שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון א׳Sha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 1
א׳דרוש א' בענין אדם קדמון
1
ב׳אמר חיים הכותב הנני כותב דרוש קצר בענין א"ק והוא בענין שרשי האצילות של עצמות וכלים שנתהוו מן העין והאזן והחוטם והפה בסוד ראיה שמיעה ריח דבור ובתחלה אכתוב דרוש לאחר לזולתי משם מורי זלה"ה דע. כי כאשר האורות נתפשטו מן מקום האזן והחוט' עד הגיע' במקו' הפה אשר שם מתחברים כל ההבלי' והאורות ההם והנה אז במקום שהם מתחברים יש לכל' בחי' נפש לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר עם הבל הפה אלא בהתרחקו מאד ממקום מוצאו וע"י כן אז אינו אלא בבחי' נפש וכן על ד"ז בהבל החוטם אלא שיש בו מעט הפרש והוא כי אינינו צריך לו כ"כ הרחק מקום ממקו' מוצאו להתחבר עם הבל הפה כמו שיצטרך אל הבל האזן ולסיבה זו הוצרך שיתפשט גם הבל העין והסתכלותו ואז ע"י הכאת הסתכלותו בהבלי' אחרים נעשה מהם בחי' הכלי' ודע כי בהסתכלות הזה יש בו חצון ופנימי כי הנה יש בבחי' הכלי איברי' פנימי' וחצוני' וגם בהסתכלות העין יש בו חיצון ופנימי כללות כל הי"ס ולפי שזה אור היוצא מן העין אינו הבל ממש כמו מן האזן והחוטם והפה ואין בו זולתי הסתכלות דק מאד לכן אין בו כח רק לעשות כלי' בלבד ואמנם ההסתכלות הזה הוא יותר גדול במעלה משאר ג' ההבלים האחרי' והענין הוא כי העין והאזן והחוטם והפה שמהם ראיה שמיעה ריח דבור הם הם בחי' ד' אותיות ההוי"ה כסדרם והם הם בחי' נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש והם הם בחי' חו"ב ות"ת (בדפו"י ע"ד) ומלכות ונמצא כי הסתכלות העין היא הראיה הנמשכת מן חכמה שהיא י' של הוי"ה ונקראת נשמה לנשמה והוא כי החכמה עליונה היא מאירה דרך העינים ויען שאורו גדול לא נמשך ממנו רק הסתכלו' בלבד כדי שיהיה כח למטה לקבלו ובההסתכלות ההוא היה בו כח לעשות ל' כלים שהם י' כלים להבל האזן הנקרא נשמה ועשר כלים להבל החוטם הנקרא רוח ועשר כלים להבל הפה הנקרא נפש וזהו סוד מרחוק ה' נראה לי כי הראיה הנמשכת מן החכמה הנק' מרחוק ואמנם אם מג' האחרי' שהם אזן חוטם ופה היה יוצא מהם הסתכלו' בלבד כמו מן העין לא היה בהם כח לעשות כלים וכ"ז הוא בחי' דינים וגבורות בין בחי' התפשטות הבל בין בהסתכלות ולכן תראה כי ראיה בגי' גבור' גם דבור עם ד' אותיותיו עולה בגי' גבורה והנה הסתכלות הזה הוא נמשך במקום התחברות ג' ההבלים האחרי' יחד שהוא הפה אשר הוא בחי' נפש והוא מכה שם אורו בהסתכלותו שם וזה סוד וירא אלהים את האור והענין הוא כי הבל האזן והחוט' שהם נשמה ורוח נקראים אור ממש אבל הבל הפה שהוא בחי' נפש טפל אליהם ונק' את האור ואינינו אור עצמו והנה המאציל העליון נסתכל בנפש הנקרא את האור וזה אומרו וירא אלהים את האור וע"י כן ויבדל אלהים וכו'שהוא עשיית שרשי הכלים כי הכלי הוא הנותן הבדל וגבול וקצבה אל האורות כנודע והנה ההסתכלות הזה בהיותו מתפשט ויורד עשה ראשי' לכל בחי' ובחי' מן העשר והוא כי כל בחי' ובחינה מהסתכלו' הזה היתה פוגעת בבחי' ההבל כיצד בחי' כתר של ההסתכלו' היתה פוגעת בכתר ההבל וחכמה בחכמה וכן על ד"ז בשאר וע"י כן נעשו ראשים דכלי' כי מן החצוניות נעשו איברים חצוניי' ומן הפנימיים איברי' פנימיי' האמנם לא נגמר ענין זה עד אשר ההסתכלות הנזכר הכה במקום התחברות ההבלי' שהוא התפשטות ההבלי' שהיא בחי' החצוניות שלהם והנה בכח הכאת אור ההבלי' באור ההסתכלות וגם אור ההסתכלות חזר בדרך אור חוזר וע"י כן נעשו הכלים לכל בחי' ובחי' מהם לשאר הגוף מן החצון איברים חצוניי' ומן הפנימי פנימיים ואמנם הי"ס שבהסתכלות כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון כי הכתר הוא יותר קרוב וסמוך אל העין מן השאר וכן השאר על ד"ז ואמנם בחי' המלכות יצאה בראשונה וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחי' הכלים היתה שוה שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות היה שוה אל המלכות אע"פ שהוא יסוד שהרי נתפשט יותר לפי שהיסוד מרוב אורו יותר מן המלכות היה בו כח להתפשט יותר ואין לו מעלה על המלכות אלא מפני שההתפשטות הזה היה בבחי' אור חוזר שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו אמנם בבחי' הכלים עצמם הם שוים וכשחוזר האור ומלביש את ההבל נמצא כי כאשר הוא סמוך אל הפה הנה אז שם הוא גדול אור הפה מאור האזן לפי שהבל הפה בהיותו כאן הוא בבחי' הראש אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי' שאר הגוף עד שיעלה כנגד מקו' האזן ושם יהיה בחי' ראש ועי"ש במה שביארתי אני בדרוש הזה ענין היות שני נקבי האזן וב' נקבי החוטם וב' בחי' הפה שהם קול ודבור שהם גרון ופה והם בחי' שרשי לאה ורתל ואע"פ שהקול לעולם הוא בת"ת הענין הוא כי מכאן נמשך אור מקיף מן הקול אל הת"ת ומן הדבור אל המלכות ומה שנמצא כי לפעמים עולה ישראל עד החכמה אע"פ שבכאן השרש הוא ישראל ת"ת בחוטם והחכמה בעינים עם כ"ז עלייתו היא כדמיון האי דארח ריחא שהריח עולה עד המוח שהוא חכמה ע"כ הגיע דרוש זה ולא יותר:
2
