שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון ט״וSha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 15
א׳דרוש ד' בזמן הלידה והיניקה
1
ב׳ונבאר עתה זמן הלידה והיניקה. הנה בהגיע זמן הליד' כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' הפירוש יובן עם הנז"ל כי הנה ז"א שהוא הזכר נשתהא במעי אמו בסוד העיבור שעור שנתברר ז' בחי' הנז"ל אשר הם כח"ב חג"ת נצח שבכל נקודה מז' נקודו' השבורות אשר אלו הז' לבדם הם הובררו לגמרי אוכל מתוך פסולת ונשארו הסיגי' שהיו מעורבי' בהם שהם ז' קליפות כנגדם ואלו הז' סיגים והקליפות נשארו בבחי' דם נדות טמא ויצאו ממקור האשה בזמן הלידה כי הם סיגים בלי קדושה ולכן כנגדם וטמאה ז' ימים כנגד ז' הקליפות שיצאו ממנה. ואם נקבה תלד שהוא אחר שנשתהתה נוקבא דז"א ג' חדשים אחרים לתשלום י"ב חדשי העיבור כנז"ל בסוד ואחר ילדה בת ואמנם הנקב' נעשת מבירור ז' בחי' המלכות שיש בז' הנקודו' השבורו' ומהפסול' שלהם יצאו עוד ז' קליפות נקבות אחרות כנגדם והנה הנקבה נולדת אחר הזכר כנז' ונמצא שנתחברו עתה ז' קליפות אחרות שהם הראשונו' של הזכר ועוד נתוספו ז' קליפות הנקבה לכן וטמאה שבועי' כנדתה. אח"ז הלידה מתחיל זמן היניקה ונודע כי האשה בהיותה מינקת הדם שבה עולה מן המקור אל השדים ומתהפך ונעשה חלב וממנו הולד יונק ונגדל וצריך שנבאר ג' בחי' הנז' שהם הדם והחלב והשדים הנה אותם ג' בחי' אחרונו' שהם הוד יסוד מל' שבכל נקודה מהז' נקודו' שלא יכלו להתברר כלל בזמן העיבור מרוב הסיגים הנאחזים בהם כנז' לכן כולם הם דינין קשין בבחי' דם אמנם אינינו דם נדה טמא לגמרי כי עדיין הקדושה מעורבת בתוכו כי לא הוברר ממנו כלל האוכל מתוך פסולת וע"כ לא יצא עם דם הלידה שהוא סגים גמורי' אמנ' נשאר בתוך האשה בלי בירור ואח"כ בהמשך זמן היניקה מתברר לאט לאט ע"ד שנתבררו שאר הבחי' בהמשך זמן העיבור ואז בזמן היניק' מתבררים ג' בחי' הנז' מעט מעט וכל האוכל מה שמתברר מתהפך ונעשה חלב טוב ויונק אותו הולד שהוא ז"א וע"י כך הולך וגדל ונשלם בשש קצוו' שבו:
2
ג׳ונבאר שעור זמן היניקה שהוא כ"ד חדשים כי הנה ההוד כלול מהז' עליונות ועמו הרי הם ח' וכן היסוד כלול מהז' עליונות ועמו שמנה וכן המלכות כלולה מכל הז' ועמה ח' סך שלשתם הם כ"ד חדשים ונמצא כי ע"י יניקת ז"א מאלו הג' תחתונות שהם הוד יסוד מל' נתפשטו התלת שהיו כלולו' בתלת שבו ונגלו כל הו' ונגדל עתה והיה בן שש קצוות גמורות. ואם תשאל והרי מתחלה היו ג' כלילן בתלת ואיך אמרנו שג' הספירות האלו נשארו בבחי' חלב בתוך אימא והתשובה היא כי כונתינו היתה לומר שלא הוברר עד זמן היניקה כי אז הדיני' שבהם נתמתקו והיו בחי' חלב להניק אותו וע"י יניקתו מהם נתגדלו הרגלים וג' אחרונו' שבו כי בתחלה היו רגליו וג' אחרונו' שבו חסירי הבירור ולא נגמר גדולם ולסבה זו היו כלולים בשלשה עליונות חג"ת כי אלו התחתונות לא ניכר בחינת' להיותם חסרי' וכאשר ינק מאותם בחי' הדיני' אשר היו בהם שהובררו אח"כ בזמן היניק' ע"י היניק' אז נשל' גדול רגליו והבן זה היט' כי אין כונתינו לומ' שכל הג"ס הנז' נשארו בתוך אימא רק בחי' הדינים המעורבי' בהם שה' בחי' דם אלו נשארו בתוכה ואח"כ נתמתקו ונהפכו לחלב לבן וינק ממנ' ויהיה דומה אל הולד הנולד שאע"פ שיש לו רגלים אין בו כח להלוך בהם ולעמוד על רגליו מחמת חולשת' שלא נגמר גדול' וכאשר יונק מתחזקי' רגליו מחמת גדילת' עתה ע"י יניקת החלב והולך מעט מעט ומתחזק עד גמר זמן היניקה ואז נשלם חזוק רגליו והולך כחפצו כנרא' בחוש הראות והבן זה כי היותם מתפשטי' והולכים ויורדי' מן הג' חג"ת שהיו בתחלה כלולות בהם זהו בחי' הגדלתם כי מתפשטי' מלמעלה ויורדי' במקומ' עד אשר יגמרו כל התפשטות' ואז נגמר גדולם. ואם תשאל והרי אמרנו כי ההוד לבדו שהוא רגל שמאל לא הוברר אבל הנצח שהוא רגל ימין כבר הוברר בהיותו במעי אמו והרי אנו רואי' בעינינו כי הולד חלוש בב' הרגלים בהשואה אחת. והענין הוא במה שאמרו רז"ל בהדי הוצא לקי כרבא רמזו בזה כי הנו"ה תרי פלגי גופא אינון כנודע כי אחי' הם ולא יתפרדו וכיון שההוד לא הוברר (בדפו"י לה ע"א) מחמת הסיגים שבו גם מה שהוברר מן הנצח אינינו מתגלה עד שגם ההוד יתברר ע"י היניקה ולכן הוא חלש בשתי רגליו אף גם הימני אעפ"י שהוברר תחלה כי אינינו מתגל' עדיין כנזכר וענין:
3
ד׳החלב כבר אמרנו ממה נעשה האמנם ע"י אימא הוא שמתמתק ולכן סוד החלב רומז אל שם אהי"ה שבאימא כנודע והוא כי אהי"ה במלוי ההי"ן בהיותו פשוט ומלוי ומלוי המלוי הם חל"ב אותיות עם המלה עצמה ועם הכולל. וכבר הודעתיך כי בחי' זה השם של אהי"ה דההי"ן היא באימא בדעת בת"ת ויסוד שבה שהוא קו אמצעי ונמצא כי הנה הוא באמצע הדדין שבהם החלב. גם באופן אחר כי הנה האחורי' של אהי"ה פשוט הוא בגי' ד"ם ואם תסיר ממנו ארבע אותיות עצמם של אהי"ה ישארו בגי' חל"ב שהוא המלוי לבד וירמוז אל מה שביארנו לעיל כי החלב תחלתו דם ונהפך לחלב. וענין
4
ה׳הדדים שהם שדי אימא מקום החלב סודם הוא בסוד ויעבור ה' על פניו וכו' שביארנו במקומו כי ויעבו"ר אותיות ע"ב רי"ו שהוא ע"ב חסד מימין אימא רי"ו גבורה משמאלא יהו"ה באמצעית' וג' אלו הם באימא בחג"ת שלה כי היא המניקה לזעיר והנה ע"ב ורי"ו ויהו"ה הנזכ' הם בגי' שד"י שהם השדי' שלה. גם יש להם כינוי אחר ונקראי' דדים והוא בבחי' שם אלהי"ם שבאימא שמתחלק בסדר הזה בה א"ל בימינא. י"ם בשמאלא. ה' באמצעיתא ואם תחבר שם.א"ל עם ד"ד ימני יהי' אלדד ותחבר מ"י עם ד"ד שמאלי ויהיה מידד והם סוד אלדד ומידד מתנבאי' במחנה כמבואר אצלינו ואמנם אות ה' הנשארת משם אלהי"ם כנז' שהיא באמצעית' הוא החלב המתקבץ בב' הדדי' הנרמזים בא"ל ומ"י כנז' שהם בימין ובשמאל ולכן אות ה' היא באמצע א"ל ומ"י שבשם אלהי"ם לרמוז כי הוא בחי' החלב המתקבץ בשני הדדי' ימין ושמאל והוא באמצע וכפי זה צריכי' אנו לבאר איך באות ה' הזאת יש בה שני בחי' חלב כנגד שני מיני חלב הנמשכי' מן האמצע אל שני הדדים שבימין ושמאל וזה עניינם החלב האח' הוא כך שנודע שאות ה' מצטיירת בשני ציורין או ד"ו או ד"י הם בגי' כ"ד גם בבחי' המלויי' שלה לבדם שהוא ביודי"ן או באלפי"ן או בההי"ן יהיו בגי' י"ו בזה האופן מן יודי"ן י' ומן מלוי אלפי"ן א' ומן מלוי ההי"ן ה' הם בגי' י"ו ונמצ' כי הציורי' והמלויי' שלה בגי' כ"ד וי"ו שהם חל"ב וכ"ז הוא בבחי' הציור והמלוי שלה כנז' בלתי מנין הה' בעצמה. החלב השני באופן זה כי הנה ג' המלויי' הנז' שהם ה"י ה"א ה"ה הם בגי' א"ל ועם ו' אותיותיהם הרי ל"ז ועם ג' בחי' אותיו' המלוי לבדם שהם יה"א הרי הכל בגי' חל"ב הרי נתבארו ב' מיני חל"ב הנמשכים מזו הה"א העומד' באמצע בין ב' הדדין של אי' ונמשכין ב' מיני חלב א' לדד ימין וא' לדד שמאל ודע כי בהיות אימא מינקת את הבנים אז נקראת א"ל שד"י על שם השדי' שבהם מניקה את בניה וכשמסתלקת מעל הבנים למעלה אחר גמר זמן יניקתם אז נקראת אל עליון גומל חסדים וכו' כנז' בברכת אבות והנה גימל מלשון ויגדל הילד ויגמל רוצה לו' גמר זמן יניקה. ועליון מורה על היותה מתעלת למעלה גם עליו"ן בגי' אחורי' דהוי"ה דס"ג שהם קס"ו וא"ל מורה על בחי' הפנים דהוי"ה דס"ג הנז' שהיא באימא כנודע והנה בהוי"ה ההיא יש בה ג' יודי"ן ואל"ף שהם שם ייא"י העולה בגי' א"ל כנז' ברעיא מהימנא בפ' פינחם והרי נתבאר אל עליון גומל וכו':
5