שער ההקדמות, דרושי עולם האצילות כ״בSha'ar HaHakdamot, Atzilut 22
א׳דרוש בעולם האצילו' בסדר ה' פרצופי' שבו
1
ב׳ונתחיל בדרושי עולם האצילות בפרטות בסדר ה' פרצופי' שבו כבר נתבאר לעיל בדרושי א"ק ענין עולם האצילות כי בתחל' יצא בסוד י' נקודות והיה אז נקרא עולם הנקודים ואח"כ נתקן ונק' בשם עולם האצילות וזה ענינו דע כי בתחלה כשיצאו אלו הי"ס לא היה עדיין בהם תקון אמנם יצאו אז בבחי' היותם י' נקודות בלבד והיה בהם בחי' עצמות וכלי' ר"ל אור וכלי ולהיות' בלי תקון לכן בחי' הכלי' שבה' לא יכלו לסבול האור העליון ונתבטלו ומתו ואלו הם סוד המלכי' שמתו כמ"ש באדרת נשא בפסוק ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום וכו' וכבר ביארנו הטעם למה יצאו מתחלת' בלתי תיקון ואמרנו כי כונת המאציל העליון היתה לברא בעה"ז מציאות הקלי' החזקות שהם צריכות בעה"ז לשלם פורענותן של רשעי' העוברי' על דבריו ית' ואלולי כן לא היה שכר ועונש בעה"ז כלל ולכן יצאו הי"ס הנז' בראשונה בלי תיקון ועי"כ מתו הכלי' ההם ואחר מיתת' יצאו ונבראו הקליפו' מהזוהמא ומהסיגי' שבהם ואחרי שיצאו והובררו מהם הקלי' אז כל בחי' הקדושה והטהרה שהיתה בכלי' ההם נתעלת למעלה וחזרה להתקן ע"י התיקון ונשארה נקיה מן הסיגי' הנז' והנה ענין התקון היה באופן זה כי מן הנקודה הא' שהיתה נקראת קודם התיקון בשם ספי' הכתר הנה עתה נתחלקה לג' חלקי' והם ענין ג' רישין הנז' בריש אדר' האזינו אשר הם בחי' עתיק יומין רישא עילאה ובחי' א"א תרין רשין תתאין בסוד כתר וחכמה כמבואר אצלינו ואז נתלבשו זה בתוך זה עתיק בתוך א"א ואח"כ מן הנקוד' הב' והג' שהיו נקראי' חו"ב נעשו עתה ב' פרצופי' או"א המלבישי' ע"ג חג"ת דא"א ואח"כ משש הנקודו' הנק' חג"ת נה"י נעשו עתה פרצוף אחד הנקרא פרצוף דז"א ומנקודה הי' הנק' מלכות נעשה עתה פרצוף אחד הנק' נוק' דז"א וב' פרצופי' אלו שהם זו"ן מלבישים ע"ג נה"י דא"א ואמנם היות ענין זה נק' בחי' תקון הוא לסבה זה כי כאשר נתעלו ב' הנקודות הב' והג' הנק' חו"ב עלו למעלה והלבישו לחג"ת דא"א כנוד' וע"י אותו הכסוי וההלבשה שהלבישו נעשה להם בחי' כלים בפרצוף שלם מלבד בחי' כלים שלהם והמלכים שלהם הראשוני' שמתו וירדו למטה אשר נתעלו עתה כל ניצוצות הקדושה שבהם ואז נעשו חו"ב שתי הנקודות הנז' נעשו שני פרצופים שלמים הנק' או"א גם ו' נקודות התחתונות שהם מחסד עד יסוד העצמות שלהם שהוא האור שבתוכם נשארו ערומים מבלי לבוש כי הכלים שלהם המלכים שלהם מתו וכדי להלבישם הוצרך שאלו הו' נקודות בבחי' עצמות ואורות יהיו הם מלבישים ומכסי' אל נה"י דא"א ונתעלו הנה"י ההם בחג"ת שלהם בתוכם כמבואר בדרושים הקודמי' ואז ו' נקודות ההם היו שם בסוד עיבור בסוד תלת כלילן בתלת כנודע ועי"כ נעשו כלים בבחי' פרצוף שלם אל האור והעצמות שלהם ואז גם כל ניצוצות הקדושה שהיו באות' המלכי' והכלי' הראשוני' שלהם שמתו עתה נתעלו למעלה ונתחברו שם יחד ומכל זה נעשה בחינת פרצוף אחד שלם הנקרא ז"א וכעד"ז היה הענין בנקודה הי' שנעש' אליה פרצוף אחד שלם הנקרא נוקבא דז"א ונמצא כי כל מציאות אלו העיבורים הנזכרים אצלינו כלם היו לצורך התקון שהוא היות בהם פרצוף שלם כי בהיותם בתחלה בסוד נקודה לבד נתקלקלו מה שאין כן בבחינת האורות והעצמות שבתוכם כי לא נתקלקלו כלל חס ושלום ולכן לא נתחדש בהם דבר ע"י העיבור אמנם מה שנתחדש בהם והיה כי בתחלה לא היו נכללים בנקודה אחת ולא היו יכולים להראות פעולת' ולהוציא כחם לחסרון תקוני הכלים ואחר כך על ידי העיבור אשר כל הכלים נתקנו ונעשו פרצוף שלם ואז הוציאו כחם והראו פעולתם לחוץ כי נתחלק אור הנקודה ההיא לעשרה חלקים והראו כח הראיה בעינים והשמיעה באזנים וכיוצא בזה ואח"כ נחזור לבאר יותר ענין הקלקול והתקון של הכלים:
2
ג׳ובתחלה נציע שאלה אחת להבין הענין הנז' והיא כי מאחר שכל י' הנקודו' הנז' של קודם התקון חזרו להיות' אח"כ בסוד תיקון חמשה פרצופי' שלימים בלבד והם הנקראים א"א ואו"א וזו"ן א"כ היה ראוי שגם שרשם מתחלה קודה התקון לא יהיה רק ה' נקודות לבד וא"כ מה נשתנ' ז"א מכל השאר שכל פרצוף נעשה מנקודה אחת לבד והוא נעשה משש נקודות ולמה כל נקודה מן הד' האחרות לא נתחלקה לששה נקודות על דרך שנתחלקה נקודות ז"א לו' נקודות ועוד למה נקודת ז"א נתחלק' למס' שש נקודות ולא למספר אחר והיה ראוי שתתחלק למס' השלם שהוא עשר נקוד' כנודע כי לית נקודה ולית פרצוף דלא אתכליל מי"ס גם צריך לדעת למה מצינו בס"ה ג' בחי' של עיבור ויניקה ומוחין בענין ז"א לבדו ולא הוזכר לא בנוק' ולא באו"א ואם תאמר שלא היה בהם צריך לדע' טעם הדבר והתשובה היא דע כי האמת הוא שאע"פ שאנו אומרי' שבתחלה (בדפו"י ע"ב) יצאו י' נקודות אינם רק ה' נקודות לבד אבל הענין הוא כי אלו ה' נקודו' לא היו שוות בהשואה אחת כי נקודה הראשונ' היתה גדולה ככל שאר י' הנקודות וכן נקודת אבא ונקודת אימא היו גדולי' על כל הז' שלמט' מהם והנה ג' הנקודות הראשונות כל אחד משלשת' היתה שלימה בכל חלקיה פירוש כי כל אחת מהם היתה מבחי' י' י' חלקים כנז"ל דלית נקוד' דלא אתכליל' מי' ולכן כל א' משלשת' נעשה אח"כ פרצוף שלם והם א"א ואו"א אמנם הנקוד' הד' שממנה נעשה אח"כ פרצוף ז"א לא היה בה בתחלה בחי' י' חלקים שבה רק בחי' ו' חלקים שבה לבד והד' חלקים האחרי' לא היו אז בה נמצא שלא די שכל אות' הו' נקודות אינם ו' נקודות לבד שלימו' על דרך ג' נקודות הראשונות אלא שאפי' כלם יחד אינם שיעור נקודה אחת שלימה רק ו' חלקי נקודה אחת שממנה נעשי' ז"א והרי בזה חסרון גדול שהיה בז"א כי ג' הנקודות שמהם נעשו א"א ואו"א יצאו כל אחד משלשתם שלימה כלולה מי' חלקיה ונקודה הרביעית שממנה נעשה ז"א יצאה חסירה ארבעה חלקים ולא יצאה רק בסוד ששת חלקי' שבה בלבד ועוד היה בו חסרון אחד גדול מחמת החסרון הראשון כי כיון שיצא חסר כנז' לכן גם אלו ו' חלקים שיצאו לא היו מחוברי' ונקשרי' יחד בבחי' כללות נקודה אחת רק יצאו נפרדים זה מזה ומחולקי' לו' חלקים נפרדי' זה מזה וזהו הטעם שלכל י' חלקים שבנקודה הראשונה אנו קוראי' אותם בשם נקודה אחת וכן לי' שבנקודה השנית ולי' שבנקודה השלישי' לפי שיצאו כל י' וי' מחוברות יחד בבחי' נקודה אחת אבל אלו ו' חלקי הנקודה הרביעית יצאו נפרדות זו מזו ולכך נקרא בשם ו' נקודות אבל אינם רק ו' חלקי נקודה לבד ונקודה החמישי' היה בה חסרון יותר גדול והוא כי ממנה נעשת אח"כ פרצוף נוק' דז"א והיתה גם היא ראוי' להיות בה עשר' חלקים ואמנם לא היה בה רק חלק אחד לבד שבכל י' חלקיה ולזה החלק העשירי שבה אנו קוראי' נקודה אחת עם היות שאיננה רק חלק עשירי שבנקודה ההיא והרי כי הנקודה דנוק' דז"א יצא בחסרון גדול יותר מחסרון שיש בנקודת ז"א. הכלל העול' כי הי' נקודות שיצאו בתחלה אינם רק ה' נקודות לבד אשר מהם נעשו אח"כ ה' פרצופי' והנה הנקוד' הראשונה והשנית והשלישית יצאו כל אחת ואחת מהם כלולה מי' חלקים הראוי' להיות בה ועוד שהיו נקשרי' ומחוברי' יחד וכל הי' נקראו בשם נקודה אחת לבד לסבה הנז' ונקודה ד' לא יצא כלולי' בה רק ו' חלקיה לבד ועוד שיצאו נפרדי' זמ"ז ולסבה זו נקראו ו' נקו' עם שאינ' רק ו' חלקי הנקוד' ונקודה החמישית לא יצא ממנה כ"א החלק העשירי לבד ולחלק זה אנו קוראי' בשם נקודה אחת חמישית והנה הו' חלקי' שיצאו מן הנקודה דז"א הם השש קצוות שלו הנקראי' חג"ת נה"י שלו ושלשה ראשונות שלו שהם הנקראי' כחב"ד שלו שהם המוחין שלו לא יצאו אבל החלק העשירי שיצא.מן הנקוד' דנוק' דז"א היא הכתר שבה וט' תחתונות שבה לא יצאו ועתה צריך לבא' טעם למה נשתנו נקודות זו"ן שיצאו חסירו' ושלש' נקודות הראשונות יצאו שלימות וגם לבאר השנוי שבין ז"א לנוק' כי מזה יצאו ו' חלקיו ומזה חלק עשירי בלבד ולא עוד אלא שבנקודת הז"א יצאו החלקי' התחתוני' וחסרו העליוני' ובנקוד' נוקבא יצא החלק העליון שבכלם וכל ט' התחתונות חסרו
3
ד׳והתשובה היא זו דע כי כל העולמות כלם אינם מתנהגי' רק ע"י ז"א ונוק' לפי שהם נקראי' בנים לאו"א ואנחנו נקראי' בני' לזו"ן בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ועוד כי הכתוב אומר אמרתי עולם חסד יבנה כי העול' כלו נבנה ע"י הז' תחתונות הנקראי' ז' ימי בראשית אשר התחלתם מן החסד והם כללות זו"ן כנודע וזהו סוד שאין פגם מעשה התחתוני' מגיע ופוגם בג' נקודות הראשונות שהם א"א ואו"א רקמגיע ח"ו בזו"ן לבד ולכן בתחלת האצילות יצאו ג' הנקודו' העליונו' שלימות בכל חלקיה' אבל שני הנקודות התחתונו' שהם זו"ן יצאו חסירו' וכמו שיתבאר ואמנ' גם בשניה' יש שנוי כי הפג' המגיע ממעש' התחתוני' בנוק' דז"א הוא פוגם מאד להיותה יותר תחתונה וקרובה אלינו בסוד ובן כסיל תוגת אמו בסוד ובפשעכ' שלחה אמנם אבל הפגם המגיע עד ז"א אינינו יכול לפגום כ"כ ולכן נקודת ז"א יצאה יותר שלימה מנקודת נוק' והוא כי הנה הפגם שעושי' התחתוני' המגיע עד נוק' דז"א יש פגם שיכול לסלק ממנה חלק העשירי התחתון שבה ויש פגם שיכול להחסיר גם את חלק הט' שבה עד שנמצא שיש פגם שיכול לסלק ולהחסיר ממנה כל ט' חלקיה התחתוני' ולא ישאר בה רק חלק אחד העליון והוא הכתר שבה בלבד אשר זהו סוד שעלי' נאמר לכי ומעטי את עצמך כי נתמעט' בבחי' ט' חלקיה התחתוני' שנסתלקו ממנה ועלו למעלה כדי שלא יאחזו בהם הקליפו' בהיותה יורדת למטה ביניהם וזה החלק העליון שהוא הכתר שבה נשאר וירד למטה בין הקליפות בסוד רגליה יורדות מות כי כיון שהוא חלק היותר עליון שבה אין כח בקליפות להתאחז בו יותר מדאי וזהו הטע' שנסתלקו ממנה החלקי' התחתוני' ונשאר העליון שבה שהוא הכתר מה שאין כן אלו היה ע"ד ז"א שמסתלקי' העליוני' ונשארי' התחתוני' כי אלו היו ט' חלקיה העליוני' מסתלקי' וחלק העשירי שהוא מלכות שבה ישאר וירד בתוך הקליפו' היו נאחזי' בו יותר מדאי וכביכול (בדפו"י ע"ג) היה נחלש כחו והיה מתבטל בתוכם והיה העולם חרב ומתבטל ושומם אבל הפגם המגיע עד ז"א שהוא יותר עליון מן נוק' אינו פוגם כ"כ לסבת מעלתו כי אין הקליפות הם נאחזים בו כ"כ כמו בנוק' ואין הפגם מצוי לעלות עדיו כ"כ כמו בנוק' ולכן היה בהפך כי בעת הפגם העולה עד מקום ז"א אז ג' ראשונות שבו שהם תכלית העלוי מסתלקות למעלה כי אינו מן הראוי שיהיה בהם ח"ו פגם כי ח"ו אם יגיע שם יחרב העולם ואמנם שש קצוות שלו נשארים שם כי אע"פ שיגיע בהם הפגם אינו כ"כ חזק כמו בהגיע בתחתונות דנוק' כי הם היו מתבטלים ח"ו אבל אלו אינם מתבטלי' ובפרט כי אין מצוי כ"כ להיות פגם התחתוני' מגיע עד ז"א עצמו כנז' ובזה יתבאר היטב טעם למה בתחלת האצילות יצאו שני נקודות זו"ן חסירות וחסרונו גדול מן חסרונה ונתחיל בנקודת נוק' דז"א ונאמר כי לא יצא ממנה בתחלה רק הכתר שבה לפי שכל דבר שיצא בתחלה נשרש ונעשה שרש קבוע ואינו זז ממקומו ומה שהיה הוא שיהיה אבל מה שבא אח"כ בסוד תוספת אינו עיקרי ויכול לצאת ולבא ולהסתלק ולחזור כפי מעשה התחתוני' ולכן אילו יצאה נקודת נוק' דז"א כלולה בכל עשר חלקיה היו בה תמיד ובהגיע שם פגם מעשה התחתוני' לא היה אפשר להם שיסתלקו למעלה והיו נשארי' תוך הקליפה והפגם של התחתוני' והיו מתבטלי' ח"ו בתוכם ויחרב העולם אבל עתה שלא יצא בתחל' רק הכת' שבה הוא לבדו הושרש בה וכאשר אח"כ בעת התיקון באים לה כל הט' חלקים אחרי' באים בסוד תוספ' ואינם מושרשי' בה וכאשר יחטאו התחתוני' ויגיע הפגם בנוק' דז"א אז אלו הט' חלקי' שבאו לה בסוד תוספ' יכולים להסתלק למעלה ולא יגיע הפגם בהם גם בזה יובן טעם למה לא הוצרך עיבור ויניקה ומוחין בנוק' כמו בז"א לפי שכאשר באים אלו הט' חלקים שלה בעת התקון באים בסוד תוספ' ולכן כלם באים כאחת ונתקנת ברגע אחד ואינה צריכה כל אותם הזמנים שהוצרכו לז"א כמו שנבאר:
4