחוץ כמין שני דדים של האשה ונבקעים והחלב זב לחוץ לצורך יניקת הולד. ובזה תבין ענין הדדים של חלב שיש באשה משא"כ באיש. גם תבין איך אין החלב זב ויוצא מהם אלא תכף אחר הלידה ולא קודם לכן. גם בזה תבין מה שאמרו רבותינו ז"ל כי החלב מעיקר' דם הי' אלא שהד' אשר למטה ברחם עלה למעל' בשני הדדים ונהפך לחלב ויובן זה עם האמור כי ע"י חזרת האורות הנז' ועליית' ממטה למעלה נעשה חלב. גם בזה תבין מה שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכו' והענין הוא כי ז"א הוא הנקר' תורה כנודע והקיום שלו אינו אלא בכח המוחין שבו כנודע וא"א להמצא בו הקיום הזה אלא ע"י אימא עילאה הנקר' מ"י אשר היא ממיתה עצמה על כך כנז' כי כל האורות והחיות אשר בחצי תחתון דת"ת שבה ושבנה"י שבה מסתלקים ועולים מתוכם למעלה והכלים ההם נשארים מתים כגוף בלא נשמה וכל זה לצורך תועלת ז"א כנז"ל וזה אומרו במי שממית עצמו עליה מי דייקא גם בזה תבין פסו' וראיתן על האבני' כנז' והענין הוא כי בחוש העין אנו רואים שירכי האשה בעת לידת' (בדפו"י ע"ג) מצטננים ומתקררים כמו האבנים ממש והסבה כי נר ה' נשמת אדם ובהתפשטה בתוך הגוף מחמתו ובהסתלקה מתוכו מצטנן ומתקרר ולכן בהסתלק החיות והרוחניות מתוך ירכי האשה בהקשות' בלדתה אז מתקררים כמו האבנים ולכן נקראים נה"י של האשה אבנים גם נקראים כן לסבה שנית והוא במה שנתבאר כי חג"ת נקראים אבות ונה"י נקראים בנים וזהו מלת אבנים מלשון בנים:

15

ט״זדרוש ה' בענין הצלם

16

י״זואחר שנולדו אלו המוחין דז"א ויצאו לחוץ אז הם מתלבשי' הכלי' דנה"י דאימא שנתרוקנו מאורותיהם והמוחין הנזכרים מתלבשים בתוכם ואח"כ נכנסים תוך ז"א ומתפשטי' בתוכו כמבואר אצלינו בדרושי ז"א בדרוש הצלם ובדרוש ד' שנכנסו לפרדם (ש' מאמר רז"ל במס' חגיגה) ושם נתבאר כי כשהנצח ה"י האלו נעשו כלים אל המוחין דזעיר והאורות שלהם עצמם נסתלקו ועלו למעלה כנז' לכן אותם האורות מאצילים ועושים נה"י אחרים חדשים ממש לבחינת כלים אליהם כדי שלא תשאר אימא חסירת נה"י שבה:

17

י״חוהואיל ואתא לידן נבאר פה כמה דברי' למה אין הכתר במספ' הי' ספירו' כנראה בפירוש מספר יצירה כי חשבון הי"ס מתחיל מן החכמה הנקראת ראשית גם נודיעך מציאו' ספיר' הכתר מה עניינה ומציאותה וכן מציאות המוחין של זעיר מה מציאותה. גם נודיעך סוד מה שאמרו רז"ל אי איפשר לב"מ שישתמשו בכתר אחד: הנה צריך לדעת כי ז"א יש לו בחי' צלם אחד אשר עליו נאמ' אך בצלם יתהלך איש ומתחלק לג' בחי' שהם ד'. האחת התחתונה שבהם היא בחי' הנקראת מוחין עצמם דז"א והם חב"ד שבו ובבחי' זו יוכלל כל מה שלמטה מהם עד סיום תשלום פרצוף של ז"א הבחי' הב' שלמעלה ממנה הוא הנקרא כתר דז"א. הבחי' הג' שלמעלה מב' היא הבחי' הנקראת אורות מקיפים של ז"א והבחינה הזאת נחלק' לב' והם נקראי' ב' אותיות ל"מ מן צלם והנה יש כנגד' שלש בחי' אחרו' למעלה בחלק התבונה. האחד היא הנה"י שבה הראשוני' שהיו בה בעת לידתה. והב' היא הנה"י שלה שנעשו לה מחדש אחר הלידה כנז" הג' היא ממקום מחצית הת"ת שבה ולמעלה עד הכתר שבה וג' בחי' אלו הם ממש מכוונות כנגד ג' הבחי' הראשונו' באופן זה. הבחי' הראשונה שבתבונה והראשונה שבז"א הנה נתבאר כי בעת לידתה נסתלקו האורות של נה"י דתבונה ועלו למעלה ונשארו הנה"י האלו כלים ריקים לגמרי כלל ואז נכנסו המוחין דז"א הכוללי' כל ט"ס דז"א מחכמה שבו ולמטה ונתלבשו תוך הנה"י דאימא בתחלה כי כל ספירה מאלו הג' דאימא יש בה תלת פירקין כנודע ונמצא כי ג' ספירות ימניות דמוחין דזעיר והם חח"נ נתלבשו תוך ג' פירקין כלי הנצח דאימא וג"ס שמאליות דמוחין דזעיר והם בג"ה נתלבשו תוך ג' פירקין כלי ההוד דאי' וג"ס קו אמצעי דמוחין דז"א נתלבשו בתוך היסוד דאימא כמבואר באורך בדרושי הצלם דז"א ואח"כ כל זה נתלבש תוך ט"ס דז"א עצמו מחכמה שבו ולמטה ונמצא כי אעפ"י שהכלי' והגוף של אלו המוחין הם מגוף התבונה והרוחניות שבתוכם הם מוחין דז"א עם כ"ז הכל נעשה בחי' אחת לפי שלהיות הכלים דנה"י דאימא ריקים לגמרי בלי שום אורות דתבונה כאשר נכנסים אורות חדשי' בתוכ' והם המוחין דז"א הוסר מהם טבעם הראשון להיותם נה"י דתבונה וחוזרים להיות מן טבע ז"א ממש וחוזרי' להעשות גופא וכלים דז"א עצמו ממש ונקראים עצם מעצמיו ובשר מבשרו. ובזה יתבאר לך היטב איך ז"א נגדל הגדלה ממשיית בעת שהמוחין נכנסים בו כמבואר אצלינו כי בראשונה אינו רק בחי' ו' קצוות תחתונות ואח"כ נגדל ויש בו ט"ס שלימות ע"י ג"ס נה"י דתבונה הנכנסות בתוכו עם המוחין ודבר זה נראה דבר זר לכאורה כי איך יחוברו ג"ם דאימא עם ו"ס דז"א ויהיה הכל פרצוף אחד בן ט"ס דז"א והענין מובן עם האמו' כי בהיות' ריקנים מאורותיהם חוזרים להיות ממש בשרו של ז"א וגופו ועל שמו נקראים וע"י כן נמצאת שהיא הגדלה ממשיית של ז"א ואינו נקרא עוד מכלל גוף התבונה והרי נתבאר הבחי' הראשונה הכוללת ג' מוחין דז"א ובהם נכלל כל שעור קומת ז"א מחכמה שבו ולמט' והכל בבחי' מוחין כנז'. גם כוללת בחי' נה"י הראשונים דתבונה כנז"ל ונמצא היות בחי' זו מורכבת משני הפכים כי הכלים הם נה"י דאימא והאורות הם מוחין דז"א. הבחינה השנית שבתבונה והב' שבז"א והוא ענין הכתר דז"א איך נעשה מן הנה"י החדשים דתבונה הנעשים ממחצית התחתון דת"ת דתבונה כמו שנתבאר בדרוש הצלם כי הכתר דז"א הוא עצמו מחצית התחתון דת"ת דתבונה. ונבאר עתה איך הנה"י החדשים נעשו אל התבונ' ממחצית תחתון דת"ת שבה כנז' הנה נתבאר למעלה כי בעת הלידה עלו אורות נה"י דתבונה ועמדו (בדפו"י ע"ד) במחצית התחתון דת"ת שבה אשר שם היה מקום מעמד המוחין דז"א בסוד העיבור ובהיותם שם דחו את המוחין דז"א והוציאום לחוץ ונולדו' בסוד הלידה ובהיות' אורות הנה"י שם הוציאו והגדילו בחי' נה"י אחרי' חדשים ממש מבחי' הכלי' כי אותו הכלי של מחצית תחתון דת"ת דתבונ' הגדיל ע"י אורות הנה"י שעלו שם ונעשו ממנו כלים חדשים של נה"י דתבונה וזה המחצית תחתון דת"ת דתבונ' אשר הגדיל ונעשו ממנו ג"כ נה"י אחרים חדשים אל התבונה הנה זה עצמו ממש משמש ונעשה בחי' כת' אל ז"א והנה בזה המחצי' התחתון דת"ת דתבונה ובנה"י החדשי' שלה כנז' הנה מתלבשי' בתוכם האורות עצמם של התבו' שנסתלקו בתחלה ועלו מתוך הכלים דנה"י הראשוני' כי כיון שמכח אלו האורות נגדלו אלו הכלים דנה"י החדשים כנז' א"כ מוכרח הוא שיהיו עומדים במקומם בתוכם עוד ט"א כי בשלמא בתחלה הוצרכו להסתלק האורות מתוך הכלים לג' התועליות הנז' לצורך הלידה כנז"ל אבל עתה שאין עוד צורך בהסתלקות' לכן נשארים האורות במקומ' עתה באלו הכלים דנה"י חדשי' ועוד ט"א כי א"א שהתבונ' תשאר חסירה ומוכרח הוא שתשתלם ותעש' לה נה"י אחרים לצורך עצמה והנה כבר נעשו לה כנז' וא"כ מה תועל' יש שיחזרו האורות להסתלק מתוך אלו החדשים לכשתצטרך לעשות עוד נה"י אחרים חדשים ללא צורך פעם ג' באופן כי האורות עצמם דתבו' שנסתלקו הם עצמ' המתלבשי' תוך מחצי' התחתון דכלי הת"ת וג' כלי דנה"י החדשים דתבו' ועתה הם יותר מעולים מבראשונה לפי שבתחלה לא היו רק הנה"י הראשוני' דתבו' ונעשו מוחין אל ז"א ועתה הם הנה"י החדשי' וגם מחצית התחתון דת"ת שבתבו' וכל זה נעשה בתחי' כתר אל ז"א ונודע כי הבחי' התחתונ' והקטנה שבספי' העליונה גדולה מכל מה שלמטה ממנה ונמצא כי זה מחצית התחתון דת"ת דתבו' הוא גדול ומעולה מאד יותר מכל הנה"י יחד ובזה יתבא' לך איך יש תוספ' ומעלה יתירה בכתר דז"א יותר ממעל' המוחין שבו. עוד יש תוספת גדול לאין קץ והוא כי המוחין דז"א היו האורות שלו עצמו והכלים היו מן הנצח הוד יסוד דתבונה הראשונים אבל הכתר שבו הכלים והאורות הכל הוא מן התבו' עצמה ממש כנזכר ואין ספק כי ענין זה הוא הבדל עצום שאין לו קצבה. ובזה יתבאר לך איך הכתר דז"א עליון ומעולה וגדול יותר מכל כללו' פרצו' ז"א כלו לגמרי ובזה יתבאר לך מה שנתבא' אצלינו בש' התפלות בענין ד' כריעו' וד' זקיפו' שצריך לעשות בתפלת י"ח דשחרית דחול ושם ביארנו כי כל שרש ורושם הד' מוחין דז"א ארבעת' הם בכתר שלו. ושם מושרשים ומשם יצאו ונאצלו הארבע מוחין שלו הנכללי' בחב"ד שבו ועוד יתבאר זה עתה למטה בע"ה. גם בזה יתבא' לך טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס שבו כנז"ל וכסברת ה"ר יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד ז"ל כנז' בספרי המקובלי': והטעם הוא לפי שהמוחין דז"א האורות והרוחניות הם של ז"א עצמו ואעפ"י שהלבוש הכלים שלהם הם מנה"י דתבונה הנה הם נגררים אחר האורות שהם העיקר וכנז"ל והם נקראים גופא דז"א עצמו ולכן הי"ס דז"א מתחילים מחכמה שבו ולמט' והם חב"ד חג"ת נהי"ם אבל הכתר דז"א אין לו אחיז' וסייג כלל עם ז"א לפי שהאורות והלבושים הכל הם מעצמות התבונה ואין לו חלק בהם כלל ואינם אצלו אלא דרך השאלה וזהו פי' כתר מלשון כותרת ועטר' שהיא כעין כותרת המקפ' ויושבת על ראש האדם והיא בחי' מזולת גוף האד' עצמו ולכן אין הכתר נכנס במספ' הי"ס שבו כנז' אמנם עדיין צריכים אנו לתרץ דא"כ שאין לו שום אחיזה עם ז"א למה נקר' על שמו כתר דז"א והתשובה היא כי אין הכתר הזה מסבב ומקיף את ראשו אלא א"כ התבונה נשפלת למטה ויושבת על ראשו ונדבקת ומתחבר' בו ממש ובחי' זו נקראת כתר דז"א וכמו שיתבאר ועד"ז הוא ממש בכל הכתרים של א"א ושל אבא ושל אימא וכו' וענין שוה הוא בכלם כי כל בחי' כתר אינו מחלק הפרצו' עצמו אלא מבחי' זולתו המכתיר עליו והבן זה ואין להאריך. ולכן נבאר ענין התבונה איך משפל' עצמה להעשות כתר של ז"א ובזה יתבאר לך מאמרי התיקונין והזוהר דאימא איהי כתר ועטרה על ברא והבן זה. והנה נתבאר איך נתגדלו בתבו' עוד נה"י חדשים אחרים כי הגדיל המחצית התחתון דת"ת שבה והוציאם ואמנם זה המחצי' התחתון דת"ת שבתבונה הוא לבדו נעשה כתר אל ז"א לפי שהכתר היא ספי' אחת בלתי נחלקת דרך קוים וגם מחצי' הת"ת בלתי נחלק אלא הכל אורות א' אמנם הנה"י החדשים נחלקים לקוים וא"א שיהיו כתר אליו ומחצית הת"ת הזה הוא רחב ויש חלל רחב בתוכו ואמנ' הראש של ז"א בן התבונה קטון מאד ובפרט בערך הת"ת דתבו' ולכן כשהתבונה יורדת למטה ומשפלת עצמה על ראש ז"א נכנס ראשו שבו כלולים ג' מוחותיו תוך החלל של הת"ת דתבונה ונמצאו מלובשים ומוקפים ומוכתרי' בו והת"ת הנז' קצתו התחתון יורד ומכס' ומכתי' וסובב כל המוחין דז"א מצדדיו והוא מבחי' הגלגלתא כנודע וקצתו העליון עומד ע"ג המוחי' למעלה מהם ובזה תבין למה נקרא כתר ואין (בדפו"י ל ע"א) הדבר כפי מה שחושבין קצת החכמי' כי הגלגלת הוא כתר והמוחי' הם חב"ד דא"כ נמצא שהכת' יהי' חצוני' ולבושי המוחין וחב"ד יהיו פנימי' של המוחין עצמם ונמצא היות הכתר תכלית הגריעות בערך חב"ד חלילה וחס ודבר זה אסור להאמין בו אבל הענין יובן עם הנז"ל כי הכתר גבוה במאד מאד על המוחי' לאין ערך ואין קץ ויש בו ב' בחי' והם הפנימי' שהם האורות הנק' ד' מוחין ממש והם שרשים אל המוחין עצמם חב"ד דז"א גם יש בהם חצוניות והם הכלים שלהם ואלו המוחי' שבפנימיו' הכת' הם גבוהים וגדולים לאין קץ ולאין ערך על המוחי' הנקראי' חב"ד והנה החצוניות של הכתר הוא הנק' בשם גלגלתא אשר קצה התחתון שלה היא נעשת גלגלתא וכותרת להכתיר ולהקיף על המוחי' התחתוני' הנקראים חב"ד דז"א כנראה בחוש העין ובחי' זו לבדה היא הנגלית לחוש העין באדם התחתון יען היא מתפשט' למטה בסוד גלגלתא אבל קצתו העליון שיש בכתר הזה אשר בו המוחי' העליונים כנז' הם עומדים למעלה בסוד או"מ על ראשו ואינו ניכר בחוש העין כלל באדם התחתון שבעול' הזה וכן עד"ז הוא בז"א כי מחצי' תחתון דת"ת דתבונה עם האור' שלה שבתוכו הם הנקראי' כתר דז"א וקצהו התחתון נעשה גלגלתא המקיף את המוחין הנקראים חב"ד שלו עצמו והיא הנקראת קצה חצוניו' הכתר הזה אבל קצהו העליון הו' למעל' מן המוחי' האלו ובתוכו מתלב' הפנימיו' שבכתר שהם המוחי' עליונים של הכתר עצמו בסוד או"מ עליו שהכל הוא מחלק הת"ת דתבונ' ואין לז"א כלל חלק בהם כנז' ועכ"ז נקרא כת' שלו יען יורד ושורה על ראשו ומכתיר אותו כנז"ל:

18

י״טועתה צריכים אנו לבאר דא"כ שהמחצי' התחתון דת"ת דתבונ' שור' על גבי המוחין הנקראי' חב"ד דז"א א"כ הנה"י החדשי' שנתחדשו בתבונ' היכן הם עומדים כי כפי הנראה צריך שיהיו עומדים ומפסיקים בין הכתר דז"א הנעשה מת"ת התבו' לבין ג' מוחין חב"ד שלו הנעשים מנה"י הראשונים של התבונה אבל זה יובן במה שביארנו לעיל כי התבונה משפלת עצמה וכופפת קומתה להעשו' כתר בראשו של ז"א והנה היא הכופף קומתו וסומך ונשען נכפפת ונעשת ממש בטבורו על עמוד אחד או כציור אות למד כזה על נער קטן העומד לפניו והיא נדמת כאדם ורגליו זקופים ונמשכי' לצד אחורי העומד ההוא וראשו וחצי גופו עליון זקופים גם כן מעומד על ראש העמוד ההוא ועד"ז הוא בכאן כי מחצית גוף התבונה מטבור ולמעל' זקוף ועומד כדרכה וחצי תחתון דת"ת שבה כפוף ושור'על גבי ראשו של ז"א להעשו' כתר אליו כנז' הנה"י החדשי' שבה שהם הרגלים דתבונה הם נמשכי' דרך אחורי ז"א עד למטה כמו שיתבאר ונמצא כפי זה כי חצי התחתון דת"ת דתבונ' אינינו מחובר עם הנה"י הראשוני' דתבונ' שנעשו לבושים אל חב"ד דז"א אמנם הוא מחובר עם הנה"י החדשי' המתפשטי' באחו' רישא דז"א כנז' ובזה יתבאר לך דרוש אחר שביארנו בענין גדלות ז"א בהמשך י"ג שנים ויום אחד ושם נתבאר איך יש זמן נודע לצורך ירידת הכתר והתפשטותו ברישא דז"א וכפי הנז"ל שמחצית הת"ת דתבונה הוא השורה על גבי המוחין דז"א א"כ אין כאן צורך לשעור זמן כי תכף אחר שנכנסו הנה"י הראשונים דתבונ' בסוד מוחין ממילא נשאר חצי הת"ת שורה עליהם בבחי' כתר אבל עם מה שביארנו עתה כי הת"ת מחובר עם הנה"י החדשי' ודאי כי צריך שעור זמן לכשיתפשטו הנה"י החדשי' באחו' ז"א ואח"כ ישרה הת"ת על גבי ראשו דז"א ויהיה שם בסוד כתר אליו גם בזה יתבאר לך דרוש אחר שביארנו לך במקומות רבים כי לפעמי' קו אמצעי דז"א הכולל כתר ודע' ות"ת ויסוד שבו נמשך ויורד למט' וב' הקוי' הימיני והשמאלי שהם קו החכמ' והח' והנצ' וקו הבינ' וגבור' והו' נשארי' עומדי' במקומ' ואינ' נמשכי' ויורדים למטה ממקומם ולכאורה הדבר הזה קשה להבין כי מאחר ששלשת הקוים הם גוף אחד של ז"א מחובר משלשתם איך יתכן שהקו האמצעי יעקר ממקומו ויושפל למט' וב' הקוים האחרי' ישארו במקומם אבל יובן עם הנז"ל כי הכתר דז"א אינינו מחובר עם המוחין דז"א ואינו מכלל גופו אלא בחי' ת"ת דאימא המכתיר עליו כנז' ולכן עולה הכתר ויורד כפי רצונו וצרכו לפעמים עולה ולפעמי' יורד ואמנ' ביאור עלייה וירידה זו היא כי הנה נתבאר שאלו הנה"י החדשי' מתפשטים לצד אחו' ז"א והטעם שאינם עולים ומתפשטי' דרך פניו הוא כי חפץ (בדפו"י ע"ב) ורצון התבונ' להסתכל ולהביט פב"פ עם בנה ז"א להאיר בו ולכך פניה כנגד אחו' של ז"א כי בהיות חצי גופה העליון למעלה גבוה מראשו של ז"א כשתכפוף פניה כלפו מטה תוכל להסתכל בפניו כדמיון אדם ענק אשר נסמך בטבורו על ראש הננם מאחו' וכופף פניו למטה ומסתכל בפני הננם מה שאין כן אלו יתהפך ויעמוד בפני הננס כי כשיסמך בטבורו על ראש הננם יהיו פניו מסתכלי' באחו' הננם והוא על דרך שנתבא' כי התבונ' נכנס' בציו' אות למ"ד על גבי ראשו של ז"א:

19

כ׳ונחזור אל הענין כי בהיות הנה"י שבה החדשים שהם היריכים מתפשטי' באחו' ז"א הנה הם מכסי' כל אחו' והעורף שלו עד למט' עד כנגד החזה דז"א והטע' הוא כי כפי שעור התפשטו' הנה"י הראשונים דתבונה תוך ז"א בסוד מוחין פנימים כן הוא שעור התפשטות הנה"י החדשים מאחו' בסוד מקיפים והענין הוא כי היסוד הראשון שנכנס תוך ז"א מסתיים במקום החזה כנודע ואלו הנה"י ג"כ מתפשטים מצד האחור עד המקום ההוא שכנגד החזה בלבד ואע"פ שהנו"ה דתבונה הראשונים נתפשטו עד סיום רגלי ז"א כנודע והנה אלו הנה"י החדשים שוים בארכם אל הנה"י הראשונים אין זו קשיא לפי שהנה"י הראשונים נתפשטו ביושר תוך ז"א ולכן נתפשטו עד סיו' רגליו אבל אלו הנה"י החדשי' הם מתעקמי' מעל הכתר דז"א ונמשכים לצד אחו' בדרך עקמימות ולכן מתקצר ארכם ואינם יכולים להתפשט רק עד כנגד החזה באחור ולא יותר והוא מקו' סיום היסוד הראשון דתבונ' שבתוך ז"א ממש כנז' ומקום זה ממש עד מקום שמתחיל הכתר של רחל נוקבא דז"א העומדת באחו' כנודע ודע כי כל אותו הלבנינות הנקרא חוורא כלשון האידרא היורד באחו' העורף דז"א וכל לבנונית רוחב הכתפים והגוף של ז"א עד מקום כנגד החזה באחו' כ"ז הוא בחי' התפשטות נה"י דתבונה החדשים שנעשים בחי' כתר ואו"מ אל ז"א ועל ד"ז יתבאר לך ענין החוורא דרישא שתמצא באדרא ובכ"מ תדרשנה כפי עניינו של הנקף והמקיף מה הם גם בזה תבין מה שאמרו באדרא דנשא דקכ"ח על א"א וז"ל ומהאי גלגלתא נפיק חד עיבר חוור דנחית לגלגלתא דז"א וכו' ופשוט הוא שהוא נמשך מצד האחו' דא"א עד רישא דז"א המגיע במקום טבורו כמבואר לעיל והוא בדרך החוור' דאחורי דז"א הנמשך עד רישא דנוקבא רחל כנז' ואמנם כדי לכסות החוורא הזו הנקרא כתר הנמשך עד כנגד החזה לכן נמשך חד קוצא דשערי (עי' ע"ח ש' מוחי' דצל' פ"ד ושכ"ה פ"ה) מרישא דז"א דרך אחו' ומגיע עד כנגד מקו' החזה עד ראש רחל נוקבא כנודע והטע' הוא כדי לכסות ולהעלים אור עליון ההוא. עוד יש לו טעם אחר כי אילו היה נמשך ההוא קוצא דשערי דרך פניו דז"א היה מכסה על פניו ויעלי' חלילה וחס השגחתו בתחתונים ולכן נמשך דרך אחו' גם דע כי בהיו' הכתר והחוורא הנז' מתפשט' דרך אחו' ז"א עד חציו כנז' נמצא כי האחו' דז"א שהם דינים תקיפין כנודע הם מכוסים בהאי חוורא ואין הדיני' יכולים לשלוט ולהתאחז בהם כלל והנה משם ולמטה כבר עומדת שם רחל עמו אחו' באחו' דבוקים וגם שם אין יכול' ושליטה אל הדינים להתאחז שם באחו' כמבואר אצלינו למעלה ונם במקות רבים כי לסבה זו יצאו ז"א רחל ונוק' מחוברים אחו' באחו' דבוק גמור כדי שלא יתאחזו שם הדינים טרם גמר תקון זו"ן כי אחר כך יהיו פנים בפנים ואין יכולת אל הדינים להתאחז באחוריהם:

20

כ״אעוד צריך להודיע ענין פרצוף לאה העומדת שם באחו' ז"א פניה כלפי אחו' כי הנה תכף אחר שנכנסו הנה"י הראשונים דתבונה עם המוחין של ז"א אשר בתוכם ואח"כ נכנסו ונתלבשו תוך ז"א כנודע והנה אח"כ יצאה פרצוף לאה באחור ז"א בחצי העליון ומסתיימת עד מקום התחלת ראש רחל שהוא מקום שכנגד החזה דז"א ולאה נעשת ממלכות דתבונה שנכנסה גם היא תוך ז"א כמבואר אצלינו ואחר שנעש' פרצוף לאה ירד הכתר דז"א עד המוחי' שלו כנז"ל ונתפשט דרך אחו' עד כנגד החזה כנז' ואז נמצאת גם לאה מתכסת תחתיו ממש וזהו סוד מה שאמרו בס' הזוהר בפ' ויצא דף קנ"ד כי לאה נקראת עלמא דאתכס' ובהיות הכתר הזה שהם הנה"י החדשים דתבונ' מתפשטים דרך שם כנז' הנה הם מכסים אחו' לאה כלה ועי"כ מתמתקי' כל הדינים הקשי' אשר בלאה כנודע שהיא נקראת דינא קשיא ואמנם סיום אלו הנה"י החדשים דתבונה מגיעים עד ראש רחל ומסופם וסיומם נעשה כתר של רחל. ובזה תבין טעם למה לא נזכ' באדרת נשא ואדרת האזינו בחי' לאה והטעם הוא לפי שהיא נכסת כנז' ועוד כי הלא היא מסתיימת בכתר של רחל ונכללת תוך הכתר שלה הנעשה מסיום הנה"י החדשים א"כ כל פרצוף לאה נכלל' בכתר של רחל וכאלו כל לאה אינ' אלא בחי' כתר של רחל. גם בזה תבין סוד ב"מ המשתמשי' בכתר אחד והענין הוא כי הנה הת"ת דתבונ' הגדיל (בדפו"י ע"ג) ונעשו ממנה נה"י חדשי' והת"ת ההוא נעשה כתר אל ז"א ממש כנזכר וסיומו שהם הנה"י החדשים שנעשו מן הת"ת כנז' עצמו הנה עתה נעשו ג"כ בחי' כתר אל רחל ונמצאו זו"ן רחל ב"מ משתמשי' בכתר א' שהוא הת"ת דאימא והרי כי אימא נקראת כתר דז"א וכתר דנוקביה והבן זה ותמצאנו בס' התקונין והזוהר. הבחי' הג' העליונ' שבשלשת' הלא הם המקיפי' דז"א והם שני אותיות לם מן צל"ם אשר הם בחי' חצי גופ' העליון דתבונה עד ראשה וכבר נתבא' אצלינו במקו' אחר כי המקיף העליון הנקרא מ' דצלם הוא בד' ראשונות של התבונה והמקיף התחתון דז"א הנקרא ל' דצלם הוא בג' אמצעיות דתבונ' עד הטבור וחצי התחתון דת"ת הוא הכתר דז"א כנז"ל ואע"פ שגם הוא או"מ אינו נכנס בכלל אורות המקיפי' האחרי' עליונים כמו שיתבאר וג' אחרונות דתבונה המתפשטי' בט"ס של ז"א מחכמה שבו ולמטה כנז"ל הנה הם בחי' צ' דצלם כי צ' הם ט' עשרות ונמצאו ג' אותיות.דצלם כסדרם ממטה למעלה והנה הל' אינה ג"ס גמורות אלא שנים וחצי והם חסד וגבור' דתבונה וחצי עליון דת"ת שבה כי חציו התחתון הוא כתר דז"א כנז' ואמנם אלו המקיפי' יש בהם בחי' אחרת משונית משני בחי' האחרות והוא כי הלבושים והכלים שלה' הם הכלי' עצמם דתבונה שהם ד"ס ראשונות וב' האמצעיות וחצי שבה והאורות שבתוכם הם כפולים כי הנה יש בתוכם האורות עצמם שלה' שהם אורות התבונה עצמה ועוד יש משותפי' עמהם האורות של המקיפי' דז"א עצמו ממש שלו ובזה יתבאר טעם למה אין הכתר דז"א בכלל המקיפי' והטעם הוא ראשונה לפי שאע"פ שהוא בחי' או"מ ומכתיר ומסבב עם כ"ו כיון שהוא יורד ודבק ממש ושורה על ראשו אינו נקרא מקיף אבל ב' המקיפים הנזכ' הנה הם רחוקים למעל' ומשם מאירים למטה בז"א בבחי' או"מ ועוד כי הכתר דז"א האור והלבוש הכל הוא משל התבונה ואין לז"א חלק בהם כלל כנז' אבל ב' המקיפי' האלו הנה יש בהם ג"כ אורות דז"א עצמו שלו כנז' אלא שהם מחוברי' עם אורות התבונה ומלובשי' תוך הכלים שלהם ולכן נקראי' מקיפי' דז"א ואמנם אלו היו אלו המקיפים אורות ולבושי' דתבונה בלבד ואין לז"א חלק בהם לא היו נחשבים כלל עם הז"א אפי' בבחי' הכתר לפי שהכתר דבוק עמו כנז' ואלו רחוקי' ממנו מאד אבל להיות בהם אורות ז"א עצמו לכן נקראי' בשם מקיפי' שלו כלל העולה כי המוחין דז"א הם אורות ומוחין דז"א עצמו בלבד ולבושיה' הם הכלים דנה"י הראשוני' דתבונה עצמה בלבד והכתר דז"א האורות והלבושי' הם חצי תחתון דת"ת ונה"י החדשים דתבונה עצמה בלבד ואין לז"א חלק ושותפות לא באור ולא בלבוש וב' המקיפים דז"א הלבושים ו"ס עליונות וחצי העליון דת"ת דתבונה עצמה לבדה אבל האורות הם משותפים כי יש תוך הלבושי' והכלי' הנזכ' אורות דתבונ' עצמה ואורות דז"א עצמו:

21

כ״באמר שמואל ויטאל המעתיק עד הנה נשלמו כל הדרושים הנז' על הסדר שסדרתי אותם ועתה אחזור להעתיק עוד דרושים שנמצאו ג"כ בא"ק ואילך בפעם אחרת במקצת שינויי' שבהם ולכן לא עירבתי אותם יחד כאשר עיניך תחזינה מישרים בעהי"ת:

22