שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון ב׳Sha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 2
א׳דרוש ב' בענין אדם קדמון
1
ב׳כבר ידעת כי אין לנו רשות לעסוק קודם האצילות י"ס ולא לדמות שום צורה ודמיון כלל חלילה וחס אבל מן הי"ס ולמטה אפשר לדבר בדרך משל ודמיון ולכן אף אם נדבר באיזה קצת מציאו' ציור למעלה מן הי"ס אינו אלא על צד ההכרח כדי לשכך את האזן: דע כי בי"ס דעולם האצילות יש ב' בחי' האחד הוא התפשטות של הרוחניות והשני הוא הכלים והאיבריים אשר העצמות והרוחניות מתפשט בהם ואמנם צריך שגם למעלה יהיה שרש לשני הבחי' האלו ולכן נתחיל לדבר מראשית סדר המדריגות מראש וע"ס והנני מתחיל ואומר כי הנה נודע שהאין סוף אין בו שום צד ציור כלל חלילה וחס וכאשר עלה במחשבתו לברא העולם ע"י סדר האצילו' התחיל להמשיך ממנו התפשטו' אורות הרבה לכשיהיו בחי' שרשי' ומקורו' אל האצילו' שיתאצל אח"כ. ונדב' בדרך משל ודמיון אל הדב' הזה כבר ידעת כי ד' יסודות יש לכל הדברים והם ראיה שמיעה ריח דבור (בדפו"י לא ע"א) והם ענין ד' אותיות ההוי"ה והם בחי' נשמה לנשמה ונשמה ורוח ונפש ונתחיל לבאר ממדריגות הנשמה ואח"כ נחזור אל הקודם אליה. הנה איברי האזנים ודאי שיש בתוכם רוח דק והמופת לזה כי כאשר יסתום האדם את אזנו באצבעו היטב ירגיש כאלו קול הברה גדולה בתוכו וזה מחמת הרוח הנצרר בתוכו שמבקש לצאת ואינו יכול. ואחריו במדריגה הוא אבר החוטם כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש ממה שיוצא מן האזן ואחריו במדריגה הוא אבר הפה כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכלם כי כפי ערך האבר כן יהיה דקותו כי הנה האזנים הם בחי' הבינה שהיא יותר דקה ולכן הרוח היוצ' מהם דק מאד וכן אבר החוטם דק מאבר הפה כנז' והנה דרך משל נוכל לומר כי הרוח היוצא מן האזן הוא נקרא נשמה ומן החוטם נקרא רוח ומן הפה נקרא נפש והנה ב' אזנים הם כנגד בינה ותבונה והבל היוצא מאזן ימנית היא נשמת הבינה ומאזן שמאלי היא נשמת התבונה וב' נקבי החוט' הם כנגד יעקב וישראל ומהימין יוצא רוח לישראל ומהשמאל יעקב אמנם נקב הפה אינינו אלא אחד לפי שהוא כנגד הנוקבא דז"א ואעפ"י שהם שתים לאה ורחל כבר נתבאר כי עיקרה של לאה יצאה מן נה"י דתבונה המתלבשי' בסוד מוחין ברישא דז"א כנודע ולכן אינם נחשבות רק לבחי' אחת אמנ' בבחי' לאה ורחל הם ב' נקבות לכן גם הבל הפה נחלק לשנים עם שמקור' א' הוא לבד כנז' והענין הוא כי בעוד היות הבל הפה בגרון אז הוא בחי' קול ובצאתו מן הפה ולחוץ אז הוא בחי' דבור של חתוך אותיות והנה קול הוא כנגד לאה ודבור כנגד רחל אע"פ שנתבאר בס"ה כי כל קול הוא בת"ת שהוא ז"א עם כ"ז שרש הקול והדבור שניה' הם במלכות אלא שהקול נעשה נשמה אל (ועיין ש' אח"ף פ"א נ"א שם) ז"א והדבור נעשה נשמה אל נוקבא דז"א ושניהם הקול והדבור הם יוצאי' מבחי' הפה הזה שהוא סוד מלכות כנודע: ונחזור לענין הנשמ' לנשמ' הנקרא ראיה כנז"ל כי הנה בחי' אבר העינים הוא בחכמה הנקראת נשמה לנשמה ודע כי הנשמה והרוח והנפש הם מתלבשי' תוך פנימיות הכלים הנקרא גוף האדם אבל הנשמה לנשמה אין הגוף יכול לסבול ולהלבישו אמנם היא נשארת בסוד או"מ בחוץ לאדם וכשהיא מקפת את הנשמה הפנימית שמדורה בראש האדם אז היא בחי' מקיף אל הנשמה וכשהיא מקפת גם את הגוף של האדם ששם מדור הרוח אז היא בחי' א"מ אל הרוח וכן כשהיא מקפת גם בחי' הנפש אז היא בחי' א"מ אל הנפש והענין הוא כי כמו שיש ג' בחי' הנקראים נשמה ורוח ונפש כן בנשמה לנשמה הנקראת חיה צריך שיהיו בה ג' הבחי' הנז' כלם בסוד א"מ. עוד יש המדריגה העליונה שבחמש' מדריג' הנפש והיא הנקראת יחידה ואמנם בחי' גלגלתא שהוא הכתר משם הוא בחי' המדריגה העליונה הנקראת יחידה והטעם שנקראת יחידה הוא לפי שהיא א"מ אל כל העולמות בבחי' נשמה לבדה ולא בהתחלקותה אל ג' בחי' שהם מקיף הנשמה ומקיף הרוח ומקיף הנפש כמו שנתבאר בענין הנשמה לנשמה הנקראת חיה כי הנה לא יש בפנימיות רק ג' בחי' והם נפש רוח נשמה וכנגדם יש ג' בחי' דוגמתם בנשמה לנשמה הנקראת חיה כנז' אמנם דוגמת היחידה אין אחרת כמותה בבחי' הפנימיות בחי' ד' ואמנם כל מציאות היחידה הזאת הוא אור אחד לבדו מקיף ולכן נקראת יחידה לפי שהיא יחידה במציאותה ואין דוגמתה למטה בבחי' הפנימיות ואמנם בחי' ההקפה הנז' אינו שמתפשטת עד למטה להקיף אלא שהיא עומדת למעל' ומשם ממקומה נעשת ונקראת א"מ למטה וזהו הטעם שלא נזכ' בדברינו אלה רק מסוד הנשמה ולמטה בלבד והבט נא וראה כי היותר עליון מן המתפשטי' הוא בחי' הבל האזן כי הוא מתפשט למטה בבחי' נשמה וזהו סוד השגור בפי רז"ל לשכך את האזן וכונת דבריהם היא כי אין אנו יכולים לדבר אפי' בדרך משל אלא עד אבר האזן אבל למעל' ממנה אין רשות לדבר אפי' בדדך משל כי אפילו באזן אין כח רק לשכך אותה בלבד לא להבין בשלימות וזהו סבת מאמרם ז"ל לשכך את האזן ולא אמרו לשכך את העין וכיוצא בזה. ודע כי ג' הבלים אלו היוצאים מן האזן והחוטם והפה כלם מתפשטים ונמשכים עד כנגד הפה מבחוץ ושם נמצאים מתחברים שלשתם כי הנה הבל האזן מתפשט ונמשך מלמעלה למטה כנגד שתי צדדי הזקן ויורד עד כנגד הפה וכן הבל החוטם מתפשט ונמשך דרך ההוא ארחא דתחות חוטמא על פומא כנז' באדרת נשא והוא התקון השלישי די"ג תקוני דיקנא הנקרא ועובר על פשע ויורד למטה וכן הבל הפה נמשך דרך ההוא ארחא אחרא דתחות פומא והוא התקון החמשי הנקרא לא החזיק לעד אפו ויורד למטה ושם למטה כנגד מקום הפה מתחברים ג' ההבלים האלו בסוד נר"ן ודע כי טבע ההבלים היוצאים מן החוטם ומן הפה הוא שיוצאי' בחוזק בקלוח ישר נמשך למטה ואחר שנמשך למטה בקלוח אז חוזר (בדפו"י ע"ב) ומתפשט אל הצדדי' כנרא' במוחש ופשוט הוא כי אע"פ שהכל הוא הבל אחד עם כ"ז הפרש יש בין ראשית ההבל במקום התחלת קלוחו בחוזק בהיותו נמשך ביושר כנגד הפה או החוטם לבין סיום ההבל במקום שמתפשט אל הצדדים כנז' והטעם הוא כי ההבל שהוא כנגד הפה ממש הנה הוא דבק בשרשו ומקורו ותמיד השפע עליון נמשך אליו וזה שאמרו בס"ה דאין סוף מטי ולא מטי ביה ותמיד נדבק ונאחז עם הא"ס ע"י אותו הקלוח של ההבל היוצא בכח בחוזק מבפנים ומכה בו תמיד וזה הקצה העליון של ההבל יקרא פנימי ושאר ההבל המתפשט יקרא חיצון כי ההבל היותר קרוב אל מקום מוצאו כמו הפה והחוטם הנה הוא פנימי ובהיות ההבל מתרחק יותר אז יקרא חצון ונמצא כי ההבל היוצא מאחד מג' מקומות הנזכ' שהם אזן וחוט' ופה הנה זה ההבל הוא עצמות וממשות האור שיוצא ומתפשט לחוץ ואף גם קצהו המתפשט אל הצדדים הנקראים חיצון כנז' גם הוא מן האור עצמו המתפשט אמנם ודאי שיש הפרש בינו לבין ראש ההבל הנקרא פנימי כנז' עם שהכל הוא אחד ודע כי מן הראש ההבל הנקרא פנימי כנז' היוצא מן האזן ממנו נעשה בחי' ראש אל הנשמה להיותו יותר קרוב ועליון ודבק עם מוצא מקור ההבל אבל המתפשט הנק' חצון כנז' הנה הוא נעשה בחי' גוף הנשמה כי כמו שבבחי' הכלי' הנקראי' גוף האדם יש ב' בחי' והם ראש וגוף כן יש ברוחניות עצמו הנקרא נשמה יש בה בחי' ראש עליון ובחי' גוף שתחת מדריגת הראש ובחי' ראש הנשמה מתלבשת בראש האדם ובחי' גוף הנשמה מתלבש' בגוף האדם ועל דרך זה בהבל החוטם נעשו ממנו ב' בחי' (נר' שחסר כאן וכצ"ל כי מן ראש עליון של ההבל נעשה רוח אל ראש האדם ומקצה ההבל הנקרא חיצון נעשה רוח בגוף האד' ועד"ז בהבל הפה נעשה ממנו ב' בחי') כי מן ראש עליון של ההבל הנקרא פנימי נעשה נפש אל ראש האדם ומקצה ההבל הנק' חצון כנז' נעשה נפש אל גוף האדם. והנה אחר שנתבאר איך נאצלו נר"ן מן האזן והחוט' והפה נבאר עתה בחי' הכלים שהם הגוף שלהם הנה נתבאר כי מבחינת הראיה עצמה נעשת הנשמה לנשמה אבל דע כי אין בחי' הראיה בחי' ההבל ממש הנמשך מן העין כדרך האזן והחוטם והפה שהנשמה והרוח והנפש הם הבלים ממש המתפשטים מהם למטה אבל העינים אינם כן כי ההבל עצמו שלהם נשאר' במקומ' בבחי' אור מקיף הנקראי' נשמה לנשמה אמנ' יש בה מציאות אחד נמשך ממנו והיא סוד הראיה וההסתכלות בלבד ואינו הבל ממש נמשך למטה ולכן מבחי' הראיה הזאת נעשו הכלים הנקראים גוף אבל בחי' ההבל עצמו של העין הוא פנימי מאד ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים שהם יותר עליונים מן האזן והחוטם והפה לכן בראיה הזאת לבדה היה כח לברא ולעשות הכלי' ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם מה שאין כן באזן וחוטם ופה שהם יותר תחתוני' כי הוצרך שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט כדי לעשות ולהאציל הבחי' הנז' ולא נעשה מהם שום מציאות אלא בכח ההבל עצמו האמנ' לפי שבחי' העין לא היתה הבל ממש רק ראיה בלבד לכן לא נעשו ממנה רק בחי' הכלים בלבד מה שאין כן באזן וחוטם ופה שאפי' בחי' כלים לא היה יכולים לעשות מבלי הבל עצמו ממשיי אלא שלהיותו הבל ממש לכן היו נר"ן וכו' כנז' וצריך להבין מה ענין הראיה וההסתכלות הזה של עיני' דע כי ראיית העינים המשיכה ממנה הסתכלות בנר"ן הנז' ומחמת הסתכלותה בהם נתהוו הכלי' וזהו סוד וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וכו' כי הרוח והנשמה נקראו אור והנפש נקרא את כנודע כי הנפש היא מלכות ונקראת את ונמצא כי בהסתכלות ראייתו יתברך באת האור שהיא הנפש הנקראת את והרוח והנשמ' הנקראים אור אז יצאו הכלי' שהם המבדילי' ועושים הבדלה וגבול ומדה באורות כנודע וזהו ויבדל וכו' ודע כי בהסתכלות הזה יש שני בחי' והם אור ישר מלמעלה למטה ואור חוזר ממטה למעלה כי בתחלה נמשכ' הראיה מלמעלה עד סוף בחי' הי' התחתונה של הנפש ואח"כ כאשר חזר האור ממטה למעלה אז היו הכלים המבדילים נעשים ומתהוי' והיו נעשי' ומלבישים את הנפש בכל חלקיה ממטה למעלה ועי"ל בדרוש שקדם כי שם נתבאר היטב ענין הסתכלות הזה ואיך נעשו הכלי' מתתא לעיל' ועי"ש היטב. ודע כי זה האור הישר הי' בו כח לעשות כלים לבחי' הראש אבל עם כ"ז לא היה ניכר עניינו עד שיפגע ההסתכלות הזה באור הנפש של הפה כנז' ועל ידי כן ניכר בחי' הכלי' של הראש אבל בחי' הכלים של הגוף שהם ז' תחתונות לא היה יכולת באור היושר של ההסתכלו' הנז' לעשות' הוא לבדו אלא עד שיסתכל ויפגע ההסתכלו' באור הנפש (בע"ח איתא הנפש של הנפש של הפה עיי"ש שער אח"פ פ"ג) של הפה וע"י שניהם היה האור חוזר ממטה למעל' ועושה כלים ומלביש את הז' תחתונות הנקראים גוף:
2
