שער ההקדמות, דרושי עולם האצילות מ״גSha'ar HaHakdamot, Atzilut 43
א׳ביאור בעיבור ולידה ומוחין הנז"ל:
1
ב׳ונחזור לבאר בחי' העיבור והלידה והמוחין הנזכרים הנה בתחלה נתייחדו או"א וטפת אבא היתה בחי' אות י' אחת ונלקחה מן שני אותיות ו"ד שבמלוי אות יו"ד שבאבא כי גם ו"ד הם בגי' י' ובאבא הזכר גובר ולכן אות ו' גבר וקדם אל אות ד' וזהו ו"ד אבל טפת אימא נקבה ולכן נוק' גבר בה על הזכר והיו סוד ד"ו ד' על ו' ונלקחו מאות ה' ראשונה שבאימא שבצורתה ד"ו כזה ה וזשארז"ל אדם וחוה ד"ו פרצופים נבראו והוא בחינתם מצד אימא כנזכר ואמנם הטיפה הנז' היתה בסוד אמ"ר ר"ת אור מים רקיע כנזכר בס"ה בפרשת תרומה כי בהיותם עדיין במוח האב נקראת אור ובהגיעה במעי אימ' נעשת מים ואח"כ שם ג"כ נעש' רקיע שהוא התפשטותה בבחי' תלת כלילן בתלת הנקראים ו' זעירא שבתוך אות ה' ואז נקראת רקיע וזהו סוד יום ליום יביע אמר וכו' ירצה כי ו"ק הנקראים ז"א הם נקראים ימים ונמשכו אליהם סוד אמ"ר הנזכר שהוא ראשי תיבות אור מים רקיע אמנם לילה ללילה הם ו"ק נוקבא דז"א הנק' לילות יחוה דעת ונעשה מהם בחינת הנקבה של אדם הנקראת חוה כנזכר שם בפרשת תרומה כי יחו"ה מלשון חו"ה ובדרוש זמני נוקבא דז"א ביארנו זה בענין ראשי תיבות חו"ה הנרמז בהם זמני גדלותה ותקונה אח"כ בלידה נתפשטו ונעשו ו"ק כאחד מלובשים בכלי והיו בסוד ו' קטנה ואח"כ ע"י היניקה הגדילו בשש שנים אלו הו"ק של נשמתו ועצמותו כל מה שיכולים להגדיל וזהו סוד הפעוטות מבן שש שנים מקחם מקח ואח"כ הוצרך עיבור אחד להשלים המוחין וזה העיבור היה בסוד השינה כי כמו שאנו בכל לילה מעלים נשמותינו בסוד השינה למעלה בסוד המלכות להיות מיין נוקבין שבה כן היה הענין בזו"ן שהפנימי' שלהם הנקרא נשמה שלהם עלתה למעלה בבטן אימא עילאה להיות שם בחינת מיין נוקבין שבה והענין הוא כי בתחלה נזדווגו או"א פעם ראשונה ונותן בה ההוא רוחא ואתגניז בגווה וזה הרוח נעשה בחינת כלי ובתוכו הם המ"ן שלה ואלולי ההוא רוחא דיהיב בגווה לא היה יכולת אל הנקבה שהיא דינים לקבל מ"ד של הזכר שהם חסדים ולכן הוצרך למיהב ההוא רוחא מדיליה בגווה ואל סוד זה רמזו רז"ל באמרם אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשא' כלי ואח"כ מאז ואילך כשחוזרים להזדווג יחד נותן הזכר טיפת (בדפו"י נא ע"א) מ"ד בנקבה בגו ההוא כלי הנק' רוחא דגניז בגווה ואז מצטייר שם צורת הולד ומשתהה שם חדשי העיבור ונולד ויצא לחוץ ואז בהולדו כבר כלו המ"ן ונשאר ההוא כלי בלי מ"ן ולכן אותם הבנים שכבר נולדו להיותם מתחל' מתהוים בתוך הכלי ההוא חוזרים ומעלי' נשמתם שם בתוך הכלי ההוא ונעשים שם בחינת מ"ן ועי"כ יש לאי' יכולת לקבל מ"ד מאבא ונמצא כי כאשר העלו זו"ן את נשמתם למעלה בסוד מ"ן נזדווג אבא באימא ויהיב לה מ"ד ואז נעשו להם בחי' מוחין והנה מוחין אלו הם נקראים אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עיטרין והנה הם ד' מוחין והענין הוא כי הפרקים הראשונים דחו"ג דאריך הם מוחין לאו"א והפרקים השניים הם תרין עיטרין לזו"ן ועוד חוזרים או"א לתת לזו"ן מוחין מבחינת אותם הפרקים הראשונים שמהם נעשו המוחין שלהם כנז' ובחינה זו נקראת אחסנתא דאבוי ואימיה וז"ס מ"ש באדרא דפרשת משפטים רישא דמלכא אתתקן בחו"ג והבן זה וקאי אחו"ג דא"א כנזכר ואח"כ אלו הד' מוחין נכללו תוך נה"י דאימא באופן זה כי תרין מוחין הנקראים אחסנתא דאבוי ואימיה והם ג"כ נק' אוירא דכיא ואשא דכיא נכללו זה בנצח וזה בהוד דאימא ותרין מוחין האחרים הנקראים תרין עיטרין וג"כ הם נק' אוירא ואשא סתם אלו נכללו תוך היסוד דאימא יחד ונעשה בחי' דעת המכריע בין תרין מוחין אחרים הנקראים חו"ב דז"א ולהיותו מבחינת חו"ג כנזכר לכן נעשה בחי' מכריע ביניהם ונמצא כי הד' נעשו ג' מוחין בו ואלו הם סוד ארבע פרשיות של תפילין כי הנה הם בחינת ד' פרשיות בבחינתם קודם הכנסם תוך נה"י דאימא שהיו ארבע אורות מקיפים אליו והנה בחינת' אחר התלבשם בנה"י קודם שיכנסו תוך רישא דז"א היא שי"ן דתפילין של ג' ראשין ואך בחי' הראשונה שהיו ד' אורות היתה כנגדה שי"ן של תפילין של ארבע ראשים והבחינה השנית שהיא אחר הכנסם תוך רישא דז"א אין לה רמז בענין התפילין לפי שהתפילין היא בחי' אור המקיף מבחוץ ולא מבפני' ונחזור לענין ראשון כי כמו שהאדם מעלה בכל לילה נשמתו בסוד מ"ן אחר היותו בן י"ג שנה ויום א' כן ז"א מעלה נשמתו בסוד מ"ן אלא שיש בו הפרש והוא כי בעוד היותו בן תשע שנים שעדייין לא באו לו המוחין הוא מעלה נשמתו כדי לקבל המוחין וז"ס מ"ש בגמ' שבן ט' שנים ביאתו ביא' והוא כי בו' שני' הראשו' נגדלו בו ו"ק כל צרכם אח"כ צריך לקבל שני בחינות המוחין שהם בחינת היותם ג' לבד ובחינת היותם ד' כנז"ל והרי הם שבעה ועם ו' הראשו' הרי י"ג שנים והענין הוא כי בג' שנים שהם הז' והח' והט' אז נעשת לו ההכנה לקבל המוחין ובד' שנים אחרו' נכנסי' בו המוחין והרי נשלם לי"ג שנה:
2
ג׳סוד היבום וכמו שביארנו תחלה כי בביא' ראשונ' עושה אותה כלי ומניח בה חד רוחא וממנו יובן סוד מצות היבום והוא כי הנה אחיו שמת הניח באשתו חד רוחא ובביאת אחיו החי המייבם את אשתו שהו' קרובו קודם שיבא בה גם רוח האח הזה החי שהוא היבם מקדים נשמת האח המת ומתחבר עם רוחו שהיה בתוך אשתו וזה נעשה בשלשה הכנות האחת היא רוח האח המת שהשאיר באשתו הב' ע"י היבם הזה וביאתו הג' ע"י כוונת היבם שמתכוין ביאתו ביבמתו להביא שם נשמתו של אחיו המת וזש"ה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וירצה אם היבם הזה ישים לבו וכוונתו אליו רוצה לומר אל אחיו המת יגרום עי"כ כי רוחו של המת שהיה בגו אתתי' וגם נשמתו של המת שהלכה לה לאותו עולם שתיה' יאסוף יחד וישתתפו ויהיו תוך האשה היבמה הזאת ותתעבר ותלד אותם ויחזור המת בגלגלול בעוה"ז ויתוקן:
3
ד׳{א"ש רציתי לכתוב כאן סוד היבום והחליצה האמנם אמרתי אני אל לבי כי יותר טוב לכתבם בשער המצות במקומם בפרשת כי תצא בפסוק כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' ומצאת שם כי תדרשנו
4
ה׳דרוש א' קטן במוחין דז"א א"ש רציתי לסמוך הדרוש הקטן הזה אל האמור להיות הענין מקושר כאשר עיניך תחזינה מישרים אע"פ שאני מפסיק בענין כבר ביארנו כי מן נה"י דאימא נעשו המוחין דז"א בהיותם מתפשטים בתוכו בבחינת קוים והנה הנצח וההוד דאימא תרין ירכין סתימין אינון ואורם סתום בתוכה ולכן מהם נעשו המוחין דז"א שהם חכמה ובינה שבו וגם תרין דרועין ותרין ירכין דביה שכל אלו הם סתומים ג"כ אבל מן היסוד של אימא שנתפשט בקו אמצעי דז"א ואין בו סתום רק בפרק העליון שבו והוא אשר נתפשט עד החזה דז'א אבל משם ולמטה שפי היסוד דאימא מגולה ואורו יוצא ונגלה לכן שם נעשה גוף ז"א הנק' ת"ת שבו רחב מאד וחלל גדול בו וכל זה מסבת אור הרב העלה ויוצא מפי היסוד דאימ' כנז' ולכן נשתנה הת"ת דז"א להיותו רחב יותר מכל שאר אבריו}
5