שער ההקדמות, דרושי זעיר ונוקבאSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin and Nukba

א׳דרוש בהיות זו"ן בעיבור תוך אימא

1

ב׳בהיות זו"ן בעיבור תוך אימא היה ג' כלילן בג' בסוד ו' שבתו' ה"א עילאה שבהויה ושם היתה נוק' בסוד פסיעה לבר בסוף רגל הוא"ו ההיא ומכאן נתפשטו לז' כי הוא ו' והיא שביעית לו אחו' באחו' ואימא נתנה לו הנה"י שלה והם לו בחי' חב"ד שבו כי כן ראשי תיבות בינ"ה "בינה "יסוד "נצח "הוד וזה בסוד עיבור הנעשה באדם אחרי לידתו והמ"ב זרעין כפולין בפ' בראשי' הנק' מ"ב זווגין הם תוך בטן אימא בסו' העיבור הנז' והרי נה"י שבו הם חג"ת ונוק' שם כמה שחז' עתה להיות ת"ת והנה עתה הוא חסר נה"י ואז תבונ"ה שהיא אותיות ב"ן וב"ת וה' היא מתפשטת לעשות בו נה"י החסרים שבו וגם היא נעש' בחי' חב"ד בנוק' ואז ז"א נותן ג"כ לנוק' ו"ק שלו עצמו ואז היא נשלמת לי' ספי' ולכן היא נקראת אספקלריא דלא נהרא מגרמה כלום לפי שהכל ניתנו לה מזולתה כי הו"ק היו לה מן ז"א וג' המוחין מאימא:

2

ג׳דרוש קטן ב' על הנז"ל

3

ד׳כבר הודעתיך כי המוחין של ז"א הם כפולים שהם נה"י דאבא בתוך נה"י דאימא ושניהם תוך ז"א ואמנם שיעור התפשטות היסו' דאימא תוך ז"א הוא עד סיום שליש הראשון שבת"ת שבו ושיעור התפשטו' היסו' דאבא בתוכו הוא עד סוף כל היסוד דז"א ונמצא כי כל קו ימין וכל קו שמאל דז"א נעשו מנצח והוד של אימא ומנצח והוד דאבא אמנם קו האמצעי עד סיום שליש העליון דא"ת נעשה מיסוד דאבא ומיסוד דאימא אך משם והלאה שהם ב' שלישים התחתונים דת"ת וכל היסו' דז"א לא נעשו רק מיסו' דאבא בלבד והנה הה' חסדים שבדעת נתפשטו עד ההוד שבו והה' גבורו' שבדעת ירד' עד ההו' שבו ואח"כ נכללו חמישתם תוך היסו' שבו ומשם יצאו אל דעת דנוק' דז"א ושם נעשו כל הפרצו' בבחי' כל הכלים שלה ונידע כי המוח הנקרא בינה של נוק' נעשה בה מן ההוד של ז"א אשר שם הי' סיום התפשטות החסדים בז"א ומש' יצאו הגבורות אל הנקב' ולכן אמרו רז"ל ע"פ ויבן ה' אלו"ם את הצלע מלמד שנתן בינה יתירה באשה מבאיש והענין הוא במה שתדע כי ג' שינויים וחלוקים יש בין הדעת של ז"א אל הדעת דנוק' הא' הוא כי הדע' שלו יש בו ה' חסדים וה' גבו' וכל א' מהם הוא הוי"ה א' נמצאו י' הויו"ת הם בגי' קלק"ל אבל הדעת שלה אין בו רק ה' גבורו' בלבד שהם חמשה הויו"ת בגי' ק"ל וזהו סוד מה שאמרו רז"ל נשים דעתן קלה והנה הטע' למה הדעת שלו כלול מחסדים וגבו' שהם תרין עיטרין דידיה ודידה משא"כ בדעת שלה הטע' הוא כי הבן יורש את אביו ולא הבת ולכן הוא לוקח הכל בתחלה. ואם תקשה א"כ לא היה ראוי להיות בה דעת כלל כפי הטעם הנז'. ויש לתרץ התשו' היא כי אחר אשר נשאת לו ולקחה לו לאשה אז ניתן לה עיטרא דגבורה כי הבעל מחוייב לזון את אשתו וצריך שתדע כי הגבורו' נגם היותם יוצאים אל הנקב' כנז' עכ"ז השרש שלהם נשאר תמיד לעולם תוך היסו' של ז"א החלוק הב' הוא כי הדע' שלו נעשה מן המוח שלו הנקרא דעת בהיותו מלובש תוך היסו' דאימא וב' בחי' אלו נכנסים תוך הדעת שלו ממש ומקבל הארתה בהיו' מתלבשי' ממש בתוכו אבל הדעת של הנקבה אינו כך אמנם הארה בלב' הנמשכת מן היסוד דז"א העומ' כנגד הדעת שבה אחו' באחו' ועצמות האור נשאר תוך היסו' דז"א וההארה הנמשכת ממנו ובולטת ויוצאת לחוץ דרך מסך כלי היסוד ההוא היא סוד הדעת שלה החלוק הג' הוא כי הדעת שלו הנעשה מן היסו' של אימא שהוא רחב יש בו אור גדול אבל הדעת שלה נעש' מן היסו' דז"א שהוא זכר והוא צר מאד ואורו מועט והטע' הוא כי הנקב' בראה הקב"ה צרה מלמעל' ורחב' מלמט' כדי לקבל הולד בתוכה ולכן היסו' של אימא הוא רחב למטה משא"כ ביסו' של הזכר ואמנם התפשטו' שארית גוף הנקבה וזרעותיה ברוחב היה באופן זה כי הנה האור של היסו' דז"א עב מלמעלה ולכן ראש הנקב' היה צר ואח"כ האור של יסוד בה ומשם התפשטו' גופה אח"כ בהתרחבות יותר ומשם הדיני' והדמים ומן הה' גבורות נמשכו ה' דמים טמאי' שבאשה שהם חמשה שמות אהי"ה שהם לבושים אל הה' הויו"ת הנקראי' ה' גבו' כנז' ואלו הה' אהי"ה הם בבחינת אחורי' פשוטים שכל א' מהם בגי' ד"ם ואלו הם חמשה דמים הנזכרים:

4

ה׳דרוש קטן על הגדלת נוקבא דז"א

5

ו׳ענין הגדלת נוק' דז"א בי"ב שנים ויום א' כנודע כי זה שיעור גדלו' הבת הנה קו ימין שבה שהם ג' ספי' נעשו בג' שנים וג' ספי' קו שמאל שבה בג' שנים וקו אמצעי בג' שני' הרי ט' שנים וענין ג' שנים ויום א' שאז ביאתה ביאה הג' הם כתר דעת ת"ת קו אמצעי שבה ויום א' הוא כנגד היסו' תשלום קו אמצעי אח"כ מאירים ג' אמצעיות בב' הקוים ימין ושמאל הם ג' שני' אחרים והרי נשלמו י"ב שנים ויום א': (בדפו"י ע"ד)

6

ז׳דרוש י' בצלם של ז"א מצד אבא

7

ח׳ועתה נבאר בחינה אחרת שיש אל ז"א והיא כי כמו שנתבאר למעל' שיש לז"א והיא בחי' צלם שהם המוחין שלו מבחי' אימא וב' אותיות ל"ם הם על ראשו ואות צ' נכנסת בתוכו כן עוד יש צלם שני מבחי' אבא על ראשו דז"א כדמיון הצל' דאימא והענין הוא כי יש חו"ב ותרין עיטרין חסדי' וגבורות הנקראי' דעת ומתלבשי' תוך נה"י דאבא ונעשה מהם צלם כדמיון צלם אימא ממש ואח"כ חוזרי' ומתלבשי' הנה"י דאבא תוך נה"י דאימא הנז"ל באופן זה כי חכמה דמצד אבא מתלבשת בנצח דאבא וחכמה דמצד אימא בהוד דאבא ועל ב' חכמות אלו כתיב חכמות בחוץ תרונ' ובינה דאבא בנצח דאימא ובינה דאימא בהוד דאימ' ועליה' כתיב כי לא עם בינות הוא וה' חסדי' דאבא וה' חסדי' דאימ' ביסוד דאבא ואלו החסדי' דאימא נקראי' שם גבורות דצלם דאבא וה' גבורות דאבא וה' גבורות דאימ' ביסוד דאימא ואלו הגבורות דאב' נקר' שם חסדי' דצלם דאימא והרי אלו ב' היסודות עם מה שבתוכם נקראים ב' דעות ועליה' כתיב כי אל דעות ה' והרי נמצא כי נתלבשו הנה"י דאב' תוך נה"י דאימא ואח"כ חוזרי' ונכנסי' כמו שהם ומתלבשין תוך ז"א ויש לו ב' צלמים אחד דאבא ואחד דאימא ונודע כי היסוד דאבא להיותו דכורא הוא יותר ארוך מיסו' אימ' נוק' ונמצא כי בהתלבש' זב"ז ושניהם מתלבשי' תוך ז"א כיון שיסוד דאימא אינו רק שעור שליש אחד נמצא שנשתרבב ויצא היסוד דאבא דרך פי היסוד דאימא ולחוץ תוך ז"א שני שלישים יותר והם מגולי' מכלי היסוד דאימא ושיעור התפשטות הוא עד פי היסו' דז"א עצמו ממש ונמצ' כי האור וההבל היוצא מפי היסוד דז"א ולחוץ כלול מב' הבלי' הבל היוצא מפי היסוד דז"א והבל היוצא מפי היסוד דאבא וזהו סוד פ' הבל הבלי' אמר קהלת כי הוא הבל אח' היוצא מפי יסוד דז"א וכולל שני הבלים והנה מן האור הגדול של החסדים שבתוך יסוד אבא המתלבש תוך ת"ת דז"א בגלוי בלי מסך יסוד דאימ' הנז' בוקע האור ההיא ויצא האור חוץ דופני הבטן של ז"א מצד פניו והאור היוצא שם לחוץ ממנו נעשה פרצוף אחד הנעשה יעקב להיותו נעשה מהאור היוצא ע"י בקיעה כנז' בסוד אז יבקע כשחר אורך אותיו' יעקב וזהו סוד פסוק ויהי אך יצא יצא יעקב וכו' כי ב' בקיעות ויציאות יש ליעקב האחד הוא האור שבתוך היסוד דאבא הבוקע היסוד עצמו של אבא ויוצא לחוץ בתוך חלל הבטן של ז"א הב' הוא שחוזר האור הנז' ובוקע פעם אחרת בדופן בטן ז"א ויוצא לחוץ מצד פניו דז"א ושם עומד יעקב אחוריו כלפי פניו דז"א מן החזה שבו ולמט' וכבר נת' כי על דרך זה יוצאת רחל נוקב' דז"א מצד אחור' ועומדת עמו אחו' באחו' מן החז' שבו ולמטה כי שם מסתיים יסוד אימא שבתוך ז"א ומשם יוצא האור שלו מגולה לאחו' ז"א וניתן לרחל ונודע כי ההוי"ה דמ"ה דמלוי אלפי"ן היא בז"א ואמנם אות האל"ף שבמלוי אות וא"ו של ההוי"ה הנז' מקומה הוא שם בשליש האמצעי דת"ת דז"א תחת מקום החזה שבו אשר שם נשלם יסוד דאימא ושם מתגלת א' זו והיא סוד שם אהי"ה אשר בבחי' אחוריו הפשוטי' עולה ד"ם בסוד שופך דם האדם באדם שהיא הוי"ה דמ"ה כנז' שעולה בגי' אד"ם כמבואר אצלינו וכבר הודעתיך כי שם אהי"ה שבקו אמצעי דאימ' הוא במלוי ההי"ן שהוא בגי' עם הכולל נק"ב והאור ההוא יוצא לחוץ תוך בטן ז"א ממש ונגלה מפי היסוד דאימא ולחוץ עוד פירוש ב' כי הנה זה האהי"ה דההי"ן שהו' בגי' נקב עם הכולל כנז' הוא חוזר עוד ונוקב באחו' ז"א ויוצא לרחל שהיא אות ה' תתאה של ההוי"ה כנודע ומתחבר אור השם הזה שעולה נקב עם ה' דרחל ואז נקראת נקבה האמנם יש חלוק אחד בין יעקב לרחל והיא כי רחל היוצאת מהארת יסוד דאימא כנז' ועומדת באחו' ז"א אין ביניהם רק כותל אחד משמש לשניהם לז"א ולרחל נוקביה וזהו הטע' שהוצרכו להנסר ולהחזירם פני' בפני' אמנם בין יעקב לז"א יש ב' כתלי' כותל אחד לכל אחד משניה' ולכן אין צריך לנסור אותם ואמנם טעם אל הנז' הוא לפי שהאור היוצא מיסוד דאבא כלו ליעקב ולכן יצא בפרצוף גמור ובכותל בפני עצמ' בלתינ מחובר עם ז"א אבל האור היוצא מיסו' דאימא אינו מאיר כלל ליעקב רק לזו"ן כי ז"א לוקח הה' חסדי' ונוקביה הה' גבורות ושניה' מיסוד דאימא ולכן נהיו שניהם מחוברי' בכותל א' בלבד אחו' באחו' ולכן הוצרך אח"כ להנסר. ובזה יתבאר לך מה שאמר הכתוב ואתם הדביקי' בה' אלהיכ' חיים כלכם היום וזה נאמר על הנכנסי' לא"י גם תבין מה ענין דור דיעה שיצאו ממצרי' ולמה נקראו דור דיעה ולמה היה משה הרועה שלהם ולמה נתנה התורה להם ולמה ישבו במדבר מ' שנה ולא נכנסו לארץ ולמה משה לא מצא בהם נבונים כמו שאמרו ז"ל ויבחר משה אנשי חיל וגו' ואלו נבוני' לא אשכח אבל הענין הוא דע כי האו' של יסוד דאבא היוצא מחוץ לז"א נקרא יעקב אבל האור היוצא מיסוד דאבא בתוך חלל בטן ז"א הוא יותר מעולה ונק' משה וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' בראשי' יעקב (בדפו"י לח ע"א) מלבר משה מלגאו והנה ה' בחי' יש למשה בחי' אחת בדעת עצמו דז"א אשר שם מתלבש היסוד דאבא בחינ' שנית בשליש עליון המכוס' שבת"ת דז"א כי שם המקום מתרחב בין ב' הזרועות מה שאין כן למעל' בדעת ובחי' היסוד דאבא המתפשט במקו' הזה ע"ז אמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים כי שם מקום נסתר ומכוסה בחינה ג' כשהיסוד דאבא מתפשט בשליש אמצעי דת"ת אחר צאתו וגילוי מתוך יסוד דאימא ושם היתה נבואת משה רבינו ע"ה וזהו סוד מה שאמרו בזוהר כי נבואת משה מן הזכר ושאר הנביאי' מן הנקבה והענין הוא כי משה היה מתנבא מיסוד אבא שבתוך ז"א ושאר הנביאים מיסוד דאימא בהיותה תוך ז"א בחי' ד' כשהיסוד דאבא מתפשט תוך יסוד דז"א וזה נקרא שת בן אדם הראשון שהוא מכלל הגלגילי' של משה כנודע ולכן נקרא שת שהו' יסוד כמו כי השתו' יהרסון וזהו סוד וחשופי שת כי כשכורתי' הערלה מעל היסוד נגלה היסוד ונחשף אורו שהיה מכוסה. בחי' ה' היא ההבל היוצא מפי היסוד דאבא דרך פי היסוד של ז"א ולחוץ כנז"ל כי שניהם מתלבשי' זב"ז וזה נקר' הבל בן אד"הר וכמו שידע' סוד משה שהוא ראשי תיבות "משה "שת "הבל כי שלשתם בשרש אחד כנז' ובזה תבין מה שאמרו רז"ל כי הבל הציץ בשכינה ומת בחטא זה וביאורו כי הבל בקש לעקור את האור היוצא מהיסוד דאבא אל יעקב ולהמשיכו אל אחו' ז"א לנוק' הנקראת שכינה ונקרא' רחל וזהו אומרו הציץ בשכינה בסוד מציץ מן החרכים כי רצה להציץ ניצוצי האור היוצא ליעקב ולהמשיכו לשכינה והרי נתבאר ענין משה:

8

ט׳ונבאר ענין דור דעה מה עניינם דע כי הנה נתבאר כי יעקב הוא מהאור דיסוד אבא הבוקע לחוץ בצד פניו של ז"א והנה כדמיון מה שנתבאר לקמן שיש בחי' לאה שיוצאת באחו' הדעת של ז"א כן באחו' הדעת דיעקב יוצאת נקבה אחרת הנקראת ג"כ לאה אשת יעקב והם ג"כ בחי' דור דעה להיות' יוצאים מן הדעת של יעקב ולכן היה משה רועה של דור דעה כי הוא שורש לכל' כנז' כי הוא מלגאו ויעקב ודור דעה מלבר ולכן נתנה להם התורה כי התורה מיסוד של אבא הנבקע ויוצא לחוץ היא ולפי שהם מן המקום ההוא ומהבקיעה ההיא נמצאו לכן נתנה להם התורה. גם לכן ישבו מ' שנה במדבר כנגד ד' יודי"ן העולים מ' שהם בהוי"ה דע"ב דיודי"ן שבאב' כנודע גם לכן מצא משה בהם אנשי חיל כי חי"ל בגי' מ"ח שהם ב' שלישי הת"ת המגולי' מהחזה ולמטה כי החסד אשר שם היא בגי' הוי"ה דע"ב דיודי"ן ושני שלישי ע"ב הם חי"ל אבל נבונים שהם מיסוד דבינה לא אשכח כי יסוד דאימ' אינו מאיר ביעק' ובדור דעה רק בזו"ן לבד גם לכן מתו במדבר ולא נכנסו לארץ לפי שא"י היא רחל נוקבא דז"א הנמשכת מיסוד אמא לכן נאמר ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום פירוש כי בניהם הדור הנכנסים לארץ הם מבחי' זו"ן הנקראי' ה' אלהיכם רוצה לומר אלוה שלכם כי משם אתם יוצאים והנה הם דבוקים יחד אחו' באחו' בכותל אחד לשניהם כנז"ל ולכן אתם הדביקי' ג"כ שם חיים כלכם ונכנסים לארץ שהיא נוקבא דז"א להיותכם דביקי' בה' שהוא ז"א אבל דור המדבר ומשה היו מבחי' יסוד דאבא אשר מאורו יוצא יעקב ודור דעה שאינם דביקים בז"א בכותל אחד לשני' כנז"ל כיון שמשה שהוא השורש הפנימי שלהם מלגאו נסתלק גם הם נסתלקו ולא נכנסו לארץ. עוד שמעתי מזולתי בשם מורי ז"ל באופן אחר בענין דור דעה והוא כי האור היוצא לחוץ נקרא יעקב כנז"ל והרוש' של ההארה ההיא הנשארת באותו החלל הפנוי שיש בין גוף ז"א ובין גוף יעקב הוא הנקרא דור דעה:

9

י׳דרוש י"א יבאר עוד בענין אבא ואימא וענין בינה ותבונה ויעקב ולאה ורחל וזולתם

10

י״אועתה נבאר ענין או"א וענין בינה ותבונה ואח"כ נחזור לבאר פרטים אחרים בז"א שהם יעקב ולאה ורחל וזולתם. דע כי אימא יש לה ג' בחי' האח' היא כשיש לה יחוד עם אבא ואז נקרא' בינה. השני' הוא כשעומדת לבדה ואין לה יחוד עם אבא ואז נקרא' תבונה. השלישי' הוא כשיורדת ומתפשטת בתוך ז"א וזו ג"כ נקראת תבונה ואמנם כשז"א עולה למעלה עליו נאמר ואיש תבונות ידלנה פירוש ואיש שהוא ז"א ידלה ויעלה את התבונה עמו למעלה כי כשהו' עולה גם היא עולה ואחר אשר עלה ז"א למעלה והעלה את בינה עמו מתייחדת הבינה עם אבא ואז הב' תבונות נקראים בינות לפי שעלו במדריגה עליונה הנקראת בינה וע"ז נאמר כי לא עם בינות הוא והנה נודע כי אבא הוא אות יו"ד של ההוי"ה ואם תמלאנה יש בה ג' אותיות שהם יו"ד ובתחלה תכה י' עם ו' שהם י' פעמים ו' ויעלו בגי' ם'. אח"כ תכה י' פעמים ד' יהיו בגי' מ' והענין הוא כי בהיות בינה מתייחדת עם אבא אז נקר' אות ם' להורות כי היא סתומה כי מקבלת כל האורות וסותמת אות' בתוכה ולכן תמצא כי אות ו' ראש שלה נטוי' כלפי הדל"ת לרמוז כי אבא משפי' (בדפו"י ע"ב) האורות באימא וכאשר אין בינה מתייחדת עם אבא להיותה רובצת על הבנים אז נקראת אות מ' ופירוש מ' רוצה לומר משפיע פירוש שמשפעת האור אל הבנים וזהו סוד ב' אותיות ס"מ של אפרסמון הנז' בס"ה ריש פרשת תרומה על ענין הבינה והנה ב' אותיות ו"ד הנזכר בהיותם באבא שאז הם בסוד יו"ד של ההוי"ה אז אות ו' קודמת לאות ד' וכשהם בבינה שהם סוד ה' ראשונה של ההוי"ה אז קודמ' אות ד' לאות ו' כנודע כי ציור אות ה' הוא ד"ו כזה ה. עוד יש חלוק אחד והוא כי בהיות ו' זו באות יו"ד אז יש לה ראש והוא נטוי כלפי אות ד' ובהיותה באות ה' אין לה ראש כלל והרמז לזה הוא כי בהיותה בסוד אות יו"ד אז היא מתייחדת עם אבא ומזדווגת בו ולכן משפיע בה אבא בסוד ראש אות ו' הנטוי לנגדה ובהיותה בסוד אות ה' אין לה זווג עם אבא ואז אין ראש לאותה ו' לפי שהאורו' נשארי' למעלה באבא ואינו משפיע אותם לאימא והנה אותה הראש של ו' נשארה למעלה בבחי' צורת י' העומדת באחו' אות ה' כמו שנתבאר אצלינו במאמר ספ"ה בפ' ויקרא בענין צורת כתיבת שם ההוי"ה בסוד וחכם בבינה שהוא צורת נקודה אחת שיש דבוק באחו' אות ה' כזה ה' והנה זו הוא"ו של הה"א שהיא בלתי ראש היא מתפשטת בז"א עד היסוד בו ומשפעת בו וכבר הודעתיך כי כח"ב של נוקבא דז"א יצאו כנגד ג' פירקין עילאין דנה"י דז"א. גם ביארנו כי אות ו' זו של הה"א מתפשטת תוך ז"א עד היסוד בו נמצא כפי זה שאין אימא עילאה מתפשטת ומשפעת רק עד חב"ד דנוקבא דז"א בלבד ולא יותר למט' ודע כי כאשר אימ' מתייחדת עם אבא נקרא' נקב' כדמיון הנקבה המקבלת מן הזכר וכשרובצת על הבנים ומשפעת בהם אז נקראת זכר כי חזרה אימא בחי' זכר המשפע וכמו שיתבאר לקמן בסוד עונש חטא משכב זכור:

11

י״בביאור מאמר רז"ל מ"ם וסמ"ך שבולחות בנס היו עומדים

12

י״גוזהו סוד מה שאמרו רז"ל מ"ם וס"מך שבלוחות בנס היו עומדי' ביאור הענין היא כי יש ב' בחי' אל הבינה כנז"ל האחת היא אות ם' שהוא בהיותה ביחוד עם אבא שהוא כננד ו' ספי' שבה הראשונו' שהם כחש"ד ח"ג ובהיותה בלי זווג עם אבא אז נקראת מ"ם סתומה בבחי' ד' ספי' שבה התחתינו' שהם ת"ת נה"י ששם לא הגיע התפשטות יסו' אימא כנז' כי היסוד שבה נשלם עד החזה.גם צריך שתדע כי אלו ו' ספי' העליונות שבז"א הוא פרצוף א' וד' ספי' תחתונות שבו הוא פרצוף ב' בפ"ע הרי שהז"א נחלק לב' פרצופו' וכן עד"ז בינה נחלקת לב' פרצופי' כי אות ם' הוא פרצוף א' של ו' ספי' העליונות ואות מ' פרצוף של ד' ספירותי' התחתונות והנה הפרצו' הא' של ז"א שהם ו' ספי' עליונות שבו נקראי' בינה פי' ב"ן י"ה ופרצוף הב' שהם ד' ספי' תחתונות שבו נקראי' תבונה פי' בן ובת וזהו סוד והלוחות מעשה אלהים המה ובנס היו עומדים כי הלוחות הם נה"י של אות מ' שהיא פרצוף תחתון שנעשת פרצוף א' שלם מי' ספי' וכן אות ו' למעלה שהם ו' ספי' הראשונות שהוא פרצוף העליון שנעשה פרצו' גמור א' שלם בן י' ספי' ובוודאי כי דרך נס הוא זה או ירצה באופן כי כמו שהבינה מתחלקת לב' והם אות ם' ואות מ' כנז"ל כמו כן בתבונה יש בה ב' אותיות ס"מ כי ששה עליונותי' הם ם' וד' תחתונותי' הם מ' וג"כ נקרא' ב' אותיו' ו"ד ע"ד שביאר' בבינה כי ו' הם ו' עליונות וד' הם ד' תחתונות והנה התבונה נקראת מ' לפי שד' תחתונותיה שהם ת"ת נה"י שבה הם לבדם נכנסות בז"א ונמצא כי פרצוף התבונה בכל בחינותי' שהם אותיות ס' ומ' ואותיות ו"ד כנז' כל זה לא נעשה אלא מד' תחתונו' דבינה שהם ת"ת נה"י שבה בלבד הנקראי' מ' וכנגד מ' זו של הבינה גם התבונה נקראת מ' יען כי מאות מ' של הבינה נלקחת והנה מה שנכנס מן התבונה בז"א אינו רק חציה שהם תנה"י שבה הנקראים מ' שבה כי כל פרצוף זו התבונה אינה רק מ' אחת בלבד של הבינה העליונה ונמצא כי חצי אותה מ' של בינה הוא שנכנס בז"א וזהו סוד מ' וס' שבלוחות בנם היו עומדים כי הלוחות הם נצח והוד דז"א ומ' וס' שבלוחות הוא כללות כל י' ספי' דז"א שהם ס' למעלה בו' ראשו' שבו מ' למטה בד' אחרונו' שבו וכל כללו' מ"ם אלו שבז"א לא נתהוו רק מחצי אות מ' של הבינה העליונה שהוא מחצית התבונה שכל עצמה אינה רק מ' של בינה עליונה ובחצי מ' ההיא מתקיימים כל בחי' מ' וס' שבלוחות שהוא ז"א א"כ נס גדול הוא זה. או ירצה באופן ג' והוא זה הנה נת"ל כי מן בחי' הפה של אימא יוצא הבל א' שהוא בחי' או"מ לכל פרצוף ז"א ואין זה אלא בהיותה רבוצה על הבנים כי אז נמשך לו מפיה או"מ להחיותו ולקיימו וכשאימא מסתלק מעליו גם אותו האוה"מ מסתלק למעלה מעליו וכפי זה לא היה קיום וחיות והעמדה לז"א ולנוק' אלא ע"ד נס ולכן נבאר מה ענין נס הזה המעמידם אז הנה הוי"ה דמ"ה דאלפין הוא המחיה ומקיים לז"א בעת שאימא נסתלקה מעליו למעלה להזדווג עם אבא ושם אדנ"י הוא המחי' (בדפו"י ע"ג) ומקיים לנוק' דז"א והנה ב' שמות הנז' שהם מ"ה וס"ה הם בגי' נס וזה אומרו מ' ום' שבלותית בנם היו עומדים כי מ' וס' הם ב' בחי' שיש בז"א כנז' וב' בחי' אלו אינם מתקיימות ועומדות אלא ע"י נס שהם ב' שמות הנז'. ונחזור לעניינינו כי הנה כשאבא מזדווג עם אימא אז ב' בחי' אימא שהם הבינה ותבונה נכללות יחד ונעשה פרצוף אחד וטעם הדבר ית' לקמן בענין לאה ורחל שהם על דרך זה ממש וע"ש:

13

י״דהכלל העולה מכל הנז"ל כי כמו שית' לקמן שבנוק' דז"א יש ב' בחי' הנק' לאה ורחל וזו נקר' ד' רבתי וזו ד' זעיר' כמו כן יש באימא ב' בחי' אלו הנקר' ד' רבתי וד' זעיר' והעליונה נקראת בינה והתחתונה נקראת תבונה וכל פרצוף מאלו הד' בחי' הנז' הוא פרצוף גמור של י"ס וכמו כן בז"א שהוא זכר יש בו ב' בחי' אלו כי הנה כמו ששעור קומתו של ז"א הוא מהחזה דאימא ולמטה כן שעור קומת רחל נוקביה היא מהחזה של ז"א ולמטה וא"כ כמו שיש בחי' יעקב למטה מן החזה דז"א כנגד קומת רחל כך למעלה במקומו נשאר הפרצוף עצמו והוא יעקב אחר והענין הוא כי כמו שיש בחי' דעת למעלה בזווג או"א העליונים הנקר' אבא ובינה כך בזווג הבחי' התחתונה שבהם הנקר' אבא ותבונה יש ג"כ דעת אחר לזווגם וכמו כן למטה בנוקבא דז"א יש ב' בחינו' אלו עצמם וכן כמו שב' בחי' העליונות בינה ותבונה נכללות באחת בעת הזווג כנז"ל כך ב' בחי' של נוקבא דז"א נכללות באחת וזהו סוד כי אל דעות ה' שהם ב' דעות וזהו סוד ויהיו תואמי' מלמטה וכו' כי למטה מהחזה דז"א יש בחי' יעקב תחתון ויחדיו יהיו תמים אל ראשו הוא בחי' יעקב העליון שהוא שוה בשוה בראש ז"א והנה כל קומת ז"א מתחלה וע"ס נקרא ישראל וממקו' שיצתה רחל יצא ג"כ יעקב דרך פני ז"א וזה יעקב מזדווג עם רחל וישראל מזדווג עם לאה וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' ויצא בס"ת על פסוק וישכב עמה בליל' הוא שלא הזכיר יעקב והכוונה היא על ישראל כנז' וכן עיין בסוף פר' חיי שרה וכמו שיתבאר לקמן בענין לאה ובזה תבין ענין מה שאמרו בס"ה בפ' בראשית כי משה מלגאו יעקב מלבר וכבר נת' למעל' ולטע' הנז' שם לכן הי' שינוי ביניה' כי יעקב שהוא מלבר לא זכה אלא אל התבו' שהיא בחי' מ' הרבוצה על הבנים אבל משה שהי' מלגאו זכה אל בינ' העליונ' בחי' ס':

14

ט״וסוד בחינה העליונה שבנוקבא דז"א הנקרא לאה ובו יתבאר ענין מצות התפילין

15

ט״זונבאר בחי' העליונה שבנוקבא דז"א הנקרא' לאה כבר נתבאר כי מחצי התחתון דת"ת התבונ' עד סופ' הכל נכנס ומתפש' תוך ז"א ונודע כי היותר תחתון נכנס בתחלה ונמצא כי המלכות של התבונה היא שנכנסה בתוך ז"א ומקום התפשטותה היא בתוך הדעת של ז"א ואמנם מכח אור הגדול של זו המלכות של התבונה נוקב אורה באחו' הדעת דז"א במקום העורף ושם נעשת בחי' לאה הנז' ושעור התפשטות קומת לאה הוא עד אחו' החזה דז"א כי שם התחלת ראש רחל העומדת תחתיה וזהו סוד אין מלכות נוגעת בחבירתה אפי' כמלא נימא כי עד שתכלה פרצוף לאה הנקרא מלכות עילאה אז שם ממש מתחיל פרצוף רחל הנקראת מלכות תחתונה. גם זהו סוד עקב ענוה יראת ה' ואמרו רז"ל מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה עטרה לראשה והביאור הוא כי ענוה היא לאה ויראת ה' היא למטה ברחל ולפי שמשה זכה ללאה זו הנקראת ענוה לפי שעלה עד חמשים שערי בינה ולכן נקרא על שמה והאיש משה עניו מאד ויראת ה' רחל זוטרתי היא לגבי משה כמו שאמרו רז"ל והבן זה ונמצא כי במקו' שנשלמו הרגלים והעקבים של לאה הנקראת ענוה שם תחלת כתר ועטרת ראש רחל הנקראת יראה ולכך נאמר ברחל אשת חיל יראת ה' פירוש כי רחל אשת חיל נקראת יראה היוצאת מז"א הנקרא הוי"ה וזהו יראת ה' ואמנם סדר התפשטות קומתה הוא כי מזרוע ימין חסד דז"א שבו שלשה פרקי' נעשה כל קו ימין של לאה שהם חכמ' וחסד ונצח שבה ומג' פרקי גבורה דז"א נעשו כל קו שמאל בג"ה דלאה ומקו אמצעי דז"א עד החזה שבו נעשה קו אמצעי כלו של לאה:

16

י״זסוד מצות התפילין

17

י״חונבאר ענין מצות התפילין ובו ית' ענין לאה היטב כבר ידעת כי אמרו רז"ל על וראית את אחורי מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין והענין כבר נת' לעיל כי המוחין דז"א כשיולדת אותם אימ' הם ד' מוחין והם סוד מ' של צלם ואלו הם בחי' הראשונ' הבחי' הב' היא כאשר מתלבשים הד' מוחין הנז' תוך נה"י דתבונה ואז נעשי' ג' מוחין בלבד ואז הם סוד ל דצלם ואל בחי' זו קראוהו רז"ל מגדל הפורח באוי' כמו שידעת כי על אות ל נאמ' זה והענין הוא כי בחי' ל זו היא סוד או"מ רוחני על ראש ז"א ודומה לעוף הפורח ועובר באויר ועליו נאמר אך בצלם יתהלך איש וכמו שדרשו בס' הזוהר בפ' ויחי ובפ' אמור (בדפו"י ע"ד) כי בעבור של האדם התחתון יש צלם א' רוחני והנה עתה שכבר נתלבשו המוחין בנה"י דתבונה כבר יש שם מלכו' של תבונה משא"כ למעל' במ' דצל' ולכן יוצא' ממנה בחי' לאה יותר עליונה מאותה שלמט' בבחי' צ' של צלם שהוא אחר הכנס המוחין תוך ז"א ממש ונעשי' כאן בחי' תפילין ממש ע"ד אותם שנעשי' בצ' דצלם שהוא בז"א ולכן נבאר עניינם למטה בבחי' הג' וממנה יתבאר זו הב'. דע כי אחר שנכנסו המוחין דנה"י דאימא תוך ז"א אשר זו היא הצ' דצלם והנה שם יש ג"כ בחינ' מלכות של התבונ' וכבר ידעת איך יש בא"א ג' בחי' שערות בראשו והם נק' שערות וקוצין ונימין והנה הנימין שלו ארוכין ונמשכים עד ראש ז"א אשר מקומה הוא בחצי התחתון דת"ת דאריך כנז"ל ואלו הנימין הם צנורו' חלולים ובתוכ' עוברי' אורות אריך אל ראש ז"א ומכים אלו הנימין באחו' רישא דז"א במקום העורף ועוברי' האורות תוך רישא דז"א ומוציאים ד' בחי' אורות מן הד' מוחין דז"א לחוץ במצחו והם סוד התפילין של ראש שהם ד' בתים ומכח ההכאה ההיא חוזר האור שנית תוך הראש במלכות תבונה אשר שם ועוד יוצא לאחורי הראש ושם מוציא בחינת הקשר של תפילין ואמנם זה הקשר הוא בחי' לאה הנעשת מכח המלכות של התבונה ולכן יש שינוי בין קשר לתפלה כי התפלה בעצמה הם ד' בתים של עור ובתוכם ד' פרשיות שהם הארת המוחין עצמם הבולטי' במצח ז"א כנודע אבל זה הקשר אינו אלא בחי' עור בלבד לפי שאין לה הארה כ"כ מן המוחין עצמם דז"א רק מהמלכות של התבונה בלבד ועכ"ז יש בקשר הזה צורת ד' כנודע והוא כנגד הארת ד' בתים של התפילין ועושי' בלאה ד' מוחין שבה שהם חב"ד כנודע ואלו הד' מוחין שבה הם סוד ד' אלפי"ן שבד' שמות אהי"ה שנת' אצלינו בכוונת קריאת שמע בפסוק בשכמל"ו ועיין שם והנה לבחי' קשר הזה שהוא בלאה אמרו רז"ל שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין והבן זה ואמנם ענין שני השיני"ן שבתפילין עצמם ירמזו למה שאמרנו כי ב' בחי' היו למוחין אלו בהיות מקיפי' על ראש ז"א והם ד' מוחין מ דצלם ואח"כ נעשו שלשה ל דצלם וכנגד' ש' של ד' ראשים ושי"ן של ג' ראשי' ש ואמנם אז נעשו או"מ ללאה ואור פנימי לז"א כשנכנסי' בסוד צ' דצלם ונחזור למעלה כי כן עד"ז נטשי' תפילין בבחי' ל' דצלם אשר עדיין לא נכנסו המוחין בז"א כי בל זו בטש קוצא דשערי דאריך ויוצאי' כאן תפילין בכח ולא בפועל בזה הצלם והם זכים ודקי' ורוחניי' יותר משלמטה באות צ' ואז חוזר האור ג"כ לאחו' ונעשת לאה עליונה קשר של תפילין אלו ממלכו' התבונה אשר שם ונעשת עתה לאה בסוד אור פנימי ותפילין של ז"א בסוד או"מ הפך מלמטה בצ' דצלם: {סוד שבת שאין בו תפילין (ש' המצות פ' ויחי) ובזה תבין סוד שבת שאין בו תפילין. והענין הוא כי בחול התפילין הם מבחי' צ' דצלם כי זו הצ' היא שנכנסה אז בז"א אמנם בשבת באו פנים חדשות שהם אלו המוחין דבחי' ל דצלם שהיו תחלה בימי החול למעלה מראש ז"א בבחי' תפילין שהם או"מ ועתה בשבת נכנסו אלו המוחין של ל' דצלם בתוך ראשו ונעשו לו מוח חדשי' אלו בבחי' אור פנימי ממש ולכן אין תפילין בשבת בי התפילין דחול נעשו עת' פנימיי' בשבת:}

18

י״טסוד מ"ש ז"ל כי הקב"ה מניח תפילין בכל יום

19

כ׳הענין הוא במה שאמרנו לעיל כי באו"א יש ב' מיני זווגים הא' מהם זווג תדירי לא פסיק לעלמין והוא להמשיך חיות וקיו' ל"א ונוק' כדי שהם ישפיעו חיות בכל העולמו' ואמנם הזווג הב' פסיק לזמנין והוא תלוי במעשה התחתוני' ע"י הקריאת שמע והתפל' והתפילין שאנו מקיימי' בכל יום אנו גורמי' שיזדווג או"א כדי שינחילו מוחין ועיטרין ממש שהם ד' מוחין חי"ב ותרין עיטרין חסדי' וגבו' בניה' לזו"ן ועל אלו המוחין והעיטרין הנעשי' על ידינו בכל יום עליה' רמזו רז"ל ואמרו שהקב"ה מניח תפילין בכל יום ובש' התפלה נשלי' ביאור ענין התפילין וענין לאה ורחל וע"ש וכבר הודעתיך כי כמו שהבינה והתבונה נכללות יחד שתיה' כאשר יש זווג לאבא באימא כך לאה ורחל נכללות יחד שתיהם כשיש זווג לז"א בנוק' בשלימות והנה טעם לכללות הזה אעפ"י שכל בחי' מהם היא פרצוף בפ"ע והוא לפי שבינה ורחל הם ב' ספי' עצמיות מכלל הי' ספי' דאצי' אמנם תבונה ולאה אינם רק ההארות הנמשכות מן הבינה ולכן הם יכולות להכלל עם בינה ורחל שהם ספי' עצמיות מן העשר ספירות דאצילות:

20

כ״אסוד כמה פרצופין אחרים מצפורה ותמנע

21

כ״בוהנה נתבאר {הדרוש הזה נת' בש' ה' שע' המצות בפרשת שופעים באורך ועיין שם} כי יש בז"א צלם דאימא וצלם דאבא ואמנם כמו שנתבאר שמן המלכות של התבונה נעשת בז"א בחי' פרצוף לאה כן ממלכות של אבא נעשת פרצוף אחד והיא הנקראת צפורה אשת משה כי משה הוא יסוד דאבא כנז"ל והנה כ"ז שנתבאר למעלה הוא בשני צלמים שבז"א מבחי' מוחין דגדלות וצריך שתדע כי ג"כ יש בו שני צלמים אחרים דאו"א מבחי' מוחין דקטנות וממלכות דאבא דקטנות יוצאת (בדפו"י לט ע"א) הכושית אשת משה כנז' בס' דברי הימים דמשה שהלך ומלך על כוש מ' שנה ונשא אשת מלך הכושי נעץ חרב בינו לבינה ולא נגע בה וממלכות דקטנות דאימא יוצאה תמנע פלגש אליפז בן עשו שארז"ל שחלתה פני יעקב שישאנה ולא רצה וטעם הדבר שלא רצו לקחתם הוא לפי שכבר נודע כי ג' מוחין דקטנות הם מצד אבא והם שלש' שמות של אלהים וכן הם ג' דקטנות מצד אימא וגם הם שמו' של אלהים ועליהם נאמר ויבאו בני האלהים להתיצב לפי שיש בכל א' מהם ב"ן אותיות בפשוטו ובמילואו ומילוי מילויו וג' אלהים אלו כשבאי' מוחי' דגדלות דהוי"ה אלו יורדים בגרון ולכן גרון בגי' ג"פ אלהי"ם גם הם בגי' נחר וז"ס נחר גרוני כי נמשך מאלו הדיני' היורדים שם וז"ס וילך חרנה חרן ה' וענין ה' זו נוספת במה שהודעתיך כי ש"ך דינים הם והם סוד ל"ב נתיבות חכמה כל א' כלול מעשר הם ש"ך ונוסף עליהם ה' אלפין של ה' שמות אדנ"י לפי שמן אות הה"א נמשכו ובאו כל הדינין האלו והוא שרשם והרי כולם שכ"ה דינים ועם הכולל הרי כוש בגי' והוא סוד אשה כשית שלקח מן המלכות דדינים דקטנו' מצד אבא ולהיותה מצד הדינים לא רצה משה ליקח אותה כי הוא מן היסו' דמוחין דגדלות דאבא גם יעקב שהוא מן היסו' דמוחין דגדלו' מצד אבא דחה את תמנ' שהיא מל' דקטנו' מצד אימ' לפי שכל הדיני' והגבו' של מוחין דקטנות היו בה והם ב' פעמים מנצפ"ך שהם ה' גבורו' כפולות כנודע והם בגי' תמנע גם יוסף דחה את אדונתו אשת פוטיפרע כי היא האחוריי' של תמנע הנז' והם דינים קשים מאד והנה פוטיפרע בגי' תנ"ה שהם בחי' כל האחוריים של ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (נלע"ד חיים שטעה השומע ואינם אלא האחוריים של ג' שמות אהי"ה דמילוי יודי"ן ואלפי"ן וההי"ן והמילואי' בלבד שלהם הם בגי' תנ"ה (צ"ע כי המלואי' הם משנ"ה וכללות' הם תנ"ה וצ"ע) ועוד כי אלו האחו' של אהי"ה הם דינים כנוד') ואמנם לקח את אסנת בתו שהיא האחו' של לאה פירוש התפשטותה למטה נקראת אסנת ואינה כל כך דיני' כאשת פוטיפרע: דרוש קטן בג' זמנים עיבור של ז"א

22

כ״ג{ענין ג' זמני' של העיבו' שהיו אל ז"א של י"ב חוד' ושל ט' חדשי' ושל ז"ח וכבר נת' למעל' עניינם ובארנו כי יש עיבו' ויניק' ומוחין בבחי' הפנימיו' וכנגד' בבחי' החיצוניות וע"ש ושמעתי מזילתי דברי' מחולפ' ומשם מורי זללה"ה ולא אמנע מלכותבם הנה מציאות זמן העיבו' של ט"ח הוא לצורך לתת מוחין לז"א כדי שיוכל להוליד כנודע ולכן הוצרך שיתקשרו ו"ק דא"א במוחין שלו עצמו שהם ג"ר חב"ד דא"א עצמו שהם המוחין ממש ועי"כ נעשו מוחין לז"א בבחי' עיבור ע"ח כנגד ט"ס הנז' אמנם המוחין האלו של עיב' ט' חדשים הם לז"א לכשיוליד בחי' עולמות ולכן נקר' מוחין של חצוניו' אבל העיבו' של ז"ח הי' לצורך מוחין פנימי' דז"א לכשיולי' בחי' נשמו' והיותם ז"ח הוא כי הוצרך שגם הט"ס דא"א הנז' יתקשרו במה שלמעל' מהם והם ז' דגילגלתא דילי' הנודעי' ונז' בספר' דצניעות' ונת' למעל' ואלו הז' דגילגולת' הד' מהם הם בחי' אורו' מקיפים אליו והג' הם ג' מוחין שלו ואלו נתלבשו למטה בתוך המוחין דז"א כדי לתת בו כח שיוכל להוליד פנימיות הנשמה שבכל העולמו' ובזה יתבא' לך היטב מה ענין הפנימיו' והחצוניות והנה בהצטרף ט' עם י"ב הם בגי' אהי"ה שהוא סוד העיבור כנז' בס' הזו' בפ' ויקר' דאקרי אהי"ה כלו' דאנא זמין לאולדא (א"ש לא נתבארו הי"ב מה הם):}

23

כ״דדרוש ב' בענין עיבור ויניקה ומוחין דז"א

24

כ״הענין שלשה זמנים שהיו לז"א והם עיבור ויניקה ומוחין דע כל בתחל' בעיבור ראשון היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת כי לא היו מתגלים בו רק חג"ת שבו בלבד ואז היה בסוד ו' קטנה שבתוך ה' ראשונה של הוי"ה שהיא בינה ואז נוק' דז"א היתה נכללת בסיום ו' זו בסוד אושיט פסיעה לבר כנודע ועיבור הזה נרמז בשם אהי"ה של התפילין שהוא כמנין כ"א אזכרו' שבהם כנז' בר"ם התיקונין והענין הוא כי אז בעיבור הראשון לא היו נגלים בו רק חג"ת וכל א' משלשתם כלול מכל השבעה שהם זו"ן הרי הם כ"א כמנין אהי"ה וכבר נת' כי שם זה מורה על זמן העיבור כמו שאמרו בס"ה בפ' ויקרא כלומר דאנא זמין לאולדא וכו' אח"כ בא זמן היניקה כי נולד ז"א ויצא לחוץ במקומו והיה כולל שש קצוות מתפשטי' ונגלי' ועם כ"ז יש לו י' ספירו' אלא שהמוחין של הקטן אינם מסוד חב"ד רק מסוד חג"ת כי מחג"ת שבו נעשו לו ג' ראשונו' וג' אמצעיו' ומן נה"י נעשו לו ג' אחרונו' ואז ז"א הוא בסוד ו' גדולה של ההוי"ה ויש בה ראש להורו' על היות גם נוק' כלולה בו ואח"כ ו' זו מתפשטת בדקות עד סיומה של ו' זו וטע' לזה כי האשה עול' עמו ואינה יורדת והבן זה אח"כ נגדל והיא אחר היות לי ט' שנים ויום א' כי אז יש לו ג' ראשונו' מבחי' חב"ד ולא מחג"ת כבזמן היניק' ואלו באים לו מן בינה ואז יש בו כח להוליד אמנ' עדיין אינו חייב במצות עד אשר יהיה בן י"ג שנה ויום א' כי אז ינתן בו חו"ב וחסדי' וגבו' שהם ד' מקיפים והם מתלבשי' באימא ואח"כ בז"א כנוד' ואז מחוייב בכל המצות וגם הוא מניח תפילין כמבואר ענינו אצלינו:

25

כ״וונבאר עתה ענין העיבור הב' שהוא לעשות לו מוחין כי הנה עתה נעשה ראש אל הוא"ו וראש זו היא חו"ב ותרין עטרין הנקראי' חסדים (בדפו"י ע"ב) וגבורו' ומתלבשי' בנה"י דאימא ונעשי' ג' מוחין בלבד ואח"כ אלו הג' נכנסי' בז"א באותם החג"ת שלו בזמן היניקה שהיה בחי' שש קצוו' כנז' ואז חוזרי' חג"ת להיות בו חב"ד ובהם נכנסי' הד' מוחין הנז' המלובשי' בנה"י דאימ' ובזה תבין מה שאמרו בס"ה בפ' אחרי מות ד' ס"ה כי חד רישא דז"א אקרי אלהים וביאור והוא כי הגבורה דז"א הנקראת אלהים חזרה להיות בבחי' מוח בינה דז"א כנז' והנה מן הנה"י דז"א נעשו עתה חג"ת נמצא עתה חסרים מז"א בחי' נה"י וצריך שיבואו לו מחדש וענין זה נרמז בס"ה בפ' בראשית כי הנטיעות כקרני חגבים היו ושתל' הקב"ה והענין הוא כי אותם הנה"י של אימא אשר הלבישו אל הארבע מוחין ואח"כ נכנסו בז"א בג' ראשונות שבו כנז' והנה אח"כ ירדו עוד משם אותם הנה"י דאימא עד מקום הנה"י דז"א אשר נעשו עתה חג"ת כנז' ובהיותם שם האירו והוציאו עוד נה"י חדשים לז"א באופן זה כי הנה בג' ראשונות דז"א יש בכל א' מהם ג' בחי' כיצד הנה בקו ימין נכנס המוח הנקרא חכמה המלובש בנצח דאמא ושניהם נתלבשו תוך החסד הראשון שבשש קצוות ז"א דבזמן היניקה כנז' לעיל ואז משלש' בחי' הנז' נעשה מוח הימין הנק' חכמה דז"א וכעד"ז היה בג' ראשונו' דז"א והנה זה המוח הפנימי הנק' חכמה האיר בחסד דז"א שעלה לראש כנז' והחסד האיר אל הנצח דאימא ועל ידי כן ירד הנצח של אימא בנצח שלז"א אשר חזר להיות חסד שבו כנז' ומכח ההארה שקבל זה הנצח דאימא כנז' הנה הוא מאיר עתה ומוציא נצח חדש בז"א ועד"ז בקו שמאל לעשות הוד בז"א וכעד"ז בקו אמצעי ונעשה היסוד ונמצא כי באלו הנה"י חדשים יש בהם תשעה בחי' שהוא ג' בחי' בכל א' משלשתם כי הנה בנצח ירד שם הארת מוח החכמ' והארת חסד דז"א אשר חזר להיותו חכמה כנז' לעיל והארת נצח דאימא וכן עד"ז ג' בחי' (שער הכללים פ"ג ע"ח) בהוד וג' בחי' ביסוד ובזה שנתבאר תבין מה שאמרו בספר התיקונין תקון כ' דף מ"ג ע"א וז"ל ומבינ' נביאי' וכו' והענין הוא כי הנצח וההו' שבז"א הנק' נביאים כנודע נעשו מחדש מן אימא כנז' גם בזה תבין מה שאמרו בס' התיקנין ובס"ה בפ' בראשית כי יריכין אינון לבר מגופא והענין הוא כי גופו של ז"א משרשו לא היה רק מן שש קצוות בלבד ומהם נעשו אח"כ בחי' ג' ראשונות וג' אמצעיות כנז' ואמנם ג' האחרונות הנקראים יריכין הם לבר מגופא רוצה לומר מזולת שש קצוות ז"א הנק' גופא כי לא נעשו מהם רק מן אימא עילאה כנז' ודע כי בזה היסוד הנעשה מחדש כנז' יש בו כללות שש קצוות ו' זעירא והטעם הוא לפי שהאיר בו הת"ת של ז"א הכולל הוא לבדו שש קצוות כנודע ובזה תבין מה שאמרו בס"ה ענפא חדא כליל משית והענין הוא כי זה הוא כינוי אל היסוד על שהוא כולל ו' קצוות כנז' ודע כי מכח שש קצוות אלו הכלולים ביסוד נעשת המלכות מאחוריו בכל שעור קומתם ואמנ' אחרי אלו הנה"י חדשים דז"א נעשית קומת הנקבה וגם זהו הטעם שקראוה בס"ה אספקלריא דלא נהרא מגרמה פירוש כי היא היתה בתחלה שעור נקודה אחת בלבד נעלמת בז"א ואחר כך מהז"א ומבחינותיו נתקן שעור קומתה.

26

כ״זטעם למה הכתר של ז"א הוא בשליש אחרון של התפארת דתבונה

27

כ״חכבר נתב' בו למע' ג' טעמים גם דע כי שם הוא מקום הרחם שלה שהוא אות ה' של אימ' ושם הוא מקום כניסת אות יו"ד של אבא שהוא בחי' יסוד שלו תוך יסוד שלה ומכח הארת שני היסידות ההם אשר במקום שמלמט' מן הטבור של אימ' יצא שם כתר של ז"א מכח האורות ההם.

28

כ״טעוד דרוש שני על הנז' בפ' דורי נסע ונגלה

29

ל׳צריך שניתן טעם למה ז"א לא התחיל ראשו להיות למעלה בת"ת של התבונה כמו שהוא בראש הנקבה עם הת"ת של ז"א וכבר נתבאר זה בחיבורינו ועיין שם והנה יש לזה שלשה טעמים (ע"ח פ"ג מש' לידת המו') הא' הוא לתועלת של התבונה כ"א ח"ו היתה יורדת היא יותר למטה שהוא תחת ז"א היו הקליפות נאחזות אפילו בכתר שבה השני הוא לתועלת ז"א והוא במה שאמרו ז"ל כל אמתא בריבועא הויא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וביאור דבריהם יובן במה שאמר הכתו' דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי וכו' וגם זה יובן במה שאמרו רז"ל על פסוק אדם כי ימו' באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממי' עצמו עליה פירוש כי שני שלישים התחתיני' של הת"ת וכן הנה"י של התבונ' הנקראים מ"י נשאר חיותם למעלה והכלים שלהם נשארים ריקנים בלי אור כמתים בלתי חיות שלהם ויורדים למטה בתוך ז"א להתלבש בתוכם המוחין של ז"א כנודע ונמצא כי מ"י ממית את עצמה על התור' שהוא ז"א ועתה צריך להגדיל בתבונה ולהשלי' בה אלו הכלי' שלה שנחסרו ממנה וניתנו לז"א ולכן הוצרך שישאר מן התבונ' למעלה אלו הבחינות שלא יכנסו תיך ז"א והם בינה וחג"ת שבה כדי שמהם יוגדלו בה הב' שלישי תפאר' ונה"י החסדים בה כי כל א' מהנז' נגדלת ונעש' כפלים (בדפו"י ע"ג) ממה שהיתה ודע כי חומש הבינה של התבונה נשארת בחבור עם החכמה של התבונה ואינה נפרדת ממנה לפי שכל הבינה עצמה נק' ה' ולכן החומש שלה נשארת עם החכמה של התבינה כנז' וכל שאר הבחי' משם ולמטה הגדילו והוכפלו מכח האור של הכלים שנשאר למעלה ולא ירד למטה עם הכלים בתוך ז"א ודע כי מאלו הכלי' שירדו נעשו אורו' מקיפים לז"א כי מה שבתבונה נקראים בחי' כלים נעשי' למטה בז"א בחי' אורות מקיפים והרי נתבאר למה לא עלה ראש ז"א יותר למעלה הטעם השלישי הוא כי הנה אור הנצח וההוד דתבונ' נעשה כמין אהל משופע מתפשט לצדדין מכאן ומכאן וכבר אמרנו כי כל אמתא באלכסון מוסיף ב' חומשי על רבועא כי הנה יש הפרש כאשר האור יורד ביושר מכאש' יורד משופע נוטה לצדדין וההפרש הוא תרי חומשי כנזכר והענין הוא כי חמשה חסדים נרמזי' באות נ' של נסע שבפסוק דורי נסע ונגלה וכו' כי להיות אור החסדים האלו משופעי' כאהל רועי שקצותיו הם משופעי' לכאן ולכאן וכן החסדים האלו משופעים ונוטים לשני הצדדים בקו ימין ובקו שמאל ולא ביושר בקו האמצעי ונטיה זו גרם הפרש תרי חומשי שהם חמשה חסדים שהם אות נ' של נסע ואמנם אלו החמשה חסדים מתחלקים לשני בחי' שהם ס"ע של נס"ע והוא כי החסדים הסתומי' נרמזים באות ס' כי אות ס' מורה על סתום ועוד כי החסדים המכוסי' הם ב' חסדים ושליש שהם ב' הויו"ת ושליש הוי"ה שהם בגי' ס' ואות ע' מורה על גילוי עינא פקיחא ועוד כי הם ג' הויו"ת פחות שליש שהם בגי' ע' וזה אומרו דורי נסע ונגלה והענין הוא כי כאשר נכנסו נה"י דתבונה תוך ז"א הנה המוחין הם שבתוכם נסעו וחנו ג' חניות כי בתחלה חנו בג' ראשונות דז"א ושם הניחו רושם שלה' ובשניה חנו בג' אמצעיות וגם שם הניחו רושם ובשלישי' חנו במקומ' האמיתי שהוא בג' אחרונות דז"א ונמצא כי בכל המקומות אשר התהלכו שם הניחו שרשם ורשומם והנה מפני זה יש חשק ותאוה אל האורות שנשארו למעלה בבחי' רושם כנז' ולירד למטה עד נה"י דז"א ולכן המאציל העליון הניח שם באמצע מסך ופרסא חדא כדי שלא יוכלו האורו' לירד למטה ומסך הנז' הוא הנרמז בפסוק זה ונק' אהל רועי ואמנם האורו' התחתונים שלמטה מן המסך להיותם אורות מגולים נגדלים ומתחזק אורם ויכולים לעלות ולבקוע המסך ולעלו' למעלה למקום האורות מכוסים ומגדילי' אותם ג"כ וזה אומרו דורי נסע ונגלה שהוא ג' בחי' החסדים נרמזים באותיות נס"ע ובהם ג' חדרי' וחניות כנז' וזה אומרו דורי נסע ונגלה ואמנם למט' הם נגלים וזהו אומרו ונגלה ואחר היותם נגלים אז בוקעים המסך הנעש' כאהל רועי וכנז' ועולי' למעלה על המסך להגדיל החסדי' העליוני' המכוסים עוד יש טעם שני למה חשק האורות עליונים לירד למטה והוא כי הגבורות היו למעלה עמהם בדעת ועתה שהגבורו' ירדו ביסוד דז"א חשק החסדי' לרדת להתחבר עם הגבורו' כבתחלה ולכן גם לסבה זו הושם המסך הנז' כדי שלא ירדו האורות למטה כנז' ועיין גם כן בשער הפוסקים ביאור פסוק זה בישעיה סי' ח"ל

30

ל״אסוד מצות הסוכה

31

ל״בוזהו סוד מצו' הסוכה כי הסכך שבה הוא סוד המסך הנז' ולכן צריך שלא יהי' כ"כ מעוב' וצריך שיתראו מתוכ' הכוכבי' והמזלות והם בחי' האורות העליונות שבהכרח מאירי' ועוברי' ניצוצותיה' למט' בהכר' האמנ' כתר הנקב' היא לוקח' שיעור שני שלישים תחתונים דתפארת דז"א:

32

ל״גסוד לבנה במלואה

33

ל״דונבא' ענין מ"ש רז"ל כי בימי שהע"ה הית' לבנ' במלוא' והענין הוא כי הנה החסד שבתפאר' היא הוי"ה א' דיודי"ן דע"ב וכל שליש ממנו הוא כ"ד והנ' בזמן שבהמ"ק הי' קיים הית' לוקח' זה הכ"ד של אור החס' והוא כ"ד אותיות בשכמל"ו והנ' בי"ת עם חשבונ' שהו' שני' יהיו בגי' תי"ד והם בגי' ב"פ אור אור ואם תסי' שרש' שהם ב' אלפין ישאר בי"ת ואחר חורבן הבי' נחרבו אלו ב' אורו' שהם בגי' בי"ת כנז' וגם הכ"ד הזה חזר להיו' דך עני בסו' אל ישו' דך נכל' ולע"ל נא' והי' אור הלבנ' וכו' ונא' ושמתי כדכד שמשותיך הם ב' אורו' הנז' הנק' שמשותיך והנה הם ב"פ כ"ד כ"ד הנז' והכונה היא כי אז תקבל היא בכתר שלה ב' שלישי האור המגולי' וגם שליש האור הסתו' שהוא כ"ד שלישי באופן שמלבד הכ"ד הא' יתוס' בה ב"פ כ"ד כ"ד אחרי' וזה אמרו ושמתי כדכ"ד ויושלמו לע"ב ואז כתיב והי' ה' למלך ע"כ הארץ וגו' ועיין בחיבורינו במקו' אחר ששם נת' כ"ז היטב ובש"ג שער מאמרי רז"ל במאמר זה במלת שחוק ביתר שאת:

34

ל״הדרוש בענין רמ"ח איברים דז"א

35

ל״וענין הטיפה שאבא מזריעה וניתן באימא היא אות י' ונודע כי היו"ד יש בה ג' קוצין ובהיותם בבטן אימא אז ג' קוצין ההם מתחלקי' לג' (בדפו"י ע"ד)יודין והם סוד בחי' תלת כלילן בתל' כנודע והם סוד חג"ת האמצעיו' ולפי שהם בחי' יודי"ן לכן נעשי' ג' הויות דיודי"ן שהם ג"פ ע"ב שהם רי"ו ואלו הם סוד ע"ב גשרים של מימי החסד הנז' בתפלת ר' נחוניא בן הקנה ע"ה ואות ד' של אות ה' היא מקפת עליהם והנה בהתחבר רי"ו הנז' עם ל"ב נתיבות יהיו סוד רמ"ח איברים שמהם נעשה ז"א:

36

ל״זונבאר עוד ענין רמ"ח איברים דז"א דע כי בהיות ז"א בעיבור א' בבחי' ג' כלילן בג' לא היו אז אליו רק ב' מוחין בלבד שהם חו"ב מצד אבא ובתוכם ב' מוחין חו"ב אחרים מצד אימא ומוח הג' הנקר' דעת היה חסר ממנו אז ואלו הד' מוחין הנז' הם ד' שמות אלהים וכולם בבחי' ב"ן פי' כי שם אלהים בפשוטו ובמילויו ובמילוי מילויו יש בו ב"ן אותיו' וזהו סוד ויבואו בני אלהים וכו' וד"פ ב"ן הנז' משמות אלהים עולים בגי' קדק"ד אשר אליו רמזו רז"ל באמרם על הקדקד מקום שמוחו של תינוק רופס גם הם סוד צחוק עשה לי אלהים כי ב' מוחין שהם ב' אלהים הם בגי' קע"ב ועם י"ג אותיות שיש במלוי כל א' מהם יעלו בגי' קצ"ח באופן זה קע"ב וכ"ו הרי קצ"ח ועם י' אותיות של שם אלהי' בפשוטו יעלו בגי' יצח"ק וזהו סוד פסוק צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי:

37

ל״חסוד שם יצחק ושרשי קין והבל וענין ש"ך

38

ל״טוזהו סוד שרשי קין והבל כי הנה קין בגי' הוא ה"פ ל"ב אלהים אשר בכל אחד מהם ה' אותיות הם בגי' קין גם הב"ל הוא ה"פ ל"ב אלהים הנז' אלא שיש הפרש ביניהם כי הבל נרמזו בו בכללות ובקין נרמזו בו בפרטות והנה קין והבל שניהם בגי' צח"ק מן יצחק והנה י"פ ל"ב אשר בשניהם הם בגי' ש"ך נצוצין אשר שרשם מן הל"ב אלהים וזהו סוד פסוק בהלו נר"ו על"י ראש"י ראשי תיבו' נער שהוא בגי' ש"ך הנז' וזהו סוד פסוק ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה כי בתיה בת פרעה חשבה כי משה אז היה בסוד הדינים כלם שהם הש"ך כמנין נע"ר אמנם ביוכבד אמו מה כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ולא מצד הדינים והרי נתבאר כי בעיבור הא' יש לז"א ארבעה מוחין בלבד והם ב' מאבא וב' מאמא ומהם שרש כל הל"ב אלהי' אח"כ בזמן היניקה יש לו ו' מוחין ג' חב"ד מצד אבא וג' חב"ד מצד אימא וגם הם ו' שמות של אלהים והנה נמצא כי המוחין של עיבור הא' ושל היניק' דז"א הם י' שמות של אלהים והם בגי' תלת"ל וזהו סוד קווצותיו תלתלי' כי הי' אלהים בגי' תלת"ל ועם נ' אותיות שיש בי' אלהים יהיו תלתלי' ומשם נמשכים השערות והקוצים שבראש ז"א וזהו קווצותיו תלתלי':

39

מ׳ועתה נבאר ענין הרמ"ח איברים הנה רמ"ח איברים יש לז"א מצד זמן העיבו' ורמ"ח בזמן היניק' ורמ"ח בזמן הגדלות הרי הם ג' מיני רמ"ח וזהו סוד רחם רחמתים לראש גבר הוא ז"א אשר לו ג' מיני רמ"ח כנז' וזה פרטם הרמ"ח של העיבור הם כך כי האחוריים הפשוטים של שם אלהים הם ר' ועם ט"ו אותיות שבהם ועם הכולל הרי רי"ו ובכח זה נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים יר"ה עם הכולל בגי' רי"ו תוסיף עליהם ל"ב נתיבות יעלה בגי' רמ"ח כי בסוד העיבור הם כולם בחי' אלהים. הרמ"ח של זמן היניקה הם כך הוי"ה דס"ג ועם י' אותיותי' הרי ע"ג והוי"ה דאלפין דמ"ה עם הפשוט שלה שהוא בגי' כ"ו ואחוריים הפשוטים דהוי"ה דב"ן דההי"ן שהם בגי' ע"ב הרי ע"ג ומ"ה וכו' וע"ב הם בגי' רי"ו ועם ל"ב אלהים שהם ל"ב נתיבות יהיו רמ"ח. הרמ"ח של זמן הגדלות הם כך ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם רל"ב ועם י"ו אותיות שבהם בהיותם פשוטים הרי רמ"ח:

40

מ״אענין ארבע הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן

41

מ״בהנה הוי"ה דע"ב דיודי"ן היא באבא ולפי ששם היא הטיפה של אבא דכורא אשר יש בה כללות כל הד' שהם אבא ואימא וזו"ן לכן יש בהוי"ה זו ד' יודין ואחר שהטיפה הנז' נתנת באימא בסוד עיבור אז אור אבא נעלם ואין כח באימא רק ממנה ולמטה ולכן יש באימא הוי"ה דס"ג שאין בה רק ג' יודי"ן בלבד כנגד כללות בינה וזו"ן אח"כ בזו"ן נעלמו ב' יודי"ן של או"א ולא נשארו רק ב' יודי"ן שהם בחי' ז"א ובחי' נוקביה ולכן חלקום ביניהם כי היו"ד נטלה ז"א בהוי"ה דמ"ה שבו שאין בה רק יו"ד א' והיו"ד האחרת לקחה נוקביה בהוי"ה דב"ן שאין בו רק יו"ד א' בלבד:

42

מ״גסוד הוי"ה של מ"ה כבר הודעתיך כי הויה דמ"ה דמלוי אלפין היא בז"א וזה ענינ' כי אות יו"ד הי' בראש ז"א ואות ה' בגרון ואות אלף של המלוי של זו הה"א היא סוד אהי"ה בבחי' אחוריים פשוטים שהוא בגי' ד"ם העומד שם ונותן דם חיות אל הז"א ואות וא"ו היא בו' קצותיו אבל אות אלף של מילוי זו הוא"ו הוא עד מקום החזה אשר עד שם מגיע התפשטות יסוד דאימא והוא ג"כ סוד שם אהי"ה העומד שם ואות ה' אחרונה היא רחל נוק' דז"א היוצאת באחורי החזה שלו: (בדפו"י מ ע"א)

43

מ״דסוד שיעור קומת רחל כבר הודעתיך כי שיעור קומת רחל בהיותה אחו' באחו' עם ז"א הוא מחציו ולמטה אבל כאשר חוזרת עמו פב"פ היא שוה וגדולה בכל שיעו' קומת ז"א מראשו ועד רגליו ואמנם הטעם הוא כי על ידי התחברותה עם לאה שלמעלה ממנה מתארך שיעור קומת רחל ועולה עד הכתר דז"א להיותה עמו פב"פ:

44

מ״ההחלוקים והשנוים שבין או"א לזו"ן

45

מ״והחלוקים והשנויים שבין או"א לזו"ן הם ה'. הא' הוא כי או"א עומדי' תמיד פב"פ אבל זו"ן פעמים עומדים פב"פ ולפעמים אב"א השני כי או"א שוים בקומתם וזו"ן אינם שוים כי היא מתחלת מהחזה שבו ולמטה הג' הוא כי זווג או"א תדיר וזווג זו"ן הוא לפרקים הד' הוא כי זווג או"א הוא לצורך העליונים שהם הספי' עצמם דאצילו' וזווג זו"ן הוא לצורך התחתונים הה' הוא כי או"א שניהם הם רחמים ואע"ג דאימא דינים מתערין מינה אבל היא בעצמה היא רחמים אבל זו"ן הוא רחמים והיא דין

46

מ״זדרוש בענין צלם ודמות הנזכר בפסוק

47

מ״חענין צלם ודמות הנזכר בפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותינו דע כי צלם כולל זו"ן אבל דמות הוא הנקבה לבדה וכן אדם הוא כללות זו"ן ואיש הוא הזכר לבדו ודע כי הז"א עיקרו הוא מן אימא כי משם הם המוחין שלו ובאלו המוחין הי' מספיק לז"א אמנ' לצורך נוק' ולצורך התחתונים הוצרך שיבאו המוחין מאו"א וזהו סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותינו פי' להיות הסיבה לצורך עשיית אדם שהוא ז"א ונוק' ביחד אז צריך שישתתפו שניהם או"א בעשיתו וזה אומרו נעשה בלשון רבים כי או"א שניהם הפועלים בעשיה זו וזהו ג"כ אומרו בצלמנו ר"ל בצלם של אבא ובצלם של אימא אמנם בעשיית מוחין לז"א לבדו נאמר בצלם אלהים עשה אותו הזכיר צלם א' לבד גם הזכיר עושה א' כמו שאמר הכתוב עשה ולא עשו גם הזכיר שם אלהים שהיא אימא לבדה גם הזכיר אותו שהוא ז"א לבדו וזהו סוד ה' איש מלחמה וכו' כלו' כי הז"א לבדו הנק' איש כנז' ומה שלו לעצמו הוא בחי' שם ההוי"ה אמנם לצורך היותו נלחם עם מצרים הי' מגבו' שם אלהי' וכמו שהודעתיך כי ג' שרי מצרי' שר הטבחי' ושר המשקי' ושר האופי' הם בחי' ג' שמו' אלהי' שבגרון ז"א ופרעה מלכם הוא העורף אשר משם יניקת ואחיזת השרים ההם וזהו סוד אך בצלם יתהלך איש כי ז"א לבדו הנק' איש כנז' הנה הוא מתהלך בצלם א' שבא לו מן אימא הנק' אהיה שהו' בגי' א"ך וזה האהי"ה הוא במילוי יודי"ן שהוא בגי' בצלם עם הכולל של השם וזו אך בצלם יתהלך איש וזהו סוד איש האלהים:

48