שער ההקדמות, הקדמות ד׳Sha'ar HaHakdamot, Introductions 4
א׳הקדמה ד' והוא זאת בענין האין סוף איך התחיל להאציל את הנאצלים ממנו. וצריכים אנו לבאר בראשונה חקירה גדולה ומחלוקת עצום נחלקו בו כל המקובלים כי יש מי שכתב שהעשר (בדפו"י ו' ע"א) ספירות הם כסדרם עשרה מדרגות זו למעלה מזו וכך הם סדר עמידתם ומצבן ויש מי שכתב כי סדר עמידתן הוא בדרך ג' קוים ימין ושמאל ואמצע באופן זה כי שלש ספירות חכמה חסד נצח זו על גבי זו בקו ימין ובינה גבורה הוד זו על גבי זו בקו שמאל וכתר תפארת יסוד ומלכות בקו אמצעי זו על גבי זו והם כדמיון סגולתא כזה 
ואח"כ תחתיהן סגול וסגול והם 
ומלכות תחת כולם בקו אמצעי ורבים יתחכמו ויאמרו כי העשר ספירות הם כדמיון עשר גלגלים עגולים נתונים זה לפנים מזה וזה בתוך זה וגלגל הכתר מקיף את כלם וגלגל המלכות פנימי מכלם ומוקף מכלם. והנה גם מי שיסתכל בדברי הרשב"י ע"ה בספר הזוהר ובתיקונין וכן בדברי ספר הבהיר המיוחס לר' נחוניא בן הקנה ע"ה נמצא בדבריהם מאמרים נוטים לכאן ולכאן בכל השלשה סברות הנזכרים והמקובלים האחרונים נלאו לחתור וליישב אלו הסברו' ומאמרי הזוהר החולקים זה ע"ז ולא יכולו אף כי עיילו פילא בקופא דמחטא ועיקר הקושיא שיש בענין זה אשר הוא מה שערבב דעתם הוא כדי שלא יהיה להם מציאות ליישב סברות יחד הנה הוא קושיא גדולה וחזקה והוא כי מאחר שנודע ומפורסם ונזכר בספר הזוהר בהרבה מקומות אם בפרשת בהר סיני ד' ק"ט ע"ב ברעיא מהימנא וזה לשונו אנת הוא נשמה לנשמתא ולית לך נשמה עלך ולא אלהא עלך אנת הוא לבר מכלא ולגאו מכלא ולכל סטרא ולעילא מכלא ולתתא מכלא ומכל סטרא וכו' וכן בפרשת פינחס דף רכ"א ע"א וזה לשונו איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטריה בר מיניה וכו' וכן בהקדמת ספר התיקונין סוף דף ד' ע"ב וריש דף ה' ע"א וזה לשונו ולעילא על כלא עילת על כל העילות דלית אלוה עליה ולאו תחותיה ולאו לארבע סטרי עלמא ואיהו ממלא כל עלמין ואיהו אסחר לון בכל סטרא וכו' הרי מבואר כי האין סוף שוה בכל בחינותיו בהשואה גמורה ולא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כינויים האלו מורים על היות חלילה וחלילה קצבה ותחום גבול ומדה והנה הוא סובב מעלה ומטה ומכל סטרין ונמצא היות העשר ספירות מוקפות מן האין סוף בהשוא' אחת לכלם וכן על דרך זה בתוך העשר ספירות כלם מבפנים ואם כן במה ישתנו העשר ספירות זו מזו אח"כ מאחר שהאין סוף מאיר סביב כלם ובתוך כלם בהשואה אחת ובמה תתעלה כל ספירה וספירה על חבירתה ותקרא זו מעלה וזו מטה וזו דרום וזו צפון וזו מזרח וזו מערב. ואמנם שא נא עיניך וראה איך כל דברי רשב"י ע"ה דברי אלהים חיים ואין בהם מחלוקת והפוך חלילה וחלילה וכלם נכוחי' למבין וישרים למוצאי דעת. והנה ענין ההפר' שיש בין שתי הסברו' הנזכרים אם הם כסדרן עשר מדריגות זו למטה מזו או אם הם בדרך שלשה קוים הנה ביאור זה יתבאר בע"ה לקמן בענין עולם הנקודים שהם בחינת המלכים שמלכו בארץ אדום ומתו ואח"כ נתקנו ואז היו בהם שתי בחינות הנזכרים כי בראשונה קודם שנתקנו היו קצתם זו למעל' מזו וקצתם דרך קוים ואחר שנתקנו אז היו כלם בדרך שלשה קוים ועיין שם כי שם נבארהו באורך בע"ה אבל ענין ההפרש שיש בין שתי הסברות אם הם בדרך קוים או בדרך גלגלים עגולים יתבאר בהקדמה זאת בעזרת האל איך שתיהם קיימות ואמיתיות כי שתי בחינו' יש בענין העשר ספירות אם בחינת היותם בציור עשרה גלגלים עגולים זו לפנים מזו וגם שהם עשר ספירות באופן בחינה אחרת שהם בדרך יושר כמראה אדם בעל רמ"ח איברים בציור שלשה קוים בצד ימינו קו אחד כולל מוח ימין וזרוע ימין ורגל ימין ובצד שמאלו קו אחד כולל מוח שמאל וזרוע שמאל ורגל שמאל ובאמצעו קו אחד כולל כתר שהוא הגלגלת שבו וגם המוח השלישי האמצעי הנקרא דעת וגוף ויסוד ומלכות שבו שהיא עטרת היסוד כנזכר לעיל בהקדמ' ב' ועיין שם ושתי בחינות אלו שתיהם כאחד הם נמצאים בפועל ממש ולא פליגי כמו שנבאר בעזרת האל:
ואח"כ תחתיהן סגול וסגול והם ומלכות תחת כולם בקו אמצעי ורבים יתחכמו ויאמרו כי העשר ספירות הם כדמיון עשר גלגלים עגולים נתונים זה לפנים מזה וזה בתוך זה וגלגל הכתר מקיף את כלם וגלגל המלכות פנימי מכלם ומוקף מכלם. והנה גם מי שיסתכל בדברי הרשב"י ע"ה בספר הזוהר ובתיקונין וכן בדברי ספר הבהיר המיוחס לר' נחוניא בן הקנה ע"ה נמצא בדבריהם מאמרים נוטים לכאן ולכאן בכל השלשה סברות הנזכרים והמקובלים האחרונים נלאו לחתור וליישב אלו הסברו' ומאמרי הזוהר החולקים זה ע"ז ולא יכולו אף כי עיילו פילא בקופא דמחטא ועיקר הקושיא שיש בענין זה אשר הוא מה שערבב דעתם הוא כדי שלא יהיה להם מציאות ליישב סברות יחד הנה הוא קושיא גדולה וחזקה והוא כי מאחר שנודע ומפורסם ונזכר בספר הזוהר בהרבה מקומות אם בפרשת בהר סיני ד' ק"ט ע"ב ברעיא מהימנא וזה לשונו אנת הוא נשמה לנשמתא ולית לך נשמה עלך ולא אלהא עלך אנת הוא לבר מכלא ולגאו מכלא ולכל סטרא ולעילא מכלא ולתתא מכלא ומכל סטרא וכו' וכן בפרשת פינחס דף רכ"א ע"א וזה לשונו איהו סובב על כל עלמין ולית סובב לון לכל סטרא עילא ותתא ולארבע סטריה בר מיניה וכו' וכן בהקדמת ספר התיקונין סוף דף ד' ע"ב וריש דף ה' ע"א וזה לשונו ולעילא על כלא עילת על כל העילות דלית אלוה עליה ולאו תחותיה ולאו לארבע סטרי עלמא ואיהו ממלא כל עלמין ואיהו אסחר לון בכל סטרא וכו' הרי מבואר כי האין סוף שוה בכל בחינותיו בהשואה גמורה ולא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כינויים האלו מורים על היות חלילה וחלילה קצבה ותחום גבול ומדה והנה הוא סובב מעלה ומטה ומכל סטרין ונמצא היות העשר ספירות מוקפות מן האין סוף בהשוא' אחת לכלם וכן על דרך זה בתוך העשר ספירות כלם מבפנים ואם כן במה ישתנו העשר ספירות זו מזו אח"כ מאחר שהאין סוף מאיר סביב כלם ובתוך כלם בהשואה אחת ובמה תתעלה כל ספירה וספירה על חבירתה ותקרא זו מעלה וזו מטה וזו דרום וזו צפון וזו מזרח וזו מערב. ואמנם שא נא עיניך וראה איך כל דברי רשב"י ע"ה דברי אלהים חיים ואין בהם מחלוקת והפוך חלילה וחלילה וכלם נכוחי' למבין וישרים למוצאי דעת. והנה ענין ההפר' שיש בין שתי הסברו' הנזכרים אם הם כסדרן עשר מדריגות זו למטה מזו או אם הם בדרך שלשה קוים הנה ביאור זה יתבאר בע"ה לקמן בענין עולם הנקודים שהם בחינת המלכים שמלכו בארץ אדום ומתו ואח"כ נתקנו ואז היו בהם שתי בחינות הנזכרים כי בראשונה קודם שנתקנו היו קצתם זו למעל' מזו וקצתם דרך קוים ואחר שנתקנו אז היו כלם בדרך שלשה קוים ועיין שם כי שם נבארהו באורך בע"ה אבל ענין ההפרש שיש בין שתי הסברות אם הם בדרך קוים או בדרך גלגלים עגולים יתבאר בהקדמה זאת בעזרת האל איך שתיהם קיימות ואמיתיות כי שתי בחינו' יש בענין העשר ספירות אם בחינת היותם בציור עשרה גלגלים עגולים זו לפנים מזו וגם שהם עשר ספירות באופן בחינה אחרת שהם בדרך יושר כמראה אדם בעל רמ"ח איברים בציור שלשה קוים בצד ימינו קו אחד כולל מוח ימין וזרוע ימין ורגל ימין ובצד שמאלו קו אחד כולל מוח שמאל וזרוע שמאל ורגל שמאל ובאמצעו קו אחד כולל כתר שהוא הגלגלת שבו וגם המוח השלישי האמצעי הנקרא דעת וגוף ויסוד ומלכות שבו שהיא עטרת היסוד כנזכר לעיל בהקדמ' ב' ועיין שם ושתי בחינות אלו שתיהם כאחד הם נמצאים בפועל ממש ולא פליגי כמו שנבאר בעזרת האל:1
ב׳והנני מתחיל לבארם בעזרת האל דע טרם אשר נאצלו הנאצלי' כלם היה אז אור העליון פשוט ממלא כל המציאות כלו ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני חלל כלל אלא הכל היה ממולא מן אור האין סוף הפשוט ההוא ולא הי' בו לא בחינת ראש ולא בחינ' סוף אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשוא' אחת והוא הנקרא אין סוף וכאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאת עולמו ולהאציל עולם הנאצלי' להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זו הית' סיבת בריאת העולם כמבואר למעל' בחקירה הא' הנה אז צמצם האין סוף את עצמו בנקודה האמצעית אשר בו ממש באמצע אורו ונתרחק (בדפו"י ע"ב) האור ההו' אשר בנקוד' אמצעיתו אל צדדי נקודת האמצע ואז נשאר מקו' פנוי ואויר ריקני חלל בנקודת אמצעיתו כזה 
והנה הצמצום הזה היה שוה בהשואה אחת בסביבות נקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שהמקו' החלל ההוא הי' עגול מכל סביביו בהשוא' גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות לפי כי גם האין סוף צמצ' עצמו בבחינ' עגול בהשוא' אחת מכל הצדדין. והסיב' היתה לפי שכיון שאור האין סוף הוא שוה בהשוא' אחת הוכרח שיצמצ' עצמו גם כן בהשוא' אחת ולא שיצמצ' עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדי' והנה כבר נודע ונתפרס' בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כתמונת העיגול משא"כ בתמונת המרובע בעל זויות נצבות בולטות או בתמונת משולש וכיוצא משאר התמונות ועל כן הוכרח להיות צמצום האין סוף ית' בבחינת תמונת עגול וסיבת הדבר בעבור האין סוף עצמי כנזכר. ועוד יש סיבה אחרת והיא בעבור הנאצלי' אשר הי' עתיד להאציל. אח"כ באותו המקו' החלל והאויר הפנוי הנזכר והענין הוא כי בהיות הנאצלי' בתמונת עגולים כמו שיתבאר יהיו כלם קרובים ודבקי' עם האין סוף המאיר ומחיה אותם בהשוא' אחת והאור והשפע הצריך להם יקבלוהו מן האין סוף בשקול אחד מכל צדדיה' מה שאין כן אם היו הנאצלי' בתמונת מרובע או משולש כיוצא בשאר התמונות כי או הי' בהם זויות בולטות קרובות אל האין סוף יותר משאר בחינות צדדותיהם ולא יהיו מקבלי' אור האין סוף בהשוא' אחת ולקמן יתבא' טעם למה הוצרך ענין הצמצו' הזה ומה עניינו ועיין שם. והנה אחר היות ענין הצמצו' הזה אשר נשאר אותו החלל והאויר הפנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנזכר לעיל הנה כבר נעשה מקום לכשיוכלו להיות עומדי' שם הנאצלי' והנבראים וכל העולמות כלם כאחד ואו המשיך האין סוף את אורו בבחינת קו א' ישר וראשיתו מתפשט ומתחיל מן אור אין סוף עצמו שנתצמצ' ונעשה בחינת עגול כנזכר ונשתלשל משם מלמעל' למטה ונמשך וירד אז אל תוך זה החלל כזה 
וראש העליון של הקו נמשך ונאחז ממש עם האין סוף עצמו אמנם סיום הקו בסופו לא חזר לגעת ולהחאחז באור האין סוף עצמו ממש הסובב מלמט' למעל' כמצוייר לך מנגד ודרך הקו הזה היה נמשך ומתפשט אור האין סוף למטה במקו' ההוא החלל ואז האציל וברא ויצר ועשה כל בחכמה כל העולמות כלם וזה הקו היה כעין צנור אחד אשר דרך בו נמשכי' מימי האור העליון של האין סוף הסובב אל כל העולמות אשר ניתנו בו במקום החלל ההוא. והנה עתה נתיישבה קצת חקירת המקובלים לדעת איך יש בחינת מעלה ומטה בספירות כנזכר לעיל אמנם בהיות כי הקו הזה ראשו העליון בלבד הוא שנוגע ונאחז באור האין סוף עצמו אבל סופו אינינו נמשך ונוגע גם שם באור הא"ס הסובב מלמט' ואינינו דבק בו לכן יצדק בקו הזה ראש וסוף מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' משא"כ אם הקו הזה הי' מתדבק גם בסופו עם האור אין סוף הסובב תחת העולמות כי אז הי' מקבל אור מן האין סוף משתי קצותיו ואז שתי הקצוות היו נקראים ראשית ולא יצדק אז בו לומר זה הוא קצה העליון וזה קצה התחתון כיון ששניהם נאחזי' באין סוף וכן גזרה חכמחו ית' שלא יתפשט אור האין סוף תוך החלל ההוא אלא דרך קו אחד בלבד כי אז יצדק בו מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' ויהי' אז בחינת מדריגות בנאצלי' זה עליון מזה וזה מקבל מזה כפי הצורך והראוי אליהם מה שאין כן אם היה אור האין סוף נמשך ומתפשט בנאצלי' מכל סביבות צדדי החלל הזה כי אז לא היה הפרש מדדיגות בנאצלים שם זה עילה וזה עלול והכל היה השואה אחת ולא היתה זאת כוונתו בעת שהאצילם אלא שיהיו כלם בסוד עילה ועלול והיותר קרוב אל ראשית הקו בקצהו העליון יהיה מקבל בראשונה והוא ישפיע לחבירו אשר למטה ממנו וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא. והנה בהיות שנתפשט אור האין סוף דרך קו אחד ישר באמצע המקו' החלל מלמעלה למטה לא היתה התפשטותו תכף עד למטה אמנם לאט לאט רוצה לומר כי בתחלה היה האור ההוא מתפשט כעין קו אחד ותכף בתחלת התפשטותו נתגלגל כעין גלגל עגול סביב תוך החלל ונעשה כעין גלגל אחד מוקף תוך גלגל האין סוף הסובב כנזכר בלתי מתדבקים יחד שניהם כלל זולתי בראשית קצה העליון אשר בקו כי אם שני גלגלים אלו המאציל עם הנאצל יתדבקו יחד יחזור הדבר לכמו שהיה טרם הצמצו' הנזכר לעיל שהיה כלו אור אין סוף אחד פשוט ולכן היה גלגל הזה הנאצל בלתי מתדבק ממש עם גלגל האין סוף וכל עיקר התקשרותו של הנאצל עם המאציל הוא בבחינת הקו ההוא הנזכר אשר דרך בו נמשך ויורד אור האין סוף ומשפיע ומאיר (בדפו"י ע"ג) בעיגול ההוא ואור האין סוף סובב עליו ומקיפו מכל צדדיו רחוק ממנו בהשואה אחת מכל צדדיו מה שאין כן אם היה מאיר בו מכל צדדיו שאז יהיה הנאצל בבחינת המאציל כנזכר לעיל ולא עוד אלא שאף גם הקו ההוא היה בתכלית הדקות בלתי עב ורחב וזה כדי שהאו' הנמשך אל הנאצלי' יהיה במדה ובמשקל דבר קצוב הצריך להם כי הנה לסבה זו נקראו הנאצלים בשם י' מדות ובשם י' ספי' ולהורות כי יש בהם מדה קצובה ומס' קצוב מה שאין כן באין סוף עצמו וכמו שביארנו בס"ה בפ' פינחס בר"מ ד' רנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר ק"ש וכו' אבל לאו דא"ל מדה ולא שם ידיע כגוונא דספי' דכל ספי' וספי' אית ליה שם ידיע ומדה וגבול ותחום וכו' וכן בס' יצירה פ"ק י' ספי' בלימה עומק ראשית ועומק אחרית וכו' ובהק' זו ית' לך ענין פ' ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו אשר כל החכמי' הפשטני' והחוקרי' נתערבבו בענין זה איך יסבול הדע' לו' שיש ח"ו ציור אדם במדות קצובות והרי הקב"ה אין לו גוף וכח בגוף ואין לו לא ראשית ולא אחרית וכמעט מונעי' עצמם מלעסוק בחכמת ס"ה מפני קושיא זו המערבבת שכלם ואמנם אצל היודעי' בחכמה זו עליה' נאמר אשר יומרוך למזימה ומסירי' השגחתו ית' מעל ברואיו ח"ו כדברי' האלה אבל אנו אין לנו אלא שהי' ספי' יש להם מדה קצוב' לכל אחת מהם ומספר קצוב כדי שיהיה להם בחי' השגחה קצובה בתחתוני' כפי הצריך להם וזה מוכרח וכמו שנתבאר במאמר פינחס שזכרנו ואמנם אם ח"ו היו הי' ספי' בלתי מתקשרים ונאחזים עם האין סוף דרך הקו ההוא אז היה ח"ו כדבריהם ולא היו נקראים בחי' אלהות אלא היו נבראים אמנם בהיותם קשורים ונאחזים בו דרך הקו ההוא כשלהבת הקשורה בגחלת כנזכר בפ"ק דס' וצירה א"כ הוא והם הכל אחד וגם הם בשם אין סוף יקראו והרוצה לעמוד על בירורי תשוב' קושי' זו יסתכל בפ' בא אל פרעה ד' מ"ב ע"ב בר"מ בענין המשל ההוא איך המשיל הי' ספי' אל בחי' המקור הנובע מן התהום ואח"כ יוצא ממנו מעין ואח"כ המעין נמשך כעין ים ואח"כ מן הים נמשכים לחוץ ויוצאים ז' נחלים באופן שעם כפי הסתכלות עיני האדם יראה קץ וסוף וגבול ומדה אל כל בחי' מהם אינינו כך אלא בבחי' הכלים אשר בתוכם נגבלים המים ונכנסים בתוכם אבל המים עצמם אין להם שיעור כי דבקים הם במאציל' שהם התהומו' אשר משם נמשכים ויוצאי' ועיקר בחי' המדה והמספר אינינה רק בבחי' הכלים בעצמם אשר לא יכילו מים יותר משיעורם אבל המים אשר בתוכם אין להם קץ ותכלית ואין להם סוף וז"ל זה המאמר הנז' ובגין דא אמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו דאפי' האי תמונה לי"ל באתרי' אלא כד נחית לאמלכא על בריין ואתפש' עלייהו יתחזי לכל חד כפוס מראה וחזוון דיליה וכו' אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה וכו' ווי לי' מאן דישוי ליה בכל מדה ואפי' באינון מדות דיליה וכו' אלא דמיונא דיליה כפו' שלטנותי' על ההיא מדה ואפי' על כל בריין אבל לעילא מההיא מדה כד אסתלק מיניה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה כגוונא דמיא וכו' עיין שם הרי מפו' היטב כל מה שאמרנו לעיל באופן שלא יתבהל לב האד' הרואה מדות וספי' וציורים למעלה כי כל בחי' אלו הוא מכלים או באורו' עצמם בהיותם מתלבשים תוך הכלים וזה מחולשת הכלים שאין בהם כח לקבל יותר ממספר ומדה קצובה הראוי להם אשר לסיבה זו נקראים מדות וספי' ממש ויש רשות ביד האדם לכנות להם מספר וקצבה כנזכר במאמר הנז' וז"ל ויכילנא למעבד חשבן תמן אמנם באורות הפנימיים עצמם אין להם קץ וסוף ח"ו וזה מחמת התקשרות' באין סוף כי ממנו יוצאים ואליו חוזרים ברצוא ושוב וכל הנותן קץ ומספר וגבול באורות אלו בהיותם שלא בתוך הכלים הרי הוא מקצץ בנטיעות ואוי לו אוי לנפשו וכמו שאמר לעיל במאמר ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה וכו' וכד אסתליק מההיא מדה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה וכו' גם בכלל זה תבין עניך הקדמה אחת אשר אנו עתידין לבארה לך בענין עצמות האורות והכלים עיין שם וזהו שאמר במאמר הנז' ואי יתבר אומנא אילין מאנין דתקין יהדרון מיא למקור וישתארון מאנין תבירין יבישים בלא מיא וכו' גם ממאמר הזה יתבאר לך ענין אחד שנבאר בע"ה בענין עולם הנקודים איך יצאו השבעה מלכים שמלכו בארץ אדום ונסתלקו האורות מתוך הכלים ואשתארו מאנין תבירין יבשים בלא מיא אשר זהו סוד מיתת המלכים ודי בזה. והנני מבאר לך בקצור ענין כללות של כל הבריאה ושים דעתך בזה מאד הנה בשתי בחי' נפרט כל מה שיש בעולמות הלא הם בחי' ראשונה היא בחי' האין סוף אשר הוא אור פשוט לגמרי בלי שום ציור כלים ותמונה כלל ח"ו וזה האין סוף הוא המאציל העליון האמיתי אשר האציל כל העולמות כלם וכל (בדפו"י ע"ד) העולמות כלם הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים כלם נאצלו ממנו והם עילות עילולים ממנו כלם כאחד והבחי' השנית הם כל העולמות הנזכרים כלם כאחד ויש בהם בחי' עצמות אורות המתפשט מן האין סוף בתוכם להאירם ולחיותם ודבר זה נמשך בכל העולמות מן הנקודה הראשונה העליונה שבכלם ועד הנקודה התחתונ' שבכל' שהיא הארץ התחתונה אשר שוכנים בה בני אדם גם בני איש בעול' השפל הזה כל אלו העולמות נכללים בשתי מדריגות אלו והם עצמות אורות המתעלם בתוך הכלים אמנם בהם עצמם יש הפרש בין זה לזה וכלם בדרך עילה ועלול כי העליון מחבירו נתחזק בו כח בחי' עצמות האור בתכלית הרוחניות ולכן בחי' הכלי אשר לו הוא זך בתכלית הזכות עד שכמעט אינינו נכנס בערך כלי אלא שבערך האור המופלג אשר בתוכו לכן נקרא בשם כלי אבל בערך הכלי' שלמטה ממנו נקר' אור ממש וכל מה שהעולמות יורדים במדריגת מקום זה למט' מזה כך הם מתמעטים במדריגת מעלתם כי האורות שבהם אינם כ"כ זכים כאירות העליונים להיותס מתרחקים ממקורס הוא הא"ס וגם לסיבת היותם באים בהתלבשות נוסף על אורות שלפניהם וכן בחי' הכלים שלהם מתעבים ומתחזקים יותר מאד עד שנמצא בחי' העול' הזה השפל שאורו ממועט מכל שאר האורות העליוני' שעליו והכלי' אשר בו הם גסים וחומרים וחזקים מכל בחינת הכלים העליונים והמשכיל כאשר יפקח עיני שכלו יבין איך כל העולמות בחי' אחת לבישי הא"ס והא"ס מתלבש בתוכם וגם סובב עליהם ומחיה את כלם ואין דבר יוצא ממנו והכל בחי' אחת וכל העולמו' נקשרים במאציל ודי בזה כי אין ראוי לגלות יותר בענין דרוש זה והנה בכל עולם ועולם תמצא איך כל מה שהולך מתעבה ומתגשם יותר מחבירו אשר עליו ובחי' הכלים הולכים ומתגלים ומתחזקים ובחי' האורות הולכים ומתחלשים וכמו שנבאר בע"ה בכל עולם ועול' וע"ש:
והנה הצמצום הזה היה שוה בהשואה אחת בסביבות נקודה האמצעית הריקנית ההיא באופן שהמקו' החלל ההוא הי' עגול מכל סביביו בהשוא' גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות לפי כי גם האין סוף צמצ' עצמו בבחינ' עגול בהשוא' אחת מכל הצדדין. והסיב' היתה לפי שכיון שאור האין סוף הוא שוה בהשוא' אחת הוכרח שיצמצ' עצמו גם כן בהשוא' אחת ולא שיצמצ' עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדי' והנה כבר נודע ונתפרס' בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כתמונת העיגול משא"כ בתמונת המרובע בעל זויות נצבות בולטות או בתמונת משולש וכיוצא משאר התמונות ועל כן הוכרח להיות צמצום האין סוף ית' בבחינת תמונת עגול וסיבת הדבר בעבור האין סוף עצמי כנזכר. ועוד יש סיבה אחרת והיא בעבור הנאצלי' אשר הי' עתיד להאציל. אח"כ באותו המקו' החלל והאויר הפנוי הנזכר והענין הוא כי בהיות הנאצלי' בתמונת עגולים כמו שיתבאר יהיו כלם קרובים ודבקי' עם האין סוף המאיר ומחיה אותם בהשוא' אחת והאור והשפע הצריך להם יקבלוהו מן האין סוף בשקול אחד מכל צדדיה' מה שאין כן אם היו הנאצלי' בתמונת מרובע או משולש כיוצא בשאר התמונות כי או הי' בהם זויות בולטות קרובות אל האין סוף יותר משאר בחינות צדדותיהם ולא יהיו מקבלי' אור האין סוף בהשוא' אחת ולקמן יתבא' טעם למה הוצרך ענין הצמצו' הזה ומה עניינו ועיין שם. והנה אחר היות ענין הצמצו' הזה אשר נשאר אותו החלל והאויר הפנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנזכר לעיל הנה כבר נעשה מקום לכשיוכלו להיות עומדי' שם הנאצלי' והנבראים וכל העולמות כלם כאחד ואו המשיך האין סוף את אורו בבחינת קו א' ישר וראשיתו מתפשט ומתחיל מן אור אין סוף עצמו שנתצמצ' ונעשה בחינת עגול כנזכר ונשתלשל משם מלמעל' למטה ונמשך וירד אז אל תוך זה החלל כזה וראש העליון של הקו נמשך ונאחז ממש עם האין סוף עצמו אמנם סיום הקו בסופו לא חזר לגעת ולהחאחז באור האין סוף עצמו ממש הסובב מלמט' למעל' כמצוייר לך מנגד ודרך הקו הזה היה נמשך ומתפשט אור האין סוף למטה במקו' ההוא החלל ואז האציל וברא ויצר ועשה כל בחכמה כל העולמות כלם וזה הקו היה כעין צנור אחד אשר דרך בו נמשכי' מימי האור העליון של האין סוף הסובב אל כל העולמות אשר ניתנו בו במקום החלל ההוא. והנה עתה נתיישבה קצת חקירת המקובלים לדעת איך יש בחינת מעלה ומטה בספירות כנזכר לעיל אמנם בהיות כי הקו הזה ראשו העליון בלבד הוא שנוגע ונאחז באור האין סוף עצמו אבל סופו אינינו נמשך ונוגע גם שם באור הא"ס הסובב מלמט' ואינינו דבק בו לכן יצדק בקו הזה ראש וסוף מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' משא"כ אם הקו הזה הי' מתדבק גם בסופו עם האור אין סוף הסובב תחת העולמות כי אז הי' מקבל אור מן האין סוף משתי קצותיו ואז שתי הקצוות היו נקראים ראשית ולא יצדק אז בו לומר זה הוא קצה העליון וזה קצה התחתון כיון ששניהם נאחזי' באין סוף וכן גזרה חכמחו ית' שלא יתפשט אור האין סוף תוך החלל ההוא אלא דרך קו אחד בלבד כי אז יצדק בו מעלה ומטה ימין ושמאל וכו' ויהי' אז בחינת מדריגות בנאצלי' זה עליון מזה וזה מקבל מזה כפי הצורך והראוי אליהם מה שאין כן אם היה אור האין סוף נמשך ומתפשט בנאצלי' מכל סביבות צדדי החלל הזה כי אז לא היה הפרש מדדיגות בנאצלים שם זה עילה וזה עלול והכל היה השואה אחת ולא היתה זאת כוונתו בעת שהאצילם אלא שיהיו כלם בסוד עילה ועלול והיותר קרוב אל ראשית הקו בקצהו העליון יהיה מקבל בראשונה והוא ישפיע לחבירו אשר למטה ממנו וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא. והנה בהיות שנתפשט אור האין סוף דרך קו אחד ישר באמצע המקו' החלל מלמעלה למטה לא היתה התפשטותו תכף עד למטה אמנם לאט לאט רוצה לומר כי בתחלה היה האור ההוא מתפשט כעין קו אחד ותכף בתחלת התפשטותו נתגלגל כעין גלגל עגול סביב תוך החלל ונעשה כעין גלגל אחד מוקף תוך גלגל האין סוף הסובב כנזכר בלתי מתדבקים יחד שניהם כלל זולתי בראשית קצה העליון אשר בקו כי אם שני גלגלים אלו המאציל עם הנאצל יתדבקו יחד יחזור הדבר לכמו שהיה טרם הצמצו' הנזכר לעיל שהיה כלו אור אין סוף אחד פשוט ולכן היה גלגל הזה הנאצל בלתי מתדבק ממש עם גלגל האין סוף וכל עיקר התקשרותו של הנאצל עם המאציל הוא בבחינת הקו ההוא הנזכר אשר דרך בו נמשך ויורד אור האין סוף ומשפיע ומאיר (בדפו"י ע"ג) בעיגול ההוא ואור האין סוף סובב עליו ומקיפו מכל צדדיו רחוק ממנו בהשואה אחת מכל צדדיו מה שאין כן אם היה מאיר בו מכל צדדיו שאז יהיה הנאצל בבחינת המאציל כנזכר לעיל ולא עוד אלא שאף גם הקו ההוא היה בתכלית הדקות בלתי עב ורחב וזה כדי שהאו' הנמשך אל הנאצלי' יהיה במדה ובמשקל דבר קצוב הצריך להם כי הנה לסבה זו נקראו הנאצלים בשם י' מדות ובשם י' ספי' ולהורות כי יש בהם מדה קצובה ומס' קצוב מה שאין כן באין סוף עצמו וכמו שביארנו בס"ה בפ' פינחס בר"מ ד' רנ"ז ע"ב וז"ל פקודא תליסר ק"ש וכו' אבל לאו דא"ל מדה ולא שם ידיע כגוונא דספי' דכל ספי' וספי' אית ליה שם ידיע ומדה וגבול ותחום וכו' וכן בס' יצירה פ"ק י' ספי' בלימה עומק ראשית ועומק אחרית וכו' ובהק' זו ית' לך ענין פ' ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו אשר כל החכמי' הפשטני' והחוקרי' נתערבבו בענין זה איך יסבול הדע' לו' שיש ח"ו ציור אדם במדות קצובות והרי הקב"ה אין לו גוף וכח בגוף ואין לו לא ראשית ולא אחרית וכמעט מונעי' עצמם מלעסוק בחכמת ס"ה מפני קושיא זו המערבבת שכלם ואמנם אצל היודעי' בחכמה זו עליה' נאמר אשר יומרוך למזימה ומסירי' השגחתו ית' מעל ברואיו ח"ו כדברי' האלה אבל אנו אין לנו אלא שהי' ספי' יש להם מדה קצוב' לכל אחת מהם ומספר קצוב כדי שיהיה להם בחי' השגחה קצובה בתחתוני' כפי הצריך להם וזה מוכרח וכמו שנתבאר במאמר פינחס שזכרנו ואמנם אם ח"ו היו הי' ספי' בלתי מתקשרים ונאחזים עם האין סוף דרך הקו ההוא אז היה ח"ו כדבריהם ולא היו נקראים בחי' אלהות אלא היו נבראים אמנם בהיותם קשורים ונאחזים בו דרך הקו ההוא כשלהבת הקשורה בגחלת כנזכר בפ"ק דס' וצירה א"כ הוא והם הכל אחד וגם הם בשם אין סוף יקראו והרוצה לעמוד על בירורי תשוב' קושי' זו יסתכל בפ' בא אל פרעה ד' מ"ב ע"ב בר"מ בענין המשל ההוא איך המשיל הי' ספי' אל בחי' המקור הנובע מן התהום ואח"כ יוצא ממנו מעין ואח"כ המעין נמשך כעין ים ואח"כ מן הים נמשכים לחוץ ויוצאים ז' נחלים באופן שעם כפי הסתכלות עיני האדם יראה קץ וסוף וגבול ומדה אל כל בחי' מהם אינינו כך אלא בבחי' הכלים אשר בתוכם נגבלים המים ונכנסים בתוכם אבל המים עצמם אין להם שיעור כי דבקים הם במאציל' שהם התהומו' אשר משם נמשכים ויוצאי' ועיקר בחי' המדה והמספר אינינה רק בבחי' הכלים בעצמם אשר לא יכילו מים יותר משיעורם אבל המים אשר בתוכם אין להם קץ ותכלית ואין להם סוף וז"ל זה המאמר הנז' ובגין דא אמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו דאפי' האי תמונה לי"ל באתרי' אלא כד נחית לאמלכא על בריין ואתפש' עלייהו יתחזי לכל חד כפוס מראה וחזוון דיליה וכו' אבל בתר דעביד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הוי"ה בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה וכו' ווי לי' מאן דישוי ליה בכל מדה ואפי' באינון מדות דיליה וכו' אלא דמיונא דיליה כפו' שלטנותי' על ההיא מדה ואפי' על כל בריין אבל לעילא מההיא מדה כד אסתלק מיניה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה כגוונא דמיא וכו' עיין שם הרי מפו' היטב כל מה שאמרנו לעיל באופן שלא יתבהל לב האד' הרואה מדות וספי' וציורים למעלה כי כל בחי' אלו הוא מכלים או באורו' עצמם בהיותם מתלבשים תוך הכלים וזה מחולשת הכלים שאין בהם כח לקבל יותר ממספר ומדה קצובה הראוי להם אשר לסיבה זו נקראים מדות וספי' ממש ויש רשות ביד האדם לכנות להם מספר וקצבה כנזכר במאמר הנז' וז"ל ויכילנא למעבד חשבן תמן אמנם באורות הפנימיים עצמם אין להם קץ וסוף ח"ו וזה מחמת התקשרות' באין סוף כי ממנו יוצאים ואליו חוזרים ברצוא ושוב וכל הנותן קץ ומספר וגבול באורות אלו בהיותם שלא בתוך הכלים הרי הוא מקצץ בנטיעות ואוי לו אוי לנפשו וכמו שאמר לעיל במאמר ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה וכו' וכד אסתליק מההיא מדה לי"ל מדה ולא דמיון ולא צורה וכו' גם בכלל זה תבין עניך הקדמה אחת אשר אנו עתידין לבארה לך בענין עצמות האורות והכלים עיין שם וזהו שאמר במאמר הנז' ואי יתבר אומנא אילין מאנין דתקין יהדרון מיא למקור וישתארון מאנין תבירין יבישים בלא מיא וכו' גם ממאמר הזה יתבאר לך ענין אחד שנבאר בע"ה בענין עולם הנקודים איך יצאו השבעה מלכים שמלכו בארץ אדום ונסתלקו האורות מתוך הכלים ואשתארו מאנין תבירין יבשים בלא מיא אשר זהו סוד מיתת המלכים ודי בזה. והנני מבאר לך בקצור ענין כללות של כל הבריאה ושים דעתך בזה מאד הנה בשתי בחי' נפרט כל מה שיש בעולמות הלא הם בחי' ראשונה היא בחי' האין סוף אשר הוא אור פשוט לגמרי בלי שום ציור כלים ותמונה כלל ח"ו וזה האין סוף הוא המאציל העליון האמיתי אשר האציל כל העולמות כלם וכל (בדפו"י ע"ד) העולמות כלם הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים כלם נאצלו ממנו והם עילות עילולים ממנו כלם כאחד והבחי' השנית הם כל העולמות הנזכרים כלם כאחד ויש בהם בחי' עצמות אורות המתפשט מן האין סוף בתוכם להאירם ולחיותם ודבר זה נמשך בכל העולמות מן הנקודה הראשונה העליונה שבכלם ועד הנקודה התחתונ' שבכל' שהיא הארץ התחתונה אשר שוכנים בה בני אדם גם בני איש בעול' השפל הזה כל אלו העולמות נכללים בשתי מדריגות אלו והם עצמות אורות המתעלם בתוך הכלים אמנם בהם עצמם יש הפרש בין זה לזה וכלם בדרך עילה ועלול כי העליון מחבירו נתחזק בו כח בחי' עצמות האור בתכלית הרוחניות ולכן בחי' הכלי אשר לו הוא זך בתכלית הזכות עד שכמעט אינינו נכנס בערך כלי אלא שבערך האור המופלג אשר בתוכו לכן נקרא בשם כלי אבל בערך הכלי' שלמטה ממנו נקר' אור ממש וכל מה שהעולמות יורדים במדריגת מקום זה למט' מזה כך הם מתמעטים במדריגת מעלתם כי האורות שבהם אינם כ"כ זכים כאירות העליונים להיותס מתרחקים ממקורס הוא הא"ס וגם לסיבת היותם באים בהתלבשות נוסף על אורות שלפניהם וכן בחי' הכלים שלהם מתעבים ומתחזקים יותר מאד עד שנמצא בחי' העול' הזה השפל שאורו ממועט מכל שאר האורות העליוני' שעליו והכלי' אשר בו הם גסים וחומרים וחזקים מכל בחינת הכלים העליונים והמשכיל כאשר יפקח עיני שכלו יבין איך כל העולמות בחי' אחת לבישי הא"ס והא"ס מתלבש בתוכם וגם סובב עליהם ומחיה את כלם ואין דבר יוצא ממנו והכל בחי' אחת וכל העולמו' נקשרים במאציל ודי בזה כי אין ראוי לגלות יותר בענין דרוש זה והנה בכל עולם ועולם תמצא איך כל מה שהולך מתעבה ומתגשם יותר מחבירו אשר עליו ובחי' הכלים הולכים ומתגלים ומתחזקים ובחי' האורות הולכים ומתחלשים וכמו שנבאר בע"ה בכל עולם ועול' וע"ש:2
ג׳ונחזור עתה אל הדרוש הראשון כי בהיות מתפשט אור הא"ס דרך הקו הנז' אל תוך מקום החלל התחיל להתעגל ונעשה גלגל עגול בתוך חלל הא"ס בלתי דבק בו וזה הגלגל הראשון נק' גלגל ספי' הכת' ואח"כ נתפשט עוד הקו ההיא וחזר ונתעגל בתמונת גלגל שני תוך הגלגל הראשון ונקרא גלגל ספי' חכמה ועד"ז היה הקו הזה הולך ויורד ונמשך למטה ומתפשט ומתעגל עגול תוך עגול עד העגול העשירי הנק' גלגל ספי' המלכות ונמצא כי הבחי' המקשרת כל העשר העגולים יחד הוא ענין הקו הנז' המתפשט ונמשך מעגול אל עגול ועל ידו מתקשרי' יחד כלם דרך הקו ההוא וכל שאר סביבו' העגול הוא בלתי מתקשר ובלתי מתדבק עם העגול הסמוך לו ודרך הקו הזה נמשך השפע והאור הצריך לכל עיגול ועיגול והרי ביארנו ענין בחי' העשר ספי' איך נאצלו כתמונת י' עגולים זה בתוך זה ועתה נבאר הבחי' השנית אשר בי' ספי' והיא בחי' י' ספי' בציור אדם עליון כליל משלשה קוים ימין ושמאל ואמצע בסוד אור ישר כנז' לעיל והענין כי הנה דרך הקו הנז' אשר הוא מתפשט מלמעלה למטה וממנו מתפשטים העשר עגולים הנזכרים הנה גם הקו הזה מתפשט ביושר מלמעלה מן ראש גג העליון של העיגול העליון מכלם עד למטה בתחתית סיום כל העגולים והקו מתפשט ויורד באמצע כל העגולי' ממש מלמעל' למטה בציור צלם אדם ישר בעל קומה זקופה וכלול מרמ"ח איברים מצטיירים בציור שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע כולל ג"כ י' ספי' והבחי' השני' הזו היא הנקר' צלם אלהי"ם ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו וכמעט כי כל דברי ס"ה והתיקונין רוב דבריהם מתעסקים בבחי' השני' בלבד כמו שביארנו לעיל. והנה פשוט ומבואר הוא כמה מיני עולמו' נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים וריבי רבבות וכלם כאחד הם תוך המקו' החלל הזה הנז' ואין דבר חוצה לו. והנה כל עולם ועולם יש בו י' ספי' פרטיות וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלולה מי' ספי' פרטי פרטים וכלם הם בתמונת עגולים זב"ז וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכלם הם כגלדי בצלי' זב"ז עד תמונת עולם הגלגלי' המקיפי' על הארץ התחתינ' אשר בעוה"ז הנז' בספרי התוכנים גם בענין הי' ספי' הנזכרים לעיל. שנאצלו בדרך יושר כמראה אדם הנה מה שדברנו היה בענין י' ספי' הכוללות הכל האמנם גם בהם עצמם יש פרטי פרטי' כי כל ספי' מהם נחלקת לי' ספי' וכו' עד אין קץ ע"ד הנזכר לעיל בי' ספי' אשר בתמונת העגולים כנז' וכלם בדרך יושר כמראה אדם והרי נתבארו ונתקיימו ב' הסברות הנזכרים לעיל כי הי' ספי' הם בשתי בחי' בדרך עיגולים וגם בדרך קוים ושתיהם כאחד דברי אלהים חיים הם. ובזה יתיישבו לך כמה מאמרי' הנראים כחולקים זה עם זה (בדפו"י ז' ע"א) בענין סדר מצב ומעמד העשר ספי" גם נת' לך ענין החקיר' הנז' לעיל איך יצדק בעשר ספי' בחי' מע' ומטה ימין ושמאל וכו'. והנה הוא מבואר בכל שתי הבחי' האלו כי הנה בבחי' העשר ספי' שהם בציור י' עגולים זב"ז פשוט הוא שהעיגול החיצון העליון הסובב על כלם שהוא גלגל הכתר הנה הוא דבק עם הא"ס יותר מכלם ולכן הוא משובח מכל' אמנם גלגל השני הנק' גלגל חכמה יש הפסק בינו לבין הא"ס והוא גלגל הכתר ולכן מעלתו למטה מגלגל הכתר וכן גלגל הבינה הוא רחוק מן הא"ס שיעור שני גלגלים ומעלתו למטה ממעלת גלגל החכמ' וכן על ד"ז כל גלגלי ועגולי כל העולמות אשר בתוך החלל הזה כל הקרוב אל הא"ס הוא עליון ומשובח על חבירו עד שנמצא כי עה"ז הארציי החומריי הוא נקודה אמצעית תוך כל העיגולי' כלם ותוך כל המקו' החלל והאויר הפנוי הזה וגם הוא מרוחק מן הא"ס הרחק' גמורה יותר מכל העולמו' כלם וע"כ הוא כ"כ גשמיי וחומריי בתכלית הגשמיות עם שהוא נקודה אמצעית תוך כל הגלגלים והבן זה היטב. עוד יש סיבה שנית קרובה אל טעס הנז' לעיל והוא כי הנה נתבאר איך הקו הנמשך מן הא"ס היה מתפשט ואח"כ מתעגל ומתפשט יותר וחוזר ומתעגל עד תכלית סיום כל העגולים והנה העגול הנאצל בראשונה במקום ראשית הקו ההוא הוא העליון והמשובח מכל העגולים אשר תחתיו כי הנה הוא נמשך מראשית הקו וגם כי הוא מקבל ההארה בהיותה במקו' גבוה מאד יותר מכלם וזה העיגול העליון שבכלם הוא הנק' מעלה והעגול היותר תכון ופנימי מכלם אשר הוא המקבל האור מסיום תחתית הקו הוא הנק' מטה ולקמן בע"ה נבאר עוד ענין מציאות העגולים בענין י' עגולי אדם קדמון וע"ש. גם לקמן בענין עולם הנקודים יתבאר שם איך גם הי' ספי' של העגולים של הנקודים יש בהם בחי' קוים ממש עם היותם עגולים מלבד בחי' הי' ספי' של היושר אשר בהם ושם נתבאר באורך ענין דרוש העגולים וגם שם יתבאר איך בעשר ספי' דעגולים יצדק בהם ימין ושמאל ואמצע עם היותם כדמיון עגולי' זב"ז והנה גם בבחי' השנית של היושר בציור אדם כנז' יצדק בו מעלה ומטה ימין ושמאל ואמצע ופנים ואחור והוא כי הקרוב אל ראשית הקו יקרא ראש ושלמטה ממנו יקרא גוף ושלמטה ממנו יקראו רגלים וכן כיוצא בזה בפרטי פרטיי' והנה כל מה שביארנו בדרו' הזה איך העשר ספי' יש בהם שני בחי' אם עגולי' ואם ביושר כ"ז נרמז בזוהר בהרבה מקומו' ואזכי' קצת מהם הנה בחי' הי' ספי' בתמונת עגולי' נתבאר בס' ויקרא ד"ט וד"י איך אפי' הרקיעים והארצות כלם הם כגלדי בצלים זב"ז וע"ש גם בפ' בראשית ד' י"ט סוף ע"ב וז"ל וכלא אצטריך קב"ה למברי עלמא ולאתקנא עלמא בהו וכלא מותא לגו וכמה קליפין חפיין למותא וכל עלמא בהאי גונא וכו' כלא איהו דא לגו מן דא ודא לגו מן דא וכו' הרי מבואר איך כל העולמו' הם זב"ז וזה מסובב מזה כנזכר לעיל ואע"ג שמשם נראה להפך שהיות' פנימי הוא המוח והחופף עליו הוא הקליפ' הגרועה ממנו עם כ"ז אם תפקח עיני שכלך תבין ותראה כי מאמר זה מדבר בערכנו אנחנו יושבי תבל ושוכני ארץ התחתונ' אשר היותר קרוב אלינו היא הנקרא קליפה הסובבת בערכנו אל המוח אשר לפנים ממנו והוא הגלגל הסובב עליו ואח"כ עוד גלגל אחר יותר פנימי ממנו בערכנו והוא מוח אל הגלגל האח' וכן עד"ז עד אשר נמצא כיהא"ס הוא לפני לפנים מכל הנאצלי' והוא מוח פנימי מכלם וכל הנאצלי' הם בבחינ' קליפין ולבושין אליו והגלגל היותר קרוב אלינו הוא החיצון שבכלם ונקרא קליפ' על כלם האמנ' בבחי' העולמות בעצמם אינו כך אלא הפני' שבכלם הוא קליפה אבל הסובב על כלם היא מוח וזה מובן והנה גם ממאמר הזה יובן ענין הבחינ' הב' שהם הי' ספי' כציור אדם ישר הכולל כמה אלפי עולמות כנז' לעיל וגם נזכר ענין זה במ"א בפ' תולדות דף קל"ד ע"ב וז"ל דהא כמה דב"נ איהו מתפלג לשייפין וכלהו קיימי דרגין על דרגין מתתקנין אילין על אילין וכלהו חד גופא ה"נ וכו' וכ"ז יתבאר לקמן בע"ה איך כל הבחי' המצטיירות בציור אדם הם דא לגו מן דא עתיק יומין לגו מן א"א וא"א לגו מן או"א וכו' ע"ס המדריגו' ומשם יתבאר לך איך כל העולמות הם דא לגו מן דא בסוד מוחא וקליפ' דא לדא ודא לדא ועיין שם היטב והרי נתבארו ענין שתי הבחי' שיש בי"ס הכלליות או הפרטיות שהם בחינת עגולים וגם הם בחי' יושר בציור אדם:
3
