שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפיןSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin

א׳דרושי ז"א דרוש א' בג' זמנים שהיו אל ז"א

ב׳בתחלה נקדים לבאר ענין מה שאמרו בס' הזו' בדף א' ע"א בענין ההוא זרע דאזדרע במ"ב זווגין ובזה ית' ענין יצירת ז"א והזרעתו ועיבורו תוך אימא עילאה. הנה נת' אצלינו ג' זמנים שהיו אל ז"א והם עיבור ראשון של בחי' ג' כלילן בג' וזמן היניקה וזמן.עיבור ב' לצורך המוחין של ז"א ונבאר ענין עיבור ראשון שהיה אז בבחי' ג' כלילן בג' דע כי או"א הם מלבישי' ע"ג חג"ת דא"א והתחל' הלבשתם היא מן הגרון דא"א והנה"י של אריך עדיין היו ערומים מבלי לבוש עליהם כנודע כי זו"נ הם המלבישים אותם ועדיין לא נאצלו זו"ן ולכן עתה לצורך האצלתם הוצרכו נה"י דא"א לעלות למעלה ולהכלל עם חג"ת שבו ונמצאו או"א מלבישים עתה על הנה"י ועל החג"ת ואח"כ נזדווג א"א מיניה וביה כי הוא א' ואין לו שני שהיא הנקבה כנודע ואז נזדווג מיניה וביה כמו שית' כדי להאציל משך הזרע טיפת מיין דוכרין להוציא זו"ן ואמנם היו ב' זווגים בו הא' עליון בסוד הנשיקין והב' תחתון בבחי' זווג ממש של היסוד שבו ונמצא כי הזווג הזה עיקרו מן א"א עצמו אלא שהיה ע"י היותו מתלבש החג"ת והנה"י שבו תוך או"א כנז' והענין הוא כי נכללו החג"ת נה"י דאריך יחד אלו תוך אלו ונק' ג' כלילן בג' ואז גם יש"ס עם התבו' עלו למעל' ונכללו עם או"א עילאין הנק' חו"ב ונמצא כי חו"ב הלבישו ע"ג חג"ת ונה"י דאריך וישסו"ת הלבישו ע"ג חו"ב עליונים ומקום העיבור של ז"א היה במעי התבונה והטעם הוא כי הנה כשהבינה והתבונה נעשים פרצוף א' מחובר מב' נמצאת מקום הבינה עד החזה של הפרצוף הזה ומקום התבונה מן החז' של זה הפרצוף ולמטה ונודע כי מקום ההריון והעיבור שהוא ברחם האשה הוא למטה ממקום החזה והנה שם הוא מקום התבונה והרי איך מקום ההריון של ז"א הוא בתבונה ולכן התבונה היא הנק' אם הבנים בכ"מ ולא הבינה וכנודע מה שאמרו באדר' האזינו כי בן ובת נרמזים באותיות תבונה. (עיין בע"ח ש' י"ו פ"א) ונתחיל לבאר ענין הזווג הראשון שיש בא"א שהוא הנק' נשיקין המקדימי' אל הזווג התחתון שע"י היסוד והם בחי' זווג ממש עליון בתוך הפה דאריך בבחי' החיך עם הגרון כמו שית' וזהו סוד משאחו"ל במשנה כ"ז שנמצא הרוק בפיה לרמוז אל הטיפה העליונה שבזווג הפה והנה בתחלה היה הזווג העליון הזה שבפה דאריך להוריד טיפת זרע כלולה מן מ"ב זווגים כנז' במאמר הזו' ריש פ' בראשית ומשם תרד הטיפה ההיא עד היסוד דאריך בזווג הב' התחתון כמו שית' וזה עניינו הנה כי החיך והגרון נק' חו"ב והענין הוא כי החכמה סתימאה שבראש א"א יש בה י"ס נכללות במקום הראש לבדו והנה היסוד שבה היא החיך ומזדווג עם המלכות שבה שהיא הגרון ואמנם הגרון הזה נק' בינה בערך שאר הגוף דאריך כנודע כי הבינה דאריך היא הגרון והנה נודע כי כל בחי' י"ס אפי' הפרטיות יש בהם בחי' ד' הויו"ת במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הכוללת כל הי"ס ההם ונמצא כי באלו הי"ס פרטיו' שבחכמה סתימאה דאריך יש בהם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה כאשר נזדווגו החיך והגרון דאריך פעם אחרת להאציל את או"א מבחי' מקום הגרון והחג"ת דא"א הנה אז יצאה טיפת הזרע מן הוי"ה דע"ב (בדפו"י ע"ג) דיודי"ן כנודע כי לעולם אין הטיפה נמשכת אלא מהוי"ה דע"ב ואח"כ נכנסה הטיפה ההיא ונתלבשה תוך הוי"ה דס"ג שהיא בינה והיא בחי' הגרון לעולם בכל בחי' י"ס שבכ"מ ואז יצאו או"א והתחיל הכתר שלהם ממקום הגרון של א"א ולפי שבהוי"ה דס"ג יש בה ב' בחי' א' במילוי יודי"ן וא' במלוי אלפי"ן לכן יצאו או"א שוים כחדא נפקין וכחדא שריין ושניהם נשרשים ונרמזים בהוי"ה דס"ג הנז' אבא במלוי יודי"ן ואימא במלוי אלפי"ן אמנם עתה לצורך זו"ן שאינם שוים הוכרח הדבר שלא יהיו בבחי' זו רק שזה יהי' גדול מזה ולכן הוי"ה דס"ג לא הועילה עתה רק למעבר בעלמא בלבד והעיקרים ששמשו כאן היו הוי"ה דע"ב כי משם נמשכת הטיפה לעולם כנז' ואח"כ מהוי"ה דמ"ה וב"ן שהם שרש זו"ן כנודע ולכן לא יצאו שניהם שוים כמו שהיו או"א שוים לפי שאו"א שניהם יצאו מהוי"ה דס"ג לבדה וזו"ן מן מ"ה וב"ן שהמ"ה מעולה מן הב"ן כנודע ונבאר ענין טיפה זו מה עניינה דע כי טיפה זו כלולה משלשה טיפין כהם יה"ו שהם חב"ד והנה טיפה זו היתה כלולה מן ג' יה"ו א' דמלוי ע"ב והב' דמלוי ס"ג (ובע"ח הגירסא דמלוי מ"ה והג' דמילוי ב"ן וכן מוכח לקמן וק"ל) והג' דמלוי מ"ה והנה ג"פ יה"ו בגי' ס"ג והרי איך גם בזו"ן נרמזה הוי"ה דס"ג אבל דע כי היה"ו הראשון דמלוי ע"ב הוא למעלה בג"ר והוא בגי' נ"ז והוא סוד עולם א' מן אותם הג' עלמין דבתקונא קדמאה דבדיקנא דא"א הנז' באדרת נשא דף קל"ב ע"א וז"ל עלמא תניינא דנפיק מהאי תיקונא שליט ונפיק ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחוורא עכ"ל וזה העולם הוא נ"ז אלפי"ן ובאדרת נשא במקומו נת' טעם לחשבון הזה היטב ומצאת שם כי תדרשנו ויה"ו דמ"ה דאלפין הוא גי' ט"ל ואם תחברהו עם יה"ו הראשון שהוא נ"ז יהיה בגי' צ"ו כמספר העולם הג' שהוא צ"ו אלפין כנז' שם באדרא וז"ל עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא סליק ונחית וסליק לצ"ו אלפין מארי דיללא וכו' ובאדרת נשא במקומו נתבאר בארוכה ענין זה. ונחזור לדרושינו והנה יה"ו הראשון נעלם תוך יה"ו הב' דאלפין שהוא בג' אמצעיו' ואח"כ יורדים שניהם ביה"ו האחרון דההי"ן דב"ן שהוא בגי' מ"ב ושם מתלבשי' בו ונעלמים בו והנה הוא בג' אחרונות ואז יורדים בחיך שהוא היסוד של החכמה סתימאה כנז' והוא נותנם בסוד זווג אל הגרון שהיא מלכות העשירית ולפי שב' היה"ו מתלבשים תוך יה"ו האחרון דההי"ן שעולה מ"ב לכן נק' הטיפה הזאת מ"ב זווגין כנז"ל ובזה תבין למה נק' תוך כי אנא חיך הם אותיות כ"ח הרומז בחכמה וידעת כי הכ"ח לעולם הוא בחי' מ"ב כנודע כי הכ"ח אותיות של מלוי המלוי עם הי"ד של הפשוט וכל המלוי הם מ"ב והוא רמז אל היה"ו האחרון העולה מ"ב כנז' והנה אם תחבר ג' יה"ו הנז' שהם ז"ן וט"ל ומ"ב יהיו בגי' קל"ח וזהו סוד חק"ל תפוחין קדישין כי עתה שיורדים ב' יה"ו הנז' למטה בג' אחרונות עם יה"ו הג' נשלם סוד חקל תפוחין קדישין. גם זהו סוד כי חלק ה' עמו ואם תחבר עמהם ג"כ יה"ו של ס"ג העולה מ"ח יהיו כלם בגי' שם ההוי"ה ברבוע העולה מקום כזה י"פ י' בגי' ק' הפ"ה ופ"ו הפ"ה עולים בגי' פ"ו שהוא בגי' מקום וזה סוד הנה מקום אתי את י' ונודע כי אותיות גיכ"ק הם בחיך והם רומזים אל ג" יה"ו הנז' העולים חל"ק כי גיכ"ק עם הד' אותיות ועם המלה הם בגי' חק"ל והרי נת' טיפת מיין דכורין שיורד מן החיך אל הגרון העולה מ"ב וזהו הזווג שבפה העליון דא"א להוציא זו"ן:

ג׳ועתה נבאר טיפת מיין נוקבין העולה מן הגרון ונודע שאין טיפה יורדת מלמעלה אא"כ ב' טיפות עולות כנגדה מלמטה שהם טיפות המיין נוקבין הנה נת' כי הגרון דא"א ממנו נעשה כתר וראש דאו"א וכבר הודעתיך כי הגרון הוא בינה דא"א והנה מוכרח הוא שיהיו בו ב' בחי' א' לאבא וא' לאימא והם ב' שמות של אהי"ה להורו' כי היא בינה דא"א וזהו סוד אהי"ה אשר אהי"ה כי כל מה שאמר הקב"ה למשה היה שהודיעו ענין יצירת הולד שהוא ז"א מתחלתו ועד סופו וכמבואר בס' הזו' בפ' ויקרא והנה ענין אהי"ה אשר אהייה הוא כי אהי"ה הא' הוא מסוד אבא ואהי"ה הב' הוא בסוד אימ' ומלת אשר שהוא אותיות ראש שהיא באמצע ב' השמות להורות כי הגרון נעשה ראש לב' אהי"ה הנז' שהם בחי' או"א ולכן הושמה מלת אש"ר באמצע שהיא אותיות רא"ש וכבר ידעת כי רא"ש לזכר ואשר לנקבה אך לפי שאו"א שניהם מן הגרון שהוא בינה לכן שניהם נק' אשר ושניה' נק' אהי"ה והנה לפי שיש בבחי' הגרון ב' בחי' או"א לכן הוא מוכרח שיעלו טיפיים והוא כי מן החיך ירד יה"ו א' שהוא טיפה א' ולכן עולים ב' טיפות שהם ב' אהי"ה ואהי"ה בגי' יה"ו ונמצא שהם ב' טיפות יה"ו והנה כמו שי"ס של החיך ירדו ג' שמות של יה"ו מלובשים ביה"ו אחרון כן צריך שיעלו כפלים מן הגרון והם ו' אהי"ה וכלולים בב' אהי"ה והנה מציאות אלו הו' אהי"ה הם כמו שביארנו בג' שמות יה"ו (בדפו"י ע"ד) כי ב' אהי"ה הם למעלה בג' עליונות דאבא ובג' עליונות דאימא ושניה' הם במלוי יודי"ן ואח"כ בג' אמצעיות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במילוי אלפי"ן ואח"כ בג' אחרונות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במלוי ההי"ן הרי הם ו' אהי"ה והנה כמו שיש למעלה בחיך נכללים כלם ביה"ו אחרון כן נכללי' הו' אהי"ה בב' האהי"ה ולכן לא נזכר בפסוק רק ב' אהי"ה לבד כמו שאמר הכתוב אהי"ה אשר אהי"ה אך ודאי כי ג"פ הם ב' שמות אהי"ה אשר אהי"ה והם ב' יודי"ן וב' דאלפי"ן וב' דההי"ן ועניינם הוא כי בג"ר נק' הכתר אשר וחו"ב הם שני אהי"ה ובג' האמצעי' הת"ת נק' אשר וחו"ג הם ב' אהי"ה ובג' אחרונו' היסוד נק' אשר והנצח וההוד ב' אהי"ה כנודע כי גם הת"ת והיסוד נק' אשר ואמנם כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים של יודי"ן והטעם הוא לפי שהיה"ו היו יורדים בסוד מיין דכורין ולכן כלם נכללים ביה"ו האחרון אבל האהי"ה הם עולים בסוד מיין נוקבין ולכן כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים ואל תטעה ממה שאמרתי שאלו הו' אהי"ה הם באו"א כי האמת הוא שבגרון דאריך הם אלא כונתי לומר שכיון שמן הגרון הזה יצאו או"א א"כ מוכרח הוא שבו יהיו ב' בחי' בערך או"א והרי מבואר כי אעפ"י שהם ו' אהי"ה לא הזכיר הכתוב רק שנים העליונים אהי"ה אשר אהי"ה לפי שכלם נכללים בהם כנז' והנה כמו שבחיך יש בו בחי' מ"ב שהוא יה"ו האחרון דמלוי ההי"ן שהוא בגי' מ"ב לכן מכחו גם בגרון שהיא נוק' כנז' היו ב' אהי"ה הנז' א' לאבא וא' לאימא ושניהם בגי' מ"ב ובזה תבין איך נעשו בנקבה שהיא הגרון ב' אהי"ה מכח יה"ו אחד של הזכר שהוא החיך והוא כי יה"ו של הזכר שהוא בההי"ן ועולה מ"ב גרם שנתהווה בנקבה ב' אהי"ה שהם מ"ב ג"כ והטע' הוא לצורך או"א שיצאו משם ולכן היו ב' אהי"ה כנז' ואמנ' כמו שביה"ו שבזכר יש בו מ"ב כן בשני אהי"ה שבנקבה צריך שיהיה בהם ב' פעמים מ"ב מ"ב כנז"ל שכל טיפה שיורדת מלמעלה עולים טיפיים כנגדה מלמטה וזה עניינם כי הנה כל אהי"ה מאלו הב' יש בו מ"ב אותיו' שהם פשוט ומלוי ומלוי המלוי והרי הם ב"פ מ"ב בב' אהי"ה האלו והרי נת' מ"ש בס"ה ריש פ' בראשי' כי ההוא זרע אזדרע במ"ב זווגין ר"ל מב' זווגין שהם ב' פעמים מ"ב שב' אהי"ה הנז' ודע כי אלו ב' מ"ב אשר בגרון הם סוד אחה"ע אשר בגרון והם בגי' פ"ד שהם ב' פעמי' מ"ב הנז' בפ' בראשית שהם ב' טפי' הנקבה העולות ממטה למעלה ונמצא כי כ"כ היא גדולה טיפה אחת של יה"ו דההי"ן שהוא בגי' מ"ב כב' טיפו' הנקב' שהם ב' אהי"ה וב' בגי' מ"ב. גם באופן אחר כי כמו שטיפת יה"ו כלול' מן ג' יה"ו שהם בגי' ס"ג כן בטיפת הנקבה הם ו' אהי"ה שהם ב"פ ס"ג לפי שטיפת הנקבה כפולה. ובזה תבין טוב טעם ענין יצירת הולד במעי אמו כי הנה נתבאר שג' אהי"ה הם באימא אחד דיודי"ן למעלה בג' ראשונות ואחד דאלפי"ן בג' אמצעיו' ואחד דההי"ן בג' תחתונו' גם נתבאר כי ג' פעמי' הם של מ"ב האחד הוא מן יה"ו דההי"ן שבזכר אשר אח"כ נחלק לב' אהי"ה שהם ג"כ בגי' מ"ב וב' מ"ב האחרי' הם בנקבה בב' האהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן בפשוטם ומלוים ומלוי מלויים כי באהי"ה השלישי שהוא דההי"ן אין בו מ"ב אתוון והנה מן המ"ב הראשון של הזכ' נעשה החֵלֶב של ז"א שהוא הלובן

ד׳{א"ש הנה סוד המ"ב זווגין נתבארו ג"כ בשע' ב' שע' מאמרי רשב"י במקומו בפ' בראשי' ומצא' שם כי תדרשנו:} שבו ומן מ"ב של אהי"ה דאי' האח' נעשה הדם של ז"א כנודע כי אביו נותן בו הלובן ואמו אוד'. והנה דם וחלב הם בגי' ב"פ מ"ב ולכן חלב ודם עולי' לגבוה אמנ' אהי"ה השני שבג' אמצעיות דאימא שהוא בחזה ששם דדי הנקבה ושם הוא המ"ב השני שבנקבה ושם אחר לידת הולד חוזר הדם העליון להתהפך לחלב המניק את הולד ואם תחבר שלשת' יחד דם וחלב וחלב יהיו בגי' ג"פ מ"ב פחות שני' והם מבחי' ב' שמו' אהי"ה שאין בפשוט' ובמלוא' ובמלוי מלואם רק מ"א מ"א אותיות כמו שנת' אצלינו במקום אחר שזהו הטע' שהבינה נקראת אם על שם א"ם אותיות שיש בשם אהי"ה והנה כפי האמת הדם יורד למטה באהי"ה דההי"ן שבג' תחתונות ושם נעשה הדם לפי ששם באחורי' של ג' אחרונו' שם הוא בחי' אחורי' פשוטי' של אהי"ה שהם גי' דם ולכן שם הוא בחי' הדם ושני אהי"ה הראשוני' דיודי"ן ודאלפ"ין הם בגי' ש"ד שם קס"א וקמ"ג כי מהם נתהוו הדדי' והשדים לפי שאהי"ה העליון דיודי"ן יורד עד אהי"ה דאלפי"ן אשר בג' אמצעיות במקו' החזה ושם מתחברי' שניהם ונעשים השדי' והדדים ואז אהי"ה התחתון דההי"ן העולה בגי' דם כנז' עולה למעלה במקום אהי"ה דאלפי"ן אשר שם מקו' השדים ושם הדם נהפך לחלב להניק הולד אחר שנולד והנה כיון שכל מציאות יציאת ז"א היה מבחי' אהי"ה אחד האחרון דמלוי ההי"ן לכן נזכ' אח"כ בפסו' כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם וזה האהי"ה הוא (בדפו"י דנ"ז ע"א) אותו דמלוי ההי"ן וכבר ידעת כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי של זה אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד לכן התחיל במלת כ"ה כמו שאמר הכתוב כה תאמר וכו' ואמנם ב' אהי"ה האחרים דיודי"ן ואלפי"ן יש בכל א' מהם כ"ז אותיות והנה הם רומזים אל כ"ז אותיות שבאלפ"א בית"א עם מנצפ"ך הכפולות וזה לפי שהאותיות הם בבינה כנז' בס' התקונין:

ה׳אמר שמואל כך מצאתי כתוב ונלע"ד שטעות קולמו' באומרו כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי הם כ"ה אתוון וצריך להגיה ולומר כי מלוי המלוי אל אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד כנלע"ד:

ו׳{א"ש להקל על הקורא בס' הזה אכתוב אותם מפורשות לפניך אהי"ה דיודי"ן הפשו' ארבעה אותיות המלוי עשרה אותיות כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י ומלוי המלוי זך אותיות כזה אל"ף למ"ד ע"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד סך הכל יחד מ"א אותי' ולפעמים אנו משימי' יו"ד יתיר' באות הדלי"ת כזה ויהיו הכל יחד מ"ב אותיו' והרי נתב' דברי הרב זלה"ה. אהי"ה דאלפין הפשוט ארבעה אותיות המלוי י' אותי' כזה אל'ף ה"א יו"ד ה"א ומלוי המלוי ז"ך אותיו' כזה אל"ף למ"ד פ"א ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף ס"ה יחד מ"ח אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת כנזכר באהי' דיודי"ן יהיו מ"ב אותיות אהי"ה דההי"ן הפשוט ד' אותיו' המלוי י' אותי' אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה ומלוי המלוי כזה הם כ"ה אותיות אל"ף למ"ד פ"א ה"ה ה"ה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה ס"ה יחוד ט"ל אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת יהיו מ' אותיות.}

ז׳ונחזור לדרושינו והנה אחר שקדם הזווג העליון של החיך והגרון דא"א להוציא טיפת זו"ן כלולה מב' זווגין שהם ב"פ מ"ב שבשם אהי"ה הנז"ל הנה אלו נמשכו אח"כ עד היסוד דאריך ושם אזדרע ההוא ברית קדישא מן מ"ב זווגין הנמשכים בו מן זווג העליון של הנשיקין כנז' בסה"ז ריש פ' בראשית ואז נתנם הוא אל המלכות דא"א בבחי' זווג תחתון והמלכו' הזאת היא העטרה של היסוד עצמו ואח"כ משם יצאה טיפת זו"ן לחוץ וניתנה במעי התבונה כנז"ל בתחלת דרוש הזה והנה בפסוקי' הנז' נזכר כאן אופן הולדת זו"ן בפ' אהי"ה אשר אהי"ה ואחר הולדתו והזרעתו אז נרמז גם אופן עיבורו במעי התבו' ט' חדשי העיבור כי אז עם היותו כי נעשו מכח זכר ונקבה כנז' הכל נקרא ע"ש הנקבה להיותו במעיה וז"ס שם אהי"ה הג' הכתוב אח"כ כמ"ש הכתוב כה תאמר לבני ישר' אהי"ה שלחני אליכם ואחר שנולד ויצא ממעי אמו אז ניכר מציאו' ז"א עצמו הנק' הוי"ה וזהו שאמר אח"כ יהו"ה אלהי אבותיכם שלחני אליכם וכו'. ונבאר עתה ענין העיבור של ז"א כי הנה כמו שג' אחרונות נה"י של א"א היו בבחי' ג' כלילן בג' כי נכללו הנה"י עם החג"ת ולכן גם ז"א נתהוה בבחי' ג' כלילן בג' ר"ל כי הנה נודע שהנה"י דאריך הם נשמה בתוך כל הט"ס דז"א המלבישות עליהם כנודע כי הנצח יש בו ג' פרקים ומתלבש תוך ג"ס חח"ן קו ימין דז"א ועד"ז ההוד תוך קו שמאלי ועד"ז היסוד תוך קו האמצעי וכיון שהוא כן היה ראוי שכל הט' דז"א ימשכו עתה מנה"י דאריך אמנם לפי שהנה"י דאריך נכללו בג' אמצעיות חג"ת דאריך והיו ו' בחי' ג' כלילן בג' לכן גם ז"א לא נאצל עתה רק בבחי' ו"ק בלבד ואף הם היו ג' נכללים בג' ע"ד הנז' בנה"י דאריך שנכללו עם החג"ת והנה נת' כי מן הג' נעשו ו' שכל א' מן הג' גדל כפלים ממה שהיה וזה עניינם כי הנה העטרה של היסוד היא בחי' מלכות ושיעורה הוא שליש א' התחתון של היסוד כנודע אצלינו ונודע כי לאה ורחל שיעור קומתם בז"א הוא כי לאה מקומה עד החזה ורחל מתחלת מן החזה ולמטה ועד"ז גם ז"א מקומו מן החזה דתבונה ולמטה ולכן כאן בא"א אם או"א היו מתחילים מראש אריך היו מתפשטים עד החזה בלבד ג"כ אבל כיון שאין התחלתם אלא מן הגרון ולמטה לכן מתפשטים עוד למטה עד העיבור דאריך ששם הוא סיום ב' שלישים עליונים של ת"ת דאריך ונמצא כי ז"א מתחיל מן הטבור דאריך שהוא שליש התחתון דת"ת דא"א ולכן קו אמצעי דז"א שהוא היסוד של ז"א צריך שיקח מקום ג' שלישים שהם מדה א' והם שליש תחתון דת"ת דאריך וב' שלישים עליונים דיסוד דאריך ושליש התחתון דיסוד דאריך שהיא העטרה שבו נשארת אל המלכות של ז"א שהיא ג"כ העטרה שביסוד שבו כנז' והנה עתה גדלו כפלים כנז' ונמצא כי העטרה דיסוד דז"א הנק' מלכות שהיתה תחלה שיעור שליש א' נכפלה וגדלה כפלים והיתה שיעור ב' שלישים דמדה א' והנה"י דז"א גדלו והוכפלו והיו ו' מדות שהם חג"ת יסוד גבו' הוד והרי נת' איך תחלתם היו ג' ואח"'כ נעשו ו' בחי' ג' כלילן בג'. וא"ת והרי איך הם ג' כלילן בג' שהם ו' לבד והרי נת' כי עם העטרה היו כלם ז' מדות פחות שליש אבל הענין הוא כי גם אותו שליש תחתון של הת"ת שלקח הז"א באריך גם הוא נתחבר עם ב' שלישים העליונים של הת"ת עצמו וגם הוא גדל אך לפי שאינו בחי' מדה א' שלימה בפני עצמה אינו עולה בשם ולא הוזכר רק המדות שלימות שהם ג' כלילן בג' והנה אלו הז' מדות פחות שליש שנת' שגדל הז"א בהיותו בסוד עיבור במעי התבונה הוא סוד מה שאמרו חז"ל כל היולדות לשבעה יולדת למקוטעין שאינם ז' שלימים והענין הוא כי זה העיבור הראשון שלז"א היה של ז' חדשים מקוטעין פחות שליש (בדפו"י ע"ב) כנ"ז שנעשה מן ז' מדות פחות שליש מדה כמו שמצינו כמה צדיקי' משה ושמואל ופרץ וזרח וכיוצא בהם שנולדו לז"ח למקוטעין והנה חשבון זה של ז"ח מקוטעים הוא ג"כ בחי' עיבור של ט' חדשים שלימים באופן זה כי הנה הנצח וההוד נכפלו והיו ד' מדות כנז' גם הת"ת אעפ"י שאין בו רק שליש א' עכ"ז להיותו שרשו שהוא הת"ת מדה בפ"ע ואינו בכלל השאר לכן אעפ"י שאין בו רק שליש א' נחשב למדה שלימה והנה הוכפלה ונעשת ב' מדו' גם היסוד אעפ"י שב' שלישים עליונים לבדם הם אל הז"א עכ"ז נחשבי' למדה שלימ' לטעם שביארנו בת"ת והנה היא הוכפלה ונעשת ב' מדות הרי הכל ח' מדו' ועם העטרה של המל' הרי תשעה חדשים שלימים:

ח׳דרוש ב' קטן בג' זמנים שהיו אל זו"ן ג' זמנים היו אל זו"ן הא' הוא בתחלת אצילותו שהיה בבחי' עיבור תוך מעי אימא כי אז הוא היה בחי' ו' זעירא בלי ראש ובבחי' ג' כלילן בג' ונוק' לא היה אז בה רק בחי' המלכות שבה לבד ומקומה היתה בסוד פסיעה לבר שהוא העוקץ הקטן התחתון שבסוף ו' זעירא הנז' וזמן הזה הוא בסוד ראובן שמעון לוי בז"א ואח"כ הד' יהודה בסופם היא נוק'. זמן הב' כשנולד כי אז נתפשטו ו"ק שבו והיו בחי' ו' שלימה ולא זעירא ונוקבי' היתה בחי' נקודה קטנה בלי שום התפשטות אלא שהי"ס שבה היו כלולות שם אבל לא היתה מתחלקת באיברים פרטים ומקומה היה נקודת העוקץ התחתון שבסוף ו' שלימה הנז' זמן הג' הוא כאשר נכנסו בו המוחין דגדלות ואז נשלם בי"ס גמורות ונוק' נגדלה ג"כ כמוהו וחזרה להיות עמו פב"פ הרי נת' ג' זמני זו"ן. עוד זמן רביעי היה אל נוק' והוא כאשר חזרה להתמעט בסוד מעוט הירח כנודע ואז היתה באופן אחר משונה מכל הג' הנז' והוא שחזרה להיות בסוד נקודה קטנה כמו הזמן הב' אחר שילדה אלא החלוק הוא כי אז לא נתחלקה לאיברים פרטיים אבל עתה אעפ"י ששעור כמותה אינה רק אותה הנקודה הראשונה בלבד אמנם עתה היא מתחלקת באיברים פרטיים בסוד י' ספירותיה והטעם הוא לפי שעתה ג"כ היה שינוי במקומה כי עתה ירדה בעולם הבריאה ולפי שהיא צריכה להנהיג חייליה התחתונים שבבריאה הוכרחה להתחלק בבחי' י"ס שבה והנה מקומה הוא בד' היכלין עילאין הכלולים בהיכל הז' העליון דבריאה הנק' קדש הקדשים כי בו כחב"ד של הבריאה וגם בו' היכלין תתאין דעולם הבריאה שבהם ו"ק חג"ת נה"י דבריאה כי המלכות שבמלכות הנז' היא למטה בהיכל הז' העליון שביצירה כנודע:

ט׳ד' ג' בביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א

י׳ביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א שהם עיבור הא' והיניקה ונתחיל מזמן העיבור כבר ידעת כי זו"ן וגם כל שאר העולמות כלם הם מבחי' אותם הז' מלכים שמתו ונתבטלו לפי שהיו בהם קצת סיגים מעורבים כנודע וצריך לנקות ולברר את כל הקדושה ולהוצי' ממנה הסיגי' שנתערבו בה ונודע בענין זקוף וצרוף הזהב והכסף כי אעפ"י שנזדקק ונצרף ויצאו ממנה הסיגים מוכרח הוא שיתערבו קצת ניצוצות טובים מעורבים תוך רבוי הסיגים ההם וצריך לחזור שנית לברר ולנקות ניצוצות המועטים הטובים מתוך הסיגים המרובים והנה המברר הסיגים מתוך הקדושה לצורך תקון זו"ן הוא ע"י או"א אלא שבתחלה אבא לבדו הוא המברר אותם כנז' בסה"ז בפ' פקודי דכלהו ש"ך ניצוצין שהם סוד אותם המלכי' כלהו אתברירו במחשבה עילא' שהוא אבא כי אבא הוא שמזריע טיפת זרע מן המוח שלו לצייר ממנה הולד ולכן האב הוא המברר הסיגים ההם וזורקם ונוטל את הטוב והקדוש במוחין שלו ואז נמשך ונותן הטיפ' ההיא בפומא דיסוד דיליה ומשם יורד ביסוד הרחם דאימא והיא מתעבר' מאותה הטיפה ומשתהה שם כל אותם חדשי העיבור ושם חוזר להתברר יותר בירור א' ויוצאים ממנו ונפרדים קצת סיגים שעדיין היו מעורבים בו ובזה תבין היטיב מהו כוונת בחי' העיבור במעי אימא והענין הוא לב' סיבות הא' הוא לפי שנודע שהקלי' אין להם אחיזה אלא בזו"ן אבל באימא אין להם שום אחיזה כלל ומכ"ש משם ולמעלה ולכן בהיות זו"ן תוך מעיה אותו הזמן בעיבור הנה הקלי' והסיגים נבררי' ונפרדי' מעט מעט ויצאים לחוץ עד תומם בהמשך הזמן הנז'. עוד סבה ב' נתלית בראשונה והיא כי בהיות זו"ן בתוך אימא הנה הם מקבלי' תוספת הארה עצומה עד מאד ועי"כ האורות הגדולים ההם המחוברים שם יחד הם מתגברים מאד מאד ומתחזקים ודוחים את הסיגים והקליפות המעורבים בהם ואחר שנת' תועלת בחי' העיבור מה ענינו צריך שנבאר שיעור זמן המשך העיבו' והנה זמנו הוא ט' חדשי'כנודע אמנם אין צורך שיהיו ט' חדשים שלימים רק ח' חדשים בלבד ויום א' שנכנס בחדש הט' מספיק ואפי' היום הזה היתר אינו אלא מפני יום הקליטה שאינו בכלל חדשי' העיבור ונמצא שח' חדשים בלבד הם זמן העיבור וטעם (בדפו"י ע"ג) הדבר הוא כי הלא נודע שאעפ"י שבארנו שהתחלת הז"א אין בו רק ו"ק בלבד פירושו הוא שאין ניכרים וגלויים בו בתחלה רק ו"ק והג"ר נעלמי' בו והם בו בבחי' העלם אבל ודאי פשוט הוא שיש בו י"ס שלימות אפי' בתחלתו ואמנם ראה המאציל העליון שבבחי העיבור אין בו כח לברר רק מן הכתר שבו ע"ס הנצח שבו אבל הי"מ שבו לרוב הסיגים והקלי' הנאחזים ומעורבים בהם א"א להם להתברר ע"י העיבור לפי שהם ג' תחתונות והם קרובות וסמוכות מאד עם הקליפות וגם במה שהודעתיך במה שאמרו רז"ל כי השקר אין לו רגלים שפירושו הוא שהקלי' הנק' שקר אין להם אחיז' בב' הרגלים שהם נצח והוד. רק ברגל ההוד לבדו בסוד כל היום דוה תמורת הוד ולכן נחרב בהמ"ק באלף החמישי הנרמז בהוד והוא סוד רגל אות קו"ף של שקר וא"כ נמצא כי אין לקלי' כ"כ אחיזה אלא מן ההוד ולמטה ולכן אין כח בעיבור להשלים הבירור בהם ולכן היו חדשי העיבור ח' כנגד כחב"ד וחג"ת ונצח כי בכל חדש מתבררת ספי' א' וכאשר נשלם להתברר ספי' הנצח אז נולד ז"א ויצא לחוץ. ונלע"ד כי כך שמעתי כמו שכתבתי אלא שאני מסופק לפי שאני זוכר שאמר לי מורי ז"ל כי גם הנצח נתברר אלא שאינו עולה לחשבון בירור חדשי העיבור לפי שבהדי הוצא לקי כרבא כמו שאמרו ז"ל והענין הוא כי הנה הנצח וההוד נק' תרי פלגי גופא וכיון שההוד לא נתברר גם הנצח אעפ"י שנתברר אינו עולה לחשבון הבירור בזמן העיבור ואיני זוכר איך מתיישב זע"ז:

י״אונחזור לענין כי הנה בהיו' הולד במעי אמו בכל המשך חדשי העיבור מתברר הטוב של הולד מעט מעט והולד הולך ומתגדל מעט מעט ממה שמתברר תמיד עד שנשלם בירורו בחדשי העיבור ואז נשלם גדולו ואמנם הסיגים הנפרדים מן הטוב שבו שהם סיגי' גמורי' שאין בהם הנאה ותועלת לגוף הולד הו' נעשה דם טמא ומתקבץ תוך רחם האשה עד זמן הלידה ואז נפתח רחמה ויוצא ממנה הולד מבורר וזך וגם יוצאים ממנה הסיגי' שנפרדו ממנה ונתהוו בסוד דם טמא של היולדת כנודע אבל צריך שתדע כי אע"פ שביארנו כי אלו הסיגי' היוצאים בעת הלידה הם דם טמא אין הענין כך כפשוטו אבל פירושו הוא כי הוא נקרא דם טמא בערך אותו הולד שנתהו' מן הטוב המבור' אבל ודאי שלגבי מדריג' אחרת למטה ממנו יהי' דם טוהר המשל בזה כ"א זה הדם היוצא הוא ממקור אימא עילאה דאצי' כאשר ילדה זו"ן אף עפ"י שבערך זו"נ הם סיגי' ודם טמא עכ"ז יש בהם ניצו' קדוש' שאינם ראיות לבחי' גוף זו"נ עצמם ובערכם נקראי' סיגי' גמורים ולכן הדם והסיגים ההם יחזרו אח"כ בסוד העיבור תוך נוק' דז"א ושם יחזרו להתברר והטוב שבו יתהווה ממנו ולד שלה והסיגים והדם שנשארים מן הבירור הזה נקרא סיגים בערך האצי' ויורדים בבריאה ושם חוזרי' להתבר החלקים הראוים אל הבריאה והשאר יורדים בבחי' דם ביצירה ועד"ז יורדים ומתבררים מדריגה אחר מדריגה בכל הפרטי פרטי' עד שיורדים בנוק' דז"א דעשיה ומה שיכול להתברר שם הוא הטו' שבסיום הבירור ומה שיוצא ממנה בבחי' דם הלידה הם סיגים וקליפות גמורות אשר לא יצלח לכל והם הקלי' שתחת עולם העשיה כנודע כי שם מקומ':

י״בונחזור לענין כי הנה כל הדם והסיגים שיוצאי' ממקור אימ' בעת לידת ז"א הם ממה שהוברר מח' ספירותיו מן הכתר עד הנצח שבו כנז' לפי שהם סיגים גמורי' אבל הסיגים שהובררו מג' ספי' אחרונות אלו לא נבררו לגמרי לפי שעדיין יש בהם תערובת ניצוצו' קדושה ולכן כשנולד ז"א יצא לחוץ שלם בכל י"ס שבו וגם ההוד ויסוד ומלכות יצאו עמו מבוררים בלתי סיגים אלא שעדיין אינם שלימים במציאותם לפי שניצו' הקדוש' רבות משלהם נשארו עדיין מעורבי' עם הסיגים שלהן ולכן אלו הסיגי' שלהם עם אותם ניצוצות קדושה שנשארו מעורבות בהם היו בבחי' דם אחר שלא יצא לחוץ בזמן הלידה אמנם נשאר תוך אימא עילאה עדיין כדי שיושלם להתברר אח"כ כמו שיתבאר והענין הוא במה שידעת כי אחר הלידה חוזר הדם ועולה למקום החזה שבו מקום הדדי' של האשה ושם מתהפך לחלב המניק' את הולד והענין הוא כי כמו שבהמשך חדשי העיבור מתברר כל הטוב שבח' ספי' הראשונות מעט מעט ומתחבר עם הולד וממנו מתגדל מעט מעט כך בהמשך חדשי היניקה מתברר שאר הטוב שיש באלו הסיגים של ג' ספי' תחתונות מעט מעט ונעשה חלב ויונק אותו התנוק ומתגדל עוד מעט מעט וזהו טעם למה כל ב' שנים הראשוני' אין הולד אוכל אלא יונק חלב משדי אמו והטעם הוא לפי שצריך שאמו תברר לו גם אותם הסיגים של ג' אחרונות שבו כמו שביררה לו שאר ספירות עליונות בסוד העיבור כנזכר: ונבאר עתה טעם למה זמן היניק' הם כ"ד חדשים כנודע והענין הוא כי הנה אין הולד יונק כל החלב בפע' א' אלא מעט מעט יונק מידי יום ביומו והולך ומתגדל הנה החלב ההו' שיונק התינוק הולך לאצטומכא ואח"כ אל הכבד ואחר (בדפו"י ע"ד) כך אל הלב ואז הלב שולחו לכל האיברים כנודע ואמנם בתחלה שולחו אל הכתר שבו כי המלך אוכל תחלה ואח"כ השרים ואח"כ המון העם ולכן תחלה שולחו אל הכתר ואח"כ אל המוחין ואח"כ אל כל הגוף והנה עיקר מזון החלב הזה הוא להשלים חסרון הג' ספי' תחתונות שלא נשלם בירורם כנז' ולכן החלב אחר שעלה אל הכתר וחוז' ויורד בסדר המדריגות כנז' צריך שיעבור ח' ספי' אשר מן הכתר עד סוף הנצח שכבר נתבררו ונשלמו ואח"כ יכנס בהוד כדי להשלים חסרונו הנשאר בסיגים שלו כנז"ל ולכן צריכים זמן ח' חדשים עד שיושלם בירור ספי' ההוד ותתחלק ותעבור דרף ח' ספי' עד שתגיע למקומ' ועל ד"ז ח' חדשים אחרים לברור היסוד וח' חדשי' אחרים לברור המלכות הרי הם כ"ד חדשי היניקה וא"ת בשלמא ספי' ההוד די לה בח' חדשים אבל ספי' היסוד צריכה ט' חדשים מפני שנוסף בה מעבר ספי' ההוד וכן ספי' המל' צריכה י' חדשים לעבור גם מעבר היסוד. והתשובה לזה הוא כי הנה הח' ספי' עליונות כבר היו מבוררים לגמרי כשנול' קודם שיתחיל ליינק אבל הג' ספי' התחתונות שלשתם מתחברות להתברר ביחד בפ"א ולא בזאח"ז כדי שיצטרך לחשוב זמן שנתאחרה זו מחבירת' אבל מ"ש הוא שהצטרפות זמן בירור שלשתם צריכ' כ"ד חדשי' ובזה תבין איך התינוק כשנולד אינו יכול לילך ע"ג רגליו כלל ואח"כ ע"י מה שיונק בכל שעה נוסף כח ברגליו לעמוד עליהם ולילך והענין הוא כי הנה ז"א יש לו שש קצוות וכשהיה בתוך העיבור היה תלת כלילן בתלת כי הנצח הוד יסוד שהם הרגלים שלו היו כלולים למעלה בתוך חסד גבו' תפארת ואחר שיצא ממעי אמו מתחילי' נצח הוד יסוד שלו להתגלות' מעט מעט כפי החלב שיונק ומתפשטים מעט מעט ואחר שנגמר הבירור שלהם לצאת מתוך הסיגים ולהתחבר בגוף הולד בסוף כ"ד חדשים של היניקה אז נגמר גילוי רגליו לגמרי והולך על רגליו ואמנ' לפעמים הולד הולך על רגליו אחר י"ח חדשים והוא סבר' מי שאמר שזמן היניק' הם ח"י חדשי' והטעם הוא לפי שכיון שנגמר תקון נו"ה שהם הרגלים אע"פ שלא נתקן גם היסוד יכול להלוך על רגליו כי ההליכה נתלית ברגלים. ונבאר טעם למה הדם מתהפך לחלב בעלותו למעלה בדדי האשה והטעם הוא לפי שהדם נעש' מן אחורים דאהיה הפשוטים שהם בגי' ד"ם והוא בחי' דיני' ולכן בהיות הדם נמשך למטה ויוצא ממקור הרחם הנה להיותו דיני' כל מה שמתפשט למטה מתגברים הדיני' ולכן הוא טמא אבל כשהדיני' מתעלים למעלה נחלש כחם לרחמים ולכן כשעולה הדם למעלה בסוד הוי"ה דע"ב דיודי"ן בסוד ד' יודי"ן שבו נהפך לרחמים ונעשה חלב לבן שהוא בגי' מ' כמספר ד' יודי"ן הנז"ל. ונחזור לעיל שנלע"ד לקיים מ"ש לעיל מענין הנצח שעליו נאמר בהדי הוצא לקי כרבא הענין הוא כי ודאי שהנצח הוברר ועלה לחשבון חדשי העיבור כנז"ל אבל עכ"ז כיון ששניה' הנצח והוד הוו תרי פלגי גופא והנצח משותף ומעורב עם ההוד ולכן כיון שההוד לא הוברר גם הנצח נפגם עמו כי בהדי הוצא לקי כרבא ועדיין צריכים תיקון ולכן גם הוא נמנה בכלל הספי' הצריכו' להתברר בימי היניקה ונמצא כפי זה כי הג' ספי' המתבררות בימי היניק' הם נצח הוד יסוד כי המל' היא נוק' דז"א ואינה נכללת בחדשי יניקת ז"א כי יש לה ימי יניק' שלה לעצמ' כ"ד חדשי' אחרי' ובזה יובן מ"ש לעיל כי יש תינוק שהולך על רגליו אחר ח"י חדשים לפי שנגמר בירור הרגלים שהם הנצח וההוד כנלע"ד לישב הנז"ל:

י״גדרוש ד' בביאור ג' זמנין שהיו אל ז"א

י״דביאור ג' זמנים שהיו אל ז"א עיבור ראשון ומוחין ויניק'. הנה נתבאר לעיל כי בעיבור הא' היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתל' וכבר נתבאר שאין הכונה שהיו ממש ג'תוך ג' אלא שהנה נצח הוד יסוד דא"א הם מתלבשים תוך ז"א כנודע וכמו שהנה"י דא"א נכלל בחג"ת שלו עצמו כן אלו הנה"י דז"א היו עד"ז ששמשו לו"ק באופן זה כי הנצח הנה הוא מדה אחת לבדה ושמש כאלו היא ב' מדות קטנות הנקראים נצח וחסד ונמצא שהיו ב' ספי' אלא שאורך שניהם אינו אלא אורך ספי' א' בלבד וכן היה בהוד וכן היה ביסוד וזהו אומרם תלת כלילן בתלת והנה ענין היסוד איך שמש לשני' הו' באופן אחר והוא כי הנה נודע שרגלי או"א הם מסתיימי' בחצי תפארת דא"א וז"א מתחיל משם ולמטה ובזמן העיבור הנז' נכלל חצי התחתון דתפארת דאריך בחציו העליון וקבל הארה ממנו ואח"כ עלה גם היסוד דאריך ונכלל בכל שני חצאי התפארת שלו בהיות' נכללי' יחד כנז' ומכחם יצאו ונתהוו התפארת והיסוד של ז"א ונמצא כי יש תוספ' אור בתפארת מבשאר החלקי' לפי שכאשר נכלל חציו בחציו מיני' ובי' נוסף בו אור גדול מכח מה שנכללו יחד יותר מכשנכלל הנצח בחסד וההוד בגבורה ומלבד זה נוסף כח א' והוא כי גם היסוד נכלל בת"ת ולכן היה כח בהם להתהוות הת"ת והיסוד דז"א מן היסוד דא"א לפי (בדפו"י נח ע"א) שנכלל למעלה ומן חצי התחתון דת"ת דא"א נתהוו ג' מוחין דז"א שהם חב"ד שלו ואעפ"י שאמרנו שהיה בסוד עיבור בבחי' תלת כלילן בתלת בלבד הענין הוא כי ודאי שיש אל התינוק בהיותו במעי אמו בחינת ראש ומוחין כי מבשרינו נחזה אלוה אלא שכיון שאין המוחין ההם ראוי' לילד אינם עולים בשם אבל פשוט הוא שיש לו ראש ומו' אח"כ כאשר נולד ע"י היניקה שהוא יונק משדי אמו נגדל יותר בהמשך זמן חדשי היניקה וזה ענין גדלות הזה כי הנה בהיותו בסוד העיבור עיקר מציאות ז"א לא היה רק ג' ספי' תחתונות שהם נה"י שבו לפי שהוייתו הוא מן הנה"י דא"א כנז' אלא שהיו בסוד ו' מדות קטנות כנז' והיו החג"ת שלו בכח ולא בפועל לפי שעיקר ושרש ארכם לא היו רק שיעור ג' מדות דנה"י לבדו ו"ק שלו היו בבחינת ו' חצאים ואח"כ ע"י היניקה נגדל כי גם החג"ת שלו נעשו מדות שלימו' כמו הנצח והוד יסוד שלו שהיו בתחילה שרש ועיקר הכל וסיב' גדלות זה הוא לפי שמן הדדים של אמו העומדת במקום החזה שלה שהוא באמצע החג"ת הוא יונק ונתבאר אצלינו בסוד ויעבור שהוא אותיות ע"ב רי"ו כי ג"פ ע"ב הם בחג"ת ושלשתם יחד הם רי"ו וב' בחי' אלו נרמז במלת ויעבור ע"ב רי"ו והנה הם מתחברים באמצ' נעשי' בחינת הדדים ואז נתוסף שם בחינת ההוי"ה וזהו ויעבור ה' על פניו וגו' ואז נעשו שני הדדים כי ויעבור ה' הוא בגי' שד"י שהוא בחינת השדים והדדים ולכן בהיות התינוק יונק משם נגדלים חג"ת שלו ונשלמים להיות ו"ק שלימות אבל עדיין המוחין שהם חב"ד שלו לא היו מתוקנים וזה נמשך עד סיום ב' שנים של היניקה אח"כ התחיל תקון הכלים (מבו"ש ד' קכ"ד ע"א ד"ה ואבאר) של המוח משם ואילך עד היות לתינוק שלשה עשר שנים ויום א' ואחר כך נכנסו המוחין ממש תוך אלו הכלים שנתקנו בהמשך הזמן הזה שהוא מאחר ב' שנים של היניקה עד תשלום י"ג שנים ויום א' וענין התיקון הזה הוא בזה האופן שנבאר הנה נודע כי האדם בליל' כשהו' ישן נפשו יוצאה ממנו ומקבל הארה גדולה אבל בהיותו עדיין קטן שלא השלים י"ג שנים ויום א' אעפ"י שגם נפשו עול' למעלה בכל ליל' אינו מקבל הארה גמורה אמנם הוא מקבל הארה מן מוחין שלו העליוני' העתידים לבא לו אחר י"ג שנים ויום א' ומהם מקבל עתה קצת האר' מועטת שיעור שיוכל לתקן הכלים עצמם של המוחין ולהגדיל ג"ר שבו לפי שעדיין אין בו אלא ו"ק שלימים והנה אחר תשלום שתי שנים של היניקה בא לו הארה מג' מוחין עילאין ההם ובאים לו הארת ג' המוחין ההם מלובשים בתוך הכלי של נה"י דאימא ונודע כי עיטרא דחסדים היא תוך היסוד דאימא וזה היסוד דאימא שיעור התפשטות התלבשותו הוא עד סיום השליש העליון של תפארת דז"א ששם הוא מקו' החזה ודע כי כל הגדלת ז"א עתה אחר ומן היניקה הוא ע"י זו העיטרא דחסד שהוא מחצית הדעת דז"א לפי שז"א נק' אילנא דח"י ואין האילן גדל אלא ע"י המים המתפשטי' בו והנה החסדים האלו שהם חמשה חסדים הם המגדילים אותו כנודע כי עיטרא דחסד הוא לזכר ועיטר' דגבורה היא לנקבה ואמנם אין המים האלו שהם החסדים יכולים להראות כחם כ"כ כ"ז שהם מכוסים תוך היסוד דאימא שהו' עד החזה ומשם ואילך נגלים ומראים כחם והגדלתם והנה שיעור המשך כסויים והתלבשותם הוא ו' ספי' ושליש שהם כתר חב"ד ח"ג ושליש עליון דת"ת והם שיעו' ו' שני' ושליש ואח"כ הדעת שלו מתחיל להאיר וזהו מה משארז"ל הפעוטות מקחם מקח במטלטלין והנה פעוטות נק' כשהם בן ו' שנים ויום א' כנגד ו' שנים ושליש שביארנו ואז יש לו דעת מגולה במטלטלין שהם ו"ק שבו כנודע כי הה' חסדים מתפשטים מחסד עד הוד ואח"כ נכללים ביסוד ואלו הו"ק נק' מטלטלין כי אלו מתטלטלין ועושים כל ההקיף וכל הצרוף אבל בקרקעות שהיא בחי' המלכות אין לו עדיין דעת שם וכבר ידעת כי במס' גיטין דף נ"ט ע"א יש מי שסובר שאין מקח הפעוטות קיים עד שיהיה כבר ח' כבר י' וטעמו הוא לפי שמונה ב' של היניקה ועוד ו' שנים ושליש יותר הרי הם ח' או ט' שנים והנה אחר שעברו ט' שנים הנז' ונתגלה הדעת שהוא עיטרא דחסד תכף נתגלו כל הה' חסדים ברגע א' באופן זה כי הנה הב' חסדים נתפשטו בחו"ג דז"א בהיותם עדיין מלובשים תוך יסוד דאימא וג' החסדים האחרי' נתפשטו בנה"י דז"א בגלוי גמור חוץ משליש העליון של הת"ת כי שם עדיין מקום עטרת היסוד דאימא והנה החסדי' הנז' הם בבחי' המים היורדים למטה בשרש האילן ומשם חוזרי' לעלות ממטה למעלה עד ראש האילן ומגדלים אותו בעת עלייתם למעל וכן עושים החסדים הנז' בז"א הנק' אילנא דחיי ואמנם בעת עליית למעלה אין צריך כ"כ זמן כמו שירדו למטה שהיו ו' שנים ושליש לפי שהב' חסדים נתפשטו כבר בחו"ג ועליית אלו החסדים אינה אלא למעל' בראש לתקן המוחין ולהגדילם שהם כחב"ד ד' שנים ועם ט' שנים הראשונים הנז"ל עד שנגלו החסדים הרי הם י"ג שנים ואח"כ הוא איש גמור ואז נכנסים בו המוחין העקריים שלו הראויים להוליד אמנם (בדפו"י ע"ב) אחר ט' שנים הראשונים אשר נתפשטו החסדים דרך ירידה עד ההוד שבו אעפ"י שעדיין לא חזרו לעלות כבר ביאתו ביאה כמו שארז"ל אמנם עדיין אינו ראוי להוליד עד י"ג שנה שכבר עלו החסדים והגדילו ונתקנו המוחין כנז' אם לא ע"ד מקרה:

ט״וונבאר ענין אלו החסדים איך מגדילים אותו. נודע כי האור המכוסה אינו מאיר מחצית שיעור מה שמאיר בהיותו מגולה לכן החסדים הג' פחות שליש שנתפשטו מן החזה ולמטה שהוא במקו' הגלוי הם מאירים כפלים ממה שמאירי' העליונים המכוסים ונמצא כי החסדי' העליונים אם היו נגלים נתוסף הארתם כפלים ממה שהם עתה וע"י אלו החסדים התחתונים המגולים נגדלים גם הם ומתגלה כפל האור שבה' באופן זה כי הנה החסד שבת"ת שלישו העליון מכוס' ושני שלישי' התחתוני' נגלי' ונדב' עתה בחסדי' המגול' כי הנה אלו ב' שלישי' המגולי' נכפל' הארת' ולכן השליש האמצעי נכפל והאיר בשני שלישי' תחתוני' של הת"ת ושליש התחתון ממנו נתהווה ונעשה הכתר של נוק' דז"א והחסד המגולה שבנצח גם הוא נכפל וחציו הספיק להאיר בכל הנצח דז"א ומחציו נתהווה החכמ' של נוק' והחסד המגול' שבהוד גם הוא חציו היה בהוד דז"א וחציו לבינה שבנוקבי' ועל ד"ז הי' גם בשני חסדי' ושליש העליוני' המכוסי' כי בעליית הארת החסדי' התחתונים למעלה נתוספה הארתם ונכפלה כנ"ז וזה עניינ' כי הנה החסד שבחסד נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי וחציו שהוא שליש וחצי אחרי' עלו למעלה והשליש עלה בחכמה דז"א וחצי השליש בדעת שלו בצד ימיני בעיטרא דחסדי' שבו וכן החסד שבגבור' נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי ושליש האחר עלה בבינה שבו וחצי השליש עלה בדעת בעיטרא דגבורה שבו ונמצא כי החב"ד יש בכל אחד מהם שליש אור חסד ובחג"ת ונו"ה יש בכל אחד מהם שליש וחצי של אור חסד והטע' לזה הוא לפי שהנה הדעת אינו ספי' בפני עצמה כנוד' אמנם הוא בחי' היסוד המכריע בין חו"ב ומזווג אותם ונמצא כי הדעת נחלק לחצאין וחציו מצד החכמה וחציו מצד הבינה והרי הוא כאלו יש בחכמ' שליש וחצי אור חסד ובבינ' שליש וחצי ג"כ כמו שיש בחג"ת נ"ה והנה שליש החסד שבשליש העליון דת"ת גם הוא נכפל וחציו הספיק למקומו וחציו עלה עד הכת' דז"א ודע כי גם השלי' התחתון דחס' שבת"ת שאמרנו למעלה ממנו נעשה הכתר של נוק' דז"א נחלק לשני' וחציו נשאר בכתר הנקב' וחציו עלה בכתר דז"א והטעם הוא לפי שלא יהיה כתר דז"א גרוע מן החב"ד שיש בכל אחד שליש שלם כנז' וגם כדי שלא יהיה גרוע כתר דז"א מכתר דנוקבי' שיש בו שליש שלם ובכתר דז"א חצי שליש לבד אבל עתה יש בכתר שלו שליש שלם ובכתר שלה חצי שליש לבד ודע כי שני חצאין של שליש החסד הנז' שעלו בכתר עלו ביחד ולא בזא"ז ובזה תבין פסוק והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כי הוא הענין דכתר דז"א ונוקבי' שבתחלה היו שליש אחד ואח"כ נתחלק בין שניהם ולהיותם שניהם מן שליש אחד נקרא יום אחד וגם לפי שאינו ביחוד לא לז"א לבדו ולא לנוקבי' לבדה לכן נאמר בו לא יום ולא לילה אמנם הוא בשתוף לשניה' יחד גם זהו סוד ב"מ המשתמשים בכתר אחד גם בזה תבין מה שאמרו בס"י נעוץ סופן בתחלתם כי הכתר דז"א עם הכתר דנוקבי' שהוא מלכות שניהם ממקור אחד חצובים:

ט״זטעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס

י״זגם בזה תבין טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס כי התחלתם הוא מן החכמה הנקראת ראשית משם ולמטה כנודע אצלינו. והטעם הוא לפי שהכתר לא נתקן אלא אחרון מכל הספי' של ז"א כאשר נתקן הכתר של הנקב' כנז' ולכן לעולם אנו מונים ט"ס מן החכמה עד היסוד והם חב"ד חג"ת נה"י ואין אנו מונים לא את הכתר דז"א ולא המלכות ואחר שביארנו התחלקו' החסדי' בכל קומ' ז"א נבא' מה שביארנו לעיל כי ע"י כן נגדל הז"א לי"ס שלימו' ונתקנו הכלים של המוחין. והענין הוא כי הנה נתבאר שחצי תחתון של הת"ת דא"א ממנו נעשה חב"ד דז"א בב' זמני ראשוני' שלו שהם זמן העיבור שהיה בבחי' תלת כלילן בתלת ובבחי' היניקה שהיו לו ו' קצוות ועתה אחר זמן היניק' עד תשלום י"ג שנה נגדל באופן זה כי החב"ד הראשוני' הנ"ז נתעלו עתה ונעשו כלי אחד לבד הנקרא כתר ובתוכו נכנס אותו שליש אור החסד כנז' ואח"כ הו' קצוות שלו הראשוני' חג"ת נה"י גם הם הגדילו ע"י החסדים העולים כנז' באופן זה כי הנצ' והחס' שבקו ימין יש בהם ו' פרקין שהם ו' שלישים הגדילו והיו ט' שלישי' כי הב' שלישי' עליונים של החסד נעשה מהם כלי הראוי לקבל בו מוח הנקרא חכמה ושלי' תחתון דחסד עם שליש עליון דנצח נעשה מהם ספי' החסד וב' שליש' תחתונים דנצ' נעש' מהם ספי' הנצ' וכן על ד"ז היה בקו שמאלי כי מן הג' וההו' נעשה בינה שהוא הכלי הראוי לקבל בתוכו מוח הנק' בינ' גם נעש' מהם הגבו' וההוד וכן ע"ד זה בקו אמצעי כי מן הת"ת והיסוד נעשה כלי של המוח הנקרא דעת וגם נעשה מהם הת"ת והיסו' ונמצא כי כל בחי' ב' שלישי' (בדפו"י ע"ג) הגדילו שליש ונעשו ספי' אחת שלימה של ג' שלישים אבל עם כ"ז נודע כי אין ביסוד רק תרין פירקין שהם יסוד ועטרה ונמצא כי כשנחלק לג' שלישים וניתן שלישו העליון אל הת"ת אינו פרק שלם נפרד בפני עצמו באופן כי מן פרק אחד של היסוד יש בו שתוף לת"ת וליסוד וזהו סוד מה שאמרו בס"ה כי גוף וברית חשבינן חד וכ"ז נעשה עד תשלו' י"ג שנה ואח"כ (עי' שכ"ה פ"ו ד"ה נל"ח) ירדו המוחי' עליוני' הנקראי' חב"ד דז"א ונכנסו בתוך ג' הכלי' שלהם הנז' ובזה נשלם מציאות ז"א:

י״חדרוש ה' על הנז"ל עוד בדרוש הנז' כבר הודעתיך כי בעיבור ראשון היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת וביניק' נתפשטו ו' קצוותיו ובעיבור שני נתוספו לו המוחין שהם ג' ראשונות שלו אבל דע כי אין ספק שהעובר בהיותו בסוד העיבור יש לו ראש שהם ג' ראשונות שבו ומכ"ש בזמן היניקה וא"כ מה ענין הראש שנתחדש לו בעיבור ב' אבל דע כי הנה שיעור קומת ז"א היא בחצי תחתון דת"ת ובנה"י דא"א והוא מלבי' את הבחי' הזו וזה ההתלבשו' נעשה ע"י זווג של או"א שהוציאו את ז"א והוא עצמו המלביש את א"א מחצי ת"ת תחתון שבו ולמטה כנז' ואמנם מזה המחצי' התחתון של ת"ת דא"א נעשה הראש הכולל לג' ראשונות של ז"א בהיותו בסוד העיבור בבטן אמו ואז המוחין שלו היו בסוד אותיות אל"ם מן אלהים והנה אל"ם בגי' ע"א שהוא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן ועם חשבון ד' אותיות ההוי"ה הפשוט' שהם כ"ו הרי מ"ה וכו' כמנין אל"ם וזהו סבה למה בהיותו בבטן אמו הוא אל"ם ואין בו כח לדבר ולהיות כי ג' המוחין ההם היו אז ממחצית תחתון דת"ת דא"א לכן מוח החכמ' דז"א לא נתחלק לל"ב נתיבות וגם הבינה שבו לא נתחלקה לחמשי' שערים וגם הדעת לאלף אלפין אדרין ואכסדראין כנז' באדרת נשא ואדרת האזינו אמנם היו ג' המוחין ההם בבחי' כללו' לבד אח"כ כשנול' ויצא ממעי אמו ינק משדי אמו ובכח היניק' ההיא נתגלה פרטות המוחין ההם והחכמה נתחלקה לל"ב נתיבו' והבינ' לחמשי' שערי' והדעת לאלף אלפין אדרין ואכסדראין וניכר בה' פרטיהם וזהו הטעם שבזמן היניקה נולדי' הל"ב שיניים והטוחנות בפיו של התינוק שהם נמשכו' מל"ב נתיבות חכמה שנתגלו עתה ע"י היניקה וזהו סוד פסוק ולבן שיניים מחלב כי אותיות ל"ב של ולב"ן הוא ל"ב נתיבו' חכמ' ונו"ן של ולבן הם חמשי' שערי בינה ואות וא"ו של ולבן הוא מוח הדעת שהוא סוד ו' כנודע. והרי כי ג' המוחין נרמזו במלת ולבן גם נרמזו בו הל"ב שיניים שבאים מבחי' ל"ב נתיבות וכ"ז נמשך ע"י היניקה של חלב אמו וזהו ולבן שיניים מחלב והנה אז נקראו אלו המוחין שם אלהי"ם מלא כי כן אותיות אלהי"ם הם אותיו' מליא"ה גם הם אותיות מל"א י"ה כי המוחין הנקראי' י"ה נתמלאו במציאותם. והנה ל"ב אלדי"ם שבפ' בראשי' כלם נרמזים במוח החכמה שבזמן היניקה והבן זה. גם אלהי"ם בגי' פ"ה עם הכולל לרמוז כי בתחלה שהיו המוחין מבחי' אל"ם שיש באלהי"ם גם הולד היה אז אלם בלתי דבור ועתה בזמן היניקה נפתח הפה שלו לדבר כי כבר המוחין שלו הם מבחי' אלהי"ם שלם וזהו סוד מי שם פה לאדם או מי ישום אל"ם פירוש כי אימא עילאה הנקרא' מ"י הנה ע"י היניקה שמניקה את ז"א הנקרא אד"ם שהוא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שם לו פה לדבר וכשהי' בזמן העיבו' אז מי שהו' אי' ישום אלם לז"א כי אז היו המו' שלו אלם מחלהי' כנז' שהוא הוי"ה דמ"ה עם כ"ו כי מ"ה הוא מ"ם ה"א בגי' אלהי"ם וכן אלם ואלהים הם מ"ה וכ"ו ואמנם עתה ג' המוחין שלו הם ג' שמות של אלהי"ם ובבחי' זו נקראי' המוחין רא"ש כי אות ר' מורה על אחורי' פשוטים דאלהים ואות ש' מורה על אלהי"ם דמלוי יודי"ן ואות א' מורה על הכללו' של שם אלהים וזהו סוד פסוק ויבא דוד עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואמרו רז"ל בקש דוד לעבוד ע"ז והענין הוא במה שהודעתיך כי כל הקליפות נאחזי' במוחין אלו דאלהי"ם דקטנות שהם בחי' הראש כנז' כי הוא בגי' אלהים בכל בחינותיו ורצה דוד להחריב העולם ולהחזיר אלו האלהים למקומם בראש כמו בזמן הקטנות והיניק' וזהו סוד אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות כי נתמלאי' המוחין מרוח אחרת של דין הקש' הנאחז באלהים. אח"כ ככלו' זמן היניק' נגדל התינוק והמוחין האלו נגדלים עד תשלו' י"ג שנה וזה עניינו כי הנה אלו המוחין שהיו לו בימי היניקה היו מן התבונה ועתה הם יורדי' למטה בגרון ושם נכללים כמבואר אצלינו בדרוש פרעה ומצרי' ושר המשקי' ושר הטבחי' ושר האופים ועי"ש. ולפי ששורש מוחין אלו הם מן התבונה לכן יורדים בגרון כנודע כי הגרון היא בינה ולכן גרו"ן בגי' ג"פ אלהי"ם כי משלש' מוחין אלו דאלהי"ם מהם נעשה בחי' גרון דז"א ולפי שהגרון הזה נעשה מן אלו האלהי"ם לכן הבינה נקראת אלהים וגם לכן הבינה תקרא מוח כנז' בסה"ז במקומות רבים לפי שהיא בחי' הגרון הנעשית מאלו האלהים שהם מוחין דקטנות אבל עיקר מוח אינו אלא מן החכמה וזכור כלל זה. וזהו טעם למה אבר הגרון מקום צר מאד יותר צר מן הראש ומכ"ש מן הגוף (בדפו"י ע"ד) אבל הטעם הוא כי הוא ממוחין דקטנות ולכן הוא קטן וצר ואינו רחב ועוד כי הנה הוא בחי' דינים קשים ונודע כי הדין הוא אש שמתקמט ואינו מתרחב והנה הראש של ז"א כשירדו הג' מוחין דקטנות למטה בגרון נשארו הכלים שלהם שהם ג' חללים דגלגלתא שנעשו התלבשות בחצי התחתון דת"ת דאריך ונשארו כלים ריקני' בלתי מוחין בתוכ' ואז אלו החללי' נתהוו בבחי' הקרומות שעל המוחין והיו הל"ב שבילין דחכמ' וחמשי' שערי בינה ואדרין דדעת ניכרים בהם בבחי' היותם קרומות וצנורות ואח"כ נגדלו חו"ת של ז"א כנז"ל בדרוש שקדם לזה ומה' נעש' עצה הגלגלת החופה על אלו הקרומות הנז' ואח"כ נכנסו בתוך הקרומות ההם המוחין העיקריי' דגדלות שהם ד' הויו"ת דמלוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בהיות' מלובשים תוך נה"י דאימא כנודע ואז אלו המוחין דגדלות נתפשטו בכל הגוף כי מוח החכמה נתפשט בקו ימין בחח"נ שבו ומוח הבינה בבג"ה. ומוח הדעת בדעת ות"ת ויסוד שבו. והנה נתבאר אצלינו במקומות רבים כי ג' בחי' יש במוחין אלו דגדלות דז"א שהם ג' אותיות צלם וזהו פירוש' האמיתי כבר ידעת כי להוליד אלו המוחין הוצרך חכמה להכלל בישראל סבא והוצרכה בינה לרדת למטה עד מקו' התבונה ונכללה בה ושם למטה היה הזווג של או"א והוציאו טפות מוחין אלו ונתעכבו שם זמן העיבור בבטן התבונה ואח"כ ילדה התבונ' את המוחין האלו ויצאו בסוד הלידה מן הרחם שהוא היסוד שבה ולחוץ ושם נתגלו מוחין אלו בבחי' גילוי והנה עתה נה"י התבונה הם למעלה מראשו של ז"א והרי זו בחי' ראשונה אל המוחין האלו ועתה הם בסוד א"מ על ראש ז"א ועדיין לא נתלבשו בנה"י דתבונה. הבחי' הב' הוא שהנה"י של התבונה נכנסי' ומתלבשי' תוך הקרומות שהם בחי' הראש שהיה לו לז"א בזמן היניקה כנז"ל ואז המוחין הנז' דגדלות דז"א נכנסי' ומתלבשי' תוך הנה"י דתבונה שנתלבשו בתוך הקרומות כנז'. הבחי' השלישי' הוא אח"כ כי נגדלים חג"ת דז"א ועולים למעלה ומהם נעשה עצם הגלגל' המכסה וחיפה על הקרומות הנז' ועתה הוא עיקר זמן הכנסת המוחין בגלגלתא דז"א ואלו הם הג' בחי' שנתבארו אצלינו במקו' אחר בסוד אותיות צל"ם וצ"ל וצ' והם בתחלה המוחין מגולי' אחר לידתם. השנית כשנתלבשו תוך הנה"י דתבונה והכוונה לומר כי גם הנה"י דתבונה נתלבשו תוך הקרומות דרישא דז"א ועדיין לא היה בו גלגלתא ולכן עדיין אין זה נקרה הכנסה ברישא דז"א והג' כשנעשה להם גלגלתא ממש ולבחי' זו אנו קוראי' הכנס' המוחין ברישא דז"א ממש.

י״טדרוש ו' בענין המוחין דז"א בקטנות ובגדלות

כ׳ענין המוחין דז"א בקטנות ובגדלות כבר הודעתיך כי האדם נוצר בצלם אלהים ולכן מבשרינו נחזה אלוה בענינים העליוני' הנה כמו שהאדם נוצר בתחלה מטפת זרע האב הנכנסת בבטן האשה ושם מצטייר' ונעשת גוף א' בכל ציוריו בהמשך זמן העיבור כך הוא למעלה וכבר ביארנו מה נעשה בו בג' ימים הראשונים של קליטת הזר' ואח"כ במ' יום של יצירת הולד ואח"כ בג' חדשים ראשוני' להיכר העוב' ועתה נבאר מה שאירע אחר גמר יצירת העובר לגמרי מה בחי' מוחין יש לו אז בהיותו בסוד העיבור ההוא וזו בחי' ראשונה ומה מוחין יש לו אחר שנולד הנק' זמן היניקה ומה מוחין יש לו אחר שנגדל ונק' איש והרי הם ג' זמנים הנק' אצלינו עיבור ויניקה ומוחין. דע כי כל בחי' מוחין דז"א בכל ג' זמנים הנז' אינם אלא ע"י זווג או"א כי אבא מזריע טפת לובן ואימא מזרעת טפת אודם וב' טפות אלו מצטיירו' תוך רחם אימא בסוד המשך זמן העיבור ומצטייר משתיהם פרצוף א' כלול מי"ס והוא זך ודק ורוחני מאד יותר מן הז"א ונק' נשמה שלו וכמו שבנשמה של אדם התחתון אינה נכנסת בו עד תשלום י"ג שנה כן אלו המוחין של ז"א שהם הנשמה שלו אינם נגמרי' לכנס בו עד תשלום י"ג שנה ודע כי יש עיבור ויניקה ומוחין בבחי' הכלים הנק' גוף האדם ויש בחי' עיבור ויני' ומוחין דאורות ג"כ ואמנם אין ספק שאף בהיות העובר במעי אמו בזמן העיבו' יש לו חיות ומו' ומכש"כ בזמן היניק' ומכש"כ בזמן הגדלות ודע כי ג' בחי' המוחין האלו שיש לז"א בג' זמנים הנז' הם מתלבשי' תחלה תוך הכלים של נה"י דאימא הנק' תבונה ואח"כ נכנסי' תוך גלגלתא דז"א אבל צריך שתזכור מה שהודעתיך כי כל ספירה וספי' יש לה ג' בחי' הנקראי' כלים ולבושי' והם חצון ואמצעי ופנימי ובתוך ג' כלים האלו יש ג' בחי' אורות שהם רוחניות הכלים והם נפש בחיצון ורוח באמצעי ונשמה בפנימי וג' אורות אלו הם בחי' א"פ ועוד יש כנגד' או"מ והם ג"כ ג' בחי' ועיין במה שביארנו בכונת קריא' שמע של שחרי' איך יש מוחין דעיבור או"פ ואו"מ בתוך לבושי' שלהם דנה"י דאימא הנקראי' תבונה וכן בזמן היניקה יש לו מוחין אחרי' באו"פ ומקיף ובלבושי' אחרי' דתבונה וכן בזמן הגדלות מוחין אחרים באו"פ ומקיף ובלבושים אחרי' דתבונה ועי"ש וזה ביאור הדברים דע כי המוחין דעיבור דז"א (בדפו"י נט ע"א) פנימיים ומקיפים הם מן זווג דאו"א בבחי' הלבושים החיצונים שלהם עם האורות הנק' נפש פנימי ומקיף שלהם והיו שם בסוד העיבור בחיצוניות דאימא ונצטייר שם פרצוף א' כלול מי"ס הנק' מוחין דעיבור והמוחין דיניקה פנימיים ומקיפים נעשו מזווג או"א בבחי' האמצעיות שלהם ע"ד הנז"ל והמוחין דגדלות פנימיים ומקיפים נעשו מזווג או"א בבחי' פנימיותם ע"ד הנז"ל והנה המוחין דעיבור כיון שבאים מזווג החצוניות דאו"א לכן הלבושים שלהם הם נה"י דאו"א החצוניים והמוחין דיניקה הלבושים שלהם הם הנה"י דאו"א האמצעיי' והמוחין דגדלות הלבושים שלהם הם נה"י הפנימיים דאו"א והענין במה שביארנו כי כל בחי' מג' בחי' המוחין כנז' הם בחי' טפת זרע דאבא באימא ושם מצטיירים במעי אימא ואח"כ נולדים לחוץ ואח"כ מתלבשים בלבושים של נה"י דאו"א ונכנסים אח"כ בז"א ולהיות כי כל בחינה מג' בחי' מוחין אלו הם כלולים מטפת זרע לובן אבא ומטפת זרע אודם הנקב' אימא וכל טפה מאלו הב' כלולה מן ג' מוחין הנקר' חב"ד לכן כל בחי' מג' הבחי' הנז' כפולה ויש בה ג' מוחין מצד אבא וג' מצד אימא וקודם שיכנסו תוך ז"א הם מתלבשים תוך נה"י כל א' כפי עניינו כי ג' המוחין דמצד אבא מתלבשים בכלים דנה"י דמצד אבא והג' מוחין דמצד אימא מתלבשים בכלים דנה"י דאימא ואח"כ מתלבשים הנה"י דאבא עם ג' המוחין שבתוכם תוך הנה"י דאימא שעם המוחין שבתוכם ואחר שנתלבשו כנז' נכנסים הנה"י דאי' אשר בתוכם הנה"י דאבא תוך ז"א ומתפשטים בכל ראשו וגופו כנודע. והנה תחלה נבאר הפרש המוחין דקטנות לשל גדלות ואח"כ נחזור נבאר אופן התלבשות המוחין תוך הנה"י באיזה אופן הוא:

כ״אדרוש ז' על הנז"ל האומר כי גם העובר במעי אמו יש לו ראש ומוחין וכו'

כ״בדע כי הנה בעינינו ראינו כי גם העובר במעי אמו יש לו ראש ומוחי' כמו שנת"ל אמנם ראינו כי בהיותו בסוד העיבור אינו מדבר וכ"ש שאינו מבין ואחר שנולד וינק משדי אמו מתחיל לדבר אבל הוא אטום בשכלו ואין בו דעת שלימה וסוד הענין הוא כי כל בחי' הקטנו' הוא דין וכל הגדלות הוא רחמים ולכן תראה כי עתיק יומין שהוא מופלג בשיבה הוא תכלית הרחמים פשוטים ואבא הנק' זקן אינו כ"כ רחמים כמוהו וז"א שהוא קטן בערך אבא יש בו דינים יתירים מאבא וכנראה בחוש העין כי הרחמים תלוים בזקנה והאכזריות תלויה בבחרות והנה גם בז"א עצמו יש בו מדריגות שונות כי בזמן קטנותו הוא יותר דין ובהיותו בימי היניקה מתמעטים הדינים שבו ובימי הדגלות הוא יותר רחמים. ובזה תבין מה שהודעתיך כי בזמן העיבור הוא ג' כלילן בג' וביניקה הוא ו"ק ובגדלות נשלם בי"ס ע"י הג' מוחין הנכנסים בו וגם הודעתיך כי בזמן בהמ"ק קיים היה זו"ן כ"א בפרצוף שלם של י"ס גמורות ולכן הרחמים היו גוברים אז בעולם ואחר שנחרב הבית שהוא זמן הגלות אז הז"א הוא בבחי' ו"ק בלבד ולכן הדינים הווי' בעול' ובעת שנחרב היה הז"א ג' כלילן בג' שהיו אז הדינים קשי' מאוד ומזה תבין איך הקטנות מורה על הדין והגדלות מורה על הרחמים וכיון שכן נמצא כי המוחין דז"א בזמן העיבור ובזמן היניקה אשר בב' זמנים אלו נק' קטן הנה הם שמות של אלהי"ם שהוא דין והמוחין דגדלות היו שמות של הוי"ה. וזה יובן במה שהודעתיך כי האדם נוצר בב' בחי' של צלם הא' הוא צלם אלהי"ם והב' הוא צלם הוי"ה והנה הצלם של אלהי' הוא בחי' המוחין דקטנות בעיבור ויניקה לפי שאז המוחין ההם באים מזווג או"א בבחי' החצוניות והאמצעיות שלהם כי כל זה נק' חצוניות בערך הפנימיות הגמור ולכן הם דינים שהם שמות של אלהים כי הקטן מתחיל ממטה למעלה ובתחלה לוקח החצוניות שהוא צלם אלהים ואח"כ עולה למעלה לשם ההוי"ה ויש לו צלם הוי"ה שהוא הפנימיות והוא כדוגמת מה שנת' בסה"ז בענין ערלת האילן וכן בערלת האדם כי עולים ממטה למעלה ובתחלה נכנסים בערלה שהיא הקליפה החצונה ואח"כ נכנס בקדושה אלא שהיא קדושה קלה שהוא בחי' הדין של ימי הקטנות ואח"כ עולה בקדושה עצמה ממדריגה למדריגה עד שנגדל כל צרכו בתכלית הקדושה הראויה אליו ונמצא כי האמת הוא שג' בחי' מוחין יש לו לז"א בעיבור ויניקה וגדלות אלא שכיון שבחי' המוחין הם באים להשלים י"ס של ז"א א"כ הם רחמים ולכן המוחין דעיבור ויניקה שהם מן החצוניות והאמצעיות של או"א שהם דינים והם שמות אלהי"ם אין אנחנו קוראים אותם בשם מוחין אבל המוחין שמן פנימיות או"א שהם הויו"ת והם רחמים הם הנק' אצלינו מוחין אמיתיים וזכור זה והרי נת' ענין הצלם החצון שבאדם בימי העיבור ובימי היניקה ונק' צלם אלהים וענין צלם הפנימי שבאדם בימי הגדלות ונק' צלם הוי"ה:

כ״ג(בדפו"י ע"ב) דרוש ח' על הנז"ל מבאר הפרש שבין המוחין דעיבור אל המוחין דיניקה אעפ"י ששניהם שם אלהים

כ״דונבאר עתה ההפרש של המוחין דעיבור אל המוחין דיניקה אע"פ ששניהם שם אלהים והנה בדרוש שקדם נת' כי המוחין של עיבור הם בסוד אל"ם מן אלהי"ם ולכן אין בו כח הדיבור וביניקה הם בסוד אלהים שלם ולכן נתוסף בו כח הדבור אבל עדיין דעתו בלתי שלם ובגדלות שהם מוחין אמיתיים בסוד הויו"ת אז דעתו שלימה. עוד יש הפרש אחר והוא כי בזמן העיבור יש לו ב' מוחין לבד מצד אבא והם חו"ב אבל דעת אין בו וגם יש לו ב' מוחין לבד חו"ב מצד אימא והרי הם ד' שמות של אלהים ובזמן היניקה יש לו ג' מוחין חב"ד מצד אבא וג' מוחין מצד אימא והרי הם ו' שמות של אלהים. ובזמן הגדלות יש לו ג' מוחין מצד אבא וג מצד אימא אלא שהם ו' שמות של הוי"ה והנלע"ד כי כמו שנת' אצלינו כי המוחין דגדלות הם ד' לפי שהדעת כולל ב' עיטרין שהם חו"ג ולכן הם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן במוחין דאימא וכנגדם ד' הויו"ת אחרות במוחין דאבא והרי הם ח' הויו"ת כמו כן במוחין דיניקה הם ח' אלהים כי כיון שיש לו מוח הדעת ודאי שגם עתה הוא כלול מב' עיטרין אך עכ"ז עדיין צריך אני למודעי ולכן צריך שתעיין במה שנת' אצלינו בשער רוח הקדש בענין התנאי' והאמוראי' אשר האמוראים הם מן הקטנות דאלהים והתנאים מן הגדלות דהויו"ת ושם ביארנו כי בדעת דיניקה אין בו רק שם א' של אלהים לפי שאפי' עיטרא דחסד שבו כיון שהוא אלהים נק' גבורה גם הוא וא"כ אין שם רק גבורה לבדה והדבר צריך עיון. וצריך ליתן טעם למה אין בעובר בזמן העיבור מוח הנק' דעת והענין הוא דע כי היסוד של הנקבה יש בו ג' כלים הראשון והוא החצון הוא העור והב' הוא הבשר והג' הפנימי הוא בשר יותר פנימי והוא לצד פנימיות הרחם והנה שתים הפנימיות הם סוגרים הרחם ושפתותיהם סוגרות ונושקת זו בזו אבל החצונה שהיא בחי' העור הוא פתוח ואין שפתותיהם נושקות זו לזו ואמנם הטעם לזה הוא לפי שידעת כי כל אחיזת הקלי' היא בנקבה להיותה דין ובפרט ביסוד שלה שהוא הפתח שמשם יוצא ונולד כל השפע וזהו סוד בא נחש על חוה כי כל תשוקת' הוא לקבל השפע היוצא מן היסוד של הנקבה וכבר ידעת כי הכלי היותר חצון שם הוא תכלית הדינים והגבורה הקשה ולכן אם הכלי החצון של היסוד של הנקבה היה כלי שלם היה יכולת בקלי' להתאחז שם ולקבל שפע רב מאד ולכן לא נברא שלם כדי שלא יהיה אחיזה אל הקלי' אבל ב' הכלים הפנימיים הם יותר רחמים ואין לקלי' כ"כ אחיזה בהם ולכן אין חשש אם יתאחזו שם וינקו מהם כי אין להם שם אחיזה רבה ולכן הם כלים שלימי' כדי לקבל האור שבתוכם ואין חשש שינקו מן האור ההוא משא"כ בזכר שהיסוד שבו יש לו ג' כלים שלימים וסתומים שאין לקלי' כ"כ אחיזה בזכר כמו בנקבה לפי שהוא חסדים והם עור חצון שכורתים הנק' ערלת המילה ועוד האמצעי שפורעים אותו הנק' פריעה והבשר הפנימי. וכמו שנת' במצו' המילה וע"ש ובזה ניתן טעם אל הנז' כי להיות שהכלים של נה"י דתבונה החצונים בתוכם מתלבשים המוחין דז"א בבחי' עיבור והנה מוח הדעת מתלבש תוך היסוד דתבונה והנה הוא כלי פתוח שאין יכול לקבל בתוכו אור מוח הדעת וזהו הטעם שהקטן בזמן העיבור אין לו מוח הנק' דעת כנז"ל. וא"ת וא"כ היה לו להיות בו דעת מצד אבא שהוא זכר. והתשובה היא כי נודע שאבא טמיר וגניז גו חימא וכנז"ל שהנה"י דאבא מתלבשים תוך נה"י דאימא וכיון שאימא אין לה יסוד בבחינה זו החצונה איך יתלבש תוכו היסוד דאבא וישאר מגולה מבלי מחיצת כלי היסוד דאימא ולכן אפי' יסוד דאבא לא נכנס תוך ז"א בזמן העיבור. טעם ב' כי כיון שאין בחי' יסוד דאימא בחצוניותה א"א לה להעלות טפת מיין נוקבין ממוח הדעת שלה כשיזדווג אבא עמה וכיון שהיא אינה מעלה מיין נוקבין מבחי' הדעת שלה לפי שאין לה יסוד גם אבא לא יוריד טפת מיין דוכרין מן הדעת שלו כשמזדווג עמה להוליד המוחין דז"א מבחי' זמן העיבור ולכן לא הוציאו או"א רק ב' מוחין חו"ב דכר ונוק' כפולים בלבד אבל מוח דעת אין בו לא מן אבא ולא מן אימא כנז"ל:

כ״הונבאר ענין הראש שיש לו בזמן העיבור ההוא והו' כי הנה נתבאר שיש לו ב' מוחין לבד חו"ב והם ב' שמות אלהים והנ' שם אלהים הימני שבחכמה הוא בבחי' מלוייו ביודי"ן שהוא בגי' ש' של ראש והשמאלי שבבינה הוא בבחי' אחורים פשוטים של אלהי"ם שהוא בגי' ר' מן ראש ואות א' היתירה הוא בחי' הכללות של שם אלהי" והרי נת' בחי' הראש שבזמן העיבור והנה כיון שאין לעובר מוח הדעת לכן (בדפו"י ע"ג) אין לו כח לדבר כי עדיין אין לו דעת כלל ונמשל כבהמות שאינם מדברים ואעפ"י שיש לו תרין מוחין חכמה ובינה כבר ידעת שהם סתומים תוך הנצח וההוד תרין ירכין סתימין בלי פתח פתוח כלל ואינ' מתגלים אלא ע"י הדעת שבתוך היסוד שיש לו פתח פתוח וכיון שאין דעת אין חכמה ובינה מתגלים בו נמשל כבהמה אבל בזמן היניקה אז יש לו ג' מוחין חב"ד מצד אבא ומצד אימא והם ו' שמות של אלהי' ולכן נתוסף בקטן מעלה יתירה והיא שכיון שיש בו מוח הדעת לכן נוסף בו דעת להבין ולידע הדברים המועילים לצרכו לאכול ולשתות וכיוצא בזה אלא שלהיות המוחין ההם מבחי' חצוניות שהוא שם אלהים לכן אין אלהים אלו נקראים מוחין אמתיים כי אין בו דעת שלימה לכל הדברים עד שיהיה לו מוחין של הוי"ה שהם בחי' פנימיות האמנם לא בתחלת יניקתו נגמר בו מוח הדעת הנז' אבל כפי אריכו' הימים שיונק וגדל כך גדל בו בחי' הדעת ההוא מדרי' אחר מדריגה ולכן תמצא כי בתחלת היניקה אינו מדבר כלל ואח"כ מתחיל לדבר מעט מעט וכמו שביארנו בדרוש שקדם לזה וגם בביאור כונת הקדיש כי בתחלה בעיבור אין נכרים בו רק ג' אותיות אל"ם מאלהי"ם ולכן הוא אלם ואינו מדבר ואח"כ ביניקה נכנסי' בו ב' אותיות י"ה מאלקי"ם ואז מדב' וז"ס נאלמתי דומי' ר"ל דו"ם י"ה והענין הוא כי בהתחל' האצי' דז"א בברי' העולם היה עד"ז שלא היו בתחלתו רק ג' אותיות אל"ם בלבד אבל אחר בריאת העולם אע"פ שיש פעמים שז"א חוזר לקדמותו בסוד העיבור ודאי ששם אלהים שלם יש בו כי כבר נכנסו בזמן האצי' אלא ששתי אותיות י"ה מן אלהי"ם עומדים שם דוממים ואינם מתגלי' רק ג' אותיות אלם נמצא כי מה שנאלמתי אינו אלא לפי שנסתלקו אותיו' י"ה לגמרי בזמן בריא' העול' אלא מפני שהיו דומי"ה דו"ם י"ה והנ' נת' כי כל מה שיונק הולך וגדל ולכן בתחלה גדל מעט שנכנסו בו אותיו' י"ה מן אלהי"ם ונשאר אלהי"ם פשוט שלם ואח"כ הלך וגדל מעט עוד כי נתמלאו המוחין דאלהים במלוים החכמה ביוד"ן ובינה בההי"ן ודעת באלפין וסימנם יה"א כמבואר אצלינו בכוונת איהש"ר מברך ועי' שם ואמנם ענין הראש שיש לקטן בזמן היניקה שמעתי ושכחתי. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי גם ביניקה נק' ראש ע"ש מה שקדם לו בזמן העיבור כי לעולם הראש נשאר במקומו אלא שבזמן היניק' נוסף ונגדל ראשו ממה שהיה וכן היה בזמן הגדלות נק' ג"כ ראש ע"ש זמן העיבור כנז'. גם נלע"ד ששמעתי באופן אחר כי בזמן העי' נק' ראש ע"ש ב' אלהים ב' מוחין אבל עתה ביניקה נק' ראש ע"ש ג' אלהים שבג' המוחין והם ר' מוח בינה. ש' מוח חכמה. א' מוח דעת. ואמנם ביאור ב' אותי' ר"ש שהם חו"ב נתבארו למעלה בבחי' זמן העיבור אבל ביאור אית א' שהיא כנגד הדעת הטעם הוא לפי שכיון שבעיבור לא ניכר בו דעת כלל לכן מה שנוסף עתה בו הוא שהתחיל להיות ניכר אלא שעדיין לא ניכר בו רק כללות א' לבד גם באופן אחר כי בא להורות על אלהי"ם שבדעת שהוא מלא באלפי"ן ונרמז זה באות א' של ראש אח"כ בזמן הגדלו' שהוא מאחר זמן היניקה עד תשלום י"ג שנים נכנסים המוחין של הויו"ת בז"א ומתפשטים בכל קומת ז"א כנודע והנה כמו שהמוחין דעיבור או של היניקה נכנסים מעט מעט באורך ימי הזמן ההוא כך המו' דגדלות נכנסים מעט מעט בהמשך זמן הנז' מאחר היניקה עד תשלום י"ג שנה וכמ"ש אצלינו בענין הפעוטו' שמקח' מקח וממכר' ממכר במטלטין וכו':

כ״ודרוש ט' על הנז"ל באופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסין בז"א

כ״זונבאר עתה אופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסים בז"א ומשם תקיש למוחין דעיבור ויניקה וכבר הקדמנו לעיל כי המוחין דעיבור נתלבשו בלבוש החיצון דנה"י דתבונה והמוחין דיניקה בלבוש האמצעי דנה"י דתבונה והמוחין דגדלות בלבוש הפנימי דנה"י דתבונה באופן שכל הג' בחי' המוחין הם בתבונה. ויש פעמים ששלשתם בבינה כנז' בדרוש ליל פסח ואין כאן מקום ביאורו ונדבר עתה בענין המוחין דגדלות שהם מזווג הפנימיות דישסו"ת דע כי עיבור אלו המו' דז"א דגדלות הי' כי נכללו אבא ויש"ס יחד ונעשו פרצו א' וכן אימא הנק' בינה עם התבונה נכללו יחד והיו פרצו' א' שלם ונזדווגו אבא עם אימא בבחי' היסוד של כללות הפרצו' השלם הזה כי בהיות התבונה לבדה פר' בפ"ע נמצא שהיסוד שלה תחתון מאד למט' לפי שכל שיעור קומת' הוא בנה"י דבינה אבל בהתחבר' בפרצו' א' אז יהי' מקום היסוד שלהם גבוה למעלה מן המקום אשר שם בחי' היסוד של התבונה בהיותה לבדה ושם ביסוד הנז' של כללות הפר' היה העיבור של המוחין האלו וכאשר נולדו המוחין האלו ויצאו דרך פי היסוד של כללות הפר' הנז' ולחוץ היו עדיין הבינה והתבונה מחוברות יחד בפר' א' כנז' ונמצאו המוחין הנז' נעשים בציור פר' א' שלם בי"ס כנז' בדרושים שקדמו (בדפו"י ע"ד) והיה מקומם באמצע נצח הוד תרין ירכין דאימא במקום תרין פרקין עילאין של הירכים ועדיין לא נכנסו תוך ז"א לפי שז"א אין בו כח לקבלם כמו שהם אורות מגולי' מאירים בתכלית ולכן הוצרך שיתלבשו המוחין הנז' בתוך הנה"י דאי' בבחי' הלבושים שהם רקני' מן האורות שלהם ואחר שיתלבשו בתוכם יוכל ז"א לקבל הארתם כיון שהם מלובשי' ונתמעט' הארתם ולכן אחר שנתלבשו תוך הנה"י דאימא נכנסו תוך ז"א וענין הכנסת נה"י אלו תוך ז"א נרמז בפסוק והאם רובצת על האפרוחים כי רגליה שהם נה"י שבה רובצין ויושבי' למטה ברישא דז"א וזהו סוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי ז"א הנק' תורה אין בו חיות אלא ע"י אימא עילאה הנק' מ"י שממיתה עצמה על ז"א והוא כי הנה"י שלה מסתלקים האורו' הפנימי' שבתוכם ונשארי' כלים ריקני' ואח"כ נכנסים אלו המוחין שהם אור פנימי דז"א בתוכם ונכנסי' תוך ז"א ונמצאו הנה"י דאימא גוף בלי נשמה והנה נודע כי או"א לא מתפרשאן לעלמין וזוגייהו תדיר ובהיות עתה מחוברות בינה ותבונה יחד בפר' א' הנק' אי' נמצ' כי בהיות היסוד של אי' תוך רישא דז"א א"א שתזדווג עם אבא ולכן היא חוזרת למציאותה הראשון ומתחלקת לב' חלקי' שהם בינה ותבונה כבראשונה באופן זה כי הנה"י של אימא מהם נעש' פר' התבונה כנודע ומן החזה דאימא ולמעלה נעשה פר' עליון הנק' בינה ואז באותה הבינה העליונה מתקיים קרא ונהר יוצא מעדן דלא פסיק זווגייהו לעלמין כי בהעשותה פר' בפ"ע ודאי שיש לה בחי' נה"י שבה למעלה מראש התבונה מה שא"כ בהיות שתיהם פר'.א' כי אז כל בחי' בינה היא ג"ר וג' אמצעיות של אימא בלבד אבל עתה נעשו לה מינה ובה בחי' נה"י כדי שתזדווג עם החכמה העליונה ומן הנה"י הראשוני' שהיו לאימא בזמן היות שתיהם פר' א' נעשה עתה כל פר' התבונ' משלם באופן זה כי אלו הנה"י הראשונים של הכללות הנק' אימא יש בהם ג' פירקין בכ"א מהם כנודע ועתה כשנעשה מהם פר' התבונה נעשו ג' פירקין עילאין שבהם בחי' כח"ב של התבונה והג' פירקין אמצעיי' נעשו חג"ת של התבונה וג' פרקין תתאין נעשו נה"י דתבונה והנה כשנולד פר' זה של המוחין דז"א ויצא מפי היסוד של פר' הכולל הנק' אימא כנז' נמצא עומד באמצע בין ב' פירקין עילאין של נצח והוד של פר' הכולל הנק' אימא אשר שם הוא בחי' מקום ג"ר דתבונה אחר שחזרה להתחלק בפ"ע כנז' והנה בעמדם שם הנה הם מגולים בלתי התלבשות ולכן ניכר בהם שהדעת מתחלק לתרין עיטרין חו"ג ולכן הם שם בבחי' ד' מוחין ממש ואמנם אחר שנולד פר' זה של המוחין דז"א מן היסוד של פר' הכולל הנק' אימא ועומד בין ב' פירקין עילאין דנה"י דאימא הנה נתחלקה התבונה בפ"ע בפר' שלם כנז' ואז נמצא פר' זה הנז' של המו' עומד במקום ג"ר דפר' התבונה כנז' ואמנם נודע כי כל קומת ז"א אינו אלא שיעור קומת נה"י דזו התבונה לבד ולכן הוצרך פר' זה של המוחין לירד למטה עד הנה"י של זו התבונה ולהתלבש בתוכם ולכנס תוך ז"א כנז"ל ולכן התחילו לירד תחלה בג' אמצעיות דתבונה ונתלבשו בתוכם ואז מוח הדעת נעשה א' לבדו כלול מב' עיטרין ונתלבשו תוך הת"ת דתבונה אבל תרין מוחין הנק' חו"ב נתלבשו תוך חו"ג דתבונה ונמצאו עתה בבח' ג' מוחין לבד להיותם מלובשים תוך חג"ת דתבונה משא"כ בתחלה שהיו בלי התלבשות ולכן היו ד' מוחין ואח"כ ירדו ירידה אחרת ונתלבשו בג' תחתונות נה"י דתבונה ואחר שנתלבשו בתוך הנה"י דתבונה נכנסו המוחין הנז' עם הנה"י דתבונה המלבישים אותם ונכנסו תוך ז"א ונתפשטו בתוכו כנודע ודע כי ג' בחי' האלו שהיו אל המוחין דז"א הם קיימות ועומדות במקומם ולא תטעה לחשוב כי כשיורדים ממקומם למטה נעתקים לגמרי ממקום למקום כי זה כלל גדול בידך בכ"מ שאנו אומרים שקדושה העליונה יורדת ממדריגה למדריג' אינה נעתקת לגמרי אבל נשאר שרשה במקומה ועוד מתגדלת ויורדת למט' ועושה שם בחי' אחרת ונמצא כי כאשר נולד זה הפר' של המוחין דז"א ועמד במקום ג"ר דתבונה הניח שרשו תוך יסוד דאימא ולהיותו כלול שם אינו נזכר בבחי' בפ"ע של ז"א אבל אחר שנולד ויצא משם אז נק' ע"ש ז"א ונמצא כי בהיותו במקום ג"ר דתבונה הרי זו בחי' אחת קיימת ונק' מ"ם סתומה של אותיות צלם דז"א כי שם הוא בחי' ד' מוחין כנז"ל וכ"א כלול מעשר הרי מ' דצלם ואח"כ הניח שם שרשו ועיקרו שהיא בחי' המעולה שבו הראוי לעמוד במקום ההוא והשאר יורד עוד למטה בג' אמצעיות דתבונה ומתלבשים בתוכם ונעשים ג' מוחין בלבד כנז' והרי זו בחי' ל' דצלם ושם נשאר בחי' שנית גרועה מן הראשונ' ומעולה מן השלישית והבחי' הג' הגרועה שבכלם היא היורדות למטה בנה"י דתבונה ומתלבשים בתוכם ואח"כ נכנסי' הנה"י עצמם תוך ז"א ומתלבשי' בט' ספי' שבו והרי זו בחי' צ' דצלם נמצא כי סדר מעלתם ממעלה למטה הוא מלץ וממטה למעלה הוא צל"ם וזהו סוד צל"ם יהו"ה ועד"ז הוא צלם אלהי"ם בזמן היניקה וכן צלם אלהים בזמן העיבור וכ"ז הוא במוחין דאימא וכן עד"ז הם במוחין דאבא: (בדפו"י ס' ע"א)

כ״חונחזור לענין כי הנה הבחי' השלישי' הגרועה מכלם יש יכולת בז"א לקבלה בתוכו בסוד א"פ שבו ואף גם זה אינו אלא אחר התבלשם בכלים דנה"י דתבונה כנז' אבל ב' הבחי' העליונות לא היה כח בז"א לקבלם בתוכו בסוד או"פ לרוב הארתם הגדולה אמנם נשארו למעלה על ראשו בבחי' או"מ על ראשו בלבד ולא מצדדיו כדרך שאר האורות המקיפי' האמיתיי' אבל בערך שנשאר על ראשו נקרא גם הוא או"מ בסוד להיות צ"ל על ראשו שהם ב' אותיות שבצלם אעפ"י שאינם מכוונים כפי הענין ונמצא כי אות צ' דצלם הוא או"פ אחד וב' אותיות ל"ם דצלם הם ב' או"מ זה למעלה מזה: עוד יש טעם אל הנז"ל למה כשמתלבשים בחג"ת דתבונה נקראים ל' דצלם וכבר בארנו לפי שנעשי' שם ג' מוחין בלבד. עוד יש טעם אחר והוא כי אז בהיות' שם הם כדמות צורת אות ל' כי כשתגביה הזרוע האחד למעלה ותשפיל השני למטה ישאר הגוף באמצעם בציור אות ל' כמצוייר לפניך כזה

גם באופן זה והו' יותר אמיתי כי כשתשפיל זרוע האחד לבדו ויהי' הגרון זקוף אז יהי' ג"כ בציור אות ל' כזה ואמנ' בענין אות מ' דצלם ביארנו כי הטעם הו' לפי ששם עומדי' המוחין מגולי' בלי לבוש וניכר שהם ד' מוחין האמנ' כפי מה ששמעתי ממורי ז"ל כי צל"ם הוא בגי' אהי"ה דיודי"ן קס"א שהוא בתבונה הנעשת צלם אל ז"א וכפי מה שביארנו נמצא כי אות מ' דצלם הם מוחין לבדם בלי התלבשות הכלים של תבונה וא"כ איך המ"ם הזו נכנסת בחשבון בגי' של שם אהי"ה דיודי"ן שהוא בתבונה ועוד כי אני זוכר ששמעתי ממורי ז"ל כי אות מ' דצלם הם כחב"ד דתבונה ואות ל' הם חג"ת ואות צ' נה"י דתבונה וכנז"ל ולכן נלע"ד שטע' היות הבחי' הראשונה נקראת מ' דצלם הוא לפי שהד' מוחין ההם שהם חו"ב ותרין עיטרין דדעת מתלבשים ממש תוך ד' ראשונות כחב"ד דתבונה ולכן נקראי' מ' דצלם ואעפ"י שאמרנו שהם נגלים ואינם מלובשי' הענין הוא כי כיון שהם מלובשי' תוך מקום המוחין דתבונה הרי זה נחשב כאלו אין להם לבוש והם מגולים מה שאין כן בבחי' ל' וצ' שהם מתלבשי' בגופא דתבונה כנלע"ד שהם ז' תחתונות של המוחין דז"א ונמצא כי הנהי"מ של המוחין הם לבדם נכנסי' בז"א ושם מתחלקי' לי"ס דז"א כל פר' בספי' אחת ונמצא כי קומת' י"ס של המוחין דז"א הם שיעו' קומת י"ס דתבונ' ושיעור קומה זו נקרא צלם א' נחלק לג' חלוקו' מקיף עליון מקיף תחתון ואו"פ וכל חלק משלשתם מתחלק לי"ס והם פרצוף אחד ועל ד"ז הוא בצלם מוחין דמצד אבא המתלבש בקומת י"ס דיש"ס וזכור זה מאד כי הוא שרש ידיעת צלם ז"א באמת גם תבין כי העיבור שהוא נפש הוא על דרך זה בקומת י"ס חצוניות דתבונה ולפי שהנפש היא מלכות שמקומה בשלש תחתונות נקרא העיבור תלת כלילן בתלת אבל הם י"ס גמורות ואין בו דעת כי הנקב' דעתה קלה. והיניק' יש בה י"ס גמורות ונקרא רוח ולפי שהרוח הוא כנגד ז"א שנקרא ו' ולכן היניקה נקרא על שם ו' קצוות לבד ויש בו דעת של קטנות כי כן היא נקרא ז"א בערך או"א שנקראי' גדולי' ולכן כשלוקח בחי' נשמה דאו"א נקרא גדול והנה נתבאר כי יש צלם דמוחין דאבא וצלם דמוחין דאימא ושניה' במוחין דגדלות ועל דרך זה הם במוחין דעיבור ובמוחין דיניקה. ודע כי הנה ב"פ צלם שהם אחד דאבא ואחד דאימא הם בגי' ש"ך לפי שהם בחי' הכלים והלבושים של נה"י דתבונה אשר שם בחי' הש"ך ניצוצין של הדיני' אבל באורות עצמם שהם המוחין שבתוכם אין בהם דינים כלל

כ״טדרוש י' בשעור זמן כניסת אלו המוחין דגדלות תוך ז"א

ל׳ונבאר עתה שעור זמן כניסת אלו המוחין דגדלות תוך ז"א שהוא מאחר היניקה עד תשלום י"ג שני' ויום אחד ואמנ' כבר נתבאר שעור זה הזמן בבחי' זמן ירידת החסדים תוך ז"א ממעל' למטה וחזרתם ממטה למעלה וכ"ז נמשך עד תשלום י"ג שני' ויום אחד והנה כמו שאנו מונים אותם בבחי' החסדים לבדם כן אנו צריכם לבאר מנין שלשה עשר שנים בירידת המוחין כלם בכללות'. והנלע"ד כי הטעם שמורי ז"ל מנה מספר הי"ג שנים בירידת החסדי' לבדם הוא לפי שעיקר גידול ז"א הוא ע"י החסדי' שהם המים המגדילי' את האילן והם הגורמי' הגדלתו בשעו' י"ג שני' אלו אבל ודאי כי גם המו' עצמ' הם יורדי' ונכנסים בסדר י"ג שנים גם נלע"ד שזה יובן בדרוש אחד ששמעתי ממורי ז"ל וזה הוא כי אעפ"י שאנו אומרים שאחר כניסת כל המוחין מתפשטים החסדים בתוך ז"א צריך שתדע כי מן העת אשר היו המוחין האלו הפנימיי' למעל' בסוד מקיף על רישא דז"א ועדיין לא נכנסו בתוכו כבר בהיותם שם נתחלקו החמשה חסדים ונתפשטו שם למעלה במקומם שהוא בשית פירקין אמצעיים ותתאין של הכלים דנה"י דתבונה וכאשר איזה פרק מהם נכנס תוך ז"א כבר החסד הראוי לו נכנס עמו שם ומה (בדפו"י ע"ב) שאנו אומרים שאחר שנכנסים המוחין אז מתחלקי' החסדי' ומתפשטי' כל אחד במקומו הכוונה היא כי כיון שעדיין לא נכנס מוח הדעת שהוא שרש העליון של אלו החסדים המתפשטים אין בהם כח ויכולת לפעול פעולותם והרי הוא כאלו לא נכנסו והעולה מזה הדרוש הוא כי ירידת החסדים והתפשטותם בז"א הוא ממש בזמן כניסת המוחין והכל הוא בזמן אחד כפי דברי הדרוש ההוא. ונחזור לענין בביאור י"ג שנים בכניסת המוחין עצמם וכן נבאר מה שיהיה מתשלו' י"ג עד שנת עשרי' ויש לי קצת ספק איך שמעתי ביאור דברים אלו ממורי זלה"ה והנלע"ד ששמעתי הוא זה כי הנה נתבאר כי בתחלה עומד ז"א בסוד עיבור תוך אימא ואח"כ נולד ונמשך זמן יניקתו ב' שנים ומשם ואילך נכנסים בו המוחין דגדלות עד תשלום י"ג שנים ויום אחד וזה סדר כניסתם. הנה המוחין מלובשים תוך נה"י דתבונה והנצח נחלק לג' פרקי' וההוד לג' פרקים אבל היסוד להיותו נקבה ואינו ארוך כיסוד הזכר אין בו רק תרין פירקין שהם היסוד והעטרה שבו ואמנם העטרה אינה פרק בפני עצמה כמו היסוד כנודע ונמצא כי בין הנה"י הם ז' פרקי' חוץ מן העטרה ולכן ז' פרקי' אלו נכנסי' בז' שנים והעטרה נכנסת ביום אחד הרי הם ז' שנים ויום אחד וכשתחברם עם הב' שנים של זמן היניקה יהיו ט' שני' ויום אחד וזהו מה שאמרו רז"ל כי בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביא' לפי שכבר נכנסו בו כל המוחין ואמנם כ"ז שלא נכנסו בו תלת פירקין עילאין דנה"י דאימא נמצא שעדיין היה בן ו' שנים ויום אחד ולזה אמרו רז"ל הפעוטות. מבן ו' שנים ויום אחד מקחם מקח וממכרם ממכר במטלטלין ואמנם תשלום שעור זמן עד י"ג שני' ויום אחד בשיעור כניס' המוחין הפנימיי' דצל' דאימא כבר נתבאר במקו' אחר ואין כאן ביאורו:

ל״אולכן אלך לי לבאר מה שנכנס אחר י"ג שנים ועד עשרי' וכאן הוא הספק האמיתי שכתבתי שיש לי במה ששמעתי ממורי ז"ל ואכתוב שני דרכים. הנלע"ד ששמעתי בראשונ' הוא כי הנה עד הי"ג שנה נכנסו המוחין פנימיי' הנקראים צ' דצלם דאימא ומכאן ואילך עד שנת העשרי' צריך שיכנסו ג' בחי' האחד היא המוחין מקיפי' שהם ל"ם דצלם דאימא. השני' היא המוחין פנמיי' שהם צ' דצלם דאבא. השלישי היא מוחין מקיפי' שהיא ל"ם דצלם דאבא ואני מסתפק בזה כי נלע"ד ששמעתי שבתחלה נכנסים שני מקיפים ל"ם דצלם דאי' בחמשה שנים הי"ד והט"ו והי"ו והי"ז והי"ח ויום אחד ולזה נאמר בן שמנה עשר לחופה ובשתי שני' הי"ט ועשרים נכנסין מוחין פנימיים צ' דצלם דאבא ואז מוכר בקרקעות ומתשלום עשרים שנה ואילך נכנסים בו המקיפים ל"ם דצלם דאבא ואמצם בזה יש לי קושיות רבות כי למה צריכי' חמש שנים בכניסת המקיפים דאימא וכן איך בשתי שנים נכנסים הפנימיים דאבא וגם כי לא מצינו רמז ברז"ל לכניסת המקיפין דאבא מעשרים ואילך והנלע"ד יותר בבירור ויותר אמיתי הוא זה כי בשתי שנים הי"ד והט"ו נכנסים בתחלה ב' מקיפים דאימא כל אחד בשנה אחת וכמו שנתבאר בענין ליל שבת כי המקי' של הל' דצלם או של מ' דצלם אינם נחשבים כל אחד מהם רק לבחי' ספי' אחת בלבד ואינם כמו הפנימיים שהם צ' דצלם שהוא פרצוף גמור בכל ז"א ויש לזה רמז בדברי רז"ל כי כשנכנסו המוחין פנימיי' דאימא אז נאמר בן י"ג למצות כי אז נקרא איש גמור כנודע וגם כי כל בחי' מצוה היא בנקבה כנודע וכן ט"ו לתלמוד כי כבר נכנסו בו גם המקיפים דאימא ואח"כ נכנסים הפנימיים דאבא שהם כללות ג' מוחין בשלש שנים הי"ו והי"ז והי"ח ואז נאמ' בן י"ח לחופה מפני שעתה שיש לו פנימיים דאבא דוכרא והרי הוא ראוי לגמרי לקחת אשה אבל בן ט' שני' ויום שלא היה בו רק פנימיי' דאימא נקבה ביאתו ביאה באקראי בעלמא אבל לא בקבע להיותו בעל אשה ואעפ"י שהפנימיים דאימ' הוצרך זמן אחד רב הטעם הוא מפני שעדיין לא היו בז"א מוחין דגדלות כלל ולא היה בו כח לקבלם אלא בהמשך זמן רב אבל אחר שנכנסו מוחין דאי' הפנימיי' וגם המקיפים ונגדל יש בו כח ויכולת לקבלם בשלש שני' לבד שכנגד מספ' ג' המוחין אח"כ נכנסי' שני המקיפי' ל"ם דצלם דאבא בשתי שני' אחרי' והם הי"ט והעשרי' ועתה נאמר בו בן עשרים לרדוף כי כבר נשלם בכל חלקיו הצרכים לו גם לכן בן עשרים ראוי לברכת כהני' כמו שנתבאר אצלינו שם והרחבנו ביאור בכל הדרוש הזה ועי"ש וגם לכן בן עשרים שנה מוכר בקרקעות שהניח לו אביו כי אז שלם לגמרי ונמצא כפי דרך זה כי סדר כניסת המוחין בז"א הוא כך פנימיים דאימא ואח"כ מקיפים דאימא ואח"כ פנימיים דאבא ואח"כ מקיפי' דאבא:

ל״בדרוש י"א על הנז"ל מדבר מה נעשה מן המוחין דאלהים דקטנות כאשר נכנסים המוחין דהויו"ת דגדלות

ל״גונבאר עתה מה נעשה מן המוחין דאלהי' דקטנות כאשר נכנסים המוחין דהויו"ת דגדלות דע כי כאשר יורדי' ונכסי' המוחין (בדפו"י ע"ג) דהויו"ת דגדלו' בז"א ומתפשטי' בתוכו אז יורדי' המו' דקטנו' דאלהי' למטה עד היסוד שבו אמנם אינם יורדים בפעם א' רק כפי סדר כניסת המוחין דגדלות בו כך סדר ירידת המוחין דקטנות מדריגה אחר מדריגה עד שמגיעים אל היסוד כמו שנבאר הנה נת' בכונת ברכת אבו' כי אין המו' דגדלות נכנסים בפעם א' אמנם בתחלה נכנסי' הו"ק שלהם מבחי' אימא בק"ש ובתחלה נכנסים הנה"י שבהם ואח"כ החג"ת שבהם וכ"ז בעת ק"ש ואח"כ בברכת אבות נכנסים בתחלה ג"ר דמוחין דאימ' ואח"כ נכנסים ג' תחתונות דאבא ואח"כ ג' אמצעיות דאבא ואח"כ ג"ר דאבא כי אין מוחין דאבא נכנסים כלל עד שנגמרו המוחין דאימ' כלם ליכנס והנה כאשר עדיין לא נכנסו רק ו"ק דמוחין דאימא אין בהם כח לדחות ולהוריד המוחין דקטנות למטה והטעם הוא לפי שו"ק אלו אע"פ שהם המוחין אינם מוחין ממש רק הג"ר שלהם אשר הם מוחין ממש בראש ז"א אבל אלו הו"ק שלהם אינם רק התפשטותם הנמשך מהם ולכן נקראים גם הם מוחין לסיבה זו ועוד לסיבה אחרת במה שנודע כי מבחי' המוחין המתפשטי' בנה"י דז"א נמשכים מהם ונעשים המוחין של רישא דנוק' רחל שמקומה שם כנודע ולכן גם הם נקראים מוחין מפני שמהם נמשכים מוחין ממש דנוקבי' אבל עכ"ז הם אינם מוחין ממש לסבה הנזכרת ועוד טעם אחר לפי שאלו המוחין דאימא אשר ממנה דינים מתערין כנודע ובפרט שהם ו"ק התחתונות שבהם שיש בהם תערובת דין ולכן אינם דוחין את המוחין דקטנות שהם דינים אבל כאשר נכנסים ג"ר דמוחין דאימא שהם מוחין ממש ואין בהם תערובת דין אז הם דוחין את המוחין דקטנות ירידה אחת וכשנכנסים אח"כ ג' תחתונות דמוחין דאבא יורדים עוד מדריגה אחרת והטעם הוא לפי שאע"פ שהם תחתונות עכ"ז הם מבחי' מוחין דאבא שהוא רחמי' גמורי' בלי שום תערובת דין ובפרט אחר שכבר נכנסו ג"ר דמוחין דאימא ולכן יש בהם כח לדחות את המוחין דקטנות מדריגה אחרת ואחר כך כשנכנסים ג' האמצעיות דאבא דוחים אותם למדריגה אחרת וכשנכנסי' הג"ר דאבא נדחים לגמרי עד היסוד כנז' וזה סדר ירידתם. הנה כשנכנסים ג"ר דאימא דגדלות ירדו ג"ר דמוחין דקטנות שהיו בראש ונדחו למטה בגרון דז"א וכשנכנסו ג' תחתונות דגדלות דאבא בראש ז"א נדחו מן הגרון עד החזה דז"א כי עד שם הוא מקום סיום היסוד דאימא כנודע וגם שם הוא מקום התחלת קומת הנקבה רחל וכשנכנסו ג' אמצעיות דאבא בראש ז"א וירדו ג' התחתונו' בחג"ת של ז"א או נדחו המוחין דקטנות בב' שלישי' תחתונים דת"ת דז"א שהוא מקום גלוי החסדים כנודע וכשנכנסו ג"ר דאבא בראש ז"א ונתפשטו שארית המוחין דאבא למטה בו"ק דז"א כנודע אז נדחו המוחין דקטנות בנה"י דז"א ונתקבצו כלם ביסוד דז"א ועומדים שם ואח"כ כאשר מזדווגים ז"א ונוקביה יורדי' בנוק' כסדר הנז"ל ע"י הזווג ההוא:

ל״דונחזור לבאר היטב ענין ירידת המוחין דקטנות בסדר המדריגות ובתחלה צריך שנזכיר לך מה שביארנו לעיל בדרוש הזה בענין ג' אותיות צלם כי כל דבר שבקדושה היורד ממקום עליון למט' אל תחשוב שכל מציאותו נעתק מלמעלה ויורד למטה אמנם הבחי' היותר דקה וזכה שבו נשאר למעלה כי אינו יכול לרדת למטה מרוב מעלתו והיותר גרוע יורד למטה ועד"ז הולך ומתמעט ויורד ממדריג' למדריג' ולכן אלו המוחין דקטנות הנדחים למטה מה שהוא יותר זך ומובחר שבהם שהוא מה שהוא יותר רחמי' הוא נשאר למעלה בראש עם המו' דגדלות והשאר יורדים בגרון וכן עד"ז הוא כשחוזרים לירד שנית מן הגרון ולמטה הכל הוא ע"ד הנז"ל אבל פשוט הוא שאף אותה הבחי' הזכה הנשארת למעלה איננה מתחברת עם המוחין דגדלות בהשואה אחת ולקמן נבאר מה נעשה מהם ונחזור לענין כי הנה בהיות ג' אלהים דקטנות שהם ג' מוחין שבו בראש ז"א הנה כל שם משלשתם יש לו ק"ך צרופים כנודע מספר יצי' כי כל תיבה בת חמש אותיות בונה ק"ך בתים ונמצא כי בג' שמות אלהי"ם הם ג"פ ק"ך צירופים שהם בגי' ש"ס ואם תחבר עמהם שרשם שהם ה' אותיות אלהי"ם יהיו שס"ה ואלו הם סוד שס"ה ימות החמה. גם אלו הם סוד שס"ה מיני סמני הקטרת ואע"פ שבארנו שם באופן אחר גם זהו הפי' האמיתי אחר כך כשנכנסים ג"ר דאימא דגדלות בראשו של ז"א אז הזך והמובחר שבמוחין דקטנות נשאר שם כנז' והשאר יורד למטה בגרון דז"א ואמנם שני השלישים של ש"ס הצרופים נשארו למעלה בראש והג' שבהם שהם ק"ך צירופים שבשם הא' בלבד ירדו שם בגרון אח"כ ברדתם עד החזה אין בהם מיעוט אחר עד אחרי אשר נדחו עד היסוד שהוא כשנכנסו גם הג"ר דגדלות מצד אבא ואז נתמעטו חציים כי חציים שהם ששים נשארו למעלה והס' צירופים אחרים ירדו למטה עד היסוד והטעם הוא לפי שכל הו"ק דז"א הם בחי' אחת הנק' גופא דז"א ואין בהם ב' מיעוטים בב' הירידות שבהם א' ברדתם לחג"ת וא' ברדתם לנה"י אבל כשירדו עד היסוד שהוא סיום כל הגוף אז יש מעוט א' שנשארו בבחי' (בדפו"י ע"ד) ס' צרופים בלבד וזהו סוד פסוק הנה מטתו שלשלמה ש"ג סביב לה כי נודע איך הדעת של רחל נוק' דז"א הנק' ישראל מכוון ממש כנגד אחורי היסוד דז"א ושם בדעת שלה הם הה"ג נקבות ונמצא כי ששים צרופי' אלו שביסוד דז"א נק' גבורי' כי הם בחי' אלהי"ם שהוא גבורה ודין והם גבורות זכרי' מן הז"א הנק' ישראל וזהו אומרו מגבורי ישר' ובהיות' שם ביסוד דז"א הנה הם מכווני' כנגד הדעת של הנקבה הצקר מטת שלמה ומשם שומרי' אותה ומאירי' בה והטע' למה ברדת' אל היסוד ירדו חציים וברדת' אל הגרון ירדו שלישית' לבד כנז"ל הענין הוא לפי שהגרון הוא מקו' צר מאד ולא סבל רק שלישית' אח"כ נדחי' יותר ויורדי' ונכנסי' בראש הנקבה דז"א רחל וגם שם נתמעטו ולא ירדו רק חציי' שהם ל' צרופי' בלבד והם בחי' ל' מעלות שהמלכות נקנית בהם כנז' בדברי רז"ל ודע כי בענין המיעוט יש שינוי מן ז"א אל ניק' כי בנוק' אין בה רק ב' מיעוטי' הא' הוא כשירדו מיסוד דז"ח לרישא דנוק' כי אז נתמעטו מס' אל ל' כנז' והב' הוא כשיורדי' עד היסוד דנוק' כי אז נתמעטו חציי' ג"כ ונשארו ט"ו לבד ביסוד שבה כמו שנבאר אמנם בפרטות סדר מדריג' הירידה אפשר שהם ג"כ כמ"ש בז"א שיורדי' מן הגרון ואח"כ לג' אמצעי' ואח"כ לג' תחתונות עד היסוד בה ואיני זוכר מה ששמעתי בזה ממורי ז"ל. ונחזור אל ענין המיעוט שביסוד שבה והוא כי הנה ט"ו צרופים לבד יורדי' עד היסוד בה ושם מתחברי' עם הה' גבורות דגדלות אשר לה ביסוד שבה כנודע והנה ט"ו הם גי' י"ה והוא במה שהודעתיך במ"א כי היסוד נקרא י"ה ואח"כ יורדי' משם עד ראש עול' הבריאה ונתמעטו ב' שלישי' ולא ירד רק שליש א' לבד שהם ה' וזהו סוד בראשית ברא אלהי' כי אלהי' הוא בעול' הבריאה גם זהו סוד מ"ש בספ' התיקונין כי אלהי' בגי' הכס"א פי' כי עול' הבריאה הנק' כסא הוא בחי' אלהי' הזה שירד שם ואמנ' הטע' למה כאן לא ירדו רק שלישם לבד ולא חציי' כבשאר המדרגות הנז"ל הטע' הוא לפי שנשתנו וירדו מעול' האצי' אל עולם אחר הנק' בריאה ולכן לא ירדו שם רק שלישית' לבד שהם ה' צרופי' כמנין ה' אותיות אלה"ים שהם שרש של כל הק"ך צרופי' ואחר שירדו עד ראש הבריאה אין להם עוד ירידה אחרת לפי שכיון ששרשם מעולם עליון האצי' די להם שירדו בראש הבריאה אבל לא יותר למטה כלל ועיקר ועוד כי אחר שנתמעט מיעוט הנז' שהם ה' צרופי' כחשבון השרש שלהם שהם ה' אותיות אלהי"ם כנז' אין להם עוד מיעוט אחר פחות מזה כלל ודע כי כל הכנסת המוחין דגדלות וירידת המוחין דקטנות הכל תלוי במעשה התחתוני' ויש מי שכפי מעשיו זוכה להוריד' מדריגה הראשונה לבד שהוא מן ראש ז"א עד הגרון ויש מי שע"י מעשיו זוכה להוריד' עד החזה וכן עד"ז עד סוף כל המדריגות הנז' וכבר ידעת כי כל השכחה אשר באדם נמשכת לו מן המוחין דאלהי' דקטנות ולכן מי שע"י מעשיו יגרום להוריד המוחין דקטנות ע"י שיכניס מוחין דגדלות כנז' ויסלק לגמרי המוחין דקטנות מכל מדריגות ז"א ויותנו אל נוקביה יהיה לו זכירה נפלאה בתורה ויבין רזי הסודות של התורה לפי שהזכירה היא בזכר והשכחה בנקבה אלא שהמוחין דקטנות בהיות' בזכר מונעי' הארת הזכר ויש שכחה ומי שע"י מעשיו יוריד' גם מן הנוק' אל ראש הבריאה שזו היא תכלית ירידת' כנז"ל זה ודאי לא תהיה בו שכחה כלל ועיק' ויגלו לו כל רזי התורה כתקנן בלי שום דופי כלל אבל מי ומי זוכה לזה כי בודאי מעלתו גדולה עד אין קץ:

ל״הוצריך שנבא' מ"ש לעיל כי אלו המוחין דקטנות יורדי' למטה עד היסוד דז"א ובתחלה צריך שנודיעך מה שכבר נתבא' אצלינו והוא כי המוחין של הקטנות של זמן היניקה נתלבשו תחלה תוך הכלים החצונים של נה"י דתבונה ואח"כ נכנס כ"ז תוך ז"א והנה מוח החכמה שבתוך הנצח דאימא אשר בו ג' פירקין מתפשט בג' ספי' חח"ן ומוח בינה שבתוך ההוד דאימא מתפשט בג' ספי' קו שמאלי שהם בג"ה דז"א אבל מוח הדעת שהוא בתוך היסוד דאימא הנה היסוד ההוא אינו ארוך ואינו מתפשט רק עד החזה דז"א וגם כי פיו פתוח למטה ואינו כנצח והוד שהם סתומי' בסופם ולכן מוח הדעת משונה מן החכמה והבינה כי יש בו ב' בחי' כי עד מקום החזה דז"א הוא מלובש וסתום תוך כלי היסוד דאימא וסיום הדעת המתגל' מן החזה ולמטה בגלוי גמור ושם מתפשט ה' חסדי' שבו בו"ק ז"א כנודע דזהו טעם הדבר למה הדעת דאימ' מתפשט בו"ק ואינו יורד ביושר בקו אמצעי כראוי לו כמו שיורד הדעת דיסוד דאבא לפי שהיסוד דאבא ארוך והחסדי' שבו מתפשטי' בו ומוגבלי' בכלי ההוא ואינ' נוטים לצדדים אבל בחי' התחתונ' דדעת דאימא שהוא מגולה בלי הגבל' כלי יסוד דאימא שהוא מן החזה ולמטה הוא נוטה ומתפזר לצדדי' ומתחלק בו"ק ז"א ונמצא כי כשיורדים המוחין דקטנות עד היסוד דז"א גם הכלים שלהם שהם נה"י דאימא יורדי' ונופלי' עמהם ביחד בלי ספק ולכן נמצא כי ג' המוחין עליונים דקטנות שהם ג"ר שלהם שבראש (בדפו"י ס"א ע"א) ז"א וגם האמצעיות ואחרונות של חו"ב שבתוך נצח והוד דאימא כלם נופלים ויורדים ביסוד כי כשיורדים הכלים של נה"י דאימא אינם יורדים חצאיהם אלא שלימים אבל בחי' הדעת התחתונה המתפשטת בו"ק ז"א שהם אורות בלי כלי נשארים במקומ' מתפשטי' בו"ק ז"א ואינם יורדי' אל היסוד ונמצא כי המוחין הנק' חו"ב דקטנות המתפשטים בכל אורך ב' הקוים ימין ושמאל דז"א עם הכלים שלהם שהם נה"י דאימא וגם מוח הדעת העומד למעלה בראש בלבד אשר הוא מוגבל תוך הכלי דיסוד דאימא כל אלו נופלים למטה ביסוד דז"א אבל הה' חסדים של הדעת המתפשטים בו"ק שהם אורות בלי כלים נשארי' במקומ' יחד עם המוחין דגדלות ואינם יורדים אל היסוד דז"א וזהו סוד מה שאמרו בבר בריה דריב"ל דאתנגיד ואתער ואמר עולם הפוך ראיתי עליוני' למטה ותחתוני' למעלה וכו' ופירשוה הגאונים שראה לרב יהודה למעלה משמואל רבו וסוד הענין במה שהודעתיך בש' רוח הקדש כי כל האמוראים הם מבחי' אלהים דקטנות ולכן מי ששרשו במוחין שבראש דקטנות והוא עליון יורד למטה עד היסוד ומי שהוא מהדעת המתפשט למטה בו"ק עומד שם במקומו למעלה מן העליונים שירדו ביסוד כנז' ודע כי אין ענין זה נמצא רק במוחין דקטנות לפי שהם דינים וגבו' וצריך לכופפ' שלא ישלטו ולכן השרש שלהם שהם המוחין בג"ר צריך לאכפיא לון ולהוריד' למטה עד היסוד אבל הדעת המתפשט למטה בו"ק שאינו אלא ענפיו והתפשטותו אין צורך להורידם למטה והנה כשיורדים ג' אלהים בג' מוחין שבראש ז"א ממש בסוד הקטנות עד היסוד דז"א כנז' מתחברי' שם עם כללות הה' גבו' דגדלות שיורדים עד היסוד כנודע שהם מנצפ"ך ועם ג' דינים אלו שהם אלהים דקטנות הרי הם ח' גבו' ונחלקות לב' בחי' הג' וזהו סוד ביום הגמל את יצחק ודרשו רז"ל ה"ג מ"ל רמזו אל הח' גבו' של ב' בחי' הנז' והם אותיות ה"ג העומדות ביסוד הנק' מל' ונודע כי יצחק הוא שרש הגבו' וזהו אומרו את יצחק שהוא שרש הגבורו' ודע כי כמו שנת' אצלינו כי החסדים המגולים של הגדלות יורדים ביסוד וחוזרים לעלות ממטה למעלה כדי להגדיל את ז"א כן אלו האלהים דמוחין דקטנות של התפשטות הו"ק שבמקום המגולה יוררים ביסוד וחוזרים ועולים למעלה עם החסדים דגדלות המגולים וזהו סוד הכתו' שאמר והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהי' עולים ויורדים בו והענין הוא כי הנה נת' אצלינו בשער הגלגולי' כי כמו שיש בז"א גדלות וקטנות כן כל נשמות התחתונים עד"ז והנה יעקב נק' קטן כמו שאמר הכתוב יעקב בנה הקטן לרמז כי היה בו בחי' קטנות ג"כ מלבד הגדלות ואז היה יעקב בבחי' הקטנות וראה היסוד הנק' סולם מוצב ארצה כנז' בסה"ז וראה את האלהים דקטנות עולים ויורדי' בו כנז' גם זהו סוד ראיתי אלהים עולים מן הארץ הנז' בשמואל בהעלותה אותו אשה בעלת אוב כי גם שמואל היה בו בחי' קטנות בתחלה בסוד ומעיל קטון תעשה לו אמו וזהו מה שהעלתה בעלת אוב כמבוא' אצלינו ולזה אמרה ראיתי אלהים עולים שהם האלהים העולים מן היסוד למעלה גם פירושו באופן אחר כי ודאי שלא חרדה האשה בעלת אוב על אלו האלהים שנתפשטו במקום המגולה וירדו עד היסוד איך חזרו לעלות כי הנה מתמתקים הם ע"י החסדים דגדלות העולים עמהם ואין בזה שום היזק כלל אמנם החרדה היתה באופן אחר והוא כי הלא נת' לעיל כי כשנכנסים מוחין דגדלות בראש ז"א יורדים הג' מוחין עצמם שהם ג"ר דקטנות למטה עד היסוד ונכפים שם ולפעמים יודדים יותר ויותר למטה כנז"ל וכאשר ח"ו יש רוגז וחרון אף בעולם מפני עונות ב"א גורמים שהמוחין דקטנות יסתלקו למעלה ואז חוזרי' המוחין דגדלו' לעלות בראש ז"א כבתחלה ואז הדיני' מתגברי' וחרון אף מתגבר בעול' וע"ז תמהה וחרדה ואמרה ראיתי אלהי' עולים מן הארץ

ל״ודרוש י"ב על הנז"ל אומר מה מתחדש בז"א כשירדו בו המוחין דהו"יות שהם גדלות

ל״זונבאר עתה מה מתחדש בז"א כשירדו בו המוחין דהויו"ת שהם גדלות ונדחו המוחין דקטנות שהם אלהי"ם למטה כנז"ל הנה כשירדו ירידה ראשונה עד הגרון כבר נת"ל שהזך והמובחר שבהם נשאר למעלה בראש עם המוחין דגדלות ושלישית' בלבד ירד אל הגרון והנה מה שנשאר למעלה בראש כבר נת'נאצלינו למעל' בתחל' אלו הדרושי' וגם נת"ל בדרוש שקדם לזה כי הג' מוחין דאלהי"ם של הקטנות דזמן היניקה נעשי' בחי' הקרומות החופין אל המוחין דגדלות ואמנ' ממה שירד אל הגרון נעשה ממנו בחי' הקנה והוושט והוורידין שהם שר המשקים ושר הטבחים ושר האופי' כנז' במקומו ולכן גרון בגי' ג"פ אלהי"ם עם הכולל שהם מוחין דקטנות כנז"ל בדרוש שקדם לזה גם בענין הלשון והשפתי' והפה והשיני' כבר נת' אצלינו בסוף אדרת האזינו בענין (בדפו"י ע"ב) אחה"ע גיכ"ק וכו' כי ה' מוצאות אשר בפה שהם הגרון והחיך וכו' הם בחי' ה' גבו' מנצפ"ך האמנ' כמו שביארנו בחי' הגרון איך נעשה מג' אלהי' דמוחין דקטנות גם נבאר עד"ז בחי' שאר הה' מוצאות איך נעשי' מן האלהי' דקטנות הנז' וזה ענינם הנה הלשון אות ש' שבו הוא אלהי"ם במלוי יודי"ן וג' אותיות לו"ן הם בגי' אלהי"ם פשוט הרי כי הלשון הוא אלהי' פשוט ומלא ביודי"ן והשפתי' ג"כ הם ע"ד הנז' כי שפה הוא כמספר לשון שהוא אלהי' פשוט ומלא ביודי"ן עם הכולל והפה הוא הכולל את כל הה' מוצאות שהם ה' אותיות אלהי' והם הם ה"ג מנצפ"ך ולפי שהפה כולל כולם לכן הוא בגי' אלהי' פשוט שהוא כל הה' מוצאות הנכללי' בה' אותיות שבו והנה השיני' נת' אצלינו בביאור מצות ברכת המזון כי ש"ן בגי' אחורי' דהוי"ה דיודי"ן העולה קפ"ד ואחורי' דהוי"ה דס"ג העולה קס"ו ושניה' בגי' ש"ן וע"ש ונלע"ד כי ה' גבו' מנצפ"ך שהם סוד ה' אותיות אלהי' כנז' הם הה"ג דקטנות אבל הה"ג דמנצפ"ך דגדלות הם הויו"ת כנז' אצלינו בענין הדעת הכולל ה' חסדי' וה"ג והם י' הויו"ת כמנין ס"ר כנלע"ד וזכור ענין זה היטב וכאשר ירדו עוד עד ג' אמצעיות דז"א נשאר הזך שבהם בגרון כנז"ל והשארים ירד שם ומהם נעשה ב' הידי' דז"א ואעפ"י שכבר היו לו ידי' וגרון וכיוצא בתחלה עכ"ז כפי הזמני' משתני' הפעולות וזכור ג"ז ולכן עתה שירדו האלהי' דקטנות עד הזרועות דז"א נעשו ידיו מבחי' אלהי' ואז ה' אצבעות היד הם מן ה' אותוית אלהים וי"ד פירקין שיש בה' אצבעות כמנין י"ד כנודע הם י"ג אותיות שיש בשם אלהים במילואו ועם כללות השם הם י"ד והזרוע עצמו הוא שם אלהים עצמו שהוא השורש אל האצבעות ופירקיהם ולפי שהם ה"ג מנצפ"ך כפולות לכן היו ה' אצבעו' ימנית עם פרקיהם ועם שרשיהם שהוא הזרוע הימני וכנגדם כפולות בזרוע השמאלי וכבר נתבאר אצלינו מאמר באדרת נשא כי בה' מקומו' נתפשטו הגבו' וא' מהם הוא בזרועות וע"ש ובזה תבין ענין נטיל' ידים לפי שהם מן הדיני' והגבו' דאלהי"ם הקלי' נאחזות בהם תמיד ולכן צריכים לנט"י תמיד כנודע ואמנ' אע"פ שלא שמעתי בענין אבר הלב בבחי' אלהי' דקטנו' עכ"ז נבא' עניינו אגב שאר האיברי' שביארנו והנה נודע כי הלב מבין כמו שאז"ל גם נמצא בס' התי' ובסה"ז שהוא בינ' ובמקו' אחר אמרו שהוא ת"ת ובמקו' אחר אמרו שהוא מל' ולכן עתה נבאר עניינו הנה בהקדמ' התי' ובסה"ז מצאנו ראינו כי כל האיברי' הראשיים והמעולים והחשובי' ומתחלקי' בי"ס אמנ' הלב לא מצאנו לו רמז בי"ס כנוד' כי הראש הם ג"ס הראשונות והזרועות עם הגוף הם חג"ת והרגלי' ואות ברית קדש הם נה"י ועטרה היא מלכות אבל הלב שאדרבא כל חיות האדם בו תלוי לא ידענו מקומו אבל הענין הוא זה כבר ידעת ענין המוחין דז"א מצד אבא ומצד אימא איך אחר שנתלבשו תוך הנה"י דאו"א הם מתפשטים תוך ז"א והנה היסוד דאימא מתפשט עד החזה דז"א בלבד ולכן עד החזה עומדים כל האורות עליונים מלובשי' תוך הכלים שלהם ומן החזה ולמטה מתגלים האורות בלי מסך כלי היסוד דאימא והנה לפי שבתחלה היו למעלה מלובשים ומצומצמים ודחוקים לכן בצאתם מפי היסוד דאימא למרחב בגילוי הם יורדים במרוצה בכח חזק ותכף בצאת' למרחב מאירים שם אור חזק וגדול מאד ושם נרשמים האורות של מוחין דאו"א ביחד והוא אור חזק ועצום קרוב מעט אל מדריגות האור שלה' העליון אשר במוחין וקבוץ האורות אלו הם אבר הלב ולכן עיקר חיות האדם הוא המוח והב' לו במעלה הוא הלב כנודע ולכן אינו אבר מורכב מן בשר וגידים ועצמות כשאר רמ"ח איברים כנודע לפי שהלב הזה נעשה מן קבוץ האור הרוחני שנתקבץ שם ודומה אל המוח שגם הוא מבלי גידים ועצמות ונלע"ד כי בזה תבין שאר כל האיברי' הפנימי' כגון הריאה והכבד וזולתם שהם בבשר לבד בלי גידים ועצמות לפי שהם יותר זכים מן רמ"ח איברים. ועתה צריך שנבאר טעם קריאת שם ל"ב אל קבוץ האורות האלו וסוד הענין הוא כי כפי מספר האורות הנקבצי' שם שנמשכו ממוחין דאו"א שהם ל"ב אורות לכן נק' לב. והענין הוא כי הנה מוח חו"ב דאבא או דאימא מכוסים הם תמיד תוך הנצח וההוד דאו"א המתפשטים בקו ימין ושמאל דז"א ואינם באמצע כמו הלב ועוד כי הם אורות סתומים כנז' ואין אור יוצא מהם בגלוי ממש ונמצא כי קבוץ האורות שמהם נעשה הלב הוא מן היסוד דאו"א המתפשטי' בקו אמצעי ששם הוא מקום הלב ועוד כי שם הם מאירים בגלוי גמור והנה נודע כי הצד המאיר הוא צד החצון הנק' אחוריים של ב' היסודו' הנז' כי צד החצון שבהם הוא נוגע בפנימיות הז"א וממנו יוצא הארה והנה האחורים של יסוד דאבא הוא קפ"ד שהם אחוריים דהוי"ה דע"ב דיודי"ן והאחוריים דיסוד דאימא הם קס"ו שהם אחורים דהוי"ה דס"ג ובשתי אחורים אלו דקפ"ד וקס"ו הם ל"ב אותיות ולכן מספר אורותיה' מתקבצים ומהם נעשה אבר הלב: (בדפו"י ע"ג)

ל״חדרוש י"ג על הנז"ל בענין התפשטות אורות המוחין בז"א דרך ג' קוים שלו הכוללי' י"ס שבו. ויש בענין זה ספיקות רבות לפי שנודע שהאור נמשך להם מן חכמ' לחסד ומחס' לנצ' ביושר קו הימני ועל ד"ז נמשך האור והשפע דרך קו שמאלי מבינ' לגבור' ומגבור' להוד ועל ד"ז נמשך האור והשפע דרך קו אמצעי מן הדעת אל הת"ת ומת"ת אל יסוד אבל יש בזה קושיו' רבות כי הנה קו האמצעי מחובר יחד כלו ויכול האור לירד ולהתפשט עד סופו אמנ' קו הימין או השמאל אשר החו"ג שבהם שהם ב' הזרועות אין להם חבור עם תרין ירכין שהם הנו"ה א"כ איך האור נמשך מן החסד אל הנצח או מן הגבורה אל ההוד והנה אדרבא אנו רואי' כי הנו"ה דבוקי' עם הת"ת שהוא הגוף והוא קו אמצעי וממנו נמשך האור להם ולא מן הקוים שלהם א"כ הנו"ה מכלל קו אמצעי הם נחשבים ועוד כי האו' היוצא מן החסד או הגבורה שהם ב' הזרועות להיכן הוא הולך וא"ת שנשאר שם א"א כי הנה הם ספי' אמצעיות ואינם תחתונות כדי ששם יסתיי' שפע והאור אבל סוד הענין הוא במה שנשאר לבאר בתחלה ענין מה שמצאנו בדברי חז"ל וגם בס"ה כי רוח רעה שורה על הידים ולכן צריכים נטילה בכל עת בזמן הסעודה וכשנכנס לבית הכסא ובבקר כשקם ממטתו וכמו שאמרו חז"ל כי הידי' הם שניו' לטומאה גם מצאנו כי הקליפו' מתדבקו' בצפרני הידים והרגלי'. גם מצינו כי עיקר אחיזת הקליפות הוא בתרין יריכים שהם הנו"ה ובכ"ז יש תימא כי הנה נודע שהקליפה אין לה מקו' לינק האור והקדושה אלא בסופה ולכן יונקי' מן היסוד שהוא סיום קו אמצעי וגם כי הוא פתוח ומפיו הם יונקים האור היוצא מתוכו אמנ' מן הנצח וההוד שהם יריכין סתימין ואין בהם שום פתח איך הם יונקים מהם אעפ"י שהם סופי הקוים ימני ושמאלי והנה יניקתם מן הידים שהם חסד וגבור' היא תימא כפולה לפי שהם באמצע הקו וכבר נתבאר שאין לחיצונים יניקה אלא בסיום סוף הקדושה בסוד רגליה יורדות מות ועוד כי גם בהם לא יש פתח פתוח וא"כ מהיכן יונקים מהם הקליפות והנה כבר נתבאר למעלה בזה הדרוש עצמו כי הזרועות והרגלים נעשו מן האלהים דקטנות שירדו שם ולכן הקליפות נאחזות בהם אבל עדיין צריך לידע איך יונקים מהם בהיותם סתומים אבל הענין הוא כי הנה בסופי אצבעות הידים והרגלים יש שם בקיעות אשר מתוך הבקיעות ההם צומחות שרשי הצפרני' ויוצאות וגדילות ונודע כי הצפרני' בהם נשרשי' הקליפות ומתאחזי' בהם במה שעודף מהם על בשר האצבע ולכן צריך דלא לרבאה טופרין רוצה לומר שלא יגדלו יותר מדאי ויעדיפו על בשר האצבע כי שם אחיזת החצונים ודרך שם הם יונקים מאצבעות הידים והרגלים מן הבקיעות ההם ואף מן אצבעות הידים יונקים לפי שאינ' מחוברי' עם ראשי פרקין דנו"ה אמנ' שם הם קצוותיה' וסיומיהם ולכן יונקים משם הקליפות ובפרט כי יש בהם פתחי' ובקיעו' כנז' וזהו סוד פסוק ויפיזו זרועי ידיו שאמרו רז"ל שיצאו טפות זרע אל החצונים דרך בקיעות הצפרנים. גם בזה תדע סבה למה הצפרני' הם בסיום האצבעות ולא בשאר איברי הגוף והוא כי משם יונקים החצונים השפע שלהם:

ל״טסוד האצבעות והצפרנים ולכן צריך שנרחיב הביאור בענין הצפרנים וכבר נזכר עניינם בפרשת ויקהל בספר הזוהר כי טופרין היו ממה דאשתאר מאינון לבושין דנהורא דאדם קדמאה וכו' והענין היא כי הצפרני' אינ' קליפה ממש שאם כן תמיד יהיו הידים טמאות ממש ואין להם טהרה על ידי נטילת הידים אבל דע כי הצפרנים היא לבוש נהורא ממש של הקדושה שהלביש קודשא בריך הוא לאדם הראשון אלא שהוא לבוש קשה בטבעו לפי שהוא שרשי הקליפות בזכות ודקות רב ועדין הם קדושה עד מה שמגדילים עד סיים בשר האצבע ומה שעודף מן הצפורן ולחוץ הוא קליפה ואמנם מה שנתנו הצפרנים בסיום האצבעות יובן סודו ממה שאמרו רז"ל בז' הזו' פר' תרומה דשוי קב"ה חד חיפאה תקיפא קשיא על ארעא דישראל אחר החרבן כדי שלא יכנסו הקליפות וזהו גם כן ענין הצפרנים שהם לבוש קשה עד מאד שנתנם השי"ת בסופי האצבעות מקום בקיעת מוצא האורות כדי להגן ולכסות על האורות ההם שיוצאות משם שלא יתאחזו בהם החיצונים יותר מן הצורך אבל ודאי שיונקים קצת משם ובפרט ממה שיוצא מן הצפרנים העודף על הבשר כנז' ובזה תבין עונש גדול למי שמגדל צפרניו יותר מדאי גם תבין למה הצפורן העודף על הבשר חוצץ בנטיל' וידיו טמאות לפי שכיון שהצפו' הם בחי' לבוש חיצון ולא עוד אלא שהוא קרוב אל אחיזת החצונים לכן אין לגדלם יותר מדאי כנז' אבל מה שהם כנגד הבשר היא בחינת שרש של הקליפה זכה ודקה

מ׳ועתה צריך ליתן טעם למה נעשו אלו הבקיעות בסופי אצבעו' הידי' והרגלים דע כי האורות העליונים דרכם להתפש' ולהמשך ברבוי שפע ממעלה למטה כטבע המים היורדי' ממעל' למטה בלי הפסק וכאשר מגיעי' עד סופי אצבעות של הידים והרגלים והם סתומים הם בוקעים בכח בסיום האצבעות לצאת משם ומאותם האורות היוצאות בגלוי נדבקים ונאחזים שם הצפרנים שהם שרשי הקליפה הדקה והזכה ודרך שם יונקים הקליפות השפע שלהם ובזה נבא אל הדרוש הראשון לתת טעם למה אין החו"ג מחוברים עם הנו"ה בקוים ישרי' אבל (בדפו"י ע"ד) הענין הוא מובן עם הנז"ל כי הנה אם היו מחוברי' יחד כנז' היו האורו' יורדים ברבוי עצום עד סיום אצבעות הרגלים ואז היו הקליפו' יונקים משם ברבוי גדול ובפרט כאשר עונות התחתוני' גורמי' ולכן נפרדו החו"ג מן הנו"ה לפי שכשיראה המאציל העליון שאין עונות בתחתונים ואין הקליפות יכולים להתאחז מאד אז משפיל ידיו למטה ומשלשל' דרך קוים שלהם ומשים ראשי אצבעות ידיו כנגד ראשי פירקין עילאין של הנצח והוד שהם היריכים ויוצא האור מראשי האצבעות ונכנס בראשי הפירקין של הרגלי' ונכנס בתוכ' ונמשך עד סיום אצבעו' הרגלי' ומשם יונקים הקליפות די צרכם בצמצו' והענין הוא כי הנה מן הזרוע עצמו או הירך עצמו משני צדדיו אי אפשר שיצא שום אור כלל כי היא מחיצה חזקה מן העצמות וגם מן הבשר שעליו אבל בסיום פרק הזרוע או הירך יש שם בקיעות צרות מאד במקו' שנאחזי' הגידי' שבין הפרקים אשר על ידם נכנס הדם והמזון לתוך העצם כנודע וכאשר חס ושלו' יש עונו' התחתוני' והקליפות מתגברות בנצח והוד שהם הספי' התחתונו' ובפרט כי הם לבר מגופא כנודע ויכולים הקליפות להתאחז בהם יותר מדאי וגם בסופי אצבעות הידים היו נאחזים ולכן אז האד' העליון מגביה ידיו למעלה וכופלם כנגד ראשי כתיפיו ואז אין האור היוצא מסופי אצבעו' הידים יורד אל החצוני' ואינם יונקי' משם ומכל שכן שאין האור נמשך עד סופי אצבעות הרגלי' ואמנ' האור ההוא יוצא למעלה במקו' ג' ראשונות שבראש ז"א ושם אין שום שליטה ואחיזה אל הקליפות כנודע וזהו סוד פסוק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' והרי איך נתבאר איך האורו' נמשכי' דרך הקוים ביושר מן החסד אל הנצח ומן הגבור' להוד אלא שלסבה הנז' הוצרך להיות הפסק בין הזרועות והיריכי' והנה בזה יתבאר ג"כ טעם נטילת ידים ולמה צריך להגביה' למעל' בעת הנטילה וכמבואר אצלינו בסוד נטיל' ידים דסעודת שבת וגם בימי החול ועי"ש. עוד יש סיבה אחרת במה שהוצרך להיות פרוד בין הזרועו' אל היריכים והוא כדי להאציל פרצוף לאה העומדת באחורי ז"א מכנגד החז' ולמעל' ואז הוא מגביה ידיו למעלה כדי שהאורות הנמשכי' למטה בנצח והוד שלו יצאו לחוץ למעלה ושם יבנו בנין פרצוף לאה כמבואר לקמן בענין פרצוף לאה ועי"ש גם נתבאר ענין זה בנשיאות כפי' כל ברכ' כהני' ועי"ש:

מ״אדרוש י"ד במוחין דגדלות דז"א ונבאר המוחין דגדלו' דז"א. הנה אח' שנולד ז"א התחיל זמן היניקה שהם ב' שנים ואז בהמשך הזמן הזה נשלמו שש קצוות שבו וג"כ יש לו ראש כנודע אלא שנכלל בסו' הו' קצוות ואחר ב' שנים של היניקה מתחילי' המוחין דגדלות ליכנס בו מאז עד תשלום י"ג שנים ויום אחד ותחלה נבאר ענין המוחין האלו מה עניינם:

מ״בדע כי או"א מזדווגי' ומולידים פרצו' א' שלם מי"ס גמורות והוא פרצו' דק וזך ורוחני אלא שכל זה הפרצוף נקרא ד' מוחין דגדלות ז"א שהם חב"ד כליל מתרין עיטרין חסדי' וגבורות ועומד בסוד העיבור תוך אימא עילאה ואח"כ נולד ויוצא לחוץ ועומד למעלה מראשו של ז"א בבחי' או"מ למעלה ולא מצדדיו וזה הפרצוף נקרא צלם שעליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו ואמנ' הה' חסדי' של הדעת שבו מתפשטים בו בחג"ת נ"ה שבה בהיותו עדיין למעלה ולא נכנס תוך ז"א. ואחר שנולד ועמד שם ראה המאציל שאין כח בז"א לסבול בתוכו האור הגדול הזה ולכן רצה להלביש' תחלה תוך נה"י דאימא ואח"כ ע"י הלבוש הזה יכנסו תוך ז"א ואז התבונה העלתה את האור רוחני שלה מתוך נה"י שבה בלבד ועלה למעלה בחצי קומתה העליון ואז נשארו הכלים של נה"י שבה גוף בלי נשמה לפי שלא היה כח בז"א לסבול האורות ההם של התבונה שהם למעלה ממדריגתו והלואי שיסבול האורות שלו שהם המוחין הנז' ואף גם זה בהיותם מלובשי' בכלי' דנה"י דאימא כנז' ואז נכנסו האורות המוחין דז"א הנז' לתוך הכלי' דנה"י דאימא והיו להם בבחי' אור ונשמה כי קו ימני של פרצוף המוחין הנז' שהם חח"ן נתלבשו תוך ג' פירקין של כלי הנצח דאימא וקו שמאלי דאורות המוחין שהם בג"ה נתלבשו תוך ג' פירקין של כלי ההוד דתבונה וקו אמצעי של אורו' המוחין שהם דעת ת"ת יסוד תוך כלי היסוד דתבונה בלבד ובו לבדו נתלבש אור קו אמצעי כלו ואח"כ נכנסו כ"ז תוך ז"א כמו שנבאר וזהו סוד זאת התורה אדם כי ימות באהל ודרשו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי הנה אין קיום וחיות ואור אל ז"א הנק' תורה אלא ע"י התבונה הנקראת מ"י שממיתה עצמה עליו כי סלק' אור נשמת נה"י שבה ונשארו מתים גוף בלי נשמה כדי להלביש בתוכ' אורות ז"א להחיותו ולקיימו כנז' אבל דע כי אין זה אלא בנה"י שבה לפי שהם נכנסים תוך ז"א ועל ידם נשלמים ט"ס של ז"א כי הם ממש נעשי' גופו של הז"א כמו שידעת בסוד קו המדה הנז' בס"ה כי הו' קצוות דז"א גדלו ונעשו ט' באופן זה שכל פרק עליון דנצח דאימא עם ב' פירקין עילאין (בדפו"י ד ס"ב ע"א) דחסד של ז"א נתחברו ונתערבו ונעשה כלי שלם של חכמה דז"א בתל' פירקין ופרק אמצעי דנצח דאימא נתערב עם פר' תחתון דחסד ופרק עליון דנצח דז"א ונעשה כלי שלם של חסד דז"א בג' פירקין. ופ' תחתון דנצח דאימא נתערב עם ב' פירקין תחתוני' דנצח דז"א ונעשה כלי שלם אל נצח דז"א בג' פירקין ועל ד"ז בקו השמאלי דז"א עם ההוד דתבונה וכן בקו אמצעי דז"א עם היסוד דתבו' והרי איך ג"ס נה"י דתבו' נעשו גופא דז"א ממש ועמהם נשלם ז"א בט"ס שבו אבל הכתר של ז"א הוא מן שליש התחתון דת"ת דתבונה והוא מן התבו' ולמטה ואמנם לא נסתלק אורו ורוחניותו מתוכו כמו שנסתלק מן הנה"י אמנם זה השליש של כלי דת"ת דתבונה עם האור עצמו שלה שבתוכו הוא בחי' כתר אל ז"א ואין בו חלק לז"א לא בכלי ולא באור באופן כי עיקר ז"א הוא מן החכמה שבו ולמטה ולכן זה הצלם הנז' נקרא על שם המוחין ולא על שם הכתר וכאשר יסתלק זה הכתר מעל ראש ז"א ישאר ז"א בבחי' ראש שבו מן החכמה שבו ולמטה. גם בזה תבין טעם למה אין הכתר נמנה במספר הי"ס דז"א לפי שאינו ממנו אלא חוץ ממנו לפי שנודע כי א"א (עיין ע"ח שכ"ה פ"ג בהג"ה מוהרת"ו ובפ"ה שם) הוא נקר' כתר של הי"ס אבל הי"ס של ז"א הם נמנים מן החכמה שבו ולמטה גם זהו הטעם שאין הכתר של ז"א נעשה עד שנגמרו י"ס שבו שהם מן החכמה ולמטה להשתלם ואחר כך נעשה בו הכתר הזה וכמו שיתבאר לקמן:

מ״גונבאר עתה איך נכנסין בו אלו המוחין המלובשי' בנה"י דתבונה תוך ז"א בזמן הזה אחר ב' שנים של היניקה עד תשלום י"ג שנים ויום אחד הנה בשנה השלישית ללידת ז"א נכנס בתחלה פרק התחתון דנצח של התבונה בחכמה דז"א ופרק התחתון דהוד נשאר עדיין למעלה כאדם היורד במדריגת הסולם המוריד בתחלה רגלו הימנית ונשאר רגלו השמאלית כפופה למעלה. ואח"כ בשנה הרביעי' מוריד גם רגלו השמאלית פרק תחתון שבו לתוך בינה דז"א. ובשנ' הה' נכנס פרק אמצעי דנצח בחכמה דז"א והפרק התחתון יורד ונכנס בחסד דז"א. ובשנה הו' נכנס פרק אמצעי דהוד בבינה דז"א והפרק התחתון יורד ונכנס בגבו' דז"א. ובשנה הז' נכנס פרק העליון דנצח בחכמה דז"א והפרק האמצעי יורד בחסד והפרק התחתון יורד בנצח דז"א והרי נשלם קו ימין דז"א אבל דע כי בתחלת השנה הז' מתחיל ליכנס קו אמצעי כי הנה קו האמצעי שהוא היסוד דתבונה אין בו רק פרק א' לבד והוא היסוד עצמו ומקומו למעלה בין תרין פירקין עילאין דנ"ה דתבונה ועוד יש בו בחי' העטרה של היסוד ששעורה שליש פרק א' בלבד והנה מקומה היא יותר למטה בין תרין פירקין אמצעים דנצח והוד דתבונה ולכן אחר שנכנסו תרין פירקין אמצעי' דנצח והוד בשנה החמישית והששית נכנסת העטרה הנז' בדעת דז"א בתחלת שנה השביעית ולפי שאינה מדה שלימה כמו האחרות לכן אינה צריכה זמן שנה כמו בשאר הפירקין אמנם תכף בתחלת יום שנה הז' נכנסת ונמצא כי בהיותו בן ו' שנים ויום א' התחיל תקון הדעת של ז"א אבל לא לגמרי וזהו סוד משאחז"ל הפעוטות מבן ו' שנים ויום א' מקחם מקח וממכר' ממכר במטלטלין אבל לא בקרקעו' לפי שהמטלטל' הם ו"ק דז"א המיטלטלין ומתהפכים מדין לרחמים ומרחמים לדין והקרקע היא במל' בסוד אסתר קרקע עולם היתה ולפי שבהיותו בן ו' שנים ויום א' עדיין לא נכנס בדעת שבו רק העטרה של היסוד שהיא בחי' התפשטות הדעת למטה בשליש התחתון דת"ת שהוא מן הו"ק וכן כל שאר הפרקים של נה"י דתבונה אשר נכנסו עד עתה בז"א הם הבחי' שעתידים אח"כ לירד למטה למקומם בו"ק ולכן אין מקחו מקח אלא במטלטלין עד שיכנסו בו ג' פרקין עילאין שהם המוחין עצמם והוא בתחלת שנה הי' שאז ביאתו ביאה גם באשה הנקראת קרקע כמו שיתבאר. ובשנה הח' נכנס פרק עליון דהוד דבינה דז"א והפרק האמצעי יורד בגבורה ופרק תחתון יורד בהוד דז"א והרי נשלם קו שמאל דז"א. ובשנה הט' ויום א' נכנס היסוד עצמו דאימא במוח הדעת והרי נשלמו הג' קוי' דז"א והרי נגמר גדולתו כי עתה נכנסו ג' המוחין העיקרים שבג' פירקין עילאין דנה"י דתבונה בחב"ד דז"א וכאן הוא מקומם האמיתי וכבר הוא שלם לגמרי גם צריך שתדע כי הנה ביארנו למעלה שהתפשטות ה' חסדים שיש בפרצוף הזה של המוחין כבר נתפשטו ונתחלקו בחג"ת נ"ה שבו בהיותו למעלה על ראש ז"א בסו' או"מ ונמצ' כי כשנכנסו הנה"י הנז' תוך ז"א בכל פרק מהם שהי' נכנס הי' נכנס עמו החסד הראוי לאותו פרק ונמצא כי בסוף שנה הט' נכנסו בו כל המוחין שלו ונתפשטו בכל גופו במקומות הראוים להם ממש וגם החמשה חסדים נמצאו מתפשטים בו"ק שבו כפי המקום הראוי להם ממש והרי הוא שלם וגדול בכל פרטיו ולכן מבן ט' שנים ויום א' ואילך ביאתו ביאה ובפרט כי טפת הזרע באה ממוח הדעת וכבר עתה נכנס בו לגמרי וגם התפשטות הה' חסדים נתפשטו בו"ק שמהם (בדפו"י ע"ב) הטיפה נמשכת גם זהו סוד למה מתחל' י' שנים ואילך מתחילי' לחנך את הקטן בקצת מצו' מדרבנן כמו בענין אכיל' ביוה"כ וכיוצ' בזה האמנם עדיין אינו ראוי למצות מן התורה כי אינו איש גמור לפי שהנה הדעת שלו נתפשט במקומו ולמטה עד ההוד של ז"א אבל עדיין צריך ליתן דעת גם בכתר חכמה בינה שבו כמו שיתבאר ועוד כי עדיין אין בו כתר כלל כמו שיתבאר ולכן צריך להמתין עד גמר שבו והוא כי בשנ' הי' עלה הארת החסדים המגולים למעלה בדעת עצמו ובשנת י"א עלה בבינה ובשנת שנים עשר עלה בחכמה ובשנת י"ג עלה בכתר ואם תוסיף ד' שנים אלו על ט' שנים ויום א' הנז"ל יהיו י"ג ויום א' ואז הוא איש גמור לכל דבריו:

מ״דונחזור לבאר דרך פרט ענין אלו ד' שנים שמן הט' שנים ויום א' ואילך הנז"ל כבר הודעתיך כי ז"א נק' אילנא דחיי לפי שדומ' אל האילן שאינו גדל אלא ע"י המים והם החסדים הנק' מים כנודע כי אין הז"א נגדל אלא ע"י החסדים כמו שנתבאר למעלה ועי"ש היטב איך ע"י חזרתם למעלה נכפלים וניתנים בכל ספי' וספי' מהם מי"ס דז"א ומתחלקי' בבחי' שלישים ונחזור לבאר קצת בעניינם הנה נתבאר כי בהיותו בן ט' שנים ויום א' כבר הה' חסדים היו מחולקים ומתפשטים בחג"ת נ"ה דז"א ונודע כי ב' חסדים ושליש החסד שנתפשטו בחו"ג ובשליש עליון דת"ת שהוא עד החזה הם אורות סתומים תוך כלים דנה"י דאימא אבל שני חסדים ושני שלישים תחתונים שנתפשטו בב' שלישים תחתונים דת"ת ונצח והוד שבו הם אורות מגולים שיצאו לחוץ מפי יסוד דאימא שסיומו בחזה ולכן אלו החסדים התחתונים שהם אורו' מגולים בלי מחיצות כלי יכולי' לירד למטה עד היסוד דז"א והנה אחר היותו בן ט' שנים ויום אחד ירדו אלי החסדים המגולים ביסוד דז"א ונתקבצו שם ואמנם בתחלה בשנה ד' וה' וו' אז היו בחב"ד ואח"כ בשנה הז' והח' והט' ירדו במקום הראוי להם שהם בת"ת ונצח והוד ואח"כ ירדו עד היסוד ונתקבצו שם ועתה צריך שיחזרו לעלות ממטה למעלה להגדיל את ז"א בד' שנים אחרות כנז' והנה הם נקראי' מים שיש בטבעם לירד בשורש האילן ומשם עולים תוך האילן ממט' למעלה להגדילו ואמנם סבת חזרת אלו החסדים למעלה הוא כנודע אצלינו כי כל אור ישר היורד חוזר לעלות בסוד אור חוזר ודומ' למי שמשליך אבן אחת בכח חזק מלמעלה למטה שמכח חוזק ירידתם במרוצ' למט' חוזרת לעלות עד מקום המקור שמשם ירדה וכן בטבע המי' היורדי' במרוצה למטה חוזרים לעלות עד מקום המקור שמשם ירדו וכן החסדים האלו הנק' מים כאשר יצאו מפי היסוד דאימא שיש בחזה דז"א מבלי מחיצות בלי שיעכבם ירדו במרוצה גדולה בחוזק עד היסוד כנז' ותכף חוזרים לעלות למעלה בכח בלי עיכוב ואיחור זמן ועולי' עד היסוד דתבונה ממקום שיצאו והנה היסוד הזה הוא בחזה ושם הוא התחלקות פצול שתי זרועותיו חו"ג ואז עלה הארת אלו החסדים המגולים אל שני החסדים אשר בב' הזרועות והגדילום וכ"ז נעשה תכף ברגע א' בהיותו בן ט' שנים ויום א' כי מקום פצול הזרועות הוא ג"כ בחזה אבל עלייתם למעלה ברישא דז"א שהם רחוקי' צריך המתנת זמן כמו שנתבאר שצריך ד' שנים אחרות:

מ״הונבאר עתה ענין הגדלת ד' ראשונות בד' שנים אחרות ומה ענין גדול זה הנה נתבאר לעיל כי ע"י חזרת אורות החסדים המגולים נכפלו החסדים העליונים הסתומים כפלים ממה שהיו ועם זה הספיקו לכל ארבעה ראשונות שבכלם ימצא בחי' דעת דאור מגול' והנה החסד שבחסד שהם ג' שלישי' נכפל והיה ו' שלישים וחציים נשארו בו וחציים עלו למעלה באופן זה כי ב' שלישים עלו בחכמה ושליש א' עלה במוח הדעת מצד ימין להאירו כי סתום הוא אע"פ שגם הוא בחי' דעת ועד"ז החסד שבגבורה נכפל וחציו הספיק לעצמו וחציו שהם ג' שלישים עלו ב' השלישים בבינה והשליש בדעת בצד שמאל בעיטרא דגבורה שבו ונמצא כי עלו בדעת שליש מחסד שבחסד ושליש מחסד שבגבו' כדי שיהי' הדעת מכריע בין חכמה לבינה כנודע עוד צריך שתדע כי הנה אלו האורות של החסדים התחתונים המגולים העולי' למעלה כנז' יש בהם ב' בחי' כי הנה האור ההוא מתחלק ונכנס קצתו בתוך היסוד דאימא ממקום שיצאו ודרך שם חוזרים ועולים בפנימיותו עד למעלה בחו"ב וכתר והרי זה בחי' אור פנימי ועוד קצת האור הנז' עולה למעלה בבחי' אור מקיף מחוץ אל כל הכלים דנה"י דאימא בג' קוים בינם לבין עצם חלל הגלגל' דז"א עצמו ונמצא כפי זה כי יש בחי' דעת מגולה בחוץ ליסוד דאימא בסוד אור מקי' שבו כנז' והרי עתה היא הגדלה ממש וגלוי גמור אל הדעת שהיה סתום בתחלה כנז' כי לכן הוצרך עליית האור הזה גם בדעת אע"פ שהוא השורש של האור הזה וממנו יצא ובודאי שענין אור מקי' הוא גם בחו"ב שבתוך הנה"י דאימא וגם בהם שייך הגדלה זו ג"כ ובטעם זה יתבאר תירוץ קושיא (בדפו"י ע"ג) אחרת והיא כי אלו האורות המגולי' שחוזרי' לעלות להגדיל כנז' והנה כשנכנסים שני' אל תוך נה"י דאי' הרי חזרו להעלמם הראשון ואין בהם כח להגדיל ועם הטעם הנז' יתורץ כי קצתם מקיף בגלוי מבחוץ וקצת' נכנס בסוד או"פ ואז אור החצון הנגלה עובר דופני הכלי' דנה"י עד אוה"פ שלהם שנכנס עתה וגם עד אורות המוחין עצמם הפנימיי' ומכים אורות אלו עם אלו ומתרבה הארתה לאין קץ וע"י כן נגדל ומלבד טעם זה גם יש טעם אחר באורות הנכנסי' בפנימיות הנה"י והוא כי אחר אשר החסדי' ההם נתגלו למטה נתפשטה הארתם ממה שהיתה בתחלה בהיותם מכוסים במקום צר ונתרבה ונגדלה מאד יותר מאשר היתה בתחל' ואחר שנתפשטה כל צרכה ונתחזקה הארתה בתכלית האור הנגלה אעפ"י שחוזרי' למקום סתום אינם מתמעטים ואדרבא כשנכנסים לא די שהם גדולים אלא שמגדילים את החסדים הסתומים גם הם ועל ידי כן אין כח בכלים דנה"י דאימא לסבלם ומתרחבי' ממה שהיו בסוד פסוק הרחיבי מקום אהלך וגו' ודע כי במצות בהעלותך את הנרות בענין חזרת חמש' הגבורות שביסוד נוקב' דז"א להגדילה נתבאר הטעם השני הזה. אבל הטעם הראשון לא שייך בנוקב' לפי שאינם חוזרות בג' הקוי' רק בקו האמצעי בתוכו בלבד אבל בז"א שעולי' החסדי' מחוץ כל ג' הקוי' כנז' שייך האי טעמא ואמנם נתבאר למעלה למה ירידת החסדי' אינה צריכה זמן וכן בחזרתם עד מקום הדעת אבל בעלות' מן הדעת ולמעל' צריך זמן ד' שנים כנז' אבל הענין הוא ג"כ לפי שאלו החסדי' העולי' כבר ירדו בראשונה מן הדעת ולמטה בו' קצוות ונתפשטו שם ולכן גם אם הם חוזרים לעלות שם במקום התפשטות' בו' קצוות כבר היו שם דרך ירידה אבל בכתר וחב"ד שהם עולים עתה מחדש להגדיל' צריך זמן והרי נתבאר שעור זמן עליית החסדים בחב"ד שהם ג' שנים אחרי' אחר הט' שנים ויום אחד והרי הם שנים עשר שנים ויום אחד:

מ״וועתה נבאר ענין הכתר הנעשה בשנת הי"ג ובתחלה נבאר מה ענין הכתר הזה הנה כבר התחלנו למעלה בתחלת הדרוש הזה לבאר ענינו כי שליש האחרון של הת"ת דתבונה מן הטבור ולמטה בבחי' הכלי עם האור שבתוכו מן התבונ' עצמה הוא הכתר של ז"א ממש ואינו כמו הנה"י של התבונה שהכלי' הם שלה והאורו' הם המוחין דז"א כנז"ל ובזה תבין מעלת הכתר כי אעפ"י שאין בו מוחין הוא מעולה במאד מאד מן המוחין דז"א לפי שהוא מן הכלי והאור של התבונ' עצמה ולא עוד אלא שהוא מן הת"ת שבה ונודע כי הגרוע שבתבונה גדול מז"א מה שאין כן במוחין שהם מן הז"א ואין בהם רק הכלי' של נה"י דתבונה לא מן האורו' שבהם. וכבר נודע כי הכת' הוא בחי' או"מ והיא קרקפתא וגלגלתא דרישא הסובבת ומקפת על המוחין אשר בתוכה ונודע כי האי גלגלתא אתקרי חוורא דרישא וזו החוורתא שהוא ענין הכתר עצמו נמשכת ומתפשטת מעל המוחין עד מקום החזה של ז"א כי שם גם כן מסתיים היסוד דאימא כנודע זה מבחוץ וזה מבפנים וחופפת וסובבת כל הראש והמוחין עד סיום הגרון ומשם ולמטה אינה מתפשטת בזרועו' רק בקו אמצעי לבד עד החזה מצד האחו' ושם תחלת רישא דנוקב' דז"א רחל וזו החוורתא נמשכת גם עד ראש רחל ונעשת מסיומה כתר אל רחל ג"כ ונמצא כי כל בחי' זו החוורתא המתפשטת עד החזה הוא בחי' הכתר דז"א והא בחי' חצי תחתון של ת"ת דתבונה שהוא חלל בתוכו ונמשכת בז"א עד החזה שבו וראשו של ז"א נכנס לתוך החלל ההוא ונמצא מוקף ממנו וזהו סוד ב"מ המשתמשים בכתר אחד והם זו"ן אשר הכתרי' שלהם נעשים מן חצי הת"ת דתבונה שהוא כתר אחד לבד ואמנ' בהיותה עמו אחור באחו' נמצא כי כל הכתר הוא אליו אבל הכתר שלה הוא מן סיום הת"ת של התבונ' בלבד אבל כאשר היא חוזרת עמו פני' בפני' שאז היא גדולה כמוהו ממש אז יהיו שניהם משתמשי' בכתר אחד בהשואה אחת: והנה אחר שהכתר הזה נתפשט מעל ראש ז"א וירד והלביש את ראשו ונתפש' עד החזה מאחוריו ונעשה גם כתר אל נוקבי' כנז'. גם צריך שיעלה אליו הארת החסדי' המגולי' ע"ד שעלו בכל המוחין כנז' וזה עניינו הנה הב' שלישי' של החסד שבת"ת דז"א המגולי' נכפלו וגדלו אחר שנתגלו ונעשו ד' שלישי' וב' שלישי' העליוני' הספיק לב' שלישי הת"ת וב' השלישי' התחתוני' נתחלקו לשני' והשליש האחד נותן לכתר דנוקב' דז"א המכוונ' שם ממש באחור והשליש האחד עלה למעל' בכתר ז"א וגם זהו סוד ב"מ המשתמשי' בכתר אחד כי מן שליש אחד התחתון לבד הספיק שנגדל וניתן חציו לכתר שלו וחציו לכתר דנוק' והנה בעלות זה השלי' הנז' אל הכת' שבו הנה הוא עובר תחלה דרך השלי' העליון של הת"ת במקו' הכסוי ומאיר בו ואז גם השליש ההוא נגדל לב' שלישי' והשליש האחד מספיק לעצמו במקומו והשליש האחר מתחבר עם השלי' שעלה שם ושניה' יחד עולי' למעלה עד הכת' דז"א והרי איך גם כן ניתן אור דעת המגולה בכתר שלו ועתה נשווה אל החב"ד כי בכל אחד מהם יש בחי' של ב' שלישי' דחסד המגולה אחר שנכפל אבל שרשו מעיקר' אינו (בדפו"י ע"ד) אלא שליש אח' לבד ועתה צרי' לידע למה בארב' ראשונו' שה' כחב"ד לא עלה רק שליש אחד בכל אחד מהם ולמט' בו' קצוות ז"א יש בכל אחד שני שלישי' כנז"ל והטעם הוא כי אין המוחין ממש צריכים הארה כ"כ כמו שצריכי' הו' קצוות וזה מבואר. והנה עתה יש שני בחי' בכתר האחד הוא בחי' הת"ת עצמו של התבונה כלי ואור שבתוכו שהיה בתחל' על גבי ראש ז"א שהם המוחין שבו מבחי' נה"י שלה שנגמר כניסת' ותקונם בתשלום י"ב שנים ויום אחד כנז' ונמצא חצי תחתון של הת"ת שבתבונה רובץ על המוחין דז"א ועתה בשנת הי"ג נתפשט וירד והקיף את המוחין בכותרת עד מקום החזה כנז'. בחינ' הב' עליית שליש החסד עד הכתר וגם זה נעשה בשנ' הי"ג עצמו לפי שהכל נעשה בבת אחת כי כפי שיעור ירידת הכתר עד החזה כך שעור עליית החסד מן החזה ולמעלה שהוא מקום הסתו' וזה מתחיל לירד וזה מתחיל לעלו' ולכן שניה' נעשי' ביחד בזמן א' ולא בזה אח"ז ואם תחבר שנה זו עם הי"ב שני' ויום א' הרי י"ג שנים ויום אחד: גם יש טעם כי הנה השליש התחתון שבת"ת הנכפל ועולה עד שליש העליון שבת"ת כנז' צריך עכוב זמן יותר וזה הוא בחי' יום א' היתר משנת י"ג אבל עלייתו עם השלי' העליון שבת"ת משם עד הכתר הוא שוה בירידת הכתר עד שם ושניה' נעשים בשנת השלשה עשר כנז' והרי נתבאר גדול ז"א עד תשלום שלשה עשר שנה ויום אחד באר היטב:

מ״זונבאר עתה ג' הקדמות נכללים בזה הדרוש הנז' הא' הוא כי זה שביארנו שצריך זמן רב של י"ג שנים ויום א' להגדלת ז"א אין זה אלא בתחלת בריאת העולם כאשר נאצל אבל מאז ואילך נעשה הגדל' זו ברגע א' וכמו שנתבאר אצלינו בשער התפלות כי בכל תפלה ותפלה נגדל הז"א ברגע א' בברכת אבות כנז' שם שבכל תפלה באים לו מוחין אחרים חדשים ונגדל. השנית היא במה שביארנו לעיל כי ג' חסדים פחות שליש המגולי' הם יורדים עד היסוד אבל שני חסדי' ושליש העליוני' המכוסין עומדים למעלה במקומם ודע כי אלו הג' פחות שליש תמיד הם עומדים בתוך היסוד אבל כאשר הוא עת הזווג שמזדווג בנוק' אז כל ה' חסדים יורדים ביסוד. השלישי היא במה שכ' לעיל כי החסדים אחר שיורדים ביסוד חוזרי' לעלות למעלה וצריך שתדע כי כל אור ישר היורד יש לו אור חוזר ועולה כנודע ונמצא כי גם המוחין דחו"ב דז"א יש להם אור חוזר ממטה למעלה ומתפשטים ממטה למעלה אלא שענין חזרתם הוא באופן אחר כי מה שביארנו ענין אופן החזרה הזו הוא בענין הדעת בלבד אבל ענין חזרת אור המוחין ממטה למעלה אעפ"י שישנה עם כ"ז לא קבלתי עניינה ממורי זלה"ה. והנה פעם אחת שמעתי ממורי ז"ל כי היום האחד הנוסף על הי"ג שנים הוא זמן ירידת החסדי' שכיון שהם מגולי' בלי מחיצות כלי המעכב ירידתם לכן ביום אחד מספיק להם לירד ואינו צריך שנה תמימה גם שמעתי ממנו כי ירידת הכתר שהוא חצי תחתון דת"ת דאימא הוא בחי' יום אחד הנז' לפי שאינו נכנס תוך ז"א כמו שנכנסי' שאר המוחין שבו אמנם הוא יושב על ראשו של ז"א ואין צריך עכוב זמן רב:

מ״חדרוש ט"ו בשעור הכתר דז"א כמה הוא

מ״טואחר שנת' ענין ההפרש שיש בין הכת' אל המו' צריך שנבא' ג"כ שעור הכתר דז"א כמה הוא ובזה ית' ג"כ השינויים שיש בין ז"א לנוק' רחל בין בבחי' הכתרים שלהם בין בבחי' המוחין שלהם הנה נתבאר כי השליש התחתון דת"ת דתבונ' מן הטבור ולמטה הכלי עם האור שבו הוא עצמו הכתר דז"א וכלו הוא מן התבונה זולתי אותו שליש אור החסד המגול' שהוא מן האור דז"א שעלה עד הכתר הזה להגדילו ודע כי אין זה אלא כ"ז שלא נכנסו בז"א רק המוחין דאימא בלבד אבל כאשר אח"כ נכנסו' גם המוחין דאבא אז יגדל הכת' של ז"א ויהיה שעורו שני שלישי' תחתוני' דת"ת דאימא שהוא מן החזה ולמטה והענין נראה בחוש העין כי הנה נודע שהמוחין דאבא מתלבשים תוך המוחין דאימא והנה כאשר תכניס שני כלים שוים בקומתם זה בת"ז מוכרח הוא ששפת הפנימי יעדיף למעלה מעט על שפת כלי החיצון ולכן צריך שיהיה הכלי החיצון יותר גבוה מעט כדי שכאשר יכנס הפנימי בתוכו יהיו שוים ולכן צריך שהכתר דז"א מצד אימא יהיה גבהו שני שלישי הת"ת שלה כדי שכשיכנס בתוכו הכתר דמצד ת"ת דאבא יהיה שוה אליו בקומתו אעפ"י שאינו כל כך גבוה כמו של אימא כנז' והרי נתבאר ענין הכתר דז"א:

נ׳ונבאר ענין המוחין שלו כבר נודע כי המוחין של ז"א הם ד' שהם חב"ד ודעת כלול מב' טיטרין חו"ג גם נודע כי אלו הד' מוחין הם טפת הזרע של האב בעת ההולדה והב' טפות שמהם נעשו חו"ב דז"א נמשכו מן המוחין עצמם דאבא שהם חו"ב שבו אבל ב' טפות שמהם נעשו ב' עיטרין דדעת דז"א נמשכו מלמטה מן החו"ג המתפשטים בו"ק דאבא ולא מן מוח הדעת עצמו שבראש אבא וכיון שהדבר כך (בדפו"י ס"ג ע"א) היה מן הראוי שכאשר אלו המוחין עצמם נכנסים תוך ז"א יהיו ע"ד הנז' ממקום שנכנסו ויהיו החו"ב בראשו של ז"א והדעת כלול מב' עיטרין יהיה למטה מתפשט בו"ק שבו אבל לא יהיו מוח דעת עליון בראשו מקובץ מב' עיטרין אבל עכ"ז לא כך היה אלא שיש לו ג"כ בחי' מוח דעת כלול מב' עיטרין למעלה בראשו בין החו"ב והסבה הגורמת לזה הוא לפי שהנה נת' כי הכתר שלו הוא הת"ת עצמו דתבונה בבחי' הכלי והאור שבתוכו כלו כמו שהוא וכח האור העצום העליון ההוא של הכתר מושך בכחו את אלו ב' עיטרין למעל' כי שניה' הם בקו אמצעי עם הכתר כנודע ואז נעשה שם מוח דעת בראש ז"א כדוגמת מוח הדעת דאבא שהוא למעלה בראשו מכריע בין חו"ב שבו באופן כי סבת אור הגדול אשר בכתר גורם עלוי במוחין כנז' ועתה נבאר הטעם למה כשנכנסי' המוחין דאימא לבדם אין הכתר דז"א רק משליש א' תחתון של ת"ת התבונה ולא יותר ויש בזה ג' טעמים הא' בסבת אימא והב' בסבת ז"א עצמו והג' בסבת נוק' רחל ואמנם הטעם הא' שהוא בסבת אימא כבר נת"ל בדרושי או"א וע"ש במה שביארנו שם איך אחר שנכנסי' הנה"י דתבונה בז"א נעשים לה נה"י אחרים חדשים כדי שתוכל להזדווג עם אבא ולכן צריך שלא יקח ז"א לכתר שבו רק שליש תחתון דת"ת שבה ושם נת' היטב הטעם הזה. והטע' הב' שהוא בעבור ז"א עצמו הענין הוא כי הנה הת"ת והיסוד דתבונה בקו אמצעי הם שניה' ואם תרד התבונה מאד למטה בת"ת שבה שעור ב' שלישי' לעשות כתר אל ז"א כמו שנת' שיורד עד מקום החזה בהיות בחי' שליש א' לבד ועתה שהם ב' שלישי' תצטרך לירד יותר למטה ועי"כ גם היסוד שבה ירד עוד למטה מן החזה עד הטבור ונמצא שלא יתגלו החסדי' שביסוד דאימ' רק מן הטבור ולמטה שהוא שליש האחרון כנודע כי הת"ת נחלק לג' שלישי' הא' עד החזה הב' עד הטבור הג' עד סיומו ונמצא כל הת"ת שהוא גופא דז"א חשוך מאוד בלי אורות מגולים אבל עתה שאין הכתר דז"א נעשה רק משליש אחרון דת"ת דתבונה גם היסוד שלה נסתיי' בשליש עליון דת"ת ואורות החסדי' מתגלים בב' השלישי' ויש הארה גדולה בז"א להגדילו והטעם הג' בעבור רחל נוק' דז"א ונקשר עם הטעם הב' כי נודע שרחל יוצאת מאחורי החזה דז"א והטעם הוא לפי שכל בנין פרצופה נבנת מכח הארת הגבורות שביסוד דאימא בהיות' מגולות ולכן אינה נבנת אלא בחזה ששם נשלם כסוי כלי היסוד דאימא ומשם בוקעי' האורות של הגבורות כלי הת"ת דז"א ויוצאות אליה משא"כ למעלה שהיו שם ב' מחיצות בלבד של כלים א' הכלי דיסוד דאימא והב' כלי הת"ת דז"א. והנה אם הת"ת דאימא יורד למטה שעור ב' שלישים גם היסוד שלה ירד ב' שלישי' שבת"ת ולא תצא רחל אלא מן הטבור ולמטה שהוא שעור מועט ואין לה מקום להתפשט ותהיה קצרת הקומה ביותר מדאי ואמנם הנוק' דז"א נשתנת מן הז"א בבחי' הכתר כי שעור הכתר שבה הם ב' שלישי' תחתוני' דת"ת דז"א משא"כ בז"א שהכתר שלו הוא שליש א' לבד התחתון שבת"ת התבונה גם יש בה שנוי בענין הדעת שבה שאינו עומד למעלה בראשה רק למטה באמצע ב' כתפין שלה וכל זה יתבאר בדרוש רחל נוק' דז"א:

נ״אדרוש י"ו בענין ירידת החסדים והגבורות והתפשטותם תוך ז"א

נ״בענין ירידת החסדי' והגבורות והתפשטות' תוך ז"א. וצריך שתעיין במה שביארנו בשער המצות בפ' תרומה בענין הארון והכפורת וע"ש היטב כדי שתבין מה שנכתוב כאן. גם צריך שתעיין במה שביארנו שם בפ' לך לך במצות המילה ושם נת' שאין החסדי' מתפשטי' למטה עד זמן המילה גם נת' שם איך הגבורות בהיות' ביסוד דז"א מתמתקות ע"י החסדי' וע"ש היטב הנה נת' כי הדעת של ז"א כלול מב' עיטרין חו"ג מלובשי' תוך כלי היסוד דאימא וזה היסוד דאימא מתלבש תוך כלי הדעת של ז"א והעטרה של היסוד מלובשת תוך השליש עליון דת"ת דז"א שהוא עד החזה דז"א ונודע כי פי היסוד דאימא אינו רחב אמנ' צר מאד ולכן אין הגבורות יכולות לצאת עד שבתחלה יצאו החסדי' הנק' מים שבטבע' לצאת דרך נקב קטן וצר וכל מה שמקלחי' ויוצאי' מתרחב פי המקור שהוא פי היסוד הנז' ע"י רבוי ה' נחלי מים שהם ה' חסדי' המקלחי' ויוצאי' בו ואחר שנפתח פתח פתוח לרוחה ע"י קלוח מימי החסדי' יוצאי' גם הגבו' והנה המאציל העליון ית' לו נתכנו עלילות מקושרות זע"ז ובכונה גמורה עשה מתחלה פי יסוד דאימא צר ודחוק כדי שירדו החסדי' בתחלה ואח"כ הגבו' לפי שהגבו' צריכות להתפשט בגופה דנוק' ואם היה פיו רחב היו הגבו' שטבע' אש קל מן המים ויצאו בתחלה ויתפשטו בו"ק ז"א כיון שמוצאות שם מקום רחב ואז החסדי' לא ימצאו מקום להתפשט וילכו אל הנקבה ולכן עתה שפיו צר יצאו בתחלה החסדי' שהם מים כנז"ל והם מוצאי' המקו' פנוי (בדפו"י ע"ב) ויתפשטו בו"ק ז"א וכאשר יצאו אחריה' הגבו' לא יהיה להם מקום ויצטרכו לירד עד היסוד ומשם ילכו בנקבה כמו שית' לקמן. והנה יורדי' הה' חסדי' ומתפשטי' בחג"ת נ"ה דז"א כל חסד מהם בספי' א' האמנ' יש שנוי א' בהם והוא כי הנה היסוד עצמו דאימא בפרק עליון בראשיתו מחובר בפירקין עילאין עם ראשי ב' ירכין דנצח הוד דאימא כנראה בחוש העין כי בתחתית הגוף הנק' ת"ת במקו' המתניי' משם צומחין ויוצאי' הנה"י ושלשת' מחוברי' יחד שם ובחי' עליונה הזאת היא המתלבשת בדעת דז"א ומתפשטת עד הגרון ובזה תבין למה ג"ר דז"א נקשרות יחד ואינם בג' קוים מפוצלי' ונפרדי' כמו החג"ת והנה"י וזכור זה. ואמנם משם מן הגרון ולמטה שם בחי' העטרה של היסוד דאימא תוך שליש עליון דת"ת דז"א שהוא עד החזה וכבר שם התחילו ליחלק ולהתפצל נה"י דאימא והנצח ב' פירקין תחתוני' מתלבשי' בקו ימי' בחסד ונצח דז"א וב' פירקין דהוד דאי' בגבו' והו' קו שמאלי והעטרה בקו אמצעי כנז' ונמצא כי במקו' שליש עליון דת"ת דז"א שם הם מתפצלי' לג' פצולי' וכל פיצול משלשת' יש לו כלי בפ"ע ונמצא כי כשהה' חסדי' מתחילי' לירד מן מוח הדעת שבראש דרך הגרון ונכסי' שם עד שליש העליון ושם עדיין הם תוך כלי העטרה דיסוד דאימא וכשרוצי' לנטו' משם ב' החסדי' העליוני' שבה' ליכנס תוך ב' הזרועות דז"א א"א להם לעבור כי הם שם תוך כלי היסוד דאימא בעטרה שבה ויש לה מחיצות ואין שם שום פתח לצאת אלא מפי העטרה העומדת בקו אמצעי בלבד והוא מתפשט עד החזה וכבר שם הוא למטה מן הזרועות ואין להם דרך לצאת משם לילך אל הזרועות ואמנם אין להם דרך אחר לעבור אלא דרך מחיצות כלי העטרה ועוברת הארתם עד הזרועות לכאן ולכאן אבל ב' החסדי' האלו בעצמ' אינם יכולי' לעבור במחיצות וליכנס בזרועות אמנם הם עומדי' שם תוך היסוד דאימא תמיד ומשם נוקבת הארת' ועוברת דרך מחיצות כלי היסוד אל הזרועות ונמצא כפי זה כי ב' החסדי' ושליש העליוני' הם עומדי' שם ביסוד דאימא מלובשי' וסתומי' בתוכו וב' החסדי' וב' השלישי' הם לבדם שיוצאי' מפי עטרת היסוד דאימא הנפסק בחזה דז"א ומשם יוצאי' והב' שלישי' מתפשטי' בב' שלישים תחתוני' דת"ת דז"א בלי כסוי כלי כלל מן היסוד דאימא אלא בגלוי גמור וב' החסדי' האחרי' מתפשטי' בנצח הוד בגלוי גמור ג"כ כנז' וז"א מקבל ההארה שלהם בלי מסך ומחיצ' כלל אמנ' צריך שתדע כי הג' חסדים פחות שלי' המגולי' לא נתפשטו בת"ת ונצח והוד דז"א תכף אחר שיצאו מפי היסוד דרך ירידה רק אחר שירדו עד היסוד הם וגם הה' גבו' וכשחזרו לעלות למעלה אז נתפשטו במקומ' כנז' וזה ביאורו הנה בהיות שאלו החסדי' היו בתחלה למעלה תוך היסוד דאימא דחוקי' בתכלית מחמת האורות העצומי' של החו"ג אשר שם ובפרט כי פי היסוד צר בתכלי' והנה החסדי' הם מים וכשיוצאי' בדוחק עצום מנקב צר מאד ונחל המי' שוטף ועצום יוצא ממנו לאויר מגולה בלי מחיצות יוצא בכח חזק ובמרוצה גדולה כנודע מן המי' המקלחי' דרך נקב צר לגלגל הריחי' הטוחני' חטים ולכן תכף מכח חוזק מרוצת' יורדי' דרך קו אמצעי ביושר עד היסוד דז"א ואינם נוטי' אל הצדדי' להתפשט במקומ' בנצח והוד. והנה כאשר ירדו לתוך היסוד דז"א נודע הוא שהיסוד כלול מי"ס שבו וגם הם עשוי' בציור קוים ימין ושמאל ואמצע ע"ד הספי' הכוללות כל הפרצוף כנודע ובזה תבין מה שנת' אצלינו כי היסוד נק' כל לפי שיש בו כללות הנכלל מן הה' חסדי' שבה' קצוות עליונו' ממנו והם חג"ת נ"ה וא"כ מוכרח הוא שיהיה בו ביסוד מקום לקבל כל הה' חסדי' האומנ' אינם יורדי' בו רק ג' חסדים פחו' שליש המגולים כנז' אשר מקומ' הוא בת"ת נצח הוד ולכן כשיורדי' ביסוד יורדי' במקומ' הראוי להם שהם בת"ת נצח והוד שבו בלבד ונשארו חו"ג ושליש עליון דת"ת שבו פנוי וריקם בלי חסדי' והנה תכף אחר החסדים אין הגבו' ממתינות לירד עד שיחזרו החסדים לעלות אמנם תכף הגבו' רצות ויורדות אחריהם עד היסוד דז"א וגם הם אינם מתפשטות בו"ק דז"א לפי שבחו"ג ושליש עליון דת"ת כבר שם נתפשטו החסדי' ואין לגבו' מקום להתפשט שם ומן החזה ולמטה שהוא מקום מגולה אינ' מתעכבי' שם כנז' בענין החסדי' ולכן יורדת אל היסוד ועוד טעם אחר כי החסדי' דוכרין ומתפשטי' שם בז"א והגבו' נוק' ומתפשטות בנוקבי' ולכן יורדות אל היסוד לצאת משם אל הנקבה כמו שיתבאר במקומו והנה כשיוצאות מן היסוד דאימא אינם יוצאות בציור ג' קוים כי המקום צר ודחוק ואינם יוצאות אלא א' לא' והעליונה החשוב' מכלם הנק' גבו' חסד שעומדת בתוך יסוד דאימא למעלה מכל' היא היוצאת בתחלה ואחריה יוצאת גבו' הגבו' ועומדת למעלה ממנה ועלי גבו' הת"ת ועליה גבו' הנצח ועליה גבו' ההוד והם עומדות זו למעלה מזו גבו' ההוד למעלה מכלם וגבו' החסד למטה מכלם וזה הוא עד שמגיעי' ביסוד דז"א ואח"כ כאשר הם נכנסות תוך היסוד (בדפו"י ע"ג) דז"א הם מתפשטות שם בציור קוים אשר שם כנז"ל ואז גבו' החסד שהיתה תחתונה מכלם היא יורדת למטה מכלם בבחי' ההוד אשר שם ביסוד ושם פוגעת בחסד של ההוד שירד שם כנז"ל וגבו' הגבו' נכנסת בנצח שביסוד במקו' שעומד החסד דנצח וגבורת הת"ת נכנסת בת"ת שביסוד במקום שעומד החסד דת"ת וגבו' הנצח נכנסת בגבו' היסוד הריקנית מן החסדי' המכוסי' וגבורת ההוד נכנסת בחסד היסוד הריקני' ג"כ מן החסדים המכוסי' ונמצא כי ג' גבו' העליונות פחות שליש עליון שהם גבו' החסד גבו' ת"ת הם מתערבים ומתחברי' עם ג' חסדי' תחתוני' פחות שליש עליון שהם חסדי הת"ת ונצח והוד אשר ירדו שם ביסוד כנז' והם מתמתקי' הדינים שבגבו ע"י רחמי החסדים ההם אבל ב' הגבו' התחתונות ושליש שהם גבו' הנצח וההוד ושליש הת"ת שלא נתחברו ביסוד עם החסדים כלל כנז' נשארו בלתי מתוק והרי איך ג' גבו' פחות שליש נמתקו ע"י החסדי' דרך ירידה קודם שיחזרו החסדים לעלות למקומם כמו שיתבאר:

נ״גועתה נבאר חזרת החסדים המגולים למעלה הנה נודע כי כשצנור המים מקלח בכח גדול למטה כשפוגע בקרקע מכח הכאתו העצומה שם חוזר ועולה למעלה וכן אלו החסדים שיצאו בדוחק גדול מפי היסוד דאימא למעלה וירדו בחוזק ביסוד דז"א ואין שם עוד מקום לירד הנה מכח נפילתם שם חוזרים ועולים למעלה עד הגיע' אל מקומ' הראוי להם כמו שנת' וכמו שנבאר. ונבאר בתחלה סדר עליית' מתחתי' היסוד דז"א עד שיצאו ממנו למעלה במקומם הנה נת' כי ביסוד יש שם ציור קוים ושם נתפשטו הגבו' והחסדי' כ"א במקומו כנז' והנה אלו החסדים כשעולים אם יעלו כפי בחי' מקומם דרך הקוי' נמצא שיחזרו להאיר אור שני חוזר בגבו' אשר במקומם שכבר נתמתקו פ"א דרך ירידה ונמצאו ממותקות ב' מתוקים ועי"כ נחלש כח החסדי' העולי' מלהמתיק את הב' גבו' ושליש שלא נמתקו בתחלה דרך ירידה ויהיו ג' הגבורות פחות שליש נמתקים פעמים וב' הגבורות ושליש בלי מתוק כלל והענין הוא כי כאשר או"א הולידו אלו החסדים ע"י זווגם כנודע נתנו בהם שעור אור כדי שיוכלו להמתיק את הדינים שבגבו' מתוק א' וגם שיוכלו להגדיל את ז"א כלו דרך חזרה ועלייה עד הכתר שלו כנודע כי הם המגדילים את אילנא דתיי ואם המתוק היה ניתן כלו אל הג' גבורות לא יהיה כח בחסדים להמתיק את הב' גבורות ולכן הוכרח שהג' חסדים המגולים פחות שליש שהם עתה ביסוד דז"א כשחוזרים לעלות עולים ביושר דרך קו אמצעי שהוא הת"ת שביסוד ואחר הגיעם שם מתפצלים לג' קוים ועלו דרך החג"ת שביסוד ואז פגעו בב' הגבורות ושליש העומדות שם שלא נמתקו תחלה ונמתקות עתה באלו החסדים העולים דרך חזרה ונמצאו ב' הגבורות אלו ושליש נמתקו דרך עליית החסדים והג' גבורות פחות שליש ושליש נתמתקו בדרך ירידת החסדי' ואחר שיצאו אלו החסדי' מן היסוד דז"א כלפי מעלה נתפצלו אלו החסדי' ועלה הא' בהוד דז"א והא' בנצח דז"א וב' שלישי החיסד בב' שלישי' התחתונים דת"ת דז"א כי כן דרך העשן העולה למעלה או השלהבת כשעולה באויר מתחלק ומתפצל לצדדים והרי נגמר התפשטות ה' חסדי' בחג"ת נצח והוד קצתם דרך ירידה וקצתם דרך עליה ונמצא כי כשירדו הגבורות בתחלה ירדו זו למעלה מזו וכשנכנסו ביסוד נתפשטו בדרך קוים אבל החסדים כשירדו ירדו בדרך קוים וכשחוזרים לעלות עולים בשתי בחי' כי בתחלה עולים זו למעלה מזו בקו שר בת"ת שביסוד ומשם ולמעלה מתחלקות לג' קוים כנז' ועיין בדרוש הציצית כי שם נתב' שבתחלה יורדים הגבורות ואח"כ יורדים החסדים הפך מן הנז' כאן אבל תעיין גם בדרוש חטאו של אדה"ר כי שם נת' שחטאו גרם לזה שירדו הגבורות תחלה ודע כי עיקר כח החסדים המגולי' להגדיל את ז"א הוא ע"י ירידתם ביסוד לפי שיורדים שם במרוצה בכח חזק וע"י ההכאה נכתתים ונכתשים ומתחלקים לנצוצות כדי להאיר את ז"א אח"כ בעלייתם כנז' וזהו סוד פסוק כתית למאור כי ע"י החסדי' הנק' שמן שנופלים ביסוד דז"א נכתת ונכתש שם להאיר בז"א וזהו כתית למאור שהוא להאיר בז"א הנק' אור בסוד ותורה אור כנגד הנקבה הנק' נר בסוד כי נר מצוה אמר להעלות נר תמיד כי ע"י חזרת החסדים למעלה נגדלת גם הנקבה דז"א כמו שיתבאר במקומה בע"ה גם זהו סוד של הפסוק דכתיב יש מפזר ונוסף עוד שהוא סוד הצדקה שהם החסדים שנכתשים ומתפזרים ביסוד לניצוצות ועי"כ נוסף עוד ונגדלים כנזכר לעיל:

נ״דדרוש י"ז בענין הצלם של המוחין דגדלות

נ״הענין הצלם של המוחין דגדלות באר היטב כבר נתבאר כי המוחין האלו הם ע"י זווג או"א שהזריעו טיפת זרע ומהם נעשו אלו המוחין ואין ספק כי מבשרינו נחזה אלוה כי מטיפת זרע נוצר ולד שלם (בדפו"י ע"ד) ברמ"ח איברים ונמצא כי אעפ"י שאנו קוראי' לטיפה זו מוחין דזרע אינם מוחין בלבד אמנם אלו הם בחי' פרצוף אחד שלם ברמ"ח איברים ממש ויש לו כמה בחי' כי בחי' העליונה עומדים בראש ז"א ואח"כ גם הם מתפשטים בכל איברי הגוף דז"א וגם בנוקבי כי טיפה הנז' היתה כלולה מזכר ונקב' ויש לו בחי' רבות אם בחי' קודם התפשטות' או אחר התפשטותם כמו שיתבאר בע"ה והנה זה הפרצוף השלם הנקרא בשם מו' דז"א הוא ענין הצלם הנוצר והולך תמיד עם האדם כמו שנבא' ודע כי הנה יש חו"ב ויש חכמה ותבונה וחו"ב נתלבשו בתוך חכמה ותבונה ובהיות' מתלבשי' אלו בתוך אלו נזדווגו יחד ומן הזווג ההוא נוצר הפרצו' הנז' של המוחין דז"א וכשבא זמן לידתו יצא ממקור התבונה הנז' שהיא שניה בערך בינה העליונה וזו היא לידתו ואחר שנולד נתלבש הצל' הנז' תוך ו' ראשונות של התבונ' שני' שהיא שלישי' בערך בינה העליונ' ונתלב' בה עד החזה שבה ועתה בבחי' זו נקרא צלם כמו שיתבאר. והנה בזמן היניקה היה ז"א בסוד ו' קצוות לבד ואז היה לו צלם אחד אל ו' קצוו' שבו ואל זה הצלם אמר הפסוק אך בצלם יתהלך איש כי אז ז"א נקרא איש ולא אדם ועתה כשנולדו לו אלו המו' נקר' צלם של אדם כי אז ז"א נקרא אדם גמור ואל זה הצלם אמר הכתוב ויברא אלהים את האד' בצלמו וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם כי עתה ז"א נקרא אדם ויש לו צלם הנז' שהוא צלם האדם ודע כי זה הצלם המתלבש בו' ראשונו' דתבונה שניה אעפ"י שעומד כאן למעלה עם כ"ז מן המקום הזה הוא בבחי' א"מ אל כל ז"א עד רגליו אבל עמידתו היא כאן למעלה ואינו יורד למט' והנה כפי האמת זו הבחי' היא ראשונה והיא אות מ' דצלם והבחי' השנית והשלישית היא ל"ם דצלם כמו שנבאר אבל עם כ"ז הבחי' הזאת לבדה נקרא צלם בג' אותיותיו לפי שכיון שהוא או"מ לכל ז"א מוכרח הוא שיהיה בו כללות כל הבחי' דז"א הב' והשלישי' כמו שנבאר. וראוי לבאר תחלה ביאור מלת צלם בכללות ואח"כ נבאר בפרטות. אות מ' דצל' איך היא בבחי' זו הראשונה דע כי כיון שזה הזווג שממנו יצא הצלם הזה היה מן או"א שהם הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן והנה אבא גניז ומתלבש גו אימ' ולכן גם הצל' הזה הנוצר מטיפת שניה' הוא הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן וההוי"ה דיודי"ן מתלבשת תוך אהי"ה דיודי"ן כמו נשמה בתוכו ולכן אינו נרמז בו רק אהי"ה דיודי"ן הנגלה שהוא בגי' צלם עם הכולל גם נתבאר אצלינו למעלה בדרושים שקדמו כי כל או"מ הוא אהי"ה ולכן נקרא אהי"ה הצלם הנז' כנז'. ועתה נבאר פרטות אות מ' דצלם איך היא בזו הבחי' הראשונה ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו בס"ה בפ' ויצא סוד פ' וברכות לראש צדיק הנז' בפר' ויצא דקס"ב וז"ל ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל האי דכתיב וברכות לראש צדיק וכו' נוקב' דקיסטא דחמרא נפיק מיניה איהו רישא כך ראש צדיק וכו'. והענין הוא במה שהודעתיך בענין אלו ד' מוחין דז"א שהם חכמה הנמשכת ממוח אבא ובינה הנמשכת ממוח אימא ותרין עיטרין דדעת הם תרין כתפין דא"א והנה אלו תרין כתפין דא"א נמשכו וירדו למטה באו"א כי הכתף הימני שהוא חסד דאריך ירד באבא בתוך העטרה של היסוד שבו והכתף השמאלי שהוא גבורה דאריך ירד בעטרת היסוד דאימא ועמדו שם. ובזה תבין למה נשתנו שמותם להקרא תרין עיטרין כי הם אינם אלא כתפין דאריך וכשירדו ועמדו בשתי עטרו' של היסודות דאו"א אז נקראי' תרין עיטרין וזהו סוד וברכות לראש צדיק כי בירידת תרין כתפין אלו בראש צדיק שהי' עטרת היסוד הנקרא צדיק והראש שלו היא העטרה בסוד צדיקי' יושבי' ועטרותיהם בראשיהם אז עומדים באמצע תרין ברכין וירכין דאבא או דאימא ולכן נקראים ברכות וביאור ניקבא דקיסטא דקאמר הוא כי קיסטא רוצה לו' מדה והיא היסוד הנקרא אמה שבה מודדין ונוקבא דקיסטא היא העטרה של האמה שבפי נקב היסוד גם נקראת נוקבא כנודע כי העטרה לעול' בכל מקו' היא בחי' המלכות ואחר שירדו אלו התרין כתפין בשתי עטרות היסודות דאו"א ירדו אח"כ ב' המוחין האחרי' העליונים שהם חכמה ממוח אבא ובינה ממוח אימא זה ביסוד עצמו דאבא וזה ביסוד דאימא ונמצא כי תרין מוחין עילאין שהם חו"ב ירדו בשתי היסודות שהם זכרים ותרין עיטרין דדעת הנקראי' חסדי' וגבורו' ירדו בשני העטרות שהם נקבות: וז"ס ענין זווג זו"ן כי בתחלה ניתנו בה הה' גבורות שלא ע"י זיווג לפי שהיא גבורה נוקבא ואח"כ ע"י הזיווג נותן לה ז"א גם החמש חסדי' שהם מלכות שביסוד דאבא שהוא דכורא ומתחברים בה ב' העטרות שהם נקבות ביחד והנה ד' מוחין האלו שהם עתה בזה הצלם המקיף על ז"א הם סוד ד' יודי"ן שיש בשם הוי"ה במלוי יודי"ן אשר באות יו"ד הראשונה של ההוי"ה שבז"א והם ג"כ בחי' אות מ' דצלם שהיא בגי' ד' יודי"ן. גם דע כי בחי' זו הראשו' נקראת אויר לפי שג' מו' חו"ב וחסד שבדעת כל א' הוא ע"ב וג' ע"ב אלו נכללים בגבורה שהיא בגי' רי"ו כמנין ג"פ ע"ב וכמנין אויר והטע' (בדפו"י ס"ד ע"א) למה נעשים רי"ו בגבורה הוא לפי שהגבורה הזו היא לצורך הנקבה הנקראת ה"א אחרונה שבשם שבה משפיעים ג' אותיות יה"ו שהם חו"ב ועיטרא דחסד וגם הנקבה יש לה י"ס כמו שיש אל הזכר ולכן כנגד ג"פ ע"ב הזכרי' נרשמי' בגבורה בסוד רי"ו שהוא בגי' גבורה וזכור הקדמה זו בענין שם בן ע"ב שהוא ע"ב שמות כל שם מג' אותיות והוא רי"ו אותיות והבן זה והרי נתבאר כי זו הבחי' הראשונה נקרא' אויר ונקראת י' ראשונה של ההוי"ה הכולל' כל בחי' ז"א ונקראת מ' דצלם אבל בערך שכל הבחי' התחתונות נכללים בה נקראת צלם בג' אותיות שבו הבחי' הב' היא כי אח"כ יורדים הד' מוחין הנז' עוד ירידה ב' מלבד בחי' הראשונ' שנשאר' למעלה תמיד והנה בחי' הב' הזאת ירדה ונתלבשה מן החזה של התבונה הב' ולמטה שהיא שלישית בערך בינה עילא' כנז' ובחי' זו בערך הכללות נקראת צ"ל כי הראשונ' נקראת צל"ם וזו צ"ל לפי שנעלם ממנה מ' דצלם שהם ד' יודי"ן הנז' ואינם נגלים וניכרי' כאן רק הנה"י דתבונה זו שהם ג"ס שהם ל' דצלם אשר מתפשטי' אח"כ בבחי' השלישית הנקראת צ' שהיא תוך ז"א ולכן יש בה ב' אותיות צ"ל שכוללת בה את הבחי' שלמטה ממנה ע"ד הנז"ל בבחי' ראשונה אבל בערך הפרטות זו הבחי' אינה רק אות ל' דצלם שהוא ענין התלבשות ד' המוחין הנז"ל עוד בנה"י של התבונה הזו שהם אות ל' והנה נודע כי אות ל' נקראת מגדל הפורח באויר סוד מגדל הפורח באויר והוא כי זו הל' שהם הנה"י דתבונה שהיא הבחי' השניה תלויה למעלה בבחי' ראשונ' הנקראת אויר כנז"ל ולפי שהאויר הנז"ל הוא בחי' י' ראשונה של ההוי"ה כנז"ל נמצא כי זו הבחי' הב' נקרא' אור כי היו"ד נשאר' למעל' והנה למעלה נתבא' כי צלם הוא בחי' אהי"ה דיודי"ן אבל בחי' זו הנקרא' צ"ל רומזת אל מלוי שבתוך אהי"ה דאלפ"ן כשתסיר ממנו הפשוט ישאר בגי' קכ"ב כמנין צ"ל עם כללות ב' אותיותיו. או יהיה כמנין בצ"ל שדי יתלונן. והענין הוא כי כאן נעלם בחי' ראשונה ונתעלמה בתוך נה"י דתבונה ולכן נחסר ממנה הפשוט של אהי"ה ולא נשאר רק מלויו כנז' ויובן במה שהודעתיך כי שם אהי"ה דיודי"ן הוא בבינ' עילאה אבל בתבונה הזו הוא הוי"ה דס"ג ולכן לא נרמז בו אהי"ה עצמו אלא מלוי דאלפי"ן שהוא בגי' צ"ל עם ב' אותיותיו כנז"ל ואמנ' ההוי"ה דס"ג נרמזה בבחי' זו באופן אחר והוא כי הג' יודי"ן שיש בהוי"ה דס"ג הם סוד ל' דצלם שהם הבחי' השנית. גם הם בחי' נה"י דתבונ' שהם ג"ס והרי נתבאר כי זו הבחי' השני' נקראת אור ונקראת ה' ראשונה של ההוי"ה ונקראת ל' דצלם בבחי' פרט אבל בבחי' כלל נקראת צ"ל הבחי' השלישי' הוא כי אחר שנתלבשו הד' מוחין שהם מ' דצלם תוך נה"י דתבונה שהם ל' דצלם עוד היה בהם בחי' אחרת שלישית והיא שאחר כך נכנסו בז"א בט"ס שבו כל אחת כלולה מי' והם בגי' צ' ונתפשטו בתוכו כנודע ולכן בחי' זו נקראת צ' דצלם לפי שאין עתה היכר לא בד' המוחין ולא בנה"י דתבונה אלא בט"ס ז"א שהם צ' דצלם ושני אותיות ל"ם נעלמים תוך הצ' והנה זו הבחי' השלישית של צלם המוחין שהם בתוך ז"א עצמו נקראים צ' דצלם ונקראים אות ו' של ההוי"ה ובזה תבין איך ז"א הוא אות ו' שבשם כנודע. גם הבחי' הזו נקרא' מים שהיא המדריגה שאחר האור כנודע כי בראשונה הוא אויר ואח"כ אור ואח"כ מים וטעם קריאתו מים הוא לפי שהיא בגי' צ' דצלם אבל הענין בעצמו הוא לפי שאלו המוחין באו מן המיין נוקבין דאימא שהיא בינה עילאה שהמיין נוקבין שלה הם ה"פ מים הנז' בפסוק יהי רקיע כנודע ולכן גם ז"א נקרא מלך כנודע לפי שהוא בגי' צ' דצלם והוא בגי' מים כנז' והוא במה שביארנו בפסוק ה' מלך ה' מלך ה' ימלך וגו' כי מלך ומלך וימלך בגי' מנצפ"ך שהם ה"פ מי"ס שהם ה"ג מ"ן שבבינה והנה הד' מוחין עתה בבחי' זו השלישית נעשו ג' שהם חב"ד ותחלה נתקן חכמה ואח"כ דעת ואח"כ בינה ודע כי כנגד' היו ג' בחי' הנז' כי הבחי' הראשונה היא חכמה והיא מ' דצלם וזו נעשת ראשונה אח"כ נעשת הבחי' השנית והיא ל' דצלם והיא בינה. אח"כ נעשת הבחי' השלישית והיא צ' דצלם והיא הדעת. ונמצא הסדר שלה' מלמעלה למטה הוא מצ"ל שהם חד"ב כסדר תקונם כנז"ל וזהו סוד פסוק יפה ענף חורש מצ"ל הייתי הנזכר בספר יחזקאל על הארז אשר בלבנון שהוא ז"א: (א"ש השתא א"ש מה שמצינו במקום אחר סדר המלויי' בסי' יה"א יודי"ן ההי"ן אלפי"ן ובמקו' אחר מצינו סימנ' יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן והענין הוא שג' מו' דקטנות דאלהי"ם דז"א סדר המלויי' הם יודי"ן ההי"ן אלפי"י וסימנם יה"א אבל ג' מוחין דגדלות בבחי' אהי"ה סימנם יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן ):

נ״וועתה נבאר בחי' לאה שבאחורי ז"א כי הנה נתבאר.שז"א היו בו ג' בחי' הנז' שהם ג' אותיות יה"ו וג' אותיות צלם ואמנם (בדפו"י ע"ב) לאה שהיא הנקבה היא אות ה' אחרונה של ההוי"ה הנז' ובה נשלמה ההוי"ה כי כבר ידעת כי הנקבה היא ה' אחרונה וכבר נתבאר ענינו בכאן היטב איך ה' אחרונה בלאה. גם נודע כי צלם בדכורא ודמות בנקבה בסוד בצלמנו כדמותינו והנה בז"א היו בו ג' אותיות צלם כנז' ועתה לאה נק' דמות כמ"ש והענין הוא במה שבארנו כי צ' דצלם אשר בז"א עצמו שהוא הבחי' הג' היא בגי' מי"ס לפי שנעשה מן מ"ן דבינה והנה כיון שאלו המים הם נוק' היה בהם כח שמאלו המוחין הנק' מים כנז' יהיה בהם כח להאיר לחוץ ולצייר פרצו' לאה הנקב' מאחורוי כיון שהם מ"ן והנה המ"ן הם ה' גבו' מנצ"פך כפולות שהם בגי' ת"ן פחד"ך כנז' אצלנו בביאור תפלות דר"ה והם ה' פעמי' מים שבפ' יהי רקיע והנה ה' פעמים מים הם בגי' ת"ן והם בגי' דמ"ות שהיא לאה נקבה הנק' דמות כנז' לפי שיצאה מה' מים נקבות הנז' שהם בגי' דמות ומהם יצאה לאה שהי' ד' קשר של תפלה ש"ר כנודע והיא ד' של דמות שהו' מן טוהר המ"ן הנז' והשמרים של המי' הנז' הם אותיות מו"ת של דמו"ת והם הקליפו' שיצאו מעכירות המ"ן כנודע וזהו סוד אותיות מו"ת הרמוזים בפסוק ותרא האשה וגו' "ותקח "מפריו "ותאכל כנז' בפ' בראשית בס' הזוהר והרי נבאר ענין הצלם והדמות איך הם בדכורא ובנוק' וזהו סוד פסוק וצדיק יסוד עולם כי עולם היא הנקבה לאה בסוד מן העולם ועד העולם ולאה זו יצאה מן הצדיק שהוא ז"א בבחינה הג' הנק' צ' דצלם. ואות צ' היא צדיק שהם המוחין דז"א שמהם יצאה לאה באחוריהם כנודע:

נ״זונבאר עתה איך כל הבחי' הנז' נרמזו בשם ההוי"ה ואה"יה דמלוי יוד"ין שבחכמה ובינה שמהם נמשכה הטיפה להוציא כללות בחי' הצלם והדמות הנז' הנה ד' יוד"ין של ההו"יה הם מ' דצלם והג' יודין של אהי"ה הם ל' דצלם נשארו שאר האותיות שהם ד' וו"ין וד' הה"ין ושני דלת"ין אמנם הדלת אין אנו מציירים אותם בציור וו"ין לפי שהיא מן אותיות המלוי אבל הההי"ן שהם מאותיו' הפשוטות עצמם אנו מציירים אותם בציור וו"ין כל אחת היא שלשה וו"ין הרי כאן בין כלם י"ו וו"ין והנה נתבאר אצלינו כי שני דעות הם הדעת הא' הו' למעל' מכריע בין חו"ב שבו והדעת הב' הוא למטה הכלול מן תרין עיטרין חסדים וגבורות והנה ט"ו וו"ין הם ענין צ' דצלם נשארה ו' אחת מן י"ו וו"ין גם נשארו שני דלתות ולמ"ד ופ"א וכל אלו בגי' קכ"ה עם הכללות והם נחלקים לג' פעמים שם בן מ"ב וג' מ"ב אלו הם בחינת הדעת העליון המכריע בין חו"ב כנז' אשר ביארנו ענינו בביאו' ברכת אבות דתפלת שחרית דחול במלת ואל"הי יעקב באות ו' של ואלהי ולכן מלת ואל"הי בגי' מ"ב וע"ש.

נ״ח{א"ש צריך עיון כי ואלהי בגי' ב"ן ולא מ"ב ואם תרצה לומר ואלה עולה בגי' מ"ב עדיין קשה כי הו' של ואלה"י כבר נדרשה לענין הדעת. וכך כתבנו בשער הכוונות בכוונת ואלהי יעקב ו' יתירה. לכן נלע"ד לומר כמו שנדרש בשער הכוונות כי אל"הי בגי' מ"ו כמנין מלוי ההו"יה דע"ב דיודין ועוד כמנין אמ"ה וכמו שנתבא' בענין המהלך ד' אמות בא"י שהוא להמשיך ד' אמות שהם ד' מלוים דהוי"ות דע"ב דיוד"ין ותכוין להמשיכם אל ד' פרצו' לאה שיש בז"א כו' כנלע"ד:} והנה ג' פעמים מ"ב אלו הא' הוא בחב"ד והב' בחג"ת והג' בנה"י. ואח"כ אלו הקכ"ה הם יורדים בסוף ז"א עד ראש נוק' ומזה נעשה אליה כתר שבה שהוא אד"ני בבחי' אחו' הפשוטים שהם בגי' קכ"ו גם מן הט"ו ווין הנז' שהם צ' דצלם כנז' והנה הם בגי' מים כנז"ל שנמשך מן מ"ן והנה הם ה' פעמים מים גי' דמו"ת נמצא כי זה הדמות נעשה מן ט"ו וו"ין ומן היוד"ין שעליהם הנרמזים בב' אותיות ל"ם דצלם כנז"ל ונמצא כי מכל בחי' אותיות צלם נעשה הדמות כי הצל"ם הוא בחי' היוד"ין והוו"ין כנז' וזהו סוד פסוק שיורד עפ"י מדותיו והוא אותיות דמות י"ו כי הדמו' נמשך מן היוד"ין והווי"ן הנרמזים באותיות י"ו:

נ״טונבאר עתה איך ג' מוחין האלו שבז"א נעשה בהם עתה בחי' ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערים כנודע והענין הוא כי הנה אלו המוחין במקומם למעלה הם ט' ספי' וגם אח"כ מתפשטי' תוך ט' ספי' ז"א וזה ביאורו הנה ג' מוחין הם חב"ד ונתלבשו תוך נה"י דתבו' הרי ו' ונכנסו בתוך תלת חללי גלגלתא דז"א שהיו תחלה בחי' חג"ת שהגדילו ונעשו חב"ד כנז' במקומו הרי הכל ט' בחי' וכלם בראש ז"א ואח"כ מתפשטים פעם ב' בט' ספי' ז"א הרי הם ב' פעמים ט' ונוד' מה שאמר הכתוב כלם בחכמה עשית ולכן מוכרח הוא שהח' תחתונות יהיו כלולות בה וכל אחת מן הח' כלול בד' מוחין הרי הם ל"ב נתיבות שבחכמה והנה המוח השני הנק' בינה גם היא צריך שיהיו כלולות בה כל הז' תחתונות וכל אחת מן הז' כלול בג' מוחין לפי שכבר נכללו במוח הראשון כנז' נשארו ג' והנה ג"פ ז' הם כ"א כמנין אהי"ה (בדפו"י ע"ג) ובזה תבין איך שם אהי"ה הוא בבינה וזכור זה והנה נתבאר כי ב' בחי' יש בהם אחת למעלה במקומם ואחת למטה בהתפשטותם בכל ט' ספי' ז"א א"כ ב' שמות אהי"ה הם מ"ב ועם ח' אותיו' שבהם הרי הם נ' שערי בינה למעלה ואמנם כאשר הם מתפשטים למטה בז' תחתונו' כל אחת מן הז' כלולה מכלם והם ז"פ ז' הם מ"ט כי שער הנ' נשאר למעלה. גם דע כי כשתסיר ב' הכתרים של או"א ישארו ט' ספירות בכל אחת מהם שהוא מן החכמה שבהם ולמטה ואלו הט' נמשכי' למטה בז"א ונעשים בו ט' תיקוני דיקנא כפולים ט' מצד אבא וט' מצד אימא. גם דע כי כמו שנתבאר למעלה איך המוחין של ז"א הם נק' צלם והם ג' בחי' ל"מ הם ב' בחי' א"מ ואות צ' הוא המוחין באור הפנימי המתלבש בתוכו וכן הענין הזה הוא ברחל נוק' גם הענין הזה הוא בפרצו' יעקב הנודע והוא כי כשיוצאים מן החזה דז"א אורות המוחין של יעקב הם בבחי' צלם ממש כי בצאתם מן החזה עומדים בסוד ב' בחי' אורות מקיפים על ראשו והבחי' הג' שהיא אור פנימי נכנסת תוך ראשו של יעקב ע"ד ז"א ממש ובשער הגלגולי' בדרוש הטיפין של יוסף שהם כמה בחי' וכן בשער רוח הקדש בדרוש של קרח יתבאר יותר ענין צלם של יעקב:

ס׳דרוש כ' קטן יודיע בו שזו"ן הם ב' אותיו' ו"ה

ס״אדע כי ז"א ונוק' הם ב' אותיות אחרונות של ההו"יה וזה ביאורו דע כי ז"א לבדו הוא פרצו' מן ט' ספירות בלבד ונוק' היא פרצו' מי"ס אמנם כשתחבר הנקבה עמו אז יושלם הוא לי"ס כי נוק' היא המלכות שלו וזהו סוד עשרה עשרה הכף בשקל הקדש וכאשר כל ספי' מהם תהיה בסוד עשרות כל אחת כלולה מעשר יהיו אלו הי"ט ספי' בגי' ק"ץ ולכן הנקבה נקראת קץ הימין וגם לזה נקראת אימא עילאה חו"ה שמספרה י"ט לרמוז על מקום שממנה חוצבה ונבנת שהוא מן הת"ת ומלכות שבאבא שבהם י"ט ספי' ולרמוז על בניה שיצאו ממנה שהם זו"ן שיש בהם י"ט ספירות ולכן ז"א ונוק' הם ב' אותיות אחרונות של הוי"ה במלוי אלפי"ן וא"ו ה"א שהם בגי' י"ט כנגד י"ט ספי' שבשניה' האמנם לפי שכל הי"ס של הנוק' שעור קומתה היא בד' תחתונות שבז"א מן החזה ולמטה ומאלו הד' שבז"א נעשו לה כתר חב"ד שבה לכן נמצא כי ד' ראשונות שבה מתייחסות אל ז"א ושש ספי' אחרונו' הם שלה לכן היא רמוזה באות ה"א שהיא גי' ששה וז"א נק' וא"ו שהוא בגי' י"ג כמנין ט' ספי' שבו וד' ראשונו' שלה שהם שלו כנז':

ס״בדרוש כ"א יודיע בו כי התקון הראשון של הדיקנא דז"א נקרא אל

ס״גדע כי התיקון הראשון של דיקנא דז"א נקרא א"ל הרמוז בי"ג מדות אל רחום וחנון כו' ונחלק לשני' כי מצד הימין הוא א"ל וכנגדו בצד שמאל הוא א"ל ושניהם נקראים תקון א' בלבד כנודע וכל א"ל מאלו כולל ג"פ א"ל שהם א"ל שד"י א"ל יהו"ה א"ל אד"ני בצד ימין וגו' א"ל אחרים כאלו מצד שמאל של הדיקנא הרי איך בתקון הראשון יש ו' שמות א"ל ואמנם אינם נגלים וניכרים רק ה' א"ל לבד לפי שהשלישי שבימין והשלישי שבשמאל שהוא אל אדנ"י הם סוד שרש עולם העשיה כנודע ושם עיקר אחיזת הקלי' וכדי שלא יהיה לקלי' אחיזה בהם לכן נכללו שניהם זה בזה וכמו שביארנו בביאור ברכת אבות בתיבת האל שפירושו ה' אל והנה זה התיקון הראשון שבדיקנא הנכלל מן ה' שמות א"ל נקרא מצר העליון בסוד מן המצר קראתי יה כמבואר אצלינו בביאו' י"ג מדות של ויעבור. עוד יש מצר התחתון והוא הגרון של בחי' הקטנות אשר הו' מקום צר ג"כ וגם יש בו ה' שמות אלהים שהם המוחין דקטנות היורדים שם כנודע וכאשר אלו הה' א"ל שבדיקנא הם מאיר' בה' אלהי"ם שבגרון אז הקלי' הנאחזות בגרון מתבטלת אחיזת' משם וידעת כי מצרים הם הקליפות הנאחזות בגרון באותם אלהים דקטנות וזהו סוד פסוק וסכסכתי מצרים במצרים ר"ל כאשר ישפיעו ה' א"ל שבמצר העליון בה' אלהים במצר התחתון אז ונעו אלילי מצרי' הם הקלי' הנאחזות בגרון וטעם הדבר הוא במה שהודעתיך כי זה האל שבדיקנ' הוא נמשך משני אותיות א"ל שבשם אלהים שבפאתי הראש עצ"מ ימין ושמאל והנה הפא' היא היא שרש הדינים לכן כופה את הדיני' שבגרון הנק' אלהי"ם וזהו סוד ויוסף הורד מצרים וגו' כי יוסף הוא יסוד דאימא בתוך ז"א גם הוא ה' פעמים א"ל הנז' ולכן נאמר ביוסף ויהי יוסף "יפה "תואר "ויפה "מראה ר"ת יתום כמבוא' אצלינו וטעם היותו יפה הוא במה שהודעתיך כי הסריס אין לו הדרת פנים שהוא הזקן כי הזקן תלוי ביסוד ולהיות יוסף בחי' היסוד לכן יש לו הדרת פני' העליוני' שהם הש"ע נהורין הנודעים שהם מבחי' שם א"ל כנודע וכן באימא עצמה נודע כי יש בה הוי"ה דס"ג אשר ממנה יוצא שם ייאי שהיא בגי' א"ל וידעת כי כל יו"ד בז"א היא אל"ף: (בדפו"י ע"ד)

ס״דדרוש כ"ב גם בדיקנ' דז"א ובדיקנ' דנוקבי'

ס״ההדיקנ' דז"א יש בה י"ג תיקונין והתקון הא' יש בו ל"א קוצין תקיפין כמנין א"ל ויש בו ג"פ א"ל כמבואר אצלינו בריש אדרת נשא ובשער התפלה בענין הי"ג מדות של ויעבור ואמנם הנוקבא יש לה דיקנא בלתי שער ויש בה כל תקוני דיקנא כמו בז"א אלא שאין בהם שער ומקומם חלק ופנוי וניכר בו אור הפנים דילה ולכן בתקון הראשון דדיקנא שלה יש ג"פ אור כדוגמת ג"פ א"ל שבז"א. והנה נתבאר למה נקרא אור מפני שאור פניה מאירים שם ואין שערות מכסה עליהם גם נרמז בו בחי' א"ל אהי"ה הראשון שבתקון ראשון דז"א והוא בגי' אור:

ס״ודרו' כ"ג יחזו' ויבא' שג' זמני' היו בענין אצי'

ס״זז"א. כבר הודעתיך כי ג' זמנים היו בענין אצי' ז"א ושלשת' ג' מיני עיבור העיבור הא' היה ז"א בבחי' ג' כלילן בג' והמשך זמן עיבור זה היה י"ב חדש והוא סוד עיבור הנז' בסה"ז הנק' קו המדה הנמצא בכתיבת יד והענין הוא כי מציאות זה הוא שבבינה יונקים מתקון הי"ב דדיקנא שהוא כולל י"ב חדש ועוד שאלו יונקים מן נה"י דא"א כי הנצח מתלבש בחכמה והוד בבינה והיסוד הנה הוא כלול מיסוד ומלכות שהיא העטרה שבו והנה הוא בדעת העומד בין או"א גם נה"י דאריך מתקשרי' עם חג"ת דאריך הרי הם ו' וכן מלמעלה למטה חג"ת דאריך יתעלמו תוך נה"י דאריך הם ו' אחרים הרי יב"ח לעיבור הא' דבחי' ג' כלילן בג' עוד יש עיבור א' וזמנו של ט"ח והוא כי כדי לעשות מוחין לז"א צריך ו"ק של א"א יתקשרו בחב"ד דאריך ואז נעשים לז"א מוחין לכשיוכל להוליד והביאור הוא כי ב' בחי' יש בכל העולמות אם בחי' חיצונית פירוש המלביש את הפנימית אם בחי' הפנימית בעצמה והנה בחי' החצונ' שהיא עיבור ט"ח הוא כדי שז"א יהיה בו כח להוליד ולחדש בחי' עולמו' מצד החיצוניו' עוד יש עיבו' ג' שהוא זמן של ז' חדשי' כענין עיבור משה רבינו ע"ה ולא היו שלימים והיה העיבור הזה כדי שז"א יהיה בו כח להוליד ולחדש פנימיות ותוכיות תוך העולמו' הנז' והנה יתקשרו הט' מן א"א עם הז' מגלגלתא דאריך אותם שנת' בריש ספרא דצניעות' והנה אלו הז' הד' מהם הם בחי' מקיפים והג' הם בחי' פנימיי' ומתלבשי' למטה בתוך המוחין דז"א כדי שיהיה בו כח להאציל ולהוליד פנימיות בתוך כל העולמות והנה י"ב וט' הם בי"ט בגי' אהי"ה וי"ב וז' הם בג' חו"ה וט' וז' בגי' אי"ה וי"ב וט' וז' הם בגי' כ"ח אותיות של ההוי"ה וכל הצרופים יחד הם סוד מ"ב זווגי' הנז' בריש הקדמת ס' בראשית והם סוד אחה"ע אותיות הגרון הרומזים בבינה עצמה. וזה מצאתי בקונטריס א' תלת כלילן בתלת י"ב וט' וז' תלת מצד נה"י דאריך וכלילן בג' חג"ת דא"א וכלילן בחב"ד דהיינו באו"א וי"ב תקוני דיקנ' ט' מצד ט' דא"א מתלבשי' בג' מו' וו"ק דז"א וזה להוליד עולמו' בבחי' גופות שבעה מצד שבעה דגלגלתא דא"א שהם ד' מקיפין וג' מו' ומתלבשי' למטה כדי להוליד נשמה שהוא הפנימיות שבתוכם. העיבור של ז' חדשי' אינם ז' שלימים לפי שהשביעית. (נ"א הז') נעלם. הג' עיבורים עולים בגי' כ"א. וט' וי"ב הם כ"א. כך מצאתי ונלע"ד שיש בו איזה טעות:

ס״חבריאה א' ט' הוא ג' סוד ג"ט. בריאה מהאצי' דרך מסך וכך ז"א מאבא ואימא כ"א ע"י מסך דאימא יוצר אור ובורא חשך מהחזה ולמטה אימא מגילה בירידה לצורך עצמם ובעליה מאיר לו באצילות מכל צד. ירידה שש שנים ושליש ובחזרה י"ב שנים ושני שלישים. נוקבא דזעיר מכה האור בנקודה שבה ומגדיל תשעה וזהו סוד מעשר וזהו נייחין ברישא שהם חסדים ותקיפין בסופא שהם גבו' מן השליש דידיה של נצח נעשו לה ומגדיל שני שלישים מדה שלימה וזהו וכל בשליש בז"א שרשו שני שלישים ומגדיל א' ובנוקביה שרשה שליש א' ומגדיל שני שלישים שנה תפארת. חדש מלכות לז"א מספיק שליש אחד לבד שבא מן ת"ת דאימא. השליש וחצי שנה וחצי ד' חדשים והיום יום א' לנקודה מן הכתר שהוא אור ת"ת הנעש' כתר לז"א. ז"א להגדיל מוחין י"ג שני' א' ב' כ"ח. ז' ת"ת מקחו מקח יעק"ב יבק"ע עד היסוד וחזר הדעת עד כתר וקבלו מגולה באצילות הלא אצלת לי ברכה. חסד שלם לכל צד אבל בת"ת שליש א' הספיק לפי שהיה מגולה ונמצא כי שליש א' מספיק לב' שלישים וכשעלה מספיק שליש וחצי לכל צד נשאר שליש וחצי מכל צד השליש של ימין עלה לחכמה להאיר לה ושליש של שמאל עלה לבינה נשארו ב' חצאים ועלו לדעת והטע' שהיה שליש לחכמה ושליש לבינה לפי שהאור של הה' חסדים המקובצים בדעת יוצא ובולט לאחור ומאיר ומגדיל והשליש שבת"ת המכוסה כיון שנגלה עתה הספיק שם חציו וחציו עולה אל הכתר להאיר בו חסד חצי אחד והוא מן השליש המגולה שעשה כתר לנוק' והנה חצי ממנו נעשה כתר לנוק' וחציו עלה ונמצא שהוא שליש א' שלם וצריך חצי חסד א' הוא (בדפו"י ס"ה ע"א) מחצי ת"ת במה שנעשה מו' לו והוא כתר. החסדי' הם מים ויורדי' עד היסוד וחוזרים ועולים עד כתר ושם נעשה גדול. אל"ף למ"ד בגי' הק"פ שני א"ל במלואם בגי' ש"ע נהורין שע"ה ק"ל לז"א וק"ל לנוק' (א"ש כך מצאתי ובודאי שהוא מלא טעיות:)

ס״טדרוש כ"ד סוד התרדמה של ז"א כבר ביארנו כי הפיל הקב"ה תרדמה על ז"א והוא שהמוחין שניתנו בו ע"י נה"י דאימא חזרו ונסתלקו ממנו ועלו באימא ואח"כ ננסרה נוק' מאחורוי ואז אימא המשיכה לנוק' י' חסדים שהם י' הויו"ת דמלוי יודי"ן דע"ב דע כי נה"י דאריך הם נשמה לז"א והנה הז"א איהו בנצח דאריך ונוק' איהי בהוד דארי' כנז' בתיקונין דאיהו בנצח ואיהי בהוד והטעם למה לא נעשו המוחין מן החסד התשובה היא שבחסד ירד מכוסה עוד טעם למה בכתר שלה הספיק חצי שליש ובמוחין שליש וחצי (ע"ח ש' תקון הנוק' פ"ב אות ד') התשובה היא מפני שבנצח ע"י מסך ובכתר מגולה ז"א ע"י מסך מכה החסד בחכמה ונצח בבינה. הז' מדות היו כנגד ז' מלואים שבד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובג' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן ולמה ההויו"ת ד' והאהי"ה ג' התשובה היא לפי שהמוחין מתחלה היו ד' שהם חו"ב וחו"ג ונכנסו בג' שהם חב"ד:

ע׳דרוש כ"ו בענין השפתים והנשיקין של זו"ן

ע״אואמנם נבאר ענין השפתים והנשיקין. דע כי ב' השפתי' של ז"א הם בחי' נצח והוד של י"ס שבראשו של ז"א ובהיות זמן הגלות אז ז"א משתעבד אל נוק' ונושק את ידיה כדי לקבל הוא הארה מן דרועין שלה לצורך הנצח וההוד העליונים של רישא דיליה שהם השפתים והוא סוד מיין נוקבין העולי' מתתא לעילא בסוד אור חוזר וזהו סוד משארז"ל שהקב"ה מתאו' לתפלתם של צדיקים וכן מצינו במשה רע"ה שאמר לו הקב"ה ונתת מהודך עליו שהוא מן למטה מבחי' ההוד והוא בעין יפה סמך ב' ידיו עליו והאיר ביהושע ממקום יותר גבוה האמנם כאשר נוק' דז"א היא למעלה באימ' אז היא בסוד אשת חיל עטרת בעלה בסוד אות ה' ד' על ו' ואז הוא יש לו ו"ק בלבד כי לכן הוא בסוד ו' אבל נוק' היא בסוד ד' בלבד לפי שאין לה דרועין ולכן אז היא מנשקת ידיו של ז"א לקבל הארה מדרועין דיליה לכשיהיו לה ג"כ בחי' דרועין:

ע״בדרוש כ"ז בענין מ"ן מה עניינם ענין מיין נוק' מה עניינם כבר נתבאר אצלינו כי כל ענייני תפלתינו ומצות שאנו עושים הוא כדי להעלות את רפ"ח ניצוצין שנשארו מן ז' מלכי' שמתו וירדו למטה ועתה אנו מעלי' אותם משם למעלה קצת נצוצות מהם בכל תפלה כפי זכיות הזמן ועולי' בבחי' מיין נוקבין ביסוד דרחל נוק' דז"א ושם נתקנים וכאשר יושלמו כולם לעלות ולהתקן אז יבא המשיח ויתקיים בלע המות לנצח כמבואר במקומו ואמנם מיין נוקבין של או"א הם זו"ן שהם הבנים הראשונים שלהם כמבואר אצלינו והנה פעם ראשונה שנזדווגו או"א בעת בריאת העולם להוציא זו"ן לא היו אז עדיין מיין נוקבין בהם שהם זו"ן שלא היו אז שם ונמצא כי בחסדו הגדול וברצונו הפשוט ע"ד נס היה הזווג ההוא שלא ע"י מיין נוקבין כי הרי כתוב ואדם אין לעבוד את האדמה כי אין עבידת וזריעת האדמה אלא ע"י האדם המעלה מיין נוקבין. ובזה יתבאר ענין שנז' תמיד בסה"ז כד סליק ברעותא למברי עלמא וכו' וכ"מ אשר מזכיר בלשון הזה הוא בהתחלת דרוש של האצי' או של העולמות כלם וביאורו הוא מה שאמרנו והענין יותר מבואר הוא כי הזכר של העליון אינו מתעורר אל הזווג אלא בראותו הכלה העליונה שמכינה את עצמה ומתקשטת לפניו ואז מוצאת חן בעיניו ומזדווג עמה ולולי כן אינו מתעור' לפי שכל ישעו וכל חפצו לקבל מזונו וחיותו מלמעל' מן אמו ואינו חפץ להשפיע לזולתו אלא א"כ תמצא חן בעיניו על ידי קשוטיה ונודע כי אין קשוטיה של הכלה אלא ע"י נשמות של התחתונים הצדיקים העולים בבחי' מיין נוקבין והם הגורמים לה שיזדווג בעלה עמה והנה כשנזדווגו או"א פעם ראשונה אחר שנתקנו הם כדי לתקן את זו"ן בניהם. והנה לא היו הם עדיין בעולם כדי להעלות מיין נוקבין ונמצא כי הזווג ההוא לא היה ע"י יסוד שלו ביסוד שלה אלא זווג עליון נעלם במוחא עילאה הנק' רצון שאין שם בחי' נקבה כלל והזכר מעצמו נתעורר מעצמו ועלה בו רצון ותאוה להזדווג שם בלי נקבה ניכרת ובלי מ"ן ולהיות שהיה רצונו כך בלי התעוררות הנקבה לזה אמר כד סליק ברעותא גם רמז אל מה שכתבנו כי כיון שאז לא היה היכר שום נקבה לכן היה הזווג מיניה וביה ובמוחא עילאה הנק' רצון והכל בדכורא לחוד ואז נברא העולם ומאז ואילך כל הזווגים הם ע"י זו"ן ונמצא כי פעם הראשונה שנזדווגו או"א היה זווגם שלא ע"י מיין נוקבין ואחר שהולידו את זו"ן מאז ואילך כל הזווגים ההם ע"י מיין נוקבין (בדפו"י ע"ב) של זו"ן ונודע כי כל העולמות כלם הם מבירורי ז' מלכים מאותם רפ"ח ניצוצין שנפלו למטה והנה בתחלה הובררו משם זו"ן ונתקנו ע"י זווג או"א ומה שנשאר ברפ"ח אחר שהובררו משם זו"ן זהו מה שנתקן ע"י תפלות התחתונים כנז"ל. והנה אחר שנולדו זו"ן כשחזרו פעם ב' או"א להזדווג עלו זו"ן בבחי' מיין נוקבין ונבררו ג"כ קצת חלקים מן הרפ"ח ניצוצות ונתחברו עם זו"ן ועלו עמהם בסוד מיין נוקבין באימא ונוד' כי הולד מצטייר מטיפת מיין דוכרין וטיפת מיין נוקבין ואמנ' אותם החלקים שהובררו אז ועלו בסוד מיין נוקבין לא נצטייר מהם צורת ולד כלל לפי שכיון שאז היתה תחלת עלייתם מן הקלי' אינם יכולו' אז להתקן ולכן נתעכבי שם בבטן אימא עד שנזדווגו פעם אחרת או"א ואז עולים בירורין אחרים בסוד מיין נוקבין ואלו הבירורין הראשונים שכבר נתעכבו שם וקבלו הארה ונזדככו הם מצטיירים שם ונעשים ולד ואח"כ עולים בירורים אחרים מתוך רפ"ח ניצוצין בסוד מיין נוקבין בזווג פעם אחרת ואז הבירורין שקדמו להם מצטיירי' ונעשי' ולד והם מתעכבי' עד זווג פעם אחרת ועד"ז נוהג ענין הבירורין האלו מיום בריאת העול' עד שיגמרו להתקן כל הרפ"ח ניצוצין ולהתברר ואז יבוא המשיח כנז"ל כלל העולה כי כל המיין נוקבין הם מהנצוצות המתבררות מרפ"ח נצוצין בפעם ראשונה שעולים אינם מצטיירים בציור ולד עד זווג אחר ואז בזווג האחר השני הם מצטיירים ונעשים נשמה כלולה מרמ"ח איברים ויורדת בעוה"ז ומתלבשת בגוף:

ע״גדרוש כ"ח קטן באופן זווג זו"ן אופן זווג זו"ן כאשר שיעור קומתה הוא מן החזה שבו ולמטה והנה כשמזדווג עמה צריך שז"א יוריד רגליו למטה מקומת הנוק' ואז עי"כ נמצאת היא עומדת באמצע גופו שהוא במקום ריש פירקין דנה"י שבו ואז גם הוא כופף קומתו ובאופן זה נמצאו שניהם שוים וזהו סוד הכריעה והזקיפה של ברכות העמידה כי בתחל' כורע ז"א וכופף קומתו ע"י הורדת רגליו למטה ואח"כ היא הזקיפה לזקוף נוק' למעלה עמו וז"ס כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם

שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפיןSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin

Welcome to Sefastia