שער ההקדמות, הקדמות ה׳Sha'ar HaHakdamot, Introductions 5
א׳הקדמה ה' והיא זאת אחר שנתבאר לעי' היות בכל העולמות כלם שתי בחי' אם בחי' י"ס כצורת גלגלים עגולים ואם בחי' י"ס ביושר כמראה אדם נבאר עתה בקצרה קצת פרטים ובחי' אחרות שיש בהם ובראשונ' נקדים מה שהתחלנו לבאר למעלה ממה שנתבאר בס' הזוהר בפ' בא דף מ"ב ע"ב ברעיא מהימנא וז"ל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עילאה נחית תמן ואתקרי בההוא (בדפו"י ע"ב) דיוקנא יהו"ה וכו' ואי יתברו אילין מאנין דתקין יהדרון מייא למקורן וישתארו מאנין תבירין יבישין בלא מיא וכו' הרי מפו' היות הי"ס בבחי' יושר בצורת אדם בעל רמ"ח איברים הנקראים כלים ובתוכם מתלבש' העצמו' של האורו' המתלבש' בתוך הכלי' הנקר' נשמת האדם כדמיון אדם תחתון הנכלל מן הגוף והנשמ' כך הוא האדם העליון כלול מי"ס ובהם עצמות וכלים והנה ענין העצמות הזה הוא בחי' האורות הפנימים המאירים בתוך הכלים והם כדמיון הנשמה אשר בתוך גוף האדם להאיר אותו כמו שאמר הכ' נר ה' נשמת אדם וכו' וזכור כלל זה כי בכ"מ שתמצא לשון אורות בחבורינו זה הכונה היא על הנשמה הפנימית שבי"ס ולא על הכלים ואל תשכח כלל זה כי לא נוכל להזכירו בכל פו"פ וכבר הארכנו לעיל בענין האורות והכלים ועין שם:
1
ב׳והנה אחר שהקדמנו לך הקדמה זו צריך אני להודיעך עוד פרטים אחרי' אשר יש בה דרך קצרה והוא כי הנה בחי' האורות שהם עצמות הנשמה הפנימית שבתוך הכלים המאיר ומחיה את כלם כנזכר הנה האורות האלה מתחלקים לשתי בחי' הלא הם בחי' אור פנימי ובחי' אור מקיף וסובב מבחוץ והענין הוא כי הנה האור המחיה והמאיר את י"ס של בחי' הכלים יש בו בחי' המתלבשת בתוך הכלים כדמיון הנשמה הנכנסת ומתלבשת תוך פנימיות איברי הגוף ומחיה אותם ומאיר להם בפנימיות' וזה יקרא אור פנימי ואמנם אור זה איננו גדול מאד כדי שיוכל להתמעט ולהתצמצם תוך הגוף דבר שיוכל לסבלו לכן איננו גדול מאד אבל יש עוד בחי' אור גדול ממנו אשר אין כח בכלים לסבלו ולהגבילו בתוכם ולכן הוא נשאר בחוץ בבחי' אור מקיף סובב עליהם ומאיר להם מבחוץ ובחי' זו נקראת אור מקיף באופן שאין שום אור בעולם שאין בו שתי בחי' אלו שהם אור פנימי קטן ואור מקיף הגדול והם זה בתוך פנימי' הכלי וזה מקיף חוצה לו סביבות הכלי וגם באדם התחתון יש בו בחי' אלו כמו שיתבאר במקומו בע"ה. והנה כמו שבחלק האורות יש שתי בחי' אלו כן בחלק הכלים יש שתי בחי' אלו כיוצא בהם והוא כי הנה אין לך שום כלי בעולם בלתי שתי בחי' הא' היא פנימי' הכלי אשר שם הוא התלבשות והתדבקות האור הפנימי בו ממש. והב' היא חיצוניו' הכלי אשר סביב לו סובב ומקיף האור המקיף. ודע כי הנה כמו שנתבאר שאור המקיף הוא גדול מן אור הפנימי כן חיצוניות הכלי הוא יותר מעולה וזך יותר מפנימי' הכלי ואעפ"י שבחוש הראות אנו רואים כי פנימי' הכלי הוא יותר מעולה וזך יותר מחיצו' הענין הוא כמו שנבאר עתה. דע כי הנה האור כלו הוא שוה וכאשר נכנס ומתלב' בתוך הכלי ואין כח בכלי לסבול את כלו ואז נשאר ממנו קצת אור בחוץ בבחי' או"מ מה שלא יכול להשאר בתוך הכלי ואז שני האורות האלו מאירים את הכלי כי האור הפנימי הוא בוקע בדופן וכותל הכלי ועובר אורו עד מחצית עוביו של הכותל ומאיר בו מצד פנים והאור המקי' גם הוא בוקע מצד חצוניות הכלי בדופנו ובכתלו ועובר אורו עד מחצית עוביו של כלי מצד חצון ומאיר בו ונמצא כי ע"י שני האורות האלו מקבל הכלי הארה ומזדכך מבית ומחוץ והנה האור הפנימי להיותו מצומצם בדוחק בתוך הכלי ומתדבק בו היטב לכן הוא נכנס בכח ובוקע ועובר ונכנס עד חצי עוביו של כותל הכלי מצד פנימיותו ועי"כ מזדכך הכלי ונעשה זך אבל האור המקיף להיותו רחוק ובלתי דבק עם הכלי ובפרט שאינו מצומצם בתוכו בחוזק לכן אינו בוקע חצי עוביו מצד חצוניותו לעבור בתוכו להאיר בו ולזככו ולכן כדי לתקן הענין הזה הוצרך להיות חצוניות הכלי יותר מעולה ויותר זך וגם שיהיה האור המאיר בו מבחוץ הנקרא אור מקיף גדול וזך ומעולה יותר מן האור הפנימי ועי"כ יקבל חיצו' הכלי הארה גדולה אעפ"י שאיננו דבוק בחוזק עם האור המקי' כבחי' הארה שמאיר אור הפנימי בחצי עוביו של כותל מצד פנימיו' בהיות' דבוקים יחד ועי"כ ישתוו פנימיות הכלי שהוא יותר גרוע עם אור הפנימי הגרוע ויאיר בו היטב מאד להיותם דבוקים אעפ"י שהם גרועים וכן חיצוני' הכלי שהוא יותר מעולה בהיות מאיר בו האור המקיף המעולה יאיר בו היטב מאד עם היותם רחוקים זמ"ז. עוד יש סיבה אחרת גדולה והוא כי הנה האיר המקיף חשקו וחפצו הוא להתדבק ולהתקר' עם האור הפנימי ולהאיר לו והנה אם חיצוניו' הכלי לא היה זך מאד לא היה אור המקיף בוקע ונכנס להאי' באור הפנימי והיה האור הפנימי בלתי מקבל הארה הזאת גדולה ולכן הוכרח להיות חצי עוביו של הכותל מצד חצון יותר זך מן הצד הפנימי כדי שעי"כ יוכל אור המקיף אעפ"י שאינו דבק עמו לעבור בתוכו מרוב זכותו ויכנס עד חצי עביו החצון ואז האור הפנימי עם היותו גרוע מן המקיף להיותו מצומצם בחוזק תוך הכלי יבקע חצי עוביו מצ"פ ויאיר (בדפו"י ע"ג) אותו אעפ"י שאיננו כ"כ חזק כמו החיצו' ואז יתדבקו יחד אור הפנימי עם האור המקי' ויאיר המקי' בפנימי וגם הכלי בעצמו יקבל האר' מהם ויזדכך מאד ואמנ' אעפ"י שאנו רואים בחוש הראו' שבפנימי' הכלי יותר זך מן חצוניות הטעם הוא לפי שהאור הפנימי אעפ"י שהוא יותר קטן מן האור המקיף עכ"ז להיותו מוגבל ומצומצם בחוזק תוך הכלי הוא בוקע בכח ונכנס ומאיר תוך עובי הכלי ונבלע בו בתכלית ומאיר בו הארה נפלאה וגדולה מצד פנימיותו משא"כ באור המקיף שאעפ"י שהוא גדול מאד עכ"ז להיותו בלתי דבק בחצוניות הכלי חופף עליו בנחת ואיננו מהודק ומצומצ' בתוכו לכן איננו מאיר שם בחיצוניותו הארה גדולה ושלימה ולכן נראה בחוש הראות כי פנימיות הכלי זך מחיצוניותו ולקמן יתבא' הענין הזה היטב. עוד אנו צריכים להודיעך הקדמות פרטיות אחרות בענין אלו השתי בחי' שזכרנו לעיל שיש בכ"מ שהוזכרו ענין הי"ס והם בחי' העגולים ובחי' היושר כמראה אדם וזה עניינם הנה נודע מה שאמרו ז"ל במס' ברכות בענין ה' פעמים שאמר דוד המע"ה ברכי נפשי שהם כנגד ה' שמות שיש אל נשמת האדם וזה סדרן מלמטה למעלה נרנח"י והם בחי' חמש מדריגות שיש אל נפש האדם זו מעולה מזו כמו שיתבאר במקומו בשער הגלגול ועיין שם. גם יתבאר בע"ה לקמן בענין עולם העקודים ועיין שם. והנה עד"ז הוא בי"ס אדם העליון ית' כי יש בהם חמש מדריגות אלו והנה הי"ס דעגולים יש בהם אורות וכלים והאורות נחלקים לאור מקיף ולאור פנימי והכלי' נחלקים לפנימיות ולחצוניות כנז' לעיל בתחלת ההקדמ' הזאת וכן הי"ס דיושר כמראה אדם הם עד"ז יש בהם אורות וכלים והאורות נחלקי' לאור מקיף ולאור פנימי והכלי' נחלקים לפנימיו' ולחצוניות האמנם החלוק שיש בין העגולים והיושר הוא זה כי הי"ס דעגולים האורות אשר בהם הם כלם בחי' המדריגה הנקראת נפש ויש בה אור מקיף ואור פנימי ושניהם בחי' נפש וכן בחי' הכלים פנימיות' וחציניותם הם בחי' נפש אמנ' אורות הי"ס דיושר הם מדריגות רוח ויש בה או"מ ואו"פ ושניהם בחי' רוח וכן בחי' הכלים הם פני' וחצו' בחי' רוח ופשוט הוא כי מדריגת הנפש שהיא היותר קטנה ממדריג' הרוח היא נאצל' בתחלה ואח"כ נאצל הרוח שהוא מדריג' עליונה על מדריגת הנפש כנודע באדם התחתון שבראשונ' קונה הנפ' ואח"כ הרוח ואח"כ הנשמ' וכו' כנז' שם בס' הזוהר בפ' משפטי' דף צ"ד ע"ב וז"ל ת"ח ב"נ כד אתיליד יהבין ליה נפשא דבעיראן מסטרא דדכיו וכו' זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסערא דחיון דאינון חיות הקדש זכה יתיר יהבין לי' רוחא מסערא וכו' וכן היה הדבר הזה באדם העליון כי בתחלה נאצלו הי"ס דבחי' עגולי' שהם מדריג' אורות הנפ' והכלי' שלה ואח"כ נאצלו הי"ס דיושר בצור' אדם שהם מדרג' אורו' הרוח והכלים שלה כי הרוח נקרא אדם וענין הדבר הזה נוהג בכל העולמות כלם כי בכל בחי' מהם נאצלו בתחלה הי"ס דעיגולי' שהם מדריג' הנפש שבהם בבחי' ההיא ואח"כ נאצלו הי"ס דיושר שהם בחי' הרוח שבבחי' ההיא ואמנם ענין הפרש שיש בין הכלי' של הנפש ובין הכלים של הרוח כבר נודע כי אבר הכבד הוא הכלי והאבר שבו משכן הנפש שהוא האור שלו ואבר הלב הוא הכלי שבו משכן האור שלו הנק' רוח ואבר המוח הוא הכלי שבו משכן האור הנק' נשמה ואכ"מ ביאור פרטים אלו והנה אעפ"י שנתבארו אלו ההקדמות בהקדמ' הזאת אינם רק בדרך כללות כי כל הקדמ' מהם תתבא' בע"ה באורך ופרטות כל אחת מהם במקומה הראוי לה:
2
ג׳הכלל העולה כי התחלת האצי' היה באופן הזה כי בתחלה נאצלו הי"ס בבחי' עגולי' והם י' כלים וכל כלי מהם נחלק לב' בחי' והם פנימי' הכלי וחצוניותו ובתוך אלו הי' כלים מתלבשים י"ס מבחי' אורות ועצמות הנק' נפש ועוד יש י' אורות אחרים מקיפים על הכלים מבחוץ וגם הם בחי' נפש אלא שאלו נק' אורות מקיפי' והאחרים נקר' אורות פנימי' והכל הוא בתמונת עגולים כי האור הפנימי הוא עגול כעין גלגל והוא מתלבש תוך הכלי שגם הוא מעוגל כעין גלגל ועל הכלי הזה יש אור אחר מקיף וסובב עליו מבחוץ בעגול ומסבבו סביב לו וכל הי"ס דעגולי' הם עד"ז בתמונ' הרקיעים והגלגלים אשר על העולם הזה השפל הנק' אופנים כנודע ואח"כ נאצלו י"ס בבחי' יושר כמראה אדם והם יותר מעולים במעלה מן הי"ס דעגולים כי אלו הם מדרינ' רוח והם י' כלים כציור אדם אחד כולל כל הי' כלים ובכל כלי מהם יש בו פנימי' וחצוניות ובתוך הכלי' האלו מתלבשי' י"ס אורות עצמות הנק' רוח וגם הם ביושר כמראה אדם ועוד יש עליה' י' אורות מקיפי' עליה' מבחוץ וגם הם מבחי' רוח והם ביושר כמרא' אדם בניו' והכלל הזה הוא כולל בכל העולמות הנאצלי' והנבראי' והנוצרי' והנעשים אשר נתהוו תוך המקום החלל והאויר הפנוי הזה הנז' לעי' (בדפו"י ע"ד) כי במקום הזה נאצלו ונתהוו כל העולמות כלם ואין דבר חוצה לו ואור הא"ס מקיף וסיבב עליה' ומאיר לכל העולמו' אשר במקו' הזה מכל צדדיהם בהשואה אחת מלבד מה שמאיר בהם עיקר ההארה האמיתית העיקרית דרך הקו המתפשט ממנו ונמשך בתוך העו' האלו כנז' וכל עולם ועולם מהם וכל פרטי ופרטי שיש בכל עולם מהם יש בו שתי הבחי' הנז' שהם עגולי' ויושר והעגולי' הם בבחי' אחת כי המעולה מחבירו סובב ומקיף על חבירו והעגולי' היותר פנימיי' ותכוניי' מכלם הם היותר גרועי' שבכלם הלא הם הרקיעי' והגלגלי' הסובבי' על העולם הזה השפל זה שהם נתונים באמצע כל העגולי' כלם אבל היושר הוא להפך כי היותר פני' הם יותר מעולי' ועליונים והחצון שבכלם הוא יותר גרוע מכלם ויושר זה מלבוש לזה וזל"ז עד שהגרו' שבכלם מלביש לכלם וזכור זה היטב. והנה אחר שהצענו לך ההקדמו' הנז' תוכל להבין עתה מנין סיבה וטעם למה הוצרך הא"ס לצמצם את עצמו באמצע " האור שלו כנז' לעיל שסלק האור הרב ההוא מן המקו' ההוא לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והרי יכול היה להניח אותה הבחינ' של הקו ההוא במקומה ויסלק שאר האור כיון שהיה עתיד להחזירו באחרונה אמנם הטעם היה לפי שרצה הא"ס להאציל גם בחינת הכלי' להתלבש בתוכם את האורות וא"א אל הכלי' שיתהוו ויצטיירו בהיות שם האורות כי הם מבטלי' הויית הכלי' ובהיות האורות מסתלקי' משם יש כח ויכולת אל הכלי' להתהוות ולהתגלות ואח"כ שכבר קנו בעצמם הויה גמורה הנה כאשר יחזרו אח"כ האורות לתוכ' לא יתבטלו מהוייתם וישארו בקיומ' והנה הענין הזה יתבאר היטב לקמן בעול' הנקודי' בענין ז' מלכים שמלכו בארץ אדום שהם בחי' הכלי' שמלכו ומתו וחזרו להתקיי' ע"י הסתלקות האורות מהם ואח"כ חזרו לתוכם ועיין שם היטב:
3
