שער ההקדמות, דרוש גדולSha'ar HaHakdamot, Derush Gadol
א׳דרוש גדול בענין עץ הדעת טוב ורע ואגב יתבאר ענין אחו' באחו' מה עניינו וסוד המזוזה
1
ב׳וכבר הודעתיך כי התחלת קומת פרצו' רחל נוק' דז"א הוא באחורי החזה דז"א אשר עד שם הוא סיום היסו' דאימ' שבתוך ז"א והנה מן החס' המגולה בת"ת דז"א כי שם התחילו החסדי' להתגלו' ומשליש הח' אשר שם (בדפו"י לו ע"א) ממנו נעשה הכת' של נו"ק ומב' חסדים המגולי' שבנצ' והוד נעשו חו"ב שלה ומן הה' גבו' המתקבצות ביסוד דז"א נעשה הדעת שלה ואחר התקבץ הה' גבו' בדעת שבה אז יורדות ומתפשטו' בגופא מחסד שבה עד הוד שבה כדמיון הה' חסדי' המתפשטות בגופא דז"א והנה עץ הדע' טו"ר הוא בזו"ן ואמנם בז"א הוא ממקום סיום היסוד דאימא שהוא מן החז' ולמטה כי משם ולמטה מתגלים החסדי' בגילוי גדול ולכן אפשר אל החצוני' לינק ולהתאחז בחסדים ההם המגולי' ולכן משם ולמטה בז"א נקרא רע של עץ הדע' כי החסדי' הם בחי' הדעת דז"א כנוד' ואמנם בחי' החסדי' שבז"א מן החזה ולמעלה אשר הם מכוסים ביסוד דאימא נקראים טוב כי אין הקלי' הרעות יונקים מהם וסבת יניקת הקלי' משם הוא לפי שהחסדים שהם האורות שבז"א הם שם מתגלים בגלוי ומשם כיון שנפתחו הם בולטים ויוצאים אל האחו' שבו וכיון שיוצאים אל האחו' יש כח אל החיצוני' לינק משם משא"כ בהיות' מכוסים תוך היסוד דאימ' שאינם יכולי' לעבור ולצאת אל האחו' ואמנם אף במקום הגלוי אינם יכולים לינק מצד פנים דז"א כלל אלא מצד האחו' מן אורות של החסדי' הבולטי' ויוצאי' לצד האחו' וזכור זה היטב כי אין אל החיצוני' אחיזה אלא באורות החסדי' אשר נהפכי' יוצאים אל האחו' ולא כמאירים אל הפנים וכ"ז אינו אלא במקום גלוי של החסדי' שהוא מן החזה ולמטה וצריך שנקדי' לך הקדמה אחת והיא כי נודע כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים וכמו שיש זו"ן דקדושה כך יש זו"ן דקלי' והזכר יונק מן הזכר והנק' מן הנקב' לפי שהזכר של הקלי' הוא יותר דק וזך ועליון מן הנקב' שלו ולכן הוא יונק מז"א עצמו דקדוש' מן האחו' שבו כנז' ונוק' דקליפה יונקת מן האחו' של נוק' דקדושה ואמנם לא יעלה בדעתך שחס ושלום הקלי' של עולם האצי' שולטי' ועולים עד המקומות הנז' אך כונתינו לומר שהשפע שלהם נמשך להם מן המקומו' הנז' עד למטה במקום של הקלי' עצמם. עוד צריך שתדע כי אין המקומו' הנז' שוים כי הנה הז"א של הקלי' יונק מן מקום הרע של ז"א כנז' מן החזה שבו ולמטה אך הנקב' של הקלי' יונקת מן הרע של הקדוש' של הנוק' ממקום הטבור שלה ולמטה שהוא שליש האחרון של הת"ת שבה וטעם זה הוא במה שנבאר לך תחלה ענין מקום הטוב ומקום הרע של הז"א ענין מקום הטוב ומקום הרע של נוק' ונתחיל בז"א. דע כי אחיזת הקליפה בז"א הוא שני שלישי הת"ת התחתונים שהוא מקום המגולה כנז"ל אך לא בכלו רק במה שהוא כנגד הראש של הנקב' כי הנה אחורי הראש אינם שטוחים אלא עגולי' ואינם מתדבקים לגמרי באחורי הת"ת דז"א להיותם עגולים ובאותם ב' צדדי הראש מימין ומשמאל שהם נפרדים ואינם נדבקין היטב בת"ת דז"א ונשארי' בחי' ההם שבת"ת מגולי' בלתי מכוסין בראש הנקב' ושם אחיזת הקלי' גם נודע כי שארית גופא דנוק' אין כלו מתדב' באחו' גופא דז"א רק הגוף שלה בלבד אמנם זרועותיה וידיה ושוקיה ורגליה אינם מכוונו' עם הזרועות והשוקי' שלו להיות שיעור קומתו וקומתה בלתי שוים וכיון שאינם מכוונות א"א להם להתדבק ולכן הם נשארי' בלתי חבור ודבוק כלל עם אחו' ז"א וזהו סוד מה שביארו בס' הזו' ובס' התיקונין על פסו' וכנפיהם פרודות מלמעל' וגו' הנאמר ביחזקאל ואמרו שם דדכר ונוק' אינון מתפרשאן בדרועין ובידין ובשוקין וברגלין דא מן דא והנה באחורי ז"א באותן המקומו' שכנגד התפשטות זרועות ושוקין של הנקב' שאינם מתדבקות עמו שם ג"כ נאחזים החצוני' וכל אלו הבחי' הם נקראי' עץ הדעת רע בז"א על שם שהקלי' הנקראת רע נאחז' שם:
2
ג׳ונבאר עתה מלת טו"ר שבז"א מה ענינם הנה נת' כי הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן היא בז"א העולה בגי' אד"ם. ואם תכה יו"ד פעמי' ה"א יעלה בגי' ק"ך אח"כ תכה ג"כ ה"א פעמי' וא"ו יעלה בגי' ע"ח אח"כ תכה כן וא"ו פעמים ה"א אחרונה יעלו בגי' ע"ח סך הכל בגי' רע"ו אותיו' ורע וזהו ועץ הדעת טוב ורע והענין הוא במה שהודעתיך כי כל בחי' הכאת האורות זה בזה היא בבחי' האחור' כי האורות מכים זה בזה וע"י הכאתם ופגישתם זה בזה מתנוצצי' ויוצאים מהם ניצוצו' אל צד האחור' ושם נעשים כמנין ורע להורות אחיזת הקליפות בהם ומלת טוב הוא כך כבר הודעתיך כי המלוי לבדו של הוי"ה דאלפי"ן דמ"ה בגי' י"ט כמנין חוה שהיא נוקבא דאדם שיצאה ממלוי הוי"ה דמ"ה גם שני אותיות האחרונות שהם וא"ו ה"א עולים בגי' י"ט והטעם הוא לרמוז על חוה נוקביה ששעור קומתה הוא מן הת"ת דז"א ולמטה אשר שם בחי' ב' אותיות הנזכ' כי שתים הראשונות הם בראשו דז"א והנה אם תסיר שני אלפי"ן שבמלוי שני אותיות האחרונות הנזכרי' אשר כנגדם עומדת רחל שהיא חו"ה באחור' וכאשר אין שני אלפי"ן אלו שהם סוד שני אורות אינם יוצאים לצד האחור' אז נשאר בגי' טו"ב כיון שאינם יוצאים לצד האחור ואין הקליפות יונקים מהם והרי נתבאר מלת עץ הדעת טוב ורע בז"א עצמו וגם בשם ההוי"ה אשר בו ונבאר עתה בחי' טוב ורע שבנוקבא דז"א דקדושה אשר ממנה יונקת נוקבא דקליפה כנז"ל הנה הה' גבורות המתפשטות בחסד שבה עד הוד שבה (בדפו"י ע"ב) הם עץ הדעת טוב ורע אשר בנוק' כדוגמ' החמש חסדים שבזכ' שהם עץ הדע' שבו כנז"ל כי הדעת של הזכר עיקרם חסדים ושל הנקב' גבורו' והנה כמו שהחסדי' של הזכר היו קצתם מכוסי' תוך היסוד דאימא ושם נקרא טוב וקצתם מגולים ונקראי' רע כן הדבר בגבורו' הנקבה כי הנה תחלה היו מקובצות תוך היסוד של הזכר ובאחור' של היסוד דז"א שם הוא ממש קו אמצעי דעת ת"ת ויסוד דנוקבא כנודע והנה בהתנוצץ האורות ההם מן היסוד דדכור' אל הנוקבא יש בו שני בחי' גם כן כי הנה נתבאר שהיסוד דז"א מסתיים עד כנגד מקום הטבור של הנקבה העומדת עמו אחו' באחו' לפי שהיסוד הזכר הוא יותר ארוך ומתפשט מן היסוד של אימא כנודע ולכן הגבורות שבנקב' המתפשטות עד הטבור שבה הם עוברים דרך מסך כלי היסוד דז"א ומאירי' בה ונקראים אורות סתומים ומקו' זה הוא נקרא טוב ומשם ולמטה שהוא שליש תחתון דת"ת שבה וגם הנצ' והוד שבה הם אורו' מגולי' ונקראי' רע ונבאר עתה ג"כ מלת טוב ורע שבנקבה כדרך שנתבאר בזכר. הנה נודע כי ג' הגבורות המתפשטות בחג"ת של הנקבה כבר באו ממותקות מכאשר היו בתחלה עומדו' תוך היסוד דז"א ע"י ג' החסדי' המגולי' דת"ת נצ' והו' דז"א וב' גבורו' תחתונו' דנצ' והו' דנוק' לא נתמתקו ביסוד דז"א דרך ירידת אור ישר של החסדי' אכן עם כ"ז אח"כ ע"י חזרת עליית ב' החסדים באור חוזר ממטה למעלה בהיותם בתוך היסוד דז"א קבלו אלו ב' הגבורות קצת מיתוק ולא לגמרי ונמצא כי בהתנוצץ הגבור' בגופא דנוקבא ג"כ אותו הכח של המתוק של החסדי' שמתקו את הגבורות כנז' נתערבו יחד ונתפשטו בנקבה ונמצא עתה היות גבורות וקצת אור החסדי' מעורב' בגופא דנוק' והנה המתוק של ג' החסדי' הם ג' הויות שבהם י"ב אותיות ואמנ' הגבורו' המתמתקו' בבחי' אור ישר או אור חוזר הם ה' כנז"ל והנה י"ב וה' הם בגי' טו"ב ואם תשאל מפני מה הגבורות נרמזו בדרך כלל והחסדי' נרמזו בדרך פרט בבחי' האותיו' שבכל הוי"ה שבהם. והתשובה היא לפי שעיקר הטוב הוא מן החסדי' הנקראי' טוב כנודע והם הממתקי' את הגבורו' ולכן נרמזו דרך פרט כי הם הממתקי' והמטיבי' את הגבורות אמנם הגבורות שהם מקבלות מתוק והטבת החסדי' די לנו כשנמנה אות' דרך כלל. הכלל העולה הוא כי בחי' החסדי' והגבורות שבנקבה שהם מבחי' המוחין דגדלות שהם בחי' שמות של הוי"ה כנוד' כל אלו נקראים טוב ואין אחיזה בהם אל הקליפות ואמנם יש בחי' ג' מוחין דז"א דקטנות שבבוא המוחין דגדלות בראש ז"א ירדו הם ירידה אחר ירידה עד שירדו ביסוד שבו כנודע והנה אלו המוחין הם ג' שמות של אלהים ואין מי שימתק' כמו שנתמתקו הגבורות של הגדלות כנז' ולכן הם דינים קשים ולכן יונקים החיצונים מהם ונקראי' רע והוא באופן זה כי הנה ג' אלהים הם בגי' רנ"ח ובכל אחד מהשלשה יש בו בפשוטו ובמלואו ח"י אותיות שהם ה' וי"ג כנודע ואם תצרף רנ"ח עם ח"י יעלו בגי' רע"ו שהם אותיות ור"ע:
3
ד׳סוד אחור באחור
4
ה׳ונחזור לבאר ענין אחו' באחו' הנה נתבאר מקום אחיז' הקליפו' בזו"ן והכל באחור שלהם והנה קודם שנברא אדם לא היה מי שיעבו' את האדמה העליונה והיה אפשר שהקליפו' ינקו משם להיות' האחור' מגולי' באות' המקומ' הנקרא' רע בזו"ן כנזכר לעיל ולתועלת תקון גדול בראם המאציל {א"ש סוד אחו' באחו' נתבאר ג"כ לקמן בשע' זה ד' וגם בש"ב ש' מאמרי רשב"י בפ' פקודי דף} אחו' באחו' מדובקי' יחד ועי"כ נתכסו האחו' של שניה' ואין החצונים יונקים משם ואם בבחי' פנים כבר נת' שאין שם אחיזה כלל אל החיצונים אף אם הם מגולים וכבר נתבאר למעלה כי אין החיצונים נאחזים ממש במקומות ההם ועם כ"ז נבא' קצת ענין אחיזת הקלי' במקומות הנז' מה עניינם דע כל בחי' האחו' שהם שמות של אלהי"ם שהם דינים ואמנם הם סוד ק"ך צירופים של שם אלהי"ם שהם דינים אשר התחלת' מן ז"א דאצי' עד סוף העשי' כמבואר אצלינו ושם אחר סיום אלו הק"ך צירופים שם עומדי' הקלי' הנקראים אלהי"ם אחרים ונמשכים משם בסוד כל העשיה והם נקראי' אלהים אחרי' בערך אלו הק"כ צירופים דאלקים שבקדו' שהם נק' אלהים חיים וגם להיותם באחו' כי אחרים לשון אחו' והנה קודם בריאת אדם היו זו"ן דבוקים אחו' באחו' ולא היו שם נאחזי' הקליפו' וכאשר נברא אדם אם עושים התחתוני' מצות ומע"ט עובדי' האדמ' העליונה ומסירי' הקוצים הם הקליפות מן הכרם העליון אבל אם יחטאו התחתוני' אז אותם הקליפות הנקראי' אלהים אחרים נכללים בשרשם שהם הק"כ צירופים אלהי"ם שבקדושה כנז' העומדי' באחור' ויונקים מן הקדושה ע"י היותם נכללים בשרשם הנז' ולא שחס ושלו' הם עצמם נכנסים (בדפו"י ע"ג) לתוך הקדש וזהו סוד פ' ערו ערו עד היסוד בה כי הנה אלו הק"ך צירופי אלהים שרשם מן החמש גבורות שהם המ"ן שביסוד הנקבה והם סוד ה' אותיות אלהי"ם וכאשר הנקבה העליונה רוצה להעלות מ"ן לגבי דכורא אז כל האלהים הקדושי' נכללי' יחד זב"ז ביסוד שבה ואם חס ושלו' יש פגם במעש' התחתוני' גורמי' שגם הקליפו' הנקראי' אלהים אחרי' נאחזי' בק"ך צירופי' הנז' שהם שרשם ונכללים עמהם ואע"פ שאלו הקליפות אינם נכנסי' גם הם ביסוד הנקבה עם כ"ז ממקומ' יונקים דרך האלהים הקדושי' שרשם בהיותם נכללים בהם וזה אומרו ערו ערו עד היסוד בה כי כביכול עד שם מגיע פגם התחתוני' גם זהו סוד ושפחה כי תרש גבירתה אשר לסיבה הנזכרת כביכול הוא כאלו היסוד עליון דדכורא מזדווג עם השפחה שהיא קליפה בבחי' הנז'. גם זהו סוד פסוק אלהי' באו גוים בנחלתיך וכז' כי האלהי"ם אחרי' נאחז' באלהי' קדושי' ונכללי' בהם וע"י כך נכנסי' בהיכל הקדש העליון ולכן הזכיר שם אלהי' ולא שם הוי"ה וזכור זה כי כ"מ שנזכיר אחיזת הקליפות בקדושה אינה אלא על דרך הנז' בלבד לא שחס ושלום נכנסי' לתוך הקדש ואמנ' כאשר התחתוני' מעשיה' טובי' וגורמים התעוררות זווג עליון של זו"ן אז חוזרי' זו"ן פני' בפני' ואין אז פחד מהקליפות אפי' אם האחור' ישארו מגולי' כיון שמעשה התחתוני' נאים ועדיין צריך שנבאר איך הם נדבקים ממש אחו' באחו' בכותל אחד לשניהם והענין הוא כי האחורי' הם דינים ויוצאים ממנו ונעתקי' בה וע"י כך נמצאי' דבוקים יחד כדמיון הענף הנשאר דבוק באילן אשר ממנו נמשך ויצא ואמנם כפי זה כאשר חזרו להיות' פני' בפני' היה ראוי שיחזרו להדבק גם אז יחד מחמת החסדי' הנמשכי' ממנו וניתני' בה אבל הענין הוא כי כיון שזו"ן אין קומתם שוה אינם יכולי' להתדבק יחד בהיותם פני' בפני' כי אין איבריה' מכווני' זה עם זה והרי נתבאר טעם למה נבראו דבוקים אחו' באחו' לכשיצטרך אח"כ ענין הנסירה להפרידם וגם למה היו אחו' באחו' ולא פנים בפנים:
5
ו׳ועוד מצאתי כתוב בקונטריסי דרוש אחר קטן בענין זווג אחו' באחו' וזה לשונו ענין זווג אחו' באחו' הכתוב אצלינו במקומו' רבים ובודאי כי אין ענינו מתיישב על הדעת מה עניינו והנה בדרושים הראשוני' ביארתי עניינו ועי"ש והענין בקצור כבר נודע כי בעת הזווג כמו שהאדם מזריע טיפת מיין דכורין כן הנקבה מזרעת מ"ן ומעלה אותם לגבי מיין דכורין והנה אלו המ"ן הם עולי' ע"י נשמות התחתוני' ולכן כ"ז שישראל עושים מעש"ט הראויים שבסבת' יחזרו זו"ן פני' בפני' ויזדווגו ואז יש מ"ן ברחל נוק' דז"א ועל ידם היא מעלה אותם אבל כשאין מעשי' טובי' וזכיות בתחתוני' אין כח ברחל נוקבה דז"א להעלות מ"ן ולכן היא צריכה אז להעלות היא וז"א למעלה עד או"א והיא לוקחת מ"ן דאימא בהלואה ואז מזדווגי' שניהם בהיותם שם למעלה באופן כי זווג זה כמעט אינו מיוחס על שמם אלא על שם או"א כי עד מקומם עלו וע"י מ"ן שלה' נזדווגו ואמנם אם היו רוצים להזדווג למטה במקומ' לא היו יכולי' כי לחסרון זכיות התחתוני' לא היו יכולי' לחזור פני' בפנים כי א"א להזדווג אלא פני' בפני' וכיון שאין יכולת בהם לחזור פני' בפני' בהיות' למטה אינם מזדווגי' שם ונמצא כי אע"פ שהאמת הוא שאין שום זווג אלא בהיות' פני' בפני' עם כ"ז כאשר א"א להם לעמוד במקומ' אלא אחו' באחו' ולכן עולי' למעלה כי שם יוכלו לחזור פני' בפני' ויוכלו להזדווג הנה הזווג ההוא נקר' זווגא של אחו' באחו': אמר שמואל המעתיק עד כאן מצאתי בדרוש ענין זווג אחו' באחו' וכתבתיו כאן סמוך אל הנז' אע"פ שהוא באופן אחר ובכן אחזור אל הדרוש הראשון בטעם:
6
ז׳מצות המזוזה
7
ח׳{ובזה נבא לטעם המזוזה הנה המזוזה נתנת בשליש עליון של הפתח ואמנם הפתח הזה הם האחוריים של הת"ת דז"א אשר אורות החסדים שבתוכו מתנוצצים ויוצאים מפתח היסוד דאימא המסתיים שם וחוזרים אל האחו' דת"ת דז"א ושם נוקבין ופותחים ויוצאים לחוץ ויכולים הקלי' ליינק משם וע"כ נצטוינו במצות המזוזה שהיא נוקב' דז"א העומדת שם בפתח ההוא שהם האחו' דת"ת דז"א ששם האורות נפתח י' ויוצאים כנז' ובהיות הנקבה שם אחו' באחו' היא סותמת הפתח ההוא ואין הקלי' נאחזת שם וזהו סוד המזוזה הניתנת בפתח להבריח המזיקים הם הקלי' הנק' מות בסוד מזוזת זז מות וניתנה בשליש העליון של הת"ת במקום המכוסה הנק' טוב כנז"ל וזהו סוד פ' והיה שדי בצריך פי' כי שם שדי הנכתב באחורי המזוזה הוא עומד שם להגן מפני הצרים והאויבים שהם הקלי' שלא ינקו:}
8
ט׳דרוש ז' בענין החסדים והגבורות הנז' איך הם מתפשטים
9
י׳ונבאר עתה ענין החסדי' והגבורות הנז' לעיל איך הם מתפשטים כבר ידעת כי הם ה' חסדים וה' גבורות ואמנם הה' חסדים מתפשטים בה' ספי' שהם חג"ת נצח הוד דז"א וה' הגבורו' יורדות ביסוד (בדפו"י ע"ד) שבו ושם נתונים לפקדון לצורך בנין פרצוף נוק' כמו שית' לקמן וזהו סוד פסוק והי' האוכל לפקדון לארץ וענין החסדים נת' באומרו ובדעת חדרים ימלאו כי מהחסדי' שבדעת ימלאו הה' חדרים שבז"א והם חג"ת נצח הוד כנז"ל וזה חלוקם הנה הג' חסדי' נתפשטו בחג"ת דז"א אלא שהחסד שבת"ת השליש העליון שבו מכוסה תוך יסוד אימ' כנודע וב' שלישיו התחתוני' מגולים אבל ב' החסדים שבשני הזרועות חסד וגבור' כלם מכוסי' לגמרי ואמנם ב' החסדי' התחתוני' שבתוך נצח והוד מגולי' לגמרי והרי נת' ג' שינוים שיש בחסדי' האלו בין חסד גבו' לת"ת ובין נצח והוד כי הב' העליוני' מכוסים לגמרי והב' התחתוני' מגולים לגמרי והאמצעי שלישו מכוסה וב' שלישיו התחתוני' מגולים וכבר נתב' הטעם למעל' לפי שהמלבוש של החסדי' הוא היסוד דאימ' והוא קצר מאד ואינו מגיע רק עד החזה דת"ת דז"א ואפי' עד שם לא הי' מגיע לולי שעתה היא רובצת על האפרוחי' ויורדת ומשפלת עצמה למטה נמצא כפי זה כי ב' חסדים ושליש הם מכוסים ושני חסדים וב' שלישים הם מגולי' ואמנם אור החסדי' המגולי' הוא כפלי' מאיר מן החסדים הסתומי' וכל שליש מן המגולים מספיק כשני שלישים מכוסים ולכן ב' שלישים תחתוני' של החסד שבת"ת דז"א המגולים הספיקו להכפיל אורם כי שליש הא' הספיק לשני שלישי הת"ת ושליש הא' הספיק להאיר באחו' ולתקן שם כתר רישא דנוק' מאחו' כנז"ל בשם אד"ר וכן מב' החסדי' המגולי' שבנצח והוד הספיקו חצים לצורך נצח והוד דז"א וחצים לתקן תרין מוחין חכמה ובינה דנוק' אח"כ ירדו הה' חסדים והה' גבורות ביסוד דז"א ושם נתקבצו כלם ומכח ההארה הגדולה המקובצת שם חזרו החסדי' לעלות ממטה למעלה מהוד עד חסד דז"א בסוד או"מ חוזר כי בתחלה ברדתם אור ישר ירדו מלובשי' בתוך יסוד דאימא בסוד אור פנימי ועתה יצאו מחוץ ליסוד דאימ' ממטה למעל' בסוד או"מ ואמנ' עתה אחר שגם ב' החסדי' ושליש שהיו מכוסי' בסוד אור פנימי נתגלו בסוד או"מ וכבר נתבאר כי אור המגולה מספיק כפלי' כמכוסה נמצא כי עתה גם ב' החסדים ושליש המכוסים שנתגלו נתוסף אורם כפלי' ולכן עתה חצי אורם מספיק למקומ' עצמם שהוא בשתי הזרועות ובשליש עליון דת"ת וחצי אורם העודף עולה למעלה בראש ז"א באופן זה כי הנה שליש הא' דחסד עלה בחכמה ושליש אחד שבגבורה עלה בבינה וחצי השליש של החסד הנשאר עם חצי השליש הנשאר מן הגבו' עלו שניה' בדעת ושם נתחברו נשאר חצי שליש הנכפל בת"ת וזה עלה אל הכתר דז"א כמו שיתב' והענין הוא כי הנה נת' לעיל כי מב' השלישי' המגולי' שבת"ת דז"א שליש הא' הספיק לעצמו והשליש הא' היה לכתר נוק' ואמנם צריך שתדע כי לא כך הוא אמנם השליש הא' הספיק לעצמו בת"ת והשליש האחר חציו היה לכתר נוק' וחציו לכתר ז"א עצמו ואדרבא לא נחלק בשיווי כי יותר מן החצי היה לכתר דז"א ופחות מן החצי היה לכתר נוקב' והנה עוד נשאר חצי השליש העליון הסתו' שבת"ת שעתה נכפל לאורו בסוד או"מ אור חוזר וזה ג"כ עלה לכתר דז"א כנז' ובכן היה שליש א' שלם לכתר שלו כמו שיש לכל א' מג' ראשונות שבו שהם המוחין שבכל א' יש שליש א' שלם כנז' והרי נתבארו ענין החסדי' איך נתחלקו בז"א ועדיין צריך לדעת סבה למה הספיק שליש א' בלבד של חסד בכל מדה מן כחב"ד של ז"א ולשאר הספי' שלו הוצרכו שליש וחצי לכל ספי' מהם כנז"ל והענין הוא כי כל החסדי' וגבו' היו תחלה בדעת דז"א ואעפ"י שאח"כ ירדו ונתפשטו למטה עדיין שרשם נשאר למעלה תמיד בדעת דז"א והשרש הנשאר שם היא הארה גדולה ועצומה ולכן מכח אותה הארה הספיק להאיר בכל רישא דז"א ולא הוצרך רק שליש א' מהחסדי' התחתוני' להאיר בהם בכל א' מהם משא"כ בשאר ספי' הגוף דז"א ולכן הוצרך בהם שליש וחצי לכל ספי' מהם כי רחוקים המה מן ההארה שבדעת כנז' כי אינם שכיניה כמו שהם כח"ב שכינים אל הדעת להיותו מקומו בריש' ואמנם צריכות חזרת אור חוזר בבחי' או"מ כנז' היה לפי כי בתחלה בירידת החסדי' מלמעלה למטה היו החסדי' מכוסים בנה"י דאימ' והיה ז"א מקבל אור או"א ע"י מסך נה"י שלהם והיה דומה כדמיון עולם הבריאה שמקבל הארתו מן האצי' ע"י מסך ועתה אשר החסדי' נתגלו מן החזה דז"א ולמטה לצורך עצמם לכן ג"כ היה לתועלת ז"א כי עתה חוזרי' לעלות בסוד או"מ נגלה אור חוזר ומקבל ז"א הארתם מן או"א פני' בפני' בגלוי גמור שלא ע"י מסך כלל כדמיון עול' האצילו' שמקבל האור שלא ע"י מסך כלל כנודע וזהו סוד יוצר אור ובורא חשך כי יוצר אור גלוי ובורא חשך להיותו דרך מסך והרי נתבאר הגדלת ז"א ע"י ו' קצוות שהיו בו וע"י נה"י וחצי ת"ת התחתון דאימ' גם נתבאר התפשטות והתחלקות אור החסדים וגבורות בו כנזכר:
10
י״אדרוש ח' במספר השנים שבהם נגדל ז"א
11
י״בועתה נבאר מספר השני' שבה' נגדל ז"א כי כבר ידעת כי עד (בדפו"י ל"ז ע"א) תשלום י"ג שנים ויום אחד נקרא קטן אלא שיש בהמשך אלו השנים כמה מדריגות שהוזכרו בדברי רז"ל כמו שיתבאר והנה מלבד ב' שנים הראשוני' של זמן היניקה יש הדרגה אחרת והיא מה שאמרו רז"ל כי הפעוטות ממכר' ממכר ומקחם מקח במטלטלין בלבד בהיותו בן ו' שנים ויום אחד ובהיותו בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה ובהיותו בן י"ג שנה ויום אחד הוא גדול וזה ביאור המדריגו' הנזכ' הנה כשנכנסים המוחין הנז' המלובשים בת"ת ונה"י דאימא בתוך ז"א יורדים ונכנסים בתחלה בו' ספי' ראשונות שבו הנקר' כחב"ד חסד וגבורה הרי אלו הם ו' שנים ושליש עליון המכוסה דת"ת הוא ארבע חדשים שליש שנה הרי ו' שנים וד' חדשים בבחי' המכוסים. עוד ו' שנים וד' חדשים אחרים בסוד אור חוזר של החסדים מקיפים בו' ספי' ושליש הנז' עצמם הרי י"ג חדשי' פחות שליש בירידת' ובחזרת' והשליש הנשאר הוא מהשליש המכוסה בסוד או"מ החוזר והיום האחד היותר מהי"ג שנים הוא מה שבין חצי ת"ת דאימא לגלגלת ז"א הרי י"ג שנים ויום אחד והנה הטעם אל הנז' שירדו אלו הפרקי' קוד' בו"ס ז"א מבפני' הוא כדי להגדיל ז"א והטעם למה ירדו החסדים מן הכתר היה מפני שמן הכתר היתה הטיפה והנה ענין ו' שנים ושליש ששהו החסדי' בדרך ירידה יובן כמו שאמרו רז"ל שיעקב אבינו לא נתברך עד שהיה בן ס"ג שנה כי ס"ג הוא סוד ו"ס ושלי' כל אחת כלולה מעשר הם ס"ג ואחריה' נגלו החסדים ונבקע היסוד דאימא ואז נתברך יעקב באורות ההם ולכן יעק"ב ויבק"ע אותיות שוות כי ע"י הבקיעה נתברך כנז' גם ענין ס"ג שני' הנזכ' הוא סוד מה שנתבאר אצלינו כי הוי"ה דמלוי ס"ג היא באימ' והענין הוא כי אימא מתפשטת ס"ג שנים עד החזה דז"א כי משם ואילך הם נגלים. עוד באופן אחר ענין מספר י"ג שנים ויום אחד זמן היניקה שתי שנים. כניסת ב' פירקין דנצח וב' פירקין תתאין דהוד דאימא בראש ז"א ד' שנים הרי הם ו' שנים ואז הגיע ז"א לעונת הפעוטות שהוא ו' שנים ועוד תוספת יום אחד שהוא התחלת כניסת עטרת היסוד דאימ' בדעת ז"א וכיון שכבר התחיל בו קצת הארת הדעת לכן מקחו מקח במטלטלין לבד שהם על שם הו' קצות המתטלטלין מדין לרחמים ומרחמי' לדין כפי מעשה התחתונים בעוה"ז ואח"כ נכנסי' ג' שלישים העליוני' דנה"י דאימ' בז"א והרי נשלמו בו ט' שנים ויום א' ולכן ביאתו ביאה כמו שאמרו רז"ל לפי שכבר כל בחי' הדעת שבו נגמר ונשל' והביאה בסו' הדעת כמו שאמר הכתו' וידע אדם עוד את חוה אשתו וכיוצא בזה אמנם עדיין אין ביאתו גמורה לכשתקבל הנקב' הריון ועיבור ממנו עד שיושלם לי"ג שנים ויום א' ואלו הם ד' שנים האחרים בסוד חזרת החסדים למעלה באור חוזר עליית שליש חסד בחכמ' ושליש בבינה וב' חצאי שליש בדעת ושליש העליון המכוסה של הת"ת שעלה בכתר הרי י"ג שנים והיום הא' הוא או אותו שבין חצי ת"ת דאימא עד גלגלת ז"א ומה שצריך לירד ממקומו עד שם הוא יום א' או הוא אותו המועט שעלה בכתר דז"א יותר ממחצי' השליש המגול' דת"ת דז"א כנז"ל כי הזכר לקח יותר מחציו והנקב' פחות מחציו והרי נשלמו י"ג שנים ויום א' והרי הוא גדול כאיש גמור לכל דבריו:
12
י״גדרוש ט' בתקון נוקבא דז"א
13
י״דונבאר עתה תקון נוק' דז"א הנקראת רחל כבר הודעתיך כי א"א הוא נשמה לכל האצי' ומתפשט ומתלב' בכל פרצופי עולם האצי' והנה או"א הם מלבישים אותו מן הגרון עד חצי ת"ת שבו וזו"ן הם מלבישים אותו משם ולמטה ולכן נבאר עתה בחי' הנקבה וזמניה. הנה בזמן עיבור ראשון דז"א היה הז"א בסוד ג' כלילן בג' ואז היה בבחי' אות ו' שבתוך ה' עילאה של ההוי"ה כנז"ל ואמנם נוק' קודם זמן העיבו' הזה הית' בבחי' נקודה א' כלול' מי' ועתה נגדל' והיתה כשעו' מדת היסו' של ז"א הנק' ישראל וכבר ידעת כי היסוד דז"א שעו' הוא רבעי' מדת הת"ת שבו כי לכך נק' רובע ישראל כמו שאמר הכתוב ומספר את רובע ישראל ואמנ' כמו כן המלכות שיעורה רביעית היסו' ועתה כשגדל ז"א בזמן עיבור ראשון נגדל היסו' שבו כמדת הת"ת שבו כמדתו הראשונה וגם המלכות נגדלה והיתה כמדה הראשונה של היסוד דז"א שהיה רביעית הת"ת הראשון והנה היתה אז נוק' בבחי' אותה נקודה קטנה שבסוף עוקץ אותה הו' שבתוך הה"א הנרמז בז"א והיא עומדת עמו בסוף עוקץ בבחי' אותה הנקראת פסיעה לבד כנודע אצלינו אח"כ בזמן היניקה נגדלה הנקבה והיתה כשעור מדת הת"ת דז"א ממש ואז היתה רמוזה בעוקץ אות ו' עצמה של ההוי"ה הנרמזה בז"א בזמן היניקה ונרמזה היא אז עמו בעוקץ הוא"ו זו ונקראת שם פסיעה לבר ע"ד הנז"ל. אח"כ בזמן העיבו' הב' הנקרא גדלות דז"א במוחין נגדלה אז גם נוק' והיתה בפרצוף גמור שלם כמוהו והיתה בבחי' אות ה' אחרונה של ההוי"ה. ונבאר עתת סדר הגדלת הנקב' הזו הנה כמו שביארנו ששעור קומת ז"א נעשת מחצי (בדפו"י ע"ב) תחתון דת"ת דאימא ומנה"י שלה כן ע"ד זה נעשת נוקבא דז"א מחצי תחתון דת"ת ומנה"י דז"א עצמו כמו שיתבאר והנה רישא דילה נפקת מאחורי' כנודע וכבר נתבא' למעלה כי רישא דנוק' שהוא הכת' שבה מבחי' הכלי שבו נעש' מחצי ת"ת התחתון של ז"א וכמו כן מבחי' שליש התחתון של החס' המתפשט בת"ת דז"א אשר הוא מגולה חציו היה לכתר שבו וחציו לכתר שבה בבחי' הפנימיות והאור ומג' פירקין עילאין שבנה"י של ז"א נעשו ג' מוחין שהם חב"ד שבה ומב' פירקין תתאין דנצח שלו נעשו חסד ונצח שבה ומב' פירקין תתאין דהוד שבו נעשו גבורה והוד קו שמאל שבה ומב' פירקין תתאין דיסו' שבו כנודע שלהיותו זכר יש בו ג' פירקין משא"כ ביסוד דאימ' כנז"ל והנה מב' אלו נעשו ת"ת ויסוד שבה קו האמצעי ואמנם פנימיות ואורות ב' מוחין חו"ב שבה נעשו מאותם החסדים המגולי' דנצח והוד דז"א המגולים שהוכפל אורם כנז"ל ופנימיות הדעת שבה היו אותם הה' גבורות שירדו ביסו' דז"א בבחי' פקדון כנז"ל ועתה נכנסו בדעת שבה ואח"כ נשאר שרשם שם והתפשטותם ירד למטה ונתפשטו מחסד עד ההוד שבה ואח"כ כלל' הה' גבורו' נתקבצו ביסו' שבה כדמיון התקבצו' כללו' הה' חסדי' שנתקבצו ביסוד דז"א וכן עד"ז הי' כללות הה' גבו' ביסוד שבה והיו שם בחי' מ"ן שבה והרי נשלם גדלו' פרצופ':
14
ט״וסוד מצות המעשר
15
ט״זובזה יתבא' לך סוד מצות המעש' כי הנה נוק' דז"א תחלתה הית' נקודה קטנה שהיא העשירית שלה אחר שנגדלה בבחי' פרצוף וזהו שיעור השרש שלה ואח"כ נתוספו בה ט' ספי' שבה מחדש ממה שקבל' מז"א כנז' כי יצאה אחו' ת"ת דז"א בבחי' נקודה כלולה מעשר ואח"כ נתפשטה נקודה זו בכל י' ספי' שבה וע"י מה שקבלה מז"א והית' פרצו' שלם מי' ספי' גמורות ונמצא כי כל נקודה עיקרה אינה רק נקודה אחת שהיא המעשר של פרצופה של אח"כ והיא סוד מצות המעשר:
16
י״זסוד דינין דרכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא והנוקבא להפך
17
י״חגם בזה תבין מה שאמרו בס' הזו' בפ' תצוה ד' קפ"ז ע"א כי דינין דדכו' תקיפין ברישא ונייחין בסופא והנוק' להפך והטעם הוא כי המוחין של הנקב' הנקר' רישא דידה נעשים מן החסדים המגולי' שלקחה מנצח והוד דז"א ולכן דינים דרישא דנוק' נייחין כי הם מתמתקי' ע"י החסדים משא"כ בסופא כי שם הוא התפשטו' הה' גבורות ודכורא להפך כי דינין דרישא תקיפין לפי שאין שם התפשטות חסדים רק מחסד שבו ולמטה כנז"ל ולכן אינון נייחין בסופא:
18
י״טטעם למה היו דבוקים אחו' באחו' זו"ן
19
כ׳{ועתה צריך שנבאר טעם למה זו"ן היו דבוקי' אחו' באחו' בתחלה והוא לפי שהאחו' הם דינים וגבורות ויש בהם מקום אחיזה אל החיצונים ולכך נתדבקו האחו' כדי שלא יתאחזו החיצו' בהם וזהו סוד פ' השיב אחור ימינו מפני אויב: ואם תקשה א"כ היה מן הראוי שנוקבא תהיה שיעור קומתה בכל קומת ז"א כדי שלא יתאחזו החיצו' באחורי ז"א מחציו ולמעלה. ויש לתרץ התשובה היא כי אין אחיזת החיצונים אלא מחציו ולמטה כי שם החסדים מתגלים ויונקים משם וכבר שם יש בחי' נוקבא המכסה עליו וזהו טעם למה שם התחלת רישא דנוקבא:}
20
כ״אסוד השבועות והנדרים וליל יוה"כ
21
כ״ב(ש' הגלגולים בסופו) ובזה יתבאר לך ענין השבועו' והנדרים כי חומר בזה מה שאין בזה והענין הוא כי השבוע' היא כנשבע במלך עצמו שהיא המלכות הנקראת נוק' דז"א אבל הנדרים כנודר בחיי המלך שהיא אימא עילאה הנקראת חיי המלך בסוד תפלה של ראש הנקראת חיים כנודע ולכן ג"כ הנדרים חלים על דבר מצוה לפי שהנדר הוא באימא והיא גבוה מן המצוה משא"כ בשבועה ואמנם עונש השבוע' גדול מעונש הנדר עם היותו יותר עליון והטעם הוא לפי שלמעלה במקו' האימ' אין שליטה ואחיזה אל החיצוני' כל כך משא"כ למטה בנוק' דז"א כי שם כתי' סביב רשעים יתהלכון והעובר על השבועה נותן אל החיצונים כח נמרץ להתאחז בה ולכן ענשה מרובה מן הנדר: גם זהו סוד מה שנהגו
22
כ״ג{א"ש המעתי' הנה מצאתי ב' דרושי' קטני' בענין הנז' וראיתי להעתיק פה יען כי כאן הוא מקומם: ענין המוחין דז"א (עיי' עי' לזה בע"ח שער הצלם שכ"ו ספ"ב בהג"ה השמ"ש) איך נתלבשו בנה"י דאי' כך הוא כי היסוד דאב' נתלבש בנצח דאי' והיסו' דאימ' נתלבש בהוד שלה עצמה וב' המלכיו' שהם מלכות דאבא ומלכות דאימא שניהם נתלבשו במלכות של אימא ואחר כך נצח דאימא נעשית חכמה דז"א וההוד דאימא בינה דז"א ומלכות דאימא דעת דז"א וזהו סוד שי"ן של תפילין שלשה ראשי' הם נה"י דאימ' והשי"ן של ד' ראשים כנגד המוחין שבתוכם שהם יסוד ומלכו' דאבא ויסוד ומלכו' דאימא} הקדמונים ונז' בס' הזו' בר"מ פ' פינחם בענין התרת נדרי' בליל יוה"כ ואו' כל נדרי לפי שביה"כ אנו עולי' עד אימ' עילא' כנודע ויש לנו אז יכולת להתיר הנדרים אשר שם מקומם.
23