שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון ט״זSha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 16
א׳דרוש ה' בזמן העיבור הב' דמוחין .
1
ב׳ונבאר זמן השלישי של ז"א הנקר' עיבור שני דמוחין גם נקרא זמן הגדלות של ז"א ובו יתבאר מאמר מה הוא ענין אך בצלם יתהלך איש שהם בחי' המוחי' של ז"א דבזמן הגדלות ובו יתבאר מאמר הזוהר בכמה מקומות ובאדרא זוטא דאו"א ירתי תרין עיטרין לבניהו ובו יתבאר גם מאמר הזוהר בפ' אחרי מות בדס"ה ע"ב וז"ל בתר דינקא להו אתעברת מינייהו כי לכאורה הוא לשון זר ומתמיה כי איך יאמר שאחר היניקה של הבנים חזרה להכניסה בתוכה בבחי' עיבור ונודע כי היניקה אחר העיבור ולא קודם אמנם זה יובן במה שביארנו לעיל כי אחר העיבור הראשון היה זמן היניקה ואח"כ חזרו בסוד עיבור שני בסוד הגדלו' כמו שיתבאר ובראשונה נבאר חילוק זמן ז"א בג' זמנים אלו עם שכבר קדם ביאורם:
2
ג׳דע כי בהיותו בעיבור ראשון במעי אמו היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת ולכן אז היה נרמז בסוד אות ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה של ההוי"ה שהיא באימא כנודע ולכן היא בלא ראש ו' זעירא להורות ענין היותו אז תלת כלילן בתלת ואינה ו' גדולה וכשנולד ויצא לחוץ אז נרמז באות ו' שאחורי הה"א ראשונה כי זו היא אות בפני עצמה וגם כי היא ו' רבתי עם ראש וראש הוא"ו הזו רומזת לכתר חכמה בינה רישא דז"א בזמן הקטנו' והיניקה כי עדיין אז האיברים שלו דקים וקטנים כקרני חגבים ולכן אינו נקרא רק בבחי' ו"ק לבד אמנם להיו' בו (בדפו"י ע"ב) גם רישא בזמן הקטנו' יש ראש אל וא"ו זו ושאר התפשטו' הוא"ו ירמוז אל ו"ק שבו עוד יש זמן הגדלות כי אז נקרא בשם הוי"ה גמורה הוא לבדו. ונבא' ענין העיבו' הזה הב' מה עניינו דע כי אחר זמן היניק' שהם הב' שני' הראשוני' אשר בהם נגמר ונשלם פרצופו של ו"ק חזר עוד ז"א להתעב' במעי אמו שנית כדי להנתן בו בחי' מוחין ואל תתמה אם אחר היניק' חזר להתעבר משא"כ בתחתוני' וכמו שהוכחנו מס' הזו' דקאמ' בתר דינקא להו אתעבר' מינייהו וביאור הדבר כי גם בתחתוני' הענין הזה הוא כך כמו שמצינו כי עם היות שכבר נוצרו בני האדם בעולם הזה נשמת' בכל לילה בפסוק בידך אפקיד רוחי עולות במלכו' העליונה ויושבות שם בסוד העיבור ונעשי' שם מ"ן אליה והיא מזדווגת עם ז"א וע"י כך נותני' בהם מוחין חדשים בכל לילה בסוד חדשים לבקרי' וגו' וכן על ד"ז אחר זמן היניקה דז"א ונוק' עולים נשמות זו"ן ושם עושים מ"ן אל אימא עילאה לזווגם עם אבא וע"י הזווג ההוא מולידים להם מוחין חדשים ונותנים אותם לזו"ן להגדיל'. ונבאר ענין המשכת אלו המוחין מהיכן שרש' הנה נתב' כי דיקנא דא"א יש ב' מזלות העליון תקונא תמינא' הנק' נוצר חסד והתחתון הוא תקון י"ג הנק' ונקה ואמנם אבא יונק שפעו ממזל עליון ואימא ממזל תחתון. ובתחלה בטש מזל עליון במזל תחתון והוא בחינת זווג נעלם מאד ומשם יוצאי' ה' חסדי' ממזל העליון וה' גבורות ממזל תחתון והחסדי' ניתני' לאבא והגבו' לאימא ומכח זה מזדווגי' או"א גם הם ואז אבא מוציא טיפה מן המוחין שבו ונקראת טיפה זו חכמה ואימא מוציא' מן המוחין שבה טיפה הנקראת בינה וגם אבא נותן באימא הה' חסדים שקבל ממזל העליון וגם אימ' נותנת הה' גבו' שקבל' מהמזל התחתון וכל אלו הד' בחי' מתערבות במעי אימא ועומדות שם בסוד עיבור ואל בחי' זו היא שרמזו בס' הזווה' כנז"ל דבתר דינק' להו אתעברת מינייהו ר"ל מן המוחין שלהם ולא מהם עצמם. ואח"כ הגיע זמן ליד' המוחין האלו ויולדת אותם אימ' עילאה וביוצאם לחוץ נעשי' ארבע' מוחין שהם חכמ' וחס' מצד אבא ובינה וגבורה מצד אימא ואחר שנולדו הנה אימא עילא' מלבשת את ארבע מוחין אלו בתוך נה"י שלה באופן זה חכמה בנצח בינה בהוד חסדי' וגבו' ביסוד ואח"כ מרכנת ומשפל' עצמה למטה כדי שהנה"י שלה עם הד' מוחין שבתוכם יהיו בתוך ז"א בבחי' מוחין לפי שאין כח בז"א לקבל האורות הגדולי' האלו שהם המוחין שלו אם לא אחר שיתלבשו בנה"י דאימא וע"י יש בו כח לקבלם ולא יחזור להשבר כבתחלה בזמן ז' המלכי' כנודע והנה כשנכנסי' ומתלבשי' בתוכו הוא באופן זה כי הנצח דאימ' עם מוח החכמ' אשר בתוכו נכנס תוך חכמ' דז"א וההוד דאימא במוח הבינ' נכנס תוך בינה דז"א והיסוד דאימא במוחין דחסדים וגבורות נכנס תוך הדעת דז"א ואמנם אחר שנכנסו בג' ראשונות דז"א אינם נשארים שם בלבד אבל הם מתפשטי' בכל ג' קוים שבו ימין ושמאל ואמצע בג' ראשונו' ובג' אמצעות ובג' תחתונות שבו שהם ט' ספי' שבו והרי עתה נקראו אלו המוחין צלם של ז"א והנה ג' אותיות הם על שם ג' בחינותיו ממטה למעל' כי הנה בתחלה כשנולדו אלו המוחין היו ד' מוחין כנז"ל וכל מוח כלול מי' הרי מ' דצלם בחי' ב' אחר התלבשם בג' תחתונות נה"י דאימ' כנז"ל הרי אות ל' דצלם בחי' ג' אחר שנתפשטו תוך ט' ספי' דז"א הרי צ' דצלם גם פי' ב' בענין צ' דצלם והוא כי עתה ע"י המוחין האלו נגדל זקן ז"א בט' תקונין כנז' בא"ר והרי זו צ' דצלם וסבת היות בזה הזקן ט' תקונין הוא כנגד ג' בחי' הנזכרים האחת בחי' הג' מוחין עצמ' הנקראי' חב"ד ואח"כ נתלבשו בג' נה"י דאימ' ואח"כ נתלבשו תוך ג' ראשונות בריש' דז"א הרי הם ט' בחי' ומכחם צמחו לו ט' תקוני דיקנ' תכף בסיום רישא דז"א קודם התפשט' בשאר הגוף והנה ד' מוחין אלו שחזרו לעשות ג' בלבד כנז"ל הם הנקראים בא"ז ורבא שהם חב"ד שבו עוד תמצא שם שקראו' חו"ב ותרין עיטרין דאחסינו או"א לברייהו ונבאר הענין כך הוא דע כי תרין עטרין דאחסינו או"א לז"א הם החסדי' והגבורות שנתלבשו ביסוד אימא ואח"כ נכנסו בריש' דז"א במוח הג' הנק' דעת דז"א וכונת הענין הוא כך כי הנה היסוד דאב' נקרא חסד על שם שהוא בימינא והיסוד דאימ' נק' גבור' על שם שהוא בשמאלא ולכן מה שיצ' מן ב' היסודות האלו נקראים חסדים וגבורות על שם המקום שמשם יוצאי' ודע כי ביסוד דאבא יש בו בחינ' העטרה כנודע וזהו סוד מצות מילה ומצות פריעה שהם היסוד והעטר' שבו גם זה עצמו יש ביסוד דאימ' ששם יש בה נקודה אחת הנקרא' נקודת ציון כנז' בסוף אדזו"ט ובזה תבין מה שתמצ' כתוב בספרינו זה הרבה פעמים מלכות דאבא ומלכות דאימ' כי הם בחי' עטרת היסוד דאב' או דאימ' גם דע כי היסוד והמלכות שבנקב' הם סוד החדר והפרוזדור שבאשה הנזכר בתלמוד ובזה נת' מה שזכרנו בשם האדרא בענין תרין עיטרין דאחסינו או"א לזו"ן כדי שיזדווגו יחד כי הם העטרות הנזכר' אשר משם יוצאים החסדים וגבורות הנז' ואלו החסדי' וגבורות נקראים תרין עטרין הנזכר (בדפו"י ע"ג) וזהו סוד פסו' צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. ואם תשאל מאחר שהם תרין עיטרין חסדים וגבורו' היה לו לומר קרא בעטרות לשון רבים. ויש לתרץ התשו' היא במה שכתבנו לעיל כי בתחלה הם ד' מוחין בסוד מ' של צלם כי שם החסדי' וגבורות בלי לבוש ושם נחלקים לתרין עיטרין ואח"כ כשנתלבשו תוך היסוד של אימא בסוד צ' של צלם נעשו חד עטרה כלולה משניה' ומוח אחד הוא ולכן כתיב בעטרה לשון יחיד:
3