שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון י״דSha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 14
א׳(בדפו"י ע"ב) דרוש ג' בענין תקון זעיר ונוקביה
1
ב׳ונבאר עתה ענין תקון זו"ן דרך פרטות הנה נתבאר כי אחר שנתקנו ב' פרצופי או"א נמצאו מלבישי' את א"א מהגרון שבו עד חצי הת"ת שבו ונמצאו אז כי חצי הת"ת והנה"י והעטרה של יסוד דא"א מגולי' בלי התלבשות בזולתו יען כי עדיין לא נתקנו זו"ן כדי שילבישוהו כנז' וזהו סוד מה שאמרו רז"ל כי המים התחתוני' נקראו מים בוכי' והענין הוא כי ג' ספי' נה"י דאריך נשארו מגולי' אחר פרצוף או"א והיו אור שלה' בגלוי ויותר מאיר מן הג' אמצעיות חג"ת להיותם מלובשי' כנז' והם הנקראי' מים העליוני' ואמנ' הם בוכים לפי שנתקנו העליוני' ונתלבשו באו"א אבל הג' תחתונות נה"י דאריך נשארו מגולי' כי הכלים הראשוני' נשברו ונתבטלו מליכנס האור בתוכם והיו רוצים להתלב' גם הם כמו העליוני' וע"כ היו בוכים וזהו סוד "ברוך "כבוד "יהוה "ממקומו ראשי תיבות בכים חסר וא"ו והנה רצה המאציל לתקן עתה גם את הנה"י דאריך וזה יתוקן ע"י תקון פרצוף זו"ן ע"ד פרצופי או"א המלבישי' לחג"ת דאריך ולזה הוצרך המאציל העליון שהנה"י דארי' יעלו למעל' ויוכללו למעל' בתוך חג"ת שלו באופן זה כי הנצח נכלל בתוך החסד וההוד בגבו' והיסו' וחצי התחתון של הת"ת המגול' בחצי העליון של הת"ת המכוס' והרי איך היו נכללי' תלת גו תל' והנה או"א המלבישי' את חג"ת דאריך עתה הם גם הם מלבישים גם את נה"י דאריך הנכללים תוך חג"ת ואז גם האורות שנסתלקו בעת שבירת הכלי' דזו"ן שהם ז' הנקודות התחתונו' והם הנק' מאנין תבירין הנה האורות שלה' שנסתלקו מאז בעת שבירת הכלי' עלו עתה גם הם בחג"ת דאריך ונמצאו עומדי' שם גם הם תלת גו תלת ע"ד הנז' בא"א והם בחג"ת ונה"י דאריך ובתוך או"א ג"כ ואז נתקנו האורות ההם ונעשו ב' פרצופי' הנקראים זו"ן והיתה אימא מעוברת בהם עד שילדה אותם כמו שיתבאר אבל צריך שתדע כי עדיין נשארו קצת ניצוצי אורו' למטה תוך המאנין תבירין להיותם שם בחי' חיות אל הקליפו' וכמו שנבאר לקמן מהו הבחי' אשר הובררו ונתקנו בזו"ן:
2
ג׳ונבאר בתחל' ענין ג' מציאיו' ז"א דרך כלל ואח"כ נחזור לבאר' דרך פרט דע כי ג' זמני' היו אל ז"א ונוק' הא' הוא זמן עיבור ראשון הב' הוא זמן היניק' הג' זמן ההגדל' של המוחין וזה נק' עיבו' ב' ואמנ' העיבו' בעצמו יש לו ג' זמני' הא' הוא עיבו' של ז' חדשי' הב' הוא עיבו' של ט' חדש' הג' הוא עיבו' של י"ב חדש וזה ביאור' הנה העיבו' של ז' חדשי' הי' לצורך א"א בעצמו כי הנה"י וחצי התחתון דת"ת דא"א הוצרכו להתלב' כנז"ל ולכן עלו ונכללו בחסד וגבור' וחצי ת"ת העליון דא"א והוצרך לזה ז"ח החדש הא' הוא כנג' כללו' חצי התחתון דת"ת בחציו עצמו העליון ולהיו' שניה' מבחי' ומדריג' א' לא הוצרך ליכלל בכל הג' עליונו' כיון שחציו הוא מכלל העליונו' ולכן הספיק לכללו' זה חדש א' ואמנ' לנצח הוצרכו ג"ח לפי שהוא מדריג' בפ"ע ואינו דומה לשו' א' מהג' עליונו' כי כלו מן התחתוני' ולכן הוצרך ליכלל בכל הג' עליונות הרי הם חדש א' לת"ת וג' חדשי' לנצח וג' חדשים להוד הרי ז' חדשי' דעיבור לצורך כללות הנה"י בחג"ת דארי' לצורך עצמו וכללותו וזהו סוד מה שאמרו רז"ל כי משה נולד לז' חדשים לפי שמשה הוא בת"ת הזה דאריך שנכלל חציו בחציו והוצרך לו שבעה חדשים כנז' ואמנם יעקב אינו אלא מן היסוד של אריך אשר גם הוא עלה ונכלל בחצי עליון שבת"ת כנז"ל ונמצא שלא הספי' לו ליעקב עיבו' ז"ח כמו למשה וזהו סוד מ"ש בסה"ז בפ' בראשי' משה מלגאו יעקב מלבר כי משה מן הת"ת לגו ויעק' מן היסו' שהוא מלב' והרי איך לצורך כללות א"א מיניה וביה הספיק לו ז' חדשי' לעיבו' אבל לצורך ז"א הוצר' עיבור של ט' חדשים כי הנה נתוספו למענו ב' חדשים אחרי' עד"ז כי הנה עיבור הזה של ז"א היה בתוך אימא כנז"ל והנה הוא הי' בתחל' בחי' ו' נקודו' ובמעי אימא נכללו בסוד תלת גו תלת ע"ד שהיה בתוך א"א אמנם תלת גו תלת לז"א הוא באופן אחר והוא כי כל א' מן הג' תחתונות שבו הנקראי' נה"י נכללו מכל הג' עליונות הנקראים חג"ת כי הנצח נכלל מכל חג"ת וכן ההוד נכלל מכל החג"ת וכל היסוד נכלל מכל החג"ת והרי הם תשעה חדשים של עיבור ולצורך נוק' דז"א הוצרך עיבור של י"ב חדש והענין הוא כי הנה אחר ט"ח שהוצרכו לצורך ז"א כנז' נתוספו עוד שלשה חדשי' אחרי' לצורך נוק' שגם היא הוצרכה ליכלל בג' העליונו' חג"ת דז"א ע"ד שנכללו כל אחד מהנה"י בכל א' מן החג"ת והרי הם י"ב חדש וזהו סוד פסו' ואחר ילד' בת פי' כי אחר לידת הי"ב שבטים שהם כללות הו' קצוות ז"א כפולים ואח"כ נשתהת הנקבה הנקר' בת ג' חדשים אחרים ואח"כ נולדה הרי איך הכל היה עיבור א' הנקרא עיבור ראשון אלא שלתועלת צורך אריך בעצמו הספיקו לו ז' חדשים הראשוני' וז"א הוצרך לעמוד שם עוד ב' חדשים והם ט' לעצמו ונוק' נשתהת שם עוד ג' חדשים אחרי' והרי (בדפו"י ע"ג) הם י"ב לעצמה והכל היה עיבור א' והבן זה ואמנם דרך כלל נבאר פי' מלת עיבור אשר הוא באימא כנז"ל הנה עיבור הם אותיו' ע"ב רי"ו ע"ב מימינ' ורי"ו משמאלם והוא הוי"ה דיודי"ן דע"ב שהוא חסד אבא הוא בימין ורי"ו משמאל' גבורה אימא והיא אהי"ה דיודי"ן קס"א והוי"ה דההי"ן ב"ן הרי רי"ג גם אלהי"ם תחלקהו לג' חלוקות א"ל מימין הבינה ה' באמצע י"ם בשמאל והנה ג' חלוקו' אלו עם רי"ג הרי רי"ו ונודע כי ג' שמות הנז' אהי"ה והוי"ה דהה"ן ואלהים שלשת' הם באימא וכבר ידעת כי או"א בחו"ג דאריך וזהו ע"ב רי"ו שהוא עיבור:
3
ד׳ונבאר דרך פרט ענין עיבור הראשון של ז"א הנה כאשר עלו ג' תחתונות נה"י דארי' ונכללו בחג"ת שבו והנה או"א מלבישי' לחג"ת דארי' כנודע ואז עלו בחי' זו"ן להתקן שם כמו שנבא' וזה היה סבת תקונם כי הנה אז היסוד דארי' בהיותו נכלל תוך חצי העליון דת"ת דאריך כנז' הוצי' אור והבל מפי היסוד ואותו ההבל נחלק לב' חציו הימני נעשה מוחין לאבא וחציו השמאלי נעש' מוחין לאימ' ואחר שניתנו להם מוחין אלו מתעוררים שניהם להזדווג יחד כנודע כי אין זווג אלא לסבת המוחין ואמנם עדיין הזווג הזה לא היה בו העלאה מיין נוקבין כי אין מי שיעלה אותם עדיין כנז"ל מהות המיין נוקבין בתחלת הדרוש הזה אמנם היה בתורת חסד ונדבה כמו שאמר הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה וזה ג"כ סוד מה שאמרו בס"ה במקומו' רבים ברמזם כד סליק ברעות' למברי עלמא וכו' ואמנם הזווג הזה הי' עליון כי הנה טרם שיזדווגו יש ג"כ בהם בחי' נשיקין כנודע ואמנם עוד יש קודם הזווג בחי' פיוס ודיבור שמפייס ואח"כ בועל כמאמר רז"ל אמנם הנשיקין שייכי באו"א והדבור הוא באבא בלבד וזהו ביאורו כי הנה בתחל' נושק אבא לאימא ואח"כ נושק' אימא לאבא והנה ע"י הנשיקה שמנש' אבא לאימ' מושך אבא בחי' הבל מפי אימ' וכשמנשק' אימא לאבא מושכת מפיו הבל ג"כ כנרג' זה בחוש הריאו' ונמצ' כי יש לאבא ב' נשיקין וב' הבלי' לפי שבכל נשיקה יש בה כללות אבא עם אימא ונמצא' כל נשיקה כפולה לב' בבחי' מה שנותן לחבירו ובבחי' מה שמקבל מחבירו וכן כל הבל נחלק לב' ועל ד"ז יש לאימא ב' נשיקין וב' הבלים אחרי' האמנם בחי' פיוס ודיבור אינו נמצא כי אם באיש שהוא מחוייב לפייס ואח"כ לבעול מה שאין כך באשה כי אדרבה קים לן התובע' בפה יוצאה בלא כתוב' והרי נמצאו כאן ב' נשיקין וב' הבלי' ודבור אחד הרי ה' והם סוד ה' מוצאות הפה והנה בזה תבין שמצאנו בדברי ס"ה שיש בחי' נשמה כפולה והם הנקראי' נשמה ונשמה לנשמה וכן מצאנו אומרי' אתדבקותא דרוחא ברוחא ואמנם לא מצאנו שיהיה בחי' נפש לנפש והענין יובן עם האמור כי כנגד הנשיקין שהם כפולי' מצדם נמשכי' ב' נשמות הנז' כי הנשמות מן הנשיקין הם באות וכן ב' הרוחין נמשכי' ובאי' מב' ההבלים שהם כפולים כנז' אמנם הנפש באה מן הדיבור כנודע כי נפש ודיבור הכל במלכות ולכן כיון שבדיבור אינו אלא אחד הנמשך מן אבא כנז"ל כך הנפש היא אחת ואינה כפולה: ונחזור לענין ראשון כי הנה כמו כן מב' הנשיקין שהיו כפולו' כנז"ל מהם נעשה חו"ג דז"א חסד מנשיק' אבא גבורה מנשיק' אימא ומבחי' כללות כפל הנשיקין שנכללו אבא באימא ואימא באבא כנז"ל מהם נעשה הת"ת דז"א כי כן הת"ת הוא כללות החו"ג והוא מכריע ביניהם כנודע ומב' ההבלי' נעשו נצח והוד דז"א נצח מהבל דאב' והוד מהבל דאימא ומבחי' כללו' ההבלי' הכפולי' מהבל דאבא באימא ודאימ' באבא נעש' היסו' דז"א כי כן היסו' הוא כללו' הנצח והוד והוא מכריע ביניה' ומבחי' הדבור היחידי שהוא מאבא נעשת ונתהוות נוקבא דז"א וזהו סוד פסוק ה' בחכמה יסד ארץ כי ע"י דבור הנמשך מן חכמה שהוא אבא נתייסדה הנקב' הנקראת ארץ והרי נתבארו ענין השש קצוות של ז"א וגם נוק' מהיכן שרש' והויית' ואחר שנתבאר שרש והויית זו"ן ע"י א"א נבאר עתה איך הוברר ונתקן זו"ן דע כי כל נקוד' ונקודה מאותם הז' נקודות הנקראי' מאנין תבירין היתה כלולה מי"ס והנה כאשר נתקנו פרצופי א"א או"א כנז"ל הובררו הבחי' היותר זכות וצחות שבאורות ג' בחי' ראשונות שהם כח"ב שבכל נקוד' מהז' נקודות שבורות ומהם נעשו הפרצופי' של א"א ואו"א אריך מז' הכתרי' שבז' הנקודו' ואבא מז' החכמו' ואימ' מן הבינות ואמנ' עוד נשארו בחי' אורו' מהג' ראשונות הנז' שבכל נקודה מהז' נקודו' שלא יכלו להתברר כי היו יותר גסות ועבות מן האורו' שהובררו מהם לאריך ואו"א ועתה כאשר הגיע זמן עיבור ראשון דז"א ונכללו נה"י בחג"ת דאריך ונזדווגו או"א כנז' הנה אז עלו ג"כ האורות של ז' המאנין תבירין למעלה בגו אימא כנז' להתקן שם והנה מן האורות היותר עבי' אשר בג' ראשונות שבי"ס שבכל נקו' מהז' נקו' נתבררו עתה לצורך ז"א אע"פ שאינם ראויים לבחי' אריך ואו"א ראויים הם לז"א ואז הוברר מהם אוכל מתוך פסולת ומכל הג' ראשונות שבכל נקודה מהז' נקודו' כנז' מהם נעשת רישא דז"א כלולה בג' מוחין כח"ב שבו בהיותו בסוד עיבור במעי אימא ואעפ"י (בדפו"י ע"ד) שנתבא' אצלינו כי אז בזמן עיבור ראשון היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת עם כ"ז נודע כי העובר בהיותו במעי אמו יש לו בחי' ראש אח"כ עוד נתבררו ד' בחי' אחרות של אורות חג"ת נצח שבכל נקודה מהז' נקודות השבורות והוברר מהם אורות היותר זכים וצחים שיכלו להתברר ע"ד שזכרנו בג' הראשונות כח"ב ומאלו נעשה גופא דז"א והנה נשארו עתה ג' בחי' התחתונו' של הוד יסוד מלכו' שבכל נקוד' מהז' נקודו' השבורו' שאלו לא הובררו כלל עתה בזמן העיבור להיותם תחתונות והקליפו' נאחזות בהם מאד ולכן לא יכלו להתברר עתה כלל ולא יתבררו עד זמן היניקה כמו שיתבאר:
4