שער ההקדמות, דרושי אבא ואימא ה׳Sha'ar HaHakdamot, Abba and Imma 5
א׳דרוש ה' ארוך על הנז"ל
1
ב׳דע כי הנה למעלה בביאור ארבע אותיות ההוי"ה נתבאר קצת ענין או"א ועי"ש ושם נתבאר ענין מה שאמרו בס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה וכו'. ונחזור עתה לבאר עניינו ובתחלה נקדים הקדמה אחת והיא זו הנה ג' בחי' יש באימא עילאה. האחת נקראת בינה ונקראת אות ס'. והב' נקראת תבונה ונקראת אות מ"ם סתומה. והשלישית נקראת גם היא תבונה ונקראת אות ד' והנה הנה"י של זו השלישית הנקראת תבונה גם כן הם המתלבשים בתוך ז"א בסוד מוחין כנודע ולפעמים עולה ז"א עם זאת השלישית המתלבשת בו למעלה עד בחי' שנית הנקרא' גם היא תבונה שהיא שניה אל הבינה ועליה נאמר אני ישנה אני שניה כנז' בס' התקונין ואז זו השלישית נכללת עם השניה ושתיהם נקראים תבונות והז"א שעלה שם נקרא איש תבונות וזהו סוד ואיש תבונות ידלנה כי הז"א הנכלל עם התבונות הנז' דולה ושותה ויונק ממימי אותה השניה הנקראת מ"ם סתומ' ולפעמי' גם זו השניה בהיות' נכללת מן השלישית ומן ז"א כנודע עולה עד הראשונה הנקראת בינה ואז שתי התבונות עם הבינה כלם נקראים בינות והז"א נקרא עם בינות וכ"ז שז"א לא עלה עד בינה עילאה נאמר עליו כי לא עם בינות הוא וכו' לפי ששתי התבונות יש בהם קצת דין ולכן יש עדיין קצת אחיזה אל הקליפות ולכן לא ירחמהו עושהו כי התבונות אינם רחמים פשוטים כמו בינה עליונה אמנם דע כי העיבור הראשון של ז"א שהיה בבטן אימא בבחי' תלת כלילין בתלת הנה מקום עמידתו אז היה בתבונ' הראשונ' שהיא אות ה' ראשונה שבהוי"ה כמו שיתבאר והיא הנקרא' מ"ם סתומה והענין הוא כי הלא כל שלשה בחי' הנז"ל שיש באימא עילאה כלם הם פרצוף אחד הנקרא אימא אלא שלפעמים נחלקת לשלשה בחי' הנזכרים ובשעת העיבור הנז' כלם נכללו יחד בפרצוף אחד ונמצא כי בהיות' כלם בפרצוף אחד נמצאת עומדת התבונה הראשונה מן החזה דאימ' ולמטה ששם הוא מקום הבטן שבו מקום עמידת העובר בסוד העיבור ולא מן החזה ולמעלה ששם מקום בינה עליונה וכמו שיתבא' לקמן בעהי"ת:
2
ג׳ופעם אחרת שמעתי ממורי זלל"ה כי הנה כמו שנתבאר אצלינו שיש למטה נוק' דז"א ונחלקת לשתי בחי' הנקראים לאה ורחל כן על ד"ז הוא באימא נוק' דאבא שהיא נחלקת לב' בחי' בי' ותבונ' וגם אבא נחלק לשתי בחי' האחד חכמה והשני ישראל סבא והנה הבינה מזדווגת עם חכמה ועליה' נאמר ונהר יוצא מעדן דלא אתפרש זווגייהו לעלמין כחדא נפקין וכחדא שריין והתבונה מזדווגת עם ישראל סבא וזווגם אינו תדירי דלזמנין אתפרשאן והנה זה סדר התחלקות פרצוף אימא לשתי הבחי' הנז' כי מראשה עד החזה הוא בחי' בינה ומן החזה ולמטה היא תבונה כמבואר אצלינו גבי לאה ורחל והנה זו התבונה גם היא נחלקת לשתי חצאין עם היותה כלולה כלה מפרצוף אחד לבד והוא כי עד החזה שבה אינה מתלבשת אבל מן החזה שבה ולמטה מתלבשת תוך ז"א והנה שני חצאים אלו של זו התבונה עליהם נאמר ואיש תבונו' ידלנה כי הם שתי תבונות בערך היותה נחלקת לשתי חצאים אלו כנזכר אבל אינם רק פרצוף אחד בלבד ודע כי לפעמים הבינה יורדת למטה ונכללת עם התבונה בפרצוף אחד ולפעמים כי התבונה היא העולה למעלה ונכללת עם הבינה והנה כאשר נזדווגו או"א לתת בחי' המוחין לז"א כנודע אז נכללו יחד בינה ותבונה אלא שאז ירדה בינה למטה ונכללה עם התבונה ובהיותם יחד שם למטה היה הזווג הזה וניתנו המוחין ההם בתבונה ושם עמדו בבחי' עיבור שני שהוא לצורך המוחין דז"א כנודע והתבונה ילדה והוציאה את המוחין לחוץ לתתם בז"א ואחר שילדתם לחוץ חזרו המוחין להתלבש תוך נה"י של התבונה ואח"כ נכנסו תוך ז"א כמו שיתבאר במקומו. ע"כ מה ששמעתי בפעם אחרת:
3
ד׳ואחזור לדרוש הראשון הנה אמרו בס' יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש כי הנה נתבאר לעיל אצלינו שאו"א כל אחד מהם מתחלק לשתי בחי' כי אבא נחלק לחכמ' ולישראל סבא ואימא נחלק' לבינה ותבונה והנה אבא נרמז באות י' של ההוי"ה ואימא באות ה' (בדפו"י ע"ב) ראשונה וצריך שבשתי אותיות אלו שהם י"ה יהיו נרמזים ד' בחי' הנזכ' באופן זה כי באות י' יהיו רמוזים זווג חכמה עם בינה ובאות ה' ירמזו ישראל סבא ותבונה. והענין הוא כי הנה אות י' במלואה יש ג' אותיות שהם יו"ד ואות י' הפשוטה שהיא השרש שהיא חכמה ושני אותיו' המלוי שהם ו"ד שהם ציור ה' היא הבינה והרי איך אות י' שהיא חכמ' נתעלמ' שם הבינה ברמז בסוד המלוי בלבד וזהו שאמר הבן בחכמה וחכם בבינה כי עיקר אות יו"ד המפורשת היא חכמה והבינה נתעלמה בו ברמז אבל באות ה' הראשונה היא נהפך כי אות ה' רומזת בתבונה אבל ישראל סבא נעלם בה ברמז בבחי' העוקץ שאחורי אות הה"א כזה יה שצורתו י' דבוקה עם ה"א וזהו חכם בבינה וצריך לתת סבה לזה כי הנה החכמה היא יותר נעלמת מן ישראל סבא וכן הבינה יותר נעלמת מן התבונה והנה מצינו חילוק בין אבא לאי' כי החכמ' הראשונ' נגלת באותי' הפשוט' וישראל סבא נרמז בהעלם בעוקץ שאחורי הה"א ובאימא היה להיפך כי הבינה נעלמת במלוי ו"ד והתבונה נגלת באות ה' הפשוטה. והטעם לזה הוא בקצור גדול במה שהודעתיך כי הכתר דאו"א הוא מלביש במקו' הגרון של א"א אשר הגרון ההוא הוא בחי' בינה דא"א. גם הודעתיך דרוש נחמד על פסוק יומם יצוה ה' חסדו כי שני בחי' הם בחסד האחד הוא למעלה תחת הבינה והחסד הזה הוא מתפשט בכל הספי' שלמטה ממנו וזה נקרא יומם שעליו אמרו בס' הזוה' שנקר' יומא דכלהו והשני הוא בחי' חסד הנשאר במקומו ואינו מתפשט כמו האחר והנה תחת סיום הגרון דאריך במקום ראשי הכתפי' דא"א קודם שיראה התפשטותו חלוק שני הזרועות שם הוא מקום החסד העליון הנקרא יומם וכאשר האור הנמשך מן הגרון שהיא בינה דא"א יורד הנה הוא מתלבש בזה החסד העליון כי אור הגרון שהוא בינה גדול מן החסד ולכן מתעלם ומתלבש בו ואחר שנתעלם בו אז אבא נתהווה ונאצ' מבחי' החסד העליון ההוא כי חסד בכ"מ הוא זכר ואימא נאצלה מן בחי' הגרון שהוא בינה כמותה אלא שהיא דא"א ובבחי' זו נמצאת אימא מעולה יותר מן אבא ולכן היתה אימא נעלמת ומתלבשת בתוך אבא כי היא גבוהה ממנו וזהו סוד הבן בחכמה שהיא אות י' של ההוי"ה כי שם החכמה נגלת בבחי' י' פשוט' ואימא נעלמת בתוכו בבחי' ו"ד מלוי אות יו"ד אבל אח"כ שכבר התחילו שני זרועות שהם חסד וגבורה דא"א להתפשט והחסד הזה הוא החסד השני התחתון ואמנם הוא יותר עליון מן הגבורה שהוא זרוע השמאלי. ואז נתלבש החסד הזה התחתון תוך הגבו' ואז במקום ההוא עומדים ישראל סבא ותבונה ונאצלי מן החסד והגבור' דא"א ולכן באלו היה להפך כי התבונה נגלת וישראל סבא מעולה ממנה ומתעלם בה וזהו סוד וחכם בבינה כי באות ה' ראשונ' של ההוי"ה שם התבונ' נגלת באות ה' וישראל סבא נעלם בתוכה בבחי' העוקץ שאחורי הה"א שצורתו י' כנז"ל ובזה תבין מה שאמרו באדרת האזינו לבתר אשתכחו דחכמה אבא ובינה אימא פירוש כי למעל' בחכמה ובינה העליונים שבמקו' הגרון דא"א היו נעלמים בינה בתוך חכמה ולא היו ניכרי' אבל לבתר רוצה לו' במקום חו"ג דא"א שם נגלה בחינת' ונודע מדריגת' כי זה אבא וזו אימא וזה היה בישראל סבא ותבונה כנזכר:
4
ה׳ונחזור עתה לדבר בדרך פרט ענין בינה ותבונה הנה נתבאר כי שני אותיות ו"ד שיש במלוי אות י' הם צורת ה' והיא בינה עילא' ודע כי דלת זו יש לה ג"כ עוקץ מאחריה כמין י' ונמצא כי צורת י' ושני ווי"ן כזה ד והם בגי' כ"ב כי הם סוד כ"ב אותיות שנתן חכמ' בבינ'. ועתה נבאר ענין בינה ותבונה היטב ולכן צריך שנבאר למה בבינה שנרמז' בשתי אותיות ו"ד של מלוי היו"ד קדמה אות ו' לאות ד' ובתבונה שנרמזה באות ה' ראשונה של ההוי"ה שציורה ד"ו למה קדמה ד' על ו' כי תחלה הי' ו"ד ועתה ד"ו גם נדייק כי אות ו' שבמלוי יו"ד יש לה ראש ואות ו' שבתוך ה' אין לה ראש אבל הענין הוא כי הבינה אינה נרמזת רק באות ו' לבדה של מלוי יו"ד ולכן יש לה ראש להורות כי בינה זו שלמה במוחין ההם שלה שהם ראש אות ו' וגופא של וא"ו הם שש קצוותיה ונמצאת שלימה בעשר ספירותיה אבל אות ד' שבמלוי אות יו"ד הם בחי' ד' מוחין הנקראים חב"ד ודעת כלול מתרין עטרין אשר יצאו מן הבינה הזאת ונתלבשו באחו' של נהי"מ שלה ואח"כ הולכים ומתלבשי' בסוד מוחין בתבונה הנרמזת באות ה' של ההוי"ה ע"ד מה שביארנו בענין המוחין דז"א שתחלה מתלבשי' באחורי' דנה"י דתבונה ואח"כ מתלבשים בו והרי כי אות ו' היא הי"ס דבינה לבדה ואות ד' הם האחורי' של ד' תחתונות שבה שבתוכם המוחין של התבונה ועדיין לא נתלבשו בתוך התבונה ולכן קדמה ו' אל ד' ואמנם התבונ' היא צורת כל ה' ראשונה של הוי"ה שציורה ד"ו וכל שני האותיות הם בחי' התבונה כי ד' הם ד' מוחין שלה אותם שנמשכו אליה מן הבינה שהיו בתחלה בבחי' ד' של מלוי יו"ד כנז"ל ועתה נמשכו בתבונה עצמה כמו שהודעתיך בענין המוחין דז"א כי כל דבר שבקדושה הרושם שלה נשאר בכ"מ ומדריגה שעמדה בהם ולכן ב' (בדפו"י ע"ג) אותיות דל"ת אלו קיימות שתיהם ושאר ו' קצוות התבונה הם אות ו' שבציור אות ה' ולכן אין לזו הוא"ו ראש לפי שאינה רק בחי' שש קצוותי' כי המוחין נרמזו באות ד' שעל גבי ו' כנז' ולכן קדמה ד' שהם המוחין אל ו' שהם שש קצוות אבל נשאר להבין כי מאחר ששתי אותיות ד"ו הם בה והם כסדרם א"כ למה נתחלקו לשתי אותיות ונתפרדו ד' המוחין מן שש הקצוות כנודע שאין רגל הה"א נוגעת בגגה ואינו כמו בחכמה שכל י' ספירותיה נתחברו באות אחת שהיא י' פשוטה או כמו הבינה שכל י"ס שלה נתחברו באו' אחת שהיא ו' עם ראש שבה כנז'. והתשובה לזה הוא דע כי הבינה העליונ' לעולם יש בה מוחין אבל זאת התבונה לפעמים היא בעוד שש קצוות בלבד ולפעמים נתוספים בה ד' מוחין כדוגמת ז"א שאין לו רק ששה קצוות וכאשר יש לו מוחין אינו אלא כאשר יתלבשו בתוכו ד' תחתונות נהי"מ של התבונה וכן נו"ק דז"א ע"ד זה היא לוקחת מוחין שלה ע"י נהי"מ דז"א כן הענין בתבונה הזאת שאין לה מוחין רק עד שתעלה עד בינה עליונה ואז אותה הד' של מלוי יו"ד נמשכת בה בבחי' מוחין אליה שהם מנהי"מ של הבינה מן האחורי' שלה כנז'. האמנם דע כי אין ד' מוחין אלו מתלבשים בסוד אור פנימי בתוך גלגלת שבה אמנם עומדים בסוד א"מ על שש קצוות שלה וזהו הטעם שזו הד' אינה מחוברת עם אות ו' אמנם רחוקה ממנה ולכן תראה כי דל"ת זו נעשת כעין א"מ על גבי הוא"ו על ראשו ובצדדיו ואינה נוגעת בו וזהו סוד פסוק כי ימצא חלל באדמה כי התבונ' נקר' אדמה אדם ה' וגם שיש בה אדמימות דינים כמו שיתבאר ולכן אין בה מוחין קבועים ולכן נמצא בה מקום חלל ואויר פנוי בינה לבין המוחין שלה כנז' כי רגל הה"א מרוחקת מן הגג ויש חלל ביניהם ויש בזה מקום שאלה כי באדרת האזינו אמרו כי תבונה הם אותיות ב"ן ב"ת ו"ה שהם ז"א ונוק' צורת ד"ו של אות ה' אבל הענין הוא כי הבן והבת האלו הם עצמותה של התבונה כי הב"ן היא אות ו' שהם שש קצוותיה והבת היא אות ד' שהם ד' מוחותיה אלא לפי שז"א ונוק' נולדו ממנה ונקראים בן ובת שלה כי הז"א נמשך מן שש קצוותיה ונוק' מן ד' מוחותיה לכן נקראו שני אותיות ד"ו אלו ב"ן ובת על שם ז"א ונוק' שיצאו ממנה אבל לעולם כי ד"ו אלו הם עצמותה וגופה ממש כנזכר:
5