שער ההקדמות, מטי ולא מטי ג׳Sha'ar HaHakdamot, Mati velo Mati 3
א׳דרוש ג' בענין מטי ולא מטי
1
ב׳ונחזור לבאר דרך פרטות ענין מטי ולא מטי הנז"ל. דע כי להיו' שאלו הי"ס הנקראי' עולם העקודים הם אורו' וענפי' שיצאו מן הפה דאדם קדמון כנז"ל והנה נודע שבאותה הפה עצמה תהיה בתוכה בחי' י"ס שבה ובספי' הי' שבה הנקראת מלכו' שבה יש שם י' שרשים של אלו הי"ס שיצאו לחוץ הנקראים עולם העקודי' והם ג"כ נקראים י"ס מכתר ועד מלכו' והם שרשים לאלו הי"ס דעקודי' שיצאו לחוץ כי כן הוא בכל העולמות כולם וכמו שית' בסוף כל זה הדרו' (בדפו"י דט"ז ע"א) של עולם העקודים וע"ש היטב ונמצא כי מ"ש לעיל שכשנסתלקו האורו' אל המאציל שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד הענין הוא כי עמד שם למטה מספי' המלכו' אשר בי"ס הנק' שרשים של העקודים אשר כל העשר ההם הם בספי' המלכות אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון ונמצא כי הי' שרשים הנז' בחי' המלכו' שבהם היא אשר האצילה אלו הי"ס הנק' עקודים והיא נקראת מאציל אליהם והנה כל הי' שרשים הנז' פניהם כלפי מטה להאי' בעול' העקודי' ע"י אותו הכתר של העקודי' שנשאר שם תמיד תחת המלכו' של השרשי' כנז"ל וכן הכתר העליון של השרשי' גם הוא חושק להשפי' בכתר של העקודי' שעלה שם כי לעולם חשק השרשים להאי' בענפי' כי הם בניהם ומאירים בהם די ספוקם כדי שגם הענפי' שהם בניהם יזדווגו גם הם ויולידו תולדות ובהיות חשק הענפים גם הם לקבל הארה וליינק מן השרשים אז הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפי' העליוני' עולים שניהם למעלה תחת הכתר שעלה תחת המלכו' של השרשים ושם מקבלי' הארתם ממנו ואחר שקבלו כל צרכם אז הכת' של הענפים העומד שם תמיד הנה הוא הופך עתה פניו מהם כלפי מעלה אל השרשים ואחוריו כנגד הזכר והנקבה הנז' והטעם בזה שהם צריכים לעלות למעלה הוא לפי שאלו הכלים של העקודים הם הכלי' הראשוני' שנאצלו כנז"ל ולמעלה מהם לא נאצלו כלים כי האור רב שם ואין הכלי' יכולי' להתקיי' שם ולכן אם האור העליון היה נמשך למטה עד מקומ' בהיות' תוך הכלי' שלהם היו הכלי' מתבטלים ולכן הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעל' כדמיון הנשמה של האדם התחתון העולה בכל לילה ומסתלקת מתוך הגוף היא לבדה ומקבלת שפע הארתה מלמעלה ומתחדשת וכשגומר' לקבל די צרכה יורדת בעוה"ז בסוד חדשי' לבקרים ושואבת חיים אל הגוף השפל אשר בעוה"ז ולולי היה על דרך זה לא היה כח בגוף לסבול האור העליון הנמשך אליו מלמעלה ואחר אשר עלו וינקו כל צרכם שעור מה שיוכלו הכלי' שלהם לסבול ולא יתבטלו אז הכת' של העקודי' העומד תמיד תחת מלכות השרשי' כנז"ל הופך פניו כלפי השרשים ואחוריו למטה ואז הזכר והנקבה של הכתר שלמטה בעקודים כיון שאין להם מה לינק ועוד כי חשקם לירד להמשיך חיות והאר' בכלי' שלהם שהם בערך הגוף אל הנשמה ולכן הם יורדי' במקומם בכלי שלהם להאיר בתחתונים. גם יש טע' אחר והוא ע"ד מ"ש הכתו' הצדיק אבד וגו' אשר ביאורו הוא שכאשר דכו"נ תתאין שהם זו"ן אינם באחדות ובזווג אז גם או"א מונעי' מלהאיר בהם לסיבת עון ב"א התחתוני' שאינ' יכולי' לקבל אז הארה עליונה אבל אין מניע' זו ברצון או"א חלילה וחס רק מחמת חסרון המקבלי' וכן הוא בענין זה כי כיון שהכתר של עקודי' הנשאר תמיד תחת מלכות השרשי' הופך פניו מלהאיר בזו"ן של הכתר שעלו עתה אז גם כתר של השרשים מסלק השגחתו והשפעתו מן הכתר הנז' ואינו משפיע בו שפע רב לתת אל התחתונים זולתי חיות מועט די חיותו לבד ולא להשפי' לזולתו ואז כיון שהזו"ן הנז' אינם מוציאים מה ליינק ועוד כי חשקם לירד כנז' לכן הם יורדים בכלי שלהם למטה וזה נק' מטי בכתר אבל קודם זה היה לא מטי בכתר. ולכן נבאר תחלה כאשר לא מטי בכתר איך עניינו כי הנה נתבאר לעיל שחזרת אורות העקודים פעם שנית הי' ע"ד מטי ולא מטי וזה היה בתחלת אצילותם ושם ביארנו כי גם מאז ואילך נשאר הדבר הזה תמיד היות אורות העקודי' בבחי' מטי ולא מטי אלא שהי' חילוק ושנוי אחד בזמן התפשטותם בעת אצילות למה שהיה אח"כ תמיד נוהג עד"ז. ונתחיל לבאר השינוי הזה מה עניינו ואיך היתה בחי' לא מטי שהוא עליית דכר ונוק' של כלי הכתר העקודי' למעלה בפעם ראשונה של זמן אצילות' בעת חזרת התפשטו' האורות שני' ואיך הוא מאז והלאה תמיד. הנה בפעם ראשונה כשנאצלו א"א לומר שנסתלקו לגמרי דא"כ הית' מיתה גמור אל הכלי' ההם אמנם הי' הדבר כדמיון השינה שמסתלקת נשמת האדם ונשאר בגופו קיסטא דחיות כנז' בסה"ז פ' לך לך דפ"ג ע"א והענין הוא כי בחי' שני המלכות של הזו"ן שכלי הכתר הם נק' קיסטא דחיותא הנשאר בתוך כלי הכתר והט' ספי' עליונות של הזכר והט' עליונות שבנקבה עול' כלם למעלה לינק מן השרשי' כנז"ל ואז נק' לא מטי בכתר אמנם כבר נתבא' לעיל כי הזכר הוא הרשימו הנשאר מאור היושר בעת הסתלקותו וזה עומד בכלי אחד לעצמו הנקרא אות יו"ד וכשחזר ההתפשטות וירד אור החכמ' בכלי הכתר נעשה נקב' אל הזכר הנז' והוא עומד בכלי שלו לעצמו הנק' אות ה' כנז"ל ושניהם יחד נק' שם י"ה אמנם כאשר עתה עלו שניהם הזכר והנקב' הנז' לינק מן השרשים וקבלו הארתם ביחד ואח"כ חוזרים לירד למט' בתוך הכתר אינם נכנסי' נפרדים כל אחד תוך כלי (בדפו"י ע"ב) שלו כבתחלה אבל שניה' נכנסי' יחד בכלי של הזכר לבדו כי כבר הם שוי' ומזדווגי' יחד שם בהיותם תוך כלי ההוא של הזכר מאז והלא' לעולם אך אמנם פשוט הוא כי בפעם ראשונה בהיות ב' המלכיות כל אחד בכלי שלו היו שניה' שוות בהארתם כי אע"פ שבכל המקומות הזכ' גדול מן הנקבה עם כל זה הזכר הזה הוא מאור רשימו בלבד ובפרט שהי' מבחי' זמן הסתלקות האורו' שאז יש אור מועט אבל הנקבה מן אור חכמה העיקרי ובפרט שהיה מזמן התפשטותה להאיר למטה שאז אורו גדול ומלבד זה יש ג"כ טעם אחר כי הזכר של הכתר נשאר שרשו ועיקרו תמיד למעלה תחת מלכות השרשי' כנז"ל ולכן כל חשקו ותאותו לעלו' שם תמיד ועיקר ריבוי אורו עלה שם והנשאר למטה הוא אור מועט משא"כ בנקבה של הכת' אשר כל בחינתה ירד למטה וכאשר נעריך כל בחי' אלו נמצא כי אלו הזכר והנקבה שניהם שוי' במעלה יחד אבל כאשר חזרו האורות להתפשט ולרדת הנה הזכר יורד בכל האור שלו וגם כי עתה קבל אור גדול נוסף מן הכתר הנשאר למעלה תמי' שהוא שרשו של זה הזכר ולכן כשיורדי' שניהם אז הוא גדול מאד מן הנקב' ולכן אין הנקבה יכולה לקבל ממנו בעת זווגה יחד אלא מבחי' שש קצוו' שלו בלבד אע"פ ששניה' הם עתה בכלי אחד לבדו שלו כנז' ונמצא כי שניהם נכנסים בכלי הזכר בלבד ושם מזדווגי' יחד בבחי' ו' קצוות שבו בלבד עמה ואז מולידים בן ובת זו"ן כיוצא בהם ואז אות יו"ד הפשוטה נתמלאת במלוי יו"ד כי אות י' הפשוט' היא כלי של הזכר וב' אותיות וד' הם בן ובת שהולידו כנז' ולפי שהזכר לא נזדווג עמה רק בבחי' ו"ק שבו לבד כנז' לכן גם הבן הנולד מהזווג ההוא צורתו ו' לבד ולא צורת י' אבל הבת נמשכת מן האם הנקבה שהיתה שלימה בי"ס שלה ולכן גם בת זו יצאה שלימ' בי"ס שלה ומה שנקר' ד' ולא י' הוא לפי שאור ו"ק של בת זו נכללי' ונבלעים ומתבטלי' באור הגדול של ד' ראשונות שבה ולכן נקראת ד' בבחי' ד' ראשונו' שבה משא"כ בבן ונק' ד' בבחי' זה היתרון שיש לה על הבן ונמצא כי ד' בחי' אלו שהם זו"ן דכתר עם בן ובת שלהם נקראי' אות יו"ד במלואה כנז' ואח"כ נשארי' כלם בכלי של הזכר ובחי' המלכו' של הנקבה נשארת בכלי השני הנק' ה' פשוטה של שם י"ה כנז"ל וכאשר יעלו אורות התחתוני' של ב' הכלים של חו"ב שתחתי' שהם ד' אורות זו"ן ונכללו בזו הה"א הפשוטה שבה מלכות דנוק'של כלי הכתר אז היא מתמלאת ונעשה ה' במלוי יודי"ן ונמצא כי מה שהי' תחלה שם י"ה פשו' בכלי הכתר נתמלא ונעשו יו"ד ה'י והנה ענין עליית ד' אורות אלו אשר עליה' נעשית הי' במלוי הענין הוא כי בהיות מטי בכתר שהוא אחר שירדו הזו"ן בכלי הכתר כנז"ל אז הוי לא מטי בחו"ב והנה ה' אורות יש בב' הכלים האלו והם דכו"נ בכלי החכמה ודכו"נ ובן הוא בכלי הבינה כנז"ל והרי הם ה' אורות ולפעמי' בהיות מעשה התחתוני' גורמים שיסתלקו כל הה' אורות למעלה בכלי הכתר אז יש פעמים שכלם נכללים בכלי הזכר לבדו שהוא אות יו"ד ויש פעמים שמקצתם נכללי' בכלי הזכר ומקצתם בכלי הנקבה שהיא אות ה' אמנם כאשר מעשה התחתוני' אינם גורמי' שיסתלקו כל הה' אורות הנז' רק ד' אורות לבדם שהם הזו"ן שבכלי החכמה והזו"ן שבכלי הבינה אבל אור החסד הנק' בן שהוא בחי' מיין נוקבין נשאר בכלי הבינה אז כל ד' אורות ההם נכללי' בכלי הנקבה שבכתר לבד ואז הכלי הזה מתמלא במלוי יודי"ן ונעשית הי' מליאה וטעם הדבר לפי שג' האורות התחתוני' מתבטלי' הארתם בהארת הזכר שבכלי החכמה וכולם אצלו הם בערך שרגא בטיהרא מאי אהניא ולכן כלם נכללי' בו ונק' על שמו י' כנז"ל כי הזכר של החכמה נקראת י' ועד"ז תעשה כלי הנקבה של הכתר אשר בה עומדת המלכות של הנוק' ההיא כנז"ל ותתמלא ביודי"ן כזה ה"י ואז שם י"ה שבכתר נעשה מלא יו"ד ה"י:
2