שער ההקדמות, דרוש קצר בענין אדם קדמון ג׳Sha'ar HaHakdamot, A Short Discourse on Adam Kadmon 3

א׳דרוש ג' בענין האזן

ב׳ונחזור לבאר ענין הבל האזן הנקרא נשמה כנז"ל הנה נתבאר כי הנשמה נמשכת מן האזן הנקרא' בינה והנה שמיעה בגימ' תכ"ה הנרמז בראשית תיבות "כל "הנשמה "תהלל י"ה כי הנשמ' נמשכ' מן השמיעה שהיא בגי' תכ"ה כנז' והנה א"זן בגי' נ"ח והענין מתבאר במה שכתבנו לעיל כי יש בינה ויש תבונה והבינ' היא שם אהי"ה במלוי יודי"ן והתבונה היא הוי"ה דמלוי ס"ג אמנם גבוה מעל גבוה יש שם הוי"ה דס"ג הכולל בינה ותבונה אחרו' למטה (עיין ע"ח ש' אח"ף פ"ג מבו"ש ד' פ"ז) מאהי"ה דיודי"ן הנז' הנקראת בינה והם בינה אחרת דיודי"ן ותבונ' דהוי"ה דס"ג אחרת ונבאר ענין זו ההוי"ה דס"ג העליונה אשר היא למטה מאהי"ה דיודי"ן העליון כנז' ועם כ"ז כוללת בינה ותבונ' אחרות הנקראי' אהי"ה דיודי"ן והוי"ה אחרת דס"ג תחתון דע כי כמו שיש לאה ורחל למטה כך יש בינה ותבונה למעלה אבל יש הפרש בהם והוא כי למעל' או"א כחדא נפקין וא"כ מוכרח הוא שחכמ' ובינה העליונים יהיו שוים בקומתם מלמעלה למטה ואמנם התבונ' היא יוצאת ממקום החזה של הבינה ומתפשט עד שיעור סיום רגלי' הבינ' ע"ד שנתבאר ברחל כי גם היא יוצאה מן החזה דז"א ומתפשטת עד שיעור סיום רגליו משא"כ בלאה ורחל כי הנה לאה וז"א אינם שוים בקומתם אמנם לאה קצרה מאד ושעור התפשטות קומתה הוא עד מקום החזה של ז"א בלבד ושם מסתיימי' רגליה ואינה כמו בינה העליונ' ששעו' קומת' מתפשט' בכל אורך קומ' אבא עד סיום רגליו ובסו' סיו' רגלי לאה מתחיל ראש רחל ממקו' החזה של ז"א ומתפשט' עד סיום רגלי ז"א ונמצא כי בערך רחל עם ז"א היא התבונה עם הבינה והנה ז"א יש בו הוי"ה אחת כוללת כל שעור קומתו והנה ב' אותיותיה י"ה הוא בראשו בחו"ב שבו ואות וא"ו היא בגופו של הת"ת שבו הרי כי ז"א כולל שלש' אותיות יה"ו ומסיום קצה אות וא"ו של יה"ו שהוא בסיום הת"ת שלו שם יוצאת רחל שהיא ה' אחרונה של ההוי"ה כנז"ל ועומדת בנה"י דז"א שהם סוד קצה הוא"ו הנז' ועד"ז למעלה יש הוי"ה אחת בבינה בכללות' במילוי ס"ג כנז"ל וג' אותיותיה הראשונות יה"ו הם כללות הבינה בסוד חו"ב תפארת שבה ואות ה' האחרונה היא בחי' התבונה שעומדת בסיום אות ו' של הבינה כנגד הנה"י שבה באופן שהתבונ' היא בחי' ה' אחרונ' של הבינה כדרך שרחל היא ה' אחרונה של ז"א ונמצא כי הוי"ה אחת דס"ג כוללת את הבי' ואת התבו' כי ג' אותיות יו"ד ה"א וא"ו הם בבינ' וה"י האחרונה בתבו'. גם צריך שתדע כלל אחד והוא אעפ"י שבענין האיכות אין התבו' רק רביעית אל הבינה אמנם בענין הכמות כ"כ היא גדולה התבו' כמו מחצי' הבינה לפי ששעור מקום מן החזה דבינ' ולמטה הוא כשיעור מקום שמן החזה ולמעלה נמצא כי בבחי' אורך הכמות של הקומה נמצאת התבונה מחצ' קומת הבינה ובבחי' האיכות שהם האורו' אין בתבונ' רק רביעי' הבינה כי אין בה רק ה' הרביעית שבארב' אותיו' ההוי"ה הנז" גם צריך שתדע כלל שלישי כי כמו שנתב' אצלינו שאעפ"י שרחל שעור קומת' מן החזה דז"א ולמט' כנז' ולפעמים נגדלת ועולה להיות שוה קומתה עם כל שיעור פרצוף ז"א ואז הם שוי' בקומתם גם הם והנה עד"ז הוא בתבונה כי לפעמים התבונה נגדלת ועולה ומתארכת בשוה באורך כל הבינה עצמה ואז מתלבש' הבינ' בתבונ' והם שוות בקומת' והרי נתבא' כי שלשה מציאות יש אל התבונה כי לפעמים שוה ממש אל הבינ' בכל ארכה או מחצה או רביע:

ג׳ועתה נבאר בחינ' התפשטות התבונה הזו ששרשה מן האזן ולמטה בחוטם שהוא ז"א כנזכר לעיל הנה נתבאר כי כל קומת התבונ' אינה רק בחי' ה"י אחרונה דהוי"ה דס"ג הכולל והנה ה"י שעורה ג' ההי"ן שהם בגי' ט"ו כמספר ה"י במלואה באופן ששעור קומ' התבונה הם ג' ההי"ן ה' אחת בכתר ח"ב שלה. וה' ב' בחג"ת שלה. וה' שלישית בנה"י שלה ואמנם נודע כי אין התבונה כולה מתלבש' תוך ז"א רק הנה"י שבה שהם ה' שלישית שבה ונשארו ב' ההי"ן ראשונות שבה בלי התלבשות ומתחברות עם הוי"ה דס"ג השלימה הכולל' בינה ותבונה כנז' ונמצא כי אות י' שיש במלוי ה"י אחרונה דס"ג נתחלק' לב' ההי"ן והה' ראשונ' מהם נשארה בבחי' מלוי למעלה לאות ה' אחרונה דס"ג הכולל כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה והה' הב' נתלבשה בז"א ואמנם זו הה' שנתלבה תוך ז"א שהיא בחי' החוטם כנז' נחלקת לג' קוים כזה

שהם סוד נ"ה יסוד שלה שנתלשו בז"א. גם זהו סוד של אות ה' אשר עומד' בנוק' דפרדשק' ר"ל נקב החוטם כנז' בספרא דצניעותא ובאדרת האזינו כי היא הה' שירדה מן התבונה שבאזן אל הז"א שבחוטם ואמנם ענין זו הה' שירדה אל (בדפו"י ע"ד) החוט' עניינ' הוא כי היא מתפשט' ומתלבש' בו' קצוות של ז"א שהם כתר חב"ד וחו"ג וציור הה' היא דו כזה

שהיא בגי' י' ואם נחשוב י' פעמי' ו' יהיו עולים בגי' ס'. ונודע עוד כי היסוד של התבונה מתפשט עד החז' של הת"ת דז"א שהו' שיעור שליש העליון של הת"ת וכבר אמרנו כי כל ספי' היא י' נמצא כי השליש שלוקחת מת"ת דז"א הוא ג' ועם הס' הנז' יעלה הכל ס"ג בגי' והרי נתבאר איך זו הה' אחרונה של התבונ' אשר נתפשטה ונתלבשה תוך ז"א היא בחי' הויו"ת ס"ג ג"כ ובזה יהיה בידך כלל א' כי בבחי' הרוחניות העליון בכל מקום שהוא אעפ"י שתמצא חלק ממנו עולה או יורד ממקומו נשאר' שלימות בחינתו במקומו בלי חסרון ומה שהוא למעלה הוא שלם בבחינתו ומה שיורד למטה גם הוא שלם בבחינתו ולכן תמצא בענין התבונה הזו איך אפי' בה' אחרונה שירד' ממנה ונתלבש' תוך ז"א גם שם היתה שלימה בבחי' הוי"ה דס"ג כמו שנתבא' ובזה יתבאר לך סיבת היות ז"א הוי"ה דמ"ה דאלפין ויש בה ג' אלפי"ן להורו' כי כל א' הוא אהי"ה כנז' בס' התקוני' תי' ע' והנה ג' אלפין הם ג' שמות אהי"ה שסודם בתבונה והם עולים בגי' ס"ג להורות אל הנז' כי בבחי' זו של התבונה שנתלבש בסוד מלוי תוך ההוי"ה של ז"א יש בה הכללו' ס"ג שלם. גם צריך שתדע כי זו הה' שירדה מן התבונה ונתלבשה תוך ז"א כנז' הנה ציורה ד"ו והענין הוא כי הנה התבונה נתפשטה תוך י' ספי' ראשונו' ושליש ת"ת של ז"א שהוא מן הכתר שבו עד החז' שבו וזהו סוד ו' שבציור ד"ו הנז' כנגד הו' ספירו' שבז"א ונודע כי בסיום רגל אות הוא"ו יש נקודה קטנה עקומה קצת הנז' בפ' בלק בס' הזוהר בדף כ"ד ע"ב בשם פסיע' לבר בפסוק אשורנו ולא עתה כמבואר אצלינו שם ואותה הפסיעה היא כנגד שליש עליון דת"ת דז"א הרי כי אות ו' שבציור ד"ו רומזת לבחי' התפשטו' התבונה בז"א בו' ספי' ושליש שבו ונעשת בסוד ס"ג כנודע וכנז' ואמנם אות ד' שבציור ד"ו רומזת אל בחינת לאה הנקרא' ד' קשר תפלין של ראש העומדת באחו' ז"א כנגד ו' ספי' ושליש הנזכרים שהוא החזה ומשם ולמטה עומדת רחל כנודע הרי כי אות ה' האחרונ' שבכל פרצוף התבונה היא המתלש' בז"א וציור' ד"ו ורומזת ענין התפשטותה תוך ז"א עד החזה שבו ואיך ממנה יצאה בחי' לאה שבאחו' המקום ההוא ממש כנודע:

ד׳ונחזור לבאר עתה מה שנשאר מן התבונה למעלה שלא נתלבשה תוך ז"א הנה נתבאר כי התבונה הכוללת היא הוי"ה כללית דס"ג וכשתסיר וכשתחלק אות י' העשירית שבה של מלוי הי' אחרונה לב' יהיו ב' ההי"ן והה' הב' היא נתלבשה לבדה ונשארה התבונ' למעל' בבחי' הוי"ה אחת במלוי כזה כמנין יו"ד ה"י וא"ו ה"ה והנ' היא עול' בגי' נ"ח אז"ן והנה כל זה הוא בבחי' התבונה הנקראת אז"ן כנז"ל וכמו שיתבאר עוד והענין הוא במה שביארנו בעליית התפילות דשחרי' דחול ובמקומו' אחרים כי בכל הדברים העליוני' יש בחי' פנימיו' ובחי' חצוניות והנה זו הה' שירדה מן התבונ' הפרטית ונתלבש' בז"א היא מן החזה ולמטה של התבונה הזו כנז"ל וכאשר ירדה זו הה' למטה להתלבש בז"א אז ירדה חצי קומת התבונ' שמן ראשה עד החזה שלה למטה במקום שהיתה שם בתחלה אותה הה' שירדה ממנה נתלבשה בז"א כי אין המקו' פנוי וזכור מה שאמרנו למעל' כי מחצית קומת התבונ' בכמו' ולא באיכות הוא במקו' החז' שלה ונחזור לענין כי כיון שירד מחצת עליון של התבונה במקום שהי' שם בתחיל' מחציתה התחתונה אז גם מחצית התחתון של הבינה ירדה למקו' מחצית עליון של התבונה ואז גם מחצית עליון של הבינ' ירדה למקו' מחצי' עצמה התחתונ' ונודע כי התחל' ראש התבונ' הית' בתחלה במחצית התחתונה של בינה ונמצא כי כל כללות הוי"ה דס"ג העליונה הכולל' בינה ותבונה ירד למטה במקום ששם היה מקום התבונה כנז' ונמצא כי הבינה והתבונה שניהם יקראו עתה תבונה כוללת ובה צריך שימצא כל כל הוי"ה דס"ג שלימ' והיא בחי' הויו"ת יו"ד ה"י וא"ו ה"ה שהיא בגי' אז"ן כנזכר ועם הה' ב' של מלוי ה"י אחרונה שבה שירדה ונתלבשה בחוטם שהוא הז"א כנז"ל הרי ס"ג שלם:

ה׳ועתה נבאר איך מה שאמרנו שנשאר למעלה הם בחי' נ"ח כמספר דע כי זה שאמרנו שאותה הה' ירדה ונתלבשה בחוטם אינו כל עצמותיה רק בחי' של החצוניות שלה בלבד אשר נעשי' פנימיות תוך ז"א שהוא החוטם ופנימיו' הז"א נקרא חצוניות בערכה כמבואר אצלינו בסדר עליית תפלת שחרית דימי החול עיין שם ופנימיותה נשארה למעל' והיא אות ה' אחרת הנה עוד יש למעלה ב' ההי"ן אחרונו' שבהוי"ה העול' נ"ח כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה כנז' וגם בהם יש חצוניו' ופנימי' והנה פנימיו' הה' אחרונה שיש בכלם שאמרנו שנשארה למעל' נעשת חיצוניו' אל החצוניות של שני ההי"ן האלו ומלבשת אותם ולכן צריך שזו הה' הנקראת פנימיות שתגדיל ותכפל לב' ההי"ן כדי שתוכל להלביש את (בדפו"י לב ע"א) חצוניות שני ההי"ן הנז' וחצוניות שני הההי"ן הנז' נעשות בחי' פנימיות להם והרי הם עתה למעלה ד' ההי"ן ב' מלבישות לב' כנודע כי כיון שהבחי' התחתונ' דהוי"ה דס"ג ירדה חצוניותה ונתלבשה בז"א מוכרח הוא שכל המדרגות העליונו' כלם ישתנו מבחינתם הראשונה וירדו אחריה דוגמתה ומה שהיה בתחלה למעלה חצוניות אל שלמעלה ממנה נעשית עתה פנימי' אל שלמטה ממנה שהית' תחיל' בחי' פנימיו' ועתה נק' חצוניות בערך העליונה. ונחזור אל הענין כי הרי יש לנו שני ההי"ן חיצוניות וב' ההי"ן פנימיות עוד נשארו שני ההי"ן של פנימיות והנה הם נעשית חצוניות אל חצוניות אותיות וא"ו אשר למעלה מהם כמו שביארנו כי הכל הולך אחר התחלה וכיון שבתחל' ירדה אותה החצונ' של אותה הה"א בז"א צריכות כל המדריגו' הקודמות אליה לרדת אחרי' ולעשות התלבשו' אחר מחדש והנה חצוניות אותיות וא"ו נעשו' פנימיות הב' ההי"ן הנז' ולכן צריך שיגדלו שני ההי"ן האלו שמספרם הוא עשרה לכשיהיו במספר י"ג כמנין וא"ו כדי להלבישם והנה הם י"ג וי"ג הרי כ"ו ועוד כ' הראשונות של הההי"ן הם מ"ו והנה עתה פנימיו' אותיות וא"ו נשארו מגולות ואעפ"י שמאותיות וא"ו ולמעלה הוא בחינת בינה כנז"ל עכ"ז כיון שחצוניות וא"ו ירד להתלבש תוך שני ההי"ן שהם מבחי' התבו' ולסבה זו נשארו פנימיות אותיו' וא"ו מגולים לכן עדיין כ"ז נק' מבחי' התבונה ואז נעשים פנימיות אותיות וא"ו חצוניות אל שני חלקי אותיות י' אשר במלוי ה"י ראשונה שהיא מבחי' בינה באופן זה כי הג' חלקי' העליונים של י"ג חלקי וא"ו נעשים חצוניות אל פנימיות שני חלקי היו"ד הנז' כי כ"כ הוא שיעור ג' תחתונים כמו ב' עליונים ושאר י' חלקי הוא"ו התחתונים נעשים חצוניות אל חצוניו' שני חלקים מן היו"ד הנז' הרי הם עתה י"ב חלקים ועם המ"ו הראשונים הרי הם נ"ח וכלם הם מכלל התבונה לסבה הנזכר' כי כל ירידת חצוניו' וא"ו היה לצורך הההי"ן של התבונה לכן גם פנימיות וא"ו שנעשה חצוניות אל שני חלקי יו"ד של מלוי ה"י ראשונה של בינ' גם הם נקראים מכלל התבונה והרי איך כללות כ"ז הוא נ"ח כמנין אז"ן ועם ה' תתאה שירד' בחוטמ' הרי ס"ג וכלם בתבו' לבדה וצריך ליתן טעם למה פנימיו' י' חלקי הוא"ו כלם יחד נעשו חצוניו' אל חצוניות ב' חלקי' לבד של י' מלוי ה"י כנז' והענין הוא כי הנה הראוי היה שלא יתלבשו רק בשני חלקים לבד כמותם ונמצא שהגדילו עוד ח' חלקים אחרים והטעם הוא לפי שיש לנו הקדמה כי כל דבר עליון מחבירו הוא גדול בכל אשר למטה ממנו ואם נמנה כמה תוספת הוסיפו האותיות שלמטה ממנו יהיו ח' חלקי' תוספת ולכן גם היא הוסיפה ח' חלקים בסך כל מה שכלם יחד הוסיפו כנזכר ואלו הם הח' חלקים של תוספת שהוסיפו האותיות שלמטה ממנה כי הנה פנימיות ה' תתא' נגדלה בשיעור שני ההי"ן כנז' הרי שנתוספ' ה' חלקים של תוספת על הראוי לה ופנימיות ב' ההי"ן שלמעלה ממנה נגדלו ונעשו י"ג חלקים להלביש את חצוניות וא"ו הרי ג' חלקים אחרים של תוספת ועם הה' הראשונים הרי ח' חלקי' של תוספת וכנגדם הוסיפה מלוי אות ו' של ה"י ראשונה ח' חלקים תוספ' כנ"ז וא"ת למה גם הוא"ו שלמעלה מן השני ההי"ן לא נתן כח בהם להוסיף רק ג' חלקים בלבד וכיון שהם עליונים מן השני ההי"ן (לא) היה להם להוסיף ה' חלקים כמו שהוסיפו הם בה' תתאה והתשובה מבוארת כי אילו היה צורך להם להוסיף עד ה' חלקים ודאי שהיה בהם יכולת להוסיף אלא שכיון שלא הוצרך להוסיף רק אותם הג' בלבד כדי שיושלמו לבחינת י"ג כמנין וא"ו לכן לא נתנו כח תוספת בשתי ההי"ן שיוסיפו רק ג' חלקים בלבד:

ו׳ונחזור לענין כי הנה אלו הח' חלקי' של תוספת העליונים הם בחינת שתי אותיות א"ז מן אז"ן והענין הוא כי הנה ב' חלקים העליונים המתלבשים בתוך י' חלקי הוא"ו הנה הם שנים כנגד שנים והתוספ' הם שמנה והנה כאשר תמשיך אור אלו השנים באלו הח' הנה החלק העליון נמשך עד הז' והחלק השני נמשך עד הח' כי להיותו למטה מהראשון לכן יכול להתפשט חלק א' יתר על מה שמתפש' הראשו' ונמצא כי הז' חלקים הראשונים של התוספת הם מקבלים אור הב' חלקי עליונים יחד אבל החלק הח' אינו מקבל אור רק מן החלק השני לבדו שנתפשט עד מקומו כנז' ונמצא כי אלו הח' חלקים של תוספת חלוקם בקבלת אורם לב' חלוקות וזהו סוד א"ז מן אז"ן אלא שהם ממטה למעל' כי הא' פחותה מן הז' וכן עד הז' פחותה מן הן' של אז"ן בבחינה אחרת כמו שנבאר כי הן' הם עקריים שהם סוד כ"ה כ"ה אתוון דיחידא דשמע ישראל ובתחלה נחזור אל ענין הנז' כי הנה נתבאר הטעם איך כל אלו הנ"ח חלקים הם מכלל התבונה ולכן צריך שיהי' בה בחינת הוי"ה דס"ג שלימה שהיא הנ"ח הנז' ועם הה"א אחרונ' שירדה בחוטמ' הרי ס"ג אמנם ג' חלקים עליונים דפנימיות אות וא"ו שנעשו חצוניות (בדפו"י ע"ב) אל פנימיות ב' חלקים של יו"ד דמלוי הי' כנז"ל אינם מכלל התבונה לפי שהנה הם מן הוא"ו שאינם מכלל התבונה ולא עוד אלא שהלבישו את פנימיות שני החלקים של יו"ד דמלוי הה"י ראשונה של הבינ' עצמה לכן אינם מצטרפים עם הס"ג שבתבונה אבל בבחינה אחרת גם הם בכלל התבונה והוא כי כיון שכל חצוניות וא"ו זו נתלבשו בשתי ההי"ן שהם מכלל התבונה לבדה לכן גם הג' חלקים עליונים של פנימיו' וא"ו זו הם בכלל התבונה בבחינ' אחרת והוא באופן זה כי אלו הג' חלקי' הנז' של פנימיות הוא"ו אשר נעשו חצוניות אל פנימיות שני חלקים של יו"ד דמלוי ה"י ראשונה הנה הם יחד ה' חלקים ונעשים בחינת אות ה' אחרת כדוגמת ה' תתאה דתבונה שנתלבשה בחוטמא הנקרא ז"א ואמנם ה' זו אינה לא מכלל הבינה ולא מכלל התבונה אמנם נשארה בחי' אמצעית ביניהם ונעשת או"מ אל כל התבונה שהם הנ"ח חלקים עם הה' שנתלב' בחוטמא שמספר' יחד הוא ס"ג ונמצא עתה שהם ה' למעלה בסוד או"מ אל התבונה ונ"ח באמצע בסוד התבונה וה' לתתא דאתלבשת בחוטמא ועתה אם תחבר הנ"ח אמצעיים עם ה' תתאה יהיו ס"ג ואם תחבר הנ"ח עם הה' עילאה שנעשת או"מ יהיה ג"כ ס"ג וזהו סוד פסוק אלה תולדות נח נח וגו' ואמרו רז"ל במדר' רבה ובסה"ז כי נאמר ב' פעמים נח נח לרמוז כי הוא נייחא דעילאין ונייחא דתתאין וכונת' ירמוז אל מה שביארנו כי בהתחבר נ"ח האמצעיי' בה' עילאה יהי' ס"ג וכן בה' תתאה יהיה ס"ג הרי הם שני ס"ג והכל יחד בעצמו הוא שרש ס"ג כנודע הרי הם שלשה מיני ס"ג ולהלאה נבאר עניינם:

ז׳ונחזור למה שיעדנו לעיל לבאר כאן איך ג' אותיות אז"ן סדרם ממטה למעל' וכבר ביארנו ענין ב' אותיות א"ז ונבאר עתה ענין אות נ' של אזן איך היא עיקרית לכלם הנה עיקר אלו הנ"ח אינם רק כ"ה בלבד לפי שהה"א תתאה ירדה למטה בחוט' ומה שנשאר אל התבונה הם ב' ההי"ן ואות וא"ו וב' חלקים שירדו מאות י' של מלוי ה"י עליונה שבבינה הרי הם כ"ה חלקים ואלו הם עיקר הכל ואלו הם סוד כ"ה אתוון דיחודא שבפסוק שמע ישראל ולכן מילת שמע היא מלשון שמיעה לפי שכל אותם הכ"ה אותיות תלויים באזן כנז' גם זהו טעם מה שאמרו רז"ל הקורא את שמע צריך שישמיע לאזניו והטעם הוא לפי שהם תלויים באזן כנזכר ואמנם אף על פי שאינם אלא כ"ה עם כל זה יש בהם שני בחינות שהם הפנימיות והחצוניות ואז יהיו שני פעמים כ"ה כ"ה וזהו סוד פסוק ויפן כ"ה וכ"ה וזהו סוד ב' יחודי' של שמע כנודע והנה אלו הם בחי' נ' של אז"ן שהם העיקריים אבל השמנה האחר' שהם א"ז של אז"ן אינם רק בסוד תוספת כנז"ל ועוד כי הנה הם נחלקי' לב' חלוקות שהם ב' אותיות א"ז מן אז"ן כנז"ל והנה נודע כי הבינה יש בה ע"ס וכל אחת כלול' מעשר הם מאה והם מספר ב' אותיות מ"ס של אפרסמון הנז' בס"ה ריש פר' תרומה והם סוד בינה ותבונה שעולים בגי' מאה וכאשר תחבר כל החלקי' הנזכרי' יהיו מאה באופן זה ה' לתתא נ"ח באמצע ה' לעילא הרי ס"ח ועם ל"ג חלק' הנשארים למעל' בבינה הרי מאה ואחד שהם ק' עם הכללות וזה ענין הל"ג שנשארו בבינ' כי הנה הם ב' אותיות יו"ד ה"י במלואיה' שהם ל"ה וכשתסיר ב' חלקי היו"ד אחרונה של מלוי הה"י שירדו למטה תוך פנימיות ג' חלקים עליוני' של אותיות וא"ו ונעשו ה' עילא' למעל' מן הנ"ח כנז' הנה ישארו למעלה בבינה לג' חלקים כנז' גם דע כי כמו שנתבאר שיש הוי"ה דס"ג אחת הכוללת את בינה ותבונה וגם יש הוי"ה דס"ג אחרת פרטיית בתבונה לבדה לפי שבה נתפשט כל מציאו' בינה אח"כ כנז' והנה כמו כן צריך שגם בתבונה יהיו בה כל המאה ברכאן הנז"ל שאמרנו שיש בבינה והוא באופן זה כי הנה נתבאר איך בתבונה יש נ"ח חלקים כמנין אז"ן ועוד יש ה' תתאה המתפשטת בחוטמ' שהוא ז"א והיא נעשית בחי' מ"ב כמו שנבאר והנה תחבר מ"ב ונ"ח הרי ק' בתבונה לבדה וזה אופן המ"ב האלו הנה ביארנו במקומות רבים כי אות הה' מתחלפת בג' ציורים האחד הוא בציור ג' קוי' שהם ג' ווי"ן כזה

הב' הוא בציור ד"ו כזה

ה הג' הוא בציור ד"י כזה

ואמנם בהיותה בציור ד"י הנה הם ג' קוים נה"י ובכל אחד מהשלש' יש ד"י הרי ג' פעמים ד"י הם מ"ב גם זהו סוד המ"ב הנז' הוא בחי' מ"ב אתוון שיש בהוי"ה דס"ג והם ד' אותיות ההוי"ה בפשוט' והעשר אותיו' מלוייה וכ"ח אותיות מלוי מלויה הרי מ"ב והנה בזו הה' תתאה שנתלבשה בחוטם יש בה לבדה כל ההוי"ה דס"ג ג"כ ונמצא כי אלו המ"ב אשר בה עם הנ"ח אשר בתבונה הרי ק' גם סוד אחר יש בענין הה' זו תתאה שנתלבשה בחוטם הנעשה ציור ד"י והוא כי במקו' זה נרמז כמאמר רז"ל למה נקרא שמו שד"י שאמר לעולמו די והענין הוא כי היסוד של בינה הוא הנק' שדי כנודע והנה היסוד של ה' תתאה (בדפו"י ע"ג) שנתלבשה בחוטם שהוא ז"א נתפשט עד מקום החזה שבז"א בלבד ואז אמר ד"י ולא נתפשט יותר ולכן הוא ציור ד"י עוד יש טעם אחר למה ה' זו היא בציור ד"י והוא במה שנודע כי פרצוף לאה יצאה באחו' ז"א כנגד הנצח הוד יסוד של התבונ' המתפשט' תוך ז"א ואין לאה מתפשטת רק עד כנגד החזה של ז"א באחור' וגם על לאה זו רמזו באמרם שאמר לעולמו די ולא נתפשטה יותר כי גם היא נקראת עולם כנודע ולה נאמר די על ידי יסוד התבונה שגם הוא נפסק שם ולא נתפשט יותר: ונחזור למעלה לבאר מה ענין אותם הל"ג חלקי' שהם בבינ' למעל' כנז' הנה נתבאר אצלינו כי לפעמי' אות א' נחלק הקו אמצעי שבה לשנים לארכו כזה

ואז הם י"ו למעל' י"ו למטה הרי ל"ב שהם כנגד ל"ב שינים שבפה ועם כללותם הם ל"ג ונודע כי אות א היא בבינה כמשרז"ל אל"ף בי"ת בינה וא"כ בינה היא אלף והיא בגי' ל"ג כנז' גם

ח׳{אמר שמואל המעתיק נלע"ד טעות קולמו' כ"א תמלא הפ"ה בה"א יהי' החשבון ר"ע ולא רס"ו לכן נלע"ד להגיה שמלוי הפ"א תהי' באל"ף ואז יהי' החשבון שלם כמנין רס"ו ובכולל יהי' רס"ז ואז יתחלק לג' חלקי' פ"ט כנלע"ד} אלף במלואה אל"ף למ"ד פ"ה והם בגי' רס"ו תחלקם לג' חלקים יהיו ג' פעמי' פ"ט פ"ט פ"ט והם סוד הוי"ה דס"ג עם מספר ארבע אותיותיה הפשוטות שהם כ"ו יהיו פ"ט. והרי איך באות אל"ף במלואה שהוא בגי' רס"ו נכללי' בה ג' הויו"ת של ס"ג וג' הויו"ת בפשוט' ואמנ' כנגד אלו ג"פ ס"ג יש ג"פ ס"ג למט' בתבונ' שהם ה' עילא' ונ"ח הרי ס"ג וה' תתאה ונ"ח הרי ס"ג והכל יחד בעצמו הוא ס"ג הרי ג' פעמי' ס"ג שיש בתבונ' כנז"ל ונודע כי ג' הויו"ת הם ג' אלפין בהיותם בציור כזה יו"י א והו' בגי' כ"ו כמנין ד' אותיות ההוי"ה בפשוטם והרי כי באלף העליונה במלוא' שהם בגי' רס"ו יש בה ג' הויו"ת דס"ג וג' אלפין וכבר נתבאר כי כל אלף היא בגי' ל"ג כנז' נמצא כי הג' אלפי"ן האלו הם ג"פ ל"ג שהם בגי' ק' עם הכולל ואלו הק' הם למעל' בבינ' כדמיון הק' שביארנו לעיל שיש בתבונה והנה אם תחבר ק' זה עם הרס"ו הנז' יהיו שס"ו והם סוד שס"ה יום ורביע שהם מספ' ימי שנות החמ' כנוד' וכבר הודעתי' כי אלף היא בינה על דרך הנז' גם הודעתיך איך בינה היא אז"ן. גם הודעתיך בזה ביאור מה שאמרו בספ' הבהיר כי האז"ן היא כצורת אל"ף והוא מובן עם הנז' גם הודעתיך איך מן הל"ג שבבינ' נמשכו' ג' אלפין שהם ג' פעמים ל"ג ועולים בגי' ק' עם הכולל ואמנם ק' אלו הם בחינתם שם אדנ"י עליון אשר כאן למעלה והם סוד מאת אדנים אשר הודעתיך במקום אחר עניינם שנרמזים בשם אדנ"י אשר הוא בגי' ס"ה ועם מספר ל"ד אותיות שיש במלוי מלויו הרי הם צ"ט כמנין ג' פעמים ל"ג ל"ג ל"ג הנז' ועם כללותם הם ק' גם ידעת פירוש הפסוק ה' שמעה וכו' כי השמיעה היא באזן שהיא הבינה ולכן ראשי תיבות "שמעה "סלחה "הקשיבה הם שס"ה כמנין הנז' שהם ימות החמה ששרשם בבינה ולכן מתחילי' מבחי' השמיעה והם סוד הרס"ו עם הק' העולים שס"ו כנז"ל גם הודעתיך איך שם אדנ"י יש במקו' הזה ודע כי לסבה הנז' עיקר אמירת פסוק זה של אדנ"י שמעה וגו' הוא ביום הכפורי' אשר רומז אל בינה עילאה כנודע גם בזה תבין מה שכתבנו בדרוש יום הכפורי' בענין ה' עינויי' שבו שכלם בחינת קולות שבהם נזונים ז"א ונוקביה ביו"כ ואינם נזוני' מסוד אכילה ושתיה ותבין איך כל בחי' הבינה הם קולות הנשמעים לאזן. גם בזה תבין כי התבונ' היא אות ה' אחרונה של הבינה וזהו סוד מה שאמרו בספר התיקוני' מלכות נפש תבונה והענין הוא כי התבונה היא בחי' המלכות הנקראת נפש של הבינה גם בזה תבין מה שאמרו באדרת האזינו כי תבונה איהי בן ובת מה שאין כן בבינה שאין בה רק אותיות בן י"ה אבל בת לא נרמזה בה והענין הוא כי בבינ' לבדה אין בה בחי' שם אדנ"י הנקרא מלכות ובת רק יש בה חשבון הוי"ה שהוא בחי' ב"ן אבל כאשר תחבר עם התבונה אז יהיה בהם בחי' הוי"ה ואדנות שהם בן ובת והוא במה שביארנו לעיל כי הל"ג חלקי' שבבינה כשיתחברו עם הנ"ח חלקים שבתבונה יעלו בגי' צ"א כמנין הוי"ה ואדנ"י שהם בן ובת גם תבין מן הדרו' הנז' ענין ש"ע נהורין שיש בפנים העליוני' הנקראי' תרין תפוחין והוא כי הנה נתבאר למעל' כי באזן העליונה יש בה ג' בחי' דס"ג שהם אלו האחת ה' עילאה עם נ"ח הרי ס"ג הב' ה' תתאה עם נ"ח הרי ס"ג הג' כללות' יחד הוא ס"ג אחד הרי ג' פעמים ס"ג באזן ימין ועל דרך זה ג' פעמים ס"ג באזן שמאל הרי ו' פעמים ס"ג והם בגי' שע"ח שהם ש"ע נהורין הנמשכי' אל הפנים תרין תפוחין קדישין והשמנה האחרים הם שמנה אותיות שיש בשני ההויו"ת שיש ברישא חוורא והם למעלה (בדפו"י ע"ד) בשני צדדי הראש ימין ושמאל הנמשכים אל הפנים הנזכ' גם תבין ענין ההוי"ה דמ"ה דמלוי אלפי"ן איך היא בחוטם כי שם הוא בחי' ז"א גם תבין כי חוט' בגי' ס"ג לרמוז אל ה' תתא' דתבונ' שהיא האזן שירד' ונתלבשה בחוט' ונעש' בחי' ס"ג כנז"ל. ותבין ג"כ ענין אז"ן שהוא בגי' נ"ח ונמשך עם ה' זו שירדה בחוטם ונעשת ס"ג כמנין חוט"ם: