שער ההקדמות, דרושי אבא ואימאSha'ar HaHakdamot, Abba and Imma
א׳דרושי או"א
1
ב׳הנה או"א נזדווגו יחד וטפת אבא חכמה ונעשית חסד וטפת אי' נעשת גבורה והב' נעשו אחת וכשנתנה טפת אבא באימא בהיות שיסוד הוא למעל' מהיריכי' נמצא שהחלק א' משתלשל ונכנס בנצח שבה ונעשו חכמה ושלה נכנס בהוד שבה ונעשה בינה והשתים שהם חו"ג נעשו דעת והרי יש ג' מוחין חב"ד לז"א ולהיותם מלובשי' כנז' הוצרכו להגדילה ולכן עלו ב' שלישי החסד ועלו בחכמה שבו ונ"ל בכח הנצח הגדול שליש ונעשה חכמה וכן מצד הגבור' אח"כ עלה שליש א' מנצח ונתחבר עם השליש של החסד הנשאר במקומו וגם בא להם החסד הראשון מה' חסדים שבדעת והגדילם שליש ונעשה חסד שלם אח"כ ירד החסד מן הה' חסדים ונכנס בשני שלישי הנצח הנשארים במקומ' והגדיל' שליש ונעש' נצח שלם ועד"ז היה בקו שמאל ולפי שאמרו רז"ל במצוה יוסיף האדם עד שליש במצוה לכן לא היתה שום הגדלה יותר משליש אח"כ נגדל קו אמצעי באופן זה כי הנה להיות שכלם היו כקרני חגבי' הנה החסד הא' מן הה' חסדים הראוי אל הת"ת בבואו שם לא היה מכוסה כמו החסדים של נצח והוד אמנם שלישותו לבד היה מכוסה תוך יסוד אימא כי הוא קצר וב' שלישיו היו מגולים והנה מב' שלישים המגולים הא' הגדיל את הת"ת והיסוד שבו והב' בלט לאחור ושם עשה כתר לנוק' דז"א והשליש המכוסה הוצרך לכתר שלו וכתר שלה נעשו בבת אחת ומן ג' שלישי הנצח דז"א נעשו חכמה וחסד ונצח בנוק' ומג' שלישי ההוד שבו נעשו בינה וגבורה והוד שבה ומן ג' שלישי היסוד שבו השליש הא' עלה לדעת שבה והוריד לה שם ה' גבורו' הנצרכות אליה להגדלת' ותחל' היו בז"א בסו' פקדון ועליה' נאמ' והיה האוכל לפקדון לאר' ומהשליש הב' נעשת' ת"ת שבה ומשליש השלישי נעשו היסו' והמל' שבה
2
ג׳דרוש ב' על הנז"ל אמר הכותב גם מצאתי להר"י הכהן ז"ל ולא נמנעתי מלכותבו כאן הנה מזווג דאו"א נמשכו ב' טפות טפה א' ממוחין דאבא והיא בחי' חכמה לז"א וטפה א' ממוחין דאימא והיא מוח בינה לז"א ודעת עליון שהוא הכולל ומייחד יחד חו"ב והנה אלו נתלבשו כך חכמה בנצח דאבא ונצח דאבא בתוך נצח דאימא בסוד אבא טמיר וגניז גו אימא כנז' באדרא כי אב' הוא בדמיון נשמה אל אימא ובינה נתלבשה בהוד דאבא והוד דאבא בתוך הוד דאימא ודעת נתלבש ביסוד דאבא ויסוד דאבא ביסוד דאימא האמנם יסוד דאבא מתפשט יותר ויוצא לחוץ מן יסוד אימא ואלו כלם נעשו מוחין לז"א הנק' ישראל וביסוד דאימא גנוזי' תרין עיטרין שהם חו"ג דאריך והם פקדון בלבד אצלה ואלו לא נתלבשו כלל ביסוד דאבא רק ביסוד דאי' והוא בחי' דעת ב' לז"א בסו' כי אל דעות ה' תרין דעות ואלו מתפשטים עד החזה דז"א ומשם מתחיל רישא דנוק' דז"א ואמנם המציאו' שלה נשאר בו תמיד כענין שנאמר שימני כחותם על לבך וגם משם מכנגד החזה דז"א מתחיל כתר של יעקב דכורא ונמצא שבחי' יעקב דכורא שוה לבחי' יעקב נוקבא הנק' רחל וז"ס יונתי תמתי תאומתי שוה אלי גם ז"ס ויהיו תואמים מלמטה רוצה לומר מכנגד החז' דז"א ולמטה ויחדיו יהיו תמי' אל ראשו הוא כאשר לאה מתפשטת עם רחל ובחי' ז"א שוה אליה ובבחי' זו מתפשטים המוחין הנז' כי יעקב דכורא לוקח נה"י דאב' בלבד כי היסו' דאבא שהוא ארוך מגיע עדיו ויעקב נוקבא לוקחת נה"י דאימא והיסוד דאימ' הוא קצר וע"כ אין בו דעת אמנם התרין עיטרין הנז"ל שהיו בה בסוד פקדון הנה הם מתגלים והחמש גבורות נתפשטו בחג"ת נצח הוד של ז"א ונצח והוד שלו הם מוחין אליה ונמצא שיש לה ב' חסדים מן התרין עיטרין וז"ש רז"ל מלמד שנתנה באשה בינה יתירה יותר מן האיש ר"ל יותר מבחי' יעקב דכורא וכשנגע סמא"ל בכף ירך יעקב לא היה בבחי' ז"א הנקרא ישראל כי הרי עליו כתיב וירא כי לא יכול לו אמנם נגע בכף ירך יעקב דכורא בפרק העליון דנצח שבו שהוא כנגד פרק התחתון דנצח דז"א וגם נגע בהוד דיעקב נוקבא הנק' רחל כי הנה שניהם עומדים אחור באחור ונמצאו מכוונים נצח שלו בהוד שלה ובזה יובן מאמר ספר הזוהר בפרשת בראשית בענין כף ירך יעקב
3
ד׳דרוש ג' על הנז"ל דע כי ב' מיני זווגים יש אל או"א שבאצי' הא' נק' זווג פנימי והב' נק' זווג חיצון שהם סוד (בדפו"י ע"ד) הכלים או העצמות ובכל זווג מאלו הב' יש בו שני אופני' או בהיותם או"א פב"פ שוים בקומתם או בהיותם בסוד הרכנת הראש כמבואר בדרוש שקדם לזה והנה שני אופנים אלו הם בבחי' זווג הפנימי שהו' העצמות וכן בבחי' החצון שהוא הכלים ונמצאו זווגי או"א דאצי' שתים שהן ד' וכנגדם שני זווגים שהם ארבע כיוצא באלו בזו"ן דאצי' וצריך שתדע כי בכל מקום שהוא זווג הפנימי הוא להוליד נשמות בני אדם וזווג החיצון בכל מקום שהוא הוא להוליד נשמות המלאכים ואמנם מלבד ד' מיני זווגים הנז' יש עוד בחי' אחרות בענין הזווגים אם הוא לברוא נשמות חדשות ממש ואם הוא לחדש ולתקן ולהחיות נשמות ישנות שכבר נבראו ולחדש להם מוחין וכ"ז הוא בזמן שבית המקד' היה קיים אמנם אחר החרבן אין שום זווג לא לאבא עם אימא ולא לז"א עם נוק' לברוא נשמות חדשות וז"ס מ"ש רז"ל ולא אבא בעיר נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלי' של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה שהוא הזווג העליון של אבא באימא וזווג התחתון של ז"א בנוק' באופן שאחר החרבן אין שום זווג פנימי לא שוה בשוה ולא בהרכנת הראש בין באו"א בין בזו"ן ואין זווג לנשמות חדשות רק להחיו' את הישנו' חיות המוכרח להם הנקרא מזון וגם לחדש להם בחינת מוחין
4
ה׳דרוש ד' על הנז"ל דע כי כבר נת' אצלינו איך מהיסו' של א"א אבא שהוא {א"ש ונ"ל שטעו' קולמוס נפל באומרו של א"א אבא וכו' ואי אתמר הכי אתמר של אריך באבא.} סיום כלו משם יוצא הארה והבל מפי היסוד ומתחלק והיה לשני ראשים או"א והנה ראשי או"א מגיעים למעלה בדיקנא דא"א כנז' באדרא זוטא דבמזלא אתכלילן ולכן האור הפנימי שלהם אינינו צריך לחזור לעלות ממטה למעל' דרך שערות הראש ע"ד שביארנו בשערו' הראש דאריך שהם אור החוזר אמנם מגמת פניהם וכל חפצם ותאות' להגדיל את זו"ן בניהם ולתת בהם בחי' מוחין בסוד ושמים לא זכו בעיניו כי או"א לעולם מרוב חשקם אל בניהם הנקרא ז"א ונקרא שמים נראה בעיניהם כאלו לא זכו בעיניו ושלעולם צריך להשפיע בו ולכן תמיד מתקני' אותו ומנחילי' לו עטרות ומוחין וגם זהו סוד בורא השמים ונוטיה' ולכן האור שהיה צריך שיחזור לעלות בהם למעלה ויצא דרך שערות ראשיהם הוא יורד למטה לעשות מוחין לזו"ן (עיין בע"ח סו' פ"ד מש' י"ד בשמ"ש ועיין דב"ש ד' י"ז ע"ג שאלה ן') ובזה תבין טעם למה א"א וז"א ונוק' יש להם שערות ולא כן או"א כי הם חלקים מבלי שערות והטע' הוא כי השערות הם בחי' אוה"מ אל הפרצוף ההוא וכיון שאו"א אתכלילן במזלא שהיא בדיקנא דשערי דא"א והם נכללים ומוקפים בתוכם כבר יש להם או"מ ולכן האור ההוא יורד לתת מוחין לז"א ולנוק' ונשארי' הם חלקי' מבלי שער מה שאין כן בשאר שהוצרכו לשערות להיות' להם לבחי' אורו' מקיפי' וזהו סוד ואחר עורי נקפו זאת פירוש כי השערו' הצומחו' מאחורי עורי כלפי חוץ הם משמשים לבחי' מקיפים וזהו אומרו נקפו זאת ואחר שהקדמנו ענין אלו השערות הנמצאים בג' פרצופי' הנז' נבאר אגב ארחין החלוק שביניהם הנה סימנם ויטע אש"ל בבאר שבע ראשי תיבות "אדום "שחור "לבן מלמטה למעלה שכן האשל צמח מתתא לעיל' והם שערות נוק' דז"א אדומו' בסוד היותה נקראת פרה אדומה ושל ז"א שחורות בסוד קוצותיו תלתלים שחורות כעורב ושל א"א הם לבנות כתלג חיוור וזהו סוד ויטע אש"ל בבאר שבע כי אברהם שהוא מדת החסד והם המי' המצמיחים את השערות וביאור הענין הוא כי בראש ז"א יש שם שרש הקליפות הנאחזים בשערות ראשו ולכן הם שחורים אבל בשערות ראש נוק' הם שרש הדינים ולא קליפות ממש ולכן הם אדומות ואינם לא שחורות ולא לבנות ושערות אריך הם רחמים ולכן הם לבני' וצריך עיון כי הסברא נראית הפך מזה כי שרש הקליפות תהי' בנוק' ולא בזכר אבל הענין הוא כי המאציל העליון יתברך ראה והנה אם הדיני' היו נשרשים ברישא דז"א היו דינים קשים עד מאד לפי שכבר הודעתיך מה שאמרו בס' הזוה' פרש' תצוה כי דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא לפי שהמוחין שלו הם מן נה"י של התבונה נוק' ואם שרש הדינים היו שם היו הדינים מתגברי' מאד וכן אם שרש הקליפות היו ברישא דנוק' אשר כל הקליפות סובבים אותה בסוד כשושנה בין החוחים היו נאחזים בה הקליפות תמיד והיה נחרב העולם ולכך נהפך הדבר כי שרש הקליפות יהיו נאחזים ויונקים מראש הזכר אשר שם בא להם האור מרחוק לפי שמקום הקליפות הוא למטה בנוק' כנז' וע"י כן אין לקליפות אחיז' יתירה בהיותם יונקים ממקום רחוק מה שאין כן אלו היו יונקים מראש הנוק' בקרוב וכן בענין שרש הדינים אלו היו יונקים ונשרשי' בראש ז"א אשר דיניו תקיפין ברישא היו הדינים מתגברים מה שאין כן עתה בהיותם יונקים מראש הנוק' אשר דיניה נייחין ברישא כי המוחין שלה נעשים מנה"י של ז"א שהוא דכורא ודיניה שם הם ממותקים ואינם קשים. גם דע כי בא"א וז"א יש בו שערות בראשו ובזקנו מה שאין כן באבא שאין (בדפו"י נ"ב ע"א) בו שער לא בראש ולא בזקן הוא במה שהודעתיך כי או"א מלבישים את א"א בשתי זרועותיו זה מימין וזה משמאל ודיקנא של א"א מתפשטת על גבי אבא ואמא עד סופם שהוא עד טבורא דאריך ונמצאים אבא ואמא מתלבשים תוך דיקנא דאריך והנה אבא אתכליל במזל השמיני דדיקנא כנודע ולכן אינינו צריך להיות בו זקן גם שערות הראש הם בחי' אור חוזר ממטה למעלה תוך הגוף ויוצא מעל גבי ראשו כדי להעשות שם או"מ ואמנם אבא אתכליל במזלא והוא או"מ אליו. גם דע כי השערות של הראש צומחים באדם תכף כשנולד אבל שער הזקן אינו גדל עד שהוא בן עשרי' שנה והטעם הוא לפי שברישא דא"א יש בו שבעה תיקוני רישא ואח"כ יש לו י"ג תיקוני דיקנא ס"ה עשרי' כי אז יהיה באדם חתימת זקן:
5
ו׳דרוש ה' ארוך על הנז"ל
6
ז׳דע כי הנה למעלה בביאור ארבע אותיות ההוי"ה נתבאר קצת ענין או"א ועי"ש ושם נתבאר ענין מה שאמרו בס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה וכו'. ונחזור עתה לבאר עניינו ובתחלה נקדים הקדמה אחת והיא זו הנה ג' בחי' יש באימא עילאה. האחת נקראת בינה ונקראת אות ס'. והב' נקראת תבונה ונקראת אות מ"ם סתומה. והשלישית נקראת גם היא תבונה ונקראת אות ד' והנה הנה"י של זו השלישית הנקראת תבונה גם כן הם המתלבשים בתוך ז"א בסוד מוחין כנודע ולפעמים עולה ז"א עם זאת השלישית המתלבשת בו למעלה עד בחי' שנית הנקרא' גם היא תבונה שהיא שניה אל הבינה ועליה נאמר אני ישנה אני שניה כנז' בס' התקונין ואז זו השלישית נכללת עם השניה ושתיהם נקראים תבונות והז"א שעלה שם נקרא איש תבונות וזהו סוד ואיש תבונות ידלנה כי הז"א הנכלל עם התבונות הנז' דולה ושותה ויונק ממימי אותה השניה הנקראת מ"ם סתומ' ולפעמי' גם זו השניה בהיות' נכללת מן השלישית ומן ז"א כנודע עולה עד הראשונה הנקראת בינה ואז שתי התבונות עם הבינה כלם נקראים בינות והז"א נקרא עם בינות וכ"ז שז"א לא עלה עד בינה עילאה נאמר עליו כי לא עם בינות הוא וכו' לפי ששתי התבונות יש בהם קצת דין ולכן יש עדיין קצת אחיזה אל הקליפות ולכן לא ירחמהו עושהו כי התבונות אינם רחמים פשוטים כמו בינה עליונה אמנם דע כי העיבור הראשון של ז"א שהיה בבטן אימא בבחי' תלת כלילין בתלת הנה מקום עמידתו אז היה בתבונ' הראשונ' שהיא אות ה' ראשונה שבהוי"ה כמו שיתבאר והיא הנקרא' מ"ם סתומה והענין הוא כי הלא כל שלשה בחי' הנז"ל שיש באימא עילאה כלם הם פרצוף אחד הנקרא אימא אלא שלפעמים נחלקת לשלשה בחי' הנזכרים ובשעת העיבור הנז' כלם נכללו יחד בפרצוף אחד ונמצא כי בהיות' כלם בפרצוף אחד נמצאת עומדת התבונה הראשונה מן החזה דאימ' ולמטה ששם הוא מקום הבטן שבו מקום עמידת העובר בסוד העיבור ולא מן החזה ולמעלה ששם מקום בינה עליונה וכמו שיתבא' לקמן בעהי"ת:
7
ח׳ופעם אחרת שמעתי ממורי זלל"ה כי הנה כמו שנתבאר אצלינו שיש למטה נוק' דז"א ונחלקת לשתי בחי' הנקראים לאה ורחל כן על ד"ז הוא באימא נוק' דאבא שהיא נחלקת לב' בחי' בי' ותבונ' וגם אבא נחלק לשתי בחי' האחד חכמה והשני ישראל סבא והנה הבינה מזדווגת עם חכמה ועליה' נאמר ונהר יוצא מעדן דלא אתפרש זווגייהו לעלמין כחדא נפקין וכחדא שריין והתבונה מזדווגת עם ישראל סבא וזווגם אינו תדירי דלזמנין אתפרשאן והנה זה סדר התחלקות פרצוף אימא לשתי הבחי' הנז' כי מראשה עד החזה הוא בחי' בינה ומן החזה ולמטה היא תבונה כמבואר אצלינו גבי לאה ורחל והנה זו התבונה גם היא נחלקת לשתי חצאין עם היותה כלולה כלה מפרצוף אחד לבד והוא כי עד החזה שבה אינה מתלבשת אבל מן החזה שבה ולמטה מתלבשת תוך ז"א והנה שני חצאים אלו של זו התבונה עליהם נאמר ואיש תבונו' ידלנה כי הם שתי תבונות בערך היותה נחלקת לשתי חצאים אלו כנזכר אבל אינם רק פרצוף אחד בלבד ודע כי לפעמים הבינה יורדת למטה ונכללת עם התבונה בפרצוף אחד ולפעמים כי התבונה היא העולה למעלה ונכללת עם הבינה והנה כאשר נזדווגו או"א לתת בחי' המוחין לז"א כנודע אז נכללו יחד בינה ותבונה אלא שאז ירדה בינה למטה ונכללה עם התבונה ובהיותם יחד שם למטה היה הזווג הזה וניתנו המוחין ההם בתבונה ושם עמדו בבחי' עיבור שני שהוא לצורך המוחין דז"א כנודע והתבונה ילדה והוציאה את המוחין לחוץ לתתם בז"א ואחר שילדתם לחוץ חזרו המוחין להתלבש תוך נה"י של התבונה ואח"כ נכנסו תוך ז"א כמו שיתבאר במקומו. ע"כ מה ששמעתי בפעם אחרת:
8
ט׳ואחזור לדרוש הראשון הנה אמרו בס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש כי הנה נתבאר לעיל אצלינו שאו"א כל אחד מהם מתחלק לשתי בחי' כי אבא נחלק לחכמ' ולישראל סבא ואימא נחלק' לבינה ותבונה והנה אבא נרמז באות י' של ההוי"ה ואימא באות ה' (בדפו"י ע"ב) ראשונה וצריך שבשתי אותיות אלו שהם י"ה יהיו נרמזים ד' בחי' הנזכ' באופן זה כי באות י' יהיו רמוזים זווג חכמה עם בינה ובאות ה' ירמזו ישראל סבא ותבונה. והענין הוא כי הנה אות י' במלואה יש ג' אותיות שהם יו"ד ואות י' הפשוטה שהיא השרש שהיא חכמה ושני אותיו' המלוי שהם ו"ד שהם ציור ה' היא הבינה והרי איך אות י' שהיא חכמ' נתעלמ' שם הבינה ברמז בסוד המלוי בלבד וזהו שאמר הבן בחכמה וחכם בבינה כי עיקר אות יו"ד המפורשת היא חכמה והבינה נתעלמה בו ברמז אבל באות ה' הראשונה היא נהפך כי אות ה' רומזת בתבונה אבל ישראל סבא נעלם בה ברמז בבחי' העוקץ שאחורי אות הה"א כזה יה שצורתו י' דבוקה עם ה"א וזהו חכם בבינה וצריך לתת סבה לזה כי הנה החכמה היא יותר נעלמת מן ישראל סבא וכן הבינה יותר נעלמת מן התבונה והנה מצינו חילוק בין אבא לאי' כי החכמ' הראשונ' נגלת באותי' הפשוט' וישראל סבא נרמז בהעלם בעוקץ שאחורי הה"א ובאימא היה להיפך כי הבינה נעלמת במלוי ו"ד והתבונה נגלת באות ה' הפשוטה. והטעם לזה הוא בקצור גדול במה שהודעתיך כי הכתר דאו"א הוא מלביש במקו' הגרון של א"א אשר הגרון ההוא הוא בחי' בינה דא"א. גם הודעתיך דרוש נחמד על פסוק יומם יצוה ה' חסדו כי שני בחי' הם בחסד האחד הוא למעלה תחת הבינה והחסד הזה הוא מתפשט בכל הספי' שלמטה ממנו וזה נקרא יומם שעליו אמרו בס' הזוה' שנקר' יומא דכלהו והשני הוא בחי' חסד הנשאר במקומו ואינו מתפשט כמו האחר והנה תחת סיום הגרון דאריך במקום ראשי הכתפי' דא"א קודם שיראה התפשטותו חלוק שני הזרועות שם הוא מקום החסד העליון הנקרא יומם וכאשר האור הנמשך מן הגרון שהיא בינה דא"א יורד הנה הוא מתלבש בזה החסד העליון כי אור הגרון שהוא בינה גדול מן החסד ולכן מתעלם ומתלבש בו ואחר שנתעלם בו אז אבא נתהווה ונאצ' מבחי' החסד העליון ההוא כי חסד בכ"מ הוא זכר ואימא נאצלה מן בחי' הגרון שהוא בינה כמותה אלא שהיא דא"א ובבחי' זו נמצאת אימא מעולה יותר מן אבא ולכן היתה אימא נעלמת ומתלבשת בתוך אבא כי היא גבוהה ממנו וזהו סוד הבן בחכמה שהיא אות י' של ההוי"ה כי שם החכמה נגלת בבחי' י' פשוט' ואימא נעלמת בתוכו בבחי' ו"ד מלוי אות יו"ד אבל אח"כ שכבר התחילו שני זרועות שהם חסד וגבורה דא"א להתפשט והחסד הזה הוא החסד השני התחתון ואמנם הוא יותר עליון מן הגבורה שהוא זרוע השמאלי. ואז נתלבש החסד הזה התחתון תוך הגבו' ואז במקום ההוא עומדים ישראל סבא ותבונה ונאצלי מן החסד והגבור' דא"א ולכן באלו היה להפך כי התבונה נגלת וישראל סבא מעולה ממנה ומתעלם בה וזהו סוד וחכם בבינה כי באות ה' ראשונ' של ההוי"ה שם התבונ' נגלת באות ה' וישראל סבא נעלם בתוכה בבחי' העוקץ שאחורי הה"א שצורתו י' כנז"ל ובזה תבין מה שאמרו באדרת האזינו לבתר אשתכחו דחכמה אבא ובינה אימא פירוש כי למעל' בחכמה ובינה העליונים שבמקו' הגרון דא"א היו נעלמים בינה בתוך חכמה ולא היו ניכרי' אבל לבתר רוצה לו' במקום חו"ג דא"א שם נגלה בחינת' ונודע מדריגת' כי זה אבא וזו אימא וזה היה בישראל סבא ותבונה כנזכר:
9
י׳ונחזור עתה לדבר בדרך פרט ענין בינה ותבונה הנה נתבאר כי שני אותיות ו"ד שיש במלוי אות י' הם צורת ה' והיא בינה עילא' ודע כי דלת זו יש לה ג"כ עוקץ מאחריה כמין י' ונמצא כי צורת י' ושני ווי"ן כזה ד והם בגי' כ"ב כי הם סוד כ"ב אותיות שנתן חכמ' בבינ'. ועתה נבאר ענין בינה ותבונה היטב ולכן צריך שנבאר למה בבינה שנרמז' בשתי אותיות ו"ד של מלוי היו"ד קדמה אות ו' לאות ד' ובתבונה שנרמזה באות ה' ראשונה של ההוי"ה שציורה ד"ו למה קדמה ד' על ו' כי תחלה הי' ו"ד ועתה ד"ו גם נדייק כי אות ו' שבמלוי יו"ד יש לה ראש ואות ו' שבתוך ה' אין לה ראש אבל הענין הוא כי הבינה אינה נרמזת רק באות ו' לבדה של מלוי יו"ד ולכן יש לה ראש להורות כי בינה זו שלמה במוחין ההם שלה שהם ראש אות ו' וגופא של וא"ו הם שש קצוותיה ונמצאת שלימה בעשר ספירותיה אבל אות ד' שבמלוי אות יו"ד הם בחי' ד' מוחין הנקראים חב"ד ודעת כלול מתרין עטרין אשר יצאו מן הבינה הזאת ונתלבשו באחו' של נהי"מ שלה ואח"כ הולכים ומתלבשי' בסוד מוחין בתבונה הנרמזת באות ה' של ההוי"ה ע"ד מה שביארנו בענין המוחין דז"א שתחלה מתלבשי' באחורי' דנה"י דתבונה ואח"כ מתלבשים בו והרי כי אות ו' היא הי"ס דבינה לבדה ואות ד' הם האחורי' של ד' תחתונות שבה שבתוכם המוחין של התבונה ועדיין לא נתלבשו בתוך התבונה ולכן קדמה ו' אל ד' ואמנם התבונ' היא צורת כל ה' ראשונה של הוי"ה שציורה ד"ו וכל שני האותיות הם בחי' התבונה כי ד' הם ד' מוחין שלה אותם שנמשכו אליה מן הבינה שהיו בתחלה בבחי' ד' של מלוי יו"ד כנז"ל ועתה נמשכו בתבונה עצמה כמו שהודעתיך בענין המוחין דז"א כי כל דבר שבקדושה הרושם שלה נשאר בכ"מ ומדריגה שעמדה בהם ולכן ב' (בדפו"י ע"ג) אותיות דל"ת אלו קיימות שתיהם ושאר ו' קצוות התבונה הם אות ו' שבציור אות ה' ולכן אין לזו הוא"ו ראש לפי שאינה רק בחי' שש קצוותי' כי המוחין נרמזו באות ד' שעל גבי ו' כנז' ולכן קדמה ד' שהם המוחין אל ו' שהם שש קצוות אבל נשאר להבין כי מאחר ששתי אותיות ד"ו הם בה והם כסדרם א"כ למה נתחלקו לשתי אותיות ונתפרדו ד' המוחין מן שש הקצוות כנודע שאין רגל הה"א נוגעת בגגה ואינו כמו בחכמה שכל י' ספירותיה נתחברו באות אחת שהיא י' פשוטה או כמו הבינה שכל י"ס שלה נתחברו באו' אחת שהיא ו' עם ראש שבה כנז'. והתשובה לזה הוא דע כי הבינה העליונ' לעולם יש בה מוחין אבל זאת התבונה לפעמים היא בעוד שש קצוות בלבד ולפעמים נתוספים בה ד' מוחין כדוגמת ז"א שאין לו רק ששה קצוות וכאשר יש לו מוחין אינו אלא כאשר יתלבשו בתוכו ד' תחתונות נהי"מ של התבונה וכן נו"ק דז"א ע"ד זה היא לוקחת מוחין שלה ע"י נהי"מ דז"א כן הענין בתבונה הזאת שאין לה מוחין רק עד שתעלה עד בינה עליונה ואז אותה הד' של מלוי יו"ד נמשכת בה בבחי' מוחין אליה שהם מנהי"מ של הבינה מן האחורי' שלה כנז'. האמנם דע כי אין ד' מוחין אלו מתלבשים בסוד אור פנימי בתוך גלגלת שבה אמנם עומדים בסוד א"מ על שש קצוות שלה וזהו הטעם שזו הד' אינה מחוברת עם אות ו' אמנם רחוקה ממנה ולכן תראה כי דל"ת זו נעשת כעין א"מ על גבי הוא"ו על ראשו ובצדדיו ואינה נוגעת בו וזהו סוד פסוק כי ימצא חלל באדמה כי התבונ' נקר' אדמה אדם ה' וגם שיש בה אדמימות דינים כמו שיתבאר ולכן אין בה מוחין קבועים ולכן נמצא בה מקום חלל ואויר פנוי בינה לבין המוחין שלה כנז' כי רגל הה"א מרוחקת מן הגג ויש חלל ביניהם ויש בזה מקום שאלה כי באדרת האזינו אמרו כי תבונה הם אותיות ב"ן ב"ת ו"ה שהם ז"א ונוק' צורת ד"ו של אות ה' אבל הענין הוא כי הבן והבת האלו הם עצמותה של התבונה כי הב"ן היא אות ו' שהם שש קצוותיה והבת היא אות ד' שהם ד' מוחותיה אלא לפי שז"א ונוק' נולדו ממנה ונקראים בן ובת שלה כי הז"א נמשך מן שש קצוותיה ונוק' מן ד' מוחותיה לכן נקראו שני אותיות ד"ו אלו ב"ן ובת על שם ז"א ונוק' שיצאו ממנה אבל לעולם כי ד"ו אלו הם עצמותה וגופה ממש כנזכר:
10
י״אסוד למה הבינה נקראת סמ"ך והתבונה מ"ם סתומה כנז"ל
11
י״בונבאר עתה למה הבינה נקראת סמ"ך והתבונה מ"ם סתומה כנז"ל והענין יובן ע"ד שביארנו בז"א כי הנה הוא נקרא אות ו' של ההוי"ה ואמנם עד החזה שבו נקרא בחי' ז"א לבדו ומן החזה ולמטה מתחיל קומת נוק' רחל ושם הוא סוד ד' אבל לאה שהיא למעלה מן החזה נקראת ו' לפי שיש לה מקום ששה ראשונות דז"א שהם כחב"ד ח"ג אבל רחל שאין בה רק מקום ד' תחתונות דז"א שהם ת"ת נה"י לכן נקראת ד' והנה כן הדבר עצמו כאן כי הנה אבא נקרא יו"ד שהם י"ס שבו שהם בגי' ו"ד ולכן בינה העליונה שמקומה כנגד שש ראשונו' שלו עד החזה ונודע כי כל ספיר' מהם כלולה מעשר לפי שהם מבחינת אבא הנקרא י' ולכן היא נקראת סמך שהם ששים והתבונה שהי' למטה בארבע' תחתונות שבו נקראת מ"ם סתומה וגם ענין המ"ם היא מרובע' כי היא יתבא רביעא על בנין ז"א ונוק' והיא יותר נגלת ולכן נקראת עוה"ב כי הוא בא ונגלה למטה בז"א אבל הבינה העליונה נשאר' למעל' ואינה באה ולכן נקראת לעת"ל אבל לא עתה כמבואר אצלינו במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ועי"ש ונודע כי הנקבה נקראת עולם בסוד מן העולם ועד העולם:
12
י״גסוד פ' סומך ה' לכל הנופלים
13
י״דוזהו סוד פסוק סומך ה' לכל הנופלים כי הנה זו התבונה אינה אלא אחורי' של הבינה כמו שיתבאר ולכן יש בה קצת אחיזה אל הקליפות ולכן כאשר זו התבונה תתפשט ותרד למטה ממקומה גם ז"א אשר תחתיה יצטרך לרדת ממקומו וגם נוק' תרד למטה ממקומה ואז ג' אלו נקראי' נופלים וכאשר התבונה תעלה למעלה ותעמוד בבחי' אחורי' של בינה עליונה אז גם ז"א ונו"ק יעלו עמה כסדר המדריגות ואז אין הקליפות נאחזות לפי שנתעל' התבונה שהיא אחורי' ועמדה באחורי הבינ' הנקרא' סמך ושם אין יכולת לקליפות וע"י הבינה הנקראת סמ"ך סומך ה' לכל הנופלים הג' הנז'. ונבאר עתה איך התבונה היא אחורי' של בינה וכן ישראל סבא הוא אחורי' של חכמה עליונה הנה נתבאר למעלה כי לפעמי' התבונה עולה ונכללת למעלה עם הבינה ואז אין לקליפות אחיזה בה וסוד הענין הוא כי לעולם כל מי שהוא למטה מחבירו כאשר יעלה למעלה ויכלל בו נעשה שם בחי' אחורי חבירו וכן הענין בתבונ' הזאת כי בעלות' למעלה תהיה בבחי' אחורי בינה עליונה וסוד הענין הוא זו (בדפו"י ע"ד) כי הנה מן האחורי' של הבי' נעשת התבונה ונודע כי כל בחי' אחורי' הוא שם אלהי"ם וזהו סוד מה שאמרו בס"ה כי בינה אע"ג דאיהי רחמי מסטרהא נפקי דינים פירוש כי היא בעצמה רחמי אבל מסטרה' שהם האחורי' שלה אשר בצדדיה לצד האחורי' משם נפקי דינים שהיא התבונ' שיצאה משם ויש בה התעוררות הדיני' ולכן דע כי בכ"מ שתמצא בס"ה שם אלהים בבינ' אינו אלא בזה התבונ' והיא הנקרא' בכ"מ אלהי"ם כי מבחי' האחורי' הנקראים אלהים נעשת וגם זה הטעם שיש אחיזה חל הקליפות בה להיותה בחי' אחורי' שהם דינים אבל אין זה אלא ברדתה למטה ממקומה כנז' אבל כשתעלה למעלה ותהיה בבחי' אחורי' אל בינה עליונה אז אין לקליפות אחיזה בה:
14
ט״וונבאר ענין אלו הב' בחי' שהם פני' ואחורי' של בינה עליונ' כבר נת' אצלינו כי חכמה הוא הוי"ה דע"ב דמלוי יודי"ן וכן בינה העליונה היא אהי"ה במלוי יודי"ן וזו היא בחי' הפני' שלהם אבל בחי' האחורי' של הבינה העליונה הם ק"ך צירופים (עיין בע"ח ספ"ו מש' או"א) שיש בשם אלהים כנודע והם בגי' סמ"ך שהיא בחי' בינה כנז"ל הנקראת סמ"ך. אמנם אעפ"י שבכל הי"ס שבבינ' יש בהם י' אחורי' של אלהי"ם כנז' עם כ"ז בחי' ק"ך צירופים דשם אלהים אלו אינם ניכרי' ונגלי' בה אלא מן מקום החזה שלה ולמטה באחורי הד' תחתונות שבה שהם ת"ת נה"י שבה ובכל בחי' מארבעת' יש שם ל' צירופים של אלהים נמצא ד' פעמים ל' הם ק"ך וזהו סוד פסוק ארך היריעה האחת ל' באמה ורחב ד' באמה נמצא שהם ד' פעמים ל' הם ק"ך צירופים הנזכר ואם תחבר ד' עם ל' יהיו דל וזהו סוד פסוק ואם דל הוא ואין ידו משגת פי' כי כאשר אלו הק"ך צירופים שהם ד' פעמים ל' כמנין ד"ל נמשכים למטה בתבונה הנקראת אם הבנים כמבואר אצלינו לפי שהיא המתפשטת תוך ז"א בסוד מוחין בתוכו אז היא דלה ואין ידה משגת אל תקרי ואם דל הוא בחירי"ק אלא ואם דל בציר"י תחת האלף והנה נתבאר כי הפנים של בינה הם אהי"ה ונודע כי אהי"ה מתחלף בשם בוכ"ו שהוא בגי' ד"ל להורות כי מזה השם נמשכו האחורי' הנז' שהם ק"ך צרופי אלהי"ם שהם ד' פעמי' ל' ואח"כ זה השם העולה דל מתפשט עד התבונה כמו שנתבאר:
15
ט״ז(א"ש עוד מצאתי טעם אחר למה הבינה נקרא א"ם הוא לפי ששם אהי"ה הוא בבינה כנודע והנה אם תמלא שם אהי"ה ביודי"ן או באלפי"ן יהיו בו מספר מ"א אותיות כמנין אם בפשוט ובמלוי ובמלוי המלוי ולכן נקראת הבינה אם הבנים אימא עילאה): עוד דע כי בפרצוף הנקר' בינה עילאה יש בה בחי' שם אהי"ה דיודי"ן בשלש ראשו' שבה והוי"ה דס"ג בשבע' תחתונות שבה וכן עד"ז הוא בפרצוף השני הנקרא תבונה ועתה נחזור לדרושינו ונבאר איך מהם נעש' התבונ' הנה האמת הוא כי האחורי' של ד' ראשונות של בינה מהם נעשו ד' ראשונות של התבונה בבחי' פנימיות ומן האחורי' של ו' קצוות דבינה נעשו ו' קצוות עצמם פנימיים של התבונה האמנם כאשר אלו הק"ך צירופים של אלהים שהם האחורי' של בינה נתפשטו למטה ומהם נעשים התבונה אינם ניכרים בפנימיות שלה אלא באחורי' שלה ושם הם מתגלי' כמו שנבא' אבל פנימיות' היא בחי' אחורי' של אהי"ה דמלוי יודי"ן של הבי' כנז"ל ואלו האחורי' הם בגי' קדמ"ת וכשנתפשטו למטה אלו האחורי' מהם נעשת התבונה בבחי' פנימיות ועד"ז גם האחורי' של הוי"ה דיודי"ן שבחכמה שהם בגי' מקדם נתפשטו למטה ומהם נעשה ישראל סבא בבחי' פנים ממש והנה ישראל סבא ותבונ' מזדווגים שניהם למטה בבחי' שני שמות אלו שהיו למעלה בבחי' אחורי' של חכמה ובינה העליונים וכאן נעשים בחי' פנים בישראל סבא ותבונה ולכן תראה כי שני אחורי' אלו הזכר בגי' מקד"ם והנוק' בגי' קדמ"ת שהם סוד פסוק וישכן מקד"ם לגן עדן וגו' ובסוד קדמ"ת עדן וכו' לרמוז כי מה שהיו למעלה בבחי' אחור נעשו למטה בחי' קדם שפירושו פנים כמו שאמר הכתוב אחור וקדם צרתני גם תסתכל כי אחורי הזכר העולה בגי' מקדם הוא ג"כ בגי' פק"ד לרמוז כי ע"י שם זה ישראל סבא מזדווג למטה עם התבונה ופוקד אותה בסוד הזווג וכבר נתבאר כי אעפ"י שאמרנו שהאחורי' של הבינה הם אחורי' דאהי"ה במלוי יודי"ן העולי' קדמ"ת זהו כשמתפשטי' למטה בבחי' פנימיות התבונה אבל הם עצמם האחורי' של הבינה הם הק"ך צרופים של אלהים שהם בגי' סמ"ך כנז' ואחר שנתבאר בחי' פנימיות של התבונה נבאר ענין האחורי' שלה הנעשים מן ק"ך צירופים של אלהים שנתפשטו בה מן הבינה מבחי' אחורי' שלה כנז"ל ואמנם נתבאר לעיל כי אלו האחורי' של בינה לא נתגלו בה רק בארב' תחתונות שבה ולכן נתחלקו לד' פעמים שלשים אמנם כאן בתבונה מתגלים יותר מלמעלה והוא מספי' הגבורה שבה לפי שגם הגבורה יש בה שם אלהי"ם אבל בחסד שבה לא התחילו להתגלות להיותו חסד באופן שכאן מתחלקים לחמשה חלקים כנגד חמשה ספי' שהם גתנה"י והנה הם חמשה פעמים כ"ד כ"ד צירופים והענין הוא כי כ"ד צירופים מהם הראשונים מתחילי' באות אל"ף וכ"ד השניים מתחילים באות ל' וכ"ד השלישים באות ה'. וכ"ד (בדפו"י נ"ג ע"א) הרביעיים מתחילים באותי' וכ"ד הה' מתחילים באות מ' ונמצא כי בספי' הגבו' הם כ"ד צירופים המתחילים באות א' ועד"ז בשאר הה' מדריגות והנה כפי הנז"ל נמצא כי כל בחי' מאלו הה' נק' שם א'של אלהים לפי שכל הכ"ד צירופים הם מדריגה א' ונחשבים לשם א' של אלהים ובה' המדריגות יהיו ה' שמות אלהים. עוד טעם ב' כי אלו הכ"ד צירופים שבמדריגה האחת עם הכולל שלהם הם כ"ה והנה גם שם אלהים הוא ה' אותיות וכל אות כלולה מכל הה' הרי הם כ"ה ג"כ והרי איך כל בחי' כ"ד צירופים נק' שם א' של אלהים ונמצא כי הה' מדריגות הם ה' שמות אלהים שהם בגי' ת"ל ואם תוסיף עליהם שם בוכ"ו הנז"ל שהוא שרש כל הדינים והאלהים הנז' יהי' הכל בגי' תבונ"ה עם הכולל והרי איך כל בחי' כ"ד נרמזים בתבונה כל הק"ך צירופים של אלהים עם שרשם שהוא בוכ"ו שהוא בגי' ד"ל שפירושו ד"פ ל' שהם ק"ך צירופי' הנמשכים ממנו כנז' והנה משה רבינו ע"ה היה כולל כל אלו הק"ך צירופים של אלהי"ם בסוד בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים פי' כי משה שהוא בגי' בשג"ם כנז' בספר התיקונים היו ימיו כמספר ק"ך שנה שהם הצירופים הנז' שהיו מתחלקים בו ע"ד הנז"ל בבינה עליונה שנתחלקו לד' מדריגות לבד כל מדריגה מן ל' צירופי' שהם ק"ך ע"ד שביארנו בשם בוכ"ו הנז"ל והנה הם ד' שמות אלהים שהם בגי' מש"ד ועם הכולל הוא משה:
16
י״זדרוש ו' על הנז"ל יבאר בו כי התבונ' נכנסת בתוך ז"א בסוד המוחין שלו
17
י״חהנה נת"ל כי התבונה נכנסת תוך ז"א בסוד המוחין שלו ובארנו כי כשנכנסים בו המוחין דאימא בלבד אז אק התבונה נכנסת בתוכו אלא מן השליש התחתון של ת"ת שבה בלבד עם הנה"י שלה ואז שעור הכתר של ז"א הוא שליש אחרון של ת"ת דאימא בלבד וכשנכנסים בו גם מוחין דאבא יהי' שעור הכתר של ז"א ב' שלישים התחתוני' של הת"ת דאימא. גם נת' כי זהו סוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי הנה"י של התבונה הנקראת מ"י מסתלק הפנימיות והרוחניות שבתוכם למעלה והכלים לבד של הנה"י הם הנכנסי' תוך ז"א כי בתוך הכלים האלו מתלבשים המוחין דז"א שהם הרוחניות שלו ואח"כ נכנסים הכל תוך ז"א וזהו סוד מ"י הממית עצמו עלי' שהוא על סבת התורה שהוא ז"א ונמצא כי הכלים של נה"י דאימא נעשי' ממש גוף דז"א ועצמותו אבל הרוחניות שבתוכם שהיא רוחניות התבונה נשארה למעלה מז"א ופשוט הוא כי בהיות התבונה תוך ז"א אינה יכולה להזדווג עם ישראל סבא והנה זווגייהו לא פסיק לעלמין כנודע ולכן נשאר הרוחניות שבנה"י שלה למעלה כדי שע"י כן יהי' כח בתבונה לחזור להמציא כלים חדשים אחרים לנה"י שלה באופן שתשאר התבונה למעלה מז"א שלימה בפרצוף שלה בכל י' ספירותיה ועי"כ תוכל להזדווג עם ישראל סבא ולא יפסק זווגייהו תדיר למעלה מחוץ לז"א ופשוט הוא שאין כח ויכולת ברוחניות של נה"י דתבונה שנסתלקו למעלה להאציל כלים אחרי' חדשים ממש זולתי אותם שנבראו להם בעת אצילות' אבל הענין הוא כדוגמת הגדלת איברי גוף הקטן כי הלבושים והכלי' העליונים של מחצית עליון של התבונה נגדלים ומתארכים עד שמלבישי' גם את עצמות ורוחניות הנה"י שבה למטה ונמצא שהכלי' העליוני' צריכים ליגדל כפלים ממה שהיו כדי שיספיקו להלביש את הרוחניות של מחצית התחתון של התבונה. ונבאר סדר הגדלתם בכפלים הנה נת' למעלה כי לפעמים אין ז"א לוקח מן הת"ת דתבונה רק שליש תחתון לצורך הכתר שבו והנה אז צריך שיכפלו כשיעור מה שנכנס בתוך ז"א והוא כי הנה נכנס בז"א שליש מדת הת"ת וד' מדות אחרות שהם ת"ת נה"י מלכות שבתבונה ובשיעור הזה צריך שיוכפלו למעלה כיצד הנה ב' שלישים תחתונים של הבינה שבה וג' מדות אחרות שהם דעת חו"ג וב' שלישים עליונים של הת"ת שבה הרי הם ד' מדות ושליש ואלו גדילים ונכפלים כפלים ממה שהיו ונעשים ח' מדות ושני שלישי' חצים לצורך עצמם וחצים לצורך ד' מדות ושליש החסרים ממנה שנכנסו בתוך ז"א ונמצא כי לצורך הנז' צריך שלא יקח ז"א לצורך הכתר שלו רק שליש תחתון של הת"ת דתבונה אבל אם היה לוקח ב' השלישים נמצא שנכנסו תוך ז"א ד' מדות וב' שלישים והיו צריכין למעלה ליכפל ד' מדות וב' שלישים אחרים ונמצא כי כל ספי' הבינה דתבונה היתה צריכה גם היא להכפל ולהתחלק חציה לעצמה וחציה להשלים החסרון שנכנס בז"א והנה דבר זה הוא חסרון ונזק גדול לפי שיש לנו הקדמה א' והיא כי כמו שאו"א האמתיים שהם ב' ספי' חו"ב שבי"ס הכוללית כל עולם האצי' זווגיהו תדיר ולא פסיק לעלמין ושניהם שוים בקומת' וכחדא נפקי וכחדא שריין כנודע כי היות שניהם שוים בקומתם לכך זווגייהו תדיר ולא פסיק משא"כ בזו"ן להיות שנוק' אינה שוה אליו ויש פעמים שיש לה חסרון ואז אינה יכולה להזדווג עמו ולכן זווגייהו (בדפו"י ע"ב) לזמנין ולא הוי תדיר וכמו שהענין הזה הוא באו"א הנז' כך הוא בכל חו"ב שבעולם האצי' בכל פרטיות שיש בהם ונמצא כי גם חו"ב שבי"ס אימא עצמה הם שוות במציאותם ובקומתם והוי זווגיהו תדיר והנה אם כל הבינה של אימא היתה צריכה להגדיל ולהכפל כפלים כדי להשלים חסרון מה שנכנס בז"א הוכרח שבינה תחסר כחה מכח חכמה דאימא לפי שחכמה דאימא שלא נכפלה וכל כחה נשאר בה יש בה כח ותוספת מעלה מן הבינה אשר חצי כחה ניתן לה להשלים חסרון התחתון כי אעפ"י שאמרנו שהגדילם כפלים ודאי שנתמעט אור שלה מבראשונה ע"י תוספת הגדול שהוצרכה ליגדל וא"כ תהיה גרועה מן החכמה ותפסק זווגייהו ולכן הוצרך שלא תשתנה כלה. אמנם ישאר שליש העליון שבה שלם בכחו שלא ישתנה מדריגתו וכיון שבאותו השליש תהיה שוה אל החכמה יספיק לכשיהיה זווגייהו תדיר והטע' הוא כנודע שהבינה נקראת ה' עילאה שציורה ג' קוים ימין ושמאל ואמצע ונמצא כי בהיות השליש העליון שבה קיים בשלימותו הרי ג' הקוים קיימים בשלימותם בבחי' חב"ד שבה שהם ג' קוים וכיון שהג' קוים ניכרים בראשיתם ששם הוא עיקרם אין צורך שיוכרו הג' קוים בב' השלישים התחתונים שהם ו"ק תחתונות שבה שאינם חשובים בערך ג' ראשונות. ועוד כי מלבד זה הנה אפי' אלו השלישים התחתונים אינם משתנים מכמות שהיו אלא לצורך ולהכרח כדי להשלים החסרון של נה"י דאימא. גם טעם שני קרוב אל הנז"ל והוא כי ג' ראשונות חשובות כאחת ולכן אם כל הבינה תשתנה ממציאותה נמצאת שאינה חשובה במעלתה אל הב' הראשונות אבל כשישאר על הפחות העליון שבה שהוא היותר מעולה כנז' קיים בכחו ובשלימותו הרי בבחי' זו תהיה שוה אל הב' הראשונות ויהיו שלשתם חשובות כאחת הכלל העולה בי לטעמים האלו הוצרך שהכתר של ז"א לא יהיה רק מבחי' שליש התחתון בלבד של הת"ת דאימא כנז"ל:
18
י״טדרוש קטן בהארת היסוד המנורה דאבא הנקרא מרדכי
19
כ׳כבר הודעתיך בשער התפלות בענין ימי הפורים ענין מרדכי כי כמו שבהיות נה"י דאו"א עם המוחין מלובשים תוך ז"א יוצאת הארת היסוד המגולה דאבא שמן החזה דז"א ולמטה יוצאת לחוץ דרך פני ז"א ושם נעשה פרצוף א' הנק' יעקב כך בזמן הנסירה של נוק' דז"א שאז מסתלקים נה"י דאימא מתוך ז"א שהיא סוד תרדמה ונכנסי' תוך רחל ויוצא ג"כ ממנה פרצו' הנק' יעקב והוא הנק' בשם מרדכי ואמנם כשנכנסים תוך לאה אין יוצא ממנה פרצוף יעקב והטעם הוא לפי שכבר נת' למעלה כי רחל היא הספי' הי' שבי"ס עולם האצילו' ויש בה בחי' פו"א בפרצו' גמור כשאר כל הפרצופים כי לכן נקרא' רחל עקרת הבית עיקרה של בית והיא נוק' דז"א האמיתית ולכן אינה צריכה כ"כ אורות כדי ליעשות פרצו' שלה ולכן האור הנותר יוצא ונעשה יעקב אבל לאה אינה אלא אחוריים חצונים דמלכות שבתבונה וצריכה היא כל האורות ההם לתקן פרצוף שלה בצמצום ואין שם אור יתר לצאת ולעשות פרצוף יעקב:
20
כ״אדרוש קטן בנה"י דיש"ס ובנה"י של התבונה
21
כ״בדע כי כאשר הנה"י דישראל סבא ותבונה עם המוחין שבתוכם הם מתלבשים שניהם תוך ז"א לבדו ואח"כ מן הפרקים בתראין שלהם המתלבשים תוך נה"י דז"א יוצא ההארה שלהם לחוץ להאיר בנוק' דז"א להגדילה ולתקן מוחין דילה ג"כ הנה אז מוכרח הוא שלא יהיו שוים בקומתם רק היא בנה"י או בחג"ת שבו אבל כאשר הנה"י דחכמה והנה"י דבינה עילאה נכנסים בסוד מוחין בז"א והנה"י דיש"ס והנה"י דתבו' נכנסי' בסוד מוחין בנוק' דז"א אז יהיו ז"א ונוק' שוים בקומתם ואמנם להיו' מוכרח שהזכ' גובר על הנקב' אעפ"י שהם שוים בקומתם לכן לקח הזכר נה"י דחו"ב עילאין ולקחה נוק' נה"י דיש"ם ותבונה תתאין
22
כ״גדרוש קטן באו"א וזו"ן.
23
כ״ד כבר הודעתיך כי או"א כחדא נפקין וכחדא שריין ולכן לא פסיק זווגייהו לעלמין משא"כ בזווג זו"ן וצריך שתדע כי לפעמים גם זו"ן שריין כחדא וזה יובן במה שהודעתיך ג"כ כי יש באו"א ב' מיני זיווגי' הא' אתקרי זווגא דלא שלים והב' אתקרי זווגא שלים וסבה לזה הוא במה שהודעתיך ג"כ כי או"א טמירין גו דיקנא עילאה דא"א החופפ' ומכסה עליהם ויש בדיקנא ההיא ב' מזלות שהם התיקון הח' והי"ג והמזל הח' משפיע באבא והמזל הי"ג משפי' באימא והנה כאשר השפע ימשך מן מזל הי"ג התחתון לבדו באו"א ומזדווגי' על ידו נק' הזווג ההוא זווגא דלא שלים ואז גם זו"ן לא שריין כחדא כעין או"א אבל כאשר מזל הח' מאיר באבא והי"ג באימא וע"י שניהם הם מזדווגים אז נק' זווגא שלים ואז זו"ן שריין כחדא כדוגמת או"א: (בדפו"י ע"ג)
24
כ״האמר שמואל הנה נא הואלתי לדבר ולכתוב אחר הדרושים האלו דרוש א' נכון בענין הדעת שמצאתיו בבית גנזי אבא מארי ז"ל הרב המחבר והעתקתי אותו כפי אשר מצאתי אותו וזה החלי בעזר בוראי:
25