שער ההקדמות, דרושי עולם האצילות מ״אSha'ar HaHakdamot, Atzilut 41
א׳דרוש ב' בד' אותיות ההוי"ה בה' דרכים
1
ב׳הדרך הא' ובו ית' ענין או"א גם ית' מ"ש בס' יצירה הבן בחכמ' וחכם בבינה וכו' וכבר הודעתיך כי פרצו' אבא נחלק לב' הא' מראשו עד החזה שבו הנק' חכמה והב' מן החזה ולמטה וזה נק' ישר' סבא וכנגדו בפרצו' אימא גם הוא נחלק לב' פרצופין ע"ד הנז' ממש והעליון שעד החזה נק' בינ' והתחתון נק' תבונה וכבר ידעת כי ב' אותיו' הראשונות של ההוי"ה הכוללת כל עולם האצי' והם י"ה הם בחי' או"א ולכן צריך שנבאר איך הד' בחי' הנז' רמוזו' בשתי אותיו' י"ה ודבר זה יובן במה שביארנו בביאור מאמר ס"ה בפ' ויקרא ובפ' אחרי מות בענין סדר כתיב' שם ההוי"ה ועיין שם וזה סוד ענין כי הנה באות יו"ד נרמז חבור חו"ב עילאין ובאו' ה"א נרמזו ישר' סבא ותבונ' תתאין וזה עניינם הנה אות יו"ד במלואה יש בה ג' אותיו' יו"ד אות י' רומז לחכמ' והיא רמז ג"כ אל הי"ס שבכללות פרצופו וב' אותיו' ו"ד שהם בחי' המלוי שהוא בכל מקום בחי' הנקב' כנודע לכן היא רמז לבינה העליונ' אם במספר' ו"ד הם י' כנגד י"ס שבכללות פרצופה ואם בציורם כי נעשים ד' על ו' והיא צורת ה ונודע כי בינה נק' ה"א עילאה כזה ה ואמנם טעם אל הנז' למה הנקבה היא בחי' מלוי הוא במה שהודעתיך בסוד אדם וחוה שהם זו"ן כי הנקבה טפילה אל הזכר לפי שהז"א נטל תרין עיטרין דדעת הנק' חו"ג ואח"כ היא נתן עיטרא דגבורו' אל נוקביה אחר שהית' בתוך גופו והיתה ממלאה חלל גופו ולכן הנקב' היא המלוי שבתוך הזכר וזהו סוד אדם שהוא ז"א הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן וחוה היא אותיו' המלוי לבד' אחר שתסי' מהם ד' אותיו' הפשוטו' וישארו י"ט בגי' חוה (בדפו"י ע"ב)
2
ג׳עוד טעם ב' כי מלו"י בגי' אלהי"ם שהוא דין והנקבה כלה דינים ולכן לוקחת המלוי ונמצא כי כן הוא למעלה שחכמה עילאה נק' יו"ד והבינ' עילאה לוקחת המלוי שהם ב' אותיו' ו"ד ונעשת צורת ה כנז' ולזה נתכוון בעל ס' יצירה באמרו הבן בחכמה כי אעפ"י שאותיו' יו"ד היא בחכמה עילאה תחבר עמה בחי' בינה עילאה בסוד המלוי שבה כנז' נמצא כי החכמה יש בה בחי' בינה עילאה כלולה בה ואח"כ אמר וחכם בבינ' לרמוז אל חבור שניהם שבאות ה' ראשונ' של ההוי"ה הרומזת אל בינה כנודע ושם ג"כ יש בחי' חכמה מחוברת עמה והוא בחינת ישסו"ת כנז' הנרמזי' באות ה' והוא ע"ד שנתבא' בביאור מאמר פ' ויקר' כנז"ל בענין סדר כתיבת שם ההוי"ה ושם נת' כי ציור כתיבת זו הה"א ראשונה של ההוי"ה היא כזה ה כי העוקץ שבאחורי הה"א כנודע הוא ציור אות י' אחת הרומזת ליש"ס שהוא ג"כ מבחי' אבא ונקרא יו"ד ושאר ציור הה"א היא התבונה שעמו והרי נת' ב' אותיות י"ה איך נרמזים באו"א וכוללים ד' פרצופין הנז' וצרי' לבאר עוד סבה אל הנז"ל והוא כי נודע שזווג או"א אינו כזווג זו"ן שלפעמים נפסק אבל זווג או"א תדירי דלא פסיק לעלמין כי כחדא נפקין וכחדא שריין ולהורות על זה החבור הנמרץ נתחברה הבינה באות יו"ד של החכמה ונתחבר החכמה באות ה' של הבינה כי חבור זה אין גדול ממנו ומכח החבור הזה נעשו שני בחי' שהם אבא עם אימא ויש"ס עם התבונה כנזכר ועדיין צריך להרחיב הביאור בזה כי צריך ליתן טעם למה באות היו"ד נטפלה הנקבה אל הזכר ובאות ה' נטפל הזכר אל הנק' אבל להבין זה צריך שתדע הקדמ' אחת שכבר נתבאר' במקום אחר והוא כי מ"ש בס"ה בהרבה מקומות ובאדרת האזינו כי זווג או"א לא פסיק לעלמין דכחדא נפקין וכחדא שריין היינו בחו"ב עילאין אבל בישסו"ת תתאין יש זמן שאין זווגם תדיר והוא בזמן היניקה דז"א שאז התבונה הנק' אם הבנים רובצת על האפרוחים ונכנסים נה"י שבה תוך ז"א כנודע ואז אין זווג ביניהם ובזה יתיישבו שני המאמרים החולקים כי הנה רז"ל אמרו בפסוק ולא אבא בעיר כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה שהיא בינה עד שיכנס בירושלים של מטה שהיא נוקבא דז"א והרי כי כל זמן הגלו' נפסק זווג או"א ובס"ה אמרו דזווגיהו תדיר ולא פסיק לעלמין בסוד ונהר יוצא מעדן לשון הווה אבל יובן עם הנז' כי או"א עילאין לא פסיק זווגיהו וישסו"ת פסיק זווגיהו לזמנין ובזה נתתרצ' השאלה הנזכרת כי באות יו"ד שנרמזו בה או"א עילאין דלא פסי' זווגיהו נטפלה הנקבה אל הזכר להורו' כי אימא נתחברה עם אבא חבור עצום שהוא זווג תדירי באות יו"ד שלו ולא באות הה"א הרומזת אליה כי הנה שם היא נפרדת ממנו ולפי שהבינה עילאה טמירא יתיר לכן לא נרמזה בבחי' ציור ממש באות יו"ד רק בבחי' המלוי שאינו נכתב ומצויר אלא עומד בכח ובהעלם משא"כ ביש"ס שנרמז בציור גמור כמו שית' אבל ישסו"ת נרמזו באות ה' ונטפל הזכר אל הנקבה לפי שאין זווגם תדיר ועוד לפי שהנה בעת שהתבונה מתלבשת תוך ז"א בסוד מוחין אליו כנודע הנה גם יש"ס מתלבש תוך התבונה ושניהם מתלבשים תוך ז"א כנודע ונמצא כי אז יש"ס נכלל עם התבונה ומתלבש בה ונטפל אליה ולכן נרמז בעוקץ הה"א של התבונה שהוא צורת יו"ד כנזכר ואמנם שני אותיות האחרונות ו"ה שבהוי"ה הכוללת הם זו"ן:
3
ד׳הדרך הב' ובו יתוסף קצת ביאור בדרך הא' ואמנם זה הדרך השני הוא בענין עיבור ז"א תוך אימ' עילאה כבר נת"ל בדרך הראשון כי שני אותיות י"ה הם באו"א ודע כי אות ה' שהיא באימא הוא ציור שני אותיות ד"ו כנז"ל אמנם אות ד' היא הבינה עצמה ואות ו' שבתוכה היא בחינת ז"א שהיה בסוד העיבור בתוך אי' והוא כי נודע שז"א כשנאצל היה בבחי' ששה נקודות לבד נפרדות זו מזו ולא היו בציור קוים ימין ושמאל ואמצע אלא היו ששה נקודות זו על גבי זו כי לכך מתו כנודע באלה המלכים וכדי לתקנו שהוא ענין החבור והקבוץ כנודע הוצרכו לו שלשה בחי' הראשונה הוא העיבור והשנית הוא היניקה והג' הוא כניסת המוחין דגדלות וג' זמנים אלו צריך שיהיו נרמזים בשם הוי"ה ונבאר עתה ענין העיבור כי הנה היה תחלה ו' נקודות זו למעלה מזו נפרדות זו מזו וכאשר נכנס בסוד העיבור בבטן המליאה נכללו הג' תוך הג' והיו תלת כלילן גו תלת ונמצאו שמה שהיו תחלה ו' ארוכה נעשו עתה ו' קצרה שבתוך ציור הה' שהיא אימא כי עתה היה בסוד ג' נקודות זו למעלה מזו שהיא צורת ו' קטנה והג' אחרות כלולו' בתוכם ולכן ו' זו היא בלתי ראש כשאר הוו"ין וגם שהיא קצרה להורות כי לא היו בו שלש ראשונות שהם המוחין שהם ראש אות ו' ולא עוד אלא שאפילו השש קצוות שהיו בו שהוא ו' ארוכה בלי ראש נעשת עתה ו' קצרה ובלי ראש כי הם תלת כלילן בתלת ולכן רגל הה"א שהיא זו הוא"ו הקצרה היא תלוי' ואינה דבוקה בגג הה"א כמו אות הח"ת לרמוז כי איננה מגוף אימא אבל הוא בחינת ז"א שהוא גוף אחד אלא שהוא בתוכה בסוד עיבור ואח"כ יצא ז"א לחוץ ונולד ואז נרמז באות ו' של ההוי"ה אמנם היו ב' (בדפו"י ע"ג) זמנים אל ו' זו כי בתחלה נעשת ו' ארוכה לפי שתנפשטו שש קצוותיו ממה שהיה תחלה ו' קצרה בבחינת תלת כלילן בתלת ועתה חזרו להתפשט ונעשו ששה קצוותיו אך עדיין לא נוסף בהם ג' ראשונות שהם ראש הוא"ו וזהו הזמן השני הנקרא יניקה ואח"כ בא הזמן הג' שנתוספו בו שלשה מוחין ונשלם בי"ס שבו ואז נעשה ראש אל זו הוא"ו ועתה נבאר גם בחי' נוקבא דז"א כי הנה בזמן העיבור היתה היא גם כן שם בסוד פסיע' לבר קטנה כמין עוקץ בסוף אות ו' קצרה שבתוך ה"א ראשונה וכשנולד עם ז"א אז גם היא נעשת פרצוף גמור כמוהו של י"ס שבה ואז נקראת ה"א אחרונה של ההוי"ה האמנם כמו שנת' בה"א הראשונה שנחלקת לשתי אותיו' ד"ו ועיקר אימא היא אות ד' וכן הענין בה"א זו תתאה כי נוק' דז"א אינה רק צורת ד'אלא שכאשר נזדווג בה ז"א שדי בגווה ההוא רוחא כנודע שהוא רושם שלו שהניח בה והוא בחי' אות הוא"ו שבתוך הה"א ונעשת ה"א שלימה ע"ד שנת' בה' ראשונה דאימא: הדרך הג' ובו יתבארו ב' הדרכים הראשו' והוא בסוד מ"ש רז"ל איש מזריע תחלה יולדת נק' אשה מזרעת יולדת זכר והענין הוא במה שביארנו כי אבא הוא יו"ד של ההוי"ה ואימא היא ה' ראשונה של ההוי"ה והנה אות יו"ד במלואה כזה יו"ד יש בה ג' אותיות והנה בס"ה ובתקונים ובשתי האדרות אמרו כי י' אבא ו' ברא ד' ברתא הנקראת גנתא וביאורו הוא כי עיקר אבא הוא אות יו"ד הפשוטה שרומזת על י"ס שבו ואמנם יש בו כח זו"ן ברא וברתא וכשמזריע טפת זרע מ"ד בנוק' אותה הטפה כלולה מזכר ונקבה שהם זו"ן שהם בחי' ב' אותיו' ו"ד שבמלוי היו"ד ו' ז"א ד' נוקביה והנה כשהזריע אבא אותה הטפה כלולה מזכר ונקבה ונתנה ברחם אימא נתהפכו מן ו"ד אל ד"ו נוקבא על דכורא ולזה ציור ה' ראשונה שהיא באימא היא ד"ו ד' על ו' והרי נתבאר איך כשהאיש הוא מזריע תחלה יולדת נקבה ואח"כ דכורא אמנם כאשר אח"כ הזריעה אימא ילדה הזכר ואח"כ הנקבה ו' על ה' שהם בחי' ב' אותיות אחרונות ו"ה של ההוי"ה והנה ביאור דברים אלו הוא כמש"ה כלם בחכמה עשית והנה החכמה שהוא אבא קדם לכל שהוא י' פשוטה של ההוי"ה ואז נרשמו ונצטיירו בו בניו שהם זו"ן בבחי' ו' על ד' שהם ב' אותיות מלוי היו"ד כנז' והטעם הוא לפי שכח ז"א נמשך משש ספי' הראשו' של אבא וכח נוקבא דז"א נמשך מן ד' אחרונות שלו כנודע כי בהיות נוקבא דז"א דבוקה עמו אחור באחו' היה נקרא ד' לפי שאין לה מקום רק בד' תחתונות שלו שהם תנה"י או נהי"מ ולכן שרשם הנרשם באבא הם בבחי' זו כנז' ואח"כ כשנאצלה אימא וניתנו בה אלו הבנים בסוד עיבור בתוכה אז עצמותה של אימא נעשת מן אותם ההארות שהם זו"ן שניתנו בה ויען שאימ' היא נקב' לכן נתחלפו כח ההארות ההם בסוד ד"ו כי הד' של הנקבה עומדת למעלה בסוד ד' ראשונות שבה ואות ו' של ז"א עומדת למטה בבחי' ו"ק שלה ושניהם צורת א' של אימא לפי שהיא בחי' עצמותה ממש של אימא ונודע כי אימא נקראת עולם הבא בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא בחי' ז"א כי הוא הנקרא צדיק היושב בעולם הבא שהיא אימא ועטר' שהיא נוקבא עומדת על ראשו שהיא אות ד' של הנוק' העשויה כמין עטרה וכתר מקיף על ראש ז"א שהוא אות ו' ושניהם צורת ה' כנז' והרי איך מה שהיה בתחלה תוך הזכר שהוא אבא ו' על ד' נתהפך כחומר חותם כשנתחתם באימא ונעשו ד"ו שהוא בת בתחלה אמנם כאשר אימא הזריע' וילדה אותם ויצאו לחוץ נתהפכו ונולדו ו' תחלה ואח"כ ה' נוקבא שהם אותיות ו"ה שבהוי"ה והרי איך האשה גורמת להוליד זכר בתחלה הדרך הד' הוא כי אות י' של ההוי"ה הם ה' חסדים וה' גבורו' העומדו' בדעת של ז"א ואות ה' ראשונה הם בחי' הה' חסדים המתפשטי' מחסד עד הוד שבז"א ואות ו' היא היסוד של ז"א שבו חוזרים ליכנס כללות הה' חסדים הנז' ונכללים שם יחד וגם מתקבצות בו החמש גבו' שלא נתפשטו בגופא בסוד והיה האוכל לפקדון מדבר ביוסף שהוא היסוד לסבת הנקבה הנקראת ארץ ליתנם בה אח"כ ואלו החמש גבורות שנתקבצו תוך היסוד הם אות ה' אחרונה של ההוי"ה הדרך הה' הוא כי אות י' הם חמש חסדים וה' גבורות כנז' אות ה' הם חמש חסדים המתפשטים בז"א כנז' אות ה' אחרונה הם ה' גבו' הנשארות להתמתק למעל' בדעת אות ו' באחרונ' הוא היסוד דז"א כי שם יורדי' אח"כ כלם החו"ג ושם מתמתקי' וזה הדרך החמישי הוא בבחי' ההוי"ה בצירוף יהה"ו שהוא יוצא מראשי תיבות פסוק יתהלל המתהלל השכל וידוע עוד דע כי אדה"ר הוא אבא והוא שם ההוי"ה דיודין שהיא בגי' ע"ב ואמנם מלוי זו ההוי"ה הוא בגי' מ"ו ומן זה המלוי נעשה אדם התחתון שהוא ז"א שהוא הוי"ה דמ"ם דאלפין שהוא מ"ו עם הכולל ואח"כ ממלוי זו ההוי"ה דמ"ה שבז"א העולה בגי' י"ט יצתה נוקביה הנק' חיה שהיא בגי' י"ט והנה כמו שממלוי אבא נעשה ז"א כנז' כך מן אחו' הפשוטי' של אהי"ה דאימא העול' מ"ד ממנו נעשה הז"א (בדפו"י ע"ד) הנקר' אדם הוי"ה דמ"ה כנז' כי הדם הוא חיות הז"א הנקרא אדם
4