שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון י״זSha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 17
א׳דרוש ו' בכניסת המוחין ובהגדלת ז"א
1
ב׳ונבאר עתה איך ע"י כניסת מוחין דצלם הנז' הגדיל ז"א. הנה נת' כי בזמן היניקה היה ז"א בן ו"ק בלבד והיו איבריו קטני' ודקי' כקרני חגבים וע"י אלו המוחין המתלבשי' תוך הנה"י דאימ' ויורדי' ונכנסים תוך ז"א הוא נגדל כמו שיתב' וכניסה זו היא סוד צ' של צלם דע כי כל קצה מאלו הו"ק דז"א יש בו תלת פירקין וכמו כן הנה"י של אימא כל אחד משלשתם יש בו תלת פירקין והנה תרין פירקין עילאין של החסד דז"א עולים למעלה ברישא שלו ומתחבר עם פרק עליון של הנצח דאימ' ומשלשת' נעשה החכמה שבו מתלת פירקין וכן ב' פירקין עליונים דגבו' דז"א עולים בראש מצד שמאל ומתחברי' עם פרק העליון דהוד דאימ' ומשלשתם נעשת הבינה שבו מתלת פירקין וב' פירקין עילאין דת"ת דז"א עלו ונתחברו עם פרק העליון דיסוד דאימא ונעשה דעת דז"א מג' פירקין אח"כ עלה פרק העליון דנצח דז"א ונתחבר עם פרק תחתון דחסד שבו ועם פרק אמצעי דנצח דאימ' ונעשה חסד דז"א מג' פירקין ועלה פרק עליון דהוד דז"א ונתחבר עם פרק תחתון דגבו' שבו ועם פרק אמצעי דהוד ונעשה גבורה דז"א מתלת פירקין ועלה פרק עליון דיסוד דז"א ונתחבר עם פרק תחתון דת"ת שבו ועם פרק תחתון דיסוד דאימא ונעשה ת"ת דז"א מתלת פירקין והענין כי יסוד של אימא להיותה נקבה הוא קצר ואינו ארוך כיסוד הזכר אשר בו תלת פירקין אמנם יסוד הנקב' אין בו רק פרק א' והנה חצי העליון של הפ' הזה נתח' בדע' דז"א וחציו התחתון נתחבר למטה בת"ת דז"א אח"כ ירד פ' תחתון דנצח דאימ' ונתח' עם ב' פירקין תחתוני' דנצח דז"א ונעשה נצח דז"א מג' פירקין וכן ירד פ' תחתון דהוד דאימא ונתחבר עם ב' פירקין תחתו' דהוד דז"א ונעשה הוד דז"א מג' פירקין אמנם היסוד דז"א נשארו בו תרין פירקין תתאין שלו בלבד כי לא היה עוד פרק אחר ביסוד דאימא להתחבר עמהם לסבה הנז' והיה השינוי הזה ביסו' דז"א מכל השאר כי כל שאר הספי' שבו הם מב' פירקי' דידהו שנתחברו עם פרק א' דאימא משא"כ ביסוד שאין בו רק ב' פירקין שלו בלבד ולא נתחבר' בו בחי' אימא כלל וזהו סוד ויהי יוסף "יפה "תואר "ויפה "מראה ר"ת ית"ום כי יוסף שהוא היסוד דז"א נשאר יתום מן אמו שלא נתחבר' בו כלל כשאר הספי' ואמנם מחצי תחתון דת"ת דאימ' נעשה הכתר של ז"א כי מן הנה"י שלה נעשו כל ג' מוחין והגוף של ז"א שהם מחכמ' עד יסוד שבו. ואחר שביאר' הגדלתו דרך כללות צריך שנבאר סדר הגדלתו כי הנה בתחילה ירד פרק התחתון דנצח דאימא בחכמה דז"א שהוא בחי' ב' פירקין עילאין דחסד שבו כנז' ואח"כ כאשר נכנס הפ' האמצעי דנצח דאימ' שם בחכמה דז"א יורד הפ' תחתון בחסד דז"א ונשאר האמצעי בחכמה ואח"כ חוזר ויורד התחתון בנצח דז"א והאמצעי בחסד והעליון בחכמ' ונמצאי' עתה ג' פירקי הנצ' דאימ' במקומ' האמיתי ועתה נשל' תקון והגדל' קו ימין דז"א וכן עד"ז היה כניסת ג' פירקי ההוד דאימא בקו שמאל דז"א וכן עד"ז היה כניסת ב' פירקי היסוד דאימא בקו אמצעי של ז"א והנה נת' חלוק ושנוי אחד שהיה בסוד דז"א והיה משונה משאר הי' ספירו' דז"א. עוד יש שנוי וחלוק אחר בין ג' אמצעיות הנקראי' חג"ת לשאר הספי' והוא כי החס' דז"א נכלל מהתחברו' ג' פירקין משונים ונפרדי' שהם פ' אמצעי דנצח דאימ' ופ' תחתון דחסד דז"א ופ' עליון דנצח דז"א ומג' הנפרדים האלו נעשה ספי' החסד ועד"ז בגבו' ועד"ז בת"ת משא"כ בכל הספי' כנז"ל ועם האמור יובן מה שאמרו בספר הזוהר בפרשת ויחי ד' רמ"א ע"ב וז"ל תו תריסר תלת קשרין דדרועא ימינא חסד חסדים תלת קשרין דדרועא שמאלא גבורת גבורות. תלת קשרין בירכא ימינא נצח נצחים תלת קשרין בירכא שמאלא הוד והודות הא תריסר וגופא קיימא עלייהו וכו' עכ"ל. ויובן עם הנז"ל כי הנה פרק עליון דנצח דאימא להיותו העליון שבו והיא בימין לכן נקרא חסד והנה הוא נתחבר עם תרין פירקין דחסד דז"א הנקראי' חסדי' ומשלשה אלו נעשה חכמה דז"א וכן על ד"ז פרק עליון דהוד דאימא שהוא שמאלי להיותו עליון נקרא גבורה ונתחבר עם ב' פרקי גבורות דז"א ונעשת בינה דז"א וזהו חסד חסדי' גבורה גבורות וע"ד זה יתבאר אומרו ונצח נצחים הוד והודו' שהם פירקין תתאין דנצח והוד דאימא המתחברים עם הנצחי' והודות דז"א להשלימם מה שא"כ בג' אמצעיים חג"ת שאינם ע"ד זה כי הם מתלת (בדפו"י ע"ד) פירקין נפרדים לגמרי ואמנם להיותם פירקין תתאין קראם נצח נצחי' והוד והודות ולא קראם חסדי' וגבורות ע"ד העליונים לסבה הנז' כי הם תתאין ואינם נקראי' בשם העליונ' ונמצא עתה סדר התפשטו' המוחין הנזכרי' היה כך כי תחלה נתקן חכמה דז"א ע"י פרק העליון דנצח דאימא ואח"כ נתקן בינה דז"א ע"ד הנז' ואח"כ הדעת ואח"כ החסד ואח"כ הגבורה ואח"כ הת"ת ואח"כ הנצח ואח"כ ההוד ואח"כ היסוד:
2
ג׳ונבאר פסו' מי מדד בשעלו מים שהו' נדרש על ההתפשטו' הנז' והוא כי הנה נמצא כי ז"א בכל ספי' וספי' שבו לקח שליש ספי' מן אימא ועל ידה הגדיל כנז' וזה היה בכל הי"ס שבו וזה אומרו וכל בשליש עפר הארץ כי זו"ן נקראו עפר בסוד הכל היה מן העפר ודרשו רז"ל אפי' גלגל חמה ושנים אלו נמדדו בשלישים וזה אומרו וכל בשליש ואגב ארחין נבאר שארית הפסוק ובתחלה נבאר החילוק הידוע שיש בין מדה לזרת והוא כי מדה הוא הכלי שבו מודדין הלח שיש בו בית קבול לקבל את השמן או היין הנמדד בו אבל הזרת בו מודדין דבר הנמת' באורך ואין בו בית קבול ונמצא כי המדה אחר שמדדו בה פעם אחת שופכים ומערין השמן שבתוכו וחוזרים למלאת המדה הב' למדוד שאר המשקין מה שא"כ בזרת שאין בו בית קבול ואין צורך לזרוק ממנו שום דבר וזה ביאור הכתוב מ"י שהיא אימא עילאה שיש בה נ' שערי בינה כמנין מ"י הנה הוא מדד בשעלו את המים הם ב' בחי' מיין עילאין ותתאין שהם זו"ן והפריש והבדילם זה מזה בסוד ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע וכו' והבדלה זו נעשת ע"י מדידת המדה שאחר שימלאה פעם אחת מיין עילאין לצורך ז"א זרק מה שבתוכה ונתנו לז"א וחזר שנית ומילא המידה ההיא מן מיין תתאין ליתן לנוק' ולפי שצריך להבדיל בין ז"א לנוק' כנז' לכן הזכי' לשון מדה שהיא הצריכ' להתמלאות ולהתחסר ולהתמלאת פעם אחרת כנזכר אמנם הזרת אינו רק לצורך ז"א לבדו הנקרא שמים וזה אומרו ושמי' בזרת תכן כי אימ' תכן ותקן פרצוף ז"א לבדו בזרת שהו' בחי' כלי שאינו צריך למלאתו ולהריקו ולמלאת כמו המדה הנז' יען כי כל תשמישו הוא לצורך ז"א לבדו כנז' וענין התכון הזה הוא שנתן קצבה ותחום וגבול בז"א ע"י הזרת ומדד בו ואמר ע"כ יהיה גבול החכמה שבו וע"כ יהיה גבול הבינה שבו וכן בכל הי"ס שבו ואמנם אחר שתקן בזרת את ז"א הנק' שמים תיכן אח"כ את הנקבה הקרויה עפר ארץ כנודע ואמנ' מקו' שעור קומתה הוא מן החזה שבו עד למטה כנז' באדרא רבה כי נוקבי' נפקת מאחו' חדוי ונודע כי מקום החזה הוא סוף שליש העליון של הת"ת דז"א וזה אומרו וכל בשליש עפר ארץ כי מדת מקו' יציאת הנקב' היתה בשליש הת"ת דז"א:
3