שער ההקדמות, לקוטים משער ההקדמותSha'ar HaHakdamot, Miscellany
א׳לקוטים משער ההקדמות
1
ב׳(בדפו"י עו ע"א) א"ש ענין מ"ש הכתו' כי שרש ומגן ה' אלהי' כי ההוי"ה דאלפין יוצא ממנה מנין שיש כזה יו"ד פעמים יו"ד הם עולים ת' ה"א פעמים ה"א עולי' ל"ו וא"ו פעמי' וא"ו עולים קס"ט ה"א פעמים ה"א עולים ל"ו ס"ה שמ"ש וז"ם תר"ם ידך על צריך: משחז"ל דוד מלך ישראל חי וקיים הענין הוא ששם דוד עולה חיים כזה ד' פעמים ד' עולים י"ו: ו' פעמי' ו' עול' ל"ו ד' פע' ד' עולים י"ו ס"ה עילים חיים מ"ש הכתוב יאר ה' פניו ירצה כי פניו של שם ההוי"ה הם שם כוז"ו כמנין יא"ר כזה כ"ף עולה ק' וי"ו עול' כ"ב: זי"ן עולים ס"ז: וי"ו עולה כ"ב ס"ה עולה רי"א והיינו יאר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא הענין היא כי כו"ס רומז לשם אלהים העולה פ"ו וכשמנשאים אותו בשעת הברכה מתנשא ועולה רל"ב כמספר ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כזה כ"ף עולה ק' ו"ו עולה י"ב: סמך עולה ק"ך. הרי ק' י"ב ק"ך עולה רל"ב והיינו כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. שמעתי במה שאמרו ויעקב איש תם ואמרו בזוהר פרשת שלח לך ד' קס"ג איש תם בעלה דתם והענין הוא אם תמנה ת"ם במלואו כזה תי"ו מ"ם הם בגי' תצ"ז כמנין מלכו"ת הרי מפורש שיעקב הוא בעלה של מל':
2
ג׳ויפל ה' אלהים תרדמה בגי' תרגו"ם כי כל האחורי' הם בסוד רבוע כנודע והנסירה היתה בהיות כי אחוריי' אלו הנק' תרדמ' כנז' ואח"כ הביאה פב"פ והענין כי בכל ספי' וספי' מט"ס דז"א יש בה הוי"ה א' והאחוריים שלה הוא בגי' ע"ב כנודע והרי ט"פ ע"ב הם תרדמה ותרגו' (וצריך עיון שהאחוריים אינם אלא אלהי"ם) וכלם ניתנים אל המלכ בעת הנסירה והבן זה מאוד (נראה לי חיים כי הרי ט' כחות המלכו הם נאחזות בז"א ועם ט' כחות אלו שהם כח א' לבד נשלם לי"ס כנז לעיל ובעת הנסירה נשאר הוא בט"ס לבד ואז ט' כחות אלו מתחברי' עם כח נקודה א' לבדה דמלכות ונגדלת ונעשת י"ס גמורות והוא ט' לבד כנודע כי אותה הנקודה שלה לעולם נפרדת ממנו והיא בחינה בפ"ע אך אותם הט' חלקים אחרים הם מתדבקים בו ולפעמי' ננסרי' והבן זה מאוד). ואמנם יש בה ב' בחי' והם אחור ופנים ובעת האחור כל הט' בחי' שלה של אחור הם בו ובחי' הי' של אחור היא לבדה בה ותמי' לעולם עומדת בחזה שלו באחוריו ואח"כ בנסירה מתחברים כל העשר אחורים בה יחד ונגדלת כמוהו ואח"כ בפנים יש בה נקודה א' לבד מבחי' פנים ויושבת בסוד התפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם ואז כל הבחי דט"ס דפנים שלה אז ניתנים בה א' לא' עד שנגד' פב"פ כמוהו באופן כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אחור באחור אז חוזרת להיות בסוד נקודה קטנה בפנים פירוש הוא על אותה הנקודה דבחי' פנים שעדיין בבחי' פנים שלה אין לה רק נקודה א' אמנם כל אחוריה שלימים לגמרי והבן זה מאד. והנה ידעת כי בכל ספי' וספי' יש בה בחי' פנים ואחור בסוד אותיות ולא בסוד מספר וכנגדם אחור ופנים בבחי' מספר ונמצא א"כ כי כל בחי' מספר הם של הנקבה הדבוקי' בזכר אב"א והפני' של המספר שמצד א' והפנים של האותיות שמצד א' עדיין אין להם כלל רק ב' האחוריי' לבד ובעת הנסירה ננסרי' האחוריי' של המספר מן האחוריי' של בחי' אותיות ואח"כ באים המו' דבחי' פנים שלו ושלה ואז הפנים שלה ניתנים לה על ידו והפנים שלו נשארי' בו וכמו שהאחוריים לקחם תחלה על ידו ואח"כ ע"י אימא כן בחי' הפני' תחלה על ידו ואח"כ ע"י הבינה כנודע ודע כי כל זה הוא מהבחי' שלהם עצמם אך אפשר שגם האחוריים של המלכות באו"א בבחי' מספריהם יהיו בחי' פנים לז"א עצמו וזה מובן והמשל לכל זה הנה המוחין של ז"א דבחי' אחוריים היה בכתר שלו שם י' י"ה יה"ו יהו"ה ומחובר עמו מספר אחוריים אלו שהם י' אותיות ממש כיוצא בהם ממש אלא שהם בבחי' מספר ואח"כ בעת הנסירה נשאר י' י"ה יה"ו יהו"ה דבחי' י' אותיות לבד אל כתר דז"א וי' י"ה יה"ו יהו"ה בבחי' מספרם שהם ע"ב אל כתר דנוק' אח"כ באו המו' דפני' אל זו"ן ואז באה שם יהו"ה בכת' דז"א בפנים בבחי' ד' אותיות לבד ובאה הוי"ה זו עצמה יהו"ה בפנים דכת' נוק' אלא שהוא בסוד מספרי' שהם גי' כ"ו וכעד"ז בכל הט"ס אחרו'
3
ד׳כפי הנראה ממ"ש לעיל כי אחר שהיו אחו' באחו' ונתן לה בחי' הגבורות אח"כ נסתלקו ממנו המוחין ונתנו בינו' הגבורו' לבדם אל הנוקב' ע"י אימא והם דינים קשים ואז המוחין שנסתלקו שהם חכמה וחסד שנשארו מקיפים כנודע נעשו מ"ן ונזדווגו או"א והוציאו מנצפ"ך אחרי' ונתחדשו ונתמתקו עתה הגבורו' כי הרי הם דיני' יותר מתוקין וחוזרים ליכנס כל המוחין עם זה המנצפ"ך החדש תוך ז"א ונמשכים לנוקבי' על ידו בכל ט' ימי תשובה (וכפי הנלע"ד משם הוא שלאה לוקחת הדינים ע"י אימא להיותה במקום המכוס' מהחזה ולמעל' ואחר שננסרה לאה כלה עם העקביי' שלה הנכנסים תוך כתר דרחל כנודע נמצא כי ביום הראשון דראש השנה ננסרה לאה וכתר דרחל ואח"כ חזרו המוחין תוך ז"א לנסור את רחל מן החזה ולמט' שכבר היא במקו' מגול' ויכולה לקבלם ע"י ז"א עצמו מה שאין כן בלאה וא"כ נמצא כי כל לאה ננסרת קודם השופר דיום ראשון והנסירה היא שמקבלת גבורו' חדשות ע"י אימא וננסרת אז ואחר השופר דיום ראשון ע"י השופר ההוא עצמו באו מנצפ"ך חדשים לרחל אלא שהם ע"י ז"א עצמו וננסרת כתר שלה ביום עצמו אחר השופר. כלל העולה כי הם צריכים בין ללאה בין לרחל הנקראים ירושלים וציון צריכות בשני מיני גבורות קשות ומתוקות שהם הישנות קשות והשניות מתוקות אלא שהקשות (בדפו"י ע"ב) דלאה לוקחם ע"י ז"א והמתוקות ע"י אימא ושתיה' נקראי' קשו' בערך דיני רחל המתוקי' ואח"כ הקשות והמתוקות דרחל שתיהם נמשכות לה ע"י ז"א עצמו אלא שאלו הם קוד' השינה ואלו אחר השינ' שהוא סוד השופר ונמצא א"כ כי המ"ן נעשו קודם כל דבר ואח"כ נכנסו נה"י דאימא תוך לאה לנסר' ויצאו משם ונכנסו בז"א לנסו' את רחל והבן כ"ז מאד כנלע"ד):
4
ה׳והנה אח"כ ביו' הכפורי' חוזרת לעלות עד הבינה ולוקחת בחי' הפנימיות כי החצוניות כבר לקחתו (ונלע"ד כי תחלה היו ב' מיני גבורות הנז' קודם השינה ואחר השינה והם ב' כלי' החצון והאמצעי ועת' לוקחת הפנימי ע"י אימא עצמה בסוד ה' תפלות ה' גבורות פנימיות ונעשה הכלי הפנימי מהם על ידיהם ונגדלו בה י"ס פנימיות כי כבר ידעת כי ב' כלי' ראשוני' מחוברי' זו"ן אבא מנו"ה שלו בשם אח' דצבאות בין בכלי אחד בין בכלי ב' אך בכלי' ג' הם שמות נפרדי' כי אז בהיות לה כלי הפנימי אין לה חבור עמו ויכולה לחזור פב"פ כי אז הם רחמי' ואין לה פחד להיותה באחו' כנודע ואמנם לאה כבר קבלה כ"ז בברכת אבות ביום ראשון דראש השנה וחזרה פב"פ כנודע אך כ"ז הוא לרחל ובזה תבין מה שאמרנו לעיל כי תחלה קבלה ה' גבורות לצורך י"ס דאחורי' ומכלל' נעשה גם כלי' החצון דיסוד שלה הנקר' ירושלי' ואח"כ ע"י הנסיר' אחר השינה חמשה גבורות שניים ומהם נעשה ונגדל הכלי השני לעשר ספירות אמצעיים ואז חזר ג"כ ליעשות כלי אמצעי דיסוד שלה הנקרא ציון כנז"ל. אח"כ שננסרה לוקחת ה' גבורות שלישי' ומהם נגדלה ונעשו הכלים שלישיים הפנימיים והבן זה כי כל בחי' כליה אינם נגדלים אלא ע"י הגבורות דוגמת ז"א הנגדל ע"י החסדים א"כ כשאנו אומרים שניתנים לה ה' גבורות רוצה לומר מוחין שלימי' שלה אלא שכיון שכל גדילתה אינה אלא ע"י הגבורות הם לבדם נזכרו' והבן זה מאד וגם לפי שבכל פעם ניתנים ה' גבורות חדשים ביסוד שלה והם ג' מיני כלים שביסוד. גם עיין זה מאד לעיל נז' שם בפירוש דבין ראש השנה ליום הכפורי' הם יסוד ומלכו' דחצוניו' וביוה"כ נעשה יסוד בפנימיו' ובהושענא רבה מלכו' דפנימיות והבן זה מאד ושם נאמר כי בכל המשך יו' הכפורים נמשכות בה בכל גופה המו' שלה עם הגבורות ובהגיע עת הנעילה אז נגמרו להתפשט ה' גבורותיה עד היסוד בה ולא יותר ובהושענא רבה במלכות והבן זה מאד ואמנם ענין החסדים שלקחה ג"כ אז כנודע כי יש מ"ה וב"ן בז"א ומ"ה וב"ן בנוקבי' ובנוקב' יורדים קודם הגבורות להתפשט בה ואח"כ החסדים וזה הפך מהז"א כנז' והטעם כי עיקרה גבורות ולכן בהם מתחילי' ועיין לעיל ונמצא כי אחר שנתפשטו בנעילה הה' גבורות ביסוד שלה אח"כ ירדו הה' חסדים שלה שלקחת' ע"י אימא עצמה ונתפשטו בגופה בימים שבין יום הכפורים עד הושענא רבה בסוד הסוכה פנימיים ומקיפים וביום הושענא נתפשטו ה' גבורות גם תוך מלכות שבה ואמנם אחר שחזרו פב"פ תכף אחר נעילת יום הכפורי' אז גם היא מקבלת מוחין ע"י ז"א עצמו כי כבר נכנסו המוחין בז"א ואז מאיר הז"א מן החסדים שלו אליה ע"י הלולב כנודע וביום שמיני עצרת אז הוא זווג גמור ונותן בה הה' גבורות שהם המ"ן עצמם ולא הג' כלים של היסוד שלה אלא בזווג הראשון דבריאת עולם אז אותם המ"ן דה' גבורות נעשו רוחא דשדי בגווה ומאז והלאה הם מ"ן חדשות וביום שמיני עצרת נותן לה גבורות ובפסח חסדים כלל העולה כי תחלה לקחה רחל ע"י ז"א י"ס חצוניות ואח"כ אחר השינה לקחה י"ס אמצעיו' ע"י ז"א אך לאה לקחם ע"י אימא ולפי שאז כבר אינה צריכה להיותה אחו' באחו' נקרא זה נסירה ואח"כ לוקחת י"ס פנימיות ע"י אימא עצמה ביום הכפורים והם חסדים וגבורות ואח"כ חוזרת פב"פ ונמתקת ע"י החסדים דז"א המאירי' בה ונגדלת ואח"כ יהיב בה רוחא ממש ולא כלים וזה הרוחא נקרא מ"ן ממש וניתנו לה בסוד זווג ממש בביאה ראשונה ואח"כ בביאה שניה נותן בה ה' חסדים דכורין אך דע כי המ"ן עיקרם גבורות כי החסדי' שבהם טפילים בסוד נוקבא שלטא על דכור' והמיין דכורין הם חסדים והגבורות טפילים אליהם ואז יוצאות ב' נשמות זכר ונקבה כל אחד כולל חסדים וגבורות ואחר שהיה זה בבריאת העולם כל הזווגים שאח"כ אעפ"י שהם כפולים שתחלה יש ביאה ראשונ' דגבורות וביאה שנית חסדים כלם נקראי' מ"ן חדשות והם מתלבשים בההוא רוחא קדמאה שהם הגבו' והחסדי' הראשוני' דבריאת העולם ועי' לעיל. אך יש חצוניות ופנימיו' ובאחת מהם נכנסים תחלה המוחין בנקב' ואינה מקבלתם על ידו ואח"כ נכנסים בו ובבחי' האחרת נכנסים תחלה בו ואח"כ מקבלתם על ידו): (חסר תחלת הענין ) מצד אימא יכנסו ויתלבשו תוך נה"י דאימא ויעשה ג"כ בחי' צלם אחר בכל פרטיו ואמנם תחלה יתלבש ויכנס צלם של אימא תוך גלגלתא דז"א ואח"כ יתלבש צלם דמוחין דאבא תוך צלם דאימא כי הוא פנימי ממנו והנה עד י"ג שנים ויום אחד נכנס צלם דאימא בכל פרטיו ואח"כ נכנס צלם דאבא על דרך הנז"ל בצלם דאמא וביאור הענין הוא כן כי תחלה נכנסים צ' דצלם דאימא שהם הנקראי' מוחין פנימיים דז"א ואח"כ נכנסים ל' דצלם (בדפו"י ע"ג) ואח"כ מ' שהם ב' המקיפים ואח"כ נכנס צ' דצלם דאב' שהם פנימיי' ואח"כ הל' ואח"כ המ' שהם ב' המקיפים מצד אבא אמנם בשיעור זמן כניסתם יש לי ב' פנים והשני נראה לי העיקר והאמיתי כי אינני זוכר היטב מה ששמעתי והדרך הב' נראה לי האמיתי ואכתוב תחלה הדרך הראשון שאני מסופק בו אם הוא כך ואח"כ אכתוב הב' שהוא הנז"ל אמיתי בודאי. הדרך הראשון הוא כי עד י"ג שנים ויום א' נכנסו צ' דצלם דאימא והרי עתה נקרא איש שלם ואח"כ נכנסים ל"ם דצלם דאימא שהם ב' המקיפים מצד אימא בה' שנים והרי אז הוא בן י"ח שנים ויום אחד לחופה אח"כ נכנסים צ' דצלם דאבא והם מוחין פנימיים דאבא בב' שני' אחרו' והרי הוא בן עשרי' שנה ומוכר בקרקעו' אח"כ מעשרי' ואילך נכנס ל"ם דצלם דאימא (צ"ל דאבא) והם המקיפים מצד אבא אך לזה הדרך יש קושיות רבות כי איך יבא חשבון זה מכוון שבה' שנים יכנסו ב' מקיפי ל"ם דאימא ובב' שני' אחרים פנימיים דאבא ומעשרים ואילך מקיפי אבא אך האמת מה שנלע"ד בבירור הוא זה הנה הז"א הוא עולה מדריגות רבות כי תחלה היה בסוד עיבור ג' כלילן בתלת וביניקה נעשו ו"ק גמורי' ובגדלו' עד בן י"ג שנה נעשה י"ס גמורו' במו' פנימיים צ' דצלם ואח"כ נכנסים לו המוחין המקיפי' שהם ל"ם דצלם ונעשים בו פנימים ממש ונמצא הז"א עולה כנגד מקום כל התבונ' הג' שבה כללות הצלם כנז"ל בדרושים שקדמו ואח"כ נכנסים בו המוחין פנימיים צ' דצלם דאבא ואח"כ המקיפי' דאבא ונשלם ליכנס בו כל צלם דאבא בסוד פנימיות והוא עלה בחכמה הג' שהיא כנגד התבונה הג' ואח"כ עולה מדריגות אחרות כמו שנבאר בדרך הג' באופן כי מה שהוא לו בחי' מקיף בראשונ' ואין בו יכולת לקבלו בסוד פנימיות ולהגדי' עתה עולה במעל' והמקי' נעשה לו פנימי ולוקח לו מקי' גדול מהראשון וכן עד"ז מדריגות רבות. ונבאר עתה זמנם כי הנה עד י"ג שנה ויום א' נכנסו בו מוחין פנימיים צ' דצלם דאימא כנז"ל ואז נאמר בו בן י"ג למצות כי המצוה היא הנוק' כנודע שהיא אימא שלקח הפנימיים דאימא ואז נקרא איש ואח"כ בשתי שנים אחרים נכנסים ב' המקיפים ל"ם דצלם דאימא כמו שיתבאר בסוד ליל שבת בע"ה כי הל' או המ' דצלם אינם כמו' הצ' שהיא פרצו' גמור וכ"א מהם חשוב לספי' אחת ונמצאו שני מקיפי אי' בב' שנים והרי הוא בן ט"ו לתלמוד אח"כ בג' שנים נכנסים צ' דצלם דאבא ששרשם ג' מוחין חב"ד בג' שנים ואינ' דומים לצ' דצלם דאימא כי אז עדיין לא היו בו שום מוחין ולא יכול לקבלם כי אם מעט מעט בשנים רבות אבל אחר שנכנסו בו המו' פנימיים ומקיפים דאימא כבר הגדיל ובג' שנים לבדם שהם כנגד הג' מוחין יספיקו לשיכנס ועליו נאמר בן י"ח לחופה כיון שיש לו מוחין פנימיים מצד אבא הרי הוא ראוי ליקח אשה גמורה בדרך נשואין ולא בדרך אקראי כבן ט' שאמרו עליו שביאתו ביאה דרך אקראי בעלמא אח"כ בשני שנים אחרים נכנסים שני המקיפים ל"ם דצלם דאבא ואז הו' שלם לגמרי ונאמר עליו בן כ' לרדוף כי כבר הוא שלם וג"כ מוכר בקרקעו' שהניח לו אביו וג"כ לברכת כהנים כי כהן גדול הוא אבא חכמ' כנודע וכבר יש לו מקיפי אבא ואז ג"כ נגמרים לו י"ג תיקוני דיקנא כי גם הכהן אינו נושא כפיו עד שיבא בחתימ' זקן כי גם הדיקנא הם מקיפים ועיין בברכת כהני' ענין זה ועתה אתי שפיר שלא מצינו שום גדול אחר עשרי' כ"א ל' א"כ ודאי שמקיפי אבא לא נכנסו אח' העשרי' כנז"ל בדרך האחרת: הנה כל העולמות הם זה תחת זה ובכל עליה ועליה מוכרחי' שכל העולמות יתנועעו ויעלו כי לא יהיה מקום פנוי ביניהם והנה בחול אין עליות רק מהעשי' עד נוק' דאצי' ועד בכלל אך הז"א אינו עולה כלל אמנם המקיפים ל"ם שבו נכנסים בסוד פנימיי' ובאים לו מקיפים אחרים גדולים מהם ונלע"ד שהם בחי' או"א עצמיי' כי אין דבר אחר בינתיים ואמנם הכנסת המקיפים הנז' אפשר להיותם בשני מציאות או שהז"א יגדל ראשו בכל קומת גובה המקיפי' ויתלבשו בה ונמצא כי ראשו היא עולה והמקיפי' במקומ' עומדי' או אפשר להפך שהמקיפי' יורדים תוך ראשו וראשו עומדת במקומ' והנה בחול לא קבלתי איך הוא זולתי הנז"ל שאין עלייה כלל אל הז"א בחול ואפשר שאף עליה זו בכלל וא"כ יהיה ע"ד מה שקבלתי בליל שבת שגם אז אין עלי' לז"א והמציאות אז הוא שראשו במקומה עומדת והמקיפים יורדי' ונכנסי' לתוכה וזה קבלתי תחלה בענין שבת אך אח"כ קבלתי יותר מפורש וזה הוא היותר אמיתי שעליו תסמוך והוא כי אי אפשר שנאמר שהמקיפי' יורדים דא"כ ישאר מקום פנוי בין מקיפי מ' שנכנסים בבקר בשבת למקיפי ל' הנכנסים בליל שבת כנודע שהרי שניהם הם בגוף ופר' א' של התבונה הד' כנודע ואיך תתחלק ויתרחקו ג' אמצעיות שבה אשר בתוכ' מקיפי ל' מן ד' ראשינו' שבה שבהם מ' דצל' וישאר חלל ומקו' פנוי ביניהם אך הענין הוא כי ראש ז"א היא נגדלת ועולה למעלה עד שמתלבשת את מקיפי ל' דצלם בתוכה והמקיפים נשארים במקומ' וגם (בדפו"י ע"ד) ז"א אינו עולה כלל ובמקומו עומד וכן ראשו במקומה עומדת אך הענין כי נגדלת ונעשת גדולה ומלבשת את המקיפים ונמצא כי ג"ר שם במקומם הראשון עומדות רק שנגדלים כנז' יותר ממה שהיו בתחל' ונמצא כי אינו לוקח מקום זולתו רק מקום מוחין שלו כי גם אלו המקי' שלו הם א"כ אין בזה עלי' לז"א רק שנגדלה ראשו בבחי' הכלים שלה מה שצריכה להתגדל: והנה גם בדרוש שבת ראיתי כי בהכרח שכיון שנכנסים ל' דמקיפין דצל"ם ודאי שהמוחין פנימים דצ' נדחי' יותר למטה ממקומם כדי לתת מקום אל המקיפים וצ"ע כי זה פליג אל הנז"ל שנגדל ראשו ואז נה"י צ' דצלם דאימא נדחים ויורדים יותר למטה ודע כי אמת הוא שכל מה שיש בצ' יש כנגדו בל' וכן במ' אך אין ארכם שוה כי הנה אורך הצ' ט' ספי' כנודע ואורך הל' הם שעור ג' ספי' ראשונות לבד של ג' ג' פרקין באופן שהם ט' פרקין לבד והצ' הם ט' ספי' ונמצא אורך הל' שליש אורך הצ' אך עכ"ז נחלקים לט' פרקין כנז'. ונלע"ד כי הטעם שג"ר הם באיכות גדולים ובכמות קטני' אך ג"ת שהם היריכים הם גדולים בכמות וקצרים באיכות ואורך הירך הם ג' פרקין כמו אורך הראש או הגוף והנה נודע כי הצ"ל דצלם הם מתלבשים תוך נה"י דאימא אך מ' דצלם הם ד' מוחין יען אינם מלובשים תוך נה"י דאימא אלא ערומים בלי לבוש בנה"י דאימא כלל ונמצא כי הצ"ל הם נחלקים זה לט' ספי' וזה לט' פרקין יען הם מלובשים ונודע כי כל בחי' נה"י הם נחלקים ומצויירים בבחי' פירקין אך המ' דצלם כיון שאינה רק מוחין לבדם בלי לבוש נה"י דאימא אין בה חילוק פרקין וכל המ' נכנסת בפעם אחת אך הל' נכנסת בג' זמנים תחלה ג' פרקין תתאין ואח"כ ג' אמצעים ואח"כ ג' ראשונות וזהו בצלם דאימא וכמו כן בצלם דאבא. ונחזור לעיל כי כיון שנכנסים ל' דצלם מוכרח שירדו מוחין דצ' הפנימים עם לבושי הנה"י וא"כ היה היסוד דאימ' המסתיים בחזה דז"א יורד יותר למטה אמנם מתרחב בסוד ופרוס עלינו סוכת שלום כנז"ל ע"ש ואיני יודע א"כ יהיה בשחרית דחול בחזר' העמידה שנכנסים כל המקיפים כי כך הוא ליל שבת כשחרית דחול או אם נאמר שבחול יורדים ממש למטה המוחין פנימיים עם נה"י דאימא ואיני יודע היכן ירדו ואפשר להבין זה עם דרוש אחד של שבת והוא שאע"פ שאין עליה אל הז"א כנז"ל עכ"ז ג' אחרונות שבו לבד יש להם עלייה שעולות עד ג' אמצעיות ויושבות שם ביחד כל ו' הספי' במקום הג' אמצעיות ואז יעקב ורחל נכנסים במקום ג"ת דז"א וא"כ אפשר שיהי' עתה בתול והפנימיים יכנסו ביעקב ורחל או לפחות ו"ק שלהם ובזה יובן יעקב בנצח ורחל בהוד והבן זה כנלע"ד. ודע כי בליל שבת נכנסו כבר מבעוד יום במנחת ער"ש מוחין פנימיי' ובקבלת שבת נכנסים מקיפים ל' דצלם דאימא וגם אח"כ דאבא בחצוניות של העולמות ובערבית פנימיותם שהם הנשמות ובשחרית דשבת נכנסים גם מ' מקיפי צלם דאימא ואח"כ דאבא ובעמידת שבת אז יורשי' מקום או"א עצמם ואז מוכרחים או"א שיתעלו גם הם במקום אריך ואריך במקום עתיק וכן עולים כלם עד א"ק וזהו בבחי' העליונים מן ז"א וכן התחתונים ממנו וכבר נתבאר לעיל כי כל זמן שאין הז"א עולה רק במקי' שלו אין העולמות תחתונים מז"א עולים וגם לא העליונים מן ז"א עולים וכלם במקומם אכן לפי שהעל' ז"א ג"ת שלו בג' אמצעיות יחד לכן היה מקום לעלות כל העולמות שתחתיו ג' מדריגות ג"כ כ"א למעלה ממקומו דוגמת ז"א עד שנמצאו נה"י דעשיה פנויים בליל שבת אך אם לא מעלה רגליו אעפ"י שהיו נכנסים בו המקיפי' לא היו העול' התחתונים ממנו עולים ואף לא עולמות שלמעל' ממנו אמנם כשעולה יותר מן המקיפים אז בהכרח שלא ישאר חלל ואז כל העולמות שתחתיו עולים כפי השעור שהוא עולה וגם עולמות שעליו עולים להניח לו מקום פנוי לעלות בו כי אין אורם שוה להיותם במקום א' שזה מעולה מזה וזה מעולה מזה והנה הבן ותראה כי עתה פנימיים דאימ' ואח"כ פנימיים דאבא ואח"כ ל' דאימ ואח"כ ל' דאבא ואח"כ מ' דאימ' ואח"כ מ' דאבא ואינו כמו שכתבנו במקום אחר שתחלה נכנסים פנימיים ומקיפים כלם דאימא ואח"כ פנימיים ומקיפים דאבא וראיה אל הנז"ל מברכת אבות
5
ו׳מיום ראש השנה מתחלת הנסירה עד סוף עיוה"כ והיא אז אחור באחו' עמו מהחזה ולמטה ואז אפיל דורמיטא לז"א והוא כי נה"י דאימ' מסתלקים ממנו ונשארים כנודע חכמה וחסדים ערומי' בלי לבוש בסוד מקיפים על ראשו אך הבינה והגבורות עם הנה"י נכנסים בנוק' וניתנים אליה ע"י אימא שלא ע"י ז"א ואז ננסר ת"ת שבו וכתר שבה לבד והנה בהסתלק אלו המוחין מז"א עלו בסוד מיין נוקבין באו"א ונתחדשו לו מוחין אחרים חדשים מתוקים יותר אך החכמה והחסדים הם לבדם שהעלו מיין נוקבי' וכנז' בסוד התקיעה תק"ע י"ה דמעי לרישיה דאברהם הם החסדים ועולים במיין נוקבי' אל או"א (בדפו"י עז ע"א) ומולידי' ב' מנצפ"ך לבד כי כשהזווג לצורך הנקבה לבד אז די שהז"א לבדו יעלה מיין נוק' ולכן די שיעלו החסדים והחכמה בסוד מיין נוק' והנה ב' המנצפ"ך הם לצורך הנקבה לבד כי מנצפ"ך א' הוא לבינה דז"א ומנצפ"ך ב' הם גבו' דז"א שאח"כ הם חלק הנוק' תתאה ואז נותנם הז"א דרך האחו' אל הנקבה על ידו והם יותר מתוקו' ודע כי אחר תקיעת שופר דיום ר"ה כבר חזרה אימא תוך ז"א ולעולם לא יצאה משם אמנם יורדים כל הגבו' שבז"א אל הנוק' דרך אחור עד שיורדי' כלם בה ונשאר בו בחי' חסדים לבד וגם האחורים עצמם דז"א ננסרי' וניתנים אל הנוק' והרי זה ב' בחי' והנה ביום ערב יה"כ אז נגמרו לעשות יסוד ומלכות שבה וכל זה לצורך פרצופה עצמה וגם נכנסו כללות החסדים דיסוד ומלכות שבה והנה הם ג' בחי' תחלה ע"י הז"א ואח"כ ע"י אימא ואח"כ ע"י ז"א אחר תקיעת שופר שהם יותר מתוקי' ודע כי אלו הבחי' שננסרים הם ב' כנז' א' הם בבחי' האחורים וא' בבחי' המוחין עצמם הפנימיים כי כבר ידעת כי בכל ספי' מט"ס של ז"א יש בה בחי' מלכות וכל אלו המלכיות יורדות ונתנות אל הנקבה שהיתה נקודה א' לבד ועם אלו הט' נעשת בת י"ס גמורות וזהו עיקר פירוש נסירה כי בהיותם בו נדבקת בו וכשניתנים בה אז אינה צריכה לו ונפרדת וננסרת ויש בזה ב' בחי' תחלה בחינתה של הכלים כמו שהיה הוא בעת היניקה ואח"כ בנסירה נותן לה גם בחי' המלכיו' שבמוחין פנימיים עצמם ואז נגדלת היא כל האחור שלו ממש כמוהו והענין כי גם החסדים שהיו באו"מ ועלו בסוד מיין נוק' גם הם נתחדשו יותר כנודע כי כל מוחין חדשים אינם הראשונים עצמם והנה אלו החסדי' יותר ממותקים דוגמת הנז"ל בגבורות שירדו עתה שהם יותר ממותקו' ולכן כיון שהם יותר חסדים נמתקים לכן דוחים את הגבו' אל הנקב' ונשאר הוא חסדים לבד וזהו סוד אתא חסד ופריש גזעין כי נשמתו משכה לו בעת השינה חיים וחסד ונמשך בז"א והוא זה שביארנו והבן זה מאד כי אינו נמשך בז"א רק אחר השינה:
6
ז׳והנה אחר שננסרה בג' מיני מוחין א' מז"א וא' מבינה וא' מז"א אחר התקיעה כנז"ל אז הוא יהכ"פ ואז עולה עד אימא וגם הוא עולה אח"כ ביום הכפורים עצמו בעת הנעילה ולוקח בה' תפלות ה"ג ע"י אימא עצמה למעלה במקומה ממש והענין כי תחלה כל מה שלקחה הוא לצורך חצוניות כנז': ונלע"ד כי כנגד ג' כלים דחצוני' היו ג' מיני מוחין הנז' ומה שלוקחת עתה ביהכ"פ מאימא עצמה הם הפנימיו' והרי נתפשטו בה ה"ג עד הוד שבה ואחר אשר נתפשטו עד הוד בנעילה שהיא התפילה הה' אז נכנסת כללותם שהוא החלק המגיע אל היסוד שבה עם שלהם הנק' צלם וזהו סוד החותם שהוא הצלם ובתוכו הה"ג של חלק כללותם ביסוד ואח"כ נכנסים בה בחי' החסדי' הפנימיים מאימא עצמה וזהו אחר יה"כ שאז כבר חזרה פב"פ עם ז"א ואחר שכבר נכנסו החסדים דאימא הפנימיים ונתפשטו בגופא הנה החסדים המקיפים דאימא נכנסים אח"כ בסוכות ואין קפידה אם גם החסדים פנימיים דז"א יכנסו בה ג"כ והנה בסוכות אז נכנסי' החסדי' המקיפים דאימא בה ונכנסים ג"כ החסדים פנימיים ומקיפים דז"א עצמו ומאיר בה ג"כ ובהוש"ר נשלם ליכנס כללות החסדים מקיפים דאימא במלכות שבה וכללות החסדים פנימיים דז"א במלכות שבה ויש ג"כ כללות חסדים מקיפים דז"א מהדעת שבו במלכות שבה באופן שהם א' פנימי בסוד הלולב וג' מקיפים בסוד ג' מיני מקיפים אדם דיבור מעשה הנזכר לעיל ולהיות שהמלכות שבה כל בחי' מאלו כלולה מז' כללים שיש מחסד עד המלכות וכלם נכללים במלכות ולכן יש ז' הקפות ובכל הקפה יש אדם דיבור מעשה והבן זה מאד טעם שבע' הקפות של הוש"ר והרי נשלמה וביום שמחת תורה אז הוא זווג פב"פ ונותן בה ה' גבורות בסוד זווג גמור או ה' חסדים כי יש ספק בדבר אמנם צריך שתדע כי כל זה אשר נעשה מר"ה ועד שמיני עצרת לא נתארכו כ"כ הימים אלא בעת האצילות ע"י חטא אדה"ר ר"ל כי תחלה בערב שבת נתקנה המלכות אחור באחור ונזדווגו בו עם ז"א בבחינת אחור באחו' והוציאה את אדה"ר ואז כל מה שנעשה אח"כ עד סוף יום הכפורים שהוא בחי' אחו' באחו' ונסירה כבר נעשה אז בערב שבת ואם היה ממתין להזדווג עד יום שבת בראשית וחזרו זו"ן פב"פ וישארו ברורין לגמרי אפי' המיין נוק' של המלכות דבחי' פב"פ כי כבר המיין נוק' דאימא ודנוק' דאריך ודנוק' דעתיק כלם הובררו לגמרי אפי' בבחי' פב"פ ולא נשארו לברר רק מיין נוק' דמלכות דבחי פב"פ לבד ואלו היו נבררים בשבת בראשית כנז' והיו כל המלכים מבוררי' לגמרי ולפי שחטא אדה"ר ואכל מעץ הדעת טו"ר פירוש הדברים על אמיתות הוא כי הזווג נקרא אכילה בסוד אכלה ומחתה פיה והענין בערב שבת היה בעוד שעדיין לא הובררו המיין נוק' של המלכות ועדיין היו הקלי' נאחזות בקדושה וכשנזדווג בערב שבת ועדיין היו זו"ן אחור באחור גרם שהזווג העליון דזו"ן יחזרו אז פב"פ ועדיין היה הנחש (בדפו"י ע"ב) נאחז שם וזהו עץ הדעת טוב ורע כי החו"ג שבדעת שהם היורדי' בעת הזווג עדיין היו טוב ורע למטה במלכים שעדיין לא הובררו וכשעלו בסוד הזווג בערב שבת היו מורכבים מטוב ורע כי לא יכלו להתברר לגמרי וזהו סוד נחש דאטיל זוהמא בחוה ואז שלט הנחש בקדושה ונתקלל אדם וחוה ואז אף כל מה שכבר הוברר שהם מיין נוק' דאימא שהם בחי' לאה שבאצי' כנודע גם הוא חזר להתקלקל ונתערב בקלי' ומכ"ש מיין נוק' דרחל ואלו הם סוד הקרי של אדם וכנגדם למעלה בריאת השם ית' שדין ורוחין בערב השבת בין השמשות אחר זווג אדה"ר והבן זה מאוד כי אלו הם דוגמת המלכים הראשונים שכלם בחי' קריין בלי זווג כנז"ל וזהו סוד עץ הדעת על מתכונתו ולכן לא יכול עוד ז"א להזדווג עם נוק' תכף בשבת ההוא כי גברו הדינים מאד וכל מה שהיה יכול לעשות ביום הא' של השבת ההוא נתאחר באותו הזמן הרב שבין ר"ה לשמיני עצרת ואז נזדווגו פב"פ כשאר הימים טובים באופן כי אל תתמה אם הוצרכו כ"כ ימים אז אמנם אחר ש"ע הנה בכל שבת ושבת יש זווג פב"פ זו"ן וגם בחול יש זווג פב"פ אלא שהם יעקב ולאה או יעקב ורחל או ז"א ולאה אך ז"א ורחל אינם חוזרי' פב"פ עד יום השבת כנודע ונמצא כי כל אלו הבחי' של עכובים בכל כך זמנים וגדילת בעיבור ויניקה ומוחין אינו רק בעת בריאת העולם אך עתה הכל נעשה ברגע א' ואמנם כ"כ היה החטא ההוא גדול כי אין בירור גמור בפעם א' של זווג פב"פ כמו אם היה נעשה זה בשבת בראשית כנז' אמנם מתבררים מעט מעט בכל זווג וזווג בין בחי' האחור בין בחי' הפנים ואותו המועט נתקן וחוזרים להתמעט מגדולתם זו"ן כנודע וגם אחורים דאימא עילאה נתמעטו בסוד נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה וכו' וחוזרים לברר בכל זווג וזווג עד ביאת המשיח שאז יושלמו להתברר הכל לגמרי אפי' אותם של המלכו' ולכן אח"כ תמיד יהיו פב"פ וימשיכו נשמות אחרות שלא באו במלכי' הראשונים (וכפי הנלע"ד כי אעפ"י שלעי' אינו אומר שחזרו להתערב רק מ"ן דבינה ודמלכות נ"ל כי גם בכל מה שנתברר אפי' בעתיק ואריך ירדו כי הרי כלם למטה ממקומם כנז' שם איך אז נתקנו ונשלמו עתיק ואריך של הקלי' בסוד אמלאה החרבה ולא נתמלאו אלא מחורבן הקדושה אמנם מה שלא הוזכר רק מן בינה ומלכות הוא כי עד שם יש יכולת בי' הרוגי מלכות לברר זה ברוחם וזה בגופם אך לא משם ולמעלה לפי שאין אדם שזכה עדיין להיות לו יחידה מאריך ומכ"ש מעתיק עד שיבא המשיח בסוד הנה ישכיל עבדי ירום ונשא כנז' אצלינו ולכן עתה נעשה מעצמו שם למעלה אך מאימא ולמטה נעשה על ידינו וע"י י' הרוגי מלכות אך נשאר למה לא הזכיר רק הנקבו' ולא את הזכרי' כי הרי גם בזכרי' יש בירורי מלכים וצריך עיון):
7
ח׳ביום א' דר"ה נגמרה כל פרצוף לאה לגמרי אך רחל לא נתקנה עד שמיני עצרת בהמשך כל הזמן האמצעי וזה סדרם ביום הא' ננסר ז"א ונעשה כלי כתר שבה ע"י איברי גוף הז"א עצמו ואז בא תרדמה לז"א ועלה בסוד מ"ן להמשיך פנימיות מוחין דכתר דנוק' ובין כך וב"כ ניתן לבושי ת"ת דאימא להעשות לבוש למוחין דכתר שבה ואלו נמשכו מאימא בה שלא ע"י ז"א כיון שהם איברים שלה דגופה עצמה ממש אח"כ בא השופר ונתעורר ונכנסו המוחין בז"א ואז יצאו דינים מתוקים והם פנימיות המוחין לכתר דנוק' ונכנסו בה בכתר שלה בסוד צלם שלה: אח"כ ביום הב' חזר לעשות ז"א מן פרק א' דנצח שלו דבחי' גופא כלי לחכמה שבה ואח"כ היה תרדמה להמשיך מוחין דחכמה לנוק' ובין כך ובין כך יצאה אימא ונכנסה בנוק' ועשתה בה מלבושים ממש כלי לחכמה דנוק' עד היסוד שבה ואח"כ השופר שהוא חזרת המוחין דז"א בו ואז נתן בה פנימיות מוח החכמה ודע כי בחי' הכלים נקראים דינים גמורים ונתינת המוחין פנימיים בהם נק' מתוק הדינים ועכ"ז דינים פנימים הם ומיום א' ואילך כל שאר הימים לא היה נעשה הכלים והפנימיות שבה אלא ע"י הז"א עצמו אפי' בחי' לבושי' דאימ' כי די במה שביום א' האיר בה אימא לבושיה בכתר שבה ושם נשארו כל הלבושים ובכל יום ויום נכנסים מאליהם מדריגה אחר מדריגה תוך הכלים שהיה מחדש הז"א מגופו ממש בכל יום ויום כלי א' ונמצא כי ביום א' עשה הז"א כלי כתר שבה ואי' דרך חוץ נתנה כל כח הלבושי' ביום הא' באותו הכלי של הכתר ואח"כ ע"י השופר נכנסו מוחין פנימיים עצמם דכתר תוך לבוש כתר דאימא. וביום הב' עשה הז"א כלי החכמה ואז מעצמו נכנס לבושי אימא דחכמה שכבר היה בכלי הכתר דנוקבי' ונכנס תוך הכלי של החכמה ואז כיון שהוא בחי' מוח הוצרך ז"א לעלות בסוד תרדמה וע"י השופר והמשיך מוח פנימיות החכמה שם: ביום הג' לא הוצרך עוד ז"א לעלות להביא פנימיות שאר מוחין כי כבר באו כלם כלולים במוח החכמה אמנם ביום הג' עשה כלי בינה נוק' ומאליו היה מתפשט בתוכו לבושי אימא ומאליו היה מתפשט בתוכו מוח הבינה וכן עד"ז היה עד ערב יה"כ ואז נעשו כלי הוד ויסוד ומלכות מבחי' עצמה (בדפו"י ע"ג) וביום הכפורי' נתפשטו בה ה"ג ונעשה היסוד שבה מלבושי אימא וזה חותם הנעילה ושאר היום נתן בה כל פנימיו' דמוחין על ידה עצמה ואז עד יום הוש"ר נתן בה מוחין דחסדים ר"ל שנתפשטו אחר הגבורות יען היא נקבה והחסדים הם מתפשטים באחרונה אעפ"י שכבר היו בדעת והז"א התפשט בה ה' חסדים על ידו ע"י הלולב וההקפה ובליל הוש"ר נעשה חותם מלכות שבה ע"י הבינה בלבושי אימא וביו' נתפשטו במלכות שבה הארת ה"ג וביום שמיני עצרת היה זווג ונתן בה ה"ג של ז"א עצמו שלו הזכרים בבחי' טפה זרעיית:
8
ט׳ואחר שתי שני היניקה מתחילים ליתקן הכלים של המוחין דגדלות כדי שיכנסו בהם אח"כ המוחין דגדלות אחר י"ג שנים. והענין כי הנה בהיות נפש האדם קטן גם הוא עולה בכל לילה בסוד השינה לקבל משם אורה ולא כמו הגדול רק מקבל אז הארה מועטת מן המוחין העתידים לבוא לו אח"כ בי"ג שנים ועתה מקבל מהם הארה מועטת לבד והוא שיעור שיספיק לתקן בה הכלים של ג"ר שבו כי עדיין לא נגדלו בו רק ו"ק שלימות ואז אחר ב' שנים דיניקה תכף מתחילים לבוא לו הארה לבד מן המוחין העליונים דגדלות העתידים לבא לו אחר י"ג שנים והארה זו היא באה ג"כ מלובשת בתוך הארת לבושי נה"י דאימא ואז נגדל ע"י החסדים המתפשטים כנודע בדרוש החסדי':
9
י׳הנלע"ד (מבו"ש דקכ"ז ע"א) כי אחר ב' שני היניק' נכנסי' ב' הבחי' שהם הו"ק דגדלות המתחילי' מראשו וכנגדם מתפשטי' ו"ק הקטנות בגוף למטה וזה נכנס במוחין וזה יוצא מהמוחין ומתפשט בגוף והכל בז' שנים ההם שבינתיים והוא על דרך שנתבאר בענין כוונת שמע ואם נדקדק יותר יהיה כי ו' קצוות דקטנות הפנימיים נתפשטו בזמן היניקה בב' שנים ראשוני' אך המקיפי' הם נכנסים עם ו' קצוות הפנימיים דגדלות והטעם מוכרח כי אי אפשר שיכנסו המקיפים דקטנות אם לא שכבר נעשה ו' קצוות דגדלות והם דוחים את מקיפי קטנות להעשות פנימיים ונכנסים מקיפי הקטנות ואחריהם ו' קצוות פנימיים דגדלו' זא"ז בז' שנים הנזכרי' והבן טעם זה כי הוא מוכרח והוא מעין מה שנתבאר בכונת קריאת שמע במלת אחד ועי"ש איך אחר היות לו פנימיי' דקטנו' עולה בסוד העיבור ב' בסוד מ"ן להמשיך מוחין דו' קצוות דגדלות ואז נכנסים גם כן המקיפים דקטנות אחר העלאתו מ"ן וזה פשוט גם בזה יובן היות מוחין דאלהים פשוטים בחי' ו' קצוות והמליאים המוחין עצמם ותחלה הפשוטים נעשים מוחין ואח"כ יורדי' ומתפשטי' בו' קצוו' ונכנסי' המליאים במוחין: יש דעת עליון בין חכמ' ובינ' דז"א המזווג' ויש בו שני נקבי' אח' מוצא הזרע ואחד יוצא המים ולפעמי' יוצאת טפת הזרע דרך נקב המי' ונמוח שם כי הוא צנור מותרות היוצא אל החצוני' ולפעמי' בינה לוקחם הטפה דרך נקב ההוא וזו בחי' ראובן גם ביסו' תחתון ב' נקבים הנזכרי' ורחל לוקחת הטפה דרך צנור המים לפעמי' וזו בחי' גד ולכן שניהם היו בחוצה לארץ וזהו פחז כמים וגו' בראובן ובגד אחי בגדו כמו נחל שהיא נחל עליון בינה אלף בינה החסירה מן בגד כי בגדה ולקחה מהצנור של המים וגם נוקבא דז"א בגדה בגד כמו נחל עליון בראובן: ענין הנסירה הנה כשבאי' מוחין אל ז"א נתקנ' רח' מחציו ולמטה אחו' באחו' אך לאה אינה נגדלת חצי האחור העליון עד שיעלו הארת החסדי' המגולי' דנה"י למעלה ביסוד הבינה ויבקע ויתגלה החסדי' ואז נגדלת גם לאה והרי נתקנו זו"ן אחו' באחו' לגמרי בכל ארכו והנה תקון ג' אחרונות וגם תקון ג' אמצעיות דז"א שהוא שיבקע יסוד דאימא אשר שם נעשה על ידינו בתפלת לחש ובתפלת החזרה אך בקיעת ג"ר. זה נעשה מאיליו וזה בענין ויעבור כנודע ואז נשלמת לאה לגמרי בהיותם אחו' באחו' אז הוא שם ב"ן דההי"ן בכל השמות כי אין עדיין זווג אך בהיותם אפין באפין אז נתמלאו השמות במלוי יודי"ן כי היו"ד הוא סוד המוח ואו מתגלה לצורך הזווג בהיותם אחו' באחו' הם דינים אלהי' דאחורי' שהם א' א"ל אל"ה וכו' אחד בו ואח' בה באחורי' ונקראי' הרים כנז"ל על פסוק כי ההרים ימושו ואלו ההרים דבוקים זה בזה וזהו במשכן במדבר בחול אך בשילה היו פב"פ מהחזה ולמטה ואז היא אלהים בבחי' פנים דמלוי יודי"ן שהם הפני' היותר עליוני' שבשם אלהים וז"א הוא אז שם מ"ה הוי"ה דאלפי"ן של פנים ובמקדש עלתה כל אורך ז"א כלו בהיותם אחו' באחו' אז יוצאה בוצינא דקרדינו' שהם גבורות ונוקבת בחזה דז"א ויוצאת אל האחו' ומתקנת לנוקביה ואחר שנגדלה לגמרי אז אתא חסד ופריש לין וכדין אתהדרו אפין באפין עיין פה דנראה כי כל המוחין דז"א בהיותו אחו' באחו' הם בחי' גבורות ולכן הם דבוקים ואח"כ כשבאו החסדים אז לוקח החסדים לעצמו וכל הגבורות לנוקביה לבדה ועל ידי זה נפרדים כל ד' עולמות אפי' אצילות עצמו תחל' הובר' בסוד זווג אחו' באחו' ואח"כ הוברר בסוד זווג פב"פ וכן על דרך זה הנשמות ואדם הראשון כי תחלה הובררו באחו' דאחו' ואח"כ ירדו בקליפות כמו שירדה השכינה וצריך לחזור להעלות' פב"פ ואז יתוקנו שני זיוגים והם אחד לחיות ואחד לנשמות וגם אותו דחיו (בדפו"י ע"ד) יועיל לחדש הנשמות הישנות שנאצלו בבריא' העולמות והנה הזווג שהו' בסוד אותיות זהו לחיות ובסוד נקודות זהו לנשמות והענין כי הנקודות הוא חכמה דאבא עם אימא והאותיות הוא זווג בינה דאבא עם אימא והנה זווג החיות אינו נפסק ויש בו שתי אופנים שהם ד' אחד הוא בהיותם למעלה או"א שוים פב"פ והשני הוא כשאימא יורדת להכניס נה"י שלה במוחין דז"א כי אז עומד' אימא.דאבא מחצי הת"ת שלו ולמטה לבד פב"פ דוגמת רחל עם ז"א בימי החול ואז צריך אבא להרכין ראשו להזדווג עמה כדמיון זו"ן והנה כשיורדת כנז' בסוד מוחין הוא בעבור פגם וחסרון שיש למטה שצריכה לירד לשמרם את הבנים וגם זה אופן שני של החיות שהוא שיורדת יש בו שני אופנים אחד הוא כשיורד' בסוד מוחין לז"א. שני כשיורדת בסוד מוחין למלכו' עצמה לתוכ' והנה כשיורד' בז"א אז ז"א נקרא ה' אלהים כי יש בו בחי' נוקבי' ועל ידו מקבלת מוחין שלה אחו' באחו' ואז מזדווגים ונקרא הז"א ה' אלהים אך כשמתלבשת בנוקביה אז הם פב"פ ונמשכים המוחין שלהם לשניהם ואז הוא נקרא הוי"ה והיא נקראת אלהי"ם ואז הוא עיקר הזווג ונקרא דרך כי הוא כללות שני בחי' ה' אלהי"ם הנז' והנה כשיורדת בו בז"א עצמו אז הז"א אין בו רק ו' קצוות בלי מוחין ונקראי' אפרוחין דגדפין וכד נחתא בנוקבא אז אין בז"א אפי' גדפין רק ו' קצוות בלי מוחין ובלי גדפין והנה בהכנסה בנוקביה אינו כמו שנכנסת בז"א שנה"י שלה עצמם נכנסים בפנימיותו אמנם נשארת בסוד או"מ עליה והיא נעשת תפלה של יד אז כנז'. והנה בהיותה שם למטה בז"א או בנוקבי' כבר נתבאר שגם יש זווג לאו"א כנז"ל וכיון ששם הם מזדווגי' א"כ נחשב זה כאלו היא זווג זו"ן עצמו ולכן אינו נותן בז"א רק יניקה לבד שהם ו' קצוות הנז' והנה אז בהיותה בז"א אז היסוד דז"א מתעלם בה בסוד מ"ן כדי שתזדווג עם אבא ובהיותה בנוקביה אז נוקביה מעלה מ"ן באימא:
10
י״אכלל העולה כי זווג חיות העולמות נקרא זווגא דלא שלים ויש שני בחי' או בהיותם או"א שוים פב"פ לגמרי למעלה במקומ' או ברדתם למטה בז"א או בנוקביה ושני בחי' אלו אין לז"א רק בחי' חיות וזווג שני הוא להוריש עטרות ומוחין ממש לנשמות חדשות ונקר' זווגא שלים וגם זה יש בו שני בחי' או בהיותם שוים למעלה במקומ' פב"פ או ברדתם למטה בז"א או בנוקביה ואז הם פנים בפנים מחצי הת"ת שלהם ולמטה לבד ודע כי זווגא שלים העליון והתחתון נפסקו אחר החרבן אך זווגא דלא שלים העליון לא נפסק והוא תדירי וזווגא דלא שלים התחתון אינו אלא דרך מקרה לבד וכנז"ל כי זווג' דלא שלים בהיותם למעלה במקומם הוא לחיות העלמות לבד או אל צורך הנשמות שכבר נבראו אחו' באחו' בבריאת העולם כי אין מ"ן עולים רק פב"פ אך באחו' צריכים לעלות בחיר או"א ושם משתמשת המלכות במ"ן של אימא ועל דרך זה הוציאו זו"ן לאדם הראשון בסוד אחו' באחו' וזהו סוד ואדם אין לעבוד את האדמה בסוד מ"ן וזכור כלל זה. ונלע"ד חיים כי זהו מה שכתבנו לעיל כי המוחין דז"א אעפ"י שנמשכים מאו"א עילאין עצמם כי אי אפשר להיות מוחין אם לא שיהיו בינה ותבונה פרצוף אחד אמנם נמשכים מחצוניות או"א ולא מפנימיותם עד ביאת המשיח ונמצא כי לכן נקראים מוחין אלו עם שהם נשמות זווגא דלא שלים כי יוצאי' מחצוניות עליון ולא מפנימיו' ואפשר שהטעם הוא להיות' נשמות ישנות ונחזור לענין כי אח"כ צריך להביא אדם הראשון פב"פ לתקנו ואין זה אחר החרבן אלא בנשמות שבאו שנית אחו' באחו' וחטאו וחוזרות עתה ובאות בליל שבת שאז הם פב"פ אך אינו נחשב אלא לבחי' אחו' כנודע אך הבאים מזווג לילי החול עדיין הם אחו' באחו' לגמרי אחר היותם אחו' באחו' ננסרים והוא שעולה פנימיות זו"ן למעלה בסוד מ"ן שבבינה ואז הדיני' נמתקים שם בהיות' שם בסוד עבור כי הדינים נמתקים בשרשם כנודע ונכפים שם ואח"כ חוזרים לירד ממותקים והנה כל האחורי' שלהם הם אלהי"ם דינים והם הרים כנז"ל ולכן דבקים יחד אחו' באחו' ואח"כ יוצאי' נה"י דאימא מתוך ז"א ואז נכנסים בנוקבא וניתנים בה כל הגבורות ונגדלת שוה בשוה כל אחו' דז"א ואז ננסרת ממנו ומתמוטטת מעט מעט למטה מן ספירה אל ספירה עד שיורדת למטה אחורי היסוד והטעם לפי שיוצאים המוחין ממנה ולכן מתמוטטת למטה ומתמעטת ואז נעקרים הדינים מאחו' ז"א וכלם ניתנים אליה ויורדת למטה עד היסוד ואח"כ חוזרים המוחין ליכנם בז"א ונכנסים שם החסדי' במקום שהיו הדינים באחורי' שלו בסוד ויסגור בשר תחתנה בסוד אתא חסד ופריש לון ואז אותם החסדי' מאירי' בה קצת דרך אחורי' דז"א ועל ידי זה יש לה כח שמשם ולמטה ביסוד חוזרת לעלות פב"פ עם היסוד לבד והטעם כי הנה היסוד אין בו אחורי' כי הכל הוא פב"פ ואין בו אחורי' כי הרי היסוד הוא דרך פנים של האד' ולא באחו' ולכן בהיותה שם אינה נעקר' משם ואמנם יורדת דרך היסוד עד סיום העטרה ומשם בהיותה דבוקה בעטרה חוזרת דרך פנים ועול' פב"פ עם היסוד ואז חוזרי' ונכנסים בה נה"י דאימא ומגדילים אותה (בדפו"י עח ע"א) פב"פ ושם כתוב כי הה' חסדים וה' גבורות שהם י' הוי"ות בגי' הרים כל אלו היו מאירי' מז"א לנוק' אחו' באחו' ובעת הנסירה הם מסתלקי' משם וניתנים לנוקבי' ואפשר אינם ניתנים לנוקביה רק הגבורות כנז"ל כי כן הוא מה שביארנו בענין השופר. ואמנם הז"א מקבל מן ישראל סבא עצמו המוחין הנז' של אלהים והרי נתבאר זווג החצוניות שנעשה מאיליו ומשם מקבל מוחין דיניקה דאלהים אח"כ יורדים או"א עילאין והם נכללים למטה עם ישראל סבא ותבונה במקומם כנז"ל וכשיורדים נכללים ונעשים שני פרצופים לבד ואז מזדווגים בבחי' פנימיות שלהם וזה לבחי' זווג פנימי הוא מוכרח שיהיה על ידינו ושיעלו זו"ן עצמם בסוד מ"ן והם יעלו מ"ן דפנימיות או"א שהם מה שלא הוברר עדיין להתברר עתה באימא ומתבררין וניתנים להם בסוד מוחין פנימיים מעורבי' עם חלקי מ"ה החדש כנודע וא"כ יזדווגו ת"ת במל' ויולידו. נשמות (והנלע"ד כי המוחין עצמם של חלקם הם מסתלקי' תדיר ויורדים למטה לברר מהבירורין של הנשמות אשר במלכים למטה ובכל קריאת שמע ותפלה עולים אלו המוחין עם מה שבררו עד או"א לזווגם ונתקנים שם באימא ואח"כ ניתן כ"ז בסוד מוחין לזו"ן ואותו החלק שהוברר נעשה נשמה וחוזרים להסתלק חלקי המוחין עצמם שלהם לחזור ולברר א"כ אין תימה אם הז"א בסוד יניקה ואין לו מוחין איך יעלו מוחין שלו בסוד מ"ן והבן זה) גם אפשר כי המ"ן דאו"א הם באצילות ולא בבריאה והם האחורי' של יעקב ולאה שלא נתקנו ומעלים אותם לתקנם והם בחי' נשמה וחיה ואז יורדים מוחין להם עצמם ובתוכ' החיה והנשמ' ואז עולי' הבריאה או"א אשר שם ומעלי' מ"ן דחלקי זו"ן לעשות רוח ונפש ונתקני' במלכות ומתלבשים בתוכם חיה ונשמה ויוצא ולד גמור ואח"כ ימשך על דרך זה כי היצירה מעלה ב"ן חלק הבריאה ומזדווגת הבריאה עצמה ומציירת נשמה (חסר): (חסר תחלת הענין ) ועוד כללות הארת' נכלל ביסו' ויש בם כללות הארת כל ה' חסדים האחרי' וכן על דרך זה חוזרי' ליכלל וכללות' יורד ג"כ במלכות שהיא עטרת היסוד הרי ז' בחי' חסדים אעפ"י שאנו קורין אותם תמיד ה' חסדים לבד הם העיקרים אך השנים כוללים של יסוד ומלכות שהם נעשים מהארת ה' חסדים האחרי' אינם נזכרי' אבל בהכרח ישנם בהם והריהם ז' חסדים פנימיים והנה אלו הם החסדים המתפשטים למטה בז' קצוות עצמם דז"א וכנגדם יש ז' חסדים אלו בדעת עצמו התחתון והם שרשים לאלו הז' ענפים המתפשטים וזהו מ"ש בתקונים כי הדעת הוא נשמת הת"ת והענין כי יש בדעת השרשים של הז' תחתונות הנכללים בת"ת שהוא הגוף אשר מתאחזים בו כל אלו הז' כנודע כי הת"ת הוא הגוף דז"א עם בחי' כל הקצוות הנזכ' נאחזי' בו שממנו מתפשטים הזרועות והשוקים והיסוד וכללות כלם נקרא ת"ת ולא הגוף לבדו והבן זה ואלו הז' שרשים העליונים שיש בדעת עצמו הם נשמות הז' ענפים חסדים המתפשטים בז' קצוות עצמם דז"א הנק' גופא דילי' והנה אלו הו"ק עליונים שיש בדעת הנקראי' שרשי' הם ו' צרופי יה"ו הנז' וכנגדם יש ו"ק חסדים תחתוני' מתפשטין בגופא דז"א והם ג"כ ו' צרופי יה"ו הנז' ממש והם ח"י אתיון בדעת וח"י אתוון בחסדי' המתפשטי' בגופא וכנגדם ח"י ביסוד דז"א יען הוא מקבל הארת כל ו' צירופים אלו אשר בדעת וכשמתפשטים וכלם נכללים בו ולכן נקרא היסוד חי והנה עדיין נשאר העטרה מלכות דז"א והיא בחי' ה' תחתונה שבכל צירופי יה"ו הנז' ועמה נשלם כל שם מהם ונעשה הוי"ה גמורה כנז' בפ' ויקרא ד' י"ז ע"א כי לכן נקראים שלימים דאיהו שלימו דו' צירופים אלו אמנם עיקר הפירוש הוא כי ה' זו האחרונה שבכל הצירופים היא רחל נוקבא דז"א כי היא מקבצת כלם ומתפשטים בה כנודע בסוד הלולב בסוכות ואז נכנסים בה הארת החסדים המתפשטים ולא הארת השרשים רק השרשים מאירים באותם המתפשטים והארת המתפשטים נכנסים בנוקבא אז ואז נקראים שלימי' ושני הפירושים כלם אחד כי העטרה היא שרש המלכו' כמו שיתבאר במקומו והנה כמו שביארנו ענין החסדי' הפנימיים כן הם עצמם מקיפים בחינת' בדעת ואח"כ מקיפי' בז' קצוות ז"א והם בחי' המתפשטי' של המקיפי' וכלם באופן אחד זולתי בשמו' שלהם כי הפנימיי' הם הו' צירופים הנז' בין למעלה בדעת בין למטה בהתפשטות אך המקיפי' הם באופן אחר והם נחלקים לשני בחי' ונבאר בחי' העליונה שבדעת עצמו תחלה והוא כי ז' הם אורות מקיפי' שם בסוד ז' תחתונו' שבדעת עצמו האחד הוא מקיף החסד והוא שם א"ל כי הוא בגי' הק"ף גם עם כללות ו' איתיות המלוי הוא בגי' הקפה עם הכולל ולכן כל המקיפים של החסדים נקראים א"ל בסוד חסד אל כל היום כי הלא נתבאר כי יש ג' יה"ו בחסד הפנימי והם במלוי ע"ב ס"ג מ"ה כסדרם ואלו ג' יה"ו בפשוטם הם בגי' שם ס"ג אחד ויש בו ג' יוד"ין ואל"ף הרי א"ל גם ג' יודי"ן עצמם דג' יה"ו עם כללותם בגי' א"ל. ובמקיף דגבור' יש בה ג' הו"י דע"ב ס"ג מ"ה ג"כ כנז"ל וגם ממנו נעשה שם א"ל בשני בחי' הנז' במקיף דחסד וכן על ד"ז בת"ת אל מג' וי"ה וכן בנה"י על דרך הנז"ל. והנה שכחנו ענין החסד של המלכות בין בפנימי בין במקי' והענין (בדפו"י ע"ב) כי גם היא ג' שמות יה"ו רק שהם כלם במלוי ההי"ן כנודע כי שם ב"ן הוא במל' וגם במקי' הוא א"ל הנעש' מג' יה"ו אלו דההי"ן ע"ד הנז"ל בשאר המקיפי' והנה המקיפים המתפשטי' הם משוני' אעפ"י שגם הם בחי' א"ל והוא כי הנה שם בחי' שם מ"ה אלפי"ן שיש בו ג' דאלפין והם ג' שמות אהי"ה כי אהי"ה בגי' יה"ו נמצא שבפנימי הוא יה"ו ובמקי' אהי"ה כי כל מקיף הוא נוקבא כנודע אלא שהו' מן האלפי"ן דמ"ה עצמו כנז' וג' אהי"ה אלו הם כלם דמלוי יודי"ן כי הם בחסד וכללו' שלשת' בפשוט' הם ס"ג שם א' דס"ג הנעשה מהם ומס"ג זה יוצא שם א"ל ע"ד הנז"ל ג' יודי"ן ואל"ף דס"ג א"ל דגבו' הוא מג' אהי"ה דההי"ן היוצאי' משם מ"ה ג"כ ויוצא ע"ד הנז'במקי'דחס' מקי' דת"ת א"ל דג'אהי"ה דאלפי"ן ע"ד הנז"ל וסדר ג' אהי"ה אלו הם יה"א ר"ל יודי"ן ההי"ן אלפי"ן בג' הקוים אך בנצח הם כל אהי"ה מהם הוא ה' ראשונה ביו"ד ושניה באלף יען הנצח מקבל מת"ת שהוא אלפי"ן אך גבר בו ה' ראשונה דיודי"ן כי הוא קו ימין ובהוד קו שמאל ה' ראשונה של האהי"ה היא בההי"ן ע"ד גבו' אך הה' השניה מלואה באלפי"ן כי יונק מן הת"ת ג"כ וביסוד ה' ראשונה באלפי"ן כי גם היא בקו אמצעי וה' שניה ההי"ן כי היא בחי' ההי"ן כנודע ואמנם היות כל אהי"ה האלו יוצאי' מז' שמות מ"ה הוא כי הרי גופא דז"א נק' מ"ה וגם עיטרא דחסד נקרא מ"ה כנודע ודגבו' נקרא ב"ן ואחר שביארנו החסדים עצמם הפנימיים המתפשטים למטה נבאר הלבושי' שלהם כנודע כי כשיורדים ג"כ נמשך עצמיה' הלבוש שהוא יסוד דתבונ' עצמו ונודע כי היסוד דתבו' הוא אהי"ה דאלפי"ן הנה בכל ג' צירופי יה"ו אלו דע"ב ס"ג מ"ה שיש בכל קצה וקצה מהם כנז"ל יש לג' יה"ו יש אהי"ה א' לבד לבוש להם והענין כי ג' יה"ו הנז' הם בגי' קד"ם וכן אהי"ה זה לבדו באלפי"ן הוא בגי' קד"ם עם הכולל ונמצאים ז' שמות דאהי"ה דאלפי"ן לבושים אל ז' חסדי' המתפשטי' בז' תחתונות דז"א והנה כללות ז' אהי"ה הנז' שהם ז"פ קמ"ג הם בגי' תתר"א הם סוד אלף ואלף כי הכל הוא מבחי' אלפין שביסוד והיא אחו' דאלהי"ם דההי"ן כנידע (ש' רוה"ק דמ"ג) והנה כל הנז' הוא בז' חסדי' המתפשטי' אך בדעת עצמו התחתון כשלא נזכיר רק הה' חסדים וה' גבו' עקרים שהם י' בחי' הנק' דעת יהיו י' הויו"ת כנז"ל שהם ר"ס בפשוטן וכלם מנוקדים כל אות ואות בשב"א קמ"ץ שיש בהם ג' יודי"ן וו' בני' אל"ה בכל אות מהם נמצא כי בד' אותיות כל ההוי"ה מהם הם בגי' קד"ם הפקודים שלהם והם י' הויו"ת הם י"פ קד"ם הם בגי' אלף ת"ם והם סוד אמ"ת כי אות אל"ף חוזר לחשבון אלף כנודע והרי איך יש אמת בדעת זה ע"ד הנז"ל בדעת עליון. ונחזור לענין כי זה סוד פסוק מעונה אלהי קדם ונאמר על דעת זה התחתון כי בכל אות ישבו נקוד כמנין אלה"י דאלה"י והם י' הויו"ת (י') דאלה"י וכל הוי"ה מהם בגי' קדים והנה נמצא כי כל אלו הנקודים הם בחי' קדם כי גם הם בעצמם הם בחי' קדם כנז"ל שכל חסד הוא ג"כ ג' צרופי יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה שהוא בגי' קד"ם והנה נודע כי כל בחי' חסדים שרשם משם ע"ב כי חסד בגי' ע"ב ואעפ"י שאמרנו לעיל שכ"א הוא ג' יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה אך עם כל זה זהו בבחי' פרטיות יען כי כל קצה מהם כלול מכל הג' מוחין שהם ע"ב ס"ג מ"ה כנז"ל אמנם כללות החסדים עצמם הם שמות של ע"ב. והנה אם תמלא י' הויו"ת הנז' כלם דיודין וכל אות מנוקדת בשב"א קמ"ץ כנז"ל שהוא בגי' אל"ה נמצא כי אלה"י ר"ל י"פ אל"ה בכל הוי"ה בסוד י' אותיו' מלואי' אך הפשוטה היא קדם וזהו אלהי קדם בכל הוי"ה מהם לבדה והנה כשנחבר י"פ אל"ה שיש בכל נקודות כל הוי"ה והוי"ה מהם הם בגי' ש"ס ועם י' אותיות המלוי עצמם יהיו ש"ע הרי שכל הוי"ה מהם היא וניקודוה הם ש"ע ודע כי מאלו הש"ע נמשכים אל הפנים דז"א אשר בקטנותו בימי היניקה היו ק"ן רבוא ועתה נעשו ש"ע רבוא דאתארך באנפוי כמו עתיקא כנז' באדרת נשא ע"ש כי הרי ידעת כי כל האיברי' דז"א נגדלים בזמן הגדלות והענין כי מהדע' הזה נמשך עד הפנים שלו כנז' באדרא דדעת אסהיד באנפוי דמלכא והנה האותיות והמלואים עצמם הם י' הויו"ת דע"ב והם בגי' תש"ך כמנין צרופי בראשית ונודע כי הוא ברא שית שית סטרין שבדעת כי הדעת נקרא בראשית כנז' בהקדמת בראשית:
11
י״ב(חסר תחלת הענין) ז"א הם ט' הויו"ת המנוקדות הא' בקמ"ץ הב' בפת"ח וכו' כנז' בתיקו' וכל הוי"ה מהם נחלקת בכל ספי' וספי' בסוד נשמה לנשמה ונר"ן כנז"ל אמנם המלכות אין בה רק הוי"ה א' בלתי נקוד והיא נחלקת כל אות ואות מן הד' לי' סמכין הנז' בפ' תצוה ואז הי' סמכין של אות היו"ד נשארים בפנים מן כל הבחי' והם בבחי' נשמה לנשמה אל המלכות והי' סמכין דאות ה' ראשונה מתלבשים בתוך עשר ספירות פנימיים שבה והיא נשמת המלכות ואות ו' נחלקת לו' סמכין ומתלבשים בתוך י"ס אמצעיות שבה והיא רוח של המלכו' ואות ה' אחרונה נחלקת ג"כ לי' סמכין ומתלבשים בתוך י"ס הנק' אחוריי' של המלכות ודע עתה והבן כי כאשר נטרדה השכינה וירדה למטה בג' (בדפו"י ע"ג) עולמות בי"ע הנה הי"ס פנימיות דנוק' דז"א דאצי' הם נכנסו ונתלב' בתוך הבריא' והיו שם הם עצמם בחי' נשמה לי"ס דמל' דבריא' ואות' הי' סמכין שיש לאות ה' ראשונה דהוי"ה הנק' נשמת המלכות כנז' גם הם מתלבשים בבריאה בתוך הי"ס פנימיות שהם בחי' גוף אל המלכו' בהיותה באצי' וכאשר ירדו למטה אלו הי"ס פנימיות של הגוף נעשו שם הם עצמם בחי' נשמה אל הי"ס דמלכות דבריאה וכמו שנת' לעיל באורך ונמצא כי בחי' הנשמה של המלכות דבריאה הוא אלהות גמורה אך מן הרוח ואילך של המלכות דבריאה נק' עולם הפרוד בסוד ומשם יפרד וגו' וכ"ש בחי' הנפש וכ"ש בחי' הג' מדריגות הנק' גוף המלכו' דבריאה כי כל אלו הם נק' עולם הפרוד ואח"כ הי"ס האמצעיים של גוף המלכות דאצי' ירדו יותר למטה והוא במלכות דיצי' ונתלבשו שם בי"ס דמלכות דיצי' והיו הם עצמם נשמה ממש להם וגם הי' סמכין של אות ו' דהוי"ה הנק' רוח המלכות דאצי' גם הם מתלבשים תוך אלו הי' ספי' פנימיות (נל"ש אמצעיות) שירדו שם כנז' וגם כאן ביצירה בחי' הנשמ' במלכות דיצירה הוא אלהות גמור אך מן הרוח ואילך שבה נק' עולם הפרוד ע"ד הנז"ל ואח"כ הי"ס שהם אחוריים דגוף המלכות דאצילות אשר בתוכם י' סמכין של אות ה' אחרונה דהוי"ה הנק' נפש המלכו' דאצי' גם הם מתלבשים בתוכם ואלו הי"ס פנימיות (נל"ש אחוריים) דגוף ירדו למטה בעשיה ונתלבשו שם בי"ס מלכות דעשיה והיו הם עצמ' נשמה ממש להם ובחי' הנשמה הזאת היא אלהות גמור אך מן הרוח ואילך שבה נק' עולם הפרוד ע"ד הנז"ל והנה עד"ז ממש הוא בז"א דאצי' כי אותם הט"ס פנימיות דגוף דז"א ירדו בבריאה ונתלבשו בי"ס דז"א דבריאה והיו שם הם עצמם בחי' נשמה להם ונשמה זו היא אלהו' גמור ומבחי' הרוח דז"א דבריאה שבו ואילך נק' עולם הפרוד והט"ס אמצעיות דגוף שבו ירדו ונתלבשו בי"ס דז"א דיצירה והיו שם בחי' נשמ' להם וזו היא אלהות גמור ומבחי' הרוח ואילך דז"א דיצירה נק' עולם הפרוד והט"ס חצוניות דגוף שבו ירדו ונתלבשו בי"ס דז"א דעשיה והיו שם בחי' נשמה להם וזו היא אלהות גמור ומבחי' הרוח ואילך דז"א דעשיה נק' עולם הפרוד וכעד"ז הוא באריך ואו"א שמתלבשים ג' בחי' ספי' שלהם בבחי' נשמה לאריך ואו"א דבריאה ולאריך ואו"א דיצירה ולאריך ואו"א דעשיה וכלם נק' אלהות גמור אך מן הרוח ואילך שבכל א' וא' מהם נק' עולם הפרוד הכלל העולה כי בחי' הנשמה שבכל ה' פרצופי הבריא' וה' פרצופי היצירה וה' פרצופי העשיה כלם הם אלהות גמור אך מבחי' הרוחין שלהם ואילך שבכל פרצוף ופרצי' שבכל עולם ועולם נק' עולם הפרוד ואינו מכלל אלהות.
12
י״גונבאר עתה קצת פרטים באלו השמות הנז"ל ענין הי"ס חצוניות דגופא דזו"ן בבי"ע כנז"ל דע כי ק"ך צירופים יש בשם אלהי' והם מתחילי' מז"א דברי' ונשלמי' בנוק' דעשי' וזה עניינם י' צירופי' ראשו' בז"א דברי' וי' שניי' בנוק' דברי' וי' שלישיים בא"א דיצי' וי' רביעיים באבא וי' חמישיים באי' וי' ששיים בז"א וי' שביעיי' בנוק' וי' שמיניי' באריך דעשי' וי' תשעיי' באבא וי' עשריי' באי' ועשר י"א בז"א ועשר י"ב במל' דעשי' והרי נשלמו ק"ך צירופים דאלהי' וזהו בחי'התפשטו' שם אלהי"ם בקדושה ואח"כ משם והלאה הם אלהים אחרים ובזה תבין כי בבחי' אלו נקר' הז"א אלהים והם בסוד והיו ימיו ק"ך כנז'בספרא דצניעותא ובאדרא וענין י"ס פנימיות דז"א דברי' שביארנו לעיל שהם י' צירופי שם ההוי"ה חוץ מב' צירופי' הראשוני' הטעם הזה דע כי בחי' כסא הכבוד הנז' בזוהר שהו' בעולם הברי' אינו מכלל י"ס דבריאה עצמם אמנם הם בחי' מ"ש בתיקו' אימ' עילא' מקננ' בג' ספי' דברי' והענין כי ג' אורו' הם מתנוצצי' ונחתמי' מן כח"ב והם מתעלמי' ומתלבשי' בתוך נ"ר דא"א דברי' ובג"ר דאבא ובג"ר דאי' ובג"ר דז"א ובג"ר דנוק' בברי' ואלו הג' אורו' המתעלמי' בכל ג"ר אלו הנז' נקר' כסא הכבו' והנה בזו"ן אין מתגלה בהם בחי' אור הכתר של הכסא רק הב' אורו' של חו"ב של בחי' הכסא ואלו הב' אורו' דחו"ב של הכס' הם ב' צירופי שם ההוי"ה הראשו' ואלו מתלבשי' תוך חו"ב דז"א דברי' והם שם בבחי' כסא ולכן י' צירו' הנשארי' בשם הוי"ה הם י"ס פנימיו' של ז"א דברי' וכן י"ב צירופי' הראשו' של שם אדנ"י הנה הב' צירו' הראשו' שבהם הם בחי' כסא שהם ב' אורו' דחו"ב דכסא והם מתעלמי' בחו"ב דז"א דברי' ע"ד הנז' והם שם בבחי' כס' והי' צירו' הנשארי' הם י"ס אמצע' של ז"א דברי' וכיוצא בזה הוא בנוק' דז"א דברי' כי י"ב צירו' שם אהו"ה הנה הב' צירופי' הראשו' הם ב' אורו' דחו"ב הנק' כסא ומתעלמי' בחו"ב דנוק' דז"א דברי' ע"ד הנז"ל והם שם בבחי' כסא והי' צירו' הנשארי' הם י"ס פנימיו' דנוק' דז"א דברי' וכן י"ב צירופי' אחרוני' של שם אדנ"י הנה הב' צירופי' הראשוני' שבהם הם ב' אורות דחו"ב הנק' כסא המתעלמים בחו"ב דנוק' דברי' ושאר הי' צירופי' האחרו' שבכלם הם בחי' י"ס אמצעיו' של נוק' דז"א דברי' וענין י' מקיפי' דז"א דברי' הנה נתבאר לעיל שהם י' צרופים חוץ מהראשון והאחרון משם אהי"ה והטעם הוא כי הנה (בדפו"י ע"ד) נשמת המקי' של זו"ן דאצי' הוא שם אהי"ה כמבואר במקומו שהו' אות אל"ף בחוץ מקי' לכל ואות ה"א לפנים ממנו ונשמה למקי' הראשון והחצון ואות וא"ו לפנים ממנו והו' רוח למקיף אמצעי ואות ה"א אחרונ' לפני' ממנו והוא נפש למקי' פנימי ונמצ' כי אם נמנה ד' אותיות מבחוץ ולפני' יהיה בסדר אהי"ה שהוא הצרוף הראשון שבכלם ואם נמנה מלפני' ולחוץ יהי'בסדר היה"א שהו' צירו' אחרון שבכלם נשארו עתה י' צרופי האמצעיי' של אהי"ה ואלו הם מקי' ז"א דברי' וענין ו' צרופי שם יה"ו הפני' פשוטים שיש בז"א דיצי' הם בגי' קכ"ו ודע כי מקורם יהו' שם אדנ"י ברבוע כזה א' א"ד אד"נ אדנ"י שהו' ג"כ בגי' קכ"ו וענין ו' צרופי שם שד"י שיש בז"א דיצי' הנה ו"פ ש' הם אלף ות"ת ו"פ ד"י הם בגי' חנו"ך והענין כי שם זה הוא בחי' ציצית דמטט"רון הנקר' חנוך והנה מטטר"ון נק' עבד ולכן ארז"ל הזהיר במצות ציצית משמשי' לו לעתיד אלף ות"ת עבדי' והטעם הלובש ציצית דמט"ט הוא בסוד עבד ולכן ישמשו לו עבדי' אלף ות"ת כמנין השם הנז'. וענין שם אלהים אדנ"י שהם המקיפי' חצוני' של נוק' דז"א דיצי' הנה נודע כי כל המקי' הם בחי' שם אה"יה והנה גם אלו הב' שמות הם בחי' אה"יה דהה"ין שהוא בגי' קנ"א כמנין ב' שמות הנז' גם שם אהי"ה בחשבון המרובע בגי' קנ"א כמנין ב' שמות הנז' והו' כזה א' פעמי' א'. ה' פעמי' ה'. י' פעמי' י'. ה' פעמי' ה'. בגי' קנ"א. וענין נשמת המקיפי' של ז"א דעשי' שהוא שם יו"ד ה"ה ו"ו דע כי שם יו"ד ה"י ו"ו ה"י בגי' רל"ו והו' סוד שעור קומתו של הקב"ה שהם רל"ו אלפים רבבות פרסאות כמנין גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגי' כנזכר בדרוש שעור קומה: בדרוש שלוח הקן תבין כי ג' היחודי' שיש בזו"ן הנק' נ"ר והם הוי"ה אהי"ה הויה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י הוא כנגד ג' פרצו' שיש בנוק' דז"א או הי"ס דאחו' שהם בחי' עיבור שלה בעמידה דלחש שהיא למטה בנה"י שבו שהוא ג"כ פר' שלו דעיבו' ואז חבורם פב"פ נק' הוי"ה ואדנ"י וכשהזווג הוא בסוד פרצו' שלו דיני' עם פר' שלה דיני' שאז הוא נק' חג"ת דז"א ועד שם עולה הי' ג"כ כנז' בחזרת העמידה ואז חבור הוי"ה ואלהי"ם וכשהזווג הוא פב"פ בבחי' פר' דגדלות שבו עם פר' גדלות שבה שאז נק' חב"ד דז"א ועלתה עד שם ואז הוא חבור הוי"ה ואהי"ה שכבר היא בבחי' בי' הנק' אהי"ה שלימה בי"ס דגדלות ואז הוא בעת נפילת אפי' שנבקע היסוד בויעבו' או נלע"ד שאינו אלא בשחרית דשבת ועיין במקומו ותראה כי בכל עמידה דלחש דחול דשחרית יש זווג וא"כ איך אין זויג אלא בנפי' אפים ובזה יתורץ כי בכ"א יש זווג אלא שהזווג העליון הוא בנפ"א ואינם יעקב ורחל הקטני' דלחש והבן זה מאד גם תבין משם כי זווגא שלי' דאו"א ע"י הכללות בישראל סבא ותבונ' בפר' א' אינו אחר החרבן רק זווג חיות העולמות וממנו אנו ממשיכי' מוחין דגדלות בק"ש וגם בעמידה לזו"ן דאצי' ולאבא דברי' אבל זווג תחתון דיש' סבא ותבו' לבדם למטה אז אינו רק לתת מוחין דיני' לזו"ן דאצי' ומו' דיני' לאבא דבריאה ומוחין דגדלות לאימא וזו"ן דבריאה כבר נתבאר כי כל הש"ך דינים הם בצלם והנה הז"א אין בו כתר מעצמו אלא מת"ת דאי' כנודע ונמצא כי הצלם מתחיל מחכמה שבו כי בצלם הזה מתלבשים המוחין והנה בצלם זה הם ש"ך נצוצין ואמנם מספר הש"ך הם דרך כללות ודרך פרטות ויש בו כמה בחי' רבות מאד אך בדרך כללות הוא כי שנים צלם דאבא וצלם דאימא הם בגי' ש"ך כנז"ל גם בחכמה לבדה יש ש"ך כנודע כי במחשבה צריך ש"ך נצוצין וכן בבינה לבדה והענין כי הנה שרש כל הדברים וכל הנשמות נמשכי' מאלו הש"ך נצו' ובהיותם בחכמה הם בסוד ל"ב נתיבות כי הנה שם הם ל"ב וכ"א כלולה מי"ס הרי ש"ך שבחכמה ולכך נק' ל"ב אלהי"ם דבראשית כי כלם דיני' ונצוצין כנודע כי יש אור ויש נצו' ונמצא כי הל"ב נתי' הם הם הש"ך נצוצין וזכור זה ואח"כ נותנם החכמה אל הבי' ואז נעשי' שם בבחי' נ' שערי כי הנה שרשם הם ה' גבו' וכ"א כלולה מי' הרי נ' שערי בינ' ואו בכל שער מאלו הנ' שערי' נכללי' בו הש"ך נצו' ומאלו הש"ך נצו' שבכל שער ושער מהנ' משם נמשכו' הנשמו' כל א' וא' משער שלו ואמנם הם בבחי' צרופי' וגי' כ"א משונה מחבירו ונמצאו שהם נ' מינו ש"ך ואלו נזכרים בליל פסח ע"ש כי שם מקומם. והנה נתבאר כי הנ' שערי בינה הם ה' גבו' שבה גם יש בה נ' שערי' מה' חסדי' ג"כ כ"א כלולם מי' הם נ' ואלו הה' חסדים שהם נ' שערי' נכללי' מז"א ומתפשטי' בו כנודע והנה משליש החסד שבת"ת המתחלק חציו לכתר דנוק' וחציו לכתר שבו ואז ע"י עליית זה החסד יורד ת"ת של אימא להעשות כתר בראש ז"א כנודע ונמצא כי אותו החסד גורם כניסת הכתר וכן נאמר בתקונין כי הכתר נקרא שער החמשי' יען אינו נגמר ליכנס עד עלות החסד ההוא והוא נקרא שער החמשים של הה' חסדי' הנחלקי' לחמשים כנז' לפי שאין חסד זה עולה שם אלא אחר שנגמרו כל הנ' שערי' של ה' חסדי' להתפשט בז"א וזה בא באחרונה ונק' שער החמשים לסבה זו:
13
